Haamek Davar

וזה היה שבח האבות שמלבד שהיו צדיקים וחסידים ואוהבי ה׳ באופן היותר אפשר. עוד היו ישרים. היינו שהתנהגו עם אוה״ע אפי׳ עובדי אלילים מכוערים. מ״מ היו עמם באהבה וחשו לטובתם באשר היא קיום הבריאה. כמו שאנו רואים כמה השתטח א״א להתפלל על סדום. אע״ג שהיה שנא אותם ואת מלכם תכלית שנאה עבור רשעתם כמבואר במאמרו למלך סדום. מ״מ חפץ בקיומם. וברבה פ׳ וירא (פמ״ט) איתא ע״ז שאמר הקב״ה לא״א אהבת צדק ותשנא רשע. אהבת להצדיק את בריותי ותשנא להרשיען ע״כ וכו'. והיינו ממש כאב המון גוים שאע״ג שאין הבן הולך במישרים מ״מ שוחר שלומו וטובו. וכן הוצק חן וד״א נפלא על דבר אברם את לוט כמו שנתבאר פ׳ לך. וכן ראינו כמה נח היה יצחק אבינו להתפייס ממשנאיו ובמעט דברי פיוס מאבימלך ומרעיו נתפייס באופן היותר ממה שבקשו ממנו כמבואר במקומו. ויעקב אבינו אחר שהיטב חרה לו על לבן שידע שביקש לעקרו לולי ה׳. מ״מ דבר עמו דברים רכים עד שאמרו ע״ז בב״ר (פע״ד) קפדותן של אבות ולא ענותנותן של בנים ע״ש. ונתפייס עמו מהר. וכן הרבה למדנו מהליכות האבות בד״א. מה ששייך לקיום העולם המיוחד לזה הספר שהוא ספר הבריאה. ומש״ה נקרא כמ״כ ספר הישר על מעשה אבות בזה הפרט. ובלעם בשעת רוה״ק לא היה יכול להתפלא על רוע מעשיו שאינו צדיק וחסיד כאברהם יצחק ויעקב אחרי שהוא נביא אוה״ע. וראשו במקור הטומאה.

And this was the distinction of the forefathers, who besides being righteous and pious lovers of God in every possible way were also yashar. That is, they behaved lovingly even towards the most despicable pagans and showed concern for their well-being, because that is how creation is preserved. We see this in our father Avraham. Even though he felt extreme hatred for the evil people of Sodom and their king, as we learn from his words to the king of Sodom (Bereshit 14:22-24), yet he desired their survival and prayed intensely for them. In Bereshit Rabbah (49:9) we find that God said to Avraham "You loved justice and hated evil" (Tehilim 45:8), meaning "You loved to justify the actions of my creations and hated to accuse them of evil". And this is exactly the quality of Avraham "the father of a multitude of nations" (Bereshit 17:4) because even if a son does not behave properly, his father still seeks only the best for him. Also Avraham's speech to Lot (Bereshit 13:8) is full of grace and courtesy. And we also see how just a few words of appeasement from Avimelech led Yitzchak to make peace with his enemy on terms even easier than Avimelech proposed (Bereshit 26:26-31). And our father Yaakov spoke softly to Lavan even though he knew that Lavan would have uprooted him completely if not for God's intervention. The medrash (Bereshit Rabbah 74:10) says about this: Rather the strictness of the fathers and not the modesty of the sons. Even after Lavan angered him so, Yaakov made up with him quickly. We have learned much from the forefathers about derech eretz (proper behavior) which enables the world to survive, especially in Bereshit, the Book of Creation. And that is why Bereshit is called Book of Yashar; because it tells the story of the fathers who acted decently. Balaam, when inspired by ruach hakodesh (prophetic spirit), did not wonder why he was not righteous and pious like Avraham, Yitzchak and Yaakov. He was after all a gentile prophet whose origins were from the source of tumaa (impurity).

Haamek Davar on Genesis, Introduction to Genesis 4 · Sefaria Community Translation

בראשית ברא אלהים. אלהים משמעו דיין. אמנם כמו חקות התורה נקרא דין. כמו כן נקרא דין גם חקות הטבע שהטביע הקב״ה את עולמו. כמבואר בשבת דף קנ״ה יודע צדיק דין דלים. יודע הקב״ה בכלב שמזונותיו מועטין כו׳ ואין הדבר בתורת עונש. אלא הטבע כך הוא והוא נקרא דין . והנה שם אלהים אף על גב שמשמעו הפשוט מנהיג עולמו בדין מ״מ כאן פירושו בורא עולמו בדין והכי פי׳ הספרי ריש פ׳ ואתחנן בתפלת משה ה׳ אלהים בדין בראת את העולם. ושם פירשנו בעזרו ית׳ למאי פירשו חז״ל הכי כונת משה שם. וע״ע מש״כ להלן ט׳ ט״ז ובס׳ שמות ו׳ ב׳:

In the beginning Elohim [God] created: Elohim means judge. Indeed, just like the statutes of the Torah are called judgement [or laws]. Similarly, the properties of nature that the Holy One, blessed be He, ingrained in His world are called judgement [or laws]. As is explained in [Tractate] Shabbat 155, "'The righteous One knows the judgement of the poor ones' (Proverbs 29:7); the Holy One, blessed be He, knows that that the dog's food [supply] is sparse, etc.;" and the matter is not in the category of punishment, but rather this is [its] nature, and that is called judgement. And behold [regarding] the name, God/Judge, even though its simple understanding is the One who runs His world in judgement, nonetheless, here, its understanding is the One who creates His world with judgement. And this is its understanding in the Sifri, at the beginning of Parshat Ve'etchanan concerning the prayer of Moshe, "Lord, God/Judge, in judgement have you created the world." And there, we explained with His help, may He be blessed, why the Sages, of blessed memory, explained the intention of Moshe in this way. And also see, what I have written further, Genesis 9:16, and in the Book of Exodus 6:2.

Haamek Davar on Genesis 1:1:1 · Sefaria Community Translation

ויכלו. ת״א ואשתכללו. שהי׳ הבריאה ביפיה ובהידורה מה שאין למעלה ממנו. וזה הפסוק הוא הקדמה וטעם למ״ש בפסוק ג׳ ויברך אלהים את יום השביעי. דמש״ה ברך אותו יום משום שמצא הקב״ה כ״י נ״ר בעולמו ביום השביעי ע״כ ברכו כמו שדרך אדם ביום שרואה בנין מפואר ושמח באותו יום עושהו יום טובה תמיד בכל שנה. כך מצא העולם חן בעיני ה׳ ביום השביעי מש״ה ויברך אותו. והיינו דכתיב וכל צבאם. ודרשו במס׳ ר״ה די״א וכל צביונם. דבאותה שעה היה כל המינים באופן היותר משובח שאפשר:

Onkelos translates "perfected"- Creation was the ultimate in beauty and elegance. This verse introduces verse 3- "And God blessed the seventh day". The reason God blessed the seventh day is that He was so pleased with the results of His Creation. Just as a man who sees a magnificent structure which gives him great pleasure will mark the day and celebrate it each year, so God loved the world which He created so much that he blessed the seventh day. The Gemara (Rosh Hashana 11a) interprets the end of the verse- "and all their hosts" to mean "in all its splendor" (See H.D. 1:11 tzevaam (hosts) = tzivyonan). At the end of Creation all the species were of the highest quality possible.

Haamek Davar on Genesis 2:1:1 · Sefaria Community Translation

והנחש היה ערום וגו׳. פירש״י בשם מ״ר שנתקנא בהם במה שראה אותם מזדווגים יחד ונתאוה לה. והוא פלא. שהרי כל בריה אינו מתאוה אלא למינו כדאי׳ במס׳ ב״מ צ״א מיניה בתר מיניה גריר. והרי לא חסר להנחש נקבה שלו. ואי משום ששימשו לעין כל. הרי גם הנחש לא ידע בושת. אלא הענין שהרגיש דהדביקות האשה לאישה אינו כמו נקבה שלו אליו שאינו בא אלא בשעת התעוררת לזיווג. וזה אינו אלא במקרה והכנה לדבר. משא״כ האשה תמיד דבקה אליו באשר היא עצם מעצמיו הי׳ הדביקות יותר עוד מאח ואחות שגם המה כבשר אחד. אבל מ״מ אינם אחד ממש כמו האשה הראשונה לאדם שהי׳ כמו אבר להראש ובזה התקנא: והנה הדבר מושכל שלא היה הנחש מדבר מעולם. דאם היה מדבר תחלה אלא שנתקלל שיאלם דומיה. על מה לא נזכר קללה זו. ותו דהדבור תלוי בדעת וכפרש״י על ויהי האדם לנפש חיה בדעה ודבור. וכת״א לרוח ממללא. הרי שהיה האדם מיוחד במעלה זו. אלא מזלו של נחש הוא שהתלבש קנאה ודבר באותו שעה מתוך גרונו של נחש. דכל מין מכל הנברא אפי׳ צומח יש לו מזל והוא מלאך הממונה ע״ז המין לשמרו ולגדלו שלא יהא נפסק מן העולם וכמ״ש רז״ל אין לך עשב מלמטה שאין לו מזל למעלה שמכהו ואומר לו גדל ומזלו של נחש כמוהו שהתקנא באדם על דבקותו בקונו ית׳. וכמו שביארנו בפ׳ הקודמת שהאדם היה דבוק כ״כ בה׳ כחלק השואף תמיד למקורו. משא״כ מלאך אינו אלא נפרד ואינו דבוק ושואף לאורו יתב׳ אלא בשעה המיוחדת לשירה וכדומה. והתקנא המלאך באדם ונחש הגשמי באשתו. והא שאינו מבואר כ״ז בכתוב כבר כ׳ הרמב״ן בפ׳ בחקותי והבאנו לעיל כי בדברים שאינם מושגים לכל אדם לא דברה תורה אלא ברמז:

And the serpent was more cunning, etc.: Rashi explained in the name of Midrash Rabbah that it was jealous of them, in that it saw them copulating together and desired her. But this is a wonder! As behold, every creature only desires its species, as it is found in Tractate Bava Metzia 91b: "Its species - it is drawn after its species." And behold the serpent was not lacking its female. And if it was on account of their having intercourse before the eyes of all, the serpent also did not know shame. Rather the matter is that it sensed that the clinging of the women to her husband was not like its female to it, which only occurred at the time of arousal for copulation. And that is only by happenstance and preparation for the thing. Which was not the case with the woman, who constantly clung to him: Given that she was the bone of his bones, the clinging was even more than a brother and sister. For they too are one flesh. However they are nevertheless not truly so like the first woman to Adam, who was like a limb to the head. And it was jealous of this. And behold the matter is understood that the serpent never spoke. For if it had originally spoken but was cursed to be dumb and silent, why is this curse not mentioned? Moreover, speech depends on intelligence, and as per Rashi's explanation of, "and so man became a living soul" Genesis 2:7) - with speech and intelligence. And likewise did Onkelos translate, "With a speaking spirit." Behold man was unique in this virtue. However it was the constellation of the serpent that clothed himself with jealousy and spoke at that time from the throat of the serpent. As every species from all that was created - even the botanic - has a constellation; and that is the angel that is appointed upon that species to protect it and grow it, so that it not cease from the world. And this is like the Sages, may their memory be blessed, said, "You have no [blade of] grass below without its constellation above striking it and saying to it, 'Grow!'" And the constellation of the serpent was like [the serpent]; as it was jealous of man's clinging to his Creator, may He be blessed. And it is just as we explained in the previous section, that Adam clung so greatly to God, like a portion that always yearns for its source; which is not the case with an angel. It is just separated and it is not clinging and yearning for His light, may He be blessed, except for at the time designated for song and that which is similar. And the angel was jealous about Adam; and the physical serpent about his wife. And [about] that which all of this is not explained in Scripture, the Ramban has already written, in Parashat Bechukotai - and we brought it earlier (Haamek Davar on Bereishit 1:1) - that regarding things that are not grasped by everyone, the Torah only spoke about it by hinting.

Haamek Davar on Genesis 3:1:1 · Sefaria Community Translation

ותהר ותלד את חנוך. ולא נזכר טעם זה השם כי מובן שהולד מעצמו נקרא כן שהיה הראשון מחונך מאביו ולמדו מוסר ומש״ה ויהי בונה עיר. שהבין קין רצון ה׳ שטוב להיות מרבה בצרכיו ולא לחיות כחיה ובהמה על ידי עבודת האדמה לבדו אלא לבקש חיי אנושי ביחוד וכדעת הבל ע״כ בנה לו עיר:

...and he built a city: As Cain now understood the will of God: That it is good to deal much with his needs, and not to live like an animal or beast by way of only working the ground - but rather to pursue a particularly human life. Therefore he built himself a city.

Haamek Davar on Genesis 4:17:2 · Sefaria Community Translation

זה ספר תולדת אדם. הליכות ימי חיי אדם נקרא תולדות בכ״מ. אמנם זה המקום משונה דכתיב זה ספר. ומשמעו שמספר הכתוב איך שנעשה עמו בעת שנולד ובאותו יום שהשנוי שנעשה בו משעה שנולד עד סוף היום הרי הוא כספר שלם שנמשך שנויים כאלה הרבה שנים. וכ״ז בא ללמד חכמה ומוסר כמה יוכל האדם להתקלקל ביום אחד. והיינו דתני׳ בת״כ פ׳ קדושים זה ספר תולדות אדם ב״ע אומר זה כלל גדול בתורה:

The happenings of one's life are called "generations" in several places. But in this place it is different, for it is written, " this Book". The meaning is that the verse is recounting how it was with him at the moment he was born and on that same day, and the changes that befell him from the moment he was born until the end of the day are like an entire book, for such changes as these [normally] take many years. All of this comes to teach us wisdom - how it is that a person can become corrupted in just a single day. And such we find stated in the Torat Kohanim Parshat Kedoshim, wherein Ben Azzai states that this verse is the major principle of the Torah.

Haamek Davar on Genesis 5:1:1 · Sefaria Community Translation

לא ידון רוחי באדם לעולם. רוח האדם הוא אשר שם ה׳ ביחוד וזה באדם שכל אנוש. ולמעלה מזה מי שזכה רוח ודעת תורה. ויש לדעת דמי שמגביר תאותו על השכל אשר הוא רוח האדם. ה״ז התאוה המורגלת נעשה טבע עד שאובד את השכל ורוח האדם ומתהפך שכלו ג״כ לתאוה נמבזה. ויבואר עוד לפנינו. וזהו דבר ה׳ לא ידון היינו כלשון חז״ל ברכות ס״א ב׳ צדיק יצ״ט שופטו רשע יצה״ר שופטו. פי׳ שופטו היינו מנהיגו וחוקר דרכיו מה לעשות. ובלשון הקב״ה הוא לא ידון פי׳ לא ינהיג רוחי באדם הרוח שנתתי באדם והוא השכל ודעת אנושי.

My breath shall not abide in man forever. "The spirit of man" is that individual spirit which God implanted into each person, that is, human intellect. A degree above this is one who merits the spirit to understand Torah. Be aware that someone whose desires overcome his intellect, which is the "spirit of man," this normal desire becomes second nature until it destroys his intellect and the "spirit of man" and his intellect then changes to base desire. This will be explained more later on. This is what is meant by God saying "my spirit will not dwell," similar to what our sages say (Berakhot 61b) "A righteous person is judged by his good inclination and an evil person is judged by his evil inclination." "Judged" means that it guides him and he perceives the world and decides what to do based on it. And in God's language "will not dwell" means, my spirit will not guide man, that is, the spirit which I implanted in each person which is the human intellect.

Haamek Davar on Genesis 6:3:2 · Sefaria Community Translation

כי אתך ראיתי צדיק וגו׳. אינו מובן למה נתן עתה טעם ולא בדבור הקודם. אלא נראה במשמעות וכל ביתך עבדים ובהמותיו שהי׳ לצרכי ביתו ותשמישו ולא לקיום העולם. והי׳ מגיע טובה גדולה מזה לנח להקל עבודתו בתיבה וע״ז בא דבר ה׳. דבכ״מ שמדבר בקיום העולם כתיב אלהים ולא רק משום ששם הזה הוא שופט העולם אלא גם משום שהוא ברא העולם כמ״ש ריש פ׳ בראשית. אבל כאן מדבר ברחמי שמים על נח והשגחתו הפרטית לטובת הצדיק ע״כ כתיב ויאמר ה׳ ופירש לו הטעם שחומל ומרחם עליו יותר מצורך קיום העולם כי אתך וגו׳. ועי׳ להלן ח׳ ז׳. ועתה חוזר ומדבר בכל הברואים:

And your household. Noach was permitted to take with him his servants and animals, not to contribute to the repopulating of the earth but to help him in his labors. Note that until this point the name Elokim has been used, indicating strict judgment, whereas in this verse the four-letter Name indicating the attribute of mercy appears.

Haamek Davar on Genesis 7:1:3 · Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009

בתוך אהלה. באהלה מיבעי. בתוך משמעו באמצע כמו בתוך הגן וכן כ״פ. ואין דרך להעמיד מקום המשכב באמצע האהל אלא באיזה צד. ע״כ נראה שזה גרם לו מעשה בנו הקטן. ששחק עמו בשנתו בשכרותו. לבד הדרש הידוע:

Within his tent - the expression should have been "in his tent"; "within" means in the middle of, just as "within the garden" (Gen. 2:9) and in a few other places. And it is not typical to put one's place of sleeping in the middle of the tent, rather, to one side. And this appears to have been a cause for the deed of his younger son, who "played" with him as he was asleep due to his drunkenness. This is beside the known drash [ed. note: castration].

Haamek Davar on Genesis 9:21:1 · Sefaria Community Translation

שפה אחת. זה גרם לחטא א׳. היינו שיסכימו לשבת כולן בקבוץ אחד. וזהו נגד רצון ה׳ שאמר שרצו בארץ ורבו בה היינו להתהלך לארכה ולרחבה כי לשבת יצרה:

...One language - that is what caused the first sin. This is that they agreed to stop in one single place. And this is against the will of God that said to "fill the land and replenish it" - that is, to walk to all its places, since the land was created to be settled.

Haamek Davar on Genesis 11:1:1 · Sefaria Community Translation

וספר הכוכבים. לא בשביל רבוי הבטיחו כאן שהרי כבר המשיל רבוי זרעו לעפר הארץ אלא הוסיף כאן שיהיו הרבה אנשי מעלה שיאירו ככוכבים. ולא כמו שפחד וירא פן יהיו פחותי ערך:

And count the stars: Not because of their abundance did He promise him here, since He had already compared the multitude of his children to the dust of the earth, but rather to add here that they will be many men of stature, who will bring light like the stars. And it was not as he had feared [upon hearing of their comparison to dust], lest they be small of worth.

Haamek Davar on Genesis 15:5:1 · Sefaria Community Translation

פרא אדם. אם נפרש שהוא גדל במדבר פראי. להיפך מיבעי אדם פרא. שיהא משמעו אדם אוהב להיות במדבר כפרא. כפרש״י. אבל פרא אדם משמעו שהוא מפריא את כל אדם בלי דעת ד״א וחשיבות אנשים אלא הכל הפקר ופראי אצלו. והכי איתא ברבה. בוזז את האנשים.

A wild, uncivilized man. That is, oblivious to decorum, status and the rules of society.

Haamek Davar on Genesis 16:12:1 · Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009

התהלך לפני היינו שיפרסם אלהותו אפי׳ לפני אוה״ע שאינם מוכשרים לקבל גירות גמור:

Nations: For until this point, Abraham had called out the name of God and converted some people, but this was only those people who converted entirely and entered under the category of servants of God in God's Torah that Abraham had taught them. And this is as it is taught in the Gemara Tractate Sanhedrin (99b) and in Avodat Kochavim (page 9) that the meaning of "the souls that they made in Charan" is that he taught them Torah and this is impossible for the whole world. And from the beginning, the only purpose was to "establish the borders of the nations according to the number of the children of Israel."(Devarim 32:8). But it was the desire and the goal that all of the nations should know God. "And the idols would entirely disappear"(Isaiah 2:18) And it was for this thing that God warned Abraham that his desire should be to the depths of his understanding to be a father of many nations, to make them know God. And In this he was called a father of many nations, like a father who establishes his son with correct ideas and by this the previous statement of God is clarified.

Haamek Davar on Genesis 17:4:3 · Sefaria Community Translation

הלא מצער הוא ותחי נפשי. אמר שני טעמים שמבקש עבורה. א׳ הלא מצער היא ודרך עיר קטנה שלא להיות שובב בתאות ותענוגות כמו בני כרך. וכדאי׳ בעירובין דכ״א עה״פ לכה דודי נצא השדה נלינה בכפרים. וא״כ לא הגיעה לרשע כסדום. ב׳ ותחי נפשי דבל״ז לא אוכל לחיות. מ״מ בין שני הטעמים. דלטעם הראשון לא תתהפך כלל משא״כ לטעם הב׳ תנצל בשעה זו עד שיצא לוט ואח״כ תתהפך גם היא:

Is it insignificant. A small town usually has fewer temptations to offer, therefore its sins are generally fewer as well).

Haamek Davar on Genesis 19:20:1 · Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009

בתם לבבי. לא בדרך תאוה כי אם בלב תמים חפצתי לקחת אחות אברהם לאשה:

With an innocent heart. I did not take Sarah out of lust but out of the innocent desire to marry Avraham’s sister.

Haamek Davar on Genesis 20:5:2 · Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009

ויעש ה׳ לשרה כאשר דבר. כפל המאמר הוא תמוה. ופירש״י בזה אינו מרווח דבאמת במאמר ה׳ כבר נאמר לידה ג״כ. ולהיפך בדבר ה׳ לא נזכר שרה מאומה. והיה אפשר לפרש דעל ישמעאל דבר ה׳ אלא הוא הדבר אשר פירשנו שהקב״ה התרעם על שרה במה שצחקה והסתפקה במה שלא ראתה שנוי בפני אברהם כאשר מצאה א״ע בעדנה של ילדות ובשביל זה נענשה במעשה אבימלך וכאשר יבואר עוד שנולד לבריות ספק בעיקר הלידה אם אינו מאבימלך. באשר עליה לא היה עוד פלא כי הכל ראו אותה ילדה. משא״כ באברהם שהיה עדיין ניכר לבן מאה שנה. וזהו ויעש ה׳ לשרה כאשר דבר ודבור הוא לשון עז כידוע היינו במה שרגז עליה. כן עשה לה. ומסיים ותהר ותלד לאברהם בן לזקניו ולא כתיב לזקניה שהרי היא נעשית ילדה. אבל אברהם לא נשתנה מטבע גופו ומכל מקום ילדה ממנו בן:

And the Lord did to Sarah as He had spoken: The doubling of the statement is a wonder. And Rashi's explanation (Rashi on Genesis 21:1) about this does not handle it. As, in fact, the birth was already stated in God's utterance (maamar) as well. And just the opposite, in God's speech (dibbur), Sarah as not mentioned at all. And it would have been possible to understand that it was about Yishmael that God spoke. Rather [the correct explantion] is the thing we have explained (on Genesis 18:12-15) - that the Holy One, blessed be He, was upset with Sarah for her laughing and being in doubt about that which she did not see any difference in the face of Avraham, like she found in herself - that she had been rejuvenated. And because of this, she was punished with the story of Avimelekh - as will still be explained - that a doubt was born in people's minds about the essence of the birth, whether [the child] was not from Avimelekh: Even as there was no longer a wonder with herself, because everyone saw her youth; this was not the case with Avraham, who still looked like a hundred year old man. And this is the meaning of, "and the Lord did to Sarah as He had spoken." And speech (dibbur) is an expression of harshness, as is known - [here] meaning that He did to her, that about which He was angry with her. And it ends (Genesis 21:2), "And [Sarah] conceived and bore Avraham a son in his old age." But it is not written, "in her old age," as behold, she had become a youth. However the nature of Avraham's body did not change, but she nevertheless bore him a son.

Haamek Davar on Genesis 21:1:1 · Sefaria Community Translation

ויהי אחר הדברים האלה. ברור שיש שייכות פרשה זו לפרשה הקודמת לה. דבל״ז לא שייך לשון אחר הדברים האלה. אבל אופן השייכות מבואר בפרש״י בשם אגדה דסנהדרין אבל א״כ הוא רחוק בזמן זמ״ז. לפי הקבלה שיצחק הי׳ בן ל״ז בשעת העקדה. ויש מפרשים שהוא עונש על הברית שכרת עם אבימלך. וגם זה אינו סמוך בזמן שהרי עסק הברית הי׳ בעת ההיא של יצחק וגירוש ישמעאל. ובאמת יש מחלוקת במדרש אם אחר סמוך ואחרי מופלג או להיפך. ונראה פי׳ אחר הדברים האלה. אחר כל המאמרים והדיבורים שהי׳ בין הקב״ה ובין אברהם. והגביהו לאט לאט מעלה מעלה מתחלה ברכו בא״י וזרע כעפר הארץ. ואח״כ ברבוי בנים ככוכבי השמים היינו ב״א גדולי ערך. ואח״כ ברכו בעת מילה שיהי׳ אב המון גוים. שיהי׳ בכחו להכיר שם אלוה עולם גם לאוה״ע שיהיו מכונים בשם גוים ולא יתגיירו לגמרי ועדיין הי׳ חסר עוד פרט אשר יבואר. ואחר כל הדברים הי׳ ענין עקידה שבזה נשלם גדלות של א״א וזרעו מה שא״צ עוד יותר ומשם והלאה שוב לא דבר הקב״ה עמו. ולא הי׳ עוד ענין והוספה על התכלית הנרצה. ומש״ה כתיב והאלהים נסה את אברהם. דאע״ג שאין המקרא יוצא מידי פשוטו שהוא ענין נסיון וכדכתיב ה׳ צדיק יבחן. ואין לנו להתקשות למה לו לה׳ הנסיון היודע הכל מראש שהוא הוא שאלת ידיע׳ ובחירה אשר שגבה מדעת אנושי ולנו לדעת כי גבהו דרכי ה׳ מדרכינו ומחשבותיו ממחשבותינו. בכ״ז לפי פשוטו לחוד הוא מיותר שהרי אנו רואים שהוא נסיון. אלא יש בזה עוד משמעות כדאי׳ ברבה ע״ז נסה מלשון נתת ליראיך נס להתנוסס היינו הגביהו על נס. הסבירו חז״ל שבזה הנסיון הגביה כחו של א״א והעלהו לתכלית גדולת האומה הישראלית כאשר יבואר. וכבר המשילו חז״ל בב״ר שם ענין נסיון בשלשה משלים. א׳ בקדירה שהקונה מנקש על קדירה טובה ולא על רעועה. ב׳ על פשתן טוב מכים הרבה וכל מה שמכים יותר משביח משא״כ פשתן רע. ג׳ על חמור טוב מוסיפים משאוי הרבה ומבחינים אולי ישא עוד יותר. וענין שלשה משלים. ללמדנו שנסיון בא בשלש בחינות. פעם בא כמשל קדירה שלא בא הנקישה על הקדירה הטובה כדי שיושבח בזה. אלא כדי לדעת כמה חוזק הקדירה. ופעם בא כמשל הפשתן דלא בא הניקוש כדי לדעת אלא כדי להשביחו. ופעם בא כמשל החמור שלא בא כדי לדעת או כדי להשביח אלא באשר יש לבעליו רוב משא ומנסה את חמורו אולי ישא יותר וטוב לו. וכל מה שמוסיף החמור לישא מוסיף בעליו אח״כ במזונו. כך פעם בא נסיון לדעת כח צדקת האדם. וזה נקרא בחינה. פעם בא כדי שיוסיף להצטדק. דאע״ג שבכח האדם מונח זו הפעולה מ״מ כל עוד לא בא מעשה לידו ולא הוציא מכח אל הפועל לא נשרש זה הכח אצלו ע״כ מביאו הקב״ה לידי נסיון. והוא מתחזק ומוציא מכח אל הפועל ומשריש זה הכח בקרבו. ופעם בא הנסיון לעון הדור. ומטילים על הצדיק משא יסורים ואח״כ מקבל שכרו משלם. מעתה מלמדנו המדרש בפרשה זו שלא נחשוב דזה הנסיון בא כמשל הקדירה לבד בתורת בחינה וא״כ לא נתעלה א״א בזה לא כן אלא הגביה הקב״ה כח נפשו הק׳ של א״א בפעולה זו וזהו משמעות נסה את אברהם מלשון נתת ליראיך נס להתנוסס ובמה שנשרש זה הכח בנפש אברהם שורש האומה הישראלית נשארה פעולה זאת לדורות. כאשר יבואר עוד במקרא י״ז. ועי׳ שמות ט״ז ד׳ דברים ח׳ ב׳ וט׳ ז׳. עוד יש להעיר הא דלא כתיב הנסיון גם על יצחק שהרי כבר הי׳ בן ל״ז שנה. אבל לפנינו יבואר דתכלית פעולה זו על יצחק בא בשביל ישוב ישראל בארצם והוקבע לחמם ע״י תמידין והי׳ ראוי להיות כן ביצחק ביחוד אשר בלידתו יצא חוק בעולם כמ״ש לעיל כ״א ג׳. ולא הי׳ לשם נסיון וה״ז כשארי נסיונות שנתנסה אברהם ולא כתיב בהו שהיה נסיון. אך מה שהעלים הקב״ה מא״א הכונה זה היה רק בשביל נסיון:

And after these events: It is clear that this section has a relationship to the section before it. As otherwise, the expression, "after these events," is not fitting. Though the manner of the relationship is explained in Rashi's commentary according to the aggadah in Sanhedrin (89) - if it is so, they are distant in time from one another, according to the tradition that Yitzchak was thirty-seven at the time of the binding. And there are some that explain that it is a punishment for the covenant he made with Avimelekh. But this is also not proximate in time - for behold that the matter of the covenant was at that [same] time, of Yitzchak and the expulsion of Yishmael. In truth, there is an argument in the Midrash if, "after (achar)" is proximate, and "following (achrei)" is remote, or the opposite. However it appears that the explanation of, "after these events" [here], is after all the utterances and statements that there were between the Holy One, blessed be He, and Avraham. And He had raised him - little by little - higher and higher: From the beginning of His blessing him with the Land of Israel and with seed like the dust of the earth; and afterwards with the increase of children like the stars of the sky - meaning people of great worth - and afterwards, He blessed him at the time of the circumcision that the would be a father to many nations. That is that he would have the ability to have even the nations of the world - who would be called by the name, nations, and would not completely convert - recognize the God of the world. However there was still a particular that was missing, as will be explained. And the matter of the binding was after all of these things. For with this, the greatness of Avraham, our father, and his seed was completed, such that nothing more was needed. So from then on, the Holy One, blessed be He, did not speak with him; and there was no more content and addition to the goal that had been desired. And because of that. it is written, "and God tested (nissa) Avraham." As even though the text does not depart from its straightforward understanding, which is the matter of a test - according to its straightforward understanding alone, it is superfluous. As we surely see that it is a test. And this is even though we should not ask why God, who knows everything from the beginning, needs a test - as it is a question of [divine] knowledge and [human] choice, which is loftier than human knowledge. So we should [just] know that the ways of God are above our ways, as are His thoughts [above] our thoughts. However there is another meaning to this, as it is found in Rabbah (Bereishit Rabbah 55:1) on this: Nissa is from the usage, "You have given a banner (nes) to those who fear You, that it may be displayed (lehitnosess)" (Psalms 60:6) - meaning He raised him upon a banner. The Sages, may their memory be blessed, explained that with this test, He extended the power of Avraham, our father, and raised him to the purpose of the Israelite nation, as will be explained. And the Sages, may their memory be blessed, in Rabbah there, have already drawn a metaphor about the content of the test with three analogies: 1) To a good jug that a buyer knocks, as opposed to a bad one. 2) To good flax that he hits much; so that the more he hits it, the more it improves, as opposed to bad flax. 3) He adds much to the load of a good donkey, and examines it [to determine whether] it can carry more. And the matter of the three analogies is to teach us that a test comes for three aspects. On one occasion, it comes like the analogy of the good jug, about which the knocking is not in order to improve it, but rather to know how strong the jug is. And on [another] occasion, it comes like the analogy of the flax, about which the knocking does not come in order to know [its] strength, but rather to improve [it]. And on [a third] occasion, it comes like the analogy of a donkey, about which it does not come in order to know [it] or in order to improve [it]; rather when its owner has a large load, he is testing his donkey [whether] it can carry more, which will be good for him. And the owner will add to its nourishment afterwards according to the additional load that his donkey carries. Likewise on one occasion, a test comes to know the power of a person's righteousness, and that is considered an examination. On [another] occasion, a test comes in order to add to his righteousness. As even though this action rests in a person's potential, so long as the action has not come to him and he has not actualized the potential, this potential has nevertheless not become rooted within him. Therefore, the Holy One, blessed be He, brings him to this test; and he [then] strengthens himself to actualize his potential and roots this potential inside himself. And on [a third] occasion, a test will come for the iniquity of the generation. So He will place them - a load of afflictions - upon the righteous one, and he will receive his full reward afterwards. From here, the midrash on this section teaches us that we should not think that this test came about only like the first analogy of the jug, as an examination. For if so, Avraham, our father, did not become elevated with this. It is not so. Rather the Holy One, blessed be He, raised the power of our father Avraham's holy being with this action. And that is the meaning of, "[God] nisa Avraham, from the usage, "You have given a banner (nes) to those who fear You, that it may be displayed (lehitnosess)." And with that which this potential was rooted into Avraham's being, this action remained rooted in the Israelite nation for [all] generations - as will be further explained on verse 17 (Haamek Davar on Genesis 22:17). And see Exodus 16:4 and Deuteronomy 8:2 and 9:7. Furthermore, it should be explained that which, "test," is not also written about Yitzchak - as behold, he was already thirty-seven years old! However it shall be explained below that the purpose of this act upon Yitzchak was on account of the settlement of Israel upon their land, [such that] their bread was fixed by way of the daily sacrifices. So it was particularly fit that it would be so through Yitzchak, since this principle came out to the world with his birth, as I wrote earlier [on] 21:3 (Haamek Davar on Genesis 21:3). So it was not for the purpose of a test; and it was then like the other tests through which Avraham was tested, and about which it was [also] not written that it was a test. However, that which the Holy One, blessed be He, hid the intent from Avraham, our father - that was only in order to be a test.

Haamek Davar on Genesis 22:1:1 · Sefaria Community Translation

אל עבדו זקן ביתו המושל בכל אשר לו. הקדים הכתוב לבאר שלש תכונות בכח אליעזר. אשר משום זה היה מסוגל לשליחות הלז. באשר ענין הנדרש להשתדלות נגמר ויוצא לאור ע״י א׳ משלשה אופנים. פעם ע״י לשון רכה והפצרה. פעם ע״י שכל והרחבת דברים. פעם ע״י דעה רחבה ומענה עז. והכל לפי הענין והאדם שבא עמו בדברים. והנה ידוע שאין טבע כל ב״א שוין. יש ב״א מוכשרים לגמור הענין בזה האופן דוקא ויש להיפך וכאן לא ידע אברהם האיך יהי נדרש לבצע הענין. ע״כ בחר בזה העבד שהיו לו כל התכונות. שהיה עבדו ונכנע לאדוניו במענה רך:

The verse begins by explaining three aspect of Eliezer's capability, as a result of which he was ideal for this mission. This is because the thing that was being sought after and worked for could be completed and come to light through one of three possibilities: sometimes by soft language and persuasion, sometimes by intelligence and expansive speech, and sometimes by perceptiveness and a firm response. And all is according to the matter and the person who comes to speak with him. And indeed it is known that the natures of all people are not alike. There are people who are fit to complete a matter in one particular way, and those who are the opposite. And here, Abraham did not know how it would be sought out to accomplish the matter. Therefore he chose this servant, who had all capabilities, because he was his servant and humble before his master with gentle responses.

Haamek Davar on Genesis 24:2:1 · Sefaria Community Translation

יצחק וישמעאל בניו. דאברהם הודיע לישמעאל דבר ה׳ כי אע״ג שהוא בנו לכל דבר מכ״מ במה שנוגע ליצחק הוא כאחר. וישמעאל לא סר מדבר ה׳ ע״י אביו. וע״כ לא ערער על הירושה ומש״ה גם בכבוד הקדימו ליצחק ורז״ל למדו מזה דישמעאל עשה תשובה וקבל עליו שבמקום שנוגע לכבודו של יצחק אינו כבן אבל אחר שהי׳ יצחק בראש ושוב אינו נוגע לו ה״ה ג״כ בן ממש:

His sons Yitzchok and Yishmael. Avraham informed Yishmael of Hashem’s decree that although he was his son in all other ways, with respect to Yitzchok it was as if he was a stranger. From the fact that he accepted this bitter message the Sages derived that he was a true penitent.

Haamek Davar on Genesis 25:9:1 · Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009

ויאמר אחתי היא. ולא ביקש ממנה שתאמר ג״כ הכי כמו שעשה אברהם משום שרבקה היתה נכנעת ביותר ליצחק כמש״כ לעיל ס״פ כ״ד הסיבה לזה ולא סרה מרצונו מאומה:

He said "she is my sister" and Yitzhak did not request from her that she also say this as Avraham did in a similar situation because Rivkah was exceedingly submissive to Yitzhak as I wrote earlier at the end of Chapter 24 and for this reason did not deviate from his will in any way.

Haamek Davar on Genesis 26:7:1 · Sefaria Community Translation

שמע בקלי לאשר אני וגו׳. תיבת בקלי מיותר. ומה הי׳ במקרא חסר אם הי׳ כתוב שמע לאשר וגו׳. אבל כבר ביארנו כ״פ דמשמעות בקלי הוא התבוננות ודיוק בדברי. ואמרה לו שידייק בלשונה במה שהיא מצוה. ורמזה לו שברוה״ק היא מדברת:

Listen to my voice as I instruct you. The word “to my voice” is redundant. What would have been lost had the scripture merely said “Listen as I instruct you”? We have already explained that every place “my voice” is used careful attention and understanding is implied. She told him to listen carefully as she was commanding, to hint to him that she is speaking with Divine authority.

Haamek Davar on Genesis 27:8:1 · Sefaria Community Translation

ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה. כל המקרא מיותר וגם אין הלשון וילך מדויק. והכי מיבעי לכתוב ללכת חרנה. אלא בא ללמדנו על מה שהעלו חז״ל שבינתים ישב י״ד שנה בבית שם ועבר וא״כ היציאה מב״ש הוא בפ״ע. והליכה לחרן הוא בפ״ע:

And Jacob left from Beersheba, and he went to Charan: The whole verse is superfluous; and the expression, "and he went," is imprecise. As it should have rather written, "to go to Haran." Instead, it is coming to teach us about that which the sages, may their memory be blessed, brought up — that in between, he resided in the [school] of Shem and Eber for fourteen years. And, if so, leaving Beersheba was by itself, and going to Charan was by itself [they were at two different times].

Haamek Davar on Genesis 28:10:1 · Sefaria Community Translation

אל עקד וכל חום בצאן לבן. היינו העזים אשר אותם לא הסיר לבן רק התיישים העקודות והיו העזים הללו לתועלת הכשבים שיולידו שחורות מעט: וראוי לדעת שאע״ג שעשה יעקב פעולה נמרצה מ״מ בלי השגחה פרטית לא היה מקום שיוליד כ״כ כפי התנאי. אלא העיקר היה השגחה בצירוף איזה פעולה כדרך נס נסתר. וכמו לענין קללה בעת רע ר״ל איתא באיכה רבתי שהמכה במקל בין י״ז בתמוז לט״ב מכה מלאך המשחית במקל של ברזל וממית. כך הוא לברכה פעולת האדם מעט גורם מעשה רבה מלמעלה. [ומעשה אבות סימן לבנים בגלותן בקרב עמים רבים. שתהא הצלחתם תלויה בחריצות ויתרון דעת ובהכשר וסייעתא דשמיא גומר עליהם. כמו שעשה יעקב אבינו]:

And it is appropriate to know that, although Yaakov performed intensive actions, nevertheless without Hashgacha Pratis (Specific Divine Providence) it would have been impossible for the technique to be so effective. Rather, the main (effect was caused by) Hashgacha (Providence) combined with an action- as in a hidden miracle. (This is just) like a curse at an inopportune time (Heaven forfend). The Midrash states in Eicha Rabba that (when) one hits with a stick between the 17th of Tammuz and the 9th of Av, a destroying angel hits with an iron stick and kills (the victim). So too with blessing, a small action on the part of a person causes a great impact (from) above. The actions of our fathers are a sign for the children in their exile amongst many nations, that their success is based on diligence and knowledge and preparation, and the assistance of Heaven completes them.

Haamek Davar on Genesis 30:40:3 · Sefaria Community Translation

כי מכרנו. ולא נהג עמנו כדרך הנשואין שכל אב נותן איזה נדוניא לבתו והוא מכרנו כשפחות ולקח כסף הקנין לעצמו. היינו עבודת יעקב בי״ד שנים היא כסף השמירה. היה ללבן לשלם עבור השמירה לבנותיו והוא אכל בעצמו:

For he has sold us. A father usually gives his daughter a dowry, but our father sold us like slaves and took the purchase price — fourteen years of labor — for himself.

Haamek Davar on Genesis 31:15:1 · Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009

ומכל האמת. ת״א ומכל טבון. ולא כתרגומו בכ״מ וקשוט. וע׳ ברמב״ן שפי׳ החסדים הקיימים יקראו אמת וכ״ה לשון המקרא וה׳ אלהים אמת אלהים חיים ומלך עולם ופי׳ ברבה פ׳ אמור דסוף המקרא מפרש מהו וה׳ אלקים אמת בשביל שהוא אלקים אמת ומלך עולם היינו שהוא נצחי וכמליצת הגמ׳ במס׳ שבת קושטא קאי. וכך הטוב שהוא ניצחי מיקרי אמת ואמר ליעקב דשתי טובות עשית עמדי היינו החסדים שהוא העושר ומכל האמת שבחרו להיות ממנו ומזרעו אומה הנבחרת להיות נצחי ולזה עצמו ת״א ומכל טבון הטוב שהוא אמת:

And of all the truth: Onkelos translates it as, "and from all the good," which is not like his translation in every [other] place, which is "truth." And see Ramban, who explains that lasting kindnesses are called truth. And such is [also] the language of Scripture: "And the Lord is a true God, a living God and the eternal King" (Jeremiah 10:10). And in Vayikra Rabbah 26:1 (Parshat Emor), it explains that the end of the verse explains what is a true God: "Because He is 'a [living] God and the eternal King.'" [That is] to say, because He is everlasting. And [this is] like the remark in the Talmud (Shabbat 104a), "Truth is lasting." And so too is the good that is everlasting called truth. And so [Ya'akov said] that "You have done two goodnesses for me" - meaning "the kindnesses," which are the wealth; and "all the truth," which is that He chose him, such that a chosen nation will come from him and his offspring, to be everlasting. And it is for this very reason that Onkelos translated it as, "and of all the good."

Haamek Davar on Genesis 32:11:1 · Sefaria Community Translation

ויבכו. שניהם בכו. בא ללמד שגם יעקב נתעורר עליו לשעה זו אהבה לעשו וכן לדורות בשעה שזרע עשו מתעוררים ברוח טהרה להכיר את זרע ישראל ומעלתם אז גם אנחנו מתעוררים להכיר את עשו כי אחינו הוא וכמו שרבי הי׳ אוהב אמתי לאנטונינוס וכן הרבה:

They wept. At that moment love for Eisov awakened in Yaakov as well. Similarly, whenever Eisov’s descendants genuinely acknowledge Yisrael’s greatness, Yisrael reciprocates with feelings of brotherhood.

Haamek Davar on Genesis 33:4:1 · Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009

ותצא דינה. ותבא מיבעי שהרי דירת יעקב היתה חוץ לעיר והיא באה העיר לראות בבנות הארץ. אלא משמעות ותצא מחין ערכה וכבודה שנכנסה לראות במחול ובשמחת בנות הארץ ויציאת חוץ מגדר הראוי מיקרי יציאה. והיינו דאית׳ ריש שבת תנא הכנסה הוצאה קרי לה. והטעם ע״ז משום דבשבת אסור להביא מרה״ר לרה״י. א״כ כשמביא מרה״ר נקרא הוצאה ממקומו הראוי לו:

Deenah went out. Since Yaakov lived outside of town the verse should have said that she “came in.” However, Scripture wanted to hint that she “went out” of the guidelines of proper behavior by going to watch the locals dance and make merry.

Haamek Davar on Genesis 34:1:1 · Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009

וימצאהו איש. אם נחשוב שהיה איש מוזר ליוסף אינו מובן מה שאמר אליו את אחי. ומאין לו לדעת מי הוא ומי המה אחיו. וגם מה השאלה הגידה נא לי איפה הם רעים. מאין לו לדעת. אלא אחת משתי אלה או שהיה איש ידוע להם בחשיבות או הכיר בו שהוא מלאך או נביא שידע כל מה שעם אחיו ובאמת היה ראוי לכתוב וימצא איש שהרי יוסף היה ההולך בדד ומחפש ומצא ולא האיש ההולך לדרכו. אלא בא ללמד שהיה שליח מן השמים לפגוע ביוסף ולהביאו לידי כך והלך האיש וימצאהו באותו מקום:

My brothers. And from where would he know who he [Joseph] was and who his brothers were? And furthermore, what is this question "tell me please where they are pasturing"? From where would he know? Rather, [it must be] one of the two these possibilities: Either he was a well-known man to them in his importance, or, he recognized him as an angel or prophet that knew everything to do with his brothers. And in truth, the Torah should have said "and he [Joseph] found a man", for it was Joseph that was wandering alone searching and found the man, not the man who was walking on his way. Rather, the text comes to teach that the man was a messenger from Heaven, to encounter Joseph and bring him to such, and the man went and found him in that place.

Haamek Davar on Genesis 37:15:1 · Sefaria Community Translation

ויאמר יהודה צדקה ממני. יותר ממני שהיא כוונה לשם מצוה. ופי׳ מאין הוא יודע כי על כן וגו׳. שהרי באמת לפלא בעיני מדוע לא נתתיה לשלה בני. וכמתפלא על עצמו ואמר משום שהיא צדקה והתפללה להקים זרע ממני שאני חשוב בן יעקב ולאה יותר מבני שהוא בן הכנענית. והבין שהוא סיבה מן השמים שיגיע לידי כך:

She is righteous, [it is] from me. Alternatively, “She is more righteous than me” — her intentions were pure whereas mine were not.

Haamek Davar on Genesis 38:26:2 · Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009

וימאן. העיד הכתוב שהוא בלי שום טעם מאן לעשות בעילתו בעילת זנות אלא שהוכרח לתת לאשת אדוניו טעמים כמוסים מזה :

But he refused. The verse testifies that he, without any reasoning, refused to turn his cohabitation into fornication, but that he was forced to give his master's wife ulterior reasons apart from this.

Haamek Davar on Genesis 39:8:1 · Sefaria Community Translation

ואמר אל החרטמים ואין מגיד לי. כ״ז נראה מיותר. וגם כי כבר אמר ופותר אין אותו. ועוד יש לדקדק למה לא הזכיר את החכמים ג״כ שהרי שלח גם אחרי חכמים. אלא דבר זה הוא מן שאלת פרעה ליוסף. שהוא תמה עוד מדוע אומר אל החרטמים ואין מגיד לי. ומעתה אין מקום להתפלא על החכמים שע״ז אפשר להשיב כי לא חכמו כ״כ לרדת לעומק הפרטים שבאותו חלום. אבל חרטומים שהוא מעשה כישוף שהמה היו צריכים לדעת פתרון החלום וא״כ מן התימה הוא מדוע כן הוא:

I have told my sorcerers, but nobody can explain it to me - All this seems unnecessary [ed. that he has told his sorcerers]. [It also seems unnecessary] that he as already said nobody could explain it. Furthermore, we must investigate why the Sages (חכמים) aren't mentioned, because it says (Genesis 41:8) that he also sent for the Sages. Rather, this is simply referring to the question that Pharaoh asks Joseph. Joseph was wondering why Pharaoh hadn't consulted with his sorcerers, and Pharaoh responds that he had but they couldn't answer him. And from there, there's no cause to wonder about [why] the Sages (חכמים) [were not mentioned] because their wisdom wasn't sufficient enough to understand the deep details of such a dream. But the sorcerers who made magic needed such details in order to interpret the dream, and if so, it is obvious that [he didn't need to mention the Sages]. [summary - the Sages and the sorcerers needed each other to properly interpret the dream, and thus the fact that one of them couldn't do anything logically implies the other couldn't as well].

Haamek Davar on Genesis 41:24:1 · Sefaria Community Translation

ויעשו כן. לא נתבאר מה עשו בזה. ופשוט שהכינו עצמם לכך לבחור אחד מהם אבל להלן מבואר שיוסף לקח מהם את שמעון וא״כ מה עשו. אבל הענין שבאמת לא היו רשאים לבחור אחד וכדתנן בתרומות פ״ח וכן נשים וכו׳ והביאו הר״ש ברייתא בירושלמי סיעת ב״א שמהלכין בדרך ופגע בהם כושי׳ וא״ל תנו לנו אחד מכם ונהרוג אותו וא״ל נהרוג את כולכם כולם יהרגו ואל ימסרו לו נפש אחת מישראל. ייחד להם אחד כגון שבע בן בכרי ימסרו להם ואל יהרגו כולם. והיינו באופן שבסיבה שלו נעשה כך כמו שבע ב״ב. וא״כ כך ענין הכתובים שלפנינו דהחלו להתעסק בזה את מי למסור וזהו ויעשו כן. דשבי כולהו איתנהו בי׳ חרב ורעב כדאיתא בב״ב פ״א. והיה הדבר קשה בעיניהם. והנה.

They decided to do so. In the course of making the difficult decision of who to leave behind, they said, “In truth, we are guilty, etc.”

Haamek Davar on Genesis 42:20:1 · Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009

הביתה. לא בחדר שהם יושבים אלא לפנים ממנו ע״כ ויביאו לו וגו׳ הביתה לאותו בית שהוא יושב תמיד. והנה לשון אשר בידם מיותר והרי במקרא הקודם לא כתיב כן. וגם ויביאו הא׳ בדגש. ללמדנו על חוזק הבאה וכ״ז מראה שכל א׳ השתדל להושיט בידו. ולא א׳ או שנים יביאו בשליחות כולם אלא כל א׳ בידו ממש להראות חביבות הדבר וכי כל א׳ נהנה מזה וכאן נתקיים פתרון החלום והנה תסבינה אלמתיכם. וכמ״ש במקומו:

They brought (vayavi’u) the offering. Uncharacteristically, the alef of vayavi’u has an emphasizing dot in it, indicating that the brothers strove to find favor as they presented their offering, in fulfillment of the dream in which their sheaves bowed down to his.

Haamek Davar on Genesis 43:26:1 · Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009

ויפל על צוארי. שני צדדי הצואר מיקרי צוארי היינו שנפל על כתף א׳ ואח״כ על השני מרוב אהבה:

He fell on his necks: On both sides of his neck, he fell on one side of his neck and then on the other side out of great love.

Haamek Davar on Genesis 45:14:1 · Sefaria Community Translation

ויקם יעקב מבאר שבע. באשר היה קשה על יעקב הליכה זו שיודע הי׳ שהולך לגלות ע״כ כתיב ויקם נדרש להזדרז ולילך. וע׳ לעיל י״ט ל״ה:

Yaakov rose. He forced himself to get up and go. The move was difficult for him because he knew that it marked the beginning of the exile.

Haamek Davar on Genesis 46:5:1 · Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009

אם אפס כסף. לא האמין להם ע״כ אמר אם אמת שכן הוא. הבו מקניכם ובזה הבחינה ברורה. שהרי לבעה״ב המקנה נחוץ יותר מכסף:

If there is no more money. He did not believe them, so he told them to bring their livestock as a test, knowing they would rather part with money than their animals.

Haamek Davar on Genesis 47:16:1 · Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009

שכל את ידיו כי מנשה הבכור. הוא מיותר. שהרי ידענו מענין הפרשה כי מנשה הבכור. אבל יש בזה עומק וכונה. דבאמת לא הי׳ ליעקב לשכל את ידיו. אלא להפוך את מעמד הבנים. אבל באשר מנשה הבכור מש״ה הי׳ מכוין שיעמוד מנשה לרגל הימיני של יעקב ואפרים לרגל השמאל ורק את ידיו שכל שיהי׳ להיפך. וטעמו ש״ד שאע״ג שהקדים יעקב את אפרים לפני מנשה ומש״ה הי׳ במדבר ראש הדגל מכ״מ בפקודי דפ׳ פינחס הי׳ להיפך. ולא עוד אלא אפי׳ בפקודי דפ׳ במדבר כתוב בכל הדגלים והחונים עליו משא״כ במנשה כתיב ועליו מטה מנשה. כ״ז בא ללמדנו שלא הי׳ אפרים קודם למנשה אלא בענינים רוחנים מה שלמעלה מהליכות עולם הטבע. אבל בהליכות עולם הי׳ מנשה קודם וגדול מאפרים. מש״ה במנין הראשון בהר חורב שהי׳ שכינת עולם על ראשם וכל ההנהגה הית׳ למעלה מה״ט היה אפרים קודם. אבל בפקודי דערבות מואב בכניסתם לארץ שהי׳ כמעט בהליכות הטבע כמבואר להלן ובס׳ במדבר ודברים. מש״ה הי׳ מנשה קודם וע׳ מש״כ בס׳ במדבר בשנוי ועליו מטה מנשה. וזה הגיע משום דבהליכות הטבע מעלת הבכורה מסוגלת הרבה כמש״כ לעיל כ״ז י״ט. והנה היד משמשת את הראש והדעת. והרגל משמשת הליכות הגוף לפי טבעו ומש״ה אמרו חז״ל במליצתם ברא כרעא דאבוה. פי׳ הרגל טבע אביו שמהלך מעצמו בלי מחשבה ושכל. מש״ה רצה יעקב אשר מנשה יעמוד לרגלו הימנית. ושכל את ידיו להיות אפרים אך לידו הימנית. וע״ע בסמוך מקרא כ׳. וזהו שפי׳ הכתוב הטעם כי מנשה הבכור:

He guided his hands for Menashe was the firstborn. It is extra for we known from the parsha that Menashe was the firstborn. But this has depth and intension for truthfully, Yaakov shouldn't have guided (crossed) his hands, rather switched the positions of the boys. But since Menashe was the firstborn, he intended that Menashe should stand by Yaakov's right leg and Efrayim by his left leg. Only his hands did he guide that they should be crossed. The reason is that even though Yaakov put Efrayim before Menashe and therefore in the wilderness he was the head of his flag group (which Menashe was also a part of) still, in the counting of Parshas Pinchas, it was the opposite. Not only that, but even in the counting of Parshas Bamidbar it is written by all the (other) flags "and those that camp upon him" as opposed to with Menashe it is written, "and upon him the tribe of Menashe." All this comes to teach us that Efrayim only came before Menashe in matters of spirituality, that which is higher than the natural happenings of the world. In matters of the world, however, Menashe came before Efrayim. Therefore in the first counting at Mt. Chorev, where the Divine precence was upon their heads and the conduct was beyond nature, Efrayim came first. But in the counting in the Plains of Moav, when they were entering the Land, which was basically in a natural way (as is explained later in Bamidbar and Devarim) therefore Menashe came first. (And check out what I write in Bamidbar regarding the change of "and upon him the tribe of Menashe." The occurred because with regards to natural occurrences, the advantage of the firstborn is very impactful as I wrote earlier (27:19). Now, the hand services the head and the mind and the foot services the goings of the body according to its nature. That's why the Sages said in their way: The son is the foot of the father. Meaning: the natural mannerisms of the father that goes on its own without thought and wisdom. Therefore, Jacob desired that Menashe stand by his right leg and guided his hands so that Efrayim would be on his right hand. See more in Verse 20. That is why the verse specified "because Menashe was the firstborn."

Haamek Davar on Genesis 48:14:2 · Sefaria Community Translation

ותשב באיתן קשתו. כמו ונחתה קשת נחושה זרועותי. שכל מה שהקשת קשה ומוצקה יותר היא מורה יותר מרחוק. כך נעשה קשת יוסף איתן לירות גמול רע לאחיו. אבל

"Yet his bow stayed taut" ... As much as a bow is powerfully bent, it is able to shoot further, so too the bow of Joseph was straining to shoot an evil reward to his brothers. However,

Haamek Davar on Genesis 49:24:1 · Sefaria Community Translation

אביך צוה לפני מותו. הוא תמוה שהרי יוסף לא זזה ידו מאביו בשעת מותו. ואיך צוה והוא לא ידע. ונראה שהשכילו להבינו אשר במה שאמר בברכת יוסף ויפזו זרועי ידיו ששבח אותו שלא ירה חצים וקשת להממררים לו בזה צוה להגיד כי כן מבוקשו:

it is surprising because that Yosef did not move his hand from his father at the time of his death. How is it possible that he (Yaacov) commanded this and he (Yosef) did not know.

Haamek Davar on Genesis 50:16:1 · Sefaria Community Translation