רבן יוחנן בן זכאי קבל מהלל ומשמאי. שמונים תלמידים היו להלל הזקן שלשים מהן ראויין שתשרה שכינה עליהן כמשה רבינו אלא שאין דורן ראוי לכך שלשים מהן ראויין לעבר שנה ועשרים בינוניים. גדול שבכולם יונתן בן עוזיאל קטן שבכולן רבן יוחנן בן זכאי ואמרו עליו על רבן יוחנן בן זכאי שלא הניח מקרא ומשנה גמרא הלכות ואגדות תוספתות דקדוקי תורה ודקדוקי סופרים וכל המדות של חכמים וכל דבר ודבר שבתורה לא הניח שלא למד לקיים מה שנא׳ (משלי ח׳:כ״א) להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא:
RABBAN JOḤANAN B. ZAKKAI RECEIVED THE TRADITION FROM HILLEL AND SHAMMAI. Hillel the Elder had eighty disciples: thirty of them were worthy that the Divine Presence should rest upon them as upon Moses our teacher, but their generation was not worthy of it; thirty of them were worthy that the intercalation of the years should be determined by them; and twenty were average. The greatest of them all was Jonathan b. ’Uzziel, and the least of them all was Rabban Joḥanan b. Zakkai. It was said of Rabban Joḥanan b. Zakkai that he mastered Scripture, Mishnah, Gemara, halakoth, ’aggadoth, toseftoth, the minutiae of the Torah, the minutiae of the Scribes, and all the hermeneutical rules of the Sages. Not a word in the Torah did he not master, fulfilling the text, That I may cause those that love me to inherit substance, and that I may fill their treasuries.
הוא היה אומר אם עשית תורתך הרבה אל תחזיק טובה לעצמך כי לכך נוצרת. לפי שלא נוצרו הבריות אלא על מנת שיתעסקו בתורה:
HE USED TO SAY: IF YOU HAVE OBSERVED MUCH TORAH CLAIM NO MERIT FOR YOURSELF, FOR TO THIS END YOU WERE CREATED; inasmuch as human beings were created solely for the purpose of occupying themselves with the Torah.
חמשה תלמידים היו לו לרבן יוחנן בן זכאי לכולן קרא להן שמות. לאליעזר בן הורקנוס קרא בור סיד שאינו מאבד טיפה קנקן זפותה שמשמרת את יינה. ליהושע בן חנניה קרא לו חוט המשולש לא במהרה ינתק. וליוסי הכהן קרא לו חסיד שבדור. ולישמעאל בן חנניה קרא לו גרוע במדבר שמחזקת מימיה (אשרי תלמיד שרבו מודה לו ומעיד עליו). ולאלעזר בן ערך קרא לו נחל שוטף ומעין המתגבר שמימיו מתגברין ויוצאין לחוץ לקיים מה שנא׳ (משלי ה׳:ט״ז) יפוצו מעינותיך חוצה ברחובות פלגי מים:
Rabban Joḥanan b. Zakkai had five disciples whom he described in these terms: Eliezer b. Hyrḳanos as ‘a cemented cistern that loses not a drop’ and ‘a glazed pitcher that preserves its wine’; Joshua b. Ḥananiah as ‘a threefold cord that is not quickly broken’; Jose [24a] the priest as ‘the saint of the generation’; Ishmael b. Ḥananiah as ‘an oasis in the desert which retains its waters’. Happy the disciple whose teacher acknowledges and describes him [in such terms]! Eleazar b. ‘Arak he described as ‘a swift-running stream and a vigorous fountain whose waters increase and overflow abroad’, thus fulfilling the verse, Let thy springs be dispersed abroad, and courses of water in the streets.
הוא היה אומר אם יהיו כל חכמי ישראל בכף מאזנים ורבי אליעזר בן הורקנוס בכף שנייה מכריע את כולם אבא שאול אומר משמו אם יהיו כל חכמי ישראל בכף מאזנים ורבי אליעזר בן הורקנוס אף עמהם ורבי אלעזר בן ערך בכף שניה מכריע את כולם:
HE USED TO SAY: IF ALL THE SAGES OF ISRAEL WERE IN ONE SCALE OF THE BALANCE AND R. ELIEZER B. HYRḲANOS IN THE OTHER, HE WOULD OUTWEIGH THEM ALL. ABBA SAUL SAID IN HIS NAME: IF ALL THE SAGES OF ISRAEL WERE IN ONE SCALE OF THE BALANCE, INCLUDING R. ELIEZER B. HYRḲANOS, AND R. ELEAZAR B. ‘ARAK WAS IN THE OTHER, HE WOULD OUTWEIGH THEM ALL.
אמר להם צאו וראו איזוהי דרך טובה שידבק בה האדם כדי שיכנס בה לעוה״ב. נכנס רבי אליעזר ואמר עין טובה. נכנס רבי יהושע ואמר חבר טוב. נכנס רבי יוסי ואמר שכן טוב יצר טוב ואשה טובה. רבי שמעון אומר הרואה את הנולד (נ״א כגון מרדכי יהודי שראה את הנולד). נכנס ר׳ אלעזר ואמר לב טוב לשמים ולב טוב לבריות. אמר להם רואה אני את דברי ר״א בן ערך מדבריכם שבכלל דבריו דבריכם. אמר להם צאו וראו איזה דרך רעה שירחק ממנה האדם כדי שיכנס בה לעוה״ב. נכנס ר׳ אליעזר ואמר עין רעה. נכנס ר׳ יהושע ואמר חבר רע. נכנס ר' יוסי ואמר עין רע ושכן רע ואשה רעה. נכנס ר׳ שמעון ואמר הלוה ואינו משלם שהלוה מן האדם כלוה מן המקום שנא' (תהילים ל״ז:כ״א) לוה רשע ולא ישלם וצדיק חונן ונותן. נכנס ר׳ אלעזר ואמר לב רע לשמים ולב רע למצות ולב רע לבריות ואמר להם רואה אני את דברי ר׳ אלעזר מדבריכם שבכלל דבריו דבריכם:
HE SAID TO THEM: GO FORTH AND SEE WHICH IS THE GOOD WAY TO WHICH A MAN SHOULD CLEAVE SO that thereby he may enter the world to come. R. ELIEZER came forward, and SAID: A GOOD EYE. R. JOSHUA came forward and SAID: A GOOD FRIEND. R. JOSE came forward and SAID: A GOOD NEIGHBOUR, a good impulse and a good wife. R. SIMEON SAID: ONE WHO FORESEES THE CONSEQUENCES OF AN ACTION. R. ELEAZAR came forward and SAID: A HEART THAT IS GOOD towards Heaven and is good towards [all] creatures. THEREUPON HE SAID TO THEM: I PREFER THE WORDS OF R. ELEAZAR B. ‘ARAK TO YOUR WORDS, BECAUSE IN HIS WORDS YOURS ARE INCLUDED. HE THEN SAID TO THEM: GO FORTH AND SEE WHICH IS THE EVIL WAY THAT A MAN SHOULD SHUN SO that he may enter the world to come. R. ELIEZER came forward and SAID: AN EVIL EYE. R. JOSHUA came forward and SAID: AN EVIL FRIEND. R. JOSE came forward and SAID: AN EVIL NEIGHBOUR, an evil impulse and a bad wife. R. SIMEON came forward and SAID: ONE WHO BORROWS AND DOES NOT REPAY, SINCE HE WHO BORROWS FROM MAN IS AS ONE WHO BORROWS FROM THE ALL-PRESENT, as it is stated, The wicked borroweth, and payeth not; but the righteous dealeth graciously, and giveth. R. ELEAZAR came forward and SAID: A HEART THAT IS EVIL towards Heaven and is evil towards [all] creatures. THEREUPON HE SAID TO THEM: I PREFER THE WORDS OF R. ELEAZAR B. ‘ARAK TO YOUR WORDS, BECAUSE IN HIS WORDS YOURS ARE INCLUDED.
כשמת בנו של רבן יוחנן בן זכאי נכנסו תלמידיו לנחמו. נכנס רבי אליעזר וישב לפניו וא״ל רבי רצונך אומר דבר אחד לפניך א״ל אמור. א״ל אדה״ר היה לו בן ומת וקבל עליו תנחומין. ומניין שקבל עליו תנחומין שנא׳ (בראשית ד׳:כ״ה) וידע אדם עוד את אשתו אף אתה קבל תנחומין א״ל לא די לי שאני מצטער בעצמי אלא שהזכרת לי צערו של אדה״ר. נכנס ר׳ יהושע וא״ל רצונך אומר דבר אחד לפניך א״ל אמור. א״ל איוב היו לו בנים ובנות ומתו כולם ביום אחד וקבל עליהם תנחומין אף אתה קבל תנחומין. ומניין שקבל איוב תנחומין שנא׳ (איוב א׳:כ״א-כ״ב) ה׳ נתן וה׳ לקח יהי שם ה׳ מבורך. א״ל לא די לי שאני מצטער בעצמי אלא שהזכרת לי צערו של איוב. נכנס ר׳ יוסי וישב לפניו א״ל רבי רצונך אומר דבר אחד לפניך א״ל אמור. א״ל אהרן היו לו שני בנים גדולים ומתו שניהם ביום אחד וקבל עליהם תנחומין שנאמר (ויקרא י׳:ג׳) וידם אהרן אין שתיקה אלא תנחומין ואף אתה קבל תנחומין. א״ל לא די לי שאני מצטער בעצמי אלא שהזכרתני צערו של אהרן. נכנס ר״ש וא״ל רבי רצונך אומר דבר אחד לפניך א״ל אמור. א״ל דוד המלך היה לו בן ומת וקבל עליו תנחומין ואף אתה קבל תנחומין ומניין שקבל דוד תנחומין שנא׳ (שמואל ב י״ב:כ״ד) וינחם דוד את בת שבע אשתו ויבא אליה וישכב עמה ותלד בן ויקרא את שמו שלמה אף אתה רבי קבל תנחומין. א״ל לא די שאני מצטער בעצמי אלא שהזכרתני צערו של דוד המלך. נכנס ר״א בן עזריה כיון שראהו אמר לשמשו טול לפני כלי ולך אחרי לבית המרחץ לפי שאדם גדול הוא ואיני יכול לעמוד בו נכנס וישב לפניו ואמר לו אמשול לך משל למה״ד לאדם שהפקיד אצלו המלך פקדון בכל יום ויום היה בוכה וצועק ואומר אוי לי אימתי אצא מן הפקדון הזה בשלום אף אתה רבי היה לך בן קרא תורה מקרא נביאים וכתובים משנה הלכות ואגדות ונפטר מן העולם בלא חטא [ויש לך לקבל עליך תנחומים כשחזרת פקדונך שלם] א״ל ר׳ אלעזר בני נחמתני כדרך שבני אדם מנחמין. כשיצאו מלפניו הוא אמר אלך לדמסית למקום יפה ומים יפים ונאים והם אמרו נלך ליבנה למקום שתלמידי חכמים מרובים אוהבים את התורה הוא שהלך לדמסית למקום יפה ומים יפים ונאים נתמעט שמו בתורה הם שהלכו ליבנה למקום שת״ח מרובים ואוהבים את התורה נתגדל שמם בתורה:
When the son of Rabban Joḥanan b. Zakkai died, his disciples came in to console him. R. Eliezer came and sat before him and said, ‘My master, is it your wish that I say a word in your presence?’ He replied to him, ‘Speak’. Thereupon he said, ‘Adam, the first man, had a son who died, and he allowed himself to be comforted in his loss. And whence do we know that he accepted condolence? For it is stated, And Adam knew his wife again. Therefore do you also accept condolence’. He retorted, ‘Is it not sufficient for me to bear my own grief that you have to mention Adam’s grief?’ Then R. Joshua entered and said, ‘My master, is it your wish that I say a word in your presence?’ He replied to him ‘Speak’. Thereupon he said, ‘Job had sons and daughters who all died in one day and he allowed himself to be comforted; you too accept condolence. And whence do we know that Job accepted condolences? For it is stated, The Lord gave, and the Lord hath taken away; blessed be the name of the Lord. He retorted, ‘Is it not sufficient for me to bear my own grief that you have to mention Job’s grief?’ Next R. Jose entered, sat before him and said, ‘My master, is it your wish that I say a word in your presence?’ He replied, ‘Speak’. Thereupon he said, ‘Aaron had two grown sons and both died in one day, yet he allowed himself to be comforted, as it is stated, And Aaron held his peace, the phrase held his peace implying that he accepted condolence. Therefore do you also accept condolence’. He retorted, ‘Is it not sufficient for me to bear my own grief that you have to mention Aaron’s grief?’ Then R. Simeon entered and said, ‘My master, is it your wish that I say a word in your presence?’ He replied, ‘Speak’. Thereupon he said, ‘King David had a son who died, and he allowed himself to be comforted; do you also accept condolence. And whence do we know that David accepted condolence? For it is stated, And David comforted Bathsheba his wife, and went in unto her; and she bore a son, and called his name Solomon. Therefore do you also accept condolence’. He retorted, ‘Is it not sufficient for me to bear my own grief that you have to mention King David’s grief?’ Finally R. Eleazar b. ‘Arak entered. When [Rabban Joḥanan saw him approaching] he said to his attendant, ‘Take my clothes and follow me to the bath-house, because this man is distinguished and I cannot appear before him as I am’. Then R. Eleazar came in and sat before him and said. ‘Let me tell you a parable. To what is the matter like? To a man with whom a king had deposited an article of value. Daily the man wept and exclaimed, “Woe is me! when will I be free from the responsibility of this trust?” You, too, my master, had a son versed in the Torah, who had studied the Pentateuch, Prophets and Hagiographa, Mishnah, halakoth and ’aggadoth. He has departed sinless from this world. Surely you should derive comfort from having returned your trust intact!’ Rabban Joḥanan said to him, ‘Eleazar my son, you have comforted me as men can comfort’. When they left his presence, R. Eleazar said [to his colleagues], ‘I will go to Dimsith, a delectable spot with excellent and refreshing waters’. The others said, ‘We will go to Jabneh, a place abounding with scholars and lovers of Torah’. Because he went to Dimsith, a delectable spot with excellent and refreshing waters, his fame in the Torah waned; whereas they who went to Jabneh, a place abounding with scholars and lovers of the Torah, their renown in Torah increased.