The Nineteen Letters

האדום, — מה הוא האדם בעולם המלא כבוד ה'? בין המוני המונים יצורי שדי? בתוך מקהלת (קאהר) עבדי ה'? לו גם החרישה תורתנו ממנו, האם לא יגיד לך מראה פני הבריאה כלה, האם לא מבשרך תחזה, האם לא כל עצמותיך תאמרנה, כי גם האדם יציר שדי, עבד ה' הנהו!־ כל אברי וחלקי גופך יענו ויאמרו, כי מיד ה' נעשו, הוא כוננם אף יצרם, מידו הכה למו; - רוחך — עולם הכחות, הכל כאשר לכל יציר עליון, עצמותך — זיק אלוה, הבלתי נראה כמוהו, פועל ועושה בעולם הקטן, עולם ה', אשר לו הרוח, הגו והכח ולהשתמש בהם בתבל הארצי, לרכוש אותה לו בתור אמצעי לתועלתו, והוא בעצמו חלק אלוה ממעל. - הכר והוקיר את ערכך בתור יציר שדי, ובהתבוננך על מראה השמים והארץ, על מראה מקהלת עבדי ה' תקרא ברגשי קדש, כי שם תעודתך הנכבד הוא "עבד ה'!" אם הכל, כקטן כגדול, כח ה' שלוח ממעל, חמוש באמצעים הדרושים, במקום הראוי ובחוג קבוע לפעול ולעשות על פי חוקי ה', - לקחת רק למען תת — האם יוכל האדם לבדו להיות נבדל ויוצא מחוג החיים הזה? האם נולד האדם רק לקחת - להתענג או להתענות — מבלי לפעול? מבלי למלאות חלל איזה מקום? רק לבלוע אל קרבו ולהתם את הכל? הכל, התבל ועבדי ה' אשר בה, והאדם יעבוד רק את עצמו? את עצמו? לא! הכרת עצמותך תגיד לך, והתורה אומרת "בצלם אלקים עשה את האדם!" בצלם אלקים יהיה האדם! יותר מכלם ובעד כלם. רק על ידי מפעליך תכיר את ה' באהבה ובצדק; ורק לפעול בצדק ואהבה הנך קרוא הלום; לא רק להתענג ולסבול, — הכל, כל אשר לך: רוח, גוף, אנשים, נכסים, ברואים וכל כשרון וכל כח, המה האמצעים לפעול ולעבוד "לעבדה ולשמרה!" אך אהבה אך צדק! לא לך נתנה הארץ למנה, רק הנך נתון אל האדמה לעבדה ולהוקירה כאדמת קדש, תבל ה', וכל אחד מיצוריה כיציר שדי, כאחיך, לאהוב ולכבד אותו ולהביאו לתכליתו ומטרתו לפי רצון ה', — למטרה הזאת תשיג רוחך תמונת כל יציר נברא. מיתרי לבבך יתרגשו ויתפעלו בקרבך לקול זעקת שבר בין יצורי הבריאה ולקול מצהלות היצור בשמחתו; — לזאת, תשמח בציץ ופרח ותאבל עם שושנה נובלת. — תחת החוק הכללי, ועלת העלות אשר כל הכחות בלי הכרה ורצון מחויבים להכנע תחתיו, עליך להכנע גם אתה תחתיו, אך "בדעת ובבחירה חפשית." — "בדעת ובבחירה חפשית!" זה הוא שם תעודת האדם הנכבדה, זה הוא יתרון האדם.— כל הכחות עומדים ומשרתים לפני כס יה מצב תעודתם ופניהם מכוסים, מבלי יראו ויבינו מטרת מלאכותם, אבל ירגישו ויחושו הכח והעצמה לפעול ולעבוד, אף יפעלו כפי תעודתם! ואתה בן־אדם! פניך גלויים במחצה, כמעט במחצה גלוי וידוע לך מצבך. אתה תוכל להשיג את עצמותך, כי הנך יציר שדי, תוכל להתקדש בתור עבד ה',— תוכל להשיג ולהבין את שליחותך, גם כרה לך אזן לשמוע ולהבין כל זאת;— הנך רואה את עצמך מוכתר ומוקף מעבדי ה' פועלים ועובדים, תרגיש ותחוש בקרבך הכח לפעול ולעשות, ואיככה לא תאבה לפצוח ברנה בקרב מקהלת עבדי ה' ולקרוא בכה: "נעשה ונשמע!" חפץ אני לפעול ולעשות, ובעשותי להבין ולהשכיל את רעיון המלאכות והתעודה!" וכל אלה בדעת ובבחירה חפשית, לכן הנך העבד הראשון, הבכור במקהלת עבדי ה'!

Man — what is he in this God-filled world? What is his place in this throng of creatures of God, this choir of servants of the Lord? Though the Torah were silent, would not the contemplation of creation, would not your own breast tell you? Man, is he not also a creature of God? Should he not also be a servant of God? Every fiber of your body is a creation from the hand of God, formed by Him, arranged by Him, endowed by Him with power. Your spirit, that world of powers, is the creation of God from beginning to end. The divine spark, your personality, which, invisible as Deity, weaves and works in this microcosm, and under whose control stand intellect and body and the power to use the entire realm of nature for its purpose, this mysterious spritual force in you is itself emanation of Deity. Learn to deem yourself holy as creature of God and, while contemplating heaven and earth and the great chorus of servants of the Lord, consecrate yourself to your mission, and proclaim yourself with mingled solemnity and joy, "servant of God!" Since all things, the smallest and the greatest, are God's chosen messengers, to work, each in its place, and with its measure of power, according to the law of the Most High, taking only that it may give again, should man alone be excluded from this circle of blessed activity? Can he be born only to take? — to revel in lavish plenty or to starve in misery, but not to work? — not to fill any place, nor fulfill any purpose, but to let all end in himself? The world and all which is therein serves God; is it conceivable that man alone should only serve himself? No! Your consciousness pronounces you as does the Torah, צלם אלהים "an image of God." That is what man should be. Only when working out some end canst thou know God in love and righteousness; to work out ends of righteousness and love art thou called; not merely to enjoy or suffer. All which thou possessest, spirit, body, human beings, wealth, every ability and every power, they are means of activity; לעבדה ולשמרה to promote and preserve the world were they given — love and righteousness. Not thine is the earth, but thou belongest to the earth, to respect it as Divine soil and to deem every one of its creatures a creature of God, thy fellow-being; to respect and love it as such, and as such to endeavor to bring it nearer to its goal, according to the will of God. For this reason every being impresses upon thy spirit an image of itself; for this reason thy heart-strings pulsate sympathetically with every cry of distress heard anywhere in creation, or with every tone of joy which issues anywhere from a gladsome being; therefore thou rejoicest when the flower blooms and sorrowest when it fades. The law to which all powers submit unconsciously and involuntarily, to it shall thou also subordinate thyself, but consciously and of thy own free will. "Knowledge and freedom,'" these words indicate at once the sublime mission and the lofty privilege of man. All forces stand as servitors around the throne of God, their capacity is hidden from themselves and covered are their countenances, so that they can not see the reason of their mission, but they feel within them winged power to act, and act in accordance with their purpose. Thou, O man, thy countenance is half uncovered, thy capacity is half revealed, thou canst comprehend thyself as creature of God — canst at least faintly appreciate the notion of the mission which He breathed into thy ear; canst thou see thyself encompassed round about by God's active servants, canst thou feel in thyself power to act and wilt thou not joyously join in the cry of the great chorus of servants, נעשה ונשמע "we will do and therefore hearken? We will obey, and fulfilling strive to comprehend the import of the command!" Consciously and freely! Therefore thou shalt be first and highest servitor in the company of servants!

Nineteen Letters 4:1 · Bernard Drachman translation, 1899

הדור החדש, אשר עליו היה להכיר ולדעת ולהתבונן בחרדת קדש, כי ה' הוא אדון שופט ומושיע, שכח עוד מעט את הלמוד הזה. — על האדמה אשר נתנה לו למנה מחדש, חפץ האדם להתנשא בגאותו עוד הפעם לאדון ומושל עליה. בכחו אשר הכניע בו את הטבע, האמין כי גם מבלעדי ה' יוכל לכונן את קיומו; — מני אז תחל תולדות בני אדם (געשיכטע). ה' לא רצה עוד להכות את כל חי ולמחות את האדם מעל פני האדמה, רק לגדלו ולחנכו ללמד את כל משפחות האדם דעת אלקים ודעת עצמו, ע"י הנסיון (ערפאהרונג). - אל מדרגת משחתי הדור הרע, אשר בגללו הביא ה' מבול על הארץ, לא יגיעו עוד לעולם כל משפחות האדם יחד, יען ה' גזר אומר כי בני האדם יהיו מפוזרים ומפורדים בתבל, ורק לאט יתפשט האדם על פני הארץ ולא יהיה משפחה אחת, רק משפחות האדמה, כי אז בהשחת האחת בקצה הארץ האחד, לא תגע במהרה לרעה ברעותה הטובה ממנה בקצהו השני, ולא תשחית את כללות האדם. — מפוזר ומפורד יהיה, למען יחדש האדם כנשר נעוריו ע"י עצמו, ושבט האנשים אשר נחלש ממרוצתו אחרי דמיוני ותעתועי האדם והנהו בכל רע, יפנה מקום לשבט החזק ממנו ואשר כחו חדש עמדו.

The new generation, which should have learned to recognize God in holy awe as Judge, Master, and Savior, forgot soon this lesson. In its pride it desires to establish itself as master upon the earth, just presented to it as a Divine gift. Because of the power with which it rules over nature, it believes that it can dispense with God in establishing and maintaining its new life. Thus begins history. God no longer wills the destruction of humanity, but its education. By experience He desires to train mankind to the knowledge of themselves and of Him. Humanity must not sink again to the deep degradation of the perished generation. Men must be dispersed, lest the human species slowly spreading over the earth form but a single family, and the corruption of one part be quickly communicated to the whole. They must be dispersed in order that mankind may rejuvenate itself from its own midst, and when one race has gone through all the stages of the sinful illusions which weaken and corrupt mankind, and is enervated, exhausted, and unfit for the Divine purpose, it shall yield its place to a stronger and hardier race, which shall begin a fresher, purer life.

Nineteen Letters 6:1 · Bernard Drachman translation, 1899

מתחלת הכתוב חזון הנביא ישעיהו, אשר הבאתי במכתבי העבר, הראית לדעת את המצב הנאמן הנועד לעם ישראל בהתפתחות העמים, גם לא שגית, בנימין אהובי.

From the beginning of the passage of Isaiah you have comprehended the place which Israel should occupy in the series of development of the nations, and have not erred, dear Benjamin.

Nineteen Letters 7:1 · Bernard Drachman translation, 1899

אל התכלית הנעלה הזאת בתחלת התולדה, נבחר איש אחד לאב העם הזה — אברהם, גם בחייו הפרטים היה הוא חותם תכנית העם, אשר מחלציו יצא והקורות אותו. — ה' המיוחד, אשר בין המון תעתועי האלילים של הקנין וההנאה הכירו לדעת, אל שדי זה, קרא את אב המון גוים אליו, — ולמען אהבתו, עזב אברהם את ארצו, את מולדתו, משפחתו, בית אביו וכל דבר היקר ואהוב בעיני האדם — וילך אחריו. ממנו קבל את התעודה, להיות אב לעם אשר עליו נאמר: "ונברכו בו כל גויי הארץ וגו' ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט"; בדרכו זה הלך אברהם ויוציא לפועל את אהבתו לה' המיוחד באהבתו לבניו, להאנשים כאחים לו, ויכלכל ויציל ויורה, בכל מקום אשר היה לאל ידו, ויתפלל בעדם אל ה', שופט כל הארץ. — והוא, אל שדי, אשר למענו עזב אברהם את הכל והלך אחריו אל ארץ נכריה, הוא היה למגן ומחסה בעדו על כל מסעיו, ויברכהו, כי כל הטוב והברכה יקבל רק מידו, למען השתמש במו רק לאשר העולם.

In Abraham there was chosen as progenitor of this people a man who, in his individual life, already realized the ideal of the people that was to be. The All-One, whom he alone worshipped amidst the multitude of idolatrous seekers after wealth and lust, the All-One called and loving Him alone, Abraham cast from him his native land, his family, his parental dwelling, and all which man loves and cherishes, and followed Him who called him; he accepted the mission to become progenitor of a people from which "blessing should come to all the peoples of the earth which would keep the way of the Lord, to do righteousness and judgment," and followed Him; he carried out the ideal of this love to the All-One in his love to his children, to his fellow beings; he cared for them, saved them, instructed them, whenever and wherever he could, and prayed for them to the Judge of all. And He, for whom he left all, and whose call he had followed into a strange land, He protected him upon his wanderings, and blessed him, so that he needed to derive safety and blessing only from His hands, and used them only for the salvation of the world.

Nineteen Letters 8:1 · Bernard Drachman translation, 1899

תכנית הרעיון הזה, למלאות את תעודתו בעתותי האשר וההצלחה ארכה רק זמן מצער. הרועה הנאמן לעדתו, משה רבנו, אדון הנביאים, נבא גם הגיד לעמו, את אשר יקרהו בימים יוצרו, כי על אדמת ה' ישכחו את צור מחוללם, וכי ע"י הבלי הגוים ושפע הברכה, לבם יהיה נפתה ללכת אחרי תעתועי הקנין וההנאה ויאחזו בם וישכחו את תעודתם הרוממה; — ותבוא ותגיע העת אשר הנביא התאונן מרה: "מספר עריך היו אלהיך יהודה!" לכן נלקחו ממנו בחזקת היד שפע הברכה, ההון והנחלה, גם חלקת האדמה אשר היתה למו לאבן נגף ויגרשו מארץ אחוזתם, ארץ האשר וההצלחה, יען רם לבבם ויתרחקו מתעודתם; בגולה הלכו ולא הצילו מכל חמודותיהם שהיו להם, רק את רוח אפם, חלקם בחיים הלא היא "התורה" ולא היה להם מאז שום דבר אשר יאחדם ויקשרם יחד רק "ה' אלהיו ותעודתו" אשר ישארו לעולמי עד, יען כי "רוח" המה. — תעודת ישראל אחרי חרבן ארצו וחיי המדינה לא אבדה את כחה ועזה, יען וביען כי הקנינים ההם היו רק אמצעים להתעודה הזאת, ונהפוך הוא, החרבן בעצמו והגלגל אשר הפך עליהם ה', הוא יסוד מוסד לבנין מנת גורלו להתגלות ה' והאנושית. ובגלות יחל באופן אחר למלאות את חובות התעודה הזאת.— אין חטא ועון אשר עשה ישראל בהיותו בחיי ממשלתו על אדמתו ואשם בם, אשר לא עשו כמוהו עמים אחדים במקומות מושבותם, בכל זאת אם ה' סבל והעלים עין מסוררים, חרה אפו רק בישראל ליסרהו קשה, יען לישראל אין כל תעודה אחרת רק להיות תם וישר ולהשתמר מכל התעתועים האלה, הלא "ה' הוא אלהיו!" — לכן מפלת ישראל זאת תכלכל בקרבה לקח טוב, כמו גדולת אשרו והצלחתו. בגלותו נפתח לפניו כר נרחב חדש לתעודתו ושמו הטוב, לכן בטרם צעדה רגלם בגולה להיות נודדים בין עמים רבים ובזמנים שונים נקבצו עוד הפעם על זמן קצר בבית אביהם, עוד הפעם על אדמת נחלתם על זמן מצער, למען יקשרו נפשם ביותר אל אחוזת נחלתם הרוחנית, זאת התורה מורשה קהלת יעקב, אשר מאז והלאה רק היא לבדה תשא גם תסבול אותם. ואז, בטרם עזב ישראל אדמתו וממשלתו, השאיר ענף אשר התרחק ממנו, למען יפעל בעד יושבי תבל השקועים ביון מצולת החטאת, עבודת אלילים רבים, חמם אדם והשחתת המדות, המורידים לארץ את הין ערך האדם ורום גדולתו, כי ילמדו לדעת, להכיר את האל האחד והאחות בין בני אדם גם יתרון האדם על הבעלי חיים, ויטיף מוסר להבדל מעל אלהיות הקנין וההנאה, אף לא יאחזו בהם לשם אמצעים לעבודת ה' - ובדורות הבאים פנה דרך להתקרב אל מטרת תולדות בני אדם — וישראל נפוץ ברחבי תבל בין עמים רבים ואקלימים שונים, למען ימלא באמונה בגולה את תעודתו הרוממה,

Only for a short time was Israel able to attain its ideal, the fulfilment of its mission in prosperity. Even the first leader of the nation, Moses, foretold that upon God's soil they would forget God; that, led astray by the example of the other nations, they would esteem only wealth and pleasure worthy of seeking, and would become oblivious to their mission. There came the time when, even in Israel, the prophet could lament — "As the number of thy cities were thy gods, O Judah." It became necessary to take away the abundance of earthly good, the wealth and the land, which had led it away from its mission; it was obliged to leave the happy soil which had seduced it from its allegiance to the Most High; nothing should be saved except the soul of its existence, the Torah; no other bond of unity should henceforth exist except "God and its mission," which are indestructible, because spiritual. Through the annihilation of Israel's state-life its mission did not cease, for that had been intended only as a means to an end. On the contrary, this destruction itself was a part of its fate; so strangely commingled of divine and human elements, in exile and dispersion its mission was to be resumed in a different manner. No other sins had been committed in the Israel-state than appear in the life of other nations, but that which could be tolerated among others could not be excused in Israel; for its special office was to preserve itself pure from all sin and perversity, since "ה" was its God. Destruction and misfortune are therefore no less instructive for Israel than prosperity. The dispersion opened a new, great, and wide-extended field for the fulfilment of its mission. But before the great wandering through the ages and the nations began, God gathered them again upon their home-soil, as a father, who is forced to send his children forth into the world, gathers them together in his house before their departure, to extend to them at once his parental blessing and his fond farewell. There, in their national home, they bound closer to themselves the Torah-bond which henceforth was alone to join them together. On the very eve of the exile, a branch left the parent tree, which was obliged to surrender largely the characteristics of the parent stem, in order to bring to the world, which had relapsed into polytheism, violence, immorality, and inhumanity, the tidings of the existence of the All-One and of the brotherhood of man and his superiority to the beast, and to proclaim the deliverance of mankind from the bondage of wealth-and-lust worship. Assisted greatly by this offshoot in rendering intelligible to the world the objects and purposes of Israel's election, the nation was scattered into the four quarters of the earth, unto all peoples and all zones, in order that in the dispersion it might better fulfill its mission.

Nineteen Letters 9:1 · Bernard Drachman translation, 1899

תורות — להוקיר ולכבד את האמתיות הבאות ע"י התגלות בפרסום התולדה ליסודות החיים; כי ה' הוא אלהיך, הלא הוא, המכונן את רעיוניך, רגשותיך, מדברותיך ופעולותיך — הוא המפלס מעגל חייך. אחדותו תוקיר ותכבד, כמו תקראך להשכיל ולהבין כל אפני חייך, ולאחד כל כחותיך ואמצעיך ומסבות חייך, ליחס אותם אל האל היחיד והמיוחד לדעת כי מידו ועל ידו המה לך ותחת השגחתו. להכיר ולהוקיר את פעולות העבודה אשר לכל יציר נברא — ולהכיר גם את עצמך כי גם אתה הנך עבד פועל כמוהם ועמהם יחד. ולזאת גלה לך רצונו לכל עת תמיד. להוציא ממנת גורלך את תורת החנוך. ע"י ההכרות האלה, ללמוד יראת ה' מגדלו, אהבתו — מטובו והבטחון בה'—מאמיתתו.

Toroth. — Instruction or doctrines. — Manifold are the lessons which these important constituents of the Divine system teach us. They comprise the instructions derived from the historically-revealed manifestations of Divine truth and which it is our duty to elevate into principles of our life. They teach us to know God in his unity and as summoning us to comprehend our existence in all its many-sidedness and to unite all our powers, abilities, and conditions in subordination to the One. They teach the active service-duty of all beings, including man, who must learn to look upon himself as one of the host of ministering attendants of Deity and willingly join their ranks. His will in this respect is revealed as unchangeable for all ages. Our experience is to serve us as education; the fear of God is to be taught us by the recognition of His illimitable greatness, the love of God by consideration of His unending mercy and kindness, unshakeable trust in Him by appreciation of His eternal faithfulness.

Nineteen Letters 11:1 · Bernard Drachman translation, 1899

מצות — אבל החלק השני ושלמות החיים היא האהבה! לא די לך, כי לא תביא קללה לעצמך ומסביב לך, רק תתאמץ ללכת בדרכי ה' הפועל הכל באהבה, והיה ברכה לך ולאשר מסביב לך; לך לעצמך, — למען תוכל היות גם לזולתך; בראשונה תתאמץ בכל הכחות והאמצעים, לעשות חיל ותרכוש לך בשפע רב כל טוב ויקר, ואז תמסור עצמך כליל אל העולם מסביב לך בשלמות עבודת אלהים לברכה. — פעולת הברכה תחל בך: כבוד הורים שהמה לך שלוחי עליון, האנושית וישראל; המה יכניסו אותך בבריתם. כבוד החכמה, הזקנה והמישרים, להיות לך למורה דרך ולנס, בכל אשר תמצא אותם בשלמות פעולתם בתכונת האדם. להשכיל עצמך ולראות אור בחכמת החיים אשר בתורה. להתרחק מחבר רע ולהתחבר לטוב למען היות טוב כמוהו.

Mitzvoth. — Commandments. — The next requirement, which, though second in rank, gives life its completion and perfection, is love. Never be the instrumentality of curse or misfortune to yourself or your neighbor, but strive, like Deity, to do all your deeds in love, and thus become a blessing to yourself and your surroundings. First become a blessing to yourself in order that you may become it to others. Seek to equip yourself with all the capacities and means which can be of good service to the welfare of your fellow beings; make yourself rich with abundant store of good and noble principles, and then devote yourself to the world for perfect service of blessing. To become the means of blessing, learn first to honor your parents as messengers of God, mankind, and Israel to you; learn also to revere wisdom, age, and virtue, as guides and models, wherever and whenever they appear realized in human character. Illuminate yourself with the revealed wisdom of the Torah, avoid the evil and seek the good.

Nineteen Letters 12:1 · Bernard Drachman translation, 1899

עדות. אבל לפעולה כזאת בצדק ואהבה הכרת יסודות אמתיות החיים בפעם אחת איננה מספקת, תעודתך בתור איש ישראל ונושא דגל התורה על דבר האלהים והאדם בעד האנושית, לא נמלאה עדנה במבנה חייך לבד על יסודי האמתיות ההם; בגלל המטרה האחת והשניה עליך לחרות עמוק עמוק בלבבך כמה פעמים את עיקרי הרעיונות ותוצאותיהם על ידי הדבור ואותות המעשה ועל ידם תחזיק במעוזם בעדך ובעד אחרים. זה הוא מושג העדות. — האמת אשר עליה להוליד את החיים דרושה להיות מלומדה ושנונה ובאופן בולט, ככל אשר תהי יד היכולת להציגה בחיים לפני הרוח והנפש, לכן יתר שאת לכוננה בעדות המעשה ע"י אותות ופעולות. באופן כזה הרעיון העיקרי: ה' הוא הבורא ואדון כל; הכל קנין ה', האדם הנהו הסוכן עליהם לפי רצון ה' וישראל הוא נושא התורה לתעודת האדם הזאת, על ידי העדות: שבת, חדש, ערלה, חלה, בכור, וביחס אל אדמת ישראל: יובל, שמטה, חלה, תרומה ובכורים.

Edoth. — Symbolic Observances. — The acknowledgment of the essential principles of life in righteousness and love does not suffice to actually build up such a life, nor is it even sufficient for the accomplishment of your mission as Israelite, as bearer of the law of God to man, actually to live in accordance with those fundamental principles; there is need, in addition thereto, of symbolic words and actions which shall stamp them indelibly upon the soul, and thus preserve them for you and for others. A truth, in order to produce results, must be impressed upon the mind and heart repeatedly and emphatically. This is the essential concept of the Edoth. The symbols are chiefly those of actions, of practices which serve as signs of an idea. Thus the doctrine that God is the creator and possessor of all; that all is His; man the admintrator according to His will, and Israel the teacher of the law of humanity's mission, is symbolized in the commandments בכור, the sanctity of the first-born, חלה, the giving of the portion of dough, ערלה, the prohibition of the use of immature fruit, חדש, the prohibition of the use of the new grain previous to the offering of the measure of barley, שבת, the Sabbath, and in reference to Israel's holy soil through the Sabbatical and Jubilee years, תרומה ויובל שמטה, the heave-offering and בכורים, the offering of the first ripe fruits.

Nineteen Letters 13:1 · Bernard Drachman translation, 1899

הנה נשאר לנו החלק האחרון "עבודה" להתבונן עליו.

The last division of the Holy Law, Abodah (service or worship), remains for our consideration.

Nineteen Letters 14:1 · Bernard Drachman translation, 1899

הנך שואל אותי ידידי, להגיד לך חות דעתי והשקפתי ע"ד השאלה, אשר מצאה מסלות בלבות בני הדוד, הלא היא שאלת "שווי הזכיות" (עמאנציפאציאן); אם אחשוב אותה ברוח היהדות לדבר אפשרי ולחוב מוטל עלינו להתאמץ להגיע עדיו, ואם כדאי והגון הוא לנו. — אחרי המושגים החדשים על דבר היהדות אשר קנית לך, בנימין יקירי, נבוך הנך בזה. ספק עלה בלבך, אם ההתחרות וההשתדלות להשיג את שווי הזכיות מתאימות הנה יחד עם רוח היהדות, בחשבך, כי אם תאחז בארץ לא לך וכאזרח תחשב בה, יוכל היות, כי תתרחק ממנת גורל ישראל, אם כדאי והגון — בעוד יוכל היות, כי בנקל ע"י ההתקרבות הגדולה ע"י זכות אזרח תתרופף התכונה העצמית של עם ישראל. אמנם כבד אכבדך על דאגתך זאת, פן יצא נזק ללאומיות ישראל, והנני להגיד לך חות דעתי: אם הוא ברוח היהדות?

You ask me for my opinion on the question which at present agitates so greatly the minds of men, emancipation; whether I consider it feasible and desirable, according to the spirit of Judaism, our duty to strive to attain it. The new conception of Judaism which you have gained, dear Benjamin, has rendered you uncertain as to the reconcilability of Gentile citizenship with the eternal ideals of our faith. You have begun to doubt whether the acceptance of these new relations be in harmony with the spirit of Judaism, inasmuch as it approximates to a close union with that which is different and alien, and a severance of the ties which bind us to the Israel lot; you doubt its desirability, because through over much intimacy with the Gentile, Israel's peculiar characteristics could easily be obliterated. I respect your scruples, and will communicate to you my own opinion. Let us first examine whether it be in harmony with the spirit of Judaism.

Nineteen Letters 16:1 · Bernard Drachman translation, 1899

כל עצמות ישראל מיוסדה על התורה; היא הבסיס שלו ותכליתו ולשד החיים בעורקיו וגידיו. אם היא בריאה ושלמה, לא יוכל ישראל להחלות; אך אם נחלתה היא, לא יוכל ישראל לשוב ולהרפא, לכן אין כל פרעות בישראל אשר מקורם איננו בחטא השגת התורה ובמובנה שלא לשמה — או למצער החטא גרם לאריכת זמן הפרעות. — חכמינו ז"ל אשר העמיקו לחקור דבר, זה כבר מצאו את הסבה הראשונה לחורבן הבית הראשון בזה: "שלא ברכו בתורה תחלה". וכונתם היא, כי למדו תורה, אבל בבלי החלטה למלאות אחריה, מבלי עשות אותה לתורת חיים ובעד החיים; — החיים נעתקו מהלמוד והמדע; לכן גם המדע לא יכול עוד לחדור בחיים להאיר ולחמם את הלבבות באמת,

The very essence of Israel's being rests upon the Torah; in it is our basis and our goal, from it the vital fluid in our veins. If our relation to it, the law of life and truth, be healthy and normal, Israel can suffer no ill; if sick, Israel cannot be well. There is no evil, no wrongful development in Judaism which does not owe its origin to an improper or sinful comprehension of the Torah, or at least is perpetuated thereby. Our sages with profound insight point to this as the true cause of the first national downfall, שלא ברכו בתורה תחלה, that they did not study the Law with the firm resolve to fulfill it in life and for life; life, the practical daily life of the world, fled from the Law, and the Law could not therefore properly pervade life, could not adequately enlighten it and inspire it with its, the Law's, own genial warmth.

Nineteen Letters 18:1 · Bernard Drachman translation, 1899