The Zohar

רַבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר, וַוי לְהַהוּא בַּר נָשׁ דְּאָמַר, דְּהָא אוֹרַיְיתָא אָתָא לְאַחֲזָאָה סִפּוּרִין בְּעָלְמָא, וּמִלִּין דְּהֶדְיוֹטֵי. דְּאִי הָכִי, אֲפִילּוּ בְּזִמְנָא דָּא, אֲנָן יַכְלִין לְמֶעְבַּד אוֹרַיְיתָא, בְּמִלִּין דְּהֶדְיוֹטֵי, וּבִשְׁבָחָא יַתִיר מִכֻּלְּהוּ. אִי לְאַחֲזָאָה מִלָּה דְּעָלְמָא, אֲפִילּוּ אִינּוּן קַפְסִירֵי דְּעָלְמָא, אִית בֵּינַיְיהוּ מִלִּין עִלָּאִין יַתִיר. אִי הָכִי נֵזִיל אֲבַּתְרַיְיהוּ, וְנַעְבֵּיד מִנַּיְיהוּ אוֹרַיְיתָא, כְּהַאי גַּוְונָא. אֶלָּא כָּל מִלִּין דְּאוֹרַיְיתָא, מִלִּין עִלָּאִין אִינּוּן, וְרָזִין עִלָּאִין.

Said R. Simeon: ‘Alas for the man who regards the Torah as a book of mere tales and everyday matters! If that were so, we, even we could compose a torah dealing with everyday affairs, and of even greater excellence. Nay, even the princes of the world possess books of greater worth which we could use as a model for composing some such torah. The Torah, however, contains in all its words supernal truths and sublime mysteries.

Zohar, Beha'alotcha 12:58 · The Zohar; London, Soncino Press, 1933

וְעַל דָּא הַאי סִפּוּר דְּאוֹרַיְיתָא, לְבוּשָׁא דְּאוֹרַיְיתָא. אִיהוּ. מַאן דְּחָשִׁיב דְּהַהוּא לְבוּשָׁא אִיהוּ אוֹרַיְיתָא מַמָּשׁ, וְלָא מִלָּה אַחֲרָא, תִּיפַּח רוּחֵיהּ, וְלָא יְהֵא לֵיהּ חוּלָקָא בְּעָלְמָא דְּאָתֵי. בְּגִין כַּךְ אָמַר דָּוִד, (תהילים קי״ט:י״ח) גַּל עֵינַי וְאַבִּיטָה נִפְלָאוֹת מִתּוֹרָתֶךָ. מַה דִּתְחוֹת לְבוּשָׁא דְּאוֹרַיְיתָא.

The stories of the Torah are thus only her outer garments, and whoever looks upon that garment as being the Torah itself, woe to that man-such a one will have no portion in the next world. David thus said: “Open thou mine eyes, that I may behold wondrous things out of thy law” (Ps. 119, 18), to wit, the things that are beneath the garment.

Zohar, Beha'alotcha 12:60 · The Zohar; London, Soncino Press, 1933

רִבִּי חִזְקִיָּה פָּתַח, כְּתִיב, (שיר השירים ב׳:ב׳) (פנחס רלג, ופ' תשא קפט) כְּשׁוֹשַׁנָּה בֵּין הַחוֹחִים. מָאן שׁוֹשַׁנָּה, דָּא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל. (בגין דאית שושנה ואית שושנה), מַה שּׁוֹשַׁנָּה דְּאִיהִי בֵּין הַחוֹחִים אִית בַּהּ סוּמָק וְחִוָּר, אוּף כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל אִית בַּהּ דִּין וְרַחֲמֵי. מַה שּׁוֹשַׁנָּה אִית בַּהּ תְּלֵיסַר עָלִין, אוּף כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל אִית בַּהּ תְּלֵיסַר מְכִילָן דְּרַחֲמֵי דְּסַחֲרִין לַהּ מִכָּל סִטְרָהָא. אוּף אֱלהִים דְּהָכָא (נשא דף קלא ב, וקלח, וקמז) (שמות קפו א) מִשַׁעְתָּא דְּאִדְכַּר אַפִּיק תְּלֵיסַר תֵּיבִין לְסַחֲרָא לִכְנְסֶת יִשְׂרָאֵל וּלְנַטְרָא לַהּ.

Rabbi Hizkiah opened his discourse with the text: As a lily among thorns, etc. (S.S. 2, 2). ‘What’, he said, ‘does the lily symbolise? It symbolises the Community of Israel. As the lily among thorns is tinged with red and white, so the Community of Israel is visited now with justice and now with mercy; as the lily possesses thirteen leaves, so the Community of Israel is vouchsafed thirteen categories of mercy which surround it on every side. For this reason, the term Elohim (God) mentioned here (in the first verse of Genesis) is separated by thirteen words from the next mention of Elohim, symbolising the thirteen categories of mercy which surround the Community of Israel to protect it.

Zohar, Introduction 1:1 · The Zohar; London, Soncino Press, 1933

זֹהַר סָתִים וְגָנִיז כַּד בְּנִין (ס"א עד דבנין) בְּגַוֵּיהּ לְאוֹלָדָא וּבֵיתָא קַיָּימָא בִּפְשִׁיטוּ דְתִקּוּנָא דְּאִנּוּן זֶרַע קֹדֶשׁ. וְעַד לָא אִתְעֲדִיאַת וְלָא אִתְפַּשַּׁט פְּשִׁיטוּ דְיִשּׁוּבָא לָא אִקְרֵי אֱלהִים, אֶלָּא כֹּלָּא בִּכְלָלָא בְּרֵאשִׁית, לְבָתַר דְּאִתְתַּקַּן בִּשְׁמָא (בלק ר"ב) דְּאֱלהִים אַפִּיק אִנּוּן תּוֹלָדִין מֵהַהוּא זַרְעָא דְאִזְדְּרַע בֵּיהּ. מַאן הַהוּא זַרְעָא, אִנּוּן אַתְוָון גְּלִיפָן רָזָא דְאוֹרַיְיתָא דְּנָפְקוּ מֵהַהִיא נְקוּדָה.

the point and the temple were firmly established together, then Bereshith combined the supernal Beginning with Wisdom. Afterwards the character of that temple was changed, and it was called “house” (bayith). The combination of this with the supernal point which is called rosh gives Bereshith, which is the name used so long as the house was uninhabited. When, however, it was sown with seed to make it habitable, it was called Elohim, hidden and mysterious. The Zohar was hidden and withdrawn so long as the building was within and yet to bring forth, and the house was extended only so far as to find room for the holy seed. Before it had conceived and had extended sufficiently to be habitable, it was not called Elohim, but all was still included in the term Bereshith. After it had acquired the name of Elohim, it brought forth offspring from the seed that had been implanted in it. What is this seed? It consists of the graven letters, the secret source of the Torah, which issued from the first point.

Zohar, Bereshit 2:6 · The Zohar; London, Soncino Press, 1933

אֵלֶּה תּוֹלְדוֹת נֹחַ, רַבִּי חִיָּיא פָּתַח (ישעיהו ס׳:כ״א) וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים לְעוֹלָם יִירְשׁוּ אָרֶץ נֵצֶר מַטָּעַי מַעֲשֵׂה יָדַי לְהִתְפָּאֵר. זַכָּאִין אִנּוּן יִשְׂרָאֵל דְּמִשְׁתַּדְּלֵי בְּאוֹרַיְיתָא, וְיָדְעֵי אָרְחִין דְּאוֹרַיְיתָא, דִּבְגִינָהּ יִזְכּוּן לְעָלְמָא דְאָתֵי.

THESE ARE THE GENERATIONS OF NOAH. R. Hiya opened with the text: And thy people are all righteous, they will inherit the land for ever; the branch of my planting, the work of my hands wherein I glory (Is. 60, 21). He said: ‘Happy are the people of Israel, who occupy themselves with the Torah and are familiar with its paths, through following which they will merit the world to come.

Zohar, Noach 1:1 · The Zohar; London, Soncino Press, 1933

לֶךָ לְךָ מֵאַרְצְךָ וגו'. רַבִּי אַבָּא פָּתַח וְאָמַר, (ישעיהו מ״ו:י״ב) שִׁמְעוּ אֵלַי אַבִּיִרִי לֵב הָרְחוֹקִים מִצְדָקָה. שִׁמְעוּ אֵלַי אַבִּירֵי לֵב, כַּמָּה תַּקִּיפִין לִבַּיְיהוּ דְּחַיָיבַיָא, דְּחָמָאן שְׁבִילֵי ואָרְחֵי דְאוֹרַיְיתָא ולָא מִסְתַּכְּלָן בְּהוּ, ולִבַּיְיהוּ תַּקִּיפִין דְּלָא מְהַדְּרִין בִּתְיוּבְתָּא לְגַבֵּי מָרֵיהוֹן, וְאִקְרוּן אַבִּירֵי לֵב. הָרְחוֹקִים מִצְּדָקָה דְּמִתְרַחֲקֵי מֵאוֹרַיְיתָא.

R. Abba introduced this portion with a discourse on the text: Hearken to me, ye obstinate of heart who are far from righteousness (Is. 46, 12). He said: ‘How obstinate is the heart of sinners who see the paths and ways of the Torah and pay no heed to them, but harden their hearts and do not return in repentance to their Master, wherefore they are called “obstinate of heart”. Also “far from righteousness”, because they keep themselves far from the Torah.

Zohar, Lech Lecha 1:1 · The Zohar; London, Soncino Press, 1933

, רַבִּי חִיָּיא פָּתַח (שיר השירים ב׳:י״ב) הַנִּצָּנִים נִרְאוּ בָאָרֶץ עֵת הַזָּמִיר הִגִּיעַ וקוֹל הַתּוֹר נִשְׁמַע בְּאַרְצֵנוּ. הַנִּצָּנִים נִרְאוּ בָאָרֶץ, כַּד בְּרָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עָלְמָא. יָהַב בְּאַרְעָא כָּל חֵילָא דְּאִתְחֲזִי לָהּ. וְכֹלָּא הֲוָה בְאַרְעָא, וְלָא אֲפִיקַת אִיבִּין בְּעָלְמָא עַד דְּאִתְבְּרֵי אָדָם, כֵּיוָן דְּאִתְבְּרֵי אָדָם, כֹּלָּא אִתְחֲזֵי (ד"א ל"ג למיפק) בְּעָלְמָא, וְאַרְעָא גַּלִּיאַת אִיבָּהָא וְחֵילָהָא דְּאִתְפָּקְדוּ בָה.

AND THE LORD APPEARED UNTO HIM. R. Hiya commenced to discourse on the verse: The flowers appear on the earth, the time of song is come, and the voice of the turtle is heard in our land (S. S. 2, 12). He said: ‘When God created the world, He endowed the earth with all the energy requisite for it, but it did not put forth produce until man appeared. When, however, man was created, all the products that were latent in the earth appeared above ground.

Zohar, Vayera 1:1 · The Zohar; London, Soncino Press, 1933

וַיִּהְיוּ חַיִּי שָׂרָה מֵאָה שָׁנָה ועֶשְׂרִים שָׁנָה ושֶׁבַע שָׁנִים, רַבִּי יוֹסֵי פָּתַח וְאָמַר, (יונה א׳:ט״ו) ויִּשְׂאוּ אֶת יוֹנָה ויְטִלֻהוּ אֶל הַיָּם ויַּעֲמֹד הַיָּם מִזַּעְפּוֹ. הָכָא אִית לְאִסְתַּכָּלָא, מַאי טַעְמָא אַרְעִישַׁת יַמָּא עֲלֵיהּ דְּיוֹנָה, ולָא אַרְעִישַׁת עֲלֵיהּ אַרְעָא, כֵּיוָן דְּהֲוָה אָזִיל בְּגִין דְּלָא תִשְׁרֵי עֲלֵיהּ שְׁכִינְתָּא, יַמָּא (עלאה) אַמַּאי אָחִיד בֵּיהּ כַּד הֲוָה אָזִיל.

AND THE LIFE OF SARAH WAS A HUNDRED AND SEVEN AND TWENTY YEARS. R. Jose discoursed on the verse: And they took up Jonah, and cast him forth into the sea; and the sea ceased from its raging (Jonah 1, 15). ‘The question may here be asked,’ he said, ‘why it was the sea and not the earth that raged against him, seeing that he fled to prevent the Shekinah from resting upon him.

Zohar, Chayei Sara 1:1 · The Zohar; London, Soncino Press, 1933

וְאֵלֶּה (בראשית כח) תּוֹלְדוֹת יִצְחָק וגו'. פָּתַח רַבִּי חִיָּיא וְאָמַר (תהילים ק״ו:ב׳) מִי יְמַלֵּל גְּבוּרוֹת יְיָ יַשְׁמִיעַ כָּל תְּהִלָּתוֹ. תָּא חֲזִי, כַּד בָּעָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וְסָלִיק בִּרְעוּתָא קַמֵּיהּ לְמִבְרֵי עַלְמָא, הֲוָה מִסְתַּכֵּל בְּאוֹרַיְיתָא, וּבְרָא לֵיהּ, וּבְכָל עוֹבָדָא וְעוֹבָדָא דְּבָרָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְעַלְמָא הֲוה מִסְתַּכֵּל בְּאוֹרַיְיתָא, וּבָרָא לֵיהּ. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (משלי ח׳:ל׳) וָאֶהְיֶה אֶצְלוֹ אָמוֹן וָאֶהְיֶה שַׁעֲשׁוּעִים יוֹם יוֹם אַל תִּקְרֵי אָמוֹן, אֶלָּא אוּמָן.

R. Hiya once discoursed on the text: Who can express the mighty acts of the Lord, or make all his praise to be heard? (Ps. 106, 2). ‘When God’, he said, ‘resolved to create the world, He used the Torah as the plan both of the whole and the parts. Hence Scripture says: “Then I was by him as a nursling, and I was daily all delight” (Prov. 8, 30), where the word ‘amon (nursling) may also be read ‘oman (architect, designer).

Zohar, Toldot 1:1 · The Zohar; London, Soncino Press, 1933

(בראשית כ״ח:י׳) וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע וַיֵּלֶךְ חָרָנָה. רַבִּי חִיָּיא פָּתַח וְאָמַר, (קהלת א׳:ה׳) וזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ וּבָא הַשֶּׁמֶשׁ ואֶל מְקוֹמוֹ שׁוֹאֵף זוֹרֵחַ הוּא שָׁם, הַאי קְרָא אוּקְמוּהָ. אֲבָל וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ דָּא יַעֲקֹב, כַּד הֲוָה בִּבְאֵר שָׁבַע. וּבָא הַשֶּׁמֶשׁ, כַּד אֲזַל לְחָרָן, דִּכְתִיב, (בראשית כ״ח:י״א) וַיָּלֶן שָׁם כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ. וְאֶל מְקוֹמוֹ שׁוֹאֵף זוִֹרִחַ, דִּכְתִיב וַיִּשְׁכַּב בַּמָּקוֹם הַהוּא.

AND JACOB WENT OUT PROM BEER-SHEBA AND WENT TOWARD HARAN. R. Hiya drew a parallel between this statement and the verse: The sun ariseth, and the sun goeth down, and hasteth to his place where he ariseth (Eccles. 1, 5). ‘The sun arising’, he said, ‘is parallel to Jacob when in Beersheba; and “the sun going down” to Jacob on his way to Haran, when, as we read, “he tarried there all night, because the sun was set”; and as the “sun hasteth to his place where he ariseth”, so Jacob “lay down in that place to sleep”.

Zohar, Vayetzei 1:1 · The Zohar; London, Soncino Press, 1933

וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים וגו'. רִבִּי יְהוּדָה פָּתַח (תהילים צ״א:י״א) כִּי מַלְאָכָיו יְצַוְּה לָךְ לִשְׁמָרְךָ בְּכָל דְרָכֶיךָ, הַאי קְרָא אוּקְמוּהָ חַבְרַיָיא, דְהָא בְּשַׁעְתָּא דְּבַר נָשׁ אָתֵי לְעַלְמָא, מִיָּד אִזְדַּמַּן בַּהֲדֵיהּ יֵצֶר הָרָע דְּאִיהוּ מְקַטְרֵג לֵיהּ לְבַר נָשׁ תָּדִיר כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, (בראשית ד׳:ז׳) לַפֶּתַח חַטָּאת רוֹבֵץ. מַאי חַטָּאת רוֹבֵץ, דָּא יֵצֶר הָרָע.

AND JACOB SENT MESSENGERS (lit. angels), ETC. R. Judah discoursed on the text: For he will give his angels charge over thee, to keep thee in all thy ways (Ps. 91, 11). ‘According to the companions,’ he said, ‘the moment a child is born into the world, the evil prompter straightway attaches himself to him, and thenceforth brings accusations against him, as it says, “sin coucheth at the door” (Gen. 4, 7), the term “sin” being a designation of the evil prompter,

Zohar, Vayishlach 1:1 · The Zohar; London, Soncino Press, 1933

וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו בְּאֶרֶץ כְּנָעַן. רִבִּי חִיָּיא פָּתַח וְאָמַר, (תהלים לה) רַבּוֹת רָעוֹת צַדִּיק וּמִכֻּלָּם יַצִּילֶנוּ יְיָ. תָּא חֲזֵי, כַּמָּה מְקַטְרְגִין אִית לֵיהּ לְבַר נָשׁ מִיּוֹמָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יָהַב בֵּיהּ נִשְׁמָתָא (ד"א ל"ג לבר נש) (לאתקיימא) בְּהַאי עַלְמָא. דְּכֵיוָן דְּנָפִיק בַר נָשׁ לַאֲוִירָא דְעַלְמָא, מִיָּד אִזְדַּמַּן לְאִשְׁתַּתְּפָא בַּהֲדֵיהּ יֵצֶר הָרָע כְּמָה דְאִתְּמָר. דִּכְתִיב, (בראשית ד׳:ז׳) לַפֶּתַח חַטָּאת רוֹבֵץ וְגו'. וּכְדֵין אִשְׁתַּתַּף בַּהֲדֵיהּ יֵצֶר הָרָע.

AND JACOB DWELT IN THE LAND OF HIS FATHER’S SOJOURNINGS, IN THE LAND OF CANAAN. R. Hiya discoursed on the verse: Many are the ills of the righteous, but the Lord delivereth him out of them all (Ps. 34, 20). ‘Many, indeed’, he said, ‘are the adversaries with whom a human being has to contend from the day that God breathes into him a soul in this world. For as soon as he emerges into the light of day, the evil prompter is at hand in readiness to join him, according to our interpretation of the verse: “Sin coucheth at the door” (Gen. 4, 7).

Zohar, Vayeshev 1:1 · The Zohar; London, Soncino Press, 1933

וַיְהִי מִקֵּץ, רִבִּי חִיָּיא פָּתַח וְאֲמַר, (איוב כ״ח:ג׳) קֵץ שָׂם לַחשֶׁךְ וּלְכָל תַּכְלִית הוּא חוֹקֵר אֶבֶן אֹפֶל וְצַלְמָוְת, הַאי קְרָא אִתְּמָר. קֵץ שָׂם לַחשֶׁךְ, דָּא אִיהוּ קֵץ דִּשְׂמָאלָא, דְּאִיהוּ שָׁאט בְּעַלְמָא, וְשָׁאט לְעֵילָא, וְקָיְימָא קַמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְאַסְטֵי, וְקַטְרִיג עַל עַלְמָא, וְהָא אִתְּמָר. וּלְכָל תַּכְלִית הוּא חוֹקֵר, דְּהָא כָּל עוֹבָדוֹי לָאו אִינוּן לְטַב, אֶלָּא לְשֵׁיצָאָה תָּדִיר וּלְמֶעְבַּד כְּלָיָה בְּעָלְמָא.

AND IT CAME TO PASS AT THE END. R. Hiya expounded the word “end” from the text: He setteth an end for darkness, and he searcheth out to the furthest bound; a stone of thick darkness and the shadow of death (Job 28, 3). ‘The end here mentioned is’, he said, ‘an allusion to the “end of the left”, which, after roaming to and fro in the world, finally ascends and presents itself before the Holy One, blessed be He, to bring accusations against mankind. He “searcheth out to the furthest bound” (takhlith— destruction), inasmuch as all his works are never for good, but always for destruction and for the utter annihilation of the world.

Zohar, Miketz 1:1 · The Zohar; London, Soncino Press, 1933

וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה וְגו', רִבִּי אֶלְעָזָר פָּתַח, (ישעיהו ס״ג:ט״ז) כִּי אַתָּה אָבִינוּ כִּי אַבְרָהָם לא יָדְעָנוּ וְיִשְׂרָאֵל לא יַכִּירֶנּוּ אַתָּה ה' אָבִינוּ גוֹאֲלֵנוּ מֵעוֹלָם שְׁמֶךָ. הַאי קְרָא אוּקְמוּהָ, אֲבָל תָּא חֲזֵי, כַּד בָּרָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עַלְמָא, כָּל יוֹמָא וְיוֹמָא, עָבִיד עֲבִידְתָּא כְּדְקָא חָזֵי. בְּכָל יוֹמָא וְיוֹמָא כְּמָה דְאִצְטְרִיךְ. כֵּיוָן דְּאָתָא יוֹמָא שְׁתִיתָאָה וְאִצְטְרִיךְ לְמִבְרִי אָדָם, אָתַת אוֹרַיְיתָא קַמֵּיהּ. אָמְרָה (קמי קודשא בריך הוא). הַאי אָדָם דְּאַתְּ בָּעֵי לְמִבְרֵי, זַמִּין הוּא לְאַרְגָּזָא קַמָּךְ. אִלְמָלֵא לָא תַאֲרִיךְ רוּגְזָא, טַב לֵיהּ דְּלָא יִתְבְּרֵי. אָמַר לָהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְכִי לְמַגָּנָא אִתְקְרֵינָא אֶרֶךְ אַפַּיִם.

THEN JUDAH CAME NEAR UNTO HIM, ETC. R. Eleazar discoursed on the verse: For thou art our Father; for Abraham knoweth us not, and Israel doth not acknowledge us; thou, O Lord, art our Father, our Redeemer from everlasting is thy name (Is. 63, 16)…. He said:

Zohar, Vayigash 1:1 · The Zohar; London, Soncino Press, 1933

(שמות א׳:א׳) וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרָיְמָה אֵת יַעֲקֹב אִישׁ וּבֵיתוֹ בָּאוּ, (דניאל י״ב:ג׳) וְהַמַּשְׂכִּילִים יַזְהִירוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים לְעוֹלָם וָעֶד והַמַּשְׂכִּילִים: אִלֵּין אִינּוּן דְּמִסְתַּכְּלֵּי בְּרָזָא דְּחָכְמְתָא. (נ"א יזהירו דנצצין ברזא דחכמתא) יַזְהִירוּ: נַהֲרִין, וְנֹצְצִין בְּזִיוָא דְּחָכְמְתָא עִלָּאָה. כְּזֹהַר: נְהִירוּ וּנְצִיצוּ דְּנַהֲרָא דְּנָפִיק מֵעֵדֶן. וְדָא אִיהוּ רָזָא סְתִימָא, דְּאִקְרֵי (בראשית ח"ב ל"ד א') רָקִיעַ. בֵּיהּ קַיָימִין כּוֹכָבַיָא וּמַזָּלֵי שִׁמְשָׁא וְסִיהֲרָא, וְכָל אִינּוּן בּוּצִינִין דִּנְהוֹרָא.

NOW THESE ARE THE NAMES OF THE CHILDREN OF ISRAEL WHICH CAME INTO EGYPT EVERY MAN AND HIS HOUSEHOLD CAME WITH JACOB. It is written: And the wise shall be resplendent as the splendour (zohar) of the firmament, and they that turn many to righteousness shall be like the stars for ever and ever (Dan. 12, 3). “The wise” are those who penetrate to the real essence of wisdom; “they shall be resplendent”, i.e. illumined with the radiance of the supernal Wisdom; “as the splendour”, this is the flashing of the Stream that goes forth from Eden (Gen. 11, 10), this being alluded to as “the firmament”. There are suspended the stars, the planets, the sun and the moon, and all the radiant lights.

Zohar, Shemot 1:1 · The Zohar; London, Soncino Press, 1933

(שמות ו׳:ב׳-ג׳) וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶל מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי יְיָ' ואֵרָא אֶל אַבְרָהָם אֶל יִצְחָק וְאֶל יַעֲקֹב בְּאֵל שַׁדָּי וְגוֹ'. רִבִּי אַבָּא פָּתַח, (ישעיהו כ״ו:ד׳) בִּטְחוּ בַיְיָ' עֲדֵי עַד כִּי בְּיָהּ יְיָ' צוּר עוֹלָמִים. בִּטְחוּ בַיְיָ', כָּל בְּנֵי עָלְמָא בַּעְיָין לְאִתַּתְקְפָא בֵּיהּ בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וּלְמֶהֱוֵי רָחְצַנוּ דִּלְהוֹן בֵּיהּ.

AND GOD SPAKE UNTO MOSES, ETC. R. Abba began his reflections on this portion with the verse: Trust the Lordfor ever (lit. unto Ad), for in KAH TETRAGRAMMATONis fashioning of worlds (lit. rock of ages) (Isa. 26, 4). ‘AII mankind’, he said, ‘should cleave to the Holy One, blessed be He, and put their trust in Him,

Zohar, Vaera 1:1 · The Zohar; London, Soncino Press, 1933

(שמות י׳:א׳) וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל מֹשֶׁה בֹּא אֶל פַּרְעֹה כִּי אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת לִבּוֹ וְגוֹ'. רִבִּי יְהוּדָה פָּתַח ואָמַר, (תהלים פ"ט) אַשְׁרֵי הָעָם יוֹדְעֵי תְרוּעָה יְיָ' בְּאוֹר פָּנְיךָ יְהַלֵּכוּן. כַּמָּה אִצְטְרִיכוּ בְּנֵי נָשָׁא, לְמֵהַךְ בְּאָרְחֵי דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וּלְמִטַר פִּקּוּדֵי אוֹרַיְיתָא, בְּגִין דְּיִזְכּוּן בָּהּ לְעָלְמָא דְּאָתֵי, וּלְשֵׁזָבָא לוֹן מִכָּל קִטְרוּגִין דִּלְעֵילָּא וְתַתָּא. בְּגִין, דְּהָא כְּמָה דְּאִשְׁתְּכָחוּ מְקַטְרְגִין בְּעָלְמָא לְתַתָּא, הָכִי נָמֵי אִשְׁתְּכָחוּ מְקַטְרְגִין לְעֵילָּא דְּקַיְימֵי עָלַיְיהוּ דִּבְנֵי נָשָׁא.

AND THE LORD SAID UNTO MOSES, GO IN UNTO PHARAOH, FOR I HAVE HARDENED HIS HEART. R. Judah opened here with the verse: Blessed is the people that knows the joyful sound; O Lord, they shall walk in the light of thy countenance (Ps. 89, 16). He exclaimed: ‘How important it is for man to walk in the ways of the Holy One, blessed be He, and keep the commandments of the Torah, that so he may be worthy of the world to come and triumph over all accusations, both on earth and in heaven! For as there are accusers of man here below, so there are also accusers above.

Zohar, Bo 1:1 · The Zohar; London, Soncino Press, 1933

וַיְהִי בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת הָעָם וְלֹא נָחָם אֱלהִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים וְגוֹ'. רִבִּי שִׁמְעוֹן פָּתַח, (חבקוק ג׳:א׳) תְּפִלָּה לַחֲבַקּוּק הַנָּבִיא עַל שִׁגְיוֹנוֹת. הַאי קְרָא קַשְׁיָא, וְאִית לְאִסְתַּכְּלָא בֵּיהּ, מַאי שְׁנָא תְּפִלָּה לַחֲבַקּוּק הַנָּבִיא, יַתִּיר מִכָּל שְׁאַר נְבִיאֵי עָלְמָא, דְּלָא כְּתִיב בְּהוּ תְּפִלָּה לִישַׁעְיָה הַנָּבִיא, אוֹ לְיִרְמִיָּה, אוֹ לִיחֶזְקֵאל, אוֹ לְהוֹשֵׁעַ, אוֹ לִשְׁאַר נְבִיאֵי עָלְמָא.

AND IT CAME TO PASS WHEN PHARAOH SENT AWAY THE PEOPLE, ETC R. Simeon discoursed here on the verse: “A prayer of Habakkuk the prophet upon shigionoth” (Hab. 3, 1). ‘Why’, he said, ‘is this vision of Habakkuk designated “prayer”, a title unique in the prophetic writings? Why do we find only a prayer of Habakkuk and not of Isaiah or Jeremiah?

Zohar, Beshalach 1:1 · The Zohar; London, Soncino Press, 1933

(שמות י״ח:א׳) וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ כֹּהֵן מִדְיָן חֹתֵן מֹשֶׁה אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְגוֹ'. רַבִּי חִזְקִיָּה (נ"א ר' אלעזר) פָּתַח וְאָמַר, (ויקרא ט׳:כ״ב) וַיִשָּׂא אַהֲרֹן אֶת יָדָו. כְּתִיב יָדוֹ חַד, בְּגִין דְּבָעֵי לְאָרָמָא יְמִינָא עַל שְׂמָאלָא, והָא אוֹקִימְנָא רָזָא.

NOW JETHRO,THE PRIEST OF MIDIAN, MOSES’ FATHER-IN-LAW, HEARD OF ALL THAT GOD HAD DONE FOR MOSES AND FOR ISRAEL. R. Hezekiah opened here with a discourse on the verse: And Aaron lifted up his hand toward the people and blessed them (Lev. 9, 22). ‘The use of the word “hand” here’, he said, ‘in the singular indicates that he meant to lift up his right hand above his left; and this for a certain esoteric reason.

Zohar, Yitro 1:1 · The Zohar; London, Soncino Press, 1933

[אמרו המגיהים מתחלת הפרשה עד מעשה ידי להתפאר קי"ד א' הוא מן הסבא ויגענו ומצאנו הנסחא מדויקת תלי"ת.] פָּתַח ר' שִׁמְעוֹן ואָמַר, (שמות כ״א:א׳) וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם, תַּרְגוּם, וְאִלֵּין דִּינַיָּא דִּתְסַדֵּר קֳדָמֵיהוֹן. אִלֵּין אִינּוּן סִדּוּרִין דְּגִלְגּוּלָא, דִּינִין דְּנִשְׁמָתִין, דְּאִתְדָּנוּ כָּל חַד וְחַד לָקֳבֵל עוֹנְשֵׁיהּ.

AND THESE ARE THE JUDGEMENTS WHICH THOU SHALT SET BEFORE THEM. R. Simeon here introduced the subject of transmigration of souls, saying: ‘Onkelos translates the above words as follows: “These are the judgements which thou shalt order before them”. In other words, “These are the orders of the metempsychosis; the judgements of the souls, by which each of them receives its appropriate punishment.” Associates, the time is now arrived to reveal diverse hidden and secret mysteries in regard to the transmigration of souls.

Zohar, Mishpatim 1:1 · The Zohar; London, Soncino Press, 1933

(שמות כ״ה:א׳-ב׳) וַיְדַבֵּר יְיָ' אֶל מֹשֶׁה לֵאמֹר. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ וְגוֹ'. רַבִּי חִיָּיא פָּתַח, (תהילים קל״ה:ד׳) כִּי יַעֲקֹב בָּחַר לוֹ יָהּ יִשְׂרָאֵל לִסְגוּלָתוֹ, כַּמָּה חֲבִיבִין יִשְׂרָאֵל קָמֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דְּאִתְרְעֵי בְּהוּ, וּבָעָא לְאִתְדַּבְּקָא בְּהוּ, וּלְאִתְקְשְּׁרָא עִמְּהוֹן. וְעָבִיד לְהוֹן עַמָּא יְחִידָאִי בְּעָלְמָא, דִּכְתִּיב, (שמואל ב ז׳:כ״ג) וּמִי כְעַמְּךָ כְּיִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ, וְאִינּוּן אִתְרְעוּ בֵּיהּ, וְאִתְקַשְּׁרָן בֵּיהּ. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, כִּי יַעֲקֹב בָּחַר לוֹ יָהּ. וּכְתִיב (דברים לכ) כִּי חֵלֶק יְיָ' עַמּוֹ. וְיָהַב לִשְׁאַר עַמִּין שׁוּלְטָנִין רַבְרְבָן מְמָנָן עָלַיְיהוּ, וְהוּא נָטִיל לְחוּלָקֵיהּ יִשְׂרָאֵל.

AND THE LORD SPAKE UNTO MOSES SAYING, SPEAK UNTO THE CHILDREN OF ISRAEL THAT THEY TAKE ME A HEAVE OFFERING. R. Hiya, on coming to this portion, quoted the verse, “For Jacob hath chosen Kah unto himself, Israel is his costly possession” (Ps. 135, 4). Said he: ‘How beloved must Israel be to the Holy One, blessed be He, seeing that He has chosen them and desired to unite Himself with them and be bound up with them, making them a nation unique throughout all the world, as it is written: “Who is like unto thy people Israel, a unique people on earth?” (2 Sam. 7, 23). And they, too, have chosen Him and bound themselves up with Him, as it is written, “Jacob hath chosen Kah unto himself’. Yea, for over the other nations He appointed celestial principalities and powers, but reserved Israel for His own special portion.’

Zohar, Terumah 1:1 · The Zohar; London, Soncino Press, 1933

ספרא דצניעותא מַאן צְנִיעוּתָא דְּסִפְרָא. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן, חֲמִשָׁה פִּרְקִין אִינּוּן דְּכְלִילָן בְּהֵיכָל רַב, וּמַלְיָין כָּל אַרְעָא. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, אִי כְּלִילָן הָנֵי, מִכֻּלְּהוּ עֲדִיפֵי. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן, הָכִי הוּא, לְמַאן דְּעָאל וְנָפַק, וּלְמָאן דְּלָא עָאל ונָפַק לָאו הָכִי.

Now, what is this “Book of the Hidden Mystery”?’ Said R. Simeon: ‘It contains five sections which are to be found in the midst of a great Hall, and whose wisdom fills the whole earth.’ Said R. Judah: ‘If this book of wisdom is enclosed in that Hall, it is of more worth than any other tome.’ ‘Verily,’ returned R. Simeon, ‘it is so, for one who is used to passing in and out of the courts of wisdom, but not to one who rarely or never enters into that Hall.

Zohar, Sifra DiTzniuta 1:1 · The Zohar; London, Soncino Press, 1933

(שמות כ״ז:כ׳) וְאַתָּה תְּצַוֵּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְגו'. וְאַתָּה הַקְרֵב אֵלֶיךָ אֶת אַהֲרֹן אָחִיךָ וְגו'. אָמַר רִבִּי חִיָּיא, מַאי שְׁנָא הָכָא מִבְכָל אֲתָר, דִּכְתִּיב וְאַתָּה הַקְרֵב אֵלֶיךָ וְאַתָּה תְּדַבֵּר אֶל כָּל חַכְמֵי לֵב. וְאַתָּה תְּצַוֵּה אֶת בְּנִי יִשְׂרָאֵל. (שמות ל׳:כ״ג) וְאַתָּה קַח לְךָ בְּשָׂמִים רֹאשׁ מָר דְּרוֹר. אֶלָּא כֹּלָּא בְּרָזָא עִלָּאָה אִיהוּ, לְאַכְלְלָא שְׁכִינְתָּא בַהֲדֵיהּ.

AND THOU SHALT COMMAND THE CHILDREN OF ISRAEL:… AND THOU BRING NEAR UNTO THEE AARON THY BROTHER. Said R. Hiya: What is the significance of the expression “and thou” in these and other passages, e.g., “And thou shalt speak unto all that are of a wise heart” (XXVIII, 3); “And thou take unto thee principal spices” (Ex. 30, 23)? In all cases it contains a reference to the supernal world, indicating that the Shekinah is joined with Moses.’

Zohar, Tetzaveh 1:1 · The Zohar; London, Soncino Press, 1933

(שמות ל׳:י״א-י״ב) וַיְדַבֵּר יְיָ' אֶל מֹשֶׁה לֵאמֹר. כִּי תִשָּׂא אֶת רֹאשׁ בְּנִי יִשְׂרָאֵל לִפְקוּדֵיהֶם וְגוֹ', רִבִּי אַבָּא וְרִבִּי אָחָא וְרִבִּי יוֹסֵי הֲווֹ אַזְלֵי מִטְּבֶרְיָה לְצִפֹּרִי. עַד דַּהֲווֹ אַזְלֵי, חָמוּ לֵיהּ לְרַ' אֶלְעָזָר דְּהֲוָה אָתֵי, וְרִבִּי חִיָּיא עִמֵּיהּ. אָמַר רִבִּי אַבָּא, וַדַּאי נִשְׁתַּתֵּף בַּהֲדֵי שְׁכִינְתָּא. אוֹרִיכוּ לְהוּ, עַד דְּמָטוּ לְגַבַּיְיהוּ. כֵּיוָן דְּמָטוּ גַּבַּיְיהוּ, אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר, וַדַּאי כְּתִיב, (תהלים לה) עֵינֵי יְיָ' אֶל צַדִּיקִים וְאָזְנָיו אֶל שַׁוְעָתָם. הַאי קְרָא קַשְׁיָא וְכוּ'. (זה המאמר תמצאנו בפרשת פקודי דף רכ"ה ע"ש, שם מקומו)

AND THE LORD SPAKE UNTO MOSES SAYING: WHEN THOU TAKEST THE SUM OF THE CHILDREN OF ISRAEL AFTER THEIR NUMBER, THEN SHALL THEY GIVE EVERY MAN AN EXPIATION FOR HIS SOUL UNTO THE LORD.

Zohar, Ki Tisa 1:1 · The Zohar; London, Soncino Press, 1933

(שמות ל״ה:א׳) וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה אֶת כָּל עֲדַת בְּנִי יִשְׂרָאֵל וְגוֹ'. רִבִּי חִיָּיא פָּתַח, (שמואל א ט״ו:ו׳) וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל הַקֵּנִי לְכוּ סוּרוּ רְדוּ וְגוֹ'. תָּא חֲזֵי, מָה כְּתִיב בַּעֲמָלֵק, (שמואל א ט״ו:ו׳) פָּקַדְתִּי אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה עֲמָלֵק לְיִשְׂרָאֵל וְגוֹ'. וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּכֻלְּהוּ קְרָבִין דְּעָבְדוּ שְׁאָר עַמְמִין לְגַבַּיְיהוּ דְּיִשְׂרָאֵל, מַאי טַעְמָא לָא אַקְשֵׁי קַמֵּיהּ, כְּהַאי קְרָבָא דְּעָבַד עֲמָלֵק לְגַבַּיְיהוּ. אֶלָּא וַדַּאי, קְרָבָא דְּעֲמָלֵק הֲוָה בְּכָל סִטְרִין, לְעֵילָּא וְתַתָּא, דְּהָא בְּהַהוּא זִמְנָא אִתְתָּקַּף חִוְיָא בִּישָׁא לְעֵילָּא, ואִתְתָּקַּף לְתַתָּא.

AND MOSES ASSEMBLED ALL THE CONGREGATION OF THE CHILDREN OF ISRAEL, ETC. R. Hiya opened here a discourse on the text: “And Saul said unto the Kenites: Go depart”, etc. (I Sam. 15, 6). ‘Observe’, he said, ‘that in regard to Amalek it is written: “I remember that which Amalek did to Israel”, etc. (Ibid. 15, 2). What is the reason that none of the wars waged by other nations against Israel was so displeasing to the Almighty as was the war waged against them by Amalek? The reason, assuredly, is that the battle with Amalek was waged on both fronts, both on high and below; for at that time the evil serpent gathered all its forces both above and below.

Zohar, Vayakhel 1:1 · The Zohar; London, Soncino Press, 1933

(שמות ל״ח:כ״א) אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן הָעֵדוּת אֲשֶׁר פֻּקַּד עַל פִּי מֹשֶׁה וגוֹ'. רִבִּי חִיָיא פָּתַח, (קהלת א׳:ז׳) כָּל הַנְּחָלִים הוֹלְכִים אֶל הַיָּם וְהַיָּם אֵינֶנּוּ מָלֵא וְגוֹ'. הַאי קְרָא אוּקְמוּהָ וְאִתְּמַר, אֲבָל כָּל הַנְּחָלִים אִלֵּין רָזִין דִּנְחָלִין וּמַבּוּעִין קַדִּישִׁין, דְּאִתְמַלְּיָין, וְנָפְקִין (מבועין קדישין) לְאַנְהָרָא וּלְמַלְּיָיא לְהַאי יַמָּא רַבָּא, וְכֵיוָן דְּהַאי יַמָא רַבָּא אִתְמְלֵי מִסִּטְרָא דְּאִינּוּן נַחֲלִין כְּדֵין הוּא אַפִּיק מַיָּא, וְאַשְׁקֵי לְכָל חֵיוָון בָּרָא, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (תהילים ק״ד:י״א) יַשְׁקוּ כָּל חַיְתוֹ שָׂדָי.

THESE ARE THE ACCOUNTS OF THE TABERNACLE, EVEN THE TABERNACLE OF THE TESTIMONY, AS THEY WERE RENDERED ACCORDING TO THE COMMANDMENT OF MOSES, ETC. R. Hiya, in this connection, quoted the verse: “All the rivers run into the sea, yet the sea is not full” (Eccles. 1, 7). ‘Esoterically speaking’, he said, ‘all the rivers here allude to the sacred brooks and springs which, when filled, pour forth to supply the great ocean. This in turn, when so filled, flows over and affords drink to all the “beasts of the field”.

Zohar, Pekudei 1:1 · The Zohar; London, Soncino Press, 1933

רִבִּי אֶלְעָזָר פָּתַח, (ישעיהו ז׳:י״א) שְׁאַל לְךָ אוֹת מֵעִם יְיָ' אֱלֹהֶיךָ הַעֲמֵק שְׁאָלָה אוֹ הַגְבֵּהַּ לְמָעְלָה. אִסְתַּכַּלְנָא בְּדָרִין קַדְמָאִין וְדָרִין בַּתְרָאִין, מַה בֵּין דָּרִין קַדְמָאִין לְדָרִין בַּתְרָאִין. דָּרִין קַדְמָאִין הֲווֹ יַדְעִין וּמִסְתַּכְּלִין בְּחָכְמְתָא עִלָּאָה, וְיַדְעִין לְצָרְפָא אַתְוָון דְּאִתְיְהִיבוּ לֵיהּ לְמֹשֶׁה בְּסִינַי, וַאֲפִילּוּ חַיָּיבִין דִּבְהוֹן בְּיִשְׂרָאֵל, הֲווֹ יַדְעִין גּוֹ אַתְוָון חָכְמְתָא עִלָּאָה. וְיַדְעִין גּוֹ אַתְוָון עִלָּאִין, וְגוֹ אַתְוָון תַּתָּאִין, חָכְמְתָא לְאַנְהָגָא עוֹבָדִין בְּהַאי עָלְמָא.

R. Eleazar began here with the verse, “Ask thee a sign of the Lord thy God, ask it either in the depth or in the height above” (Isa. 7, 11). He said: ‘We have compared the former with the latter generations, and found that the former were conversant with a higher wisdom by which they knew how to combine the letters that were given to Moses on Mount Sinai, and even the sinners of Israel knew a deep wisdom contained in the letters and the difference between higher and lower letters, and how to do things with them in this world.

Zohar, Vayikra 1:1 · The Zohar; London, Soncino Press, 1933

(ויקרא ט׳:א׳) וַיְהִי בַּיוֹם הַשְּׁמִינִי וְגוֹ'. רִבִּי יִצְחָק פָּתַח, (איוב ל״ח:ז׳) בְּרָן יַחַד כֹּכְבֵי בֹּקֶר וַיָּרִיעוּ כָּל בְּנֵי אֱלֹהִים. זַכָּאִין אִינּוּן יִשְׂרָאֵל, דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יָהִיב לוֹן אוֹרַיְיתָא קַדִּישָׁא, חֶדְוָותָא דְּכֹלָּא, חֶדְוָותָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְאַטְיָילוּתָא דִּילֵיהּ, דִּכְתִּיב, (משלי ח׳:ל׳) וָאֶהְיֶה שַׁעֲשׁוּעִים יוֹם יוֹם. וְאוֹרַיְיתָא כֹּלָּא, חַד שְׁמָא קַדִּישָׁא אִיהִי דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. וּבְאוֹרַיְיתָא אִתְבְּרֵי עָלְמָא דִּכְתִּיב, (משלי ח׳:ל׳) וָאֶהְיֶה אֶצְלוֹ אָמוֹן אַל תִּקְרֵי אָמוֹן אֶלָּא אוּמָן.

AND IT CAME TO PASS ON THE EIGHTH DAY. R. Isaac said: ‘Happy are Israel in that God has given them a holy Law which is the universal delight, the joy of the Holy One, blessed be He, and His recreation, as it is written, “and I was daily his delight” (Prov. 8, 30). The Torah is all one name of the Holy One, blessed be He. By the Torah was the world created, as it is written, “And I was an artificer with him” (Ibid.).

Zohar, Shmini 1:1 · The Zohar; London, Soncino Press, 1933

(ויקרא י״ב:ב׳) וַיְדַבֵּר יְיָ' אֶל מֹשֶׁה לֵאמֹר אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר וְגוֹ'. רִבִּי אֶלְעָזָר פָּתַח, (שיר השירים ג׳:א׳) עַל מִשְׁכָּבִי בַּלֵּילוֹת בִּקַּשְׁתִּי וְגוֹ'. עַל מִשְׁכָּבִי, בְּמִשְׁכָּבִי מִבָּעֵי לֵיהּ, מַהוּ עַל מִשְׁכָּבִי. אֶלָּא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל אָמְרָה קָמֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וּבָעָאת מִנֵּיהּ עַל גָּלוּתָא, בְּגִין דְּהִיא יָתְבָא בֵּין שְׁאָר עַמִּין עִם בְּנָהָא, וּשְׁכִיבַת לְעַפְרָא, וְעַל דְּהִיא שְׁכִיבַת בְּאַרְעָא אָחֳרָא מִסְאֲבָא, אָמְרָה, עַל מִשְׁכָּבִי בָּעֵינָא, דְּכָאִיבְנָא (נ"א דשכיבנא) בְּגָלוּתָא, וְעַל דָּא, בִּקַּשְׁתִּי אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי וּלְאַפָּקָא לִי מִנֵּיהּ.

AND THE LORD SPOKE UNTO MOSES SAYING, WHEN A WOMAN, ETC. R. Abba cited here the verse: “By night upon my bed I sought him”, etc. (S.S. 3, 1). ‘This verse’, he said, ‘is spoken by the Community of Israel who in the exile lies in the dust, in an alien unclean land, and therefore complains of her bed and beseeches “him whom her soul loveth” to deliver her from thence.

Zohar, Tazria 1:1 · The Zohar; London, Soncino Press, 1933

תָּא חֲזֵי, בְּלִישָׁנָא בִּישָׁא דְּאָמַר נָחָשׁ לְאִתְּתָא, גָּרִים לְאִתְּתָא, וּלְאָדָם, לְמִגְזַר עָלַיְיהוּ מִיתָה, וְעַל כָּל עָלְמָא בְּלִישָׁנָא בִּישָׁא כְּתִיב, (תהילים נ״ז:ה׳) וּלְשׁוֹנָם חֶרֶב חַדָּה. בְּגִין כָּךְ, גּוּרוּ לָכֶם מִפְּנֵי חֶרֶב, מִפְּנֵי לִישָׁנָא בִּישָׁא. כִּי חֵמָה עֲוֹנוֹת חָרֶב. מַאי כִּי חֵמָה עֲוֹנוֹת חָרֶב. דָּא חֶרֶב לַיְיָ', דִּתְנָן, חֶרֶב אִית לֵיהּ לְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דְּבֵיהּ דָּאִין לְחַיָּיבַיָּא. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (ישעיהו ל״ד:ו׳) חֶרֶב לַיְיָ' מָלְאָה דָם. (דברים ל״ב:מ״ב) וְחַרְבִּי תֹּאכַל בָּשָׂר. וּבְגִין כָּךְ גּוּרוּ לָכֶם מִפְּנֵי חֶרֶב כִּי חֵמָה עֲוֹנוֹת חָרֶב לְמַעַן תֵּדְעוּן שַׁדּוּן, שַׁדִּין כְּתִיב. בְּגִין דְּתֵדְעוּן דְּהָכִי אִתְּדָּן, מַאן דְּאִית לֵיהּ חֶרֶב בְּלִישָׁנֵיהּ, אִזְדְּמַן לֵיהּ חֶרֶב (ס"א אחדן בההוא חרב) דְּשָׁצֵי כֹּלָּא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצוֹרָע.

AND THE LORD SPOKE UNTO MOSES SAYING, THIS SHALL BE THE LAW OF THE LEPER. R. Abba cited here the verse: “Be ye afraid of the sword, for wrath bringeth the punishments of the sword, that ye may know there is a judgement” (Job 19, 29). ‘Observe,’ he said, ‘that through the evil tongue of the serpent death came upon the world. The evil tongue is called a “sharp sword” (Ps. 57, 5), and therefore it says, “Be ye afraid of the sword”, to wit, of the evil tongue. Why? “For wrathful are the punishments of the sword”, to wit, the sword of the Lord, “that ye may know there is a judgement”, for he that hath a sword in his tongue is punished with the sword; hence it says, “this is the law of the leper”.’

Zohar, Metzora 1:4 · The Zohar; London, Soncino Press, 1933

אַחֲרֵי מוֹת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן. רִבִּי יִצְחָק פָּתַח, (תהילים ב׳:י״א) עִבְדוּ אֶת יְיָ' בְּיִרְאָה וְגִילוּ בִּרְעָדָה. וּכְתִיב, (תהילים ק׳:ב׳) עִבְדוּ אֶת יְיָ' בְּשִׂמְחָה בֹּאוּ לְפָנָיו בִּרְנָנָה. הָנֵי קְרָאֵי קַשְׁיָין אֲהַדְדֵי, אֶלָּא הָכִי תָּאנָא, עִבְדוּ אֶת יְיָ' בְּיִרְאָה. דְּכָל פּוּלְחָנָא דְּבָעֵי בַּר נָשׁ לְמִפְלַח קָמֵי מָארֵיהּ, בְּקַדְמִיתָא בָּעֵי יִרְאָה, לְדַחֲלָא מִנֵּיהּ, וּבְגִין דַּחֲלָא דְּמָארֵיהּ, יִשְׁתְּכַּח לְבָתַר דְּיַעֲבֵיד בְּחֶדְוָותָא פִּקּוּדֵי אוֹרַיְיתָא. וְעַל דָּא כְּתִיב, (דברים י׳:י״ב) מָה יְיָ' אֱלֹהֶיךָ שׁוֹאֵל מֵעִמָּךְ כִּי אִם לְיִרְאָה.

R. Isaac opened his discourse with the text: “Serve the Lord with fear and rejoice with trembling.” We also read: “Serve the Lord with gladness, come before him with singing.” These verses seem to contradict one another. But the truth is that “Serve the Lord with fear” means that all service which a man renders to his Master should begin with fear and awe of Him, and through this fear he will come to perform the precepts of the Torah with joy.

Zohar, Achrei Mot 1:2 · The Zohar; London, Soncino Press, 1933

(ויקרא י״ט:א׳-ב׳) וַיְדַבֵּר יְיָ' אֶל מֹשֶׁה לֵאמֹר. דַּבֵּר אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם קְדוֹשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי יְיָ' אֱלֹהֵיכֶם. רִבִּי אֶלְעָזָר פָּתַח, (תהילים ל״ב:ט׳) אַל תִּהְיוּ כְּסוּס כְּפֶרֶד אֵין הָבִין וְגוֹ'. בְּכַמָּה זִמְנִין אוֹרַיְיתָא אַסְהִידַת בְּהוּ בִּבְנֵי נָשָׁא, כַּמָה זִמְנִין אֲרִימַת קָלִין, לְכָל סִטְרִין לְאִתְּעָרָא לְהוּ, וְכֻלְּהוּ דְּמִיכִין בְּשֵׁינָתָא בְּחוֹבֵיהוֹן (ס"א בחוריהון), לָא מִסְתַּכְּלִין, וְלָא מַשְׁגִּיחִין, בְּהֵיךְ אַנְפִּין יְקוּמוּן לְיוֹמָא דְּדִינָא עִלָּאָה, כַּד יִתְבַּע לוֹן מַלְכָּא עִלָּאָה עֶלְבּוֹנָא דְּאוֹרַיְיתָא, דִּצְוַוחַת לָקֳבְלֵיהוֹן, וְלָא אָהַדְרוּ אַנְפִּין לָקֳבְלָהּ, דְּכֻלְּהוּ פְּגִימִין בְּכֹלָּא, דְּלָא יָדְעוּ מְהֵימְנוּתָא דְּמַלְכָּא עִלָּאָה, וַוי לוֹן, וַוי לְנַפְשֵׁהוֹן.

YE SHALL BE HOLY, ETC. R. Eleazar cited here the text: “Be ye not as the horse or as the mule which have no understanding”, etc. (Ps. 32, 9). ‘How often’, he said, ‘does the Torah warn men, how often does it cry aloud on all sides to rouse them, yet they all sleep in their sins and heed not! With what face will they rise on the day of judgement when the Most High King will visit upon them their neglect of the Torah in not listening to her call, since they are full of blemishes and know not the faith of the Heavenly King. Alas for them and for their souls!

Zohar, Kedoshim 1:1 · The Zohar; London, Soncino Press, 1933

(ויקרא כ״א:א׳) וַיֹּאמֶר יְיָ' אֶל מֹשֶׁה אֱמוֹר אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם לְנֶפֶשׁ לֹא יִטַּמָּא בְּעַמָּיו. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי, מַאי טַעְמָא דָּא לָקֳבֵל דָּא, דִּכְתִּיב לְעֵילָּא, וְאִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יִהְיֶה בָהֶם אוֹב אוֹ יִדְּעוֹנִי מוֹת יוּמָתוּ, וְסָמִיךְ לֵיהּ אֱמוֹר אֶל הַכֹּהֲנִים. אֶלָּא (משמע) כֵּיוָן דְּאַזְהַר לְהוּ לְיִשְׂרָאֵל, לְקַדְּשָׁא לְהוּ בְּכֹלָּא, אַזְהַר לְהוּ לְכַהֲנֵי לְקַדְּשָׁא לוֹן, וְכֵן לַלְוִיִּם. לְכַהֲנֵי מִנַּיִן. דִּכְתִּיב אֱמוֹר אֶל הַכֹּהֲנִים. לְלֵוָאֵי מִנַּיִן. דִּכְתִּיב, (במדבר י״ח:כ״ו) וְאֶל הַלְוִיִּם תְּדַבֵּר וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם. בְּגִין דְּיִשְׁתַּכְּחוּן כֻּלְּהוּ זַכָּאִין קַדִּישִׁין דַּכְיָין.

AND THE LORD SAID UNTO MOSES, SPEAK UNTO THE PRIESTS THE SONS OF AARON AND SAY UNTO THEM, THERE SHALL NONE DEFILE HIMSELF FOR THE DEAD AMONG HIS PEOPLE. R. Jose said: ‘What is the connection of this with the verse that immediately precedes, “A man also or a woman that hath a familiar spirit or that is a wizard shall be put to death” (Lev. 20, 27)? It is this: that having admonished the Israelites to sanctify themselves, the Scripture now admonishes the priests to sanctify themselves specially. Later, too, it admonishes the Levites (Num. 18, 21 et seq.), so that all should become holy and pure.

Zohar, Emor 1:1 · The Zohar; London, Soncino Press, 1933

(ויקרא כ״ה:א׳-ב׳) וַיְדַבֵּר יְיָ' אֶל מֹשֶׁה בְּהַר סִינַי לֵאמֹר. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ וְגוֹ'. רִבִּי אֶלְעָזָר פָּתַח, (ויקרא ו׳:י״ח) זֹאת תּוֹרַת הָעוֹלָה הִיא הָעוֹלָה וְגוֹ'. הַאי קְרָא בִּכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל אוֹקִימְנָא, דְּהִיא סַלְּקָא וּמִתְחַבְּרָא בְּמַלְכָּא קַדִּישָׁא בְּזִוּוּגָא שְׁלִים.

AND THE LORD SPAKE UNTO MOSES… THEN SHALL THE LAND KEEP A SABBATH UNTO THE LORD. R. Eleazar introduced this portion with a discourse on the verse: “This is the law of the burnt-offering, the burnt-offering shall be”, etc. (Lev. 6, 2). ‘We have explained this verse’, he said, ‘to refer to the Community of Israel when she ascends to join the Holy King in perfect union.

Zohar, Behar 1:1 · The Zohar; London, Soncino Press, 1933

(ויקרא כ״ו:ג׳) אִם בְּחֻקּוֹתַי תֵּלֵכוּ וְגוֹ'. רִבִּי חִיָּיא פָּתַח, (מיכה ו׳:ה׳) עַמִּי זְכָר נָא מַה יָּעַץ בָּלָק מֶלֶךְ מוֹאָב וּמֶה עָנָה אוֹתוֹ בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר וְגוֹ'. עַמִּי זְכָר נָא, זַכָּאָה חוּלָקָא דְּעַמָּא דָּא, דְּמָארֵיהוֹן אוֹכַח לוֹן הָכִי. עַמִּי זְכָר נָא, אַף עַל גַּב דְּאַתּוּן סָטָאן מֵאוֹרְחָי, עַמִּי אַתּוּן, דְּלָא בָּעֵינָא לְמֶעְבַּד לְכוּ כְּעוֹבָדַיְיכוּ.

IF YE WALK IN MY STATUTES, ETC. R. Hiya introduced this section with a discourse on the verse: “O my people, remember what Balak king of Moab consulted, and what Balaam the son of Beor answered him” (Micah 6, 5). ‘Happy’, he said, ‘is the people whose Master exhorts them thus, as though to say, Although you go astray from the ways of My people, My ways, yet ye are My people, and I do not desire to requite you according to your deeds.’

Zohar, Bechukotai 1:1 · The Zohar; London, Soncino Press, 1933

(במדבר א׳:א׳) וַיְדַבֵּר יְיָ אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי בְּאֹהֶל מוֹעֵד וְגוֹ', רִבִּי אַבָּא פָּתַח, (בראשית א׳:כ״ז) וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ וְגוֹ', הַאי קְרָא אִתְּמַר. תָּא חֲזֵי, בְּשַׁעֲתָא דְּבָרָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְאָדָם עָבֵד לֵיהּ בְּדִיּוּקְנָא דְּעִלָּאֵי וְתַתָּאֵי, וַהֲוָה כָּלִיל מִכֹּלָּא, וַהֲוָה נְהוֹרֵיהּ נָהִיר, מִסַּיְיפֵי עָלְמָא עַד סַיְיפֵי עָלְמָא. וַהֲווּ דַּחֲלִין קַמֵּיהּ כֹּלָּא.

AND THE LORD SPAKE UNTO MOSES IN THE WILDERNESS OF SINAI, IN THE TENT OF MEETING, ETC. R. Abba cited here the verse: “And God created man in his own image, in the image of God created he him”, etc. (Gen. 1, 27). ‘We have already explained’, he said, ‘that when the Holy One, blessed be He, created man, He made him in the image of the higher and the lower grades, so that he epitomised the whole, and his light shone forth from one end of the world to the other, and the whole of creation feared him.

Zohar, Bamidbar 1:1 · The Zohar; London, Soncino Press, 1933

(במדבר ד׳:כ״א-כ״ב) וַיְדַבֵּר יְיָ אֶל מֹשֶׁה לֵאמֹר, נָשֹׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי גֵּרְשׁוֹן וְגוֹ'. רִבִּי אַבָּא פָּתַח, (תהילים ל״ב:ב׳) אַשְׁרֵי אָדָם לֹא יַחֲשׁוֹב יְיָ לוֹ עָוֹן וְאֵין בְּרוּחוֹ רְמִיָּה. הַאי קְרָא, לָאו רֵישֵׁיהּ סֵיפֵיהּ, וְלָאו סֵיפֵיהּ רֵישֵׁיהּ. וְאִית לְאִסְתַּכְּלָא בֵּיהּ, וְהָא אוּקְמוּהָ.

AND THE LORD SPAKE UNTO MOSES, SAYING: TAKE THE SUM OF THE SONS OF GERSHON, ETC. R. Abba began a discourse on the verse: “Happy is the man unto whom the Lord counteth not iniquity, and in whose spirit there is no guile” (Ps. 32, 2). ‘The two halves of this verse’, he said, ‘do not seem to hang together,

Zohar, Nasso 1:1 · The Zohar; London, Soncino Press, 1933

(במדבר ח׳:א׳-ב׳) וַיְדַבֵּר יְיָ אֶל מֹשֶׁה לֵאמֹר. דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּהַעֲלוֹתְךָ אֶת הַנֵּרוֹת וְגוֹ', רִבִּי יְהוּדָה פָּתַח, (תהילים י״ט:ו׳) וְהוּא כְּחָתָן יוֹצֵא מֵחוּפָּתוֹ וְגוֹ'. זַכָּאָה חוּלָקֵיהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל, דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִתְרְעֵי בְּהוֹן, וְיָהַב לְהוֹן אוֹרַיְיתָא דִּקְשׁוֹט, אִילָנָא דְּחַיֵּי, דְּבֵיהּ אָחִיד בַּר נָשׁ (ס"א ירית) חַיִּין לְהַאי עָלְמָא, וְחַיִּין לְעָלְמָא דְּאָתֵי. דְּכָל מַאן דְּאִשְׁתְּדַל בְּאוֹרַיְיתָא וְאָחִיד בָּהּ, אִית לֵיהּ חַיִּין (ס"א אחיד בחיין). וְכָל מַאן דְּשָׁבִיק מִלֵּי דְּאוֹרַיְיתָא, וְאִתְפְּרַשׁ מֵאוֹרַיְיתָא, כְּאִלּוּ מִתְפְּרַשׁ מֵחַיִּין, בְּגִין דְּהִיא חַיִּין, וְכָל מִלּוֹי חַיִּין, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (משלי ד) כִּי חַיִּים הֵם וְגוֹ'. וּכְתִיב (משלי ג׳:ח׳) רִפְאוּת תְּהִי לְשָׁרֶךָ וְגוֹ'.

AND THE LORD SPOKE UNTO MOSES, SAYING: SPEAK UNTO AARON, AND SAY UNTO HIM: WHEN THOU LIGHTEST THE LAMPS…. R. Judah discoursed here on the verse: “Which is as a bridegroom coming out of his chamber”, etc. (Ps. 19, 6). ‘Happy is the portion of Israel’, he said, ‘in whom the Holy One, blessed be He, delights and to whom He gave the Torah of truth, the Tree of Life, whoever takes hold of which achieves life in this world and in the world to come.

Zohar, Beha'alotcha 1:1 · The Zohar; London, Soncino Press, 1933

(במדבר י״ג:א׳-ב׳) וַיְדַבֵּר יְיָ אֶל מֹשֶׁה לֵאמֹר, שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים וְיָתוּרוּ אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן וְגוֹ'. רִבִּי חִיָּיא פָּתַח, (איוב ל״ח:י״ב) הֲמִיָּמֶיךָ צִוִּיתָ בֹּקֶר יִדַּעְתָּ הַשַּׁחַר מְקוֹמוֹ. שַׁחַר כְּתִיב, הֵ"א אִתְרַחֲקָא מִשַּׁחַר. מַאי טַעְמָא. אֶלָּא אָמַר רִבִּי חִיָּיא, בְּשַׁעֲתָא דְּנָטֵי עֵרֶב, וְשִׁמְּשָׁא נָטֵי לְמֵיעַל, כְּדֵין אִתְחֲלָשׁ תּוּקְפֵּיהּ, כְּדֵין שַׁלְטָא שְׂמָאלָא, וּמִשְׁתְּכַח דִּינָא בְּעָלְמָא, וְאִתְפָּשַּׁט (לעילא). וּכְדֵין בָּעֵי בַּר נָשׁ לְצַלָּאָה, וּלְכַוְּנָא רְעוּתָא (ס"א לצלאה דישכח רעותא) קַמֵּי מָארֵיהּ.

AND THE LORD SPAKE UNTO MOSES SAYING, SEND THEE MEN TO SPY OUT THE LAND OF CANAAN, ETC. R. Hiya here cited the verse: “Hast thou caused the dayspring to know his place”, etc. (Job 38, 12).

Zohar, Sh'lach 1:1 · The Zohar; London, Soncino Press, 1933

וַיִּקַּח קֹרַח בֶּן יִצְהָר בֶּן קְהָת בֶּן לֵוִי וְגוֹ'. רִבִּי אַבָּא פָּתַח (תהילים י״ט:י״א) הַנֶּחֱמָדִים מִזָּהָב וּמִפָּז רַב וּמְתוּקִים מִדְּבַשׁ וְנוֹפֶת צוּפִים. כַּמָה עִלָּאִין פִּתְגָּמֵי אוֹרַיְיתָא, כַּמָה יַקִּירִין אִינּוּן, תְּאִיבִין אִינּוּן לְעֵילָּא, תְּאִיבִין אִינּוּן לְכֹלָּא. בְּגִין דְּאִינּוּן שְׁמָא קַדִּישָׁא. וְכָל מַאן דְּאִשְׁתְּדַל בְּאוֹרַיְיתָא, אִשְׁתְּדַּל בִּשְׁמָא קַדִּישָׁא, וְאִשְׁתְּזִיב מִכֹּלָּא, אִשְׁתְּזִיב בְּעָלְמָא דֵּין, וְאִשְׁתְּזִיב בְּעָלְמָא דְּאָתֵי. תָּא חֲזֵי, כָּל מַאן דְּאִשְׁתְּדַל בְּאוֹרַיְיתָא, אָחִיד בְּאִילָנָא דְּחַיֵּי. כֵּיוָן דְּאָחִיד בֵּיהּ, בְּכֹלָּא אָחִיד, דִּכְתִּיב, (משלי ג׳:י״ח) עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ וְגוֹ'.

NOW KORAH THE SON OF IZHAR THE SON OF KEHATH THE SON OF LEVI, ETC. He who makes the right left and the left right, as it were, lays waste the world.

Zohar, Korach 1:1 · The Zohar; London, Soncino Press, 1933

כְּתִיב הָכָא זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה, וּכְתִיב וְזֹאת הַתּוֹרָה, מַה בֵּין הַאי לְהַאי. אֶלָּא רָזָא עִלָּאָה הוּא, וְהָכִי אוֹלִיפְנָא, וְזֹאת הַתּוֹרָה: לְאַחֲזָאָה כֹּלָּא בְּיִחוּדָא חַד, וּלְאַכְלְלָא כְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, לְאִשְׁתַּכְּחָא כֹּלָּא חַד. בְּגִינֵי כַּךְ וְזֹאת הַתּוֹרָה. אֲמַאי תּוֹסֶפֶת וָא"ו. אֶלָּא הָא אִתְּמַר, לְאַחֲזָאָה דְּכֹלָּא חַד, בְּלָא פִּרוּדָא. וְזֹאת: כְּלַל וּפְרָט כַּחֲדָא, דְּכַר וְנוּקְבָּא. וּבְגִין כָּךְ וְזֹאת הַתּוֹרָה וַדַּאי. אֲבָל זֹאת בְּלָא תּוֹסֶפֶת וָא"ו, חֻקַּת הַתּוֹרָה וַדַּאי, וְלָא הַתּוֹרָה, דִּינָא דְּאוֹרַיְיתָא, גְּזֵרָה דְּאוֹרַיְיתָא.

AND THE LORD SPAKE UNTO MOSES AND UNTO AARON SAYING, THIS (ZOth) IS THE STATUTE OF THE LAW WHICH THE LORD HATH COMMANDED, SAYING. R. Jose said: ‘This passage commences simply, “This is the statute of the law”, but in another passage we find, “Now this (ve-ZOth) is the law which Moses set before the children of Israel” (Deut. 4, 44). Why this difference? As we have learnt, because the addition of the vau (now) indicates the complete union of all, of the Community of Israel with the Holy One, blessed be He; and such is the essence of the Torah.

Zohar, Chukat 1:2 · The Zohar; London, Soncino Press, 1933

(במדבר כ״ב:ב׳) וַיַּרְא בָּלָק בֶּן צִפּוֹר וְגוֹ'. רִבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר, וַיַּרְא, מַאי רְאִיָה חָמָא. רְאִיָה וַדַּאי מַמָּשׁ חָמָא בְּמַשְׁקוּפָא דְּחָכְמְתָא, וְחָמָא בְּעֵינוֹי. חָמָא בְּמַשְׁקוּפָא דְּחָכְמְתָא, כְּמָה דִּכְתִּיב, (בראשית כ״ו:ח׳) (ק"מ ע"ב) וַיַּשְׁקֵף אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ פְּלִשְׁתִּים בְּעַד הַחַלּוֹן. מַאי בְּעַד הַחַלּוֹן. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (שופטים ה׳:כ״ח) בְּעַד הַחַלּוֹן נִשְׁקְפָה וַתְּיַבֵּב אֵם סִיסְרָא (אלא) (ס"א ודאי) חַלוֹן דְּחָכְמְתָא דִּזְנָבֵי שׁוּלֵיהוֹן דְּכֹכָבַיָּא, וְאִינּוּן חַלוֹנֵי דְּחָכְמְתָא. וְחַד חַלוֹן אִית דְּכָל חָכְמְתָא בֵּיהּ שַׁרְיָא, וּבָהּ חָמֵי מַאן דְּחָמֵי בְּעִקָרָא דְּחָכְמְתָא. אוּף הָכָא וַיַּרְא בָּלָק, בְּחָכְמְתָא דִּילֵיהּ.

AND BALAK THE SON OF ZIPPOR SAW, ETC. What did he see? He saw both through the window of wisdom and with his physical eyes. The tails of the skirts of the stars are the windows of wisdom, and there is one window through which the very essence of wisdom can be seen. So Balak saw with his own particular wisdom.

Zohar, Balak 1:1 · The Zohar; London, Soncino Press, 1933

וְאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, אִתְחַזְיָין יִשְׂרָאֵל לְאִשְׁתֵּצָאָה בְּהַהוּא שַׁעֲתָא, בַּר דְּאַקְדִים פִּנְחָס לְהַאי עוֹבָדָא, וְשָׁכִיךְ רוּגְזָא. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, פִּנְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן הֵשִׁיב וְגוֹ'. דָּבָר אַחֵר, פִּנְחָס בֶּן אֶלְעָזָר וְגוֹ'. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, בֶּן בֶּן תְּרֵי זִמְנֵי, לְאַשְׁלְמָא אוֹבָדָא (נ"א עובדא) קָא אָתֵי.

PHINEAS THE SON OF ELEAZAR THE SON OF AARON THE PRIEST. R. Simeon said: ‘Israel deserved to be destroyed at that time, and were only saved by that deed of Phineas.’ ...

Zohar, Pinchas 2:4 · The Zohar; London, Soncino Press, 1933

חֶרֶב דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, י' רֵישָׁא דְּחַרְבָּא. ו' גּוּפָא דְּחַרְבָּא. הֵ"א הֵ"א, תְּרֵין פִּיפִיּוֹת דִּילָהּ. צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדּוֹף, חַתְכִין תְּרֵין דִּינִין, דִּינָא מִפִּי בֵּית דִּין דִּלְעֵילָּא, וְדִינָא מִפִּי בֵּית דִּין דִּלְתַּתָּא. וּמֵהָכָא אִשְׁתְּמוֹדָע, אֵין אָדָם נוֹקֵף אֶצְבָּעוֹ מִלְּמַטָּה עַד שֶׁנִּתַּן לוֹ רְשׁוּת מִלְּמַעְלָה.

The sword of the Holy One Blessed Be He: yud is the head of the sword, vav is the body of the sword, hey and hey are its two faces. "Tzedek tzedek tirdof" - they cut two judgements: a judgement before the court above and a judgement before the court below. And from this we recognize: a human cannot even move a finger until given permission from on high.

Zohar, Shoftim 2:2 · Sefaria Community Translation

רעיא מהימנא (דברים כ״ב:י״ט) וְעָנְשׁוּ אוֹתוֹ מֵאָה כֶסֶף וְגוֹ'. פִּקּוּדָא דָּא, לָדוּן בְּדִין מוֹצִיא שֵׁם רָע. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, וְעָנְשׁוּ אוֹתוֹ מֵאָה כֶסֶף וְנָתְנוּ לַאֲבִי הַנַּעֲרָה כִּי הוֹצִיא שֵׁם רָע עַל בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל. רַבָּנָן, וְהַאי אִיהוּ בָּתַר נִשּׂוּאִין, דְּאָמַר לָא מָצָאתִי לְבִתְּךָ בְּתוּלִים, וְלָאו כָּל שֵׁם רָע שָׁקוּל, דִּמְרַגְלִים דְּאַפִּיקוּ שׁוּם בִּישׁ עַל אַרְעָא, אִתְעֲנָשׁוּ בְּגִינָהּ, וּמִיתוּ וְלָא זָכוּ לָהּ. וְאִתְּתָא קַרְקַע אִיהִי בְּאַרְעָא, כְּמָה דְּאוּקְמוּהָ, אֶסְתֵּר קַרְקַע עוֹלָם הָיְתָה.

Ra'aya Meheimna (the Faithful Shepherd)... "and they shall fine him a hundred shekels of silver" (Deuteronomy 22:19). We are commanded to punish whoever defames someone's character. This is the meaning of, "and they shall fine him a hundred shekels of silver, and give them to the father of the girl, because he has brought out an evil name upon a virgin of Yisrael." Sages, this applies to after the wedding, since he says, "I found not your daughter a virgin" (Ibid. 17). Not all evil names are alike, since the spies who spread an evil name on the land were punished for it by dying and not meriting it. A woman is like ground, it is like the explanation that Esther was the ground.

Zohar, Ki Teitzei 1:1 · Sefaria Community Translation

וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל. רִבִּי חִזְקִיָּה פָּתַח, (ישעיהו ס״ג:י״ב) מוֹלִיךְ לִימִין מֹשֶׁה זְרוֹעַ תִּפְאַרְתּוֹ בּוֹקֵעַ מַיִם מִפְּנֵיהֶם וְגוֹ', זַכָּאִין אִינּוּן יִשְׂרָאֵל, דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִתְרְעֵי בְּהוּ, וּבְגִין דְּאִתְרְעֵי בְּהוּ, קָרָא לוֹן בְּנִין בּוּכְרִין קַדִישִׁין, אַחִין (כביכול), נָחַת לְדַיְּירָא עִמְּהוֹן. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (שמות כ״ה:ח׳) וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם. וּבָעָא לְאַתְקְנָא לְהוּ כְּגַוְונָא דִּלְעֵילָּא, וְשָׁארִי עָלַיְיהוּ שִׁבְעָה עֲנָנֵי יְקָר, שְׁכִינְתֵּיהּ אַזְלָא קַמַּיְיהוּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (שמות י״ג:כ״א) וַיְיָ' הוֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם.

AND MOSES WENT AND SPAKE THESE WORDS UNTO ALL ISRAEL. R. Hizkiah cited here the verse: “That caused his glorious arm to go at the right hand of Moses, that divided the water before them” (Isa. 63, 12). ‘Happy’, he said, ‘are Israel in that God chose them, and because He chose them He called them sons, firstborn, holy, brothers, and came down to dwell among them and sought to establish them after the supernal pattern, and spread over them seven clouds of glory.

Zohar, Vayeilech 1:1 · The Zohar; London, Soncino Press, 1933

(דברים לב) הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וַאֲדַבֵּרָה וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ אִמְרֵי פִי, רִבִּי יְהוּדָה פָּתַח, (שיר השירים ה) פָּתַחְתִּי אֲנִי לְדוֹדִי וְדוֹדִי חָמַק עָבָר וְגוֹ', בִּקַּשְׁתִּיהוּ וְלֹא מְצָאתִיהוּ קְרָאתִיו וְלָא עָנָנִי. מַה כְּתִיב לְעֵילָּא. אֲנִי יְשֵׁנָה וְלִבִּי עֵר וְגוֹ'. אֲנִי יְשֵׁנָה, אָמְרָה כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל. אֲנִי יְשֵׁנָה, מִפִּקּוּדֵי אוֹרַיְיתָא, בְּזִמְנָא דַּאֲזִילְנָא בְּמַדְבְּרָא. וְלִבִּי עֵר, לְאַעֲלָא לְאַרְעָא, לְמֶעְבַּד לְהוּ (נימוסין) דְּהָא כָּל פִּקּוּדֵי אוֹרַיְיתָא בְּאַרְעָא מִשְׁתַּכְּחִין. קוֹל דּוֹדִי דוֹפֵק, דָּא מֹשֶׁה. דְּאוֹכַח לְהוּ לְיִשְׂרָאֵל בְּכַמָּה וִיכּוּחִין, בְּכַמָּה קְטָטִין. דִּכְתִּיב, (דברים א) אֵלֶּה הַדְּבָרִים וְגוֹ', (דברים ט) מַמְרִים הֱיִיתֶם וְגוֹ'. (דברים ט) וּבְחוֹרֵב הִקְצַפְתֶּם וְגוֹ'. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (שיר השירים ה) דוֹפֵק.

GIVE EAR, YE HEAVENS, AND I WILL SPEAK, ETC. R. Judah cited here the verse: “I opened to my beloved, but my beloved had withdrawn himself and was gone”, etc. (S.S. 5, 6). ‘And just before this it is written, “I was asleep but my heart waked” (Ibid. 2). Said the Community of Israel: I was asleep to the precepts of the Law when I went in the wilderness, but my heart was awake to enter the land so as to perform them, since they all are meant for the land. “It is the voice of my beloved that knocketh”: this is Moses, who administered many reproofs answer Amen departs from this world, his soul ascends and they proclaim before him: Open the gates before him as he opened gates every day by being careful to answer Amen. But if one hears a blessing from the reader and is not careful to answer Amen, what is his punishment? As he did not open blessings below, so they do not open for him above, and when he leaves this world they proclaim before him: Close the gates in the face of So-and-so that he enter not, and do not receive him woe to him and to his soul!

Zohar, Ha'Azinu 1:1 · The Zohar; London, Soncino Press, 1933