Me'or Einayim

בראשית באורייתא שנקרא ראשית דרכו ברא קודשא בריך הוא עלמא נמצא כל דבר נברא על ידי התורה וכח הפועל בנפעל אם כן בכל דבר ובכל העולמות כח התורה וכן האדם דכתיב (במדבר י״ט, י״ד) זאת התורה אדם כאשר יתבאר והתורה וקודשא בריך הוא חד נמצא בכל דבר הוא חיות הקב״ה:

With the beginning — with the Torah, which is called the beginning of his work (Prov. 8:22) — the Holy Blessed One created the world (Zohar 1:5a). We find that every thing was created by way of the Torah and the power of the actor is in that which is acted upon, in which case the power of the Torah is in each thing and in all the worlds, and also in the person as is written, This is the Torah: A person (Num. 19:14) as we will clarify. And the Torah and the Holy Blessed One are one (Zohar 1:24a), so we find in all things the life-force of the Holy Blessed One.

Me'or Einayim, Bereshit 1 · Sefaria Community Translation

את האלהים התהלך נח. פירש רש״י ובאברהם הוא אומר אשר התהלכתי לפניו נח צריך סעד לתמכו ואברהם היה מתחזק בצדקו והולך מאליו: וקשה גם כן כנ״ל הלא הכתוב אומר צדיק תמים וכו׳ ואם כן הוא הרי לא היה שלם שהיה חסר לו המדריגה של אברהם:

Noah walked with God (Gen. 6:9) Rashi explained: “But regarding Abraham it says, [Walk before me (Gen. 17:1)], Before whom I have walked (Gen. 24:40); Noah needed assistance to support him, but Abraham strengthened himself with his righteousness and walked independently.” But this is difficult to understand as well, for does the verse not say [Noah was a] completely righteous [man] (Gen. 6:9)? And if [Rashi’s comment is correct,] then he is not “complete” since he lacks the level of Abraham!

Me'or Einayim, Noach 3 · Sefaria Community Translation

לך לך פירש רש״י להנאתך ולטובתך. הנה אמרו רז״ל פסוק האמנם אלם צדק תדברון ג׳ מה יעשה אדם בעולם הזה ישים עצמו כאלם יכול אף בדברי תורה תלמוד לומר צדק תדברון דנודע מה שכתוב (תהלים נ״א, י״ז) אדני שפתי תפתח כי הבורא ב״ה מלא כל הארץ כבודו לית אתר פנוי מיניה אך שכבודו הוא לשון לבושיה כנודע שהוא יתברך מלובש בכל דבר ובחינה זו נקרא שכינה ששוכן בכל דבר והוא השם אדנ״י ברוך הוא וברוך שמו ונקרא גם כן עולם הדיבור כי בדבר ה׳ שמים נעשו ובאורייתא ברא קודשא בריך הוא עלמא דהיינו בעשרים ושתים אותיות התורה עולם הדיבור נבראו כל הנבראים ואיתא בספר יצירה קבען בפה האדם וזהו אדני שפתי תפתח ולכן אמרו רז״ל ששקול לשון הרע כנגד עבודה זרה וכו׳ כי כשמדבר לשון הרע אינו מאמין שדיבורו הוא עולם הדבור מדת אדנות וזהו אשר אמרו ללשונינו נגביר שפתינו אתנו מי אדון לנו כמבואר אצלנו במקום אחר וזהו ישים עצמו כאלם פירוש עצמיותו דהיינו שלא ידבר שום דיבור רק כשיאמין שמחמת עצמו הוא אלם רק שדבורו הוא עולם הדבור מדת אדנ״י כנ״ל ואמר יכול אף בדברי תורה לא ילמוד רק כשמאמין כנ״ל תלמוד לאמר צדק תדברון מצוה ללמוד אף שלא לשמה וזהו שאמרו רז״ל השח שיחה בטילה עובר בעשה שנאמר ודברת בם ולא בדברים בטלים ולכאורה איך אפשר שלא ידבר שום דבור רק דברי תורה כנשמע מלשון ודברת בם כו׳ אך הפירוש הוא כך ודברת בם רצה לומר כל מה שתדבר תאמין שאתה מדבר עם התורה שדבורה הוא עולם הדבור כ״ב אותיות התורה כנ״ל וכשמדבר בהנהגת העולם אל יחוש כי באוייתא ברא קודשא בריך הוא עלמא ובאורייתא מתנהג עלמא שכל העולמות מתנהגים על ידי כ״ב אותיות התורה עולם הדבור רק שיאמין זה כנ״ל אבל כשמדבר לא לשום הנהגת העולם זהו נקרא דברים בטילים:

Go yourself (Gen. 12:1): Rashi explained, “For your pleasure and your benefit.” Now, our Sages of Blessed Memory said, regarding the verse, Do you indeed, who are mute, speak righteousness? (Psalm 58:2): “How should a person act in this world? Let him make himself as a mute. Could this even apply to words of Torah? The verse teaches, speak righteousness” (Hullin 89a). For it is known that it is written, Lord, open my lips (Psalm 51:17), because the Blessed Creator, the whole earth is full of [God’s] glory (Isaiah 6:3), no place is void of [God]; but [God’s] glory connotes cloaking as is known, that Blessed [God] is cloaked in each thing. And this aspect is called Shekhinah because it dwells [shokhein] in each thing; and that is the Blessed Name Lord. And it is also called the world of speech since By the word of YHVH the heavens were made (Psalm 33:6) and “the Holy Blessed One created the world through Torah” (Zohar 1:5a), meaning through the twenty-two letters of the Torah – the world of speech – all the creations were created. And it is stated in Sefer Yetzirah, “They were set in the human mouth” (Sefer Yetzirah [Luria ver.] 2.3), and that is the meaning of Lord, open my lips. And therefore our Sages of Blessed Memory said that “Evil speech is equivalent to idolatry” etc. (Arakhin 15b), for a person who speaks evil speech does not believe that his words are the world of speech, the charateristic of Lordship. And that is [the meaning of the verse], With our tongue we will prevail, our lips are with us; who is master over us? (Psalm 12:5), as we have explained elsewhere. And that is [the meaning of the Talmud’s statement], “Make himself as a mute,” meaning his essence. That is, he should not speak any speech unless he believes that of his own account he is mute, and his only speech is the world of speech, the characteristic of “Lord” as we have explained. And they ask: “Could this even apply to words of Torah,” that a person should not learn unless he believes as we have explained? “The verse teaches, speak righteousness,” it is a mitzvah to learn even if it is not for its own sake. And that is [the meaning of] what our Sages of Blessed Memory said, “Someone who converses meaningless conversation transgresses a positive commandment, as it says, you shall speak of them (Deut. 6:7) and not of meaningless things” (Yoma 19b). And it would seem, how could it be possible that a person should speak no speech other than words of Torah as is implied by the language of you shall speak of them etc.? But the explanation is this: you shall speak of them means to say that whatever you speak, you should believe that you speak with the Torah, whose speech is the world of speech, the twenty-two letters of the Torah as we have explained. And when you speak through world-guiding, do not worry, for the Holy Blessed One created the world through Torah and guides the world through Torah; all the world are led by the twenty-two letters of Torah, the world of speech, but only if you believe this as we have explained. But if you speak not for the sake of world-guiding, that is called “meaningless things.”

Me'or Einayim, Lech Lecha 33 · Sefaria Community Translation

וירא אליו ה׳ באלוני ממרא והוא יושב פתח האהל כחום היום וישא עיניו וירא והנה שלשה וגו׳ וירא וירץ לקראתם מפתח האהל וישתחו ארצה. כתב בזוהר הקדוש מאן נינהו שלשה אנשים אברהם יצחק ויעקב. הנה נודע שהתורה הקדושה צריך להיות בכל אדם ובכל זמן כי היא נצחית אך האמת הוא שהבורא ב״ה נמצא בכל אחד מישראל ואפילו ברשע היותר גדול ובבעל עבירה היותר גדול ח״ו והראיה שלכל רשע באים לו הרהורי תשובה בכל יום וזהו מתראה אליו השם יתברך וכשהוא הולך בזה שהוא מגביה שכלו אז הוא מתחיל לומר מתי יגיע מעשי למעשי אבותי כי האבות הן הן המרכבה ומה הוא מרכבה כתב בתיקונים הסוס טפל לרוכב ואין הרוכב טפל לסוס שילך הסוס למקום שירצה וינהיג אותו לנהר ולמקומות מטונפים רק שהולך למקום שרצון הרוכב לילך שם וכשאדם הוא מרכבה לשמו הגדול אינו הולך רק למקום שהשם יתברך רוצה שאינו עושה רק רצון השם יתברך ולא רצון היצר הרע:

And the LORD appeared to him by the oaks of Mamre, as he sat at the door of his tent in the heat of the day. He lifted up his eyes and looked, and behold, three [men were standing in front of him]. When he saw them, he ran to meet them from the tent door and bowed himself to the earth (Gen. 18:1-2). It is written in the Holy Zohar, “Who were these three men? Abraham, Isaac, and Jacob” (Zohar 1:98a). Now, it is known that the Holy Torah must be in every person and in every time, since it is eternal; but the truth is that the Blessed Creator is found in each Jew, and even in the most wicked person and in the worst sinner, God forbid. And the proof is that every wicked person has notions of teshuvah each day, and that is [the meaning of] Blessed God’s appearing to him. And when he goes with this, when he elevates his mind, then he begins to ask, “When will my actions arrive at the actions of my Ancestors?” (cf. Tanna D’Vei Eliyahu Rabbah [Friedmann ed.] ch. 23). For the Ancestors are themselves the chariot; and what is the chariot? It is written in Tikkunei Zohar, “The horse is secondary to the rider, but the rider is not secondary to the horse” (Tikkun 70, 134a) such that the horse could go any place it wants, leading him into the river and to filthy places; instead, it must go to the place where the rider wills it to go. And when a person is a chariot for [God’s] Great Name, he goes only to the place where Blessed God wants [him to go], he does only Blessed God’s will and not the Evil Inclination’s will.

Me'or Einayim, Vayera 1 · Sefaria Community Translation

וה׳ ברך את אברהם בכל ואיתא במדרש בזכות מאי ומשני בזכות מעשר כי נודע כי במצות מעשר נאמר ובחנוני נא וגו׳ אם לא אפתח לכם ארובות השמים והריקותי לכם ברכה עד בלי די:

[Now Abraham was old, well advanced in days;] and the LORD had blessed Abraham in all things (Gen. 24:1), and it is stated in the Midrash, “By what merit? By the merit of tithing” (Midrash Tanhuma [Warsaw ed.] Hayyey Sarah #4). For it is known that regarding the mitzvah of tithing it is said, [Bring the full tithes into the storehouse…] and thereby put me to the test, [says the LORD of hosts,] if I will not open the windows of heaven for you and pour down for you a blessing until there is no more need (Malakhi 3:10).

Me'or Einayim, Chayei Sara 15 · Sefaria Community Translation

בפסוק ויבואו עבדי יצחק וגו׳ ואיתא במדרש אין אנו יודעין אם מצאו מים או לא כשהוא אומר מצאנו מים הוי מצאו מים:

In the verse, Isaac's servants came (Gen. 26:32): It is stated in the Midrash, “We do not know if they found water or not; when it says, We have found water (Gen. 26:32), we see they found water” (Genesis Rabbah 64.10).

Me'or Einayim, Toldot 17 · Sefaria Community Translation

ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה. פירש רש״י כי מטא לחרן יהיב דעתיה למיהדר מיד קפצה לו הארץ וזהו ויפגע במקום:

Jacob left Beersheba and went toward Haran (Gen. 28:10). Rashi explained, “When he arrived in Haran he resolved to go back; immediately the land contracted for him, which is And he came to a certain place (Gen. 28:11).”

Me'or Einayim, Vayetzei 20 · Sefaria Community Translation

על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה נודע כי בסוד עש״ן שהוא עולם שנה נפש בכל אחד יש קומה שלימה מרמ״ח איברים ושס״ה גידים מעין קומה שלהם כמו שכתב הראב״ד בפירושו לספר יצירה על פסוק (שמות י״ט, י״ח) והר סיני עשן כולו שתיבת עש״ן מרמז על עולם שנה נפש כי כמו שיש בנפש קומה מרמ״ח איברים ושס״ה גידים כן יש בעולם כמו שמצינו שנקרא הארץ בשם איברים טבור הארץ ופי הארץ ערות הארץ וכן בשנה הימים מיוחדים שכל אחד משס״ה ימים הוא בחינת גיד פרטי ויום ט׳ באב הוא בחינת גיד הנשה מן קומת השנה שהוא בבחינת אחוריים ששם אחיזת הקליפות ועל כן הוא זמן שליטתן שנחרב הבית בראשונה ובשניה ונלכדה ביתר ונחרשה העיר עבור שהוא יום שליטתן ואחיזתן שניתן להם אותו יום להיות להם אחיזה גם כן בקומת השנה וכמו יום הכיפורים שהוא יום עליון וקדוש בקדושת מעלה על כל השנה שהוא חיות של כל השנה ומובחר שבכולן לקדושה שעל כן ביומא דכיפורי שטן אין לו רשות לאסטוני כמו שאמרו רז״ל את זה לעומת זה עשה אלקים כי תשעה באב הוא יום מובחר בסטרא אחרא להיות להן אחיזה יתירה ביום זה שעל כן אירע בו מה שאירע:

Therefore, the children of Israel must not eat the raised tendon: It is known about the secret of ashan - which is, world/year/living being (designated by the first letter of these three words, olam/shanah/nefesh) - that there is a complete stature to each of them from the 248 limbs and the 365 tendons, in the way of their structure. It is as the Raavad wrote in his commentary on Sefer Yetzirah on the verse (Exodus 19:18), "The entire Mount Sinai was all smoke (ashan)" - that the word, ashan, hints to olam/shanah/nefesh. Since just like there is structure to a living being from the 248 limbs and the 365 tendons, so too is there in the world - as we have found that the earth is referred to by the name of limbs, the navel of the earth, the mouth of the earth, the nakedness (genitalia) of the earth. And likewise with the year, the days are distinguished; such that each one of the 365 days is the aspect of a specific tendon. So the day of the 9th of Av is the aspect of the raised tendon from the stature of the year, which is the aspect of the rear, that is where the shells (klipot) have a hold. Hence it is the time of their control, since the first and second Temples were destroyed, Beitar was captured and [Jerusalem] was plowed over because it is the day of their control and their hold. For that day is given to them, that it should be a hold even in the stature of the year. It is just like Yom Kippur, which is an exalted day and is sanctified by a sanctification of [its] level over the entire year; since it is the life of the whole year and the choicest of all of them for holiness - such that this is why the Satan is not given permission to accuse. It is as our Rabbis, may their memory be blessed, said, "This corresponding to that, did God make." For the Ninth of Av is the chosen day for the other side (sitra achra, the side of evil), to be a great hold for [its forces] on this day. For it is because of this that what happened, happened.

Me'or Einayim, Vayishlach 1 · Sefaria Community Translation

אך הנה היה לו להתחיל התורה ממצותיה ולמה נתלבשה בסיפורי מעשיות אך הענין דמצוה עלינו לספר ביציאת מצרים כמו שאמר בעל הגדה וכל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח והנה להבין הענין המרבה דקאמר אך הנה אמרו רז״ל שיחת חולין של תלמידי חכמים צריכין לימוד כי בודאי אי אפשר ללמוד תורה תמיד וצריך לדבר דברים גשמיים וצדיקים ילכו בם כשמדברים אפילו דברים גשמיים הם דבקים בהם יתברך וממש שיחתן תורה היא כי מעלים בזה נשמות כמו בעסק התורה ויש נשמות שיכולים להתעלות בדבורים יותר מבעסק התורה שאין להם כח להתכלל בתורה ולהתעלות עם התורה רק עם הדבור הגשמי וזה ענין יציאת מצרים מלשון מיצר ים רצה לומר סמוך לשפת ים החכמה האמיתית ולכן מצוה לספר תמיד ביציאת מצרים פירוש בכל עת ובכל שעה כשמדבר איזה דבר יהיה דבריו ביציאת מצרים וזהו וכל המרבה כו׳ דלאו דווקא בפסח אלא אפילו תמיד יהיה סיפורו ביציאת מצרים:

However behold, He should have started the Torah from its commandments! So why did He adorn it with the telling of stories? But the idea is that it is a commandment upon us to 'tell the story of the exodus from Egypt.' This is like the author of the Haggadah said, "And anyone who adds [and spends extra time] in telling the story of the exodus from Egypt, behold he is praiseworthy." But behold, to understand the idea of the "adding" that he said - note that the Rabbis, may their memory be blessed, said [that] the mundane speech of Torah scholar requires study. That is since it is certainly impossible to always speak of Torah, and one must [also] speak of physical things. But the 'righteous will stride in them' - even when they are speaking of physical things, they make them cling to Him, may He be blessed. So their [mundane] speech is truly Torah! For they elevate souls with this, just as with Torah study. And there are some souls that can be more elevated with talk than with Torah study. As they do not have the ability to be included in Torah and to rise with the Torah, but rather only with physical talk. And this is the idea of yitziyat mitzrayim (the exodus from Egypt). It is from the expression, meitzar yam (the border of the sea) - that is to say that it is close to the shore of the sea of true wisdom. Hence it is a commandment to always tell with yitziyat mitzrayim. The explanation of this is that, all the time and at every instant, whenever one speaks, his words should be with yitziyat mitzrayim. And this is the meaning of, "And anyone who adds, etc." For his telling should be with yitziyat mitzrayim not only on Passover, but even all the time.

Me'or Einayim, Vayeshev 4 · Sefaria Community Translation

וזהו ויהי מקץ שנתים ימים שנתים לשון שינה ויהי מסוף כלות ימי השינה שנתעורר האדם משינת הזמן ולומד במוחו שכל ופרעה הוא התגלות חולם הוא לשון בריאות הדר חלים, שנתחזק התגלות הנסים והנה עומד על היאור היא התורה. והנה מן היאור עולות שבע פרות בריאות וטובות כי אדם ובהמה תושיע ה׳ הם בני אדם שערומים בדעת ומשימין עצמם כבהמה כי האדם מגרמיה לית ליה כלום ומה שיש בו איזה דבר טוב ומעלה הוא מן השם הוא זה כי ה׳ יתן חכמה מפיו וגו׳ והנה שבעה מדות הם אהבה לאהוב את השם ויראה לירא מלפניו ותפארת לפאר את השם נצח לנצח את היצר הרע לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע והוד להודות את השם ויסוד שיהא מקושר אל כל המדות הנ״ל ומלכות הוא ליתן ממשלה ושררות להשם להמליכו על כל העולם לכן נקראו המדות בשם פרות שצריך האדם להשים עצמו כבהמה ותרעינה באחו ומתרגם באחווא כי מה שאדם שונא את חבירו הוא מחמת גדלות ודומה לו שלו ראוי הכבוד והגדולה ומקנא לחבירו אבל אם משים עצמו כבהמה אז הוא אוהב את כל העולם ואין לו שום שנאה על חבירו:

Behold, there came up out of the Nile seven cows, healthy and good (Gen. 41:2). For man and beast you save, O LORD (Psalm 36:7), “These are people who are mentally crafty but consider themselves as animals” (Hullin 5b). For a person, of his own account, has nothing; and the fact that he does have some good thing or quality comes from God, since the LORD gives wisdom; from his mouth [come knowledge and understanding] (Proverbs 2:6). Now, the seven characteristics are: (1) Love [Hesed], to love God; (2) Awe [associated with the Kabbalistic sefirah of Gevurah (Strength)], to be in awe of [God]; (3) Beauty [Tiferet], to glorify God; (4) Victory [Netzah], to triumph over the Evil Inclination – “A person should always incite his Good Inclination against his Evil Inclination” (Berakhot 5a); (5) Splendor [Hode], to praise God; (6) Foundation [Yesod], so he will be connected to all these attributes; (7) And Majesty [Malkhut], to give dominion and power to God and to declare [God] King over all the world. Therefore the characteristics are called cows, because a person must consider himself as an animal. And they fed in the reed grass (Gen. 41:2), which is translated as “in fellowship;” for to the extent that a person hates his fellow, it is on account of arrogance, and it appears to him that he deserves the honor and the greatness and envies his fellow. But one who considers himself as an animal, then he loves all the world and he bears no hatred against his fellow.

Me'or Einayim, Miketz 3 · Sefaria Community Translation

וזהו רבות מחשבות בלב איש ועצת ה׳ היא תקום (שם י״ט, כ״א) כי הרבה מחשבות באין במוח האדם בכל יום ושמא תאמר שבאין לבלבל אותך לכך אמר כי עצת ה׳ היא שהיא תקום מנפילתה שעל ידי זה המחשבה תבוא לבחינת בירור כי על זה מצפה משיח שנבוא למדריגה זו כאמור. וכמו שאמר הבעש״ט נשמתו בגנזי מרומים על פסוק (בראשית י״ב, י״א) הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את כי איך לא ראה אותה עד עכשיו שהוא מהנמנע אך על ידי שהיה אברהם אבינו ע״ה מרכבה אליו יתברך והיה מקושר במחשבתו תמיד בשורש המחשבה לא ראה והכיר בה עד עכשיו בתמונת יפיה כי היה רחוק מאוד מזה אף שהיה רואה אותה תמיד מכל מקום מחשבתו היתה תמיד שלא במקום הראיה הגשמית לא הכיר בה עד עכשיו רק כשהלך למצרים נאמר שם וירד אברהם מצרימה שירד ממדרגתו הקדומה כמבואר בדברינו הקדומים כי הרשעים שבדור המבול הפילו בחינת התורה והמחשבה למקום קליפת מצרים שעל ידי זה הוצרכו ישראל להיות שם ולברר הניצוצות ולייחדן כמקודם כי המצריים היו שטופי זימה והמקור היה מעולם האהבה שנפלה שם מהתורה שהיא בחינת חסד כמו שכתוב (משלי ל״א, כ״ו) ותורת חסד על לשונה וישראל העיד עליהן הכתוב שלא נכשלו במדה זו של זימה כמו שכתוב (במדבר כ״ו, ז׳–י״ד) הראובני השמעוני ה׳ מצד ז הויו״ד מצד זה על ידי זה העלו את האהבה הנפולה לשרשה להתורה שנקרא חסד כאמור ועל ידי זה זכו לקבלה תיכף בחודש השלישי על ידי שביררו בחינת התורה שהיתה שם ובימי אברהם עדיין לא היה הבירור לגמרי ולכך בבוא למצרים ירד ממדריגתו והתחילו לבוא אצלו מחשבות מבחינת השבירה כמו שכתוב (משלי כ״ד, ט״ז) שבע יפול צדיק וקם רצה לומר כי הצדיק יפול בבחינת השבע שהן שבע מיני מחשבות שנפלו ממקורן אך על ידי שהוא צדיק וקם ומייחד לשרשן למקור המחשבה שנקרא חכמה בחינת אחותי ונחשב לו עבדות על ידי זה יותר. לכן אמר הנה נא ידעתי כי נפלתי ממדריגתי עד שידעתי כי אשה וגו׳ מה שאין כן מקודם כאמור ולימד לה דעת להנצל מזה במקום הזה שהוא מצרים על ידי שאמרי נא אחותי את פירוש לאחוז בבחינת אחותי שהיא החכמה העליונה כאמור ואז המחשבות שבמצרים שבאו לו הוא כדי להעלותן לשרשן והוא אדרבה עבדות השם יתברך כאמור ולא שבאו לבלבלו וזהו וחיתה נפשי גו׳. וזהו גם כן הכוונה ותתצב אחותו מרחוק כי מרים אף שהיתה נביאה מכל מקום באותה שעה שלא באה הנבואה אליה ולא היתה משגת בבחינת הלקותא במים מאחר שזה ודאי אינה הלקותא כי איך יתקיים הנבואה הקדומה עתידה להוליד בן שיושיע את ישראל ולא השיגה עד שהתחזקה להיות במדריגת החכם העדיף מנביא כאמור וזהו ותתצב אחותו מרחוק שעמדה בבחינת אחותו שהוא בחינת החכמה לדעה לשון דעת השגה בדעת העליון מרחוק ממה שיהיה ברחוק הזמן בסוף ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר וגם אפשר לומר פירוש מרחוק כי על ידי שעמדה בבחינת החכמה שיוכלין ליחד דברים שהן בבחינת רחוק כאמור וזה ״אחותו״ מרחוק ועל ידי זה ״לדיעה מה יעשה לו שיקבל התורה כמו שאמר מורי נשמתו בגנזי מרומים על פסוק ותעש לו תיבת גומא ותחמרה וגו׳ שהתורה היתה מתחילה במקום המחשבה שאבות העולם שהיו לומדים התורה היו משיגים אותה כמו שהיא בעולם המחשבה כאמור אצלנו במקום אחר ועל ידי משה שהוא הדעת נמשכה להם בהדבור שהוא סוף המדריגות משבע ימי הבנין כמו שכתוב בתורה כמה פעמים וידבר ה׳ אל משה וידבר אלקים את כל הדברים האלה רצה לומר שהמשיך התורה הקדומה להדבור ונתלבשה בלבושין חומריים. וזהו ותעש לו תיבת פירוש לשון גמיאה שהוא השאבה לשאוב על ידי הדבור התענוג שבהתורה ממדת חסד כמו שכתוב ותורת חסד וגו׳ ותחמרה שעשה לה לבושין חומריים ותשם בסוף פירוש (משלי ל״א, כ״ו) בסוף המדריגות שהוא בחינת דבור כאמור לעיל ותשם על שפת מלשון שפתים שהוא בחינת דבור גם כן היאור שנמשך מנחל עליון הקדום שהיתה מתחילה במחשבה ובשעת מתן תורה נמשך להדבור:

And this is the meaning of "Many are the thoughts in a man's heart, but the counsel of the LORD shall stand" (Proverbs 19:21). For many thoughts enter a person's mind each day, and lest you say they come to confuse you — therefore it says "the counsel of the LORD," that it shall arise from its fallen state. For through this, the thought comes into the aspect of clarification (berur), since it is for this that the Messiah waits — that we reach this level, as stated. And as the Baal Shem Tov — his soul in the treasuries on high — said on the verse "Behold now I know that you are a woman of beautiful appearance" (Genesis 12:11): How could he not have seen her until now, which is impossible [for him not to have]? Rather, because Abraham our father, peace be upon him, was a chariot to Him, may He be blessed, and was always bound in his thought to the root of thought, he had not, until now, seen or recognized in her the form of her beauty — for he was very far from that. Even though he saw her constantly, his thought was always elsewhere than in the place of physical sight, and so he did not recognize it in her until now. Only when he went down to Egypt — as it says, "And Abram went down to Egypt" — did he descend from his prior level, as explained in our earlier words.generation of the Flood caused the aspect of Torah and of thought to fall into the place of the kelipah (husk) of Egypt; and through this, Israel had to be there, to refine the sparks and reunify them as before. For the Egyptians were steeped in licentiousness, and the source of this was the world of love that had fallen there from the Torah, which is the aspect of chesed (lovingkindness), as it is written, "and the Torah of chesed is on her tongue" (Proverbs 31:26). And concerning Israel, Scripture testified that they did not stumble in this trait of licentiousness, as it is written (Numbers 26:7–14): "the Reubenite," "the Simeonite" — the hei [prefixed] on this side and the yod [suffixed] on that side [i.e., God set His Name, yod-hei, among them as testimony to their purity of lineage]. Through this they raised the fallen love back to its root, to the Torah that is called chesed, as stated; and through this they merited to receive [the Torah] at once in the third month, by refining the aspect of Torah that was there. But in Abraham's days the refinement was not yet complete, and therefore, upon coming to Egypt, he descended from his level, and thoughts began to come to him from the aspect of the shattering (shevirah) — as it is written, "Seven times the righteous falls and rises" (Proverbs 24:16). This means that the righteous one falls into the aspect of the "seven," which are seven kinds of thoughts that have fallen from their source; yet because he is righteous and rises and unifies them back to their root — to the source of thought, which is called chochmah (wisdom), the aspect of "my sister" — it is reckoned to him, through this, as still greater [divine] service. Therefore he said, "Behold now I know" — that I have fallen from my level, to the point that "I know that you are a woman," etc. — which was not so before, as stated. And he taught her da'at (knowledge), how to be saved from this in this place, which is Egypt, through "Say now you are my sister" — meaning, to take hold of the aspect of "my sister," which is the supernal chochmah, as stated. And then the thoughts that came to him in Egypt are in order to raise them to their root, and this is, on the contrary, the service of God, may He be blessed, as stated — and not that they came to confuse him. And this is "that my soul may live," etc. (Genesis 12:13). And this too is the intent of "And his sister stationed herself from afar" (Exodus 2:4). For Miriam, though she was a prophetess, nevertheless at that hour the prophecy did not come to her, and she could not grasp [it] in the aspect of [his] being struck down in the water — since this is certainly not a striking-down, for how [otherwise] could the earlier prophecy be fulfilled, that she was destined to bear a son who would save Israel? She did not attain it until she strengthened herself to stand in the level of the sage, who is superior to a prophet, as stated. And this is "And his sister stationed herself from afar" — that she stood in the aspect of "his sister," which is the aspect of chochmah, "to know" (le-de'ah) — a term of da'at, attainment through the supernal da'at — "from afar," that is, of what would come in the distance of time, at the end of the forty years that Israel were in the wilderness. And one may also explain "from afar" thus: that by standing in the aspect of chochmah, one is able to unify things that are in the aspect of distance, as stated. And this is "his sister... from afar," and through this, "to know what would be done to him" — that he would receive the Torah. And my teacher — his soul in the treasuries on high — said on the verse, "And she made for him an ark of reeds and daubed it" (Exodus 2:3): the Torah was at first in the place of thought (machshavah), so that the patriarchs of the world, who studied Torah, attained it as it is in the world of thought, as we have said elsewhere. And through Moses, who is da'at, it was drawn down to them into speech (dibbur), which is the last of the levels, of the seven days of building [the seven lower sefirot] — as it is written in the Torah many times, "And the LORD spoke to Moses," and "And God spoke all these words" (Exodus 20:1) — meaning that he drew the primordial Torah down into speech, where it was clothed in material garments. And this is "And she made for him a teivah (ark)" — read as an expression of gemiah (sipping/drawing in), which is the drawing [of water], to draw down through speech the delight within the Torah, from the attribute of chesed, as it is written, "and the Torah of chesed," etc. "And daubed it" (va-tachmerah) — that he made for it material garments [chomer, matter]. "And she placed it in the reeds (ba-suf)" — meaning, at the end (ba-sof) of the levels, which is the aspect of speech, as stated above. "And she placed it on the bank (sefat)" — from the language of "lips" (sefatayim), which is likewise the aspect of speech — [on the bank of] the river (ye'or), which is drawn from the supernal primordial stream, which was at first in thought, and at the time of the giving of the Torah was drawn down into speech.

Me'or Einayim, Shemot 37 · Sefaria Community Translation

וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי וגו׳ פירוש רש״י חבל על דאבדין ולא משתכחין וכו׳ הענין הוא דנודע סוד גלות מצרים הוא כי הדעת האמיתי היה בגלות שלא היו משיגין הדעת לעבוד הבורא ברוך הוא כענין שנאמר דברי הימים (א׳, כ״ח, ט׳) דע את אלהי אביך ועבדהו כי באמת הדעת הוא העיקר המביא לידי יראה ואהבה הגמורה כי אחר שידע ויאמין כי מלא כל הארץ כבודו ולית אתר פנוי מיניה והוא תענוג כל התענוגים ברוך הוא וברוך שמו חי החיים אם כן בכל התענוגים אילו יצוייר ח״ו העדר שפעת אורו וחיותו יתברך בהדברים הנבראים היו חוזרים הנבראים לתהו ובהו וכן בכל העולמות עליונים ותחתונים אילו יצוייר ח״ו העדר חיותו מהן היו כלא היו ואם כן הוא העיקר בכל הדברים ואם כן כשיאמין בזה ודאי לא יתאוה לשום תענוג בעולם מאחר שעיקרו הוא הבורא ברוך הוא ואם כן טוב יותר לדבק את עצמו בתענוג האמיתי ולא להפרידו ח״ו משרשו ליקח התענוג כמו שרואה בעין הגשמי ויקרא ח"ו נרגן מפריד אלוף (משלי ט״ז, כ״ח) מפריד אלופו של עולם משכינתיה כי כל הדברים מכונים בשם שכינה דהיינו חיות השם יתברך השוכן בכל הדברים ואם הוא עושה הדבר כמו שעושים אנשי המונים אזי מפריד ח״ו על כן בודאי מי שיש לו דעת זה יראה בכל דבר הפנימיות המקיימו שהוא שכינתו ברוך הוא וידבק בו ויבוא לידי יראה ואהבה. ואהבה נקרא כמו שאמרו במשנה ואהבת וגו׳ בכל מאדך בכל מדה ומדה מהו בכל מדה ומדה דנודע כי השם יתברך אין סוף ואם כן הוא דבר שאין לו גבול ותכלית והעולם הוא דבר שיש לו גבול ואם כן איך אפשר לעולם לסבול אור שפעת חיותו ששוכן בכל הנבראים כנ״ל מאחר שאין לו יתברך גבול אלא הוא יתברך מנהיג עולמו על ידי מדותיו והמדות נקראים מה שמדד השם יתברך וצמצם את עצמו כביכול באופן שיוכל העולם לסובלו וזהו לשון מדה וכל זה כפי שגזרה חכמתו יתברך שאינה מושגת פעם מודד במדה זו ופעם במדה אחרת כפי שגוזרת חכמתו יתברך שצריך בעת ההיא להנהיג עולמו על ידי שפעת חיותו וכן לכל אדם מישראל מודד את עצמו ומצמצם אלהותו יתברך כפי כח האדם ושכלו בזמן ההוא פעם בחסד ופעם ברחמים כי אי אפשר לאדם לקחת אלהותו יתברך בעת ההיא כי אם בזאת המדה דוקא ואם האדם יש לו דעת בודאי מקבל אלהותו יתברך כפי מה שמדד את עצמו אליו בעת ההיא וישמח בקבלת אלהותו יתברך עליו ויהא מודה לו במאוד מאוד ועובד אותו ביראה ואהבה גמורה מאחר שיש לו דעת והדעת הוא הכולל אותן כנודע:

I appeared to Abraham, to Isaac, and to Jacob as El-Shaddai etc. (Ex. 6:3). Rashi explained, “Alas for those who are lost and not to be found!” etc. The meaning, as is known, is that the secret of Egyptian Exile is that the True Awareness was in Exile; they could not grasp the Awareness to serve the Blessed Creator, along the lines of what is stated, Know the God of your Ancestor and serve Him (1 Chron 28:9). For in truth, Awareness is the essence that brings one to complete Reverence and Love. For once a person knows and believes that the whole earth is full of [God’s] Glory (Isaiah 6:3) and no place is void of Him, and [God] is the pleasure of all pleasures, Blessed is He and Blessed His Name, Life of Lives – if so, for any of the pleasures if you imagine, God forbid, the absence of the influence of [God’s] Blessed Light and Life-Force among the created things, Creation would return to unformed and void (Gen. 1:2). And similarly for all the Upper and Lower Worlds, if you imagine, God forbid, the absence of [God’s] Life-Force, they would be as if they never were. And if that is the case, then [Awareness of God’s presence] is the essence in all things...

Me'or Einayim, Vaera 1 · Sefaria Community Translation

הקושיא מפורסמת שזכרו המפרשים איך נוטל ממנו הבחירה שהיה ראוי להיות חפשית. ועל פי דרכינו נשים לב לדקדק מלת אלה באמרו למען שתי אותותי אלה בקרבו הוא כאלו מורה באצבע על האותות שאלה הם אשר לנגד עיניו ובאמת לא למראה עיניו היה אמנם ענין יציאת מצרים שהיה הדעת בגלות אצל פרעה והוא כי העם אפילו בני ישראל לא ידעו את ה׳ אף על פי שהיה להם בקבלה מפי אבותיהם הקדושים אבות העולם מכל מקום בעבור שהיו דור רביעי נשכח מהם הדעת האמיתי שעליו אמר דוד המלך עליו השלום לשלמה בנו (דברי הימים א כ״ח, ט׳) דע את אלהי אביך וזהו עיקר הגלות שהיה דעת בגלות במצרים ולכן אמר פרעה הרשע מי ה׳ וגו׳ שכפר בעיקר שלא האמין רק בכשפים שהיה מכשף גדול ולא ידע את ה׳ כי אין מלבדו כתיב ואפילו כשפים שמכחישים פמליא של מעלה אין להם יכולת לפעול בלתי רצון השם יתברך כמבואר בש״ם במעשה ברבי חנינא בן דוסא ולכן כשרצה השם יתברך לגאול את עמו בני ישראל ממצרים שיהיה להם הדעת האמיתי ולהורות כי ה׳ הוא האלהים שהוא תקיף ובעל היכולת ובעל הכחות כולם אמר למען שתי אותותי אלה בקרבו בעבור שהוא כפר בעיקר בשביל חסרון געת ואמר מי ה׳ אצרף אותותי אלה בקרבו כלומר שהיה אצלו בגלות ועל ידי זה הצירוף יהיה תיבת אלהים בשלימות ויודע כי ה׳ הוא האלהים הוא התקיף ובעל היכולת ואין עוד מלבדו ואפילו כשפים כאמור:

On the famous question, posed by the commentators: How could Choice be taken from [Pharaoh], when it was supposed to be free? And based on our way we should pay attention to read precisely the word these in [God’s] statement, that I may show these signs of mine among them (Ex. 9:1) – it is as if [God] points with a finger at the signs, that here they are before [Moses’] eyes; but in truth they were not visible to his eyes. However, the point of the Exodus from Egypt was that Awareness was in exile with Pharaoh; and that meant that the nation, although they were the Children of Israel, did not know God even though they had a tradition from the mouth of their holy ancestors, the fathers of the world. Nevertheless, since they were the fourth generation they had forgotten the true Awareness about which King David, peace be upon him, said to his son Solomon, know the God of your father (1 Chron. 28:9). And that is the essence of the exile, that Awareness was in exile in Egypt. And therefore wicked Pharaoh said Who is the LORD? etc. (Ex. 5:2), that he denied the essential principle and believed only in sorcery. For he was a great sorcerer and did not know God or that it is written, “there is none but [God] (Deut. 4:35), even sorcery,” “which contradicts the power of Heaven” (Sanhedrin 67b); they have no ability to act beyond Blessed God’s will, as is explained in the Talmud in the incident of Rabbi Hanina ben Dosa. And therefore when Blessed God wanted to redeem [God’s] nation the Children of Israel from Egypt so that they would have the true Awareness, and to teach them that the LORD is God (Deut. 4:35), powerful and master of all abilities and powers, [God] said that I may show these signs of mine among them. That is to say, it was with [Pharaoh] in exile, and through this combination the word “Elohim” will be in wholeness and, and it will be known that the LORD is God, [God] is powerful and master of ability, and there is none but [God], even sorcery as we have stated.

Me'or Einayim, Bo 1 · Sefaria Community Translation

הנני ממטיר לכם לחם מן השמים וגו׳ ולקטו דבר יום ביומו וגו׳ הנה התורה היא נצחית כי אורייתא וקודשא בריך הוא חד וצריכה להיות אין סוף בהיה והוה ויהיה ואיך שייך זה בכל אדם ובכל זמן:

Behold, I am about to rain bread from heaven for you, [and the people shall go out] and gather a day's portion every day (Ex. 16:4). Now, the Torah is eternal since “Torah and the Holy Blessed One are one” (Zohar 1:24a), and it needs to be limitless in past, present, and future; but how is this relevant to every person and every time?

Me'or Einayim, Beshalach 11 · Sefaria Community Translation

בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע יצאה בת קול ואמרה מי גילה רז זה לבני לשון שמלאכי השרת משתמשין בו כו׳:

“At the moment when Israel put we will do before we will listen, a heavenly voice came out and said: ‘Who revealed this secret to my children, the language the ministering angels use?’” etc. (Shabbat 88a).

Me'or Einayim, Yitro 1 · Sefaria Community Translation

אלה פקודי המשכן משכן העדות וגו׳ כי היות נודע שהתורה היא שמותיו של הקב״ה והשם ברוך הוא הוא היה הוה ויהיה חי וקים לנצח נצחים והתורה היא גם כן כן ומה זה שכך היה בעת שנעשה משכן ואיך הוא מורה לנו דרך היום שתהא נקראת שמה תורה המלמדנו דרך נלך בה ובודאי בכל עת וזמן התורה מתלבשת לפני צורך העת וזמן. וי״ל כי בראשית ברא גו׳ בשביל התורה שנקרא ראשית דרכו ובשביל ישראל שנקראים ראשית תבואתו היינו שדרך משל המלך אם יש לו בנים משכילים שיכולים להנהיג את מלכותו יש לו להמלך נחת יותר מאילו מנהיג בעצמו ואנו נקראים בנם למקום וזהו אין טובה באה לעולם אלא בשביל ישראל היינו שעושים שביל להוריד השפע למטה וזהו (תהלים ס״ח, ל״ה) תנו עוז לאלהים ישראל מוסיפין כח בפמליא של מעלה ולזה נתן לנו התורה כי על ידי אמצעות התורה נוכל להוריד שפע למטה וגם המלאכים אינם אומרים שירה למעלה עד שישראל אומרים למטה שירה ברון יחד כוכבי בוקר גו׳ (איוב ל״ח, ז׳) הם ישראל שנמשלו לכוכבים ואז ירעו כל בני אלהים שם וזהו כוונת הבורא שברא כל הנמצאים בשביל התורה ובשביל ישראל כו׳ והיינו תוכן הכוונה של השם ברוך הוא לברוא את ישראל שיהא כל אחד מישראל משכן אל השם ברוך הוא כדכתיב (שמות כ״ה, ח׳) ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם בתוכו לא נאמר כו׳ ושכנתי בתוך בני ישראל היכל ה׳ היכל ה׳ המה (ירמיה ז׳, ד׳) והנה זאת אי אפשר להיות האדם משכן אל השם בעוד היצר הרע בתוך האדם כי קצר במצע מהשתרע (ישעיה כ״ח, כ׳) מהשתרר עליו שני ריעים לכן נאמר סור מרע שיבער האדם הרע מקרבו ואז יוכל להיות שהשם ברוך הוא הנקרא טוב ה׳ לכל להיות שוכן בתוך האדם וזהו אחר שיקיים סור מרע אז ועשה התקן שיהא טוב ה׳ בתוכך. וכלו כל הקיצין ואין הדבר תלוי אלא בתשובה ומהו התשובה כי הנה האדם בהיותו בבטן אמו היה נר ה׳ דלוק על ראשו וצופה ומביט מסוף העולם ועד סופו ומלמדין אותו כל התורה כולה הוא מחמת שהיה אז משכן להשם ברוך הוא והוא הנר שעל ראשו ולאחר שיצא ממעי אמו לפתח חטאת רובץ ובא מלאך וסטרו על פיו ומשכתו בכדי שיהיה לו בחירה שיהא לו שכר ועונש וצריך האדם לעשות תשובה להשיב את השם אליו כבראשונה וזהו (דברים ל׳, ג׳) ושב ה׳ אלהיך את שבותך להשיב לא נאמר כי אם ושב היינו שלאחר התשובה ישוב השם ברוך הוא לשכון בתוך האדם והנה עיקר התשובה היא עזיבת החטא בלב שלם וחרטה כי מה שכתבו בספרים תעניתים לתקן חטא הוא מחמת שבלתי אפשרי הוא לעזוב באמת החטא ולהתחרט באמת כי אם אחר שיסגף את עצמו ואז נכנע לבבו הערל ויוכל לחרוט ולעזוב החטא באמת ושורש הדברים כי האדם נברא על פי דבר ה׳ והוא נקרא חקיקא על דרך גליף גליפא בטיהרא עילאה והנה האדם כאשר חטא נעשה מת כי מחמת החטא נסתלקה ממנו החיות השם ברוך הוא ואחר הווידוי דברים ע״פ:

"These are the records of the Tabernacle, the Tabernacle of the Pact, etc." For it is known that Torah is the names of the Holy Blessed One. The Name of the The Blessed One is, "Was, Is, and Will Be - Eternal, Alive, Everlasting for Eternity." And Torah is also this. So what does it mean that this was the time that the Tabernacle was made and what does it teach us about the path today? The Torah should be read in order to teach us to way we should go. Surely at every time and season the Torah is clothed for the needs of that particular time and season. There are those who say: God created the world for the sake of the Torah which is called (Proverbs 8:22) “The beginning (ראשית) of His (God’s) way”, and for the sake of Israel who are called (Jeremiah 2:3) “The beginning (ראשית) of His (God’s) increase’." This is explained by way of a parable: A King who has wise children, capable of running the kingdom bring the King more satisfaction and joy than if he were to run the kingdom himself. We are the children of the Ever-Present, and this explains the phrase "No good comes to the world except through Israel." (Israel) makes a path to bring down the abundant flow to the lower realms. This is "Ascribe might to God, whose majesty is over Israel" (Psalm 68:35) Israel adds strength to the Entourage of Above, and the Angels do not sing praises above until Israel is singing them below. "When the morning stars sang together and all the divine beings shouted for joy" (Job 38:7). Israel is likened to the stars, and thus aroused all of the Heavenly beings there. This is the intention of the Creator that created all that is found because of Torah and because of Israel. The content of this intention of the Holy Blessed One was that each person of Israel would be a "Tabernacle" of the Holy Blessed One. As it is written (Exodus 25:8) "Make for me a Sanctuary and I will dwell within them. Within "it" is not written, rather, I will dwell within the children of Israel. "The Temple of the Lord, the temple of Lord are these. (Jeremiah 7:4). But isn't it impossible for a person to be a Tabernacle of Hashem while the Evil Inclination is within a person? "The couch is too short for stretching out" (Isaiah 28:20). )(Rabbi Yonatan) said: This bed is too short for two counterparts. (Yoma 9b) Thus it is said "Turn from evil" (Psalm 34:15) That a person should burn the evil from within him and thus it could be that Hashem Baruch Hu who is called, "The Lord is good to all" (Psalm 145:9) will reside inside of the person. This happens after a person fulfills "Turn from evil" and thus makes the repair that the "Good of the Lord" will be within you. “All the end-times have passed, and the matter [now] depends only on teshuvah” (Babylonian Talmud, Sanhedrin 97b). And what is teshuvah? For when a person was in his mother’s belly, God’s “candle burned over his head, and he saw from one end of the world to the other… and they taught him the entire Torah” (Niddah 30b); for he was a dwelling-place [mishkan] for Blessed God, and this is [the meaning of] the candle that was over his head. But after he came out of his mother’s belly sin crouches at the door (Gen. 4:7), and an angel comes and slaps him on the mouth and makes him forget so that he will have free will, so he will have reward and punishment. And a person must do teshuvah to bring God back to him as at the beginning. And this is [the meaning of] Then the LORD your God will turn back to your captives (Deut. 30:3) – it does not say “return,” but rather “turn back to,” meaning that after the teshuvah Blessed God will return to dwell [lishkone] within the person. Now, the essence of teshuvah is abandoning sin with a full heart and regret. For what is written in the Books, that fasts correct sin, is because it is impossible for him truly to abandon the sin and truly regret until after he has afflicted himself; and then his uncircumcised heart will surrender and he will be able to regret and abandon the sin truly. And the root of the matter lies in the human’s being created by God’s Word. And he is called “engraving” on account of his being surely hewn in supernal holiness. Now, when a person sins he is made into a corpse; for on account of the sin, Blessed God’s life-force left him. But after verbal confession, along the lines of (incomplete)*

Me'or Einayim, Pekudei 1 · Sefaria Community Translation

ויקרא אל משה וידבר ה׳ אליו מאוהל מועד וגו׳ ויש להבין שמתחלה סתם ויקרא ולא פירש מי קרא ואחר כך פירש וידבר ה׳ אליו, הנה הענין הוא שהשם יתברך הוציאנו ממצרים ונתן לנו תיכף מצות פסח ומילה ואחר כך קרע לנו את הים ואחר כך הוליכנו במדבר בעמוד ענן יומם ובעמוד אש לילה ואחר כך נתן לנו את התורה ואחר כך צוה לעשות משכן כאמור (שמות כ״ה, ח׳) ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם בתוכו לא נאמר כו׳ כמשל מי שהיה מעולם במקום חושך ולא ראה אור מימיו אם היו מוציאין אותו פתאום לאויר העולם לא היה יכול לסבול האור ולכן צריך להראות לו בהדרגה שמתחלה עושין לו סדק קטן שיכול לראות משם מעט אור ואחר כך מרחיבין לו הסדק עד שנעשה חלון ואחר כך מוציאין אותו לאויר העולם ומראין לו האור כך ישראל במצרים היו משוקעים בנ׳ שערי טומאה ואלו היה מראה להם תיכף זיו שכינתו לא היו יכולין לסבול לכן הוצרכו לכל הדרגות הנ״ל ועיקר התכלית היה ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם וגו׳:

The Lord called to Moses and spoke to him from the Tent of Meeting... There is to understand that the beginning could have only been "And He called" without explaining who was calling, bu after this it's explained "And the Lord spoke to him". The matter is that Hashem Yitbarach brought us out from Egypt and gave us immediately the commandments of Pesach and circumcision. After this (God) split for us the sea, and then brought us into the wilderness (under) a pillar of cloud by day and a pillar of fire by night. After this (God) gave us the Torah and after this commanded us to build the Mishkan as is said (Exodus 25:8) "And let them make Me a sanctuary that I may dwell among them." In "it" is not written, etc. As a parable (states): One that was from the world in a dark place and never saw light in his days. If he were brought out suddenly to the openness of the world, he would not be able to stand the light. Thus, it's need to show it to him on the level that he can begin. Make for him a small crack that he can see from there a little light, and after this, widen the crack until it becomes a window, and only then bring him out to the openness of the world and show him the light. Thus Israel was in Egypt: they were sunk below 50 gates of impurity. If they were suddenly shown the rays of God's light, they would not have been able to stand it. Thus they need each level as it were. And the essence of the purpose (of these levels) was "Make Me a sanctuary, and I will dwell in them"

Me'or Einayim, Vayikra 1 · Sefaria Community Translation

חמץ בפסח במשהו דהקדושה נקרא בשם מצה והקליפה נקרא בשם חמץ ואין חילוק ביניהם רק המשהו שבין חי״ת לה״א והנה חי״ת וה״א מתחלפים באותיות אחה״ע והענין הוא דזה אינו מצוי שהיצר הרע יסיתנו לעבירה ידועה כי מי ישמע לו רק שמראה לו שהוא מצוה ומחליף לו בין חי״ת לה״א וזהו שאמרו רז״ל הבא ליטהר מסייעין אותו והבא ליטמא פותחין לו ולכאורה אינו מובן הבא ליטמא פותחין לו שמשמע שעושין לו דבר שיוכל ליטמא ואם כן הרי מסייעין אותו אבל הפירוש הוא להיפך הבא לטמא שהיצר הרע מראה לו שהוא מצוה ומחליף לו בין חי״ת לה״א פותחין לו ומראין לו שה״א צריך להיות פתוח למעלה:

...[The prohibition of] Chametz on Passover is any quantity, because holiness is called "matzah" and the husk is called "chametz". And there is no difference between them save for a little quantity which is the difference between the "chet" and the "hey". Furthermore, notice that the "hey" and the "chet" are interchangeable according to alef-chet-hey-ayin. And the issue is that one does not find the impulse to do evil trying to divert someone with an obvious and known transgression, because if it were to do that, who would listen?! Rather, it makes the action look like a mitzvah, exchanging the "chet" by a "hey". And this is why our sages of blessed memory said "one who comes to become ritually pure they help her/him, one who comes to become ritually impure they open for her/him" (Shabbat 104a) and on a first glance this is not simple to understand, it appears that they do something in order that the one that comes to become impure to become impure! But here is the explanation: one who comes to become impure the impulse to do evil makes the action look like a mitzvah, and exchanges the "chet" for a "hey". "They open for him" the "hey" which has an opening at the top.

Me'or Einayim, Tzav 3 · Sefaria Community Translation

זאת תהיה תורת המצורע ביום טהרתו והובא אל הכהן וגו׳ ודרשו רז״ל מוציא רע שבעון לשון הרע נגעים באין, אבל הענין דכתיב (בראשית א׳, א׳) בראשית ברא אלהים גו׳ ודרשו רז״ל בשביל התורה ובשביל ישראל נמצא ישראל הם דבר חשוב מאוד לפני השם יתברך שבשבילם ברא כל העולמות כל הברואים והשם יתברך מקבל תענוג מכל אחד מישראל אפילו מרשע גדול (שיר השירים ו׳, ז׳) כפלח הרמון רקתך אפילו רקנים שבך מלאים מצוות כרימון וכשמדבר לשון הרע על אחד מישראל אפילו כשאומר אמת הוא מבטל תענוג הבורא יתברך כביכול ומביא בו מדת עצבות כביכול כאמור (בראשית ו׳, ו׳) ויתעצב אל לבו ומהפך מעונג לנגע לכן שכרו מדה כנגד מדה נגעים באים עליו. ואמרו רז״ל גדולה לשון הרע כנגד עבודה זרה גילוי עריות ושפיכות דמים וצריך לדקדק מה ענין עבודה זרה ללשון הרע אבל הענין דכתיב (תהלים ע״ג, ו׳) בדבר ה׳ שמים נעשו שכל העולמות וכל הברואים נבראו בדיבור בכ״ב אותיות התורה שהוא נקרא מלכות שמים כי כשהמלך אינו מדבר אין יודעים לעשות רצונו וכשמדבר נתגלה רצונו והוא מלכות שמים ומלכותו בכל משלה ואיתא בס״י קבען בפה שהשם יתברך קבע הכ״ב אותיות עולם הדבור מלכות שמים מדת אדנות אדני שפתי תפתת קבע בפה של אדם:

This shall be the Torah concerning the one struck with skin blanch [metzora] on the day he becomes clean. He shall be brought to the priest (Lev. 14:2), and our Sages of Blessed Memory interpreted metzora as one who speaks evil [motzi ra], for afflictions come through the sin of evil speech. But the matter is according to what is written, When God began to create etc. (Gen. 1:1), and our Sages of Blessed Memory interpreted: “For the sake of Torah and for the sake of Israel” (cf. Rashi, ad. loc.); so we find that Israel is something very important to Blessed God, since for their sake all of the Worlds and all the Creations were created. And Blessed God takes pleasure from each one of Israel, even from a greatly wicked person: “Your temples [rakatekh] are like a pomegranate (Song of Songs 6:7) – even the empty ones [reykanim] among you are as full of mitzvot as a pomegranate” (Babylonian Talmud, Berakhot 57a). And when a person speaks evil about one of Israel, even if he speaks truth, he nullifies the Blessed Creator’s pleasure (if it were possible) and causes Him sadness (if it were possible) as is stated, [And the Lord …] was saddened in to His heart (Gen. 6:6), and inverts the pleasure [oneg] into affliction [nega]; therefore his “wage” is measure for measure, affliction comes upon him. And our Sages of Blessed Memory said: “Evil speech is as great as idolatry, sexual immorality, and murder” (Babylonian Talmud, Arakhin 15b). But we must be precise: what connection does idolatry have to evil speech? But the matter is according to what is written, By the word of ADONAI were the heavens made (Psalm 33:6), that all of the Worlds and all of the Creations were created through speech comprised of the 22 letters of the Torah, which is called Heavenly Sovereignty. For when the Sovereign does not speak, no one knows how to do His Will; and when he speaks His Will is revealed, and that is Heavenly Sovereignty whose Sovereignty is in all jurisdictions. And we find in Sefer Yetzirah that [the letters] are established in the mouth, that Blessed God established the 22 letters: the World of Speech, Heavenly Sovereignty, the Attribute of ADONAI-ness, ADONAI, open my lips (Psalm 51:17), were established in the human mouth.

Me'or Einayim, Metzora 1 · Sefaria Community Translation

לולי תורתך שעשועי אז אבדתי בעניי. כשאמר הקב״ה למשה ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך הרע למשה אמר לו הקב״ה למשה התורה שלי היתה ונתתיה לך שאלולי היא אבדתי את עולמי עד כאן לשון המדרש, הענין הוא כתיב אחרי מות שני בני אהרן בקרבתם לפני ה׳ וימותו דבר אל אהרן אחיך ואל יבוא בכל עת אל הקודש גו׳ בזאת יבא אהרן אל הקודש, כי נדב ואביהוא בעבודתם וצדקתם השלימה השלימו את נפשם ומסרו את עצמם למיתה בהתדבקם בדביקות נפלא עד שנשארה נשמתם דבוקה באור העליון בסוד מיין נוקבין ויצאתה נשמתה כא׳ וזהו בקרבתם לפני ה׳ וימותו שכל כך קרבו ונתדבקו בדביקה ותשוקה גדולה עד שנגנזה נשמתם ונדבקה למעלה אמנם באמת העובד עבודה כזו בדביקות נפלא חוזר וממשיך שפע חיות מלמעלה אליו בחיים חיותו כאמור (דברים ד׳, ד׳) ואתם הדבקים בה׳ אלהיכם חיים כולכם היום שמחמת הדביקות נתוסף חיים כי זה רצונו יתברך המחיה חיים אך מפני שהיה בהם חטא המעכב על פי דברי רז״ל באמרם שתויי יין וכו׳ או שהורו הלכה וכו׳ נמנע מהם השתלשלות השפע ההוא באור החוזר אליהם ונשארו נשמתם דבוקות שם בסוד מיין נוקבין. ע״כ הזהיר את אהרן ואמר ואל יבא בכל כו׳ ר״ל שבאמת כל עבודות הצדיקים צריך להיות על דרך זה למסור נפשם בסוד מיין נוקבין וזהו ואל יבוא בכל עת שבלתי אפשר לבוא בכל עת אל הקודש כי אם בזאת יבוא וגו׳ בבחי׳ זאת של בניו שהיו בסוד מיין נוקבין אף לא כדרך שמתו בניו ונשארו גנוזות שם רק להוסיף שפע חיות וקדושה אליו על ידי זה וזהו ואל ימות כדרך שמתו בניו. ולכן אמר משה רבינו ע״ה כשאמר לו הקב״ה בקרובי אקדש סבור הייתי שיתקדש הבית או בי או בך שהיתה תשוקתו להיות בסוד מיין נוקבין אמנם הקב״ה לא כן עמדו כי ידוע שעיקר התעוררות צריך להיות מעלמא תחאה לגבי עילאה סוד נוקבא לגבי דכורא כדכתיב (בראשית ג׳, ט״ז) ואל אישך תשוקתך אמנם משה רבינו ע״ה הנקרא בעלה דמטרוניתא אם כן הוא בסוד דכר וא״א להיות תשוקת העלתו בסוד מיין נוקבין כי המדריגות התחתונות הנקרא דלים צריכים להשתוקק ולהתעלות ולהתעורר כנוקבא לגבי דכורא אמנם משה שאליו נמסרה התורה ונק׳ תורת משה והוא סוד דכר בעלה דמטרוניתא אם היה מתעלה בסוד מיין נוקבין היו המדריגות הדלים אבודים ואינם מתעלים כי אינם מבחינתו ולכן כשאמר הקב״ה למשה ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך ראה משה שגם אהרן יתקרב לבחינתו ושוה לו ולא יהיה שניהם לבחינת מיין נוקבין הרע למשה כי סבור היה או בי או בך עכ״פ אמר לו הקב״ה התורה שלי היתה ונתתיה לך ואתה במדרגת התורה סוד דכר בעלה דמטרוניתא וא״א לעלות בסוד שעשוע המיין נוקבין שהקב״ה משתוקק לזה שצריך התעורר׳ מנוקבא לגבי דכורא זהו שאלולי היא ר״ל ההתעורר׳ הנוקבא אבדתי את עולמי המדריגות התחתונות וזהו אז אבדתי בעניי הם מדריגות הדלים המשתוקקים לעלות וזהו לולי תורתך שעשועי שאלולי לא נתתי לך התורה היית אתה שעשועי אף על ידי התורה א״א כי אז אבדתי בעניי וכו׳. וכבר נודע פנחס הוא אליהו והוא נשמת נדב ואביהו שנשתתפו בפנחס כנודע נמצא שאליהו הוא סוד המיין נוקבין של נדב ואביהוא ולכן אמרו רז״ל בר״י שנכנס לחורבה להתפלל ובא אליהו ושמר לי על הפתח ר״ל שעיקר התפלה של הצדיקם היא להעלות נשמתם על ידי האותיות סוד מיין נוקבין בחי׳ אליהו זהו ובא תיכף אליהו ושמר לי על הפתח זהו פתח הגוף שהוא הפה והדבור ולכן אמרו רז״ל כלבים משחקים אליהו בא לעיר כי כשמתעוררת למעלה השמחה והשעשוע מנשמת הצדיקים העולים בסוד מיין נוקבין בחי׳ אליהו מתמתקים כל הדינים והקיטרוגים וכד חדוה בבי מלכא אפילו אינון דבי טורנא חדאן ולכן אמרו רז״ל כלבים משחקים הם המקטרגים והקליפות שבמדריגות התחתונים נתעורר בהם חדוה וכל הדינים בטלים ועל כן אמר הכתוב בזאת יבא אהרן אל הקודש ר״ל בבחי׳ המיין נוקבין סוד אליהו שהוא בחי׳ נדב ואביהוא על ידי זה צריך לגשת אל הקודש:

Were not Your Torah my delight, then I would have perished in my poverty: When the Holy One, blessed be He, said to Moshe (Exodus 28:1), "Now you shall bring forward your brother Aharon," it was difficult for him. [Hence] the Holy One, blessed be He, said to Moshe, "The Torah was mine and I gave it to you. For were it not for it, I would have destroyed My world." To here is the language of the Midrash. The idea is that it is written (Leviticus 16:3), "after the death of the two sons of Aharon, when they came near before the Lord, and died; Speak to Aharon your brother, that he come not at all times into the holy, etc. With this (Bezot) shall Aharon come into the holy." For through their perfect service and righteousness, Nadav and Avihu had perfected their spirits and gave themselves over to death in their attachment, with an amazing attachment, to the point that their souls remained attached to the Supernal Light in the secret of the feminine waters. So their souls departed like one. And this is [the meaning of], "when they came near before the Lord, and died": That they came so close and attached themselves with so much attachment and great desire to the point that their souls were stored away and attached above. It is true that one who serves with such a service of amazing attachment also brings down a flow of life from above upon himself while he is living, as it is stated (Deuteronomy 4:4), "and you that are attached to the Lord, your God, are all living today." On account of the attachment, life is added; for that is His will, may He be blessed, who gives life to the living. Nevertheless, since they had an obstructing sin - according to the words of the Sages, may their memory be blessed, when they said they were drunk, etc.; or they instructed the law, etc. - the bringing down of that flow was prevented from them in the light coming back to them, such that their souls remained attached there in the secret of the feminine waters. Hence he warned Aharon and said [that] "he come not at all [times], etc." This means to say that truly all of the service of the righteous must be in this way, to give up their lives in the secret of the feminine waters. And that is [the meaning of] "that he come not at all times." For it is impossible "to come at all times to the holy," but rather "With this shall he come, etc." - with this aspect of his sons who were in the secret of the feminine waters. However not in the way that his sons died and remained stored away there, bur rather to increase the the flow of life and holiness upon him through this. And that is [the meaning of] "so that he not die" - in the way that his sons died. And that is why when the Holy One, blessed be He told our teacher Moshe, peace be upon him, "among My close one will I be sanctified," he said, "I thought He would sanctify the Temple either through me or through you." For he had a longing to be in the secret of the feminine waters. However this was not how the Holy One, blessed be He, placed him. As it is known that the main arousal must be from the lower towards the above, the secret of the female towards the male, as it is written (Genesis 3:16), "and your desire will be towards your husband." However our teacher Moshe, peace be upon him, is called the husband of the matron. Hence he is in the secret of the male. And it is only possible for the desire for one's elevation in the secret of the feminine waters be from the lower levels that are called the poor. They need to desire and elevate themselves and be aroused like a female towards the male. Yet Moshe, to whom the Torah was given - and it is called the Torah of Moshe - is in the secret of the male, the husband of the matron. If he had elevated himself in the secret of the feminine waters, the poor levels would have been lost and would not have elevated themselves. For they are as nothing in comparison to him. And that is why when the Holy One, blessed be He, said to Moshe, "Now you shall bring forward your brother Aharon," Moshe saw that Aharon would also approach his dimension and would be equal to him, and both of them would not be for the dimension of the feminine waters - so it was hard for Moshe. For he thought "It would either be with me or with you." Nevertheless, the Holy One, blessed be He, said to him, "The Torah was mine and I gave it to you" - you are on the level of Torah, the secret of the male, the husband of the matron. And it is impossible [for you] to rise up to the secret of the delight of the feminine waters which the Holy One, blessed be He, desires. For there is a need for the arousal of the female towards the male. And this is [the meaning of] "Were not Your Torah my delight": For had I not given you the Torah, you would have been my delight. However with the Torah, it is impossible. Since "then I would have perished in my poverty, etc." And it is already know that Pinchas is Eliyahu, and that is the [same soul] as Nadav and Avihu. For they were together in Pinchas, as it is known. It comes out that Eliyahu is the secret of the feminine waters of Nadav and Avihu. And that is why our Rabbis, may their memory be blessed, said (Berakhot 3a) about Rabbi Yosei when he went into a ruin to pray, "Eliyahu came and guarded the entrance for me and waited at the entrance." Meaning to say, that the main prayer of the righteous is to raise their souls through the letters of the secret of the feminine waters, the dimension of Eliyahu. That is [the meaning of], "and Eliyahu came immediately and guarded the entrance for me and waited at the entrance." That is the entrance of the body, which is the mouth and speech. And that is why our Rabbis, may their memory be blessed, said, "If dogs are playing, Eliyahu is coming to the city." For when the joy and delight from the souls of the righteous arise in the secret of the feminine waters, the dimension of Eliyahu, all of the harsh judgements and accusers are sweetened. And when there is joy in the house of the King, even the house of the army is joyful. And that is why our Rabbis, may their memory be blessed, said, "If dogs are playing" - those are the accusers and the husks. For among the lowest levels, joy is aroused, and all of the harsh judgements are negated. And that is why Scripture states, "With this shall Aharon come into the holy." It means to say, with the feminine waters, the secret of Eliyahu, who is the dimension of Nadav and Avihu. With this one must approach the holy.

Me'or Einayim, Achrei Mot 2 · Sefaria Community Translation

וידבר ה׳ אל משה לאמר נשא את ראש בני גרשון גם הם לבית אבותם למשפחותם וגו׳. וצריך להבין מהו לאמר, בשלמא במצות שייך לאמר שהפירוש הוא לאמר לישראל, אבל כאן היה למשה לבדו, ועוד שהתורה היא נצחיית ושייכת בכל זמן, דאם לא כן היה ח״ו רק סיפורי מעשים שהיו בזמן קדום, ואם כן למה נקראת תורה מלשון הוראת דרך שהיא מורה ומלמדת אותנו דרך ה׳, ומה הוראת דרך יש כאן. והנה כתיב ולדבקה בו ודרשו רז״ל איך אפשר לדבקה בהשם יתברך, והלא אש אוכלה הוא, וכתיב בזוה״ק אשא אכלא כל אשין דעלמא, ואם כן איך אפשר לבשר ודם לדבק באלהי כזה, אלא הדבק במדותיו מה הוא רחום אך אתה רחום וכו׳. וצריך להבין מה תירץ לו על קושייתו, הן אמת שבמדותיו יכולים לדבק אבל בפסוק נאמר ולדבקה בו. אך האמת הוא שהשם יתברך נתן לנו התורה כדי שיוכל האדם לדבק בהשם יתברך, כי איך היה אפשר להאדם שהוא בעל גבול ותכלית, לדבק בהשם יתברך שהוא בלתי בעל תכלית שאין לו תחלה ולא תכלה, ולכן לנו השם יתברך התורה וצמצם כביכול עצמו בתורתינו הקדושה, כדי שבדבקנו בהתורה הרי הוא דבוק בהשם יתברך השוכן בתוך התורה. וזהו מאמר רז״ל הדבק במדותיו, פי׳ בהתורה שהתורה נדרשת בשלש עשרה מדות דהיינו מקל וחומר ומג״ש וכו׳, והן הן עצמם הי״ג מדות רחום וחנון גו׳, וכשידבק בהתורה הרי הוא דבוק בהשם יתברך השוכן בתוך התורה. והנה לפ״ז היה נקל מאוד לאדם לדבק בהשם יתברך, דהיינו בדבקו באותיות התורה ותפלה שהם היכלות להבורא ב״ה השוכן בתוכם, אך יש מחשבות זרות שבאים ומבלבלים אותו בעת עסקו בתורה ותפלה, והנה מה עושים לזה צריך לשאול בעצת התורה, שהתורה נותנת לנו עצה בזה, דהנה צריך להבין מהו ענין המחשבות זרות, הלא הם אותיות שנפלו, שכל שום מחשבה א״א להיות בלא אותיות, והמחשבות זרות הם גם כן אותיות רק שנפלו מחמת מעשיו גופיה, ולכן כשבא לדבק בהשם יתברך הם באין גם כן שיעלה אותן, אבל אין המחשבות זרות באה ח״ו לבלבל אותו, וצריך להעלות אותם לשרשם. וזהו שמלמדת אותנו התורה הקדושה בדברים הנעימים נשא את ראש, ר״ל שתנשא ותגביה א״ת הם הכ״ב אותיות שמא׳ ועד תי״ו, תגביה אותם אל הראש וראשון שהוא הבורא יתברך, שכל תיבות התורה והתפלה הכל המה צירופי אותיות, כשמצטרפין אותיות ו׳ י׳ ד׳ ב׳ ר׳ נעשה תיבת וידבר, וכן כל התיבות הכל המה צירופי אותיות, וצריך להעלות האותיות לשרשם, ואם תעשה כן, אז בני גרשון, הם האותיות שנפלו ונתגרשו, גם הם יעלו לבית אבותם, הם אברהם שהוא מדת החסד והאהבה, ופחד יצחק שהוא מדת יראה, וישראל אשר בך אתפאר היא מדת התפארת, דהיינו כשלומד ומתפלל ביראה ואהבה ולפאר ליוצרו על שם כבוד מלכותו, אז מתעלים האותיות של למעלה אל האבות כנ״ל למשפחותם לדביקותם כמו (שמואל א ב׳, ל״ו) ספחיני נא וגו׳. אך איך עושים כל הנ״ל פירש לנו שלמה הע״ה (קהלת ט׳, י׳) כל אשר תמצא ידך לעשות, ר״ל כל דבר שתרצה לעשות רצון השם יתברך, בכחך עשה, צריך לעשות בכח דהיינו כשמשים כל כחו וחיותו בתוך האותיות התורה ותפלה בזה מעלה אותם לשרשם אל הבורא יתברך שמו:

And Adonai spoke to Moses, saying: “Lift up the head of the children of Gershon, them as well, by their fathers’ house [by their families] etc. (Num. 4:21-22). And we must understand what is meant by saying: it presents no problem with respect to mitzvot, since it makes sense to say that the explanation is that Moses should say to Israel; but here, [God’s instruction] is for Moses alone! And furthermore the Torah is eternal and relevant in every time, for otherwise it would be, God forbid, merely stories from past times; and if that were the case why would it be called “Torah” which connotes Instruction and Guidance [hora’at derekh], since it instructs [morah] and teaches us the way of God — but what Instruction and Guidance is here? But it is written, attach to Him (Deut. 11:22), which our Sages of Blessed Memory interpreted: “How is it possible to attach to Blessed God, when He is a Consuming Fire?” and it is written in the Holy Zohar, “A Fire which consumes all the fires in the world” (III:62a); and if so, how is it possible for Flesh and Blood to attach to such a God? Rather, [the verse means] attach to God’s attributes: just as He is merciful, so you should be merciful, etc. (cf. Rashi, loc. cit.). And we must understand: How does this answer his question? While it is true that a person could attach to God’s attributes, in the verse it says, attach to Him! But in truth the answer is that Blessed God gave us the Torah so a person would be able to attach to Blessed God; for how [else] would it be possible for a person who is bounded and limited to attach to Blessed God, who is without limit, since He has no beginning and no end? Therefore Blessed God gave us the Torah and contracted himself (as if it were possible) into our Holy Torah so that in his attaching to the Torah, it happens that he is attached to Blessed God who dwells within the Torah. And this is the statement of our Sages of Blessed Memory, “Attach to God’s attributes,” meaning to the Torah; for the Torah is interpreted through thirteen [methodological] attributes, such as “from one premise to another,” “from a similar phrase,” etc.,1 and these are precisely the thirteen attributes [of God], “merciful and compassionate” etc. So when a person attaches to the Torah he attaches to Blessed God who dwells within the Torah. And so according to this it would be very easy for a person to attach to Blessed God, meaning through his attaching to the letters of the Torah and Prayer which are the Capabilities of the Blessed Creator who dwells within them; but there are Foreign Thoughts which come and confuse him at the time when he is engaged in Torah and Prayer. So what can one do about this? One must ask the advice of the Torah, since the Torah gives us advice about this. For a person must understand the matter of the Foreign Thoughts: are they not Letters which have fallen? For no thought could exist without Letters, and the Foreign Thoughts are also Letters, but they have fallen because of his own actions. And therefore when he comes to attach to Blessed God, they also come so that he can elevate them. But a Foreign Thought does not come, God forbid, to confuse him, and he must elevate them to their Root. And this is what the Torah tells us in pleasant words: Lift up the head, which is to say that your should lift up and elevate א"ת, which are the twenty-two letters from aleph to tav; elevate them to the Head and the First who is the Blessed Creator. For all the words of the Torah and Prayer, they are all combinations of Letters: when you join together vav-yud-dalet-bet-resh it makes the word vayedaber; all the words are all combinations of Letters and one must elevate the Letters to their Roots. And if you do this then the children of Gershon, the Letters which fell and were banished [nitgarshu], they too will rise to their fathers’ house, they being Abraham who was the attribute of Mercy and Love; and the Fear of Isaac, who was the attribute of Reverence; and Israel, in whom I will be glorified (Isaiah 49:3) who was the attribute of Glory. That is, when a person leans and prays with Reverence and Love in order to Glorify his Creator by the Name of His Glorious Sovereignty, then the Letters go up there Above to the Fathers as has been explained. To their families, to their Attachments as in put me, please (1 Sam. 2:36). But how does one do all this? King Solomon, peace be upon him, explained it as Whatever your hand is capable of doing (Ecclesiastes 9:10) which is to say in whatever way you want to do Blessed God’s Will, do it with strength, you must do it with strength; meaning that when you put all your strength and your life-force into the Letters of the Torah and Prayer, through this you will elevate them to their Root, to the Blessed Creator.

Me'or Einayim, Nasso 1 · Sefaria Community Translation

במסכת סוטה אמר רבי יצחק דבר זה מסורת בידינו מאבותינו מרגלים ע״ש מעשיהם נקראים וכו׳. סתור שסתר מעשיו של הקב״ה, מיכאל שעשה שונאו של הקב״ה כביכול, א״ר יוחנן אף אנו נאמר נתבי שהחביא דבריו של הקב״ה, ופסי שפסע על מדותיו של הקב״ה. להבין זה נקדים מה שפירש רש״י שלח לך לדעתך אני איני מצוה לך אתה אם תרצה שלח. דנודע מה שפירש בזוהר כל הפרשה של מרגלים בדרך המושכלות בחי׳ ארץ העליונה יעו״ש, כי באמת הפשוט והפנימיות הן בדרך א׳, כי ידוע שארץ ישראל הוא החומר והכלי של עולם הבא, שעל ידה הוא דרך מבוא לעולם הבא היותר נקל מן העובד בחוץ לארץ, כמאמרם ז״ל כל הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו אלוה וכל הדר בחוץ לארץ וכו׳, כי ישראל שבחוץ לארץ עובדי ע״ז בטהרה הם, כל השפעתם צריך לירד אצלם על ידי השר של מדינה ההיא, כי אף שהן מבקשים מהבורא ב״ה, מכל מקום אחר שיסכים הוא יתברך להשפיע השפע ההיא, עוברת דרך השר שהן שוכנין במדינתו, וזהו עובדי ע״ז כביכול אף שהוא בטהרה והבן כמ״ש בכתבי האר״י ז״ל, ונמצא שעבודה השלימה לזכות לארץ העליונה ארץ החיים פנימים בחי׳ ארץ ישראל הוא הדרך הנקל בארץ ישראל. לכן מן הפשוט תבין במושכלות גם כן עד״ז כי הקשו הקדמונים ומכללם הרמב״ם ז״ל, שכיון שהכל צפוי וגלוי לו יתברך שהו מביט סוף דבר מראשיתו,ואם כן בשעת יצירת האדם מביט מה שיהיה צדיק או רשע וידיעתו בוודאי לא ישונה ואם כן איך הרשות נתונה לאדם להיות לו בחירה לטוב ורע מאחר שגזרה כבר ידיעתו יתברך איך יהיה ולא ישונה אך הענין הוא דנודע מהות הבחירה של טוב ורע הוא מצד שבירת הכלים שהיה הוא יתברך בונה עולמות ומחריבן, שהוא סוד שבירת הכלים שהן העולמות הנז׳, ועל ידי זה נפלו מן המדות העליונות הקדושות בשבירה, שנעשה תערובות טוב ורע ועל ידי זה נעשה בחירה לבחור אחד משני דרכים שירצה, בכדי שיהא שכר ועונש, כי בלא זה לא היה תענוג לו יתברך מן עבודת התחתונים בני ישראל, כי כל עיקר תענוג הבורא יתברך שמו ובריאותו העולמות, הוא בשביל ישראל שיתענג על ידי עבודתם שיעבדו אותו אף שהן קרוצי חומר בתערובות טוב ורע, אבל אם לא היה הרע, לא היה להם שום התעלות על המלאכים וכל צבא מעלה העובדין אותו, מאחר שאין ביניהם רע כלל. ונודע כי הסיבה המביא להבחירה לבחור דרך א׳ מטוב ורע הוא על ידי הדעת, כי אם אין דעת הבדלה מנין כמו שמצינו בגמרא מפני מה תקנו הבדלה בחונן הדעת וכו׳, ועל ידי הדעת בוחר כל א׳ לפי דעתו כמו שמטהו הדעת שלו, לא׳ מן הקצוות או להיות מצוע בדרך הממוצע בתערובות טוב ורע, ואם כן הדעת הוא עיקר הבחירה מאחר ששרשה ממנו. ונודע שהדעת הוא אחד ממדותיו של הקב״ה שיש לו שורש למעלה בדעת העליון, אך כל אחד לפי מה שהוא אדם כך אצלו הדעת שלו, ויש א׳ שהדעת שלו גם כן בשבירה וצריך להתאמץ לעלות מן הדעת לשורשו של הדעת דעת העליון, שהוא (דברי הימים א כ״ח, ט׳) דע את את אלהי אביך ועבדהו, כדי לזכות לדעת גדול שהוא בחי׳ משה כנודע. וכמו כן בכל המדות שהן בשבירה, יראה על השורש מאין שרשו, ויגביה גם כן לשרשו לעשות אחדות אחד, כגון אם יבא לו איזה אהבה רעה יחשוב הלא זה נפלא מעולם האהבה הקדוש, ועל ידי זה יעבוד ה׳ באהבה בהתעוררות המדה בקרבו ויתחיל לאהוב אהבה חזקה אותו יתברך, וע״כ נופל הרע, והטוב נברר בשרשו בעולם האהבה. כמו שאמר הבעש״ט נבג״ע על פסוק (ויקרא כ׳, י״ז) ואיש אשר יקח את אחותו חסד הוא וגו׳, כי זה האהבה של העריות, חסד הוא, מעולם החסד שהוא עולם האהבה האלהות היא נטולה, וצריך אתה לברור מן הרע ולקשרה אל השורש כנ״ל, ואל למשוך אחר הרע שבתוכו וכן בכל המדות גם כן עיקר העבודות הוא כך, שעל זה מצפה משיח צדקינו שנבא לזו המדריגה לברר ניצוצות הנ״ל, שזהו סוד הבירור לברר הטוב מן הרע שמלובש בו על ידי השבירה, וכל זה א״א כי אם על ידי הדעת שאז יודע ליתן לעצמו עצה ותשועה לברורין הנ״ל, וכל זה מבואר אצלנו כבר במקום אחר. ואם כן ידיעת הבורא ב״ה הוא בחי׳ דעת, שמשם גם כן הוא השתלשלות הדעת לכל בר ישראל, ונמצא כי הדעת הוא הבחירה, ונמצא אין מקום לקושיא הנ״ל, כי באמת הבחירה אינו בהיפך מידיעתו של הבורא ב״ה וב״ש שהוא ממש שורש הבחירה, וידיעתו של הבורא יתברך הוא בחי׳ בחירה שהיא גם כן על ידי ידיעתו יתברך ששוכן בהאדם, ועל ידי הוא הבחירה לבחור טוב מרע ולעשות הבדלה במדות הנפולות לברר מהן הטוב ולהביאו לשורש כאמור כי באמת מצדו יתברך לא יבצר כי הנותן הדעת שבו יברר האדם המדות אך מצד האדם הוא המניעה שנמשך אחר הרע שמעורב בו ואם כן אין שינוי בידיעתו יתברך ח״ו רק שיש אדם שאינו פועל בהדעת כלום מחמת שנופל ח״ו לצד הרע והבן. זה הכלל העולה כי כך גם כן גזרה ידיעתו יתברך שעל ידי הדעת העליון אם יאחז בו וירצה לפעול בו יפעול בודאי לברר המדות כאמור והוא ממש בחינת הבחירה. וזהו שרצו ישראל השיג הדעת הגדול במושכלות בחי׳ ארץ ישראל העליונה, לתור את הארץ העליונה עם כל מדותיהן וכחותיהן הפנימים, ולהשיג בחי׳ משה שהוא הדעת הגדול, לידע מוצאות ומובאות איזה דרך ילכו לארץ העליונה, שהוא ע״ד האמור שבכל הדברים ישיגו לברר הפנימית ולהביאן לשרשן למדות עליונות. אך יש אותן שנכשלים בזה מחמת שאין להם היראה מקודם ובאין לידי כפירה ח״ו, שאומרים שא״א לבירור כנ״ל, כי הרע הוא ממש רע וא״א להוציא ולהריק בחי׳ כלים הנ״ל מהטוב, כמו הרשעים הגמורים ר״ל, לכן צריך לזה מקודם אמונה ויראה ממנו יתברך, וקבלת ידיעת בית רבו לידע איזה דרך ישכון אור. וזהו שלח לך לדעתך, ר״ל בכדי להשיג בחינת דעתך שהוא בחי׳ משה, בודאי שלח לך כל כחותיך הפנימי ושכלך להשיג במושכלות כאמור, וזהו וכי אדם בורר חלק רע לעצמו, כי על ידי שבא לבחי׳ שנקרא לדעתך בודאי שבורר הטוב ודוחה הרע והבן. אך איני מצוה לך, ר״ל שאגזור שיהיה דוקא כך שלא ישונה, רק אם תרצה שלח, לפי שזה הוא שהנחתי לאדם בבחירה, כמו שנאמר (דברים ל׳, ט״ו) ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב גו׳, ואם היתה הגזירה שיהיה כפי רצון האל יתברך לא היתה נחשב לבחירה,כי באמת אם היה חפץ הבורא יתברך, היה מצוה שיהיה דוקא כך כולו טוב ולא היה שום בחי׳ רע בעולם, כי בחי׳ צווי זה הוא אלו רצה הבורא יתברך היה האדם מוכרח לעשות טוב, והיה זה בחי׳ צווי שצוה וגזר האל שיהיה דוקא ההכרח לעשות טוב, באופן שלא יהיה בחירה, אך שהוא יתברך לא רצה לצוות ולגזור שיה דוקא כך שיהיה עשיית הטוב הכרחי, לכן הניח זה לבחירה שאם יחפוץ לעשות רע יעשה, כמ״ש פותחין לו, ואינו מוכרח דוקא להטיב, אף שצוה יתברך ובחרת בחיים, מכל מקום אין זה בחי׳ צווי ממש האמור, שאנו אומרים בו שהוא נתינת עצה, ולא גזירה הכרחית שלא יהיה לאדם ברירה אחרת, ובחי׳ צווי זה לא צוה הבורא יתברך שיהא בחי׳ צווי הכרחי, רק שהניח זה בבחירה שאם לא ירצה לשמוע אל עצתו יוכל לעשות ההיפך, וזהו אם תרצה שלח. וזהו סתור שסתר מעשיו של הקב״ה, כי אותן האומרים שבלתי אפשרי להוציא טוב מרע כאמור, אם כן סותר מעשיו של הקב״ה שנעשה העולם מעורב טוב ורע, ונתן הבחירה בכדי שיהיו בונין הסתירה שהיא בשבירה, שלכך נקראו תלמידי חכמים בונים כמאמר וכל בניך אל תיקרי בניך אלא בוניך וכו׳, והן סותרין שנאמר ח״ו בבחי׳ סתירה. וכן נמי מ״ש שעשה שונאו של הקב״ה מך, הוא גם כן על דרך זה ח״ו שאוצרות מלכו של עולם הן נפולין ואינו מגביהן וכו׳. נחבי שהחביא דבריו של הקב״ה שהחביאן בסתר המדריגה ח״ו שישארו שם ח״ו. ופסי שפסע על מדותיו של הקב״ה שפוסע ח״ו על דברים העומדים ברומו של עולם שרשן והוא פוסע ח״ו על המדות הנפולין ואינו מגביהן. וזהו אפילו בעל הבית אינו יכול להוציא כליו משם ח״ו, שהרשעים אומרים שאין צורך ויכולת להוציא ולהריק בחי׳ כלים שבשבירה והבן. אך האמת הוא שצריך האדם ליתן עיניו ולבו וכל שכלו לעשות כנ״ל, כי זהו כל עיקר מגמתינו ועבודתינו לברר הטוב ולהביאו לשורש העליון ולקשרו בו יתברך שמו ויתעלה זכרו אמן נצח סלה ועד:

In Tractate Sotah, Rabbi Yitzchak said: “This matter is a tradition in our hands from our ancestors: the spies are called by the name of their actions…” For example: Setur, …

Me'or Einayim, Sh'lach 1 · ChatGPT · excerpt; the full text is on Sefaria

וידבר ה׳ אל משה לאמר פנחס בן אלעזר וגו׳ הנני נותן לו את בריתי שלום ודרשו רז״ל בש״ס לא נתכהן פנחס עד שהרגו לזמרי. להבין לשון לאמר שהוא לישראל כי האמירה לפנחס נאמר בכתוב מפורש לכן אמור לו הנני נותן לו וגו׳ ומהו האמירה לישראל גם להבין לשון השיב ולא אמר הסיר את חמתי וגו׳:

And the LORD spoke to Moses, saying, “Pinhas the son of Eleazar… [has settled my wrath…] Behold, I give to him my covenant of peace” (Num. 25:10-12), and the Sages of Blessed Memory, in the Talmud (Zevachim 101b) interpreted that Pinhas only became a priest after he had killed Zimri. We must understand the phrasing of saying, which must be to Israel since the statement to Pinhas is stated explicitly in the verse, Therefore say (to him), ‘Behold, I give to him’ etc. – but what was the statement to Israel? We must also understand the phrasing of settled rather than saying “removed” my wrath etc.

Me'or Einayim, Pinchas 1 · Sefaria Community Translation

במדרש תנחומא אלה הדברים וגו׳ אמרו ישראל למשה אתמול אמרת לא איש דברים אנכי ועכשיו אתה מדבר כ״כ אר״י כשאתה כבד פה שנה את התורה והתרפא כמו שמשה למד את התורה במדבר עד כאן לשון המדרש. ונקדים פסוק (דברים ב׳, ג׳) רב לכם סוב את ההר הזה פנו לכם צפונה ופירש״י סובו לכם לרוח מזרחית מן הדרום לצפון פניכם לצפון כו׳ להבין הענין אפשר לומר דנודע סוד יציאת מצרים הוא שהדעת היה בגלות ובקטנות שלא ידעו הדעת השלם לעבוד השם יתברך בתענוג ובמוחין גדולין כמ״ש (דברי הימים א׳ כ״ח, ט׳) דע את אלהי אביך כנודע שדעת הוא לשון יחוד ותענוג כמ״ש וידע אדם ובגלות מצרים היה דעת שלהם בקטנות מאוד שהוא בחי׳ מיצר ים שהדעת שנמשך מדעת החכמה היה במצר וקטנות שלא היה אצלם הדעת הגדול וביציאת מצרים שיצאו מן מיצר ים שנתגדל ונתרבה הדעת את ה׳ כמ״ש (שמות ב׳, כ״ה) וידע אלהים שנתרומם דעת אלהים וכמ״ש ותרבי ותגדלי שבאו ונתרבו ונתגדלו במוחין ודעת גדול לעבוד הבורא ב״ה בתענוג הזך והזוהר שהוא שמחה של מצוה ועבודה וכמ״ש ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל שעבודה שלהן על ידי שנתרבה הדעת ויצאו מן הקטנות היתה בשמחה. כמ״ש (תהלים ק׳, ב׳) עבדו את ה׳ בשמחה ומצינו מקרא אחר שכתוב (שם ב׳, י״א) עבדו את ה׳ ביראה והאמת הוא כמו שדרשו בש״ס עבדו את ה׳ ביראה וגילו ברעדה במקום גילה שם תהא רעדה ולהבין דברי הש״ס:

In the Midrash Tanchuma, on the verse "These are the words…", the Israelites said to Moses: "Yesterday you said, 'I am not a man of words,' and now you speak so much?!" Rabbi Yitzchak said: "When you are heavy of mouth, review the Torah and be healed"—just as Moses learned the Torah in the wilderness. End of the quote of language of the Midrash. And we preface with the verse (Deuteronomy 2:3): "You have circled this mountain long enough; turn yourselves northward." And Rashi explained: "Circle yourselves eastward—from the south to the north—your faces to the north…" To understand the matter, we may say as follows: It is known that the secret of the Exodus from Egypt is that Da'at (knowledge/awareness) was in exile and in smallness—they did not know the complete Da’at to serve the Blessed God with delight and with great intellect, as it is written (I Chronicles 28:9), "Know the God of your father…" It is known that Da’at is a term of Yichud (union) and Taanug (pleasure), as it is written, "And Adam knew..." In the Egyptian exile, their Da’at was extremely diminished, which is the concept of "Meitzar Yam" (narrowness of the sea)—that the Da’at which flows from the Da’at of Chokhmah (wisdom) was constricted and small; they did not possess the great Da’at. And through the Exodus, where they went out of the Meitzar Yam, the Da’at became great and increased—the knowledge of God, as it says (Exodus 2:25), "And God knew"—meaning the Da’at of God was elevated. And as it says, "You grew and became great," they came into expanded intellect and great Da’at to serve the Creator with pure and luminous delight, which is the joy of mitzvah and service. As it is said: "A maidservant saw at the sea what Ezekiel did not see"—because their service, once the Da’at was increased and they left the smallness, was with joy. As it says (Psalms 100:2): "Serve God with joy." And we also find another verse that says (Psalms 2:11): "Serve God with fear." The truth is, as the Sages expounded in the Talmud: "Serve God with fear, and rejoice with trembling"—in the place of joy, there should be trembling. To understand the words of the Talmud:

Me'or Einayim, Devarim 1 · Sefaria Community Translation

ואתחנן אל ה׳ בעת ההיא לאמר ה׳ אלהים אתה החילות להראות את עבדך את גדלך ואת ידך החזקה וגו׳ להבין הענין על פי דרכינו נקדים פסוקי ההפטורה (ישעיה מ׳, א׳-ב׳) נחמו נחמו עמי יאמר אלהיכם דברו על לב ירושלים וקראו אליה כי מלאה צבאה כי נרצה עונה כי לקחה מיד ה׳ כפליים בכל חטאתיה וגו׳:

"And I entreated the Lord at that time, saying: O Lord God, You have begun to show Your servant Your greatness and Your mighty hand…" To understand the matter according to our way [of interpretation], let us first preface with the verses from the haftarah (Isaiah 40:1–2): “Comfort, comfort My people,” says your God. “Speak to the heart of Jerusalem and call to her, for her warfare is full, for her iniquity has been appeased, for she has received from the hand of the Lord double for all her sins…”

Me'or Einayim, Vaetchanan 1 · Sefaria Community Translation

כי תבנה בית חדש ועשית מעקה לגגיך גו׳ הנה איתא בגמרא דגיטין שלח ליה למר עוקבא בני אדם הקמים וכו׳ שרטט וכתב ליה דום לה׳ והתחולל לו והוא יפיל אותן חללים כו׳. הענין הוא כי מה שלפעמים מצערים בני אדם לאחד שהוא מחמת הדינים שיש עליו למעלה ומתלבשים בבני אדם למטה לצער אותו כאמור על פסוק (תהלים קי״ח, ז׳) ה׳ לי בעוזרי ואני אראה בשונאי פי׳ כי הוא לעזר מה שמתלבשים הדינים למטה בבני אדם כי מזה יוכל לאות מה שלמעלה גם כן כך רצה לומר ואני אראה למעלה בשונאי פי׳ על ידי שונאים שלמטה והתקנה לזה להעלות את עצמו לבחי׳ עולם המחשבה ששם אין דינים כמ״ש (שם ה׳, ה׳) לא יגורך רע והיינו על ידי ששותק ומקבל את הבא עליו יחיל ודומם ומעלה את מחשבתו כמ״ש דום (שם ל״ז, ז׳) דום לה׳ וגו׳ פי׳ שיעלה את הדומיה דהיינו המחשבה לה׳ ואז יפלו חללים פי׳ הדינים טפלים על ידי דביקות מחשבתו לה׳ וכמו שהגג הוא עיקר הבית כך המחשבה העיקר באדם וסוככת עליו כי על ידי המחשבה נשמר האדם ויודע להתיישב את עצמו כנודע לכך נקרא המחשבה בשם גג.

When you build a new house, you shall make a parapet for your roof etc. (Deut. 22:8). Now, it is stated in the Talmud of [Tractate] Gittin (7a): “He sent to Mar Ookva, ‘People are attacking...’ he drew lines and wrote to him, ‘Be still before the LORD and he will cast them down before you like so many corpses.’” The meaning is that when people sometimes afflict a certain person, it is because of the judgments against him Above; and [the judgments] clothe themselves in people Below to afflict him as is said about the verse, The LORD is on my side as my helper; I shall see through those who hate me (Ps. 118:7). The explanation: the fact that the judgments clothe themselves Below in people is helpful, since through this he can see what is also the case Above; which is to say, I shall see Above through those who hate me, meaning through the haters below. And the correction for this is to raise himself to the aspect of the world of Thought. For there [in the world of Thought] are no judgments, as is written, evil may not dwell with you (Ps. 5:5). And that means that through his remaining silent and accepting what comes to him, waiting quietly (Lam. 3:26) and elevating his thoughts as is written, Be still before the LORD etc. The explanation is that a person should elevate the silence, meaning the thought, to the LORD; and then they will fall like corpses, meaning the judgments will fall through the attachment of his thoughts to the LORD. And just as the roof is the essence of the house, similarly Thought is the essence of a person and shelters over him. For through Thought a person is preserved and knows how to settle himself as is known; and therefore Thought is called a “roof.”

Me'or Einayim, Ki Teitzei 1 · Sefaria Community Translation

דנודע ממה שמבואר אצלנו במקום אחר שיש ששים רבוא אותיות לתורה וכל איש ישראל שורש נשמתו יש לה אחיזה באותיות התורה שיש לו אות אחת שנגד בחינתו בהתורה ואם יפסיק ח״ו את עצמו מן התורה אזי חסר אות אחת מן התורה וצריך לתקן הקלקול לעשות תורה שלימה ונודע כי כל התורה באותיותיה כל הששים רבוא כלולין בתחלה ועד סוף כי כל אות ואות כלול מכל התורה לכך אם חסר מן התורה אפילו אות א׳ פסולה לטעם זה כי כל אות א׳ כלול מכל התורה. למשל בקומת אדם הגשמי אם יארע לו כאב ח״ו באחד מאבריו מרגישים כל האברים מחמת כללותיהם ואחדותן אחד בחבירו כמו כן באלף אלפי הבדלות בקומה רוחניות שהיא התורה מחמת אחדותן שהוא אחדות א׳ כל אות ממנה כלול מכולה ומי שאוחז באחת אוחז בכולה ואם לאו ח״ו מקלקל בכולה וצריך לתקן על ידי הדבור והלב שהוא חרטה, מלשון חרט אנוש, לשוב בתשובה להשיב האות שנגד בחי׳ נשמתו הכלול מכל התורה למקומו. ועל שם כך נקראים החכמים סופרים, ע״י שסופרים אותיות התורה לבל יחסר ממנה אפילו אות אחת שמשם שורש חיותן בכדי שתהא קיימת בשלימותה כאמור מאחר שהיא כללות כאמור וע״ש זה אמרו בגמ׳ שסופרין האותיות שיהיו קיימים כאמור ובזה הן מקושרים בהתורה ובבורא ב״ה כי אורייתא וקב״ה חד מאחר שאין מופסקים ח״ו משורשם שהוא התורה. וכ״ז על ידי שקיבל משה התורה ונתנה לישראל ולימד אותם דעת זה האיך שיהיו מקושרים בהתורה ולכן נקרא ספרא רבא דישראל שכל עיקר דעת זה יצא על ידו והוא לימד דעת והשכל את כל ישראל שיהיו בבחינת סופרים כאמור ונמצא שהוא ראוי לקרותו בשם ספרא רבא דישראל על ידי שממנו יצא דעת זה. וכמאמרינו על מ״ש במשנה דאבות במעשה דרבי יוסי שפגע בו אדם אחד ונתן לו שלום וכו׳ אמר לי רבי מאיזה מקום אתה. אמרתי לו מעיר גדולה של חכמים ושל סופרים אני. דהכונה הוא שאמר לו האדם אמור לי מאיזה מדריגה אתה באיזה בחי׳ אתה עובד את ה׳ ואמר לו מעיר וכו׳ ושל סופרים כו׳ שהוא בחי׳ האמור לעיל ואמר לו רצונך שתדור עמנו במקומינו להשפיל עצמך למדרגתינו להעלותינו גם כן לזו המדריגה האמור ואני אתן לך אלף אלפים דינרי זהב שאספיק לך כל צורכך בכסף וזהב והשיב לו אם אתה וכו׳ איני דר אלא במקום תורה כנ״ל שהיא בחי׳ סופרים הנ״ל שהוא מקום תורה שלא להפסיק את עצמו ח״ו מן אותיות התורה שיהיה הכללות שלימה כי הצדיקים כל חללי דעלמא הוא אצלם כמאמרינו על מ״ש כל העולם ניזון בשביל חנינא בני וחנינא בני די לו וכו׳ הכונה הוא כי לכך העולם ניזון בזכותו ממש מחמת שהוא במדריגה שדי לו בקב חרובים מערב שבת לע״ש שיש לו מדת הסתפקות והוא בחינת צדיק יסוד עולם שמעבר השפע לכל העולם על ידי והוא מייחד שמים וארץ כאמור אצלנו במקום אחר והוא דר במקום תורה והבן:

3. As I explained elsewhere, there are 600,000 letters in Torah. Every Jew has a soul-root connected in one of the letters, each letter corresponding to the unique quality of his soul. Accordingly, should he dicsonnect himself from Torah, God forbid, then one letter would be lacking from the Torah [thus making the entire Torah deficient]. That person would need to fix the difficiency in order to make it a whole Torah.

Me'or Einayim, Vayeilech 3 · Sefaria Community Translation