Kav HaYashar

"ה' בְּחָכְמָה יָסַד אָרֶץ, כּוֹנֵן שָׁמַיִם בִּתְבוּנָה" (מִשְׁלֵי ג, יט). מִקְרָא זֶה בָּא לְהוֹדִיעַ, שֶׁעִקַּר תִּפְאֶרֶת הַחָכְמָה וְהַתְּבוּנָה הוּא, כְּשֶׁהוֹלִידוּ וְהִצְמִיחוּ דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ תּוֹעֶלֶת וִיסוֹד וּמָקוֹר. וּבַזֹּאת יִתְהַלֵּל הֶחָכָם וְיִתְפָּאֵר הַמֵּבִין, כְּשֶׁפּוֹעֵל בְּחָכְמָתוֹ וּבִינָתוֹ מַה שֶּׁהוּא תַּכְלִית גָּדוֹל וְתוֹעֶלֶת לְנִשְׁמָתוֹ, הַחֲצוּבָה מִתַּחַת כִּסֵּא כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ, וּנְתָנָהּ אֶל הָאָדָם אֲשֶׁר הוּא קָרוּץ מֵחֹמֶר, כְּדֵי לְקַשְּׁטָהּ בְּקִשּׁוּטִין נָאִים וּמְהֻדָּרִין, בְּמַעֲשָׂיו הַטּוֹבִים וּבִדְרָכָיו הַיְשָׁרִים, וּלְהַחֲזִירָהּ כַּאֲשֶׁר יָבוֹא זְמַן פְּקֻדָּתָהּ שֶׁל נְשָׁמָה לָשׁוּב בֵּין נִשְׁמוֹת הַצַּדִּיקִים בְּעֹז וּבְחֶדְוָה. וְעַל חָכְמָה זוֹ נֶאֱמַר (קֹהֶלֶת ז, יב): "הַחָכְמָה תְּחַיֶּה בְעָלֶיהָ".

“Hashem in wisdom has founded the earth; He establishes the Heavens with understanding” (Mishlei 3:19). This verse informs us that wisdom and understanding achieve their principle glory when they give rise to something useful that can serve as a foundation and resource for further development. This is what a wise man should revel in and the understanding man take pride in — the accomplishment through wisdom and understanding of some great and beneficial goal on behalf of his soul. The human soul is carved out from beneath Hashem’s Throne of Glory and instilled into a lowly human body in order that it be adorned with the beautiful ornaments of good deeds and upright ways. Afterwards, it returns to its place when the appointed time comes for it to reside among the souls of the righteous with strength and joy. Regarding such wisdom it was written, “And wisdom grants life to its possessor” (Koheles 7:12).

Kav HaYashar 1:1 · Kav HaYashar, trans. Metsudah Publications, 2007

דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, אָמַר בִּתְהִלִּים (קיט, לז): "הַעֲבֵר עֵינַי מֵרְאוֹת שָׁוְא, בִּדְרָכֶיךָ חַיֵּנִי". צָרִיךְ אָדָם לָדַעַת, כִּי הַרְבֵּה דְּבָרִים הֵם תְּלוּיִין בִּרְאִיּוֹת עֵינָיו שֶׁל הָאָדָם. עַל כֵּן נִרְאֶה לִי, שֶׁצָּרִיךְ לִזָּהֵר תֵּכֶף בְּקוּמוֹ מִשְּׁנָתוֹ, אִם מִסְתַּכֵּל בִּרְאִיָּה אֶל הַבָּתִּים, יְכַוֵּן שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נָתַן מִצְוַת מְזוּזָה בְּפֶתַח הַבַּיִת, מִצְוַת מַעֲקֶה לְגַג הַבַּיִת, כְּדִכְתִיב (דְּבָרִים כב, ח): "וְעָשִׂיתָ מַעֲקֶה לְגַגֶּךָ". וְאִם יוֹצֵא מִפֶּתַח בֵּיתוֹ וּפָגַע בִּבְהֵמוֹת טְהוֹרוֹת הָרְאוּיִין לְקָרְבָּן, יַחֲשֹׁב בְּדַעְתּוֹ, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא צִוָּה לָנוּ לְהַקְרִיב קָרְבָּנוֹת. וְאִם פָּגַע בִּבְהֵמוֹת וּבְחַיּוֹת טְמֵאוֹת, יַחֲשֹׁב בְּדַעְתּוֹ אִסּוּר אֲכִילָתָן. וְכֵן אִם פָּגַע אֶחָד מֵאֻמּוֹת הָעוֹלָם, יַחֲשֹׁב בְּדַעְתּוֹ אִסּוּר חַתְנוּת. וְכָל אִישׁ וָאִישׁ, כָּל אֶחָד, צָרִיךְ לַחֲשֹׁב לְפִי יְדִיעָתוֹ וּלְפִי לִמּוּדוֹ. וְהוּא עִנְיָן גָּדוֹל מְאֹד, שֶׁהוּא מַכְנִיס הָעֵינַיִם בִּקְדֻשָּׁה בִּגְוָנִין דְּעֵינָיו.

King David, peace be upon him, said in Tehillim (119:37), “Avert my eyes from seeing vanity, cause me to live in Your ways.” A person must know that many things depend on sight. Therefore it seems to me that if upon arising from sleep one’s gaze falls upon the house, one should reflect that the Holy One Blessed is He gave us the mitzvah of affixing a mezuzah to the entryway and the mitzvah of erecting a ma’akeh (a parapet) around the roof, as it is written, “And you shall make a parapet for your roof” (Devarim 22:8). And if upon going out the doorway he encounters clean animals, fit to be offered as sacrifices, let him reflect that the Holy One Blessed is He commanded us to offer sacrifices. And if he encounters impure domesticated or wild animals let him reflect that it is forbidden to consume them. Similarly, if he meets a gentile let him reflect that it is forbidden to intermarry with them. In short, each person should engage in reflection according to his knowledge and learning. This is a very great matter, for in this way one clothes his eyes with sanctity regarding everything they behold.

Kav HaYashar 2:1 · Kav HaYashar, trans. Metsudah Publications, 2007

דָּוִד הַמֶּלֶךְ פָּתַח (תְּהִלִּים א, א): "אַשְׁרֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים וְגוֹ', וּבְמוֹשַׁב לֵצִים לֹא יָשָׁב". וְכֵן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, בְּמַסֶּכֶת אָבוֹת (פֶּרֶק ג, מִשְׁנָה ב): שְׁנַיִם שֶׁיּוֹשְׁבִים וְאֵין בֵּינֵיהֶם דִּבְרֵי תּוֹרָה, הֲרֵי זֶה מוֹשַׁב לֵצִים. וּבִהְיוֹת מִכְשׁוֹל זֶה מָצוּי בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים מְאֹד, עַל כֵּן צָרִיךְ הָאָדָם לָשׂוּם הַשְׁגָּחָתוֹ מְאֹד בְּאַזְהָרָה זוֹ, שֶׁבִּהְיוֹתוֹ יוֹשֵׁב עִם חֲבֵרָיו, שֶׁתְּהֵא יְשִׁיבָתוֹ בְּדִבְרֵי תּוֹרָה אוֹ דִּבְרֵי מוּסָר וְדִבְרֵי יִרְאָה. וְעַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה לְהִתְרַחֵק מִיּוֹשְׁבֵי כִּתּוֹת הַלֵּיצָנִים וְיוֹשְׁבֵי קְרָנוֹת, הַיּוֹשְׁבִים כִּתּוֹת וְעוֹסְקִים בִּדְבָרִים שֶׁל מַה בְּכָךְ, וּבִדְבָרִים מְרֻבִּים לֹא יֶחְדַּל פֶּשַׁע שֶׁל לֵיצָנוּת אוֹ לָשׁוֹן הָרָע, וְעַל יְדֵי זֶה הֵם מוֹלִידִין עִנְיָנִים פְּגָמִים, הַמְּבִיאִים לִפְגָם בְּנִשְׁמוֹתֵיהֶן. וְהַיָּרֵא דְּבַר ה' יִתְרַחֵק מֵאֲסֵפַת הַחֲבוּרוֹת שֶׁל אֵלּוּ.

King David began the book of Tehillim with the words, “Fortunate is the man who has not walked in the counsil of the wicked … nor did he sit in a gathering of scoffers” (1:1). Similarly, our Rabbis have said in Pirkei Avos, “When two people sit together and there are no words of Torah between them, it is a ‘gathering of scoffers’” (3:2). Since, on account of our many sins, this is a very common circumstance a person must pay careful heed to this warning. Whenever he sits with his companions he must be certain that the discussion consists of words of Torah or character development or awe of Heaven. It goes without saying that he must avoid the company of scoffers and idlers who sit together engaging in frivolity. For in the course of their endless chatter they inevitably come to utter words of mockery and derogatory speech, thereby giving rise to harmful forces that inflict damage upon their souls. Therefore whoever fears the word of Hashem will distance himself from such company.

Kav HaYashar 3:1 · Kav HaYashar, trans. Metsudah Publications, 2007

יְשַׁעְיָהוּ הַנָּבִיא עָלָיו הַשָּׁלוֹם, אָמַר (יְשַׁעְיָה סו, כב): "כִּי כַאֲשֶׁר הַשָּׁמַיִם הַחֲדָשִׁים וְהָאָרֶץ הַחֲדָשָׁה אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה, עֹמְדִים לְפָנַי וְגוֹ'". וּבֵאֵר הַזֹּהַר, פָּרָשַׁת בְּרֵאשִׁית (בָּהַקְדָּמָה, דַּף ה, א): מִי שֶׁהוֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ תָּם וְיָשָׁר וְעוֹבֵד ה' בְּכָל לְבָבוֹ וּבְכָל נַפְשׁוֹ וּבְכָל מְאֹדוֹ, וְלוֹמֵד תּוֹרָה לִשְׁמָהּ, וּמְחַדֵּשׁ תּוֹרָה שֶׁל אֱמֶת לְפִי שִׂכְלוֹ, עַל פִּי הַקְדָּמוֹת אֲמִתִּיּוֹת וּבְרוּרוֹת, וּמְדַקְדֵּק הֵיטֵב שֶׁהַדָּבָר שֶׁחִדֵּשׁ בַּתּוֹרָה, לֹא יִהְיֶה בּוֹ שׁוּם סָפֵק וּשְׂפַת שֶׁקֶר, חַס וְשָׁלוֹם, אָז הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שָׂמֵחַ מְאֹד בּוֹ וּבְתוֹרָתוֹ.

The prophet Yeshayahu, peace be upon him, said, “For as the new Heaven and the new earth that I will make stand before Me, etc.” (66:22). The Zohar explains in Parashas Bereishis (Introduction 5a) that when a person goes along the path of innocence and righteousness, serving Hashem with all his heart, with all his soul and with all his might, studying Torah with pure motives and revealing true insights according to his intellect, based upon true and clear premises, being extremely careful that there is no doubt or falsehood, Heaven forbid, in his insights. Then the Holy One Blessed is He rejoices greatly both in that man and in his Torah.

Kav HaYashar 4:1 · Kav HaYashar, trans. Metsudah Publications, 2007

"וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" (וַיִּקְרָא יט, יח) — אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (תּוֹרַת כֹּהֲנִים שָׁם): זֶהוּ הוּא הַפָּסוּק, שֶׁהוּא כְּלָל גָּדוֹל שֶׁבַּתּוֹרָה. וְאֵין לְךָ אַהֲבָה יוֹתֵר, כְּשֶׁרוֹאֶה הָאָדָם דָּבָר מְגֻנֶּה בְּאָחִיו יִשְׂרָאֵל, שֶׁעוֹשֶׂה אֵיזֶה חֵטְא וְעָווֹן — שֶׁצָּרִיךְ לְהוֹכִיחוֹ עַל זֶה, כִּי נִשְׁמָתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל הֵן קְשׁוּרִין וּדְבוּקִין זֶה בָּזֶה. אֲבָל הַכְּלָל הוּא, שֶׁצָּרִיךְ הָאָדָם מִי שֶׁהוּא יוֹדֵעַ הָהַרְפַּתְקָאוֹת וְהַסִּבּוֹת וְהֶעֳנָשִׁים, שֶׁבָּאִים לְנִשְׁמַת הָאָדָם אַחַר יְצִיאַת הַנְּשָׁמָה מֵהַגּוּף, צָרִיךְ לְהוֹדִיעַ לַחֲבֵרוֹ אוּלַי עַל יָדוֹ יִזְכֶּה חֲבֵרוֹ גַּם כֵּן וְיַעֲזֹב דַּרְכּוֹ הָרְשָׁעָה, וָשָׁב וְרָפָא לוֹ (יְשַׁעְיָה ו, י).

It is written, “And you shall love your fellow as yourself” (Vayikra 19:18). The Sages have remarked that this verse is a fundamental principle of the Torah (Toras Kohanim, Parashas Kedoshim 4). And there is no greater display of love than the mandatory rebuking of one’s Jewish brother if he sees in him some unseemly matter, that is, a sin or transgression. For the souls of all Israel are intimately connected to one another. But the guideline for this rebuke is that if one understands the tribulations, effects and punishments that the soul of a person is subjected to after it leaves the body, he must inform him. For perhaps through this his companion will also have the merit to abandon his evil path, and then he will see the fulfillment of the verse, “He will return and heal him” (Yeshayahu 6:10).

Kav HaYashar 5:1 · Kav HaYashar, trans. Metsudah Publications, 2007

הַבָּא לִטָּהֵר מְסַיְּעִין אוֹתוֹ (שַׁבָּת קד, א). הָעִנְיָן הוּא, כְּשֶׁהָאָדָם הוֹלֵךְ לְהַמְצִיא אֵיזֶה מִצְוָה לַעֲשׂוֹתָהּ, אוֹ כְּשֶׁהוֹלֵךְ בַּדֶּרֶךְ וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה, אַף שֶׁהוּא יְחִידִי, אֲזַי אֵיזֶה נְשָׁמוֹת מִתְחַבְּרִים עִמּוֹ, כִּדְאִיתָא בְּזֹהַר בְּרֵאשִׁית (בָּהַקְדָּמָה, דַּף ה, א):

“One who comes to purify himself, Heaven helps him” (Shabbos 104a). The idea of this dictum is that whenever a person looks to perform a mitzvah or when he travels along the road engrossed in study, although he is alone, he is joined by numerous souls [of the righteous]. Thus the Zohar relates (Bereishis, Introduction 5a):

Kav HaYashar 6:1 · Kav HaYashar, trans. Metsudah Publications, 2007

"נְתָנַנִי שֹׁמֵמָה כָּל הַיּוֹם דָּוָה" (אֵיכָה א, יג), וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, דְקָאֵי עַל הַשְּׁכִינָה, שֶׁצּוֹעֶקֶת עַל בַּעֲלֵי הַגַּאֲוָה, אוֹתָן שֶׁמַּאֲרִיכִין גָּלוּת הַשְּׁכִינָה. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (דָּנִיֵּאל י, ח): "וְהוֹדִי נֶהְפַּך עָלַי לְמַשְׁחִית", וְעוֹשִׂין מִתֵּבַת הוֹד — דָּוָה. וּבְקִצּוּר דְּבָרִים אֵלּוּ, יִתְבּוֹנֵן הָאָדָם עַד הֵיכָן גּוֹרֵם רָעָה בְּמִדַּת הַגַּאֲוָה. עַל כֵּן יָשִׂים הָאָדָם אֶל לִבּוֹ, שֶׁלֹּא לְחִנָּם אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סוֹטָה ד, ב): כָּל הַמִּתְגָּאֶה כְּאִלּוּ עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה, וּבְוַדַּאי הָעִנְיָן הוּא בַּעֲבוּר שֶׁאָדָם מְשַׁעְבֵּד וּמוֹסֵר נַפְשׁוֹ וְנִשְׁמָתוֹ בְּיַד הַחִיצוֹנִים תַּקִּיפִין, וּבְקשִׁי אֲשֶׁר יוּכַל לְהִפָּרֵד מֵהֶם, וְעַל יְדֵי כֵן הוּא מָסוּר תַּחַת אֱלֹהִים אֲחֵרִים, רַחֲמָנָא לִצְלַן. עַל כֵּן יִרְאֶה הֶחָכָם — וְיֶחְכַּם, וְיָשִׂים לִבּוֹ לְהָבִין וּלְהַשְׂכִּיל הֶעָווֹן וְהָעֹנֶשׁ.

“He caused me to be desolate and in misery all day long” (Eichoh 1:13). Our Rabbis teach that this verse is speaking in the name of the Shechinah, remonstrating against the arrogant who cause the exile of the Shechinah’s to be prolonged. This is also alluded to in the verse, “And my splendor was transformed for me into destruction” (Daniel 10:8). That is, the arrogant transform הוד — “splendor” into דוה — “misery.” In short, a person must reflect how much evil is caused by this attribute. Let him realize that it was not in vain that the Sages said that a haughty person is considered as if he worshipped idolatry (Sotah 4b). This is because he delivers his soul into the hands of powerful impure forces (chitzonim) so that it is only with great difficulty that he can escape them. Therefore it is as if he is under the dominion of foreign gods, Heaven spare us. Therefore let the wise see and take heed, appreciating the severity of both the iniquity and its punishment.

Kav HaYashar 7:1 · Kav HaYashar, trans. Metsudah Publications, 2007

אִיתָא בִּירוּשַׁלְמִי פֶּרֶק קַמָּא דִּבְרָכוֹת (הֲלָכָה א): הָעוֹמֵד לְהִתְפַּלֵּל צָרִיךְ לְהַשְׁווֹת אֶת רַגְלָיו. פְּלִיגֵי תְּרֵין אָמוֹרָאִין, רַבִּי לֵוִי וְרַבִּי סִימוֹן, חַד אָמַר: כְּמַלְאָכִים, וְחַד אָמַר: כְּכֹהֲנִים. עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ. וְנִרְאֶה דְּאֵלּוּ וְאֵלּוּ דִּבְרֵי אֱלֹהִים חַיִּים הֵם, כִּי הַתְּפִלָּה הִיא בִּמְקוֹם הַקָּרְבָּן, עַל כֵּן צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת עַצְמוֹ כְּאִלּוּ הוּא כֹּהֵן. וּמָה עֲבוֹדַת כֹּהֵן, הוּא פָּסוּל בְּמַחֲשָׁבָה זָרָה, כָּךְ צָרִיךְ הָאָדָם בִּשְׁעַת תְּפִלָּה, שֶׁלֹּא לַחֲשֹׁב שׁוּם מַחֲשָׁבָה זָרָה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יֵעָשֶׂה קָרְבָּנוֹ פִּגּוּל. וְלֹא יֹאמַר הָאָדָם: הִרְהוּר עֲבֵרָה אָסוּר דַּוְקָא, אֶלָּא אֲפִלּוּ הִרְהוּר מַשָּׂא וּמַתָּן וּשְׁאָר הִרְהוּרִים הֵן גַּם כֵּן אֲסוּרִים, כִּי צָרִיךְ הָאָדָם לִהְיוֹת דֻּגְמַת הַמַּלְאָכִים, שֶׁאֵין בָּהֶם עִסְקֵי עוֹלָם הַזֶּה.

It is taught in the Jerusalem Talmud (Brachos 1:1): “One who stands to pray must place his feet together. Two amoraim argued, Rabbi Levi and Rabbi Simon. One said, ‘Like the angels,’ and one said, ‘Like the Kohanim.’” It seems to me that both views are the word of the Living God. Because prayer is in place of the sacrifices (Brachos 26b) one must conduct oneself as if one were a Kohein. Just as the service of a Kohein is disqualified by stray thoughts, so too one must be careful not to have any stray thoughts during prayer in order that one’s sacrifice will not be disqualified. One should not think that only thoughts of sin are forbidden. Thoughts of business and the like are also forbidden because one must resemble the angels who have no mundane affairs.

Kav HaYashar 8:1 · Kav HaYashar, trans. Metsudah Publications, 2007

טַעַם לָמָּה נִקְרָאִים שְׁמָם שֶׁל רָאשִׁים וּמַנְהִיגִים וּקְצִינִים "נְשִׂיאִים"? מִפְּנֵי שֶׁאִם אָדָם זָכָה וְנוֹהֵג בְּיִרְאַת ה', יִנָּשֵׂא מַעְלָה מַעְלָה, וְגַם נִשְׁמָתוֹ בָּעוֹלָם הַבָּא צְרוּרָה הִיא בִּצְרוֹר הַחַיִּים בְּמַעֲלוֹת קְדֻשָּׁה.

Why is it that the leaders of the Jewish people are called Nesi’im (“Elevated Ones”)? It is to indicate that as long as a leader merits conducting himself with fear of Heaven, he is elevated higher and higher and in the next world his soul is bound up in the bonds of life in the highest sanctity.

Kav HaYashar 9:1 · Kav HaYashar, trans. Metsudah Publications, 2007

צָרִיךְ הָאָדָם לְהִזָּהֵר כְּשֶׁיַּעֲשֶׂה סְעוּדַת מִצְוָה, כְּגוֹן מִילָה אוֹ סְעוּדַת אֵרוּסִין אוֹ נִשּׂוּאִין וּסְעוּדַת בַּר מִצְוָה, יִזָּהֵר לִהְיוֹת בְּתוֹךְ הַקְּרוּאִים עֲנִיִּים וְאֶבְיוֹנִים, וּלְהַשְׁגִּיחַ עֲלֵיהֶם בִּדְבָרִים נָאִים. כִּי הָעוֹשֶׂה שִׂמְחָה לִבְנוֹ אוֹ לְבִתּוֹ, וְלֹא הִזְמִין לַסְּעוּדָה עֲנִיִּים, אֲזַי מִתְעוֹרֵר הַקִּטְרוּג מִלִּילִית הָרְשָׁעָה וּמִסַּמָּאֵל, עַד שֶׁמְּבִיאִים אֵיזֶה יִסּוּרִין וּמִדּוֹת הַקָּשׁוֹת עַל בַּעַל הַסְּעוּדָה, כְּמוֹ שֶׁמָּצִינוּ בִּסְעוּדַת אַבְרָהָם אָבִינוּ.

When one makes a seudas mitzvah, such as a bris, an engagement or a bar mitzvah, it is important to see that the poor and needy are among the invitees and that they are well taken care of. For if a person makes a simchah for his son or daughter but fails to invite the poor, the wicked Lilis and the Samech Mem bring indictments against him in the Heavenly court until he is beset by afflictions.

Kav HaYashar 10:1 · Kav HaYashar, trans. Metsudah Publications, 2007

יָדוּעַ וּמְפֻרְסָם לְכָל יוֹדְעֵי דַּת וְדִין תּוֹרָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה: תְּרֵין סַמְכִין הֵן, שֶׁהֵן עַמּוּדֵי הָעוֹלָם וְעַמּוּדֵי הַגּוֹלָה, וְאֵלּוּ הֵן: זְכוּת הַתּוֹרָה וּזְכוּת הָאָבוֹת; וְלָכֵן הַשַּׁחַר מֵאִיר בְּכָל יוֹם בְּגִלּוּי רָצוֹן וְרַחֲמִים — זְכוּת תְּרֵין עַמּוּדֵי הַנִּזְכָּרִים: עַמּוּד הַתּוֹרָה וּזְכוּת אָבוֹת, שֶׁהֵן רַחֲמִים וְרָצוֹן לְיִשְׂרָאֵל הַנִּדָּחִים בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם בֵּין שִׁבְעִים אֻמּוֹת הַחוֹרְקִים שֵׁן לְהָרַע וְלֹא לְהֵטִיב, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵפִיר עֲצָתָם. וּבִהְיוֹת כִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתְאַוֶּה לִתְפִלָּתָן שֶׁל יְרֵאָיו, עַל כֵּן נָכוֹן הוּא לְהִתְפַּלֵּל עַל זֶה בְּכָל בֹּקֶר, שֶׁתַּעֲמֹד לָנוּ זְכוּת תּוֹרָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה וּזְכוּת אָבוֹת, שֶׁהֵן אַבְרָהָם, יִצְחָק וְיַעֲקֹב.

It is well known to anyone who has studied our holy Torah that there are two pillars that support the world and that sustain us in our exile. These are: the merit of the Torah and the merit of the Patriarchs. In the merit of these twin pillars, the pillar of Torah and the merit of the Patriarchs, Divine favor and mercy shine every morning upon the children of Israel. For they have been banished from their land to live among seventy nations, who hiss between their teeth to do them only evil, but the Holy One Blessed is He foils their schemes. And since He desires Israel’s prayers it is proper for them to pray every morning that the merit of our holy Torah and the merit of the Patriarchs, Avraham, Yitzchak and Yaakov, should continue to stand by us.

Kav HaYashar 11:1 · Kav HaYashar, trans. Metsudah Publications, 2007

מַה מְּאֹד צָרִיךְ הָאָדָם לְהִתְפַּלֵּל בִּבְכִי גָּדוֹל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁלֹּא יִהְיֶה מְבֻיָּשׁ בְּבוֹאוֹ לִפְנֵי כִּסֵּא כְּבוֹדוֹ אַחַר צֵאת נִשְׁמָתוֹ! וְאַל יַחְשֹׁב הָאָדָם, כִּי אֵין לוֹ לִדְאֹג עַל זֶה, בַּאֲשֶׁר שֶׁיֵּשׁ לוֹ הַרְבֵּה זְכֻיּוֹת, וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְהִנָּצֵל מֵהַבּוּשָׁה. בּוֹא וּרְאֵה, מַה דְּאִיתָא בְּתִקּוּנֵי הַזֹּהַר:

How important it is for a person to pray tearfully to the Holy One Blessed is He that he will not be ashamed when he comes before the Throne of Glory for judgment upon the expiration of his soul. He must not imagine that on account of his many merits he has nothing to worry about and that there is therefore no need for him to pray. Come see what is related in the Tikkunei Zohar (Tikkun 29; 73a):

Kav HaYashar 12:1 · Kav HaYashar, trans. Metsudah Publications, 2007

כָּתַב הַטּוּר אֹרַח חַיִּים, שֶׁצָּרִיךְ הָאָדָם לִרְחֹץ שַׁחֲרִית פָּנָיו וְיָדָיו כְּדֵי לְהַעֲבִיר הָרוּחַ רָעָה, שֶׁבָּא אֶל אָדָם בְּשָׁעָה שֶׁיִּישַׁן. וּמֵהַאי טַעֲמָא חַיָּב הָאָדָם לִרְחֹץ פָּנָיו וְיָדָיו כְּשֶׁיִּישַׁן בַּיּוֹם, וּמִכָּל שֶׁכֵּן כְּשֶׁיִּישַׁן בַּלַּיְלָה.

It is written in the Tur, Orach Chayim, that a person must wash his face and hands in the morning to remove the evil spirit that attaches itself to a person when he sleeps. For this reason, a person must also wash his face and hands when he sleeps during the day, and most certainly when sleeping at night.

Kav HaYashar 13:1 · Kav HaYashar, trans. Metsudah Publications, 2007

כְּתִיב (דְּבָרִים ט, כז): "אַל תֵּפֶן אֶל קְשִׁי הָעָם הַזֶּה וְאֶל רִשְׁעוֹ וְאֶל חַטָּאתוֹ". מְבֹאָר בַּזֹּהַר, פָּרָשַׁת קְדשִׁים, וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: תָּא חָזִי: בַּר נָשׁ דְּעָבִיד מִצְוָה, סַלְקָא וְקַיְּמָא קַמֵּי קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. אָמְרָה: פְּלַנְיָא עָבִיד לִי וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַנִּי לָהּ קַמֵּיהּ לְאַשְׁגָּחָא בֵּיהּ כָּל הַהוּא יוֹמָא לְאוֹטָבָא לֵיהּ בְּגִינָהּ. עָבַר בַּר נָשׁ עַל פִּתְגָמָא דְּאוֹרַיְתָא, הַהִיא עֲבֵרָה סַלְקָא לָהּ קַמֵּי קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וְאָמְרָה: אֲנָא מִפְּלַנְיָא דְּעָבִיד לִי. וְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מַנִּי לָהּ וְקַיְּמָא תַּמָּן לְאַשְׁגָּחָא בֵּיהּ לְשֵׁיצָאָה לֵיהּ. הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (דְּבָרִים לב, יט): "וַיַּרְא ה' וַיִּנְאָץ וְגוֹ'". וַיַּרְא — הַהוּא דְּקַיְּמָא קַמֵּיהּ. תָּב בִּתְיוּבְתָּא, כְּתִיב בֵּיהּ (שְׁמוּאֵל ב יב, יג): "גַּם ה' הֶעֱבִיר חַטָּאתְךָ לֹא תָמוּת", דְּעָבִיר הַהוּא חוֹבָא מִקַּמֵּיהּ בְּגִין דְּלָא יִסְתַּכֵּל בֵּיהּ. הֲדָא הוּא דִּכְתִיב: "אַל תֵּפֶן אֶל קְשִׁי הָעָם הַזֶּה וְאֶל רִשְׁעוֹ וְאֶל חַטָּאתוֹ". עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ.

It is written, “Do not turn towards the obstinacy of this people and its wickedness and its sinfulness” (Devarim 9:27). This is explained in the Zohar in Parashas Kedoshim (83b): Come and see. When a man performs a mitzvah it ascends and stands before the Holy One Blessed is He and proclaims, “So-and-so made me.” And the Holy One Blessed is He appoints it to remain before Him so that He will lay His eyes upon it the entire day and bestow goodness upon that person on account of it. And if a person transgresses the Torah that transgression ascends before the Holy One Blessed is He and says, “So-and-so made me.” And the Holy One Blessed is He appoints it to remain before Him so that He will lay His eyes upon it and remove the person from the world. This is the meaning of the verse, “And Hashem saw and reviled” (Devarim 32:19). “And He saw” — the transgression standing before Him. If the person repented it is written concerning him, “Hashem has also removed your sin; you will not die” (II Shmuel:12:13). That is, He removes the transgression from before Him so that He will no longer look upon it. This is the meaning of the verse, “Do not turn towards the obstinacy of this people and its wickedness and its sinfulness.”

Kav HaYashar 14:1 · Kav HaYashar, trans. Metsudah Publications, 2007

גָּדוֹל הַשָּׁלוֹם, דְּאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּמִדְרַשׁ רַבָּה, פָּרָשַׁת נָשֹׂא (פָּרָשָׁה יא, אוֹת ז): אֵין כְּלִי מַחֲזִיק בְּרָכָה יוֹתֵר מִן הַשָּׁלוֹם, שֶׁהֲרֵי סִיּוּם בִּרְכַּת כֹּהֲנִים הוּא: וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם (בַּמִּדְבָּר ו, כו). וְכֵן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו, בַּמַּלְאָכִים, שֶׁאֵין בָּהֶם יֵצֶר הָרָע וְקִנְאָה וְשִׂנְאָה, וְאַף עַל פִּי כֵן צְרִיכִין הֵם לְשָׁלוֹם. מִכָּל שֶׁכֵּן אֲשֶׁר עֲדַיִן אוֹתוֹ הַשָּׂטָן מְרַקֵּד בֵּינֵינוּ לְחַרְחֵר רִיב וּמָדוֹן בֵּין אִישׁ לַחֲבֵרוֹ, בֵּין יָחִיד לְרַבִּים, שֶׁצְּרִיכִין אָנוּ לַכְּלִי הַמַּחֲזִיק, שָׁלוֹם!

Peace is such a valuable commodity that the Sages comment in Midrash Bamidbar Rabbah (11:7) that no vessel is more capable of holding blessing than peace. They note that for this reason the priestly blessing ends with the words, “And He will grant you peace” (Bamidbar 6:26). Similarly, we are told that the Holy One Himself, “makes peace On High” (Iyov 25:2), that is, among the angels. And if peace is needed among the angels, who have no evil inclination and who are free of jealousy and hatred, how much more is it needed between man and his neighbor, between the minority and majority, whom the Satan is perpetually goading into discord and quarreling.

Kav HaYashar 15:1 · Kav HaYashar, trans. Metsudah Publications, 2007

אִיתָא בַּסֵּפֶר "סוֹד הָרָזִים", וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: כָּל הָעֲבֵרוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה, אִם עָבַר אָדָם בַּסֵּתֶר, לֹא יְגַלֶּה אוֹתָם אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא זָכוּר לַטּוֹב, אֶלָּא כָּל מִי שֶׁעָבַר חֵרֶם, הוּא מַכְרִיז מְגַלֶּה. שֶׁנֶּאֱמַר (מַלְאָכִי ג, כג): "הִנֵּה אָנֹכִי שׁוֹלֵחַ לָכֶם אֶת אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא וְגוֹ'", וְסָמִיךְ לֵיהּ: "וְהִכֵּיתִי אֶת הָאָרֶץ חֵרֶם".

It is written in Sodei HaRazim (by the author of the Roke’ach): Regarding all the transgressions in the Torah, if a person commits them in private, the prophet Eliyahu will not reveal them. But if someone violates a ban (cheirem) then he does announce it and reveal it. For it is written, “I am going to send you Eliyahu the prophet, etc.” (Malachi 3:23). And it is written immediately afterwards, “And I will strike the land [with] a ban.”

Kav HaYashar 16:1 · Kav HaYashar, trans. Metsudah Publications, 2007

חֶלְקֵי הַטֻּמְאָה הֵן אַחַד עָשָׂר: טֻמְאַת מֵת; טֻמְאַת שֶׁרֶץ; טֻמְאַת נְבֵלָה; טֻמְאַת שִׁכְבַת זֶרַע; טֻמְאַת מֵי חַטָּאת; טֻמְאַת פָּרָה אֲדֻמָּה, כָּל הָעוֹסֵק בָּהּ; טֻמְאַת זָב; טֻמְאַת זָבָה; טֻמְאַת נִדָּה; טֻמְאַת יוֹלֶדֶת; טֻמְאַת צָרַעַת. וְהֵן מְרַמְּזִין עַל עוֹלָמוֹת הַטֻּמְאָה שֶׁל חִיצוֹנִים, שֶׁחַיּוּתָן נִשְׁתַּלְשֵׁל מֵאַחַת עֶשְׂרֵה סְפִירוֹת הַטֻּמְאָה, שֶׁכְּנֶגְדָּן הֵם אַחַד עָשָׂר סַמָּנֵי הַקְּטֹרֶת לְהַתִּישׁ כֹּחָם. וְנִמְצָא בִּהְיוֹת הָאָדָם נִזְהָר לִגְדֹּר גָּדֵר וּלְשַׁמֵּר עַצְמוֹ מִן הַטֻּמְאוֹת הַנִּזְכָּרִים, הֲרֵי הוּא מֻבְדָּל וּמֻפְרָשׁ מִכֹּחוֹת הַחִיצוֹנִים. אֲבָל אִם הוּא נִמְשָׁךְ אַחַר הַטֻּמְאָה, הֲרֵי הוּא מְלֻבָּשׁ וּמֻשְׁרָשׁ בִּמְקוֹר הַטֻּמְאָה.

There are eleven sources of defilement: 1. contact with the dead; 2. contact with the carcasses of certain small creatures; 3. contact with the carcasses of larger animals; 4. contact with semen; 5. contact with the purification water used after contact with the dead; 6. involvement in the preparation of the ashes of the red cow; 7. tumas zav (a certain abnormal emission in a male); 8. tumas zavah (a certain abnormal flow of blood in a woman); 9. menstruation; 10. childbirth; 11. tzara’as (a certain spiritually-induced skin disease). These eleven sources of defilement hint at the various worlds of defilement inhabited by the chitzonim (a type of malignant spirit), who derive their sustenance from the eleven emanations (sefiros) of defilement. Corresponding to the eleven emanations are the eleven ingredients of the incense used in the Temple service, the function of which was to weaken the power of the emanations of defilement. It follows that if a person takes precautions to avoid these forms of defilement he distances himself from the influence of the chitzonim at the same time. But if he is drawn towards these sources of defilement, he envelops himself with and roots himself in the sources of impurity.

Kav HaYashar 17:1 · Kav HaYashar, trans. Metsudah Publications, 2007

"מָה רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ ה', כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ וְגוֹ'" (תְּהִלִּים קד, כד). הִנֵּה כְּבָר כָּתַבְנוּ בַּפְּרָקִים לָעֵיל, שֶׁחֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה תִּקְּנוּ לוֹמַר בְּכָל יוֹם מִזְמוֹר ק', שֶׁהוּא "מִזְמוֹר לְתוֹדָה". וְהַכַּוָּנָה שֶׁצָּרִיךְ הָאָדָם לְהוֹדוֹת בְּכָל יוֹם וְיוֹם וּלְהָבִיא קָרְבָּן תּוֹדָה, כִּי אֵין בַּעַל הַנֵּס מַכִּיר בְּנִסָּיו, שֶׁעוֹשֶׂה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וּבַאֲמִירַת מִזְמוֹר זֶה תִּהְיֶה כַּוָּנָתוֹ בְּלִבּוֹ כְּאִלּוּ מֵבִיא תּוֹדָה בֵּית ה', כְּמוֹ שֶׁהָיָה מִנְהָג הַקַּדְמוֹנִים זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, שֶׁבְּכָל עִנְיָן וּמְאֹרָע שֶׁאֵרַע לָהֶם, הָיוּ נוֹתְנִים שֶׁבַח וְהוֹדָיָה, וְהִכִּירוּ מִיָּד שֶׁהוּא הַשְׁגָּחַת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, וְהָיָה קָשׁוּר תָּמִיד בְּלִבָּם לְבִלְתִּי לִשְׁכֹּחַ הַשְׁגָּחַת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.

“How many are Your works, Hashem, all of them You have fashioned with wisdom, etc.” (Tehillim 104:24). As we mentioned in an earlier chapter (Ch. 8), our Sages instituted that one recite Tehillim Chapter 100 (“A psalm of thanksgiving”) every day. This is because a person should really thank Hashem every day and offer up a thanksgiving sacrifice, for the beneficiary of a miracle is often not even aware of what the Holy One Blessed is He has done for him. Therefore when a person recites this psalm let him have in mind that it should be reckoned as if he offered a thanksgiving offering. For it was the custom of earlier generations that for every event that befell them they would offer praise and thanks, acknowledging immediately that the matter was from Hashem. Thus he would affix it in his heart so that he would never forget Hashem’s providence.

Kav HaYashar 18:1 · Kav HaYashar, trans. Metsudah Publications, 2007

"תּוֹרַת ה' תְּמִימָה מְשִׁיבַת נָפֶשׁ" (תְּהִלִּים יט, ח). כַּאֲשֶׁר נִתָּן רְשׁוּת מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ לְכָל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל לְפָרֵשׁ מִקְרָא הַקֹּדֶשׁ כְּפִי הֲבָנַת שִׂכְלוֹ, וּכְפַטִּישׁ יְפוֹצֵץ סֶלַע, עַל כֵּן נוּכַל לוֹמַר: כַּוָּנַת הַמִּקְרָא זֶה לְהוֹדִיעֵנוּ, כִּי בַּעֲבוּר שֶׁתּוֹרַת ה' תְּמִימָה, בִּלְתִּי חֶסְרוֹן אֵבָר אֶחָד מִתַּרְיַ"ג מִצְווֹת, וְעַל הָאָדָם מֻטָּל לְקַיֵּם תַּרְיַ"ג מִצְווֹת, שֶׁהֵן נֶגֶד אֵבָרָיו, הַמְחֻיָּבִים עָלָיו לַעֲשׂוֹתָם מִצַּד הַהֶכְרֵחַ, לֹא יֶחְסַר מֵעֲשׂוֹת אוֹתָם. וְהַשְּׁאָר — לְלוֹמְדֵי הַתּוֹרָה, הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים, הַשַּׁיָּכִים בָּהֶם — הַכֹּל מִיַּד ה' הַטּוֹבָה עָלָיו. וְאָז הוּא מַשְׁלִים תּוֹרַת ה', אֲשֶׁר הִיא תְּמִימָה. וּבַעֲבוּר כֵּן אִם עָבַר הָאָדָם מֵעוֹלָם הַזֶּה בִּלְתִּי הַשְׁלִים אֵבָרָיו בַּעֲשִׂיָּה וּבְלִמּוּד הַנִּזְכָּר, אָז הִיא מְשִׁיבַת נֶפֶשׁ, שֶׁהַנְּשָׁמָה הִיא חוֹזֶרֶת לָבוֹא עוֹד פַּעַם בְּגִלְגּוּל לָעוֹלָם הַזֶּה, וּצְרִיכָה לְהִתְגַּלְגֵּל בְּאָדָם אַחֵר, כְּדֵי שֶׁיַּשְׁלִים חֻקָּהּ וּלְמַלְּאוֹת הַחֶסְרוֹן.

“The Torah of Hashem is flawless, restoring the soul” (Tehillim 19:8). Hashem has given permission for every Jew to interpret the holy Scriptures according to his own understanding, “as a hammer shatters rock” (Yirmeyahu 23:29). Therefore we may interpret the verse as follows: Hashem’s Torah is flawless in that it is lacking no “limb” of the six hundred and thirteen commandments. It is incumbent upon a human being to fulfill all six hundred and thirteen, for they correspond to the limbs of his body. Thus it is absolutely essential that he do all those that can be done, not neglecting any of them. As for the rest, he must study the Torah, the statutes and laws pertaining to them. For they are all derived from the benevolent hand of Hashem. In this way one completes the “Torah of Hashem,” which is “flawless.” But if a person passes from this world without completing his “limbs” through the performance and study of the commandments, then it “restores the soul.” That is, the soul must return to earth to be reincarnated in another body that it may fulfill its task and make good its deficiency.

Kav HaYashar 19:1 · Kav HaYashar, trans. Metsudah Publications, 2007

אִיתָא בַּגְּמָרָא דִּבְרָכוֹת: תְּפִלּוֹת — אָבוֹת תִּקְּנוּם. וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: אַבְרָהָם תִּקֵּן תְּפִלַּת שַׁחֲרִית, כְּנֶגֶד זֶה תִּקְּנוּ "מָגֵן אַבְרָהָם". יִצְחָק תִּקֵּן תְּפִלַּת מִנְחָה, כְּנֶגֶד זֶה תִּקְּנוּ לוֹמַר "מְחַיֵּה מֵתִים". יַעֲקֹב תִּקֵּן תְּפִלַּת עַרְבִית, כְּנֶגֶד זֶה תִּקְּנוּ "הָאֵל הַקָּדוֹשׁ". וְלָכֵן כָּל הַבְּרָכוֹת עַל שֵׁם שָׁלשׁ בְּרָכוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת נִקְרְאוּ, וְאָבוֹת תִּקְּנוּ אוֹתָן. וְלָכֵן צָרִיךְ כָּל אָדָם לְהִזָּהֵר לְהִתְפַּלֵּל עַל כָּל פָּנִים תְּפִלַּת שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה בְּכַוָּנָה. אָמְנָם בַּעֲבוּר טֹרַח שֶׁל אַחֵינוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל לָאו כֻּלֵּי עָלְמָא גְּמִירֵי בְּכַוָּנַת הָעֹמֶק לְהִתְפַּלֵּל. וְעַל כָּל פָּנִים יִלְבַּשׁ הָאָדָם חֲרָדָה וְיִרְאָה גְּדוֹלָה בְּאָמְרוֹ: "אֱלֹהֵי אַבְרָהָם, אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב", כִּי גָּדוֹל זְכוּתָן מְאֹד, וּתְפִלָּתָם מְקַיְּמִים אוֹתָנוּ בַּגָּלוּת הַמַּר הַזֶּה.

It is related in Berachos (26b) that the Patriarchs established the three fixed prayers. The Sages elaborate: Avraham established the morning prayer, and corresponding to this Men of the Great Assembly instituted the blessing Magen Avraham, “shield of Avraham.” Yitzchak established the afternoon prayer and corresponding to this the blessing Mechayeh HaMeisim, “Who revives the dead” was instituted. Yaakov established the evening prayer and corresponding to this the blessing HaE-l HaKadosh, “the holy God” was instituted. Thus all the blessings were called after the names of the Patriarchs since they established them. It follows that every person should be careful to pray at least the Shemoneh Esrei with concentration. Yet on account of the burden of the exile and the pressure that our brothers find themselves in not everyone is learned in the deeper meanings of the prayers. Nevertheless, a person should at least enwrap himself in trembling and awe when he says the words, “God of Avraham, God of Yitzchak and God of Yaakov,” for the merit of the Patriarchs is very great. It is their prayers that continue to sustain us in this bitter exile.

Kav HaYashar 20:1 · Kav HaYashar, trans. Metsudah Publications, 2007

כְּתִיב בְּסֵפֶר תְּהִלִּים (קיט, קכב): "עֲרֹב עַבְדְּךָ לְטוֹב אַל יַעַשְׁקֻנִי זֵדִים". יֵשׁ לְפָרֵשׁ הַמִּקְרָא בְּאֹפֶן דֻּגְמַת אִישׁ, שֶׁיֵּשׁ עָלָיו חוֹבוֹת הַרְבֵּה. אָמְנָם יֵשׁ בְּיָדוֹ כֶּסֶף וּשְׁוֵה כֶּסֶף בִּכְדֵי שֶׁיּוּכַל לְהַשְׁתִּיק לְבַעֲלֵי חוֹבוֹת וּלְסַלֵּק אוֹתָם. אָמְנָם הַבַּעֲלֵי חוֹבוֹת אֵינָם יוֹדְעִים מִזֶּה שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ יְכֹלֶת לְסַלֵּק לְכָל אֶחָד, וּמֵחֲמַת כֵּן רוֹצִין לִפֹּל עָלָיו וְלִקַּח מַה שֶּׁהִמָּצֵא יִמָּצֵא, שֶׁכָּל אֶחָד יָרֵא, פֶּן יְשַׁלֵּם לְאַחֵר, וְהוּא יַפְסִיד מָמוֹנוֹ. וְאֵין תַּקָּנָה לָאִישׁ הַזֶּה כִּי אִם שֶׁיְּבַקֵּשׁ עָרֵב בַּעֲדוֹ, שֶׁלֹּא יִטְרְפוּ אוֹתוֹ הַבַּעֲלֵי חוֹבוֹת הַנּוֹגְשִׂים, עַד שֶׁבְּהַרְחָבַת זְמַן יִמְכֹּר אֶת סְחוֹרָתוֹ, וְכַאֲשֶׁר יִהְיֶה הַצְּרוֹר כֶּסֶף בְּיָדוֹ, יִתֵּן לְכָל אֶחָד וְאֶחָד אֶת חוֹבוֹ, וְעַל יְדֵי כֵּן יִנָּצֵל מִן הֶזֵּקוֹת וּמִן הַכְחָשׁוֹת בַּעֲלֵי חוֹבוֹת וּשְׁאָרֵי הֶפְסֵד, הַבָּאִים עַל יְדֵי רְדִיפוֹת בַּעֲלֵי הַחוֹבוֹת. וְנִרְאֶה לוֹמַר, בָּזֶה כִּוֵּן דָּוִד הַמֶּלֶךְ בְּמַאֲמָרוֹ: "עֲרֹב עַבְדְּךָ לְטוֹב", כִּי דָּוִד הַמֶּלֶךְ בִּקֵּשׁ מֵהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁיִּהְיֶה עָרֵב בַּעֲדוֹ נֶגֶד הַמְקַטְרְגִים וּבַעֲלֵי הַדִּינִים, שֶׁלֹּא יִטְרְפוּ אוֹתוֹ מֵחֲמַת אֵיזֶה חֵטְא שֶׁבְּיָדוֹ, כִּי יֵשׁ גַּם כֵּן בְּיָדוֹ הַרְבֵּה זְכֻיּוֹת נֶגֶד עֲבֵרוֹת, שֶׁהֵן הַחוֹבוֹת, עַל כֵּן אָמַר: "אַל יַעַשְׁקוּנִי זֵדִים", לְמַעַן נֵדַע, כִּי הַמָּארֵי דִּינִים מוּכָנִים וּמְצַפִּים, מָתַי יָבוֹא הַיּוֹם, וְיָבוֹא זֶה הָאָדָם הַחוֹטֵא בְּיָדָם כְּדֵי לִגְבּוֹת חוֹבוֹ מִמֶּנּוּ מֵחֲמַת חֲטָאִים וַעֲבֵרוֹת שֶׁבְּיָדוֹ וְלִפְעֹל בּוֹ דִּינָם הַקָּשֶׁה, כְּשֶׁיֵּצֵא חַיָּב מִדִּין הָעֶלְיוֹן.

It is written in the book of Tehillim, “Be a guarantor for Your servant for the good; do not allow the arrogant to oppress me” (119:122). This verse can be understood by an analogy of a man burdened with many debts, but with enough silver and other valuables to satisfy all his creditors. However, since the creditors are unaware that he has enough for each of them all they are intent on confiscating whatever they can find. For each one is afraid that the debtor will pay the others and have nothing left for him. The only solution is for the debtor to find a guarantor who will keep the creditors at bay while he sells his merchandise. Then when he has the money in hand he can pay each of them what he owes him. In this way he will be saved from the injury, loss of reputation and other misfortunes that result from the hounding of creditors. It seems to me that this is what Dovid HaMelech meant when he wrote, “Be a guarantor for Your servant for good” (Tehillim 119:122). That is, he wished for the Holy One Blessed is He to serve as his guarantor against his accusers and pursuers to prevent them from falling upon him on the pretext of some misdeed on his part. For he also possessed many merits to counterbalance the debits of his transgressions. Therefore he adds, “Do not allow the arrogant to oppress me” (Ibid.), which indicates that his accusers were waiting for the day when this “sinner” (i.e., Dovid) would fall into their hands. For they wished to “collect” what he owed in the form of sins and transgressions by carrying out the sentence of the Heavenly court after he was found guilty.

Kav HaYashar 21:1 · Kav HaYashar, trans. Metsudah Publications, 2007

כְּבָר כָּתַבְנוּ לְעֵיל בְּפֶרֶק שֵׁנִי, מֵעֹנֶשׁ גָּדוֹל שֶׁל מוֹצִיא זֶרַע לְבַטָּלָה, אֲשֶׁר עַל זֶה אָמַר דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם (תְּהִלִּים קיט, לז): "הַעֲבֵר עֵינַי מֵרְאוֹת שָׁוְא, בִּדְרָכֶיךָ חַיֵּינִי". וְנִרְאֶה כַּוָּנַת תְּפִלָּתוֹ לְהַעֲבִיר עֵינָיו מֵהִסְתַּכֵּל בַּמָּקוֹם הָאָסוּר, כְּגוֹן בְּנָשִׁים, וְעַל יְדֵי כֵּן יָבוֹא לִידֵי טֻמְאָה בַּלַּיְלָה. וְלָזֶה אָמַר: מֵרְאוֹת שָׁוְא כְּמִנְיַן ש"ז, שֶׁהוּא רָאשֵׁי תֵּבוֹת שִׁכְבַת זֶרַע, שֶׁלֹּא יִתְרָאוּ אֵלָיו כִּתּוֹת שֶׁל לִילִית, הַנִּקְרָאִים קֶרִי, שֶׁמֵּבִיא הַלִּילִית לְהָאָדָם לְהוֹצִיא שִׁכְבַת זֶרַע לְבַטָּלָה, וְהוּא כְּאִלּוּ מֵמִית בְּיָדוֹ לְהַטִּפָּה, כִּי מֵהַטִּפָּה יוּכַל לְהוֹלִיד וָלָד בֶּן קַיָּמָא, וְעַל כֵּן הוּא אָחוּז בְּסִטְרָא דְמוֹתָא. לָזֶה אָמַר: בִּדְרָכֶיךָ חַיֵּינִי, רָצָה לוֹמַר: שֶׁתְּפִלָּתוֹ הָיָה לֶאֱחֹז בְּסִטְרָא דְחַיֵּי, וְלֹא לְהוֹצִיא שִׁכְבַת זֶרַע לְבַטָּלָה, כִּי הַמּוֹצִיא שִׁכְבַת זֶרַע לְבַטָּלָה, יֵשׁ מְמֻנֶּה אֶחָד, דְּאִקְרֵי עשטר"א, וְהוּא מְמֻנֶּה עַל אֲלָפִים וּרְבָבוֹת שְׂטָנִים וְשֵׁדִים וּמַלְאֲכֵי חַבָּלָה, שֶׁהֵן מְטַמְּאִין אֶת הָאָדָם, וְנָטְלִין הַאי טִפָּה, שֶׁהוֹצִיא הָאָדָם לְבַטָּלָה, וְסָלְקִין לֵיהּ לְעֵילָא, וְגוֹרֵם דִּבְרִית קַדִּישָׁא יִהְיֶה מְשֻׁעְבָּד לְסִטְרָא דִּמְסָאֳבָא. אוֹי וָאוֹי שֶׁיִּגְרֹם הָאָדָם הַסִּבָּה זוֹ, שֶׁיְּשַׁעְבֵּד הַקְּדֻשָּׁה תַּחַת הַטֻּמְאָה!

In the second chapter we commented on the terrible punishment awaiting the man who wastes his seed. Concerning this Dovid HaMelech wrote, “Avert my eyes from seeing vanity, cause me to live in Your ways” (Tehillim 119: 37). It seems to me that this verse was a prayer that he be saved from gazing at forbidden sights, such as women, so that he would not defile himself at night, for the word “vanity” — שו"א — has the same numerical value as the acronym for seed, שז. Dovid HaMelech pleaded that the cohorts of the demon Lilis, who are known as Keri, not appear to him, for they cause a man to waste his seed at night. Since a child can be conceived from every droplet, wasting seed is considered akin to murdering those droplets with one’s own hands. Thus, one who wastes seed is under the sway of the Sitrah deMosah, the Side of Death. This is why Dovid requested, “Cause me to live in Your ways.” That is, he prayed to be under the sway of the Sitrah DeChayei, the Side of Life, and thereby to be saved from wasting seed. It is mentioned in the Zohar (Part II, 263) that there is an angel appointed over those who waste seed. It has in its charge thousands upon thousands of accusers and demons and destructive angels, all of whom cause a person to be defiled. Then they take the droplet that the man wasted and bring it on High, causing the mark of the covenant on his body to become enslaved to the Aspect of Impurity. Woe to the man who causes holiness to become enslaved to impurity!

Kav HaYashar 22:1 · Kav HaYashar, trans. Metsudah Publications, 2007

אִיתָא בַּבְּרַיְתָא דְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל כֹּהֵן גָּדוֹל: אָמַר לוֹ מַטַּטְרוֹן, שַׂר הַפְּנִים: כַּאֲשֶׁר בִּקֵּשׁ אוֹתִי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַעֲלֵנִי בִּשְׁמֵי שָׁמַיִם — שִׁגֵּר לִי תְּחִלָּה אֶת עַנְפִּיאֵל הַשַּׂר וּנְטָלַנִי מִן דּוֹר אֱנוֹשׁ לְעֵינֵי כֻּלָּם, וְהִרְכִּיבַנִי עַל כְּרוּב גָּדוֹל, וּמֶרְכְּבֵי וְסוּסֵי אֵשׁ, וּבִמְשָׁרְתֵי הָעֶלְיוֹנִים שֶׁלִּפְנֵי הַשְּׁכִינָה הֶעֱלוּנִי לְשַׁמֵּשׁ בַּמָּרוֹם. וְכֵיוָן שֶׁהִגַּעְתִּי לַמָּרוֹם, לִמְקוֹם הַחַיּוֹת הַקֹּדֶשׁ וְהָאוֹפַנִּים וּשְׂרָפִים, וּכְרוּבִים וְגַלְגַּלִּים שֶׁל הַמֶּרְכָּבָה וּמְשָׁרְתֵי אֵשׁ אוֹכְלָה אֵשׁ, הֵרִיחוּ אֶת רֵיחִי מֵרָחוֹק חֲמֵשֶׁת אֲלָפִים וּשְׁלשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים פַּרְסָאוֹת, וְאָמְרוּ: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, מַה לְּיִלּוֹד אִשָּׁה בֵּינֵינוּ, שֶׁהוּא טִפָּה סְרוּחָה, שֶׁהוּא עוֹלֶה לִשְׁמֵי מָרוֹם לְשַׁמֵּשׁ בָּנוּ וּבַחֲצוּבֵי שַׁלְהֶבֶת?!

It is related in the Baraisa of Rabbi Yishmael Kohein Gadol (Pirkei Heichalos): Metat, Minister of the Interior, said to me: When the Holy One Blessed is He sought to elevate me to Heaven He dispatched a certain angelic prince who took me from the generation of Enosh before the eyes of all. He seated me with great honor upon a chariot of fire with horses of fire. Then He brought me, in the company of Heavenly ministers until the place of the Shechinah to serve On High. Once I arrived on High I was taken to the place of the holy Beings and the Ofanim, the Serafim, the cherubim and the Galgalim of the Throne, where there were servants made of fire-consuming fire. They sniffed my presence from a distance of five thousand three hundred and sixty myriad parsaos and complained, “Master of the Universe, what is one born of woman doing among us? For he is but a putrid droplet! Shall he ascend to the highest Heavens to serve us, who are carved out of flame?”

Kav HaYashar 23:1 · Kav HaYashar, trans. Metsudah Publications, 2007

כָּתְבוּ בְּסִפְרֵי הַמְקֻבָּלִים אַזְהָרָה עַל הָאָדָם, בִּהְיוֹתוֹ הוֹלֵךְ יְחִידִי בְּלֹא הִרְהוּר תּוֹרָה אוֹ בְּדִבְרֵי יִרְאָה, כִּי אָז מִדַּבֵּק בּוֹ הַסִּטְרָא אָחֳרָא. וּמְבֹאָר בְּסֵפֶר הַזֹּהַר פָּרָשַׁת וַיִּשְׁלַח, שֶׁאֲפִלּוּ בִּהְיוֹתוֹ הוֹלֵךְ יְחִידִי בָּעִיר בְּשָׁעָה שֶׁאֵין בְּנֵי אָדָם מְצוּיִין בָּרְחוֹב, אָז גַּם כֵּן מִדַּבֵּק בּוֹ הַסִּטְרָא אָחֳרָא, לֹא יִפְטֹר בִּלְתִּי הֱיוֹתוֹ נִכְשָׁל בְּאֵיזֶה עָווֹן בְּזֶה הַיּוֹם. עַל כֵּן יִזָּהֵר לְהִתְנַהֵג בְּזֶה הָאֹפֶן: אִם הוּא מַשְׁכִּים אוֹ מַעֲרִיב לָצֵאת יְחִידִי לְצָרְכּוֹ בָּעִיר, שֶׁאָז אֵין בְּנֵי אָדָם מְצוּיִין כָּל כָּךְ, יֹאמַר לִפְנֵי הַמְּזוּזָה פָּסוּק (תְּהִלִּים נה, כג): "הַשְׁלֵךְ עַל ה' יְהָבְךָ, וְהוּא יְכַלְכְּלֶךָ". וּלְכַוֵּן הַנְּקֻדָּה שֶׁתַּחַת הַשֵּׁם, שֶׁהוּא גִּימַטְרִיָּא שִׁבְעִים וּשְׁתַּיִם כְּמִנְיָן 'חֶסֶד'.

The Kabbalists warn that one must not travel alone without contemplating thoughts of Torah or fear of Heaven lest the Sitrah Acharah cling to him. The Zohar states clearly (Parashas Vayishlach 169b) that even in town if a person is out alone at an hour that people are not usually found on the street the Sitrah Acharah will cling to him and he will not escape without committing some iniquity that very day. Therefore he must conduct himself in the following manner: If he plans on going out alone to tend to his affairs very early or very late in the day when few people are around, let him recite in front of the mezuzah the verse, “Cast your burden upon Hashem and He will provide for you” (Tehillim 55:23). And when he comes to the Divine name let him envision it with the vowels of the word yehavcha (“He will provide for you”), that is, with a sheva beneath the yud, a kamatz beneath the first hei, a sheva beneath the vav and a kamatz beneath the second hei. Since a sheva resembles two yudim, one on top of the other, and a kamatz resembles a reclining vav with a yud beneath it, the numerical value of this vocalization is equal to six yudim and two vavim, or seventy-two. This is the same as the numerical value of the word chessed — “lovingkindness.”

Kav HaYashar 24:1 · Kav HaYashar, trans. Metsudah Publications, 2007

"יְבָרֶכְךָ ה' וְיִשְׁמְרֶךָ" (בַּמִּדְבָּר ו, כד). וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בַּמִּדְבָר רַבָּה פָּרָשָׁה יא, אוֹת ה): יְבָרֶכְךָ בְּמָמוֹן, וְיִשְׁמְרֶךָ מִן הַמַּזִּיקִים. וְהַמִּדְרָשׁ הַזֶּה צָרִיךְ פֵּרוּשׁ. וְנִרְאֶה לִי לְתָרֵץ עַל דֶּרֶךְ מַה שֶּׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּמַסֶּכֶת חֻלִּין: הַנְהוּ שְׁקוֹלָאֵי, דַּהֲוֵי דָּרֵי חֲבִיתָא דְּחַמְרָא. בָּעוּ לְאִתְפּוּחֵי תּוּתֵי מַרְזִיבָא — פַּקְעָא. אָתוּ לְקַמֵּיהּ דְמַר, בְּרֵיהּ דְרַב אָשֵׁי. אַפִּיק שִׁפּוּרָא — שַׁמְתֵיהּ. אַתְיָא לְקַמֵּיהּ. אָמַר לֵיהּ: אַמַּאי תַּעֲבִיד הָכִי? אָמַר לֵיהּ: הֵיכֵי אִעָבִיד כִּי אוֹתְבֵי בְּאוֹדְנַאי? אָמַר לֵיהּ: אַתְּ בְּדוּכְתָּא דְּשָׁכִיחֵי בַּהּ רַבִּים מַה בָּעִית? אַתְּ הוּא דְּשָׁנִית — זִיל שְׁלִים! אָמַר לֵיהּ: הַשְׁתָּא נָמֵי לִקְבַּע לִי זְמַן וְאֶפְרַע. קָבַע לֵיהּ זִמְנָא. כִּי מַטְיָא זִמְנֵיהּ אִעַכּוּב. כַּד אָתָא, אָמַר לֵיהּ: אַמַּאי לֹא אָתִית בְּזִמְנָךְ? אָמַר לֵיהּ: כָּל מִלֵּי דְּצָיֵר וְחָתִים וְכָיֵל וּמָנֵי — לֵית לָן רְשׁוּת לְמִשְׁקַל מִנֵּהּ עַד דְּמַשְׁכַּחְנָא מִידִי דְּלָא צָיֵר וְלֹא מָנֵי וְכָיֵל. עַד כָּאן.

It is written, “Hashem will bless you and protect you” (Bamidbar 6:24). The Sages comment (Midrash Bamidbar Rabbah 11:5): “‘Hashem will bless you’ — with wealth; ‘and protect you’ — from harmful destructive spirits.” This Midrash requires explanation. It seems to me that it can be understood in light of a passage in Chullin (105b): Some porters were carrying a barrel of wine. Wishing to stop for a rest, they placed the barrel under a drainpipe, whereupon the barrel was broken [by a destructive spirit dwelling there]. The porters came before Mar bar Rav Ashi, who took out a shofar and proclaimed a ban (cherem) on that destructive spirit, compelling the spirit to appear before him. Mar bar Rav Ashi asked him, “Why did you do it?” The spirit replied, “What was I supposed to do when they placed the barrel upon my ears?” Mar bar Rav Ashi said, “What were you doing in a place that is frequented by people? You are the one who deviated from the norm. Go and pay.” The spirit answered, “Specify a date and I will pay them.” So Mar bar Rav Ashi specified a date. When the date arrived the spirit procrastinated and failed to show up on time. When he finally appeared Mar bar Rav Ashi inquired, “Why did you not come on time?” He answered, “We are not permitted to take any object that is bound and sealed or measured or counted. Therefore I was delayed until I found something that was neither bound nor counted nor measured.”

Kav HaYashar 25:1 · Kav HaYashar, trans. Metsudah Publications, 2007

כְּתִיב (מִשְׁלֵי כג, ו-ז): "אַל תִּלְחֹם לֶחֶם רַע-עַיִן... כִּי כְּמוֹ שָׁעַר בְּנַפְשׁוֹ". הַפֵּרוּשׁ בְּעֵינֵי הַהֲמוֹנֵי עָם: אַל תִּלְחֹם לֶחֶם רַע-עַיִן, כִּי כְּמוֹ שָׁעַר בְּנַפְשׁוֹ שֶׁל הַבַּעַל הַבַּיִת, שֶׁאֵינוֹ נוֹתֵן הַלֶּחֶם לַאֲנָשִׁים אֲחֵרִים, כִּי הוּא כְּמוֹ שָׁעַר בְּנַפְשׁוֹ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת. אֲבָל הַזֹּהַר פֵּרֵשׁ בְּעִנְיָן אַחֵר: אַל תִּלְחֹם לֶחֶם רַע-עַיִן, כִּי הוּא כְּמוֹ שָׁעַר בְּנַפְשׁוֹ שֶׁל הָאוֹכֵל. כִּי כָּל הָאוֹכֵל מַאֲכָל אֵצֶל הָרַע-עַיִן, אַחַר כָּךְ אוֹתוֹ הָאֲכִילָה הוּא בְּנַפְשׁוֹ שֶׁל הָאוֹכֵל כְּמוֹ סַם הַמָּוֶת, וְלֹא יַגִּיעוּ יָמִים מוּעָטִים שֶׁיָּבוֹא אֵלָיו אֵיזֶה חֹלִי. וְלִפְעָמִים יַגִּיעַ אַף שֶׁיֶּחֱלֶה בְּחֹלִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ סַכָּנָה. וְלָכֵן לֹא רָצָה רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ לֶאֱכֹל מִשּׁוּם אָדָם, כִּי הָיָה מִתְיָרֵא לְנַפְשׁוֹ שֶׁלֹּא יֵהָנֶה מִן אֵיזֶה צָרֵי הָעַיִן, וְאַחַר כָּךְ בְּהֶכְרֵחַ שֶׁיָּבוֹא אֵלָיו אֵיזֶה חֹלִי. וְאִם כֵּן, כָּל מִי שֶׁהוּא צַר-עַיִן, גּוֹרֵם רָעָה לְעַצְמוֹ וְגוֹרֵם רָעָה לַאֲחֵרִים.

It states, “Do not eat the bread of one with a miserly eye … for it is like poison in his soul” (Mishlei 23:6-7). Most people understand this: “Do not eat the bread of one with a miserly eye, for it is like poison in the soul of the host.” That is, he tries never to give of his bread to others because giving anything away is like poison to him. The Zohar (3:3a), however, gives a different explanation: “Do not eat the bread of one with a miserly eye, for it is like poison in the soul of the guest.” That is, the food that one’s receives from a miser is like poison to the receiver. Moreover, not many days will pass before he actually takes ill, sometimes dangerously so. This is why Rabbeinu HaKadosh (Rabbi Yehudah HaNasi) did not wish to accept food from anyone (Chullin 7b), for he was afraid for his life lest he benefit from a miser and then inevitably take ill. It turns out, then, that the miser causes evil both to himself and to others.

Kav HaYashar 26:1 · Kav HaYashar, trans. Metsudah Publications, 2007

מַה טּוֹב וּמַה נָּעִים שֵׁבֶת אַחִים גַּם יַחַד, בְּאִישׁ אֲשֶׁר הוּא יְרֵא ה', וְהוּא עוֹסֵק בְּדִבְרֵי תּוֹרָה. וְעַמּוּד הָעֲבוֹדָה זוֹ תְּפִלָּה, אֲשֶׁר אֵלּוּ הַשְּׁנֵי עַמּוּדִים הֵן מַקְדִּימִין וְהוֹלְכִין לִפְנֵי הַמִּטָּה, כְּשֶׁהוּא הוֹלֵךְ לְעוֹלָמוֹ אַחֲרֵי מוֹתוֹ, וְקוֹל כְּרוּז נָפִיק קַדְמוֹהִי: זֶה הָאִישׁ, אֲשֶׁר בְּחַיָּיו תָּמִיד הָלַךְ עִמָּנוּ בַּחֲבוּרָה אַחַת, וְגַם עַכְשָׁו לֹא נֶעֱזַבְנוּ עַד כִּי הֲבֵאנוּהוּ לְהֵיכָלוֹ, אֲשֶׁר הוּא כֻּלּוֹ אוֹמֵר כָּבוֹד. וְאוֹמְרִים לַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה: כַּמָּה יְקָר וְתִפְאֶרֶת לְהָאָדָם בַּעֲבוּרֵךְ בִּהְיוֹתוֹ הוֹלֵךְ בְּתוֹרַת אֱמֶת! מַה שֶּׁאֵין כֵּן כְּשֶׁאָדָם הוֹלֵךְ אַחַר שָׁוְא וָהֶבֶל, וְעוֹסֵק בְּתוֹרָה שֶׁל דֹּפִי וּפְלַסְתֵּר, אֲזַי הוּא שֶׁבֶר עַל שֶׁבֶר.

“How good and how pleasant it is, when brothers dwell together in unity” (Tehillim 133:1). This verse refers to the man who fears Hashem and involves himself in Torah study for pure motives and also in the pillar of Divine service, that is, prayer. For these two pillars go ahead of a man’s casket when he goes to the next world. Their voice precedes him like a herald, proclaiming, “Throughout this man’s life he walked with us in a single company, therefore even now we will not abandon him until we have brought him to his palace, which speaks entirely of his honor. Then they address the holy Torah, “How much honor and glory has this man earned on your account because he always adhered to the Torah of truth! Such is not the case, however, with one who pursues vanity and emptiness, studying Torah in a way that is blemished and false. This earns him only sorrow on top of sorrow.

Kav HaYashar 27:1 · Kav HaYashar, trans. Metsudah Publications, 2007

בַּאֲשֶׁר כִּי הַרְבֵּה מִכְשׁוֹלוֹת בָּאִים לִבְנֵי אָדָם מֵחֲמַת שֶׁהֵן מִמְּחֻסְּרֵי הַבִּטָּחוֹן, וְאֵינָן בּוֹטְחִים בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, עַל כֵּן נָצִיג לְךָ כַּמָּה אַזְהָרוֹת בָּזֶה: מִכְשׁוֹל הָרִאשׁוֹן, הַמָּצוּי בֵּין בַּעֲלֵי מִחְיוֹת: בִּרְאוֹתָם כִּי נִתְמַעֵט הַמִּחְיָה, אֵינָם רוֹצִים לְקַבֵּל בְּאַהֲבָה וּבְחִבָּה גְּזֵרוֹת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִהְיוֹת נֶחְשָׁב לוֹ לְכַפָּרַת עָווֹן, וְהַכֹּל בִּידֵי שָׁמַיִם מִתְחַכְּמִים נֶגֶד גְּזֵרַת ה' יִתְבָּרַךְ בָּרוּךְ הוּא, וְעוֹשִׂין פְּעֻלּוֹת עַל יְדֵי כִּשּׁוּפִים הַפּוֹרְחִים בָּאֲוִיר, כִּי חֵטְא גָּדוֹל הוּא זֶה, כַּאֲשֶׁר נְבָאֵר בְּעֶזְרַת ה'.

Many errors come about through the failure to trust in the Holy One Blessed is He. Therefore, we will set forth here a number of admonishments regarding this matter: The first error is a common one among those who must earn their livelihood. When a person sees that his income has decreased he should accept the Heaven’s decree with love, recognizing it as an atonement for his sins and acknowledge that everything that happens is from Hashem. But instead, many try pitting their cleverness against Providence, seeking to affect their lot through sorcery. Woe to them! For this is a terrible iniquity, as we will explain with the help of Hashem.

Kav HaYashar 28:1 · Kav HaYashar, trans. Metsudah Publications, 2007

וְדַע, כִּי בִּלְעָם הָרָשָׁע, כְּשֶׁרָאָה שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהָרַע לְיִשְׂרָאֵל בִּכְשָׁפָיו, כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: "מָה אֶקֹּב לֹא קַבֹּה אֵל". נָתַן עֵצָה לְבָלָק, שֶׁיַּפְקִיר אֶת בְּנוֹתֵיהֶם לִזְנוּת כְּדֵי לְהַכְשִׁיל אֶת יִשְׂרָאֵל; וְכַאֲשֶׁר בֶּאֱמֶת נִכְשְׁלוּ וְנָפְלוּ מִיִּשְׂרָאֵל עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אֶלֶף, וְאַחַר כָּךְ הָלַךְ בִּלְעָם לִטֹּל שְׂכָרוֹ מִבָּלָק, בָּא פִּנְחָס וְרָאָה אֶת בִּלְעָם בְּמִלְחֶמֶת מִדְיָן פּוֹרֵחַ בָּאֲוִיר, רָמָא פִּנְחָס קָלָא לִבְנֵי חֵילָא (עַיֵּן בַּזֹּהַר) וְאָמַר: אִית מָאן דְּיָדַע לְמִפְרָח אֲבַתְרֵיהּ, דְּהַהוּא רָשָׁע? לְפִי שֶׁהָיָה רוֹאֶה, שֶׁבִּלְעָם טָס כָּעוֹף, וּמִיָּד הִתְעוֹרֵר אִישׁ אֶחָד, וְצַלְיָא שְׁמוֹ, וְהָיָה מִשֵּׁבֶט דָּן, שֶׁהָיָה יוֹדֵעַ לָכֹף תַּחְתָּיו כֹּחוֹת הַטֻּמְאָה, וּפָרַח אַחֲרָיו. כֵּיוָן דְּחָמָא לֵיהּ הַהוּא רָשָׁע, קָרַע בְּכִשּׁוּפִין בְּעֹמֶק חֲמִשָּׁה אֲוִירִים, וְטָס וְנִתְכַּסָּה שָׁם בְּהֵעָלְמוּת עַיִן, וּבְהַהוּא שַׁעְתָּא דְּאִתְכַּסְּיָן, הָיָה הָאִישׁ צַלְיָא בְּצַעֲרָא, וְלֹא הָיָה יוֹדֵעַ מַה לַּעֲשׂוֹת.

You should know that when the wicked Bilaam saw that he could not harm Israel through his sorcery, as it is written, “How can I curse whom God has not cursed?” (Bamidbar 23:8), he advised Balak to order the Maobite daughters into immorality in order to cause the Israelite men to stumble. Then, when the Israelites did indeed stumble and twenty-four thousand Israelite men fell, Bilaam came to collect his reward from Balak. Later on, when Israel waged war against Midyan, Pinchas saw Bilaam flying through the air and he shouted to his soldiers (see the Zohar, 3:194a) and asked, “Is there anyone who knows how to fly after that wicked one?” For he saw that Bilaam was flying like a bird. One man by the name of Tzalyah from the tribe of Dan responded instantly. He knew how to subjugate the forces of impurity and to fly after him. But when that wicked one saw him coming, he cut his way through five levels of the atmosphere and continued flying hidden from the eye. At that moment Tzalyah found himself in peril and suffered great anguish because he did not know what to do.

Kav HaYashar 29:1 · Kav HaYashar, trans. Metsudah Publications, 2007

כְּתִיב (יְשַׁעְיָה נח, ח): "וְהָלַךְ לְפָנֶיךָ צִדְקֶךָ כְּבוֹד ה' יַאַסְפֶךָ". אִיתָא בְּמַסֶּכֶת בְּרָכוֹת: הָרוֹאֶה אֻכְלוּסִים שֶׁל יִשְׂרָאֵל, מְבָרֵךְ הַבְּרָכָה: בָּרוּךְ חֲכַם הָרָזִים, שֶׁאֵין דַּעְתָּן שָׁוָה; כָּךְ אֲנִי אוֹמֵר, שֶׁיֵּשׁ דֵּעוֹת מְחֻלָּקוֹת בִּבְנֵי אָדָם בִּנְתִינַת הַצְּדָקָה וּבַעֲשִׂיּוֹת הַגְּמִילוּת חֲסָדִים:

It is written, “And your charity shall go before you; the honor of Hashem will gather you in” (Yeshayahu 55:8). And it is taught in Berachos (58a): One who sees a large gathering of Jews should recite, “Blessed is the One who is wise in secret knowledge,” for their minds are diverse. In the same vein, I will tell you that people have different mindsets regarding the giving of charity and the doing of lovingkindness:

Kav HaYashar 30:1 · Kav HaYashar, trans. Metsudah Publications, 2007