Chayyei Adam 61
על נעגעליך מברכין בורא מיני בשמים דאע"ג שהוא פרי מ"מ כיון שאין ראוי לאכילה כלל ואין אוכלין אותן אפילו על ידי תערובות (א"ר שם) (נ"ל ראיה שהרי כל דבר שאינו אוכל בפ"ע אלא שנותנין אותו בקדרה ליתן טעם או ריח לא הוי אוכל כלל לא לענין טומאת אוכלין ולא לענין מעשר ב' שאסור לקנותו בכסף מעשר שני כדעת ריב"נ בעוקצין פ"ג מ"ה וכ"פ הרמב"ם שם וא"כ איך שייך לברך עליו ולהזכיר שם פרי אך צ"ע שהרי הרע"ב כ' שם על ראשי בשמים שהוא אגוז מושקאט ונראה שהוא מפרש מה שכ' הרמב"ם אגוז הבושם אבל אינו מוכרח דמושקאט אוכלין אותו על ידי תערובות משא"כ נעגליך שאפילו ע"י בישול אין אוכלין אותו):
Chayyei Adam 62
מת אביו והניח ממון ליורשו אם יש לו אחים מברך הטוב והמטיב וא"ל מברך שהחיינו מלבד ברכת דיין האמת:
Chayyei Adam 63
כשרואה אילנות מלבלבין ולאו דוקא בניסן מברך בא"י אמ"ה שלא חיסר בעולמו כלום וברא בו בריות טובות ואילנות טובות להנות בהם בני אדם ואם לא ראה עד שכבר יש בהם פירות אבל אין ראויין עדיין לאכילה מ"מ יברך אבל אם כבר גדלו הפירות עד שראויין לאכילה אין מברכין ברכה זו כן נ"ל (רכ"ו):
Chayyei Adam 64
דין תפלת הדרך (סימן ק"י): היוצא לדרך לאחר שיצא כבר מעיבורה של עיר דהיינו ע' אמה לאחר שכלו כל הבתים מתפלל תפלת הדרך והנוסחא ידוע ויאמר הכל בלשון רבים שתוליכנו לשלום וכדומה חוץ ותתנני לחן ולחסד שאומר בלשין יחיד ומסיים בא"י שומע תפלה:
Chayyei Adam 65
דין ברכות פרטיות וברכת שעשה לי נס והגומל וברכות גשמים: הנכנס להקיז דם אומר יהר"מ ה' אלהי שיהיה עסק זה לי לרפואה. כי רופא חנם אתה וכן קודם שיאכל או ישתה איזה דבר לרפוא' יתפלל תפלה זו ולא יחשוב שתהיה איזה דבר לו לרפואה אלא ע"י הבורא ית"ש ולכן על ידי תפלה זו ישים בטחונו בו ויבקש ממנו שתהא לו לרפוא' ולאחר שהקיז דם אומר בא"י אמ"ה רופא חולים (ט"ז ובה"ג):
Chayyei Adam 66
דין חינוך הקטן בא"ח שמ"ו: אם יש לו בנים קטנים יחנכם במצות והיא מ"ע מדברי קבלה כמ"ש חנוך לנער ע"פ דרכו ומאד הזהיר שלמה בספר משלי על חינוך הבני' ואם לא יוסר בדברים יכנו בשבט כמ"ש שם פסוקים הרבה אך לא יכנו מכות אכזריות כמו השוטי' אלא בשבט ורצועה ואע"פ שמה"ת אין הקטן בכלל עונשים כדכתי' איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם וגו' וקבלו חז"ל דהלמ"מ שלא נקרא הזכר איש עד שיהיה בן י"ג שנים שלימות דהיינו אם נולד בא' בניסן לא נעשה בר מצוה עד שיגיע א' בניסן משנת הי"ד (מגן אברהם סימן נ"ג ס"ק י"ג) ועיין ביבמו' צ"ד ע"א רש"י ד"ה ומתוך ואם נולד באדר בשנה פשוטה או במעוברת ונולד באדר ב' ובשנת י"ג הוא מעובר אינו נעשה ב"מ עד אדר ב' אבל אם נולד במעוברת באדר א' ובשנת י"ג נמי מעוברת נעשה ב"מ באדר א' (כ"כ א"ר בשם תשובת ר"י מינץ בהדיא דלא כמגן אברהם. ומה שהק' במגן אברהם מערכין דבעינן שנה תמימה נ"ל דלק"מ שהרי שם דף ל"א אי' מה"ד התם כתיב תמימה כו' קמ"ל דגמרינן שנה שנה כו' וא"כ הכא דלא כתיב תמימה ולא ג"ש מנ"ל שיהיה תמימה ועיין במל"מ פ"ב מהל' אישות הלכה כ"א ומי שנולד ביום א' דר"ח כסליו וכשנעשה ב"מ חשוון חסר ור"ח אינו אלא יום אחד אע"ג דבאמת יום א' דר"ח הוא שייך לחשוון מ"מ לא נעשה ב"מ בכ"ט לחשוון אלא בר"ח כסליו) ועיין עוד מדינים אלו סימן נ"ה. ולא נקראת הנקבה אשה עד שתהיה בת י"ב שנים שלימות כמו הזכר אלא שמקדמת שנה אחת ואף שיגיעו לכלל שנים לא נעשו גדולים עד שיביאו ב' שערות במקום הערוה שכן קבלו חז"ל הלמ"מ והוא מכלל כל השיעורין שקבלו חז"ל הלמ"מ (תשובת מהרי"ל). ואמנם קיי"ל כיון שהגיעו לכלל שנים חזקה שהביאו שתי שערות ולכן אפילו אם אנו רואין שאין להם שתי שערות חיישינן שמא היה להם אלא שנשרו שכן דרך השערות הללו לנשור לפעמים מכח כחישות ולפעמים מכח שמנונית ומ"מ לא סמכינן על חזקה זו לגמרי אלא דדיינינן ליה כספק ולכן אזלינן תמיד לחומרא בכל דבר שהוא מדאורייתא ובדרבנן לקולא מ"מ מדרבנן חייב לחנכם:
Chayyei Adam 67
הכבוד הוא במחשבה ובמעשה ובדבור. במחשבה כדכתיב נבזה בעיניו נמאס ואת יראי ה' יכבד והיינו יכבד במחשבה דא"ל שבלבו ובעיניו הם נבזים רק שמכבד אותם בדברים אם כן שוין בעיניו כמוהו שהרי גם הוא נבזה בעיניו אע"כ דר"ל שמכבדם בלבו שהם חשובים בעיניו ובלבו דהיינו שידמה בעיניו שהם גדולים ונכבדי ארץ אף שבעיני שאר בני אדם אינם חשובים כלל וזהו עיקר כיבוד שאל"כ הרי כתיב בפיו ובשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני כמו שכתבתי:
Honor consists of three dimensions: thought, action, and speech. In thought, as it is written: "He despises a contemptible person, but honors those who fear the Lord" (Psalms 15:4). This means honoring in thought—for if one says that in his heart and eyes they are contemptible, but he honors them only with words, then they are equal in his eyes to himself, since he too is contemptible in his own eyes. Rather, it must mean that he honors them in his heart—that they are important in his eyes and heart. That is, he should imagine in his eyes that they are great and honorable people, even though in the eyes of other people they are not considered important at all. This is the essence of honor—for otherwise, it is written: "With their mouth and lips they honor Me, but their heart is far from Me" (Isaiah 29:13), as I wrote.
Chayyei Adam 67:3 · Sefaria Community Translation
Chayyei Adam 68
צריך שיכוין לצאת במצוה זו כדקיי"ל מצות צריכות כוונה. ודוקא מצוה דאורייתא אבל דרבנן יוצא אפי' בלא כוונה (מגן אברהם בסי' ס') ונ"ל דזה דווקא בקורא ק"ש בדרך לימודו (עיין זבחים ב' ע"ב וע"ש בתוס' ד"ה סתם אשה) וכן שכפאוהו לאכול מצה והוא היה סבור שהוא יום חול או שהיה תוקע לשיר וכיוצא אבל אם קורא ק"ש כדרך שאנו קורין כסדר התפלה וכן שאכל מצה או תקע ונטל לולב אעפ"י שלא כיון לצאת יצא שהרי משום זה עושה כדי לצאת אעפ"י שאינו מכוין (עיין סימן ס"ו וסי' תרע"ה ועיין בתוס' סוכה מ"ב ד"ה אמר אביי ובטור בסי' ס' ובסי' תרכ"א) ואפי' למאן דס"ל מצות אין צריכות כוונה הנ"מ בסתם אבל אם כיון בפירוש שלא לצאת בו וודאי דאינו יוצא בע"כ (כ"כ תוס' בסוכה דף ל"ט וכ"כ הרא"ש והטור שיכוין שלא לצאת עד שיברך והביאו המגן אברהם סי' תרנ"א ס"ק י"ב והשיגו דהא י"א א"צ כוונה ובאמת כוונת הש"ג בלתי ס' כמו שכתבו תוס' ורא"ש אלא שהקולמוס פלט שלא בדקדוק) וי"א דאפי' למאן דס"ל מצות א"צ כוונה דוקא בדבר שיש בו מעשה אבל בדבר שאין בו אלא אמירה לכ"ע צריכה כוונה (עיין בב"י בסי' ס' ובסי' תקפ"ח ובפ"ח שם):
Chayyei Adam 69
סדר אמירת קרבן תודה לארבעה שצריכין להודות ראוי ונכון שיפריש לצדקה עשיר לפי עשרו והדל כפי השגת ידו שהרי כשהיה בהמ"ק קיים היה צריך להביא כבש או עז או עגל או פר או פרה וא"כ לא מסתבר שע"י חורבן מקדשנו ירויח שלא יהיה חוטא נשכר ולכן יפריש כפי השגת ידו כפי שווי א' מבהמות הנזכרים ויחלק ללומדי תורה ויזהר שלא יאמר המעות האלו יהיה לתודה דא"כ אין להם תקנה בזמה"ז אלא יאמר הריני נותן לצדקה ויהי רצון שיהיה נחשב כאלו הקרבתי תודה וכך עשיתי בשנת תקס"ד שנעשה לי הנס מחמת שריפת הפולווער. ולפי שבזמ"הז אין לנו אלא שיח שפתותינו לכן תקנתי אז סדר הקרבת התודה דהיינו תחלה אמרתי פרשה תודה דפ' צו וזאת תורת זבח השלמים עד ואם נדר וגו' ובפרשה ויקרא ואם זבח שלמים עד כל חלב וגו' לא תאכלו ואח"כ נוסח זה. וכך היתה עבודת התודה מבי' פר או פרה שהוא מבן ל' יום עד בן ג' שנים או כבש או עז מבן ל' יום עד בן י"ב חודש ואם נתעבר' השנה נתעבר' לו או איל מבן ל' יום עד בן כ"ד חודש נמצא יכול להביא פר או פרה עגל או עגלה איל או רחל גדי או גדיה שעיר או שעירה ואם הביא מיום ח' כשר רמב"ם פ"א מה' מע"ק (וע"ש בכ"מ שכתב דבנדר ונדבה מותר לכתחלה ביום ח'. ומביא הבהמה לעזרה ומקדיש אותה שם וקוד' שחיט' היה מבי' ך' עשרון סולת וחצי לוג שמן ועוש' מעשר' עשרוני' י' חלות חמץ וכיצד מחמצן מבי' שאור כדי חימוץ ונותנה לתוך המד' וממלא המד' ומודד כל עשרון ועשרון בפ"ע במדה של עשרון שהיה במקדש. ומן י' עשרונים הנשארים עושה ל' חלות של מצה כל חלות שוות י' חלות מכל מין. י' חלות מאפה תנור. וי' חלות רקיקים. וי' חלות מורבכת. כיצד היא המורבכת חולטה ברותחין ואופה אותה מעט ואח"כ קולה אותה ברביעית הלוג שמן על האלפס וכיוצא בו כדרך שקולין הסופגנין. וכיצד עושה החלות בלל הסולת בשמינית הלוג שמן ולש בפושרין ואופה. כיצד מעשה הרקיקין לש את הסולת בפושרין ומושחן בשמינית שמן אחר אפייתן. ולאחר שקרמו כולם פניהם בתנור סומך ב' ידיו על הקרבן ובכל כחו ובשעת סמיכה אומר עליו דברי שבח. ונ"ל שהוא מזמור לתודה והסמיכה תהיה בעזרה דוקא בכל מקום בעזרה ואם חבורת אנשים הביאו קרבן א' בשותפות כולן סומכין עליו בזה א"ז ולא כולם בב"א ותיכף לסמיכה שחיטה. ולכתחלה שוחטין בסכין שהוא כלי שרת ושוחט ישראל או כהן וקבל הכהן הדם במזרק שהוא כלי שרת וצריך לקבל כל הדם כיצד הוא עושה אוחז הסימנים בידו ומוציאן עם הורידין לתוך המזרק ושוחט שנים או רוב ב' כדי שיקבל הדם כולו בכלי ומגביה הסכין למעלה כדי שלא ירד הדם ממנה אלא מן הצואר ודם שבסכין מקנחו בשפת המזרק ובדיעבד אפילו לא קיבל רק כדי הזיה כשר וצריך העובד שתהיה מחשבתו לשם הזבח ולשם בעליו בשעת זביחה ובשעת קבלת הדם ובשעת הולכת הדם ובשעת זריקה ואח"כ הוליך הדם למזבח ולקח הכהן המזרק שבו הדם וזורק ממנו במזרק ב' זריקות על ב' זויות המזבח באלכסון מחצי המזבח ולמטה על קרן מזרחית צפונית ועל קרן מערבית דרומית ומכוין כשזורק הדם על הקרן שיהיה הדם מקיף על הזויות כמין גם כדי שיהיה ב' מתנות שהן ד' ושירי הדם היה שופך על יסוד דרומי ואח"כ מפשיט העור והעור הוא לבעלים כיצד הוא מפשיט נוקבו מתוך ערקובו ותולה ומפשיט ואם היה שור מפשיטו בלי תליה ולאחר הפשט מוציא האימורין החלב שעל הקרב ובכללו חלב שעל הקיבה וכל החלב שעל הקרב וב' כליות וחלב שעליהן עם החלב שעל הכסלים ויותרת הכבד ומעט מן הכבד עם היותרת ובכשבים מוסיף גם האליה תמימה עם החוליות מן השדרה עד מקום הכליות ונותנן במגיס ומנתח את הבשר ומפריש החזה והיא כל הרואה את הקרקע. למעלה עד הצואר. למטה עד הכרס. וחותך עמה ב' צלעות אילך ואילך ומפריש שוק הימין והיא ב' איברים מעורים זה בזה דהיינו עצם אמצעי ועצם העליון המחובר לגוף. ונותן החלבים על ידי הבעלים וחזה ושוק למעלה וב' כליות ויותרת הכבד למעלה מהם וד' לחמים מן המ' חלות למעלה וכהן מניח ידו תחת ידי בעלים ומוליך ומביא מעלה ומוריד במזרחה של מזבח. ואם היה קרבן בשותפות אחד מניף ברשות כולן. ואחר שמניפן מולח האימורין ומקטירן ע"ג המזבח והחזה והשוק וד' חלות נאכל לכהנים לאחר הקטרת האימורין ושאר הלחם עם שאר הבשר נאכל לבעלים ואחר כך יאמר או"א גלוי וידוע שבזמן שבה"מ היה קיים כשנעשה נס לאדם היה מביא תודתו ומקריב לפניך ועכשיו שחרב ב"המ יהר"מ שתהא אמירה זו חשוב ומרוצה לפניך כאלו הקרבנו לפניך קרבן תודה כהלכתה כמו שנאמר ונשלמה פרים כו' ויהי רצון מלפניך ה' אלהינו מלך רחמן שתשוב ותרחם כו':
Read next