Noam Elimelech

דאיתא במשנה "על שלשה דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים", ואיתא במשנה "על שלשה דברים העולם קיים על הדין ועל האמת ועל השלום". ויש לומר נמי דלדבר אחד נתכוונו, דהנה לפנינו ג' מדריגות בעבודת הבורא יתעלה, האחד ה'תורה' ללמוד לשמה, ובאמת התירו לנו חז"ל אפילו שלא לשמה, כמאמרם "לעולם יעסוק אדם כו'", אם לא הגיע למדריגות לימוד לשמה עכ"פ מזה אל תנח ידך, כי לא במהרה יגיע אדם ללמוד לשמה כי אם ע"י התאמצות גדול בעבודתו יתברך שמו בכל המידות טובות.

Since there is in the mishnah "on three things the world stands on Torah, and on Service and on Acts of Loving Kindness" (Avot 1:2) and there is in the mishnah "on three things the world stands, on Judgment, and on Truth and on Peace" (Avot 1:18). And we can also say that they have the same intention, that behold we are presented with three levels in the service of the High Creator, one - Torah learned for its own sake, and in truth our sages of blessed memory allowed us [study of Torah] even not for its own sake, as they said "a person should always engage etc" (Pesachim 50b:5) even if one does not reach to the levels of learning for its own sake nevertheless you should not refrain from it, since it is not quickly that one attains to learn for its own sake, but through a great exertion in one's service to the Blessed Name with all the good personal qualities.

Noam Elimelekh, Sefer Bereshit, Bereshit 1:2 · Sefaria Community Translation

בראשית ברא אלקים כו'. עיין פירוש רש"י "בראשית - בשביל ישראל הנקראין ראשית ובשביל התורה הנקראת ראשית", ובמדרש נמי איתא "בשביל מצות ביכורים שנקראין ראשית". ויש לומר דכולם לדבר אחד נתכוונו דמר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי.

In a beginning created God etc - see the explanation of Rashi "in a beginning - due to Israel that are called beginning, and due to Torah that is called beginning" and the midrash, too, has "due to the mitzvah of first fruits, that are called beginning" (Rashi on Genesis 1:1). And one could say that all those opinions have the same intention, that one opinion says this, the other opinion says that, and they do not dispute.

Noam Elimelekh, Sefer Bereshit, Bereshit 1:1 · Sefaria Community Translation

אלה תולדות נח נח איש צדיק תמים היה בדורותיו. נ"ל דהנה האדם העוסק בעבודת הבורא יתברך ויתעלה בכל מעשיו, דהיינו אפילו בדברים הגשמיים כמו אכילה ושתיה, שאוכל ושותה בקדושה, עכ"פ בכוונה לדחות את הפסולת ולהעלות את הרוחניות שבו, אזי בכל פעם שעולה ובא בבחינה אחרת יתירה זה נקרא בשם 'דור', דהבחינה הראשונה שהיה מתנהג בה, כל ימי נהוגו בה היא כמו 'דור', ואחר שנופל מבחינה זאת ונופל לבחינה אחרת, הרי הוא כמו שבא בדור אחר. וזה הוא "דור הולך ודור בא", פירושו כנ"ל, שזה נופל מבחינה ראשונה שהיה מתנהג עד הנה, הבחינה הזאת הולכת ממנו זה "דור הולך", "ודור בא", ג"כ כנ"ל שבא לבחינה אחרת, ואמר הכתוב אך צריך שיהיה באופן "והארץ לעולם עומדת", פירוש שהארציות, דהיינו הגשמיות, צריך להעמידה שיהא מתנהג בהם בקדושה כנ"ל, והיינו "לעולם עומדת", ר"ל לעולם העליון. והאדם המתנהג כנ"ל, בא בכל פעם בבחינה אחרת, אבל מי שאינו מתנהג בקדושה לא שייך בו כל זאת, שאין עולה כלל לבחינה אחרת.

These are the generations of Noach, Noach was a righteous person, complete in his time (Genesis 6:9) It appears to me that the person who deals with serving the Blessed and Exalted Creator in all their deeds, meaning, even in physical things such as eating and drinking, that that person eats and drinks in holiness, in any instance trying to distance from the dross and to raise the spirituality in themselves, then in every time that they raise up and get to a different, more complete, level, this is called "generation". This is because the first aspect that they were acting on, all the days they are acting on that aspect, that aspect is called "generation". And after they fall into a different aspect, behold, that person is like one who came into a different generation. And this is the meaning of "a generation goes and a generation comes", as just explained, that the one who falls from one's first aspect in which they were acting until now, that aspect is gone from them, like "a generation goes". "And a generation comes" it is also as explained, that they came to a different aspect, and the text says that nevertheless the person needs to get through the method "and the land [eretz] stands forever", meaning, that the corporeality [artziut], that is, physicality, needs to be maintained so that one will act in it with holiness, as explained, and "stands forever [le'olam]" really means to the Upper World [olam]. And a person that acts as described come to a different aspect every moment, but to one who does not act with holiness, none of this applies, since they do not go to any other aspect at all.

Noam Elimelekh, Sefer Bereshit, Noach 1:1 · Sefaria Community Translation

ויאמר ה' אל אברם לך לך כו'. נ"ל דהנה צריך האדם לעבוד הבורא ב"ה בשלש מדריגות זו אחר זו, דהיינו [א] מתחילה צריך לשבר כח התאווה המוטבע באדם מדרך הטבע כגון אכילה ושתיה וכיוצא בהם שיהא אכילתו בקדושה ובטהרה, ועל ידי זה הוא משבר כח 'אלקים אחרים' ד'אלקים' גימטריה 'הטבע', ואחר שמשבר כח אלקים אחרים, זוכה לבוא למדריגת יראה שהוא אלקים חיים,

God said to Avram: 'Go forth from your land etc' (Gen. 12:1) ~ it seems to me that behold, a person needs to serve the Blessed Creator in three levels, one after the other, which are (1) at the outset one needs to break the strength of desire, the natural desire found in a human due to the nature of humans. Examples are eating and drinking, and such, so that one's eating will be in holiness and purity, through that one breaks the strength of "other gods" (elohim acherim) since "gods" has the same gematria as "the nature" (hateva), and one the forces of "other gods" are broken, one merits to come to the level "living God" (E-lohim chayim".

Noam Elimelekh, Sefer Bereshit, Lech Lecha 1:1 · Sefaria Community Translation

וירא אליו ה' כו'. נקדים לפרש פסוק "ואברהם זקן בא בימים". דהנה העולמות העליונים נקראים 'ימים', והצדיק בקדושתו מגיע עד העולמות העליונים, וזהו "ואברהם זקן" זה קנה חכמה, "בא בימים", ר"ל עד שהגיע אל העולמות העליונים, וכן בדוד המלך ע"ה נאמר "ודוד זקן בא בימים כו'", וזהו "חיים שאל ממך נתת לו אורך ימים", דהנה הצדיק, החיים שיש לו בעוה"ז אינו אצלו רק כמו דבר הנשאל לפי שעה, ומחמת זה הולך ומתגבר תמיד בקדושה מחמת שמחשב תמיד שמא היום הוא החזרת השאלה, וזהו "חיים שאל ממך", פירוש הצדיק שמחשב שהחיים אינם אלא שאלה ששאל ממך, לכן "נתת לו אורך ימים", עי"ז זוכה לאריכות ימים הוא עוה"ב.

And Hashem appeared to him etc (Genesis 18:1) - we have to explain first the verse "And Avraham was old, entered in days" (Genesis 24:1). Behold, the upper worlds are called "days" and the tzadik in their kedusha reaches up to the upper worlds, and this is "Avraham was old/zaken" as in "this one acquired wisdom"/Zeh Kanah chochmah" (Sifra, Kedoshim 7:12); "entered in days" meaning, until he reached the upper worlds, and so too about King David, peace be upon him, it was said "And David was old, entered in days etc" (I Kings 1:1) and this is "He asked from You life; You granted him many days" (Ps. 21:5). That behold regarding the tzadik, the life they have in this world is not his, rather, it is as a borrowed thing for one hour, and because of this the tzadik goes and strengthens themself always in holiness, since the tzadik always thinks that lest today it will be the day of returning what was borrowed, and this is "he asked from You life", meaning, meaning, the tzadik who thinks that life is only borrowed from You, therefore "You granted him many days", through this the tzadik merits many days, which are the life in the world to come.

Noam Elimelekh, Sefer Bereshit, Vayera 1:1 · Sefaria Community Translation

ויהיו חיי שרה כו׳. פירש"י "בת ק׳ כבת כ' כו׳ כבת ז׳ ליופי". ולכאורה מה נפקא מינה שהיתה כבת ז׳ ליופי. ונראה דרש"י ז"ל כיון בדבריו לרמז על ב׳ מדרגות שמחויב האדם להתנהג בהם כל ימי חייו. דהיינו האחד להזהר ולהשמר במאוד מאוד מכל חטא ועון שלא יעבור ח"ו על שום מ"ע ול"ת, ומדרגה ב׳ דהיינו גם דברים המותרים כמו אכילה ושתיה ומלבושים וכדומה, צריך להכניס הכל אל הקדושה לכוין בהם לשמים, דהיינו אדם שמלביש עצמו ומקשט עצמו במלבושים וקשוטים יפים ונאים, יהיה כוונתו לקשט דיוקנא דמלכא כמבואר בגמ׳, וכן בכל דבר יהיה כוונתו לשמים, וכאשר יתנהג כך אזי כל מה שיהיה לו הן ממון והן מלבושים יספיק את עצמו במה שיש לו וישמח בהם וחייו חיים שלו, אבל אם אין כוונתו בכל הנ"ל לשמים, אזי תמיד יחסר לו ולא יהיה לו די וסיפוק לעולם, ונמצא חייו אינן חיים ואין החיים שלו.

And Sarah’s lifetime etc (Genesis 23:1) - And the explanation of Rashi "at the age of one hundred she was as a woman of twenty etc beautiful as when she was seven". And for start, what difference does it make that she was as beautiful as she when was seven? And it appears that Rashi z"l intended that his words would hint to two levels that a person should behave all days of their life. The first is that one should be careful and guard oneself against any type of sin and transgression, one should not transgress any positive or negative commandment. And the second level is that even in permitted things, such as eating and drinking, one interjects all of it in holiness, intending them for heaven: that is, when a person dresses in nice clothes, and wears beautiful adornments, one should intend to be adorning the Image of the King, as explained in the Gemara [source not found], and so in every thing one's intention should be to heaven. And when one behaves in such a way, then anything one has, be it money, clothing, they will feel satisfied with what they have, and will be glad because of that, and their life will be theirs. But if one's intent is not for heaven in any of that, then they will always feel lack, and nothing will ever be enough for them, and they will find that their life is not really life, and is not theirs at all.

Noam Elimelekh, Sefer Bereshit, Chayye Sara 1:1 · Sefaria Community Translation

ואלה תולדות יצחק בן אברהם כו'. פירש"י ז"ל "יעקב ועשו האמורים בפרשה", יש לפרש ע"ד הרמז, דיצחק רמז לדין ואברהם רמז לחסד כידוע, ואיתא צדיקים תחילתן יסורים וסופן שלוה ורשעים ההיפך, וזהו "אלה תולדות יצחק בן אברהם", ר"ל שאחר הדין נולד חסד, ו"אברהם הוליד את יצחק" ר"ל אחר החסד נולד דין, ופירש"י יעקב ועשו האמורים בפרשה כו', ר"ל הרמז הזה האמור בפרשה, נאמר על יעקב ועשו, דהיינו ליעקב תחילתו דין וסופו שלוה כנ"ל, ולעשו ההיפוך.

And these are the generations of Yitzchak, the son of Avraham etc (Gen. 25:19) We need to explain the explanation of Rashi z"l "Yaakov and Esav that are spoken about in the portion" through the way of hint [remez]. Yitzchak is a hint to Judgment [Din], and Avraham is a hint to Lovingkindness [Chesed] as known. And there are tzadikim whose beginning is suffering and whose end is serenity, and there are evil people who are the opposite, and this is "these are the generations of Yitzchak the son of Avraham", meaning, after Judgment, Lovingkindness is born. And "Avraham gave birth to Yitzchak" means that after Lovingkindness, Judgment is born. And the explanation of Rashi z"l (Rashi on Genesis 25:19:1) that these are Yaakov and Esav who are talked about in the portion is to explain this hint that runs throughout the portion, regarding Yaakov and Esav, that is, Yaakov's beginning is Judgement and his end is serenity, as explained, and regarding Esav it is the opposite.

Noam Elimelekh, Sefer Bereshit, Toldot 1:1 · Sefaria Community Translation

וישלח יעקב מלאכים לפניו כו'. נראה לפרש על דרך הרמז, דהנה הצדיק כל עבודתו הוא להיותו דבוק בו יתברך ויתעלה, ולדבק נשמתו תחת כסא הכבוד מקום שרשו, והצדיק המזכך את גופו ומטהר עצמו מכל התאוויות החיצונים אזי גם גופו הטהור דבוק בו יתברך. וזה הוא לשון "תפילה", דהיינו דביקות כמו "נפתולי אלקים כו'", שע"י התפילות הזַכוֹת והצלולות במחשבות טהורות נתדבק בו ית'. וזהו "וישלח" לשון לוויה, כמו "ויצו פרעה אנשים וישלחו אותו" תרגום "וישלחו" - "ואלוויאו", ר"ל שהצדיק מלווה את המלאכים הנשלחים לפניו, דהיינו הדיבורים היוצאים מפי הצדיק נבראים מהם מלאכים, והיינו שגם גופו הטהור הוא מסייע להמלאכים שלו שיעלו למעלה, "לפניו אל עשו אחיו" ר"ל עי"ז גורם שעשו נעשה אחיו. "ארצה שעיר שדה אדום" פירוש שנעשה אחיו למטה, לזה רמז "ארצה שעיר", וגם נעשה אחיו למעלה דהיינו בעולם שלו הנקרא "שדה אדום", השר של אדום נעשה ג"כ אחיו.

(1) And Yaakov sent messengers ahead of him (Gen. 32:4) - this is explained in the way of hint [remez]. Behold the work of the tzadik is to be clinging to the Blessed and Elevated One, to cling his soul under the Throne of Glory, the place of his root, and the tzadik purifies and cleanses himself from all external desires - and then his cleansed body too clings to the Blessed One. And this is the expression "tefilah" [prayer], that is, clinging, like "the wrestlings [naftulei] of Elokim etc" (Gen. 30:8) [meaning] that the tzadik clings to the Blessed One through the clear and lucid prayers from/in pure thoughts. And this is "and he sent", an expression of accompanying [levayah] as in "Pharaoh commanded men and they accompanied him" (Gen. 12:20), and the Targum: "they led him" [v'a'l'viy'u] (Targum Jonathan on Genesis 12:20), meaning that the tzadik accompanies the messengers that go before him, that is, the words that come out of the mouth of the tzadik create angels from themselves, and the same happens with his clean body which helps his angels to go upward, "ahead of him to Esav his brother"- meaning, through this he causes Esac to become his brother. "Towards the land of Seir" - meaning, that he becomes his brother on below, this is the hint of "field of Edom", the angel-deputy of Edom also becomes his brother.

Noam Elimelekh, Sefer Bereshit, Vayishlach 1:1 · Sefaria Community Translation

וישב יעקב בארץ מגורי אביו כו'. נ"ל בצירוף הפסוק "יהי שלום בחילך שלוה בארמנותיך", דאיתא בגמרא "מיום שנברא העולם לא היה אדם שקרא להקב"ה אדון עד שבא אברהם אבינו ע"ה וקראו אדון", לכאורה מה רבותא בזה שקראו אדון? אך נראה דהנה אנחנו צריכין ליחד השני שמות הוי"ה ואדני ואז נקרא שמו יתברך אדון, ע"ד שאנו אומרים "אל אדון על כל המעשים", ד"אל" הוא חסד כמש"ה "חסד אל כל היום", וע"י שאנו מיחדים שמו יתברך, אנו גורמים וממשיכים החסדים והרחמים לעולם, וזהו "אל", ר"ל כאשר אנו מעוררים החסדים ע"י שאנו מיחדים שמו יתברך אז הוא "אדון על כל המעשים". וזהו "ויהו"ה בהיכל קדשו הס מפניו כל הארץ", שהשם אדנ"י הוא ההיכל להשם הויה ב"ה כידוע, ובשעה שנתיחד שמו הגדול בהיכל קדשו, דהיינו היחוד בשם אדנ"י, "הס מפניו כל הארץ" ר"ל "הס" בגמטריא "אדנ"י", היינו שאז נקרא אדון על כל הארץ.

And Yaakov settled in the land where is father dwelled etc. It seems to me that in combination with the verse "may there be peace in your walls, harmony in your palaces" (Ps. 122:7) that there is in the Gemarah "From the day that the Holy One of Blessing created the world there was no person who called him “Adon” until Abraham came and called him Adon" (Berakhot 7b) - and at the surface, why is it remarkable in that that he called God "Adon"? Yet, see that we need to unify the names Havaya"h and Ad-nai and then God's Blessed Name is called Adon, through what we sing "El Adon over all His Deeds", that "El" is Chesed as it is written "El's faithfulness [chesed] never fails" (Ps. 52:3), and through our unifying of the Blessed Name we cause and continue lovingkindness [chasadim] and compassion to the world, and this is "El", meaning, when we arouse lovingkindnesses through our unifying of God's Blessed Name then God is "Adon over all His deeds". And this is "and YHV'H in His holy abode— be silent before Him all the earth" (Habakuk 2:20), that the name Adona'i is the abode for the name Havaya'h, Blessed, as known. And at the moment that we unify God's great name in the holy abode, that is, the unification in the name Adona'i, "all the earth is silent", that is "has" [silent] in gematria is 'Adona'i' that is, then God was called Adon over all the earth.

Noam Elimelekh, Sefer Bereshit, Vayeshev 1:1 · Sefaria Community Translation

ויהי מקץ כו׳. נ"ל ע"פ דאיתא "שנו חכמים בלשון [המשנה]" כו', ולכאורה מה משמיענו בזה, וכי באיזה לשון אחר היה להם לשנות?

...After two years’ time, Pharaoh dreamed that he was standing by the Nile.” It seems best to interpret this verse in light of, “The rabbis taught in the language [of the mishnah]”. At first, it appears that they are not offering us anything with this observation. After all, what other language did they have in which to teach?

Noam Elimelekh, Sefer Bereshit, Miketz 1:1 · Sefaria Community Translation

או יאמר "ויגש כו' כי כמוך כפרעה". יש לומר מאחר דסתם הכתוב ולא נאמר אל מי גש רק "אליו" סתמא, נוכל לומר דקאי על הקב"ה, שהצדיק נקרא יהודה והוא מגיש אליו ית"ש בתפילה להתפלל על עצמו, "ויאמר בי אדוני כו' ואל יחר אפך בעבדך", רק תמיד תגדיל חסדך עמי ואל תדקדק אחר מעשי, "כי כמוך כפרעה", פירוש למה תדקדק עמי מאחר שבלתי אפשרי לכונן את מחשבותי לדבר אחד, ולפעמים תחזק מחשבתי לעלות במחשבתי למעלות גדולות העליונים במדריגת צדיקים שהם "כמוך" שהצדיק גוזר והקב"ה מקיים, ולפעמים תחלש מחשבתי ולהבל דמה מעשה תעתועים "כפרעה" שהוא אותיות עור"ף שהיא רמז לקליפה, וכי על זה תפקח עיניך לדקדק אחר מעשי, לכן עשה עמי צדקה וחסד. וק"ל.

Or, “And Judah approached him…for you are as Pharaoh.” Since the verse simply says that “he approached him,” but doesn’t specify whom, we can say that the tzaddik, known as Judah, approached God. He is praying to the Blessed Name for himself. “He said, please my Lord…so not be angry with your servant.” Rather, let your grace be magnified with me and don’t be picky with me about my actions, “for like you, like Pharaoh.” This means: why be picky with me when it is impossible for me to direct my thoughts to one thing at a time. Sometimes, my thought is to rise in my mind to the greatest heights, to the level of the tzaddikim who are like you in that the tzaddik can decree and the Holy Blessed One will cause that decree to be sustained. At other times, my mind is weak and I am drawn to emptiness and delusions like Pharaoh whose letters also form the word for the back of the neck (stubbornness) which hints at the shards. Is this what your eyes are drawn to, to be picky with me about my actions? Rather, deal with me in goodness and grace.

Noam Elimelekh, Sefer Bereshit, Vayigash 2:1 · Sefaria Community Translation

או יאמר "אם עד שלא פרעו כו'", דהנה כל אדם יש בו חלק אלקי ממעל, וגם בשעה שעושה עבירה חלילה אילולי החלק אלקי שבו לא היה בו כח להתנענע בשום תנועה בשום אבר לעשות, וההכרח לחלק אלהי להתלבש בלבושים על גבי לבושים לסבול הצער הגדול של העבירה, וזהו סוד גלות השכינה, ואח"כ כשאדם חוזר בתשובה ובוכה על עוונותיו, זה הוא שבוכה על גלות השכינה, ועי"ז הוא משבר את הלבושים שהוכרח החלק אלקי להתלבש בהם ונתגלה בתיקונו כשמתקן עוונו, וזהו "עד שלא פרעו", ר"ל שעדיין לא הסיר וגילה את הלבושים מחלק אלקי, שעדיין לא עשה תשובה כהוגן "חייב", "ואם משפרעו פטור", כנ"ל, "ר"י אומר (וכו')", כנ"ל.

Or we can say "if one hasn't repaid it" (Shabbat 78b:7) that behold, a person has inside a piece of Godliness Above, and even when one transgresses, God forbid... were it not for that Godly piece inside, a person would have no strength to move any part of their body to do anything. And [in a transgression] there is forcing of that Godly piece to cover itself with coverings since those coverings make it possible for that piece to suffer through the great pain of the transgression, and this is secret of the exile of the Shechinah. And after, when a person repents (returns/does teshuvah) and cries over their transgressions, they cry over the exile of the Shechinah, and through this they destroy the coverings that the Godly piece was forced to wear, and reveal, through the fixing (tikkun) of the transgression [the Shechinah]. And this is the meaning in "until one has not repaid" - that is, one has not removed and revealed the coverings from the Godly piece, one has not yet done teshuvah as needed, so one is "obligated." "And if one has repaid, one is exempt", as explained above. "Rabbi Yehudah says etc" as explained above.

Noam Elimelekh, Sefer Bereshit, Vayechi 11:1 · Sefaria Community Translation

או יאמר ע"פ דאיתא דהרוחניות והנשמה של אדם נקראים בשם 'שמות', דעיקר השם הנקרא לאדם כגון ראובן או שמעון זה השם הוא להנשמה ולא להגוף, והחקירה לזאת הוא שאנו רואים אדם שהוא ישן ורוצים להקיצו משינתו, אם דוחפים את גופו לבלתי יקראו אותו בשמו הוא יותר בקושי להעירו מאם היו קוראים אותו בשמו, וזהו מחמת כשאדם ישן אזי נשמתו עולה למעלה ויוצאת מגופו ולכן בקושי להקיצו משינתו ע"י דחיפת הגוף, משא"כ אם קוראים אותו בשמו. וזהו שמתמה הכתוב ואמר "ואלה שמות בני ישראל", ר"ל הצדיקים הקדושים אשר בשם "ישראל" מכונים שהיא מדריגה גדולה, "הבאים מצרימה", פירוש מאחר שהם במדריגה גדולה, מהיכן בא להם זאת שנופלים לפעמים ממדריגתם ובאים אל מצרימה, רמז שבאים אל מדריגה קטנה, ואמר הכתוב "את יעקב", פירוש בשביל "יעקב" דהיינו הפשוטי עם הנקראים בשם יעקב, בעבורם ההכרח שיפול ממדריגתו, שיהא לו שייכות וחיבור עם פשוטי עם כדי להעלותם אל הקדושה, דאילולי זאת לא היה שום שייכות להצדיק עמהם. ואמר הכתוב באיזה סיבה יכול להעלותם אל הקדושה, דהיינו "איש וביתו באו", ר"ל הצדיק נקרא איש וביתו, היינו פנימיותו, דהיינו ע"י שהוא מעורר הפנימיות שלו נתעורר ג"כ הפנימיות שלהם ובאים יחד אל הקדושה, וזהו "איש וביתו באו".

Or explain (regarding Exodus 1:1) according to what is said, that the spirituality and the soul of a person are called "names", that the essence of a name for which a person is called, such as Reuven or Shime'on, the name is given to the soul and not to the body. And the proof of this is that when we see that a person is asleep and we want to wake them up, if we touch the body without calling them by their name it is harder to wake them up than when we call their name. And this is because when a person is asleep then their soul goes to the Upper realms, and leaves the body, and therefore it is harder to wake that person up just by touching the body, which is not true when you call their name. And this is why the Text surprises and says "and these are the names of the children of Israel", meaning, the holy tzadikim that are known by the name Israel, which is a high level, "came to Egypt", meaning, after being on such high level, how is it possible that they fall sometimes from their high level, and come to Egypt? It is hinted that they enter in a lower level, and this is what the Text says "with Yaakov", meaning, because of Yaakov, that are the most simple of the people, who are called by the name Yaakov. It is for their sake that there is a need for the tzadik to fall from their level, so that the tzadik will belong and befriend the most simple people so as to raise them to holiness - and if it weren't for this the tzadik would have no belonging with them. And the Text says the reason why the tzadik can raise them up to holiness, which is "a person and their household". Meaning: the tzadik is called "a person and their household", that is, their innerness, meaning, through the tzadik awakening the tzadik's own innerness, the tzadik is able to awaken the simple people's innerness, and they come together to holiness, and this is "a person and their household came".

Noam Elimelekh, Sefer Shemot, Shemot 4:1 · Sefaria Community Translation

וידבר אלהים אל משה כו'. נראה לפרש דאיתא בגמרא "רשעים תחילתן שלוה וסופן יסורין וצדיקים תחילתן יסורין וסופן שלוה", יש לומר הפירוש דהצדיק צריך לעבוד את הבורא ב"ה מתחילה ביראה ולשמור עצמו מיצר הרע ולשבר כל תאוויות הגשמיות, וזהו "תחילתן יסורין", ואחר שזכה לשבר כל התאוות ואויבו - הוא היצה"ר - השלים עמו, אז "סופן שלוה".

And El-him spoke to Moshe, etc (Exodus 6:2) - Seems to us that [we should] explain what is in the Gemara "the wicked:their beginning is harmony and their end is suffering but the righteous: their beginning is suffering and their end is harmony" (See Genesis Rabbah 66:4). There is to say that the righteous need to serve the Blessed Creator from the beginning with awe and guard oneself from [being manipulated by] the impulse for evil, and to break every physical appetite, and this is "their beginning is suffering" and after one has merited to break every appetite and one's enemy - this is the impulse for evil - he is in peace with himself, the "their end is harmony".

Noam Elimelekh, Sefer Shemot, Vaera 1:1 · Sefaria Community Translation

ויהי בשלח פרעה את העם. נראה לפרש דהנה "פרעה" נקרא היצר הרע שהוא אותיות "הערף", שמקשה ערפו של אדם. והנה לפעמים יתעורר אדם בתשובה ומתחרט על מה שעשה ומודה ועוזב את חטאיו. וזהו "בשלח פרעה" פירוש ששלחו מחטאיו, "את העם" רמז לפשוטי עם, "ולא נחם אלקים" פירוש אעפ"כ אין הנחה לפניו ית"ש ואין נחמה לפניו על עוזבו את חטאיו, מחמת שאוחז את החבל בשני ראשין, שאע"פ שאוחז במדות טובות אינם בשלימות, וזהו "דרך ארץ פלשתים" רמז שמצינו שהפלשתים היו בדרך ארץ קצת יותר משאר אומות, שהיו מקרבים את יצחק כמ"ש אבימלך "הנה ארצי לפניך" כו', ואעפ"כ נאמר "ויקנאו אותו פלשתים" שלא היו טובתם בשלימות, כמו כן זה העוזב את חטאיו ואינו עוזבם לגמרי, "כי קרוב הוא" פירוש כי האדם הזה הוא קרוב לחזור לסורו, "כי אמר אלקים פן ינחם העם בראותם מלחמה" ר"ל כאשר יקום עליהם מלחמת היצה"ר, "ושבו מצרימה" פירוש ישובו אל ה"מיצר ים", דהיינו לסודם הראשון לגמרי.

And it came to pass when Pharaoh sent out the people" (Exodus 13:17). It seems one can explain this as follows: "Pharaoh" (Par'oh) is a name for the yetzer hara (evil inclination), as it is the same letters as "ha-oref" (הערף) — that which stiffens a person's neck. Sometimes a person stirs himself toward repentance, regrets what he has done, confesses, and abandons his sins. "When Pharaoh sent out" — meaning: when [the yetzer hara] released him from his sins. "The people" — this alludes to simple, ordinary folk. "And God did not lead them" — meaning: even so, there is no rest before the Blessed Holy One, and no consolation before Him over the person's having abandoned his sins — because this person is holding the rope at both ends: even though he holds onto good qualities, he does not do so completely. "The way of the land of the Philistines" — this alludes to what we find regarding the Philistines: they had somewhat more derech eretz (civil decency) than other nations, for they drew Isaac close, as Avimelech said, "Behold, my land is before you" — and yet it is also written "and the Philistines envied him": their goodness was not complete. So too this person who abandons his sins — but not entirely. "For he was close" — meaning: this person is close to returning to his old ways. "For God said: lest the people repent when they see war" — meaning, when the war of the yetzer hara rises against them — "And they return to Egypt" — meaning, they will return to "the narrow sea" (ha-meitzar yam) — that is, to their original constriction entirely.

Noam Elimelekh, Sefer Shemot, Beshalach 1:1 · Sefaria Community Translation

"ומשה עלה אל האלהים", דהצדיק הגדול נקרא בשם "משה", והוא יש לו מדריגה יתירה מהצדיקים הנזכרים לעיל שעולה לעולמות העליונים, "ויקרא אליו ה'", ויקרא הוא לשון חיבה, "כה תאמר לבית יעקב" דהיינו הצדיקים שעדיין אינם במדריגה, עליהם לתקן השכינה הנקרא "כה", "ותגיד לבני ישראל" דהיינו הצדיקים האמתיים אשר בשם "ישראל" יכונו, עליהם חובה לעשות עבודה יתירה וכבידה שקשה כגידין. וזהו "והמן כזרע גד", דהנה ע"י המן שנתן להם השי"ת היו באים להזדככות גדול ולמדריגות גדולות, רמז "גד" כנ"ל ותגיד לבני ישראל, "ויקראו שמו מן", ר"ל מיין נוקבין, שהיו מעלין מ"נ ע"י המן.

"And Moshe went up to God" (Exodus 19:3), because the great righteous person (tzadik) is called with the name "Moshe", and to this one there is an extra level above the other tzadikim, mentioned above, [the Moshe-type tzadik] goes up to the higher worlds: "and God called him" the words "and called" denote affection. "Thus shall you say to the house of Jacob" - those are the tzadikim that are not yet at that level, whose responsibility is to fix the Presence [of the Holy One] that is called [denoted] by the word "thus." "And declare to the children of Israel" - these are the real tzadikim, who are known by the name Israel, whose responsibility is to the an extra work, that is difficult as tendons...

Noam Elimelekh, Sefer Shemot, Yitro 8:6 · Sefaria Community Translation

"וצפית אותו זהב טהור", דאיתא בגמרא "עצי שטים עומדים שמעמידים צפוייהם", נוכל לומר הפירוש כך, דהצדיק נקרא עץ כנ"ל, והם מעמידים את כל מה שהם מצפים וחושקים לפעול לעולם השפעה ורחמים, הם מעמידים על קיומם, שכן יקום כדבריהם ותשוקתם, "שמא תאמר אבד סברם וסכוים", פירוש שמא תאמר לא כך הוא חלילה כל סברם וסכוים בטל, "ת"ל עצי שטים עומדים", וזהו "וצפית", דהיינו הצדיק המצפה להמשיך השפעה לעולם, יהיה צפיותו כ"כ צלול וברור שיהיה ממשיך "זהב" לפרנסה, "טהור" שיהיה בהיתר ובטהרה גדולה. ואיך יעשה? ואמר "מבית ומבחוץ תצפנו", דהיינו שיהיה תוכו כברו, שיהיה מצפה בלב ונפש וגוף להביא ברכה לעולם.

"And you shall plate (tzipitah) it with pure gold" (Exodus 25:11): It is is found in the Gemara (Sukkah 45b:3), "'Of acacia wood, standing up' (Exodus 26:15), [meaning] that they supported their plating." We can say that the understanding is like this: That the righteous one is called a tree (the same word is used for wood), as mentioned above; and they can support anything that they anticipate (metzapim) and desire to have bounty and mercy come upon the world. They [hence] support their existence. As it indeed exists according to their words and their desires. [The Gemara continues:] "Lest you say, 'Their hope is lost and their prospect is abolished." Its explanation is lest you say that this is so, God forbid, that their hope and prospect is abolished. "[Hence] we learn to say, 'of acacia wood, standing.'" And that is [the meaning of], "And you shall plate (tzipitah)." It means that the righteous one who anticipates bringing down the flow to the world, his anticipation will be so translucent and clear that he will bring "gold" to sustenance; [sustenance that is] "pure," that will be permissible and with great purity. And how shall he do [this]? "You shall cover it inside and out" (Exodus 25:11), meaning that his inside should match his outside, that he should anticipate bringing blessing to the world with his spirit and body.

Noam Elimelekh, Sefer Shemot, Terumah 7:9 · Sefaria Community Translation

ואתה תצוה את בני ישראל וכו'. נראה לפרש בצירוף הפסוק שאמר דוד המלך ע"ה "רבות עשית אתה ה' אלהי נפלאותיך ומחשבותיך אלינו וכו'". נ"ל דהנה לכאורה יש להבין האיך אפשר שהצדיק יפעול נפלאות לרפאות החולה ולהתיר אסורים וכדומה, הלא אין כל חדש תחת השמש, או כשהצדיק מחדש סודות התורה מהיכן היתה זאת להצדיק? אך הענין הוא, דהנה השי"ת ב"ה עמיה שריה נהורא, והנה כתיב "ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור", יש לומר הפירוש דהיינו באומרו "יהי אור ויהי אור", ר"ל שנתהוה אור חדש שם במקומו ומשם נמשך האור למטה, ונמצא השורש נשאר למעלה, וכן כל דבר ודבר עשה הקב"ה שורשו למעלה וכל הנעשה למטה הוא ע"י התנועה שאדם מנענע מתנועע השורש למעלה ונמשך הדבר למטה. ‎וזהו "רבות עשית", ר"ל שהרבה סיבות ופעולות פעלת ועשית "אתה ה'", ונמצא שהשורש הוא למעלה, לכן "נפלאותיך" שאנו מחדשים, דהיינו רפואה ופרנסה וכל דבר, "ומחשבותיך" דהיינו סודות התורה, "אלינו" אנחנו יכולים לעשות הכל. ‎וזהו שאמר הפסוק שאמר הקב"ה למשה רבינו "ואתה תצוה", לשון צוואה הוא נופל על השפעות ברכה ורחמים, כמ"ש וצויתי את ברכתי וכו', ואמר הקב"ה "ואתה", וי"ו מוסיף על הענין, דהיינו גם אתה תצוה ברכות והשפעות לישראל, כי הכל מצווה ועומד מפי הקב"ה ורשום הכל בשורשו, רק גם "אתה תצוה" לנענע השורש העליון, "ויקחו אליך שמן זית זך", רמז "שמן זית" היא השפעה גדולה וזכה, ומה שנאמר "אליך" והיה לו לומר ויקחו "להם", כי הצדיק בראותו שישראל נשפעים בשפע אזי הנאה לו ותענוג כאילו היה השפעה הזאת לו. וק"ל.

"And you shall command the Children of Israel, (etc.)" It appears appropriate to explain [this verse] in combination with the verse that King David, peace be upon him, stated "Great [deeds] have [You] accomplished, You, Hashem, my G-d, Your wonders and Your thoughts [have been] upon us," etc. It appears to me that apparently one must understand: How is it possible that a Tzaddik performs wonders to cure the sick or free the imprisoned, and other such acts, if, after all, there is nothing new under the sun, or that a Tzaddik innovates secrets of the Torah, how does this come about for the Tzaddik? The matter is as follows: Behold, Hashem, May He be Blessed, His nation and His ministers are light, as it is written, "And G-d said, "Let there be light, and there was light," which signifies that light was created anew there in its place and from there the light is brought down below; and we find that the root remains above. And so the Holy One Blessed be He did with everything He made, the root above and everything made below is through the movement of man moves and shakes the root above that is [then] brought down below. And that is the meaning of, "Great [deeds] have [You] accomplished," meaning that "You, Hashem," have performed and made the many causes and actions, and we find that the root [of these actions] is above, and so, "Your wonders" that we innovate, meaning the cure and the livelihood and every [other] matter, and "Your thoughts," meaning the secrets of the Torah, are "upon us," we are able to do all of them. And this is what the Holy One Blessed be He said to Moshe Rabbeinu, "And you shall command," which is a term of directive related to the influxes of of blessing and mercy, as it is written, "and I have commanded/directed my blessing," etc., and the Holy One Blessed be He said, "And you," the Vav adds to the matter, meaning that you also shall command blessing and influx upon Israel, because everything "commands" and "stands" from the mouth of the Holy One Blessed be He and it imprinted in its source, just that also "you shall command" to shake the supernal root, "and they shall take to you pure olive oil," and the "olive oil" is a hint to the great and pure influx, and the reason is it stated, "to you" when it should have stated "for them," is because the Tzadik, upon seeing that Israel is absorbed in abundance, that gives benefit and pleasure to him, as if the influx was for him, and this is easy to understand.

Noam Elimelekh, Sefer Shemot, Tetzaveh 1:1 · Sefaria Community Translation

ויקרא אל משה וידבר ד׳ אליו מאהל מועד לאמר. לכאורה היה ראוי לכתוב ויקרא ד' אל משה וידבר אליו כדי שנדע מי קראו, ולא כן עתה ויקרא אל משה סתם ואינו יודע מי קראו. אך הענין הוא דאיתא בזוהר ויקרא כו׳ אלף זעירא, דהשכינה כשאינה במקומה אזי היא זעירא, ואז היו במדבר ועיקר מקום כבודו הוא בבית המקדש בירושלים, ולכן מתחילה נאמר "ויקרא אל משה" והוא אלף זעירא קרא אל משה, אך אח"כ כשכבר קראו והיה משה רבינו ע"ה מטה עצמו לעבודת הבורא ב"ה בכל יכלתו, והיה מקדש עצמו במאוד מאוד ובא למדריגה זו "וידבר ה׳ אליו" שהוא שם הרחמים, וזהו שהתפלל דוד המלך ע"ה (איכה ה, יט) "אתה ה׳ לעולם תשב", כי עתה בעוונותינו הרבים שהשכינה בהגלות, כשהקב"ה רוצה לדון את ישראל, צריך ברוב רחמיו לעמוד מכסא דין ולישב עליהם בכסא רחמים, אבל לעתיד לבא יהיה כולו רחמים גמורים ולא יצטרך לעמוד מכסא דין כלל ולשנות מכסא לכסא, ועל זה התפלל "אתה ה׳ לעולם תשב כסאך לדור ודור", דעיקר שכינת כבודו יתברך הוא על הצדיקים, והתפלל לאמר אע"פ שנתמעטו הדורות אם ראשונים כו׳, אעפ"כ יהיה כסאך עלינו בכל דור ודור, ברוב רחמיך תחופף עלינו אור שכינתך. אמן.

And [He] called to Moshe, and Ad-nai spoke to him from the Tent of Meeting, saying (Leviticus 1:1) - on a first glance it would have been appropriate to write "And Ad-nai called Moshe, and spoke to him" so that it would be known Who called him, and now, with "and [He] called", simply, he does not know who called. Yet, the issue is like what is in the Zohar: Vayikra [And He called] is written with a small alef etc, because when the Shechinah is not in Her place then She becomes small, and then they were in the desert, and the essence of the place of His Glory is the Temple in Jerusalem, and therefore from the outset it is written "and [He] called Moshe" the small alef called Moshe, yet after that when He had already called him, and Moshe our Teacher PBUH, had bent himself towards the service of the Holy Blessed Creator with all his might, and he himself was a Temple, deeply, and came to this level of 'and Ad-nai spoke to him' which is a name of Compassion. This is what King David PBUH prayed 'You, Ad-nai, are enthroned forever' (Lamentations 5:19) that due to our many sins the Shechinah is in exile, and when the Holy One of Blessing wants to judge Israel, He needs, due to His immense compassion, move from the throne of Judgment and sit on the throne of Mercy, but in the future to come there will be only the throne of Complete Mercy, and God will not need to move from the throne of Judgment at all and change from one throne to another. It was regarding this that [King David] prayed 'But You, Ad-nai, are enthroned forever, Your throne endures through the ages' that the essence of the Shechinah of the Blessed One's glory is the righteous, and he prayed saying that despite the fact that the generations diminished and so on, despite all this may Your throne be on us in every generation, due to Your great Compassion may the light of Your Shechinah surround us. Amen.

Noam Elimelekh, Sefer Vayikra, Vayikra 1:1 · Sefaria Community Translation

זאת תהיה תורת המצורע. נ"ל דהשכינה נקראת "זאת", וידוע דמצורע הוא מוציא רע, דהנגעים באים על לשון הרע, ואמר הכתוב אחר שישוב בתשובה ויתקן את מעשיו, ויפעול על ידי תשובתו ותורתו תיקון השכינה הנקראת זאת, וזהו "זאת תהיה תורת המצורע", פירוש שתורת המצורע תהיה "זאת", שיתקן השכינה הנקרא זאת, "ביום טהרתו והובא אל הכהן", פירוש ביום שיטוהר מעוונו יפעול להעלות השכינה ליחדה עם קב"ה, וזהו "והובא אל הכהן", הקב"ה נקרא כהן, ואז אחר שיעלה את השכינה "ויצא הכהן מחוץ למחנה", דהעולמות עליונים נקראים מחנה, והעולם הזה נקרא חוץ למחנה, "וראה הכהן" פירוש שישגיח השי"ת ב"ה על העולם הזה להשפיע להם, "והנה נרפא נגע הצרעת" פירוש כל הדינים יהיו נמתקים, "מן הצרוע", כל זה יהיה מן הצרוע שהוא יגרום את כל זאת בתשובתו השלימה. וזהו "יהי כבוד ה׳ לעולם", דהשכינה נקראת "כבוד", והיינו כאשר יהיה כבוד ה' "לעולם" דהיינו שתעלה השכינה לעולם העליון, אז "ישמח ה׳ במעשיו", דהיינו במעשה הטוב שישפיע עלינו כל טוב וברכה. אמן כן יהי רצון.

This (Zot) shall be the law regarding the metzora (person with tzaraat: And it is known that a metzora brings out evil (motzi ra). As the blemishes come on account of evil speech. So Scripture says that after he repents and fixes his deeds, he engenders a repair of the Divine Presence that is called Zot, through his repentance and his Torah study. And this is [the meaning of], "Zot shall be the law regarding the metzora" - the understanding is that the law of the metzora shall be Zot, that it repair the Divine Presence that is called Zot. It shall be "on the day of his purification, he shall be brought to the priest." The understanding of this is that on the day that he is purified from his sin, he can engender the elevation of the Divine Presence, to become unified with the Holy One, blessed be He. And this is [the meaning of], "he shall be brought to the priest" - the Holy One, blessed be He is called Priest. So after he elevated the Divine Presence, "The priest shall go out of the encampment." For the higher worlds are called the encampment, and this world is called, out of the encampment. "And the priest shall see." The understanding of this is that the Lord, may He blessed, blessed be He, supervises this world to impact upon it. "And behold, the tzaraat blemish has healed." The understanding of that is that all of the harsh judgements are sweetened, "from the person with tzaraat." All this shall be from the person with tzaraat, as he will cause all of this with his full repentance. And this is [the meaning of] (Psalms 104:31), "May the glory of the Lord endure forever." For the Divine Presence is called glory (kavod). So that when the Glory of the Lord is forever (leolam) - which is that the Divine Presence ascends to the higher world (leolam haelyon) - then "the Lord shall rejoice in His works." Meaning, in the good actions that He will generate upon us, all the good and the blessing. Amen, may it be His will!

Noam Elimelekh, Sefer Vayikra, Metzora 1:1 · Sefaria Community Translation

דבר אל אהרן אחיך. נראה לפרש דהתורה הקדושה מלמדת לאנשים המוכיחים לבני אדם, שלא יוכיחו לאנשים ליצים וריקנים, אשר בודאי אין דבריהם נכנסים כלל באזניהם, כמו שאמר הכתוב "אל תוכח לץ", רק לאנשים המקשיבים לקול תוכחה ומוסר ורוצים בתשובה, אליהם יגיד ויורה דרכי התשובה.

Speak to Aharon your brother - we see to explain that [here] the Holy Torah is teaching people who rebuke others that they should not rebuke those who are clowns and empty-headed, into whom clearly the words [of rebuke] will not enter into their ears at all, as it is said "do not rebuke a scoffer" (Prov. 9:8); only people who pay attention to the voice of rebuke and mussar and who want to do teshuvah, to those one speak and directs to the ways of teshuvah.

Noam Elimelekh, Sefer Vayikra, Acharei Mot 2:1 · Sefaria Community Translation

דבר אל כל עדת בני ישראל. נראה לפרש דהנה הצדיקים הגמורים נקראים ישראל והצדיקים שאינם גמורים נקראים בני ישראל, וצוה השי"ת "דבר אל כל בני ישראל" פי׳ שכולן שוין לטובה למדריגה הזאת, "קדושים תהיו" שהיא מדריגה גדולה, "כי קדוש אני ד׳" כו׳, פי׳ כי עיקר הקדושה הוא להסתכל תמיד על אלקותי שאני ד׳, ובבחינה זאת הם יכולים כולם להיות קדושים.

Speak to all of the community of the children of Israel (Lev. 19:2). It seems that we can explain that behold, the complete tzadikim are called Israel, and the tzadikim that are not complete are called Children of Israel, and the Holy One of Blessing commanded "speak to all the children of Israel" and the explanation is that all are equal in goodness for this level, "be holy" that is a great level, "because I, Ad-nai, am holy" etc - the explanation is that the essence of holiness is to align oneself at all times with the Godliness that "I am Ad-nai", and from that aspect all, every single one, can be holy.

Noam Elimelekh, Sefer Vayikra, Kedoshim 1:1 · Sefaria Community Translation

נשא את ראש בני גרשון גם הם כו׳. יש לתת טעם לשבח למה לפעמים כתיב למשפחותם קודם לבית אבותם ולפעמים כתיב לבית אבותם ולמשפחותם, ע"פ הפסוק שאו את ראש בני ישראל לגלגלותם ולמשפחותם כו׳, כי הצדיק הוא מעלה את העולם כולו והוא נושא אותם ע"י דבקותו וקדושתו, ועי"ז הוא מקרב אותם לעבודת הבורא ית"ש, וזה נקרא נשיאות ראש, לכן צוה השם שהנשיאות ראש ההוא יתנהג לפי הגלגולים, כי הצדיק היודע גלגולי הנשמות יכול לידע איזה איש יש לו נשמה קדושה, או מאיזה עולם נשמתו נלקחה, ומשה ואהרן היו במדריגה זו וידעו גלגול הגשמות, לכך צוה אותם השי"ת ב"ה "שאו את ראש בני ישראל לגלגלותם" פירוש לפי גלגול הנשמות כן תעלו אותם למעלה, אך פשוטי בני אדם אשר נשמתם אינה כ"כ במדריגה גדולה, גם הם צריכים עליה ונשיאות ראש, ולמה יגרעו, ובמה הם יכולים להנשא כיון שהם למטה? לזה צריך הצדיק לקשר אותם באבות הקדושים הכלולים מכללות ישראל, ואז יתעלו למעלה על ידם, וזהו לפעמים כתיב לבית אבותם קודם למשפחותם, על שצריכים לקשר אותם באבות תחילה כדי להעלות אותם בתוך שאר משפחות ישראל, ובאותן שהם צדיקים שנשמתם הוא מעולם העליון הוא להיפך, שמעלין אותם כסדר מתתא לעילא, מתחילה למשפחותם ואחר כך לבית אבותם, לקשר אותם עם מדריגות האבות ג"כ, ודו"ק.

Raise the head of the children of Gershon, them too, etc - we have to explain for praise the reason why sometimes it is written "according to their families" before "according to their ancestral houses" and vice-versa. This is according to the verse "raise the head of the [all the congregation of the] children of Israel [according to their skulls] legulgelotam and according to their families etc (Numbers 1:2). The tzaddik elevates the entire world and raises them through the tzaddik's clinging and holiness, and through this the tzaddik brings them close to the service of the Holy Blessed Creator, and this is called "raising the head"and therefore the Name commanded that the raising of the head be in accordance to the reincarnations [gilgulim], since the tzaddik that knows the reincarnation of the souls is able to know which individual has a holy soul, or from which world was the individual's soul taken, and Moshe and Aharon were in a such a level, and they knew the reincarnation of souls, therefore the Holy Blessed Name commanded them "raise the head of the children of Israel according to their skulls", meaning, according to the reincarnation of the souls you shall elevate them towards Above, however, the simple folk among the humans whose souls are not in such high level, they too need elevation and raising of the head, and why should they be lessened, and through what can they be raised since they are below? For that, the tzaddik needs to bind them to their holy ancestors that are included in the general [frame] of Israel, and then they can be raised through the ancestors, and this is why sometimes it is written "according to their ancestral houses" before "according to their families", due to the fact that one needs to bind them to their ancestors first, so as to raise them among the rest of the families of Israel, and regarding those who are tzaddikim whose souls come from the Upper Worlds it is switched, that one raises them according to the order of low to high, beginning with their families and afterwards their ancestor houses, to bind them with the level of their ancestors, that too, and if you think about this, it will become clear to you.

Noam Elimelekh, Sefer Bamidbar, Nasso 1:1 · Sefaria Community Translation

וישמע משה את העם כו׳. ופירשו רבותינו על עסקי עריות. ונדקדק הלא מתחילה לא נאמר בפסוק שבכו על עסקי עריות, רק שאמרו זכרנו את הדגה כו׳. וגם "בעיני משה רע" אין לו שחר לכאורה. וגם "אשר נשבעתי לאבותיו" הוא מיותר. אך מתחילה נדקדק בפרשת מרים, "ותדבר מרים ואהרן במשה ויאמרו כו׳ הלא גם בנו דבר וישמע ה׳ והאיש משה עניו" כו׳, והנה מה שייכות קישור פסוק "והאיש משה" להפסוק הקודם "וישמע ה׳".

And Moshe heard the people weeping divided in their families, each one at the entrance to his tent. Now Ad-nai's anger flared up exceedingly, and in the eyes of Moshe [it was] ill (Exodus 11:10) - and the explanation of our sages: "they were weeping because the marriage with blood relatives was forbidden" (Rashi on Exodus 11:10, Shabbat 130a). And let us be precise - isn't it true that the verse says at the outset that they were crying because they "remembered the fish [that we used to eat in Egypt for free, the cucumbers, the watermelons, the green-leeks, the onions, and the garlic]"? (Exodus 11:5) And also "in the eyes of it was ill" - there is no basis for this. And also "that I promised to their ancestors" is superfluous. But before all that, let us dive deeper in the story of Miriam, "and Miriam and Aharon spoke regarding Moshe and said etc hasn't God also talked to us and God heard, and Moshe the man was humble etc". And what is the connection between the verse "and Moshe the man" to the previous verse "and God heard"?

Noam Elimelekh, Sefer Bamidbar, Beha'alotcha 12:1 · Sefaria Community Translation

ויקח קרח תרגומו ואתפליג. נ"ל בהקדים לפרש פסוק "יהי רקיע בתוך המים" כו', דהנה יש להבין על שברא הקב"ה בעולם שיהיו צדיקים ורשעים, והלא אין חפץ הש"י ברשעים, אך מחמת ש"אין צדיק בארץ כו'" ולמען שלא יהא ח"ו קטרוג על הצדיק, כי הצדיק צריך לתקן העולמות שזה הוא מעשה דקות ורוחניות, וע"י הרשעים ניכר ונראה צדקת הצדיק, כמ"ש שלמה המלך ע"ה "כיתרון כו' כן יתרון החכם מן הכסיל" ופירשו המפרשים כמו שע"י חושך ניכר מעלת האור כן ע"י הכסיל ניכר מעלת יתרון החכם בחכמתו, ובראות המקטרג רשעת הרשעים נגד צדקת הצדיק שבחר בחיים בבחירתו שנתן לו הש"י אז נסתם פיו מלקטרג עוד עליו. וזהו פירוש "יהי רקיע בתוך המים", ר"ל הצדיק שנקרא בשם 'רקיע' ע"ש הדקות והרוחניות מלשון "וירקעו פחי הזהב", שיהיה לו כח לתקן ע"י התורה הקדושה הנקראת "מים". "ויהי מבדיל בין מים למים" כלומר ע"כ הוכרח להיות הבדל בין מים למים, והיינו שיהיה צדיק, וגם ניתן רשות ובחירה לאדם להיפך ח"ו, ואף גם הוא יש לו חלק בתורה כמו שאמרו "רקנין שבך מלאים כו'", ובראות המקטרג ההבדל שבין הצדיק והרשע אין יכול שוב לקטרג עליו ויכול הצדיק לפעול פעולתו כנ"ל.

And Korach took (Numbers 16:1) the targum is "and he separated himself". It seems to me that we need to first explain the verse "and there be a partition between the waters etc" (Genesis 1:6). Behold, one needs to understand about the fact that when the Holy Blessed One created the world there would be tzadikim and evil people. Isn't it true that the Holy Blessed name has no desire for evil people? And yet, due to "there is no tzadik in the earth [that does good and does not sin]" (Eccl. 7:20) and so that there will be no accuser for the tzadik, because the tzadik needs to fix the worlds, which is a subtle and spiritual work, then through evil people the righteousness of the tzadik is recognized and seen. This is according to what King Solomon PBUH wrote "as the advantage etc the advantage of the wise against the fool" (not a precise quote, but see Eccl. 2:13). And the explanation of the commentators is that just as through darkness one recognizes light, so too through a fool one recognizes the advantage of the wisdom for the wise. And when the accuser sees the evil of the evil people in contrast with the righteousness of the tzadik, because the tzadik chooses life using the freedom of choice given by the Holy Blessed Name, then the accuser shuts their mouth against accusing even more the tzadik. And this is the explanation for "there be a divider between the waters" - meaning, the tzadik is called raki'a 'divider' because of the subtlety and the spirituality. That word comes from "and they beat out וַֽיְרַקְּעוּ the sheets of gold" (Ex. 39:3) - meaning, that a tzadik should have the strength to fix, through the holy Torah, which is called 'water'. "and it will separate between water and water" meaning, if so, there is a necessity of there being a divider between waters, and this is that a person will be a tzadik, and it is also given into someone's hand the choice of being the opposite, God forbid. And even such a person still has a part in Torah, as they said "the empty ones among you are filled with mitzvot like a pomegranate is full with seeds" (Brachot 57a). And when the accuser sees the difference between the tzadik and the evil person, the accuser is not able to accuse anymore, and so the tzadik is free to do their work, as we explained.

Noam Elimelekh, Sefer Bamidbar, Korach 1:1 · Sefaria Community Translation

טובו אוהליך כו'. איתא בגמרא שכל הברכות שנאמרו ע"י בלעם נתבטלו חוץ מן הפסוק הזה מה טובו. והטעם לזה נראה בהקדים לפרש פסוק "ולא אבה כו' לשמוע כו' ויהפוך כו'", יש לדקדק דמעיקרא אמר "ולא אבה לשמוע" משמע שלא רצה לשמוע אליו כלל, והדר כתיב "ויהפוך כו'" משמע ששמע אלא שהפכה לברכה. ונראה שהפירוש כך, דאיתא בגמרא "מתוך ברכתו של אותו רשע אתה יודע מה היה בלבו לקללם אלא שהפך הש"י לברכה", וכך פירוש הפסוק "ולא אבה" ר"ל שהקב"ה לא רצה לשמוע קללתו ולברכם בברכה שהיא היפך הקללה שחישב בלעם, אלא ברכם בברכה שאינו היפך הקללה, וכוונת הש"י ב"ה היה בזה כדי שלא יסבור בלעם שהקב"ה אינו חפץ לברך את ישראל אך לבטל מהם הקללה שלא תחול ולכך ברכם בהיפך מקללה, ולכן ברכם ב"ה בברכה אחרת למען ידע שכוונתו אינה כי אם לברך את ישראל ממש תמיד, וזהו "ולא אבה כו' ויהפוך" שהפך מחשבתו שרצה לקללם, והש"י ב"ה ברוב רחמיו לא די שביטל קללתו אף ברכם ברכה אחרת.

Good are your tents, etc.: It is found in the Gemara (Sanhedrin 105b) that all of the blessings that Balaam said were nullified except for this verse, How good. And what appears to be the reason for this [can be explained] by first explaining the verse: But He did not want, etc. to heed, etc., but He transformed, etc. (Deuteronomy (23:6). One should be precise, that it first stated, "He did not want to heed," implying He did not want to heed at all; and then it stated, "but He transformed," implying that He heeded, but transformed it into a blessing. And it appears that this is the explanation: It is found in [the same section of] the Gemara, "From the blessing of that wicked person [Balaam], you know what was in his heart to curse them, except that God, may He be blessed, transformed [it] into a blessing." And this is also the explanation of the verse, He did not want. It means to say that the Holy One, blessed be He, did not want to heed his curse and bless them with a blessing that is the opposite of the curse that Balaam thought of, but rather [to] bless them with a blessing that is not the opposite of the curse. And the intention of God, may He be blessed, blessed be He, with this was so that Balaam not think that the Holy One, blessed be He, did not wish to bless the Jewish people except to nullify the curse, such that it not be actualized, and that is why He blessed them with the opposite of the curse. And for that reason, He, blessed be He, blessed them with another blessing [as well], so that he would know that His intention was only to truly bless the Jewish people continuously. And this is [the meaning of But He did not want, etc., but He transformed, etc. — that He did the opposite of his thought: For he wanted to curse them. Whereas, in His great mercy, it was not enough for God, may He be blessed, blessed be He, to nullify his curse; rather He also blessed them with a different blessing!

Noam Elimelekh, Sefer Bamidbar, Balak 5:1 · Sefaria Community Translation

וידבר משה אל ראשי המטות לבני ישראל. דהנה הצדיק הרוצה להמשיך השפעות על ישראל צריך לחבר עמו שאר צדיקים, שע"י הדיבור המדבר עמהם הוא משפיע לכל ישראל, והם המסייעים אותו אל הטוב ההוא להסתים פי המקטרג מעליו בזכות הרבים, משא"כ כשהוא לבדו צריך כח גדול ויד חזקה להשקיט המקטרג לבל ישלוט בו. וזהו שאמר משה רבינו ע"ה "איכה אשא לבדי כו'", פירוש כשאני לבדי בלא התחברות שאר צדיקים הוא למשא עלי להמשיך לכם צורכיכם כו'. וזהו "וידבר משה אל ראשי המטות" פירוש שחיבר עצמו עם הצדיקים, "לבני ישראל" כמו בשביל ישראל, להמשיך להם שפע. וק"ל.

Moses spoke to the heads of the tribes of Israel (Numbers 30:2) - this is because, behold, the tzadik that wants to continue the Flows onto Israel needs to befriend other tzadikim, since through the talks that they have, the tzadik influences all of Israel, and they help him with this good to shut up the mouth of the Accuser through the merit of the many, which does not happen when one is alone because that demands great strength and a strong hand to shut up the Accuser in order not to let the Accuser dominate. And this is why Moshe our teacher says "how can I carry alone?" (Deut. 1:12) - meaning when I am alone without the companionship of other tzadikim it is a burden to me to continue to provide all that they need. And this is "Moses spoke to the heads of the tribes" - meaning that he befriended the tzadikim "of the Israelites" similarly to because of the Israelites, so as to continue the Flow to them. And don't overthink this.

Noam Elimelekh, Sefer Bamidbar, Matot 1:1 · Sefaria Community Translation

אלה הדברים כו'. ונקדים לפרש הפסוק (תהלים סח, לה) "תנו עוז לאלקים כו' ועוזו כו'", לכאורה אין מחובר זה לזה. אמנם כבר הקדמנו וכתבנו שהצדיק ע"י מעשיו הקדושים יכול לבטל כל הגזירות מישראל ולהשפיע להם כאשר יגזר אומר ויקם, הקב"ה מקיים דבריו. וזהו שאמרו חז"ל "כל העולם לא נברא אלא לצות לזה", דהיינו בריאת העולם הוא למען צוות להשי"ת ב"ה הנקרא "זה", כמו שכתוב "זה אלי ואנוהו" כנ"ל שהצדיק גוזר והקב"ה מקיים.

These are the words, etc. And we will begin by explaining the verse (Psalms 68:35), Ascribe might to God, etc., whose might, etc." At first glance, there is no connection between this and that! However, we have already anticipated this and written that, through his righteous deeds, a righteous person (tzaddik) can nullify all of the decrees upon the Jewish people and bring down favor upon them; when he 'shall decree a matter and it will be fulfilled' - the Holy One, blessed be He, fulfills his words. And this is [the meaning of] that which the Sages, may their memory be blessed, said (Berakhot 6b:36), "The entire world was only created to serve as companions for him (letzavot lazeh, which here is understood as, to command to him)." Meaning the creation of the world was for the sake of commanding to God, may He be blessed, who is called, Him (zeh), as it is written (Exodus 15:2), "Zeh is my God, and I will adorn Him." This is, as mentioned above, that the righteous one decrees and the Holy One blessed be He fulfills it.

Noam Elimelekh, Sefer Devarim, Devarim 1:1 · Sefaria Community Translation

היום הזה ראינו כי ידבר אלקים את האדם וחי, ואח"ז כתיב "אם יוספים אנחנו לשמוע כו' עוד ומתנו". הנה השני כתובים הם מכחישים וסותרים זה את זה לכאורה, שהם בעצמם אמרו "כי ידבר אלהים את האדם וחי", והדר אמר "אם יוספים כו' ומתנו".

"This day we have seen that God speaks with a human being — and they live." (Deuteronomy 5:21) And after this it is written: "If we continue to hear… any more, we shall die."(Deuteronomy 5:22) Behold, the two verses apparently contradict and refute one another: they themselves said "that God speaks with a human being and they live," and then said, "if we continue… we shall die."

Noam Elimelekh, Sefer Devarim, Vaetchanan 4:1 · Sefaria Community Translation

ראה אנכי נותן לפניכם כו'. כבר דקדקו קמאי דפתח בלשון יחיד "ראה", ו"לפניכם" הוא לשון רבים. ונראה לפרש בצירוף הפסוק "לעושה אורים גדולים כי לעולם חסדו", דהנה השני האורות הם אהבה יראה, והם היו שניהם גדולים כאחד דיש יראת רוממות, והנה כשאמרה הלבנה "אי אפשר לשני מלכים כו'", היה כוונתה שתעלה במדריגה, או היא או החמה, ולא שימעיט מדריגת אחד חלילה, והשי"ת ב"ה ראה שזה בלתי אפשרי מחמת הרשעים שצריך ליראם ביראת העונש, ואמר לה "לכי המעיטי עצמך", והיינו יראה קטנה, תחילה יראת העונש.

See! I give in front of you etc. (Deut. 11:26) - Others pointed out that the language changes from the singular "see" to the plural "in front of y'all". And it seems that we can explain this by combining the verse "the One who makes great lights, God's kindness endures forever (Ps. 136:7) - behold, the two lights are Love and Awe, and both of them were great equally, [since there is Awe of Greatness aka fear] and behold, when the moon said "it is not possible for two kings etc" the moon wanted to rise above its level, or the sun, and not to descend from that level, God forbid. And the Holy Blessed Name saw that that was impossible, due to the evil ones, who need to feel awe only due to fear of punishment, and said to the moon 'go diminish yourself' - and this is the small awe, which begins with the fear of punishment. And in truth there is the light of the seven days of Creation "God saw that it was not appropriate, etc, and hid the light for the righteous in the future". And this is what we say "forms light and creates darkness" and yet we should say "formed light" in the past and not the present.

Noam Elimelekh, Sefer Devarim, Re'eh 1:1 · Sefaria Community Translation

שופטים ושוטרים כו'. נראה לפרש ע"ד דאיתא בגמרא "צדיקים יצר טוב שופטן כו'", יש לומר הפירוש כי כן דרך הצדיקים שיש להם מוכיח בקרבם המוכיח אותם, על כל מעשיהם אשר הם עושים מוכיח אותם על פניהם ומראה להם גם במעשיהם הטובים איך שחסרו ולא עשאום כהלכתן כראוי לעשות להבורא יתעלה, וזהו "יצר טוב שופטן", ולא כן הרשעים, כי נהפוך הוא שכל מעשיהם טובים בעיניהם, וגם המעשים רעים שעשו מראה להם היצה"ר שטוב עשו, וזהו "יצר הרע שופטן", "בינונים זה וזה שופטן" כמו שאמר התנא "כגון אנו בינונים", דהיינו שאדם צריך להחזיק עצמו בשני דרכים האלו להתווכח בקרבו תמיד על מעשיו, שיהיה תמיד לנגד עיניו שהוא בעל חסרון שמחסר בעבודתו ית"ש ואינו יוצא ידי חובתו, בעשותו אחת ממצוות ה' יבין וישכיל היטב ויחשוב שלא עשאה ככל הצורך בצלילות וזכות כראוי להשם יתעלה ויהיה שפל ונבזה בעיני עצמו, אך אעפ"כ לא יחזיק עצמו כרשע ח"ו, כאמרם ז"ל "אל תהי רשע בפני עצמך", והטעם הוא כי אם ח"ו יחזיק עצמו כרשע, אזי אין לבו בקרבו לעשות איזה מצוה או תורה ותפילה ואיזה עובדא כשרה וישרה, כי מתייאש עצמו באומרו שאין ראוי לזה, ונמצא צריך האדם להחזיק בשני מדריגות יחדיו יהיו תמים אצלו, כאמרם ז"ל "בכל לבבך בשני יצריך", וזהו כגון אנו בינונים, ו"בינונים זה וזה שופטם".

Judges [shoftim] and Officers etc - we explain this through what is written in the Gemarah "the righteous are ruled [shoftan] by their inclination to good etc." (Berakhot 61b). The explanation is that the way of the righteous is that they have (internally) a rebuker that rebukes them on every action they take, it rebukes them on their faces and shows them that even in their good deeds how they are lacking, and how they did not do them appropriately (lit. according to the halakha) so as to do them for the sake of the Creator Praised Be, and this is "the impulse to do good rules them". This is not what happens to the evil ones, to whom all is upside down, since all their deeds are good in their eyes, and even the evil deeds they do the impulse to do evil shows them that they did a good thing, and this is "the impulse to do evil rules them." "Middling people are ruled by both", as the tanna says "like us, middling". That is, a person needs to strengthen oneself with these two ways, to always dispute internally regarding one's deeds, seeing oneself all the time as lacking in one's work (avodah, also worship) to the Holy One, and that one has not fulfilled one's obligation. As a person does one of the mitzvot of God, one needs to understand and comprehend very well that one did not do it with all the requirements regarding clearness (lucidity) and merit as fitting for Hashem The Praised, and then one will see oneself as humble and despised in one's eyes, and yet one should not, God forbid, hold oneself to be evil, because in that case one won't be able to have heart to do a mitzvah or [study] Torah or pray, and what would this be? A kosher and direct happening? [Of course not] One [in that case] despairs and says that one is not capable to do this. We find that a person needs to strengthen these two levels (intenally) together so they will be perfect within oneself, as the rabbis of blessed memory say "with all your hearts - with your two inclinations", and this is "like us, middling" and "middlings are ruled by both."

Noam Elimelekh, Sefer Devarim, Shoftim 1:1 · Sefaria Community Translation

כי תבנה בית חדש ועשית מעקה לגגך. ומתחילה נבאר הפסוק "וירא אלקים את האור כי טוב". הנה לכאורה המשמעות אחר שנתהווה האור ראה השי"ת את האור כי טוב, וחלילה לחשוב ולומר על הבורא ב"ה האחד הפשוט האמיתי בלי שום השתנות, לומר שמתחילה לא ראה ועכשיו ראה כי טוב. אמנם כי כן האמת שהשגחתו וראייתו של הקב"ה להיות כל דבר בטוב, וכל מקום שהוא משגיח הוא למען היות הדבר בטוב ובשלימות, וזהו "וירא אלקים את האור", דהיינו שהשגיח עליו בעין השגחתו, "כי טוב" למען היות טוב.

“When you build a new house, you shall make a parapet for your roof” (Deut.22:8). And we shall begin by explaining the verse 'And God saw the light that it was good' (Gen. 1:4). Seemingly, the meaning is that after the light came into being, the Almighty saw the light that it was good, yet Heaven forbid to think or say about the Creator, the Blessed, the One, simple, true [Being] without any change, that at first God did not see and now God saw that it was good! The truth is that the providence and sight of the Holy One of Blessing is for everything to be in goodness, and every place where God supervises is in order that the thing should be in goodness and perfection, and this is [the meaning of] 'And God saw the light' - that is, that God supervised it with the eye of God’s providence, 'that it was good' - in order that it should be good.

Noam Elimelekh, Sefer Devarim, Ki Teitzei 5:1 · Sefaria Community Translation

והיה כי תבא כו'. נראה לפרש דהנה יש שני מדריגות צדיקים, יש צדיק עובד ה' מיראה כל ימות החול, ובהגיע שבת קודש ניתוסף עליו קדושה יתירה שעובד מאהבה, כי בחינת שבת היא אהבה, ובוא יבוא הצדיק במדריגת אהבה, ויש צדיק שגם בימי החול עובד ה' באהבה, וזה הצדיק נקרא בשם "שבת" כדאיתא בזוהר הקדוש תלמיד חכם נקרא שבת, והיינו כי שבת היא בחינת אהבה, והצדיק הזה ג"כ תמיד בבחינה הזאת לכן ג"כ נקרא שבת.

And it will be, when you come etc. (Deuteronomy 26:1) - it is important to explain that behold, there are two levels of righteous people. There is the righteous that serves G!d out of awe all days of the wee, and when the Holy Shabbat comes an extra holiness is added to that righteous one, that s/he serves G!d out of love, and through that the righteous one comes to the level of love. And there is the righteous person that also during the days of the week serves G!d out of love, and this righteous one is called with the name Shabbat, as we find in the Holy Zohar “a disciple of the sages is called Shabbat”, that is, Shabbat is the aspect of love, and this righteous person is always at this level, therefore s/he is also called Shabbat.

Noam Elimelekh, Sefer Devarim, Ki Tavo 1:1 · Sefaria Community Translation