Midrash Tehillim

אשרי האיש אשר לא הלך. זה שאמר הכתוב (משלי יא כז) שוחר טוב יבקש רצון. מי הוא זה. זה דוד מלך ישראל שהיה שוחר בטובתן של ישראל להעמיד מהן כ"ד משמרות כהונה ועשרים וארבע משמרות לויה. יבקש רצון שהיה מבקש רחמים שתשרה עליו שכינה כדי לברך את ישראל. והיכן ברכן באשרי האיש. (שם) ודורש רעה תבואנו. זה דואג ואחיתופל:

Midrash Tehillim 1:1

ה' בהיכל קדשו ה' בשמים כסאו. בזמן שישראל עושין רצונו של מקום ה' בהיכל קדשו ובזמן שאין עושין רצונו של מקום ה' בשמים כסאו. א"ר אלעזר בין שחרב בית המקדש ובין שלא חרב אין השכינה זזה מתוכו שנאמר ה' בהיכל קדשו. אף על פי שבשמים כסאו שכינתו בבית המקדש שנאמר (מלכים-א ט ג) והיו עיני ולבי שם כל הימים. וכן הוא אומר (תהלים ג ה) ויענני מהר קדשו סלה. אף על פי שהוא הר בקדושתו הוא עומד. א"ר אלעזר ראה מה כתיב (מיכה ד י) כי עתה תצאי מקריה ושכנת בשדה. ושכנתי כתיב שאף על פי שחרב שכינתי עומדת שם. א"ר אחא לעולם אין השכינה זזה מכותל מערבי שנאמר (שיר השירים ב ט) הנה זה עומד אחר כתלנו. א"ר ינאי מלך בשר ודם כשהוא נכנס לטרקלין אינו יודע מה בקיטון והקב"ה אינו כן אלא ה' בהיכל קדשו ה' בשמים כסאו. צופה ומביט לכל באי עולם ואין עין שולטת בו:

“The Lord is in His Holy Temple. The Lord-His throne is in Heaven…” (Tehillim 11:4) When Israel does the will of the Makom ‘The Lord is in His Holy Temple,’ and when they do not do the will of the Makom ‘The Lord-His throne is in Heaven.’ R’ Elazar said: whether the Holy Temple is destroyed or not the Divine Presence doesn’t move from within it, as it says “The Lord is in His Holy Temple.” Even though His throne is in Heaven, His Presence is in the Holy Temple, as it says “…and My eyes and My heart shall be there at all times.” (Kings I 9:3) So too it says “…and He answered me from His holy mount to eternity.” (Tehillim 3:5) Even though it is just a mountain, it maintains its holiness. R’ Elazar said: see what is written “…for now you shall go forth from the city; and you shall dwell (shachantah) in the field…” (Micah 4:10) It is written as shechinati (My Presence), even though it is destroyed My Presence remains there. R’ Acha said: the Divine Presence never moved from the western wall, as it says “…behold, he is standing behind our wall…” (Shir haShirim 2:9) R’ Yanai said: when a king of flesh and blood enters his banquet hall, he does not know what is in the bed chamber. Not so the Holy One, rather ‘The Lord is in His Holy Temple. The Lord-His throne is in Heaven.’ He looks and sees the whole world, and no eye can grasp Him.

Midrash Tehillim 11:4 · Rabbi Mike Feuer, Jerusalem Anthology

כי בך ארוץ גדוד. ר' חייא בשם ר' לוי אמר בשעה שאמר דוד לישראל לעשות מלחמה עם אנשי יבוס התחיל אומר (דברי הימים-א יא ו) כל מכה יבוסי בראשונה יהיה לראש ולשר. מה עשה יואב הביא ברוש אחד רענן וקבעו בצד החומה וכפף ראשו שהיה רך ואחז בו דוד וקפץ יואב על ראש דוד ונתלה בברוש ודילג על החומה. אמר דוד (תהלים קמא ה) יהלמני צדיק חסד ויוכיחני. מה עשה הקב"ה קיצר את החומה ועלה דוד אחריו שנאמר ובאלקי אדלג שור:

“For by You I run upon a troop...” (Tehillim 18:30) R’ Chiyah said in the name of R’ Levi: when David went to wage war against the Jebusites, he began by saying “Whoever smites the Jebusites and reaches the tower…” (Shmuel II 5:8) and in another verse he says “Whoever smites the Jebusites first will be a chief (l’rosh) and an officer…” (Divre HaYamim I 11:6) So what did Yoav do? He brought a fresh cypress tree (brosh) and fixed it next to the wall of the city. He bent back the flexible head of the cypress, climbed up on to David’s head, grabbed on to the top of the tree and swung onto the top of the wall. David said “May a righteous man strike me with kindness and reprove me (yochicheni rosh)…” (Tehillim 141:5) What did the Holy One do? He lowered the wall and David went up after Yoav, as it says “…and by my God I scale a wall.” (Tehillim 18:30)

Midrash Tehillim 18:23 · Rabbi Mike Feuer, Jerusalem Anthology

למנצח מזמור לדוד. יענך ה' ביום צרה. זה שאמר הכתוב (תהלים צא טו) יקראני ואענהו. אמר הקב"ה בשעה שמגעת צרה לישראל ומבקשין אותי והן משתתפין בכבודי כבודי עמהן באותה שעה אני עונה אותם שנאמר יקראני ואענהו למה עמו אנכי בצרה. א"ר יודן [משל] לאשה שהיא עם אמה בכעס עלתה אמה למעלה. ובשעת לידתה היתה מצוחת מלמטה ואמה שומעת קולה מלמעלה וצווחת גם היא כנגדה. והיו השכנות אומרות לה מה טיביך וכי את יולדת עמה. אמרה להן בתי יולדת בצער אף על פי שהכעיסה אותי איני יכולה לסבול צווחתה ואני צווחת עמה לפי שצרת בתי שלי היא. כך כשחרב בית המקדש נתן קול בבכי ויללה בעולם שנאמר (ישעיה כב יב) ויקרא ה' אלקים צבאות ביום ההוא לבכי ולמספד. אמרו לפניו מלאכי השרת רבונו של עולם יש דברים הללו לפניך והלא כתיב (דברי הימים-א טז כז) הוד והדר לפניו וגו'. אמר להן ביתי חרב ובני מסורין בקולרין ואני מצער ומיצר ולא כך כתבתי להן (תהלים צא טו) עמו אנכי בצרה. (ישעיה נב ה) ואתה מה לי פה נאם ה'. אמר רבי יהושע הכהן תשעה פסוקין יש במזמור הזה כנגד תשעה חדשים שהאשה מתעברת בהם ומה הן אומרת דעני חייתא הוא יענה אתכם. א"ר שמעון בר אבא את מוצא שמונה עשרה מזמורים יש מראש הספר ועד הפסוק הזה. שאשרי האיש ולמה רגשו גוים חד הוא. כנגד שמונה עשרה ברכות שאדם מתפלל בכל יום אומר תתעני צלותך אחר י"ח מזמורות. אמרו לו לדוד יענך ה'. דבר אחר באיזה יום. יום שהכל מודים בו שהוא צרה לעליונים ולתחתונים שאפילו מלאכי השרת יראין ממנו. מה כתיב (ירמיה ל ו) שאלו נא וראו אם יולד זכר מדוע ראיתי כל גבר ידיו על חלציו כיולדה ונהפכו כל פנים לירקון. ואין כל פנים אלא מלאכי השרת שנאמר (יחזקאל י יד) וארבעה פנים לאחד. ואומות העכו"ם אומרים (ירמיה ל ז) הוי כי גדול היום ההוא מאין כמוהו. וישראל על ידי דוד אומרים יענך ה' ביום צרה. צרה שהיא לעליונים ולתחתונים. והקדוש ברוך הוא אומר לאומות העכו"ם בואו ודונו עם בני ישראל שנאמר (ישעיה מא כא) קרבו ריבכם יאמר ה'. והם אומרים רבונו של עולם מי עושה קומטומוריסון של בניך. והוא אומר להן אני כביכול שנאמר (תהלים סח לו) הוא נותן עז ותעצומות לעם. ושרי אומות העכו"ם אומרים רבונו של עולם וכי משוא פנים יש בדבר אלו מגלי עריות ואלו מגלי עריות. אלו שופכי דמים ואלו שופכי דמים. אלו עובדים עבודה זרה ואלו עובדין עבודה זרה. מפני מה הללו יורדין לגיהנם והללו אינן יורדים. באותה שעה נמצא סניגורן של ישראל משתתק שנאמר (דניאל יב א) ובעת ההיא יעמוד מיכאל השר הגדול העומד על בני עמך. ואין העומד אלא משתתק שנאמר (איוב לב טו) חתו ולא ענו. עוד שרצה ללמד סניגוריא על ישראל כיון שהוא משתתק אומר לו הקדוש ברוך הוא מיכאל נשתתקת ואין אתה מלמד זכות וסניגוריא על בני שאני מדבר עליהם צדקה ומושיעם שנאמר (ישעיה סג א) אני מדבר בצדקה רב להושיע. ובאיזה צדקה. רבי פנחס ור' אלעזר ורבי יוחנן. חד אמר בצדקה שעשיתם עמי וקבלתם את התורה (שאלמלא) שאלמלי] לא קבלתם את התורה הייתי מכלה אתכם. וחד אמר בשכר שעשיתם וקבלתם את התורה שאלמלא כן הייתי מחריב את העולם ומחזירו לתוהו ובוהו שנאמר (ירמיה לג כה) אם לא בריתי יומם ולילה. (דניאל יב א) ובעת ההיא ימלט עמך. בזכות מי. בזכות יוסף. מה הקב"ה עושה מביט בכולן ואין בהם כיוסף. שהרי יוסף לא שמע לאדונתו שנאמר (בראשית לט י) ולא שמע אליה. ומנין שנקראו על שם יוסף שנאמר (עמוס ה טו) אולי יחנן ה' צבאות שארית יוסף. ר' שמואל בר נחמני אמר בשביל יחסיהן שנאמר (ישעיה מג ז) כל הנקרא בשמי וגו'. רבי לוי אמר בזכות המילה. כתיב הכא (דניאל יב טו) בעת ההיא ימלט עמך. וכתיב התם (יהושע ה ב) בעת ההיא אמר ה' אל יהושע:

What is the sense of “I am with him in his affliction?” (Psalms 91:15)... Rabbi Judan said: “It can be compared to a pregnant woman who was angry at her …

Midrash Tehillim 20:1 · unknown · excerpt; the full text is on Sefaria

גול אל ה' יפלטהו. וכתיב (תהלים לז ה) גול על ה' דרכך. רבי ביבי בשם רב אמר גלה וגלגל גלה עונותיך גל וגלגל עלי ואנא טעין. א"ר יוחנן [משל] לבן מלכים שנתן לו לטעון בעובי הקורה וראה אביו אותו. אמר להם הבו עלי כל מה דאתון בעיין ואנא טעין. כך אמר הקב"ה גלו עונותיכם ואנא טעין. יצילהו כי חפץ בו. אמר ריש לקיש בשלש לשונות של חיבה חיבב הקב"ה את ישראל. בדביקה בחפיצה בחשיקה. בדביקה (דברים ד ד) ואתם הדבקים בה' אלקיכם. בחפיצה (מלאכי ג יב) כי תהיו אתם ארץ חפץ. בחשיקה (דברים ז ז) חשק ה' בכם. ואנו למדין מפרשתו של אותו רשע (בראשית לד ג) ותדבק נפשו. (שם ח) שכם בני חשקה נפשו. (שם יט) כי חפץ בבת יעקב. רבי אבא בר אלישע מוסיף עוד תרין. באהבה (מלאכי א ב) אהבתי אתכם אמר ה'. בדבור (ישעיה מ ב) דברו על לב ירושלים. ואנו למדין מפרשתו של אותו רשע (בראשית לד ג) ויאהב את הנערה וידבר על לב הנערה. יצילהו כי חפץ בו פיזמא דידי סליק:

... “He will save him because He delights in him.” (Tehillim 22:9) R’ Shimon ben Lakish said that the Holy One expressed His love for Israel with three languages of affection, with ‘cleaving,’ with ‘desiring,’ and with ‘wanting.’ With cleaving – “But you who cleave to the Lord your God are alive…” (Devarim 4:4) With desiring – “…did the Lord desire you…” (Devarim 7:7) With wanting – “…for the Lord wants you…” (Yeshayahu 62:4) We learn all of these from that wicked one of the story of “And Dinah went out…” (Bereshit 34:1) With cleaving – “And his soul cleaved to Dinah…” (Bereshit 34:3) With desiring – “My son Shechem his soul desires your daughter.” (Bereshit 34:8) With wanting – “…because he wanted Jacob's daughter…” (Bereshit 34:19) R’ Aba bar Elisha added two more, with love and with speaking to the heart. With love, as it says “I loved you, said the Lord…” (Malachi 1:2) With speaking to the heart, as it says “Speak to the heart of Jerusalem…” (Yeshayahu 40:2) We learn these also from the story of that wicked one – “…he loved the girl and spoke to the girl's heart.” (Bereshit 34:3) “He will save him because He delights in him.”

Midrash Tehillim 22:18 · Rabbi Mike Feuer, Jerusalem Anthology

מזמור לדוד ה' רועי לא אחסר. בנאות דשא ירביצני. זהו שאמר הכתוב (שיר השירים ב טז) דודי לי ואני לו. אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה רבון העולם הוא לי לאלוה ואני לו לאומה. הוא לי לאלוה (שמות כ ב) אנכי ה' אלקיך. ואני לו לאומה (ישעיה נא ד) ולאומי אלי האזינו. הוא לי לאב שנאמר (ירמיה לא ח) כי הייתי לישראל לאב. ואני לו לבן שנאמר (שמות ד כב) בני בכורי ישראל. הוא לי לרועה ואני לו לצאן שנאמר (יחזקאל לד לא) ואתן צאני צאן מרעיתי. הוא לי לאח ואני לו לאחות. הוא לי לאח (שיר השירים ח א) מי יתנך כאח לי. ואני לו לאחות שנאמר (שם ה ב) פתחי לי אחותי רעיתי. אני אמרתי ה' רועי לא אחסר. והוא אמר (שם ז ג) שררך אגן הסהר אל יחסר:

"God restores my soul" This means that Israel said, God restores my soul with Torah, as it says, "The Torah of Adonai is perfect, restoring the soul" (Psalms 19:18). "God …

Midrash Tehillim 23:1 · adapted to modernize · excerpt; the full text is on Sefaria

שאו שערים ראשיכם. את מוצא בשעה שבנה שלמה בית המקדש בקש שלמה להכניס את הארון והיה השער קטן חמש אמות ארכו ושתים וחצי רחבו. והארון הזה אמתים וחצי ארכו ואמה וחצי רחבו. וכי לא היה אמה וחצי נכנסת בתוך שתים וחצי. אלא באותה השעה דבקו שערים זה בזה ואמר שלמה עשרים וארבע רננות ולא נענה. חזר ואמר שאו שערים ראשיכם ולא נענה. כיון שאמר (דברי הימים-ב ו מב) ה' אלקים אל תשב פני משיחך זכרה לחסדי דוד עבדך. מיד נענה ונשאו שערים ראשן ונכנס הארון וירדה אש מן השמים. ולמה נצטער שלמה כל כך. מפני שנתגאה ואמר (מלכים-א ח יג) בנה בניתי בית זבול לך. ר' יעקב בריה דרב יהודה אמר בנין בנוי בניתי לך. ר' חייא אמר בשם רבי יוסי הכל מסייעין למלך מלכי המלכים אפילו הרוחות ואפילו שדים ואפילו מלאכי השרת. אמר רבי ברכיה כתיב (שם ו ז) והבית בהבנותו. מאליו היה נבנה. (שם) אבן שלמה מסע. מלמד שהיתה האבן מסעת את עצמה ועולה ונתנת על גבי הדימוס. ואמר רבי אבהו ואל תתמה. שכן כתיב (דניאל ו יח) והיתית אבן חדא ושומת על פום גובא. וכי יש אבנים בבבל. אלא שקמת מארץ ישראל ובאת וישבה על פי הבאר. רבי הונא אמר מלאך ירד באותה שעה ונדמה בדמות ארי של אבן וישב לו על פי הבאר. הדא הוא דכתיב (שם כג) אלקי שלח מלאכיה וסגר פום אריותא ולא חבלוני. ומה לכבוד בשר ודם והיתית אבן חדא ושומת. לכבודו של מלך מלכי המלכים הקב"ה על אחת כמה וכמה. הוי מי הוא זה מלך הכבוד. אמר רבי סימון מי זה מלך שהוא חולק מכבודו ליראיו. ה' צבאות הוא מלך הכבוד. אמר רבי סימון (במדבר יב טו) והעם לא נסע עד האסף מרים. מלמד שנתעכבה לה השכינה. אמר ר' לוליאני בשם רבי יצחק כתיב משה ידבר והאלקים יעננו בקול. אלקים ידבר ומשה יענה אין כתיב כאן אלא משה ידבר והאלקים יעננו בקול. רבי ברכיה בשם רבי סימון כתיב (בראשית לט א) ויוסף הורד מצרימה. וכתיב (שם ב) ויהי ה' את יוסף. רבי יודן אמר בשם רבי איבו אין לי אלא בשעת הרוחה בשעת הצרה מנין. שנאמר (שם כג) אין שר בית הסוהר רואה את כל מאומה בידו. כל הכלים שבמקדש עור תחש מלמעלן. ובארון כתיב (במדבר ד ו) ופרשו בגד כליל תכלת מלמעלה. וכל כך למה כדי שיבוא הארון מסויים. הוי ויבא מלך הכבוד. אמר רבי חזקיה מפני מה נשתנית תכלת מכל מיני צבעונים. מפני שהתכלת דומה לעשבים ועשבים לים וים לרקיע ורקיע לקשת וקשת לענן וענן לכסא וכסא דומה לכבוד שנאמר (יחזקאל א כח) כמראה הקשת אשר יהיה בענן. ומכבודו חולק ליראיו. זה התכלת. שנאמר (במדבר טו לח) ועשו להם ציצית. הוי מי זה מלך הכבוד. שהוא חולק מכבודו ליראיו:

“You gates, lift your heads…” (Tehillim 24:7/9) You find that at the time when Shlomo built the Holy temple he wanted to bring the ark into the Holy of Holies, but the gate was too small. It was five cubits long and two and a half cubits wide, while the ark was one and a half cubits long, one and a half wide and one and a half tall. Can’t one and a half cubits fit into two and a half?! Rather, at that moment the gates cleaved to one another. Shlomo said twenty four songs of joy and was not answered, he said ‘you gates lift up your heads’ and was not answered. He tried again and said “You] gates, lift your heads…so that the King of Glory may enter. Who is this King of Glory?” (Tehillim 24:7-8) He was not answered. Once he said “O Lord God, do not turn back the face of Your anointed one; remember the kind deeds of David Your servant,” (Divre HaYamim II 6:42) immediately the gates lifted up their heads, the ark entered and fire descended from heaven. Why did Shlomo suffer all of this? Because he was filled with pride and said “I have surely built You a house to dwell in…” (Melachim I 8:13) Since all of Israel saw this, they immediately said ‘it is certain that the Holy One has given atonement for that sin of David.’ Immediately their expression turned black like the bottom of a pot and they were ashamed. This is what is written “Grant me a sign for good, and let my enemies see [it] and be ashamed, for You, O Lord, have helped me and comforted me.” (Tehillim 86:17) ‘Helped me’ in this world and ‘comforted me’ in the world to come.

Midrash Tehillim 24:8 · Rabbi Mike Feuer, Jerusalem Anthology

מזמור לאסף. אל אלקים ה'. למה הזכיר שמו של הקב"ה ג' פעמים. ללמדך שבשלשה שמות הללו ברא הקב"ה את עולמו כנגד שלשה מדות שבהן נברא העולם. ואלו הן - החכמה והדעת והתבונה. חכמה מנין שנאמר (משלי ג יט) ה' בחכמה יסד ארץ. תבונה (שם) כונן שמים בתבונה. דעת (שם כ) בדעתו תהומות נבקעו. וכן הוא אומר (שמות כ ה) כי אנכי ה' אלקיך אל קנא. הרי שלש כנגד שלש שבהן נברא העולם. וכן בני גד ובני ראובן אומרים (יהושע כב כב) אל אלקים ה' אל אלקים ה' הוא יודע. ומה ראו להזכיר שני פעמים אלא שבהם נברא העולם. אל אלקים שבהן נתנה התורה. יכול אחד לעצמו ואחד לעצמו. לאו אלא שניהם ביחד נבראו. וכן הוא אומר (ישעיה מח יג) אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים קורא אני אליהם יעמדו יחדו. הוי ממזרח שמש ועד מבואו. בשר ודם צר צורה ומתחיל בראשו וגומר ברגליו או מתחיל ברגליו וגומר בראשו. אבל הקב"ה אינו כן כשהוא צר את האדם צר אותו בבת אחת. וכן הוא אומר (ירמיה י טז) כי יוצר הכל הוא. ואומר (ישעיה מד כד) אנכי ה' עושה כל. הוי ממזרח שמש ועד מבואו. ומנין שבראו מציון שנאמר מציון מכלל יופי. יופיו של עולם. מהו הופיע. אין הופיע אלא אורה. וכן הוא אומר (איוב לז טו) והופיע אור עננו. ומנין שבעולם הזה הוא מדבר. נאמר כאן מכלל יופי. ונאמר להלן (בראשית ב א) ויכולו השמים והארץ. וכשהחריבו מציון התחיל. וכן הוא אומר על ידי ירמיה (ירמיה ט י) ונתתי את ירושלים לגלים. ואחר כך (שם ד כז) שממה תהיה כל הארץ. ואומר (מיכה ז יג) והיתה הארץ לשממה על יושביה. וכשיחדש הקדוש ברוך הוא את עולמו מציון הוא מחדשו. שנאמר (ישעיה ב ב) נכון יהיה הר בית ה':

... “From the rising of the sun until its setting…” (Psalms 113:3) When flesh and blood wants to make an image, it begins with the head and ends with the feet or begins with the feet and ends with the head. Not so the Holy One! When He makes man, He shapes him all at once, as it says “…for He is the One Who formed everything…” (Jeremiah 10:16) This is ‘from the rising of the sun until its setting.’ And from where do we learn that He created it from Zion? As it says “From Zion, the finery (miclal) of beauty…” (Psalms 50:2) From out of (m’clal) the beauty of the world. What does ‘appeared’ mean? Illuminated. Appearance always refers to light, as it says “…and causes the light of His cloud to appear.” (Job 37:15) From where do we learn that this is speaking of the world? It says here miclal and it says elsewhere “Now the heavens and the earth were completed (vay’chulu)…” (Genesis 2:1) And when He destroys it, He will start from Zion, as it says “And I will make Jerusalem heaps of ruin…” (Jeremiah 9:10) and afterwards “All the land shall be a desolation…” (Jeremiah 4:27) And it says “And the land shall become desolate with its inhabitants…” (Micah 7:13) And at the time when the Holy One renews His world He will renew it from Zion, as it says “…the mountain of the Lord's house shall be firmly established at the top of the mountains…” (Isaiah 2:2)

Midrash Tehillim 50:1 · Rabbi Mike Feuer, Jerusalem Anthology

בעטוף לבי. עד היכן אדם חייב לעמוד בתפלה עד שיעטוף. שנאמר (תהלים קב א) תפלה לעני כי יעטוף. וכן הוא אומר (יונה ב ח) בהתעטף עלי נפשי:

“…when my heart becomes faint…” (Psalms 61:3) Unto what point must one stand in prayer? R’ Yehudah says: until his heart becomes faint, as it says “A prayer for a poor man when he faints and pours out his speech before the Lord.” (Psalms 102:1) This is ‘when my heart becomes faint’.

Midrash Tehillim 61:2 · Rabbi Mike Feuer, Jerusalem Anthology

למנצח מזמור לדוד שיר לך דומיה תהלה אלקים בציון. זה שאמר הכתוב (ישעיה מב יד) החשיתי מעולם אחריש אתאפק כיולדה אפעה. ואומר (שם סד יא) העל אלה תתאפק ה' (שם ט-י) ערי קדשך היו מדבר וגו' בית קדשנו ותפארתנו. אמר להם (שם כז ד) חמה אין לי איני יכול לעשות אלא מה אעשה מדת הדין נותנת שאחריש. (שם) מי יתנני שמיר ושית במלחמה כך אמר הקב"ה יכול אני לעשות אלא מדת הדין אינה נותנת. לכך אמר דוד לך דומיה תהלה יכול אתה לידום הכל נותנין לך תהלה על שדממת על הקול שנתנו בציון שנאמר (איכה ב ז) קול נתנו בבית ה' ומהו הקול שנתנו שאמרו ידינו רמה (דברים לב לז) ואמר אי אלקימו צור חסיו בו. לך דומיה תהלה אתה דומם ואני דומם שנאמר (תהלים לז ז) דום לה' והתחולל לו. (איכה ג כו) טוב ויחיל ודומם לתשועת ה':

“For the conductor, a psalm of David, a song. Silence is praise to You, O God in Zion…” (Psalms 65:1-2) This is what Scripture says “I was silent from time immemorial; I am still, I restrain Myself. Like a travailing woman will I cry…” (Isaiah 42:14) And it says “Concerning these will You restrain Yourself, oh Lord…”(Isaiah 64:11) He said to them “I have no wrath…” the aspect of judgment dictates that I stay silent, “…would that I were thorns and brier in war!” (Isaiah 27:4) Thus said the Holy One: I am able to act, but the aspect of judgment constrains Me to silence. This is why it says ‘silence is praise to You’. You are able to hold silent and everyone praises You for being silent for that which was done to You in Zion and for the voice that was raised against Your Sanctuary, as it says “…they raised a clamor in the House of the Lord, as on a day of a festival.” (Lamentations 2:7) What voice did they raise? They said “Our hand was triumphant!” (Deuteronomy 32:27) and “Then He will say, "Where is their deity, the rock in which they trusted.” (Deuteronomy 32:37) This is ‘silence is praise to You’. You are silent and I am silent, as it says “Sit silent for the Lord and hope for Him…” (Psalms 37:7)

Midrash Tehillim 65:1 · Rabbi Mike Feuer, Jerusalem Anthology

ויהי בשלם סוכו ומעונתו בציון. אמר רבי ברכיה מתחלת ברייתו של עולם עשה הקב"ה סוכה בירושלים כביכול שהיה מתפלל בתוכה ואומר יהי רצון מלפני שיהו בני עושין רצוני כדי שלא אחריב ביתי ומקדשי שנאמר ויהי בשלם סוכו ומעונתו. כיון שגרם החטא מה כתיב (איכה ב ו) ויחמוס כגן סוכו שיחת מועדו. מקום שהיה מתוועד בתפלה. וכיון שחרב מתפלל יהי רצון מלפני להכרית יצר הרע שמחטיא את בני ויעשו תשובה ואקרב בנין ביתי ומקדשי. הוי ויהי בשלם סוכו. את מוצא שנקרא בית המקדש שלם שנאמר (בראשית יד יח) ומלכי צדק מלך שלם. והוא שם בן נח שנאמר (שם) והוא כהן לאל עליון. וכתיב (שם ט כז) יפת אלקים ליפת וישכון באהלי שם. ששיכן באהלו שיהיה משמשו הוי זה הוא שם. ואברהם קרא לבית המקדש יראה שנאמר (שם כב יד) ויקרא שם המקום ההוא ה' יראה. מהו ה' יראה אמר אברהם רבונו של עולם יהא יום זה זכור לפניך שיש לי להשיבך. תמול אמרת לי (שם כא יב) כי ביצחק יקרא לך זרע. ועכשיו אתה אומר (שם כב ב) קח נא את בנך. ולכשיבאו למדה זו זכור להם זה היום ושא להם פנים. אמר הקב"ה אם אני קורא אותו כמו שאמר שם אני מבטל דברי אברהם אוהבי שקראו יראה. ואם אני קורא אותו יראה אני מבטל דברי שם הצדיק. מה עשה הקב"ה שיתף מה שקראו שניהם וקרא אותו ירושלים. הוי ויהי בשלם סוכו. דבר אחר אימתי נודע ביהודה אלקים כשתתקיים אותה הסוכה שנאמר (עמוס ט יא) והיה ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת. הוי ויהי בשלם סוכו:

His tabernacle was in Shalem, and His dwelling place in Zion. R’ Brachia said: from the beginning of the creation of the world the Holy One made a tabernacle (sukkah) in Jerusalem. He, so to speak, would pray in it: ‘may it be willed that My children will do My will in order that I not destroy My house and sanctuary, [and once sin had caused it what was written? “And He stripped His Tabernacle like a garden, and laid in ruins His meeting place…” (Eicha 2:6) The place where he would make Himself known in prayer]. Since it was destroyed He prays ‘may it be willed from before Me that my children repent that I bring nearer the building of My house and sanctuary, this is ‘His tabernacle was in Shalem.’ You find that the Temple is called Shalem as it says, “Malchitzedek king of Shalem” (Bereshit 14:18) and he is Shem the son of Noach as it says “and he was a priest to the Most High Gd” (ibid.) It is written, “May God expand Japheth, and may He dwell in the tents of Shem…” (Bereshit 9:27) that he dwelled in His tent implies that he served Him as they translate into Aramaic ‘and he was a priest to the Most High Gd’ as ‘and he served before the High Gd,’ this was Shem. Avraham called the Temple yireh as it says “And Abraham called that place, The Lord will see (yireh)…” (Bereshit 22:14) HaMakom (Gd) said – if I call it Shalem as Shem did, I will nullify the words of Avraham who loves me who called it yireh. And if I call it yireh I will nullify the words of Shem the righteous who called it Shalem. What did the Holy One do? He combined what the two of them called it: Avraham called it yireh, Shem called it Shalem and the Holy One called it Yerushalayim, this is ‘His tabernacle was in Shalem’ what is it? Jerusalem, yireh and Shalem. Another thing: when will Gd be known in Yehudah? (Tehillim 76:2) When that tabernacle is erected of which you said , “On that day, I will raise up the fallen tabernacle of David…” (Amos 9:11), this is ‘His tabernacle was in Shalem.’

Midrash Tehillim 76:2 · Rabbi Mike Feuer, Jerusalem Anthology

למנצח על הגתית לאסף הרנינו לאלקים עזנו. זה שאמר הכתוב (במדבר כג כא) לא הביט און ביעקב. מה ראה בלעם להזכיר ליעקב ולא לאברהם ולא ליצחק. ראה שיצא פסולת מאברהם ישמעאל וכל בני קטורה. וראה שיצא מיצחק עשו ואלופיו. אבל יעקב כולו בקדושה שנאמר (בראשית מט כח) כל אלה שבטי ישראל שנים עשר. הדא הוא דכתיב (שיר השירים ד ז) כולך יפה רעיתי ומום אין בך. לפיכך לא הזכיר אלא יעקב לבדו. הוי (במדבר כג כא) לא הביט און ביעקב. אמר אסף הואיל וכל האבות יש בהן פסולת ויעקב אין בו פסולת איני מזכיר אלא יעקב לבדו. הריעו לאלקי יעקב. דבר אחר למה הזכיר יעקב מכל האבות. שנו רבותינו במדה שאדם מודד בה מודדין לו שנאמר (ישעיה כז ח) בסאסאה בשלחה תריבנה. אין לי אלא סאה תרקב וחצי תרקב מנין שנאמר (שם ט ד) כל סאון סואן ברעש. אין לי אלא דבר שבמדה שבמנין מנין שאפילו פרוטות מצטרפות לחשבון גדול תלמוד לומר (קהלת ז כז) אחת לאחת למצוא חשבון. משל למלך שהיה לו ג' אוהבין ובקש לעשות פלטין א' קרא לאוהביו הביא הראשון אמר לו ראה המקום הזה שאני רוצה לבנות פלטין. אמר לו אוהבו זכור אני שהיה פה הר תחלה. הניח אותו ובא אצל השני ואמר לו מבקש אני לבנות לי פלטין אחד במקום הזה. אמר לו זכורני שהיה פה מתחלה שדה. הניחו גם הוא ובא אצל השלישי ואמר לו אני רוצה לבנות פלטין במקום הזה. אמר לו זכור אני שהיה פלטין מתחלה. אמר לו חייך על שמך אני קורא אותו. כך אברהם יצחק ויעקב היו אוהביו של הקב"ה. אברהם קראו הר שנאמר (בראשית כב יד) בהר ה' יראה. יצחק קראו שדה שנאמר (שם כז כז) ראה ריח בני כריח שדה. יעקב קרא אותו פלטין שנאמר (שם כח יז) אין זה כי אם בית אלקים. אמר לו הקב"ה חייך אתה קראת אותו בית עד שלא נבנה על שמך אני קורא אותו שנאמר (ישעיה ב ג) לכו ונעלה אל הר ה' ואל בית אלקי יעקב. וכן ירמיה אומר (ירמיה ל יח) כה אמר ה' הנני שב שבות אהלי יעקב. ועוד אסף קישט את דבריו ולא הכיר בתרועה אלא ליעקב שנאמר הריעו לאלקי יעקב:

... Another explanation. Why does the verse (Psalms 81:2) mention Yaakov and not all of the forefathers? Our rabbis taught: a man is measured with the measure by which he measures, as it says “In that measure (b’saseah), when they sent them out, it strove with it…” (Isaiah 27:8) A seah with a seah. I only know seah, from where do I learn tirkav and a half tirkav, kab and a half kav, rovah and a half rovah, a tuman and an uchlah? Scripture says “For every victory shout (s’on soein) sounds with clamor…” (Isaiah 9:4) Here there are many measures. I only know about something which comes by measure, from where do I learn little bits that add up to a large amount? Scripture says “…adding one to another to find out the account.” (Ecclesiastes 7:27) This is like a king who had three people that loved him, and sought to build himself a palace. He brought the first one and said to him: I want to build a palace for myself. His love replied to him: I recall that it was a mountain in the beginning. He called to the second love and said to him: I want to build a palace for myself. He replied: I recall that it was a field in the beginning. He called to the third love and said: I want to build a palace for myself. He replied: I recall that it was a palace in the beginning. He said to him: by your life! I will build that palace and call it by your name. So too Avraham, Yitzchak and Yaakov were lovers of the Holy One. Avraham called the Holy Temple ‘mountain,’ as it says “On the mountain, the Lord will be seen.” (Genesis 22:14) Yitzchak called it field, as it says “…the fragrance of my son is like the fragrance of a field…” (Genesis 27:27) Yaakov called it ‘house’ even before it was built, as it says “This is none other than the house of God…” (Genesis 28:17) The Holy One said to him: by your life! You called it a house before it was built and I will call it by your name, as it says “Come, let us go up to the Lord's mount, to the house of the God of Jacob…” (Isaiah 2:3) So too Jeremiah said “So said the Lord: Behold I am returning the captivity of the tents of Jacob…” (Jeremiah 30:18) So too Asaf decorated his words and only recalled the God of Yaakov with a trumpet blast, as it says “…sound the shofar to the God of Jacob.” (Psalms 81:2)

Midrash Tehillim 81:1 · Rabbi Mike Feuer, Jerusalem Anthology

נכבדות מדובר בך. זה חזקיה שנאמר (מלכים-ב כ כ) ואשר עשה את הבריכה ואת התעלה ויבא את המים. הוא חזקיה שסתם מי גיחון שנאמר ויבא את המים העירה. שהוא סודרן לפי שאינו מדבר אלא בדברי תורה שנמשלו למים שנאמר (ישעיה נה א) הוי כל צמא לכו למים. מה היה חזקיה עושה חמי סדרן טב מייתי ליה חמי תנאי טב מייתי ליה. הוי נכבדות מדובר בך. רבי חנינא בר אידי אמר למה אומרים ישראל את השם במקדש בפירוש ובמדינה בכנויו (דברים כח נח) ליראה את השם הנכבד שנאמר נכבדות מדובר בך. ואן איתמר בקרייתיה שנאמר עיר האלקים סלה:

“Glorious things are said about you, the city of God, forever.” (Psalms 87:3) This refers to Hezekiah, as it says “…and how he made the conduit and the pool, and he brought the water into the city…” (Kings II 20:20) Hezekiah sealed up the waters of the Gihon spring and it says ‘he brought the water into the city’ because he was a collector of traditions and this verse is actually referring to words of Torah, which are compared to water, as it says “Ho! All who thirst, go to water…” (Isaiah 55:1) It also says “Come, partake of my bread…” (Proverbs 9:5) What would Hezekiah do? When he saw that it was well ordered, he brought it to the city; that it was well taught, he brought it to the city. This is what is written “These too are Solomon's proverbs, which the men of Hezekiah, king of Judah, maintained.” (Proverbs 25:1) Another explanation. ““Glorious things are said about you…” (Psalms 87:3) R’ Huna said in the name of R’ Idi: why did Israel express Gd’s name explicitly in the Holy Temple and use a cognomen outside of the Temple bounds? Because it is written “…to fear this glorious and awesome name, the Lord, your God.” (Deuteronomy 28:58) This is ‘glorious things are said about you.’ And where is it said? In the city of God, in the city of Zion. And where? “…the city of God, forever.” (Psalms 87:3)

Midrash Tehillim 87:4 · Rabbi Mike Feuer, Jerusalem Anthology

ה' מעון אתה היית לנו. אמר רבי אין אנו יודעים אם הקב"ה מעונו של עולם ואם העולם מעונו. בא משה ופירש (דברים לג כז) מעונה אלקי קדם. אמר רבי יוסי בר חלפתא ואין אנו יודעים אם הקב"ה טפל לעולמו אם עולמו טפל לו. בא משה ופירש (שמות לג כא) הנה מקום אתי. הוי עולמו טפל לו ואין הוא טפל לעולמו. אמר רב הונא בשם רבי אמי ולמה מכנין שמו של הקב"ה מקום. שהוא מקומו של עולם שנאמר הנה מקום אתי. דבר אחר למה נקרא שמו מקום. שבכל מקום שצדיקים עומדים שם הוא נמצא עמהם שנאמר (שם כ כא) בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבא אליך וברכתיך. וכן הוא אומר (בראשית כח יא) ויפגע במקום וילן שם. בטרם הרים יולדו. וכתוב אחר אומר (משלי ח כה) בטרם הרים הטבעו. שהיו טסין כצינורות של מים והיכן שהיה רואה הקב"ה מקום עמוק היה נותן בתוכו הר גדול וממלא אותו והיכן שהיה רואה מקום מטוכס היה נותן הר קל. שנאמר בטרם הרים יולדו:

“O Lord, You have been our dwelling place throughout all generations.” (Tehillim 90:1) R’ Yitzchak said ‘from that which the Scripture says “…which are the abode for the God Who precedes all…” (Devarim 33:27) we could not know if the Holy One is the dwelling place of the world, or if the world is His abode, until Moshe came and explained it ‘You have been our dwelling place throughout all generations.’ R’ Yosi bar Halifta said ‘we could not know if the Holy One is dependent on His world or His world is dependent on Him, until the Holy One came and explained “…Behold, there is a place with Me…” (Shemot 33:21) This means that He is the place of the world and the world is not His place, therefore the world is dependent on Him and He is not dependent on His world. R’ Huna said in the name of R’ Ami ‘why is the Holy One called ‘place’? Because He is the place of His world, as it says “…Behold, there is a place with Me…” (Shemot 33:21) Avraham called Him ‘place,’ as it says “And Abraham named that place, The Lord will see…” (Bereshit 22:14) Yaakov called Him ‘place,’ as it says “And he was frightened, and he said, "How awesome is this place!” (Bereshit 28:17) Moshe called Him ‘place,’ as it says “…Behold, there is a place with Me…” (Shemot 33:21) [Another explanation - why is He called ‘place’? Because anywhere the righteous are standing, there He is found with them, as it says “Wherever I allow My name to be mentioned, I will come to you and bless you.” (Shemot 20:21) So too it says “And he arrived at the place and lodged there…” (Bereshit 28:11)

Midrash Tehillim 90:6 · Rabbi Mike Feuer, Jerusalem Anthology

כי מלאכיו יצוה לך. רבי יהודה אומר מי גדול הפוטר או הנפטר. הוי אומר הפוטר גדול מן הנפטר. אם כן גדול היה יעקב אבינו (מתפרש) מן המלאך. מה המלאך אומר לו (בראשית לב כו) שלחני כי עלה השחר. הרי יעקב פוטר למלאך. רבי יוסי אומר מי גדול הנושא או הנישא. הוי אומר הנישא גדול. הדא הוא דכתיב על כפים ישאונך. רבי יהודה אומר בשעה שהיה יעקב מהרהר ואומר שנים עשר שבטים אני מעמיד. מה עשה נטל שנים עשר אבנים ונתן תחת מראשותיו ואמר אם נעשו כולן אחת יודע אני שאני מעמיד שנים עשר שבטים. ולבו היה מתכוין לבוראו שנאמר (שם כח יא) ויקח מאבני המקום וישם. שנעשו אבן אחת. רבי נחמיה אמר שלשה אבנים היו ואמר אם מיחד השם שמו עלי כשם שיחד שמו על אבותי יעשו כולן אחת. עמד ומצאן כולן אחת שנאמר (שם יח) ויקח את האבן. מלמד שנעשו כולן אחת. ורבנן אמרי אבנים שנים. והשכים יעקב ומצאן אחת והיה בפחד גדול ואמר ביתו של הקב"ה במקום הזה ולא ידעתי שכינתו שנאמר (שם יז) ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה אין זה כי אם בית אלקים וזה שער השמים. מכאן אמרו כי כל מי שהוא מתפלל בירושלים כאילו מתפלל לפני כסא הכבוד ששער השמים הוא שם ופתח פתוח לשמוע תפלה שנאמר וזה שער השמים. חזר יעקב ללקט את האבנים ומצאן אחת לקח יעקב את האבן ושם אותה מצבה בתוך המקום וירד לו שמן מן השמים ויצק עליה שנאמר ויצק שמן על ראשה. מה עשה הקב"ה נטל רגל ימינו וטבע אותה עד עומק תהומות ועשה אותה סניף לארץ כאדם שהוא נותן סניף לכיפה. לפיכך נקראת אבן שתיה ששם טבור הארץ ומשם נפתחה כל הארץ ועליה היכל ה' שנאמר (שם כב) והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלקים. נפל יעקב ארצה לפני אבן שתיה והיה מתפלל לפני השם ואומר רבונו של עולם אם תשיבני במקום הזה בשלום אז אזבחה לפניך זבחי תודה ועולה שנאמר (שם כ) וידר יעקב נדר לאמר. ונדר ושלם ומשם נשא רגליו ושם הניח את הבאר שהיתה הבאר מהלכת לפניו. ובהריפת עין בא לחרן שנאמר (שם י) ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה. ועליו הכתוב אומר (משלי ד יב) בלכתך לא יצר צעדך ואם תרוץ לא תכשל. א"ר חנינא בשם רבי אבהו בשם רבי יוחנן המלאכים טענו אותו שנאמר על כפים ישאונך. ולא צרו צעדיו של יעקב ולא נכשל כחו וכגבור גלל את האבן מעל פי הבאר. והיתה הבאר עולה ושופעת מים חוצה לה וראו הרועים ותמהו שכולם לא היו יכולין לגלול את האבן והוא לבדו גלל אותה שנאמר (בראשית כט י) ויגש יעקב (לבדו) ויגל את האבן:

... Another version. The Rabbis said the minimum number that the word ‘stones’ can refer to is two, and Yaakov woke up in the morning and found that they were one. He was in great fear and said ‘the house of the Holy One is in this place and I was not conscious of His Presence’ as it says “And he was afraid and said, How dreadful is this place! This is no other than the house of Gd…” (Bereshit 28:17) From here they said that anyone who prays in Jerusalem is as if they pray before the Throne of Glory, because the gate of heaven is there; and an open door to hear prayer, as it says “…and this is the gate of heaven. (ibid.) Yaakov went back to gather the stones and he found that they were one stone. Yaakov took the stone and placed it as a monument in the midst of the place and oil descended from heaven for him and he pour it out on the stone, as it says “…and he poured oil on top of it.” (Bereshit 28:18) What did the Holy One do? He took its right foot, sank it to the deepest depths and made it a keystone for the earth, like a man who places a keystone in an arch. Therefore it is called foundation stone, because there is the navel of the world and from there the world was opened out. And upon it is the palace of Gd, as it says “And this stone, which I have placed as a monument, shall be a house of God…” (Bereshit 28:22) And Yaakov fell to the ground before the foundation stone, praying before the Holy One, and said ‘Master of the World! If you bring me back to this place in peace, then I will sacrifice before you whole offerings and thanksgiving offerings!’ as it says, “And Jacob uttered a vow, saying…” (Bereshit 28:20) He vowed and he fulfilled his vow. From there he picked up his feet (to go) and there he left the well, because the well had been going before him, and in the blink of an eye came to Haran as it says, [“Now Jacob lifted his feet…” (Bereshit 29:10)] “And Jacob left Be’er Sheva, and he went to Haran.” (Bereshit 28:10) About him the tradition says, “When you walk, your step will not be constrained, and if you run, you will not stumble.” (Mishle 4:12) R’ Abahu said in the name of R’ Yochanan – the angels carried him as it says, “On [their] hands they will bear you…” (Tehillim 91:12) Ya’akov’s steps were not constrained and his strength did not falter and like a mighty man he rolled back the stone from off of the mouth of the well. Then the well rose up and overflowed and the shepherds were astounded because all together they were unable to roll off the stone and he did it alone as it says, “…that Jacob drew near and rolled the rock off…” (Bereshit 29:10)

Midrash Tehillim 91:5 · Rabbi Mike Feuer, Jerusalem Anthology

דבר אחר ליום השבת. ליום ששבתו המזיקין מן העולם ליום שישבו עמו בשלום שנאמר (ישעיה לב יח) וישב עמי בנוה שלום. דבר אחר ליום ששבת מן המלחמות. גירש אדם ויצא מגן עדן וישב לו בהר המוריה ששערי גן עדן סמוכין להר המוריה משם לקחו ולשם החזירו במקום שנלקח משם שנאמר (בראשית ב טו) ויקח ה' אלקים את האדם. מאי זה מקום לקחו ממקום בהמ"ק. וישב חוץ לגן עדן בהר המוריה שנאמר (שם ג כג) לעבוד את האדמה אשר לוקח משם. רבי יהודה אומר הקב"ה שמר את השבת בעליונים ואדם שמר אותו ראשון בתחתונים. והיה יום השבת משמרו מכל רע ומכל שרעפי לב שנאמר (תהלים צד יט) ברוב שרעפי בקרבי תנחומיך ישעשעו נפשי. רבי יהושע בן קרחא אומר מן האילן שנחבאו תחתיו לקחו עלים ותפרו שנאמר (בראשית ג ז) ויתפרו עלה תאנה. רבי אליעזר אומר מן העור שנפשט הנחש עשה הקב"ה כתנות כבוד לו ולעזרו שנאמר (שם כא) ויעש ה' אלקים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם:

... The first man was driven out of the Garden and settled on Mount Moriah, because the gates of the Garden of Eden are close by Mount Moriah. From there He took him and to there He returned him to the place from which he was taken, as it says “Now the Lord God took the man…” (Bereshit 2:15) From where did He take him? From the place of the Holy Temple, and he settled outside of the Garden of Eden on Mount Moriah, as it says “…to till the soil, whence he had been taken.” (Bereshit 3:23)…

Midrash Tehillim 92:4 · Rabbi Mike Feuer, Jerusalem Anthology