Kitzur Shulchan Aruch

שִׁוִיתִי ה' לְנֶגְדִּי תָמִיד, הוּא כְּלָל גָּדוֹל בַּתּוֹרָה וּבְמַעֲלוֹת הַצַּדִּיקִים אֲשֶׁר הוֹלְכִים לִפְנֵי הָאֱלֹהִים. כִּי אֵין יְשִׁיבַת הָאָדָם תְּנוּעָתוֹ וַעֲסָקָיו וְהוּא לְבַדּוֹ בְּבֵיתוֹ, כְּמוֹ יְשִׁיבָתוֹ וּתְנוּעָתוֹ וַעֲסָקָיו כַּאֲשֶׁר הוּא לִפְנֵי מֶלֶךְ גָּדוֹל. וְכֵן אֵין דִּבּוּרוֹ וְהַרְחָבַת פִּיו בִּהְיוֹתוֹ עִם אַנְשֵׁי בֵיתוֹ וּקְרוֹבָיו, כְּמוֹ בִהְיוֹתוֹ בְּמוֹשַׁב הַמֶּלֶךְ, כִּי אָז מַשְׁגִּיחַ בְּוַדַּאי עַל כָּל תְּנוּעוֹתָיו וְדִבּוּרָיו שֶׁיִּהְיוּ מְתֻקָּנִים כָּרָאוּי. כָּל שֶׁכֵּן כַּאֲשֶׁר יָשִׂים הָאָדָם אֶל לִבּוֹ כִּי הַמֶּלֶךְ הַגָּדוֹל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֲשֶׁר מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ עוֹמֵד עָלָיו וְרוֹאֶה בְמַעֲשָׂיו, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר, אִם יִסָּתֵר אִישׁ בַּמִּסְתָּרִים וַאֲנִי לֹא אֶרְאֶנּוּ נְאֻם ה', הֲלוֹא אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֲנִי מָלֵא, בְּוַדַּאי מִיָּד תַּגִּיעַ אֵלָיו הַיִּרְאָה וְהַהַכְנָעָה מִפַּחַד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְיֵבוֹשׁ מִמֶנּוּ (אוֹרַח חַיִּים סָעִיף א).

"I have set Hashem before me always." This is a fundamental rule of the Torah and of the attributes of the righteous who walk before God. For we cannot compare a person's lifestyle, his activities and affairs when he is alone, to his lifestyle, and activities and affairs when he is before a great king. Similarly, his conversation and speech when he is amongst family or relatives, [cannot be compared] to what they would be in the presence of a king, because then he would certainly take special care that all his activities and conversations be refined and correct. How much more so when you contemplate that Hashem, the greatest of kings, the Holy One, blessed is He, Whose glory fills the entire world, stands above you and views your actions, as it is said: "If a person will hide in hidden places will I not see him? Says the word of Hashem, Do I not fill the heavens and the earth!" [Bearing this in mind] it is certain that you will immediately acquire a feeling of reverence and submissiveness for the awesomeness of Hashem, Blessed be He, and be ashamed [to sin] before Him.

Kitzur Shulchan Arukh 1:1 · Kitzur Shulchan Aruch, trans. Rabbi Avrohom Davis, Metsudah Pub., 1996

וְגַם בְּשָׁכְבוֹ עַל מִשְׁכָּבוֹ, יֵדַע לִפְנֵי מִי הוּא שׁוֹכֵב. וּמִיָּד כְּשֶׁיֵּעוֹר מִשְּׁנָתוֹ יִזְכֹּר חַסְדֵי ה', יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה עִמּוֹ שֶׁהֶחֱזִיר לוֹ אֶת נִשְׁמָתוֹ אֲשֶׁר הִפְקִידָהּ אֶצְלוֹ עֲיֵפָה, וְהֶחֱזִירָהּ לוֹ חֲדָשָׁה וּרְגוּעָה כְּדֵי לַעֲבֹד עֲבוֹדָתוֹ יִתְבָרַךְ שְׁמוֹ בְּכָל יְכָלְתּוֹ וּלְשָׁרְתוֹ כָּל הַיּוֹם, כִּי זֶה כָּל הָאָדָם, כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב, חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ, פֵּרוּשׁ, בְּכָל בֹּקֶר נַעֲשֶׂה הָאָדָם בְּרִיָּה חֲדָשָׁה. וְיוֹדֶה בְּכָל בֹּקֶר לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ עַל זֹאת. וּבְעוֹדוֹ עַל מִשְׁכָּבוֹ, יֹאמַר, מוֹדֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ מֶלֶךְ חַי וְקַיָּם שֶׁהֶחֱזַרְתָּ בִּי נִשְׁמָתִי בְּחֶמְלָה, רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ (וְאַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן אֵין יָדָיו נְקִיּוֹת, יָכוֹל לוֹמַר זֹאת, כֵּיוָן שֶׁאֵין בּוֹ שֵׁם). וְיַפְסִיק מְעַט בֵּין תֵּבַת בְּחֶמְלָה לְתֵבַת רַבָּה (שם ובמגן אברהם ויד אפרים סוֹף סִימָן ד).

Also, while lying in bed you should realize before Whom you lay and as soon as you awaken you should remember the kindnesses of Hashem, Blessed be His Name, that were granted to you; that He returned your soul to you. You committed it to Him faint and weary and it was returned to you new and refreshed, enabling you to worship Hashem, Blessed be His Name, with all of your capacity and serve Him the entire day; because this is the essence of Man, as it is said in Scripture: "They are new every morning how great is Your faithfulness." This verse teaches that every morning a person becomes a new creation, and he should give thanks with all his heart to Hashem, Blessed be His Name, for this (good fortune). While still in bed you should recite: I give thanks to You, living and everlasting King for You have restored my soul with mercy. Great is Your faithfulness. (Even though your hands are not yet clean, you may say this, since the name of Hashem is not mentioned.) You should pause slightly between the word chemlah "with mercy," and the word, rabbah "great."

Kitzur Shulchan Arukh 1:2 · Kitzur Shulchan Aruch, trans. Rabbi Avrohom Davis, Metsudah Pub., 1996

לְפִי שֶׁהָאָדָם כַּאֲשֶׁר קָם מִמִּטָּתוֹ שַׁחֲרִית הוּא כְּמוֹ בְרִיָּה חֲדָשָׁה לַעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, לָכֵן צָרִיךְ לְהִתְקַדֵּשׁ וְלִטֹּל יָדָיו מִן הַכְּלִי, כְּמוֹ כֹּהֵן שֶׁהָיָה מְקַדֵּשׁ יָדָיו בְּכָל יוֹם מִן הַכִּיּוֹר קֹדֶם עֲבוֹדָתוֹ. וְסֶמֶךְ לִנְטִילָה זוֹ מִן הַמִּקְרָא, שֶׁנֶּאֱמַר, אֶרְחַץ בְּנִּקָּיוֹן כַּפָּי וַאֲסוֹבְבָה אֶת מִזְבַּחֲךָ ה' לַשְׁמִיעַ בְּקוֹל תּוֹדָה וְגוֹ'. וְעוֹד יֵשׁ טַעַם לִנְטִילָה זֹאת, לְפִי שֶׁבִּשְׁעַת שֵׁנָה שֶׁנִּסְתַּלְּקָה מִמֶּנּוּ נִשְׁמָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה בָּא רוּחַ הַטֻּמְאָה וְשׁוֹרֶה עַל גּוּפוֹ. וּכְשֶׁנֵּעוֹר מִשְּׁנָתוֹ, מִסְתַּלֵּק רוּחַ הַטֻּמְאָה מִכָּל גּוּפוֹ חוּץ מִן אֶצְבְּעוֹתָיו שֶׁאֵינוֹ עוֹבֵר מֵעֲלֵיהֶן עַד שֶׁשּׁוֹפֵךְ עֲלֵיהֶן שָׁלֹשׁ פְּעָמִים מַיִם בְּסֵרוּגִים. וְאָסוּר לֵילֵךְ אַרְבַּע אַמּוֹת בְּלִי נְטִילַת יָדַיִם אִם לֹא לְצֹרֶךְ גָּדוֹל מְאֹד (סִימָן ד').

Because when a person rises from his bed in the morning he is like a new creation regarding the service of the Creator, may His name be blessed, he must sanctify himself and wash his hands from a vessel, like a priest who would sanctify his hands every day from the laver [in the Temple] before beginning his service. And the basis for this washing is in Scripture, as it says, "I will wash my hands in innocency; So will I compass Thine altar, O LORD, That I may make the voice of thanksgiving to be heard" (Psalms 26:6-7). There is yet another reason for this washing: During the time of sleep, when the holy soul leaves him, an impure spirit comes and rests on his body. And when he wakes from his sleep, the impure spirit leaves his entire body, except for his fingers, which it does not leave until he pours water on them three discrete times. It is forbidden to walk four cubits without having washed the hands unless there is a very great need.

Kitzur Shulchan Arukh 2:1 · Sefaria Community Translation

כְּתִיב, וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם אֱלֹהֶיךָ. לְפִיכָךְ צָרִיךְ הָאָדָם לִהְיוֹת צָנוּעַ בְּכָל אָרְחוֹתָיו. וְלָכֵן כְּשֶׁלּוֹבֵשׁ אוֹ פּוֹשֵׁט אֶת חֲלוּקוֹ אוֹ שְׁאָר בֶּגֶד שֶׁעַל בְּשָׂרוֹ, יְדַקְדֵּק מְאֹד שֶׁלֹּא לְגַלּוֹת אֶת גּוּפוֹ, אֶלָּא יַלְבִּישׁוֹ וְיַפְשִׁיטוֹ כְּשֶׁהוּא שׁוֹכֵב עַל מִשְׁכָּבוֹ מְכֻסֶּה. וְאַל יֹאמַר הִנְנִי בְחַדְרֵי חֲדָרִים וּבַחֲשֵׁכָה מִי רוֹאֵנִי, כִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ, וְכַחֲשֵׁכָה כָּאוֹרָה לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ. וְהַצְּנִיעוּת וְהַבֹּשֶׁת, מְבִיאוֹת אֶת הָאָדָם לִידֵי הַכְנָעָה לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ (סִימָן ב').

It has been written, "And to walk humbly with thy God" (Micah 6:8). Therefore, a person must be modest in all his ways. And therefore when he puts on or takes off his robe or other garment that is upon his flesh, he must be very exacting so as not to reveal his body. Rather, he should dress and undress while he is under the covers of his bed. And do not say, "I am in the innermost room, and in the darkness, who can see me?" For the Holy One, Blessed is He--the world is filled with His glory, and darkness is like light before Him, may His Name be blessed. And modesty and shame bring a person to submission before Him, may His Name be blessed.

Kitzur Shulchan Arukh 3:1 · Sefaria Community Translation

יַרְגִּיל אֶת עַצְמוֹ לִפָּנוֹת עֶרֶב וָבֹקֶר שֶׁהוּא זְרִיזוּת וּנְקִיּוּת. אִם אֵינוֹ יָכוֹל לִפָּנוֹת, יֵלֵךְ אַרְבַּע אַמּוֹת וְיֵשֵׁב עַד שֶׁיִּפָּנֶה, אוֹ יַסִּיחַ דַּעְתּוֹ מִדְּבָרִים אֲחֵרִים. הַמַּשְׁהֶה נְקָבָיו, עוֹבֵר מִשּׁוּם בַּל תְּשַׁקְּצוּ. וְאִם מַשְׁהֶה מִלְּהַטִּיל מַיִם בְּעֵת צָרְכּוֹ, עוֹבֵר גַּם מִשּׁוּם לֹא יִהְיֶה בְךָ עָקָר (סִימָן ב' ג').

One must accustom himself to defecate in the evening as well as the morning, as this reflects alacrity and cleanliness. If one is unable to defecate, he should walk a distance of four cubits and sit until he is able to defecate, or he should distract himself with other matters. One who constrains his bowels violates the Scriptural prohibition of "Thou shalt not defile thyselves". And if he delays urinating when he needs to, he also violates the prohibition of "There shalt not be a barren man amongst thee".

Kitzur Shulchan Arukh 4:1 · Sefaria Community Translation

כְּתִיב, וְכִסִּיתָ אֶת צֵאָתֶךָ כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ מִתְהַלֵּךְ בְּקֶרֶב מַחֲנֶיךָ וְגוֹ', וְהָיָה מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ וְלֹא יִרְאֶה בְךָ עֶרְוַת דָּבָר וְגוֹ', מִכָּאן לָמְדוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, שֶׁבְּכָל מָקוֹם אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֵינוּ מִתְהַלֵּךְ עִמָּנוּ, דְּהַיְנוּ כְּשֶׁאָנוּ עוֹסְקִים בְּדָבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה, כְּגוֹן קְרִיאַת שְׁמַע, תְּפִלָּה, תּוֹרָה וְכַדּוֹמֶה, צָרִיךְ לִהְיוֹת הַמַּחֲנֶה קָדוֹשׁ, שֶׁלֹּא תְהֵא צוֹאָה מְגֻלָּה שָׁם, וְשֶׁלֹּא יֵרָאֶה דְּבַר עֶרְוָה כְּנֶגֶד פָּנָיו שֶׁל אָדָם הַקּוֹרֵא אוֹ מִתְפַּלֵּל (סִימָן ע"ד).

It is written: "And you will cover that which comes out from you because Hashem your God walks amidst your camp... And your camp will be holy, and it will not be seen in it anything that is immodest." From here our Rabbis taught, may their memory be blessed, that anytime that Hashem our God walks among us, that is when we're dealing with a matter of holiness (i.e. reading Shema, Shmona Esrei, Torah, etc.), our environment must be holy. There must not be any revealed feces, and one who is reading the Torah or praying must not see a something that is immodest.

Kitzur Shulchan Arukh 5:1 · Sefaria Community Translation

קֹדֶם שֶׁיְּבָרֵךְ אֵיזוֹ בְרָכָה צָרִיךְ הוּא לָדַעַת אֵיזוֹ בְרָכָה שֶׁהוּא צָרִיךְ לְבָרֵךְ, כְּדֵי שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁהוּא מַזְכִּיר אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁהוּא עִקַּר הַבְּרָכָה, יֵדַע מַה שֶּׁיְּסַיֵּם. וְאָסוּר לַעֲשׂוֹת שׁוּם דָּבָר בְּשָׁעָה שֶׁהוּא מְבָרֵךְ. וְלֹא יְבָרֵךְ בִּמְהִירוּת, אֶלָּא יְכַוֵּן פֵּרוּשׁ הַמִּלּוֹת (סִימָן ה' לצ"א ובחיי"א). וְזֶה לְשׁוֹן סֵפֶר חֲסִידִים, כְּשֶׁהוּא נוֹטֵל יָדָיו אוֹ שֶׁמְּבָרֵךְ עַל הַפֵּרוֹת אוֹ עַל הַמִּצְווֹת הַשְּׁגוּרוֹת בְּפִי כָּל אָדָם, יְכַוֵּן לִבּוֹ לְבָרֵךְ בְּשֵׁם בּוֹרְאוֹ אֲשֶר הִפְלִיא חַסְדּוֹ עִמּוֹ וְנָתַן לוֹ הַפֵּרוֹת אוֹ הַלֶּחֶם לֵהָנוֹת מֵהֶם וְצִוָּהוּ עַל הַמִּצְוָה, וְלֹא יַעֲשֶׂה כְּאָדָם הָעוֹשֶׂה דָבָר בְּמִנְהָג וּמוֹצִיא דְבָרִים מִפִּיו בְּלֹא הֶגְיוֹן הַלֵּב. וְעַל דָּבָר זֶה חָרָה אַף ה' וְשָׁלַח לָנוּ בְּיַד יְשַׁעְיָהוּ וְאָמַר, יַעַן כִּי נִגַּשׁ הָעָם הַזֶּה בְּפִיו וּבִשְׂפָתָיו כִּבְּדוּנִי וְלִבּוֹ רִחַק מִמֶּנִּי וַתְּהִי יִרְאָתָם אֹתִי מִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִישַׁעְיָה, רְאֵה מַעֲשֶׂה בָנַי כִּי אֵינוֹ אֶלָּא לַפָּנִים, וּמַחֲזִיקִים בּוֹ כְּאָדָם שֶׁמַּחֲזִיק וְנוֹהֵג מִנְהַג אֲבוֹתָיו בְּיָדוֹ, בָּאִים בְבֵיתִי וּמִתְפַּלְּלִים לְפָנַי תְּפִילוֹת הַקְּבוּעוֹת כְּמִנְהַג אֲבוֹתֵיהֶם לֹא בְלֵב שָׁלֵם. הֵם מְנַקִּים אֶת יְדֵיהֶם וּמְבָרְכִים עַל נְטִילַת יָדַיִם וּבוֹצְעִים וּמְבָרְכִים בִּרְכַּת הַמּוֹצִיא, שׁוֹתִים וּמְבָרְכִים כְּמוֹ שֶׁהַדָּבָר שָׁגוּר בְּפִיהֶם, אַף בָּעֵת שֶׁהֵם מְבָרְכִים אֵינָם מִתְכַּוְּנִים לְבָרְכֵנִי. לָכֵן עַל כֵּן חָרָה אַפּוֹ וְנִשְׁבַּע בִּשְׁמוֹ הַגָּדוֹל לְאַבֵּד חָכְמַת חֲכָמָיו הַיּוֹדְעִים אוֹתוֹ וּמְבָרְכִים אוֹתוֹ בְּמִנְהָג וְלֹא בְּכַוָּנָה, דִּכְתִיב בַּתְרֵהּ, לָכֵן הִנְנִי יוֹסֵף גוֹ', וְאָבְדָה חָכְמַת חֲכָמָיו גוֹ', לְפִיכָךְ הִזְהִירוּ חֲכָמִים עַל הַדָּבָר וְאָמְרוּ, עֲשֵׂה דְבָרִים לְשֵׁם פּוֹעֲלָם וְכוּ', עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ, וְרָאוּי לָאָדָם שֶׁיַּרְגִּיל אֶת עַצְמוֹ לוֹמַר הַבְּרָכוֹת בְּקוֹל רָם, כִּי הַקּוֹל מְעוֹרֵר אֶת הַכַּוָּנָה (של"ה).

Kitzur Shulchan Arukh 6:1 · Sefaria Community Translation

אַחַר לַעֲסֹק בְּדִבְרֵי תוֹרָה, יֵשׁ מַחֲלֹקֶת הַפּוֹסְקִים אִם הַשּׁוֹמֵעַ יַעֲנֶה אָמֵן אוֹ לֹא. יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֵין כָּאן סִיּוּם הַבְּרָכָה אֶלָּא וְהַעֲרֵב נָא וְכוּ' גַּם כֵּן נִמְשָׁךְ לְמַעְלָה, וְהַכֹּל הִיא בְּרָכָה אֶחָת. וְעַל כֵּן אֵין לַעֲנוֹת אָמֵן. וְיֵשׁ אוֹמְרִים, דְּכָאן הוּא סִיּוּם הַבְּרָכָה. וְהַעֲרֵב נָא, הִיא בְּרָכָה אַחֶרֶת, וּצְרִיכִים לַעֲנוֹת אָמֵן. וְלָכֵן הַמְבָרֵךְ יֶשׁ לוֹ לוֹמַר בְּרָכָה זֹאת בְּלַחַשׁ, שֶׁלֹּא יִשְׁמַע חֲבֵרוֹ וְיָבֹא לִידֵי סְפֵקָא.

Kitzur Shulchan Arukh 7:1 · Sefaria Community Translation

מִשֶּׁעָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר שֶׁהוּא אוֹר הַנּוֹצֵץ מִן הַשֶּׁמֶשׁ בַּמִּזְרָח, כֵּיוָן שֶׁאָז מַתְחִיל זְמַן הַתְּפִילָה (שֶׁאִם הִתְפַּלֵּל אָז בְּדִיעֲבַד יָצָא), לָכֵן אָסוּר לְאָדָם לְהַתְחִיל בִּמְלָאכָה אוֹ לְהִתְעַסֵּק בַּעֲסָקָיו אוֹ לֵילֵךְ בַּדֶּרֶךְ קֹדֶם שֶׁיִּתְפַּלֵּל, שֶׁנֶּאֱמַר, צֶדֶק לְפָנָיו יְהַלֵּךְ וְיָשֵׂם לְדֶרֶךְ פְּעָמָיו. צֶדֶק, זוֹ תְפִלָּה שֶׁמַּצְדִּיק לְבוֹרְאוֹ וַהֲדַר וְיָשֵׂם פְּעָמָיו לְדַרְכֵי חֶפְצוֹ (סִימָּן ע' פ"ט).

As soon as the day dawns, when a ray of light shines from the sun in the east, since this begins the time when prayers may be said, (for if you had prayed then, your obligation, would have been fulfilled) it is forbidden to begin work or indulge in your affairs or set forth on a trip before praying, as it is said: "Righteousness will precede him and he will set his footsteps upon the way." "Righteousness" refers to prayer for we declare the righteousness of our Creator, and then afterwards we may set our footsteps on the road to our personal endeavors.

Kitzur Shulchan Arukh 8:1 · Kitzur Shulchan Aruch, trans. Rabbi Avrohom Davis, Metsudah Pub., 1996

גְּדוֹלָה מִצְוַת צִיצִית, שֶׁהֲרֵי הַכָּתוּב שְׁקָלָהּ וְתָלָה בָהּ כָּל הַמִצְוֹת כֻּלָן, שֶׁנֶּאֱמַר, וּרְאִיתֶם אוֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוַת ה'. צִיצִית בְּגִימַטְרִיָּא ת"ר (עַיֵּן טוּר). שְׁמוֹנָה חוּטִים וַחֲמִשָּׁה קְשָׁרִים, הֲרֵי תַּרְיַ"ג. לָכֵן צָרִיךְ כָּל אִישׁ לִהְיוֹת נִזְהָר שֶׁיִּהְיֶה לוֹ טַלִּית קָטָן שֶׁיְּהֵא מְלֻבָּשׁ בּוֹ כָּל הַיּוֹם. וְיִהְיֶה שֶׁל צֶמֶר רְחֵלִים לָבָן וְגָדוֹל כַּשִּׁעוּר, דְּהַיְנוּ שְׁלשָׁה רִבְעֵי אַמָּה בָּאֹרֶךְ וַחֲצִי אַמָּה בָּרֹחַב. וְיֵשׁ אוֹמְרִים, אַמָּה עַל אַמָּה. וְאוֹתָם שֶׁעוֹשִׂים אֶת הַטַּלִּית קָטָן תָּפוּר מִן הַצְּדָדִים, צְרִיכִים לִזָּהֵר שֶׁיִּהְיֶה מִכָּל צַד פָתוּחַ רֹב הַנִּרְאֶה לָעֵינַיִם, וַאֲפִלּוּ עַל יְדֵי קְרָסִים לֹא יְחֻבָּר. גַּם יְהֵא כָל אָדָם נִזְהָר שֶׁיִּהְיֶה לוֹ טַלִּית גָּדוֹל בְּצִיצִית שֶיִּתְעַטֵּף בּוֹ בִּשְׁעַת תְּפִלָּה. וִיהַדֵּר שֶׁיִּהְיֶה לוֹ טַלִּית נָאֶה. וְכֵן כָּל הַמִצְוֹת צָרִיךְ לַעֲשׂוֹתָן בְּהִדּוּר בְּכֹל מַה דְּאֶפְשָׁר, דִּכְתִיב, זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ, וְדָרְשֵׁינָן, הִתְנָאֶה לְפָנָיו בַּמִצְוֹת וִידַקְדֵק לִקְנוֹת צִיצִית מֵאִישׁ נֶאֱמָן שֶׁיִּהְיֶה בָטוּחַ שֶׁנַּעֲשׂוּ בִטְוִיָּה וּבִשְׁזִירָה בְּפֵרוּשׁ לִשְׁמָן וּכְמִצְוָתָן. וְתִהְיֶינָה אֲרֻכּוֹת כַּשִּׁעוּר (סִימָן טו כ"ד).

The commandment of tzitzit is very important, since the verse teaches that all the commandments depend on it, as it says, "And you will see them and remember all of the commandments of Hashem." Tzitzit is 600 in gematria (which is a numbering system, assigning each letter in the alphabet to a number. For example, aleph to 1, beit to 2, etc.) (See further in the Tur). There are 8 strands and five knots. All of this together adds up to 613 (which is the total number of commandments). Therefore, every person needs to be diligent to wear a tallit katan all day. It should be made of white wool from lambs and should be big enough to meet the size requirements, which are 3/4th amot long and a half of an amah wide. Some hold it needs to be an amah by an amah. Regarding those who sew the sides of talit katan together (making it look more like a shirt than a four cornered garment), you need to be careful to make sure both sides remain visibility open. You shouldn't even use hooks to connect the sides together. Also, every person needs to be diligent to wrap himself in a talit gadol during prayer times. Your talit should also be beautiful, just like regarding all commandments we require that they be done the most beautiful way possible, as it is written, "That is my God and I will glorify Him." We learn from here that I will glorify Him through the commandments. One should be particular to buy tzitzit from a trustworthy man, whom you are certain twined and spun the tzitzit with the intention of doing so for the commandment. The tzitzit should be long enough too, according to the required length.

Kitzur Shulchan Arukh 9:1 · Sefaria Community Translation

מִצְוַת תְּפִלִּין הִיא גַם כֵּן מִצְוָה יְקָרָה מְאֹד, שֶׁכָּל הַתּוֹרָה הוּקְשָׁה לַתְּפִלִּין, שֶׁנֶּאֱמַר, לְמַעַן תִּהְיֶה תּוֹרַת ה' בְּפִיךָ. וּמִי שֶׁאֵינוֹ מֵנִיחַ תְּפִלִּין, הֲרֵי הוּא בִּכְלַל פּוֹשְׁעֵי יִשְֹרָאֵל בְּגוּפָן. וּמִי שֶׁמֵנִּיחַ תְּפִלִּין פְּסוּלִין, לֹא בִלְבַד שֶׁאֵינוֹ מְקַיֵּם אֶת הַמִּצְוָה, אֶלָּא שֶׁמְּבָרֵךְ כַּמָּה וְכַמָּה בְּרָכוֹת לְבַטָּלָה שֶׁהוּא עָוֹן גָּדוֹל. וְלָכֵן יְדַקְדֵּק לִקְנוֹת תְּפִלִּין מִסּוֹפֵר מֻמְחֶה וִירֵא שָׁמַיִם, וְכֵן רְצוּעוֹת יִקְנֶה מֵאִישׁ נֶאֱמָן שֶׁהוּא בָטוּחַ שֶׁנִּתְעַבְּדוּ לִשְׁמָהּ מֵעוֹרוֹת טְהוֹרוֹת. וּבַעֲוֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים, רַבָּה הַמַּכְשֵׁלָה בְּמַה שֶּׁקּוֹנִים תְּפִלִּין וּרְצוּעוֹת מִמָּאן דְּהוּא לְפִי שֶׁמּוֹכְרָם בְּזוֹל, וְהֵם פְּסוּלִים. וְכָל יְרֵא שָׁמַיִם יִתֵּן אֶל לִבּוֹ, אִם עַל מַלְבּוּשָׁיו וְכֵלָיו הוּא מְהַדֵּר שֶׁיְּהוּ כְתִקּוּנָן, מִכָּל שֶׁכֵּן בְּחֶפְצֵי ה' יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, שֶׁלֹּא יְצַמְצֵם וְיָחוּס עַל הַכֶּסֶף אֶלָּא יְהַדֵּר לִקְנוֹת אוֹתָן בְּוְדַּאי כְּשֵׁרִים אַף שֶׁמְּחִירָם רָב, וְיַשְׁגִּיחַ עֲלֵיהֶם שֶׁיִּהְיוּ מְתֻקָּנִין וּשְׁחוֹרִים הַבָּתִּים וְהָרְצוּעוֹת. וְיֵשׁ לִמְשֹׁחַ הָרְצועוֹת תָּדִיר בְּשֻׁמָּן שֶׁיִּהְיוּ שְׁחוֹרִים (וְלֹא יִמְשְׁחֵם בְּשֻׁמָּן דָּג הַנִּקְרָא פִישְׁטְרָאן כִּי הוּא מִדָּג טָמֵא). וְאִם נִתְקַלְקְלוּ הַתְּפִלִּין אֲפִלּוּ רַק בְּמִקְצָת אוֹ שֶׁנִּפְסְקוּ הַתְּפִירוֹת, יַעֲשֶׂה מִיָּד שְׁאֵלַת חָכָם אִם הֵם כְּשֵׁרִים וּבְיוֹתֵר יֵשׁ לְדַקְדֵּק עַל הַקְּרָנוֹת וּבִפְרָט בְּשֶׁל רֹאשׁ שֶׁהוּא שָׁכִיחַ מְאֹד שֶׁמִּשְׁתַּחֲקוֹת וְנַעֲשׂוּ שָׁם נְקָבִים וְנִפְסְלוּ. וְכֵן שָׁכִיחַ מְאֹד שֶׁמֵּחֲמַת שֶׁנִּתְיַשְּׁנוּ הַתְּפִלִּין, נִפְרַד קְצָת מֵהָעוֹר הָעֶלְיוֹן שֶׁל רֹאשׁ וְנִפְסָל. וּצְרִיכִין לְהַשְׁגִּיחַ עַל כָּל זֶה בִּמְאֹד. וְכָל הַזָּהִיר בְּמִצְוַת תְּפִלִּין לִנְהֹג בָּהֶם קְדֻשָּׁה שֶׁלֹּא לְדַבֵּר בָּהֶם דִּבְרֵי הֲבָלִים וְשִׂיחַת חֻלִּין, מַאֲרִיךְ יָמִים ומֻבְטָח שֶׁהוּא בֶּן עוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר, ה' עֲלֵיהֶם (שֶׁנּוֹשְׂאִין עֲלֵיהֶם שֵׁם ה' בִּתְפִלִּין) יִחְיוּ, וּלְכָל בָּהֶן חַיֵּי רוּחִי, וְתַחֲלִימֵנִי וְהַחֲיֵינִי. תְּפִלִּין הוּא לְשׁוֹן פְּלִילָה וְהוֹכָחָה (וְלָכֵן הַלָּמֶ"ד דְגוּשָׁה לְמַלֹּאת חֶסְרוֹן הַשְּׁנִיָּה), כִּי הַתְּפִלִּין הֵן עֵדוּת וְהוֹכָחָה שֶׁהַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה עָלֵינוּ, כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב, וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם ה' נִקְרָא עָלֶיךָ וְגוֹ', וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אֵלּוּ תְפִלִּין שֶׁבָּרֹאשׁ שֶׁיֵּשׁ בָּהּ שִׁי"ן מֵהַשֵּׁם שַׁדַּי. וְלָכֵן אֵין לְכַסוֹת תְּפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ לְגַמְרֵי עִם הַטַּלִּית.

The mitzvah of tefillin is also a very precious mitzvah, for the entire Torah is similar to tefillin, as it is said: "In order that the Torah of Hashem be in your mouth." And someone who does not put on tefillin, is reckoned among the transgressors of Israel who sin with their bodies, [i. e., tefillin are worn on the arm and head]. Similarly one who puts on invalid tefillin, not only fails to perform the mitzvah, but he also recites many berachos in vain, which is a grave sin. Therefore, you should be careful to purchase tefillin from an expert, and God-fearing scribe. Similarly, the tefillin straps should be purchased from a trustworthy person to be sure that the leather was processed for the sake of tefillin, from hides of a kosher animal. But among our many sins is the temptation to purchase tefillin and tefillin straps from anyone who sells them cheaply, [even though] their tefillin are invalid. Every God-fearing person should consider this: if he is concerned to select proper material for his clothing and utensils, then certainly he should not economize and worry about the cost when buying articles to serve God, blessed is His Name. You should therefore be careful to purchase [only] those tefillin that are definitely kosher, even though they cost more. You should take care that they are always in proper order, and that the batim and straps are always black. You should smear the straps with oil regularly to ensure their blackness, (but they should not be smeared with the oil of a fish called "fishtron" because this oil is derived from a non-kosher fish.) If the tefillin were damaged even slightly or if the stitches tore, you should immediately consult a rabbinic expert to determine their validity. You should be especially careful regarding the corners [of the batim] and specifically to the shel rosh because they frequently rub against objects which cause dents making them invalid. And also very frequently when tefillin become old, a separation appears in the upper hide of the shel rosh making it invalid. You should be greatly concerned about all of these matters. All who are careful [in the observance] of the mitzvah of tefillin and treat them with sanctity, not speaking of trivial or secular matters when wearing them, will have his days lengthened, and is assured of a share in the World to Come, as it is said: "Hashem is upon them (for they carry upon themselves the Name of Hashem in the tefillin) and they shall live; and in all these things will my spirit live, and You will give me health and give me life." The word, tefillin, means judgement and admonition (and therefore the lamed has a dot in order to compensate for the second lamed which is missing) because the tefillin are testimony and proof that the Divine Presence dwells upon us, as is stated in Scripture: "All the peoples of the earth shall see that the Name of Hashem is called upon you etc." Our Sages, of blessed memory, explain that this refers to the shel rosh upon which is formed the letters shin of Hashem's Name, Shadai. And therefore you should not cover the shel rosh completely with the tallis.

Kitzur Shulchan Arukh 10:1 · Kitzur Shulchan Aruch, trans. Rabbi Avrohom Davis, Metsudah Pub., 1996

מִצְוַת עֲשֵׂה לִקְבֹּעַ מְזוּזָה בְּכָל פֶּתַח. וַאֲפִלּוּ יֵשׁ לוֹ כַּמָּה חֲדָרִים וּלְכָל חֶדֶר כַּמָּה פְתָחִים הָעֲשׂוּיִים לִכְנִיסָה וִיצִיאָה, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא רָגִיל רַק בְּאֶחָד מֵהֶם, מִכָּל מָקוֹם כֻּלָּם חַיָּבִים בִּמְזוּזָה. וַאֲפִלּוּ אִם נִתְמַעֲטוּ הַדִּיּוּרִים וְאֵינוֹ צָרִיךְ עַתָּה רַק לְפֶתַח אֶחָד, מִכָּל מָקוֹם כֻּלָּם חַיָּבִים. אַךְ אִם יֵשׁ אֵיזֶה פֶתַח שֶׁאֵינוֹ עָשׂוּי אֶלָּא לְהַכְנִיס דֶּרֶךְ שָׁם אֵיזֶה מַשָּׂא לִפְרָקִים וְיֵשׁ שָׁם פֶּתַח אַחֵר לִכְנִיסָה וִיצִיאָה, אֲזַי הַפֶּתַח הֶעָשׂוּי רַק לְהַכְנִיס מַשָּׂאוֹת, פָּטוּר (יו"ד סִימָן רפה רפו).

According to Rambam, a house must have these ten conditions for it to require a mezuzah: It must be at least six square feet, it must have two door-posts, a lintel, a ceiling, doors, an opening with a height of at least ten handbreadths, it must be used for secular purposes only, it must be used as a dwelling for people, it must be for dignified usage and it must be a permanent dwelling. It is a positive commandment to affix a mezuzah on every doorway. Even if you have several rooms and each room has several entrances that are made for entry and exit, even though you are accustomed to use only one of these doorways, nevertheless, all of the doorways must have a mezuzah. [Also] even if the number of dwellers has diminished and you (the present dweller) now require only one doorway, nevertheless, all the doorways must have a mezuzah. However, if there is a particular doorway which is designated only as a place of entry for periodic deliveries and there is also an additional doorway which is used for both entry and exit, then the doorway which is used solely for delivery is exempt.

Kitzur Shulchan Arukh 11:1 · Kitzur Shulchan Aruch, trans. Rabbi Avrohom Davis, Metsudah Pub., 1996

כְּתִיב, הִכּוֹן לִקְרַאת אֱלֹהֶיךָ יִשְֹרָאֵל, פֵּרוּשׁ שֶׁיָּכִין אֶת עַצְמוֹ לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁיַּלְבִּישׁ אֶת עַצְמוֹ בְּמַלְבּוּשֵׁי כָבוֹד כְּשֶׁהוֹלֵךְ לְהִתְפַּלֵּל כְּמִי שֶׁהוֹלֵךְ לִפְנֵי שַׂר נִכְבָּד. וַאֲפִלּוּ אִם מִתְפַּלֵּל בְּבֵיתוֹ בִּיחִידוּת יַלְבִּישׁ אֶת עַצְמוֹ כָּרָאוּי. וּבִמְקוֹמוֹת שֶׁנּוֹהֲגִין לֵילֵךְ בַּחֲגוֹרָה, אָסוּר לְהִתְפַּלֵּל עַד שֶׁיַּחְגֹּר אֶת עַצְמוֹ.

It is written: "Prepare to meet your God, O Israel." Preparing yourself before Hashem, Blessed is He, means that you should dress yourself in the same type of respectful clothing when you pray, as you would when meeting a high official. Even if you pray privately in your home you should dress properly. In those places where the custom is to wear a special sash [during prayers], it is forbidden to pray until you gird yourself [with such a sash].

Kitzur Shulchan Arukh 12:1 · Kitzur Shulchan Aruch, trans. Rabbi Avrohom Davis, Metsudah Pub., 1996

קְדֻשַּׁת בֵּית הַכְּנֶסֶת וּבֵית הַמִּדְרָשׁ גְּדוֹלָה מְאֹד, וּמֻזְהָרִים עֲלֵיהֶם לִירֹא מִמִּי שֶׁהוּא שׁוֹכֵן בָּהֶם יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, כְּדִכְתִיב, וּמִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ. וּבֵית הַכְּנֶסֶת וּבֵית הַמִּדְרָשׁ נִקְרָאִים גַּם כֵּן מִקְדָּשׁ, כְּדִכְתִיב, וָאֱהִי לָהֶם לְמִקְדָּשׁ מְעַט, וְדָרְשֵׁינַן אֵלּוּ בָּתֵּי כְנֵסִיּוֹת וּבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת. וְלָכֵן אָסוּר לְדַבֵּר בָּהֶם דְּבָרִים בְּטֵלִים. וְאֵין מְחַשְּׁבִין בָּהֶם חֶשְׁבּוֹנוֹת אֶלָּא שֶׁל מִצְוָה. כְּגוֹן קֻפָּה שֶׁל צְדָקָה וְכַדּוֹמֶה. וְנוֹהֲגִין בָּהֶם כָּבוֹד לְכַבְּדָם וּלְרַבְּצָם, וּמַדְלִיקִין בָּהֶם נֵרוֹת לְכָבוֹד. אֵין לְנַשֵּׁק בָּהֶם בָּנָיו הַקְּטַנִּים, שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לְהַרְאוֹת שָׁם אַהֲבָה אַחֶרֶת זוּלַת אַהֲבַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ (צ"ח קנ"א).

The sanctity of a synagogue and Beis Midrash is very great, and we are commanded to fear the One Who dwells in them, blessed be His Name; as it is written, "Revere My Sanctuary." A Synagogue and Beis Midrash are also called "Sanctuaries," as it is written: "I will be to them as a miniature Sanctuary" and it is explained that this refers to the Synagogue and the Batei Midrash. Therefore, it is forbidden to engage there in idle talk, or to make calculations, except those that pertain to a mitzvah, such as the calculations of charity funds, or the like. Such places must be treated with respect, they must be kept meticulously clean, and candles must be lit in them to show our respect. You should not kiss your small children there, because it is not proper to demonstrate any other love except the love of Hashem, blessed be His Name.

Kitzur Shulchan Arukh 13:1 · Kitzur Shulchan Aruch, trans. Rabbi Avrohom Davis, Metsudah Pub., 1996

מִן הוֹדוּ עַד לְאַחַר הַשִּׁירָה הֵמָּה פְּסוּקֵי דְזִמְרָה. וּבָרוּךְ שֶׁאָמַר הִיא בְּרָכָה שֶׁלִּפְנֵיהֶם, וְיִשְׁתַּבַּח הִיא בְּרָכָה שֶׁלְּאַחֲרֵיהֶם מִשֶּׁהִתְחִיל בָּרוּךְ שֶׁאָמַר עַד לְאַחַר גְּמַר הַתְּפִלָּה, אָסוּר לְהַפְסִיק בְּדִבּוּר אֲפִלּוּ בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ (וְכֵן בְּכָל מָקוֹם שֶׁאָסוּר לְהַפְסִיק, אָסוּר אֲפִלּוּ בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ). אַךְ לְעִנְיַן הֶפְסֵק לִדְבַר מִצְוָה, יֵשׁ חִלּוּק בֵּין פְּסוּקֵי דְזִמְרָה וּבִרְכוֹתֶיה, לִקְרִיאַת שְׁמַע וּבִרְכוֹתֶיהָ. בִּפְסוּקֵי דְזִמְרָה, אֲפִלּוּ בְּאֶמְצַע בָּרוּךְ שֶׁאָמַר וּבְאֶמְצַע יִשְׁתַּבַּח, אִם שׁוֹמֵעַ אֵיזֶה בְּרָכָה, מֻתָּר לוֹ לַעֲנוֹת אָמֵן. וְכֵן אִם שׁוֹמֵעַ שֶׁהַקָּהָל אוֹמְרִים קְרִיאַת שְׁמַע, אוֹמֵר עִמָּהֶם פָּסוּק שְׁמַע יִשְֹרָאֵל וְגוֹ'. וּמִכָּל שֶׁכֵּן לְקַדִּישׁ וְלִקְדֻשָּׁה וּלְבָרְכוּ דְּמֻתָּר לוֹ לְהַפְסִיק וְלַעֲנוֹת עִם הַקָּהָל. וּמִכָּל מָקוֹם אִם אֶפְשָׁר לוֹ לְכַוֵּן, שֶׁיַּפְסִיק לְאֵלּוּ בִּמְקוֹם הֶפְסֵק, כְּגוֹן מִזְמוֹר לְמִזְמוֹר, אוֹ לְכָל הַפָּחוֹת בֵּין פָּסוּק לְפָסוּק, יַעֲשֶׂה כֵּן. וּבָרוּךְ הוּא וּבָרוּךְ שְׁמוֹ לֹא יֹאמַר תּוֹךְ פְּסוּקֵי דְזִמְרָה, אֲפִלּוּ בִּמְקוֹם הֶפְסֵק (כֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ נִזְכָּר בַּגְּמָרָא). וְכֵן הַנֹּסַח יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְכוּ' שֶׁאוֹמְרִים כְּשֶׁהַחַזָּן מְנַגֵּן בָּרְכוּ, לֹא יֹאמַר, כֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא מִנְהָג. וְכֵן אִם עָשָׂה צְרָכָיו וְרוֹחֵץ יָדָיו, נִרְאֶה לִי דְּלֹא יֹאמַר בִּרְכַּת אֲשֶׁר יָצַר, כֵּיוָן שֶׁיָּכוֹל לְאָמְרָהּ אַחַר כָּךְ (וְעַיֵּן לְקַמָּן סָעִיף ח'. וְדִינֵי הֶפְסֵק בִּקְרִיאַת שְׁמַע ובִרְכוֹתֶיהָ, יְבֹאַר אי"ה בסִימָן ט"ז) (נא סה סו קכד).

From Hodu until after the song ( Az Yashir ), this is Pesukai D'Zimra . And Baruch Sheamar is the blessing before them, and Yishtabach is the blessing after them. From when he starts Baruch Sheamar until after the end of Shemoneh Esrei , it is forbidden to interrupt by speaking, even in Hebrew - and so too, any place [in davening] where it is forbidden to interrupt, it is forbidden even in Hebrew. But regarding an interruption for a Mitzvah , there is a distinction between Pesukai D'Zimra and its blessings, and Shema and its blessings. In Pesukai D'Zimra , even in the middle of Baruch Sheamar or Yishtabach , if he hears a certain blessing, it is permitted for him to say Amen . And so too, if he hears the congregation saying Shema , he should say with them the verse Shema Yisrael etc. And all the more so for Kadish and Kedusha and for Barchu that it is permitted for him to interrupt and answer with the congregation. Nevertheless, if it is possible for to try to make the [necessary] interrupt in a place of interruption (i.e. where it is less problematic to interrupt), for example between paragraphs (lit. from Mizmor to Mizmor ), or at least between verses, he should do it. And Baruch Hoo U'Baruch Shimo should not be said during Pesukai D'Zimra , even in a place of interruption - because it is not mentioned in the Talmud. And so too the text Yisbarach V'Yishtabach etc. (in Kadish ) that we say when the Chazan sings Barchu , he should not say, because it is only a custom. And so too, if he goes to the bathroom (lit. does his needs) and washes his hands [during Pesukai D'Zimra , it is my opinion that he does not say Asher Yatzar , because he is able to say it after [davening] - and say earlier Seif 8. And the laws of interrupting during Shema and its blessings will be explained in Seif 16.

Kitzur Shulchan Arukh 14:1 · Sefaria Community Translation

אַחַר יִשְׁתַּבַּח, אוֹמֵר הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר חֲצִי קַדִּישׁ. אֵין אוֹמְרִים קַדִּישׁ וּבָרְכוּ וּקְדֻשָּׁה וְאֵין קוֹרִין בַּתּוֹרָה אֶלָּא בַּעֲשָׂרָה אֲנָשִׁים גְּדוֹלִים. וְאִם לֹא הָיוּ עֲשָׂרָה בְּשָׁעָה שֶׁאָמְרוּ יִשְׁתַּבַּח אֶלָּא שֶׁנִּשְׁלְמוּ אַחַר כָּךְ, לֹא יֹאמַר הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר קַדִּישׁ, כִּי אֵין אוֹמְרִים קַדִּישׁ אֶלָּא אַחַר דָּבָר שֶׁנֶּאֱמַר בַּעֲשָׂרָה. וְלָכֵן יַמְתִּינוּ מִלּוֹמַר יִשְׁתַּבַּח עַד שֶׁיָּבוֹאוּ עֲשָׂרָה. וִיכוֹלִין לְהַמְתִּין עַד קָרוֹב לַחֲצִי שָׁעָה, וְיוֹתֵר לֹא יַמְתִּינוּ, אֶלָּא יֹאמְרוּ יִשְׁתַּבַּח וְיַמְתִּינוּ. וּכְשֶׁיָּבוֹאוּ עֲשָׂרָה, יֹאמְרוּ תְחִלָּה אֵיזֶה פְּסוּקִים וְאַחֲרֵיהֶם יֹאמַר הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר חֲצִי קַדִּישׁ (נ"ג נ"ה ס"ט רל"ד).

After "Yishtabach," [the prayer that concludes the preparatory portion of the morning service], the prayer-leader [lit. congregational emissary] says "Chatzi Kaddish." We do not say Kaddish or Barchu or Kedushah, and we do not read from the Torah scroll, except when there are ten [Jewish] adults. And if there were not to be ten at the time that they said "Yishtabach", but they were completed [added up to ten] after a while, the prayer-leader [lit. congregational emissary] would not say Kaddish, for we only say Kaddish after something that is said in the presence of ten.

Kitzur Shulchan Arukh 15:1 · Sefaria Community Translation

קְרִיאַת שְׁמַע וּשָׁלֹשׁ בִּרְכוֹתֶיהָ שֶׁהֵן: יוֹצֵר אוֹר, אַהֲבָה רַבָּה, אֱמֶת וְיַצִּיב, (וְכֵן בְּמַעֲרִיב קְרִיאַת שְׁמַע וּבִרְכוֹתֶיהָ) הֵן חֲמוּרִים יוֹתֵר מִפְּסוּקֵי דְּזִמְרָה, וְהֵן נֶחְלָקִים לִפְרָקִים, וְאֵלּוּ הֵן בֵּין הַפְּרָקִים, בֵּין יוֹצֵר הַמְּאוֹרוֹת לְאַהֲבָה רַבָּה, בֵּין הַבּוֹחֵר בְּעַמּוֹ יִשְֹרָאֵל בְּאַהֲבָה, לִשְׁמַע יִשְֹרָאֵל, בֵּין וּבִשְׁעָרֶיךָ לִוְהָיָה אִם שָׁמֹעַ, בֵּין עַל הָאָרֶץ לְוַיֹאמֶר.

Kerias Shema and its three berachos which are: Yotzer or, Ahava rabba, [and] Emes veyatziv (likewise at the ma'ariv service—Kerias Shema and its berachos) are more stringent [in regard to interruptions] than pesukei d'zimrah. They (i. e. Kerias Shema and its berachos ) are divided into "sections." The following are considered "between sections." between Yotzer hameoros and Ahava rabba between habocher beamo Yisrael beahava and Shema Yisrael, between uvish'arecha and ve'haya im shamo'a, [and] between al ha'aretz and vayomer.

Kitzur Shulchan Arukh 16:1 · Kitzur Shulchan Aruch, trans. Rabbi Avrohom Davis, Metsudah Pub., 1996

הַתְחָלַת זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל שַׁחֲרִית, הוּא כְּמוֹ זְמַן תְּפִלִּין, וְנִמְשָׁךְ זְמַנָּהּ עַד רְבִיעִית הַיּוֹם, בֵּין שֶׁהַיּוֹם אָרֹךְ בֵּין שֶׁהוּא קָצָר, וְנֶחְשָׁב הַיּוֹם מִן עֲלוֹת עַד צֵאת הַכּוֹכָבִים, וּמִצְוָה מִן הַמֻּבְחָר לִקְרֹת כַּוָּתִיקִים, (הַמְחַבְּבִים אֵת הַמִצְוֹת) שֶׁהָיוּ מְכַוְּנִים לִקְרֹתָהּ מְעַט קוֹדֵם הַנֵּץ הַחַמָּה כְּדֵי שֶׁיְסַיֵּם קְרִיאַת שְׁמַע וּבִרְכוֹתֶיהָ עִם הַנֵּץ הַחַמָּה, וְיִסְמֹךְ לָהּ הַתְּפִלָּה, וּמִי שֶׁיּוּכַל לְכַוֵּן לַעֲשׂוֹת כֵּן שְׂכָרוֹ מְרֻבֶּה מְאֹד, וְעַל כָּל פָּנִים צְרִיכִין לִזָּהֵר מְאֹד, שֶׁלֹּא לְאַחֵר הַזְּמַן מֵרְבִיעִית הַיּוֹם, וּבִפְרָט בִּימוֹת הַקַּיִץ, כְּשֶׁהַיּוֹם אָרֹךְ בִּמְדִינָתֵנוּ, לִפְעָמִים סוֹף הַזְּמַן הוּא קוֹדֵם "זִיבֶּען אוּהֶר", וּמִכָּל מָקוֹם בְּדִיעֲבַד אִם עָבַר הַזְּמָן, מֻתָּר לִקְרֹת קְרִיאַת שְׁמַע עִם בִּרְכוֹתֶיהָ עַד שְׁלִישׁ הַיּוֹם, אֲבָל לְאַחַר שְׁלִישׁ הַיּוֹם, אָסוּר לוֹמַר הַבְּרָכוֹת אֶלָּא אוֹמֵר קְרִיאַת שְׁמַע לְבַד וַאֲפִלּוּ כָּל הַיּוֹם (וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּגַם הַבְּרָכוֹת יָכוֹל לוֹמַר כָּל הַיּוֹם פר"ח). (נ"ח).

The earliest time for reading the morning Shema is the same as that for putting on tefillin, (See Chapter 10 section 2) and the time period extends until the end of the first quarter of the day, regardless if the day is long or short. The length of the day is reckoned from daybreak until the stars are visible. The commandment is fulfilled in its excellence when it is read in the manner of the Vasikin (these were pious men who treasured the mitzvos) who were careful to read it shortly before sunrise, in order to complete the Shema and its berachos at sunrise, and proceed with the Amidah immediately thereafter. He who is able to accomplish this, will merit great reward. In any case, you must be very careful not to delay [reading Shema] past the first quarter of the day, especially during the summer when the days are long. In our country, the latest time [for reading the Shema] is before seven o'clock [in the morning.] Nevertheless, as a last resort, if the time limit has passed, you are permitted to read the Shema with its berachos until one third of the day. However, after one third of the day it is forbidden to recite the berachos but the Shema itself may be read at any hour of the day. (Some authorities hold that the berachos may also be recited the entire day.)

Kitzur Shulchan Arukh 17:1 · Kitzur Shulchan Aruch, trans. Rabbi Avrohom Davis, Metsudah Pub., 1996

זְמַן תְּפִלַּת הַשַּׁחַר מִצְוָתָהּ שֶׁיַּתְחִיל עִם הַנֵּץ הַחַמָּה, כְּדִכְתִיב יִירָאוּךָ עִם שָׁמֶשׁ, וּבְדִיעֲבַד אִם הִתְפַּלֵל לְאַחַר שֶׁעָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר יָצָא, וְנִמְשַׁךְ זְמַנָהּ עַד שְׁלִישׁ הַיּוֹם, וְאָסוּר לְהִתְאַחֵר יוֹתֵר וּמִכָּל מָקוֹם בְּדִיעֲבַד, אִם עָבַר וְהִתְאַחֵר יוֹתֵר, אֲפִלּוּ בְּמֵזִיד יָכוֹל לְהִתְפַּלֵּל עַד חֲצוֹת הַיּוֹם אַף עַל פִּי שֶׁאֵין לוֹ שָׂכָר תְפִלָּה בִּזְמַנָּהּ, שְׂכַר כִּתְּפִלָּה מִיהוּ אִכָּא. עָבַר בְּמֵזִיד עַד חֲצוֹת הַיּוֹם וְלֹא הִתְפַּלֵּל, אֵין לוֹ עוֹד תַּשְׁלוּמִין, וְעָלָיו נֶאֱמַר מְעֻוָּת לֹא יוּכַל לִתְקֹן, וְאִם שָׁגַג אוֹ נֶאֱנַס יְבֹאָר בְּסִימָן כא (פ"ט).

Kitzur Shulchan Arukh 18:1 · Sefaria Community Translation

בַּחֹרֶף אוֹמְרִים מַשִּׁיב הָרוּחַ וּמוֹרִיד הַגָּשֶׁם. וּמַתְחִילִין בְּמוּסָף שֶׁל שְׁמִינִי עֲצֶרֶת, וְהַשַּׁמָּשׁ מַכְרִיז מִקּוֹדֶם מַשִּׁיב הָרוּחַ וּמוֹרִיד הַגָּשֶׁם. וְאִם לֹא הִכְרִיז אֵין אוֹמְרִים אוֹתוֹ אָז בִּתְפִלַּת הַמּוּסָף שֶׁבְּלַחַשׁ. וְחוֹלֶה שֶׁמִּתְפַּלֵּל בִּיחִידוּת בְּבֵיתוֹ, וְכֵן בְּנֵי הַכְּפָרִים שֶׁאֵין לָהֶם מִנְיָן, יַמְתִּינוּ בִּתְפִלַּת מוּסָף עַד הַשָּׁעָה שֶׁבְּוַדַּאי הִתְפַּלְלוּ בַּעֲיָרוֹת מוּסָף, וְאָז יִתְפַּלְּלוּ גַּם הֵמָּה מוּסָף וְיֹאמְרוּהוּ. וְאוֹמְרִים אוֹתוֹ עַד מוּסַף יוֹם א' שֶׁל פֶּסַח, דְּהַיְנוּ שֶׁהַצִּבּוּר גַּם הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר אוֹמְרִים אוֹתוֹ עוֹד בִּתְפִלַּת הַלַּחַשׁ. וּבַחֲזָרַת תְּפִלַּת הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר פּוֹסֵק מִלְּאָמְרוֹ. וְשׁוּב גַּם הַצִבּוּר אֵין אוֹמְרִים בְּמִנְחָה, כֵּיוָן שֶׁכְּבָר שָׁמְעוּ מֵהַשְּׁלִיחַ צִבּוּר שֶׁפָּסַק מִלְּאָמְרוֹ. וּמִי שֶׁמִּתְפַּלֵּל בִּיחִידוּת, יַקְדִּים לְהִתְפַּלֵּל אָז תְּפִלַּת הַמּוּסָף בִּכְדֵי שֶׁעֲדַיִן לֹא פָּסַק הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר מִלְּאָמְרוֹ בַּעֲיָרוֹת כִּי מִי שֶׁהוּא מִתְפַּלֵּל לְאַחַר שֶׁכְּבָר פָּסַק הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר לְאָמְרוֹ בְּמוּסָף, אֵינוֹ אוֹמְרוֹ עוֹד. יֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁאוֹמְרִים בַּקַּיִץ מַשִּׁיב הָרוּחַ וּמוֹרִיד הַטָּל, וְיַכְרִיז כֵּן הַשַּׁמָּשׁ קוֹדֵם מוּסַף יוֹם רִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח, וְאָז מַתְחִילִין לוֹמַר כֵּן גַּם בְּלַחַשׁ בְּמוּסָף וּפוֹסְקִין מִלּוֹמַר מוֹרִיד הַגָּשֶׁם.

Kitzur Shulchan Arukh 19:1 · Sefaria Community Translation

כְּשֶׁפּוֹסֵעַ הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר מִתְּפִלָּה שֶׁבְּלַחַשׁ, עוֹמֵד בִּמְקוֹמוֹ כְּשִׁעוּר הִלּוּךְ דּ' אַמּוֹת וְחוֹזֵר לִמְקוֹמוֹ וְאוֹמֵר בְּלַחַשׁ ה' שְׂפָתַי תִּפְתַּח וְגוֹ' וּמַתְחִיל בְּקוֹל בָּרוּךְ אַתָּה וְכוּ' וְכָל אֶחָד יִזָּהֵר לִשְׁתֹּק אָז וְלִשְׁמֹעַ הֵיטֵב, וּלְכַוֵּן לְמַה שֶּׁהוּא אוֹמֵר, וְלוֹמַר בָּרוּךְ הוּא, וּבָרוּךְ שְׁמוֹ וְאָמֵן עַל כָּל בְּרָכָה כָּרָאוּי. וַאֲפִלּוּ לִלְמֹד אָסוּר בְּשָׁעָה שֶׁהַשְּׁלִיחַ צִבּוּר חוֹזֵר הַתְּפִלָּה, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁצְּרִיכִין לִזָּהֵר מִשִּׂיחָה בְּטֵלָה. וּמִי שֶׁנָּקֵל לוֹ, יֵשׁ לוֹ לַעֲמֹד כְּמוֹ שֶׁהוּא בְּעַצְמוֹ מִתְפּלֵּל שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה אוֹ בְּעֵינַיִם עֲצוּמוֹת, אוֹ לִרְאֹוֹת תּוֹךְ הַסִּדּוּר מַה שֶּׁאָמַר הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר (קי"א קכ"ג קכ"ד). קְצָת נוֹהֲגִין שֶׁלְּאַחַר קְדֻשָּׁה חוֹלְצִין תְּפִלִּין שֶׁל רַֹשִ"י וּמַנִּיחִין תְּפִלִּין דְּרַבֵּנוּ תַּם. וְעוֹשִׂין שֶׁלֹּא כַדִּין. (עַיֵּן פְּרִי מגדים סִימָן ל"ד משבצות סָעִיף קטן ב).

When the chazzan steps back upon completing the silent Shemoneh Esrei, he remains standing there for the time it takes to walk four amos, returns to his original place and says quietly: Hashem sefasai tiftach … and begins aloud: Baruch atah Hashem. Everyone [in the congregation] must be careful to remain silent, (during the repetition of Shemoneh Esrei), to listen carefully and be attentive [to] what (the chazzan is saying, and to say Baruch hu uvaruch shemo and Amein after each berachah. Even the study [of Torah] is prohibited while the chazzan is repeating the [Shemoneh Esrei] prayer; and needless to say that you must take care to avoid idle conversation. If it is not difficult for you, it is proper to stand as if you yourself are praying Shemoneh Esrei; your eyes either closed or following the chazzan's chanting in the siddur. There are some whose custom it is that after the Kedusha, they remove the Rashi tefillin and put on Rabbeinu Tam tefillin. But what they do is not in accordance with the law.

Kitzur Shulchan Arukh 20:1 · Kitzur Shulchan Aruch, trans. Rabbi Avrohom Davis, Metsudah Pub., 1996

כְּבָר נִתְבָּאַר בְּסִימָן י"ח שֶׁאִם עָבַר זְמַן תְּפִלָּה בְּמֵזִיד, אֵין לוֹ תַּשְׁלוּמִין אֲבָל אִם מֵחֲמַת שְׁגָגָה אוֹ אֹנֶס לֹא הִתְפַּלֵּל, אוֹ שֶׁטָּעָה בִּתְפִלָּתוֹ בְּדָבָר שֶׁצָּרִיךְ לַחְזֹר וּלְהִתְפַּלֵּל יָכוֹל לְהַשְׁלִימָהּ לְאַחַר תְּפִלָּה הַסְּמוּכָה לָהּ, וְצָרִיךְ שֶׁיִּתְפַּלֵּל דַּוְקָא תְּפִלָּה שֶׁהִיא זְמַנָּהּ, וְאַחַר כָּךְ תְּפִלַּת הַתַּשְׁלוּמִין, דְּהַיְנוּ אִם לֹא הִתְפַּלֵּל שַׁחֲרִית, אֲזַי כְּשֶׁיַּגִּיעַ זְמַן תְּפִלַּת מִנְחָה, יִתְפַּלֵּל מִתְּחִלָּה, תְּפִלָּה לְשֵׁם מִנְחָה וְאוֹמֵר תַּחֲנוּן, וְאַחַר כָּךְ מִיָּד אוֹמֵר אַשְׁרֵי, וּמִתְפַּלֵּל עוֹד שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה בִּשְׁבִיל שַׁחֲרִית. וְאִם לֹא הִתְפַּלֵּל מִנְחָה, אֲזַי יִתְפַּלֵּל תְּחִלָּה עַרְבִית, וְיִשְׁהֶה רַק כְּדֵי הִלּוּךְ דּ' אַמּוֹת וְאֵינוֹ אוֹמֵר אַשְׁרֵי אֶלָּא מִיָּד יִתְפַּלֵּל תְּפִלַּת שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה בִּשְׁבִיל מִנְחָה, וְאִם לֹא הִתְפַּלֵּל עַרְבִית, אֲזַי לְאַחַר תְּפִלַּת שַׁחֲרִית, יֹאמַר תַּחֲנוּן וְאַשְׁרֵי, וְיִתְפַּלֵּל תְּפִלַּת שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה לְשֵׁם עַרְבִית וְאַחַר כָּךְ יֹאמַר לַמְנַצֵּחַ וּבָא לְצִיּוֹן וְכוּ', וְאָסוּר לוֹ לֶאֱכֹל עַד שֶׁיִּתְפַּלֵּל גַּם תְּפִלָּה זוֹ, שֶׁהִיא לְשֵׁם עַרְבִית.

We have already clarified in Siman 18 that is the time of prayer has passed [and one has not prayed] intentionally, one may not compensate [said prayer]. But if because of error or against one's will one did not pray, or erred in such a matter that requires to pray [said prayer] again, one can compensate after the adjacent prayer. One must [first] pray the prayer of the appropriate time, and afterwards may compensate. That is to say, if one did not pray Shaharit, and the time for Minha arrived, he will first pray Minha and say Tahanun, and immediately afterwards say Ashrei, and [finally] pray another Shemoneh Esreh for [the missed] Shaharit. And if one did not pray Minha, then one first will pray Arvit and wait for [the amount of time it would walk] four amot and does not say Ashrei but rather immediately prays the Shemoneh Esreh for Minha. And if one did not pray Arvit, then after Shaharit one will say Tahanun and Ashrei, and pray the Shemoneh Esreh for Arvit and afterwards will say La'Mnatseah U'Va-L'Tsion and so on. It is forbidden to eat until one has prayed this [compensation prayer] for Arvit [if one has missed it].

Kitzur Shulchan Arukh 21:1 · Sefaria Community Translation

לְאַחַר הַשְּׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה, אוֹמְרִים תַּחֲנוּן בִּנְפִילַת אַפַּיִם, וְאֵין לְדַבֵּר שִׂיחַת חֻלִּין, בֵּין שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה לְתַחֲנוּן.

After the Amidah, [we] say Tachanun in a prostrated position; and one should not converse idly between the Amidah and Tachanun.

Kitzur Shulchan Arukh 22:1 · Sefaria Community Translation

כְּשֶׁמּוֹצִיאִין אֵת הַסֵּפֶר תּוֹרָה מִן אֲרוֹן הַקֹּדֶשׁ, וְנוֹשְׂאִין אוֹתוֹ אֶל הַתֵּבָה, שֶׁקּוֹרִין בּוֹ שָׁם, נוֹשְׂאִין אוֹתוֹ דֶּרֶךְ צָפוֹן, שֶׁהוּא לִימִין הַנּוֹשֵׂא, וכְשֶׁמַּחְזִירִין אוֹתוֹ אֶל הָאֲרוֹן הַקֹּדֶשׁ, נוֹשְׂאִין אוֹתוֹ דֶּרֶךְ דָּרוֹם, וּצְרִיכִין לְהַחְזִיק אֵת הַסֵּפֶר תּוֹרָה בְּיַד יָמִין, וּמִצְוָה עַל כָּל אָדָם שֶׁהַסֵּפֶר תּוֹרָה עוֹבֵר לְפָנָיו, שֶׁיְלַוּוּ אוֹתוֹ עַד אֶל הַתֵּבָה.

When the Seifer Torah (Torah Scroll) is taken from the Aron Hakodesh (Holy Ark) to be carried to the reader's lectern where the reading takes place, it is to be carried toward the north, that is, to the right of the carrier. When it is returned to the Aron Hakodesh, it is carried toward the south. The Seifer Torah must be held in the right hand [when it is carried]. It is a mitzvah for everyone before whom the Seifer Torah passes, to accompany it to the reader's lectern.

Kitzur Shulchan Arukh 23:1 · Kitzur Shulchan Aruch, trans. Rabbi Avrohom Davis, Metsudah Pub., 1996

אִם נִמְצָא בְּסֵפֶר תּוֹרָה פְּסוּל מֵחֲמַת טָעוּת, אִם הוּא טָעוּת גָּמוּר, אֵין קוֹרִין בּוֹ, וּצְרִיכִין סֵפֶר תּוֹרָה אַחֵר (וְעַיֵּן לְקַמָּן סִימָן ע"ט סָעִיף י'). אֵיזֶהוּ טָעוּת גָּמוּר כְּגוֹן יָתֵר אוֹ חָסֵר, אוֹ נִתְחַלֵּף אֲפִלּוּ אוֹת אַחַת וְעַל יְדֵי זֶה מִשְׁתַּנָּה הַקְּרִיאָה כְּמוֹ תּוֹמִים תְּאוֹמִים, מִגְרְשֵׁיהֶן מִגְרְשֵׁיהֶם. וְאַף עַל פִּי שֶׁהַפֵּרוּשׁ הוּא שָׁוֶה, מִכָּל מָקוֹם, כֵּיוָן שֶׁהַקְּרִיאָה אֵינָהּ שָׁוָה, הֲוֵי טָעוּת גָּמוּר. וְכֵן אִם הַטָּעוּת הוּא בְּעִנְיָן, שֶׁיְכוֹלִין לִקְרֹתוֹ כְּמוֹ שֶׁהָיָה צָרִיךְ לִכָּתֵב, אֶלָּא שֶׁכָּתַב, בְּעִנְיָן שֶׁמִּשְׁתַּנֶּה הַפֵּרוּשׁ עַל יְדֵי זֶה, כְּגוֹן בְּפָרָשַׁת תְּרוּמָה, אַמָה וָחֵצִי רָחְבּוֹ, אִם בִּמְקוֹם רָחְבּוֹ נִמְצָא כָּתוּב רָחְבָּה בְּהֵ"א אַף עַל פִּי שֶׁיְכוֹלִין לִקְרֹת אֵת הַבֵּי"ת בְּחוֹלָם, מִכָּל מָקוֹם, כֵּיוָן שֶׁכְּמוֹ שֶׁהוּא כָּתוּב, הֲוֵי טָעוּת שֶׁמִּשְׁתַּנֶּה הַפֵּרוּשׁ, הֲוֵי גַּם כֵּן טָעוּת גָּמוּר. אֲבָל אִם הַטָּעוּת הוּא בְּעִנְיָן שֶׁאֵינוֹ מִשְׁתַּנֶּה, לֹא הַקְּרִיאָה וְלֹא הַפֵּרוּשׁ, כְּגוֹן, בְּמָקוֹם שֶׁצָּרִיךְ לִהְיוֹת אֲבוֹתָם בְּוא"ו אַחַר הַבֵּי"ת, נִמְצָא בְּלֹא וא"ו, אוֹ בְּהִפּוּךְ, וְכֵן אִם בְּמָקוֹם שֶׁצָּרִיךְ לִהְיוֹת מָלֵא יו"ד שִׁמּוּשִׁית כְּגוֹן אֲבוֹתֵיכֶם, נִמְצָא חָסֵר יו"ד אוֹ בְּהֵפֶךְ וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה, אֵין מוֹצִיאִין סֵפֶר תּוֹרָה אַחֵר (לְפִי שֶׁאֵין סִפְרֵי תּוֹרָה שֶׁלָּנוּ מְדֻיָּקִים כָּל כָּךְ שֶׁנֶּאֱמַר שֶׁהָאַחֵר יִהְיֶה יוֹתֵר כָּשֵׁר), אֲבָל אִם חֲסֵרָה יו"ד שָׁרָשִׁית כְּגוֹן, מַה לָךָ הָגָר אַל תִּירָאִי, כְּתִיב תִּרְאִי בְּלֹא יוּ"ד אַחַר הַתָּי"ו, אוֹ אַל תִּירָא אַבְרָם, כְּתִיב תִּרָא, צְרִיכִין לְהוֹצִיא סֵפֶר תּוֹרָה אַחֵר (עַיֵּן שערי אפרים שער ו' סָעִיף יו"ד ובפתחי שערים שָׁם) (קמ"ג).

If a Seifer Torah is found to be defective due to an error, if the error is a serious one we are not permitted to read from it, and another Seifer Torah must be taken out [of the ark] (see Chapter 79: 10). What constitutes a serious error? For example, [if there is] one letter too many, or one missing, or even if one letter is exchanged [with another] and as a result the pronunciation is changed, for example [if the word] tomim (twins) [is written with an added aleph, and would now be read] te'omim, or the word migresheihen [with a nun at the end] [would be written] migresheihem [ending in a mem], even though the meaning of the word is the same, [i. e., their ground], nevertheless, since the pronunciation is not the same, it is considered a serious error. Likewise, if the error is such that the word could be pronounced, as though it were written correctly, but it was written in a way that changes its meaning; for instance, in the [weekly] portion Terumah [in the phrase] amah vacheitzi rochbo, the word rochbo (with a vav at the end) was instead written rochbah (with a hei at the end) although (even with the erroneous spelling) the beis can be pronounced with a cholam -o- (vocalized rochbo) nevertheless, since, as it is written [now] it is an error, because the meaning of the word is changed, it is also considered a serious mistake. And if the error is of the kind that it changes neither the pronunciation nor the meaning [of the word], for example, if instead of the correct [spelling] of the word avosam with a vav after the beis, it is found [written] without a vav, or vice versa, or, if instead of the correct [spelling of a word] with an auxiliary yud [to indicate the plural], as for instance, if the word avoseichem is found written without a yud, or vice versa, or any similar case, we do not take out another Seifer Torah, (because [nowadays] our Sifrei Torah are not so exact that we can say [with certainty] that the other one will be more fit.) But if a Yud is missing that is part of the root [of the word], if, for instance, [in the verse] mah lach Hagar al tire'i, [what's the matter Hagar? Do not fear]. the word (tire'i) [would be written] without a yud after the tav, or if [in the verse] al tira Avraham [do not fear, Avraham] the word tira would be written [without a Yud], then another Seifer Torah should be taken out.

Kitzur Shulchan Arukh 24:1 · Kitzur Shulchan Aruch, trans. Rabbi Avrohom Davis, Metsudah Pub., 1996

אוֹמְרִים אַשְׁרֵי וּתְהִלָּה לְדָוִד וְגוֹ', וּצְרִיכִין לְכַוֵּן בּוֹ הֵיטֵב, וּבִפְרָט בַּפָּסוּק פּוֹתֵחַ אֵת יָדֶךָ וְגוֹ' יְכַוֵּן אֶת לִבּוֹ מְאֹד. (כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְתִּי לְעֵיל סִימָן י"ד ב' עַיֵן שָׁם) (סִימָן נ"א קל"ב).

Ashrei and Tehillah leDavid (A Psalm of Praise by David) are said and you should concentrate well when reciting it, especially when reciting the verse, Posei'ach es yadecha … [You open Your hand] (as was mentioned in Ch. 14: 2 above).

Kitzur Shulchan Arukh 25:1 · Kitzur Shulchan Aruch, trans. Rabbi Avrohom Davis, Metsudah Pub., 1996

נִמְצְאוּ בַּמִּדְרָשִׁים הַרְבֵּה מַעֲשִׂיּוֹת, כִּי עַל יְדֵי שֶׁהַבֵּן אוֹמֵר קַדִּישׁ בִּשְׁבִיל אָבִיו אוֹ אִמּוֹ, נִצּוֹלִים מִן הַדִּין. עַל כֵּן נוֹהֲגִין לוֹמַר קַדִּישׁ. וְכֵן לַעֲלֹת לַמַפְטִיר וּלְהִתְפַּלֵּל לִפְנֵי הַתֵּבָה, וּבִפְרָט בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּתוֹת, שֶׁהוּא הַזְּמָן שֶׁחוֹזְרוֹת הַנְּשָׁמוֹת לְגֵיהִנֹּם, וְכֵן בְּכָל עַרְבִית שֶׁאָז תִּגְבֹּרֶת הַדִּין. וְיֵשׁ בְּעִנְיַן הַקַּדִּישִׁים כַּמָּה חִלּוּקֵי דִּינִים עַל פִּי הַמִּנְהָגִים.

Many stories are told in the Midrashim indicating that because the son said kaddish for his father or mother they were saved from [Heavenly] judgment. It is, therefore, customary [for a mourner] to say kaddish, to be called up to maftir, and to act as chazzan before the congregation, especially on motza'ei shabbos (ending of Shabbos) which is the time when the souls return to Geihinnom. The same holds true for every evening, for then judgment is rendered with great severity. Concerning the kaddish there are many divergent rules, in accordance with the various [local] customs.

Kitzur Shulchan Arukh 26:1 · Kitzur Shulchan Aruch, trans. Rabbi Avrohom Davis, Metsudah Pub., 1996

אַחַר הַתְּפִלָּה יִקְבַּע עֵת לְלִמּוּד תּוֹרָה. וְצָרִיךְ שֶׁאוֹתוֹ הָעֵת יִהְיֶה קָבוּעַ, שֶׁלֹּא יַעֲבִירֶנוּ אַף אִם סָבוּר לְהַרְוִיחַ הַרְבֵּה. וְאִם צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת אֵיזֶה דָּבָר נָחוּץ מְאֹד, יִלְמַד מִקֹּדֶם לְכָל הַפָּחוֹת פָּסוּק אֶחָד אוֹ הֲלָכָה אַחַת, וְיַעֲשֶׂה מַה שֶּׁנָּחוּץ לוֹ, וְאַחַר כָּךְ יַשְׁלִים חֻקּוֹ. וּבִקְצָת קְהִלּוֹת קְדוֹשׁוֹת נִתְיַסְּדוּ חֲבָרוֹת קְדוֹשׁוֹת, לִלְמֹד תּוֹרָה בָּרַבִּים מִיָּד לְאַחַר הַתְּפִלָּה. וְיֵשׁ לְכָל יְרֵא שָׁמַיִם לְהִתְחַבֵּר אֲלֵיהֶם (אוֹרַח חַיִּים סִימָן קנ"ה).

After prayer a fixed time for learning Torah should be established. It is necessary for this time to be firmly fixed and not skipped even if one feels that one may make a big profit [by skipping his studies]. If a person needs to do a very pressing matter, he should first learn a pasuq or a halakha. He then handles the pressing matter and afterwards completes his regular study. In some holy communities they have established "holy groups" [i.e., study groups] in order to learn Torah [together] in public immediately after prayers. It behooves every G-d-fearing person to join them.

Kitzur Shulchan Arukh 27:1 · Sefaria Community Translation

מִצְוַת עֲשֵׂה, עַל כָּל אִישׁ מִיִשְֹרָאֵל לִכְתֹּב לוֹ סֵפֶר תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר, וְעַתָּה כִּתְבוּ לָכֶם אֵת הַשִּׁירָה הַזֹּאת, וְקִבְּלוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה פֵּרוּשׁוֹ לִכְתֹּב אֵת כָּל הַתּוֹרָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ הַשִּׁירָה, וַאֲפִלּוּ יָרַשׁ סֵפֶר תּוֹרָה מֵאָבִיו, מִצְוָה לִכְתֹּב מִשֶּׁלוֹ. שָׂכַר לוֹ סוֹפֵר לִכְתֹּב לוֹ סֵפֶר תּוֹרָה, אוֹ שֶׁקְּנָאוֹ, וְהָיָה בּוֹ טָעוּת וְהִגִּיהוֹ, הֲרֵי זֶה כְּאִלּוּ כְּתָבוֹ. וְאָסוּר לִמְכֹּר סֵפֶר תּוֹרָה. אַךְ בִּשְׁעַת דְּחַק גָּדוֹל, יַעֲשֶׂה שְׁאֵלַת חָכָם (יו"ד סִימָן ע"ר ובאוֹרַח חַיִּים סִימָן קנ"ג).

It is a positive commandment, incumbent upon every Jewish man to write a Seifer Torah for himself, for it is written, "And now write for yourselves this song;" and via oral tradition, our Rabbis of blessed memory explained, that everyone should write the entire Torah which contains this song [of Moses]. Even a person who inherits a Seifer Torah from his father, is commanded to write one for himself. If someone hires a soifer (scribe) to write a Seifer Torah for him, or if he buys it and finds that it is defective, and corrects it, this is considered as though he had written it. It is forbidden to sell a Seifer Torah, but in a case of great need you should consult a competent Rabbi.

Kitzur Shulchan Arukh 28:1 · Kitzur Shulchan Aruch, trans. Rabbi Avrohom Davis, Metsudah Pub., 1996

הָאֲנָשִׁים חֲלוּקִים הֵם בְּדֵעוֹתֵיהֶם (פֵּרוּשׁ בְּטִבְעֵיהֶם), יֵשׁ אָדָם שֶׁהוּא בַּעַל חֵמָה כּוֹעֵס תָּמִיד, וְיֵשׁ שֶׁדַּעְתּוֹ מְיֻשֶׁבֶת עָלָיו, וְאֵינוֹ כּוֹעֵס כְּלָל, אוֹ שֶׁהוּא כּוֹעֵס פַּעַם אַחַת בְּהַרְבֵּה שָׁנִים. יֵשׁ אָדָם שֶׁהוּא גְּבַהּ לֵב בְּיוֹתֵר, וְיֵשׁ שֶׁהוּא שְׁפַל רוּחַ בְּיוֹתֵר. יֵשׁ שֶׁהוּא בַּעַל תַּאֲוָה, שֶׁלֹא תִּשְׂבַּע נַפְשׁוֹ מֵהֲלֹךְ בְּתַאֲוָה, וְיֵשׁ שֶׁהוּא לֵב טָהוֹר מְאֹד, וְלֹא יִתְאַוֶּה אֲפִלּוּ לִדְבָרִים מְעַטִּים שֶׁהַגּוּף צָרִיךְ לָהֶם. יֵשׁ בַּעַל נֶפֶשׁ רְחָבָה, שֶׁלֹּא תִּשְׂבַּע נַפְשׁוֹ מִכָּל מָמוֹן שֶׁבָּעוֹלָם, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר אוֹהֵב כֶּסֶף לֹא יִשְׂבַּע כֶּסֶף, וְיֵשׁ ֹשֶהוּא מְקַצֵּר נַפְשׁוֹ, וְדַי לוֹ אֲפִלּוּ דָּבָר מוּעָט, שֶׁלֹּא יַסְפִּיק לוֹ וְלֹא יִרְדֹּף לְהַשִּׂיג דֵּי צָרְכּוֹ. יֵשׁ שֶׁהוּא מְסַגֵּף עַצְמוֹ בָּרַעַב. וְקוֹבֵץ עַל יָדוֹ, וּמַה שֶּׁהוּא אוֹכֵל מִשֶּׁלוֹ אוֹכְלוֹ בְּצַעַר. וְיֵשׁ שֶׁהוּא מְפַזֵר כָּל מָמוֹנוֹ, וְכֵן בְּכָל הַמִּדּוֹת וְהַדֵּעוֹת, כְּגוֹן מְהוֹלָל וְאוֹנֵן כִּילַי וְשׁוֹעַ אַכְזָר וְרַחְמָן רַךְ לֵבָב וְאַמִּיץ לֵבָב וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן.

People have varying character traits. Some people are angry by nature, forever bursting with rage, then there are others who are tranquil who never become angry, or who become angry [only] once in many years. [You will find] a man who is extremely haughty, and another who is extremely humble. Some are lustful, their souls never satisfied with their unbridled cravings, others possess a very pure heart, and have no desire even for little things which are required for physical well-being. Some people have a voracious hunger for wealth and are not satisfied with all the money in the world, as it is written, "The person who loves money will not be satisfied with money." Others have very modest desires, and are satisfied with little which does not even fill their needs, and [yet] make no effort to earn a livelihood. Some will afflict themselves with hunger and accumulate money this way, and [the little] they eat of their own [food] causes them distress. Others spend all their money [wastefully.] It is the same with all other character traits and concepts, as for example, the cheerful and the gloomy, the miser and the noble hearted, the cruel and the compassionate, the gentle and the hard-hearted and so on.

Kitzur Shulchan Arukh 29:1 · Kitzur Shulchan Aruch, trans. Rabbi Avrohom Davis, Metsudah Pub., 1996

כְּתִיב לֹא תֵּלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּךָ, אֵיזֶהוּ רָכִיל, זֶה שֶׁטּוֹעֵן דְּבָרִים, וְהוֹלֵךְ מִזֶּה לָזֶה, וְאוֹמֵר: כָּךְ אָמַר פְּלוֹנִי, כָּךְ וְכָךְ שָׁמַעְתִּי עַל פְּלוֹנִי, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא אֱמֶת וְגַם אֵין בּוֹ גְּנוּת הֲרֵי זֶה עוֹבֵר בְּלָאו, וְהוּא עָוֹן גָּדוֹל, וְגוֹרֵם לַהֲרֹג נְפָשׁוֹת מִיִשְֹרָאֵל, לְכָךְ נִסְמַךְ לוֹ, וְלֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ. צֵא וּלְמַד מָה אֵרַע לְדוֹאֵג הָאֱדוֹמִי, שֶׁאָמַר לְשָׁאוּל כִּי אֲחִימֶלֶךְ נָתַן לְדָוִד צֵדָה וָחָרֶב. אַף עַל פִּי שֶׁהַדָּבָר הָיָה אֱמֶת. וְגַם לֹא הֲוֵי גְּנוּת לַאֲחִימֶלֶךְ, שֶׁהֲרֵי לֹא עָשָׂה בָּזֶה שׁוּם מַעֲשֶׂה רַע, וְגַם אִם שָׁאוּל בְּעַצְמוֹ הָיָה שׁוֹאֵל לַאֲחִימֶלֶךְ, הָיָה אוֹמֵר לוֹ מַה שֶּׁעָשָׂה, כִּי לֹא נִתְכַּוֵּן לַחְטֹא בָּזֶה נֶגֶד שָׁאוּל, עִם כָּל זֶה גָּרַם הָרְכִילוּת שֶׁל דּוֹאֵג, שֶׁנֶּהֶרְגוּ כַּמָּה כֹּהֲנִים (רמב"ם וכסף משנה הל' דעות פרק ז').

It's written: ''Do not go around as a gossiper among your people.'' Who is a gossiper? One who collects information and then goes from person to person, saying: ''Such is what so and so said; such is what I heard about so and so.'' Though it might be true and are not necessarily shameful, this is a violation of a prohibition and it is a terrible sin and can cause the deaths of Jews. So (the Torah) connects it to (the commandment): ''Do not stand upon the blood of your fellow.'' See what happened to Doeg, the Edomite, who told King Saul that Achimelech gave David bread and a sword. Even though the matter was true and was not shameful to Achimelech, for in doing so he did not perform any wrong. Furthermore, if (King) Saul himself had asked Achimelech, he would have told him about what he did, for he did not intend to sin by this against Saul. Nevertheless, Doeg's gossiping caused the deaths of many priests....

Kitzur Shulchan Arukh 30:1 · Sefaria Community Translation

אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אֵיזוֹהִי פָּרָשָׁה קְטַנָּה שֶׁכָּל גּוּפֵי תּוֹרָה תְּלוּיִין בָּהּ. בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָּעֵהוּ. פֵּרוּשׁ שֶׁאֲפִלּוּ בִּדְרָכֶיךָ שֶׁאַתָּה עוֹשֶׂה לְצֹרֶךְ גּוּפְךָ, דַּע אֵת ה', וַעֲשֵׂה אֵת הַדְּבָרִים לִשְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ. כְּגוֹן, הָאֲכִילָה, וְהַשְּׁתִיָּה וְהַהֲלִיכָה, וְהַיְשִׁיבָה, וְהַשְּׁכִיבָה, הַקִּימָה, וְהַתַּשְׁמִישׁ וְהַשִּׂיחָה, כָּל צָרְכֵי גּוּפְךָ, יִהְיוּ כֻּלָּם לַעֲבוֹדַת בּוֹרַאֲךָ, אוֹ לְדָבָר הַגּוֹרֵם לַעֲבוֹדָתוֹ.

Our Rabbis of blessed memory said, "Upon which short verse are all the principles of the Torah" predicated? [It is] "In all your ways acknowledge Him." It means that even in those things that you do for your personal needs, you should acknowledge God, and do those things for the sake of His Name, blessed is He. For example, eating, drinking, walking, sitting, lying down, getting up, sexual intercourse, and talking—all these physical needs should be done for the sake of serving your Creator, or for the sake of [doing] something that will be conducive to the service of Him.

Kitzur Shulchan Arukh 31:1 · Kitzur Shulchan Aruch, trans. Rabbi Avrohom Davis, Metsudah Pub., 1996

הוֹאִיל וֶהֱיוֹת הַגוּף בָּרִיא וְֹשָלֵם מִדַּרְכֵי הַֹשֵם הוּא, שֶׁהֲרֵי אִי אֶפשַׁר שֶׁיָבִין אוֹ יֵדַע דָּבָר מִידִיעַת הַבּוֹרֵא וְהוּא חוֹלֶה, לְפִיכָךְ צָרִיךְ הָאָדָם לְהַרְחִיק אֶת עַצְמוֹ מִדְּבָרִים הַמְאַבְּדִין אֶת הַגוּף, וּלְהַנְהִיג אֶת עַצְמוֹ בִּדְבָרִים הַמַבְרִין וְהַמַחֲלִימִים אֶת הַגוּף. וְכֵן הוּא אוֹמֵר, וְנִֹשְמַרְתֶּם מְאִד לְנַפְשׁוֹתֵיכֶם.

Because the maintenance of a complete and healthy body is a G-dly path—since it is impossible to understand or apprehend any knowledge of the Creator when one is sick—therefore you …

Kitzur Shulchan Arukh 32:1 · Kitzur Shulchan Aruch, translated by Eli Rubin. · excerpt; the full text is on Sefaria

אָסוּר לֶאֱכֹל דָּג עִם בָּשָׂר, וַאֲפִלּוּ עִם שֻׁמַּן עוֹפוֹת, מִפְּנֵי הַסַּכָּנָה. וְאֵין לִצְלֹת בָּשָׂר עִם דָּג בְּתַנּוּר אֶחָד, כְּשֶׁהוּא תַנּוּר קָטָן, אֶלָּא כְּשֶׁאֶחָד מֵהֶם מְכֻסֶּה. אֲבָל בַּתַּנּוּרִים שֶׁלָּנוּ שֶׁהֵם גְּדוֹלִים אֵין לָחוּשׁ.

It is forbidden to eat fish together with meat, even with poultry fat, because it is hazardous. You should not broil meat together with fish in the same oven if the oven is small, unless either [the meat or the fish] is covered. But in our ovens which are large, you need not be concerned [and it is permissible].

Kitzur Shulchan Arukh 33:1 · Kitzur Shulchan Aruch, trans. Rabbi Avrohom Davis, Metsudah Pub., 1996

מִצְוַת עֲשֵׂה לִתֵּן צְדָקָה לַעֲנִיֵּי יִשְֹרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר פָּתוֹחַ תִּפְתַּח אֶת יָדְךָ לוֹ. וְנֶאֱמַר, וְחֵי אָחִיךָ עִמָּךְ. וְכָל הָרוֹאֶה עָנִי מְבַקֵּשׁ וְהֶעֱלִים עֵינוֹ מִמֶּנּוּ וְלֹא נָתַן לוֹ צְדָקָה, עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה, שֶׁנֶּאֱמַר, לֹא תְאַמֵּץ אֶת לְבָבְךָ וְלֹא תִקְפֹּץ אֶת יָדְךָ מֵאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן. הַצְּדָקָה היִא סִימָן לְזֶרַע אַבְרָהָם אָבִינוּ, שֶׁנֶּאֱמַר, כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֵת בָּנָיו וְגוֹ' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה. וְאֵין כִּסֵּא יִשְֹרָאֵל מִתְכּוֹנֵן וְדַת הָאֱמֶת עוֹמֶדֶת אֶלָּא בִּצְדָקָה, שֶׁנֶּאֱמַר בִּצְדָקָה תִּכּוֹנָנִי. וְגָדוֹל הָעושֶׁה צְדָקָה יוֹתֵר מִכָּל הַקָּרְבָּנוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר עוֹשֶׂה צְדָקָה וּמִשְׁפָּט, נִבְחָר לה' מִזָּבַח. וְאֵין יִשְֹרָאֵל נִגְאָלִין אֶלָּא בִּצְדָקָה, שֶׁנֶּאֱמַר צִיוֹן בְּמִּשְׁפָּט תִּפָּדֶה וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה. לְעוֹלָם אֵין אָדָם מַעֲנִי מִן הַצְּדָקָה, וְאֵין דָּבָר רַע וְלֹא הֶזֵּק בָּא בִשְׁבִיל הַצְּדָקָה, שֶׁנֶּאֱמַר, וְהָיָה מַעֲשֵׂה הַצְּדָקָה שָׁלוֹם. כָּל הַמְרַחֵם, מְרַחֲמִין עָלָיו, שֶׁנֶּאֱמַר, וְנָתַן לְךָ רַחֲמִים וְרִחַמְךָ וְהִרְבֶּךָ. וְכָל מִי שֶׁהוּא אַכְזָרִי, יֵשׁ לָחוּשׁ לְיִחוּסוֹ. וְהַקָּדושׁ בָּרוּךְ הוּא קָרוֹב לְשַׁוְעַת עֲנִיִּים, שֶׁנֶּאֱמַר וְצַעֲקַת עֲנִיִים יִשְׁמָע. לְפִיכָךְ צָרִיךְ לְהִזָּהֵר בְּצַעֲקָתָם, שֶׁהֲרֵי בְּרִית כְּרוּתָה לָהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר, וְהָיָה כִּי יִצְעַק אֵלַי וְשָׁמַעְתִּי כִּי חַנּוּן אָנִי, וְאָמְרוּ בִּירוּשַׁלְמִי תַּרְעָא דְלָא תִפְתַּח לְעֲנִיָּא תִּפָּתַח לְאַסְיָא. וְיִתֵּן הָאָדָם אֶל לִבּוֹ, שֶׁהוּא מְבַקֵּשׁ כָּל שָׁעָה פַּרְנָסָתוֹ מֵהַקָּדושׁ בָּרוּךְ הוּא. וּכְמוֹ שֶׁהוּא מְבַקֵּשׁ מֵהַקָּדושׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמַע שַׁוְעָתוֹ וּתְפִלָּתוֹ, כָּךְ יִשְׁמַע הוּא שַׁוְעַת הָעֲנִייִּם. גַּם יִתֵּן הָאָדָם אֶל לִבּוֹ כִּי גַּלְגַל הוּא הַחוֹזֵר בָּעוֹלָם, וְסוֹף שֶׁיָּבֹא הוּא אוֹ בְּנוֹ אוֹ בֶּן בְּנוֹ לְקַבֵּל צְדָקָה. וְאַל יַעֲלֶה עַל לִבּוֹ לוֹמַר: אֵיךְ אֲחַסֵּר מָמוֹנִי לִתְּנוֹ לַעֲנִיִּים, כִּי יֵשׁ לוֹ לָדַעַת שֶׁאֵין הַמָּמוֹן שֶׁלּוֹ, אֶלָּא פִּקָּדוֹן לַעֲשׂוֹת בּוֹ רְצוֹן הַמַּפְקִיד, וְזֶה חֶלְקוֹ מִכָּל עֲמָלוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה, כְּדִכְתִיב וְהָלַךְ לְפָנֶיךָ צִדְקֶךָ. וְהַצְּדָקָה דּוֹחָה גְּזֵרוֹת רָעוֹת וּמוֹסֶפֶת חַיִּים (יורה דעה סִימָן רמ"ז, שַׁבָּת דף קנ"א, ביצה דף ל"ב).

It is a positive commandment to give charity to poor Jewish people, as it is said "Open your hand to him." And it is said: "That your brother may live with you." Anyone who sees a poor person seeking help and ignores him, and does not give him charity, transgresses a prohibitive commandment, as it is said: "Do not harden your heart nor shut your hand from your brother in need." [Giving] charity is a characteristic of the descendants of Abraham, as it is said: "For I have a special love for him because he commands his children and his household after him [to preserve the way of Hashem] doing charity and justice." And the throne of Israel will be established and the religion of truth confirmed only through charity, as it is said: "Through charity will you be reestablished." Greater is he who performs acts of charity than [one who brings] all the sacrifices, as it is said: "Performing acts of charity and justice is more desirable to Hashem than sacrifices." The Jewish people will be redeemed only through [the merit of] charity, as it is said: "Zion will be redeemed through justice and its captives through acts of charity." A person never becomes poor through giving charity, nor will any evil or harm befall him because of his giving charity, as it is said: Through acts of charity, there will be peace." Whoever is merciful with others will be treated with mercy [from Heaven], as it is said: "He [God] will show you mercy; and have compassion upon you and multiply you." Anyone who is cruel, causes his lineage to be suspect. The Holy One blessed is He, is near to the cry of the poor, as it is said: "He will hear the cry of the poor." Therefore one must beware of their anguished cry, for a covenant was made with them, as it is said: "When he cries out to me I will listen, for I am compassionate." The Jerusalem Talmud says: The door that doesn't open for the poor will open for the doctor. A person should consider, that he continually requests his sustenance from the Holy One blessed is He; and just as he requests that the Holy One blessed is He, listen to his cry and prayer, so should he listen to the cry of the poor. A person should also consider that [fortune] is a wheel that revolves in the world, and in the end he or his children or his children's children might [have to] accept charity. Let no man think: "Why should I diminish my wealth by giving it to the poor?" For he should know that the money is not his, but rather [it was given to him as] a trust, with which to do the will of the One Who entrusted the funds to him. And this [charity giving] will be his real share from all his toils in this world, As it is written: "Your acts of charity shall preceed you [into the World to Come]. Charity voids evil decrees and prolongs life.

Kitzur Shulchan Arukh 34:1 · Kitzur Shulchan Aruch, trans. Rabbi Avrohom Davis, Metsudah Pub., 1996

עִסָּה מֵחֲמֵשֶׁת מִינֵי דָּגָן חַיֶּבֶת בְּחַלָּה. קֹדֶם שֶׁמַּפְרִישִׁין הַחַלָּה מְבָרְכִין, בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָנוּ לְהַפְרִישׁ חַלָּה. וְנוֹטְלִין כַּזַּיִת מִן הָעִסָּה וְשׂוֹרְפִין אוֹתָהּ בָּאֵשׁ. וְהַמִּנְהָג לְשָׂרְפָהּ בַּתַנוּר שֶׁיֹּאפוּ שָׁם אֶת הַלֶּחֶם (שכ"ב שכ"ד שכ"ח).

Dough which is made of the five grains require the separation of challah. Before separating challah the following berachah is said: Baruch ata Adonoy, Elokeinu, Melech ha'olam asher kideshanu bemitzvosav vetzivanu lehafrish challah [min ha'isah.] A kazayis of dough is then taken and burned in fire. The custom is to burn it in the oven in which the bread will be baked.

Kitzur Shulchan Arukh 35:1 · Kitzur Shulchan Aruch, trans. Rabbi Avrohom Davis, Metsudah Pub., 1996

קֹדֶם שֶׁמּוֹלְחִין אֶת הַבָּשָׂר, צְרִיכִין לְהָדִיחַ אוֹתוֹ יָפֶה יָפֶה בַּמָיִם. שׁוֹרִין אוֹתוֹ בְּמַיִם לְעֵרֶךְ חֲצִי שָׁעָה. וְצָרִיךְ שֶׁהַמַּיִם יְכַסּוּ כָּל הַבָּשָׂר. בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ דָּם בְּעַיִן עַל הַבָּשָׂר, צְרִיכִין לְשַׁפְשְׁפוֹ, בְּמֵי הַשְּׁרִיָּה וּלְהָסִירוֹ. וְכֵן בְּעוֹפוֹת צְרִיכִין לְשַׁפְשֵׁף הֵיטֵב בִּמְקוֹם הַשְּׁחִיטָה. וְכֵן מִבִּפְנִים בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ דָּם בְּעַיִן. וְלִפְעָמִים נִמְצָא בַּבָּשָׂר אוֹ בָּעוֹף מָקוֹם שֶׁנִּצְרַר בּוֹ דָּם מֵחֲמַת מַכָּה, צְרִיכִין לַחְתֹּךְ הַמָּקוֹם הַזֶּה וּלְהָסִירוֹ קֹדֶם הַשְּׁרִיָּה. כְּשֶׁהַמַּיִם קָרִים מְאֹד, יַנִּיחֵם תְּחִלָּה בְּמָקוֹם חַם קְצָת לְהָפִיג צִינָּתָן, קֹדֶם שֶׁשּׁוֹרִין בָּהֶן אֶת הַבָּשָׂר, כִּי מֵחֲמַת הַקְּרִירוּת שֶׁבַּמַּיִם, יִתְקַשֶּׁה הַבָּשָׂר וְלֹא יֵצֵא אַחַר כָּךְ הַדָּם בַּמְּלִיחָה (ב"י) (יו"ד סז סט).

Before meat is salted it must be thoroughly washed with water. The meat must be soaked in water for approximately a half hour, and the water must completely cover the meat. Where actual blood is visible on the meat, it must be rubbed off in the water in which it is soaked and removed. Similarly [when salting] fowl, you must thoroughly rub the place where the cut was made, [when it was killed.] Similarly on the inside [of the animal] where actual blood is visible. Occasionally meat or fowl may have a blood clot due to a wound—this place must be cut off and removed before the meat is soaked. If the water is very cold, it must first be set in a warm place to reduce the coldness before the meat is soaked in it, because if the water is very cold the meat will harden and will not expunge the blood during the salting.

Kitzur Shulchan Arukh 36:1 · Kitzur Shulchan Aruch, trans. Rabbi Avrohom Davis, Metsudah Pub., 1996

הַלּוֹקֵחַ כֵּלִים הַשַּׁיָּכִים לַסְּעוּדָּה מֵעוֹבֵד כּוֹכָבִים, אֲפִלּוּ הֵם כֵּלִים חֲדָשִׁים, אִם הֵם שֶׁל מִינֵי מַתֶּכֶת אוֹ זְכוּכִית, אָסוּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן שׁוּם תַּשְׁמִישׁ אֲפִלּוּ בְּצוֹנֵן, עַד שֶׁטוֹבְלִין אוֹתָן בְּמַעְיָן אוֹ בְּמִקְוֶה, בְּמָקוֹם שֶׁכָּשֵׁר לִטְבִילַת אִשָּׁה נִדָּה, כְּדֵי שֶׁיֵּצְאוּ מִטֻּמְאָתוֹ שֶׁל עוֹבֵד כּוֹכָבִים לִקְדֻשָּׁתוֹ שֶׁל יִשְֹרָאֵל. וְקֹדֶם הַטְּבִילָה, מְבָרְכִין עַל כְּלִי אֶחָד, אֲשֶׁר קְדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל טְבִילַת כֶּלִי. וְעַל שְׁנַיִם אוֹ יוֹתֵר, מְבָרְכִין, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל טְבִילַת כֵּלִים (יו"ד סימן קכ קכא).

When you buy metal or glass utensils that are used for food from a non-Jew, even when they are new, you may not use them for any [food related] purpose even if the food is cold, unless they are immersed in a natural spring or mikvah, that is valid for the ritual immersion of women at the end of the menstrual period. The purpose of this immersion is to elevate these utensils from the impurity of heathen ownership to the holiness of Jewish ownership. Before the ritual immersion, the following berachah is recited, if you are immersing one utensil, say, Baruch ata Adonoy, Elokeinu melech haolam asher kideshanu bemitzvosav vetzivanu al tevilas keili. for two or more say, asher kideshanu bemitzvosav vitzivanu al tevilas keilim.

Kitzur Shulchan Arukh 37:1 · Kitzur Shulchan Aruch, trans. Rabbi Avrohom Davis, Metsudah Pub., 1996

אָסְרוּ חֲכָמִים לֶאֱכֹל פַּת שֶׁל עוֹבֵד כּוֹכָבִים. וְיֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁמְּקִילִין וְלוֹקְחִין פַּת מִנַּחְתֹּם עוֹבֵד כּוֹכָבִים בְּמָקוֹם שֶׁאֵין שָׁם נַחְתֹּם יִשְֹרָאֵל, אוֹ אֲפִלּוּ יֵשׁ, אֶלָּא שֶׁאֵין הַפַּת יָפֶה כְּמוֹ זֶה. אֲבָל בְּפַת שֶׁל בַּעַל הַבּיִת עוֹבֵד כּוֹכָבִים, לֹא הָיוּ מְקִלִּין. אַךְ בִּשְׁעַת הַדְּחַק, וּמִי שֶׁהוּא בַּדֶּרֶךְ, אִם יָכוֹל לְהַשִּׂיג פַּת כָּשֵׁר, צָרִיךְ לְהַמְתִּין עַד פַּרְסָה. וְלֹא מִקְרֵי פַּת בַּעַל הַבַּיִת, אֶלָּא אִם עֲשָׂאוֹ בִּשְׁבִיל בְּנֵי בֵּיתוֹ. אֲבָל אִם עֲשָׂאוֹ לִמְכּוֹר מִקְרֵי נַחְתּוֹם, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ בְּכָךְ. וְכֵן נַחְתּוֹם שֶׁעֲשָׂאוֹ לִבְנֵי בֵּיתוֹ, מִקְרֵי בַּעַל הַבַּיִת. וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר, דִּבְמָקוֹם שֶׁאֵין נַחְתּוֹם מָצוּי, מֻתָּר אֲפִלּוּ בְּפַת שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת, וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְהַמְתִּין עַל פַּת כָּשֵׁר. וְכֵן נוֹהֲגִין.

The Sages have forbidden us to eat bread baked by a non-Jew. There are localities, however, that are lenient and they buy bread from a non-Jewish baker when there is no Jewish baker in the vicinity, or even if there is one, but his bread is inferior to that of the non-Jew. But they were not lenient regarding the bread made privately by a non-Jew, except in extraordinary circumstances. If you are traveling on the road and kosher bread is available [in another town] you must wait [and buy kosher bread] [if the town is] within the distance of a parsah. Bread is not considered privately made unless [the non-Jew] made it for his own family, but if he made it to sell, it is considered baker's bread, even though he ordinarily does not [bake for the trade]. Similarly, a baker who makes bread for his family is considered a private person. [And his bread is called private bread.] There is an authority who maintains that in a locality where there are no bakeries, it is even permissible to eat the bread of a non-Jewish, private person, and you do not have to wait for kosher [Jewish] bread, and this is the accepted custom.

Kitzur Shulchan Arukh 38:1 · Kitzur Shulchan Aruch, trans. Rabbi Avrohom Davis, Metsudah Pub., 1996

הָרוֹצֶה לֶאֱכֹל קֹדֶם נְטִילַת יָדַיִם דְּבָרִים שֶׁיֹּאכַל מִמִּינִים אֵלּוּ גַּם בְּתוֹךְ הַסְּעוּדָּה, בֵּין שֶׁהֵם דְּבָרִים שֶׁצְּרִיכִין לְבָרֵךְ עֲלֵיהֶם תּוֹךְ הַסְּעוּדָה, כְּגוֹן פֵּרוֹת, בֵּין שֶׁהֵם דְּבָרִים שֶׁאֵין צְּרִיכִין לְבָרֵךְ עֲלֵיהֶם תּוֹךְ הַסְּעוּדָּה, כְּגוֹן מִינֵי לִפְתָּן וּמִינֵי קִטְנִיּוֹת וְתַפּוּחֵי אֲדָמָה, וְכֵן אִם רוֹצֶה לִשְׁתֹּת אֵיזֶה מַשְׁקֶה (חוּץ מִן הַיַּיִן), קֹדֶם נְטִילַת יָדַיִם, וְגַם בְּתוֹךְ הַסְּעוּדָּה יִשְׁתֶּה, יֵשׁ בָּזֶה מַחְלֹקֶת הַפּוֹסְקִים, אִם הַדְּבָרִים שֶׁאָכַל אוֹ שָׁתָה קֹדֶם נְטִילַת יָדַיִם, נִפְטָרִים בְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן, כְּמוֹ שֶׁנִּפְטָרִים אֵלּוּ שֶׁאָכַל בְּתוֹךְ הַסְּעוּדָּה, אוֹ שֶׁאֵלּוּ שֶׁאֲכָלָן קֹדֶם נְטִילַת יָדַיִם אֵינָן נִפְטָרִים בְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן. וְלָכֵן יֵשׁ לִמְנֹעַ מִזֶּה וְלֹא יֹאכַל וְלֹא יִשְׁתֶּה מֵהֶם רַק קֹדֶם הַסְּעוּדָּה וִיבָרֵךְ בְּרָכָה אַחֲרוֹנָה, וְלֹא יֹאכַל וְלֹא יִשְׁתֶּה מֵהֶם בְּתוֹךְ הַסְּעוּדָּה. וְאִם לֹא בֵּרֵךְ תְּחִלָּה בְּרָכָה אַחֲרוֹנָה, יְבָרֵךְ בְּתוֹךְ הַסְּעוּדָּה אוֹ אֲפִלּוּ לְאַחַר בִּרְכַּת הַמָּזוֹן. וְאִם אָכַל אוֹ שָׁתָה מִמִּינִים אֵלּוּ. גַּם בְּתוֹךְ הַסְּעוּדָּה. יְהַדֵּר אַחַר בִּרְכַּת הַמָּזוֹן לֶאֱכוֹל אוֹ לִשְׁתּוֹת אֵיזֶה דָּבָר וּלְבָרֵךְ בְּרָכָה אַחֲרוֹנָה, לִפְטֹר גַּם מַה שֶּׁאָכַל אוֹ שָׁתָה קוֹדֶם נְטִילַת יָדַיִם.

If before washing [for the meal], you intend to eat various food that will also be served during the meal, regardless whether these are foods that require an [extra] berachah [when eaten] during the meal, such as fruits, or if they are such foods that require no extra berachah [when eaten] during the meal, such as relishes, legumes or potatoes; and also if you intend to drink beverages (except for wine)—before washing your hands, and you also intend to drink such beverages during the meal: there is a disagreement among rabbinic authorities, if what you eat or drink before washing your hands is exempt [from the after-berachah]. Some maintain that it is covered by the Birkas Hamazon, like the other food eaten during the meal, and others hold that the food eaten before washing the hands is not exempt with the Birkas Hamazon. Therefore it is best to avoid [the problem] by eating or drinking these things only before the meal, and say the after-berachah; and avoid eating or drinking them during the meal. If you did not recite the after-berachah before, you may say it during the meal or even after Birkas Hamazon. And if you do eat or drink these foods during the meal, after saying Birkas Hamazon, you should eat or drink something and say the after-berachah to exempt what you ate or drank before washing [your] hands.

Kitzur Shulchan Arukh 39:1 · Kitzur Shulchan Aruch, trans. Rabbi Avrohom Davis, Metsudah Pub., 1996

הָרוֹצֶה לֶאֱכֹל פַּת שֶׁמְבָרְכִין עָלָיו הַמּוֹצִיא, צָרִיךְ לִטּוֹל יָדָיו מִקֹּדֶם. אִם הַפַּת גָּדוֹל כַּבֵּיצָה מְבָרֵךְ עַל הַנְּטִילָה. וּבְפָחוֹת מִזֶּה, אֵין מְבָרְכִין עַל הַנְּטִילָה.

One who wants to eat bread whose blessing is "hamotzi" must [ritually] wash his hands first. If the bread is the size of an egg or larger, he blesses on the washing. If it's smaller, he does not bless on the washing.

Kitzur Shulchan Arukh 40:1 · Sefaria Community Translation

עַל לֶחֶם גָּמוּר שֶׁהוּא מֵחֲמֵשֶׁת מִינֵי דָּגָן מְבָרְכִין לְפָנָיו הַמּוֹצִיא, וּלְאַחֲרָיו בִּרְכַּת הַמָּזוֹן. (דִּין פַּת הַבָּאָה בְּכִסְנִין יְבוֹאַר בְּסִימָן מ"ח) (קס"ז ר"ח).

Before eating real bread, such as that made from the five grains [wheat, barley, oats, rye, spelt] you must recite the berachah Hamotzi and after [eating, recite] Birkas hamazon.

Kitzur Shulchan Arukh 41:1 · Kitzur Shulchan Aruch, trans. Rabbi Avrohom Davis, Metsudah Pub., 1996

מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ בְּהֵמוֹת אוֹ עוֹפוֹת שֶׁמְּזוֹנוֹתֵיהֶן עָלָיו, אָסוּר לוֹ לֶאֱכוֹל כְּלוּם עַד שֶׁיִּתֵּן לָהֶם מַאֲכָל, דִּכְתִיב וְנָתַתִּי עֵשֶׂב בְּשָׂדְךָ לִבְהֶמְתְּךָ וְאָכַלָתָּ וְשָׂבַעְתָּ, הִקְדִּימָה הַתּוֹרָה מַאֲכַל בְּהֵמָה לְמַאֲכַל הָאָדָם. וְלִשְׁתִיָּה, הָאָדָם קוֹדֵם, דִּכְתִיב שְׁתֵה וְגַם גְּמַלֶיךָ אַשְׁקֶה. וְכֵן כְּתִיב וְהִשְׁקִיתָ אֶת הָעֵדָה וְאֶת בְּעִירָם.

If you own animals or birds (poultry), and it is your responsibility to feed them, you are not allowed to eat anything until you feed them, as it is written (Deuteronomy 11:15): "And I will put grass in your fields for your cattle (animals) and you will eat and be satisfied." Thus the Torah has given preference to feeding the cattle [animals] before the feeding of man. But as regards drinking, man comes first as it is written (Genesis 24:14): [Rivkah said] "Drink first and I will also give your camels to drink." Similarly it is written (Numbers 20:8): "And you will give drink to the congregation and to their animals."

Kitzur Shulchan Arukh 42:1 · Kitzur Shulchan Aruch, trans. Rabbi Avrohom Davis, Metsudah Pub., 1996

כָּל מַה שֶּׁאוֹכְלִים בְּתוֹךְ הַסְּעֻדָּה, מִדְּבָרִים שֶׁרְגִילִים לְאָכְלָם בְּתוֹךְ הַסְּעוּדָּה לִשְׂבּוֹעַ, כְּגוֹן בָּשָׂר, דָּגִים, מִינֵי לִפְתָּן, דַּיְסָא וּמִינֵי לְבִיבוֹת, אֲפִלּוּ דְּבָרִים שֶׁאוֹכְלִים בְּלֹא לֶחֶם, כֻּלָּם אֵינָם צְרִיכִין בְּרָכָה לֹא לִפְנֵיהֶם וְלֹא לְאַחֲרֵיהֶם, שֶכֵּיוָן שֶׁאוֹכְלִין אוֹתָן לִשְׂבּוֹעַ, הֲרֵי הֵן בִּכְלַל הַסְּעוּדָּה, וְכָל הַסְּעוּדָּה נִגְרֶרֶת אַחַר הַלֶּחֶם שֶׁהוּא עִקַּר חַיֵּי הָאָדָם. וְלָכֵן כֻּלָּן נִפְטָרִין בְּבִרְכַּת הַמּוֹצִיא וּבְבִרְכַּת הַמָּזוֹן. וַאֲפִלּוּ אִם נִשְׁלְחוּ לוֹ מִבָּתִּים אֲחֵרִים, אֵינוֹ צָרִיךְ לְבָרֵךְ עֲלֵיהֶם, דִּסְתָמָא דַּעַת הָאָדָם עַל כָּל מַה שֶׁיָּבִיאוּ לוֹ.

Everything you eat during the meal to satisfy your hunger, for example: meat, fish, relishes, porridges, soups, pancakes etc., even if you eat them without bread, you do not have to recite a berachah before or after eating them; because since you are eating them to satisfy your hunger, they are considered part of the meal, and the whole meal is secondary to the bread which is the mainstay of life. Therefore, all such foods are exempt with the berachah of Hamotzi and the Birkas Hamazon. Even if food is sent to you from another house, you do not have to recite a [separate] berachah over it, because it is assumed that your intention [when reciting Hamotzi] was to include any food that is brought to you.

Kitzur Shulchan Arukh 43:1 · Kitzur Shulchan Aruch, trans. Rabbi Avrohom Davis, Metsudah Pub., 1996

בְּדִין מַיִם אַחֲרוֹנִים, הַרְבֵּה מְקִלִּים, אֲבָל נָכוֹן לְכָל יְרֵא שָׁמַיִם לִזָּהֵר בָּהֶם. וְאֵין צְרִיכִין לִטּוֹל אֶלָּא עַד פֶּרֶק שֵׁנִי מִן הָאֶצְבָּעוֹת, וְיַשְׁפִּיל יָדָיו קֹדֶם שֶׁמְנַגְּבָן. וְהַמְבָרֵךְ הוּא נוֹטֵל בָּרִאשׁוֹנָה.

We find that many people are lenient regarding the law of washing the hands at the end of a meal. However, it is proper for every God-fearing person to observe this law scrupulously. You are required to wash only up to the second knuckle, holding your hands downward before drying them. The one leading the Birkas Hamazon should wash first.

Kitzur Shulchan Arukh 44:1 · Kitzur Shulchan Aruch, trans. Rabbi Avrohom Davis, Metsudah Pub., 1996

שְׁלשָׁה שֶׁאָכְלוּ בְּיַחַד צְרִיכִין לְבָרֵךְ בְּזִמּוּן, וּמִצְוָה שֶׁיְבָרְכוּ עַל הַכּוֹס. אִם אֶפְשָׁר, צְרִיכִין לְהַדֵּר שֶׁיִּהְיֶה כּוֹס יַיִן. וְאִם אִי אֶפְשָׁר בְּיַיִן, יִהְיֶה שֵׁכָר אוֹ יַיִן דְּבַשׁ (מעד) אוֹ יַיִן שָׂרָף כְּשֶׁהוּא חֲמַר מְדִינָה, דְּהַיְנוּ שֶׁאֵין יַיִן גָּדֵל שָׁם כְּדֶרֶךְ יוֹם מִן הָעִיר, וְעַל כֵּן הוּא בְּיֹקֶר, וּרְגִילִים לִשְׁתּוֹת מַשְׁקִים אֵלּוּ בִּמְקוֹם יָיִן. וְיֵשׁ אוֹמְרִים, דְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן אֲפִלּוּ בְּיָחִיד טְעוּנָה כּוֹס. וְנוֹהֲגִין הַמְדַקְדְּקִים כְּשֶׁמְבָרְכִין בְּיָחִיד, שֶׁלֹּא לֶאֱחֹוֹז הַכּוֹס בַּיָּד, רַק מַנִּיחִין אוֹתוֹ עַל הַשֻּׁלְחָן לִפְנֵיהֶם.

Three men who have eaten together should recite Birkas Hamazon with Zimun, and it is a mitzvah to recite it over a cup of wine if possible. If wine is not available, beer, 'mead' or whiskey may be used, if they are common beverages of the locality. This is true in an area where grapevines do not grow within a day's distance from the city, and as a result, wine is expensive and therefore these other beverages are used instead of wine. Some authorities hold that even an individual reciting Birkas Hamazon should do so over a cup. It is the custom of those who are meticulous, when reciting Birkas Hamazon individually not to lift up the cup, but rather to place it on the table in front of them.

Kitzur Shulchan Arukh 45:1 · Kitzur Shulchan Aruch, trans. Rabbi Avrohom Davis, Metsudah Pub., 1996

דָּם הַנִּמְצָא בְּבֵיצִים, אָסוּר, וְלִפְעָמִים כָּל הַבֵּיצָה אֲסוּרָה. וְלָכֵן כְּשֶׁעוֹשִׂים מַאֲכָל עִם בֵּיצִים יֵשׁ לִבְדֹּק אוֹתָן.

The blood found in eggs is forbidden, and occasionally, it is forbidden to eat the entire egg. Therefore, when using eggs in any food, the eggs must be examined [for blood spots].

Kitzur Shulchan Arukh 46:1 · Kitzur Shulchan Aruch, trans. Rabbi Avrohom Davis, Metsudah Pub., 1996

סְתָם יֵינָם בַּזְּמַן הַזֶּה, וְכֵן מַגַּע עוֹבֵד כּוֹכָבִים בַּיַּיִן שֶׁלָּנוּ, יֵשׁ אוֹמְרִים, דְּאֵינוֹ אָסוּר רַק בִּשְׁתִיָּה וְלֹא בַהֲנָאָה. וְלָכֵן מֻתָּר לְיִשְֹרָאֵל לִגְבּוֹת בְּחוֹבוֹ סְתָם יֵינָם, מִפְּנֵי דַּהֲוֵי כְּמַצִּיל מִידֵיהֶם. וְהוּא הַדִּין בִּשְׁאָר הֶפְסֵד, כְּגוֹן אִם עָבַר וְקָנָה. אֲבָל לְכַתְּחִלָּה אָסוּר לִקְנֹת כְּדֵי לְהִשְׂתַּכֵּר בּוֹ. וְיֵשׁ מְקִלִּין גַּם בָּזֶה וְטוֹב לְהַחְמִיר.

In the opinion of some authorities, in our time the wine of a non-Jew or Jewish wine touched by a non-Jew is forbidden only for drinking but not for deriving other benefit from it. Therefore, a Jew is permitted to take non-Jewish wine in payment of a debt, for it is equivalent to saving it from a loss. The same law applies in avoiding other types of loss, but only when, for example, the wine was already purchased. However, initially, it is forbidden to buy such wine in order to make a profit from it. Some authorities are lenient even in this instance, but it is best to follow the stricter opinion.

Kitzur Shulchan Arukh 47:1 · Kitzur Shulchan Aruch, trans. Rabbi Avrohom Davis, Metsudah Pub., 1996

לֶחֶם שֶׁהוּא מֵחֲמֵשֶׁת מִינֵי דָּגָן אֶלָּא שֶׁהוּא פַּת הַבָּאָה בְּכִיסְנִין, אִם אוֹכֵל מִמֶּנּוּ פָּחוֹת מִשִּׁעוּר קְבִיעַת סְעוּדָּה, אֵינוֹ צָרִיךְ נְטִילַת יָדַיִם, וְאֵין מְבָרְכִין עָלָיו הַמּוֹצִיא אֶלָּא בּוֹרֵא מִינֵי מְזוֹנוֹת וּלְאַחֲרָיו עַל הַמִּחְיָה. אֲבָל אִם אוֹכֵל מִמֶּנּוּ שִׁעוּר קְבִיעַת סְעוּדָה, אֲזַי דִּינוֹ כְּלֶחֶם גָּמוּר וְצָרִיךְ נְטִילַת יָדַיִם וּמְבָרְכִין עָלָיו הַמּוֹצִיא וּלְאַחֲרָיו בִּרְכַּת הַמָּזוֹן (אוֹרַח חַיִּים סִימָן קנ"ח קס"ח).

If bread that is [made] from the five species of grain was made as kisnin, and you eat less than the quantity sufficient for a meal, it does not require netilas yadayim—washing the hands and it does not require the berachah, Hamotzi, rather the berachah Borei minei mezonos, and after it the berachah, Al hamichyah. However, if you eat the amount sufficient for a meal, it is governed by the same law as regular bread, [i.e.] it requires netilas yadayim, and the berachah, Hamotzi, and after [eating] Birkas Hamazon.

Kitzur Shulchan Arukh 48:1 · Kitzur Shulchan Aruch, trans. Rabbi Avrohom Davis, Metsudah Pub., 1996

עַל הַיַּיִן מְבָרְכִין בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן, וּלְאַחֲרָיו עַל הַגֶּפֶן וְכוּ'. וְאַיִן חִלּוּק בְּיַיִן, אֲפִלּוּ הוּא עֲדַיִן תּוֹסֵס, וַאֲפִלּו זָב מֵעַצְמוֹ, וַאֲפִלּוּ יַיִן מְבֻשָּׁל אוֹ קוֹנְדִּיטִין, דְּהַיְנוּ שֶׁנָּתְנוּ לְתוֹכוֹ דְּבַשׁ וּבְשָׂמִים אוֹ לַעֲנָה שֶׁהוּא מַר, אֲפִלּוּ הַיַּיִן מֵרִיחַ כַּחֹמֶץ, כֵּיוָן שֶׁיֵּשׁ לוֹ טַעַם יַיִן הֲוֵי יַיִן לְעִנְיַן בְּרָכָה. אֲבָל אִם נִתְחַמֵּץ בְּעִנְיָן שֶׁיֵּשׁ בְּנֵי אָדָם שֶׁנִּמְנָעִין לִשְׁתֹּתוֹ מִפְּנֵי חֲמִיצוּתוֹ, יֵשׁ סָפֵק בְּבִרְכָתוֹ (וְאַף שֶׁיָּכוֹל לְבָרֵךְ בִּתְחִלָּתוֹ שֶׁהַכֹּל, עֲדַיִן יֵשׁ סָפֵק בִּבְרָכָה אַחֲרוֹנָה). וְלָכֵן אֵין לִשְׁתֹּתוֹ אֶלָּא אִם כֵּן יְבָרֵךְ תְּחִלָּה עַל יַיִן טוֹב (דִּין יֵין צִמּוּקִים עַיֵּן לְקַמָּן סוֹף סִימָן נ"ג).

Just as bread has, because of its importance, been given a special berachah, Hamotzi, rather than Boray minei mezonos—the berachah on all foods made of the five species of grain; so has wine been honored with its own berachah—Borey pri hagafen.This is so because wine not only satiates, but, also gladdens the heart (Ps. 104) (Maseches Berachos 35). Additionally, wine has other qualities as evidenced by the requirement that the kiddush and havdallah, as well as sheva berachos, are said over wine. In addition, wine was also assigned its own after-berachah, i.e. Al Ha'gefen.This chapter deals with determining at what point in the process of wine preparation does it achieve the status of "wine," and at what point of its deterioration does it turn into "vinegar," losing the status of "wine." The berachah on wine is Borei peri hagafen and after [drinking it] Al hagefen, etc. It makes no difference whether the wine is still bubbling [or not]. Even if [the wine] is flowing of its own accord, even cooked wine or konditin, that is [wine] into which were added honey and/or spices or wormwood which is bitter. Even if the wine smells like vinegar, as long as it has the taste of wine, it is considered wine as far as its berachah is concerned. But, if it has turned vinegary, to the extent that some people refrain from drinking it because of its sour taste, then the berachah is in question. (And although you can say the berachah, Shehakol, before drinking it, there is still a question about the after-berachah.) Therefore, you should not drink it unless you first make a berachah over good wine [and drink it.]

Kitzur Shulchan Arukh 49:1 · Kitzur Shulchan Aruch, trans. Rabbi Avrohom Davis, Metsudah Pub., 1996

כְּתִיב לַה' הָאָרֶץ וּמְלֹאָהּ, שֶׁהַכֹּל הוּא כְּמוֹ הֶקְדֵּשׁ, וּכְמוֹ שֶׁאָסוּר לֵהָנוֹת מִן הַהֶקְדֵּשׁ עַד לְאַחַר הַפִּדְיוֹן, וְהַנֶּהֱנֶה מִן הַהֶקְדֵּשׁ בְּלֹא פִּדְיוֹן מָעַל, כְּמוֹ כֵּן אָסוּר לֵהָנוֹת מִן הָעוֹלָם הַזֶּה בְּלֹא בְּרָכָה, וְהַבְּרָכָה הוּא הַפִּדְיוֹן. וְהַנֶּהֱנֶה בְּלֹא בְּרָכָה, כְּאִלּוּ מָעַל בְּקָדְשֵׁי ה' יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ. וְאֵין שִׁעוּר לִבְרָכָה רִאשׁוֹנָה, שֶׁאֲפִלּוּ אוֹכֵל אוֹ שׁוֹתֶה כָּל שֶׁהוּא, חַיָּב לְבָרֵךְ בְּרָכָה רִאשׁוֹנָה.

It is written, "The earth is Hashem's and the fullness thereof," [which implies] that everything is like consecrated matter. And just as it is forbidden to derive benefit from sacred things before they are redeemed, and anyone who derives benefit from sacred things without prior redemption is guilty of misusing sacred property, so it is forbidden to derive pleasure from this world without [first reciting] a berachah, and the berachah constitutes the redemption. If you enjoyed any food, etc. and [before you did] you failed to recite a berachah, it is as though you misused something that is sacred to Hashem, blessed be His Name. There is no minimum quantity of food over which the pre-berachah must be said, for if you eat or drink even the smallest quantity, you must recite the pre-berachah.

Kitzur Shulchan Arukh 50:1 · Kitzur Shulchan Aruch, trans. Rabbi Avrohom Davis, Metsudah Pub., 1996

עַל פֵּרוֹת הָאִילָן חוּץ מִשִּׁבְעַת הַמִּינִים (כְּדִלְקַמָּן סָעִיף ז) וְעַל כָּל פֵּרוֹת הָאֲדָמָה וִירָקוֹת, וְכָל דָּבָר שֶׁאֵין גִּדּוּלוֹ מִן הָאָרֶץ, מְבָרֵךְ לְאַחֲרֵיהֶם בּוֹרֵא נְפָשׁוֹת וְכוּ', וַאֲפִלּוּ אָכַל וְשָׁתָה נִפְטָר בִּבְרָכָה אֶחָת (ר"ז).

[After eating] the fruit of any tree, which is not of the seven species (see paragraph seven) or of any fruit of the ground, or any vegetable, or any food that was not grown in the soil, you should say the concluding berachah, Borei nefashos rabbos. Even if you ate and drank, one [after-] berachah is sufficient for both.

Kitzur Shulchan Arukh 51:1 · Kitzur Shulchan Aruch, trans. Rabbi Avrohom Davis, Metsudah Pub., 1996

עַל פֵּרוֹת הַגְּדֵלִים בָּאִילָן, מְבָרְכִין בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ. וְעַל פֵּרוֹת הַגְּדֵלִים בַּאֲדָמָה, וְהֵם כָּל מִינֵי לִפְתָּן וִירָקוֹת וְקִטְנִיּוֹת וְטָאטָארְקֶע (תִּירָס) וַעֲשָׂבִים, מְבָרְכִין בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה. וְלֹא נִקְרָא אִילָן, אֶלָּא זֶה שֶׁהָעֲנָפִים שֶׁלּוֹ נִשְׁאָרִים גַּם בַּחֹרֶף וּמוֹצִיא אַחַר כָּךְ עָלִים מִן הָעֲנָפִים, וַאֲפִלּוּ הֵם דַּקִּין כְּגִבְעוֹלֵי פִּשְׁתָּן. אֲבָל אִם הָעֲנָפִים כָּלִים לְגַמְרֵי בַּחֹרֶף וְאֵינוֹ נִשְׁאָר רַק הַשׂרֶשׁ, לֹא נִקְרָא אִילָן, וּמְבָרְכִין עַל הַפֵּרוֹת בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה (ר"ב ר"ג)

Over fruits that grow on a tree you say the berachah Borei peri ha'eitz, [Who created the fruit of the tree]. Over fruit [or vegetables] that grow in the ground, which include various condiments, vegetables, legumes, corn, and herbs, you say the berachah, Borei peri ha'adamah, [Who created the fruit of the ground]. In order to be called a tree, it must have branches that survive the winter to produce leaves again, even though they are as thin as stalks of flax. However, [a plant] whose branches perish in the winter, although its roots remain intact, is not called a tree, and over its fruit we say, Borei peri ha'adamah.

Kitzur Shulchan Arukh 52:1 · Kitzur Shulchan Aruch, trans. Rabbi Avrohom Davis, Metsudah Pub., 1996

כָּל הַפֵּרוֹת וִירָקוֹת שֶׁסְּחָטָן וְהוֹצִיא מֵהֶן מַשְׁקִין, מְבָרֵךְ עַל הַמַּשְׁקִין שֶׁהַכֹּל. וְכֵן דְּבַשׁ הַזָּב מִן הַתְּמָרִים, כִּי אֵין שׁוּם מַשְׁקֶה נִקְרָא פְּרִי, רַק הַיַּיִן וְשֶׁמֶן זַיִת. וְהַיַּיִן שֶׁהוּא חָשׁוּב מְאֹד, קָבְעוּ לוֹ בְּרָכָה מְיֻחֶדֶת, בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן. וְשֶׁמֶן זַיִת שֶׁהוּא גַּם כֵּן חָשׁוּב, אִם נֶהֱנֶה מִמֶּנּוּ, בְּעִנְיָן שֶׁהוּא צָרִיךְ לְבָרֵךְ עָלָיו, מְבָרְכִין עָלָיו בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ (כְּדִלְקַמָּן סִימָן נ"ד סָעִיף ח')

When fruits and vegetables are squeezed and juice extracted from them, you should say Shehakol over the juice. The same is true of honey that is extracted from dates; because the only juice that is called fruit is wine and olive oil. Because wine is highly regarded a special berachah, Borei peri hagafen, was designated for it. Olive oil is also held in high esteem, and if you enjoy it in such a manner that you would have to say a berachah over it, you recite the berachah, Borei peri ha'eitz.

Kitzur Shulchan Arukh 53:1 · Kitzur Shulchan Aruch, trans. Rabbi Avrohom Davis, Metsudah Pub., 1996

אִם אָכַל שְׁנֵי דְּבָרִים אוֹ אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה, וְהָאֶחָד עִקָּר אֶצְלוֹ וְהַשֵּׁנִי הוּא טָפֵל לוֹ, שֶׁאֵין כַּוָּנָתוֹ לְאָכְלוֹ, אֶלָּא בִּשְׁבִיל הָעִקָּר, וְאִם לֹא הָיָה לוֹ הָעִקָּר לֹא הָיָה אוֹכֵל כְּלָל אֶת הַטָּפֵל, כְּגוֹן שֶׁחָלַשׁ לִבּוֹ, וּכְדֵי לְחַזֵּק לִבּוֹ אוֹכֵל דָּג מָלִיחַ אוֹ צְנוֹן, אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁהֵם דְּבָרִים חֲרִיפִים אוֹכֵל גַּם מְעַט פַּת, אוֹ דָּבָר אַחֵר לְמַתֵּק הַחֲרִיפוּת, וְכֵן אִם מִתְאֲוֶה לִשְׁתֹּת יַיִן שָׂרָף וְשׁוֹתֶה, וּבִכְדֵי לְמַתֵּק הַחֲרִיפוּת אוֹכֵל אַחֲרָיו מְעַט פַּת, אוֹ אֵיזֶה פְּרִי, מְבָרֵךְ רַק עַל הָעִקָּר, וְעַל הַטָּפֵל אֵינוֹ צָרִיךְ לְבָרֵךְ לֹא לְפָנָיו וְלֹא לְאַחֲרָיו, כִּי נִפְטָר בִּבְּרָכָה שֶׁעַל הָעִקָּר, וְגַם נְטִילַת יָדַיִם אֵינוֹ צָרִיךְ.

If you eat two articles of food, or you eat and drink, one of which is primary to you while you regard the other as secondary, [that is to say] you would never have eaten [the secondary food], if you had not partaken of the primary food, [in other words] if not for the primary food, you would not have eaten the secondary food at all. For example, if you feel faint, and, in order to fortify yourself, you eat some herring or radishes, but since they have a sharp flavor, you also eat a small piece of bread or something else to soften the sharp taste, or if you crave a drink of whiskey and you have one, and in order to soften the sharp taste, you eat a small piece of bread or some fruit afterwards, then you say the berachah only over the primary food, but over the secondary food no berachah should be said; neither a preceding, nor a concluding berachah, because it is exempt with the berachah you recited over the primary food. Neither does it require the washing of the hands.

Kitzur Shulchan Arukh 54:1 · Kitzur Shulchan Aruch, trans. Rabbi Avrohom Davis, Metsudah Pub., 1996

מִי שֶׁיֵּשׁ לְפָנָיו מִינֵי פֵּרוֹת הַרְבֵּה, וְהוּא רוֹצֶה לֶאֱכוֹל מִכֻּלָּם, אִם בִּרְכוֹתֵיהֶן שָׁווֹת, יְבָרֵךְ עַל זֶה שֶׁהוּא חָבִיב לוֹ וְחָפֵץ בּוֹ יוֹתֵר. וְאִם שְׁנֵיהֶן שָׁוִים לוֹ בַּחֲבִיבוּת, אֲזַי אִם יֵשׁ בֵּינֵיהֶם מִמִּין שִׁבְעָה שֶׁנִּשְׁתַּבְּחָה בָּהֶן אֶרֶץ יִשְֹרָאֵל (עַיִן לְעֵיל סִימָן ז'), יְבָרֵךְ עַל זֶה, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא חֲצִי פְּרִי וְהַשְּׁאָר הֵן שְׁלֵמִים. וְאִם אֵין בֵּינֵיהֶם מִמִּין שִׁבְעָה, אִם אֶחָד שָׁלֵם וְאֶחָד אֵינוֹ שָׁלֵם, שָׁלֵם עָדִיף. וְכֵן אִם אֵין בִּרְכוֹתֵיהֶן שָׁווֹת אֶלָּא שֶׁאֶחָד בִּרְכָּתוֹ בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ, וְאֶחָד בִּרְכָּתוֹ בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה, שֶׁצָּרִיךְ לְבָרֵךְ עַל שְׁנֵיהֶם, אִם הָאֶחָד חָבִיב עָלָיו, יְבָרֵךְ תְּחִלָּה עַל הֶחָבִיב. וְאִם שְׁנֵיהֶם שָׁוִים לוֹ, יְבָרֵךְ תְּחִלָה עַל זֶה שֶׁהוּא מִמִּין שִׁבְעָה, אֲפִלּוּ הוּא חֵצִי. וְאִם אֵין בֵּינֵיהֶם מִמִּין שִׁבְעָה, שָׁלֵם עָדִיף. וְאִם שְׁנֵיהֶם שְׁלֵמִים אוֹ שְׁנֵיהֶם חֲסֵרִים, יַקְדִּים בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ לְבוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה.

If there are several kinds of fruit before you and you wish to eat from all of them, [observe the following guidelines:] if they are all subject to the same berachah, you say the berachah over the kind you like best and find most appealing. If you like all of them equally and there is among them one of the seven species for which the Land of Israel is praised, (see Chapter 51:7 above) then say the berachah over that one, even if it should be only half a fruit while the others are whole ones. But if among them there are none of the seven species and only one of them is whole, the whole one takes precedence [and you should say the berachah over it]. The same rules apply [to fruits] whose berachos are not similar, for example, if one's berachah is Borei peri ha'eitz while the other requires the berachah Borei peri ha'adamah. Since, you must say both berachos, if you prefer one kind you first recite the berachah over the favorite fruit. If you like them equally, you should first say the berachah over one of the seven species, even if it is not whole. If there are none of the seven species among them, the whole one takes precedence. But if both are whole or both are cut, the berachah, Borei peri ha'eitz, takes precedence over the berachah, Borei peri ha'adamah.

Kitzur Shulchan Arukh 55:1 · Kitzur Shulchan Aruch, trans. Rabbi Avrohom Davis, Metsudah Pub., 1996

טָעָה וּבֵרַךְ עַל לֶחֶם גָּמוּר בּוֹרֵא מִינֵי מְזוֹנוֹת אוֹ עַל פַּת כִּיסְנִין הַמּוֹצִיא, יָצָא. אֲבָל אִם בֵּרֵךְ עַל תַּבְשִׁיל אֲפִלּוּ מִמִּינֵי דָּגָן הַמּוֹצִיא, לֹא יָצָא (חיי"א כלל נ"ח) טָעָה וּבֵרַךְ עַל עֲנָבִים בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן, יָצָא. וְכֵן אִם טָעָה בִּבְרָכָה אַחֲרוֹנָה וּבֵרַךְ עַל הַגֶּפֶן, יָצָא. שֶׁהֲרֵי גַּם הָעֲנָבִים פְּרִי הַגֶּפֶן הֵם (ר"ח).

If, by mistake, you said the berachah, Borei minei mezonos, over bread or you said the berachah, Hamotzi, over cake you have fulfilled your duty. But if you said [Hamotzi] over cooked food, even [if it is prepared] from the [five species] of grain, your obligation is not fulfilled. If, by mistake, you said the berachah, Borei peri hagafen, over grapes you have fulfilled your duty. Similarly, if in error, you said the after-berachah, Al hagefen, after [eating grapes], you have done your duty, because grapes are also fruit of the vine.

Kitzur Shulchan Arukh 56:1 · Kitzur Shulchan Aruch, trans. Rabbi Avrohom Davis, Metsudah Pub., 1996

בֵּרֵךְ עַל הַלֶּחֶם וְלֹא הָיָה בְּדַעְתּוֹ לֶאֱכוֹל יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁהֵכִין לוֹ, כְּגוֹן שֶׁקָּנָה לוֹ לֶחֶם אוֹ גְּלֻסְקָא וְסָבַר שֶׁיִּהְיֶה לוֹ דַּי, וְשׁוּב נִתְאַוָּה לֶאֱכוֹל יוֹתֵר וְשָׁלַח לִקְנוֹת לוֹ עוֹד, אֲפִלּוּ יֵשׁ לְפָנָיו עוֹד מִמַּה שֶׁהֵכִין לוֹ בַּתְחִלָּה, מִכָּל מָקוֹם, צָרִיךְ לְבָרֵךְ שֵׁנִית הַמּוֹצִיא עַל מַה שֶּׁהֵבִיאו לוֹ, מִשּׁוּם דַּהֲוֵי נִמְלַךְ. אֲבָל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ לֶחֶם בְּבֵיתוֹ וְחָתַךְ לְעַצְמוֹ חֲתִיכָה, שֶׁהָיָה סָבוּר שֶׁיִּהְיֶה לוֹ דַּי וְאַחַר כָּךְ נִתְאַוָּה לְיוֹתֵר וְחָתַךְ לוֹ עוֹד, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין לוֹ עוֹד מִן הָרִאשׁוֹן, אֵינוֹ צָרִיךְ לְבָרֵךְ שֵׁנִית, דְּזֶה לֹא מִקְרֵי נִמְלַךְ, כִּי הַדֶּרֶךְ הוּא כָּךְ.

When you recited the berachah over bread you had no intention to eat more than what you had prepared; for instance, you bought bread or a roll thinking that this would be sufficient, but later you desired to eat more; and you send someone to buy more of the same. Even if there is still some left of what you had originally prepared, nevertheless, you must repeat the berachah Hamotzi over the additional bread, because this is a change of mind. But if you have bread in the house, and you cut off one slice thinking that this would be sufficient, but then you desired to eat more, and you cut off another slice, even if there is nothing left of the original slice, you need not repeat Hamotzi; for this is not considered a change of mind, for this is the usual way [of people].

Kitzur Shulchan Arukh 57:1 · Kitzur Shulchan Aruch, trans. Rabbi Avrohom Davis, Metsudah Pub., 1996

כְּשֵׁם שֶׁאָסוּר לְאָדָם לֵהָנוֹת מִמַּאֲכָל אוֹ מַשְׁקֶה קֹדֶם שֶׁיְבָרֵךְ, כָּךְ אָסוּר לוֹ לֵהָנוֹת מֵרֵיחַ טוֹב קֹדֶם שֶׁיְבָרֵךְ, עָלָיו, שֶׁנֶּאֱמַר, כָּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָה. אֵיזֶהוּ דָּבָר שֶׁהַנְּשָׁמָה נֶהֱנֵית מִמֶּנּוּ וְאֵין הַגּוּף נֶהֱנֶה מִמֶּנּוּ. הֱוֵי אוֹמֵר, זֶה הָרֵיחַ. אֲבָל לְאַחֲרָיו אֵינוֹ צָרִיךְ לְבָרֵךְ, מִשּׁוּם דִּכְשֶׁמַּפְסִיק הָרֵיחַ מֵחָטְמוֹ, כְּבָר עָבְרָה הֲנָאָתוֹ וַהֲוֵי כְּמוֹ אֹכֶל שֶׁנִּתְעַכֵּל בְּמֵעָיו.

Just as we are forbidden to enjoy food or drink before reciting a berachah, so are we forbidden to enjoy any fragrant scent before reciting a berachah. As it is said, "Let every soul praise God." And what is it that only the soul enjoys and from which the body derives no pleasure? It is the fragrant scent. However, after enjoying [the fragrance], you need not say a concluding berachah, for as soon as the fragrance ceases, your enjoyment ceases, and it is the same as food that has already been digested.

Kitzur Shulchan Arukh 58:1 · Kitzur Shulchan Aruch, trans. Rabbi Avrohom Davis, Metsudah Pub., 1996

עַל שְׁמוּעוֹת טוֹבוֹת שֶׁשָּׁמַע מִפִּי אָדָם נֶאֱמָן שֶׁרָאָה אֶת הַדָּבָר, וּמִכָּל שֶׁכֵּן אִם הוּא בְּעַצְמוֹ רָאָה אֶת הַדָּבָר, אִם הִיא טוֹבָה רַק לוֹ לְבַדּוֹ, מְבָרֵךְ שֶׁהֶחֱיָנוּ. וְאִם הִיא טוֹבָה לוֹ וְגַם לַאֲחֵרִים, מְבָרֵךְ בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹקֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב. כְּלוֹמַר, טוֹב לוֹ וְגַם מֵטִיב לַחֲבֵרוֹ. אִם בְּשָׁעָה שֶׁהוּא רוֹאֶה אוֹ שׁוֹמֵעַ אֶת הַשְּׁמוּעָה אֵינוֹ יָכוֹל לְבָרֵךְ מֵחֲמַת גּוּפוֹ אוֹ מֵחֲמַת מְקוֹמוֹ, יָכוֹל לְבָרֵךְ אַחַר כָּךְ. וְכֵן בְּבִרְכַּת דַּיָן הָאֱמֶת (רכ"ב רכ"ג).

If you receive good tidings from a reliable eye-witness, and needless to say, if you witness the event yourself, if you are the only one who benefits from the tidings, you recite the berachah Shehecheyanu [Who kept us in life]. But if it is good for you and others as well, you say the berachah Baruch ata Adonoy Elokeinu melech ha'olam hatov vehameitiv, [Blessed are You Hashem, our God, King of the universe Who is good and does good]. In other words, He is good to you and He also does good to your fellow man. If at the time that you see or hear the tidings, you are unable to utter the berachah, either because of your physical condition or because of the place where you happen to be, then you may recite the berachah later. This rule applies also to the berachah Dayan ha'emes [the true Judge] [which is said over bad tidings].

Kitzur Shulchan Arukh 59:1 · Kitzur Shulchan Aruch, trans. Rabbi Avrohom Davis, Metsudah Pub., 1996