Esh Kodesh

מן המיצר קראתי י״ה ענני במרחב י״ה; קולי שמעת אל תעלם אזנך לרוחתי לשועתי.

"In distress I called on Yah; Yah answered me and brought me relief"; "Hear my plea; Do not shut Your ear to my groan, to my cry."

Esh Kodesh, Jewish Year 5700, Rosh Hashanah 1 · Sefaria Community Translation

ויהיו חיי שרה וכו׳ שנה וכו׳ שני חיי שרה. ופרש״י לכך נכתב שנה בכל כלל וכו׳ מה בת כ׳ לא חטאה וכו׳ שני חיי שרה כלן שוין לטובה. ונבין נא מה מרמז זה לנו, שבכל הצדקניות הנזכרות בתורה לא נאמר כ״כ גדלות כמו על שרה, ועוד זה יותר פלא שגם באברהם אבינו שנאמר לקמן ג״כ שנה בכל כלל ורש״י פי' ג״כ שנרמז שהיה בלא חטא ומ״מ לא חזר הפסוק פעם ב׳ לומר שני חיי אברהם כמו בשרה לרמז שכלן שוין לטובה.

"And the life of Sarah was... years... these were the years of the life of Sarah" (Bereishit 23:1). Rashi explains that the repetition of "years" in each clause indicates that at twenty she was without sin, as she was at one hundred. This phrase, "the years of the life of Sarah," highlights that all her years were equally good. We must understand what this teaches us, for it seems that no other righteous woman in the Torah is described with such greatness. Furthermore, it is puzzling that even though the Torah later uses similar wording regarding Avraham Avinu and Rashi also comments that he was without sin, it does not repeat the phrase "the years of Avraham" to emphasize that all his years were equally good.

Esh Kodesh, Jewish Year 5700, Chayei Sara 1 · Sefaria Community Translation

איתא בת״ז הק' שפורים כיום הכיפורים, אפשר מרמז גם לזה, שכמו יוה״כ התענית והתשובה ביום זה, לא אם רוצה אותם האדם לעשותם עושה, רק בין אם רוצה בין לא, מקיימם מפני גזרת הקב״ה, כן גם שמחת פורים, לא רק אם האדם מעצמו בשמחה או עכ״פ במצב שיכול לשמח א״ע צריך הוא לשמח, רק גם אם הוא בשפלות ובשבירת הלב, המוח וכל רוחו נרמס, חוק הוא שצריך עכ״פ איזה ניצוץ של שמחה להכניס אל לבו.

It is found in the Tikkunei Zohar (57b:4) that Purim is like Yom Kippurim (an alternative way of referring to Yom Kippur). It could be that this also hints to the following: That just like on Yom Kippur, the fast and the repentance on that day are not [dependent] on whether a person wants to them; that he does them only then. Rather, whether one wants to or not, he has to do them because they are a decree of the Holy One, blessed be He. So too with the joy of Purim, it is not only if a person is joyful on his own, or at the very least is able to bring himself to joy, that he must rejoice. Rather, even if he is low and his heart is broken, his mind and all of his spirit trampled, it is a statute that he must, at the very least, bring a spark of happiness to his heart.

Esh Kodesh, Jewish Year 5700, Purim 1 · Sefaria Community Translation

והתקדשתם והייתם קדושים, כי אני ד׳ אלוקיכם. כי איתא בגמרא ברכות בפ׳ תה״ש (דף כ״ח) וכשחלה ריב״ז נכנסו תלמידיו לבקרו וכו׳ אמרו לו רבינו ברכנו אמר להם יהי רצון שיהיה מורא שמים עליכם כמורא בו״ד וכו׳ א״ל ולואי תדעו כשאדם עובר עבירה אומר שלא יראני אדם.

"You shall sanctify yourselves and be holy, for I am the Lord your God." As it is related in the Gemara in Tractate Berachot (28a), when Rabban Yochanan ben Zakkai fell ill, his disciples came to visit him, etc. They said to him, "Our rabbi, bless us." He said to them, "May it be the will [of God] that the fear of Heaven be upon you like the fear of flesh and blood," etc. He said to them, "If only you knew, when a person sins, he says 'No one should see me.'"

Esh Kodesh, Jewish Year 5700, Kedoshim 1 · Sefaria Community Translation

אבל צ״ל למה זה רק לעתיד יאמר יצחק להקב׳׳ה הא קריבת ולמה לא אמר כן בחורבן בהמ״ק ולא בכל צרות ישראל שיכפר להם הקב״ה משום דקריבת נפשי, אבל מעשה אבות סימן לבנים והתחלה לעבודת ישראל היתה, ובכל עבודתינו אומרים אלוקי אברהם אלוקי יצחק וכו', לכן גם העקדה לא נסיון ליצחק לבד היתה רק התחלה לעבודה של מסירת נפש לד׳ ולישראל, וכיון שנסיונו של אברהם ויצחק הי׳ רצון ומחשבה שלא נשלמו בפועל לגמרי, כי אמר לו המלאך אל תשלח ידך אל הנער וכו׳, לכן כל מעשה ישראל הנהרגים ע״י עכו״ם שהוא להיפך, מעשה בלא מחשבה, תשלום עקדת יצחק היא, ששם היתה ההתחלה מחשבה ורצון וכאן הסיום והפעולה, היינו שהעקדה וכל הנהרגים מבנ״י אח״כ, מעשה אחד הוא.

However we must know why it is only in the future that Isaac will say to the Holy One, blessed be He, "Behold, I sacrificed." And why did he not say it with the destruction of the temple and not with all of the calamities of Israel, that the Holy One, blessed be He, should atone for them because "I sacrificed my soul." Yet the actions of the ancestors are a portent for the children, so this was the beginning of the service of the Jewish people. And in all of our service, we say, "The Lord of Abraham, the Lord of Isaac, and the Lord of Jacob, etc." Hence the binding was not only a test just for Isaac. Rather it was the beginning of the service of giving up one's life for God and the Jewish people. But since the test of Abraham and Isaac was one of will and thought that was not totally completed in action — for the angel said to him, "Do not send your hand upon the lad, etc." (Genesis 22:12) — that is why there have been all the actions of the Jews being killed by the idolaters. As that is the opposite, actions without thought, [so] it is the completion of the binding of Isaac. For there, it was the beginning with thought and will, and here, it is the culmination with the deed. That means that the binding [of Isaac] and all of those Jews that were killed afterward is one story.

Esh Kodesh, Jewish Year 5701, Second Day of Sukkot 6 · Sefaria Community Translation

כי איתא בגמרא חולין דף ז׳ ברפב״י כשהלך לפדיון שבוים שאמר לגנאי נהרא חלוק לי מימך, א״ל אתה הולך לעשות רצון קונך ואני הולך לעשות רצון קוני אתה ספק עושה וכו׳ ואני ודאי עושה, א״ל אם אי אתה חולק גוזרני עליך שלא יעברו בך מים לעולם, חלק לי׳ וכו' אר״י כמה נפיש האי גברא כמשה ושתין רבורן, שע״פ פשוט צ״ל ומה התשובה על דברי הנהר, הלא לכאורה טענה חזקה טען אתה וכו׳ ואני הולך לעשות רצון קוני אתה ספק וכו', ועיין מהרש״א ז״ל שמדייק בזה, וחוץ מדבריו ז״ל אפ״ל כיון שרפב״י הלך בשביל ישראל כי הלך לפדיון שבוים, ולהציל נפש הוא ית׳ מבטל כביכול את רצונו, ואפילו על ספק פקוח נפש צריכים לחלל את השבת, (יומא דף פז) לכן אפילו אם גם הנהר הולך לעשות רצון קונו ואפילו הוא ודאי ושל רפב״י ספק גם על ספק להציל נפש מישראל הי' צריך הנהר לבטל את מעשיו, ולחלוק, כי לא עדיפים מעשיו לעשות רצון קונו מרצון ד׳ בשמירת שבת, ואפילו הכי מחללים גם על ספק.

For in the Gemara, Chullin 7a, it is found that when Rabbi Pinchas ben Yair went to redeem captives, he said to the Ganai [River], "River, part your water for me." So it said to him, "You are going to perform the will of your Maker and I am going to perform the will of my Maker. It is uncertain whether you will do [it successfully]. But I will certainly do [it successfully]. He said to it, "If you do not part, I will decree upon you that water will never flow through you." The river parted for him, etc. Rav Yosef said, "How great is this man, like Moshe and the six hundred thousand." And what is this answer to the words of the river? Did it not, at first glance, make a strong claim - "You, etc. and I am going to perform the will of my Maker. It is uncertain whether you, etc." And see Maharsha, may his memory be blessed, who is precise about this. But besides his words, may his memory be blessed, it is possible to say that since Rabbi Pinchas ben Yair was going for the sake of the Jewish people, as he was going to redeem captives and to save a life, He, may He be blessed, negates, as it were, His will. This is so even with a doubt that one will save a life, we need to desecrate the Shabbat (Yoma 87). Hence even if the river is going to do the will of its Maker, and even if it certain, and that of Rabbi Pinchas be Yair is a doubt - even for a doubt about saving the life of a Jew, the river should have negated its actions and parted. For its actions to do the will of its Maker are not any better than the will of God about keeping the Shabbat. And nevertheless, we violate it even for a doubt [about saving a life].

Esh Kodesh, Jewish Year 5702, Shabbat Shuva 3 · Sefaria Community Translation

ביום השמיני עצרת תהי׳ לכם וכו', ופרש״י בשם המדרש לפי שכל ימות הרגל הקריבו כנגד ע׳ אומות וכו׳ אמר המקום בבקשה מכם עשו לי סעודה קטנה כדי שאהנה מכם, ונבין נא למה באמת סעודה קטנה, והלא אם הי׳ מצוה ד׳ להקריב קרבנות מרובין היו מקריבין, וכן למה הסעודה הקטנה דוקא בשמ״ע אחר הקרבת הע' פרים, ולא בחג אחר.

On the eighth day, it shall be a convocation for you, etc. And Rashi explained in the name of the midrash, "It is because all the days of the festival, they offered sacrifices corresponding to the nations, etc. The Omnipresent said, 'I plead with you, make me a small meal, so that I may benefit from you.'" And we should try to understand, why, in fact, a small meal? And had God commanded to offer many sacrifices, would they not have offered them? And also why a small meal specifically on Shemeni Atzeret, after the offering of the seventy bulls, and not on another holiday?

Esh Kodesh, Jewish Year 5702, Shemini Atzeret 1 · Sefaria Community Translation

וכיון שכן, צריכה גם האמונה להיות במס״נ כיון שכל כח המס״נ שיש בישראל ממנה היא, ואם האמונה לא תהא במס"נ איך תפעל בו מס״נ, וענין מס"נ באמונה היא שגם בעת ההסתר יאמין בו ית׳ ושהכל ממנו ית׳ לטובה והכל בצדק, וכל היסורים הם מלאים אהבת ד׳ לישראל, ולדאבוננו רואים כעת גם בין אלו שהיו תמיד מאמינים שלמים, אחדים פרטים מהם נפגמה האמונה אצלם, ומקשים לאמור, למה עזבתנו, ואם כדי לקרב אותנו לתורה ועבודה מיסרים אותנו, הא אדרבה התורה וכל קודש נהרס וכו', והנה אם מדבר איש הישראלי זאת בלשון תפילה ותחנונים, בשפיכת לבו לפני ד', טובה היא, אבל אם ח״ו מקשה קושיות, ואפילו אם אינו מקשה רק אמונתו בפנימיות לבו נפגמה ח״ו, אז השם ישמרנו.

And since it is so, it is also necessary to have emunah in mesirus nefesh, since the power for mesirus nefesh in Israel comes from it (emunah), and if you will not have emunah in mesirus nefesh, how can it be done? And the matter of mesirus nefesh with emunah, this is that even in a time of hester he trusts in the Blessed One, and that all that comes from Him is just and for the good, and that all the suffering is filled with G-d's love for Israel. And to our sorrow, we see in such times among those who remain perfect in their emunah, a few separate from them and their emunah is spoiled , and they question saying, 'why have you forsaken us? And if in order to to bring us close to Torah and avoydah from our suffering, on the contrary, the Torah and all that is holy has been destroyed!' And behold, if a Jew says this in the language of prayer and supplications, in the pouring out of his heart before G-d, this is good, but if chas v'chalilah he questions questions, and even if he only questions his emunah in the interior of his heart, it is spoiled chas v'halilah! then may G-d protect us.

Esh Kodesh, Jewish Year 5702, Hanukkah 4 · Sefaria Community Translation