Avot d'Rabbi Natan

משה נתקדש בענן וקבל תורה מסיני שנא׳ (שמות כד) וישכון כבוד ה' על הר סיני למשה לטהרו זה היה אחר עשרת הדברות דברי ר׳ יוסי הגלילי *(משום) ר״ע אומר (שם) ויכסהו הענן ששת ימים למשה (הה״ד) (שם) ויקרא אל משה ביום השביעי מתוך הענן לחלוק לו כבוד למשה. א״ר נתן מפני מה נתעכב משה כל ששת ימים ולא שרה עליו דבור. בשביל שימרק מכל אכילה ושתיה שהיה במעיו עד שעה שנתקדש ויהא כמלאכי השרת. א״ל רבי מתיא בן חרש ר׳ לא אמרו אלא לאיים עליו כדי שיקבל עליו דברי תורה באימה ביראה ברתת ובזיע שנאמר (תהלים ב) עבדו את ה׳ ביראה וגילו ברעדה. מעשה שאירע בר׳ יאשיה ובר׳ מתיא בן חרש שהיו שניהם יושבים ועוסקין בדברי תורה פירש ר׳ יאשיה לדרך ארץ א״ל ר׳ מתיא בן חרש רבי מה לך לעזוב דברי אלהים חיים ולשטוף בדרך ארץ (ואע״פ שאתה רבי ואני תלמידך אין טוב לעזוב דברי אלהים חיים ולשטוף בדרך ארץ) ואמרו כל זמן שיושבין ועוסקין בתורה היו עושין מקנאין זה לזה וכשנפטרין דומין כשהן אוהבים מנעוריהם׃

Moses was sanctified in a cloud, and received the Torah from (Mount) Sinai as it states: (Ex. 24) "And the Glory of God dwelt on Mount Sinai" - for Moses in order to purify him. - This (the resting of the cloud) occurred after the Ten Utterances; these are the words of Rabbi Yosei The Galilian. Rabbi Akiva says: (ibid.) "and the cloud covered it (for) six days" - (in preparation) for Moses(' ascent). That is what is written: (ibid.) "and He called to Moses on the seventh day from within the cloud" - to give honor to Moses. Rabbi Nathan said: Why was Moses delayed for those six days and the Speech did not rest upon him? So that he may clear (himself) of all eating and drinking in his innards until the point (when) he became sanctified and became like the ministering angels. Rabbi Mathia son of Heresh said to him (Rabbi Nathan): Master, they only told him this, threatening him to make sure he would accept the words of Torah out trepidation, fear, out of trembling and perspiring. As it states: (Ps. 2) "Serve God out of fear and rejoice with trembling." There was a happening which occurred with Rabbi Yosiah and Rabbi Mathia son of Heresh, that both of them were sitting, (and were) involved in the words of Torah . Rabbi Yosiah left to a trade (lit. the way of the world). Rabbi Mathia son of Heresh said to him: "Master, why would you leave the words of the Living God to wash (immerse yourself) in the way of the world?And even though you are my master and I, your pupil, (I tell you that) it is not good (suitable,fit) to leave the words of the Living God to immerse in the way of the world." And they (the sages) said: "whenever they sit, (and are) involved in the words of Torah, they would seem as though they are vengeful of one another. And when they part, they would seem as though they were lovers from (their days of) youth.

Avot DeRabbi Natan 1:1 · Sefaria Community Translation

איזהו סייג שעשתה תורה לדבריה. הרי הוא אומר (ויקרא י״ח:י״ט) ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב יכול יחבקנה וינשקנה וידבר עמה דברים בטלים. ת״ל לא תקרב. יכול ישן עמה בבגדיה על המטה. ת״ל לא תקרב. יכול תרחוץ בפניה ותכחול עיניה. ת״ל (שם טו) והדוה בנדתה כל ימים שבנדתה תהיה בנדוי. מכאן אמרו כל המנוולת עצמה בימי נדתה רוח חכמים נוחה הימנה וכל המתקשטת עצמה בימי נדתה אין רוח חכמים נוחה הימנה:

Avot DeRabbi Natan 2:1 · Sefaria Community Translation

רבי עקיבא אומר כל הנוטל פרוטה מן הצדקה בזמן שאינו צריך אינו נפטר מן העולם עד שיצטרך לבריות. הוא היה אומר המכריך סמרטוטין על עיניו ועל שוקיו ואומר תנו לסומא למוכה שחין זה סוף שהוא אומר לאמתו. הוא היה אומר החובט פתו בקרקע והמפזר מעותיו בחמתו אינו נפטר מן העולם עד שיצטרך לבריות:

Avot DeRabbi Natan 3:1 · Sefaria Community Translation

שמעון הצדיק היה משירי אנשי כנסת הגדולה הוא היה אומר על שלשה דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים. על התורה כיצד הרי הוא אומר (הושע ו) חסד חפצתי ולא זבח ודעת אלהים מעולות מכאן לעולה שהיא חביבה מזבחים מפני שהעולה כולה כליל לאישים שנאמר (ויקרא א) והקטיר הכהן את הכל המזבחה ובמקום אחר הוא אומר (ש״א ז) ויקח שמואל טלה חלב אחד ויעלה עולה כליל לה׳ ותלמוד תורה חביבה לפני המקום מעולות לפי שאם אדם למד תורה יודע דעתו של מקום שנאמר (משלי ב) אז תבין יראת ה׳ ודעת אלהים תמצא. מכאן לחכם שיושב ודורש בקהל שמעלה עליו הכתוב כאילו הקריב חלב ודם לגבי מזבח שני ת״ח שיושבים ועוסקים בתורה ועברה לפניהם כלה או מטה של מת אם בידן כדי צרכן אל יבטלו ממשנתן ואם לאו יעמדו וישנו ויקלסו לכלה וילוו למת:

Avot DeRabbi Natan 4:1 · Sefaria Community Translation

על גמ״ח כיצד הרי הוא אומר (הושע ו) כי חסד חפצתי ולא זבח. העולם מתחלה לא נברא אלא בחסד שנאמר (תהלים פט) כי אמרתי עולם חסד יבנה שמים תכין אמונתך בהם. פעם אחת היה רבן יוחנן בן זכאי יוצא מירושלים והיה רבי יהושע הולך אחריו וראה בית המקדש חרב [אר״י אוי לנו על זה שהוא חרב] מקום שמכפרים בו עונותיהם של ישראל. א״ל בני אל ירע לך יש לנו כפרה אחת שהיא כמותה ואיזה זה גמ״ח שנאמר כי חסד חפצתי ולא זבח שכן מצינו בדניאל איש חמודות שהיה מתעסק בגמ״ח ומה הן גמ״ח שהיה דניאל מתעסק בהם אם תאמר עולות וזבחים מקריב בבבל והלא כבר נאמר (דברים יב) השמר לך פן תעלה עולותיך בכל מקום אשר תראה כי אם במקום אשר יבחר ה׳ באחד שבטיך שם תעלה עולותיך. אלא מה הן גמ״ח שהיה מתעסק בהן היה מתקן את הכלה ומשמחה ומלווה את המת ונותן פרוטה לעני ומתפלל ג׳ פעמים בכל יום ותפלתו מתקבלת ברצון שנאמר (דניאל ו) ודניאל כדי ידע די רשים כתבא על לביתיה וכוין פתיחן ליה בעיליתה נגד ירושלם וזימנין תלתה ביומא הוא ברך על ברכוהי ומצלא ומודא קדם אלהה כל קבל די הוא עבד מן קדמת דנה. וכשבא אספסיינוס להחריב את ירושלים אמר להם שוטים מפני מה אתם מבקשים להחריב את העיר הזאת ואתם מבקשים לשרוף את בית המקדש וכי מה אני מבקש מכם אלא שתשגרו לי קשת אחת או חץ אחת ואלך [לי] מכם. אמרו לו כשם שיצאנו על שנים ראשונים שהם לפניך והרגנום כך נצא לפניך ונהרגך. כיון ששמע רבן יוחנן בן זכאי שלח וקרא לאנשי ירושלים ואמר להם בני מפני מה אתם מחריבין את העיר הזאת ואתם מבקשים לשרוף את בהמ״ק וכי מהו מבקש מכם הא אינו מבקש מכם אלא קשת אחת או חץ אחת וילך לו מכם. אמרו לו כשם שיצאנו על שנים שלפניו והרגנום כך נצא עליו ונהרגהו. היו לאספסיינוס אנשים שרויין כנגד חומותיה של ירושלים וכל דבר ודבר שהיו שומעין היו כותבין על החצי וזורקין חוץ לחומה לומר שרבן יוחנן בן זכאי מאוהבי קיסר הוא. [וכך היה מזכיר לאנשי ירושלים] וכיון שאמר [להם] רבי יוחנן בן זכאי יום אחד ושנים ושלשה ולא קבלו ממנו שלח וקרא לתלמידיו לר׳ אליעזר ורבי יהושע אמר להם בני עמדו והוציאוני מכאן עשו לי ארון ואישן בתוכו ר׳ אליעזר אחז בראשו ר׳ יהושע אחז (ברגליו והיו מוליכין אותו עד שקיעת החמה עד שהגיעו אצל שערי ירושלים. אמרו להם השוערים מי הוא זה אמרו להן מת הוא וכי אין אתם יודעין שאין מלינים את המת בירושלים אמרו להן אם מת הוא הוציאוהו) והוציאוהו (והיו מוליכין אותו עד שקיעת החמה) עד שהגיעו אצל אספסיינוס פתחו הארון ועמד לפניו. אמר לו אתה הוא ריב״ז שאל מה אתן לך א״ל איני מבקש ממך אלא יבנה אלך ואשנה בה לתלמידי ואקבע בה תפלה ואעשה בה כל מצות [האמורות בתורה] א״ל לך וכל מה שאתה רוצה לעשות עשה. א״ל רצונך שאומר לפניך דבר אחד א״ל אמור. א״ל הרי את עומד במלכות. מניין אתה יודע. א"ל כך מסור לנו שאין בהמ״ק נמסר ביד הדיוט אלא ביד המלך שנאמר (ישעיה י) ונקף סבכי היער בברזל והלבנון באדיר יפול. אמרו לא היה (יום אחד שנים) שלשה ימים עד שבא אליו דיופלא מעירו שמת קיסר ונמנו עליו לעמוד במלכות. הביאו לו קשת של זירים ותיפ״א כנגד החומה של ירושלים הביאו לו נסרים של ארז ונתן לתוך קשת של זירים והיה מכה בהן על החומה עד שפורץ בו פירצה הביאו ראש חזיר ונתנו לתוך קשת של זירים והיה משליך אותו כלפי איברים שע״ג המזבח. באותה שעה נלכדה ירושלים והיה רבן יוחנן בן זכאי יושב ומצפה וחרד (כנגד מקום) שהיה עלי יושב ומצפה שנאמר (ש״א ד) והנה עלי יושב על הכסא יד דרך מצפה כי היה לבו חרד על ארון האלהים. כיון ששמע רבן יוחנן בן זכאי שהחריב את ירושלים ושרף את בהמ״ק באש קרע בגדיו וקרעו תלמידיו את בגדיהם והיו בוכין וצועקין וסופדין ואומר (זכריה יא) פתח לבנון דלתיך [זה בהמ״ק] ותאכל אש בארזיך אלו כהנים (גדולים) שהיו במקדש שהיו [נוטלים] מפתחותן בידן וזורקין כלפי מעלה ואומרים לפני הקב״ה רבש״ע הילך מפתחותיך שמסרת לנו הואיל ולא היינו גזברין נאמנין לעשות מלאכת המלך ולאכול משלחן המלך. אברהם יצחק ויעקב וי״ב שבטים היו בוכין וצועקין וסופדין ואומרים (שם) הילל ברוש כי נפל ארז אשר אדירים שודדו [הילל בראש כי נפל ארז זה בית המקדש אשר אדירים שודדו זה אברהם יצחק ויעקב וי״ב שבטים] הילילו אלוני בשן זה משה אהרן ומרים כי ירד יער הבציר זה קודש הקדשים קול יללת הרועים כי [שדדה] אדרתם זה דוד ושלמה בנו קול שאגת כפירים כי שודד גאון הירדן זה אליהו ואלישע:

Once, Rabban Yochanan ben Zakkai was walking with his disciple, Rabbi Y'hoshuah, near Jerusalem after the destruction of the Temple. R. Y'hoshua looked at the Temple ruins and said, "Oy for us! The place that atoned for the sins of the people Israel - through animal sacrifice - lies in ruins!" Rabbi Yohanan ben Zakkai spoke to him in comfort, "Do not be too sad, my son. We has another equally meritorious way of gaining atonement - deeds of lovingkindness." For it is written, "Lovingkindness I desire, not sacrifice" (Hosea 6:6).

Avot DeRabbi Natan 4:5 · Sefaria Community Translation

אנטיגנוס איש סוכו קבל משמעון הצדיק הוא היה אומר אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס אלא היו כעבדים המשמשים את הרב שלא על מנת לקבל פרס ויהי מורא שמים עליכם כדי שיהיה שכרכם כפול לעתיד לבא:

ANTIGONOS OF SOCHO RECEIVED THE TRADITION FROM SIMON THE JUST. HE USED TO SAY: BE NOT [20b] LIKE SERVANTS WHO SERVE THE MASTER FOR THE SAKE OF RECEIVING A REWARD, BUT BE LIKE SERVANTS WHO SERVE THE MASTER WITHOUT THE EXPECTATION OF RECEIVING A REWARD; AND LET THE FEAR OF HEAVEN BE UPON YOU, in order that your reward may be double in the world to come.

Avot DeRabbi Natan 5:1 · The Minor Tractates of the Talmud, trans. A. Cohen, London: Soncino Press, 1965

[יוסי בן יועזר אומר] יהי ביתך בית ועד לחכמים כיצד מלמד שיהיה ביתו של אדם מזומן לחכמים ותלמידים ותלמידי תלמידיהם כאדם שאומר לחבירו הריני משמר לך במקום פלוני. דבר אחר יהי ביתך בית ועד לחכמים כיצד בזמן שת״ח נכנס אצלך לומר לך [שנה לי] אם יש בידך לשנות שנה לו ואם לאו פטרהו מיד. ואל ישב לפניך לא על המטה ולא על הכסא ולא על ספסל אלא ישב לפניך על הארץ וכל דבר ודבר שיצא מפיך יקבלהו עליו באימה ביראה ברתת ובזיע:

JOSE B. JOEZER SAID: LET YOUR HOUSE BE A MEETING-HOUSE FOR THE WISE. What is meant by this? It teaches that a man’s house should be available to the wise, their disciples, and the disciples of their disciples; in the same manner that a man might say to his fellow, ‘I will wait for you at such and such a place’. Another interpretation of LET YOUR HOUSE BE A MEETING-HOUSE FOR THE WISE: this means that when a disciple comes into your presence and says to you, ‘Give me instruction’, if it is within your power to teach him, instruct him, but if not dismiss him at once. Moreover, let him not sit before you on a couch or on a chair or on a bench, but on the ground; and every word that you utter he should accept with awe and reverence, with fear and dread.

Avot DeRabbi Natan 6:1 · The Minor Tractates of the Talmud, trans. A. Cohen, London: Soncino Press, 1965

והוי מתאבק בעפר רגליהם כיצד בזמן שת״ח נכנס לעיר אל תאמר איני צריך לו אלא לך אצלו ואל תשב עמו לא על גבי המטה ולא על הכסא ולא על הספסל אלא שב לפניו על הארץ וכל דבר שיצא מפיו קבלהו עליך באימה ביראה ברתת ובזיע כדרך שקבלו אבותינו מהר סיני באימה ביראה ברתת ובזיע. דבר אחר הוי מתאבק בעפר רגליהם זה רבי אליעזר ושותה בצמא את דבריהם זה רבי עקיבא. מה היה תחלתו של רבי עקיבא. אמרו בן ארבעים שנה היה ולא שנה כלום. פעם אחת היה עומד על פי הבאר אמר מי חקק אבן זו אמרו לא המים שתדיר [נופלים] עליה בכל יום אמרו [לו] עקיבא אי אתה קורא אבנים שחקו מים. מיד היה רבי עקיבא דן קל וחומר בעצמו מה רך פסל את הקשה דברי תורה שקשה כברזל על אחת כמה וכמה שיחקקו את לבי שהוא בשר ודם. מיד חזר ללמוד תורה. הלך הוא ובנו וישבו אצל מלמדי תינוקות א״ל רבי למדני תורה אחז רבי עקיבא בראש הלוח ובנו בראש הלוח כתב לו אלף בית ולמדה (אלף תיו ולמדה תורת כהנים ולמדה). היה לומד והולך עד שלמד כל התורה כולה הלך וישב לפני רבי אליעזר ולפני ר׳ יהושע אמר להם רבותי פתחו לי טעם משנה כיון שאמר לו הלכה אחת הלך וישב לו בינו לבין עצמו אמר (אלף זו למה נכתבה בית זו למה נכתבה) דבר זה למה נאמר חזר ושאלן והעמידן בדברים. רבי שמעון בן אלעזר אומר אמשול לך משל למה הדבר דומה לסתת שהיה מסתת בהרים פעם אחת נטל קרדומו בידו והלך וישב על ההר והיה מכה ממנו צרורות דקות ובאו בני אדם ואמרו לו מה אתה עושה. אמר להם הרי אני עוקר ומטילו בתוך הירדן אמרו לו אי אתה יכול לעקור את כל ההר היה מסתת והולך עד שהגיע אצל סלע גדול נכנס תחתיו סתרו ועקרו והטילו אל הירדן ואמר לו אין זה מקומך אלא מקום זה. כך עשה להם רבי עקיבא לרבי אליעזר ורבי יהושע. אמר לו רבי טרפון עקיבא עליך הכתוב אומר (איוב כח) מבכי נהרות חבש ותעלומה יוציא אור דברים המסותרים מבני אדם הוציאם רבי עקיבא לאורה. בכל יום ויום היה מביא חבילה של עצים חציה מוכר ומתפרנס וחציה מתקשט בה עמדו עליו שכניו ואמרו לו עקיבא אבדתנו בעשן מכור אותן לנו וטול שמן בדמיהן ושנה לאור הנר אמר להם הרבה ספוקים אני מסתפק בהן אחד שאני שונה בהן ואחד שאני מתחמם כנגדן ואחד שאני יכול לישן [בהם] עתיד רבי עקיבא לחייב את כל העניים בדין שאם אומר להם מפני מה לא למדתם [והם אמרו מפני] שעניים היינו אומרים להם והלא רבי עקיבא עני ביתר ומדולדל היה [והם אמרו מפני טפינו אומרים להם והלא רבי עקיבא] היו לו בנים ובנות (אלא אומרים להם מפני) שזכתה רחל אשתו. בן מ׳ שנה הלך ללמוד תורה סוף שלש עשרה שנה לימד תורה ברבים אמרו לא נפטר מן העולם עד שהיו לו שולחנות של כסף ושל זהב ועד שעלה למטתו בסולמות של זהב. היתה אשתו יוצאה בקרדמין ובעיר של זהב אמרו לו תלמידיו רבי ביישתנו ממה שעשית לה אמר להם הרבה צער נצטערה עמי בתורה:

AND SIT AMIDST THE DUST OF THEIR FEET. What is meant by this? When a scholar comes to a town, say not, ‘I have no need of him’; but go to him, and sit not before him on a couch or on a chair or on a bench, but sit before him on the ground; and every word that he utters accept with awe and reverence, with fear and dread, in the same manner that our forefathers received the Torah at Mount Sinai with awe and reverence, with fear and dread. Another interpretation of AND SIT AMIDST THE DUST OF THEIR FEET—as did R. Eliezer; AND DRINK IN THEIR WORDS WITH THIRST—as did R. ‘Aḳiba. What was the beginning of R. ‘Aḳiba? It was said of him that at the age of forty he had learnt nothing at all. On one occasion, as he was standing by the mouth of a well, he enquired, ‘Who carved out this stone?’ They answered, ‘The water which constantly falls on it, day in and day out’. They continued, ‘ ‘Aḳiba, have you not read the verse, The waters wear the stones?’ Forthwith R. ‘Aḳiba applied to himself the following a fortiori argument: If the soft [water] can wear away the hard [stone], how much more can the words of the Torah, which are hard like iron, carve a way into my heart which is of flesh and blood! Immediately he turned to the study of the Torah. Both he and his son went and sat down before the school-teacher and said to him, ‘Master, teach us the Torah’. R. ‘Aḳiba took hold of the tablet by one end and his son by the other end, and on it the teacher wrote ’alef beth which he learnt, ’alef taw which he learnt, and then the Book of Leviticus which he also learnt. So he continued to study until he had learnt the whole Torah. He then went and sat before R. Eliezer and R. Joshua and said to them, ‘My masters, initiate me into the reasoning of the Mishnah’. As soon as they recited one halakah to him, he went away and sat down alone asking himself, ‘Why is ’alef so written? Why is beth so written? Why is this stated?’ He thereupon returned to his masters and asked them, and held them up with his words. R. Simeon b. Eleazar said, ‘I will illustrate this to you by a parable. To what can this be compared? To a stonemason who was quarrying stones in a mountain. One day he took his pick in his hand, went out and sat on the mountain, and chipped away small stones. When people came and asked him what he was doing, he told them, “I mean to uproot the mountain and cast it into the Jordan”. They said to him, “You cannot possibly uproot the whole mountain”. Nevertheless, he continued chipping away until it became the size of a large boulder. He inserted himself beneath it, unloosed it, uprooted it, and cast it into the Jordan, saying, “Here is not your place but there” ’. In this way did R. ‘Aḳiba glean the knowledge of Torah from R. Eliezer and R. Joshua. R. Ṭarfon said to him, ‘ ‘Aḳiba, it is of you that the verse speaks, He bindeth the streams that they trickle not; and the thing that is hid bringeth he forth to light.’ The things which were hidden from men R. ‘Aḳiba brought to light. Every day he used to gather a bundle of wood, half of which he sold to provide food for himself, and the other half he used for his personal needs. His neighbours rose up against him and cried, ‘ ‘Aḳiba, you are ruining us with your smoke! Come, sell all [the wood] to us, and with the money you can buy oil, and study by the light of an oil lamp’. But he replied, ‘I derive many uses from [the wood]: first I study by its light, secondly I keep myself warm by it, and thirdly I am able to sleep on it’. In the Hereafter [the example of] R. ‘Aḳiba will condemn all the poor; for when they will be charged, ‘Why did you not study Torah?’ and they plead, ‘Because we were too poor’, it will be retorted, ‘Was not R. ‘Aḳiba very poor and in straitened circumstances?’ And if they plead, ‘Because of our little children’, it will be retorted, ‘Did not R. ‘Aḳiba have many sons and daughters for whom he had to provide as well as his wife Rachel [and yet he studied the Torah]?’ He was forty years old when he started to study Torah and by the end of thirteen years he taught Torah in public. It is said that he did not depart this life before he had enjoyed the luxury of tables of silver and gold, and ascended his bed by golden steps. His wife went out dressed in fine robes and wearing a ‘golden city’ tiara. When his disciples said to him, ‘Master, you put us to shame by the [lavish] way you treat her’, he replied, ‘Much hardship has she endured with me for the sake of the Torah’.

Avot DeRabbi Natan 6:2 · The Minor Tractates of the Talmud, trans. A. Cohen, London: Soncino Press, 1965

יוסף בן יוחנן איש ירושלים אומר יהי ביתך פתוח לרוחה ויהיו עניים בני ביתך ואל תרבה שיחה עם האשה. יהי ביתך פתוח לרוחה כיצד מלמד שיהא ביתו של אדם פתוח לרוחה לדרום ולמזרח ולמערב ולצפון כגון (שעשה) איוב שעשה ארבעה פתחים לביתו. ולמה עשה איוב ארבעה פתחים לביתו. כדי שלא יהיו עניים מצטערים להקיף את כל הבית. הבא מן הצפון יכנס כדרכו הבא מן הדרום יכנס כדרכו וכן לכל רוח לכך עשה איוב ארבעה פתחים לביתו: ויהיו עניים בני ביתך ולא בני ביתך ממש אלא שיהיו [עניים] משיחין מה שאוכלים ושותים בתוך ביתך כדרך שהיו עניים משיחין מה שאוכלים ושותין בתוך ביתו של איוב. וכשנפגשו זה בזה אמר אחד לחברו מאין אתה בא מתוך ביתו של איוב ולאן אתה הולך לביתו של איוב וכשבא עליו ההוא פורעניות גדול אמר לפני הקב״ה רבש״ע לא הייתי מאכיל רעבים ומשקה צמאים שנאמר (איוב ל״א:י״ז) ואוכל פתי לבדי ולא אכל יתום ממנה ולא הייתי מלביש ערומים שנאמר (שם) ומגז כבשי יתחמם. אעפ״כ א״ל הקב״ה לאיוב איוב עדיין לא הגעת [לחצי שיעור] של אברהם אתה יושב ושוהה בתוך ביתך ואורחין נכנסים אצלך את שדרכו לאכול פת חטים האכילתו פת חטים את שדרכו לאכול בשר האכילתו בשר את שדרכו לשתות יין השקיתו יין אבל אברהם לא עשה כן אלא יושב ומהדר בעולם וכשימצא אורחין מכניסן בתוך ביתו את שאין דרכו לאכול פת חטין האכילהו פת חטין את שאין דרכו לאכול בשר האכילהו בשר ואת שאין דרכו לשתות יין השקהו יין ולא עוד אלא עמד ובנה פלטרין גדולים על הדרכים והניח מאכל ומשקה וכל הבא ונכנס אכל ושתה וברך לשמים לפיכך נעשית לו נחת רוח. וכל שהפה שואל מצוי בתוך ביתו של אברהם שנאמר (בראשית כ״א:ל״ג) ויטע אשל בבאר שבע:

JOSEPH B. JOḤANAN OF JERUSALEM SAID: LET YOUR HOUSE BE OPENED WIDE, AND LET THE POOR BE MEMBERS OF YOUR HOUSEHOLD; AND TALK NOT MUCH WITH A WOMAN. LET YOUR HOUSE BE OPENED WIDE. What does this mean? It teaches that a man’s house should be opened wide to the south, to the east, to the west and to the north, like Job who made four doors to his house. And why did Job make four doors to his house? So that the poor should not have the trouble of going round the entire house. He who came from the north entered straight ahead, and he who came from the south entered straight ahead, and so on all sides. For this reason Job made four doors to his house. AND LET THE POOR BE MEMBERS OF YOUR HOUSEHOLD. This does not mean literally that they should be members of your household, but that the poor should be able to talk freely about what they ate and drank in your house, just as the poor talked freely about what they had eaten and drunk in Job’s house. When the poor met, one would ask the other, ‘Whence do you come?’ and he would reply, ‘From Job’s house’. Or one would ask the other, ‘Where are you going?’ and he would reply, ‘To Job’s house’. When the great calamity befell him, he addressed the Holy One, blessed be He, saying, ‘Lord of the universe! Did I not feed the hungry and give drink to the thirsty, as it is stated, If I have eaten my morsel myself alone, and the fatherless hath not eaten thereof? And did I not clothe the naked, as it is stated, And warmed with the fleece of my sheep?’ The Holy One, blessed be He, answered him, ‘For all that, Job, you have not attained to one half the standard [of hospitality] displayed by Abraham. You remained in your house waiting for guests to come to you. To him who was accustomed to eat wheaten bread you gave wheaten bread, to him who was accustomed to eat meat you gave meat, and to him who was accustomed to drink wine you gave wine. Abraham, however, did not act so. He went abroad, and when he met wayfarers he brought them to his home. Even to him who was unaccustomed to eat wheaten bread he gave wheaten bread, to him who was unaccustomed to eat meat he gave meat, and to him who was unaccustomed to drink wine he gave wine. Not only that; but he went and built large mansions along the roadways and placed in them a supply of food and drink, so that whoever entered ate and drank and blessed Heaven. Therefore was he granted happiness; and whatever the heart desired was to be found in Abraham’s home, as it is stated, And Abraham planted a tamarisk-tree in Beer-sheba’.

Avot DeRabbi Natan 7:1 · The Minor Tractates of the Talmud, trans. A. Cohen, London: Soncino Press, 1965

יהושע בן פרחיה ונתאי הארבלי קבלו מהם יהושע בן פרחיה אומר עשה לך רב וקנה לך חבר והוי דן את כל האדם לכף זכות. עשה לך רב כיצד מלמד שיעשה לו את רבו קבע וילמד ממנו מקרא ומשנה מדרש הלכות ואגדות. טעם שהניח לו במקרא סוף שיאמר לו במשנה טעם שהניח לו במדרש סוף שיאמר לו בהלכות טעם שהניח לו בהלכות סוף שיאמר לו בהגדה נמצא האדם ההוא [יושב במקומו] ומלא טוב וברכה:

JOSHUA B. PERAḤIAH AND NITTAI THE ARBELITE RECEIVED THE TRADITION FROM THE PRECEDING. JOSHUA B. PERAḤIAH SAID: PROVIDE YOURSELF WITH A TEACHER, AND GET YOURSELF A COMPANION, AND JUDGE ALL MEN FAVOURABLY. PROVIDE YOURSELF WITH A TEACHER. What does this mean? It teaches that a man should provide himself with a permanent teacher from whom he may learn Scripture, Mishnah, Midrash, halakah and ’aggadoth. Accordingly, points which the teacher omitted to tell him in Scripture he can teach him later in the Mishnah, [what he omitted in the Mishnah he can teach him later in the Midrash,] what he omitted in the Midrash he can teach him later in the halakoth, and finally what he omitted in the halakoth he can teach him in the ’aggadoth. Consequently this man remains in his place and is replete with well-being and blessing.

Avot DeRabbi Natan 8:1 · The Minor Tractates of the Talmud, trans. A. Cohen, London: Soncino Press, 1965

(יהושע בן פרחיה ו) נתאי הארבלי אומר הרחק משכן רע ואל תתחבר לרשע ואל תתיאש מן הפורענות. הרחק משכן רע אחד שכן שבבית ואחד שכן שבחוץ ואחד שכן שבשדה. (מלמד) שאין הנגעים באין [אלא על ביתו של רשע שנאמר (משלי ה׳:כ״ב) עוונותיו ילכדונו את הרשע מלמד שאין הנגעים באים] אלא בעונו של רשע. עונותיו של רשע גרמו לו לסתור כתלו של צדיק [כיצד] כתלו שבין רשע לבין צדיק נראה נגע בביתו של רשע בכתלו [שבינו לבין הצדיק נמצא סותרין כתלו] של צדיק בעונו של רשע. (רבי ישמעאל בנו של ר׳ יוחנן בן ברוקה אומר) אוי לרשע אוי לשכינו (עונותיו של רשע גרמו לסתור כתלו של צדיק):

NITTAI THE ARBELITE SAID: KEEP FAR FROM A BAD NEIGHBOUR, ASSOCIATE NOT WITH THE WICKED, AND ABANDON NOT BELIEF IN RETRIBUTION. KEEP FAR FROM A BAD NEIGHBOUR. It is all one whether the neighbour is within or without your house or in a [nearby] field; for leprosy affects only the house of the wicked, as it is stated, His own iniquities shall ensnare the wicked. It teaches that leprosy is caused only through the iniquity of the wicked. Indeed, the sins of the wicked cause the righteous man’s wall to be pulled down. For instance, where there is a party-wall between the house of the wicked and the righteous, and a plague-spot appears in the party-wall on the side of the wicked man’s house [so that the wall must be demolished], the result is that the righteous man’s wall is pulled down through the iniquity of the wicked. R. Ishmael, the son of R. Joḥanan b. Beroḳah, said: Woe to the wicked and woe to his neighbour, since the sins of the wicked cause the righteous man’s wall to be pulled down.

Avot DeRabbi Natan 9:1 · The Minor Tractates of the Talmud, trans. A. Cohen, London: Soncino Press, 1965

יהודה בן טבאי ושמעון בן שטח קבלו מהם. יהודה בן טבאי אומר אל תעש עצמך כעורכי הדיינין. וכשיהיו בעלי דינין עומדין לפניך יהיו בעיניך כרשעים וכשנפטרים מלפניך יהיו בעיניך כזכאין כשקבלו עליהם את הדין:

JUDAH B. ṬABBAI AND SIMEON B. SHEṬAḤ RECEIVED THE TRADITION FROM THE PRECEDING. JUDAH B. ṬABBAI SAID: ACT NOT AS THOSE THAT WOULD INFLUENCE THE JUDGES; AND WHEN THE SUITORS STAND BEFORE YOU LET THEM BE AS WRONGDOERS IN YOUR SIGHT, AND WHEN THEY HAVE DEPARTED LET THEM BE AS INNOCENT IN YOUR SIGHT, ONCE THEY HAVE ACCEPTED THE JUDGMENT.

Avot DeRabbi Natan 10:1 · The Minor Tractates of the Talmud, trans. A. Cohen, London: Soncino Press, 1965

שמעיה ואבטליון קבלו מהם שמעיה אומר אהוב את המלאכה ושנא את הרבנות ואל תתוודע לרשות. אהוב את המלאכה כיצד מלמד שיהא אדם אוהב את המלאכה ואל יהיה שונא את המלאכה כשם שהתורה נתנה בברית כך המלאכה נתנה בברית שנא׳ (שמות כ׳:ט׳-י׳) ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך ויום השביעי שבת לה׳ אלהיך. ר״ע אומר עתים שאדם עושה מלאכה ומתנצל מן המיתה ועתים שאין אדם עושה מלאכה ומתחייב מיתה לשמים. כיצד ישב אדם כל השבוע ולא עשה מלאכה ולע״ש אין לו מה יאכל היו לו מעות של הקדש בתוך ביתו ונטל מהם ואכל מתחייב מיתה לשמים. אבל אם היה פועל והולך בבנין בית המקדש אע״פ שנתנו לו מעות של הקדש בשכרו ונטל מהם ואכל מתנצל מן המיתה. רבי דוסתאי אומר מניין שאם לא עשה מלאכה כל ששה שיעשה כל שבעה הרי שישב כל ימות השבת ולא עשה מלאכה ולערב שבת אין לו מה שיאכל הלך ונפל בין הגייסות ותפשוהו ואחזו אותו בקולר ועשו בו מלאכה בשבת כל זאת שלא עשה כל ששה. ר״ש בן אלעזר אומר אף אדם הראשון לא טעם כלום עד שעשה מלאכה שנא׳ (בראשית ב׳:ט״ו) ויניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה והדר מכל עץ הגן אכול תאכל. ר״ט אומר אף הקב״ה לא השרה שכינתו על ישראל עד שעשו מלאכה שנאמר (שמות כ״ה:ח׳) ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם רבי יהודה בן בתירא אומר מי שאין לו מלאכה לעשות מה יעשה אם יש לו חצר חרבה או שדה חרבה ילך ויתעסק בה שנאמר ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך ומה תלמוד לומר ועשית כל מלאכתך להביא את מי שיש לו חצרות או שדות חרבות ילך ויתעסק בהן ר׳ [טרפון] אומר (אין אדם מת) אלא מתוך הבטלה (שנאמר (בראשית מ״ט:ל״ג) ויגוע ויאסף אל עמיו [רבי יוסי הגלילי אומר] הרי שנכפה ונפל על אומן שלו ומת הא אינו מת אלא מתוך הבטלה) היה עומד על ראש הגג [ועל ראש הבירה ועל ראש הבניין] [(ועל שפת הנהר)] ונפל ומת אינו מת אלא מתוך הבטלה. (שכן) שמענו לאנשים ולנשים מניין שנא׳ (שמות ל״ו:ו׳) איש ואשה אל יעשו עוד מלאכה לתרומת הקדש לטפלים מניין שנאמר (שם) ויכלא העם מהביא. א״ר נתן בשעה שנתעסק משה במלאכת המשכן לא רצה ליטול עצה מנשיאי ישראל והיו נשיאי ישראל יושבין ושותקין ואומרים עכשיו יצטרך לנו משה. כיון ששמעו שהעבירו קול במחנה שנאמר והמלאכה היתה דים אמרו אוי לנו שלא היה לנו שותפות במלאכת המשכן עמדו והוסיפו דבר גדול מעצמם שנא׳ (שמות ל״ה:כ״ז) והנשיאים הביאו את אבני השהם:

SHEMAIAH AND ABṬALYON RECEIVED THE TRADITION FROM THE PRECEDING. SHEMAIAH SAID: LOVE WORK AND HATE PUBLIC OFFICE, AND BECOME NOT KNOWN TO THE RULING POWER. LOVE WORK. What does this mean? It teaches [22b] that a man should love work and not hate it; for just as the Torah was given [to man] by a covenant, so work too was given by a covenant, as it is stated, Six days shalt thou labour and do all thy work; but the seventh day is a sabbath unto the Lord thy God. R. ‘Aḳiba said: There are times when a man does work [on the Sabbath] and escapes the penalty of death, and there are times when a man does no work [on the Sabbath] and incurs death by Heaven. How can this be? If a man sat the whole week doing no work and on the eve of the Sabbath, having nothing to eat, took of the sacred money which is in his possession and used it for his needs, he thereby incurred the penalty of death by Heaven. On the other hand, if he is at work on the Temple building, although he receives sacred money in payment which he uses for his needs, he escapes the penalty of death. R. Dosethai said: When do we find that if a man does no work all the six days he will eventually have to work all the seven days? If he is idle all the days of the week doing no work, when the Sabbath eve arrives he will have nothing to eat. He then goes forth and joins a band of robbers; he is caught and put in chains, and is now compelled to work [also] on the Sabbath. All this is the sequel of his not working during the six days of the week. R. Simeon b. Eleazar said: Even Adam, the first man, did not taste a morsel until he had done some work, as it is stated, And He put him into the garden of Eden to dress it and to keep it, and only then [is it recorded], Of every tree of the garden thou mayest freely eat. R. Ṭarfon said: Even the Holy One, blessed be He, did not cause His Presence to dwell in Israel until they had performed some work, as it is stated, And let them make Me a sanctuary, that I may dwell among them. R. Judah b. Bathyra said: What should a man do when he has no work to undertake? If he has a dilapidated courtyard or a waste field let him go and attend to it; for it is stated, Six days shalt thou labour, and do all thy work. Why does the verse add the words and do all thy work? To include the case of a man who has dilapidated courtyards or waste fields, that he should go and occupy himself with them. R. Jose said: No man dies except in idleness, as it is stated, And he expired, and was gathered unto his people. Hence if a man had a seizure, came under the care of his physician and died, he only died because he was in idleness. If a man was standing [idly] on the top of a roof or a castle or a building or by the river’s edge and fell and died, he only died because he was in idleness. We have heard this in connection with men, but whence in connection with women? As it is stated, Let neither man nor woman make any more work for the offering of the sanctuary. And whence in connection with children? As it is stated, So the people were restrained from bringing. R. Nathan said: At the time that Moses was engaged upon the work of the Tabernacle, he declined to consult with the princes of Israel. Consequently they sat in silence, thinking to themselves, ‘The time will soon come when Moses will have need of us’. When they heard the proclamation made in the camp which declared, The stuff they had was sufficient, they exclaimed, ‘Alas, we have had no share in the work of the Tabernacle!’ They arose and added a large contribution of their own accord, as it is stated, And the rulers brought the onyx stones.

Avot DeRabbi Natan 11:1 · The Minor Tractates of the Talmud, trans. A. Cohen, London: Soncino Press, 1965

הלל ושמאי קבלו מהם הלל אומר הוי מתלמידיו של אהרן אוהב שלום ורודף שלום ומשים שלום בין איש לאשתו [אוהב את הבריות] ומקרבן לתורה. הוא היה אומר נגד שמא אבד שמיה ודלא מוסיף יסיף ודלא יליף קטלא חייב ודאישתמש בתגא חלף:

Avot DeRabbi Natan 12:1 · Sefaria Community Translation

שמאי אומר עשה תורתך קבע אמור מעט ועשה הרבה והוי מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות:

Shammai said: Make your Torah [study] a fixed thing, say little and do much, and greet everyone with a pleasant disposition.

Avot DeRabbi Natan 13:1 · Sefaria Community Translation

רבן יוחנן בן זכאי קבל מהלל ומשמאי. שמונים תלמידים היו להלל הזקן שלשים מהן ראויין שתשרה שכינה עליהן כמשה רבינו אלא שאין דורן ראוי לכך שלשים מהן ראויין לעבר שנה ועשרים בינוניים. גדול שבכולם יונתן בן עוזיאל קטן שבכולן רבן יוחנן בן זכאי ואמרו עליו על רבן יוחנן בן זכאי שלא הניח מקרא ומשנה גמרא הלכות ואגדות תוספתות דקדוקי תורה ודקדוקי סופרים וכל המדות של חכמים וכל דבר ודבר שבתורה לא הניח שלא למד לקיים מה שנא׳ (משלי ח׳:כ״א) להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא:

Avot DeRabbi Natan 14:1 · Sefaria Community Translation

והם אמרו שלשה דברים רבי אליעזר אומר יהי כבוד חבירך חביב עליך כשלך. אל תהי נוח לכעוס. שוב יום אחד לפני מיתתך. יהי כבוד חבירך חביב עליך כשלך כיצד מלמד שכשם שרואה את כבודו כך יהא אדם רואה את כבוד חבירו וכשם שאין אדם רוצה שיהא שם רע על כבודו כך יהא אדם רוצה שלא להוציא שם רע על כבודו של חברו. ד״א יהי כבוד חבירך חביב עליך כשלך כיצד בזמן שיש לו לאדם מאה רבוא ונוטלים את כל ממונו אל יפגום את עצמו בשוה פרוטה:

THEY EACH SAID THREE THINGS. R. ELIEZER SAID: LET THE HONOUR OF YOUR FELLOW BE DEAR TO YOU AS YOUR OWN; BE NOT EASILY MOVED TO ANGER; REPENT ONE DAY BEFORE YOUR DEATH. LET THE HONOUR OF YOUR FELLOW BE DEAR TO YOU AS YOUR OWN. What does this mean? It teaches that as a man regards his own honour, so should he regard the honour of his fellow; and as a man would not wish to see an ill report spread about his own honour, so should he not wish to see an ill report spread about the honour of his fellow. Another interpretation of LET THE HONOUR OF YOUR FELLOW BE DEAR TO YOU AS YOUR OWN: Thus if a man once possessed a million and is now deprived of all his wealth, he should not lose his self-respect even to the slightest degree.

Avot DeRabbi Natan 15:1 · The Minor Tractates of the Talmud, trans. A. Cohen, London: Soncino Press, 1965

רבי יהושע אומר עין הרע ויצר הרע ושנאת הבריות מוציאין את האדם מן העולם. עין הרע כיצד מלמד שכשם שאדם רואה את ביתו של עצמו כך יהא רואה ביתו של חבירו. וכשם שאדם רוצה שלא להוציא שם רע על אשתו ובניו כך יהא אדם רוצה שלא להוציא שם רע על אשת חבירו ועל בניו של חבירו. ד״א עין הרע כיצד שלא תהא עינו של אדם צר במשנתו של חבירו. מעשה באחד שהיה עינו צרה במשנתו של חבירו נתקצרו חייו ונפטר והלך לו:

R. JOSHUA SAID: THE EVIL EYE, THE EVIL INCLINATION, AND THE HATRED OF MANKIND DRIVE A MAN OUT OF THE WORLD. THE EVIL EYE. What does this mean? It teaches that as a man regards his own house, so he should regard the house of his fellow; and as a man would not wish an evil report spread about his wife and children, so he should not wish an evil report spread about his fellow’s wife and children. Another interpretation. What is meant by THE EVIL EYE? It teaches that no man should begrudge the learning of his fellow. The story is told of a man who looked with a grudging eye upon his colleague’s learning that his life was cut short and he departed [prematurely from the world].

Avot DeRabbi Natan 16:1 · The Minor Tractates of the Talmud, trans. A. Cohen, London: Soncino Press, 1965

רבי יוסי אומר יהי ממון חבירך חביב עליך כשלך (והתקן עצמך ללמוד תורה שאינה ירושה לך):

R. JOSE SAID: LET THE PROPERTY OF YOUR FELLOW BE AS DEAR TO YOU AS YOUR OWN; FIT YOURSELF FOR THE STUDY OF THE TORAH, SINCE IT DOES NOT COME TO YOU BY INHERITANCE.

Avot DeRabbi Natan 17:1 · The Minor Tractates of the Talmud, trans. A. Cohen, London: Soncino Press, 1965

ולנגדן היה ר' יהודה הנשיא מונה שבחן של חכמים של רבי טרפון של ר״ע ושל ר״א בן עזריה ושל ר' יוחנן בן נורי ושל ר׳ יוסי הגלילי. לרבי טרפון קרא לו גל אבנים וי״א גל של אגוזים כיון שנוטל אדם אחד מהן כולן מתקשקשין ובאין זה על זה כך היה ר' טרפון דומה בשעה שת״ח נכנס אצלו וא״ל שנה לי מביא לו מקרא ומשנה מדרש הלכות ואגדות כיון שיצא מלפניו היה יוצא מלא ברכה וטוב. לר׳ עקיבא קרא לו אוצר בלום למה רבי עקיבא דומה לפועל שנטל קופתו ויצא לחוץ מצא חטים מניח בה מצא שעורים מניח בה כוסמין מניח בה פולין מניח בה עדשים מניח בה כיון שנכנס לביתו מברר חטים בפני עצמן שעורים בפני עצמן כוסמין בפני עצמן פולין בפני עצמן עדשים בפני עצמן. כך עשה ר׳ עקיבא ועשה כל התורה טבעות טבעות. לר״א בן עזריה קרא לו קופה של רוכלים ולמה היה ר׳׳א דומה לרוכל שנטל קופתו ונכנס למדינה ובאו בני המדינה ואמרו לו שמן טוב יש עמך פלייטון יש עמך אפרסמון יש עמך ומוצאין הכל עמו כך היה ר״א בן עזריה בזמן שת״ח נכנס אצלו שאלו במקרא אומר לו במשנה אומר לו במדרש אומר לו בהלכות אומר לו בהגדות אומר לו כיון שיצא מלפניו הוא מלא טוב וברכה:

Likewise R. Judah the Prince used to recount the praises of the following Sages: R. Ṭarfon, R. ‘Aḳiba, R. Eleazar b. Azariah, R. Joḥanan b. Nuri and R. Jose the Galilean. R. Ṭarfon he described as a heap of stones (another version: a heap of nuts). When a man removes one, they all topple and fall over each other. So it was with R. Ṭarfon; whenever a disciple came to him and said, ‘Teach me’, he would produce for him [instruction in] Scripture, Mishnah, Midrash, halakoth and ’aggadoth. When that disciple departed, he left laden with blessing and [intellectual] wealth. R. ‘Aḳiba he described as a treasury with compartments. To what may [25b] R. ‘Aḳiba be compared? To a pedlar who takes his sack and goes into a field. When he finds wheat he drops it in the sack; similarly when he finds barley, spelt, beans and lentils he drops them all in the sack. On returning home he sorts them all out, putting the wheat apart, the barley apart, the spelt, the beans, the lentils all apart. Such was the practice of R. ‘Aḳiba: he sorted all the Torah [he amassed] into its various compartments. R. Eleazar b. Azariah he described as a perfumer’s chest. To what may R. Eleazar be compared? To a perfumer who takes his chest with him and enters a city. The townsfolk come out and enquire, ‘Have you fine oil? Have you spikenard oil? Have you balsam oil?’ and find that he has everything [they require]. So it was with R. Eleazar b. Azariah. When a disciple came to him and enquired about Scripture he enlightened him, about Mishnah he enlightened him, about Midrash or halakoth or ’aggadoth he enlightened him. When the disciple departed he left laden with [intellectual] wealth and blessing.

Avot DeRabbi Natan 18:1 · The Minor Tractates of the Talmud, trans. A. Cohen, London: Soncino Press, 1965

עקביא בן מהללאל אומר כל הנותן ארבעה דברים אל לבו שוב אינו חוטא מאין הוא בא ולאן הוא הולך ומה עתיד להיות ומי הוא דיינו [מאין הוא בא ממקום חושך ולאן הולך למקום חושך ואפילה ומה עתיד להיות עפר רמה ותולעה ומי הוא דיינו] מלך מלכי המלכים הקב׳׳ה:

‘Aḳabya b. Mahalalel said: Whosoever takes four things to heart will never sin: whence he came, whither he is going, what he is destined to become, and who is his Judge. ‘Whence he came’—from a place of darkness; ‘whither he is going’—to a place of thick darkness; ‘what he is destined to become’—dust, worms and maggots; ‘and who is his Judge’—the King of kings, the Holy One, blessed be He.

Avot DeRabbi Natan 19:1 · The Minor Tractates of the Talmud, trans. A. Cohen, London: Soncino Press, 1965

רבי חנניה סגן הכהנים אומר כל הנותן ד״ת על לבו מבטלין ממנו הרהורי חרב הרהורי רעב הרהורי שטות הרהורי זנות הרהורי יצר הרע הרהורי אשת איש הרהורי דברים בטלים הרהורי עול בשר ודם שכן כתוב בספר תלים על ידי דוד מלך ישראל שנא׳ (תהילים י״ט:ט׳) פקודי ה׳ ישרים משמחי לב מצות ה׳ ברה מאירת עינים. וכל שאינו נותן דברי תורה על לבו נותנין לו הרהורי חרב הרהורי רעב הרהורי שטות הרהורי זנות הרהורי יצר הרע הרהורי אשת איש הרהורי דברים בטלים הרהורי עול בשר ודם שכך כתוב במשנה תורה על ידי משה רבינו (דברים כ״ח:מ״ו-מ״ז) והיו בך לאות ולמופת ובזרעך עד עולם תחת אשר לא עבדת את ה׳ אלהיך בשמחה ובטוב לבב מרוב כל ועבדת את אויביך אשר ישלחנו יי׳ בך ברעב ובצמא ובעירום ובחוסר כל. ברעב כיצד (בזמן שאדם תואב) לאכול פת שעורים ואינו מוצא אויביו מבקשין ממנו פת נקיה ובשר שמן. ובצמא כיצד בזמן שאדם מתאוה לשתות טפה של חומץ טפה של שכר ואינו מוצא אויביו מבקשין ממנו יין משובח שבכל המדינות. ובעירום כיצד בזמן שאדם יבא ללבוש חלוק של צמר או של פשתן ואינו מוצא אויביו מבקשין ממנו השיראין והכלך שבכל המדינות. ובחוסר כל בלא נר ובלא סכין ובלא שלחן. דבר אחר בחוסר כל בלא חומץ ובלא מלח זו היא קללה שמקללין בני אדם אל יהא לך חומץ ומלח בתוך ביתך. הוא היה אומר (שיר השירים א׳:ו׳) אל תראוני שאני שחרחורת ששזפתני השמש אלו כל בנות שביהודה שפרקו עולו של הקדוש ברוך הוא מעליהם והמליכו עליהם מלך בשר ודם. דבר אחר בני אמי נחרו בי זה משה שהרג את המצרי שנא' (שמות ב׳:י״א) ויהי בימים ההם ויגדל משה ויצא אל אחיו וירא בסבלותם [וגו'] ויפן כה וכה וירא כי אין איש מה ת"ל כי אין איש מלמד שהושיב לו משה סנהדראות של מלאכי השרת ואמר להם אהרוג את זה אמרו לו הרוג וכי בחרב הרגו והלא במאמר הרגו שנא' (שם) הלהרגני אתה אומר כאשר הרגת את המצרי מלמד שהרגו בשם. (ד"א) בני אמי נחרו בי זה משה שברח למדין שנא' (שם) וישמע פרעה את הדבר הזה ויבקש להרוג את משה ויברח משה מפני פרעה וישב בארץ מדין וישב על הבאר ויבאו הרועים ויגרשום ויקם משה ויושיען וישק את צאנם בא משה וישב עליהם בדין אמר להם מנהגו של עולם אנשים ממלאין ונשים משקות כאן נשים דולות ואנשים משקין עוות הדין יש כאן (חייבין בדין חייבין לשעה) ויש אומרים כל זמן שהיה משה עומד על שפת הבאר היו המים צפין ועולין לקראתו וכיון שחזר חזרו המים לאחוריהם באותה שעה אמר אוי לי שהנחתי את עמי ובאתי לדור עם כותים. ד"א בני אמי נחרו בי אלו ישראל שעשו את העגל שבתחילה אמרו (שם כד) כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע חזרו ואמרו אלה אלהיך ישראל (שם לב) דבר אחר בני אמי נחרו בי אלו מרגלים שהוציאו דבת הארץ וגרמו להם לישראל שיפלו פגריהם במדבר שנאמר (במדבר י״ד:כ״ט) במדבר הזה יפלו פגריכם. (שיר השירים א׳:ו׳) שמוני נוטרה את הכרמים אמר הקב"ה מי גרם לי להיטיב לכותים אלא ישראל (שכל זמן) שכותים שרויין בטוב הם דחופים ונזופים ומטולטלים. דבר אחר שמוני נוטרה את הכרמים אלו ישראל שגלו לבבל עמדו עליהם נביאים שביניהם ואמרו להם הפרישו תרומות ומעשרות אמרו להם כל עצמינו לא גלינו מארצנו אלא עד שלא הפרשנו תרומות ומעשרות ועכשיו אתם אומרים לנו שנפריש תרומות ומעשרות [לכך נאמר שמוני נוטרה את הכרמים]:

Rabbi Hananya, deputy of the priests, would say: Anyone who takes words of Torah to heart is no longer troubled by thoughts of destruction, thoughts of hunger, foolish thoughts, lustful thoughts, thoughts of temptation, thoughts of another man’s wife, thoughts of meaningless things, or thoughts of human burden. So it was written in the book of Psalms by King David (Psalms 19:9), “The precepts of the Eternal are true, bringing joy to the heart. The commandments of the Eternal are clear, illuminating the eyes.” But anyone who does not take words of Torah to heart is troubled by thoughts of destruction, thoughts of hunger, foolish thoughts, lustful thoughts, thoughts of temptation, thoughts of another man’s wife, thoughts of meaningless things, and thoughts of human burden. So it was written in Deuteronomy (28:46–48) by Moses our teacher, “They will be a sign and a proof against you and your offspring for all time. Because you would not serve the Eternal your God with joy and gladness over the abundance of everything. You will have to serve, in hunger and in thirst, naked and lacking everything.” “In hunger.” How so? (When a person wishes) to eat even barley bread, but has nothing, and then his enemies come and ask him for wheat bread and fatty meat. “In thirst.” How so? When a person wishes he could drink just a drop of vinegar, or beer, but has nothing, and then his enemies come and ask him for the finest wine in the land. “Naked.” How so? When a person wants to wear a wool or linen shirt, but has nothing, and then his enemies come and ask him for the finest silk in the land. “Lacking everything.” Without a candle, without a knife, and without a table. Another interpretation of “lacking everything”: Without vinegar and without salt. For this is a curse that people often give: May there be no vinegar or salt in your house! He would also say (with regard to Song of Songs 1:6): “Do not look at me, for I am blackened, scorched by the sun.” These are all the cities in Yehudah who cast off the yoke of the Holy Blessed One, and accepted human kingship upon themselves. [The verse continues:] “My mother’s children were angry with me.” This is Moses, who killed the Egyptian, as it says (Exodus 2:11–12), “Sometime after that, when Moses had grown older, he went out among his brothers and saw what they were enduring…and he turned this way and that, and saw that there was no one there.” What do we learn from “there was no one there”? This teaches that Moses brought the question before the council of angels who serve God, and asked them: Shall I kill this man? They said to him: Yes, kill him. And did Moses kill him with a sword? No, he killed him with words, as it says (Exodus 2:14), “Are you saying you will kill me, just as you killed the Egyptian?” This teaches that Moses killed him by saying the [Ineffable] Name of God. (Another interpretation of) “My mother’s children are angry with me”: this is Moses, who fled to Midian, as it says (Exodus 2:15,17), “Pharaoh heard what happened, and sought to kill Moses, and Moses fled from Pharaoh. He arrived in the land of Midian, and sat down by a well…And some shepherds came and tried to drive [Jethro’s daughters] away. And Moses got up and saved them, and gave water to their flocks.” Then Moses came and sat among them to render judgment. He said: The general practice in the world is for men to fill the buckets and women to give water to the animals. Here, women draw the water and men give the water to the animals. There is a perversion of justice in this place! (They are guilty by law, and have become guilty through this incident.) Some say that the whole time Moses was standing near the mouth of the well, the water was bubbling up to meet him, and when he left, the water went back down. Then Moses said: Woe is me! For I have left my people and come to live among these heathens. Another interpretation of “My mother’s children are angry with me”: This is Israel, who made the Golden Calf. At first, they said (Exodus 24:7), “Everything the Eternal has said, we will do and we will understand.” And then they went back and said (Exodus 32:4), “These are your gods, Israel!” Another interpretation of “My mother’s children are angry with me”: These are the spies, who slandered the land and caused Israel to die in the desert, as it says (Numbers 14:29), “In this desert your carcasses will fall.” “They made me guard the vineyards” (Song of Songs 1:6). The Holy Blessed One said: Who is it that caused Me to favor the heathens? Israel! (For while) the heathens live well, [Israel] are oppressed, scorned, and scattered about. Another interpretation of “They made me guard the vineyards”: This is Israel, who were exiled to Babylon. And prophets rose among them and told them to separate their donations and tithes. The people said to them: We were exiled because we did not separate our donations and tithes, and now you tell us we should separate them? [And that is why it says, “They made me guard the vineyards.”]

Avot DeRabbi Natan 20:1 · Sefaria Community Translation

רבי דוסא בן הרכינס אומר שינה של שחרית ויין של צהרים וכו'. שינה של שחרית כיצד מלמד שלא יתכוון אדם לישן עד שתעבור עליו זמן ק"ש שאם ישן עד שתעבור עליו זמן ק"ש נמצא בטל מן התורה שנאמר (משלי כ״ו:י״ד-ט״ו) (הדלת תסוב על צירה ועצל על מטתו) אמר עצל שחל בדרך ארי בין הרחובות. יין של צהרים כיצד מלמד שלא יתכוון אדם לשתות יין בצהרים שכל זמן שאדם שותה יין בצהרים נמצא בטל מכל התורה כולה שנא' (קהלת י׳:ט״ז-י״ז) אי לך ארץ שמלכך נער ושריך בבקר יאכלו ואומר (שם) אשריך ארץ שמלכך בן חורים (וגו'). ואיזו אותו עת הוי אומר לעתיד לבא שנאמר (ישעיהו ס׳:כ״ב) אני יי' בעתה אחישנה. ואומר (במדבר כ״ג:כ״ג) כעת יאמר ליעקב ולישראל וגו' כך אמר הקב"ה לבלעם כעת ולא בעת [לא] בעת שאתה עומד בתוכה [אלא] כעת שאני עתיד לעשות להם גאולה לישראל. שיחת ילדים כיצד מלמד שלא יתכוון אדם בשעה שהוא שונה בביתו לשוח עם אשתו עם בניו ועם בנותיו שכל זמן שאדם יושב בתוך ביתו ושונה ומשיח עם בניו ובני ביתו נמצא בטל מן התורה שנא' (יהושע א׳:ח׳) לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה. וישיבת בתי כנסיות של עמי הארץ כיצד מלמד שלא ישב אדם עם יושבי קרנות בשוק ונמצא בטל מן התורה שנאמר (תהילים א׳:א׳) אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים [כי אם בתורת ה' חפצו] רבי מאיר אומר ומה תלמוד לומר ובמושב לצים (לא ישב) אלו תרטיאות של לצים (שבהן דנין דיני נפשות להמית). שנא' (שם כו) שנאתי קהל מרעים ועם רשעים לא אשב. (ואין מרעים אלא רשעים שנא' כי מרעים יכרתון ומה הוא פורענותן לעתיד לבא שנאמר) (מלאכי ג׳:י״ט) כי הנה היום בא בוער כתנור והיו כל זדים וכל עושה רשעה קש. ואין זדים אלא לצים שנא' (משלי כ״א:כ״ד) זד יהיר לץ שמו:

R. DOSA B. HARKINAS SAID: MORNING SLEEP, AND MIDDAY WINE, [AND CHILDREN’S TALK, AND SITTING IN THE MEETING-HOUSES OF THE IGNORANT] DRIVE A MAN OUT OF THE WORLD. MORNING SLEEP—what does this mean? It teaches that a man should not wilfully sleep late so that the time-limit for the recital of the Shema‘ passes; for if he sleep late so that the time-limit for reciting the Shema‘ passes he consequently neglects the study of the Torah, as it is stated, The sluggard saith: There is a lion in the way; yea, a lion is in the streets. The door is turning upon its hinges, and the sluggard is still upon his bed. MIDDAY WINE—what does this mean? It teaches that a man should not form the habit of drinking wine at midday; for when he drinks wine at midday, the consequence is that he neglects the [study of the] whole Torah, as it is stated, Woe to thee, O land, when thy king is a boy, and thy princes feast in the morning. And it continues, Happy art thou, O land, when thy king is a free man, [and thy princes eat in due season!]. And when is that due season? You must say that it is in the time to come, as it is stated, I the Lord will hasten it in its due season. Scripture also states, Like the time it will be said of Jacob and of Israel: What hath God wrought! Thus said the Holy One, blessed be He, to Balaam: Like the time (ka‘eth), and not ‘in the time’ (ba‘eth)—not in the time in which you live, but like the time when I am about to bring deliverance to Israel. CHILDREN’S TALK—what does this mean? It teaches that a man should not make a practice of sitting and studying at home; because when a man sits and studies at home and engages in conversation with his children and members of his household, the outcome is that he neglects the Torah; and it is stated, This book of the law shall not depart out of thy mouth, but thou shalt meditate therein day and night. AND SITTING IN THE MEETING-HOUSES OF THE IGNORANT—what does this mean? It teaches that a man should not sit with idlers in the market-place; [for when a man sits with idlers in the market-place] it follows that he neglects the Torah, as it is stated, Happy is the man that hath not walked in the counsel of the wicked nor stood in the way of sinners, nor sat in the seat of the scornful. But his delight is in the law of the Lord. R. Meir said: What does the verse mean by nor sat in the seat of the scornful? It refers to the theatres and circuses of the Gentiles where men are condemned to death, and it is written, I hate the gathering of evil-doers (mere‘im), and will not sit with the wicked. By mere‘im the wicked are meant, as it is stated, For evil-doers (mere‘im) shall be cut off. And what will be their punishment in the hereafter? Even as it is stated, For behold the day cometh, it burneth as a furnace; and all the proud, and all that work wickedness shall be stubble. And by the proud none other are intended but the scorners, as it is stated, A proud and haughty man, scorner is his name.

Avot DeRabbi Natan 21:1 · The Minor Tractates of the Talmud, trans. A. Cohen, London: Soncino Press, 1965

רבי חנינא בן דוסא אומר כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו חכמתו מתקיימת שנא' (תהילים קי״א:י׳) ראשית חכמה יראת ה'. הוא היה אומר כל שמעשיו מרובין וכו' שנא' נעשה ונשמע. אמרו לפני רבן יוחנן בן זכאי חכם וירא חטא מה הוא אמר להם הרי זה אומן וכלי אומנתו בידו חכם ואין ירא חטא מהו אמר להם הרי זה אומן ואין כלי אומנתו בידו. ירא חטא ואין חכם מהו אמר להם אין זה אומן אבל כלי אומנתו בידו. ראב"ע אומר אם אין תורה אין דרך ארץ וכו' הוא היה אומר אדם שיש בו מעשים טובים ולמד תורה הרבה למה הוא דומה לאילן שעומד על המים ענפיו מועטין ושרשיו מרובין אפי' ארבע רוחות העולם באות ונושבות בו אין מזיזין אותו ממקומו שנאמר (תהילים א׳:ג׳) [ירמיהו י״ז:ח׳] והיה כעץ שתול על (פלגי) מים וגו'. אדם שאין בו מעשים טובים ולמד תורה למה הוא דומה לאילן שעומד במדבר ענפיו מרובין ושרשיו מועטין כשרוח נושבת בו עוקרתו והופכתו על פניו שנא' (ירמיהו י״ז:ו׳) והיה כערער בערבה וגו'. רבן גמליאל אומר עשה לך רב וקנה לך חבר. רב לחכמה וחבר ללמוד והסתלק מן הספיקות ואל תרבה לעשר אומדות:

R. ḤANINA B. DOSA SAID: HE WHOSE FEAR OF SIN COMES BEFORE HIS WISDOM, HIS WISDOM SHALL ENDURE; [BUT HE WHOSE WISDOM COMES BEFORE HIS FEAR OF SIN, HIS WISDOM SHALL NOT ENDURE,] as it is stated, The fear of the Lord is the beginning of wisdom. HE USED TO SAY: HE WHOSE DEEDS EXCEED [HIS WISDOM, HIS WISDOM SHALL ENDURE; BUT HE WHOSE WISDOM EXCEEDS HIS DEEDS, HIS WISDOM SHALL NOT ENDURE,] as it is stated, We will do and obey. Rabban Joḥanan b. Zakkai was asked, ‘How would you describe the man who is both learned and sin-fearing?’ He replied, ‘He is a craftsman who has the tools of his craft in his hand’. ‘And the man who is learned but not sin-fearing?’ He replied, ‘He is a craftsman who has not the tools of his craft in his hand’. ‘And the man who is sin-fearing but not learned?’ He replied, ‘He is no craftsman though he has the craftsman’s tools in his hand’. R. ELEAZAR B. AZARIAH SAID: WHERE THERE IS NO TORAH THERE ARE NO MANNERS, etc. He used to say: A man who has good deeds to his credit and has learnt much Torah, to what is he like? To a tree planted by the waters, whose branches are few but whose roots are many, so that even if the four winds of the world come and blow against it they cannot move it from its place; as it is stated, For he shall be as a tree planted by the waters, etc. But he who has no good deeds to his credit and yet has learnt much Torah, to what is he like? To a tree planted in the desert, whose branches are many but whose roots are few, so that when the wind blows against it, it uproots and overturns it; as it is stated, For he shall be like a tamarisk in the desert, etc. Rabban Gamaliel said: Provide yourself with a teacher and get a companion: a teacher for wisdom and a companion for study. Remove yourself from all doubt, and do not make a habit [26b] of tithing by guesswork.

Avot DeRabbi Natan 22:1 · The Minor Tractates of the Talmud, trans. A. Cohen, London: Soncino Press, 1965

בן זומא אומר איזהו חכם הלומד מכל אדם שנא׳ (תהילים קי״ט:צ״ט) מכל מלמדי השכלתי איזו עלוב שבעלובים זה שהוא עלוב כמשה רבינו שנאמר (במדבר י״ב:ג׳) והאיש משה עניו מאד. איזו עשיר שבעשירים זה ששמח בחלקו שנאמר (תהילים קכ״ח:ב׳) יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך. איזו גבור שבגבורים זהו שכובש את יצרו שנאמר (משלי ט״ז:ל״ב) טוב ארך אפים מגבור ומושל ברוחו מלוכד עיר. וכל הכובש את יצרו מעלין עליו כאילו כבש עיר מלאה גבורים שנאמר (שם כא) עיר גבורים עלה חכם ואין גבורים אלא גבורי תורה שנא׳ (תהילים ק״ג:כ׳) גבורי כח עושי דברו. וי״א מלאכי השרת שנאמר (שם) ברכו ה׳ מלאכיו [גבורי כח וגו'] ויש אומרים מי שעושה שונא אוהבו:

BEN ZOMA SAID: WHO IS WISE? HE THAT LEARNS FROM ALL MEN, AS IT IS STATED, FROM ALL MY TEACHERS HAVE I GOT UNDERSTANDING. Who is the humblest among the humble? He who is humble like Moses our teacher, as it is stated, The man Moses was very meek. WHO IS THE RICHEST AMONG THE RICH? HE WHO REJOICES IN HIS PORTION, AS IT IS STATED, WHEN THOU EATEST THE LABOUR OF THY HANDS, HAPPY SHALT THOU BE, AND IT SHALL BE WELL WITH THEE. WHO IS THE MIGHTIEST AMONG THE MIGHTY? HE WHO SUBDUES HIS PASSIONS, AS IT IS WRITTEN, HE THAT IS SLOW TO ANGER IS BETTER THAN THE MIGHTY; AND HE THAT RULETH HIS SPIRIT THAN HE THAT TAKETH A CITY. Whosoever subdues his passions is accounted as though he conquered a city filled with mighty men, as it is stated, A wise man scaleth the city of the mighty; and the mighty are none other than those who are strong in [the performance of the] Torah, as it is stated, Ye mighty in strength, that fulfil His word. Some say: They are the ministering angels, as it is stated, Bless the Lord, ye angels of His, ye mighty in strength. Others say: [Who is mighty?] Who turns an enemy into his friend.

Avot DeRabbi Natan 23:1 · The Minor Tractates of the Talmud, trans. A. Cohen, London: Soncino Press, 1965

אלישע בן אבויה אומר אדם שיש בו מעשים טובים ולמד תורה הרבה למה הוא דומה לאדם שבונה אבנים מלמטה ואחר כך לבנים אפילו באים מים הרבה ועומדין בצידן אין מחין אותן ממקומן:

Elisha b. ’Abuya said: A man who has good deeds to his credit and has also studied much Torah, to what is he like? To one who builds [a structure and lays] stones below [for the foundation] and bricks above, so that however much water may collect at the side it will not wash it away.

Avot DeRabbi Natan 24:1 · The Minor Tractates of the Talmud, trans. A. Cohen, London: Soncino Press, 1965

בן עזאי אומר כל שדעתו נוחה מפני חכמתו סימן יפה הוא לו. ושאין דעתו נוחה מפני חכמתו סימן רע הוא לו. כל שדעתו נוחה מפני יצרו סימן יפה לו. ושאין דעתו נוחה מפני יצרו סימן רע לו. כל שרוח חכמים נוחה הימנו (בשעת מיתה) סימן יפה לו. שאין רוח חכמים נוחה הימנו סימן רע לו. כל שפניו זקופות למעלה סימן יפה לו. וכל שפניו כבושות למטה סימן רע לו. נתן עיניו בבני אדם סימן יפה לו לא נתן עיניו בבני אדם סימן רע לו. כל שפניו מצהיבות סימן יפה לו. כל שפניו משחירות סימן רע לו. בשעת פטירתו של רבן יוחנן בן זכאי היה מגביה קולו ובוכה אמרו לו תלמידיו רבי עמוד הגבוה נר עולם פטיש החזק מפני מה אתה בוכה אמר להם וכי פני מלך בשר ודם אני הולך להקביל שאם יכעוס עלי אין כעסו אלא בעוה״ז ואם אוסרני אין אסורין אלא בעוה״ז אם ממיתני אין מיתתי אלא בעוה״ז ועוד שאני יכול לפייסו בדברים ולשחדו בממון. הא איני הולך להקביל אלא פני מלך מלכי המלכים הקב״ה שאם יכעוס עלי כעסו בעוה״ז ועולם הבא ועוד שאיני יכול לפייסו בדברים ולשחדו בממון. ועוד שיש לי שתי דרכים אחת לגן עדן ואחת לגיהנם ואיני יודע אם יכרעני לגיהנם או אם יכניסני לגן עדן. ועליו הכתוב אומר (תהילים כ״ב:ל׳) לפניו יכרעו כל יורדי עפר וגו' (במשה הוא אומר ויגוע וימת ויאסף אל עמיו) ואומר (שמות ל״ג:כ״ג) והסירותי את כפי ואומר (יחזקאל ב׳:י׳) ויפרוש אותה לפני והנה כתובה פנים ואחור וכו׳ פנים בעוה״ז ואחור לעולם הבא. דבר אחר פנים יסורין של צדיקים בעוה״ז ושלוותן של רשעים בעוה״ז. ואחור מתן שכרן של צדיקים לעתיד לבא ופורענותן של רשעים בגיהנם. וכתוב אליה קינים והגה והי. קינים זו פורענותן של רשעים בעוה״ז שנא׳ (שם לב) קינה היא וקוננוה בנות הגוים תקוננה אותה. והגה זה מתן שכרן של צדיקים לעתיד לבא שנאמר (תהילים צ״ב:ד׳) עלי עשור ועלי נבל עלי הגיון בכנור. והי זה פורענותן של רשעים לעולם הבא שנא׳ (יחזקאל ז׳:כ״ו) הווה על הווה תבא ושמועה על שמועה תהיה. הוא היה אומר פנו הבית מפני הטומאה והכינו כסא לחזקיה מלך יהודה:

Ben ‘Azzai said: He whose mind is at ease because of his learning, it is a good omen for him; and he whose mind is ill at ease because of his learning, it is a bad omen for him. He whose mind is at ease with his inclination, it is a good omen for him; and he whose mind is ill at ease with his inclination, it is a bad omen for him. Whoever holds the good opinion of the Sages at the hour of his death, it is a good omen for him; but whoever does not hold the good opinion of the Sages, it is a bad omen for him. Whoever [dies] with his face directed upwards it is a good omen; if it is turned downwards it is a bad omen. If his eyes look straight towards the people [about him] it is a good omen; if they do not look towards the people [about him] it is a bad omen. Whoever [dies] with a cheerful countenance it is a good omen; if with a frowning countenance it is a bad omen. When Rabban Joḥanan b. Zakkai was about to depart from this world, he wept aloud. His disciples said to him, ‘Master! Exalted pillar! Light of the world! Mighty hammer! Why do you weep?’ He replied, ‘Is it into the presence of a human king that I am going? If he be angry with me his anger endures only in this world; if he imprison me the imprisonment endures only in this world; and if he kill me my death is only in this world. Moreover, him I can appease with words and bribe with money. Behold, I am going into the Presence of the King of kings, the Holy One, blessed be He. If He be angry with me His anger endures in this world and in the world to come; and Him I cannot appease with words or bribe with money. Furthermore, before me lie two ways, one leading to the Garden of Eden and the other to Gehinnom, and I know not whether I will be condemned to Gehinnom or conducted to the Garden of Eden; and concerning this Scripture declares, All they that go down to the dust shall kneel before Him. Of Moses Scripture states, And he expired, and died, and was gathered to his people. And it further states, And I will take away My hand. It also states, And He spread it before me, and it was written on its face and on its back—face refers to this world and back to the world to come. According to another interpretation face refers to the suffering of the righteous on earth and the prosperity of the wicked in this world, and back to the reward of the righteous in the hereafter and the punishment of the wicked in Gehinnom. And there was written therein lamentations, and sweet music, and woe—lamentations [ḳinim] refers to the punishment of the wicked in this world, as it is stated, This is the lamentation [ḳinah] which shall be chanted; the daughters of the nations shall chant it. Sweet music [hegeh] refers to the reward of the righteous in the hereafter, as it is stated, With an instrument of ten strings, and with the psaltery; with sweet music [higgayon] upon the harp. Woe [he] refers to the punishment of the wicked in the world to come, as it is stated, Calamity [howah] shall come upon calamity, and rumour shall be upon rumour. [In his last utterance] he said, ‘Remove all vessels from the house that they be not defiled, and prepare a throne for Hezekiah king of Judah’.

Avot DeRabbi Natan 25:1 · The Minor Tractates of the Talmud, trans. A. Cohen, London: Soncino Press, 1965

רבי עקיבא אומר סייג לכבוד שחוק. סייג לחכמה שתיקה. סייג לנדרים פרישות. סייג לטהרה קדושה. סייג לענוה יראת חטא:

R. ‘Aḳiba said: A fence to honour is [the avoidance of] jesting, a fence to wisdom is silence, a fence to vows is self-restraint, a fence to purity is holiness, a fence to humility is the fear of sin.

Avot DeRabbi Natan 26:1 · The Minor Tractates of the Talmud, trans. A. Cohen, London: Soncino Press, 1965

רבי יוסי אומר כל המכבד את התורה גופו מכובד על הבריות שנא׳ (שמואל א ב׳:ל׳) כי מכבדי אכבד ובוזי יקלו כי מכבדי אכבד זה פרעה מלך מצרים שנוהג כבוד לפני מי שאמר והיה העולם שיצא בראש פמליא שלו ואמרו לו עבדיו מנהג שבעולם כל המלכים אינם יוצאים אלא אחר פמליא שלהם ואתה יוצא בראש פמליא שלך. אמר להם וכי פני מלך בשר ודם אני הולך להקביל איני הולך להקביל אלא פני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא לפיכך נהג בו הקב״ה כבוד ולא נפרע ממנו אלא הוא בעצמו (שנא' (שיר השירים א׳:ט׳) לסוסתי ברכבי פרעה דמיתיך רעיתי:

Avot DeRabbi Natan 27:1 · Sefaria Community Translation

רבי נתן אומר אין לך אהבה כאהבה של תורה. ואין לך חכמה כחכמה של דרך ארץ ואין לך יופי כיופי של ירושלים. ואין לך עושר כעושר של מדי. ואין לך גבורה כגבורה של פרס. ואין לך זנות כזנות של ערביים. ואין לך גסות כגסות של עילם. ואין לך חנופה כחנופה של בבל שנא׳ (זכריה ה׳:י״א) ויאמר [אלי] לבנות לה בית בארץ שנער. ואין לך כשפים ככשפים של מצרים:

R. Nathan said: There is no love like the love for the Torah, no wisdom like the wisdom of the land of Israel, no beauty like the beauty of Jerusalem, no wealth like the wealth of Media, no might like the might of Persia, no immorality like that of the Arabs, no arrogance like the arrogance of Elam, no hypocrisy like the hypocrisy of Babylon, as it is stated, And he said unto me: To build her a house in the land of Shinar, and no magic like the magic of Egypt.

Avot DeRabbi Natan 28:1 · The Minor Tractates of the Talmud, trans. A. Cohen, London: Soncino Press, 1965

רבי שמעון בן אלעזר אומר משום רבי מאיר אל תרצה את חבירך בשעת כעסו [ואל תנחמהו בשעת אבלו ואל תשאל לו בשעת נדרו] ואל תבא לביתו ביום אידו ואל תשתדל לראותו וכו׳ (יש אומרים) יש לך חבירים מקצתן מוכיחין אותך ומקצתן משבחין אותך אהוב את המוכיחך ושנא את המשבחך מפני שמוכיחך מביאך לחיי העולם הבא והמשבחך מוציאך מן העולם. הוא היה אומר בכל מקום שאדם הולך לבו הולך. עומד לבו עומד. יושב דברים מיושבים כנגדו:

R. SIMEON B. ELEAZAR SAID IN THE NAME OF R. MEIR: DO NOT APPEASE YOUR FELLOW IN THE TIME OF HIS ANGER; DO NOT COMFORT HIM IN THE TIME OF HIS MOURNING; DO NOT QUESTION HIM IN THE HOUR OF HIS VOW; DO NOT ENTER HIS HOUSE IN THE DAY OF HIS CALAMITY; AND DO NOT STRIVE TO SEE HIM [IN THE HOUR OF HIS DISGRACE]. He used to say: If among your colleagues there are some who rebuke you and others who praise you, love him who rebukes you and hate him who praises you; because it is the one who rebukes you that leads you to the life of the world to come, while he who praises you drives you out of the world. He used to say: Wherever a man goes his heart goes there too; wherever he stands his heart stands there too; and wherever he sits his actions confront him.

Avot DeRabbi Natan 29:1 · The Minor Tractates of the Talmud, trans. A. Cohen, London: Soncino Press, 1965

רבי נתן בן יוסף אומר כל המבטל דברי תורה מעושר סופו לבטלה מעוני וכל המקיים ד״ת מעוני סופה לקיימה מעושר. הוא היה אומר תנחומי אבלים וביקור חולים וגמ״ח מביאין טובה לעולם:

R. NATHAN B. JOSEPH SAID: WHOEVER NEGLECTS THE STUDY OF THE TORAH IN THE MIDST OF WEALTH SHALL IN THE END NEGLECT IT IN POVERTY; AND WHOEVER FULFILS THE WORDS OF THE TORAH IN POVERTY SHALL IN THE END FULFIL THEM IN THE MIDST OF WEALTH. [29a] He used to say: Comforting mourners, visiting the sick, and the practice of lovingkindness bring welfare into the world.

Avot DeRabbi Natan 30:1 · The Minor Tractates of the Talmud, trans. A. Cohen, London: Soncino Press, 1965

רבי אחאי בן יאשיה אומר הלוקח תבואה מן השוק למה הוא דומה לתינוק שמתה אמו ומחזירין אותו על פתחי מיניקות אחרות ואינו שבע. הלוקח פת מן השוק למה הוא דומה כאילו חפור וקבור. האוכל משלו דומה לתינוק המתגדל על שדי אמו. הוא היה אומר בזמן שאדם אוכל משלו דעתו מיושבת עליו ואפילו אוכל אדם משל אביו ומשל אמו ומשל בניו אין דעתו מיושבת עליו ואין צריך לומר משל אחרים:

R. Aḥai b. Josiah said: He who buys grain in the market, to what may he be compared? To a child whose mother has died; though it is taken around to the homes of nursing mothers, it is not satisfied. And he who buys bread in the market, to what may he be compared? To a man who digs his own grave. But he who eats of his own produce is like a child reared at his mother’s breast. He used to say: When a man eats of his own labour his mind is at ease. Even when he is dependent upon his father or mother or children, his mind is not at ease; and needless to say when he is dependent upon strangers.

Avot DeRabbi Natan 31:1 · The Minor Tractates of the Talmud, trans. A. Cohen, London: Soncino Press, 1965

עשרה דורות מאדם ועד נח וכי מה הוצרך לבאי עולם לכך אלא ללמדך שכל הדורות היו מכעיסין ובאין ולא הביא הקב״ה עליהם את מי המבול בשביל צדיקים וחסידים שהיו בהם. וי״א כל זמן שהיה מתושלח חי לא ירד מבול לעולם וכשמת מתושלח עוד נתלה להם שבעת ימים לאחר מיתתו שנא׳ (בראשית ז׳:י׳) ויהי לשבעת הימים מה טיבן של שבעת הימים הללו אלו ימי אבלו של צדיק שעיכב את הפורענות. לפיכך נאמר ויהי לשבעת הימים. ד"א ויהי לשבעת הימים מלמד שקבע הקב״ה להם זמן לאחר ק״כ שנה שמא יעשו תשובה ולא עשו ולכך נאמר ויהי לשבעת הימים. ד״א מלמד ששינה עליהם הקב״ה סידורו של עולם והיתה חמה יוצאת ממערב ושוקעת במזרח שמא יבינו ויתייראו ויעשו תשובה ולא עשו לכך נאמר ויהי לשבעת הימים. דבר אחר מלמד שהעריך להם הקב״ה את שולחנו והראה להם טובו מעין העולם הבא כדי שידקדקו הן בעצמן ויאמרו אוי לנו טובה זו שאבדנו וששיחתנו זרענו (מן הארץ) שנא׳ (שם ו) וירא אלהים את הארץ והנה נשחתה וגו':

THERE WERE TEN GENERATIONS FROM ADAM TO NOAH. What need is there for mankind to [know] this? It is to teach you that although those generations provoked Him continually, the Holy One, blessed be He, did not bring the waters of the flood upon them on account of the righteous and pious who were among them. Some say that as long as Methuselah was alive the flood did not descend upon the earth; and even when Methuselah died the flood was yet suspended for them for seven days after his death, as it is stated, And it came to pass after the seven days. What special feature was there about those seven days? They were the days of mourning for that righteous man which stayed the retribution; therefore it is stated, And it came to pass after the seven days. Another interpretation of And it came to pass after the seven days: it teaches that the Holy One, blessed be He, granted them this further respite after the original period of one hundred and twenty years, in which time they might repent; but they did not do so, therefore it is stated, And it came to pass after the seven days. Another interpretation is: the words teach that the Holy One, blessed be He, reversed for them the order of the universe, the sun rising in the west and setting in the east, perchance they would notice it, be awestruck and repent; but they did not do so, therefore it is stated, And it came to pass after the seven days. Another interpretation: The words teach that the Holy One, blessed be He, spread His table before them and showed them His bounty of the kind to be enjoyed in the world to come, so that they might scrutinize themselves and say, ‘Woe to us for all this good which we shall have lost!’ But they corrupted their way upon the earth, as it is stated, And God saw the earth, and, behold, it was corrupt; [for all flesh had corrupted their way upon the earth].

Avot DeRabbi Natan 32:1 · The Minor Tractates of the Talmud, trans. A. Cohen, London: Soncino Press, 1965

עשרה דורות מנח ועד אברהם וכי מה צורך לבאי עולם בכך אלא ללמד שכל אותן הדורות היו מכעיסין לפניו ולא היה אחד מהם שיהלך בדרכי הקב״ה עד שבא אברהם אבינו והלך בדרכי הקב״ה שנא׳ (בראשית כ״ו:ה׳) עקב אשר שמע אברהם בקולי וגו' (וכי תורה אחת שמר והלא תורות הרבה שמר) אלא מלמד שזימן הקב״ה לאברהם אבינו ב׳ כליותיו כשני חכמים והיו מבינות אותו ויועצות אותו ומלמדות אותו חכמה כל הלילה שנא׳ (תהילים ט״ז:ז׳) אברך את ה׳ אשר יעצני אף לילות יסרוני כליותי. ולא עוד אלא שהיה אברהם אבינו עושה צדקה תחלה ואח״כ משפט שנא׳ (בראשית י״ח:י״ט) כי ידעתיו למען אשר יצוה וגו׳ בזמן ששני בעלי דינין באין לפני אברהם אבינו בדין ואמר אחד על חבירו זה חייב לי מנה היה אברהם אבינו מוציא מנה משלו ונותן לו ואמר להם סדרו דינכם לפני וסדרו דינן כיון שא׳ מתחייב לחבירו אמר לזה שבידו המנה תן המנה לחבירך ואם לאו אמר להם חילקו (מה שעליכם) והפטרו לשלום אבל דוד המלך לא עשה כן אלא עושה משפט תחלה ואח״כ עושה צדקה שנא׳ (שמואל ב ח׳:ט״ו) ויהי דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו בזמן שבעלי דינין באין לדין לפני דוד המלך אומר הא׳ זה נתחייב לי מנה אמר להם סדרונו דינכם וסדרו דינם כיון שנתחייב אחד מהם לחבירו מנה היה מוציא מנה משלו ונותן לו ואם לאו אמר להם (חלקו מה שעליכם ו) תפטרו בשלום:

THERE WERE TEN GENERATIONS FROM NOAH TO ABRAHAM. What need is there for mankind to [know] this? It is to teach that all those generations were provoking Him, and there was not one man who would walk in the ways of the Holy One, blessed be He, until Abraham our father came and walked in His ways; as it is stated, Because that Abraham hearkened to My voice, [and kept My charge, My commandments, My statutes, and My laws.] The verse does not say ‘law’ but laws. But whence did he learn them? It teaches you that the Holy One, blessed be He, provided Abraham with two reins which, like two Sages, instructed him, counselled him, and taught him wisdom all the night long, as it is stated, I will bless the Lord who hath given me counsel; yea, in the night seasons my reins instruct me. Moreover, our father Abraham was wont to practise righteousness first and justice afterwards, as it is stated, For I have known him, to the end that he might command [his children and his household after him, that they may keep the way of the Lord, to do righteousness and justice]. Whenever two disputants came before our father Abraham with a lawsuit, the one claiming a mina from the other, he would take out a mina, give it to the defendant, and say to him, ‘Argue your case before me’. After their case had been argued, if [he found that] one was in debt to the other, he would say to the defendant in whose hand was the mina, ‘Pay the mina to your companion’; but if [the claim was] not [proved], he would say to them, ‘Divide it between you and depart in peace’. King David, on the other hand, did not act so; he was wont to do justice first and righteousness afterwards, as it is stated, And David executed justice and righteousness unto all his people. When disputants came before king David with a lawsuit, one claiming a mina from the other, he said to them, ‘Argue your case’. After their case had been argued, if [he found that] one owed a mina to the other, he would take out a mina of his own and give it to the claimant; but if [the claim was] not [proved] he would say to them, ‘Depart in peace’.

Avot DeRabbi Natan 33:1 · The Minor Tractates of the Talmud, trans. A. Cohen, London: Soncino Press, 1965

עשרה נסיונות ניסה הקב״ה את אבותינו ובכולן לא נמצאו שלימים ואלו הן במדבר בערבה מול סוף [בין פארן ובין תפל ולבן וחצירות ודי זהב] (דברים א׳:א׳) במדבר שעשו את העגל שנא׳ (שמות ל״ב:ח׳) עשו להם עגל מסכה בערבה על המים שנא׳ (שם יז) ויצמא שם העם למים. מול סוף על שהמרו על ים סוף (וי״א זה פסלו של מיכה). רבי יהודה אומר המרו על הים המרו בתוך הים שנא׳ (תהילים ק״ו:ז׳) וימרו על ים בים סוף. בין פארן במרגלים (במדבר י״ג:ג׳) וישלח אותם משה ממדבר פארן. בין תופל אלו דברי תיפלות שתפלו על המן. ולבן זה מחלוקתו של קרח. וחצירות על השליו הרי שבעה ובמקום אחר הוא אומר (דברים ט׳:כ״ב) ובתבערה ובמסה ובקברות התאוה. ודי זהב אמר להם (אהרן) דייכם חטא זהב שהבאתם לעגל. ורבי אליעזר בן יעקב אומר די הוא עון זה שלקו ישראל בו מכאן ועד שיחיו המתים:

WITH TEN TRIALS DID THE HOLY ONE, BLESSED BE HE, TEST OUR FATHERS, and in all of them they were not found perfect. They are: In the wilderness, in the Arabah, over against Suph, between Paran and Tophel, and Laban, and Hazeroth, and Di-zahab. In the wilderness: where they made the golden calf, as it is stated, They have made them a molten calf. In the Arabah: [where they murmured] for water, as it is stated, And the people thirsted there for water. Over against Suph: because they rebelled at the Red Sea. Some say that it refers to Micah’s graven image. R. Judah said: They rebelled at the Sea and also while in the Sea, as it is stated, They were rebellious at the sea, even in the Red Sea. Between Paran: in the episode of the spies, as it is stated, And Moses sent them from the wilderness of Paran. And Tophel: this refers to the disparaging remarks which they made regarding the manna. And Laban: this refers to Korah’s revolt. And Hazeroth: in the matter of the quails. Here are seven [trials], and elsewhere it states, And at Taberah, and at Massah, and at Kibroth-hattaavah, [thus making ten]. And Di-zahab; Aaron said to them, ‘Sufficient unto you is this sin of the gold which you provided for the calf’. R. Eliezer b. Jacob said: This sin [of the golden calf] is sufficient [in gravity] for Israel to suffer on its account from now until the resurrection.

Avot DeRabbi Natan 34:1 · The Minor Tractates of the Talmud, trans. A. Cohen, London: Soncino Press, 1965

עשרה נסים נעשו לאבותינו בבהמ״ק [מעולם לא הסריח בשר הקדש] ולא הפילה אשה מריח בשר הקודש [(עשרה נסים נעשו לאבותינו בירושלים) לא ניזוק אדם בירושלים מעולם] ולא נפגע אדם בירושלים ולא נכשל אדם בירושלים מעולם ולא נפלה דליקה בירושלים מעולם לא היתה מפולת בירושלים מעולם לא אמר אדם לחבירו לא מצאתי תנור לצלות פסחים בירושלים. מעולם לא אמר אדם לחבירו לא מצאתי מיטה שאישן עליה בירושלים. מעולם לא אמר אדם לחבירו צר לי המקום שאלין בירושלים:

TEN MIRACLES WERE WROUGHT FOR OUR FATHERS IN JERUSALEM: THE HALLOWED FLESH NEVER TURNED PUTRID; NO WOMAN MISCARRIED THROUGH THE SMELL OF THE HALLOWED FLESH; no man was ever injured in Jerusalem, no man was ever attacked in Jerusalem; no man ever stumbled in Jerusalem; never did fire break out in Jerusalem; never did a building collapse in Jerusalem; no man ever said to his fellow, ‘I cannot find an oven in which to roast the Passover-offering in Jerusalem’; no man ever said to his fellow, ‘I cannot find a bed to sleep on in Jerusalem’; AND NO MAN EVER SAID TO HIS FELLOW, ‘THE PLACE IS TOO STRAIT FOR ME TO LODGE OVERNIGHT IN JERUSALEM’.

Avot DeRabbi Natan 35:1 · The Minor Tractates of the Talmud, trans. A. Cohen, London: Soncino Press, 1965

אנשי סדום לא חיין ולא נידונין שנא׳ (שם יג) ואנשי סדום רעים וחטאים וגו׳. רעים זה עם זה. וחטאים בגלוי עריות. לה׳ זה חלול השם. מאד שהיו מתכוונין לעבירות דברי ר״א רבי יהושע אומר באין הן לדין שנא׳ (תהילים א׳:ה׳) (על כן לא יקומו רשעים במשפט וחטאים) בעדת צדיקים בעדת צדיקים אינן עומדין אבל עומדין הן בעדת רשעים. ר׳ נחמיה אומר אפילו בעדת רשעים אינן באים שנא׳ (שם קד) יתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם. קטנים בני רשעים לא חיין ולא נידונים שנא׳ (מלאכי ג׳:י״ט) כי הנה היום בא בוער כתנור [וגו׳] [אשר לא יעזוב להם שורש וענף] דברי ר״א. רבי יהושע אומר (אינם) באים ועליהם הוא אומר (דניאל ד׳:י״א) קרי בחיל וכן אמר גודו אילנא וקציצו ענפוהי אתרו ענפיה ובדרו אינביה ואומר (שם) ברם עיקר שרשוהי בארעא שבוקו ובאסור די פרזל ונחש נאמר כאן שרשיו ונאמר להלן שרשיו מה שרשיו האמור להלן בגופו של אילן אף שורש האמור כאן בגופו של אדם הכתוב מדבר א״כ מה אני מקיים (מלאכי ג׳:י״ט) אשר לא יעזוב להם שורש וענף שלא תמצא להם זכות שיסמכו עליה. ואחרים אומרים באים הם ועליהם הכתוב הוא אומר (ישעיהו מ״ד:ה׳) זה יאמר לה׳ אני וזה יקרא בשם יעקב וזה יכתוב ידו לה׳ ובשם ישראל יכנה. זה יאמר לה׳ אני אלו צדיקים גמורים. וזה יקרא בשם יעקב אלו קטנים בני רשע וזה יכתוב ידו לה׳ אלו רשעים שפירשו מדרכיהם וחזרו בהם ועשו תשובה. ובשם ישראל יכנה אלו גרי אומות העולם:

The men of Sodom will neither come to life [in the hereafter] nor be brought to judgment, for it is stated, Now the men of Sodom were wicked and sinners against the Lord exceedingly: they were wicked towards one another, sinners by incest, against the Lord refers to the profanation of the Name, exceedingly implies that they deliberately set out to sin. This is the view of R. Eliezer; but R. Joshua said: They will be brought to judgment, as it is stated, Therefore the wicked shall not stand in the judgment, nor sinners in the congregation of the righteous: they will not stand in the congregation of the righteous, but they will stand in the congregation of the wicked. R. Nehemiah said: They will not even enter into the congregation of the wicked [for judgment], as it is stated, Let sinners cease out of the earth, and let the wicked be no more. The children of the wicked will neither come to life [in the hereafter] nor be brought to judgment, as it is stated, For, behold, the day cometh, it burneth as a furnace; [and all the proud, and all that work wickedness shall be stubble; and the day that cometh shall set them ablaze, saith the Lord of hosts], that it shall leave them neither root not branch. This is the view of R. Eliezer but R. Joshua said: They will enter [the world to come], and concerning them Scripture declares, He cried aloud, and said this: Hew down the tree, and cut off its branches, shake off its leaves, and scatter its fruit; but it also states, Nevertheless leave the stump of its roots in the earth, even in a band of iron and brass. Now the word root is mentioned here and also in the former verse: as here the word root refers to the stock of the tree, so there the word root refers to the stock of man. How then am I to explain the words, That it shall leave them neither root nor branch? No merit will be found for them upon which they can rely. Other Sages said: They will enter [the world to come], and concerning them Scripture states, One shall say: I am the Lord’s; and another shall call himself by the name of Jacob; and another shall subscribe with his hand unto the Lord, and surname himself by the name of Israel. One shall say: I am the Lord’s: these are the perfectly righteous; another shall call himself by the name of Jacob: these are the children of the wicked; another shall subscribe with his hand unto the Lord; these are the wicked who abandoned their ways, reformed and repented; and surname himself by the name of Israel; these are the proselytes from among the nations of the world.

Avot DeRabbi Natan 36:1 · The Minor Tractates of the Talmud, trans. A. Cohen, London: Soncino Press, 1965

שבעה בריות זו למעלה מזו וזו למעלה מזו. למעלה מכולם ברא רקיע. למעלה מן הרקיע ברא כוכבים שמאירין לעולם. למעלה מכוכבים ברא אילנות שאילנות עושין פירות וכוכבים אינם עושין פירות. ולמעלה מן האילנות ברא רוחות רעות שרוחות רעות הולכות לכאן ולכאן ואילנות אינם זזים ממקומן. למעלה מרוחות רעות ברא בהמה שבהמה עושה ואוכלת ורוחות רעות לא עושות ולא אוכלות. למעלה מן הבהמה ברא אדם שבאדם יש בו דעה ובבהמה אין בה דעה. למעלה מן האדם ברא מלאכי השרת שמלאכי השרת הולכין מסוף העולם ועד סופו ובני אדם אינן כן:

There are seven creations [in the universe] in ascending degrees of importance. High above everything God created the firmament. Above the firmament are the stars which give light to the world. Above the stars are the trees, because trees yield fruit whereas the stars yield no fruit. Above the trees are the violent winds, because the violent winds go from place to place whereas the trees cannot move from their place. Above the violent winds are the beasts, because the beasts toil and eat whereas the violent winds neither toil nor eat. Above the beasts is man, because man is able to reason whereas the beasts cannot reason. Above man are the ministering angels, because the ministering angels wander from one end of the earth to the other whereas man cannot do so.

Avot DeRabbi Natan 37:1 · The Minor Tractates of the Talmud, trans. A. Cohen, London: Soncino Press, 1965

שבעה מיני פורעניות באות לעולם וכו׳. מקצתן מעשרין ומקצתן אינן מעשרין רעב של בצורת באה. מקצתן תורמים ומקצתן אינן תורמים רעב של מהומה באה מקצתן מפרישין חלה ומקצתן אינן מפרישין חלה רעב של כליה בא. גמרו שלא לעשר עצרו השמים להוריד טל ומטר ובני אדם יגיעים ואין מסתפקין רבי יאשיה אמר) בעון חלה אין הברכה נכנס בפירות ובני אדם יגיעים ואינן מסתפקין. (בעון תרומות ומעשרות נעצרו השמים להוריד טל ומטר והעם נמסרות לאויביהם):

SEVEN KINDS OF PUNISHMENT COME UPON THE WORLD FOR SEVEN CARDINAL TRANSGRESSIONS. IF SOME GIVE THEIR TITHES AND OTHERS DO NOT, THERE COMES A FAMINE THROUGH DROUGHT. If some offer the heave-offering and others do not, there comes a famine through tumult. If some set apart the dough-offering and others do not, there comes a famine of extermination. If all resolved not to give their tithes, they thereby caused the heavens to close from sending down dew or rain, and men toil but have no sufficiency. R. Josiah said: For the sin of [withholding] the dough-offering no blessing enters into the fruit; and men toil but have no sufficiency. For the sin of [withholding] the heave-offering and the tithes, the heavens are closed from sending down dew or rain; and the people are delivered into the hand of their enemies.

Avot DeRabbi Natan 38:1 · The Minor Tractates of the Talmud, trans. A. Cohen, London: Soncino Press, 1965

חמשה אין להם סליחה המרבה (לשוב ומרבה) לחטוא. והחוטא (בדור זכאי. וחוטא) ע״מ לשוב. וכל שיש בידו חלול השם (בעונו. אין ספק לאדם לידע מה דמות למעלה) ואלמלא כן היו מוסרין לו מפתחות ויודע במה נבראו שמים וארץ. (הוא היה אומר הכל צפוי והכל גלוי והכל לפי דעתו של אדם. הוא היה אומר הכל נתון בערבון ומצודה פרוסה על כל החיים וכו׳). תשובת רשעים מעכבת וגזר דינם מחותם. ושלות רשעים סופה רעה. והרשות קוברת את בעליה. תשובה תולה ויום הכפורים מכפר. תשובה מכפרת עד יום המיתה. ויום המיתה (בתשובה) [ממרק]. משלמין לרשעים ומקיפין לצדיקים. משלמין לרשעים [בעוה״ז] בבני אדם שעשו את התורה בעין רעה ולא נמצא בהם דבר טוב מעולם. ומקיפין לצדיקים בבני אדם שעשו את התורה בעין יפה ולא נמצא בהם דבר רע נותנין לאלו ואלו קמעה והשאר מונה להם (מרובה. הוא היה אומר הכל יוצא והולך ערום והלואי שתהא יציאה כביאה. ר״מ אומר חביב אדם שנברא בצלם אלהים שנא׳ (בראשית ט׳:ו׳) כי בצלם אלהים עשה את האדם. חביבין ישראל שנקראו בנים למקום שנא׳ (דברים י״ד:א׳) בנים אתם ליי' אלהיכם. חביבין ישראל שניתן להם כלי חמדה שבו נברא העולם שנא׳ (משלי ד׳:ב׳) כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו). ר״א בר צדוק אומר למה הצדיקים דומים בעולם הזה לאילן שעומד במקום טהרה וסוכה יוצא ממנו למקום טמא מה הם אומרים קוצו סוכה זו מן האילן ויהיה כולו טהור כדרכו. למה רשעים דומים בעוה״ז לאילן שעומד במקום טמא וסוכה יוצא ממנו למקום טהור מה הן אומרים קוצו סוכה זו מן האילן ויהא האילן כולו כדרכו טמא:

Five persons are not granted forgiveness: he who repents repeatedly, he who sins repeatedly, he who sins in a sinless generation, he who sins with the intention of repenting, and he who is guilty of profaning the Name. Because of his sinfulness man has not the power to comprehend the Form on high; otherwise he would have been entrusted with the keys [of the unknown] and discover how heaven and earth had been created. He used to say: ALL IS FORESEEN and all is revealed, but everything is according to man’s inclination. He used to say: EVERYTHING IS GIVEN ON PLEDGE, AND A NET IS SPREAD FOR ALL THE LIVING, etc. The repentance of the wicked delays [punishment], but their decree is sealed. The well-being of the wicked ends in calamity. Power buries them who wield it. [In some cases] repentance suspends [punishment] and the Day of Atonement effects atonement; [in others] repentance atones until the day of death, but the day of death together with repentance [cleanses completely]. The wicked are paid outright, while the righteous are given credit. ‘The wicked are paid outright’: they are those who performed the precepts of the Torah with ill grace, and otherwise no good deed is found with them. ‘The righteous are given credit’: these are they who fulfilled the precepts of the Torah with good grace and with whom no evil deed is found. Both kinds are paid a little [here], but the remainder is held over for them [for the hereafter]. He used to say: All depart and leave [the world] naked [as they came into it]. Would that that man’s exit were like his entrance! R. Meir said: BELOVED IS MAN FOR HE WAS CREATED IN THE IMAGE OF GOD, AS IT IS STATED, FOR IN THE IMAGE OF GOD MADE HE MAN. BELOVED ARE ISRAEL FOR THEY WERE CALLED CHILDREN OF GOD, AS IT IS STATED, YE ARE THE CHILDREN OF THE LORD YOUR GOD. BELOVED ARE ISRAEL FOR TO THEM WAS GIVEN THE PRECIOUS INSTRUMENT BY WHICH THE WORLD WAS CREATED, AS IT IS STATED, FOR I GIVE YOU GOOD DOCTRINE, FORSAKE YE NOT MY TEACHING. R. Eleazar b. Zadok said: To what are the righteous like in this world? To a tree which stands in a clean place, but one of its boughs overhangs an unclean place. What do people say? ‘Lop off that bough from the tree, and then the whole of it will stand according to its natural growth in a clean place.’ And to what are the wicked like in this world? To a tree which stands in an unclean place, but one of its boughs overhangs a clean place. What do people say? ‘Lop off that bough from the tree, and then the whole of it will stand according to its natural growth in an unclean place.’

Avot DeRabbi Natan 39:1 · The Minor Tractates of the Talmud, trans. A. Cohen, London: Soncino Press, 1965

ארבעה דברים אדם העושה אותן אוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לעולם הבא. אלו הן כבוד אב ואם וגמילות חסדים והבאת שלום בין אדם לחבירו ותלמוד תורה כנגד כולם. ד׳ דברים אדם העושה אותן נפרעין ממנו בעולם הזה ולעולם הבא. עבודת כוכבים וגילוי עריות ושפיכות דמים ולה״ר יותר מכולם:

There are four acts that a man performs, the fruits of which he enjoys in this world, while the capital is laid up for him in the world to come. They are: honouring father and mother, deeds of lovingkindness, making peace between a man and his fellow, and the study of the Torah which is equal to them all. There are four things that a man performs, for which punishment is exacted from him in this world and also in the world to come. They are: idolatry, immorality, blood-shed, and slanderous talk which is the worst of them all.

Avot DeRabbi Natan 40:1 · The Minor Tractates of the Talmud, trans. A. Cohen, London: Soncino Press, 1965

רבי שמעון אומר ג׳ כתרים הם אלו הן כתר תורה וכתר כהונה וכתר מלכות וכתר שם טוב עולה על גביהן. כתר כהונה כיצד אפילו נותן (לו) כל כסף וזהב שבעולם אין נותנין לו כתר כהונה שנא׳ (במדבר כה) והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם. כתר מלכות אפילו נותן כל כסף וזהב שבעולם אין נותנין לו כתר מלכות שנאמר (יחזקאל לז) ודוד עבדי נשיא להם לעולם אבל כתר תורה אינו כן עמלה של תורה כל הרוצה ליטול יבא ויטול שנאמר (ישעיה נה) הוי כל צמא לכו למים הוי עמל בדברי תורה ואל תתעסק בדברי בטילה. מעשה בר״ש בן יוחאי שהיה מבקר את החולים ומצא אדם אחד שתפוח ומוטל בחולי מעיים ואומר גידופין לפני הקב״ה א״ל ריקה היה לך שתבקש רחמים על עצמך ואתה אומר גידופין. א״ל הקב״ה יסלקנו ממני ויניחנו עליך. אמר יפה עשה לי הקב׳׳ה שהנחתי דברי תורה והייתי מתעסק בדברים בטלים. מעשה בר״ש בן אלעזר שבא ממגדל עדר מבית רבו והיה רוכב על החמור ומטייל על שפת הים ראה אדם אחד שהיה מכוער ביותר א״ל ריקה כמה מכוער אתה שמא כל בני עירך מכוערים כמותך. א״ל מה אעשה לך לאומן שעשאני ואמור לו כמה מכוער כלי זה שעשית. כיון שידע ר״ש שחטא ירד מן החמור והיה משתטח לפניו א״ל נעניתי לך מחול לי א״ל איני מוחל לך עד שתאמר לאומן שעשאני כמה מכוער כלי זה שעשית רץ אחריו ג׳ מילין. יצאו אנשי העיר לקראתו אמרו לו שלום עליך רבי אמר להם למי אתם קוראים רבי אמרו למי שמטייל אחריך אמר להם אם רבי זה אל ירבו כמותו בישראל. אמרו לו ח״ו מה עשה לך אמר להם כך וכך עשה לי אמרו לו אעפ״כ מחול לו. אמר להם הריני מוחל [לו] ובלבד שלא יהא רגיל לעשות כן. אותו היום נכנס ר״ש לבית המדרש גדול שלו ודרש לעולם יהא אדם רך כקנה ולא יהא קשה כארז מה קנה זה כל הרוחות באות ונושבות בו הולך ובא עמהם דממו הרוחות חוזר הקנה עומד במקומו לפיכך זכה קנה ליטול הימנו קולמוס לכתוב ספר תורה. אבל ארז אינו עומד במקומו אלא כיון שנשבה רוח דרומית עוקרתו והופכתו על פניו. ומה סופו של ארז [באים עליו סתתין ומסתתין אותו ומסבבין ממנו בתים והשאר] משליכין אותו לאור מכאן אמרו יהא אדם רך כקנה ואל יהא קשה כארז:

Avot DeRabbi Natan 41:1 · Sefaria Community Translation