Sefat Emet

במדרש לך לך שמעי בת כו' והטי אזנך משל כו'. וראה בירה דולקת תאמר שהיא בלי מנהיג הציץ עליו בעל הבירה כו'. שהאדם נקרא מהלך שצריך תמיד לילך ממדריגה למדריגה כי ההרגל נעשה טבע. והטבע משכח ומסתיר פנימיות החיות ואפילו בתורה ומצות אם נעשין הרגל. נעשה טבע. ושוכח הפנימיות. לכן צריך בכל עת לחפש דרך ועצה חדשה. ולכן הקב"ה מחדש בטובו בכל יום מעשה בראשית שלא להיות גובר הטבע וזה הבירה שדולקת עוה"ז הטבעי כל מה שנכנס בה אעפ"י שכל הטבע ע"י נקודה חיות מלמעלה אבל הוא נטבע בטבע והטבע מכלת הכל כענין שכתוב ולא נודע כי באו אל קרבנה. ולכן הקב"ה בטובו מחדש בכל יום מעשה בראשית. והאדם צריך לחפש למצוא זאת ההתחדשות כמ"ש לשקוד על דלתותי יום יום. ולכן כתוב שמעי בת כו' ואח"כ שנית הטי אזנך לומר שתמיד צריך להיות מוכן לשמוע וז"ש לך לך לעולם צריך להיות מהלך אל אשר אראך תמיד השגה חדשה לכן נקרא האדם מהלך שכל שעומד בלי התחדשות. מיד הטבע שולטת בו. ולכן מלאכים למעלה שאינם תוך הטבע נק' עומדים ובעוה"ז נק' האדם מהלך כנ"ל:

In the Midrash Lech Lecha (Bereishit Rabbah 39:1): Listen, daughter, etc., and incline your ear (Psalms 45:11) — it is compared [to a man who was traveling], etc. when he saw a castle burning. He said, "Is it possible that it lacks a governor?" The owner of the castle glanced at him, etc. As man is called a traveler, since he must always travel from one level to another. For habit becomes [second] nature. And what is natural brings forgetfulness and hides the internality of life, and this is even true with Torah and commandments if they become a habit. That is why one must constantly seek new paths and strategies. And that is why the Holy One, blessed be He, renews in His goodness the work of creation every day (alluding to one of the blessings in the morning prayers). So that nature does not become overpowering. And that is the castle. As this natural world burns everything that enters it, even though all of nature is from a point of light above. But it is drowned in nature. And nature eliminates everything, like the matter that is written: but it could not be recognized that they had come inside them (Genesis 41:21). And that is why the Holy One, blessed be He, renews in His goodness the work of creation every day. And a person must seek such novelty, as it is written: watching daily at my gates (Proverbs 8:32). And hence it is written: Listen, daughter, etc., and it repeats afterward, and incline your ear. To say that, one must always be ready to listen. And that is [the meaning of] that which is written: You, go forth (Genesis 12:1) — there is a need to always travel to — that which I will show you continuously novel understandings. That is why man is called a traveler, as anyone who stands still without renewal is immediately governed by nature. And that is why the angels above, who are not within nature, are called standing. But in this world, man is called a traveler, as mentioned above.

Sefat Emet, Genesis, Lech Lecha 31:3 · Sefaria Community Translation

ברש"י א"ר יצחק לא הי' צריך להתחיל התורה אלא מהחודש הזה מצוה ראשונה אלא כח מעשיו הגיד כו'. ויש להבין מה התירוץ על כל הפרשיות מבראשית עד החודש הזה. אך פירוש הדבר כי אף שעיקר התורה למצותיה נאמר. וזה תורה שבכתב. אבל השי"ת רצה לברר כי גם עוה"ז וכל הבריאה ג"כ ע"י כח התורה כמ"ש בראשית הביט בתורה וברא העולם. וזהו ענין תורה שבע"פ שתלוי במעשה האדם. וזה כל הפרשיות ממעשי אבות להראות כי נעשה ממעשיהם תורה. וזה נקרא כח מעשיו הכח שנתן השי"ת בתוך המעשה. ועל שם זה נקרא מעשה בראשית להגיד כי בעשרה מאמרות נברא העולם שגם חיות העולם ע"י התורה. ועבודת האדם לברר זה שכל מעשה ע"י חיות השי"ת. וכשהאדם עושה מעשיו עפ"י כח התורה להשלים רצון הבורא אז מחדש האור שנגנז בהטבע. וע"ז נאמר ואשים דברי בפיך כו' וליסוד ארץ לאמור לציון עמי אתה ודרשו חז"ל אל תקרא עמי אלא עמי שהוא שותף במעשה בראשית בזוה"ק [בהקדמה דף ה']. פי' ציון הוא הנקודה שיש בכל דבר רשימה ואות לזכור שהוא מהשי"ת. והוא החיות שמחי' כל דבר. והאדם הדבוק בנקודה זו וכל חיותו נמשך אחר זאת הנקודה נעשה שותף במעשה בראשית. ועי"ז לתת להם נחלת גוים שיהי' נחלה בלי מצרים שע"י שאדם מקשר עולם הטבע בכח הפועל. אין הטבע יכול להסתיר כח הקדושה:

Rashi quotes "Rabbi Yitzhak said: The Torah should have started at "From this very month..."...the first mitzvah...[because of] 'the strength of His deeds...". One must understand the solution given regarding all of the Torah portions from Bereshit until "...this very month". The interpretation of the matter is that the essence of the Torah is the mitzvot--this is the written Torah--but the Holy Blessed One wanted to clarify that this world and the entire Creation [exists] because of the 'power of Torah', as it says "B-reishit": He looked within the Torah and created the world [according to it]." And this matter [is in contrast] with Oral Torah, which is dependent on human activity. Thus, all the Torah portions concerned with the stories of forefathers [are there] to show how Torah was created by their deeds. This is what is meant by "the strength of His deeds"--the power that the Holy Blessed One suffused within Creation. This is why it is called "the work/deed of Creation" to declare that the world was created with ten utterances, and the life-force of the world by means of the Torah. The task of humanity, then, is to understand that every deed is a result of the Holy Blessed One's life-force. When a person performs any action, it is [only] because of the power of Torah to fulfill the will of the Creator, thus renewing the light hidden within Creation. This is hinted at in the verse "I have put my words in your mouth...who laid the foundations of the earth and say to Zion 'You are my people'." The sages interpret the verse: Don't read ami/my people--rather immi/with me, as a partner in the work of Creation. The Zohar interprets 'Zion' as the inner point within all things as a imprint and sign to remember that the Holy One is [the source] of all things. This is the life-force which animates all things. The person who clings to this inner point and all of His life-force which flows from this point becomes a partner in the work of Creation. As a result of this ..."in order that He might give them the inheritance of the nations”--an inheritance without restraints. When a person joins the natural world to its active potential, nature cannot obscure the power of holiness.

Sefat Emet, Genesis, Bereshit 1:4 · Sefaria Community Translation

ברש"י נח הי' צריך סעד ואברהם הי' מתחזק בצדקו מאליו. ודאי כל אדם צריך סיוע השי"ת כדאיתא אלמלא הקב"ה עוזרו וזה נאמר גם על אברהם. וגם כי אברהם אע"ה בעצמו אמר אשר התהלכתי וכ' ויחשבה לו צדקה. כי אברהם חשב שהכל מהשי"ת ואיך אמר שא"צ סעד. אבל הפי' שהכל מהשי"ת רק לפעמים השי"ת עוזר באופן שיצטרך סעד ולמי שראוי נותן באופן שלא יצטרך סעד. אבל צריך האדם לידע כי הכל רק מהשי"ת. ולמי שא"י זאת כראוי אין השי"ת נותן לו כן:

Rashi explains that Noach needed divine support, while Avraham strengthened himself in his righteousness independently. However, everyone requires HaShem's assistance, as it is stated, "If not for HaShem's help..." This …

Sefat Emet, Genesis, Noach 4:5 · OpenAI, 2024 · excerpt; the full text is on Sefaria

רמב"ן הקשה שנאמר לך לך בלי שנזכר מקודם חיבתו. ובזוה"ק נראה כי זה עצמו השבח ששמע זה המאמר לך לך שנאמר מהשי"ת לכל האנשים תמיד כמ"ש וי לאינון דשינתא בחוריהון ואאע"ה שמע וקיבל. וממילא נקרא רק הדיבור אליו כי הלא לא נמצא מיוחד לשמוע. רק הוא אבל בודאי זה השבח בעצמו שהי' מוכן לקבל המאמר:

The Rambam noted a difficulty in our parsha - that God says "Go forth..." without first mentioning why Avraham in particular was so precious as to receive such a command. It appears to me that the holy Zohar sees this very fact as what makes Avraham praiseworthy. He heard the call of 'go forth' which comes out from God to all people at all time, as it says 'oy to those who sleep in their holes (and do not hear)!' Our father Avraham heard the call and received its message. Perforce the Divine word was calling to him alone, because there was no one but he listening. Certainly this itself is his greatest praise - that he was ready to receive the call.

Sefat Emet, Genesis, Lech Lecha 1:5 · Sefaria Community Translation

במדרש ואחר עורי נקפו זאת אחר שמלתי כו' כי בכל דבר יש נקודה חיות מהשי"ת ורק שצריכין להסיר הקליפה והחיצוניות שנקרא ערלה דחפיא ברית ובהוסר הערלה ממילא מתגלה הנקודה כנ"ל. וזה וירא אליו שנתגלה לו הפנימיות שהי' בעצמותו נסתר ונכסה קודם המילה כמ"ש ומבשרי אחזה כו'. גם פי' וירא דכ' וירא אלקים כו' טוב על כל הנבראים. וראי' זו קיימת לעד ונותנת קיום והעמדה למעשה בראשית והיא דבוקה ומיוחדת למי שיודע זאת שכל חיות העולמות מהשגחתו ית' כמ"ש תמיד עיני ה' אלקיך בה כו':

The Midrash (Bereishis Rabbah 48:b) on the pasuk (Iyov 19:26), “Even once my skin has been peeled off, I will behold G-d from my flesh,” explains that Avraham only saw …

Sefat Emet, Genesis, Vayera 1:3 · Translation by Dan Levy, 2024 · excerpt; the full text is on Sefaria

ברש"י שני חיי שרה כולן שוין לטובה. י"ל כי דרך אדם הפשוט ע"י שנזקן ונתוסף בו דיעה מיישב אורחותיו ונמצא כי כל מה שנזקן יותר מניח מדות ומעשים רעים שהי' עושה וא"כ אינו נקרא ימי חייו רק רגע האחרונה שהיא בשלימות הראוי אם זוכה לכך. אבל בשרה הצדקת הי' כל ימי' בטוב ובלי קלקול. אף כי ודאי נתעלתה בימי הזקנה. אבל לא ע"י דחיות מעשים הקודמין בימי הנעורים. רק שנתעלתה כפי מה שנבראת שכל ימיו של אדם קצובין לתקן בכל יום דבר מיוחד. ולהתעלות מדריגה אחר מדריגה. אבל לא הי' לה פגם וקלקול לחזור להתנהג בכשרות. וז"ש כולן שוין לטובה. והבן:

In Rashi - The years of the life of Sarah: All of them were equally good: It can be said that it is the way of a simple person that by way of growing older and increasing his knowledge, his ways become settled. So it comes out that the more he ages, the more he discards bad traits and actions that he would do [in the past]. And if so, only his last moment is called the days of his life, such that he has attained a proper completeness, if he merits it. But with the righteous Sarah, all of her days were proper and without corruption. Even if she certainly elevated herself in her old age, it was not by way of pushing off the earlier actions from the days of her youth. Rather she elevated herself, according to how she was created. For all of a person's days are measured to fix something particular every day, and to raise oneself from one level to another. But she had no flaw or corruption to reform and act more properly. And that is [the meaning of] that which he wrote, "All of them were equally good." And understand [this].

Sefat Emet, Genesis, Chayei Sara 1:5 · Sefaria Community Translation

וכל הבארות אשר חפרו עבדי אביו כו' סתמום פלשתים כו' וישב יצחק ויחפור כו'. דאיתא אין קורין אבות אלא לשלשה פי' אברהם יצחק ויעקב. וקשה ממ"נ א"כ ניזול בתר קמא ונקרא אב רק לאברהם. אבל טעם הענין כי כל צדיק יש לו בזכות אבותיו. אבל הג' אבות כ"א כדאי לעצמו. כדאיתא במדרש ע"פ וזכרתי את בריתי יעקב כו' כ"א כדאי לעצמו. מול זה מגיד הכתוב כאן כי כל ההארות אשר השיג אביו נסתמו אח"כ והוכרח יצחק לחפור ולברר הדרך הישר בעצמו. וזהו ג"כ מ"ש ויהי רעב בארץ מלבד הרעב הראשון כו' כדאיתא במד' י' רעבון בעולם. פי' שיש עשרה מידות נגד עשרה מאמרות שצריכין הצדיקים לקיים אותם. כדאיתא באבות כדי ליתן שכר טוב לצדיקים כו'. ואברהם אבינו ע"ה תיקן בחי' החסד ואהבה ותיקן הרעב שהי' בימיו. אח"כ ויהי רעב אחר כו'. וכן ביעקב כו'. והאמת כי אחר כל תיקון נעשה הסתר חדש. וזהו ג"כ מ"ש ולאום מלאום יאמץ. פי' כמ"ש חז"ל כל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו. וכן הוא כל מה שאדם מתקן עצמו ביותר ניתוסף כח היצר וסט"א נגדו. ועי"ז הוא מוסיף כח לגבור נגדו. ומתעלה יותר. וזה נוהג מדריגה אחר מדריגה והבן. וכן לולי שהי' נסתר דרך אברהם לא הי' מחפשין דרך חדש אח"כ. לכן ויהי רעב כו' והוצרך יצחק לחפש לו דרך היראה והגבורה. [וכתיב אל תרד מצרימה. כי מעשה אבות עולה לבנים שלא יצטרכו לעשות הכל בפועל. פי' כי אברהם ירד למצרים ופי' בזוה"ק שהוצרך להכניס עצמו לתקן כל מקומות המסוכנים כדי לבטל הרעב שבא מסט"א ע"ש. ויצחק הי' מוכן לזה ונאמר לו אל תרד כו'. כי ההכנה לזה הי' די. וז"ש בוחר בדרכיהם כו' שכיון שמוכן למעשה אבותיו א"צ להראות בפועל ממש רק אברהם אבינו ע"ה שהי' המתקן הראשון הי' צריך להתנסות בעשרה נסיונות בפועל. וז"ש עקב אשר שמע אברהם בקולי כו'. לכן א"צ עוד לירד למצרים בפועל כנ"ל]. וכן יש בפרט בכל א' שצריך לתקן כל עשרה מדריגות הנ"ל. ובוודאי אברהם אבינו ע"ה הי' ירא שמים לאמיתו כמ"ש עתה ידעתי כי י"א אתה. ומה שמדתו הי' חסד ואהבה הוא שע"י האהבה בא להיראה ויצחק ע"י היראה בא לאהבה. אבל כל המדות כלולין זה בזה. וז"ש יצחק בן אברהם כו' וכ"כ הרמב"ן ז"ל כי בעניני עוה"ז אהבה ויראה סותרין זה לזה כי מזה שאוהב אותו לא שייך יראה. זולת בעבודת המקום מתיחדין אהבה ויראה כו'. כי אהבה אמיתית היא שמביאה לידי יראה וכן יראה אמיתית היא שמביאה לידי אהבה כנ"ל:

And the Philistines stopped up all the wells which his father’s servants had dug, etc. Isaac dug anew the wells (Genesis 26:15-18: For it is found (Berakhot 16b:13), "We only call three [people], 'fathers'" – meaning, Abraham, Isaac, and Jacob." And this is difficult either way. If so, [either we could call all of the ancestors, "fathers" or] we could follow the first and only call Abraham, "father." And the explanation of the matter is that every righteous person has [some of his accomplishments] in the merit of his ancestors, but each one of the three "fathers" stood on their own [merit], as it is found in the midrash on the verse, I will remember My covenant with Jacob, etc. (Leviticus 26:42), each one stood on his own. Corresponding to this, the verse here says that all of the enlightenment that his father attained was stopped up afterward. So Isaac was forced to dig and clarify the proper path on his own. And this is also [the meaning of] that which is written, And there was a famine in the land – aside from the previous famine, etc. (Genesis 26:1). As it is found in the midrash, there were ten famines in the land. The understanding [of this] is that there are ten traits, corresponding to the ten utterances [with which God created the world] that the righteous must preserve, as it is found in Avot (5:1), "in order to give reward to the righteous, etc." And our father Abraham, peace be upon him, rectified [tikken] the trait of kindness and love and rectified the famine that was in his days. Afterward, there was another famine, etc. And so too with Jacob, etc. And the truth is that after each rectification, a new concealment came into being. And this is also [the meaning] of that which is written, one nation will contend with the other (Genesis 25:23). The explanation is like that which our sages, may their memory be blessed, said, "Whoever is greater than his fellow, accordingly is his [evil] impulse greater." And likewise, in whatever a person rectifies himself the most, the power of the impulse and the Other Side against him will be increased. And in this way, he increases the power of the [spiritual adversary] against him, and ascends higher. And this is what is customary, one level after another. And so, had the path of Abraham not been hidden, they would not have searched for a new path afterward. Hence, And there was a famine, etc., so Isaac needed to find the path of fear and restraint [gevurah] for himself. [Yet it is written, Do not descend to Egypt (Genesis 26:2), since the act of the father counts for the children, such that they do not need to actually do everything. The explanation is that Abraham went down to Egypt, and the holy Zohar explains that he needed to bring himself in to rectify all of the dangerous places, in order to nullify the famine from the Other Side, see there. And Issac was prepared for this, but it was said to him, Do not descend, etc., for the preparation for this was enough. And this is (the meaning of) that which is written, "Choose their paths, etc." (Bereishit Rabbah 76:4). That since he was prepared (to do) the act of his fathers, it did not have to actually be seen by him; rather (only) our father Abraham, peace be upon him – who was the first rectifier – needed to be tested by the ten tests in actuality. And this is (the meaning of) that which is written, In consequence that Avraham hearkened to my voice, etc. (Genesis 26:5). Hence, there was no further need to actually descend to Egypt. So does it appear to me.] And so, too, is there a need to rectify all ten levels mentioned above in every individual. But certainly our father Abraham, peace be upon him, truly feared God, as it is written, now I know that you fear God (Genesis 22:12). And [regarding] that which his trait was kindness and love, it is that he came to fear via love; and Isaac came to love via fear. Yet all of the traits are included in one another. And that is [the meaning of] that which is written, Isaac the son of Abraham, etc. (Genesis 25:19). And so too did Ramban, may his memory be blessed, write – that in matters of this world, love and fear contradict each other. For once one loves [someone], fear is not possible. But in the service of the Omnipresent, love and fear unite, etc. For true love is what brings one to fear, and likewise true fear is what brings one to love. So does it appear to me.

Sefat Emet, Genesis, Toldot 6:3 · Sefaria Community Translation

ויצא יעקב מבאר שבע כו'. בודאי הי' יציאה זו הכנה ועצה על הגלות שנוכל לתקן עצמינו גם בחו"ל. ויעקב אע"ה הכניס עצמו ברצון במקום שנסתר ונעלם כבוד ה' להמשיך גם שמה כבוד שמו. ובאר שבע הוא בחי' שבת והיא הנקודה הנותנת חיים לכל הדברים שנכללים בשבע מדות. ומ"מ אף שיצא משם. הפי' ג"כ שהי' מקודם דבוק בפנימיות החיות שהוא באר שבע דהיינו שלא הי' דבוק בגשמיות ומדות רק בחיות השי"ת בלבד. ובמדרש אז תלך לבטח ויצא יעקב כו'. כי פי' אז כמו אז ישיר שפי' ז"ל הדביקות בבחי' הח' שלמעלה מהטבע שנכלל בז' מדות וא"ז גי' ח' והיינו שיעקב אבינו ע"ה הי' בטל אליו ית' בכל הבחי' ולכך הי' בכחו להכניס עצמו במקומות המסוכנים. וזהו ויצא מבאר שבע דייקא. שעי"ז הי' יכול לצאת ומבחי' באר שבע הי' היציאה [וע' בזוה"ק ב' הפי' ע"ש] וכן יש לכל אחד ללמוד עצה היעוצה במדרש הנ"ל קודם עשיות כל דבר גשמי למסור נפשו לה' אחד להתדבק בפנימיות החיות מהשי"ת בלבד. ועי"ז יוכל להתקדש אף במעשה גשמיי. וכן בכל שבת קודש למשוך חיות לכל ימי השבוע ע"י התקשרות בכל לב בש"ק שיש התגלות לכל איש ישראל. ובאר שבע בחי' שבת כנ"ל. וילך חרנה בחי' ימי המעשה ועבודה. וז"ש רש"י ז"ל כשהצדיק בעיר הוא הודה זיוה הדרה. היינו בחי' צדיק ושבת שהוא הנקודה הפנימיות שיש בכל דבר. ושזוכר האדם זאת יוכל להמשיך כל המעשה אל הפנימיות כנ"ל. וכשחסר נקודה הנ"ל פנה הודה זיוה כו'. וי"ל עפ"י הנ"ל מ"ש רש"י ז"ל יציאת צדיק מן המקום עושה רושם הפירוש להיפוך ג"כ שקודם שיצא התדבק עצמו ביתר עוז באופן שיהי' נדבק בו ונחקק ונתרשם שלא ישכח הנקודה הנ"ל גם בחרן. [ולכך נכתב ויצא שגם זה הי' הארה יתירה כנ"ל כנודע שכל דבר שבקדושה מניח רושם] ועושה רושם לטובה כנ"ל:

“Yaakov left Be’er Sheva,” indicating a preparation for future exile, enabling his descendants to prepare properly for leaving the Holy Land. Yaakov’s journey to places where Hashem’s presence is hidden …

Sefat Emet, Genesis, Vayetzei 1:3 · Translation by Dan Levy, 2024 · excerpt; the full text is on Sefaria

בפסוק ויאבק כו' עד עלות השחר דרשו חז"ל שהעלו אבק עד כסה"כ. כי צורתו של יעקב חקוקה תחת כסא הכבוד והוא כמ"ש תתן אמת ליעקב. וחותמו של הקב"ה אמת. וזה הציור הוא ביעקב. וכל בני ישראל נמשכו אחר זה הציור כדכתיב כולם זרע אמת. אכן עוה"ז הוא עלמא דשיקרא שאין האמת יכול להתגלות בשלימות. כדאיתא במדרש אמת אמר אל יברא שכולו שקרים ומתחלת בחי' יעקב אבינו מתחת כסה"כ יש ג"כ התנגדות שלא יוכל האמת להתגלות בשלימות והוא עשו וכת דילי' כדאיתא במדרש עשו הא שוא שבראתי בעולמי. אכן בנ"י בכח התורה שנקראת אמת כמ"ש חז"ל אין אמת אלא תורה כמ"ש אמת קנה. וכ' תתן אמת לשון הוה כי בכל יום יש התגלות לבני ישראל מזה האמת בכח התורה. ובנ"י נבראו ע"ז לברר האמת בעלמא דשיקרא. וביום השבת שנקרא סהדותא שבנ"י מעידין עדות האמת על הבורא ית' לכן זוכין בו לנחלת יעקב והאכלתיך נחלת יעקב שהוא מ"ש תתן אמת ליעקב שהיא מתנה. מאחר שבעוה"ז אין אמת רק ניתן במתנה ליעקב. וכמו כן בשבת קודש שאמרו מתנה טובה יש לי בבית גנזי שהוא מעין עוה"ב. לכן מתגלה בו בחי' אמת ואין אמת אלא תורה. לכן יש קריאת התורה בשבת. ולכן מתפללין בתפלת שבת וטהר לבנו לעבדך באמת. וכתיב שפת אמת תכון לעד. וכ' לשון הוה שמתחדש בכל יום כמ"ש תתן אמת והוא עדות שבני ישראל מעידין בכל יום ק"ש שהנחיל לנו יעקב אע"ה כמ"ש ז"ל שמע ישראל כו'. וגם שבת שהוא סהדותא הוא שפת אמת:

On the verse "And Yaacov wrestled.. until dawn", our Rabbis commentated that they made a cloud of dust that reached the throne of glory. Yaacov's portrait is engraved under the throne of glory, as it is written, "Give truth to Yaacov" and God's seal is truth. This is the portrayal of Yaacov, from which all of Am Yisrael come from as it is written, "all come from the seed of truth". This world is the world of lies, and truth can cannot fully appear, as the midrash tells us "truth said – don’t create a world of lies". There is opposition to the facet of Yaacov under the throne, Eisav and his power. As the midrash connects the name Eisav "עשיו" to the word "שוא" – worthless and unreal. Bnei yisrael, via the Torah which is truth, as our Rabbis teach "there is no truth but Torah" , and so "give truth (to Yaacov)" is in the present tense, as everyday Bnei Yisrael have a revelation what the truth is via the Torah. Bnei Yisrael's task is to reveal truth in the world of lies

Sefat Emet, Genesis, Vayishlach 18:4 · Sefaria Community Translation

וישב בחי' שבת שעד עתה הי' עבודות קשות לדחות קליפות עשו ולבן ושכם. ועתה נתישב בשורשו כנודע בחי' שבת שהוא הביטול להשורש וז"ש כינוסו וכינוס בניו הצילו כו' כמ"ש בשבת אתיחדת ברזא דאחד ועי"ז מתעברין מינה כו'. וכ"כ וילך אל ארץ מפני יעקב כו' ובמדרש לא שלותי כו' ויבוא רוגז. כשהצדיקים יושבין בשלוה ומבקשין לישב בשלוה בעוה"ז כו' קפץ עליו שטנו של יוסף כו'. כי רצון הצדיק להוסיף כבוד השי"ת גם בעוה"ז שכבודו נסתר ונעלם. וזהו בחי' יוסף תוספות שבת. שע"י עבודת ימי השבוע שהאדם מגעגע לקבל שבת ברצון ואהבה עי"ז יש להם כח לעשות שבת בשעה מקודם. [ע"י השמחה כמים הפנים לפנים כחתן היוצא כו'] וזה עבודה גדולה להביא קדושת השבת תוך ימי המעשה ממש. וז"ש שיושבין בשלוה כמ"ש וישב. והוא בחי' שבת מעין עוה"ב שהאדם מתדבק בשורשו. אבל הם רוצין לישב בשלוה גם בעוה"ז כנ"ל. וע"ז יש הסתר יותר. וזה שטנו של יוסף. וברש"י ז"ל אש בלא להבה אינו שולט מרחוק. שזה בחי' יוסף להביא הלהב גם למקום הרחוק כנ"ל. וז"ש במדרש ראה כת של כלבים וישב ביניהם שרצה לברר שגם כח שלהם ג"כ ע"י חיות הקדושה כנודע:

The word Vayeshev is the the idea of Shabbos. For until now Yaakov was involved with the difficult task of combating the 'klipa' the spiritual husk covering the holiness, of Eisav , Lavan and Shechem. Now Yaakov settled down and connected to his source, which is the idea of Shabbos, which is the idea of completely nullifying oneself to the source. This is what is meant by the Medrash that Yaakov gathering in of himself and his children saved him. Just as it says by Shabbos that it becomes one with the secret of Oneness. And through this connection with the oneness all the negativity falls away. And similarly when Yaakov ran away from Eisav. The Medrash says לֹא שָׁלַוְתִּי וְלֹא שָׁקַטְתִּי, לֹא שָׁלַוְתִּי מֵעֵשָׂו, וְלֹא שָׁקַטְתִּי מִלָּבָן, וְלֹא נָחְתִּי מִדִּינָה, וַיָּבֹא רֹגֶז, בָּא עָלַי רָגְזוֹ שֶׁל יוֹסֵף. Yaakov did not have any rest From Eisav, Lavan Dina and Yosef. When tzadikim want to also have calmness in this world Because the will of the tzadik is to add more glory to HaShem in this world where his glory is covered and hidden. (Through revealing HaShem in everything). This is the idea of Yosef, which is connected to the concept of adding onto Shabbos before and after Shabbos. For through all the work of the 6 days, one yearns to receive the Shabbos with love. And through this one is able to even add Shabbos to the days of the week. [This idea is like the idea that water reflects whatever it sees, so too one's heart is reflected in another person. Just as a bridegroom goes to his bride, she comes out to greet him]. And this is indeed a great task to bring the holiness of Shabbos literally into the days of the week. (Certain laws of Shabbos apply during that time) This therefore is the meaning of the Medrash: The tzadikim wish to be at ease in this world. For they are bringing the idea of The world to come, a world which is always Shabbos, into this world. However they also want to be at ease in this world, and having this come easy in this world is not possible and therefore there is much hiddenness. (Bringing the concept of the world to come into this world, cannot be the same way as it is in the world to come. It is restricted, and covered by the husk of these worldly matters. This is what is meant by the adversity of Yosef. As Rashi explains Yosef was the Flame whereas Yaakov was the fire. And a fire without a flame cannot reach far. Yosef’s mission was to bring the flame of the fire to far places (even into this world, and therefore he was able to be Eisav’s adversary). This is what is mentioned in the Medrash that He saw a group of dogs and he sat between them. Yaakov also wanted to purify and extract the holiness even from the ‘dogs’, from the lowliness of this world. Similarly after the end of last week's parsha which goes through all the kings of Eisav, Yaakov goes and sits between them and through his flame is able to burn down all their ‘husks’

Sefat Emet, Genesis, Vayeshev 1:3 · Sefaria Community Translation

בענין החלום שבע פרות יפות מראה כו' ותרעינה באחו. ובמד' אחוה ושלום בעולם ע"ש. הרמז הוא על בחי' יוסף שהוא שלום והוא בחי' שבת שהוא כלל בבעת הימים באחדות אחד ולכן מעלה הכל אל השורש. וז"ש ביוסף בן שבע עשרה שנה הי' רועה את אחיו. אבל בשבטים כ' לרעות את צאן ודרשו חז"ל נקוד על את לרעות את עצמן. שלא היו באחדות כראוי כי הם בחי' פרט. וכמו כן השפע הבאה בימי המעשה כל יום לעצמו. ולזה הי' הרמז משבע פרות הבאות אחריהן שלא היו באחוה. וביוסף כתיב את אחיו. ולכן רמז שבע עשרה. פי' שיש להשבע התאחדות בג' הראשונות. שכן שבת הוא אור שבעת הימים. ובאמת השבת הוא מכין השפע גם על ימי המעשה כדאיתא מניה מתברכין כל שיתא יומין. אבל אינו בהתגלות כמ"ש שהמן לא ירד בשבת ואדרבא חול מכין לשבת. וזה הרמז ולא נודע כי באו אל קרבנה. אבל באמת שבת מקיים כל הימים. וז"ש ביוסף יפה תואר ויפה מראה שהצדיק הוא טוב עין ועל ידו מתברכין כולם:

Concerning the dream: "Seven cows, fair of appearance, etc., and they were grazing in the achu." And in the Midrash: "Achvah (brotherhood) and peace in the world" - see there. The allusion is to the aspect of Joseph, who is peace, and he is the aspect of Shabbat, which encompasses the six days in a unity of oneness. Therefore he elevates everything to the root. This is what is said concerning Joseph: "A son of seventeen years, he was shepherding et achav (his brothers)." But concerning the [other] tribes it is written "to shepherd the flock," and the Sages expounded: et is dotted to [teach] "to shepherd themselves" - that they were not in proper unity, for they are the aspect of particularity. Similarly, the abundance that comes during the days of action - each day is unto itself. Therefore the allusion was from the seven cows that came after them, which were not in achvah (brotherhood/unity). But concerning Joseph it is written et achav (his brothers). Therefore it alludes to "seventeen." The explanation is: the seven have unification in the first three [sefirot], for so is Shabbat - the light of the seven days. In truth, Shabbat prepares the abundance also for the days of action, as it says "from it all six days are blessed." But it is not in revelation, as it is said that the manna did not fall on Shabbat. On the contrary, the weekdays prepare for Shabbat. This is the allusion: "And it was not known that they had come into their midst." But in truth, Shabbat sustains all the days. This is what is said concerning Joseph: "Fair of form and fair of appearance" - that the righteous one is "good of eye" (tov ayin), and through him all are blessed.

Sefat Emet, Genesis, Miketz 20:3 · Sefaria Community Translation

(ליל א) אא"ז מו"ר זצלה"ה אמר מה שמברכין שעשה נסים על ראיית נר חנוכה. כי הארת הנסים הם בהנרות. ובאמת כ' הנרות הללו קודש הם. ונראה כי מאחר שהיה הדלקת המנורה בימים אלו עפ"י נס אף שלא הי' שמן לבנ"י להדליק. א"כ גם עתה אף שאין לנו מנורה ושמן טהור. ג"כ שייך ההדלקה עפ"י הנס. מאחר שנס זה נשאר לדורות. רק הכלי להדלקה הזו הוא מצות הדלקת נר חנוכה דכתיב נר מצוה ותורה אור. הפי' נר הוא כלי לקבל שמן ופתילה ואור. כן המצות נגד רמ"ח איברים ויראה ואהבה גי' נר כ"כ בתיקונים. והוא שהמצות הם במעשה. ואור התורה נתלה בהם. שהרי המצות כתובים בתורה ועי"ז יתוקן המעשה ג"כ. והוא תיקון גוף איברי האדם. והתורה להביא דעת וחכמה לאדם. וגם לשון נר חנוכה שתיקנו חז"ל בברכת המצוה ג"כ כנ"ל דלא כ' להדליק נר בחנוכה. רק שיש נר חנוכה. ועל ידי קיום המצוה מדליקין זה הנר הידוע. ובאמת הלא המשכן נגנז וכן המנורה וא"כ בימים האלו שהי' ההדלקה אז עפ"י נס גם עתה היא דולקת. וכעין זה אמר אא"ז מו"ר זצלה"ה על נר מערבי כיון שדולק בנס. דולק גם עתה במקום שנגנז כנ"ל. ורק לעורר ולהדליק זה ע"י מצות נר חנוכה שתקנו חז"ל. שע"י המצוה נזכר הארת הנס. [וכן הלשון בטור להזכיר הנס ולא לזכור ע"ש סי' תרע"ט] וכל אלו הענינים משכן ומנורה הם נמצאים ברמז בכל איש מישראל שזה מה שיש לכל אחד מישראל חלק בתורה [והארת המנורה שגנוזים כמו כן באדם ובימים הללו יכולין לעורר ההארות הנ"ל שהם בחי' המדות]:

(First Night) My master, my elder, my teacher, may the memory of the tzadik be for the world to come, said the reason why we bless "that made miracles" when we see the light of Chanukah. This is because the clarification of the miracles happens through the lights. And in truth it is written "these lights are holy". And it seems that after that there was the lightning of the menorah in those days through a miracle, even if there was no oil for the children of Israel to kindle. And now, even though at this moment when we do not have the menorah and the pure oil, it is still relevant to kindle because of the miracle, since this miracle remains for the generations. Yet the vessel for this kindling is the mitzvah of kindling the candle of Hanukkah as it is written "the candle is a mitzvah and Torah is light" (Prov. 6:23), meaning, the candle is the vessel to receive oil and wick and light. So too, the [positive] mitzvot corresponding to the 248 members of the body, plus awe plus love sum up 250, as candle (ner) does, as it is written in the Tikkunim. And it is important that the mitzvot are in action, and the light of the Torah hangs on them, and the mitzvot are written in the Torah and through them the deeds are also fixed. And this is also the fixing of the members of the body of a person. And the Torah brings awareness and wisdom to a person. And also the language "light of Chanukah", that was fixed by our sages z"l, in the blessing of the mitzvah, also, is explained as above, since they did not write "to kindle a light on Chanukah." There is the light of Chanukah. And through the fulfillment of the mitzvah we kindle this known light. And truly, the Tabernacle was hidden, and the menorah was hidden, and after that in those days there was the kindling - and then, through a miracle, even today the light shines. And regarding this my teacher, my master, my father, my elder, may the memory of the tzadik be for the world to come, said that since the western light shines due to a miracle, it also shines in the darkness, where it is hidden, as explained. And our sages fixed this, that we are to arouse and kindle that light through the mitzvah of the light of Chanukah, since through this mitzvah the revelation of the miracle comes about. [And see that the language used in the Tur is "to remind" and not "to remember", see there on paragraph 679 (Tur, Orach Chaim 682:1)]. And all those issues, the Tabernacle and the Menorah, they are found as a hint inside every person in Israel, in that there is in every person in Israel a piece in the Torah [and the revelation of the Menorah, that is hidden, also happens to a person, and in the days of the festival it can also be revealed, through the aspect of character traits].

Sefat Emet, Genesis, For Chanuka 1:3 · Sefaria Community Translation

במדרש אם ערבת לרעך כו'. דבתיב כי עבדך ערב את הנער כו'. ואח"כ אמר הטעם איך אעלה כו' פן אראה כו' א"כ לא היה עיקר צער שלו מכח ערבות שלו. רק די"ל שידע יהודה כיון שנתערב על בנימין סימן הוא שבידו להביאו לאביו בודאי. וכמו כן ערבות של ישראל שקיבלו עליהם התורה יש להתחזק בה' ולהאמין כי בודאי יהי' השי"ת בעזרו לגמור אשר קיבל עליו. כענין שנאמר נשבעתי ואקיימה לשמור משפטי צדקך וכמו כן כל בנ"י ערבים זה לזה ובכח הערבות יכול כ"א להיות עוזר לחבירו כמ"ש בענין מצות פריקה וטעינה מזה. כי ערבות הוא לשון תערובות שיש שייכות להערב בזה העסק כנ"ל:

The Midrash interprets the verse, "If you have put up security for your neighbor," in relation to Yehuda, who said, "For your servant has guaranteed the boy." He then explained, …

Sefat Emet, Genesis, Vayigash 11:4 · OpenAI, 2024 · excerpt; the full text is on Sefaria

אא"ז מו"ר זצלה"ה הגיד ויחי יעקב בא"מ כי ע"י בחי' אמת יכולין לחיות גם בא"מ וכ' תתן אמת ליעקב עכ"ד. דהנה לא הל"ל רק ויהי יעקב בא"מ. ומשמע דעיקר הרבותא מה שהי' בבחי' חיים גם בא"מ ופי' חיים הוא דביקות בשורש ומקור שמשם נמשך תמיד חיות. וכ"כ בזוה"ק ויגש ע"פ ותחי רוח יעקב. ונ"ל שהוא מלשון מים חיים שע"י שמחת הנפש מעורר מקור החיים וניתוסף חיות. [ונ"ל שז"ש ויהי האדם לנפש חי'. פי' נפש. הרצון. ע"י פנימיות הנפש נמשך חיות תמיד]. והגם שהי' בא"מ ידע שכל המצרים הם רק קליפה והסתר. אבל הפנימיות הוא חיות הש"י. ולכך אחז"ל כי הרשעים בחייהם נק' מתים שנפרשים ממקור החיות כנ"ל. וכ' במדרש גרים אנחנו כו' כי כל בריאת אדם בעוה"ז לא הי' כדי להידבק ח"ו בעוה"ז. רק להיפוך שע"י דביקות האדם בעיקר החיות מתמשך גם עניני עוה"ז להש"י. וגר לשון המשכה כמו מעלה גרה. שגם מה שנק' גר מי שמגייר עצמו. ג"כ ע"ש זה. שמוציא נקודה קדושה שהי' נטבע באומות. וכן ענין גלות מצרים שכ' גר יהי' זרעך כו' ג"כ הפי' להוציא נ"ק שנטבעו במצרים. וז"ש ואח"כ יצאו ברכוש גדול [רכוש גדול ר"ת גר רק מהופך שזה הענין הוא מלמטה למעלה כמובן]. וז"ש רש"י ז"ל ביקש לגלות הקץ. פי' שרצה לברר זה שהגלות רק הסתר והכח פנימי הוא רק מהש"י. רק אם הי' נגלה זה לא הי' גלות כלל. ונסתם. ומ"מ כ' בזוה"ק שגילה מה שרצה לגלות רק בדרך הסתר. והפי' ע"י אמונה יכולין למצוא האמת להתברר שהוא רק הסתר כנ"ל. ולכך ויחי יעקב סתום. שזה מקור החיות להיות נמצא גם בא"מ. זה נסתם [ולכך נק' שהתחיל השעבוד] וכמדומה לי שאא"ז ז"ל הגיד בשם הרב מפרשיסחא ז"ל שהקשה למה רצה לגלות הקץ. ותי' שכשנודע הקץ. הגלות בנקל. ע"כ אני זוכר. ונראה כנ"ל שפי' גילוי הקץ לידע שיש קץ להגלות. והוא ע"י שהוא רק הסתר ואינו כח בפ"ע ח"ו. כי הפנימיות שהוא אמת אין לו קץ וההסתר יש לו קץ. ורצה שיהי' זה נגלה. ולא הי' גלות כלל. ונשאר סתום. ומ"מ ע"י אמונה שמאמינים זה בנ"י. שאין שום כח בלתי הש"י רק כ"ז רק הסתר. אף שאין רואין זה בעין. מ"מ ע"י אמונה ג"כ יכולין לראות האמת. רק יעקב אע"ה רצה שלא נוכל לטעות כלל. שיהי' זה נגלה. ונשאר סתום שצריכין יגיעה למצוא זה. וזה בחי' דהמע"ה דלית לי' מגרמי' כו'. ומשיג האמת רק ע"י הביטול. וזה ההפרש שבין אמת לאמונה. וכ"כ אא"ז מו"ר זצלה"ה על יעקב אבינו לא מת. מקרא אני דורש כו'. שכשאדם דורש ומייגע עצמו שזה בחי' תושבע"פ. יכול למצוא הארה מחיות יעקב אבינו גם בתוך ההסתר. וגם בשבת מתעורר בחי' יעקב כמ"ש והאכלתיך נחלת יעקב ע"י הביטול כו' מתעברין מינה כו':

The Chidushei Harim commented on the verse "and Yaakov lived in the land of Mitzrayim," explaining that through the attribute of truth (emes), one can maintain spiritual life even in …

Sefat Emet, Genesis, Vayechi 1:3 · Translation by Dan Levy, 2024 · excerpt; the full text is on Sefaria

בפסוק הבה נתחכמה כו' פן ירבה כו'. ונוסף גם הוא כו' ועלה מן הארץ. ב' פירושים ברש"י. והכל אחד. כי הנה חכמים הגידו כי גלות מצרים וכל הגליות הם להעלות ניצוצי קדושה שבכל המקומות כאשר מצינו כגן ה' כארץ מצרים. א"כ וודאי הי' נמצא שם מטמוניות. וגם בדברי יוסף רמזו חז"ל. שהטמין שלש מטמוניות כו'. ובוודא גם המצריים. אותן החכמים שהי' בהם. הבינו זאת. ולכן רצו לענות את ב"י בעבודת הפרך שלא יהי' להם כח להוציא בלעם מפיהם. והיינו דכ' פן ירבה. דכשמתרבה הטוב על הרע. נתבררי' ניצוצות הטובים מהתערובות. והי' כי תקראנה מלחמה פי' עם צד הקדושה. ונוסף גם הוא הוא אותה הארה מועטת טמונה שנמצא גם בהם. ועלה מן הארץ אותו הנקודה ע"י עליית בנ"י כמ"ש ונצלתם את מצרים כו'. וב' הפירושים א'. ויש רמז במסורה שמביא בעל הטורים ונוסף גם הוא יש מפזר ונוסף עוד. שפיזור בנ"י הוא רק כדי להוסיף עליהם גרים כמ"ש בגמ' והוא רמז לנצ"ק כנ"ל. וכאשר יענו כו' כי לפי רוב העבודה נתעצמו ב"י כמ"ש ולאום מלאום יאמץ. וברש"י כמו שהם נותנים לב לענות כן לב הקב"ה להרבות כו'. פי' דהל"ל רבה ופרץ. רק שהקב"ה שילם לבנ"י כפי רצון ומחשבת הרשעים לענות אותן אף שלא עלתה בידם. ברשעים מחשבה מצרפן למעשה. וכפי מחשבה רעה שלהם כן חשב הקב"ה טובת בנ"י:

Regarding the verse "Come, let us deal shrewdly [with them], etc., lest they multiply, etc." And also [the phrase] "and join, etc., and go up from the land." There are two interpretations in Rashi, but they are really one.For behold, the Sages have taught that the Egyptian exile and all the exiles are for the purpose of elevating the holy sparks [nitzotzei kedushah] that are in all places, as we find [Genesis 13:10] "like the garden of the LORD, like the land of Egypt." If so, certainly there were hidden treasures there. And also regarding Joseph's words, the Sages hinted that he hid three treasures, etc. And certainly also the Egyptians—those wise men among them—understood this. Therefore they wanted to afflict the Children of Israel with hard labor so that they would not have the strength to extract "their prey" [these treasures] from their mouths. This is what is written: "lest they multiply"—for when good increases over evil, the good sparks are clarified from the mixture. "And when war befalls us"—meaning [war] with the side of holiness. "And join [nosaf] also"—this refers to that small light hidden that is found even among them [the Egyptians]. "And go up from the land"—that point [of light] through the ascent of the Children of Israel, as it says [Exodus 3:22] "and you shall despoil Egypt, etc."Regarding the two interpretations: There is a hint in the Masoretic tradition that the Ba'al HaTurim brings—"venosaf gam hu" [and also join] connects to [Proverbs 11:24] "yesh mefazer venosaf od" [there is one who scatters yet increases more]—that the scattering of Israel is only in order to add converts to them, as stated in the Gemara, and this is a hint to the holy sparks as mentioned above.[Exodus 1:12] "But the more they afflicted them [the more they multiplied]"—for according to the extent of the labor, Israel became stronger, as it says [Genesis 25:23] "and one nation shall be stronger than the other." And Rashi [explains]: Just as they set their heart to afflict, so did the Holy One Blessed be He set His heart to multiply, etc. The meaning is: it should have just said "increased and spread," but rather the Holy One repaid Israel according to the intention and thought of the wicked to afflict them, even though they did not succeed. With the wicked, thought is combined with deed [i.e., they are judged for their evil intentions]. And according to their evil thought, so did the Holy One calculate the good for Israel.

Sefat Emet, Exodus, Shemot 10:2 · Sefaria Community Translation

במדרש ופניתי לראות כו' אשר כבר עשוהו כו'. כי יש לאדם לידע כי כל מעשה נוגע בשורשו למעלה למעלה עד שאין השגת אדם מגעת כלל. ולזאת צריך להיות בטל כל השכל וכל הרצונות לרצונו ית"ש וכן שמעתי מאא"ז מו"ר זצלה"ה עמ"ש במד' אלו הי' יודע ראובן שהכ' יכתוב עליו למען הציל כו' על כתיפו הי' מביאו כו' וח"ו שהי' עושה מפני הכבוד שיעיד עליו הכתוב רק אלו הי' יודע שהדבר נוגע כל כך שהכ' יכתוב כו' עכ"ד. וכל מעשה אדם נגזר כבר בשמים. וז"ש אשר כבר עשוהו. שלמעלה כבר נגזר לפניו ית' כל מה שיעשה אדם אח"כ א"כ אין שייך להרהר אחר הש"י. ובוודאי שלמה הע"ה הי' נראה לו ברור כי לא יסיר לבבו. אבל מעשה האדם נוגע מה שלמעלה מהשגתו. וממילא יוכל להיות שינוי בשורש האדם. וא"כ לא יוכל אדם לדעת זה כלל. וכ' שעלתה היו"ד שבירבה לפני הש"י ואמרה שלמה מבטל אותי. וכי מי שעושה עבירה מבטל האות. אך וודאי ע"י חטא האדם נכרת מדביקות. אבל שהע"ה ידע כי בכח התורה שבו וחיות הש"י בלי פירוד אמר אנכי ארבה ולא אסיר [וז"ש אתי אל ואוכל]. ולכך עלתה היו"ד [שע"ש המחשבה שהוא השורש כמ"ש סוף מעשה במחשבה תחילה] ואמרה כו' וכן במשה אמר למה הרעותה. וודאי לא הי' יכול לצייר ח"ו על רעת ישראל. והש"י השיבו אני ה' שכל הויות ע"י רצוני א"כ לא שייך קושיא והירהור. וכן צוהו לומר לבנ"י אני ה' לידע שגם גלות מצרים רק ע"י חיותו ית' כי כל הויות ממנו ית'. ולא שמעו כו' מקוצר רוח כי כשהיו בגלות לא הי' נגלה זה [פי' קוצר רוח חיות הש"י שבאדם דכ' ויפח באפיו כו'. ובגלות נפסק הדבקות בשורש החיות] וז"ש במד' שהכל מן התורה קבע בה מ"ע ול"ת כו' פי' שיש לכל מעשה איש ישראל חיות בתורה ומצות התלוין במעשה. ולכך מעשה אדם נוגע במה שלמעלה ונמשך מחיותו ית'. וכן מ"ש בש"ק אשר ברא כו' לעשות פי' מה שנעשה גם עתה ע"י רצון הש"י בשעת הבריאה ובשבת מעידין בנ"י ע"ז שנתברר האמת. וז"ש וכבדתו מעשות כו' חפציך כו' פי' ז"ל שיהי' כל מלאכתך עשוי'. י"ל כנ"ל שידע שגם מה שעושה האדם כבר הוא נעשה ע"י רצונו ית' כמ"ש אין אדם נוקף אצבעו כו' וז"ש אשר כבר עשוהו כנ"ל. ובשבת הוא בחי' הביטול וקבלת עמ"ש שהוא להיות בטל אל שורש החיים. ועי"ז כל מעשה נמשך אחר שורשו בשמים. דכ' נפלאות עשה. וברמ"א א"ח פי' ומפליא לעשות שהמעשה יש בו מבחי' פלא ע"ש כמ"ש במ"א. וגם שכל האדם צריך להיות בטל לבחי' שורש החכמה דכ' מאין תמצא כו'. כי אדם יודע שכשנתגדל ומחכים יותר. רואה שמה שלא נחשב לו לחטא מקודם. הי' טעות. וכן אח"כ יותר. א"כ לחכמה אמתיות אין שיעור וצריך להיות בטל כל הדעת למאמר הש"י ונמשך הכל אל השורש כנ"ל:

In the midrash (Shemot Rabbah 5:6) " and I turned to see… that which he already did…” (Ecclesiastes 2:12). For a person should know that every action affects his essence in a place so high that a person’s understanding cannot reach there at all. And because of this, it is necessary that all the intellect and all the desires are nullified to the will of Hashem. Similarly, I heard from my father, my master, my teacher and mentor, the righteous one who should be remembered for life in the World to Come, about what the midrash says, that if Reuven had known that the Torah had written about him “in order to save him” (Genesis 37:22), he would have carried Yosef on his shoulders back to his father (Rus Rabbah 5:6, Vayikra Rabbah 34:8). God forbid that he would have done this because of the honor that the verse would attest to him, but if he had known that the matter affected so much that the verse would write… Until here are the words of my father. And every action of a person is already decreed in heaven. And that is what the verse means, “that which he already did” (Ecclesiastes 2:12). Because on high, every action that a person will do is already decreed before Hashem; if so, it is not pertinent to question Him. And certainly it seemed obvious to King Solomon that his heart would not be led astray. But a person's actions affect that which is above his ability to understand. And consequently, there can be a change in the essence of a person. And if so, a person cannot know this at all. And it is written (Shemot Rabbah 5:6) that the letter yud in the word “yirbeh” (increase) went up before Hashem and said, Solomon is nullifying me! And is it true that someone who performs a sin nullifies a letter? But certainly through sin a person is cut off from clinging. But King Solomon knew that through the power of the Torah that was in him and the life force of Hashem which he was connected to without separation, he said “I will increase and not be led astray [and that's what the verse says, “God is with me and I will prevail” (Proverbs 30:1)]. And therefore, the yud, which signifies thought [which is the essence, as we say “the end is action, the beginning is thought” (Friday night prayers)], went up and said… And similarly by Moshe. He said, “Why did You do evil to Your nation?" (Exodus 5:22). Certainly he was not able to depict, God forbid, the evil of Israel. And Hashem responded to Him, “I am God” (Exodus 6:2), that all existences are through My will; if so, questions and challenges are not pertinent. And He also commanded him to say to the children of Israel, “I am Hashem” (Exodus 6:6), so that they will know that even the exile of Egypt was only through the life force of Hashem, because all existences are from Him. “And they didn’t listen to Moshe because of shortness of breath” (Exodus 6:9), because when they were in exile, this matter was not revealed [the meaning of “shortness of breath” is the life force of Hashem that is in a person, as it is written “and He blew into his nostrils a breath of life” (Genesis 2:7). And in exile the clinging to the essence of the life force is halted] and that is what is written in the midrash, that everything is from the Torah, He established in it positive commandments and negative commandments… (Shemot Rabbah 6:1), meaning that every action of a person of Israel has a life force in Torah and mitzvos that are dependent on action. And therefore the action of a person affects that which is above, and it draws from the life force of Hashem. And similarly what is written about the holy Sabbath, “that Hashem created to make” (Genesis 2:3), meaning that which is done even now through the desire of Hashem at the time of the creation, and on the Sabbath the children of Israel testify about this, that the truth was made clear. And this is what is written “and you should honor it from doing your desires…” (Isaiah 58:13), the Sages explained that all your work should be done. We can say as we said above, that one should know that also that which a person is doing is already done through the will of Hashem, as it is written “a person only injures a finger below if they decree so about him on high” (Chullin 7b), and that is what is written “that which was already done” (Ecclesiastes 2:12), as we said above. And on the Sabbath it is the aspect of nullification and the acceptance of the yoke of heaven, to nullify oneself to the essence of life. And through this, every action is drawn after its essence in heaven. Because it is written, “He did wonders” (Psalms 98:1). And the Rama in Orach Chaim explained “and does wondrous things” (Blessing of Asher Yatzar), that the action has in it an aspect of wonder, (see the Magen Avraham there, Orach Chaim 6:1). And also the wisdom of a person needs to be nullified to the aspect of the essence of wisdom, as it is written “from where is it found…” (Job 28:12). Because a person knows that when he grows and becomes wiser, he sees that that which he did not consider to be a sin beforehand was a mistake, and so too afterwards even more. If so, for true wisdom there is no measure, and all knowledge must be nullified to the word of Hashem, and everything will be drawn to the essence, as we said above.

Sefat Emet, Exodus, Vaera 1:2 · Sefaria Community Translation

אא"ז מו"ר זצלה"ה הגיד כי מה שהי' צורך לעשר מכות. להסיר הקליפה והסתר מעשרה מאמרות לעשותן עשרת הדברות עכ"ד ז"ל. פי' כי בעולם הזה נסתר זה שעיקר חיות הכל רק אותיות התורה המאמרים שנבראו ע"י. וז"ש שנותנין שכר לצדיקים המקיימים העולם שנברא בע"מ. פי' שהם יודעין ודבקין בשורש חיות הנעלם שע"י הע"מ. וע"י כל מכה הסיר הסתר מאמר א'. ונעשין עשרת הדברות. פי' דיבור לשון הנהגה. כמ"ש דבר א' לדור. וכמ"ש בזוה"ק פי' ודברת בם בשבתך כו' בלכתך כו'. שמנהיג כל מעשיו עפ"י דברי הש"י ואחדותו ואהבתו שיהיו כל מעשיו לש"ש ע"ש פ' ואתחנן. וזה פי' בדברו מעריב ערבים. בחי' מלכות שמים להיות כבוד שמו גם בתוך העירוב וההסתר ע"י אמונה [כמ"ש אמת ואמונה ערבית כמ"ש במ"א]. ובשעת הגלות נסתר האמת. וז"ש זוה"ק וארא שבחי' הדיבור הי' בגלות. וז"ש מרע"ה ואני ערל כו' לא איש דברים כו'. ובשעת קבלת התורה נתגלה בחי' הדיבור כמ"ש וידבר אלקים כו' ע"ש בזוה"ק. [וז"ש במדרש דברים משזכה לתורה אלה הדברים כו' ע"ש]. ובמד' כובד אבן כו' שאין בריאת שמים וארץ יגיעה לפניו ית' במה אני ייגע במי שמכעיס לפני כו'. פי' היגיעה רק מה שנסתר בעוה"ז. ושנמצא מי שיאמר כחי ועוצם ידי כו'. וכן פרעה לי יאורי כו'. ויש ללמוד מזה כי בשבת קודש שנק' מנוחה. הכתיב מנוחה לעצמו מי שכ' בו לא ייעף כו'. הפי' שבש"ק נגלה זה שהכל מחיות הש"י. כמ"ש ע"ה אימת שבת עליו. [ולכך בש"ק מעידין בנ"י שהש"י ברא העולם. כמ"ש מי שאומר ויכלו נעשה שותף כו' שידיעה זו יותר מנוחה כנ"ל]:

My father, my master, my teacher and mentor, the righteous one who should be remembered for life in the World to Come said, that the reason there was a need for ten plagues was to remove the shell and hiddenness from the ten ma’amarot (sayings) to make them into the ten dibrot (utterances). Until here are the words of my father. The explanation is, that in this world it is hidden, the fact that the root of the life force of everything is only the letters of the Torah, the ma’amarim (sayings) that were created by Him. And this is what it means, that they give reward to the righteous who uphold the world that was created with ten ma’amarot (Avot 5:1). The explanation is that they know and cling to the essence of the life force which is hidden, that exists through the ten sayings. And through each plague, He removed the hiddenness of one ma’amar (saying). And they became the ten dibrot. The meaning of dibbur is a language of conducting. Like it is written, “there is one leader - “dabar" - for a generation" (Sanhedrin 8a). And like it is written in the holy Zohar, the explanation of “and you should speak (ve-dibarta) about them when you sit in your house and when you go on your way…” (Deuteronomy 6:7), that he should conduct all of his actions by the words of Hashem and His unity and His love, that all his actions should be for the sake of Heaven. And this is the explanation of “by His word (bidvaro) He brings on evening” (Evening Prayers). The aspect of the Kingdom of Heaven, that His honorable name should also be within the mixture and the hiddenness, through faith [like it says, “truth and faith” in the evening prayer (Brachot 12a), like we wrote elsewhere]. And during the time of exile, the truth is hidden. And that is what the holy Zohar writes, that the aspect of dibbur was in exile. And that is what Moshe, our teacher, said, “and I am of closed lips” (Exodus 6:12), “I am not a man of words” (Exodus 4:10). And at the time of the receiving of the Torah, the aspect of dibbur was revealed, as it is written, “and Hashem spoke (va-yidaber)” (Exodus 20:1). [And this is what is written in the midrash (Devarim Rabbah 1:1), once he merited the Torah, “these are the words that Moshe spoke…” (Deuteronomy 1:1).] And in the midrash, “the weight of a stone…” (Proverbs 27:3), that the creation of heavens and earth was not weariness for Hashem. What does weary Him? Those who anger him… (Shemot Rabbah 13:1). The explanation of weariness is only that which is hidden in this world. And it is found that it refers to one who says “my strength and the ability of my hand…” (Deuteronomy 8:17). And also Pharoah who said “mine is my river…” (Ezekiel 29:3). And we can learn from this, for on the holy Sabbath which is called “rest”, the One about whom it says “He does not tire” (Isaiah 40:28) ascribed rest to Himself! The explanation is that on the holy Sabbath it was revealed that everything is from the life force of Hashem, as it is written “even an ignorant man, the fear of the Sabbath is upon him” (Talmud Yerushalmi Demai 4:1). [And therefore, on the holy Sabbath the children of Israel testify that Hashem created the world, as it is written “the one who says “and He completed” becomes a partner… that this knowledge is more rest, as we said above].

Sefat Emet, Exodus, Bo 1:3 · Sefaria Community Translation

בפסוק כה תאמר כו' לנשים בלשון רכה כו' ותגיד דברים הקשין. וקשה דבלשון א' נאמר כדפרש"י בלשון הזה ובסדר הזה. ויתכן לומר כי באמת באלה הדברים לנשים ופחותין שדעתן קלה. הם רק דברי פיתוי איך שהקב"ה קירב אותנו והרים אותנו. אבל אנשים מבינים יודעים שאין זה דבר קטן ושמקבלין בזה עול גדול ונורא לעבוד הבורא עולם ולברר מלכותו ית' בעולם. ולכן אמר בלשון הזה ובסדר הזה שגלוי לפניו ית' שבזה הלשון ימשוך כ"א לפי דרכו. הנשים בפיתוי. והאנשים בקבלה נוראה. ובגמ' ג"כ מצינו מחלוקת אי מצות ליהנות ניתנו. והלכה דלאו ליהנות ניתנו כנ"ל:

In the verse, 'Thus shall you say' etc., for the 'women [...] with gentle language' etc., 'and tell [...] harsh matters'. And there's a difficulty, that with one expression being said, according to Rashi, 'in this language and in this order'. And perhaps one could say that really these words are for women and those who are lacking understanding. They are only words of encouragement how the Holy One, blessed be He, brought us close and uplifted us. But people that understand, know that this is not a small thing and that they are receiving with this, a great and awesome yoke to serve the Creator of the world and to clarify his kingdom, may it be blessed, in the world. And therefore it says with this expression and in this order that it was revealed before Him, may He be blessed, that with this expression each person will continue according to their path. The women with encouragement. And the men with an awesome undertaking. And in the Gemora we also find a disagreement whether commandments were given to us to derive benefit from. And the law is that they weren't given to us to derive benefit from, as mentioned above.

Sefat Emet, Exodus, Yitro 18:2 · Sefaria Community Translation

ברש"י מה ראשונים מסיני כו'. והלא כל המצות נאמרו בסיני. אך אא"ז מו"ר זצלה"ה הגיד עמ"ש רש"י ז"ל להבינם טעמי הדבר. למה זה אצל המשפטים. אך עיקר הרצון שידעו שאף המשפטים שמובנין עפ"י שכל האדם עכ"ז הם רק ע"י שכן רצונו ית'. וזהו הטעם שאסור לדון לפני גוים אף שדנין כישראל כי המשפט לאלקים וגם הטעם והסכמת השכל הכל ע"י שכן רצונו יתברך עכ"ד. וז"ש מסיני אף שמובן עפ"י שכל. ובמדרש מגיד דבריו ליעקב כו' ומשפטיו לישראל כי השי"ת ג"כ מקיים המשפט ע"כ. פי' דכתיב אחר שהגיד להם מרע"ה דברי ה' והמשפטים השיבו כל הדברים כו' נעשה כו'. דאיתא בזוה"ק פי' הקדמת נעשה לנשמע עושי דברו כו' שע"י הכנת ישראל עושין הדיבור וזה עושי דברו. פי' כי כן בעסק התורה ובתפלה עפ"י עבודת האדם להוציא הדיבור וו בכח ורצון פנימי כן מתחדש האותיות של התורה שיש בהם חיות להיגיעים בהם וז"ש מגיד דבריו ליעקב שכח המשכת חיות פנימי של דברי ה' ניתן לישראל. וכפי הרצון של האדם נפתח חיות האותיות ויוכל לשמוע התחדשות תמיד באותן הדיבורים. וז"ש אשר תשים לפניהם מוכן לאכול כמ"ש רש"י ז"ל [וכ"כ קרוב אליך הדבר כו' בפיך] כי המשפטים הם גבוה מעל גבוה ושורשם בשמים רק אשר תשים לפניהם שיוכלו למצוא משפט ה' ע"י יגיעתם. וכן הגיד אא"ז מו"ר ז"ל בשם הרב הק' מפרשיסחא פי' לפניהם כענין הקדמת נעשה לנשמע שהוא ע"י מס"נ וזה לפניהם שיהי' להם דבר ה' לפני עצמותם וחיותם עכ"ד. ואם האדם מכין עצמו כך לשמוע אז נפתח מעין התורה ובודאי אין רצון השי"ת שידעו אלו המשפטים בפרט. רק שבדברים אלו נכללים כל משפטי ה' ע"י היגיעה. וז"ש רש"י לא תעלה על דעתך כו' רק לפרש להם טעם הדבר ופירושו כו'. וכי מרע"ה רעיא מהימנא שמסר נפשו עבור כל אחד מכלל ישראל רצה למעט ידיעת התורה מישראל אך כי רצה שיהי' המשפט מפורש בלי הסתר [שזה ענין מרע"ה אספקלריא המאירה] רק באמת ניתן התורה בלבושים לפנינו רק ע"י שנמסר טעמי התורה לישראל יכולין למצוא פנימיות רצונו ית' ע"י אותיות התורה כנ"ל. וגם פשוט אשר תשים כו' שכל איש ישראל ע"י רצון אמת יכול למצוא משפט אמת בכל דבר שלא לטעות ח"ו:

Rashi (Shemos 21:1) explains that the words "and these are the laws" indicate that, like the Ten Commandments, the laws in this parsha were also given at Sinai. The Chidushei …

Sefat Emet, Exodus, Mishpatim 1:2 · Translation by Dan Levy, 2024 · excerpt; the full text is on Sefaria

במדרש זית רענן כו'. כמי שיש בזית ב' מיני שמנים. זך ושמן היוצא ע"י טחינה. כמו כן יש בבנ"י ב' מיני שמנים. ואיתא זית אגורי ששמנו אגור בתוכו. וכזה יש מצד כללות בנ"י. וכל פרט. כי מה שהוא בתוך כלל בני ישראל נמצא בו שמן זך. ובפרטות צריך כל א' לייגע עצמו להוציא מן הכח אל הפועל אותו שמן שהוא מעורב תוך פסולת. וצריך יגיעות רבות לבררו להיות נמשך אחר הפתילה. כי באדם יש בחי' מעשה דיבור מחשבה. ובכל אלה מתקן הנר. שהשמן הוא בחי' מחשבה. ובמעשה המצוה. כשנמשך המחשבה הטהורה בתוך המעשה חל עליו תורה בכח הדיבור. וכבר כתבנו במ"א כי דורו של מרע"ה הי' בחי' מגרגרו בראש הזית. והוא מאיר לכל הדורות כמ"ש להעלות נר תמיד. אבל יש מעין זה בכל דור. ואפילו בכל פרט ופרט. שיש זמנים שנמצא בו מחשבות טהורות. ולעת מצוא זאת המחשבה טהורה. צריכין להתדבק בה להיות מאיר לזמנים אחרים. לברר בכח מחשבה זו גם המחשבות אשר אינם מבוררים. וז"ש ויקחו אליך כו' זך כו' להעלות נר תמיד. ובש"ק יש התגלות שמן זך בכל איש ישראל. כי משה רע"ה מאיר לבנ"י בכל שבת ושבת כמ"ש בספרים. לכן בש"ק אין צריך בירור. שהוא בחי' זך. מי מנוחות. ובימי המעשה צריכין להוציא השמן המעורב תוך הפסולת. וכמו כן בדורות בזמן הגלות. וכל היסורים שעוברין על בנ"י הם להוציא השמן הנ"ל. כמ"ש במד' באין האומות כו' ומקיפין כו'. ועכ"פ צריכין לראות שבכח היסורים יתברר אותו השמן. וזה שהוכיחן הנביא זית רענן כו' קרא כו'. שלא יהיו ח"ו היסורין והגלות לחנם. רק למצוא על ידם אותו השמן כנ"ל:

In the midrash, thriving olive oil, etc.: Just like there are two types of oil in the olive, the clear [oil] and the oil that comes out through grinding, so too are there two types of oil in the Children of Israel. And there is [also] the aguri olive, the oil which is accumulated [agur] inside it. And it is like this from the angle of the collective of the Children of Israel, and that of every individual. As one who is among the Children of Israel has clear oil in him. And on the individual level, everyone must exert himself to actualize that oil, which is mixed with waste, from its potential. But there needs to be much exertion to refine it, that it be drawn by the wick. For with man, there are the aspects of action, speech, and thought. And the candle refines all of them. As the oil is the aspect of thought; action is in the commandment. [And] when the pure thought is drawn into action, the Torah comes to him through the power of speech. And we have already written in another place, that the generation of Moses, peace be upon him, was the aspect of, one picks [the first olives] at the top of the olive tree and it lights up for all of the generations, as it is written: to raise a light continually (Exodus 27:20). However there is something similar to this in every generation, and even in every individual. As [everyone] has times in which he has pure thoughts. And at the time when such a pure thought is found, it is necessary to cling to it so that it will shed light on other times, to refine even unrefined thoughts from the power of this thought. And this is [the meaning of] that they take for you, etc. clear, etc. to raise a light continually. And on the holy Shabbat, there is a revelation of clear oil in each Jew. For our teacher Moses, peace be upon him, sheds light on the Children of Israel every Shabbat, as it is written in the books. Hence there is no need for refinement on the holy Shabbat since it is the aspect of clarity, the calm waters. And on the work days, it is necessary to bring out the oil that is mixed with the waste. And likewise is it with the generations during the time of the exile. So all of the afflictions that come over the Jewish people are to bring out the oil mentioned above. It is like it is written in the midrash, "All of the nations come, etc. and surround, etc." In any event, it is necessary to see that from the power of afflictions, oil is refined. And that [is the meaning of that] which the prophet rebuked them: A thriving olive tree, etc. He called, etc. (Jeremiah 11:16) — that the afflictions and the exile not, God forbid, be for nothing. Rather, it is to find the oil through them, as mentioned above.

Sefat Emet, Exodus, Tetzaveh 17:2 · Sefaria Community Translation

וישב מרדכי אל שער המלך כו'. אמרו חז"ל ששב לשקו ותעניתו. פי' וישב ששב בתשובה. כי כן דרך הצדיק על ידי שעוזר לו השי"ת. מכניע עצמו ביותר על ידי הבושה מלפניו ית'. ומרדכי נצטער שגרם הוא כל הגזירה. ועתה עשה לו השי"ת חסד כזה. נתבייש עוד יותר. ושב. כי וודאי אין התשובה ע"י הבושה כמו מקודם. שיש ב' הכנעות. א' ע"י שפלות. והב' ע"י גדלות כמ"ש במ"א. וזהו ההפרש בין הצדיק לרשע דכתיב ויצא המן כו' שמח וטוב לב ע"י הסעודה. וזה הי' מפלתו. אבל במרדכי נאמר וישב כנ"ל. עוד נראה כי מרדכי ידע שהשי"ת יעזור לבני ישראל בוודאי כמ"ש רוח והצלה כו'. וכ"כ ידע את כל אשר נעשה כו'. רק שכן דרך כל הצדיקים שאף שיודעין הישועה מ"מ יכולין לצעוק בלב שלם ממש כמו אם לא היה יודע. ולמי שאינו כן אין מראין לו הישועה באמת. וזה תליא באמונה שלימה שמבטל כל השכל להשי"ת ויודע ומאמין שאין סתירה מכל זה שהישועה בא ע"י צעקת האדם. אף כי השי"ת לא יעזוב בני ישראל בלי ספק. מ"מ צריכין לצעוק בעת צרה כמ"ש עת צרה כו' וממנה יושע:

"And Mordechai returned to the gate of the king" etc. Our sages say, may their memory be blessed, that he returned to his sackcloth and his fasting. The explanation for 'and he returned' is that he returned in repentance. This is the way of the tzadik {righteous}, through which he is assisted by HaShem, may He be blessed. He subjugates himself further through the shame from before Him, may He be blessed. And Mordechai regretted that he caused the whole decree. And now HaShem, may He be blessed, did a kindness like this for him. He became further ashamed. And he returned/repented. Because certainly, repentance through the shame is not like that like before {one has shame}. That there are two (ways of gaining) humility. Firstly, through worthlessness {that a person understands that he is worthless}. And the second, through greatness as it is written elsewhere {that a person realises his greatness - who he is and what he has - and realises that he doesn't deserve any of it}. And this is the difference between a tzadik {righteous person} and a rasha {a wicked person} as it is written "and Haman went out etc." ... "happy and with a good heart" because of the feast. And this was his downfall. But by Mordechai it says 'and he returned/repented' as written above. Furthermore it is apparent that Mordechai knew that HaShem, may He be blessed, will certainly help the Jewish people as it is written "relief and deliverance" etc. And so it's written "and he knew all that had happened" etc. However through this way, that all tzadikim {righteous}, that even though they know of the salvation, nevertheless they are able to cry out with a truly complete heart as if they didn't know. And someone that isn't {on that level}, the true salvation isn't shown to him. And this is dependent on complete faith that one nullifies his intellect to HaShem, may He be blessed, and he knows and believes that there is no contradiction in any of this, that the salvation arrives through the outcry of man. Even though HaShem, may He be blessed, will not forsake the Jewish people, without question. Nevertheless it is necessary to cry out in a time of distress as it is written "a time of distress" etc. and from that, one will be saved.

Sefat Emet, Exodus, For Purim 2:2 · Sefaria Community Translation

אך את שבתותי תשמורו כו' וכן ושמרו בנ"י את השבת. ומה שמירה זו שאדם שומר השבת. הלא האדם נשמר בשבת. אך כתיב את שבתותי. והוא הטפל לשבת. היינו להמשיך קדושת השבת לכל הדברים. ובכל דבר יש בחי' שבת אף בחול. רק שנגנז ונסתר בימי המעשה. ובשבת מתגלה. ובעת שנסתר צריך שמירה. והוא הרצון והתשוקה שבימות החול שצריך להיות כל המעשים רק לצורך השבת להיות נ"ר להשי"ת. כמ"ש בספרים שלכל מעשה קטן וגדול יש עלי' בשבת אם נעשה כראוי. וצריך להיות כל המעשים לצורך שבת כנ"ל. וז"ש לעשות את השבת. שלא להיות עשי' אחרת כלל רק השבת כנ"ל. ופרשנו אך את שבתותי. כמ"ש חז"ל על אך את הזהב להעביר החלודה ע"ש. שלא ישאר רק גוף הזהב. כן בנ"י כשמעבירין ההסתר והחלודה. נמצא קדושת השבת בכל מקום כנ"ל. לדעת כו' ששבת נותן דעת לאדם. כי וודאי מתנת השי"ת שנתן השבת. נכלל בזה שיוכל האדם לדעת ולעשות השבת. כמ"ש חז"ל הנותן מתנה כו' צריך להודיעו שנא' לדעת כו'. פי' ידיעה התקשרות ודביקות. כי אם לא הי' נכלל בנתינת שבת ההתקשרות ודביקות בנ"י בבחי' שבת א"כ לא הי' נתינה כלל:

(2) Ach. (Gen. 31:12) "Nevertheless [Ach], you must keep [tishmoru] My sabbaths," and (v.16) "The Israelite people shall keep [v'shamru] the sabbath." What is this "protection" [reading "sh'm'r" as "protect" rather than as "keep"] that a person must protect Shabbat? Isn't it rather that the person is protected by Shabbat? "Nevertheless" it is written "et hashabbat" -- he is subsidiary to Shabbat. [Reading "et" as "with" (and possibly "tishmoru" written defectively as if "tishameiru"). Thus, "the Israelites shall be protected along with Shabbat"; Shabbat is primary, and we are secondary.] The idea here is to extend the sanctity of Shabbat into all things. And in every thing, there is an aspect of Shabbat even on weekdays, but that aspect is conceal ed and hidden on the six days of Creation, and on Shabbat, it is revealed. And in the time when it is hidden, it needs protection [sh'mirah]. And this is the desire and the longing on the weekdays, that all deeds must be for purposes of Shabbat, to be pleasing [nahat ruah] to HaShem, may He be blessed. As it says in the literature, that for every action, small or great, there is an elevation on Shabbat if it is done properly. And all actions must be for purposes of Shabbat, as mentioned above. And this is the meaning of (v.16) "doing [JPS: observing)] Shabbat" -- that there not be any other doing at all except [the doing of] Shabbat, as mentioned above. And we have explained "Nevertheless [Ach]" [you shall keep] My Shabbatot," as our Sages said regarding "'Ach' the gold" (Num. 31:22): "to remove the tarnish." See there. [This statement is attributed to the Sifrei, but is not in the printed Sifrei text. The statement interprets "Ach" as a limitation -- here, as indicating that the tarnish on the metal implement must be removed before the purification ritual.] Similarly, the Israelites, when they remove the concealment and the tarnish, there remains the sanctity of Shabbat in every place, as mentioned above. "[You shall observe the Shabbat, etc.] to know, etc." (Exod. 31:13), for Shabbat provides knowledge to a person. For clearly the gift of HaShem, may He be blessed, that He gave us Shabbat, included in this is that a person can know and can do Shabbat, as the Sages said (Shab. 10b), "If one makes a gift, etc., he must inform him [beforehand], as it is written (Exod. 31:13), 'that you may know [that I the Lord sanctify you].'" For "knowledge" [y'di'ah] is being connected and cleaving [as in "Adam knew Hava"], for if the connection and cleaving of the Jews with the aspect of Shabbat had not been included in the gift of Shabbat, then there would not have been any gift at all.

Sefat Emet, Exodus, Ki Tisa 2:2 · Sefaria Community Translation

בפסוק מרבים העם להביא כו' ויצו משה כו' ויכלא העם מהביא. יש להבין מה זה האריכות בתורה בענין זה. ונראה כי ראו הצדיקים והחכמים כי נתפשט ההתנדבות יותר מהראוי. וחששו שלא יהי' עוד ברצון אמת לשם שמים. כי הכל הולך אחר הרצון לש"ש. ואיתא כי יש בכל דבר בחי' רצוא ושוב פי' עפ"י מ"ש בשם הבעש"ט לראות שמכל עבודה יקבל יראה ובושה כי כשגומר כל מעשיו בא לידי גבהות. אבל כשחוזר באמצע לאחוריו בחשבו לפני מי הוא עומד. זה עצמו תיקון המעשה כראוי. ומרע"ה והחכמים שמרו מעשי בנ"י שלא להתערב בו פניות כנ"ל: ובס' אור החיים מדייק לשון הי' דים כו' והותר. דסתרי אהדדי. והוא ז"ל תירץ שע"י שהיתרון הי' בנדיבות בנ"י. שילם הקב"ה להם שכרם וכלל היתרון ג"כ במלאכת המשכן ע"ש דברי פח"ח. ולפי דרכנו פרשנו כי עי"ז שמנעו עצמם אח"כ מהריבוי כדכתיב ויכלא העם. עי"ז תיקנו זאת היתרון שלא נתקלקל הנדבה ע"י התפשטות כנ"ל. ושמעתי מאא"ז מו"ר ז"ל פי' הפסוק מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב ופי' כי נדיבות הרצון צריך מנעל ושמירה שלא יתפשט הרצון והחשק לדברים אחרים כו'. וזהו פי' המשנה משמיעין על השקלים ועל הכלאים שלא יתערבו רצונות אחרים לרצון הנדבה. וגם פי' כלאים כמו ויכלא העם כו' שהוא בחי' המניעה שיש ג"כ במצות הנדבה כנ"ל וז"ש העשיר לא ירבה כו':

(Shemos 36:5-6) states, “The people are bringing more than is needed for the tasks entailed in the work that Hashem has commanded to be done.” Moshe then proclaimed, “Let no …

Sefat Emet, Exodus, Vayakhel 1:3 · Translation by Dan Levy, 2024 · excerpt; the full text is on Sefaria

ובמדרש פקודי איש אמונות רב ברכות כו'. בא ליישב כי במנין אין הברכה שולט. והתירוץ כתוב ג"כ בזוה"ק שכיון שהי' ע"פ משה הי' ברכה במנין ג"כ. והענין כי כל ריבוי הוא למטה כמ"ש בס' הישר כי כל המתקרב להקדושה נתמעט ונעשה אחד ע"ש שער י"א. אך ע"י אמונה כראוי שפי' אמונה להיות נמשך אחר השורש מקום האחדות אף שהוא במקום הפירוד ממילא נמשך ההארה העליונה גם בתוך המנין והרבוי כנ"ל. וזהו כל ענין המשכן כנ"ל להמשיך הארה עליונה גם תוך עבודה ועשי' כנ"ל. ולכך הוקם ג"כ בר"ח ניסן כנ"ל החודש הזה לכם וע"י משה אספקלריא דנהרא בחי' החודש הזה כנ"ל:

The Midrash (Shemos Rabbah 51:1) quotes the pasuk in Mishlei (28:20), “A dependable man (a man of emuna) will receive many blessings,” and questions why the items in the Mishkan …

Sefat Emet, Exodus, Pekudei 1:3 · Translation by Dan Levy, 2024 · excerpt; the full text is on Sefaria

במד' ברכו ה' מלאכיו תחתונים שאינם יכולין לעמוד בתפקידיו כתיב מלאכיו כו'. כי באמת כל איש ישראל שנשתלח בעולם לעשות רצון אבינו שבשמים נק' שליח ומלאך. אך כי המלאך אין לו שום דבר רק השליחות. [ולכך נק' עומדים בלי השתנות מבחי' שליח ומלאך כנ"ל] וכשאדם שומר עצמו שלא להיות שום מעשה בלי קיום רצונו ית' שהרי ענין זה נמצא גם בתוך כל מעשה שיש בו ניצוץ קדוש והוא כח הפועל בנפעל וצריך להיות כל מעשה האדם רק כדי להיות נעשה רצון ומבוקש השי"ת. ואז נקרא באמת מלאך שהרי מוצא לעצמו בכל מעשה שליחות וקיום רצונו ית'. וזהו עושי דברו שעושין הדיבור ע"י הכנה בכל מעשה להיות רק לרצונו זוכין לשמוע בכל מעשה ממש מה שרצונו ית' בזה גופי'. וזהו גבורי כח שעיקר אחיזתם בכח שבכל דבר שהוא הפנימיות והוא רצונו ית' המחי' כל כנ"ל. וזהו שאמר ויקרא אל משה הפי' שכן הי' בחי' משה רבינו ע"ה שהי' מוכן תמיד לנבואה והי' שומע תמיד קול הקריאה כמו מלאך שעוסק תמיד בשליחותו ית' שאין לו דבר אחר בעולם כנ"ל:

The Midrash (Vayikra Rabbah 1:1) explains that the verse “Bless Hashem, His angels” (Tehillim 103:20) refers to people, not just angels. Every member of Yisrael is sent to fulfill Hashem's …

Sefat Emet, Leviticus, Vayikra 1:2 · Translation by Dan Levy, 2024 · excerpt; the full text is on Sefaria

כתיב ויקהל קודם מצות שבת כי בשבת מתאחדין ברזא דאחד זה עיקר ענין שבת להיות כל הרצונות וכחות האדם דבוקין בשורשם שהוא נקודה הפנימיות חיות השי"ת שיש בכל אדם כמ"ש ויפח באפיו כו'. וזה ענין השביתה בשבת [וכ"כ בזוה"ק ע"פ אל יצא איש ממקומו ע"ש בפ' ויקהל]. ואא"ז מו"ר זצלה"ה הגיד מה שקודם החטא נזכר המשכן ואח"כ שבת. ואחר החטא נזכר שבת קודם המשכן כי [עבודת החול הוא ענין] מלאכת המשכן. [להמשיך השראת השכינה במעשה ממש. ושבת הוא עלי' וביטול. ולכך] קודם החטא הי' [עבודת החול] הכנה לשבת. ואח"כ הי' נצרך סיוע השבת לעבודת [החול שהוא] מלאכת המשכן כנ"ל. וכ"כ קלקלתם נעשה הזהרו בנשמע. וח"ו הכוונה בלי עשי'. רק שמקודם היו מקבלים עליהם להיות בלתי לה' [*לבדו]. ועתה ע"י נשמע נזכה לעשי'. [ונשמע הוא בחי' שבת כמ"ש לדעת כו' ששבת מביא ידיעה לאדם] ולכך עתה נזכר שבת קודם המשכן עכ"ד ז"ל ע"ש ודפח"ח. והוספנו ביאור מעט. והנה זה עיקר הרצון מאתנו להיות הארת הקדושה נמצאת בכל מעשה גשמיי ג"כ כי לזאת נשתלח האדם לעולם הזה. וכתיב החודש הזה לכם. הפי' בידינו למצוא התחדשות בכל מעשה. [לכם לכל צרכיכם]. וכשהמעשה דבוק בפנימיות חיות השי"ת. כח הפועל בנפעל. אז יש תמיד התחדשות דכתיב יי.. אין כל חדש כו'. וע"י הביטול לשורש שלמעלה מהשמש. עי"ז יש התחדשות תמיד. כי זה פי' ר"ח. דכתיב ביום החודש יפתח. הפי' הארה הפנימיות הגנוזה גם תוך הטבע. ומאחר שקידוש החודש תלוי בישראל הפי' שבנ"י דבוקין במקור הארת החודש בשרשו. וזה החודש הזה לכם. כי ניסן ר"ה לחדשים שהוא הראש והשורש לכל החדשים. לזה נקרא החודש הזה אספקלריא דנהרא. ובחי' שבת ג"כ כן. ולכך סמכו פ' החודש בשבת. וכן בכל ר"ח מברכין בשבת. ששבת שורש חיות החדשים כנ"ל. ואיתא אוה"ע מונין לחמה ובנ"י ללבנה ע"ש במדרש המשל. והענין דאור השמש הוא עצם ההארה מה שנשתנה בכל יום מחושך הלילה לאור היום. אבל התחדשות אור הלבנה אינו יחוס השינוי מצד אורה. שהרי ביום אור יותר. רק מצד שמאירה גם בתוך החושך. וזה ענין בני ישראל ג"כ שעבודתם למצוא בעוה"ז שהוא חושך ולילה הארות התורה שנברא על ידה כל הבריאה. וז"ש בעשרה מאמרות נברא כו' ליתן שכר לצדיקים כו'. וז"ש החודש הזה לכם למצוא הארת חודש הזה גם במקום ההסתר כנ"ל. ראש חדשים י"ל גם כן כנ"ל כי כל פעולה עם רצון וחמדה בלב בחשק פנימי נקרא התחדשות כמובן. אבל להיות נקרא חודש הזה הוא רצון אמת להשי"ת [כי כל הרצונות רק דמיון ומשל להוציא מזה דרך לעבודתו ית']. וז"ש החודש הזה כו' ראש חדשים שיהיה בכל התחדשות נטמן התחדשות הזה שהוא ראש ושורש הכל כנ"ל:

The commandment of Vayakhel, gathering Bnei Yisrael, precedes the mitzvah of Shabbos because Shabbos unites everything with ‘the secret of oneness.’ Shabbos aligns all desires and powers with their source, …

Sefat Emet, Leviticus, Parashat HaChodesh 1:3 · Translation by Dan Levy, 2024 · excerpt; the full text is on Sefaria

במנחת חביתין שנקראת מנחת חינוך וכהן גדול מקריב בכל יום. ונראה כי הכ"ג מתחדש בכל יום ומתעלה מיום ליום לכן מביא בכל יום המנחה. ובגמ' מבעי' כהני שלוחי דידן או דרחמנא. ואפשר כי הכ"ג לכ"ע שלוחי דרחמנא שנק' מלאך ה' צבאות. וכמו שהמלאכים מתחדשים חדשים לבקרים כמו כן הכהן גדול. ועמ"ש בפ' קרח בפסוק אשר יבחר ה' הוא הקדוש: נראה עוד דכמו דכתיב בשמן המשחה יהי' לי ודרשו חז"ל שכולו קיים. כמו כן כל השמן שניתן על הכ"ג הי' מתקיים בנס תמיד. ושוב נזכרתי שכן הוא בגמ' דכריתות שהי' בזקן אהרן טפי' כמרגליות עולות ויורדות ע"ש. ומזה ניתן לדורות לכל כהן גדול. הגם שנגנז שמן המשחה מ"מ ההארה שקיבל הכהן גדול נשאר לדורות שכן כתיב יהי' זה לי לדורותיכם:

Regarding the meal offering of the inauguration, which is called the "meal offering of inauguration," and which the High Priest offers every day - it appears that the High Priest experiences renewal every day and elevates from day to day, which is why he brings this meal offering daily. The Gemara questions whether the priests act as agents of God or as our own agents. It is possible that according to all views, the High Priest is an agent of God, referred to as an "angel of the Lord of Hosts." Just as the angels experience constant renewal, day by day, so too does the High Priest. See what I wrote on the portion about Korach, on the verse "Whomever God chooses, he is the holy one" - it further appears that just as it is written about the anointing oil "it shall remain mine," which our Sages expounded to mean it endures forever, so too all the oil placed on the High Priest would miraculously endure forever. I have also recalled that the Gemara in Keritot states that some of the anointing oil appeared like pearls rising and falling on Aharon's beard. This ability was then passed down to all future High Priests. Although the anointing oil itself was hidden away, nevertheless, the illumination received by the High Priest remained for generations, as it is written "it shall remain mine for your generations."

Sefat Emet, Leviticus, Tzav 13:2 · Sefaria Community Translation

ב"ה מימים ראשונים של פסח לא נכתב כסדר מליל א'

B'H - from the first days of Pesach, not written in the order of the seder from the first night

Sefat Emet, Leviticus, Passover 1:2 · Sefaria Community Translation

בתורת כהנים בפסוק זה הדבר אשר צוה ה' תעשו וירא אליכם כבוד ה'. אותו היצה"ר העבירו מלבכם ותהיו בעצה אחת לשרת לפני המקום כשם שהוא יחידי בעולם כך תהי' עבודתכם מיוחדת לפניו עשיתם כן וירא אליכם כבוד ה' כו'. ואא"ז מו"ר זצלה"ה הי' רגיל להראות מאמר זה. והנה מפרש הפסוק שכל עשיות שלהם יהי' רק אשר צוה ה'. כי בכל דבר שבעולם יש רצון ומבוקש השי"ת כמ"ש הכל לכבודו ברא. אך שנסתר זה וצריכין עבודה למצוא אותה הנקודה פנימיות שיש בכל דבר. ולמי שמבורר נק' זה הדבר. והוא בחי' משה אספקלריא דנהרא. ועבודת בנ"י הוא להביא הארה זה תוך העשי' ממש. וז"ש זה הדבר כו' תעשו שיבררו במעשיהם בחי' זה וירא אליכם כבוד ה'. הוא הנקודה הפנימיות שיש באותו מעשה עצמו כמ"ש מלא כ"ה כבודו. וע"י עבודת ביהמ"ק נתברר זה כי מכל הדברים נתעלה להשי"ת ע"י הקרבנות ושאר עבודת המשכן והמקדש שעל ידיהם נתברר השראת השכינה בתחתונים. ובמד' ויהי ביום השמיני קרא כו' חכמות בנתה ביתה כו' חצבה עמודי' שבעה ז' ימי בראשית כו' שלחה נערותי' תקרא האדם כו' ע"ש. כי הז' מדות שבאדם הם העמודים אשר על ידיהם נמשך הארת הקדושה כשכל המדות נמשכים אחר הפנימיות שהוא אור שבעת הימים והוא בחי' שבת שבנ"י מעידים שהשי"ת ברא ומחי' הכל. וזהו לעשות את השבת כו'. לברר כי חיות המעשה ג"כ מהשי"ת. אך זה צריך להיות ע"י עבודת בנ"י להיות כל מעשה בישוב הדעת בלי פירוד מלהיות דבוק בפנימיות חיות הדבר כנ"ל. וז"ש וספרתם לכם ממחרת השבת כו' שהספירה לברר המדות כנ"ל. כי מה שנקרא מדה. כי השי"ת א"ס והי' עד שלא נברא העולם כמו עתה. אך ע"י הבריאה ניתן אור והארה מיוחדת לכל נברא במדה וקצבה. ובנ"י צריכין לברר זה כי חיות פנימיות של המדות הוא ההארה שלמעלה מעוה"ז. וז"ש ביום השמיני קרא כו'. ואמר זה הדבר כו' תעשו כו' שלהתגלות הפנימיות צריך להיות ע"י עבודתינו כנ"ל. וז"ש נערותי' תקרא. שמעתי מאא"ז מו"ר זצלה"ה פ' נער ע"ש שבנער יש התעוררות תמיד כו'. וכ"כ בזוה"ק תרומה כי יצה"ר חל בלי הכנה רק כשיושב בטל וז"ש מי פתי יסור כו' ורוחא דקודשא לאו הכי ובעי למיקניא באגר שלים לעורר הפנימיות שנסתר ומכוסה כנ"ל. ולזה נברא האדם לברר מכוון הבריאה שהכל לכבוד השי"ת. ולכך עתה שנגמר המשכן ובנ"י ראו שאין השכינה שורה ויעמדו לפני ה' כו'. והשיב להם מרע"ה כי הם צריכין לעורר התגלות כבודו ית' במעשיהם כנ"ל. וגם פי' ימי מילואים ג"כ למלאות המדות בהתגלות הפנימיות כנ"ל כמ"ש בזוה"ק על פסוק שבעת ימים ימלא כו' ידכם ע"ש:

In Toras Kohanim (Sifra Shemini 6), regarding the pasuk (Vayikra 9:6) “This is the thing that Hashem commanded that you shall do, and the glory of Hashem will appear to …

Sefat Emet, Leviticus, Shmini 1:3 · Translation by Dan Levy, 2024 · excerpt; the full text is on Sefaria

במד' ע"פ ונתתי נגע צרעת כו' ע"פ מ"ש אך טוב כו' אלקים לברי לבב כו'. הענין הוא שהוא הבטחה גדולה לאותן שרוצין לברר לבבם אליו ית' והקב"ה חפץ לטהר אותם ולא אותם בלבד רק גם מקומות מושבותיהם כדי שיהיו טהורים כדאיתא בזוה"ק שבבית שהי' בו טומאת סט"א בא בו הנגע ע"ש. לכן זה רק לבנ"י שנק' אדם. ועל הרשעים נאמר עם אדם לא ינוגעו כו' לכן ענקתמו גאוה. פי' לא זאת שהם בעני גאוה רק עוד מתפארים בגבהות שלהם. כי טח עיניהם מראות השלימות האמיתית. כמ"ש יצא מחלב עינימו כמ"ש השוחד יעור כו'. אבל אותן הצדיקים שמשתוקקים להיות ברי לבב שמחים ביסורים כדי לבוא אל הענוה. כי בודאי אין הענוה ביד האדם להיות עניו. הרי מצינו אחר כל טהרת המצורע עץ ארז ואזוב כ' רש"י שישפיל עצמו ויתכפר לו כו'. א"כ מיד ישפיל עצמו. ולמה לו כל אלה העבודות. רק שא"י לזכות לענוה. ובאה מטהרת הלב. ולאשר בנ"י רוצין באמת להבטל רק אליו ית' כמ"ש מי לי בשמים ועמך לא חפצתי כו'. לכן הש"י הודיע להם הדרכים להשיג הטהרה והביטול אליו ית'. ואיתא כי ע"י הנגעים הרויחו המטמוניות כו'. הענין הוא כמ"ש מה רב טובך אשר צפנת כו'. ועיקר הגניזה והטמנה היא בדבר ההיפוך. לכן ע"י בירורים של עוה"ז זוכין לטוב הגנוז. וכמ"ש לעיל שע"י תורת בהמה באין אח"כ לתורת האדם. וכן הוא בתיקון המידות שע"ז ניתקן ימי הספירה לברר המידות להטותם אל הש"י עי"ז זוכין להדעת. אם כי הדעת למעלה מהמידות. ועיקר הטהרה צריך להיות במידות שהם נטבעין בגוף ונפש. אבל הדעת והשכל א"צ כ"כ בירור. עכ"ז אין זוכין להדעת רק ע"י בירור המידות כנ"ל. כי הוא ק"ו ממידות הרשעים. שע"י המידות רעות ומעשים רעים שלהם מאבדין הדעת כמ"ש יצא מחלב עינימו עברו משכיות לבב. מכ"ש מדה טובה מרובה ע"י תיקון המידות ומעשים זוכין לחכמה ודעת. ולכן כל הסתרות שיש לכל עובד ה'. הם יסורין של אהבה למצוא המטמוניות. וע"ז כ' אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה אז תבין יראת ה' כו'. עכ"ז זה הדרך נעשה ע"י החטאים הקודמים. דהנה הפסוק תולה הנגעים בעור. ע"פ מ"ש ויעש ה"א לאדם כו' כתנות עור. ובמד' כתנות אור כו'. כידוע שע"י החטא הוצרך להתלבש בלבוש הגס משכא דחוויא. שמשם יש כל הגשמיות. שמקודם הי' רוחני כמ"ש לעתיד. וכמו שהיו בנ"י מוכנים להיות במתן תורה. ולכן במרע"ה כ' קרן עור פניו. שתיקן כל זה העור. עד שהאיר באספקלריא המאירה. ואנחנו לא נשארנו בזו המדרגה. לכן חזרו הנגעים כמ"ש במד' שע"י החטא חזרו למומים ע"ש. וידוע ג"כ שיש בעור נקבים נקבים להודיע שיש ביכולת האור להעביר קליפות הללו. רק ע"י החטאים מסתתמין אותן הנקבים והחושך יכסה ארץ. וזה נגע צרעת סגירו. ולכן ניתן הטהרה לאהרן הכהן ובניו שהוא הי' המתקן חטא העגל כנ"ל:

This verse make these afflictions depend upon the skin. This is based on the verse that says: "...the Lord God fashioned garments of skin for the man and his wife and God dressed them." (Genesis 3:21) The Midrash refers to a distinction between the "garments of skin" and "garments of light." It was because of sin that they came to be garbed in this coarse clothing, the skin of the snake. All of corporeality derives from there. Previously, they were in a spiritual state, as is said of the future. At the giving of the Torah, too, Israel were ready for this state. That is why it says of Moses that the skin of his face shone. (Exodus 34:29) He so redeemed "skin" that he was lit up through the shining speculum. But we did not remain at that rung. Therefore, the afflictions reappeared; the Midrash teaches that it was sin that made us again impaired. It is also known, however, that the skin is porous, containing many tiny holes. These allow the light to shine through its "shells." Only sin clogs up those pores, so that "darkness covers the earth." (Isaiah 60:2) That is why "the leprous affliction" is translated [into Aramaic] as segiru or "closing." Now we also understand why the purification rites are assigned to Aaron and his sons the priests; it was they who set right the sin of the Golden Calf.

Sefat Emet, Leviticus, Tazria 10:4 · Sefaria Community Translation

במד' מצורע מוציא רע כו'. כי מה שנתן הש"י יצה"ר ג"כ לאדם כמו שהוא בכלל אינו מתנגד לעבודת הש"י כמ"ש בשני יצריך כו'. רק המוציאו מן הכלל. ואפשר שהשני צפרים חיות טהורות רומזים על ב' יצרים שכמו שנתנם הש"י הם טהורות כמ"ש נשמה שנתת בי טהורה כו'. א"כ יש די טהרה תוך האדם ורק שלא יוציא שום דבר משורשו כנ"ל:

The Midrash (Vayikra Rabbah 16:4) explains that the word metzora is connected to the words motzi ra, meaning one who brings out evil. Hashem gave us both a good and …

Sefat Emet, Leviticus, Metzora 1:2 · Translation by Dan Levy, 2024 · excerpt; the full text is on Sefaria

בפסוק כמעשה א"מ כו' את משפטי כו' ללכת בהם. פירש"י א"א רשאי לפטור מהם. דכתי' כמעשה לא מעשה א"מ ממש. כי כבר היו בנ"י עדה קדושה ומה שייך להזהירם מלעשות כחוטאים האלה. אבל הפי' שלא יהיה נדמה שום מעשה איש הישראלי למעשה הרשעים אשר כל מעשיהם לגשמיות בלבד. אבל בנ"י צריכין לקדש כל מעשיהם להדביקם בשורש החיות וליקח מהם חיות. כי המעשה צריך להיות רק לתכלית הליכת האדם בעבודת הבורא ית' ולפשוטי בנ"י המכוונים לאכול ולשתות להוסיף כח בעבודת הבורא הוא ג"כ בכלל ללכת. ומה גם לצדיק שכל מעשיו לש"ש וכן בכל מצוה שאדם עושה צריך להיות המכוון לבוא עי"ז ליותר קדושה שיוכל להוסיף בכל עת ממדרגה למדרגה. כענין מצוה גוררת מצוה. ולא יהי' נעשה המצוה רק להיות נפטר מחיובה רק אדרבא לזכות עי"ז למצות אחרות כמ"ש שכר מצוה מצוה. והיינו ללכת בהם כו' וליקח מהם חיות כמ"ש וחי בהם:

In the verse, 'Like the practice of the land of Egypt' etc., 'my judgements' etc., 'to follow/walk in them'. Rashi explains 'you are not permitted to be exempt' from them. As it's written 'like' the practice, not actually 'the practice' of the land of Egypt. Because the Bnei Yisroel were already a holy congregation and what is the relevance to warn them from acting like these sinners? But the explanation (comes to teach us) that there should not be any act of a Jew that is like/similar to the acts of the wicked that all their acts are for worldliness alone. Rather the Bnei Yisroel need to sanctify all their actions to cleave to the source of the life-force and to take from it life-force. Because the action needs to be only for the purpose that man 'walks' in the service of HaShem (may He be blessed) and simple Jews are directed to eat and drink to add strength in their service of the Creator which is also a general (form of) 'walking'. And what also of the righteous that all their actions are for the sake of Heaven, and so too with every commandment that a person does, it needs to be directed (one should perform it with the intent) that through this (the performance of the commandment) he will come to greater holiness that he could add at all times from one (spiritual) level to the next (spiritual) level. Like (the concept that fulfilment of a) 'commandment brings another commandment'. And it won't be that the commandment was done simply to be discharged from the obligation, rather on the contrary, that through the merit of this, one will receive (the opportunity for) other commandments, as it's written, that the reward for (fulfilling a) commandment is (the opportunity to fulfil another) commandment. And this is what it means 'to follow/walk in them' etc., and to take from them life-force as it's written 'and live (by) them' (or possibly, and life is within them).

Sefat Emet, Leviticus, Achrei Mot 5:3 · Sefaria Community Translation

במד' מו"ח ביד לשון. גחלת נפח בה ביערה רקק בה כיבה. ככר עד שלא עישרו כו' עישרו חיים כו' ע"ש. כי בוודאי יש חיות הש"י בכל דבר שבעולם כי באורייתא ברא קוב"ה עלמא. ותורה נק' אש ויש כח אש התורה בכל דבר. רק שמכוסה וקשורה בגחלת. וצריכין לחפש ולמצוא הארת התורה שיש בכ"ד. ותלי' בלשון כמשמעי כי עיקר חיות האדם הרוח שבו כדכתיב ויפח באפיו כו' [*וכתיב] רוח חיים. ולזאת צריכין לשמור להיות כל דבר בכח החיות שבאדם. שעי"ז נתעורר ונתגלה החיות שבכל דבר. ובגשמיות היינו רקק בה שבלי רוח רק מגוף הפה מכבה הפנימיות כנ"ל. וכן ככר טבל ע"י המעשר שמפריש הראשית להש"י ונתברר לו כי כל החיות מהש"י שהמעשר נותן חיות לכל השאר. על ידי זה מביא חיים מחיות הפנימי כנ"ל. ובלי עישרו דבוק בה קליפה שמבחוץ ולא נתעורר בו כח החיים כנ"ל:

Death and Life are held in the tongue. A coal burns when you blow on it, and extinguishes when you spit on it. [Midrash Rabbah, 33:1, if there was a loaf that was subject to a tithe, and a man eats it before tithing, death is on his tongue, but if he first tithed it and then ate, life is on his tongue.] Certainly there is sacred vitality in every thing in the world, because the world was created with the light of torah. So the torah is called Fire, and the strength of the fire of torah is in each thing. Yet it is concealed inside and bound together as if in a coal. So we must search and find the light of the Torah that is in each thing. And it is in the language, because the essence of people's life-force is the breath that is within, as it is written, "And he breathed in his nose, the breath of life. And this we need to protect--that every articulation should be to the full strength of humanity's life-force. And from this, the life-force within all things awakens and is revealed. But when we act materialistically, it is as if we are spitting on a coal--not using our breath--only using the physical body of the mouth, and so we conceal the internal aspects, as mentioned above. And likewise, the Tevel compliments the Ma'aser, since we set aside a portion from the outset, to clarify that all the life-force comes as a miracle, and so it is the Ma'aser that gives life-force to the rest. The life-force is brought out from the internally concealed, as mentioned above. And if we do not set aside the Ma'aser, it is as if the husk is still stuck to the seed, and the life-force within cannot awaken, as mentioned above.

Sefat Emet, Leviticus, Behar 1:3 · Sefaria Community Translation

במד' חשבתי דרכי. בכל יום הייתי מחשב למקום פלוני לדירה פלו' אני הולך והיו רגלי מביאות כו'. כי בכל דבר וכל מקום יש חיות הש"י. ורק בכל מקום הוא דירה ולבוש מיוחד לחיות בכמה אופנים שונים. אבל הפנימיות הכל אחד. וזה ענין הדרכים שבחזקת סכנה. ומה שאדם נקרא מהלך להיות מושך חיותו ית' בכל דבר וכל מקום כנ"ל ע"י המחשבה קודם כל דבר עי"ז יוכל למצוא נקודה אמיתית שבכל דבר. עדותיך הוא הבירור שצריך להיות האדם עד לברר ולהעיד כי הכל מהש"י כנ"ל. בתי כנסיות ר"ל להכניס הכל תוך הכלל שלא להיות נפרד משורש החיות שמחי' כל כנ"ל. והרצון מהאדם הוא הביטול באמת כל השכל וכל הדעת אל רצון הש"י. הגם כי מתחלה בא ע"י החשבון והסתכלות השכל. וז"ש חשבתי דרכי עכ"ז המבוקש צריך להיות להתדבק עי"ז ברצון עליון לבטל השכל אליו. רק שגם זה בא ע"י הדעת וחשבון כנ"ל. וז"ש בחקותי שתהיו עמלים בתורה שלא להיות כוונת הלימוד לידע ולהשיג. רק כדי שיוכל להתבטל אליו כראוי. ולרצות תמיד לבא למה שאינו משיג. וזה היגיעה תמיד בתורה להתבטל הדעת אל שלמעלה מהשגה. ועי"ז משיג יותר כדי להתבטל יותר זהו עמל בתורה כנ"ל:

In the midrash "'I have considered my ways.' Every day, I would calculate and say: I am going to this place and that residence, but my legs would take etc." For in every thing and in every place, there exists the life-force of God, may He be blessed. However, while the life-force specifically resides in, and is clothed in, different places in different ways, inside it is all one and the same. And this is the relevance of the "ways" in the verse, which are normally dangerous -- when the person is referred to [by the midrash] as "going," it means that the person is drawing His life-force, may He be blessed, into every thing and in every place, as described above, through deliberating before every matter. In this manner, the person can find a true core-point in every thing. "Your decrees" (eidotecha) means "clarification," for a person must be a witness (eid) to make clear and to testify that everything comes from God, may He be blessed, as described above. "Synagogues" (batei k'neisiyot) -- the meaning is to bring everyone inside (l'hachnis) the totality, so that no one is left apart from the source of life-force, which gives life to everything, as described above. The [necessary] will from a person is the true subsuming of all intelligence and knowledge into the will of God, may He be blessed. This, even though initially it comes about through calculation and reasoned analysis. And this is what is meant by "I have considered my ways." Throughout, the goal must be to cleave in this manner to the Supreme Will, to subsume intelligence to Him, though this comes about through knowledge and calculation, as described above. And this is what is meant by [walking] "b'hukotai" [specifically in those of My laws that are not humanly understandable] -- -- that you should labor in Torah, not with the intent of the studying being to know or to comprehend, but rather so that one can dissolve and be subsumed in Him, as is appropriate, and to desire always to come near to that which one does not comprehend. And this, the constant striving in Torah to nullify oneself and subsume knowledge to that which is beyond comprehension. And in this way, one comprehends more, in order to nullify oneself more. This is laboring in Torah.

Sefat Emet, Leviticus, Bechukotai 1:3 · Sefaria Community Translation

וספר זה וידבר הוא על שם הסידור והתקון של כל הבריאה עפ"י התורה והוא חומש הפקודים. והוא ההפרש שבין עשרה מאמרות לעשרת הדברות. כי מאמר הוא כח הבריאה שנתן הקב"ה בעולם. אומר ועושה שנתהוה כל הבריאה במאמרו. ודיבור הוא השגחתו ית' על הבריאה כמו שהוא. אחר שכבר נבראו. כי לעולם לא יצא ח"ו שום דבר מהשגחתו ית'. וזה עיקר ההפרש בין בנ"י לאומות שכולם יודעים כי הקב"ה ברא הכל. אך בנ"י יודעין שהשי"ת משגיח ומחדש בכל יום תמיד בכל רגע מעשה בראשית. וזה בחי' דיבור. והוא גם כן הפרש בין בחינת אדם ובהמה. כמאמרם ז"ל אתם קרוים אדם. כי בהמה הכח שיש בה אין לה התפשטות. ואדם נברא להוציא פנימיותו מכח אל הפועל. וזה שנקרא מדבר כי בדבורו מוציא מחשבתו לצוות לעשות כך או כך. ובנ"י מיוחדין בדבור המקודש והם דברי תורה. ובכח זה מנהיגים את כל הנבראים. לכן כתב בזוהר הקדוש כי במצרים הי' הדיבור בגלות ובקבלת התורה ניתקן הנהגת העולם על פי התורה כנ"ל:

This book, Vayikra, is named for the arrangement and rectification of all creation according to the Torah, and it is also known as the Book of Numbers. The difference between …

Sefat Emet, Numbers, Bamidbar 5:4 · OpenAI, 2024 · excerpt; the full text is on Sefaria

קרב אתה ושמע. והלא עמהם הי' עומד שם והם נתרחקו ומה קרב. ונראה שכשהי' שליח מכל ישראל לשמוע עבורם הי' צריך להתקרב יותר למעלה. ובילקוט איתא שלא רצה ליקרב ומלאכים קרבוהו בע"כ דכ' ומשה נגש כו' ע"ש. [גם י"ל כי למשה הי' הדיבור ממקום גבוה יותר. רק ע"י שכל ישראל שמעו מקודם. לא הי' ממקום גבוה כ"כ. ואפשר זה הי' רצון בנ"י באמת]:

This is really about the Oral Torah. The Kadosh Barukh Hu wants the children of Israel to expand the Written Torah through their deeds--for we know that the deeds of the righteous are “Torah”. Through the deeds of Boaz and Ruth, a scroll was produced by Divine Guidance.

Sefat Emet, Numbers, Shavuot 2:8 · Sefaria Community Translation

במדרש ישא ה' פניו וכתיב לא ישא פנים כאן כשעושין רצונו של מקום. וכתבנו כבר מזה במ"א כי כשעושין רצונו של מקום מה צורך לנשיאת פנים. רק שיקבל הקב"ה המעט עבודה כמו הרבה. והוא עצמו מ"ש במד' הן נושאין לי פנים כו'. פי' הכלל כפי מה שאדם עצמו שמח במעשה הטוב וחביב בעיניו שזכה לעשות רצון המקום הן רב הן מעט. כמו כן מקבל הבורא ית' ממנו בסבר פנים יפות. והאמת כי הוא לאות על הפנימיות שבאדם שמשם בא השמחה. וז"ש וישם לך שלום כי בחי' השלימות הוא הנקודה אמיתיות שבכל הארה מועטת נמצא הכל וזה ענין שנק' הקב"ה שלום שהוא שלימות הכל. וכשיש לבנ"י זאת השלימות א"כ נחשב נקודה קטנה כמו הרבה והבן כל זה:

"May God show you favor." The Midrash asks (Bamidbar_Rabbah.11.7): but doesn't the Torah elsewhere say Hashem does not play favorites, אשר לא ישא פנים ולא יקח שוחד? Answer: this verse applies when we do God's will, and this verse applies when we don't. Sfas Emes asks: but when we're doing God's will, why would we even need favoritism? Answer: it means may God count a little as if it were a lot. (A Midrash (Midrash_Tanchuma%2C_Nasso.10) also says, in connection with our verse, that Hashem says, "My people show extra favor to Me! I said to recite a blessing when they eat to satisfaction, but they recite a blessing even on an olive-size morsel of food." So you see this is what it means to show extra favor: rejoicing in the tiniest opportunity and counting it as significant.) And it depends on how the person sees it. If a person rejoices at being able to do God's will even in a small way, then God too finds that mitzvah immensely precious. This rejoicing is an expression of the person's innermost essence. And this is what it means וישם לך שלום. Shleimus, completeness, is that innermost point of truth, whose radiance, even the tiniest ray, contains its everything. God is called Shalom; that means God is the completeness of all that exists. When our focus is God's will, that means we're focusing on that innermost point of a mitzvah which is its everything. It's shleimus. The size of a mitzvah is irrelevant when you focus on this essence, on doing God's will.

Sefat Emet, Numbers, Nasso 3:3 · Sefaria Community Translation

בפסוק לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן. וקשה לאו רישא סיפא דהיכן נזכר חסרון אמונה בשאר נביאים ברישא. אכן הענין הוא דכל הנביאים היו צריכין להשתנות בעת הנבואה ע"י התפשטות הגשמיות ונעשין כברי' חדשה כדאיתא כשהי' הנבואה שורה עליהם פניהם מאירים כלפידים כו'. א"כ אין הנבואה דבוקה בעצם בהם. אבל במשה רבינו ע"ה אדרבא כשהוצרך לדבר עמהם הושם לפניו מסוה והוצרך להשתנות בהתלבשות. וכשהנבואה דיברה בו הי' בעצם תבניתו כמ"ש פה אל פה אדבר. וזה נקרא נאמן. ולכן הם לא הוצרכו לפרוש מנשותיהם כמו מרע"ה כדאיתא משה משה אין בו פסוק שמשה שלמטה הוא משה שלמעלה איש אלקים. אבל שאר נביאים רק בשעת הנבואה הי' להם דביקות בשורשם שלמעלה:

In the verse (Num. 12:7), "Not so with My servant Moses; he is regular [ne'eman] throughout My household." This is difficult -- the two clauses are inconsistent, for, with respect to the first clause, where is there mentioned any lack of regularity/faith [emunah] in other prophets? Actually, the idea is that all of the [other] prophets had to change when prophesying, by divesting themselves of materiality, and becoming like a new creation, as it is said, "When prophecy rested on them, their faces would glow like torches, etc." If so, prophecy does not attach to them intrinsically. But for Mosheh Rabbeinu, a"h, the opposite is true -- when he needed to speak with them [i.e., the people], a veil would be placed in front of his face, and he would have to alter his attire, while when the prophecy spoke through him, it would be from his actual appearance, as it is written (12:8), "with him I speak mouth to mouth." And this is what is called "regular" [ne'eman]. And thus, they [the other prophets] did not have to separate from their wives as did Moshe Rabbeinu, a"h, as it is said (Zohar), "Moshe Moshe [Exod. 3:4] has no break" [no p'sik; contrast Gen. 22:11, Gen. 46:2, and I Sam. 3:10], for the Moshe of the lower realm is the Moshe of the upper realm, "the man of God" (Deut. 33:1). But the other prophets were attached to their supernal source only at the time of prophesying.

Sefat Emet, Numbers, Beha'alotcha 22:3 · Sefaria Community Translation

בפ' ציצית כ' במ"א רק בתוספת קצת במאמר והי' לכם לציצית לכם דייקא כי הגוף הוא מלבוש הנשמה והרמז בציצית לדבק כל דבר בפנימיות לכן ציצית בכנפות [כמ"ש מכנף הארץ זמירות שמענו] הענין הוא דיש לכל דביקות להשורש ובקצוות הדבר שם נמצא החיבור והרמז לד' יסודות שכל חיותם מד' אותיות הוי' ב"ה. וע"י הרמז שבנ"י עושין במצוה זו וחפצים להתדבק בפנימיות שורש החיות מתעורר במלבוש הגוף החיות וזה לכם דייקא. וכמ"ש במד' ע"פ אור זרוע לצדיק כי נמצא גנוז בנפשות בני ישראל שורש המצות וע"י המצוה במעשה מוציאין מכח אל הפועל:

In Parshat Tzitzit it is written elsewhere, with a small addition here, that the phrase “And it shall be for you as tzitzit—for you, specifically” teaches that the body is the garment of the soul, and the tzitzit hint at the need to connect everything to its inner spiritual essence; this is why tzitzit are placed on the corners of the garment, as it says, “From the corner of the earth, we have heard songs” (Isaiah 24:16) (the tzitzit symbolize drawing holiness into the furthest reaches of our lives and connecting the physical to the spiritual). The idea is that everything has a connection (deveikut) to its root, and at the extremes or edges of things, that connection is most apparent; this hints at the four elements, whose vitality comes from the four letters of the Divine Name, Havayah (Yud-Heh-Vav-Heh) (even the most peripheral aspects of creation remain connected to their Divine source). Through the symbolism the Jewish people perform by fulfilling this mitzvah and desiring to attach themselves to the inner root of life, the soul’s vitality is awakened even within the physical garment of the body—this is the deeper meaning of “for you, specifically” (by doing the mitzvah of tzitzit with true intention, we bring spiritual energy into our physical existence). As the Midrash teaches on the verse “Light is sown for the righteous,” the root of the mitzvot is hidden within the souls of the Jewish people, and through the performance of mitzvot in action, this inner potential is drawn out into actuality (our deeds awaken and express the deep holiness already present within us).

Sefat Emet, Numbers, Sh'lach 9:4 · Sefaria Community Translation

בזוה"ק קרח חלק על שלום ושבת ע"ש. דאיתא מהו שבת שמא דקוב"ה. כי הקב"ה נקרא שלום לאשר לכל הנבראים נמשך חיות מנקודה אחת שנק' שלום ששלימות הכל בנקודה הנ"ל מהשי"ת המחי' כל. ואיתא קוב"ה לא יתיב על כורסיא יקירא עד דאתעבידת ברזא דאחד והוא בשבת שכל הנבראים עולים ונכללים בנקודה זאת שנק' רזא דאחד שהוא חיות פנימי שבכל הנבראים ובשורש הכל רק נקודה א' ונק' רזא דאחד. ופי' דאתעבידת שנמשך האחדות תוך המעשה וימי העבודה ומלאכה. וכמ"ש לעשות את השבת למשוך הארת השבת לימי המעשה כמ"ש במ"א. ויש ללמוד מק"ו דלא יתיב כו' מכש"כ ששום אחד מישראל לא יוכל לקרב עצמו בלי ביטול לכללות ישראל שעי"ז יוכל להבטל ולהכלל בשורש חיות הכל כנ"ל. וכבר נודע כי מחלוקת קרח שרצה שכל אחד כפי מדריגתו וכחו בעבודת השי"ת יזכה לו לעצמו. ולא כן הי' רצונו ית' רק להיות כלל ישראל ולהם כה"ג אחד מזבח א' כו' שיתקשרו הכלל ביחיד הדור. ועבודת כל אחד יהי' בטל להכלל והכלל בפרט הנ"ל. ואמר כל העדה כו' קדושים כו'. ובזוה"ק כהן קדוש לוי טהור. כי קדוש הוא מתחלתו. וטהור בא מעבודתו לדחות הטומאה כמ"ש מי יתן טהור מטמא. והשי"ת בחר באהרן הכהן להיות קדוש מרחם הוא וזרעו עד סוף כל הדורות. ואין זה מעבודתו רק מה שנתן לו השי"ת. וכ"כ בספרים על עבודת מתנה אתן כו' כהונתכם שהם נשמרים מהשי"ת שלא יבואו לידי שום טומאה כלל. ועל ידיהם נמשך קדושה לכלל ישראל. ומ"ש כולם קדושים אמת הי' אבל הי' בכח שדביקים באחדות הקדושה ע"י אהרן כ"ג שנקרא קדוש כמ"ש [דה"י א' כ"ג] ויבדל כו' קדש קדשים. וז"ש מרע"ה ואהרן מה הוא כי כל שבח אהרן שהי' מוכן לקבל השפעת קדושה מהשי"ת בני שינוי. כמ"ש ויעש כן שלא שינה. אבל לא לשתף כח עצמותו כי ידע תמיד שהוא רק כלי מוכן לקדושת השי"ת. ולא הי' טעם כלל לקנאת קרח כי אדרבא בחי' אהרן הוא הביטול לגמרי וז"ש ואהרן מה הוא כו'. וגם אמר המעט מכם כי הבדיל כו'. שע"י שהי' קרח טועה וחשב כחי ועוצם ידי כו' לכך נתקנא. אבל אם הי' יודע שאין שום אדם יכול לגשת לעבודת הקודש רק ע"י שהבדיל הקב"ה הלוים לקרבם אליו. ממילא הי' מבין ומאמין כי כן נכון בדרך זה להיות בטל אל הכלל. כי אם יהי' כל אדם זוכה כפי מעשיו לא יהי' כח לשום ברי' לגשת אל עבודת הקודש כנ"ל:

The Zohar says that Korach argued against the concepts of Shalom (peace) and Shabbos. Shabbos is considered the name of Hashem, as Hashem is called Shalom because He is the …

Sefat Emet, Numbers, Korach 1:3 · Translation by Dan Levy, 2024 · excerpt; the full text is on Sefaria

בזוה"ק פי' חקת התורה ולפעמים כתיב וזאת התורה. ופי' שחקת היא תורה שבע"פ שגוף התורה למעלה מהשגת אדם. וכתיב אשר שם לפני בני ישראל. וחקת החקיקה בלב האדם ובמעשיו. וכן שמעתי מאא"ז מו"ר ז"ל פי' במחוקק כו' שדברי תורה נחקקים בגוף האדם. וזה ענין תורה שבע"פ להמשיך הארת התורה לכל מעשה בפרטות. כי בודאי בכל דבר יש הארה מהתורה שהרי באורייתא ברא קוב"ה עלמא. רק שנגנז ואינו ניכר וצריכין למצוא הארת התורה הגנוזה במ"ב. ופי' חקת כמ"ש עשה תורתך קבע. הפי' להיות נקבע בגוף האדם ידיעת התורה כיתד שלא תמוט. ואיתא בגמ' חסידים ראשונים עשו תורתן קבע ומלאכתן עראי זה וזה נתקיימו בידן. נראה הפי' שגם בכל מלאכה שעשו הי' העיקר הלימוד שמכל דבר יש לאדם ללמוד רצון השי"ת ומי שעושה הכל לשם שמים בדביקות יוכל למצוא הארת התורה כנ"ל. וז"ש תורתן כי היגיעה במעשה גשמיי להיות עפ"י התורה נק' תורת האדם כמ"ש רש"י תהלים א' משעמל בה נקראת תורתו כו'. וז"ש שהי' הקביעות ועיקר מעשיהן בחי' תורתן וגוף המלאכה הי' עראי וטפל כנ"ל. וממילא נמשך גם הגשמיות אחר השורש וכמ"ש ז"ל שהצדיקים מקיימין העולם שנברא בעשרה מאמרות שמביאין כח השורש לתוך ההעלם כמ"ש במ"א. וכתיב החכם עיניו בראשו ג"כ הפי' כנ"ל שמתדבק תמיד בשורש וכח הראשית וההתחלה של כל דבר והוא כח חיות השי"ת כנ"ל. וכ"כ שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה. שבכל דבר אף שנראה מרוחק ומתנגד להקדושה אעפ"כ באמת כח והחיות רק מהשי"ת וז"ש במד' מי יתן טהור מטמא כו' יחידו של עולם כי ע"י הביטול להשורש יוכל לטהר עצמו אף שנטמא. וזה ע"י תשובה שרוצה לחזור לשורשו ומתיישב מאין באתי ומברר אצלו שכל החיות מהשי"ת ומבטל עצמו להשורש עי"ז נדחה כל הטומאה כנ"ל. וז"ש מי ברא אלה אף שנראה נפרד ומתפשט לעניני עוה"ז וגשמיות. עכ"ז באמת מי ברא אלה. ג"כ רק מהשי"ת ויחידתו רק שכן רצונו שיהי' נסתר כנ"ל:

The Zohar (3:179b) distinguishes between “This is the chok of the Torah” and “This is the Torah.” Chok refers to the Oral Torah, as the essence of the Torah is …

Sefat Emet, Numbers, Chukat 1:3 · Translation by Dan Levy, 2024 · excerpt; the full text is on Sefaria

במשנה מי שיש בו ג' דברים הללו מתלמידיו של א"א ע"ה עין טובה רוח נמוכה נפש שפלה כו' ולהיפוך בלעם הרשע כו' מה בין תלמידיו כו' תלמידי א"א אוכלין בעוה"ז ונוחלין לעוה"ב שנאמר להנחיל אוהבי יש ותלמידי בלעם הרשע יורשין גיהנם ויורדין לבאר שחת כו'. ומהו שם תלמידי בלעם. כי מה נלמד ממנו. ומדות רעות הללו עין רעה ורוח גבוהה כו' יוכל למצוא כל שוטה בלי לימוד. אך כי גם הרשעים מכניעים עצמם והרי אמר אם יתן לי כו' מלא ביתו כו' לא אוכל לעבור כו' ומזה עצמו נלמד שהי' נפש רחבה. כי זה נחשב אצלו לחשיבות להקב"ה מה שהוא מכניע עצמו אף שהוא חשוב מאוד. וכל ההכנעה שלו רק כדי לבוא למדריגה מה להתגאות אח"כ וז"ש נופל וגלוי עינים שע"י ההכנעה בא למדרגתו. אבל הצדיקים נפש שפלה שאין מבקשים רק להיות דבוק בחי החיים לידע תמיד שאין חיות לשום ברי' רק כח ה'. כגרזן ביד החוצב. וכל פעולה יהי' דבוק בכח הפנימיות. ומסיים מה בין תלמידיו כו' ופי' הבעש"ט אוכלין בעוה"ז ובזה עצמו נוחלין לעוה"ב מלשון נחל שממשיכין חיות השי"ת גם לעניני עוה"ז ע"ש. כי באמת עוה"ז דומה לפרוזדור כי עוה"ב למעלה מהשגה ואיך יוכל אדם לגשת לזה רק ע"י שמקרב עניני עוה"ז להקדושה זוכה שיתגלו לו עניני עוה"ב כי ב' אלו העולמות תלוין זה בזה. עוה"ז נעלם הקדושה ע"י התאוות וקליפות. ועוה"ב נעלם ע"י שמאין תמצא ונעלמת מכל. אך מי שמוציא הארה הגנוזה בתוך ההעלם שבעוה"ז. זוכה שיתגלה לו ההעלם שבעוה"ב ג"כ. וז"ש להנחיל אוהבי יש שזוכה לראות בבחי' אין כאילו הי' ממשות [וזה כל ענין הבריאה יש מאין שמקודם הי' רק אין. והש"י ע"י העשרה מאמרות שבתורה ברא העולם. באורייתא ברא קוב"ה עלמא. שפנימיות העולם הוא בחי' אין באמת כנ"ל] וזהו שעוה"ז כפרוזדור כו'. וזה לימוד אאע"ה להמשיך כל העשי' אחר חיות הפנימיות וממילא עין טובה כו' כיון שהכל כח הש"י בלבד. ולהיפוך לימוד בלעם הרשע שאף הכנעה לצורך גיאות. וז"ש לגרמייהו עבדין להיות לו מדרגה והתנשאות. ועי"ז יורש גיהנם ג"כ היפוך הנ"ל שאף שהי' לו קצת מדרגה בקדושה שהרי הי' נביא. רק ע"י שהמשיך החטאים בתוך קצת מעש"ט שהיו לו. עי"ז הכניס הרע לתוך הטוב ויורש גיהנם כנ"ל:

Rabbi Meir teaches that whoever possesses a good eye, a humble spirit, and a moderate appetite is a disciple of Avraham, while an evil eye, a haughty spirit, and an …

Sefat Emet, Numbers, Balak 1:3 · Translation by Dan Levy, 2024 · excerpt; the full text is on Sefaria

איתא בזוה"ק כי נתעבר נשמת נדב ואביהוא בפינחס. דהנה כתיב שם ואחיכם כל בית ישראל יבכו את השריפה כי'. ולא מצינו מפורש שבכו בית ישראל על מיתת נדב ואביהוא. ויתכן לרמוז על מעשה זו דכ' לעיני משה כו' כל עדת בני ישראל והמה בוכים. דהנה איתא שאמרו נדב ואביהוא עוד ימותו שני זקנים הללו ואנו ננהיג את הציבור. ובלי ספק ידעו כי המה מוכנים לטובת כלל בני ישראל אחר הנהגת מרע"ה ואהרן. והנה עתה היו חסרים אל הקהל. ולכן לא נתעלו עדיין למעלה שהיו צריכין לתקן דבר זה. ונתעברו בפינחס כי נקמה זו הי' מיוחד להם. ובכח זה הי' פינחס הממלא מקומם הנביא לבנ"י אחר מיתת משה רבינו ע"ה ועליו נאמר ויעל מלאך ה' מן הגלגל אל הבוכים כמ"ש חז"ל:

It is found in the holy Zohar that the souls of Nadav and Avihu were transferred into Phinehas. For behold, it is written there (Leviticus 10:6), and your brothers, the entire House of Israel, are to weep over the burning, etc.. Yet we did not see explicitly that the House of Israel wept about the death of Nadav and Abihu. But it is possible that it hints to this story, as it is written, before the eyes of Moses, etc. the entire congregation of Israel, who were weeping (Numbers 25:6). As behold it is found that Nadav and Abihu said, "These two elders will still die and we will lead the community." So, without a doubt, they knew that they were prepared for the good of the Children of Israel after the leadership of our teacher Moses, peace be upon him, and Aaron. Yet behold now they would be lacking for the congregation. Hence [their souls] were not yet brought up heavenwards, since they needed to rectify this. So they were transferred into Phinehas, as this vengeance [of his] was specified for them. And based on this, Phinehas took their place as prophet to the Children of Israel after the death of our teacher Moses, peace be upon him. And it was about him that it was stated, And an angel of the Lord came up from Gilgal to Bokhim (Judges 2:1), as the sages, may their memory be blessed, have said.

Sefat Emet, Numbers, Pinchas 23:2 · Sefaria Community Translation

בענין בני גד וב"ר כתבתי במקום אחר בשם הרב מפרשיסחא ז"ל פי' מקנה רב שהי' להם קנין דביקות במרע"ה ע"ש. וי"ל עוד כי רצו בזה כדי שיהי' להם החלוקה עפ"י מרע"ה בעצמו. ולזה הטעם רצה מרע"ה ליכנוס לארץ ישראל שאם הי' הוא המחלק להם לא הי' נשאר מהכנענים והי' חירות עולם. לכן מסר להם הגבולים שהיא התחלת קניית הארץ כי הגבולים הם הקצוות מקום דביקות בהשורש כמ"ש במ"א ובכח זה ניתן להם כל הארץ. ובני גד וראובן רצו שיהי' משה רבינו ע"ה המחלק להם חלקם כנ"ל:

Regarding the children of Gad and Reuven, I wrote in another place in the name of Rav Mifrashischa z"l, regarding "Mikneh Rav"(does not mean "many cattle", but instead "acquiring a teacher") that they had the property of adhesion to Moshe Rabbeinu-Peace be upon him. It might be said as well that they wanted this so that they would have the same portion as Moshe Rabbeinu himself. This is the reason that they wanted Moshe Rabbeinu to enter Eretz Yisrael, for if God were to distribute their portions to them, He would not have remained of the Canaanites, and there would have been eternal freedom. Therefore, he gave them the borders, which are the beginning of the acquisition of the land, because the borders are the extremes, the place of adhesion to the root, as it is written in the first chapter, and by this power the whole land was given to them. And the children of Gad and Reuven wanted Moshe Rabbeinu to distribute their portion to them, as mentioned above:

Sefat Emet, Numbers, Matot 8:3 · Sefaria Community Translation

אא"ז מו"ר ז"ל הגיד הטעות בצרה תקלוט כבצר. כי ההורג נפש בשגגה אין לו מקום בעצמו [כמ"ש ולארץ לא יכופר כו'] אך השי"ת נותן לו מקום לגלות שמה. וזה בצר. היא החיזוק והתוקף שנותן השי"ת ויוכל לחזק בזה. וכ"כ כי התורה קולטת כמ"ש בגמ' בצר במדבר כו' וזאת התורה כו' וג"כ מי שיודע שחטא ואבד מקומו ושב להשי"ת יוכל להנצל ע"י התורה. אבל אם עולה ע"ד שיש לו מקום אינו קולט כלל כי כל מה שקולט הוא זה שיודע שאין לו מעצמו מקום. ובצרה היא שלוקח העוז והחיזוק לעצמו ולכך אינו קולט עכ"ד ז"ל:

The Chidushei Harim explained the mistake of confusing Batzra for Betzer. The Gemara (Makkot 12a) states that in the future, Hashem will take vengeance on the guardian angel of the …

Sefat Emet, Numbers, Masei 1:3 · Translation by Dan Levy, 2024 · excerpt; the full text is on Sefaria

במדרש מרפא לשון עץ חיים כו'. ספרים נכתבין בכל לשון כו' לא איש דברים. משזכה לתורה אלה הדברים כו'. כי התורה נותנת חיים לכל הנבראים כי באורייתא ברא קוב"ה עלמא וחיות הכל מהתורה. ולכך מתיר את הלשון שלשונות האומות הם רחוקות מהקדושה ומתגשמים. מ"מ ע"י שנתלבשו בתורה באותו לשון מתרפא הלשון ומתקרבות ג"כ להקדושה ולכך מותרין הס' להיות נכתבין בכל לשון. שאותיות התורה מתירין הלשון מהמאסר שנתדבק הלשון בסט"א. וזה יפת אלקים ליפת כו' שיהי' מלבוש ג"כ להתורה. וע"י פנימיות התורה מתקרבות החיצוניות ג"כ:

The Midrash discusses how the words "אלה הדברים" (These are the words) have a unique significance, emphasizing that the Torah gives life to all of creation since Hashem created the …

Sefat Emet, Deuteronomy, Devarim 1:2 · Translation by Dan Levy, 2024 · excerpt; the full text is on Sefaria

תפלת מרע"ה לכנוס לארץ ולא נענה. נראה שהיא להעלות כל תפלות בנ"י אשר א"י לעלות. כל אותן התפילות הפסולות יש להם תיקון ועלי' ע"י תפלה זו. והכל במדה לאשר מרע"ה מסר נפשו בעבור בנ"י וגם מה שביקש לעלות לא"י הי' ג"כ רק לטובת ישראל. כי ידע שאם לא יכניסם הוא. ישחיתו אח"כ דרכם. כמ"ש הן בעודני חי כו'. לכן הועיל תפלתו זאת לבנ"י אף שלא נעשה בקשתו לא הי' לבטלה ח"ו התפלה:

The prayer of Moshe our teacher peace be upon him to enter the land and was not answered positively. It seems that it was to elevate all the prayers of the Children of Israel that weren't able [the prayers] to go up. All those ineffective prayers had a fixing needed, and this happened through this prayer. And it was all with a certain measure, since Moshe our teacher peace be upon him sacrificed his life for the Children of Israel and even this request of going up to the Land of Israel was also only for the goodness of the Children of Israel. Because he knew that if those prayers did not make it in, the Children of Israel would destroy their own ways, as it is written "if while I am still living etc" (Deut. 31:27). Therefore, this prayer was helpful to the Children of Israel, even if his request was not responded positively, the prayer was not for nothing, God forbid.

Sefat Emet, Deuteronomy, Vaetchanan 5:5 · Sefaria Community Translation

במדרש מנורה של חוליות כו'. וברש"י ממד' תנחומא עון עקבי יסובני כו' בשמרם עקב רב. מה רב טובך כו' במצוה קלה שאדם דש כו'. כי השי"ת ברא כן העולם להיות מתחברין הנבראים ע"י האדם עד שיהי' הכל מקורב להשי"ת כמ"ש ולכבודי בראתיו כו'. פי' תשמעון שיהי' מורגש ונשמע ההארה שיש בכל דבר כי בכל דבר יש הארה מהשי"ת והיא נקודה הפנימיות. וצריכין בנ"י לראות שיהיו כל מעשיהם בדביקות החיות מנקודה הנ"ל. ועי"ז ממשיכין הארה ושמיעת דבר ה' מתוך כל דבר. וזה מצות קלות לדבק גם דברים הרגילין ע"י שעושין הכל רק לרצונו. כי בכל דבר יש מצוה לה' הן או לאו. ועקב היא מדרגה תחתונה וזה עקב רב שמה שנתרחק יותר נסתר הנקודה מרב טובך כו'. וזה תכלית רצונו ית' להיות כל הנבראים מחוברין זה בזה עד שגם הסוף ומדרגה התחתונה תהי' נמשכת אחר הראשית וההתחלה כנ"ל. ולזאת הוי זהיר במצוה קלה כו' כי זה כמנורה של חוליות כו' שנקרא בונה מה שמקרב דבר לדבר שיהי' נגמר הכלי. וכן תכלית הבריאה להיות הכל א' לכבודו ית' ומצוה לשון צותא וחיבור כמ"ש במ"א. ומצוה קלה ממשיך הארה לדבר שפל יותר. וזהו בחי' יראת שמים להיות נמשך יראתו ית' בכל מעשה קטן וגדול ונק' מצוה קלה. ובגמ' מה ה' שואל כו' כ"א ליראה כו' אטו מילתא זוטרתא כו' לגבי משה כו'. פי' כי אף שהעיקר יראת שמים שזה היסוד והראשית. אבל מ"מ הוא הכנה לשאר הדברים הנזכרים בפרשה לדבקה ולאהבה כו'. רק שיראה קודמת לכל ועי"ז יבא לאהבה ג"כ. ומזה עצמו הראי' הכל בידי שמים חוץ מי"ש שהיא מדרגה הקרובה יותר להאדם. ולכך היא קלה. וצריך אדם לידע כי כפי הרצון מהאדם. היראה מילתא זוטרתי. רק שילך מדרגה אחר מדרגה. וז"ש לגבי משה שהוא השלם במדותיו כמ"ש מבקשין כלי גדול ויש לו כו'. וזה עצמו מ"ש מה מאה ברכות. שזה עיקר היראה לידע כי כל חיות האדם בכחו ית' כגרזן ביד החוצב ואנחנו מה. וממילא מברך להקב"ה קודם כל דבר קטן וגדול וכנ"ל:

The Midrash (Devarim Rabbah 3:1) explains the verse “And if you obey my rules” using the analogy of a candelabra made of joints. Rashi, citing the Midrash (Tanchuma Eikev 1:1), …

Sefat Emet, Deuteronomy, Eikev 1:2 · Translation by Dan Levy, 2024 · excerpt; the full text is on Sefaria

תרנ"ו

The blessing which you shall hear. Hearing is a vessel that holds blessing as it says "if he made him deaf, he pays his entire value." If so, hearing is the wholeness/completeness of humanity. And the essence is that this world does not have wholeness/completeness. And the human, who is the end-point of creation, was created only for the sake of hearing the word of Gd. And this is his wholeness, that he is a vessel prepared to honor the One of Blessed Name. And according to his preparation to hear the Creator's mitzvot, so is the wholeness. And through this one merits to receive blessing.

Sefat Emet, Deuteronomy, Re'eh 21:1 · Sefaria Community Translation

אא"ז מו"ר ז"ל פ' פ' שופטים כו' אשר ה"א נותן כו'. שידע כל אדם כי כל מה שנפתח לו מעט שער כ"א לפום שיעורין דליבי' הכל אשר ה' נותן כו' ע"ש. וגם הפי' כפשוטו להיות שופט ושוטר משגיח על כל הרגשה מפתיחת הרצון והחשק שבלב. שזה נק' שער ופתח בפנימיות האדם יהי' רק לה' בלבד. ושלא להיות ברגילות תוך הטבע רק בישוב הדעת. והאמת כי כפי הישוב הדעת והידיעה שהוא רק ממנו ית'. כמו כן זוכה להיות נפתח לו השער. כמ"ש אזמר בשבחין למיעל גו פתחין כי השבח להש"י מסיר ההסתר מחיצוניות וזה ענין פסוקי דזמרה קודם התפלה לגרש הסט"א:

The Chidushei Harim explains that the pasuk, "You shall place judges and watchmen at all your gates that Hashem your G-d gives you," teaches that any spiritual opening or awareness …

Sefat Emet, Deuteronomy, Shoftim 1:3 · Translation by Dan Levy, 2024 · excerpt; the full text is on Sefaria

כי תצא כו' ונתנו ה"א בידך ושבית שביו. כי בכל דבר יש נקודה חיות מהש"י רק שנסתר ונעלם וצריך מלחמה ועבודה כל ימות החול למצוא זאת הנקודה אח"כ נעשה שבת שמתגלה כי הש"י מחי' הכל שזה ענין ש"ק שבנ"י מעידין על בריאת שמים וארץ שגם עתה קיומם רק בעשרה מאמרות. ובחול צריכין מלחמה ע"ז. ומ"מ גם השבת בא כפי הטירחה והעבודה בחול כמ"ש מי שטרח בע"ש יאכל בשבת. וערב שבת הוא התערובות שיש מבחי' שבת גם בחול כמ"ש בדברו מעריב ערבים וצריך האדם לידע כי גם הגבורה נגד היצה"ר רק בכח הש"י כדכ' ונתנו ה"א בידך פי' אף שהי' ע"י כח התגברות האדם כדכ' בידך שהוא ע"ש הכח. ועכ"ז הש"י כל יכול והוא מסייע לאדם שיהי' בדרך כחו אף שהוא מהש"י כמ"ש ולך ה' החסד כו' כמעשהו. ומקשין מה החסד. אך אדרבא אף שהכל מהש"י מ"מ נותן לאדם באופן שיהי' מן האדם עצמו. ושבית שביו כשיודעין זה שהוא מהש"י. והכלל כי בכל מעשה טוב ומצוה יש ענין המעשה והחזרת הדבר להשי"ת. כי אף שיטריח האדם ויעשה נפלאות אם לא יחזר המצוה להש"י לא עשה כלום כי לא החזיר את השליחות לבעליו. והחזרה לא יוכל להיות רק עי"ז שיודע שהכל מהש"י. [וז"ש מי שדעתו שפלה כו'] וזה ושבית שביו. שיחזיר הנקודה אליו ית' ע"י שיודע שהוא רק ממנו ית':

The verse "When you go out to battle your enemy and Hashem your G-d will give him into your hand and you will capture his captives" can also refer to …

Sefat Emet, Deuteronomy, Ki Teitzei 1:2 · Translation by Dan Levy, 2024 · excerpt; the full text is on Sefaria

במדרש תנחומא היום הזה ה' כו' מצוך לעשות את החקים כו' לכו נרננה כו' נשתחוה ונכרעה כו' צפה מרע"ה שביכורים עתידין ליפסק תיקן תפלה כו'. אא"ז מו"ר ז"ל פי' שגם תפלה הוא ליתן הראשית בכל יום להש"י כמו ביכורים כו' ע"ש. אך השייכות להיום הזה צריך ביאור. ובמד' וברש"י הביאו היום הזה בכל יום יהי' בעיניך כחדשים. וכי הרצון להטעות להאדם אף שבאמת אינו התחדשות ח"ו. אך בכח האדם לחדש כל דבר. כי וודאי יש בחי' התחדשות בכל דבר שהרי הקב"ה מחדש בכל יום תמיד מ"ב ופי' תמיד בכל רגע. וגם כי הלא אין דבר בלתי חיות הש"י והנקודה שממנו ת' לעולם לא יתישן כי דבריו חיים ונובעין תמיד. אך כי החושך יכסה ארץ הקליפה חיצוניות היא המסתרת נקודה הנובעת. דכ' אין כל חדש תחת השמש והיא הטבע ועוה"ז שמסתיר ההתחדשות. אך בכח האדם להאיר הנקודה מהחשיכה וז"ש היום הזה ה"א מצוך לעשות פי' למצוא בחי' היום הזה שהיא התגלות האור בחי' אספקלריא דנהרא. גם תוך המעשה ממש שהיא המסתיר הנקודה הנ"ל. והיא ע"י מצות דכ' נר מצוה שכיון שמצוה הוא במעשה גשמיי ויש בה חיות הש"י בהציוי לעשותה בכח האדם להתדבק על ידה באור הגנוז כנ"ל כמ"ש במ"א. וז"ש את החוקים כו' כלומר ע"י המצות הש"י נותן לך כח למצוא בחי' היום הזה גם במעשה. והוא גם בחי' שבת דכ' לעשות השבת. כי כ' ששת ימי המעשה יהי' סגור כו'. ופי' אא"ז מו"ר ז"ל פי' הפונה קדים כענין שכ' בנ"י קדמו במחשבה ע"ש. והוא כנ"ל שבשבת נתגלה המקור והשורש שמשם נמשך תמיד חיות חדש לכל הנבראים. וי"ל כן הפי' מתעטרין בנשמתין חדתין שנתחדש החיות שבנשמת בנ"י. ופ' לעשות השבת שצריכין להביא בחי' התחדשות הנ"ל של השבת תוך ימי המעשה כמ"ש בר"ח שער הקדושה ע"ש וכמ"ש במ"א פי' וביום השבת יפתח גם בימי המעשה ע"י בחי' יום השבת כנ"ל. וכפי מה שהאדם מברר החיות שבכל דבר ובעיניו כחדשים נתגלה לו ההתחדשות באמת וז"ש שמוע בישן תשמע בחדש. שכפי מה שמאמין שיש בחי' גנוזה מהש"י אף שנסתר מבחוץ כך זוכה להתגלות הפנימיות כנ"ל. וכן נשתחוה ונכרעה. פי' השתחוי' שרוצה להכניע עצמו ונכרעה לשון נפעל שכפי הרצון באמת זוכה להתגלות האמת להיות נכנע באמת לאמיתו:

In the midrash Tanchuma "this day, Hashem, etc, commands you to do the decrees etc let us sing etc bow and kneel etc Moshe our teacher, peace be upon him, saw that in the future there would be no more first fruits, and so he established prayer etc" (Midrash Tanchuma, Ki Tavo 1:1). My master, my father, my elder, my teacher, my rabbi may his memory be for a blessing said that the explanation [for this midrash] is that prayer is also giving the first/best to the Holy Blessed One every day, just as the first fruits, see there (Pri Tzadik, Ki Tavo 9:1). Yet an explanation of the pertinence to "this day" is still needed. And in the midrash and in Rashi they explained: "this day[the mitzvot] should be in your eyes as new every day." And is it possible that a person would desire to make mistakes even if in truth there is no renewal, Heaven forfend? Yet, a person has the power to renew everything, since obviously there is in every thing the aspect of renewal, behold, the Holy Blessed One renews Creation continuously every day, and the explanation is that continuously means every moment. And also, there is no thing that doesn't have Liveness from the Holy Blessed One, and the Point from God forever, and so it can't become old since God's words are alive and flow constantly. However, when darkness covers the face of the land the external husks hides the Flowing Point. And this is why it is written "there is nothing new under the sun", and this is nature and this world, that hide the renewal. However, a person has the strength to illuminate the Point from the darkness, and this is why it is written "this day the One commands you to do" - meaning, to find the aspect of "this day" which is the uncovering and revealing the light, in the aspect of Mirror of Light. This is also true within an action, which can be what hides said Point. And this [revealing the Point] is done through mitzvot, since "a mitzvah is light" (Prov. 6:23), since a mitzvah is a physical action and it contains the Liveness of the Holy Blessed One, in the command to do it, in the strength of a person to cling oneself to the Hidden Light through the action of doing a mitzvah, as explained above and as I wrote in other places. And what is written "the decrees etc" which is to say through the mitzvot of the Blessed One, you are given strength to find the aspect of "this day" also in an action. And this is also the aspect of Shabbat, since it is written "to make the Shabbat" (Exodus 31:16). And the explanation of my grandfather, my elder, my teacher and rabbi, of blessed memory, [on the verse] "faces east" (Ezekiel 46:1) is as the issue that is written "the children of Israel came first in thought", see there (Chiddushei HaRim on Torah, Eikev 4:4). And it is as we explained above, that on Shabbat the Source and the Root from which New Aliveness continuously flows to all creatures is revealed. And one could also say that this is the explanation for "they are crowned with new souls" (Siddur Sefard, Shabbat Eve Maariv, Shabbat Eve Maariv 3), that the Aliveness is renewed in the souls of the children of Israel. And the explanation of "to make the Shabbat" is that we need to bring the aspect of renewal from the Shabbat to the days of making [ie, the week] as it is written in Sha'ar haKedusha, see there, and also as it is written in other places, that on Shabbat one opens the other days of the week through the aspect of Shabbat, as explained. And according to what a person sorts out and clarifies Aliveness in every thing, and in that person's eyes they are like new, truly Renewal is revealed to that person, and this is what is written: If you listened [shamo’a] to the old, then you will listen [tishma] to the new (Berakhot 40a), since given that one believes that there is an aspect of the Holy Blessed One hidden in every thing even in the most external, then one merits to reveal the internal, as we explained. And so too "we will bow and kneel" - meaning, bowing is one's desire to surrender, and kneeling, is a nif'al verb, which means that according to the will, truly one merits to reveal the truth, to surrender to the real, real truth.

Sefat Emet, Deuteronomy, Ki Tavo 1:3 · Sefaria Community Translation

אא"ז הגיד ע"פ לא בשמים היא לאמר כו'. כי למי שרוצה בכל לבו להתדבק בתורה שאף אם הי' בשמים הי' מחפש אחרי' כמ"ש רש"י ז"ל על מי יעלה לנו כו'. אליו היא קרוב באמת ע"כ. והכל אחר היגיעה מתקרב עד שקרוב אליו שנראה שלא הי' רחוק מעולם ממנו. ובלי יגיעה נדמה שרחוק:

The Chidushei Harim explained the pasuk (Devarim 30:12), “It (the Torah) is not in the Heaven, that you should say ‘Who will go up and get it for us...for it …

Sefat Emet, Deuteronomy, Nitzavim 1:2 · Translation by Dan Levy, 2024 · excerpt; the full text is on Sefaria

אא"ז מו"ר ז"ל פי' הפסוק ואעידה בם את השמים ואת הארץ כו'. שבנ"י מבררין ומצהלין פנימיות הבריאה. שמעידין שהכל כח הש"י כו'. והיא בחי' שבת שנק' אסהדותא [וז"ש נעשה שותף כו']. ואמת כי כפי מה שיודעין זה הטיב אין שום הסתר כלל. כי כללות נשמת ב"י הם למעלה מכל הבריאה וא"כ אין בכח הטבע להסתיר באמת. וז"ש אתם נצבים כו' לפני ה"א כו' לפני ממש שבנ"י הם השורש שעל ידיהם נמשך חיות לכל הנבראים. והם הראשונים במדרגה. וז"ש רש"י ז"ל שאמר זה אחר הקללות שהוריקו פניהם וניחם אותם אתם נלבים היום כו' כיום שמאפיל ומאיר כו'. הוא כנ"ל שהם הראשית שהאור בא ע"י וא"כ יכולין להפוך הכל. ובמדרש הכל בעתה מתבראת. פי' בעתה היא התחלות התפשטות החיות מהשם יתברך לבוא לבחי' זמן ועת. כמ"ש בזוהר הקדוש על ואל יבא בכל עת כו'. וזה בעצמו ענין העמידה בתפילה שהיא מאמר נצבים לפני ה' אלקיכם. שמודה ומכניע עצמו להיות חל עליו מלכות שמים להיות בטל אליו. וע"י שמכניס עצמו בכלל ישראל. שהם תמיד עומדים לפניו יתברך:

The Chidushei Harim explained the pasuk (Devarim 31:28), “...and I will make the heavens and earth bear witness against them.” This is because Bnei Yisrael clarify and rejoice in the …

Sefat Emet, Deuteronomy, Vayeilech 1:3 · Translation by Dan Levy, 2024 · excerpt; the full text is on Sefaria

בעת רצון כגון באלול וס"ג בשבת שמתעוררין י"ג מקורות הרחמים. פי' י"ג מידות כי הש"י מלא רחמים רק להיות נמשך הרחמים במידות ועי"ז יכולין לקבל מזה. כי הש"י א"ס ולא נוכל להרגיש רחמיו. רק ע"י שמשפיע במדה וגבול להנבראים. וע"ז יש עתים שיכולין להתדבק בזה. וגם זה תלוי באדם כפי שמבטל רצונותיו ועושה כל המעשים במדה שלא יתפשט לחוץ. כדכ' אום אני חומה. כך זוכה להביא אור התורה ורחמי הש"י ג"כ במדה שיוכל לקבל ולדבק בהש"י אף שהוא א"ס:

During times of closeness, such as Elul or seudas shlishis, the 13 attributes of mercy are awakened, as Hashem’s mercy is drawn in measure. Hashem’s infinite mercy is too overwhelming …

Sefat Emet, Deuteronomy, For the Month of Elul 1:3 · Translation by Dan Levy, 2024 · excerpt; the full text is on Sefaria

הסימנים בליל ר"ה כרתי רוביא. כי בר"ה אין מבקשין על עניני עוה"ז. כמ"ש בזוה"ק ותיקונים. רק לבקש על מ"ש תן פחדך ותמלוך כו'. וי"ל דלכך מרמזין על צורכי עוה"ז שהם באמת רק רמזים להוציא מכל ענין רמיזא דחכמתא לעבודת השי"ת. ובאופן זה שיהי' רק לסימן ולרמז רשאין לבקש שכן רצונו ית' שע"ז נבראו. ובר"ה שנותן השי"ת חיות חדש לכל הנבראים על כל השנה צריך כל אחד להיות מוכן לקבל החיים רק לעבודתו יתברך שמו בלבד וכפי רצונו כן נותנים לכ"א:

The symbols on the night of Rosh Hashanah: leek (karti), beans (rubia). Because on Rosh Hashanah we do not ask about matters of this world, as written in the Zohar and Tikunim, but only ask about what is written, 'Put Your fear and reign, etc.' And it can be said that this is why we allude to the needs of this world, which in truth are only allusions to extract from each matter a hint of wisdom for the service of the Holy One, blessed be He. And in this way, that it should be only for a sign and a hint, we are permitted to ask, for such is His blessed will, that for this they were created. And on Rosh Hashanah, when the Holy One, blessed be He, gives new vitality to all creatures for the entire year, each one must be prepared to receive life only for His service, blessed be His Name, and only according to His will is it granted to each one.

Sefat Emet, Deuteronomy, Rosh HaShanah 1:3 · Sefaria Community Translation

כי כשלת בעונך. זה נאמר לכל איש ישראל. ואף שחטא והרשיע הרבה צריך להאמין כי עיקר נקודה ישראלית שבו היא במקומה. וכמ"ש אין אדם חוטא עד שנכנס בו רוח שטות ונק' מכשול. וז"ש עד ה' אלקיך. חיות אלקי שיש בכל איש ישראל כמ"ש נשמה שנתת בי טהורה. וז"ש ולא נאמר כו' אלקינו למעשה ידינו שזה עיקר התשובה לשוב להתדבק בעיקר חיות אלקי שבו, ולכך בשבת בנקל לשוב כי יש לכל הבריאה עלי' בשבת קודש. כדכ' ויכל כו' וישבות כו' אף שלא ברא ביגיעה עולמו רק כמ"ש ז"ל שבחול נעשה ע"י מלאכה בבחי' מלאכים ושלוחים וצמצום כחו ע"י כמה אמצעיות. ובש"ק מתיחדין ומתדבקין כולם בשורש העליון. ואיתא במד' כי אור הגנוז לצדיקים לא נגנז עד אחר שבת בראשית. אף שחטא המליץ שבת שלא יהי' נגנז עד מוצאי שבת ע"ש. והוא כנ"ל שבשבת יוכל להיות התגלות אף למי שנתרחק. כי מתגלה נקודה הפנימיות שגנוזה בכל איש ישראל. כמ"ש ועמך כולם צדיקים. וכ' אור זרוע לצדיק כנ"ל:

“Return Yisrael until Hashem your G-d for you have stumbled in your sins” (Hoshea 14:2) is directed at every Jew. Despite sinning greatly, one must believe that the core essence …

Sefat Emet, Deuteronomy, Shabbat Shuva 1:3 · Translation by Dan Levy, 2024 · excerpt; the full text is on Sefaria

יום הכפורים יום סליחה ומחילה בכלל ובפרט ויש בו סליחות חטא העגל כמ"ש ז"ל בפסוק וביום פקדי ופקדתי שאין פקודה שאין בו מחטא העגל והטעם לפי שעי"ז נסבבו אח"כ כל החטאים. וכמו כן מדה טובה מרובה שאין סליחה שאין בו סליחות העגל דגם כל התשובות שבנ"י עושין תמיד וכל הסליחות הכל בכח התשובה והסליחה של דור המדבר כמ"ש חז"ל שלא היו ראוין לאותו החטא רק כדי להורות תשובה. לכן כל זמן שבנ"י עושין תשובה מתעורר זכות דור המדבר. ובכל שנה נמחק קצת מן החטא עד לעתיד שיהי' מתוקן כל החטא ויזכו בנ"י למה שהיו ראוין להיות קודם החטא כמ"ש אמרתי אלקים אתם. ולכן ביוה"כ דומין למלאכים והוא אות שעתידין להיות קדושים. ובני ישראל מתענין בשמחה לומר שמצפים לחזור למדריגה זו הראשונה שלא נצטרך לאכילה ושתי' רק להיות ניזונים מזיו השכינה כמלאכים: ולפי שע"י הסליחה נזכר שבחן של דור המדבר לכן מצות סוכות אחר יוהכ"פ כמ"ש זכרתי לך חסד נעוריך זכות דור המדבר. כי ע"י החטא נכבה הזכות וע"י התשובה חוזר ומתעורר הזכות. כמ"ש הר"י ז"ל בשערי תשובה בפסוק תשא עון וקח טוב ע"ש:

Yom Kippur is a day of forgiveness and pardon, in general and in particular; and there is forgiveness for the sin of the golden calf on it. As they, may their memory be blessed, said about the verse, "however on the day when I take account of them, I will take their sin into account" - that there is no accounting in which the sin of the calf is not included. And the reason is because all sins were caused through it afterwards. And likewise - the positive trait being greater - there is no forgiveness that does not have forgiveness of the sin of the calf in it. For also all of the repentances that the Children of Israel always do are all from the power of the repentance and the forgiveness of the generation of the desert. This is as the Sages, may their memory be blessed, said, that that generation was not fitting for that sin, but it only [happened] to teach [the concept of] repentance. Hence anytime that the Children of Israel repent, it arouses the merit of the generation of the desert. And each year, a little of he sin is erased; until in the future the whole sin will be rectified, and the Children of Israel will merit to be what they were worthy to be before the sin, as it is written (Psalms 82:6), "I said you were powers (elohim, here being understood as angels)." And hence on Yom Kippur, they are like angels; and that is a sign that they will be holy beings in the future. And the Children of Israel fast with joy, to say that they look forward to returning to that earlier level, such that we will not need eating or drinking, but rather just to be nourished from the luster of the Divine Presence like angels. And since we remember the valor of the generation of the desert by way of forgiveness; hence the commandment of Sukkot is after Yom Kippur. As it is written (Jeremiah 2:2), "I accounted to your favor the devotion of your youth" - the merit of the generation of the desert (who dwelled in huts). Since it is through sin that merit was extinguished, and it is through repentance that merit becomes aroused again. This is as Rabbenu Yonah, may his memory be blessed, wrote in Shaarei Teshuvah on the verse (Hoshea 14:3), "forgive guilt, and accept what is good." See there.

Sefat Emet, Deuteronomy, For the Day of Atonement 13:2 · Sefaria Community Translation

יערף כמטר לקחי. כי בכל איש ישראל יש נקודה חיות רק שצריכין לעורר הפנימיות ע"י התורה. וכמו האדמה שיש בה כח להוציא תבואה ופירות והמטר מעורר כחה כן נקרא אדם על שם האדמה. וזה ענין תורה שבע"פ שכ' וחיי עולם נטע בתוכינו הוא הכח להוציא פירות וכן איתא תולדותיהם של צדיקים מצות ומעש"ט. וזהו כל ענין המשל משמים וארץ שהם מנהיגים כל הבריאה שמשמים יורד מטר לארץ. וכן בני ישראל יש בהם ענין שמים וארץ תורה שבכתב ותורה שבע"פ. וכ"כ תהיו אתם ארץ חפץ שבנ"י מקיימים הבריאה ובארץ ניכר שעושים רושם ומבררין מלכותו' ית' בעולם. אך גם בשמים מוסיפין כח אף שאינו ניכר מ"מ מאחר ששמים וארץ הם אחד וע"י בנ"י מתברר בארץ האמת ועי"ז מתיחדין שמים וארץ. וכ' הצור תמים פעלו כו' אף כי נודע שבנ"י צריכין להשלים הבריאה כמ"ש לצדיקים שמקיימין העולם כו' אך מי הקדמני ואשלם כתיב. כי כל המבוקש מהאדם שיהי' במעמד האמיתי לישר מעשיו ומחשבותיו. וכשעומד על מכונו ממילא מתעורר כח החיות שבו. כי השי"ת נתן בכל איש ישראל קדושה וטהרה ויראת שמים ככל הצריך לו ורק שצריך האדם להוציאו מכח אל הפועל. וזה יגעתי ומצאתי תאמין פי' מצאתי בתוך גוף האדם כמ"ש נשמה שנתת בי טהורה. וז"ש שפעולת השי"ת בלי חסרון רק שהאדם צריך להתישב במקום הראוי. ודוגמא לדבר כל הנבראים ע"י פרי' ורבי' מתרבים בעולם ומ"מ זה כח השי"ת שברא כן להיות פרים ורבים על ידי שמתישבים במקום הראוי כמ"ש לא תהו בראה לשבת יצרה. וכן בענין עבודת הבורא כשהאדם מדבק עצמו במקום הראוי לו ונקרא לשבת ששב למקומו לשורשו. וזה ענין שבת קודש עי"ז שורה ברכה ומעורר חיות פנימי שבו ונמצא שאין האדם מוסיף דבר רק שמעמיד עצמו במקומו כנ"ל. וכשמקבל דברי תורה בלבו מחבר שמים וארץ כנ"ל ומוציא פירות ממש כנ"ל כמ"ש אור זרוע לצדיק והוא אור תורה כנ"ל. וז"ש בגמ' [פ"ק דתענית] יערוף לשון הריגה אם הוא שלא לשמה כי עיקר כח התורה מה שמעורר פנימיות כח התורה שבלב האדם וזה רק כשעוסק לשמה כנ"ל:

The pasuk (Devarim 32:2) “My teaching will flow like rain” signifies that each member of Bnei Yisrael has an inner life force that needs to be awakened through Torah. Just …

Sefat Emet, Deuteronomy, Ha'Azinu 1:2 · Translation by Dan Levy, 2024 · excerpt; the full text is on Sefaria

שמחת תורה הוא הכנה על כל השנה להיות קבוע בתורה כמ"ש חז"ל על שלא ברכו בתורה תחלה. ולכן בתחלת השנה יש שמחת תורה שיתבונן האדם גדלות התורה שהם דברי אלקים חיים. וע"י התשוקה והשמחה להתדבק בתורה נשאר אח"כ דביקות מעסק התורה. כמ"ש במדרש וזאת הברכה שיש ברכת התורה לפני' ולאחרי'. וכן אף אנשים סוחרים שבכל השנה אין עוסקים תמיד בתורה. מ"מ ע"י השמחה בתחלת השנה שקובע בלבו וקשה לו לפרוש מדברי תורה. מועיל לו שלא ישכח לגמרי אף שעוסק בדברים אחרים. וכתיב שמח זבולון בצאתך. וקשה כי למה ישמח בחלק זה. רק שהוא עצה שע"י השמחה קודם שיצא לסחורה ע"י זה יהי' נשמר בצאתו. ולכן יש שמחת תורה בתחלת השנה כנ"ל:

Simchat Torah is a preparation for the whole year, to be regular in Torah [study]. It is as the sages, may their memory be blessed, said, "[Thousands of scholars died] because they did not recite the blessing over the Torah first." And that is why Simchat Torah is at the beginning of the year, so that a person should contemplate the greatness of the Torah, since it is the words of the living God. And through the desire and joy in clinging to the Torah, there remains afterward a clinging from the occupation with Torah [study]. It is as it is written in the Midrash, "This is the blessing (Deuteronomy 33:1), that there be a blessing on the Torah before it and after it." And likewise, even merchants, who are not always occupied with Torah the whole year, nevertheless fix it in their hearts, and it becomes difficult to separate from the words of Torah, because of the joy [simchah] at the beginning of the year. This assists him not to completely forget it, even when he is occupied with other things. And it is written, Rejoice, Zevulun, in your going out (Deuteronomy 33:18). But it is difficult, as why should he rejoice in this portion? Rather, it is good advice: That through the joy before he goes out for trade, he is thereby guarded upon his going out. And that is why Simchat Torah is at the beginning of the year, as mentioned above.

Sefat Emet, Deuteronomy, Sukkot 2:11 · Sefaria Community Translation