Arba Turim

יהודה בן תימא אומר הוי עז כנמר וקל כנשר רץ כצבי וגבור כארי לעשות רצון אביך שבשמים פרט ארבעה דברים בעבודת הבורא יתברך והתחיל בעז כנמר לפי שהוא כלל גדול בעבודת הבורא יתברך לפי שפעמים אדם חפץ לעשות מצוה ונמנע מלעשותה מפני בני אדם שמלעיגין עליו ועל כן הזהיר שתעיז פניך כנגד המלעיגין ואל תמנע מלעשות המצוה וכן א"ר יוחנן בן זכאי לתלמידיו יהי רצון שתהא מורא שמים עליכם כמורא בשר ודם וכן הוא אומר לענין הבושה שפעמים אדם מתבייש מפני האדם יותר ממה שיתבייש מפני הבורא יתברך על כן הזהיר שתעיז מצחך כנגד המלעיגים ולא תבוש וכן אמר דוד ע"ה ואדברה בעדותיך נגד מלכים ולא אבוש אף כי היה נרדף ובורח מן העו"ג היה מחזיק בתורתו ולומד אף כי היו מלעיגים עליו ואמר קל כנשר כנגד ראות העין ודמה אותו לנשר כי כאשר הנשר שט באויר כך הוא ראות העין לומר שתעצים עיניך מראות ברע כי היא תחלת העבירה שהעין רואה והלב חומד וכלי המעשה גומרין ואמר גבור כארי כנגד הלב כי הגבורה בעבודת הבורא יתברך היא בלב ואמר שתחזק לבך בעבודתו ואמר רץ כצבי כנגד הרגלים שרגליך לטוב ירוצו וכן דוד המלך ע"ה היה מתפלל על שלשתם אלא ששינה הסדר ואמר הדריכני בנתיב מצותיך על הרגלים ואמר אח"כ הט לבי ואמר אח"כ העבר עיני מראות שוא והזכיר בלב הטיה ובעין העברה כי הלב הוא ברשותו להטותו בדרך הטובה או לרעה אף אחר שראה מעשה השוא על כן התפלל שיעזרנו להטותו לדרך הטובה אבל ראות השוא אינו ברשותו כי אפשר שיפגע בו פתאום ויראנו לכן התפלל שיעביר עיניו מראות שוא ולא יזמינהו לפניו כלל לכן צריך האדם להתגבר כארי לעמוד בבקר לעבודת בוראו ואף אם ישיאנו יצרו בחורף לאמר איך תעמוד בבקר כי הקור גדול או ישיאנו בקיץ לאמר איך תעמוד ממטתך ועדיין לא שבעת משנתך התגבר עליו לקום שתהא אתה מעורר השחר ולא יהא הוא מעירך כמו שאמר דוד ע"ה עורה כבודי עורה הנבל וכנור אעירה שחר אני מעיר השחר ואין השחר מעיר אותי וכ"ש אם ישכים קודם אור הבוקר לקום להתחנן לפני בוראו מה יופיו ומה טובו וטוב למי שמקדים שיכוין לשעות שמשתנות המשמרות שהן בשליש הלילה ולסוף ב' שלישי הלילה ולסוף הליל' שבאלו הזמנים הקב"ה נזכר לחורבן הבית ופיזור ישראל בין העו"ג והתפלה שיתפלל אדם באותה שעה על החורבן והפיזור רצוייה וקרובה להתקבל ויפיל תחנתו לפני המקו' א' המרב' וא' הממעיט ובלבד שיכוין לבו בתחנוניו כי טוב מעט בכוונה מהרבות בהם שלא בכוונה וטוב לו' פרשת העקידה ופרשת המן ועשרת הדברות ופרשת הקרבנות כגון פרשת העולה ומנחה ושלמים וחטאת ואשם אמנם פרשת הקרבנות טוב יותר לאומרה ביום שהם במקום הקרבת הקרבן שזמנו ביום וכשיסיים פרשת העולה יאמר רבון העולמים י"ר מלפניך שיהא זה חשוב ומקובל לפניך כאילו הקרבתי עולה בזמנה וכן יאמר בפרשת המנחה והשלמים והאשם ואחר פרשת החטאת לא יאמר כן לפי שאינה באה נדבה . ואם אינו יכול להשכים קודם אור הבוקר מכל מקום התפלה אשר היא מועד לכל חי אל יאחר אותה ויחשוב בלבו אילו היה בעבודת מלך בשר ודם וציוהו להשכים באור הבוקר לעבודתו היה זהיר וזריז לעמוד לעבודתו כאשר ציוהו כ"ש וק"ו בנו של קל וחומר לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה:

Judah ben Tema says: "Be as strong as a leopard and as swift as an eagle; fleet as a gazelle and mighty as a lion, to perform the will of your Father in Heaven." He specified four things concerning the service of the Creator, may He be blessed. And he began with ‘strong as a leopard’ because it is an important general principle in the service of the Creator, may He be blessed, since sometimes a person desires to perform a mitzvah but is prevented from performing it because of people who mock him. Therefore, he cautioned that you should have fortitude against the mockers and not refrain from performing the mitzvah. And thus said Rabban Yohanan ben Zakkai to his students: “May it be your will that the fear of heaven be upon you like the fear of flesh and blood.” And so he says concerning the subject of shame, that sometimes a person is ashamed before a person more than he is ashamed before the Creator, may He be blessed. Therefore he warned that you should have fortitude against the mockers and not be ashamed. So too did David, peace be upon him, say “I will speak of your decrees in the presence of kings and not be ashamed,” though he was pursued and he fled among the nations, he had taken strength in his Torah and learned, though they had mocked him. And he said ‘as light as an eagle’ corresponding to the eye’s vision, and compared it to an eagle because just as the eagle soars through the air, so too does the eyes’ vision, meaning that you should shut your eyes from seeing evil, for it is the beginning of transgression, for the eye sees, the heart covets and the person's limbs complete the act. And he said ‘as strong as a lion’ corresponding to the heart, for the might of service of the Creator, may he be blessed, is in the heart, and he stated that you should strengthen your heart for His service. He stated ‘run like a gazelle’ corresponding to the legs, for your legs shall run toward the good. So too would David the king, peace be upon him, pray for the three of them, but he changed the sequence, “Lead me in the path of your commandments” about legs. Following that he said “Turn my heart to your decrees.” And after that he said “Avert my eyes from seeing falsehood.” Concerning the heart he mentioned ‘turn,’ whereas concerning the eye, ‘avert,’ for the heart is in his power to turn toward the good path or the evil one, even after he has seen an evil action. Thus he prayed that he should help him to turn to the good path. But (avoiding) seeing an evil action is not in his power, for it is possible that it will come upon him suddenly, and he will see it. Thus he prayed that he avert his eyes from seeing falsehood, so he would not invite it before him at all. Thus a person needs strengthen himself as a lion to stand in the morning for the service of his Creator, even if his evil impulse taunts him in winter, saying ‘How can you get up in the morning when the cold is so great?’ or taunts him in summer, saying ‘How can you get up from your bed when you have not had enough sleep?’ he should strengthen himself to rise, for you should awaken the dawn, but it should not awaken you, as David, peace be on him, stated “Awake, my soul, awake, harp and lyre; I will awaken the dawn,” ‘I awaken the dawn, but the dawn does not awaken me.’ So much the more so had he awakened prior to the morning light to rise and offer supplications before his Creator, how great His beauty, and how good. And it is good that one who begins early should aim for the hours when the guard shifts change, which are at a third of the night, and at the end of two thirds of the night and at the end of the night, for at these times does the Holy One, blessed be He, recall the destruction of the Temple and the dispersion of Israel among the nations, and the prayer which a person offers at that hour for the destruction and the dispersion is propitious and close to acceptance. His supplication shall fall before God whether drawn out or cut short, it is only that he should orient his heart toward heaven in his supplications, for better a little with intention than increasing them out without intention. It is well to say the section of the Akedah and the section of the manna, and the Ten Commandments and the section of the sacrifices, namely the section of the burnt offering and the meal offering and the offering of well being and the sin offering and the guilt offering. Of course it is preferable to say the section of the sacrifices during the day, for they are in place of the offering of the sacrifice, whose time is during the day. When he concludes the section of the burnt offering, he shall say ‘Master of the universe, may it be your will that this be considered and accepted before you as if I had offered a burnt sacrifice in its time. So too shall he say after the section of the meal offering and the offering of well being and the guilt offering. But after the section of the sin offering, he shall not so say, since it does not come freely. And if he is not able to rise early, prior to morning light, in any case he designates the time of the prayer which he is designates for all of life, and should not tarry. And he should well consider in his heart, if he had been in the service of a flesh and blood king who commanded him to rise early at the morning light to his service, he would have taken care and rushed to arise for the service which he commanded him, so much the more so, all the more and all the more so much the more so before the King of kings of kings, the Holy One blessed be He.

Tur, Orach Chayim 1:1 · Sefaria Community Translation

וימהר לקום בזריזות ולא ילבש מיושב אלא יקח חלוקו ויכניס בו ראשו וזרועותיו בעודנו שוכב ונמצא כשיקום שהוא מכוסה כמו שהיה מתפאר רבי יוסי מעולם לא ראו קורות ביתי שפת חלוקי ואל יאמר הנני בחדרי חדרים מי יודעני ומי רואני כי הקב"ה מלא כל העולם כבודו אשר לפניו חשיכה כאורה וידקדק בחלוקו ללובשו כדרכו שלא יהפוך הפנימי לחוץ כדאיתא בשבת בפרק אלו קשרים א"ר יוחנן איזהו ת"ח המדקדק בחלוקו להפכו כדרכו וכשינעול מנעליו ינעול של ימין תחלה ולא יקשרנו ואח"כ ינעול של שמאל ויקשרנו ויחזור ויקשור של ימין דא"ר יוחנן כתפילין כך מנעלין מה תפילין בשמאל אף מנעל נועל של שמאל תחלה ותניא בברייתא נועל של ימין תחלה הלכך לצאת ידי שניהם נועל של ימין תחלה וקושר של שמאל תחלה ויקום וילך בכפיפת קומה כדאיתא פ"ק דקידושין אמר ר' יהושע בן לוי אסור לילך בקומה זקופה שנאמר מלא כל הארץ כבודו ויכסה ראשו כדאיתא נמי התם רב הונא לא אזיל ד' אמות בגילוי הראש אמר שכינה למעלה מראשי: ויבדוק נקביו דא"ר יוחנן הרוצה לקבל עליו עול מלכות שמים שלמה יפנה ויטול ידיו ויניח תפילין ויקרא ק"ש ויתפלל:

2. He should hasten to arise vigorously, and should not dress seated, but rather should take his garment and insert his head and arms through it while still laying down, and as a result when he arises he is covered, as Rabbi Yose used to adorn himself: ‘The walls of my house have never seen the edge of my garment.’ And he should not say ‘I am in my innermost room; who is aware of me and who sees me?’ for the holy one blessed is he, his glory fills the whole world; any darkness before him is as light. And he should be painstaking with his garment, putting it on in its proper way, not reversing the inside out, as (evidenced) in (tractate) Shabbat, (in) the chapter (entitled) ‘Which are tied?:’ Rabbi Yohanan said ‘Who is a sage’s student? One who is painstaking in his garment in reversing it to its proper way.’ And when he dons his shoes, he should put on the right first, but not tie it, and subsequently put on the left and tie it, then return to tie the right, for Rabbi Yohanan stated: ‘As tefillin, so too shoes. Just as tefillin are on the left, so too he puts on the left shoe first. Yet it is taught in a baraita: One puts on the right first. Therefore, in order to fulfill both of them, he puts on the right first and ties the left first. He should arise and walk in a stooped posture, as is (evidenced) in the first chapter of (tractate) Kiddushin: Rabbi Yehoshua ben Levi stated: ‘It is prohibited to walk with an upright posture, as "His glory fills the land" is written. And he should cover his head as is (evidenced) there too: Rav Huna would not walk four cubits with an uncovered head, saying ‘God’s presence is above my head.’ And he should inspect his orifices, as Rabbi Yohanan stated: ‘One who wishes to accept the complete yoke of the heavenly kingdom should relieve himself, wash his hands, put on tefillin and engage in the recitation of the Shema and pray.

Tur, Orach Chayim 2:1 · Sefaria Community Translation

ובכניסתו לבית הכסא יאמר התכבדו מכובדים קדושים משרתי עליון שמרוני שמרוני עזרוני עזרוני המתינו לי עד שאכנס ואצא שכן דרכן של בני אדם וכן יאמר בכל פעם שיכנס ויהא צנוע בבית הכסא ולא יגלה עצמו עד שישב וימשמש בפי טבעת ואח"כ ישב ויגלה מלפניו טפחיים ומלאחריו טפח ואשה מאחריה טפח ומלפניה ולא כלום וכשיושב יכוין שיהא פניו לדרום ואחוריו לצפון או איפכא אבל לא ישב בין מזרח למערב ומיהו דוקא כשנפנה במקום מגולה אבל במקום שיש מחיצות כגון בית הכסא שבבית אין צריך לדקדק. וכשנפנה בשדה אם הוא אחורי הגדר יפנה מיד ובבקעה יתרחק עד מקום שלא יוכל חבירו לראות את פירועו ולא יאנוס לדחוק עצמו יותר מדאי ויקנח ביד שמאל ולא בימין ולא יקנח בחרס משום כשפים ולא בעשבים יבישים ולא בצרור שקנח בו חבירו ויפנה בצניעות בלילה כדרך שעושה ביום ולא ישתין מעומד שלא יתזו נצוצות על רגליו ויראה ככרות שפכה ונמצא מוציא לעז על בניו אם לא שיעמוד במקום גבוה או שישתין לתוך עפר תיחוח ויזהר לבל יאחוז באמה וישתין אם לא מעטרה ולמטה לצד הארץ ואף אם הוא נשוי ולא ישהא צרכיו:

3. And upon his entrance to the bathroom he should say ‘May the honored and holy ones who accompany the most high be esteemed! Guard me, guard me, help me, help me, wait for me until I enter and exit, for such is the way of human beings,’ and so should he say every time that he enters. He should be modest in the bathroom and not uncover himself until he sits. And he should clean out his anus and then sit. He should uncover two handbreadths before him and one handbreadth behind him. And a woman: a handbreadth behind her and nothing at all before her. And when he sits he should orient himself so that he faces to the south with his behind to the north, but should not sit between the east and west. However, this is specifically where he relieves himself in an open area, but in a place in which there are barriers, such as a bathroom which is in a house, he need not be so exacting. And when he relieves himself in a field: If he is behind a fence, he may relieve himself immediately. But in a valley he must distance himself until such point where his associate is not able to see him uncovered. And he should not force himself to push too much. He should wipe with the left hand, and not with the right. And he should not wipe with a clay shard because of sorcery, nor with dry grass, nor with the piece of leather with which his companion wiped. He should relieve himself modestly at night in the same manner that he does during the day. He should not urinate standing, so that the drops not drip on his feet and he appear like a eunuch, resulting in slander about his children, except where he can stand in a high place or will urinate into overturned soil. He should take care concerning the prohibition not to take hold of the member and urinate, except from the crown down to the ground side, even if he is married, and should not make his needs wait.

Tur, Orach Chayim 3:1 · Sefaria Community Translation

וירחץ בנקיון כפיו ויברך בא"י אמ"ה אקב"ו על נטילת ידים וידקדק לערות עליהם שלשה פעמים מפני שרוח רעה שורה על הידים קודם נטילה ואינה סרה עד שיערה עליהם ג"פ ועל כן צריך למנוע מהגיע בידו קודם נטילה לפה ולחוטם ולאזנים ולעינים מפני שרוח רעה שורה עליהם ואם אין לו מים יקנח ידיו בצרור או בכל מידי דמנקי ויברך על נקיות ידים:

4. He should wash his hands clean and recite the blessing ‘Blessed are you, Lord our God, king of the universe, who sanctified us with His mitzvot and commanded us concerning hand washing.’ He should be exacting in pouring over them three times on account of the evil spirit alighting upon the hands prior to washing, which is not vitiated until he has poured over them three times. Therefore, he needs to refrain from touching with his hand, prior to washing, to the mouth, to the nose, and to the ears and to the eyes, on account of the evil spirit alighting upon them. But if he has no water, he should wipe his hands with a stone chip or with any type of wiping implement and recite the blessing ‘concerning the cleaning of the hands.’

Tur, Orach Chayim 4:1 · Sefaria Community Translation

ויכוין בברכותיו פירוש המלות שמוציא מפיו ובהזכירו השם יכוין פי' קריאתו באל"ף דל"ת לשון אדנות שהוא אדון הכל ויכוין עוד פי' כתיבתו ביו"ד ה"א לשון הוי"ה שהוא היה והוה ויהיה ובהזכירו אלהים יכוין שהוא תקיף אמיץ אשר לו היכולת בעליונים ובתחתונים כי אל לשון כח וחוזק הוא כמו ואת אילי הארץ לקח:

5. He should truly intend in the words of his blessings the meaning of the words which come out of his mouth. And concerning his mentioning the name, he should truly intend the meaning of his recitation of the letters aleph daled as the terminology of lordship for He is the Lord over all. He should further truly intend the meaning of his writing ‘yud hay’ as the terminology of being, that He was and is and shall be. And upon mentioning ‘Elohim,’ he should truly intend that He is mighty and firm, as he possesses capacity over the upper and the lower (realms), for 'El' is the terminology of power and domination, as in "He carried away the gods (elim) of the land."

Tur, Orach Chayim 5:1 · Sefaria Community Translation

ויברך ברכת אשר יצר וכו' חלולים חלולים ולא יאמר חללים חללים רמז לדבר חלולים חלולים עולה רמ"ח כחשבון איברי האדם (עיין בפ"ו דאהלות ושם מונה כל רמ"ח איברים שבאדם) אי אפשר להתקיים כדאיתא במס' נדה כל זמן שתינוק במעי אמו טבורו פתוח ופיו סתום יצא לאויר העולם נפתח הסתום ונסתם הפתוח שאלמלא כן א"א לעמוד ומפליא לעשות כדאיתא במדרש כי גדול אתה ועושה נפלאות האדם דומה לנאד מלא רוח ואם יעשה אדם בנאד נקב כחודה של מחט הרוח יוצא והאדם מלא נקבים ורוחו משתמרת בתוכו הרי עושה נפלאות ואם הולך מיד לבית הכנסת ורוצה להמתין מלברך ענט"י עד בואו לבית הכנסת שיסדר אותם עם שאר ברכות הרשות בידו אמנם אם יברך מיד ענט"י ואשר יצר י"א שצריך לומר מיד אחריה אלהי נשמה עד בא"י המחזיר נשמות לפגרים מתים לפי שהיא סמוכה לברכת אשר יצר ולכך אינה פותחת בברוך וי"א שאין צריך לומר מיד אחריה ומה שאינה פותחת בברוך מפני שהיא ברכת הודאה כמו ברכת הגשמים שאינה פותחת בברוך והכי מסתבר דהכי מוכח בברכות בפרק הרואה דקאמר כי מתער משנתיה לימא אלהי נשמה ובתר הכי קאמר וכי משי לידיה לימא על נטילת ידים וכן סדרן הרמב"ם ז"ל:

6. He should recite the blessing "He who created...empty cavities (hallulim hallulim)" But he should not say ‘empty cavities’ (hal’lim hal’lim) as an allusion to the subject of ‘empty cavities’ (hallulim hallulim) which counts 248, like the sum of a person’s parts. (See in chapter 6 of Oholot, where he enumerates all 248 of a person's parts.) It is impossible to exist, as it is (stated) in tractate Niddah: ‘The entire time that an infant is in its mother’s womb, its navel is open and its mouth is closed; when it emerges into the world’s air, the closed opens and the open closes, for where it not so, it is impossible to endure. It is a wonder to create such as is (stated) in the midrash: ‘For you are great, creating wonders: A person is like a water skin full of air; should a person make a perforation in a water skin the size of a needle point, the air comes out. Yet a person is full of openings, yet his spirit is kept within him, which is ‘performing wonders.’ But if he goes immediately to the synagogue and wishes to delay reciting ‘concerning hand washing’ and until he comes to the synagogue, when he will put them in order with the rest of the blessings, he has the authority. Indeed, if he should immediately recite the blessing ‘concerning hand washing’ and ‘He who created,’ there are those who say that he needs to say immediately after it ‘The soul, my God’ until ‘Blessed are you, Lord, who returns souls to lifeless bodies,’ since it is in tandem with the blessing ‘He who created,’ and subsequently does not open with ‘Blessed.’ But there are those who say that he does not need to say (it) immediately after it; the reason that it does not open with ‘Blessed’ because it is a thanksgiving blessing, like the rain blessing, which does not open with ‘Blessed.’ This is logical, for it is proven in (tractate) Brakhot, in the chapter (entitled) ‘One who sees,’ which says ‘When he awakens from his sleep, let him say ‘The soul, my God;’ later it says thus: ‘When he washes his hands let him say ‘concerning hand washing.’’ Thus did Rambam order them, may his memory be a blessing.

Tur, Orach Chayim 6:1 · Sefaria Community Translation

וכל היום כשעושה צרכיו י"א שלקטנים מברך אשר יצר ולגדולים ענט"י וי"א שבין לגדולים בין לקטנים מברך ענט"י ואשר יצר דכיון שצריך לומר אשר יצר שהוא דבר של קדושה צריך לברך ענט"י וכ"ש אם רוצה ללמוד אחר גדולים שצ"ל ענט"י וא"א הרא"ש זצ"ל לא היה מברך אף לגדולים רק אשר יצר אף כשהיה רוצה ללמוד אם לא כשעושה צרכיו וקנח או הטיל מים ושפשף והיה מתפלל אחריו מיד אז היה מברך ענט"י וז"ל שכתב בתשובת שאלה אם עשה צרכיו וקנח או קטנים ושפשף ורוצה להתפלל יטול ידיו ויברך ענט"י אבל כל היום כשעושה צרכיו או מטיל מים אף אם רוצה ללמוד אין לו לברך על נטילת ידים כי אם אשר יצר:

The entire day, when he performs his needs, there are those who say that for urination, he recites the blessing ‘He who created,’ and for bowel movements ‘concerning hand washing.’ And there are those who say whether bowel movements or urination he recites the ‘concerning hand washing’ blessing and ‘He who created,’ for since he needs to say ‘He who created,’ which is a subject of holiness, he needs to recite the blessing ‘concerning hand washing.’ All the more so if he wishes to study after bowel movements, for he needs to say ‘concerning hand washing.’ My master, my father the Rosh, may the memory of his righteousness be a blessing, would not recite the blessing even for bowel movements, only ‘He who created,’ even when he wished to study, if it was not when he performed his needs and wiped or urinated and wiped himself off, and would pray immediately after it. Then he would recite the blessing ‘concerning hand washing.’ And this is his language, which he wrote in response to a question: “If he performed his needs and wiped or the it was the minors who wiped off, and wishes to pray, he should rinse his hands and recite the blessing ‘concerning hand washing.’ But the entire day when he performs his needs, or urinates, even if he wishes to study, he need not recite the blessing ‘concerning hand washing,’ but rather ‘He who created.’

Tur, Orach Chayim 7:1 · Sefaria Community Translation

הלכות ציצית ומיד אחר נטילת ידיו יתעטף בציצית מעומד וסדר עטיפתו פירשו הגאונים כעטיפת ישמעאלים שהיא עטיפה גמורה ובעל העיטור כתב דלא בעינן כולי האי אלא כדרך בני אדם שמתכסין בכסותן ועסוקין במלאכתן פעמים בכיסוי הראש ופעמים בגילוי הראש ודרך העטיפה רחבה לקומת האיש ומחזיר ב' ציציות לפניו וב' ציציות לאחריו שיהא מסובב במצות ומכסה ראשו שלא יהא בגילוי הראש ויברך להתעטף בציצית ונקראת ציצית על שם החוטין הנפרדין ממנה כדכתיב ויקחני בציצית ראשי ועל כן צריך להפרידם זה מזה ויכוין בהתעטפו שצונו המקום להתעטף כדי שנזכור כל מצותיו לעשותם ויעיין הציצית קודם לכן שיהו שלימים שאם נתקלקל אחד מהם הוא ברכה לבטלה ואם ירצה להתעטף מיד בקומו כדי שלא ילך ד"א בלא ציצית או שיש לו ציצית בחלוקו יכול ללובשו מיד בלא ברכה ולכשיטול ידיו ימשמש בציצית ויברך להתעטף בציצית או אם יתעטף אח"כ בטלית אחרת יברך עליה ויכוין לפטור גם את זאת שלבש כבר ואם יש לו כמה בגדים של ארבע כנפות כולם חייבין בציצית ואם לבשם כולם בבת אחת די להם בברכה אחת ואם מפסיק ביניהם צריך לברך על כל אחת ואחת לכן מי שרגיל להתעטף בבהכ"נ בטלית גדול צריך לברך עליו אע"פ שבירך על טלית קטן שלבש כבר ואם פשט טליתו ולא היה דעתו ללובשו מיד כשחוזר ולובשו צריך לברך אבל אם היה דעתו ללובשו מיד כגון שפשט אותו כדי ליכנס לבית הכסא בזה אני מסתפק אם צריך לברך שיש פנים לכאן ולכאן דאיכא למימר כיון דילפינן כל התורה מתפילין ותפילין כל אימת דממשמש בהו מברך פירוש אם זזו ממקומן וממשמש בהן להחזירן למקומן א"כ כל שכן הכא שיש לו לברך מיהו יש לומר דשאני התם שזזו ממקומן ולא ידע שלא היו במקומן אבל אם הזיזן ממקומן אדעתא להחזירן מיד התם נמי לא היה צריך לברך ולזה דעתי נוטה: והישן בטליתו בלילה א"צ לברך עליו בבוקר:

Immediately after hand washing he should wrap himself in tzitzit while standing. The geonim explained the order of wrapping as being like that of the Ishmaelites, which is complete wrapping. The master of the Ittur wrote that we do not require such an extent, but rather like the way people who wear coverings and engage in their work; sometimes with a covered head and sometimes with an uncovered head. The manner of wrapping: its width is a man’s height. He places two tzitzit before him and two tzitzit behind him, so that he is surrounded with mitzvot, and he covers his head in order that he not be of uncovered head. He should recite the blessing ‘to be wrapped in tzitzit.’ It is called a tzitzit on account of the threads which separate from it, as is written "He took me by the tzitzit on my head." Accordingly, he needs to separate them one from another. He should truly intend with his wrapping that God commanded him to wrap in order that he be reminded to perform all of His commandments. He should examine the tzitzit prior to this that they be complete, for if one of them had been ruined, it is a vain blessing. And should he wish to wrap himself immediately upon arising in order that he not walk four cubits without a tzitzit or where he has a tzitzit on his garment, he is able to don it immediately without a blessing and when he washes his hands he should clutch the tzitzit and recite the blessing ‘to wrap in a tzitzit.’ Or, if he should wrap himself afterward in another tallit, he should recite the blessing over it and intend to also exempt that which he has already put on. If he has many garments of four corners, they are all subject to tzitzit. If he wears them simultaneously, one blessing is sufficient for them. If he makes a division between them, he needs to recite a blessing on every single one. Therefore, one who is accustomed to wrapping in the synagogue in a large tallit needs to recite a blessing over it, even though he recited a blessing over the smaller tallit which he had already put on. If he removed his tallit, and did not have it in mind to put it on immediately, when he goes back and puts it on he needs to recite a blessing. But if he had it in mind to put it on immediately, such as where he removed it in order to go into the bathroom, in such a case I am in doubt as to whether he needs to recite a blessing, for there is a basis for interpreting either way, for it is possible to say that since we have derived all of the instruction (concerning tzitzit) from tefillin, and for tefillin, every time that one handles them, he recites a blessing, meaning if they moved from their position and he handles them to return them to their position, if so, all the more so here should he recite a blessing. However it is possible to say that it is different there (in the case of tefillin), for they moved from their position and he did not know that they were not in their position. But if he moved them from their position knowingly to return them immediately, there too he would not need to recite a blessing; my opinion inclines to this. One who sleeps in his tallit at night does not need to recite a blessing on it in the morning.

Tur, Orach Chayim 8:1 · Sefaria Community Translation

כל מיני בגדים חייבין בציצית וציצית של צמר או של פשתים פוטר כל המינין אבל שאר מינין כגון של משי או צמר גפן אינן פוטרין אא"כ יהא הציצית ממין הטלית: וכתב הרמב"ם שצריך לעשות הציצית מצבע הטלית אם הוא אדום יעשה הציצית אדום ואם הוא ירוק יעשה הציצית ירוק וכן פי' רש"י ור"י פירש שא"צ וכתב בספר המצות קטן ומיהו נכון ליזהר שלא לעשות ציצית של פשתן בשל משי אע"פ שהגאונים ור"ת אסרו לעשות אפי' ציצית של פשתן בטלית של פשתן רבינו שלמה ורב אלפס התירו ולזה הסכים אדוני אבי הרא"ש זצ"ל:

9. All types of garments are under the obligation of tzitzit, and tzitzit of wool or flax fulfill (the obligation) for all types. But the rest of the types (of garments,) such as those of silk or cotton, do not fulfill the obligation unless the tzitzit will be of the tallit’s type. The Rambam wrote that it is required to make the tzitzit the color of the wool: if it is red, the tzitzit should be made red, and if it is green, the tzitzit should be made green. And Rashi explained similarly, but Ri explained that it is not required. In The Small Book of Mitzvot, he wrote, “However it is correct to take care not to make flaxen tzitzit with that of silk. Even though the Geonim and Rabbeinu Tam forbid making even tzitzit of flax on a tallit of flax, Rabbeinu Shlomo and Rav Alfas permitted, and with this did my master, my father the Rosh, his memory be pious and a blessing, agreed.

Tur, Orach Chayim 9:1 · Sefaria Community Translation

טלית שאין לה ארבע כנפות פטורה יש לה יותר מארבע חייבת ועושה לה ארבע ציציות בארבע כנפיה יש לה ארבע וחתך אח' באלכסון ועשאו שנים או שהגביה כנפיה ותפרם בענין שלא נשאר בה כנף לא נפטרה בזה היא של בגד וכנפיה של עור חייבת היא של עור וכנפיה של בגד פטורה היה לה ג' כנפות ועשה בהם ג' ציציות ושוב עשה לה כנף רביעי ועשה גם בו ציצית פסולה: היתה מרובעת וכפלה כתב הרמב"ם ז"ל אין מטילין ציציותיה על כנפיה כמו שהיא כפולה אא"כ תפרה כולה ואפי' מרוח אחת ומלשון א"א הרא"ש ז"ל נראה שחייבת אף על פי שלא תפרה כלל: היה לה ארבע ציציות בארבע כנפות ועשה לה עוד אחרות וחתך את הראשונות כשירה באחרונות: והרמב"ם ז"ל כתב הטיל ציצית על ציצית אם נתכוין לבטל הראשונות חותך הראשונות וכשירה ואם נתכוון להוסיף אע"פ שחתך אחת משתיהן פסולה וא"א הרא"ש ז"ל לא חילק:

A tallit which does not have four corners is exempt (from tzitzit). One which has more than four corners is obligated and one makes four tzitzit for it on four of its corners. If it has four and he cut one diagonally, making it two, or lifts its corners and sews them in such a way that no corner remains on it, it is not thereby exempted. That of a cloth whose corners are of hide is obligated. That of a hide whose corners are of cloth is exempt. If it had three corners and he made them three tzitzit, and then went back and made it a fourth corner, and also made it a tzitzit, it is invalid. If it was square and he folded it: The Rambam, may his memory be a blessing, wrote: One does not place its tzitzit on its corners when folded, unless he sewed it all, even from one direction. But from the language of my teacher, my father the Rosh, his memory be a blessing, it seems that it is obligated even if he did not sew it at all. If it had four tzitzit on its four corners and he made it another later and cut the former, the latter are kosher. The Rambam, his memory be a blessing, wrote: Placing tzitzit on tzitzit: if it was intended to nullify the former, he cuts the former and it is kosher, but if it was intended to add, even if he cut one of the two of them, it is disqualified. And my teacher, my father, the Rosh, his memory be a blessing, did not differ.

Tur, Orach Chayim 10:1 · Sefaria Community Translation

מצות ציצית בזמן שהיה תכלת מצותן שיקח ב' חוטין כפולים של צמר צבועין תכלת וב' חוטין כפולים של צמר לבן או של פשתן ויהיו טווין לשם ציצית אבל אם לא היו טווין לשמן פסולין וצריך שיהיו שזורין ויהיו ארכן בכפלן ג' טפחים מד' אצבעות בגודל בכל טפח ואם ירצה להוסיף בארכן יוסיף ואחד מהחוטין יהיה ארוך יותר כדי שיכרוך בו הגדיל ואם עשאה מן הקוצין פירוש מן החוטין התלויים ביריעה כמין הוצין ודרך לקוצצן או מן הנימין פירוש החוטין שמוציאין מן הבגד לתפור או מן החוטין שיוצאין בשפת הבגד פסולה: עשאה מצמר גזול פסולה: המשתחוה לבהמה צמרה פסול לציצית אבל המשתחוה לפשתן נטוע כשר לציצית: ויעשה נקב באורך הטלית בתוך ג' אצבעות סמוך לקרן ומרוחק מן הקרן כשיעור שיש מקשר גודל עד סוף הציפורן ומה שיש ממלא קשר גודל ולמעלה עד כדי ג' אצבעות מן הכנף הוא מקום ציצית ואם היה רחוק מהכנף כמלא קשר גודל ונתקו מחוטי הערב עד שלא נשאר בו כשיעור מן הקרן כשר ומ"מ טוב לעשות אמרא בשפת הבגד שלא ינתקו ובתוך רוחב הבגד אין לו שיעור רק שלא יתנהו על החוטין שעושין בשפת הבגד: וכתב בעל העיטור שאין שיעור לחוטין מלמעלה אם ירצה יוסיף כמו שירצה ור"י פי' דעד שמנה כפולין שהן ששה עשר יכול להוסיף טפי לא ויחתוך ראשי החוטין ויתחבם בכנף ויכפלם ואז יהיו ארכם שנים עשר אצבעות שהוא שיעור אורך הציצית ויקח ארבע חוטין מצד אחד וארבע מצד אחד ויקשור ב' פעמים זה על גב זה ואח"כ יכרוך חוט הארוך סביב השבעה ובזמן שהיה תכלת היה צריך לדקדק בכריכה לעשות שבעה חוליות כאשר הם מפורשים בגמרא ועתה שאין לנו תכלת אין לעשותה מכלאים אלא צמר לצמר ופשתים לפשתים וגם אין צריך לדקדק בחוליות והרמב"ם ז"ל כתב מנהגינו לכרוך בה חוליות כעין שכורכין בתכלת וא"א הרא"ש ז"ל לא היה מדקדק ובה"ע כתב דהאידנא אין צריך לדקדק בכריכה ואפילו אם כרך רובה או לא כרך בה אלא חוליא אחת כשרה אלא עיקר מצותה שיכרוך עד שיהא בכריכה עם הקשר כרוחב גודל וקושר ב' פעמים וחוזר וכורך וכן יעשה עד שישלים לה' קשרים וד' כריכות ביניהם ויהיה כל הכרוך רוחב טפח והשאר ב' טפחים ועוד יש מנהגות אחרות בעשייתו וכאשר כתבתי כן הוא עיקר ויהא זהיר לחתוך ראשי החוטין לעשותן שמונה קודם שיכרוך שאם כרכן ואח"כ חתך ראשי החוטין פסולה אבל אם תחבם בכנף ואח"כ חתכם כשירה רק שיחתכם קודם כריכה:

11. The mitzvah of tzitzit in the time when teheilet existed: Its mitzvah was to take two doubled threads of dyed wool and two doubled threads of white wool or of flax, which would be spun for the purpose of tzitzit; had they not been spun for that purpose, they are unusable. And it is required that they be interwoven. Their length, doubled, should be three hand breadths of four fingers, with the thumb in each hand breadth. And if he wishes to add to its length he may add. One of the threads should be of longer length in order that he may wrap the fringe in it. Had he made it from thorns, meaning from the threads which are hanging on a sheet like a kind of thorn, which one customarily cuts off, or from threads, meaning the threads which extrude from the garment to sew, or from the threads which extrude from the edge of the garment, it is unusable. Had he made it from stolen wool, it is unusable. One who bows down to a beast, its wool is unusable for tzitzit, but one who bows down to planted flax, it is fit for tzitzit. He should make a perforation in the tallit within three fingers of the corner, lengthwise, and a distance from the corner in the measure from the thumb knuckle to the end of the nail. That which fills and above, up to three fingers from the corner, is the place for tzitzit. And had the distance from the corner been the space occupied by the thumb knuckle, and he severed it from the woof threads to the point where there did not remain the measure from the corner, it is fit for use. In any case, it is well to make a hem on the edge of the cloth so that he not sever it. Within the width of the garment there is no set measure, only that he should not put it on the threads that one makes on the edge of the garment. Ba’al haItur wrote that there is no upward measure; if he desires he may add as he wishes. The Ri explained that he may add up to eight doubled, which are sixteen, but no more. He should cut off the ends of the threads and insert them into the corner piece and double them over, at which point their length should be twelve fingers, which is the set length of tzitzit. He should take four threads from one side and four from the other side and tie two times one atop the other. Next, he should wrap the long thread around the seven. In the time when the teheilet existed, he was required to take great care with the wrapping, making seven sections as they are described in the gemara. At the present, when we do not have teheilet, one does not make it of mixed species, but rather of wool and wool, or flax and flax. There is also no need to take great care concerning the sections. Rambam, may his memory be a blessing, wrote: Our practice is to wrap the sections in it in the same manner which one wraps in teheilet. My master, my father, the Rosh, may his memory be a blessing, would not take such great care. The Ba’al haItur wrote that nowadays one does not need to take such great care concerning wrapping, and even if he wrapped the majority of it or only wrapped one section in it, it is fit for use; rather, the essence of its mitzvah is that he should wrap until the wrapping with the knot the width of a thumb. He ties two times and goes back and wraps; thus should he do until he completes five knots with four wrappings between them. The entire wrapping should be a hand breadth in width and the remainder two hand breadths. Further, there are other customs concerning its making, but that which I have written is the essence. He should be careful to cut the ends of the threads, making them eight prior to wrapping, for if he wrapped them and afterward cut the ends of the threads, it is unusable. But if he inserted them into the corner and subsequently cut them, it is usable; it is only that he should cut them before wrapping.

Tur, Orach Chayim 11:1 · Sefaria Community Translation

ואם נפסקו כל חוטיה ונשתייר בהם כדי עניבה כשר ובלבד שישאר כדי שיוכל לענבם כולם ביחד שזהו יותר מכדי עניבה של כל אחד בלבד ורש"י פי' דבעינן כדי עניבה מן הענף ור"י פי' אפילו נחתך כל הענף ולא נשאר אלא כדי עניבה מן הגדיל כשר: ואם לא נשאר כדי עניבה אפילו בחוט אחד שנפסק כולו פסול הילכך כיון שכל אחד כפול לב' אם נפסקו ב' ראשים פסול שמא נפסק חוט אחד אבל אם לא נפסק אלא ראש אחד כשר וי"א אם נפסקו ג' חוטין פסול אפילו אם נשאר בהן כדי עניבה ואם נפסקו ב' כשר אם נשאר בהם כדי עניבה ולפ"ז אפי' אם נפסקו ב' ראשין כשר אם יש בהן כדי עניבה עד שיפסקו ג' וא"א הרא"ש ז"ל הסכים לסברא ראשונה:

12. If he cut short all of its threads, yet there remains enough of them for looping, it is fit for use, provided that he leave enough that he can loop them all together, for this is more than enough looping for each one alone. Rashi explained that we require enough for looping from the corner piece. The Ri explained even if the entire corner piece is cut off and only enough remains for looping from the fringe, it is fit for use. If there does not remain enough of them for looping even one thread, where it was cut entirely, it is unusable. Therefore, when every one is doubled in two, if he cut short the ends of two, it is unusable, lest one thread be cut. But if the end of one was cut, it is fit for use. There are those who says that if three threads were cut short, it is unusable, even if there remained enough of them for looping, but if two were cut short, it is fit for use if there remains enough for looping. Accordingly, even if two ends were cut short, it is fit for use if they have enough for looping, up to the point where they cut three. My teacher, my father, the Rosh, may his memory be a blessing, agreed with the first line of reasoning.

Tur, Orach Chayim 12:1 · Sefaria Community Translation

ארבע ציציות מעכבין זה את זה שכל זמן שאין בה כל הד' אינה מצוייצת כהלכתה והיוצא בה לר"ה בשבת חייב חטאת אבל אם יש בה כל הארבע מותר לצאת בה לר"ה אפילו האידנא שאין לנו תכלת:

13. The four tzitzit impede one another, so that the entire time that all four are not present, it is not fringed according to its legal prescription, and one who goes out into the public domain on Shabbat is liable for a sin offering. But if it has all four, it is permissible to go out into the public domain in it, even though nowadays we do not have the teheilet.

Tur, Orach Chayim 13:1 · Sefaria Community Translation

עשאה כותי פסולה ואשה כשרה לעשותה השואל טלית מחבירו פטור מלהטיל בה ציצית כל שלשים יום לאחר שלשים חייב שאלה עם ציציותיה חייב לברך עליה מיד י"א שאין מברך עליה עד לאחר ל' יום ולא נהירא לא"א הרא"ש ז"ל: וליטול טלית חבירו בלא דעתו ולברך עליה י"א שהוא מותר דניחא ליה לאיניש למיעבד מצוה בממוניה ובלבד שיקפול אותה אם מצאה מקופלת טלית של שותפין חייבת בציצית:

14. If a non–Jew made it, it is unusable. But a woman is fit to make it. One who borrows a tallit from his associate is exempt from affixing tzitzit to the entire thirty days; after thirty days, he is obligated. It is a question he is obligated to recite a blessing over it’s tzitzit immediately. There are those who say that he does not recite a blessing over it until after thirty days; it is unclear to my teacher, my father, the Rosh, may his memory be a blessing. Making use of his associate’s tallit without his knowledge and reciting a blessing over it: There are those who say that it is permissible, for it does well for a person to fulfill a mitzvah with his property; it is only that he should fold it if he found it folded. A jointly held tallit is liable for tzitzit.

Tur, Orach Chayim 14:1 · Sefaria Community Translation

מותר להתיר ציצית מטלית זה וליתנם באחר אבל אינו יכול ליקח הכנף כמו שהוא עם הציצית ולתופרו בבגד אחר: תלה החוטין בין שני כנפים מזו לזו וקשר כנף זו כהלכתה וכנף זו כהלכתה ואח"כ חתכה באמצע ונפרדו זה מזה פסולה: נקרעה הטלית תוך שלש אצבעות לכנף אינו רשאי לתופרה חוץ לשלש אצבעות יכול לתופרה:

15. It is permissible to remove tzitzit from one tallit and place them on another, but he cannot take the corner piece as is, with the tzitzit, and sew it onto another garment. Had he hung the threads between two corner pieces and tied one corner piece according to its legal prescription, and the other corner piece according to its legal prescription, and subsequently cut it in the middle and separated one from the other, it is unusable. Had the tallit been torn within three fingers of the corner piece, he does not have the authority to sew it; outside three fingers, he can sew it.

Tur, Orach Chayim 15:1 · Sefaria Community Translation

שיעור טלית להתחייב בציצית כל שקטן בן ט' שנים יכול לכסות בה ראשו ורובו וגדול אינו מתבייש לצאת בה באקראי לשוק אבל אם אין הקטן מתכסה בה ראשו ורובו אע"פ שגדול יוצא בה באקראי לשוק פטור:

16. The measurement by which a tallit is made liable for tzitzit: Any in which a minor of nine years of age is able to cover his head and the majority (of his body) in it, and an adult is not ashamed to go out and about in it in the market place. But if the minor’s head and the majority (of his body) is not covered in it, even though an adult goes out and about in it in the market place, it is exempt.

Tur, Orach Chayim 16:1 · Sefaria Community Translation

סומא חייב בציצית ונשים ועבדים פטורים וטומטום ואנדרוגינוס חייבין מספק וכתב הרמב"ם ז"ל יתעטפו בלא ברכה והוא הולך לשיטתו שפירש שנשים אין יכולות לברך בדבר שהן פטורות אבל ר"ת כתב שיכולות לברך אף על פי שהן פטורות ויותר טוב שלא יברכו קטן היודע להתעטף אביו צריך ליקח לו ציצית לחנכו:

17. A blind man is obligated for tzitzit, but women and slaves are exempt. Hermaphrodites and androgynous persons are obligated out of doubt. Rambam wrote: “They wrap themselves without a blessing.” He goes on, according to his method, explaining that women cannot recite a blessing over something for which they are exempt. But Rabbenu Tam wrote that they may recite a blessing, even though they are exempt, but it is better that they not recite a blessing. A minor who knows how to wrap himself: His father is required to buy tzitzit for him, to teach him.

Tur, Orach Chayim 17:1 · Sefaria Community Translation

לילה לאו זמן ציצית היא י"א כל מה שלובש בלילה פטור ואפילו אם מיוחד ליום ומה שלובש ביום חייב אפילו מיוחד ללילה וכ"כ הרמב"ם מותר ללבוש ציצית בלילה ובלבד שלא יברך ומאימתי מברך עליה בשחר משיכיר בין תכלת שבה ללבן שבה וא"א ז"ל פי' שאינו ממעט אלא כסות המיוחד ללילה שאותו פטור אפי' אם לובשו ביום וכסות המיוחד ליום או ליום וללילה חייב אפי' לובשו בלילה ויש לברך עליו: וסדינין אע"פ שאדם ישן בהם בבקר עיקר תשמישן בלילה וכסות לילה מיקרו:

18. Night is not the time for tzitzit. There are those who say that anything which he wears at night is exempt, even if it is particular to the day, and what he wears during the day is liable even if it is particular to the night. And so wrote Rambam: It is permissible to wear tzitzit at night; it is only that he should not recite a blessing. So from what time does he recite a blessing over it in the morning? From (the time) when he can recognize (the difference) between the teheilet which is in it and the white which is in it. And my teacher, my father, may his memory be a blessing, explained that this limits only that covering particular to the night, for it is exempt even if he wears it during the day, whereas covering particular to the day or to (both) day and night is liable even if he wears it at night, and should recite a blessing over it. Sheets: Even though a person sleeps in them in the morning, the essence of their use is at night, and night covering is out of dignity.

Tur, Orach Chayim 18:1 · Sefaria Community Translation

אין חיוב ציצית אלא בטלית שרוצה ללבוש אבל מה שאינו רוצה ללבוש פטור הילכך אין לברך בעשייתו אשר קדשנו במצותיו וצונו לעשות ציצית שאין בעשייתו מצוה אלא בלבישתו:

19. The obligation of tzitzit is only for a tallit which he desires to wear, but what he does not wish to wear is exempt. Therefore, he does not recite a blessing over its making ‘who sanctified us with his mitzvot and commanded us to make tzitzit,’ for the only mitzvah for its making is that of its wearing.

Tur, Orach Chayim 19:1 · Sefaria Community Translation

הלוקח טלית מצוייצת מישראל או מתגר א"י כשירה אבל אם לקחו מהא"י שאינו תגר פסולה ואין מוכרין טלית מצוייצת לא"י:

20. One who purchases a fringed tallit from a Jew or from a non–Jewish trader, it is fit for use, but if he purchased it from a non–Jew who is not a trader, it is unusable. One does not sell a fringed tallit to a non–Jew.

Tur, Orach Chayim 20:1 · Sefaria Community Translation

ציצית אין בהם משום קדושה דתשמישי מצוה הן ויכול לזורקן וליכנס בהן לבית הכסא ויראה דאפילו בעודן במצותן מותר להשתמש בהן אבל בשאלתות כתב בפרשת שלח לך אסור לבני ישראל למיעבד צרכיהן במידי דעביד למיפק ביה ידי חובת מצוה כגון חוטין הקבועין בטלית למיסר ביה מדעם אי נמי הושענא לאורוחי ביה ואתרוג דמצוה למיכליה דילפינן מדם דאמר קרא ושפך וכסה במה ששפך יכסה שלא יכסה ברגליו שלא יהו מצות בזויות עליו דדוקא תשמישי מצוה בתר דאיתעבדי בהו מצוה נזרקין ע"כ ואפשר לחלק שאינו דומה לדם דשאני התם כשמכסה ברגל עושה המצוה דרך בזיון מה שאין כן כאן (ס"א וכ"כ הרמב"ם ז"ל מותר לכנוס בציצית לב"ה ולבית המרחץ נפסקו ציציותיה זורקן לאשפה אם רוצה) וטוב להחמיר:

21. Tzitzit do not have inherent sanctity, for their mitzvah is in their use, and it is possible to throw them away or enter the bathroom in them. And it seems that even if he is currently engaged with their mitzvah it is permissible to have sexual relations in them. But in the Sheiltot, in the section (entitled) Shelah Lecha, he wrote that: "It is prohibited for Jews to use things that were made to fulfill the obligation of a mitzvah, such as the threads affixed to a tallit to tie some trifle. Alternatively, a hoshana for its scent, or to eat an etrog, whose mitzvah is to eat it, which we derive from blood, for the scripture stated "Pour out...and cover:" With the thing you used to pour you shall cover it. For one should not cover with his feet, in order that mitzvot not be thereby degraded. For it is specifically the use of the mitzvah; for after we have used them we may dispose of them.” Yet it is possible to differ, as it is not akin to blood, for it is different in that case, when he covers with the foot he performs the mitzvah in a degrading fashion, which is not the case here. So too did the Rambam, may his memory be a blessing, wrote: "It is permissible to enter a bathroom in tzitzit, or a bath house; should his tzitzit be rent, he may throw them into the trash heap if he wishes. But it is well to be strict.

Tur, Orach Chayim 21:1 · Sefaria Community Translation

העושה ציצית לעצמו מברך שהחיינו נתעטף בו מברך להתעטף בציצית:

22. One who makes tzitzit for himself recites the ‘shehekhianu’ blessing. Upon wrapping himself in it, he recites the blessing ‘to wrap oneself in tzitzit.

Tur, Orach Chayim 22:1 · Sefaria Community Translation

ההולך בבית הקברות צריך להגביה הציצית שלא יהא נגרר על בה"ק כדאיתא בברכות ר' חייא ור' יונתן הוו אזלי ביני קברי הוה שדיא תכלתא דרבי יונתן עלויה קברי א"ל דלייה דלא לימרו למחר באין אצלנו ועכשיו מחרפין אותנו פירוש שנראה כמחרף שאינן יכולין לקיים המצות שמע מינה שמותר לילך לבה"ק בלבוש שיש בו ציצית רק שיזהר להגביהן וכתב הרב רבינו יונה דוקא בימיהם שהיה בכל בגדיהם ד' כנפות שאי אפשר שיסיר כל בגדיו כשילך לבית הקברות אבל אנו שאין אנו מכוונין בהם למלבוש אלא למצוה אסור משום לועג לרש:

23. One who walks in the cemetery needs to lift his tzitzit, in order that it not be dragged through the cemetery, as it is in (tractate) Brakhot: Rabbi Hiya and Rabbi Yonatan were walking among graves; Rabbi Yonatan’s blue wool alighted upon graves. He said to him ‘Raise it, lest they say ‘Tomorrow they come among us, yet at present they revile us,’ meaning that it appears that he reviles that they are not able to uphold the mitzvot. Learn from this that it is permissible to walk in the cemetery in clothing which contains tzitzit, provided that he take care to raise them.’ And the master Rabbenu Yonah wrote: ‘Specifically in their days, when there were four corners on all their clothing, where it is impossible that he remove his clothing when he walks to the cemetery. But we, who do not intend them as clothing, but rather as a mitzvah, it is prohibited on account of ‘rebuking the poor.’

Tur, Orach Chayim 23:1 · Sefaria Community Translation

אע"פ שאין אדם חייב לקנות טלית בת ארבע כנפות כדי שיתחייב בציצית אלא דוקא אם רוצה להתכסות בטלית בת ד' כנפות חייב להטיל בה ציצית מ"מ טוב ונכון להיות כל אדם זהיר וזריז במצות ציצית שיהיה לו בגד קטן מצוייץ שילבש אותו כל היום כי עיקר מצותה על זכירת המצות ובכל שעה ובכל רגע צריך לכך דוגמא לדבר כאדם המזהיר לחבירו על ענין אחד שקושר קשר באזורו כדי שיזכרנו וע"כ יש בה ה' קשרים כנגד ה' חומשי תורה וד' כנפים שבכל צד שיפנה יזכור. וגדול עונש המבטל עתה ממה שהיה עונשו בזמן שהי' תכלת מצוי שאז לא היתה מצויה כל כך ולא היה כל אדם יכול לחזר עליה משא"כ עתה ואפילו מי שאינו יכול להתעטף כל היום צריך ליזהר בו בשעת תפלה כתב בעל העיטור ואותם שמקבצים הציציות בשעת ק"ש ונותנין על העינים אפשר שנוהגין כן משום וראיתם אותו על שהיא עטיפתם תחת מלבושם גדולה מצות ציצית ששקולה כנגד כל המצות דכתיב וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה' ציצית עולה ת"ר וח' חוטין וה' קשרים י"ג הרי תרי"ג אע"פ שהוא כתוב חסר יו"ד מפרש בתנחומא ג"פ כתיב ציצית בפרשת ציצית וחד מינייהו לציצית שדי ל' לכולהו והיא משלמת המנין רשב"י אומר כל הזהיר בציצית זוכה ורואה פני שכינה כתיב הכא וראיתם אותו וכתיב התם את ה' אלהיך תירא ואותו תעבוד ריש לקיש אמר כל הזהיר במצות ציצית זוכה שמשמשים לו ב' אלפים וח' מאות עבדים שנאמר אשר יחזיקו עשרה אנשים מכל לשונות הגוים והחזיקו בכנף איש יהודי וגו' וכל המבטל מצות ציצית עליו נאמר לאחוז בכנפות הארץ וגו' בכל עת יהיו בגדיך לבנים זו מצות ציצית ושמן על ראשך אל יחסר זו מצות תפילין ראב"י אומר כל מי שיש לו תפילין בראשו ובזרועו ומזוזה בפתחו וציצית בבגדו מובטח לו שלא יחטא שנא' והחוט המשולש לא במהרה ינתק ואומר חונה מלאך ה' סביב ליראיו ויחלצם:

24. Even though a person is not obligated to purchase a four cornered tallit in order to obligate himself for tzitzit, precisely where he wishes to be covered with a tallit of four corners, he is liable to put tzitzit on it. In any case, it is well and right for every person to take care and hasten in regard to the mitzvah of tzitzit, that he will have a small fringed garment which he will wear all day, for the essence of its mitzvah is in remembering the mitzvot, and in every hour and in every moment he therefore requires a physical representation of the thing, like a person who cautions his fellow about one matter, where he ties a knot on his belt in order that he remember it. Accordingly, there are five knots, corresponding to the five books of the Torah, and four corner pieces, where for every side to which he turns, he will remember. And greater is the punishment at this time for one who nullifies than what the punishment was at the time when the teheilet was in existence, for at that time it was not so easy to find, and not every one was able to pursue it, which is not so now. Even one who is not able to wrap himself the entire day needs to take care with it at the time of prayer. The Ba’al HaItur wrote: "As for those who gather up the tzitzit at the time of the recitation of the Shema and place (them) on the eyes, it is possible that they are accustomed to do so because of "You shall see them," on account of them being under his garments. Great is the mitzvah of tzitzit, for it is weighed against all of the mitzvot, as "You shall see it and you shall remember all the mitzvot of the Lord" is written. ‘Tzitzit’ adds up to six hundred, and eight threads and five knots are thirteen, which is six hundred and thirteen. Even though it is written lacking a ‘yud,’ he explains in the Tanhuma: "Three times ‘tzitzit’ is written in the section concerning tzitzit, yet one of them is ‘l’tzitzit,’ whereby ‘l’ (thirty) is sufficient for all of them, and it fills out the counting." Rabbi Shimon ben Yochai says: Anyone who had taken care concerning the mitzvah of tzitzit is well accounted, and sees the face of the Shekhinah. Here "You shall see it" is written and elsewhere "(The face) of the Lord your God (shall be seen)," you shall see and Him shall you serve. Resh Lakish said: Anyone who had taken care concerning the mitzvah of tzitzit is well accounted, for two thousand eight hundred servants shall attend him, as "Ten men from nations of every tongue will take hold – they will take hold of every Jew by a corner of his cloak" is stated. And of anyone who nullifies the mitzvah of tzitzit is said "So that it seizes the corners of the earth, etc." "At every moment, let your clothes be white," this is the mitzvah of tzitzit; "and your head never lack ointment," this is the mitzvah of tefillin. Rabbi Eleazar ben Yakov says: One who has tefillin on his head and on his arm, and a mezuzah on his entrance and tzitzit on his garment is assured that he will not sin, as "A threefold cord is not readily broken" is stated. And it states: "The angel of the Lord camps around those who fear Him and rescues them."

Tur, Orach Chayim 24:1 · Sefaria Community Translation

הלכות תפילין ואחר שנתעטף בציצית יניח תפילין מיד כדי שיהו מצויין לו בשעת ק"ש ותפלה דאמר רבי יוחנן הרוצה לקבל עליו עול מלכות שמים שלימה יפנה ויטול ידיו ויניח תפילין ויקרא ק"ש ויתפלל ואמר עולא כל הקורא ק"ש בלא תפילין כאילו מעיד עדות שקר בעצמו רבי חייא בר אבא א"ר יוחנן כאילו הקריב עולה בלא מנחה זבח בלא נסכים אבל אם נפנה ונטל ידיו והניח תפילין וקרא ק"ש והתפלל כאלו בנה מזבח והקריב עליו כל הקרבנות שנא' ארחץ בנקיון כפי ואסובבה את מזבחך ה': וראיתי לא"א ז"ל שהיה מדקדק להניחם כשהיה מסדר הברכות והיה מסדרם זה אחר זה עד עוטר ישראל בתפארה ואז היה מניחם ומברך עוטר ישראל בתפארה לפי שהתפילין נקראין פאר שנא' פארך חבוש עליך ונקראים תפילין לשון פלילה שהן אות ועדות לכל רואינו שהשכינה שורה עלינו דכתיב וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ודרשינן אלו תפילין שבראש: ויכוין בהנחתן שצונו המקום להניח ארבע פרשיות אלו שיש בהן יחוד שמו ויציאת מצרים על הזרוע כנגד הלב ועל הראש כנגד המוח כדי שנזכור יציאת מצרים על ידי נסים ונפלאות שעשה עמנו שהם מורים על יחודו שהוא יחיד בעולמו ואשר לו הכח והממשלה בעליונים ובתחתונים לעשות בהם כרצונו ויניח של יד תחלה ויברך אקב"ו להניח תפילין ואח"כ של ראש ויברך אקב"ו על מצות תפילין אע"פ שרב אלפס פסק שאין לברך על שתיהן אלא ברכה אחת שהיא להניח אא"כ יפסיק ביניהן בדיבור שאז מברך על של ראש על מצות תפילין וכ"כ רש"י והרבה מהמחברים וא"א ז"ל הסכים שיש לברך שתי ברכות אף בלא הפסק ואם הפסיק בדבור חוזר ומברך על של ראש להניח וגם על מצות תפילין ומברך עליהן משעה שמתחיל להניחם עד שעה שמהדקן בראשו ובזרועו ולא יפסיק ביניהם לדבר אפי' לענות אמן יהא שמיה רבא מברך וקדושה ואם דיבר עבירה היא בידו וצריך לחזור ולברך כדפרישית: וראיתי לא"א ז"ל שמיד אחר שקשר של יד על הזרוע היה מניח של ראש קודם שהיה כורך הרצועה סביב זרועו שהיה אומר כיון שברכה שניה חוזרת גם על של יד ומטעם זה אין להפסיק ביניהם יש למעט ההפסק בכל מה שיוכל והכריכה סביב הזרוע אינה מן המצוה הילכך טוב לאחר אותה עד לאחר שיניח ש"ר וכל שעה שמניחם ביום מברך ואפי' נשמטו ממקומם וממשמש בהם להחזירם למקומם צריך לברך:

25. After he has wrapped himself in tzitzit, he immediately puts on tefillin in order that they be present for him at the time of the recitation of the Shema and tefillah, for Rabbi Yohanan said: ‘One who wishes to accept the yoke of God’s sovereignty upon himself in toto should relieve himself, rinse his hands, put on tefillin and engage in the recitation of the Shema and tefillah.’ And Ulla said: ‘Anyone who engages in the recitation of the Shema without tefillin is as if he is giving false testimony against himself.’ Rabbi Hiya bar Abba said in the name of Rabbi Yohanan: ‘It is as if he brought a burnt offering without a meal offering; a sacrifice without libation.’ But if he relieved himself, rinsed his hands, put on tefillin and engaged in the recitation of the Shema and tefillah, it is as if he built an altar and brought all the sacrifices onto it, as "I wash my hands in cleanness and walk about your altar, Lord" is stated. And I observed of my lord, my father the Rosh, may his memory be for a blessing, that he would be punctilious about putting them on when going through the blessings, and would recite them one after the other until ‘Who crowns Israel in glory,’ and thereafter would put them on and recite the blessing ‘Who crowns Israel in glory,’ since the tefillin are called ‘glory,’ as "Put on your headdress" is stated, and are called tefillin, the terminology of pelilah, for they are a sign and witnesses for all we see, for the shekhinah alights upon us, as "And all the peoples of the earth will see that the Lord’s name is proclaimed over you" is written. We have expounded these are the head tefillin. He should have the intention when putting them on that God commanded us to insert these four sections (of the Torah) in which there are the unification of Your name and the Exodus from Egypt on the arm facing the heart, and on his head facing the brain, in order that he be reminded of the Exodus from Egypt on account of miracles and wonders which He performed on our behalf, for they instruct about His unity, that He is alone in His universe and is in possession of the power and the governance on high and below, to do with them according to His will. He should put on that of the hand first and recite the blessing ‘Who sanctified us with His mitzvot and commanded us to put on tefillin,’ and afterward that of the head, reciting the blessing ‘Who sanctified us with His mitzvot and commanded us concerning the mitzvah of tefillin.’ Even though Rav Alfas ruled that one recites only one blessing over them both, namely ‘to put on,’ lest he should make a verbal interruption between them when he recites the blessing for the head, ‘concerning the mitzvah of tefillin.’ So too did Rashi and many of the commentators write. And my lord, my father the Rosh, may his memory be for a blessing, agreed that it is acceptable to recite two blessings, even with no interruption. But if he interrupted verbally, he goes back and recites the blessing over that of the head, ‘to put on,’ and also ‘concerning the mitzvah of tefillin.’ He recites the blessing over them from the moment that he begins to put them on until the moment that he fastens them on his head and on his arm. He should not interrupt between them to speak, even to answer ‘Amen, may His exalted name be sanctified,’ or the kedushah. If he spoke, it is a transgression accounted to him, and he needs to go back and recite the blessing as explained. I observed my lord, my father the Rosh, may his memory be for a blessing, that immediately after he tied that of the hand on his arm, he would situate that of the head before he would wrap the strap around his arm, for he would say “Since the second blessing is also effective for that of the hand.” And from this reason - one does not interrupt between them - it is advisable to diminish the interruption in any way possible. But the wrapping around the arm is not based on the mitzvah. Therefore, it is best to delay until after he puts on that of the head. And any time that he puts them on during the day, he recites a blessing. Even if they loosen from their place and he handles them to return them to their place, he needs to recite a blessing.

Tur, Orach Chayim 25:1 · Sefaria Community Translation

ואם אין לו אלא אחת בין של ראש בין של יד מניחה ומברך עליה שכל א' מצוה בפ"ע היא ומברך על של יד כשהיא לבדה אחת ועל של ראש כשהיא לבדה שתים ואפי' אם יש לו שתיהם ויש לו שום אונס שאינו יכול להניח שתיהם כגון שצריך לצאת לדרך ואינו יכול להתעכב יכול להניח אחת מהן שאינן מעכבות זו את זו:

26. If he has only the one, whether that of the head or that of the hand, he puts it on and recites the blessing over it, for every single mitzvah is for its own sake. And he recites a blessing on that of the hand alone, one, and on that of the head alone, two. Even if he has two, yet has any sort of thing preventing, where he is not able to put both of them on, such as where he needs to go out on the road and is not able to do them in tandem, he may put one of them on, for neither prevents the other.

Tur, Orach Chayim 26:1 · Sefaria Community Translation

מקום הנחתן של יד בזרוע שמאל בגובה הבשר שבפרק שבין הקנה לכתף ויטה אותה מעט לצד ימין בענין שכשיכוף זרועו למטה יהיו כנגד לבו ולא יהא דבר חוצץ ביניהם לבשרו ואטר יד ימינו מניח בשמאלו שהוא ימין של כל אדם ופי' הרב ר' יחיאל מפרי"ז דוקא כשעושה כל מלאכתו בשמאלו אבל אם הוא כותב בימינו אע"פ ששאר מלאכתו בשמאלו דינו כשאר כל אדם ושולט בב' ידיו מניח בשמאל כל אדם והרצועה יכרוך אותה סביב זרועו עד שיגיע לאצבע האמצעי וכורכה סביבו שלש פעמים ומקום תפילין של ראש מהתחלת עיקרי השער במצחו עד סוף המקום שמוחו של תינוק רופס והוא כל גובה הראש וצריך שיהא הקשר מאחורי הראש למעלה בעורף ולא למטה בצואר ושיהא מול עורף ממש מכוון באמצע הראש ולא שיטה לצד הפנים לכאן או לכאן וצריך שיהא נויו שהוא המקום שנראה כעין דל"ת לצד חוץ ולא לצד הראש וגם הרצועות שסובבות סביב ראשו צריך ליזהר שלא יתהפכו כדי שיהא נוייהן לבר דהיינו הלבן כלפי השער שהוא חלק יותר וצבוע שחור ניכר מבחוץ וישלשל הרצועות שיהו תלויין לפניו ויגיעו של ימין עד הטיבור ושל שמאל עד החזה וי"א של צד ימין עד המילה ושל שמאל עד הטיבור ושיעור רחבן כאורך שעורה ואם פיחת או הוסיף אינו מעכב:

27. The area of placement of that of the hand is on the left arm on the thickest part of the flesh, which is in the section between the forearm and the shoulder. He should incline it slightly to the right side, in order that when he bends his arm it will be facing his heart. There should not be anything interposed between them and his flesh. A left handed man: his ‘right’ hand places on his ‘left,’ which is everyone’s right. The master Rabbi Yehiel of Paris explained it is specifically where he does all of his work with his left, but if he writes with his right, even though the rest of his work with his left, its ruling is like every person. One who is ambidextrous places on the left (like) every person. He should wrap the strap around his arm until he reaches the middle finger and wrap it around it three times. The area of the head tefillin is from the beginning of the roots of his forehead hair until the end of the area where the brain of an infant pulsates, which is the entire height of the head. It is required that the knot be behind the head above the lower edge of the skull, but not below the neck, for it should be truly facing the neck, aligned with the middle of the head, and should not incline toward the side of the face in this direction or that. And it is required that it be his ornament, that the place where it appears is the form of a dalet, on the exterior side and not on the ‘head’ side. He should also take care that the straps which wind around his head, that they not become reversed, in order that they be ornamental on the exterior, meaning the white is toward the hair, which is smoother, and the black color recognizable on the exterior. He should drape the straps so that they hang before him, reaching, on the right, until the navel and on the left until the breast. Some say that of the right side until the (site of the) circumcision and that of the left until the navel. The measure of their width is the length of a hair, but if he lessened or added, it does not abrogate.

Tur, Orach Chayim 27:1 · Sefaria Community Translation

וימשמש בהן כל שעה וימשמש בשל יד תחלה ואח"כ בשל ראש וכשיסירן יסיר של ראש תחלה ויניחם בתיקן ואח"כ יחלוץ של יד ויניחן עליהם בענין שכשיבא להניחן שימצא של יד תחלה ויניחן:

28. He should handle them every hour. He should handle that of the hand first and afterward that of the head. When he removes them, he should remove that of the head first and put it in its bag, and afterward remove that of the hand and put it on top of them, so that when he comes to put them on, that of the hand will come out first and he can put it on.

Tur, Orach Chayim 28:1 · Sefaria Community Translation

ולא יברך אקב"ו לשמור חוקיו כשמסירן שאין הלכה כבני מערבא שהיו מברכין לשמור חוקיו בשעת הסרתן מפני שסוברין לילה לאו זמן תפילין הוא ודורשים אותו מושמרת את החוקה הזאת למועדה מימים ימימה שדורשין ימים ולא לילות ואנן קי"ל לילה זמן תפילין הוא הילכך אין לברך אפילו כשיסירם בלילה ואפילו בע"ש בין השמשות שצריך להסירם אין לברך שמה שצריך אז להסירם לא מושמרת אנו לומדים אותו אלא משום דכתיב בהן והיו לאות על ידך ושבת וי"ט אין צריכין אות הילכך אין לברך כלל וראיתי כתוב על שם רב האי גאון הרשות בידו אם ירצה לברך מברך ואני תמה דודאי כיון שאינו חייב לברך אם יברך הוי ברכה לבטלה:

29. He should not recite the blessing ‘Who sanctified us with his mitzvot and commanded us to keep his laws’ when he removes them, for the halakha is not according to the westerners, who would recite the blessing ‘to keep his laws’ at the time of their removal, for they hold that night is not the time for tefillin, and explain it ‘This institution shall be kept at its set time from day to day,’ for they explain ‘days’ but not nights. But we have established for ourselves that night is time for tefillin; therefore, one does not recite the blessing even when he removes them at night. Even on Shabbat eve at twilight, when one needs to remove them, one does not recite the blessing there, for he has to remove them at that time, it is not kept. We learn it, rather, because it is written of them “It shall be a sign on your hand,” and Shabbat and Yom Tov do not require a sign; therefore, one does not recite a blessing at all. And I have seen written in the name of Rav Hai Gaon that he has permission if he wishes to recite a blessing. Yet I am amazed, for certainly where he is not obligated to recite a blessing, if he does so, it is a vain blessing.

Tur, Orach Chayim 29:1 · Sefaria Community Translation

זמן הנחתן בבוקר משיראה חבירו הרגיל עמו קצת ברחוק ד' אמות ויכירנו אע"ג דקיי"ל לילה זמן תפילין הוא אלא שאין מורין כן היינו לענין שאם היו בראשו וחשכה שא"צ לחלצן אבל לכתחלה אין להניחן קודם הזמן הזה ואם צריך לילך לדרך יכול להניחן קודם זמנן בלא ברכה ולכשיגיע זמנן ימשמש בהן ויברך וה"ר פרץ כתב כיון דקיימא לן דלילה זמן תפילין הוא אלא שאין להניחן בלילה משום גזרה שמא ישן בהן מי שרוצה לצאת לדרך יכול להניחן קודם זמנן ולברך עליהן מיד וא"א ז"ל לא כתב כן היה בא בדרך ותפילין בראשו ושקעה עליו חמה יניח ידו עליהן עד שיגיע לביתו ואם יש בית קרוב לחומה שמשתמרין שם חולצן ומניחן שם היה יושב בבה"מ ותפילין בראשו וקדש עליו היום מניח ידו עליהן עד שמגיע לביתו:

30. The time of their donning in the morning is from when he can see a colleague who is frequently with him a bit, at a distance of four cubits, and can recognize him. Despite the fact that we have established for ourselves that night is time for tefillin, nevertheless one does not instruct such. Such is the instance of where they were on his head when it darkness fell, that he does not need to remove them, but at the outset, one does not don them prior to this time. But if he needs to walk on the road, he can put them on before this time without a blessing, and when their time arrives, he should handle them and recite the blessing. And the Rav Peretz wrote: ‘Since we established for ourselves that night is the time for tefillin, it is only that one does not put them on at night on account of a decree, lest he sleep in them. One who wishes to go out on the road may put them on before their time and recite a blessing over them immediately.’ My lord, my father the Rosh, may his memory be a blessing, did not write so. If he should come onto the road with tefillin on his head, when the sun sets on him he should place his hand on them until he reaches his house. But if there is a house close to the wall where he stores them, he removes them and deposits them there. Had he been sitting in the Beit Midrash with tefillin on his head, and the day was meanwhile sanctified, he places his hand over them until he reaches his home.

Tur, Orach Chayim 30:1 · Sefaria Community Translation

שבת ויו"ט לאו זמן תפילין הן וחולו של מועד יש מסתפקין בו אם הוא זמן תפילין ומניחין אותן בלא ברכה וא"א ז"ל היה מניחן ומברך עליהם:

31. Shabbat and Yom Tov are not the time for tefillin. There is cause to have doubts whether its intermediate non–sacred day is the time for tefillin and one puts them on without a blessing. But my lord, my father the Rosh, may his memory be a blessing, would put them on and recite a blessing over them.

Tur, Orach Chayim 31:1 · Sefaria Community Translation

מצות תפילין שיכתוב ארבע פרשיות שהן קדש לי כל בכור עד למועדה מימים ימימה והיה כי יביאך עד כי בחוזק יד הוציאנו ה' ממצרים ופרשת שמע עד ובשעריך ופ' והיה אם שמוע עד על הארץ כל אחת ואחת בקלף לבדה ויכתבם בכתב מיושר ובדיו בכתיבה תמה שיהא כל אות ואות מוקף גויל ומתוייג כראוי ולא יחסר אפילו קוצו של יו"ד וצריך שיכתוב בימינו אף אם הוא שולט בשתי ידיו ואם הוא איטר יד שמאל דידיה הוא ימין וא"צ לשרטט בכל שיטה ושיטה ואם ירצה לשרטט הרשות בידו ומי שאינו יודע ליישר השיטה בלא שרטוט טוב הוא שישרטט ליישר הכתב ויכתוב על הקלף שהוא מעובד לשם תפילין לצד הבשר כתב שלא על הקלף או שלא היה מעובד לשמו או שכתב במקום שער פסול ואם עבדו כותי כתב הרמב"ם שהוא פסול אפי אמר לו ישראל לעבד לשמו וא"א ז"ל הכשירו אם ישראל עומד ע"ג ואמר לו עבד לשם תפילין: ויהיה הקלף מעור בהמה חיה ועוף טהורים אפילו מנבילה וטריפה שלהן אבל לא מעור בהמה חיה ועוף הטמאים ולא מדג אפי' הוא טהור: ויהיה שלם שלא יהיה בו נקב שאין הדיו עובר עליו ואם לאחר שנכתב ניקב בתוך האות כשר י"א אפילו ניקב כל תוכו בירושלמי משמע שצריך גם בפנים מוקף גויל הילכך אם ניקב כל תוכו פסול ניקב ברגל הפנימי של ה"א ואפי' לא נשאר ממנו אלא כל שהוא כשר ניקב הרגל הימיני אם נשאר ממנו מלא אות קטנה כשר וא"ל פסול ואם נפסק אחד מהאותיות אם תינוק דלא חכים ולא טיפש יודע לקרותו כשר ואם לאו פסול כתוב בסמ"ק שאם נפלה טיפת דיו קודם שנגמר האות ולא היתה האות ניכרת ואח"כ נטל הדיו או שלא היתה מוקפת גויל מתחלתה פסול דהוי כמו חק תוכות אבל אם כבר היתה עשויה כתקונה ונפל בה דיו יכול ליטלו וא"א ז"ל פסל גם בזה וכ"כ בסה"ת וכתב עוד שאם עשה רי"ש כעין דל"ת שאינו יכול לגרוד ולתקנו דהוי כמו חק תוכות וכיוצא בזה כתב א"א הרא"ש ז"ל מ"ם פתוחה שנדבק פתיחתה ונסתמה שאין מועיל לגרוד הדבק ולפותחה ובגרידת דבק אות לאות כתב שמותר ובהתחלת הכתיבה יאמר אני כותב לשם קדושת תפילין ואין די במה שיחשוב בלבו כך ומלבד זה צריך לכתוב כל האזכרות לשם קדושת השם: וצריך לדקדק בחסרות ויתרות שאם חיסר או יתר אות אחת מהן פסולין ונמצאו המניחים אותם מברכין בכל יום ברכה לבטלה וגם שרויים בכל יום בלא מצות תפילין ונמצא עונש הסופר מרובה לכן צריך להיות מאד ירא שמים וחרד לדברי השם יתברך המתעסק בכתיבת תפילין ובתקונם וכל פרשה ופרשה אחר שיכתבנה יקראנה היטב בכוונה ודקדוק פעמים ושלש ויחזור ויקראנה קודם שיתננה לתוך ביתה ואם יתר אות אחת יש לה תקנה שיגרוד אותה אבל חסר אין לה תקנה שאין מגיהין בתפילין שא"כ היו כתובים שלא כסדרן ואמרו במכילתין כתבן שלא כסדרן יגנזו: וצריך לדקדק בתיקון גוף האותיות שלא תהא שום אות נוגעת בחברתה ואם נוגעות יגרוד ויפרידם זו מזו וצריך שיכתוב מפי הכתב ושיקרא כל תיבה ותיבה קודם שיכתבנה מיהו מפני שהסופרים רגילים באלו הד' פרשיות והן שגורות בפיהם יכולין לכותבם בעל פה שלא מן הכתב: וכתב בסמ"ק שצריך להניח חלק למעלה וחלק למטה כמלא אטבא דספרי שהוא כחצי צפורן וא"א ז"ל כתב שא"צ להניח חלק אלא למעלה כדי גגה של למ"ד ולמטה כשיעור אורך הכ"ף והנו"ן ובתחילתן וסופן אין צריך להניח כלל: ויעשה השורות שוות שלא תהא אחת נכנסת ואחת יוצאת ולא יכתוב שלש אותיות חוץ לשיטה ויעשה כל פרשיותיה פתוחות דהיינו שישאיר בסוף השיטה חלק כדי ג' תיבות של ג' אותיות או בתחילתו חוץ מפרשה אחרונה שיעשה סתומה ויעשה ד' בתים מעור אחד מעור בהמה חיה ועוף טהורה אפילו מנבילה וטריפה שלהן והרמב"ם כתב שאין צריך עבוד לשמן וא"א ז"ל כתב שצריך עבוד לשמן וכ"כ רב כהן צדק וכתוב בס"ה שיכול לעשותן מקלף שגם הוא נקרא עור ומעור שליל אע"ג דחשוב כבשר לענין טומאה: ויהיו מרובעין ושחורין ואם עשאן מצבע אחר כשרים אלא שעיקר מצותן להיות שחורין יהיה החריץ ניכר בין בית לבית וכה יעשה יקח דפוס של עץ שיהיה מרובע ריבוע גמור באלכסון ארכו כרחבו ואין שיעור מפורש בתלמוד לאורך ורוחב ריבוע הבתים אלא שבשימושא רבא כתב שצריך שיהיה ארבע הבתים אצבעיים על אצבעיים ולא נהגו כן אלא עושין אורך ורוחב הבתים בלא שיעור גם גובהן וחוקק בדפוס ג' חריצין עומקן כדי רוחב הפרשיות כדי שיגיע חריץ שבין בית לבית למקום התפר ולוקח עור דק מבהמה או חיה טהורה ומרככו ומרטיבו במים ונותנו על הדפוס ומכניסו בחריצין עד שיתייבש ויתקשה ובעודו לח יעשה כמין שי"ן בולטת מקמטי העור אחת מימינו ואחת משמאלו של שמאלו שהוא ימין הקורא פירוש העומד לנגדו יעשה לה ארבעה ראשים ושל ימינו יעשה לה שלש ראשים ואחר שיתייבש ויתקשה העור יפה על הדפוס יוציא הדפוס וישארו כמין ארבעה בתים והשיני"ן ימשוך למטה עד שיגיע חריץ השי"ן ותחתיתו עד מקום התפר והעור של הדפוס יניח ארוך מצד אחד ויכפלנו על הבתים ויתפרנו עם העור הנשאר משלשה צדי הבתים עובר מכל צד והוא הנקרא תיתורא ובאותו העור שהניח ארוך מצד אחד יעשה בו גם המעברתא כיצד שיחתוך המעברתא משני צדדין שלא תהא רחבה כמו התיתורא כדי שיהא ניכר ריבוע של התיתורא ובאותה מעברתא עוברת הרצועה ועל שם כך נקראת מעברתא שהרצועה עוברת בה מצד זה לצד זה ויש שלוקחין עור עב וחזק וכופלין אותו לשנים וחותכין בכפל העליון נקב מרובע כפי ריבוע הבתים ומכניסין בו הבתים והנשאר בעור הדק של הבתים מד' רוחות פושטים אותו הנה והנה בין שני הכפלים של עור העב ותופרין אותו עמהם והוא הנקרא תיתורא ומאותו עור העב עושין גם המעברתא וטוב לעשות כן כי מחמת שהוא עב וחזק מתקיים בית מושב התפילין ותופרו וריבועו: ובתפילין של יד יעשה דפוס אחד משל עץ ארכו כרוחב הפרשיות ולוקח עור דק מבהמה או חיה טהורה מעובד לשמה ומרככו ומרטיבו במים ונותנו על הדפוס עד שיתייבש ואח"כ מוציא הדפוס וישאר הבית עשוי ועושה תיתורא ומעברתא כדרך שעשה בשל ראש ויגלול כל פרשה מסופה לתחלתה ויכרוך על כל פרשה שער של בהמה טהורה ויש כורכין על כל פרשה קלף קטן קודם שנותנין אותה בבית וכן נראה בשימושא רבא והרמב"ם פסל אם לא כרך עליה קלף או מטלית ואינו נראה לא"א ז"ל לפוסלן בכך ויתן כל פרשה ופרשה בבית שלה שתהא זקופה בבית כדרך שמעמידין ס"ת בהיכל ואם כתב כל הד' פרשיות בקלף אחד כשרים אפילו אין ריוח ביניהם ובלבד שיהא חוט או משיחה בין כל בית ובית ובשל יד כותב ארבע הפרשיות שכתב בשל ראש בקלף אחד וגולל אותן מסופן לתחילתן וכורך עליהן שער ונותן אותם בביתם ואם כתבן על ד' קלפין והניחם בבית אחד יצא ואין צריך לדבקם ואם ציפה הבתים בזהב או שעשאם מעור בהמה טמאה פסולה ואחר שהכניסם בבתים יכפול העור שהניח ארוך מצד אחד לעשות התיתורא והמעברתא כדפרישית ואחר שעשה התיתורא מרובעת ארכה כרחבה יתפור אותו בגידי בהמה טהורה בתפירה מרובעת ויעשה ג' תפירות בכל צד שיהיו בין הכל י"ב תפירות וחוט התפירה יהיה סובב משתי רוחות ויעביר חוט התפירה בין כל בית ובית ואם נפסקה התפירה בג' מקומות צריך לתפור פעם אחרת ואח"כ יכניס הרצועה תוך המעברתא ויעשה קשר של תפילין שימדוד הרצועות סביב ראשו ויעשנו שם בענין שישב על מקומו כאשר פירשתי למעלה ויעשנו כמין דלי"ת וכן יעשה בשל יד יכפול העור לעשות התיתורא ומעברתא' ויעשנה מרובעת בתפירה ובאלכסונא ומנין התפירות שלש לכל צד כמו בשל ראש ויעביר הרצועה במעברתא ויעשה קשר שתהא הרצועה עוברת בו להדקה בזרועו ובסוף הרצועה אצל הקשר יעשה קשר קטן כצורת יו"ד להשלים אותיות של שדי עם השי"ן שבבתים של ראש והדלי"ת שבקשר ויש שחותכין בסוף הרצועה אצל הקשר כצורת יו"ד: ונוהגין להעביר עור על הבית של יד לרוחב הזרוע ונוהגין כן לפי שתפילין של יד הן גבוהין וקצרין ומשימין אותם תחת הבגדים ומתנדנדין תחת הבגדים ומתקלקלין לכך נהגו להעביר רצועה עליהן לחזקן:

32. The mitzvah of tefillin is that he should write the four sections, which are: ‘Consecrate to me every firstborn’ up to ‘At its set time from year to year.’ ‘And when he has brought you out’ up to ‘With a mighty hand the Lord freed us from Egypt.’ And the section of the Shema up to ‘And in your gates.’ And the section ‘If, then, you keep’ up to ‘Over the earth.’ Each and every one on its own parchment. He should write them boldly, and in an ink whose writing is astonishing, so that every single letter is surrounded by ornamented parchment as is appropriate, and not lacking even the tail of a yud. It is required that he write with his right, even if he is ambidextrous. And if he is left handed, his left hand is his ‘right.’ It is not necessary to make guidelines on every single line, but if he wishes to do so he has permission. But someone who does not know how to make a straight line, it is well for him to make guidelines to make the inscription straight. He should write on parchment which is manufactured for the purpose of tefillin, on the flesh side. Had he not written on the parchment, or had it not been manufactured for that purpose, or had he written on the hair side, it is unusable. If a gentile had manufactured it: The Rambam wrote that it is unusable, even if a Jew told him to make if for that purpose. And my lord, my father the Rosh, may his memory be a blessing, considered it kosher if a Jew stands over him and said to him ‘Make it for the purpose of tefillin.’ The parchment may be of the hide of a domesticated animal, a wild animal or a ritually pure fowl, even from those of a carcass or a killed animal, but not from the hide of a ritually impure domesticated animal, wild animal or fowl, nor from a fish, even if it is ritually pure. It should be complete, where it should have no perforation, for the ink will not pass over it. But if after it was written, it was perforated inside the letter, it is kosher. Some say that even if its entire interior was perforated. In the Yerushalmi the meaning is that its interior also requires being surrounded by parchment. Therefore, if the entire interior is perforated, it is unusable. If the interior leg of a hay is perforated, even if all that remains of it is an infinitesimal part, it is kosher. If the right leg was perforated: If a full small letter remains, it is kosher, and if not, it is unusable. If one of the letters is cut off: If a child neither wise nor foolish knows how to read it, it is kosher, and if not, unusable. It is written in the Smak that if one drop of ink fell prior to the letter being finished, and the letter was not recognizable and afterward the ink was lifted up, or was not surrounded by parchment from the outset, it is unusable, because it is like engraving. But if it was already made according to its correction, and ink fell on it, he can lift it up. And my lord, my father the Rosh, may his memory be a blessing, declared unusable also in this instance, and so did he write in Sefer Terumah. He wrote further that if he made a resh in the form of a dalet, that he cannot scrape it off and correct it, for it is like engraving. Likewise, my lord, my father the Rosh, may his memory be a blessing, wrote: In any case, an open letter whose opening attached itself and became closed, it is ineffectual to scrape off the adherence and to open it. But concerning an adherence between one letter and another, he wrote that it is permissible. At the beginning of the writing, he should say ‘I am writing for the sake of the sanctity of tefillin;’ it is not sufficient that he thinks so in his heart. In addition to this, he needs to write all of the instances of God’s name for the sake of the sanctification of the name. It is required to be punctilious about deficiencies and superfluities, for if he subtracted or added one letter to them, it is unusable, resulting in the one putting them on reciting a vain blessing each day, and is also living every day without the mitzvah of tefillin, resulting in great punishment for the scribe. Subsequently, one engaged in the writing of tefillin and their correction needs to be exceedingly God fearing and apprehensive about speaking God’s name, may he be blessed. After writing it, he shall read every single section well, with careful thought and precision, two and three times. He should go back and read it before he puts it into its casing. If he added one letter, it has a correction, for he may scrape it off. But if he omitted, it does not have a correction, for one does not revise tefillin, for if so, they would be written not according to their (proper) order, and they stated in the Mekhilta ‘Had he written them not according to their order, he should hide them away. He needs to take great care in the correction of the body of the letters, that no letter touches its neighbor. And if it touches, he should scrape it off and separate them one from the other. It is required that he write out of a written copy, and he should recite every single letter before he writes it. However, since the scribes are accustomed to these four sections, and they are fluent in them, they may write them by memory, not out of a written copy. And he wrote in the Smak that it is necessary to leave blank space above and blank space below sufficient for binding rings, which is half a fingernail. My lord, my father the Rosh, may his memory be a blessing, wrote that it is only necessary to leave blank space above sufficient for the lamed’s roof, and below in the measure of the length of the kaf and the nun. But at their beginning and at their end, it is not necessary to leave any at all. He should make equal lines, so that one should not be indented and another over the line ending, and he should not write three letters past the end of the line. He should make each of its sections open, which is where he leaves a blank space at the end of the line sufficient for three words of three letters, or at the beginning, except for the final section, which he should make closed. He should make four chambers from one skin, from the skin of a ritually pure domesticated animal, wild animal or fowl, even if from those of a carcass or one torn apart. The Rambam wrote that their manufacture need not be for this purpose. But my lord, my father the Rosh, may his memory be a blessing, wrote that it is required that their manufacture be for this purpose, and so too wrote Rav Kohen Tzedek. In Sefer Haterumah (in some editions: Sefer Mitzvot), it is written that he can make them from parchment, for that is also called skin, or from an embryo skin, despite the fact that it is considered like flesh as concerns ritual impurity. They should be square and black. But if he made them in another color, they are kosher, but the essence of their mitzvah is to be black. A crevice should be recognizable between one chamber and another. Thus shall he make it: He shall take a wooden frame, which is totally square, whose diagonal length is equal in length and width. The measure is not explicit in the Talmud concerning the length and width of the chamber cube, but rather in the book "Shimosha Rabba" [a Gaonic text] it wrote that the four chambers need be two fingers by two fingers. This is customary only when he makes the length and the width of the chambers without measure, as well as their height. He carves three crevices in the frame whose depth is sufficient for the width of the sections, in order that the crevice reach between one chamber and another up to the area of the sewing. He takes thin hide from a ritually pure domesticated beast or wild animal, softening and boiling it in water, and placing it on the frame and forcing it into the crevices until it dries and hardens. While it is still wet, he makes the form of a shin protrude from the flaps of hide, one from its right and one from its left. That of its left is the right of one reading, meaning one standing opposite it shall make four crowns; that of its right, he shall make three crowns. After the hide has dried and hardened well on the frame, he removes the frame and it will remain in the form of four chambers. He should stretch the shins downward until it reaches the shin crevice, and its bottom until the area of the sewing. He shall place the length of the hide of the frame from one side and double it over on the chambers and sew it, with the hide remaining from the three sides of the chamber, crossing from every side; it is called titura. With that hide, whose length he stretched from one side, he shall make the ma’abarata. How? He shall cut the ma’abarata from two sides, so that its width is not like that of the titura, in order that the cube of the titura be recognizable. Through that ma’abarata passes the strap, and on that account it is called a ma’abarata, for the strap passes through it from this side to that. And some take thick, strong hide, double it over into two, and cut the upper fold a square perforation, in accordance with the square of the chambers, and press the chambers into it. That thin hide of the chambers which remains he stretches from the four directions this way and that between two of the folds of thick hide and sews it with them; it is called a titura. From that thick hide, one also makes the ma’abarata. It is well to make it so, for on account of it being thick and strong the tefillin compartment will endure; he sews it and squares it off. Concerning the tefillin of the hand, he should make a single frame of wood whose length is like the width of the sections, and take thin hide from a ritually pure domesticated beast or wild animal, manufactured for that purpose, softening it and boiling it in water, and placing it on the frame until it is dried. Afterward, he removes the frame and the finished chamber remains, and he makes the titura and ma’abarata in the same manner he made that of the head. He should roll each section from its end to its beginning. He should wrap around every section the hair of a ritually pure domesticated animal. It is acceptable to wrap a small parchment around each section before one puts it into the chamber; it appears also in the book "Shimosha Rabba" [a Gaonic text] that was mentioned earlier. The Rambam declared it unusable if he wrapped parchment or a cover around it, but it did not appear so to my lord, my father the Rosh, may his memory be a blessing, to so disqualify them. He shall place every single section in a chamber so that it is upright, in the same manner that one stands a Torah scroll in an ark. But if he wrote all four sections on one parchment, they are kosher, even if there is no space between them. It is only that there should be thread or string between each and every chamber. As for that of the hand, he writes the four sections which he wrote for that of the head on one parchment, and rolls them from their end to their beginning, and wraps a hair on them and puts them in their chambers. But if he wrote them on four parchments and placed them in one chamber, he has fulfilled his obligation and does not need to join them together. If he plated the chambers with gold or made them from the hide of a ritually unfit domesticated animal, it is unusable. After he has placed them into the chambers he doubles over the hide whose length he placed on one side to make the titura and the ma’abarata as has been explained. After he has squared off the titura, its length like its width, he shall sew it with the sinew of a ritually pure animal with a square needle. He shall make three stitches on every side, so that there will be, all told, twelve stitches. The stitching thread should wind around from two directions. He shall cross over the stitching thread between each and every chamber. If the stitching breaks in three places, he needs to sew another time. Afterwards, he inserts the strap through the ma’abarata and makes a tefillin knot which will be the measure of the straps around his head. He should do so there, in the manner where it will sit in its place, as I have explained above. He should make it in the form of a dalet, and so too shall he do for that of the hand. He shall double over the hide to make the titura and the ma’abarata and make it square, its stitching and with its diagonal, with the number of threads three to each side, as with that of the head. He shall pass the strap through the ma’abarata and make a knot so that the strap passes through it to draw it together on his arm. At the end of the strap, at the knot, he should make a small knot in the form of a yud to complete the letters of shadai, with the shin which are on the chambers of the head and the dalet of the knot. Some cut the end of the strap at the knot in the form of a yud. It is customary to cover over the chamber of the hand over the thickness of the arm. One does so because the tefillin of the hand are high and narrow, and one puts its under the clothing and they move about under the clothing and become ruined; therefore, we are accustomed to pass the strap over them to strengthen them.

Tur, Orach Chayim 32:1 · Sefaria Community Translation

ואם נתקלקל העור של שתי בתים מבתי הראש זה אצל זה אם התפילין חדשים פסולין ואם הם ישנים כשרים כל זמן שעור מושב הבתים קיים ואיזו הם חדשים כל זמן שאם היו מושכין אותם בעור הרצועות הבית מתפשט ונפתח נקרא חדש אבל כל שאין נפתחים כשמושכין בעורן נקראין ישנים נתקלקלו שנים זה שלא כנגד זה כגון ראשון ושלישי כשרים אפילו הם חדשים נתקלקלו ג' בתים בכל ענין פסולין והרמב"ם כתב בכה"ג על ענין התפירות נפסקו התפירות ב' זו בצד זו או ג' אפילו זו שלא כנגד זו בחדשות פסולות בישנות כשרות כל זמן שפני טבלן קיימת פירוש עור של הבתים ועור הרצועות צריך שיהיה מעור בהמה חיה ועוף הטהורים ומעובד לשמה ושיהיו שחורות מצד החוץ ומצד הפנים איזה צבע שיהיה חוץ מאדום וכתוב בספר התרומות שצריך שישחירן ישראל לשם תפילין ואין להשחירן על ידי נכרי וכתב הרמב"ם ז"ל שאם לא יעשה הבתים שחורים יעשה הרצועה מצבע הבתים אם נפסקה הרצועה מה שמקיף ממנה הראש או הזרוע אין להם תקנה לא בקשירה ולא בתפירה אבל התלוי ממנה ומה שקושר סביב הזרוע אין הקשירה פוסל בה:

33. If the hide of two of the compartments of the head casing, one next to the other, becomes ruined: If the tefillin are new, they are unusable; but if they are old, they are kosher the entire time that the hide covering the casing lasts. Which are new? The whole time that, had one pulled on them by the hide of the straps, the casing flattens and opens, it is called new. But any time that they do not open when one pulls on their hide, they are called old. Had two become ruined which were not one next to the other, such as the first and the third, they are kosher, even if they are new. Had three of the compartments become ruined, they are in any case unusable. The Rambam wrote likewise, on the topic of the stitching: had two of the stitches broken, one next to the other, or three, even if they were not one next to the other; in new ones they are unusable, in old ones they are kosher the entire time that their tying endures, meaning the hide of the compartments. The straps’ hide is required to be from the hide of a ritually pure domesticated beast, wild beast or fowl, and manufactured for that purpose, and should be black on the exterior, but may be any color save red on the interior. In Sefer Haterumah, he wrote that they must be blackened by a Jew for the purpose of tefillin, but not blackened by a gentile. The Rambam wrote that if he does not make the compartments black, he may make the straps the color of the compartments. If the strap which encircles the head or arm is broken, they do not have any repair, not by knotting, nor by sewing. But that which hangs from it, and that which he ties around the arm, knotting or sewing does not render them unusable

Tur, Orach Chayim 33:1 · Sefaria Community Translation

סדר הנחתן בבתים לרש"י קדש משמאלו של המניח בבית החיצון ואחריו והיה כי יביאך בבית השני ובבית השלישי שמע ובבית הרביעי שהוא בית החיצון לימינו והיה אם שמוע ולר"ת הוא הסדר קדש משמאלו ואחריו בבית השני והיה כי יביאך ובג' והיה אם שמוע וברביעי שהוא החיצון שמע סימן לדבר הויות להדדי ושני השיני"ן דהיינו קדש שמע לצד חוץ אצל השיני"ן שבבתים וכן הוא הסדר בשל יד למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה ומיהו גם לר"ת צריך לכותבן כסדר שהן כתובים בתורה שהוא קדש והיה כי יביאך שמע והיה אם שמוע דתניא כתבן שלא כסדרן יגנזו פי' שלא כסדר הכתובים בתורה לפיכך של יד שהן בקלף אחד יכתוב קדש והיה כי יביאך ויניח חלק פרשת והיה אם שמוע ויכתוב שמע ואח"כ יכתוב והיה אם שמוע דסדר הנחתן בבתים של יד ושל ראש שוין: ובדבר זה נפל מחלוקת בין הגאונים יש מהם סוברים כדברי רש"י ויש מהם כדברי ר"ת וכתב א"א ז"ל לפי שנחלקו בו גאוני עולם ותפילין של אלו פסולין לאלו דתניא החליף פרשיותיה פי' שנתן של בית זה בזה פסולין ואמרו חכמים מקום יש בראש להניח בו שני תפילין וכן בזרוע לכן ירא שמים יצא ידי שניהם ויעשה ב' זוגות תפילין ויניח שניהם ויכוין בהנחתן באותן שעשויין כתקונן אליבא דהלכתא בהם אני יוצא ידי חובתי והאחרים הרי הן כרצועות בעלמא ואין כאן משום בל תוסיף דלא מיקרי בל תוסיף אלא כשעושה ה' בתים ולא יניח ב' הזוגות בכיס א' שהאחד מהם הוא חול ואסור לתתם בכיס של תפילין אלא יעשה שני כיסין וסימן לכל כיס שלא יתן של זה בזה. וכן היה נוהג א"א ז"ל ורבו רבינו מאיר ז"ל:

34. The order of their placement in the compartments according to Rashi, “Consecrate” is on the left of the one placing, in the outer compartment. After it “And when He has brought you out” is in the second compartment. “Shema” is in the third compartment. And in the fourth compartment, which is the outer one on his right, “If then, you keep.” According to Rabbenu Tam, the order is: “Consecrate” on the left, and after it in the second compartment, “And when he has brought you out.” In the third, “If then, you keep.” In the fourth, which is the outer one, “Shema.” An indicator of this is that they should be together, with the two shins, namely “Consecrate” and “Shema,” on the exterior next to the shins on the compartments. So too is the order for that of the hand; the (one) master as he has it and the (other) master as he has it. However, even according to Rabbenu Tam, it is required to write them in the order that they are written in the Torah, which is “Consecrate,” “And when he brought you out,” “Shema,” and “If then, you keep,” as is taught: If he wrote them not according to their order, he should hide it away, meaning not according to the order they are written in the Torah. Therefore, that of the hand, which is on one parchment, he should write “Consecrate,” “And when he brought you out,” and leave a blank space for the section “If then, you keep,” write Shema, and afterward write “If then, you keep,” for the order of placement in the compartments of that of the hand and that of the head are the same. Concerning this matter a dispute erupted among the Geonim; some of them holding according to Rashi’s words and some of them holding according to Rabbenu Tam’s words. My master, my father the Rosh, may his memory be a blessing, wrote that since the greats of the world were divided over it, with the tefillin of these rendering unusable the tefillin of those, as was taught: “He reversed their sections,” meaning that one who juxtaposes one compartment with another, they are unusable. The sages have stated that there is space on the head on which to place two tefillin, and so too the arm; therefore, a God fearing person fulfills the obligation of both of them, and should make two pairs of tefillin, and should put two of them on, and intend that putting them on acts accordingly like a mental corrective, making a legal statement about them that “I fulfill my obligation; the others are merely like straps.” There is no issue here of (transgressing) “You shall not add,” for it is only considered a case of “You shall not add” when he makes five compartments. But he should not place two pairs in one bag, for one of them is non-sacral and it is prohibited to put it in a tefillin bag. Rather, he should make two tefillin bags and make a mark on each one, in order that he not put this one in that one. So would my master, my father the Rosh, may his memory be a blessing, do, and his teacher, Rabbenu Meir of Rothenburg, may his memory be a blessing.

Tur, Orach Chayim 34:1 · Sefaria Community Translation

נהגו במנין השיטין על פי הקבלה לכתוב בשל יד שבע שיטין בכל פרשה ופרשה ובשל ראש ד' שיטין ואם שינה לא פסל ואלו הן ראשי שיטין בשל יד וידבר את היום יוצאים לתת חג ההוא תורת: בשנייה והיה רחם בשה לאמר כי הקשה בהמה לאות: שלישית שמע את והיו לבבך ובלכתך ידך מזוזת: רביעית והיה ובכל נפשכם ואכלת ה' בכם אשר ה' בין עיניכם ביתך ובשעריך: ואלו הן ראשי שיטין של ראש וידבר מזה הזאת יד: שניה והיה וכל פטר חמור ה' ממצרים מבית כל פטר רחם הזכרים: שלישית שמע נפשך לבבך על רביעית והיה עשב לא תתן על בניכם:

35. It is customary in the counting of the lines, according to the kabbalah, to write that of the hand in seven lines for each and every section, and for that of the head four lines. But if he changed (this), he has not rendered it unusable. These are the line beginnings of that of the hand: Vaydaber, et hayom, yotzim, latet, chag, hahu, Torat. In the second section: V’haya, r’echem, v’seh, leymor, ki hikshah, beheymah, l’ot. The third: Shema, et, v’hayu, l’vavekha, uv’lekhtekha, yadekha, mezuzot. The fourth: V’haya, uv’khol nafsheyhem, v’akhalta, adonai bekhem, asher adonai, beyn eineykhem, beyteykha uvisharekha. These are the line beginnings of that of the head: Vaydaber, mizeh, hazot, yad. The second: V’haya, v’khol peter khamur, mimitzrayim mibeyt, kol peter rekhem haz’kharim. The third: Shema, nafshekhah, l’vavekha, al. The fourth: V’haya, eysev, lo titen, al beyneykhem.

Tur, Orach Chayim 35:1 · Sefaria Community Translation

אלו האותיות שצריך לדקדק בכתיבתן שבקל אדם טועה בהם האל"ף צריך ליזהר בנקודה שעליה שהיא כעין יו"ד שתגע בה וכן כל האותיות צריכות להיות גולם אחד לכך צריכות כולן ליגע כגון הנקודה בשי"ן ובעי"ן ומה שאחורי הצד"י ובאחת שאינה נוגעת פסולין חוץ מרגל הה"א והקו"ף שאותן לבד אין להם ליגע ואם נוגעות פסולין: בי"ת צריך ליזהר בתג של אחוריה לרבעה שלא תהא נראית ככ"ף וצריך שיהא לה בראשה מצד שמאל תג קטן: דל"ת צריך ליזהר בתג של אחוריה לרבעה שלא תהא נראית כרי"ש: ה"א יש לה תג קטן למעלה מצד שמאל כדאיתא בפרק הקומץ מ"ט אית לה"א תגא ופירש"י יש לה תג קטן בסוף גגה למעלה ור"ת פי' דמיירי בעוקץ של אחוריה לרבעה שלא תהא עגולה מאחוריה וטוב לעשות כדברי שניהם: חי"ת איתא בפרק הקומץ חזינא לספרי דוקני דחטרי לגגה דחי"ת ופי' רש"י כמין חוטרא של צד שמאל יש לה למעלה כמין מקל כזה ור"ת פירש יש לה להיות גובה באמצע גגה כזה מלשון חטוטרות ויזהר שלא יאריך רגל היו"ד שלא תהא נראית כוי"ו ולא יקצר רגל הוי"ו שלא תהא נראית כיו"ד וכן רגל הזיי"ן לא יאריך שלא תהא נראית כנו"ן פשוטה ולא יקצר רגל הנו"ן שלא תהא נראית כזיי"ן ור"ת פירש שהיו"ד צריך שיהיה ראש שמאלי כפוף למטה כזה כדאיתא בפרק הקומץ מפני מה ראשה של יו"ד כפוף ואיתא בפסיקתא העוה"ב נברא ביו"ד מה יו"ד יש לה נקודה אחת למטה רמז למתים שיורדין לגיהנם ואחת למעלה רמז שעתידין לעלות ולפ"ז יש ליו"ד תג למעלה וגם כפוף למטה: הטי"ת היה אומר ר"ת שצריך שיהא ראש ימין שלה כפוף למטה כזה ט והכ"ף יזהר לעגלה מאחוריה שלא תהא נראית כבי"ת והסמ"ך צריך לעגלה מג' רוחותיה שלא תהא נראית כמ"ם סתומה ובכל אות שיש בה ספק מייתינן ינוקא דלא חכים ולא טיפש אם יכול לקרותה כשר: ואלו הן האותיות שצריך לתייגם אמר רבא כל אלפא ביתא דאתואתא דתגי אתה מוצא בתפילין ואלו הן ח"ץ ו"ס ש"י למעת בפ' קדש בפ"ר הז"ם אך דקח כה טט בפרשת והיה כי יביאך שעטנז ג"ץ בפ' שמע והיה אם שמוע וזהו פירושו ח"ץ חי"ת של חמץ חד תאגא צד"י ה' תגי ו"ס דהיבוסי ג' ג' תאגי שי"ן דאשר ב' תגי י' דלי ג' תאגי למ"ע דלמען ד' ד' תאגי תי"ו דתורת ג' תאגי ב' דיביאך פר דפטר ג' ג' תאגי הז"ם דהזכרים ג' ג' תאגי אך דישאלך ד' ד' תגי ד' דיד ק' דהקשה ח' דלשלחנו כה דידכה ג' ג' תאגי טט דלטוטפות ה' ה' תאגי שעטנז גץ שע דשמע טט דלטוטפות נ' דנפשך ז"ז דמזוזות ג' דדגנך צ' דהארץ ג' ג' תאגי ולא היה לו להזכיר שעטנז גץ בכלל תגין האחרים דכל הנך הם תגין גדולים אבל שעטנ"ז ג"ץ הם תגין קטנים ובכ"מ שהן אלו צריכין תגין קטנים. ובשמושא רבא פסל אם חיסר אחת מאלו התגין וא"א ז"ל כתב בגמרא דידן לא הוזכרו אלו התגין ולא מסתבר כלל לפסול בחיסרון אלו התגין והרמב"ם לא כתבם בחיבורו אך כתב אחרים וזה לשונו צריך ליזהר בתגין של אותיות והן כמו זיינין על האותיות כמו שהן כתובות בס"ת ואלו הן אותיות המתוייגו' שבד' פרשיות הללו פרשה ראשונה יש בה אות אחת שהיא מ"ם סתומה של מימים ועליה ג' זיינין פרשה שנייה יש בה ה' אותיות וכולן ההי"ן ועל כל א' ד' זיינין ה' של ונתנה וה' ראשונה ואחרונה של הקשה וה"י של ויהרוג וה"י של ידכה פרשה שלישית יש בה חמש אותיות ואלו הן ק' של ובקומך יש עליה ג' זיינין וק' של וקשרתם יש עליה ג' זיינין וטט"פ של טטפת כל אות ואות משלשתן ד' זיינין פרשה רביעית יש בה ה' אותיות ואלו הן פ"א של ואספת יש עליה ג' זיינין ת' של ואספת יש עליה זיין א' טט"פ של טטפת על כל א' משלשתן ד' זיינין כל אותיות המתוייגות י"ו ואם לא עשה התגין או הוסיף וגרע בהן לא פסל עכ"ל הילכך טוב שיעשה כולם כי אין פסול בשנוי ולא בתוספת ובגרעון. ואלו הן חסרות ויתרות שכתב הרמב"ם פרשה ראשונה קדש לי כל בכור מלא זכור מלא בחזק חסר הוציא מלא יצאים חסר וי"ו יביאך מלא והאמרי חסר והיבוסי מלא לאבתיך חסר וי"ו העבדה חסר מצת חסר השביעי מלא מצות מלא שאר חסר גבלך חסר בעבור מלא לאות מלא לזכרון מלא עיניך מלא הוצאך חסר יו"ד תורת מלא חקה חסר למועדה מלא פרשה שנייה והיה כי יבאך חסר ולאבתיך חסר וי"ו חמר חסר בכור מלא בחזק חסר הוציאנו מלא וי"ו יו"ד ויהרג חסר בכור מלא מבכר חסר ועד בכור מלא זבח חסר וכל בכור מלא לאות מלא ידכה כתיב בה' ולטוטפת חסר וי"ו אחרונה עיניך מלא בחזק חסר הוציאנו מלא וי"ו יו"ד: פרשה שלישית שמע עי"ן של שמע גדולה דלי"ת של אחד גדולה מאדך חסר לבניך מלא בביתך חסר יו"ד שנייה ובקומך מלא וי"ו לאות מלא ידך חסר לטטפת חסר שני ווי"ן עיניך מלא מזזות חסר וי"ו ראשונה ביתך חסר יו"ד שנייה ובשעריך מלא: פרשה ד' והיה אם שמע חסר מצותי בוי"ו א' יורה מלא ומלקוש מלא ותירשך חסר וי"ו והשתחויתם מלא יבולה מלא הטבה חסר נתן חסר אתם חסר לאות מלא לטוטפת חסר וי"ו אחרונה עיניכם מלא אתם חסר בביתך חסר יו"ד שנייה ובקומך מלא וי"ו מזוזות מלא ביתך חסר יו"ד שנייה ובשעריך מלא לאבתיכם חסר וי"ו ובלטטפת הג' נחלק עליו ר"ת ואומר שגם הוא חסר שני ווי"ן:

36. These are the letters with who’s writing one must be exacting, for a person may easily err with them: The aleph requires one to be careful with the point above it, which is in the form of a yud which crowns it. So too all the letters need to be a single form. Subsequently, all of them need to touch, such as the point of a shin and of an ayin and that which follows the tzadi; one which is not so touching is rendered unacceptable, except for the leg of the hay and the kuf, which alone are not touching; if they are touching, they are rendered unacceptable. Bet: One needs to be careful with the crown of its back quarter, so that it does not appear like a kaf. It is required that it have a small crown on its top left side. Dalet: One must be careful of the crown on its rear quarter, so that it does not appear like a resh. Hay: It has a small crown above, at the end of its ‘roof’ on the left side, such as is (stated) in the chapter Hakometz: “What is the reason hay has a crown?” Rashi explained: “It has a small crown above, at the end of its ‘roof.’” But Rabbenu Tam explained that it is dealing with the extrusion of its rear quarter, so that it is not rounded behind it; it is well to act according to both of their words. Chet: In the chapter Hakometz: “a hump-like stroke on the roof of the chet.” Rashi explained it is like the form of a staff, where the left side is in the form of a staff, like this.” But Rabbenu Tam explained that there needs to be a raised part in the middle of its ‘roof,’ like this, from the term ‘camel’s hump.” One should take care not to lengthen the leg of the yud, so that it does not appear like a vav, and he should not shorten the leg of the vav, so that it does not appear like a yud. So too the leg of the zayin; he should not lengthen it, so that it does not appear like a simple nun; and he should not shorten the leg of the nun, so that it does not appear like a zayin. Rabbenu Tam explained that the yud requires that the left head be bent below like this, as it is in the chapter Hakometz: ‘For what reason is the head of the yud bent?’ In the Pesikta : The world to come was created through yud: just as a yud has one point below, an allusion to the dead who descend to gehinnom, and one above, an allusion to their future rising. Accordingly, the yud has a crown above and is also bent below. The tet: Rabbenu Tam used to say that its upper right side is bent down like this. And the kaf, one should take care to round off its back side, so that it does not appear like a bet. The samekh needs to round off in three directions, so that it does not appear like a closed mem. And with any letter with which there is a doubt, we bring a young child, neither wise nor foolish; if he is able to read it, it is kosher. Which are the letters that one needs to crown? Rava stated: You find the entire alphabet of crowned letters in the tefillin. And these are they: “Khatz vu shai l’ma’at” in the ‘Consecrate’ section; “b’far hazam dikakh koh tat” in the ‘And when He brought you out’ section; “shatnez gatz” in the Shema and ‘If then, you keep’ section. And these are their explanations: Khatz: The khet and tzadee of ‘khametz’, khet, four crowns, tzadee five crowns. Us: of ‘v’hayevusi,’ three three crowns. The shin of ‘asher,’ five crowns; the yud of ‘li,’ three crowns. L’mah of ‘l’ma’an,’ four four crowns. Tav of Torat, three crowns. The bet of ‘yivee’akh’ah,’ per of peter, three three crowns. Hazam of ‘hazekherim,’ three three crowns. The akh of ‘yishalkhah,’ four four crowns. The dalet of ‘yad,’ the kuf of ‘hikshah,’ the khet of ‘l’shalkhaynu,’ khah of ‘yadkhah,’ three three crowns. The tat of ‘l’totafot,’ five five crowns. Shatnez gatz: The shah of ‘Shema,’ the tat of ‘l’totafot,’ the nun of ‘nafshekha,’ the zaz of ‘mezuzot,’ the gimel of ‘d’gankha,’ the tzadee of ‘ha’aretz,’ three three crowns. But he did not have to mention shatnez gatz among the other crowns, for all of them are major crowns, but shatnez gatz are minor crowns, and in every instance, they are the ones which require minor crowns. In the Shimusha Rabba, he disqualified (the parchment) if one of these crowns was lacking. But my master, my father the Rosh, may his memory be a blessing, wrote ‘In our gemara, these crowns were not mentioned, and one should not at all consider disqualifying due to a lack of these crowns. And the Rambam did not write them in his composition but wrote others. This is his language: ‘One needs to take care with the crowns of the letters, which are like zions on the letters, like they are written in a Torah scroll. And which are those letters which are crowned in these four sections? The first section contains one, which is the closed mem of miyamim, upon which are three crowns. The second section contains five letters, all of them hays, and on every one of them are four zions: The hay of v’natnah, the first hay and the last hay of hikshah, the hay of vayaharog, and the hay of yadkhah. The third section contains five letters. Which are they? The kuf of uv’komekhah has three zions upon it, the kuf of ukshartam has three zions upon it. And totaffof totefet, every one of those three letters has four zions. The fourth section has five letters. And which are they? The pay of v’asafta has three zions upon it. The taf of v’asafta has one zion upon it. Totaf of totafot: each of the three of them has four zions. All the crowned letters are sixteen, but if he did not make the crowns, or added and scraped them off, he does not consider it unusable.’ His language ends here. Therefore, it is well that he makes all of them, for it is not rendered unusable through a change, nor through addition nor through diminishment. And what are those lacking or superfluous (yuds) of which the Rambam wrote? The first section: kadesh li khol bekhor is full. Bekhozek is lacking. Hotzee is full. Yotzim is lacking a vav. Yeviakhah is full. V’ha’emori is lacking. V’hayevusi is full. La’avotekha is lacking a vav. Ha’avodah is lacking. Matzot is lacking. Hashevi’i is full. Matzot is full. Se’or is lacking. Gevulekha is lacking. Ba’avur is full. L’ot is full. U’lezikaron is full. Eineikha is full. Hotzee’akha is lacking a yud. Torat is full. Hakhukah is lacking. L’moadah is full. The second section: V’haya ki y’vi’akha is lacking. v’la’avotekha is lacking a vav. Khamor is lacking. Bekhor is full. B’khozek is lacking. Hotzee’anu is full, vav and yud. Vayaharog is lacking. Bekhor is full. Mibekhor is lacking. V’ad bakhor is full. Zove’akh is lacking. V’khol bekhor is full. L’ot is full. Yad’kha is written with a hay. U’letotafot is lacking the final vav. Eineikha is full. B’khozek is lacking. Hotzee’ani is full, vav and yud. Third section: Shema: the ayin of Shema is large. The dalet of ehad is large. Me’odekha is lacking. L’vanekha is full. B’veitekha is lacking the second yud. Uv’kumekha is a full yud. L’ot is full. Yadekha is lacking. L’totafot is lacking two yuds. Eineikha is full. Mezuzot is lacking the first vav. Beitekha is lacking the second yud. U’veeshareikha is full. The fourth section: V’haya im shamoa is lacking. Mitzvotai is with one vav. Yoreh is full. Umalkosh is full. V’tiroshkha is lacking a vav. V’hishtakhavitem is full. Hatovah is lacking. Notein is lacking. Otam is lacking. L’ot is lacking. L’totafot is lacking a second vav. Eineikhem is full. B’veiteikhah is is lacking the second yud. Uvkumeikhah is a full vav. Mezuzot is full. Beiteikha is lacking the second yud. Uveeshareikha is full. L’avoteikhem is lacking a vav. Rabbeinu Tam disagrees concerning the third letotafot, saying that it also lacks two vavs.

Tur, Orach Chayim 36:1 · Sefaria Community Translation

And after one puts on tefillin, one orders the blessings as they were established in Siddur haOlam(?) and and leads them(?). And this is even though the language of the Gemara says that one needs to say each blessing at its time [ie the time of doing the corresponding action]. For so our manuscript reads in Brachot 60b "When one wakes, one should say 'My God,...' etc., until 'to lifeless bodies'; when one hears the crow of the cockerel, one should say 'Blessed are You ... who gives understanding to the sechvi [שכוי] to distinguish between day and night'". And the heart is called sechvi [שכוי] in the language of Scripture, as it is written (Job 36:38) "And who gives the heart understanding?". [The heart, or, mind] is that which understands, and a person distinguishes by means of this understanding between day and night. And since the cockerel distinguishes, and also in Arabic (?) they call the cockerel sechvi, they established that this bracha should be said at the hearing of the cockerel's crow. "When one dresses, one should say 'Blessed... who clothes the naked' ... when one places one's hand on one's eyes, one should say 'who makes the blind see' ... when one sits up straight one should say 'who frees the bound' ... when one rests [one's legs] on the ground one should say 'who spread the earth over the waters'." (Brachot 60b)

Tur, Orach Chayim 46:2 · Sefaria Community Translation

ואומר קדיש וא"א אותו בפחות מעשרה דכל דבר שבקדושה כגון קדיש וברכו וקדושה א"א אותו בפחות מעשרה ומיהו אם התחילו בעשרה ויצא אחד מהם גומר הקדיש או הקדושה ואלו היו"ד צריך שיהו כולם בני חורין וגדולים שהביאו ב' שערות ויש שמתירין לצרף קטן עם ט' על ידי חומש שנותנין בידו. וא"א ז"ל כתב שאין לצרפו עד שיביא שתי שערות לא לתפלה ולא לברכת המזון וצריך שיהיו כולם במקום אחד וש"צ עמהם והעומד תוך הפתח מן המשקוף ולפנים כלפנים ממנו ולחוץ כלחוץ ואם מקצתן בפנים ומקצתן בחוץ וש"צ תוך הפתח היה אומר א"א ז"ל שהוא מצרפן ואם חצר קטנה נפרצה במילואה לגדולה ותשעה בגדולה ואחד בקטנה מצטרפין שהקטנה נגררת אחר הגדולה והרי כאילו הוא בתוך הגדולה כיון שהרוב בגדולה היו תשעה בקטנה ואחד בגדולה או חמש בזו וה' בזו אין מצטרפין וכן לענין ש"צ היה ש"צ בקטנה וט' בגדולה יוצאין ידי חובתן שהוא נגרר אחריהם היה הוא בגדולה וט' בקטנה אין יוצאין שאין הצבור נגררין אחריו וה"מ להצטרף לעשרה אבל אם היו עשרה במקום אחד ואומר קדיש או קדושה אפילו מי שאינו עמהם יכול לענות אחריהם כיון שעשרה במקום אחד דאמר ריב"ל אפילו מחיצה של ברזל אינה מפסקת בין ישראל לאביהם שבשמים:

And one recites Kaddish, and it cannot be said with fewer than ten, for anything that is a matter of sanctity—such as Kaddish, Barchu, and Kedushah—cannot be said with fewer than ten. However, if they began with ten and one of them left, he may complete the Kaddish or the Kedushah. And these ten must all be free men and adults who have produced two pubic hairs. And there are those who permit joining a minor with nine by means of a chumash (Pentateuch) that is placed in his hand. But my father, my teacher (the Rosh) wrote that one may not join him until he brings two hairs—neither for prayer nor for Birkat HaMazon. And they must all be in one place, with the shaliach tzibbur (prayer leader) together with them. One who stands within the doorway: from the lintel inward is considered inside; from it outward is considered outside. If some are inside and some are outside, and the shaliach tzibbur is within the doorway, my father, my teacher would say that he joins them together. And if a small courtyard is breached entirely into a large courtyard, and nine are in the large one and one is in the small one, they join together, because the small one is drawn after the large one, and it is as if he is within the large one, since the majority are in the large one. But if nine are in the small one and one in the large one, or five in one and five in the other, they do not join. And similarly regarding the shaliach tzibbur: if the shaliach tzibbur is in the small courtyard and nine are in the large one, they fulfill their obligation, because he is drawn after them. If he is in the large one and nine are in the small one, they do not fulfill their obligation, because the congregation is not drawn after him. And all of this applies for joining to make ten. But if there are already ten in one place and they are saying Kaddish or Kedushah, even one who is not with them may answer after them, since ten are in one place—as Rabbi Yehoshua ben Levi said: “Even an iron partition does not separate Israel from their Father in Heaven.”

Tur, Orach Chayim 55:1 · Sefaria Community Translation

בין הפרקים שואל בשלום אדם נכבד מפני כבודו ומשיב שלום לכל אדם ובאמצע אפילו באמצע הפסוק שואל מפני היראה ומשיב מפני הכבוד ופירש"י מפני היראה אדם שירא ממנו שמא יהרגנו וכן כתב הרמב"ם ז"ל אנס ולא נהירא לאדוני אבי ז"ל דהא מילתא דפשיטא שאין לך דבר שעומד בפני פיקוח נפש ופירש הוא מפני היראה היינו יראת אביו או רבו דכתיב איש אמו ואביו תיראו ותנן מורא רבך כמורא שמים וכן פירשו הגאונים ולענין להפסיק לקדיש וקדושה ולברכו נחלקו בו הפוסקים י"א אף ע"פ ששואל מפני היראה ומשיב מפני הכבוד אינו פוסק דכיון שעוסק בשבחו של מקום אין לו להפסיק בשביל שבח אחר ובס"מ קטן כתב ועונין קדיש וקדושה ואמן של האל הקדוש ואמן של שומע תפלה בכל מקום ויש אומרים שפוסק לכל אפילו באמצע דלא גרע ממה שפוסק לשאול מפני היראה ולהשיב מפני הכבוד ולזה הסכים א"א ז"ל כתב בעל המנהיג הקורא את שמע וקראו החזן לעמוד בתורה צריך לעמוד לקרות בתורה לכבוד התורה מק"ו מכבוד הבריות ויראתם שמפסיק בשבילם ואלו הן בין הפרקים בין ברכה ראשונה לשנייה בין שנייה לשמע בין שמע לוהיה אם שמוע בין והיה אם שמוע לויאמר בין ויאמר לאמת ויציב לא יפסיק וכתב הרמב"ם ז"ל לא יפסיק כדין בין פרק לפרק אלא כמו באמצע הפרק לשאול מפני היראה ולהשיב מפני הכבוד ור"י פירש לא יפסיק כלל אפי' כמו באמצע הפרק אלא יאמר אני ה' אלהיכם אמת שנאמר וה' אלהים אמת ואז יפסיק כמו באמצע הפ' ואם אמר ה' אלהיכם אמת כדי שלא להפסיק ושהה אחר כך הרבה א"צ לחזור ולומר אמת וגומר כל הברכה וחותם בא"י גאל ישראל ואומר אמן אפילו יחיד אחר ברכותיו כיון שהוא סיום של סדר ברכות ומתחיל להתפלל מיד ולא יפסיק רק אם אירעו אונס שלא הניח תפילין קודם ק"ש ונזדמן לו בינתים להניחן יכול להפסיק לברך ולהניחן כדי שיתפלל בתפילין אבל אין לו להפסיק לברך על טלית ללובשו ותקנו לומר אמת ויציב שחרית על החסד שעשה עמנו הקב"ה שגאלנו והעבירנו בים ושקע צרינו בתוכו ואיתא בירושלמי צריך להזכיר באמת ויציב יציאת מצרים ומלכות וקריעת ים סוף ומכת בכורות וצור ישראל וגואלו ותקנו אמת ואמונה ערבית על הגאולה של עתיד שאנו מאמינים ומקוים שיקיים לנו הבטחתו ויגאלנו בקרוב אי נמי על שאנו מפקידים בידו נשמותינו בכל לילה מאמינים בו שישיבנה אלינו וזהו אמת ואמונה שיאמר ויקיים את דברו להשיב הפיקדון והיינו דאמר רבה בר חיננא סבא משמיה דרב כל מי שלא אמר אמת ויציב שחרית ואמת ואמונה ערבית לא יצא י"ח ופירוש לא יצא י"ח המצוה כתקנה אבל לעולם יצא דברכות אינן מעכבות:

Between the sections [of Shema and its blessings], one may offer a greeting to an honored person on account of his honor, and respond to a greeting from any person. And in the middle — even in the middle of the verse — one may offer a greeting to someone on account of fear and respond on account of honor. And Rashi explained, "on account of fear": someone who he is afraid may kill him. And so too did Rambam, may his memory be blessed, write, "under duress." But this does not appear correct to my master, my father [Rosh], may his memory be blessed. As behold it is an obvious thing that nothing stands before the preservation of life. So he explained "on account of fear," to be the fear of his father, or his teacher. As it is written: A person must fear his mother and father (Leviticus 19:3); and it is learned (Avot 4:12), "and the fear of your teacher [should be] as the fear of Heaven." And so too did the Geonim explain it. And the decisors disagreed concerning interrupting kaddish, kedushah, and barkhu: Some say even though one may offer a greeting on account of fear and respond on account of honor, one should not interrupt [in this case]. As since he is occupied with the praise of the Omnipresent, he should not interrupt for the sake of praising another. But the [author of] Sefer Mitzvot Katan [Smak] wrote, "And no matter the place in our recitation of Shema], we answer kaddish, kedushah, and amen [which is at the end of the blessing in the amidah standing prayer,] 'the holy God,' and amen [which is at the end of the blessing,] 'who hears prayer.'" And some say that one may interrupt for everything, even in the middle [of a section], since it is no worse than [being allowed] to offer a greeting on account of honor and to respond on account of fear. And my teacher, my father, may his memory be blessed, agreed with this. The [author] of the Manhig wrote, "Someone reciting the Shema while the cantor calls him to get up for the Torah must get up to read from the Torah for the Torah's honor, based on an a fortiori argument [kal vechomer] from the honor of creatures and their fear, since he interrupts because of them. And these are between the sections: Between the first blessing and the second; between the second and "Shema"; between "Shema" and "And it shall come to pass if you listen"; between "And it shall come to pass if you listen" and "And the Lord spoke." And between "And the Lord spoke" and "True and firm," he may not interrupt. (Mishnah Berakhot 2:2) And Rambam, may his memory be blessed, wrote, "One should not interrupt like the [standard] law of between one section and another section, but rather like in the middle of a section to offer a greeting on account of fear and to respond on account of honor." But RI explained "he may not interrupt" at all, even like in the middle of a section. Rather one should say, "I am the Lord, Your God, True," as it is stated: But the Lord is the true God (Jeremiah 10:10). And then he may interrupt like in the middle of a section. And if one said, "I am the Lord, Your God, True," in order not to interrupt and waited lengthily afterward, he does not need to go back and say, "True." And he finishes the whole blessing and concludes, "Blessed are You, Lord [...] who redeemed Israel." Then he says, "Amen," after his blessings — even an individual — since it is the end of a series of blessings. Then, he begins to pray immediately, and he does not interrupt. But if something beyond his control occurred, so that he did not don tefillin before the recitation of Shema and he now has a chance to don them, he may interrupt to recite the blessing and don them, so that he can pray with tefillin. However, he may not interrupt to recite a blessing over a prayer shawl [talit] to wear it. And [the Sages] ordained to say, "True and firm [...]" in the morning prayers over the kindness that the Holy One, blessed be He, did for us, as He redeemed us and brought us through the sea and drowned our oppressors in it. And it is found in the Jerusalem Talmud, "In 'True and firm,' one must mention the exodus from Egypt, [God's] kingship, the splitting of the Red Sea, the plague of the firstborn, and the Rock of Israel and its Redeemer. And they ordained to say, "True and faithful [...] in the evening prayers over the future redemption, as we believe and hope that He will fulfill His promise and redeem us soon. Or also [another possibility] is that it is over, when we deposit our souls into His hand every night, we trust in Him, that He will return the deposit to us. And this is [the meaning of] that which Rabbah bar Chinnanah Saba said in the name of Rav (Berakhot 12a:23), "Anyone who did not say 'True and firm' in the morning prayers and 'True and Faithful' in the evening prayers has not fulfilled his obligation." And [its] explanation is [that he] "has not fulfilled his obligation," as it is ordained. However, he has fulfilled it, since blessings do not impede [on the fulfillment of the commandments to which the blessings are assigned].

Tur, Orach Chayim 66:1 · Sefaria Community Translation

כל הפטורין מק"ש כגון שעוסקין במצוה או בטרידת מצוה פטורין מן התפלה ועודף עליהם חילופי נושאי המטה שאין למטה צורך בהן שפטורין מן התפלה אף ע"פ שחייבין בק"ש ונשים ועבדים חייבין בה: וקטנים שהגיעו לחינוך צריך לחנכם להרגילם ובעל קרי י"א אע"פ שא"צ אפי' רחיצה בט' קבין לק"ש צריך הוא לתפלה וכ"כ הרמב"ם ז"ל ומיהו נהגו שלא להצריך שום דבר אפילו לתפלה: מי שתורתו אומנתו כגון רשב"י וחביריו מפסיקין ממנה לק"ש ולא לתפלה אבל אנו מפסיקין בין לק"ש בין לתפלה:

All who are exempt from shma, e.g., those who are involved in a mitzvah or in the preparation for a mitzvah, are exempt from prayer. In addition, replacement pall-bearers that are not immediately needed are exempt from prayer even though they are obligated in recitation of the shma. Women and slaves are obligated in [prayer].

Tur, Orach Chayim 106:1 · Sefaria Community Translation

אמר רב פפא הלכתא דברים הבאים מחמת הסעודה בתוך הסעודה אין טעונין ברכה לא לפניהם ולא לאחריהם כגון בשר ודגים וביצים וירקות וגבינה ודייסא לא מיבעיא אם מלפת בהן הפת שא"צ לברך עליהן אלא אפי' אם אוכל אותם בלא פת אין טעונין ברכה לפניהם דברכת הפת פוטרתן ולא לאחריהם דברהמ"ז פוטרתן דברים הבאים בתוך הסעודה שלא מחמת הסעודה כגון תאנים וענבים וכל מיני פירות ומיקרו שלא מחמת הסעודה לפי שאינם כמו בשר ודגים ומיני מלוחים שרגילין לבא לעיקר הסעודה טעונים ברכה לפניהם דברכת המוציא אינו פוטרן דלאו מעיקר הסעודה הם ולא לאחריהם דבהמ"ז פוטר כל מה שאוכל בסעודה פי' כל מה שהזכרנו למעלה בין הבאים מחמת הסעודה בין הבאים שלא מחמת הסעודה אם הביאם לאחר סעודה קודם ברהמ"ז כמו שרגילין בסעודות גדולות שלאחר שמושכין ידיהן מן הפת מסירין אותו ועורכין השולחן בפירות ובמיני מגדים וקובעין עצמן לשתות כל מה שמביאין אז בין דברים הבאים מחמת הסעודה בין שלא מחמת הסעודה טעונין ברכה בין לפניהם בין לאחריהם דהמוציא ובה"מ אין פוטרין אלא מה שאוכלין בתוך הסעודה וכתב א"א הרא"ש ז"ל יש להסתפק במי שקובע סעודתו על הפירות אם אכל מהן תחלה מעט בלא פת אם יש לברך עליהם וסברא הוא שלא יברך עליהם דלדידיה הוו השתא באין מחמת הסעודה דכיון שעיקר סעודתו סומך עליהם פת פוטרן אפי' אם אוכל מהם מעט בלא פת אבל כשמביאין לו פירות באמצע סעודה ואין עיקר הסעודה עליהן אף ע"פ שמלפת בהם הפת אם אוכל מהם תחלה מעט בלא פת צריך לברך עליהם:

Rava Papa said the Halacha is as follows. Items that come due to the meal, during the meal do not require a blessing, not before consumption or after. For example meat, fish, eggs, vegetables, cheese or a pounded grain dish. It is not necessary to compliment the bread with the item (as in a dip), rather if the dip/ complimenting food item is eaten alone, it does not require a blessing before hand, as the blessing on the bread exempts it. Further, one doesn't need to make an after blessing, as the after bread blessing exempts it. Items that are brought to the meal, not due to the meal like dates or grapes, and all species of fruits and items not brought due to the meal because they are not like meat, fish and cooked dishes that are generally brought as the essence of the meal, require a blessing, as the blessing on bread does not exempt them since they are not part of the essence of the meal. Further, these items are not exempt from an after blessing as the after blessing of bread only exempts that which is eaten in the meal. Explanation: everything that we have mentioned above regarding coming due to the meal, or not due to the meal, if it is brought after the meal but before the after blessing, as is regularly done in large meals, that after they have withdrawn their hand from eating bread, they remove it and cover the table in fruit and desserts, and set themselves to drink anything that is brought to them, therefore whether it is something that comes due to the meal or not due to the meal, it requires a blessing before it and after it, as the blessing of bread and the after blessing can only exempt what is eaten during the meal. The Rosh writes that there is a question on one who sets his meal on fruits, if he eats from them at the beginning (of his meal), whether he needs to make a blessing on them. And there is good reason not to make a blessing, that according to me it is like items that came due to the meal, since the essence of the meal is reliant on the fruit, the bread will exempt them from a blessing, even if he eats a little of the fruit without bread. But when they bring fruits in the middle of the meal, since the essence of the meal is not on the fruit, even though it comes to compliment the bread, if it is eaten even a little without bread, one must say a blessing on them.

Tur, Orach Chayim 177:1 · Sefaria Community Translation

שינוי ברכות שבין פרי העץ ופרי האדמה ובין דבר שאין גידולו מן הארץ היינו דוקא בברכה ראשונה אבל ברכה אחרונה שוה בכולם והיא בא"י אמ"ה בורא נפשות רבות וחסרונם על כל מה שברא להחיות בהן נפש כל חי בא"י חי העולמים הלכך אכל פרי העץ שאינו משבעת המינין ופרי האדמה כיון שברכה אחרונה שוה בהם מברך ברכה אחת על שניהם. פירוש הברכה בורא נפשות רבות וכל מה שהם חסרים ועל כל שאר הדברים שברא בעולם שלא היו הנפשות חסרים מהם אם לא בראן שאינן אלא להתענג בהן להחיות נפש כל חי. וי"א בורא נפשות רבות וחסרונן על כל מה שבראת להחיות בהם נפש כל חי ובגמרא דידן אינו מזכיר בה חתימה אבל בירושלמי חותם בא"י חי העולמים וכן היה נוהג א"א הרא"ש ז"ל:

The difference in blessings between tree fruit and fruit of the earth and something which does not originate from the earth, is specific to the prior blessing. but the after blessing is the same for all of these and it is: Baruch ata Hashem Eloheinu melech ha'olam boreh nefashot rabot v'chesronan al kol mah shehbara l'hachayot bahen nefesh kol chai baruch ata hashem chai haolamim. therefore if one at tree fruit that is not from the seven species and fruit of the earth, because the after blessing is the same for them, one makes one blessing on both. the meaning of the blessing is: who makes many beings and everything they are missing and on all other things that he created in the world that had God not created them they would not be missing from them [the beings], for they are only meant for pleasure, to imbue life of every being. and there are those who say "boreh nefashot rabot v'chesronan al kol mah shebarata l'hachayot bahem nefesh kol chai". and in our gemara it does not mention a conclusion for her [this blessing], but in the Jerusalem [Talmud] it concludes the blessing "baruch ata hashem chey ha'olamim" and this was the custom of my master my father, the Rosh, may his memory be a blessing.

Tur, Orach Chayim 207:1 · Sefaria Community Translation

And when the night arrives, one should pray the evening prayer (Ma’ariv) and this prayer is not obligatory, as it was only instituted corresponding to the limbs and fats of the afternoon daily offering that were not consumed during the day, which are offered and burned throughout the night. And nevertheless, there is a mitzvah to daven Maariv, and one should not neglect it. Rav Alfasi (the Rif) writes that nowadays it has been established as obligatory and must not be neglected at all.

Tur, Orach Chayim 235:2 · Sefaria Community Translation

ואם היה נשוי לא יהא רגיל ביותר עם אשתו כדאמרינן שלא יהיו ת"ח מצויים אצל נשותיהם כתרנגולים ולאו דוקא ת"ח אלא ה"ה נמי כל אדם ונקט ת"ח שהפרישות מצויה בהם אלא בעונה האמורה בתורה הטיילין שפרנסתן מצויה להם ואין פורעין מס עונתן בכל יום הפועלים שעושין מלאכה בעיר אחרת ולנין בכל לילה בבתיהם פעם אחת בשבוע ואם עושין מלאכה בעירם פעמיים בשבוע והחמרים אחת בשבוע והגמלים אחת לשלשים יום והספנין אחת לששה חדשים ועונת ת"ח מליל שבת לליל שבת וכל אדם צריך לפקוד את אשתו בליל טבילתה ובשעה שיוצא לדרך ואף כשהוא מצוי אצלה לא יכוין להנאתו אלא כאדם שפורע חובו שהוא חייב בעונתה ולקיים מצות בוראו ושיהיו לו בנים עוסקים בתורה ומקיימי מצות בישראל: כתב הראב"ד צריך לברר איזהו מחשבה נכונה שתהיה לאדם בשעת תשמיש ודרשתי וחקרתי ומצאתי תוכן מעשה הזה על ד' כוונות ג' מהם עיקר קבול השכר והד' קרובה לקיבול השכר ושכרה מועטת מן הג' הראשונה לשם פריה ורביה והיא הנכונה שבכולם לקיים ב' מצות עשה הב' לתיקון הולד כמו שאמרו רז"ל (נדה לא.) ג' חדשים הראשונים קשה לאשה וקשה לולד אמצעיים קשה לאשה ויפה לולד אחרונים יפה לאשה ולולד שמתוך כך יצא מלובן ומזורז וגם זו הכוונה נמשכת בכוונת פריה ורביה והג' אם ילדה אשתו והיא משתוקקת אליו והיא מניקתו והוא מכיר בה שהיא משדלתו ומרצה אותו ומקשטת עצמה לפניו כדי שיתן דעתו עליה וכן בצאתו לדרך שהיא משתוקקת אליו וגם באלה יש קבול שכר והיא מצות עונה האמורה בתורה הד' שהוא מכוין בעצמו לגדור בה מן העבירה כדי שלא יתאוה לעבירה כי רואה יצרו גובר ומתאוה אל הדבר ההוא וגם בזה יש שכר אך לא כראשונים לפי שהיה יכול לדחות את יצרו ולכבוש אותו כענין שאמרו סוכה (נב:) אבר קטן יש באדם מרעיבו שבע ומשביעו רעב ומ"מ מי שכוונתו לכך שיהיה שבע מן ההיתר שלא ירעב ויתאוה אל האיסור כוונתו לטובה ויש לו שכר כאדם שיוכל להתענות יום אחד בלא טורח גדול שלא יחלה ולא יצטער הרבה אעפ"כ הוא אוכל מעט כדרך בני אדם שאינו נתפש באותה אכילה ומקבל עליה שכר שמראה לנפשו מעט הנאה ואינו רוצה לצער אותה כענין שנאמר (משלי יא) גומל נפשו איש חסד ועוכר שארו אכזרי ונאמר (שם יג) צדיק אוכל לשובע נפשו אבל מי שאינו צריך לדבר ואין יצרו מתגבר עליו והוא מעורר תאותו ומביא עצמו לידי תאוה וקישוי כדי להשביע יצרו ולמלא תאותו מתאוות עוה"ז הוא עצת יצה"ר ומן ההיתר יסיתנו אל האיסור ועל זה אמרו רז"ל המקשה עצמו לדעת יהא בנידוי ופריך ולימא אסור משום דמגרי יצה"ר בנפשיה וזה דומה לאדם שהוא שבע ואוכל ושותה יותר מדאי עד שמשתכר ומקיא ודומה לבהמה שאוכלת עד שיאחזנה דם ותמות ועוד יש מחשבות המפסידות את שכרו והם בני ט' מדות בני אנוסה בני שנואה בני נידוי בני תמורה בני מורדת נוסח אחר בני מריבה בני שכרות בני גרושת הלב בני ערבוביא בני חצופה ותניא (נדרים כ) לא תתורו אחרי לבבכם מכאן אמרו לא ישתה אדם בכוס זה ויתן עיניו בכוס אחר ואמר רבינא לא נצרכא אלא אפילו לשתי נשיו. בני אנוסה אצ"ל שאם אנס אשה והוליד ממנה בן אלא אפי' אנס אשתו לתשמיש וכן שנינו במסכתא כלה מפני מה הויין לאדם בנים בעלי מומין מפני שתובעה ואינה נתבעת לו פי' אינה מתרצת לו ר' יהודה אומר מפני שאמרה לו בשעת תשמיש אנוסה אני ואיכא בינייהו רוצה ואינה רוצה וכן איתא בעירובין כל הכופה אשתו לדבר מצוה נקרא רע שנאמר גם בלא דעת נפש לא טוב נמצא כי האונס אסור אף באשתו אלא אם הוא צריך לאותו מעשה יפייס ואח"כ יבעול. בני שנואה כמשמעה והוא ששנואה בשעת תשמיש אבל אם רצויה בשעת תשמיש אף על פי שהיא שנואה שרי. בני נידוי בני נדה אע"פ שאינו ממזר מן התורה ויש מפרשים שאם הם בנידוי או הוא או היא שאסורים בתשמיש המטה והוא הדין נמי אם אחד מהם אבל. בני תמורה שהיה מכוין לערוה ונזדמנה לו אשתו ויש מפרשים אפילו שתיהן נשיו שנתכוין לזו ונזדמנה לו האחרת. בני מורדת דאמרה לא בעינא לך ואע"פ כן הוא משמש עמה והרי היא אצלו כמו זונה אפי' אם הוא מדעתה. לנוסח אחרינא בני מריבה שהן מתקוטטין ביחד בכל פעם דהויא ביאה זו כמו זנות כיון שאינו מתוך אהבה. בני שכרות שהוא או היא שכורים. בני גרושת הלב שבלבו לגרשה אפילו אין בלבו שנאה כגון מאותן שכופין להוציא וגמר בלבו לגרשה ואח"כ בא עליה. בני ערבוביא שמשמש עם אשתו ונתן דעתו על אחרת אפילו שתיהן נשיו. בני חצופה שתובעת בפה והרי היא כזונה ואסור לקיימה אבל מי שאשתו מרצה אותו בדברי ריצוי ומקשטת עצמה לפניו כדי שיתן דעתו עליה על זו אמרו רבותינו שיוצאין ממנה חכמים ונבונים כלאה שיצא ממנה יששכר. וכל אלו ט' מדות אפילו צריכין לפ"ו כגון שאינה מעוברת אפילו הכי בכל אלו המדות פוגם הולד ונקרא פושע: ויש עוד דברים שפוגמים המעשה ומקלקלין אותו והם מה שפירשו בנדרים אמר רבי יוחנן בן דהבאי ארבעה דברים סחו לי מלאכי השרת חגרים מפני מה הויין מפני שהופכין את שולחנם פי' שנוהגין כמעשה בהמה. סומין מפני מה הויין מפני שמסתכלין באותו מקום בשעה שרוצין לשמש אף על פי שבשעת מעשה מצניע עצמו אם ביום מאפיל בטליתו ואם בלילה מכבה הנר מכל מקום נהג בה מנהג הפקר וכל שכן אם מסתכל שלא בשעת תשמיש והוא משסה יצה"ר בעצמו אלמים מפני מה הויין מפני שנושקין באותו מקום חרשים מפני מה הויין מפני שמספרים בשעת תשמיש הג' הראשונות מפני שנוהג בה מנהג הפקר והרביעית מפני שנותן דעתו באשה אחרת גרסינן במסכת כלה הוא למטה והיא למעלה זו דרך עזות שימשו שניהם כאחד זה דרך עיקש כתב הראב"ד יש מקשין מהא דאמרינן יצר תינוק ואשה תהא שמאל דוחה וימין מקרבת כיון שנתנו חכמים עונה לכל איש כפי כוחו כדאיתא בכתובות א"כ מה תהא עוד דחיית שמאל והקרבת הימין וכתב שלא אמרו כן אלא על הטיילים שעונתן בכל יום שעליהם אמרו שתהא שמאל דוחה וימין מקרבת למעט מהם ברשותה ומדעתה כדי שלא יתגבר יצרו עליו אבל מעונת ת"ח אין למעט וכ"ש לעונות האחרות כגון הגמלים והספנין ופירש עוד כי העונות שנתנו חכמים למלא תשוקת האשה אינו רשאי למעט מהם שלא מדעתה אבל אם יצטרך להרבות עליהם כדי לינצל מן העבירה הרשות בידו ועל הדרך הזה הזהירו שיעמוד כנגד יצרו ולא ימלא כל תאותו אלא שתהא שמאלו דוחה ולא דחייה גמורה כי שמא מתוך הלחמו עם יצרו ירצה לדחותו ולבטל עונתו אלא תהא ימין מקרבת לקיים עונתו ופירש עוד כי העונות שקבעו חכמים ע"ד סתם קבעו אותם כי אמרו דעת האשה שהיא מתפייסת בכך אבל אם רואה שהיא מבקשת יותר על ידי התקשטותה והשתדלותה לפניו חייב לשמחה בדבר מצוה כדאיתא בפסחים אמר רבא חייב לשמח אשתו בדבר מצוה אפילו שלא בשעת עונתה אפילו היא מעוברת וכשהיא צריכה לאותו מעשה קאמר ואריב"ל היודע באשתו שהיא יראת חטא ואינו פוקדה נקרא חוטא ואי בשעת עונתה פשיטא דאורייתא הוא דכתיב שארה כסותה ועונתה לא יגרע אלא אפילו שלא בשעת עונתה קאמר ואמרינן נמי חייב אדם לפקוד את אשתו בשעה שיוצא לדרך אפילו סמוך לווסתה ואיתא נמי במסכת כלה מה יעשה אדם ויהיו לו בנים יעשה חפצי שמים וחפצי אשתו חפצי שמים יפזר מעות לאביונים וחפצי אשתו ר' אליעזר אומר יפתנה בשעת תשמיש ר' יהושע אומר ישמחנה בדבר מצוה ומאחר שצריך לעשות חפצי אשתו לשמחה בשמחה זו בכל שעה שהיא צריכה על כן הזהירו שתהא שמאל דוחה פן תסיתנו לעבור על המדה הזאת ותמשיכהו אחרי הבלי העולם. ויהיה צנוע בשעת תשמיש ובסתר כדאיתא בנדה פרק כל היד ד' דברים הקב"ה שונאן וחד מינייהו כל המשמש מטתו לפני כל חי רבה מקרקש גזי דכילתי אביי באלי דידבי פירוש היו מבריחים אפי' הצרעים והזבובים שסביב מטותיהם בשעת תשמיש ומיהו הם היו מחמירין על עצמם כדאיתא נמי התם א"ל רב יהודה לשמואל אפילו בפני עכברים פירוש שאל לו על מה שאין לשמש מטתו בפני כל חי אם אסור אפילו בפני עכברים א"ל לא אלא כגון של בית פלוני שמשמשים מטותם בפני עבדיהם אלמא שמותר בפני עכברים אלא שהם היו מחמירין על עצמן הילכך מותר בפני בהמה וחיה ותינוק נמי שאין יודע לדבר כבהמה דמי והא דאסר בפני כל חי דוקא בניעור אבל בישן ש"ד ויש להסתפק אי מהני במחיצת י' ומסתבר דלא מהניא אף על גב דמהני גבי ספר תורה הכא כיון דטעמא משום צניעות הוא מסתברא דלא מהני: בית שיש בו ס"ת אסור לשמש בו עד שיעשה בפניה מחיצה י' ואם יש לו בית אחר אסור עד שיוציאנו ואם יש בו תפילין או ספרים אפילו של תלמוד אסור עד שיתנן בכלי תוך כלי והוא שלא יהא השני מיוחד להן אבל אם הוא מיוחד להן אפילו מאה כחד חשיבי ואם פירש טלית ע"ג ארגז חשיב ככלי בתוך כלי ויעשה הדבר באימה וביראה לא בתחילת הלילה ולא בסופה כדי שלא ישמע קול בני אדם ויבא לחשוב באשה אחרת אלא יעשה באמצע הלילה כדאיתא בנדרים פרק ואלו נדרים שאלו לאימא שלום אשתו של רבי אליעזר מפני מה בניך יפים ביותר אמרה מפני שאינו מספר עמי לא בתחלת הלילה ולא בסופה אלא בחצי הלילה פי' מספר על עסקי תשמיש וכשהוא מספר מגלה טפח ומכסה טפח ודומה כמי שכפאו שד פירוש שעושה הדבר באימה וביראה כאילו כפאו שד: כתב הראב"ד י"מ מגלה טפח ומכסה טפח שלא יהא ממרק האבר בשעת תשמיש כדי למעט הנאתו ודומה שכפאו שד שעושה הדבר באונס ופירש הוא מגלה טפח שבאשה כלומר עכשיו מגלה אותה לצורך תשמיש ועכשיו מכסה אותה כלומר שלא היה מאריך באותו מעשה כמי שכפאו שד ודומה לו כמי שבעתו השד ונבעת והניח המעשה כ"כ היה מקצר בתשמיש והקשה הוא לדבריו א"כ למה לא היה משהא על הבטן שהרי אמרו רז"ל שכר פרי הבטן בשכר שמשהין על הבטן הויין לו בנים זכרים ותירץ כי כל לבבות דורש ה' וכל המעשים שהם לשם שמים טובים הם ומי שיודע בעצמו שיוכל לעשות זה המעשה ולא תכנס בו מחשבה אחרת והוא משהה עצמו כדי שתהנה האשה מן האיש ותזריע תחלה מכוין לעשו' מצות הקב"ה משלם לו שכרו בבנים זכרים ומי שאינו בוטח בעצמו וממהר במעשה כדי לינצל מן החטא גם הוא עושה מצוה והקב"ה משלם לו שכרו בבנים זכרים וי"מ מגלה טפח על הסינר שהיתה חוגרת בו שאף בשעת תשמיש היה מצריכה לחגרו ומגלה רק טפח ממנו ומכסה מיד לאחר תשמיש כדי למעט הנאתו ואל יספר עמה לא בשעת תשמיש ולא קודם לכן שלא יתן דעתו באשה אחרת ואם סיפר עמה ושימש אמרו עליו מגיד לאדם מה שיחו אפילו שיחה קלה שבין אדם לאשתו מגידין לו בשעת הדין אבל בעניני תשמיש יכול לספר עמה כדי להרבות תאותו כדאיתא בפרק הרואה רב כהנא על וגנא תותי פורייה דרב שמעיה דשח ושחק ועשה צרכיו ואם היה לו כעס עמה שצריך לרצותה שאסור לשמש עד שיפייסנה יכול לספר עמה כדי לרצותה. אסור לשמש ביום דאמרינן ישראל קדושים הם ואין משמשין מטותיהן ביום ולא לאור הנר ובבית אפל מותר ות"ח שהוא צנוע בדרכיו מאפיל בטליתו ושרי. אסור לשמש מטתו בשנת רעבון אלא לחשוכי בנים ואכסנאי אסור לשמש כתב הרמב"ם ז"ל שכבת זרע היא כח הגוף ומאור העינים וכל זמן שתצא ביותר הגוף כלה וחייו אובדים והוא שאמר שלמה בחכמתו אל תתן לנשים חילך כל השטוף בבעילה זקנה קופצת עליו וכחו תשש ועיניו כהות וריח רע נודף מפיו ושער ראשו וגבות עיניו וריסי עיניו נושרות ושער זקנו ושחיו ושער רגליו רבה ושיניו נופלות והרבה כאבים חוץ מאלו באים עליו אמרו חכמי הרופאים אחד מאלף מת משאר חלאים והאלף מרוב תשמיש לפיכך צריך אדם ליזהר בדבר זה אם רוצה להיות בטובה ולא יבעול אלא כשימצא גופו בריא וחזק ביותר והוא מתקשה הרבה שלא לדעתו ומסיח עצמו לדבר אחר והקשוי כשהיה וימצא כובד ממתניו ולמטה וכאילו חוטי הביצים נמשכים ובשרו חם זה צריך לבעול ורפואה לו לבעול: ולא יבעול והוא שבע או רעב אלא עד שיתעכל המזון במעיו ויבדוק נקביו קודם בעילה ואחר בעילה ולא יבעול מעומד ולא מיושב ולא בבית המרחץ ולא ביום שנכנס למרחץ ולא ביום הקזה ולא ביום יציאה לדרך או ביאה מן הדרך לא לפניהם ולא לאחריהם:

And if he was married he should not be too regular (often) with his wife, and if as they say "that talmidai chachomim should not be found by their wifes and roosters" (this ment) not sposificly talmidai chachomim but the same law is also every man, they wrote "talmidai chachomim" since abstinent if found by them, ...

Tur, Orach Chayim 240:1 · Sefaria Community Translation

ויסדר שלחנו ויציע המטות ויתקן כל עניני הבית כדי שימצאנו ערוך ומסודר בבואו מבה"כ דא"ר יוסי בר יהודה שני מלאכי השרת מלוין לו לאדם בע"ש מבה"כ לביתו אחד טוב ואחד רע כשבא לביתו מצא נר דלוק ושלחן ערוך ומטה מוצעת מלאך טוב אומר יהי רצון שיהא כן לשבת הבאה ומלאך רע עונה אמן בעל כרחו ואם לאו מלאך רע אומר יהי רצון שיהא כן לשבת הבאה ומלאך טוב עונה אמן בעל כרחו וישתדל שיהיו לו בגדים נאים לשבת דכתיב וכבדתו ודרשינן שלא יהא מלבושך של שבת כמלבושך של חול ואם א"א לו להחליף בגדיו לפחות ישלשל אותם למטה דרך כבוד וילבש בגדיו הנאים וישמח בביאת שבת כיוצא לקראת המלך וכיוצא לקראת חתן וכלה כדאיתא בפ' כל כתבי ר' חנינא מעטף וקאי בפניא דמעלי שבתא ואומר בואו ונצא לקראת שבת מלכתא ר' ינאי אומר בואי כלה בואי כלה וירבה בבשר ויין ומגדנות כפי יכולתו וכל המרבה לכבדו הן בגופו הן בבגדיו הן באכילה ושתייה ה"ז משובח:

And one should prepare her table and make beds and arrange all of the matters of the home in order that it will all be found arranged and orderly when everyone comes home from synagogue. Rabbi Yose Bar Yehuda said: two ministering angels escort a person on Erev Shabbat from the synagogue to her home, one good and one evil. When she comes home, she will find a lit candle, the table set, and a made bed. The Good angel says, “May it be God’s will that it will be like this next Shabbat.” and the Evil angel must answer, “amen” because the angel has no choice (but to say amen). And he should make an effort to wear nice things for Shabbat as it is said in Torah: “its honor.” And we explain this to mean that one should not be dressed for Shabbat like one is dressed on the weekday. And if he does not have other clothes, he should allow his clothes at least to hang low in an honorable way. And he should wear nice clothes and he should be happy when shabbos comes like one who goes out to welcome a king, or a bride and groom as it is said in the Talmud in Shabbat: “Rabbi Hanina would wrap himself in a nice garment and would face evening on Friday and say, ‘come and lets go out to meet accept the Shabbat queen.’ Rabbi Yanai would say, ‘come bride, come bride.’” And one should eat a lot of meat and drink wine and sweets as much as she can. And anyone who can increase their honor of Shabbat in body, clothes, or eating, or drinking, she should be praised.

Tur, Orach Chayim 262:1 · Sefaria Community Translation

ויהא זהיר לעשות נר יפה דאמר רב הונא הרגיל בנר שבת להשתדל בו לעשותו יפה הויין ליה בנים תלמידי חכמים ויש שמכוונים לעשות שתי פתילות א' כנגד זכור וא' כנגד שמור ואם אין ידו משגת לקנות נר לשבת ונר לחנוכה של שבת קודמת וכן אם אין ידו משגת לקנות נר ויין לקדוש נר קודם משום שלום ביתו דאין שלום בבית בלא נר ולא ימהר להדליקו בעוד היום גדול שאז אינו ניכר שמדליקו לכבוד שבת וגם לא יאחר וכשידליק יברך בא"י אמ"ה אקב"ו להדליק נר של שבת אחד האיש וא' האשה בכ"מ שידליקו בו והנשים מוזהרות בו יותר כדאיתא במדרש מפני שכבתה נרו של עולם פירוש גרמה מיתה לאדם הראשון והרמב"ם ז"ל נתן טעם לדבר מפני שמצויות בבית ועוסקות בצרכי הבית וי"א שאין לברך עליו ונותנין טעם לדבריהם שאם היתה דלוקה ועומדת אין צריך לכבותה כדי לחזור ולהדליקה וגם לא להדליק אחרת ואינו טעם שהרי גבי כסוי הדם תנן כסהו הרוח אינו חייב לכסותו ואפ"ה מברכין על הכסוי ועוד היה אומר ר"ת שאם היה דלוק ועומד צריך לכבותו ולחזור ולהדליקו דאמר ההוא סבא תנינא ובלבד שלא יקדים ושלא יאחר וכן כתב רב עמרם המדליק נר של שבת מברך כתב בה"ג דקבלת שבת תלויה בהדלקת הנר דכיון שהדליק נר של שבת חל עליו שבת ומפני זה כתב שצריך להקדים נר של חנוכה לשל שבת שאם יקדים של שבת לא יוכל להדליק של חנוכה אח"כ והתוספות כתבו שאין תלוי בהדלקת הנר דאפי' לאחר שהדליק לא חל עליו שבת אלא תלוי בתפלת ערבית שהמתפלל ערבית חל עליו שבת:

And he should be cautious to make a fine lamp, as R. Huna said: One who is regular [to light] a Shabbat lamp, to strive to perform this, and to make it attractive, will have sons who are scholars. And there are those who make two wicks, one to correspond with "Remember" and one to correspond with "Observe." But if he cannot afford to buy a lamp for Shabbat and a lamp for Hannukah, Shabbat takes priority. Similarly if he cannot afford to buy a candle and wine for Kiddush, the candle takes priority because of domestic tranquility, for there is no domestic tranquility without a lamp. And he should not hurry to light it while the day is still long, for then it won't be known that he lights it for the honor of Shabbat. Nor should he light late. And when he lights he blesses: Blessed are you, Lord our God, King of the universe who has sancitified us with his commandments and commanded us to light the Sabbath lamp. Both men and women are commanded to light this, but women are more commanded than men, as it says in the Midrash: Since she extinguished the lamp of the world, meaning she caused the death of the first human. And the Rambam explains [that women are more obligated] because they are found at home and they take care of household needs. And there are those who says that we should not recite a blessing over it, and they explain that if the lamp was already lit he need not extinguish it in order to go back and light it again, nor need he light another lamp. But this is not a good reason, for with regard to covering the blood [of a bird or wild animal that was slaughtered] we taught: If the wind covered [the blood] he need not go back and cover it again, and nevertheless we bless the covering. Furthermore, Rabbenu Tam said that if it was already lit he must extinguish it and go back and light it again. For an elder said: We have taught: As long as he doesn't do it too early or too late. And so too wrote Rav Amram: One who lights the Shabbat candle blesses. And so too wrote the Halakhot Gedolot that the acceptance of Shabbat is dependent upon the lighting of the candle, for once he has lit the Shabbat candle Shabbat has begun for him. And for this reason he wrote that one must first light the Hannukah lamp before the Shabbat candle for if he does Shabbat first, he cannot afterwards light the Hannukah candle. But the Tosafot wrote that [the beginning of Shabbat] is not dependent on the lighting of the lamp for even after he lights, Shabbat has not begun for him. Rather it is dependent on the maariv prayer, for Shabbat begins once he has prayed maariv.

Tur, Orach Chayim 263:1 · Sefaria Community Translation

ונוהגין בכל המקומות שש"ץ מקדש בבה"כ ואני תמה היאך נתפשט זה המנהג דהא קי"ל כשמואל שאין קידוש אלא במקום סעודה ולדידיה אין מקדשין בבה"כ אלא לאפוקי אורחין דאכלי ושתי בבי כנישתא דלדידהו הוי מקום סעודה וכיון דהשתא ליכא אורחין דאכלי התם קרוב הדבר להיות ברכה לבטלה: והמקדש בב"ה אין לו לשתות מיין של קידוש דכיון שאינו יוצא בו שאינו לו במקום סעודה אסור לו לטעום עד שיקדש במקום סעודה אלא יתן לתינוק ושפיר דמי דהא דאמרינן (פסחים קו.) המברך צריך שיטעום לאו דוקא הוא אלא ה"ה נמי אם טעים אחר שפיר דמי ורב נטרונאי כתב שמקדשין בבהכ"נ אף ע"פ שאין אוכלין שם אע"פ שאין קידוש אלא במקום סעודה אפי' הכי מקדשין בה מפני שהטעמת יין של קידוש של שבת רפואה היא ומה שטועמין כל הציבור לא שחובה היא לטעום אלא שחובה לשמוע קידוש בלבד וכיון ששמעו הציבור הקידוש יצאו ידי חובתם ואין צריכים לטעום וזה שמקדש ונותן לציבור משום רפואה ליתן על עיניהם דאמרינן פסיעה גסה נוטלת אחת מחמש מאות ממאור עיניו של אדם ובמאי מהדר ליה בקידושא דבי שמשי הילכך כיון דאיכא מן הציבור דלית להו יין תיקנו לקדש בבהכ"נ על היין משום רפואה ע"כ וכל דבריו תמוהין מ"ש שיוצאין בשמיעה בלא טעימה תמה על עצמך היאך יוצאין אפילו בטעימה כיון שאינו מקום סעודה ולא עוד אלא שאסורין לטעום כדפי' וגם מ"ש שתיקנו לקדש משום רפואה זה לא מצינו שלא תקנו אותו אלא משום אורחין וכיון דליכא אורחין ראוי היה שלא לקדש ואי איישר חילי אבטליניה וכ"כ רב האי שאם אין אורחין אין מקדשין בבהכ"נ:

It is the minhag in all places that the shaliach tzibur makes kiddush in the Beit Knesset. And I wonder how this minhag became because it was accepted by us to follow Shmuel [and hold that kiddush only works bmakom seuda]. And as for me the only reason I see to make kiddush in shul is for guests that are eating and drinking in the Beit Knesset because for them it is their makom seuda. And since now there aren't guest eating in shul making kiddush Friday night in the Beit Knesset would practically be a bracha lvatala: And the person making kiddush in shul shouldn't drink from the kiddush wine because if they’re making it in a place thats not makom seuda it is prohibited for them to eat anything until they make kiddush bmakom seuda, instead they should give it to a child to drink which we know works because Psachim 106a says the one making kiddush must drink the wine, this doesn't mean the one making kiddush has to drink, rather someone else also can.

Tur, Orach Chayim 269:1 · Sefaria Community Translation

המכבה הנר מפני שהוא מתירא מפני עכו"ם או לסטים או רוח רעה או לצורך חולה שאין בו סכנה פטור אבל אסור ואם יש בו סכנה מותר לכתחלה ואם כבהו מפני שחס על הנר או על השמן או על הפתילה פטור ואם כבהו כדי להבהב הפתילה חייב חטאת:

One who extinguishes a lamp out of fear of the gentiles or bandits or evil spirits, or for the sake of a sick person who is not in mortal danger, is exempt (from sin offerings), but it is forbidden (rabbinically). And if the sick person is in danger of dying from their illness, it is permitted from the outset. And if one extinguished to save the lamp or the oil or the wick, that person is exempt. And if one extinguished for want of a singed wick, they owe a sin offering.

Tur, Orach Chayim 278:1 · Sefaria Community Translation

בשחר משכימין לבהכ"נ ומסדרין הברכות ופרשת הקרבנות ומשנת איזהו מקומן כסדר שאר הימים רק שמוסיפין וביום השבת ואומרים ברוך שאמר ופסוקי דזמרה ונוהגין להוסיף מזמורים לפי שאין בו ביטול מלאכה לעם ונוהגין באשכנז לומר מיד ברוך שאמר אחר משנת איזהו מקומן ואח"כ כל המזמורים שמוסיפין ובטוליטולא אומרים המזמורים תחלה ואח"כ ברוך שאמר ואח"כ מזמור שיר ליום השבת ויותר נכון מנהג אשכנז לומר כל המזמורים בין ברוך שאמר לישתבח כדי שיהא לכולם ברכה לפניהם וברכה לאחריהם ובאשכנז אין אומרים מזמור לתודה בשבת לפי שאין תודה קריבה בשבת ואינו טעם של עיקר ואחר השירה מוסיפין נשמת שיש בו מענין יציאת מצרים לכך סמכוהו אצל השירה וחותמין בישתבח ואומר ש"ץ קדיש וברכו וקורין שמע בברכותיה ומוסיפין בברכה ראשונה שבח ותהלה להקב"ה והיה תמה א"א ז"ל על מה שנוהגין בכל המקומות שהקהל אומרים מקצת הברכה וש"צ גומרה. קרא לשמש ויזרח אור ראה והתקין צורת הלבנה פירוש כשקרא לשמש להאיר וראה שיבאו העולם לטעות אחריו לעבדו אז התקין צורת הלבנה כדי שימנעו מלטעות אחריו כאשר יראו כי הם שנים וצריכה הלבנה לעזור את השמש בלילה להודיע שלא יספיק לעולם בשמש לבד וי"מ ראה והקטין ומפרשים אותו על הקטרוג ונוהגין באשכנז ובצרפת לומר לאל אשר שבת ורב עמרם גם כן כתב ובטוליטולא א"א אותו ועומדין להתפלל ומתפלל שלש ראשונות ושלש אחרונות וקדושת היום באמצע וחותם מקדש השבת: פי' ישמח משה כשהיו אבותינו במצרים וראה משה כובד השיעבוד שהכבידו עליהם בקש מפרעה שיתן להם יום אחד בשבוע שינוחו בו ונתנו לו ובחר ביום השביעי וכאשר נצטוו על יום השבת שמח משה שבחר בו וזהו ישמח משה במתנת חלקו ויש מפרשים משום הא דכתיב לדעת כי אני ה' מקדשכם (וכדאיתא שבת י: ביצה טז.) אמר לו הקב"ה למשה מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה ואני מבקש ליתנה לישראל לך והודיעם ועל כן תקנו ישמח משה באותה מתנה ויש בו נ"ה תיבות כנגד נ"ה תיבות שיש מאך את שבתותי תשמורו עד ויתן אל משה ככלותו וזהו שתקנו בעמדו לפניך על הר סיני שפרשת ויתן אל משה סמוכה לפרשת שבת. ואם לא הזכיר של שבת מחזירין אותו אם עקר רגליו חוזר לראש ואם לא עקר רגליו חוזר לשל שבת ומחזיר ש"צ התפלה ואומרים באשכנז בקדושה של שחרית ממקומך מלכנו ואז בקול רעש גדול והכי שדר רב נטרונאי ריש מתיבתא דמתא מחסי' מנהג בכל ישיבות לומר בקדושה כתר יתנו לך וממקומך מלכנו ואז בקול רעש גדול ובמוסף של שבת וי"ט ויה"כ ובנעילה אנו אומרים פעמים ולהיות לכם לאלהים אבל בר"ח ובחולו של מועד אין אומרים אותו ואומר ש"צ קדיש שלם ומנהג בספרד לומר אתה הראת קודם ס"ת לפי שנאמר על קבלת התורה והיא ניתנה בשבת:

In the morning we arise early to the Synagogue and we arrange the blessings, the biblical paragraphs of the sacrifices, and the Mishanayos of (the Chapter) אֵיזֶהוּ מְקומָן (What is the Location, Zevachim Perek 5) like the order of the other days only we add וּבְיום הַשַּׁבָּת (And on the Sabbath Day, Bamidbar 28:9-10). And we say בָּרוּךְ שֶׁאָמַר (Blessed is the one that said) and 'Pesukei Dezimra' (Verses of Song), and we are accustomed to add Psalms because there is no work for the Nation. And we are accustomed in Ashekenaz to say immediately בָּרוּךְ שֶׁאָמַר after the Mishnayos of אֵיזֶהוּ מְקומָן and then after all the Psalms that we add. And in Toledo (, Spain i.e. Sefardic custom) they say the (additional) Psalms first and afterwards בָּרוּךְ שֶׁאָמַר and after the Psalm of the Day of Shabbos. However, it is more fitting the custom of Ashkenaz to say all the Psalms between בָּרוּךְ שֶׁאָמַר and יִשְׁתַּבַּח (Be Praised) in order that they all have a blessing before them and a blessing after them. And in Ashkenaz we do not say the Psalm for Thanksgiving (Tehillim 100) on Shabbos because that we did bring the Thanksgiving Offering on Shabbos. And this is not a preeminent reason. And after the Shira (Song of the Sea), we add the Nishmas prayer that there is in from the matter of the Exodus of Egypt; therefore, it is placed next to the Shira, and we end (Pesukei Dezimra) with יִשְׁתַּבַּח. And the Prayer Leader says Kaddish, and Barchu, and we read Shema with its blessings and add in the first blessing praise and rejoicing to the Holy One Blessed be He. Yet, my Father and Teacher z'l question on those accustomed in all places that the Congregation says some of the Bracha and the Prayer Leader completes it. קָרָא לַשֶּׁמֶשׁ וַיִּזְרַח אור. רָאָה וְהִתְקִין צוּרַת הַלְּבָנָה (He called out to the sun, and it shone with light/He saw, and fixed the shape of the moon.) Explanation: when He called to the sun to lighten, and saw that world would come to err after it to serve it then he fixed (התקין)the shape of the moon. (This is) in order that it minimize from those that err after it when one see that there are two, and it is needed the moon to help the sun at night to know that the world is not capable of being by the Sun alone. There are those that explain He saw and made small (והקטין) and they explain that on the complaint (of the moon, see Rashi Bereshis 1:14, Chullin 60b).

Tur, Orach Chayim 281:1 · Sefaria Community Translation

The Torah scroll is returned to its place. It is customary in Spain to recite "A psalm of David. Ascribe to the LORD, O divine beings..." (Psalm 29), because [this Psalm] treats the Giving of the Torah. Further, the Seven Blessings of [the] Shabbat [Amidah, Silent Prayer] were established corresponding the seven 'Voices' [instances of the word קול/kol/voice] that are declared in it.

Tur, Orach Chayim 284:29 · Sefaria Community Translation

כל פיקוח נפש דוחה שבת והזריז הרי זה משובח אפי' נפלה דליקה לחצר אחרת וירא שתעבור לחצר זו ויבא לידי סכנה יכול לכבותה כדי שלא תעבור ואין הולכין בו אחר הרוב כגון תשע עו"ג וישראל אחד לא מיבעיא באותה חצר דפשיטא שאם נפל שם עליהן שמפקחין דהוה ליה קבוע וכל קבוע כמחצה על מחצה דמי אלא אפילו פירש אחד מהם לחצר אחרת ונפל עליו שם מפקחין כיון שנשאר קביעות הראשון במקומו חשבינן ליה כמחצה על מחצה אבל אם נעקרו כולן ובשעת עקירתן פירש אחד מהם לחצר אחרת ונפל עליו אין מפקחין כיון שנעקר קביעות הראשון ממקומו אמרינן כל דפריש מרובא קא פריש: מי שנפלה עליו מפולת ספק חי ספק מת ספק שם וספק אינו שם ואפילו אם תמצא לומר שהוא שם ספק עו"ג וספק ישראל מפקחין אף ע"פ שיש בו כמה ספקות ואפי' מצאוהו מרוצץ שאינו יכול לחיות אלא לפי שעה מפקחין ובודקין עד חוטמו ואם לא הרגישו בחוטמו חיות אז ודאי מת ל"ש פגעו בראשו תחלה או ברגליו תחלה ואפילו מצא עליונים מתים לא יאמר כבר מתו התחתונים אלא בודק עליהם שמא עדיין הם חיים: עו"ג שצרו על עיירות של ישראל אם באו על עסקי ממון אין מחללין עליהם השבת באו על עסקי נפשות או אפי' סתם יוצאין עליהם בכלי זיין ומחללין עליהם את השבת ובעיר הסמוכה לספר אפילו לא באו אלא על עסקי ממון מחללין עליהם את השבת וכן על הספינה המטורפת בים ונהר השוטף מצוה על כל אדם להצילן ולחלל עליהם וכן יחיד הנרדף מפני ליסטים מצוה להצילו והמצילין חוזרין בכלי זיינם למקומם:

Saving a life supersedes Shabbat and one who hurries in such a matter is praiseworthy. Even if there was a fire in a different room [courtyard] and he feared that it would pass to his court and cause damage, it can be put out, in order that it will not pass and that people do not walk into it after the multitude such as nine idol worshippers and one Israelite that do not show up in the same courtyard.

Tur, Orach Chayim 329:1 · Sefaria Community Translation

הלכות פסח תניא שואלין ודורשין בהלכות פסח קודם הפסח שלשים יום הלכך שלשים יום קודם הפסח חל עליו חובת ביעור כאשר אבאר: מצאתי כתוב מר"ח ניסן עד אחרי אסרו חג אין נופלין על פניהם לא ביום ולא בלילה ואין אומרים צדקתך צדק במנחה בשבת ואין מתענין ואין מספידין והכי איתא בפ"ק דמסכת סופרים מפני מה אין מתענין בניסן מפני שבאחד בניסן הוקם המשכן וי"ב נשיאים הקריבו קרבנם בי"ב יום וכל אחד עשה ביומו יו"ט ואין מתענין בו עד שיעבור ניסן והבכורות מתענין בערב פסח ותלמידים מתענין בו שני וחמישי ושני מפני חילול השם ג' ימים ונ"ל דהנך ג' ימים אחר הפסח קאמר כמו שרגילין באשכנז להתענות ג' ימים אחר הפסח וכן אחר הסוכות מפני שהם ימי משתה ושמחה ושמא מתוך כך באו לידי עבירה וסמכו אותם אקרא דאיוב ויהי כי הקיפו ימי המשתה וגו' והעלה עולות מספר כולם כי אמר איוב אולי חטאו בני וגו':

Laws of Passover It is taught: We ask and expound upon the laws of Passover thirty days before Passover. Therefore, thirty days before Passover the obligation of removal [of chametz] applies, as I will explain. I found it written: From the first of Nisan until after Isru Chag [the day after the festival], we do not fall on our faces, neither by day nor by night, and we do not say "Tzidkatecha Tzedek" at Mincha on Shabbat, and we do not fast, and we do not eulogize. As it is stated in the first chapter of Tractate Soferim: Why do we not fast in Nisan? Because on the first of Nisan the Tabernacle was erected, and the twelve princes brought their offerings over twelve days, and each one made his day like a festival. Therefore we do not fast until Nisan passes. The firstborn fast on the eve of Passover. And students fast on Monday, Thursday, and Monday because of desecration of God's name—three days. It seems to me that these three days refer to after Passover, as is customary in Ashkenaz to fast three days after Passover, and likewise after Sukkot, because these are days of feasting and rejoicing, and perhaps through this they came to sin. They based this on the verse from Job: "And it was, when the days of feasting had completed their cycle... and he offered burnt offerings according to the number of them all, for Job said: Perhaps my children have sinned."

Tur, Orach Chayim 429:1 · Sefaria Community Translation

שבת שלפני הפסח קורין אותו שבת הגדול והטעם לפי שנעשה בו נס גדול שפסח מצרים מקחו בעשור כדכתיב בעשור לחודש הזה ויקחו להם שה לבית אבות שה לבית ופסח שיצאו ישראל ממצרים היה ביום ה' כדאיתא בסדר עולם ונמצא שי' בחדש היה שבת ולקחו להם כל אחד שה לפסחו וקשר אותו בכרעי מטתו ושאלום המצריים למה זה לכם והשיבו לשחטו לשם פסח במצות השם עלינו והיו שיניהם קהות על ששוחטין את אלהיהן ולא היו רשאין לומר להם דבר ועל שם אותו הנס קורין אותו שבת הגדול:

The Shabbos before Pesach is called "Shabbat HaGadol" (The Great Shabbos). And the reason is because a miracle occurred during the Exodus from Egypt. On the 10th [they took a sheep] as it says: "On the tenth of this month you shall take for yourselves a sheep into your homes." And the year that the Exodus took place was on a Thursday as we see in Seder Olam, and therefore the "10th of the month" was Shabbos, and [on that Shabbos] every Jew took a sheep as a Paschal offering and tied it to their bedposts. And the Egyptians asked them "Why is this so [why do you have a sheep (the Egyptian god) tied to your bed]?" And they responded: "To slaughter for a Pesach offering for HaShem." And they got upset that they were going to slaughter their gods, but they could not say anything due to the miracle. And thus it is called Shabbat HaGadol.

Tur, Orach Chayim 430:1 · Sefaria Community Translation

וקודם שיתחיל לבדוק יברך בא"י אמ"ה אקב"ו על ביעור חמץ שבדיקה זו תחלת ביעור ומיד (ס"א שמיד) אחר הבדיקה הוא מבטלו ובעל העיטור כתב איכא מאן דמברך שהחיינו דהא מזמן לזמן קאתי ואיכא מאן דאמר דלא בריך דהא לא קבע ליה זימנא דהא מפרש בים ויוצא בשיירא ודעתו לחזור אפילו מראש השנה צריך לבדוק ומסתברא רשות הוא ומאן דבעי מברך וא"א הרא"ש ז"ל כתב שאין מברך שהבדיקה היא לצורך הרגל וסמכינן אזמן דרגל וכתב עוד א"א הרא"ש ז"ל יש אומרים שאין לבודק לדבר עד שיגמור כל הבדיקה ויש מוסיפין עוד לומר שאם שח בדברים שלא מעין הבדיקה שצריך לחזור ולברך וכל זה איננו שוה לי אלא שיש ליזהר שלא לדבר בין הברכה לתחלת הבדיקה אבל משהתחיל לבדוק לא הוי שיחה הפסק מידי דהוה אישיבת סוכה והאדם המדבר בתוך סעודתו דלא הוי שיחה הפסק להצריך לחזור ולברך על ישיבת סוכה וברכת המוציא ומיהו לכתחלה טוב ליזהר שלא לעסוק בשיחה בטלה עד שיגמור כל הבדיקה כדי שישים אל לבו לבדוק בכל המקומות שמכניסין בו חמץ. ובברכה אחת יכול לבדוק כמה בתים ואם בעל הבית אינו יכול לטרוח ולבדוק בכל המקומות שבבית יעמיד כל בני ביתו אצלו בשעה שהוא מברך ויתפזרו לבדוק איש במקומו על סמך הברכה שבירך בעל הבית שעשרה שעושין מצוה אחת אחד מברך לכולם:

It is written "Seven days leaven shall not be found in your houses," and it is written "But on the first day you shall remove leaven from your houses." The Sages expounded that this "first day" is the day before the seven days, which is the 14th of Nisan, when it is prohibited from the Torah—not the entire day, but from the sixth hour onwards, as they expounded from their interpretation of the verses. However, the Sages added to prohibit it for another two hours prior. From Torah law, mere nullification suffices—that one should nullify it in one's heart and consider it as mere dust, and then one does not transgress regarding it. But the Sages required removing it from the house, because a person is accustomed to it all year long, and they were concerned that one might come to eat it if it remains in the house. They further required searching for it in holes and cracks and all places where chametz is customarily used. They found support from the verse that this search should be by candlelight, as it is written "I will search Jerusalem with lamps." Because of this, they said: On the night of the 14th one searches for chametz by candlelight—meaning the night after which the 14th day comes—for since one must search by candlelight, one must search at night when its light shines brightly. Also, it is a known time when every person is present in his home. Therefore, every person should be careful not to begin any work and not to eat until he searches. Even if he has a set time for learning, he should not learn until he searches. Rabbi Yonah wrote that if one began to learn while it was still day, he need not interrupt. But it appears to me that since the reason is so that one should not be preoccupied with learning and forget to search, there is no distinction—even if one already began, he should stop.

Tur, Orach Chayim 432:1 · Sefaria Community Translation

והבדיקה צריך שתהיה לאור הנר ולא לאור הלבנה ולא לאור החמה אפילו אם בודק ביום כגון שלא בדק בליל י"ד ובודק ביום י"ד אפילו הכי צריך לבדוק לאור הנר ומיהו אכסדרה כיון שאורה רב נבדקת לאורה ואפילו בחדר אין צריך נר כנגד החלון אבל מצדדין צריך נר: אין בודקין לאור האבוקה מפני שאינו יכול להכניסו לחורין ולסדקין וגם ירא שמא ישרוף בו הבית ויהא לבו טרוד ולא יבדוק יפה וכתב א"א הרא"ש ז"ל ע"כ נוהגין באשכנז שאין בודקין אלא בנר של שעוה אבל לא בנר של חלב שמא יטיף על הכלים ולא בנר של שומן שמא יטיף על כלי החלב ולא בנר של שמן שירא שמא יטיף על הבגדים וגם אינו יכול להכניסו לחורין ולסדקין: ובודק בכל המקומות שיש לחוש שמא הכניסו בהן חמץ כגון אוצרות יין שמסתפקין מהן ובמקום שמצניעין שם דגים קטנים והמלח והעצים והנרות והתמרים שפעמים שהם כלים בתוך הסעודה והשמש הולך להביא מהם ופתו בידו ומטעם זה כל חדרי הבית והעליה צריכין בדיקה שפעמים אדם נכנס בהן ופתו בידו: ואוצרות שכר במקום שרגילין בו חשיבי כאוצרות יין להצריכן בדיקה במסתפק מהן אבל אוצרות יין שאין מסתפק מהן ואוצרות שמן אפילו אם נסתפק מהן ומקום שמצניעין שם דגים גדולים אין צריכין בדיקה שאין דרך לכנוס בהן בתוך הסעודה מפני שידוע כמה צריכין לסעודה ומביאין הכל קודם הסעודה וחורי הבית וזיזין הבולטין מן הכותלין שאינן גבוהין הרבה ולא נמוכין הרבה צריכין בדיקה אבל הגבוהין שאין יד האדם מגעת שם והנמוכין פחות מג' טפחים אין צריכין בדיקה ובירושלמי חשיב גבוהים למעלה מי' טפחים ואינו נראה שעיקר תשמיש אדם הוא למעלה מי' אלא כדפרישית שאין יד האדם מגעת שם: גג היציע והמגדל שהוא משופע ואינו ראוי לתשמיש א"צ בדיקה אפילו הוא בתוך הבית וכן רפת בקר ולולין של תרנגולים ומתבן וכן חצר אינה צריכה בדיקה לפי שהעופות לא יניחו שום חמץ שלא יאכלוהו: חור שבין יהודי לחבירו כל אחד בודק עד מקום שידו מגעת והשאר מבטלו בלבו ודיו ושבין יהודי לעכו"ם אין צריך בדיקה כלל: כותל שנשתמשו בו חמץ בחורין ונפל ונעשה גל אפילו אינו גבוה ג' טפחים כדי חפישת הכלב א"צ לבדוק תחתיו כיון שיש בו סכנת עקרב שמצויין בגלים חיישינן שמא אחר שישלים בדיקתו שאין עסוק במצוה יחפש אחר מחט שנאבד לו ויבא לידי סכנה והני מילי בסתם אבל בידוע שיש תחתיו חמץ אם אינו גבוה ג' טפחים צריך לבדוק אחריו ולהוציאו משם במרא וחצינא בענין שאין בו סכנה ואם יש עליו גובה ג' טפחים מבטלו בלבו ודיו: מטה החולקת כל הבית מכותל לכותל קאמר רשב"ג אם יש תחתיה עצים ואבנים א"צ לבדוק אלא צדה החיצון שכלפי החוץ ואם אין תחתיה עצים ואבנים אם היא גבוהה בודק אף צדה הפנימי שיכול לעבור תחתיה ואם היא נמוכה א"צ לבדוק צדה הפנימי שאינו יכול לעבור תחתיה וא"א הרא"ש ז"ל לא הביא זה בפסקיו ולא רב אלפס ואפשר משום שהן דברי יחיד דלרבנן לעולם אינו בודק אלא צד החיצון: מרתף שמסדרין בו שורות של חביות זו אצל זו עד שנתמלא כולו וחוזרים ומסדרים שורות אחרות על התחתונות עד הקורה א"צ לבדוק אלא שורה העליונה פי' שורה אחת על פני רוחב המרתף ולא על כל שטח המרתף אלא עליונה הרואה את הקורה ואת הפתח ואחרת למטה ממנה ויש פוסקין העליונה כדפרישית ואחרת לפנים ממנה וא"א הרא"ש ז"ל פסק כסברא ראשונה: ירושלמי בתי כנסיות ובתי מדרשות צריכין בדיקה שמכניסין בהן חמץ בעבורים ובראשי החדשים פי' בסעודה שעושין בעיבור השנה ובעיבור ר"ח הילכך שלנו נמי צריכין בדיקה לפי שהתינוקות מכניסין בהם חמץ: כתב ראב"ן בני אדם המכבדין חדריהם בי"ג בניסן ומכוונין לבדוק החמץ ולבער ונזהרין שלא להכניס שם עוד חמץ אע"פ כן צריכין בדיקה בליל י"ד:

The search must be conducted by candlelight, not by moonlight and not by sunlight, even if one searches during the day. For example, if one did not search on the night of the 14th and searches on the day of the 14th, even so one must search by candlelight. However, a porch, since its light is abundant, may be searched by its own light. And even in a room, a candle is not needed opposite the window. But on the sides [away from the window] a candle is needed. One may not search by the light of a torch, because one cannot insert it into holes and cracks. And also one fears lest he burn down the house with it, and his mind will be troubled and he will not search properly. My father, the Rosh of blessed memory, wrote: Therefore the custom in Ashkenaz is to search only with a wax candle, but not with a tallow candle lest it drip on utensils, nor with a fat candle lest it drip on dairy utensils, nor with an oil lamp because one fears it may drip on garments, and also one cannot insert it into holes and cracks. One searches all places where there is concern that chametz may have been brought in, such as wine storehouses from which provisions are taken, and the place where small fish are stored, and salt, wood, candles, and dates, because sometimes they are utensils during a meal and the servant goes to bring from them with his bread in his hand. For this reason all the rooms of the house and the upper chamber require searching, because sometimes a person enters them with his bread in his hand. Beer storehouses in a place where they are commonly used are considered like wine storehouses to require searching when provisions are taken from them. But wine storehouses from which provisions are not taken, and oil storehouses even if provisions are taken from them, and the place where large fish are stored, do not require searching, because it is not customary to enter them during a meal, since it is known how much is needed for a meal and everything is brought before the meal. Holes in the house and ledges protruding from walls that are not very high or very low require searching. But high ones that a person's hand does not reach and low ones less than three handbreadths do not require searching. In the Yerushalmi it considers high as above ten handbreadths, but this does not seem correct, for the main use by a person is above ten [handbreadths], but rather as I explained, that a person's hand does not reach there. The roof of a porch and a tower that is slanted and not fit for use does not require searching, even if it is inside the house. Similarly, a cattle stall, chicken coops, and a straw store. Similarly, a courtyard does not require searching, because the birds will not leave any chametz without eating it. A hole between a Jew and his fellow—each searches as far as his hand reaches, and he nullifies the rest in his heart and that is sufficient. Between a Jew and a non-Jew requires no searching at all. A wall in whose holes chametz was used that fell and became a heap—even if it is not three handbreadths high [the height] of a dog's digging, one need not search under it, since there is danger of a scorpion, which are commonly found in heaps. We are concerned lest after he completes his search, when he is not engaged in a mitzvah, he will search for a needle that was lost and come to danger. This applies to an ordinary case, but if it is known that there is chametz underneath it, if it is not three handbreadths high, he must search behind it and remove it from there with a spade and hoe in a manner that involves no danger. And if it is three handbreadths high above it, he nullifies it in his heart and that is sufficient. Regarding a bed that divides the entire house from wall to wall, Rabban Shimon ben Gamliel said: If there are wood and stones under it, one need only search its outer side facing outward. If there are no wood and stones under it, if it is high he searches even its inner side, for he can pass under it. If it is low he need not search its inner side, for he cannot pass under it. But my father the Rosh of blessed memory did not bring this in his rulings, nor did the Rif, and perhaps it is because these are the words of an individual, for according to the Rabbis one always searches only the outer side. A cellar in which rows of barrels are arranged one next to another until it is completely full, and then they arrange other rows on top of the lower ones up to the beam—one need only search the top row. That is, one row across the width of the cellar, not across the entire area of the cellar, but the top one that can see the beam and the entrance, and another below it. And there are those who rule: the top one as I explained and another inside of it. My father the Rosh of blessed memory ruled according to the first reasoning. Yerushalmi: Synagogues and study halls require searching because chametz is brought into them during leap year calculations and new month declarations, meaning at the meal they make for the leap year calculation and the new month declaration. Therefore ours also require searching because children bring chametz into them. The Ra'avan wrote: People who clean their rooms on the 13th of Nisan and intend to search for chametz and remove it, and are careful not to bring in any more chametz there—even so, they require searching on the night of the 14th.

Tur, Orach Chayim 433:1 · Sefaria Community Translation

ואחר הבדיקה יהא נזהר בחמץ שמשיירין להצניעו שלא יצטרך בדיקה אחרת כגון אם יטלנו עכבר בפניו או אם יחסר לחמו כגון שהניח י' ככרות ומצא ט' שאז צריך לבדוק כל הבית פעם אחרת אבל בסתם שאינו יודע אם חסר ממנו אם לאו אין חוששין שמא גיררה חולדה ממנו להצריכו בדיקה ואם כפה עליו כלי ולא מצאו א"צ בדיקה אחרת כיון שאי אפשר לחולדה ולעכבר ליטלו אנו תולין ודאי אדם נטלו אבל אם לא כפה עליו כלי ולא מצאו צריך בדיקה אחרת לכך טוב לתלותו באויר או ליתנו בתיבה מקום שאין עכבר יכול לבא שם ואחר הבדיקה מיד בלילה יבטלנו ויאמר כל חמירא דאיתיה ברשותי דלא חזיתיה ודלא ביערתיה ליבטל וליהוי כעפרא דהשתא אפילו אם נשאר בבית חמץ שלא מצא אינו עובר עליו דהוי הפקר ולאו דיליה הוא ולא יפרט לומר כל חמירא דאיתיה בהדין ביתא אלא דאיתיה ברשותי כדי לכלול אף חמץ שיש לו במקומות אחרות וא"א הרא"ש ז"ל היה נוהג לבטל פעם אחרת ביום י"ד בסוף שעה ה' לפי שרגילין לקנות פת ביום י"ד וגם בפת ששייר בלילה למאכלו לא נתכוון לבטלו ויש לחוש שמא ישאר ממנו בבית ויעבור עליו לכך טוב לחזור ולבטלו קודם שתגיע שעה ו' שאז נאסר ואינו בידו לבטלו ומ"מ לא יסמוך על ביטול היום שלא לבטלו בלילה כי ביטול הלילה הוא עיקר בשעה ידועה מיד אחר הבדיקה וליכא למיחש שמא ישכחנו משא"כ בביטול היום דאיכא למיחש שמא ישכחנו ולא יבטל והרב ר' פרץ כתב דבביטול הלילה יאמר כל חמירא דאיכא ברשותי דלא חמיתיה ודלא ביערתיה ובביטול היום יאמר דחמיתיה ודלא חמיתיה דביערתיה ודלא ביערתיה ושלוחו יכול לבטל:

After the search, one must be careful with the chametz that is set aside to guard it so that another search will not be necessary—for example, if a mouse takes it in his presence, or if his bread is missing, such as if he set aside ten loaves and found nine, in which case he must search the entire house again. However, if he simply does not know whether any is missing or not, we do not suspect that perhaps a weasel dragged some away so as to require another search. If he covered it with a vessel and did not find it, no additional search is required, since it is impossible for a weasel or mouse to take it; we assume that certainly a person took it. But if he did not cover it with a vessel and did not find it, another search is required. Therefore, it is good to hang it in the air or place it in a box in a place where a mouse cannot reach. Immediately after the search at night, one should nullify it and say: "All chametz that is in my possession that I have not seen and that I have not destroyed—let it be nullified and be like the dust of the earth." For now, even if chametz remained in the house that he did not find, he does not transgress regarding it, as it is ownerless and is not his. One should not specify by saying "all chametz that is in this house," but rather "that is in my possession," in order to include also chametz that he has in other places. My father, the Rosh of blessed memory, was accustomed to nullify a second time on the 14th at the end of the fifth hour, because people commonly purchase bread on the 14th, and also regarding the bread he set aside at night for his eating, he did not intend to nullify it. There is concern that perhaps some of it will remain in the house and he will transgress regarding it. Therefore, it is good to nullify it again before the sixth hour arrives, when it becomes forbidden and it is no longer in his power to nullify it. Nevertheless, one should not rely on the daytime nullification so as not to nullify at night, for the nighttime nullification is primary—at a known time immediately after the search—and there is no concern that perhaps he will forget it. This is not the case with daytime nullification, where there is concern that perhaps he will forget it and not nullify. Rabbeinu Peretz wrote that in the nighttime nullification one should say: "All chametz that is in my possession that I have not seen and that I have not destroyed." And in the daytime nullification one should say: "That I have seen and that I have not seen, that I have destroyed and that I have not destroyed." And his agent can nullify.

Tur, Orach Chayim 434:1 · Sefaria Community Translation

המשכיר בית לחבירו בי"ד מי שהוא המפתח בידו בתחלת ליל י"ד שהוא התחלת זמן חיוב הבדיקה עליו מוטל לבדוק אם נשאר ביד המשכיר עליו מוטל לבדוק אם בא ליד השוכר הוא חייב לבדוק: השוכר בית מחבירו בי"ד ואינו יודע אם הוא בדוק אם לאו אם הוא בעיר שואלו אם בדקו אם לאו ואם אינו בעיר תולין להקל לומר שבדקו ומבטל בלבו ודיו: השוכר בית מחבירו בחזקת בדוק ומצא שאינו בדוק אינו יכול לחזור בו ולומר הטעיתני אפי' במקום שנוהגין ליתן שכר על הבדיקה וכל שכן אם כל א' בודק לעצמו: הכל נאמנים על בדיקת חמץ להעיד על הבית שהוא בדוק אפילו נשים ועבדים וקטנים ואפי' ידענו שלא בדק בעל הבית והם אומרים בדקנוהו נאמנין כ' הרמב"ם ז"ל והוא שיהיה קטן שיש בו דעת לבדוק:

One who rents a house to another on the fourteenth [of Nissan]—whoever has the key in his hand at the beginning of the night of the fourteenth, which is when the obligation to search begins, upon him falls the duty to search. If it remained in the hand of the landlord, upon him falls the duty to search. If it came into the hand of the renter, he is obligated to search. One who rents a house from another on the fourteenth and does not know whether it was searched or not—if he [the landlord] is in the city, he asks him whether he searched it or not. And if he is not in the city, we presume leniently that he searched it, and he [the renter] nullifies [the chametz] in his heart, and that is sufficient. One who rents a house from another with the presumption that it was searched, and found that it was not searched—he cannot retract and say "you deceived me," even in a place where they customarily pay wages for the search, and all the more so if each one searches for himself. All are trusted regarding the search for chametz to testify that the house was searched, even women, slaves, and minors. And even if we know that the homeowner did not search and they say "we searched it," they are trusted. Maimonides of blessed memory wrote: provided the minor has sufficient understanding to search.

Tur, Orach Chayim 437:1 · Sefaria Community Translation

עכבר שנכנס לבית בדוק וככר בפיו ונכנס אחריו ומצא פרורין אפי' כדי כל הככר צריך לבדוק כל הבית שאין דרכו של עכבר לפרר והני פרורין מעלמא אתו וצריך לבדוק אחר הככר שהכניס העכבר ותינוק שנכנס וככר בידו ונכנס אחריו ומצא פרורין כדי כל הככר א"צ לבדוק שדרכו של תינוק לפרר ואנו תולין הפירורין בככר שהכניס התינוק אבל אם אין בפירורים כדי כל הככר צריך לבדוק ואם עכבר נכנס וככר בפיו ועכבר יוצא וככר בפיו או עכבר לבן נכנס וככר בפיו ושחור יוצא וככר בפיו או עכבר נכנס וככר בפיו וחולדה יוצאה וככר בפיה או שחולדה יוצאה ועכבר וגם הככר בפיה מיבעיא בכולהו אם צריך לבדוק אם לאו ורבו בהן הדיעות והמחוור שבכולם אם לא ביטל צריך לחזור ולבדוק דהוי ספק דאורייתא ואם ביטל הוי ספיקא דרבנן וא"צ לבדוק ותו מיבעיא ככר למעלה על הקורה אם צריך סולם להורידו ואם הוא בבור אם צריך סולם להעלותו ואם הוא בפי נחש אם צריך חבר להוציאו ולא איפשיטו וגם באלו רבו הדיעות ודינא דהנך כדינא דקמייתא שאם ביטל א"צ לבדוק ואם לא ביטל צריך לבדוק. אבל הראב"ד כתב דהנך בעיין לאו לכתחלה בעי אם צריך להוציאו אם לאו דודאי צריך שאם לא כן הוה ליה כמטמין בבורות אלא כשבדק וביטל מיירי ולאחר איסורו מצא ומיבעיא אם צריך להוציאו אם לאו ואין דבריו נראין שאין כאן הטמנה דכיון שביטלו אינו שלו והא דאמרינן שלא יטמין בבורות היינו כשלא ביטלו וכ"כ הרמב"ם ז"ל על ההיא דככר בבור שמבטלנו ודיו וכתב עליו הראב"ד שטעה ונראה שלא טעה:

If a mouse entered a house that had already been checked for chametz with a loaf in its mouth, and one entered after it and found crumbs—even if they equal the entire loaf—the whole house must be searched again. This is because it is not the nature of a mouse to crumble bread, so these crumbs must have come from elsewhere. One must also search for the loaf the mouse brought in. However, if a child entered with a loaf in hand, and one entered after him and found crumbs equal to the entire loaf, no search is required. It is the nature of a child to crumble, so we attribute the crumbs to the loaf the child brought in. But if the crumbs do not equal the entire loaf, a search is required. If a mouse entered with a loaf and a mouse exited with a loaf, or a white mouse entered with a loaf and a black one exited with a loaf, or a mouse entered with a loaf and a weasel exited with a loaf, or a weasel exited with both a mouse and a loaf in its mouth—in all these cases there is doubt whether a search is required, and the opinions are many. The clearest view is: if one did not nullify the chametz, a search is required, as this is a Biblical doubt; if one did nullify it, this is a rabbinic doubt and no search is required. Further questions arise: if bread is up on a beam and a ladder is needed to bring it down, or if it is in a pit and a ladder is needed to bring it up, or if it is in a snake's mouth and one needs help to extract it—is it necessary to do so? These cases were not resolved, and opinions are many. The law here follows the previous rule: if one nullified the chametz, no search is needed; if not, a search is required. However, the Raavad wrote that these questions are not asking whether one is initially obligated to extract it—certainly one must, otherwise it would be like hiding chametz in pits—but rather they arise when someone searched and nullified, and after the prohibition took effect, he found it. The question is whether he must then extract it. But his view is not accepted, because there is no "hiding" here since once nullified, it is no longer his. The prohibition against hiding in pits applies only when one has not nullified it. Maimonides also wrote regarding bread in a pit that one may nullify it and that suffices, and the Raavad wrote that he erred—but it appears he did not err.

Tur, Orach Chayim 438:1 · Sefaria Community Translation

אין מתחילין להתעסק בפת בי"ד עד אחר ו' שעות ואיתא בתשובה מעשה באחד שאפה מצות קודם ד' שעות וכבר ביער חמצו ואסרו רבותינו המצה דאיתקש לפסח וכיון דפסח אינו נשחט אלא מו' שעות ולמעלה אף מצה כן אבל רבינו אליעזר הגדול ור' שמואל הכהן התירו אך לכתחלה יש ליזהר משום חביבה מצוה בשעתה ואבי העזרי הביא תוספתא יוצאין במצה ישינה ובלבד שיעשנה לשם פסח וכתב דירושלמי פליג אתוספתא ואוסר אפילו עשאה לשם פסח וכיון דירושלמי אוסר ראוי להחמיר שלא לעשות קודם חצות ובשעת הדחק שלא ימצאו לאפות ליל מ"ש משום חג העכו"ם ראוי לסמוך על התוספתא ולהתיר מ"מ יעשו ג' מצות בליל פסח משום חביבה מצוה בשעתה וכ"כ רב מתתי' ע"פ שחל להיות בשבת דקי"ל מבערין הכל מלפני השבת ומשיירין מזון ב' סעודות ולמה אין מבערין הכל ויאפו מצה ויאכלו בשבת כדי להדר המצוה שלאחר שמילא כריסו ממנה אינו מברך עליה הלכך אל תאפו מצה אלא במ"ש מפני מראית העין שאם אתם אופים מע"ש אחרים מזלזלים במצות ומקילין בה אף על פי שמותר לאפותה מע"ש חזקו והדרו המצוה ואפו במ"ש בזמנה ע"כ וכיוצא בזה השיב ה"ר יהודה הכהן על ששאלוהו מהו לאפות מצות שצריכות בליל ב' מעי"ט והשיב חביבה מצוה בשעתה ויאפו בליל שני ורב האי כתב מנהג אבותינו לבער חמץ מע"ש ולאפות מצה וגדר גדרו קדמונינו שלא לאפות מצה מע"ש שלא יבא לידי איסור ובמ"ש אופין מצה כתקונה ואנו אין לנו אלא מנהג אבותינו לאפות מע"ש ולא לטרוח בי"ט ולאחר אכילת מצה אלא זריזין מקדימין למצוה ע"כ וא"א הרא"ש ז"ל היה מבער הכל מלפני השבת ומשייר מזון שתי סעודות ואופה מצות מע"ש ואני ראיתי בברצלונא מהמדקדקין שהיו אופין כל מה שצריכים למועד מקודם המועד שאם יתערב עמו משהו מחמץ שיתבטל קודם איסורו:

We do not begin to occupy ourselves with the bread (matzah) on the fourteenth [of Nissan] until after six hours. And it is found in a responsum: There is a story about someone who baked matzah before four hours (into the day), and he had already destroyed his chametz; and our rabbis forbade the matzah, since it is compared to the Passover offering - since the Passover offering is only slaughtered from six hours onwards, so too is it with the matzah. But Rabbenu Eliezer the Great and Rabbi Shmuel HaKohen allowed [it]. However at the outset (if one has not yet done it), one should be careful [not to do so] on account of a commandment being beloved at its time. But the Avi Ezri (R. Eliezer ben Yoel HaLevi) brought a tosefta, "We fulfill [our obligation] with an old matzah, so long as one makes it for the sake of Passover." But he wrote that the Yerushalmi disagrees with [this] tosefta, and forbids [it] even if it was made for the sake of Passover. And since the Yerushalmi forbids [it], it is appropriate to be stringent, not to make [it] before midday. But in a case of urgent need, such that he would not find to bake them on the night of the conclusion of the Shabbat on account of the holiday of the gentiles, it is appropriate to rely upon the tosefta and to permit [it]. Nevertheless, they should make three matzot on the night of Passover on account of a commandment being beloved at its time. And so did Rabbi Matatyahu write - the eve of Passover that comes out on Shabbat, we hold that we should destroy all [the chametz] before Shabbat and leave over [bread] for two meals. But why do we not destroy everything [that is chametz], make matzah and eat [from it] on Shabbat? To beautify the [performance of] the commandment. Since if he filled his stomach, he would not make a blessing upon it [on Passover night]. Hence bake the matzah only at the conclusion of Shabbat, on account of appearances. As if you bake from the eve of Shabbat, others will disparage the matzot and be lenient about it (to eat them on Shabbat as well). Even though it is permissible to bake it on the eve of Shabbat, be strong and beautify the commandment, and bake [it] at the conclusion of the Shabbat, at its time. To here [is the responsum]. And the rabbi, Rabbenu Yehudah HaKohen responded similarly to this, to that which they asked him, what is [the law] about baking matzot that they need for the second night from the eve of the holiday? And he answered [that] a commandment is beloved at its time, and they should bake [them] on the second night. And Rav Hai wrote: The custom of our forefathers was to destroy the chametz from the eve of Shabbat and to bake the matzah [then]. But those who preceded us made a fence not to bake matzah on the eve of Shabbat, so that one not come to something forbidden, and to bake the matzah as it is prescribed at the conclusion of Shabbat. But we have nothing [to follow] besides the custom of our forefathers, to bake [it] from the eve of Shabbat, and not to take pains on the holiday [to bake it then] and delay the eating of the matzah. Rather, those that are alacritous perform the commandments early. To here [are his words]. And my master, my father, the Rosh, may his memory be blessed, would destroy everything before Shabbat, leave [bread] for two meals and bake the matzot from the eve of Shabbat. And I have seen in Barcelona that some of those who are exacting bake everything they need for the festival before the festival, so that if a small amount of chametz get mixed in, it become nullified before its becoming forbidden (as once it is forbidden, it can no longer be nullified).

Tur, Orach Chayim 458:1 · Sefaria Community Translation

“It is permitted to cook (prepare) two batches together, and we do not worry that water might flow from one into the other and cause it to become chametz, for it is like ‘fruit water’ and does not effect leavening.

Tur, Orach Chayim 463:2 · Sefaria Community Translation