Arba Turim

חטין שבאו בספינה וטבעו ויש בהם חשש חימוץ ואינו ניכר בהם לא ימכרם לעכו"ם שמא יחזור וימכרם לישראל כיון שאין חימוץ ניכר אלא ימכרם לישראל מעט מעט בענין שיוכל לאוכלם קודם הפסח וכתב בעל העיטור אפילו אם לא הודיעו כיון שיכול לאוכלם קודם הפסח והרמב"ם ז"ל כתב שצריך להודיעו ומסתברא כדברי בעל העיטור מדלא שרי אלא דבר מועט שאם מודיעו אפילו טובא נמי י"א דה"ה לעכו"ם יכול למוכרו מעט מעט שלא אסרו למוכרם לעכו"ם אלא הרבה ביחד דאיכא למיחש שמא יחזור וימכרם לישראל כתב ה"ר אפרים שהן אסורין אע"ג שלא נתבקעו אע"ג דגבי לתיתה אינן אסורין אא"כ נתבקעו שאני התם דעסיק בה הלכך אינן באין לידי חימוץ עד שיתבקעו אבל הכא כיון דמינח נייחי אתי לידי חימוץ כ' בהלכות גדולות חטין שבאו בספינה אם לחות הן או שנשתנו מראיתן בידוע שהגיע עליהן מים ואסור להשהותן בפסח אלא לזבנינהו קבא קבא כי היכי דליכלינהו קמי פסחא אבל אם יבישות הן וקשות ולא נשתנו מראיתן אחזוקי איסורא לא מחזקינן ומותרים לאכול והכי שדר רב צמח ריש מתיבתא וכ"כ רבינו אב"ן: דבש של עכו"ם אין מחזיקין בו איסור לומר מזוייף הוא: לתת חטין או שעורין נתבקעו אסורות לא נתבקעו מותרות וקאמר מר עוקבא הא דקאמר נתבקעו אסורות לא נתבקעו ממש אלא שקרובות ליבקע שאילו מניחן ע"פ חבית של יין והן מתבקעות מכח ריח היין ואית דגרסי ע"פ הביב והוא כלי שקלין בו קליות על האש ושמואל אומר אינן אסורות אא"כ נתבקעו ממש וכתב רב אלפס יש פוסקין כשמואל נתבקעו ממש ויש פוסקין כמר עוקבא ופסק הוא כמר עוקבא לחומרא והני מילי למיכלינהו בעינייהו אבל אם נמצאו בתבשיל ולא נתבקעו ממש כיון דאיסור משהו מדרבנן אינן אוסרות התבשיל אלא א"כ נתבקעו ממש כתוב בספר רוקח בעינא דאימא מילתא ומסתפינא מחבריא דחטין שירד עליהן דלף ונתבקעו וחזרו ונתייבשו ואין ביקוען ניכר יש לצדד הדבר לאיסור ולהיתר והאריך בו ונטה להתיר אלא שלא רצה לסמוך על דבריו להתיר: ואם נמצא חטה בעיסה או במצה אפויה כתב א"א ז"ל שמותר אפילו היא בקועה שאפילו נתבקעה אינו חמץ גמור אלא קרוב להחמיץ מדאמר ר"י שורן בחומץ וחומץ צומתן ודבר ידוע שחטה קשה ואינה ממהרת להחמיץ כמו העיסה וכיון שהעיסה לא החמיצה כ"ש החטה ולא חיישי' שמא היתה במים לפי שישראל רגילין לשמור יפה המים השמורין וראיתי קצת גדולים שאסרו אותה מצה ויש אחרים שאסרו כל המצות ולא נהירא לי שאפילו היתה חמץ למה תיאסר כל המצה והא דאמרי' חמץ במשהו היינו דווקא ע"י בישול שמתפשט החמץ בכל הקדירה אבל אם כזית חלב נפל על חררה אחת דבר ידוע שאין איסור החלב מפעפע בכל החררה דאפייה לא הוה כבישול להתפשט הטעם בכל החררה אלא אוסר כדי קליפה או כדי נטילה וכ"ש חטה אחת שאין כח בפליטה להתפשט בכל החררה וכ"כ ה"ר אליעזר ממיץ שאם נמצאת חטה על בשר מליח או צלי או על מצה רותחת חותך מקום פעפועו לפי אומד הדעת ואם הוא בי"ט אחרון של פסח מותר להשהותו עד אחר הפסח כיון שהוא ספק י"ט ספק חול ע"כ: מעשה שמלגו תרנגול במים חמין ומצאו אח"כ במים גרעין של חטה ואסר ראב"ן התרנגול דשמא היתה החטה במים קודם רתיחה והחמיצה ובלעה התרנגול מן המים מעשה ונמצאת חטה בקועה בכלי של מים ובשלו באותן המים תבשיל והתירו התבשיל ולא אמרינן שנאסרו המים ויאסרו התבשיל וכן התיר אבי העזרי חטין שנפלו לבור וכתב שאין מחמיצות כדאמרינן תפח תלטוש בצונן אלמא שהצונן מעכבו מלהחמיץ ונ"ל שאין הנידון דומה לראיה דההיא דוקא בעיסה אבל חטה ודאי מחמצת במים צוננין כההיא ארבא דטבע בחישתא ועוד דתניא בתוספתא שרה חטין ושעורים במים והחמיצו אסורות אלא נראה להתיר מהאי טעמא כיון שהמים צוננין אין החטה נותנת בהם טעם ואפילו חמץ גמור שנפל לבור מותר מזה הטעם: מעשה שהגעילו יורה מחומצת וכששפכו המים המחומצים ירדו לבור ואסרו לשתות מימיו בפסח בשביל שנתערבו מימי הבור במים המחומצין בספר הרוקח חטה שנמצאת בקדרה נאסרה הכף שהגיסו בה הקדרה שמוה בקדרות אחרות כולן אסורות וכתב עוד חטה שנמצאת בתרנגולת מלוחה ונמלחו עמה אחרות שאותה שנמצאת עליה אסורה כי נתרככה החטה וחמץ בפסח במשהו והשאר מותרות וה"ה אם צלו התרנגולות בשפוד ונמצאת חטה על אחת מהן אותה אסורה והשאר מותרות וכתב א"א הרא"ש ז"ל אין דבריו נראין במה שאסר כל התרנגולת המלוחה שנמצאת בה חטה אלא כאשר כתב ה"ר אליעזר ממיץ שנוטל מקום פעפועו אבל תרנגולת צלויה שנמצאת בה חטה בזה נראין דבריו שכל התרנגולת אסורה לפי שכשמהפכין השפוד מתפשט הטעם בכל התרנגולת ואם היה מעשה בא לידי הייתי אוסר כל התרנגולות שבשפוד הנוגעות זו בזו כי ע"י היפוך השפוד מתפשט מזו לזו וכי היכי דבשאר איסורין אם היה כדי ליתן טעם בכולן כולן אסורין הוא הדין נמי חמץ בפסח במשהו עד כאן: יש מתירין חטה שנמצאת בזפק תרנגולת כדאמרינן גבי טומאה דחשיבא כמעוכלת ואינה מחמצת ואין עליה תורת אוכל וי"א שאין ללמוד איסור מטומאה ולזה הסכים אדוני אבי ז"ל:

Wheat that arrived in a boat that had sunk and may have become hametz and it is not visible, should not be sold to a non-Jew lest they be sold back to a Jew, and the hametz is not visible. Instead they should be sold to Jews, in small portions, such that they will be eaten before Passover. And the Ba'al Ha'itur wrote that even if they are not informed it is permissible, as they will eat them before Passover. And the Rambam wrote that the Jews need to be informed. And it seems that the ruling is according to the Ba'al Ha'itur, for we only allow small portions. If they are informed then large portions would also be permitted. There are those who say that one is also permitted to a non-Jew in small portions, for only large portions are not permitted to be sold to a non-Jew, for there is a concern that he will sell it back to Jews. The Rav Ephraim wrote they are not permitted even though they were unsplit, even though regarding soaking they are not forbidden until they are split. Soaking is different because someone is busy with it therefore they don't become hametz until they split. But here since they are resting in the water they can become hametz. It is written in the Hilchot Gedolot that wheat that arrived by boat, if they are wet or they changed appearance, then for sure they were in touch with water and it is forbidden to keep them for Pesach; they have to be sold in little portions, so that they are eaten before Pesach. But if they are dry and hard, and they have not changed appearance, we do not consider them forbidden, and they are permitted to eat. And this is the ruling of Rav Tsemah the head of the Yeshiva and so wrote Rabenu Av'n: Honey from a non-Jew we do not consider it forbidden to say it is a fake: If someone soaked wheat or barley and they split they are forbidden, but if they are unsplit they are permitted. And Mar Ukva commented that when it is ruled that if they are split they are forbidden, it is not that they actually split, but they are about to split - if they would be placed on a wine barrel they would split because of the fumes of the wine. And there are those who say on top of a Haviv which is a vessel for drying peels on the fire. And Shmuel says that they are not forbidden until they split. And Rav Alfasi says that there are those who rule like Shmuel, forbidden only when split, and those who rule like Mar Ukva. And he - Rav Alfasi - ruled like Mar Ukva to be stringent. And this applies when one eats the grains, but if they are found inside cooked food, and they are not actually split, since a very small amount is forbidden rabbinically, they would not forbid the cooked food, unless they were actually split.

Tur, Orach Chayim 467:1 · Sefaria Community Translation

גרסינן במסכת סופרים הבכורות מתענין בערב פסח והטעם זכר לנס שניצולו ממכת בכורות וכתב אבי העזרי שגם בכור לאב יש לו להתענות כמו שהיתה המכה גם בהם ומיהו גדול הבית א"צ להתענות אף ע"פ שהיתה בהם המכה לא מחמרינן כולי האי האיסטניס מתענה כדי שיאכל מצה לתיאבון והכי איתא בגמרא רב ששת הוה יתיב בתעניתא כל מעלי יומא דפסחא משום דאיסטניס הוה ואי הוה אכיל ביממא לא הוה מצי אכיל בליליא:

We follow the version in Tractate Sofrim: Firstborns fast on the eve of Passover. And the reason is to remember the miracle, that they were saved from the plague of the firstborn. And Avi HaEzri wrote that the firstborn from the father should also fast, just like the plague was also against them. However, the head of the household does not need to fast [if he is not a firstborn]. Even though the plague was [also] against them, we are not stringent to that degree. A delicate person should fast in order that he can eat matza with relish [that night]. And it is found like this in the Gemara (Pesachim 108a:2,5): Rav Sheshet would fast the entire eve of Passover[...] It was since he was delicate; if he would eat during the day, he would not be able to eat at night.

Tur, Orach Chayim 470:1 · Sefaria Community Translation

כוס חמישי לא הוזכר לגירסת רשב"ם ואין לעשותו ולכך פירש שאומר הלל הגדול על כוס ד' וכן יראה מדברי רבינו האי שנשאל לפניו אשכחן לרב סעדיה שאומר מי שרוצה לשתות כוס ה' יאמר עליו הלל הגדול ויניח יהללוך ויאמר לאחריו אבל עכשיו באו תלמידים ואמרו שעל כל כוס וכוס צריך ברכה לאחריו כמו לפניו ואומר יהללוך אחר ההלל וחותמין מלך מהולל בתשבחות ושותה כוס ה' ואומרים עליו הלל הגדול וחותמין בנשמת כל חי עד הבוחר בשירי והשיב דברי רב סעדיה כן הוא ומנהג שלכם יפה הוא ואנו לא נהגינן בכוס ה' כל עיקר והני ת"ח דמברכי אחר הלל ואחר הלל הגדול דרב סעדיה ודילכון עדיפא מדילהון דלא אמרו רבנן ב' ברכות ע"כ והעולם נהגו בו לעשותו רשות וכ"כ רב יוסף טוב עלם שאם הוא תאב לשתות יעשה כוס ה' וכ"כ רב שר שלום כוס ה' רשות אם רוצה לשתות ישתה ואומר עליו הלל הגדול וחוזר ואומר עליו יהללוך וכן סידר רב כהן צדק ורבינו משה וכ"כ רב עמרם שחוזר ואומר עליו יהללוך יראה מדעתם מי שירצה לעשותו חותם ביהללוך אחר ההלל ואומר עליו הלל הגדול ונשמת וחותם ביהללוך וכיון דאיכא פלוגתא דרבוותא טוב למעט בברכות ומי שרוצה לעשותו לא יחתום אחר ההלל ויאמר עליו ההלל הגדול ונשמת ויחתום וכ"כ הרי"ץ גיאת כתב א"א ז"ל יראה מדברי רב יוסף טוב עלם שאסור לשתות אחר ד' כוסות וכ"כ רי"ף בתר דאכלי כל מגדני ופירי אכלו בסוף כזית מצה דמינטרא ולא טעמין בתר הכי כלום בר מכסא דברכת מזונא וכסא דהלילא ומאן דצחי לית ליה רשותא למשתי חמרא אלא מיא וכ"כ כל הגאונים ותימא מנ"ל הא דהא לא קאמר אלא אין מפטירין לאחר הפסח אפיקומן היינו שלא לאכול אבל למשתי שרי ומנהג פשוט הוא שלא לשתות יין ופי' ה"ר יונה טעם למנהג לפי שחייב אדם לעסוק כל הלילה בהלכות פסח וביציאת מצרים ולספר בנסים ונפלאות שעשה הקב"ה לאבותינו עד שתחטפנו שינה ואם ישתה ישתכר והכי איתא בתוספתא חייב אדם לעסוק בהלכות פסח וביציאת מצרים כל הלילה וזהו ששנינו מעשה בר"א ורבי יהושע שהיו מספרים ביציאת מצרים כל הלילה וכו':

A fifth cup was not mentioned according to Rashbam's version, and should not be made. Therefore he explained that one recites the Great Hallel over the fourth cup. And so it appears from the words of Rabbeinu Hai who was asked: We found that Rav Saadia says that one who wishes to drink a fifth cup should recite the Great Hallel over it, omit Yehalelucha, and say it afterward. But now students have come and said that for each and every cup a blessing is required after it just as before it, and one says Yehalelucha after the Hallel, concluding "King praised in praises," then drinks the fifth cup and recites the Great Hallel over it, concluding with Nishmat Kol Chai through "Who chooses songs of praise." And he replied: Rav Saadia's words are correct, and your custom is good. But we do not observe a fifth cup at all. And those students who bless after Hallel and after the Great Hallel—Rav Saadia's practice and yours is preferable to theirs, for the Rabbis did not ordain two blessings. Thus far [his words]. The world has practiced making it optional. And so wrote Rav Yosef Tov Elem that if one desires to drink, he may make a fifth cup. And so wrote Rav Shar Shalom: The fifth cup is optional—if one wishes to drink, he drinks and recites the Great Hallel over it, and repeats Yehalelucha over it. And so did Rav Kohen Tzedek and Rabbeinu Moshe arrange it. And so wrote Rav Amram that one repeats Yehalelucha over it. It appears from their view that one who wishes to make it concludes with Yehalelucha after the Hallel, recites the Great Hallel and Nishmat over it, and concludes with Yehalelucha. Since there is a dispute among the authorities, it is good to minimize blessings. And one who wishes to make it should not conclude after the Hallel but recite the Great Hallel and Nishmat over it and conclude. And so wrote the Ritz Giat. My father, of blessed memory, wrote: It appears from the words of Rav Yosef Tov Elem that it is forbidden to drink after the four cups. And so wrote the Rif: After they have eaten all delicacies and fruits, they eat at the end an olive's bulk of matzah as a safeguard, and do not taste anything after that except the cup of the Grace after Meals and the cup of Hallel. And one who is thirsty is not permitted to drink wine, only water. And so wrote all the Geonim. This is puzzling—from where [do they derive this]? For [the Talmud] only says "One does not conclude after the Passover offering with afikoman," meaning not to eat, but drinking is permitted. And the widespread custom is not to drink wine. And Rabbeinu Yonah explained the reason for the custom: because a person is obligated to occupy himself all night with the laws of Passover and the Exodus from Egypt, and to tell of the miracles and wonders that the Holy One, blessed be He, performed for our ancestors, until sleep overtakes him. If he drinks, he will become intoxicated. And thus it is stated in the Tosefta: A person is obligated to occupy himself with the laws of Passover and the Exodus from Egypt all night. This is what we learned: There was an incident with Rabbi Eliezer and Rabbi Yehoshua who were recounting the Exodus from Egypt all night, etc.

Tur, Orach Chayim 481:1 · Sefaria Community Translation

ביום חמשים לספירת העומר הוא חג שבועות וסדר התפלה כמו בי"ט של פסח אלא שאומרים את יום חג שבועות הזה זמן מתן תורתינו ובמוסף מזכיר קרבנות המוספין וביום הבכורים וגו' עד ושני תמידין כהלכתן וגומרין ההלל ומוציאין ב' ספרים וקורין ביום הא' ה' בפרשת וישמע יתרו מבחדש השלישי עד סוף סדרא ומפטיר קורא בשני וביום הבכורים ומפטיר במרכבה דיחזקאל ומסיים בפסוק ותשאני רוח וביום השני קורין בפרשת כל הבכור עד סוף סדרא ומפטיר קורא כמו אתמול ומפטיר בחבקוק מן וה' בהיכל קדשו עד למנצח בנגינותי ונוהגין בכל המקומות לומר במוסף אחר חזרת התפלה אזהרות העשויות על מנין המצות וכל מקום ומקום לפי מנהגו:

The holiday of Shavuot is on the fiftieth day of the counting of the Omer. The order of prayer is like that on the holiday of Passover, except that we say, "this festival day of Shavuot, the time of the giving of our Torah." And in the additional service (musaf), we mention the additional sacrifices [of this holiday], "And on the Day of the First Fruits," until, "and two daily sacrifices according to their law." And we recite the complete Hallel and take out two [Torah] scrolls: On the first day, five people read in Parshat Yitro [beginning] from, "In the third month" (Exodus 19:1), until the end of the [parsha]. And the one who concludes reads [beginning from], "And on the Day of the First Fruits" (Numbers 28:26); and he concludes with the chariot of Ezekiel, ending [that reading] with the verse, "Then a spirit lifted me up" (Ezekiel 3:12). And on the second day, we read the section [that begins with], "Every firstborn" (Deuteronomy 15:19), to the end of the section; and the one who concludes reads the same as [that which was read] the previous day, but he concludes with Habakkuk, [beginning] from, "But the Lord in His holy Abode" (Habakkuk 2:20), until, "for the leader; with instrumental music" (Habakkuk 3:19). And we have the practice in all places to say the Azharot, which is based on the sum total of the [Torah's] commandments, during the additional service after the repetition of the [standing amidah] prayer. But every place does what is in accordance with its custom.

Tur, Orach Chayim 494:1 · Sefaria Community Translation

הלכות תשעה באב ושאר תעניות גרסינן בפרק בתרא דתענית ה' דברים אירעו את אבותינו בי"ז בתמוז וה' בט"ב בי"ז בתמוז נשתברו הלוחות ובוטל התמיד והובקעה העיר ושרף אפוסטמוס את התורה והעמיד צלם בהיכל בט' באב נגזר גזירה על אבותינו שלא יכנסו לארץ וחרב הבית בראשונה ובשנייה ונלכדה ביתר ונחרשה העיר שחרש טורנוסרופוס את ההיכל: ור"ע היה דורש כה אמר ה' צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיו לבית יהודה לששון ולשמחה צום הרביעי זה י"ז בתמוז שבו הובקעה העיר שנאמר בחדש הרביעי בט' לחדש ויחזק הרעב בעיר וכתיב ותבקע העיר ולמה נקרא רביעי שהוא בחדש הרביעי שמונין לחדשים מניסן צום החמישי זה ט"ב שבו נשרף בית אלהינו שנאמר בחדש החמישי בעשור לחדש וגומר ולמה נקרא שמו חמישי שהוא בחדש החמישי צום השביעי זה ג' בתשרי שבו נהרג גדליה בן אחיקם ולמה נכתב כאן ללמדך ששקולה מיתת צדיקים כשריפת בית אלהינו ולמה נקרא שביעי שהוא בחודש השביעי צום העשירי זה עשרה בטבת שבו סמך מלך בבל על ירושלים שנאמר ויהי דבר ה' אלי בשנה התשיעית בחדש העשירי בעשור לחדש לאמר בן אדם כתב לך וגומר ולמה נקרא שמו עשירי שהוא בחדש העשירי והיה ראוי להקדימו בסדר פורענות אלא שכתב בסדר החדשים אע"ג דכתיב בקרא צום הרביעי בט' לחדש הובקעה העיר האידנא מתענין בי"ז בו משום דמתחלה תקנו תענית בט' בו לפי שבט' בו הובקעה העיר בראשונה ובשנייה הובקעה בי"ז וכיון דבשנייה הובקעה בי"ז תקנו להתענות בי"ז בו לפי דחורבן בית שני חמיר לן ומ"מ צום הד' הוא להבקעת העיר ולצרות שהוכפלו בו:

It is written in the final chapter of Taanit‏ ‏‎(4:6), “Five events happened to our‎‏ ‏ancestors on the ‎seventeenth of Tammuz, and five on the ninth of Av. Onthe seventeenth …

Tur, Orach Chayim 549:1 · YU Torah miTzion Beit Midrash · excerpt; the full text is on Sefaria

פריך בגמרא קרי להו צום וקרי להו ששון ומשני רב פפא בזמן דאיכא שלום וליכא שמד כגון שב"ה קיים ששון בזמן דאיכא שמד וליכא שלום צום והאידנא דליכא שלום וליכא שמד רצו מתענין רצו אין מתענין ופירוש דליכא שלום שהבית חרב וליכא שמד במקום ידוע בישראל רצו רוב ישראל והסכימו עליהם שלא להתענות אין מתענין רצו רוב צבור מתענין והאידנא רצו ונהגו להתענות לפיכך אסור לפרוץ גדר וכ"ש בדורותינו הלכך הכל חייבין להתענות מדברי קבלה ומתקנת נביאים ומיהו כולם מותרים ברחיצה וסיכה ונעילת הסנדל ותשמיש המטה ואין צריך להפסיק בהן מבע"י חוץ מתשעה באב ואם חלו בשבת נדחין עד אחר שבת:

It is challenged in the Gemara (Rosh Hashanah 18b:1), "[The verse (Zechariah 8:19)] calls them [days of] fasting and it calls them [times of] gladness.” And Rav Pappa answers, "When there is peace and there is no persecution, as when the Temple is standing, [these days will be times of] gladness; when there is persecution and there is no peace, [they are days of] fasting; and today when there is no persecution but still no peace, if they wish, they fast, and if they wish, they do not fast." And the explanation is there is no peace, since the Temple is destroyed; but there is no persecution in any place known to the Jewish people. [Hence,] if most of the Jewish people wants and agreed about them not to fast, they do not fast. But if most of the community wants, they fast. And today, they have wanted [to do so] and have the practice to fast. Hence it is forbidden to 'breach the fence,' especially in our generations. Therefore all are obligated to fast on account of the words of the tradition and of the ordinance of the prophets. However all are permitted with regard to bathing, smearing, wearing shoes and sexual relations. And there is no need to stop [eating] on them while it is still [the previous] day, except for Tisha B'Av. And if they fall out on Shabbat, they are pushed of until after Shabbat.

Tur, Orach Chayim 550:1 · Sefaria Community Translation

סדר היום כתב אבי העזרי ליל ט"ב חולצין מנעליהם (עסי' תקנ"ב) והולכין לבה"כ ויושבין לארץ כאבילים ואין מדליקין נרות רק נר אחד לומר לאורו איכה וקינות ועומד ש"ץ ומתפלל ערבית ואומר קדיש שלם וקורא איכה ואומר קינות ואח"כ סדר קדושה ויתחיל ואתה קדוש ולא יאמר ובא לציון גואל שאין גאולה בלילה ולא ואני זאת בריתי שנראה כמקיים ברית על הקינות ועוד דלא שייך למימר ואני זאת בריתי שהכל בטילים בו אבל בבית האבל יש לאומרו שאם האבל בטל המנחמין אינן בטלין ואומר קדיש בלא תתקבל והולכין לבתיהן ואין נותנין שלום זה לזה אלא כאבלים ונזופין ואם חל ט"ב בשבת או במ"ש א"א צו"ץ מידי דהוה אר"ח שחל (להיות באחד) בשבת שאין אומרים צו"ץ בשבת דט"ב נמי אקרי מועד וא"א ויהי נועם ויש מהגאונים שכתבו כיון שא"א ויהי נועם גם סדר קדושה אין לומר ורב צמח גאון כתב א"א ויהי נועם אבל אומרים ובא לציון וכולה סדר קדושה אבל ואני זאת בריתי א"א ורבינו נסים כתב א"א ויהי נועם אבל מנהגינו לומר ערבית ושחרית ואני זאת בריתי ולמה לא נאמר והעם עוסקים באיוב וירמיה וקינות בשחרית מסדרין הברכות והזמירות כמו בשאר הימים ויש מקומות שנוהגין שלא לומר השירה ומתפללין י"ח ברכות ויחיד אומר עננו בשומע תפלה וש"ץ בין גואל לרופא כמו בשאר תענית ואומר נחם בבונה ירושלים ואינו כשאר תענית צבור לא לענין כ"ד ברכות ולא לענין תפלת נעילה וכתב רב עמרם מנהגינו להרבות סליחות בסלח לנו וא"א תחינות דאיקרי מועד ואם חל בב' ובה' אומר אל ארך אפים וא"א והוא רחום ובספרד א"א אא"א ומוציאים ס"ת וקורין ג' בפ' ואתחנן כי תוליד בנים ומפטיר הוא הג' ומפטיר בירמיה אסוף אסיפם וכתב אבי העזרי וגולל ס"ת במקומו שלא למעט בכבודו אבל במסכת סופרים כתב יש קורין ספר קינות בערב ויש שמאחרין עד הבוקר לאחר קריאת ס"ת שאחר קריאת ס"ת עומד ומתפלש באפר ובגדיו מפולשין וקורא בבכייה ויללה אם יודע לתרגמו מוטב ואם לאו נותנו למי שיודע לתרגם כדי שיבינו כל העם והנשים והתינוקות שהנשים חייבות כאנשים וכ"ש בנים זכרים והקורא בט"ב אומר ברוך דיין האמת ויש מניחין את תיק הספר על הקרקע ואומר נפלה עטרת ראשינו וקורעין ומספידין כאדם שמתו מוטל לפניו ויש שמשנין מקומותיהן ויש שיורדין מספסליהן וכולם מתפלשין באפר ואין אומרים שלום זה לזה כל הלילה וכל היום עד שישלימו כל העם קינותיהן ובשעת הקינות אסור לספר דבר ולצאת חוץ כדי שלא יפסיק לבו מן האבל וכל שכן שלא לשוח עם העו"ג ואם יש אבל בעיר הולך בלילה לב"ה וגם ביום עד שיגמרו הקינות ואם יש תינוק למול מלין אותו אחר שגומרין הקינות ויש ממתינין למולו עד אחר חצות ויש אומרים שאין לברך על הכוס אלא יברך בלא כוס ודעת התוספות שיברך על הכוס ויתן לתינוק לשתות ולא חיישינן דלמא אתי למסרך פי' יבא לשתות אף לאחר שיגדיל כיון שאינו דבר קבוע ומש"ה ט"ב שחל במ"ש לא אמרינן שיבדיל ויתן לתינוק משום דחיישינן דאתי למסרך דחשיב שפיר דבר קבוע כיון שלפי קביעות השנים בא לפעמים באחד בשבת לסוף ג' או ד' שנים פעם אחת ובעל ברית לובש בגדים אחרים אך לא לבנים ממש מעשה שחל ט"ב בשבת ונדחה עד למחרתו והיה רבינו יעבץ בעל ברית והתפלל מנחה בעוד היום גדול ורחץ ולא השלים תעניתו לפי שי"ט שלו היה וראיה מהא דתניא (עירובין מא.) א"ר אליעזר בר צדוק אני הייתי מבני סנאה בן בנימין וחל ט"ב בשבת ודחניהו עד לאחר שבת והתענינו בו ולא השלמנוהו מפני שי"ט שלנו היה ונוהגין שלא לשחוט ושלא להכין צרכי סעודה עד לאחר חצות. במנחה קורין ויחל כמו בשאר תעניות ומפטירין דרשו ורבי' האי כתב שמנהג להפטיר שובה ומתפללין י"ח ברכות ואומר נחם בבונה ירושלים ועננו בשומע תפלה וש"ץ אומרו בין גואל לרופא:

The order of the [9 Av] day: [Eliezer ben Yoel haLevi] wrote in the Avi haEzri: the night of 9 Av they take off their sandals and go to the synagogue and sit on the ground like mourners and light no more than one light, with which to read the Book of Lamentations and kinot. And the shaliaḥ tzibur stands and prays Aravit and says the full Kaddish and reads the Book of Lamentations and says kinot, and after that the Kedusha d’Sidra, and starts with “And You are holy." And "To Zion will come a redeemer" is not said, for there is no redemption that night, nor "And as for Me, this is My covenant," for it seems to be establishing a covenant over kinot, and there is no relation to say "And as for Me, this is My covenant" for all is exempted then. But in a mourner's house it is said, for if the mourner is exempted, the comforters are not. And he says Kaddish without "May they be accepted." And they go home, and do not greet one another except in the manner of mourners or chastened ones. And if 9 Av ends on Shabbat or the day after, they do not say "Your Justice is justice." Just as on a new moon that falls (being on the Sunday after) Shabbat, that they do not say "Your Justice is justice" on Shabbat that is 9 Av it is called a mo'ed. And they do not say Psalm 90:17 [and Psalm 91]. And some of the Gaonim wrote that they do not say Psalm 90:17 [and Psalm 91], and also not to say the Kedusha d'Sidra. And Rav Zemaḥ Gaon wrote they do not say Psalm 90:17 [and Psalm 91] but they say "And to Zion will come" and all of the Kedusha d'Sidra, except for "And as for Me, this is My covenant."And Rabbeinu Nissim wrote that they do not say Psalm 90:17 [and Psalm 91] but it is our custom to say in the evening and morning to say "And as for Me, this is My covenant." And why not say it? And the people studies Job and Jeremiah and the kinot in the morning and does the order of blessings and hymns according to other days and there are places where it is customary not to say the Song [of the Sea]. And those praying the eighteen blessings individually say "Answer us" within "Hear our Prayer," and the shaliaḥ tzibur between "Redeemer" and "Healer" as on other fast days, and says "Comfort" within "Builder of Jerusalem." And unlike other public fast days twenty-four blessings aren't said and a Closing of the Gates prayer is not said. And Rav Amram wrote it is our custom to increase seliḥot in "Forgive us." And teḥinot are not said, as it is called a mo'ed, and if it falls on Monday or Thursday one says "God, long-suffering" but does not say "And He is merciful" and in Spain they do not say "God, long-suffering." And they take out a Torah scroll and read three aliyot from the section of Va-etḥanan, "When you bear children." (Deuteronomy 4:25–40). And the maftir is the third. And the maftir reads from Jeremiah, "I will gather, gather them" (Jeremiah 8:13 - 9:23). And [Eliezer ben Yoel haLevi] wrote in the Avi haEzri that one rolls the Torah scroll in its place so as not to reduce its honor. But in Tractate Soferim 18:4 it is written: Some read the book of Lamentations in the evening, and some delay it until the morning to after the reading of the Torah scroll. After the reading of the Torah scroll, one stands and wallows in ash, and they puncture their clothes and read in weeping and wailing. If they know how to translate, all the better. And if not, give it to one who knows how to translate so that all the people and the women and children will understand, for women are required as are men, as are male children. And the one who reads on 9 Av says "Blessed is the True Judge." And some place the scroll case on the ground and say "Fallen is the crown of our head" (Lamentations 5:16) and tear their clothes and weep like a person whose dead lies before them. And some change their places, and some get down from their benches. And all wallow in ashes and do not greet one another all night and all day until all the people have finished their kinot. And at them time of kinot it is forbidden to talk or go outside, so as not to stop one's heart from grieving. And similarly, not to talk with idolaters. And if there is a mourner in the town, he goes at night to synagogue, and in the day, until they finish kinot. And if there is an infant to circumcise, they circumcise him after they finish kinot. And some delay the circumcision until after noon. And some say that we do not bless over a cup but bless without a cup. And according to the Tosafot we bless on a cup but give it to a child to drink. and we are not concerned that perhaps he may be drawn to drink from it even after he grows up, because it is not a permanent matter. And therefore, on 9 Av that falls on the day after Shabbat we don't say Havdalah and give it to a child, because we are concerned that he may be drawn to it, for it is considered a permanent matter, because, according to the structure of the years, it sometimes falls on Shabbat once every three or four years. A sandak changes into other clothes, but not really white ones. One time when 9 Av fell on Shabbat and was postponed to the next day, Rabbeinu Yaavets was a sandak, and he prayed Minḥa while the day was still going and washed and did not finish his fast since it was a festival for him. And evidence can be found from where it is taught (Eruvin 51a) "Said Rabbi Eliezer bar Tzadok: I am a descendant of Senaav ben Binyamin. One time, the Ninth of Av fell on Shabbat, and we postponed it until after Shabbat, and we fasted but did not complete it because that it was our Festival." And some have the custom not to slaughter or prepare necessities for the break-fast until after noon. At Minḥa they read "And Moses implored" (Exodus 32:11-14, Exodus 34:1-10) as on other fast days, and the haftarah is "Seek out" (Isaiah 55:6–56:8). And Rabbeinu Hai wrote that his custom was to read "Return" (Hosea 14:2-10) as the haftarah. And they pray the eighteen blessings and say "Comfort" within "Builder of Jerusalem" and "Answer us" within "Hear our Prayer," and the shaliaḥ tzibur between "Redeemer" and "Healer."

Tur, Orach Chayim 559:1 · Sefaria Community Translation

גרסינן בפ"ק דכריתות (ה:) אמר רבה מאן דבעי למידע אי מסיק שתא אי לא מייתי בהדין עשרה יומי שבין ר"ה ליה"כ שרגא בביתא דלא נשיב זיקא אי משיך נהורא ידע דמשיך שתא ומאן דבעי למידע אי מצלח עסקיה אי לא מרבי תרנגולא אי שמין שפיר ידע דמצלח אמר אביי השתא דאמרת סימנא מלתא היא יהא איניש רגיל למיכל בריש שתא אתרוגא קרי רוביא כרתי סלקי ותמרי רוביא פירש רש"י תלתן רוביא ירבו זכיותינו כרתי יכרתו כו' סלקי יסתלקו כו' תמרי יתמו כו' קרי מפני שממהר להיות גדל ומזה רבו המנהגים כ"מ ומקום לפי מנהגו כמו באשכנז שרגילין לאכול בתחלת הסעודה תפוח מתוק בדבש לומר תתחדש עלינו שנה מתוקה ובפרובינצ"א נוהגין להביא על השלחן כל מיני חידוש ואוכלין ראש כבש והריאה לומר נהיה לראש ולא לזנב והריאה לפי שהיא קלה והר"מ מרוטנבורג היה רגיל לאכול ראש איל זכר לאילו של יצחק:

In the first chapter of Keritot, we have the text (Keritot 5b): Rabbah said, "That person that wants to know whether he will take out the year or not, should bring a candle during the ten days between Rosh Hashanah and Yom Kippur into a room where the wind is not blowing. If its light (its flame) continues, he will know that he will continue the year. And a person that wants to conduct a business deal and wants to know if the deal will be a successful one or not, should feed a chicken. If it becomes nicely fat, he will know that it will be successful... Abbaye said,"Now that you have said that a sign is a [correct] matter, a man should accustom himself to eating citron, squash, beans (rubia), leeks (karti), beets (silkei) and dates (tamrei) on Rosh Hashanah." Rashi explains that rubia is clover. Rubia - our merits should increase (yirbu); karti - (the enemies) should be cut off (yikaretu), etc.; silkei - removed (yistalku), etc.; tamrei finished (yitamu), etc.; squash because it is quick to grow. And from this grew the [various] customs, every place according to its custom; as in Germany, where they are accustomed to eating sweet apple with honey at the beginning of the meal, to say, "Let this new year be sweet for us." And in Provence they are accustomed to bring all types of novelties [to the meal] and to eat a sheep's head and lung, to say, "Let us be at the head and not at the tail;" and the lung because it is light. And our teacher, Rabbi Meir of Rothenberg was accustomed to eat the head of a ram to commemorate the ram of Yitzchak.

Tur, Orach Chayim 583:1 · Sefaria Community Translation

ואח"כ מחזיר ש"צ התפלה כדי לתקוע על סדר הברכות דתנן מי שבירך ואח"כ נתמנה לו שופר תוקע ומריע ותוקע פירוש שהתפלל תשעה ברכות ולא היה לו שופר ואחר כך נזדמן לו שופר ודייקינן טעמא שלא היה לו שופר אבל אם יש לו שופר תוקע על סדר הברכות ומוקמי ליה דוקא בצבור אבל יחיד אפילו אם יש לו שופר אינו מפסיק בברכות לתקוע הלכך מחזיר ש"צ התפלה ותוקעין למלכיות תשר"ת פ"א ולזכרונות תש"ת ולשופרות תר"ת ומן הראוי שיתקעו למלכיות תשר"ת תש"ת תר"ת פ"א וכן לזכרונות וכן לשופרות והכי איתא בערוך שכתב והני דמחמירין תוקעין ל' כדיתבין ול' בלחש ול' על הסדר כנגד ק' פעיות דפעי אימיה דסיסרא ואילין י' אינון כשגומרין כל התפלה דכל תקיעתא דיחידאי מיבעי להיות י' תשר"ת תש"ת תר"ת ואינון ק' ור"ת הנהיג לתקוע תשר"ת למלכיות וכן לזכרונות ולשופרות ועוד מנהגים אחרים והעיקר כמ"ש וכ"כ רב אלפס בדין הוא שיהיו תוקעין על סדר ברכות כדרך שתוקעין כשהן יושבין אלא כיון שאין הברכות מעכבות התקיעות הרי יצאו י"ח באותן שתקעו כשהן יושבין ודי להם לתקוע תשר"ת תש"ת תר"ת על סדר ברכות פ"א שלא להטריח הצבור וכן המנהג בכל העולם ובב' ישיבות ואם שח בין התקיעות שמיושב או אחר שגמר שמיושב קודם לאותן שמעומד שהם על סדר הברכות א"צ לחזור ולברך ומיהו יש לגעור במי שמשיח ל"ש תוקע ול"ש צבור שאינו מברך לתקוע אלא לשמוע קול שופר ובשביל כל הצבור הוא מברך:

And afterwards the prayer leader stops the prayer in order to blow according to the order of the blessings (of the additional prayer). For it is learned (Mishnah Rosh Hashanah 4:9), "One who recited the blessings, and a shofar became available to him afterward, he blows a tekiah, a teruah, and a tekiah." The explanation is that he prayed the nine blessings [of the additional prayer] but he did not have a shofar, and afterwards he chanced upon a shofar. And we make a precise inference: The reason is that he did not have a shofar. However if he has a shofar, he blows according to the order of the blessings. And this is determined to be only in public. But an individual - even if he has a shofar - does not interrupt the blessings in order to blow. Hence the prayer leader stops the prayer and we blow tekiah, shevarim-teruah, tekiah once during [the blessing of] Kingship (Malkhiot); tekiah, shevarim, tekiah during the blessing of memory (zikhronot); and tekiah, teruah, tekiah during the blessing of shofar (shofarot). But it would have been fitting to blow tekiah, shevarim-teruah, tekiah; tekiah, shevarim, tekiah; tekiah, teruah, tekiah once for Kingship, and likewise for memory and likewise for shofar. And so is it found in the Arukh, who wrote, "And those who are stringent blow thirty [calls] (a full set, as just enumerated) when they are sitting, thirty during the silent prayer and thirty according to the order [of the blessings], corresponding to the hundred yelps of Sisera's mother. And those [extra] ten (needed to bring it to one hundred) are when they finish all of the prayers - a single blowing of ten, tekiah, shevarim-teruah, tekiah; tekiah, shevarim, tekiah; tekiah, teruah, tekiah. So there are one hundred." But Rabbenu Tam instituted the blowing of tekiah, shevarim-teruah, tekiah for Kingship, and likewise for memory and likewise for shofar. And there are still other customs, but the main [practice] is as I have written. And likewise did Rav Alfas (Rif) write, "It would be correct that they blow according to the order of the blessings in the same way that they blow when they are sitting. However since [those] blessings do not impinge upon the blasts, they have [already] fulfilled their obligation with those that they blew when they were sitting. So it is sufficient for them to blow tekiah, shevarim-teruah, tekiah; tekiah, shevarim, tekiah; tekiah, teruah, tekiah once, in order not to inconvenience the congregation. And this is the custom in all of the world and in the two yeshivot." If one speaks between the blasts when sitting, or after he finished those of sitting but before those of standing - which are according to the order of the blessings - he does not have to go back and [repeat] the blessing [over the commandment of the shofar]. However we should rebuke one who speaks - whether it is the one blowing, or whether it is [a member of] the congregation, who does not recite the blessing, "to blow," but rather, "to hear the sound of the shofar," and who recites the blessing for the whole congregation.

Tur, Orach Chayim 592:1 · Sefaria Community Translation

הלכות יום הכפורים תני רב חייא בר רב מדיפתי ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחדש וכי בתשעה מתענין והלא בי' מתענין ללמדך שכל האוכל ושותה בט' מעלה עליו הכתוב כאילו התענה ט' וי' וה"ק קרא הכינו עצמכם בתשיעי לעינוי של מחר ומדאפקיה רחמנא לאכילה בלשון עינוי א"כ חשיב כמו עינוי כאילו התענה ט' וי' פירוש כאילו נצטוה להתענות בשניהם והוא מאהבת הקב"ה את ישראל שלא צוה להתענות אלא יום אחד בשנה ולטובתם לכפר עונותיהם וציום שיאכלו וישתו תחלה כדי שיוכלו להתענות ושלא להזיק להם העינוי משל למלך שהיה לו בן יחיד וגזר עליו להתענות יום אחד וצוה להאכילו ולהשקותו קודם כדי שיוכל לסבול וכן נוהגין להרבות בו בסעודה ומביא במדרש מעשה בשוטר העיר שאמר לעבדו קנה לי דגים ולא מצא אלא דג אחד ונתן בו זהוב והיה שם יהודי חייט והוסיף עליו עד שהעלוהו לחמשה ונשאר לחייט בא העבד אל אדוניו וספר לו כל המאורע שלח השוטר אחר החייט ואמר לו מה מלאכתך אמר לו חייט אמר לו ולמה קנית דג שוה זהוב בה' זהובים ולא עוד אלא שלקחתו מיד עבדי ששלחתיו לקנותו לי השיב לו והיאך לא אקננו אפילו בי' כדי לאוכלו ביום כזה שצונו הקב"ה לאכול ולשתות ושאנו בטוחים שהקב"ה יכפר לנו עונותינו אמר לו א"כ יפה עשית ופטרו והלך לשלום:

The Midrash (Bereshit Rabbah 11) recounts: R. Tanchuma taught: It once happened in Rome on Erev Yom Kippur that a Jewish tailor went to the market to buy fish. There was only one fish available, but there were two buyers: the tailor and the servant of the Roman governor. Each offered a progressively larger sum until the price reached twelve dinar, which the tailor paid. During the governor's meal, he asked his servant: "Why did you not bring ash?" The servant replied: "I shall not hide the truth from my master. I went to buy fish, but there was only one available. A Jew and I haggled over it- each of us offering more than the other- until the price reached twelve dinar. Would you have wanted me to spend twelve dinar on a fish?" The governor asked: "Who is this Jew?" He sent for him and he was brought before him. He asked him: "Why did you, a Jewish tailor, see fit to eat a fish that cost twelve dinar?" The tailor replied: "Sir! We have but one day during which all the sins that we commit throughout the year are atoned for. Shall we not honor that day when it comes?" The governor replied: "Since you have explained your behavior, you may go." And how did G‑d repay the tailor? When he opened the fish, G‑d summoned a precious jewel [into the fish] and this provided him with sustenance for all his days.

Tur, Orach Chayim 604:1 · Sefaria Community Translation

חולה שצריך לאכול אם יש שם רופא בקי שאומר אם לא יתנו לו אפשר שיכבד עליו החולי ויסתכן מאכילין אותו על פיו ואין צריך שיאמר שמא ימות ואם אין שם רופא מאכילין אותו על פיו שמאחר שהודיעוהו שהוא י"ה והוא שואל לאכול אין צריך לדקדק עליו יותר ואם הוא אומר שצריך ואפי' מאה רופאים אומרים שאינו צריך יתנו לו ואם רופא אחד אומר שצריך אפי' הוא אומר שאינו צריך יתנו לו ואם הוא ורופא אחד עמו אומרים שאינו צריך ורופא אחד אומר שצריך או שהוא אינו אומר כלום ורופא אחד אומר שצריך ושנים אומרים אינו צריך לא יתנו לו עד שיהו שנים כנגד שנים אם הוא ואחד עמו אומרים צריך או שנים אומרים צריך אפי' ק' אומרים שאינו צריך ואפי' הוא אומר עמהם שאינו צריך נותנין לו שאין הולכין בסכנות נפשות אחר רוב דיעות אלא כיון ששנים אומרים צריך יתנו לו ואם חולה אומר איני צריך והרופא מסופק יתנו לו אבל אם הרופא אומר אינו צריך והחולה מסופק לא יתנו לו איכא מאן דאמר מדקתני מאכילין אותו על פי בקיאין ש"מ יחיד מומחה ומוחזק בבקיאות ורופאים שאינן חכמים ומומחין כל כך הולכין אחר הבקיאות ואינו נראה להרמב"ן אלא כיון שכולם רופאים ויודעים במלאכה אין דבריו של אחד במקום שנים ומ"מ במופלג מהם בחכמה חוששין לדבריו אם אומר שצריך אפילו במקום שנים ומדברי הרמב"ם ז"ל יראה שהולך אחר רוב דיעות ואחר בקיאות הרופאים שכתב מקצתן אומרים צריך ומקצתן אומרים אינו צריך והוא שותק הולכין אחר הרוב או אחר הבקיאים ולא נהירא אלא כדפירשתי לא שנא עוברה שהריחה או חולה שמאכילין אותו אם יספיק להם שיתנו לו מעט מעט פחות מכשיעו' בהפסק כדי שלא יצטרף ככותבת בכדי אכילת פרס נותנין להם מעט מעט כדי להקל האיסור מעליהן אבל אם רואין שצריכין לכשיעור ביחד יתנו להן מיד: מי שאחזו בולמוס והוא חולי שבא מחמת רעבון וסימנו שעיניו כהות ואינו יכול לראות מאכילין אותו עד שיאורו עיניו ואפילו דבר איסור מאכילין אותו אם אין כאן של היתר ואם יש כאן שני מיני איסורין אחד חמור מחבירו מאכילין אותו הקל תחלה: חולה שאכל בי"ה ונתיישב דעתו בענין שיכול לברך היה אומר אדוני אבי הרא"ש ז"ל שצריך להזכיר של י"ה בברכת המזון שאומר יעלה ויבא בבונה ירושלים:

An ill person who needs to eat - if there is an expert doctor present who says that if it is not provided to him, it is possible that the illness would become more severe and endanger him - he is fed on his authority, and there is no need for him to say 'or else he will die.' And if there is no doctor there, he is fed on his own authority, given that they informed him that is it Yom Kippur and he is asking to eat, there is no need to particularly inquire further about him.

Tur, Orach Chayim 618:1 · Sefaria Community Translation

ערבית נכנסין לבית הכנסת ונוהגין באשכנז שקודם שיתפלל מתירין לכל העבריינין כדי להתפלל עמהן ואפי' אם לא יבקשו שיתירו להם דא"ר שמעון חסידא (כריתות ו:) כל תענית צבור שאין בו מפושעי ישראל אינו תענית שהרי חלבנה ריחה רע ומנאה הכתוב עם סמני הקטרת ואומרין בזה הלשון בישיבה של מעלה ובישיבה של מטה על דעת המקום ועל דעת הקהל אנו מתירין להתפלל עם העבריינין ומוציא ס"ת השליח ציבור ואוחזה בחיקו ואומר כל נדרי ואסרי וכו' די נדרנא ודי אשתבענא ודאחרימנא מי"ה שעבר עד י"ה הזה שמכוונין להתיר הנדרים והחרמות והשבועות אולי עברו עליהן וכדי לינצל מן העונש והוקשה לר"ת מה מועיל להתיר על מה שעברו כבר והנהיג לומר מי"ה זה עד י"ה הבא עלינו וגם הנהיג לומר די נדירנא ודמישתבענא כי אמר שפשט זה המנהג ממה דתנן בנדרים הרוצה שלא יתקיימו נדריו של כל השנה יעמוד בר"ה ויאמר כל נדרים שאני עתיד לידור בזו השנה יהיו בטילים והוא שלא יזכור לתנאו בשעת הנדר שאם הוא זוכר לתנאו ואפ"ה הוא נודר הרי מבטל התנאי והנדר קיים אבל כשאינו זוכר לתנאו אז מועיל התנאי ולכך צ"ל כולהון איחרטנא בהון כלומר אם אשכח ואדור מעתה אני מתחרט עליהם ומתנה שיהו בטלים ומיהו ביטול אינו מועיל אלא לנדרי עצמו ושבועה שישבע מעצמו אבל נדר שחבירו מדירו ושבועה שחבירו או ב"ד משביעין אותו אין מועיל להם ביטול וכתב א"א הרא"ש ז"ל ומיהו נראה כמנהג הקדמונים דבלשון כל נדרי מוכח שנתקן על הנדרים שעברו עליהם בשנה שעברה ומתירין אותם כדי להנצל מהעונש ולכך אומרים אותו ג"פ ואומר ונסלח לכל עדת בני ישראל כי צריכין כפרה לאותן שעברו ובסיגנון זה כתב רב סעדיה וז"ל יש שעושין כן עומד ש"צ בליל צום כפור ואומר כל נדרי וחרמי ואסרי ושבועי וקונמי שנדרנו ושהחרמנו ושאסרנו ושנשבענו ושקיימנו על נפשותינו מי"ה שעבר עד י"ה זה שבא עלינו כלומר חזרנו בנו לפני אבינו שבשמים ואי נדרנו אין כאן נדר ואם אסרנו אין כאן איסר אם חרם החרמנו אין כאן חרם אם שבועה נשבענו אין כאן שבועה בטל הנדר מעיקרו בטל האיסר מעיקרו בטלה השבועה מעיקרה בטל הקיום מעיקרו אין כאן לא נדר ולא שבועה ולא איסר ולא חרם ולא קיום יש בכאן מחילה וסליחה וכפרה כמו שכתוב בתורתך ונסלח לכל עדת בני ישראל ולגר הגר בתוכם כי לכל העם בשגגה וכתב עוד דכי תיקון רבנן לומר כל נדרי לעדה ששגגה ואסרה איסר על נפשה בב"ה כגון נדרי שגגות ואונסין בשגגת צבור כדכתיב ונסלח לכל עדת בני ישראל אבל מי שנשבע כל השנה להתיר שבועה ולבטלה לא ונוהגין לאומרו קודם ברכו משום דאמרי' (שבת קנז.) אין נשאלין לנדרים בשבת אלא לצורך השבת אבל רב נטרונאי כתב אין נוהגין לא בב' ישיבות ולא בשום מקום להתיר נדרים לא בר"ה ולא בי"ה אלא שמענו שבשאר ארצות אומרים כל נדרי אבל אנו לא ראינו ולא שמענו מאבותינו דמה מועיל התרה למי שמתנה אחר נדרו שיהא בטל הלכך אין אנו סוברין ולא נוהגין לעשות כן וכ"כ רב האי אין מתירין נדרים לא בר"ה ולא בי"ה ולא שמענו מרבותינו שהיו עושין כן כל עיקר אף אתם החמירו כמותינו ואל תשנו ממנהג הישיבות וכבר פשט המנהג בכל המקומות לאומרו ואחר שאמר כל נדרי מברך שהחיינו דקי"ל שאומרין זמן בר"ה וי"ה וזמן אומרו אפי' בשוק אלא שתקנו לאומרו על הכוס והכא אי אפשר לאומרו על הכוס דאי אמר זמן קבליה לי"ה עלויה ואיתסר למשתי ולא יהבינן ליה לתינוק דלמא אתי למיסרך פי' יבא לשתות אף לאחר שיגדיל וכתב רב עמרם מנהג שלנו אחר שאוכלין ושותין חוזרין לב"ה להתפלל תפלת ערבית וכיון שעמד ש"צ לפרוס על שמע מברך שהחיינו ואח"כ מתחיל והוא רחום וכל כך למה שמא יש א' מישראל שלא בירך אבל אם יחיד רוצה לברך לעצמו הרשות בידו שזמן אומרו ואפי' בשוק וכ"כ רב פלטוי ורב סעדיה כתב שצריך לברך שהחיינו אחר תפלת ערבית בין ביחיד בין בצבור ואמר רב האי נוהגין אנו כרב סעדיה והמנהג עתה כרב עמרם וקורין שמע בברכותיה ונוהגין באשכנז לומר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד בקול רם וסמך לדבר במדרש ואלה הדברים רבה בפרשת ואתחנן כשעלה משה לרקיע שמע מלאכי השרת שהיו מקלסין להקב"ה ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד והורידו לישראל למה הדבר דומה לאדם שגנב הורמין פי' חפץ נאה מתוך פלטרין של מלך ונתנו לאשתו ואמר לה אל תתקשטי בו אלא בצנעה בתוך ביתך לכן כל השנה אומרים אותו בלחש ובי"ה אומרים אותו בפרהסיא לפי שאנו כמלאכים וחותמין ופרוס עלינו וכו' ומתפללין הצבור ז' ברכות ואומרים זכרנו באבות ומי כמוך בגבורות ובכן באתה קדוש וחותמין המלך הקדוש אתה בחרתנו יעלה ויבא מחול לעונותינו קדשנו במצותיך וחותמין מלך מוחל וסולח לעונותינו ולעונות עמו ישראל ומעביר אשמותינו בכל שנה ושנה מלך על כל הארץ מקדש ישראל וי"ה ואם חל בשבת אומר ותתן לנו ה' אלהינו את יום המנוח הזה ואת י"ה הזה וחותם מקדש השבת וישראל וי"ה וכתב הרי"ץ גיאת שאומר יעלה ויבא מלוך מחול ור"ע לא כתב לא מלוך ולא יעלה ויבא אלא מחול לעונותינו ובאשכנז נוהגין לומר יעלה ויבא ומחול ולא מלוך ובספרד נוהגין לומר גם מלוך ואומר עבודה והודאה וברכת השלום וידוי כמו שכתבתי במנחה ואין חזרת תפלה לש"ץ בערבית אלא מתחיל בסליחות ותחנונים כל מקום ומקום לפי מנהגו ואומר הוידוי כמו שאמר באשמורת ואם חל בשבת אומר ויכולו וברכת מגן אבות בדברו כמו בשאר שבתות וחותם מקדש השבת ואינו מזכיר של י"ה ואח"כ סליחות ותחנונים ואיתא בפרקי רבי אליעזר שצריך להעמיד אחד לימין ש"צ ואחד לשמאלו כדכתיב ואהרן וחור תמכו בידיו מזה אחד ומזה אחד ומזה נהגו להעמיד סגן אצל ש"צ ביום הכפורים ועוד נהגו אנשי מעשה באשכנז שעומדים על רגליהן כל הלילה וכל היום ע"פ המדרש שכתבתי ואין להם קפצים כמלאכי השרת ועוד נהגו ללון בב"ה ואומרים שירות ותשבחות כל הלילה ונ"ל שלקחו מהא דתנן מיקירי ירושלים לא היו ישנים כל הלילה ומנהג אבותינו תורה היא:

In the evening, they enter the synagogue and it is the custom in Ashkenaz that before they pray, the permit all of the sinners in order to pray with them, and even if they do not ask to be permitted.

Tur, Orach Chayim 619:1 · Sefaria Community Translation

הלכות סוכה בסוכות תשבו שבעת ימים וגו' למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם וגו' תלה הכתוב מצות סוכה ביציאת מצרים וכן הרבה מצות לפי שהוא דבר שראינו בעינינו ובאזנינו שמענו ואין אדם יכול להכחישנו והיא המורה על אמיתת מציאות הבורא יתעלה שהוא ברא הכל לרצונו והוא אשר לו הכח והממשלה והיכולת בעליונים ובתחתונים לעשות בהן כרצונו ואין מי שיאמר לו מה תעשה כאשר עשה עמנו בהוציאו אותנו מארץ מצרים באותות ובמופתים והסוכות שאומר הכתוב שהושיבנו בהם הם ענני כבודו שהקיפן בהם לבל יכה בהם שרב ושמש ודוגמא לזה צונו לעשות סוכות כדי שנזכור נפלאותיו ונוראותיו ואע"פ שיצאנו ממצרים בחדש ניסן לא צונו לעשות סוכה באותו הזמן לפי שהוא ימות הקיץ ודרך כל אדם לעשות סוכה לצל ולא היתה ניכרת עשייתנו בהם שהם במצות הבורא יתברך ולכן צוה אותנו שנעשה בחדש השביעי שהוא זמן הגשמים ודרך כל אדם לצאת מסוכתו ולישב בביתו ואנחנו יוצאין מן הבית לישב בסוכה בזה יראה לכל שמצות המלך היא עלינו לעשותה וסוכה זו צריך שתהיה במקום הראוי לעשותה וממין הראוי ושיהיו דפנותיה כראוי בשיעורם ובמנינם ושיהיה סככה כראוי ושלא תהא גבוה יותר משיעורה ולא נמוכה פחות משיעורה ולא קטנה משיעורה:

“For a seven day period you shall live in booths...in order that your [ensuing] generations should know that I had the children of Israel live in booths when I took them out of the land of Egypt. I am the Lord, your God.” The verse links the commandment of building a Sukkah with the exodus from Egypt. Likewise, many other commandments are linked to the exodus since it was an event which we saw with our eyes and heard with our ears and no man can deny. The Exodus instructs us regarding the truth of the reality of the Creator, may He be uplifted: that He created everything according to His will, and He has the power and the rule and the ability, in the upper spheres and the lower spheres, to do His will. There is no being which can impose his will on Him, as He demonstrated with us when He took us out from the Land of Egypt with signs and wonders. And the Sukkot, of which verse states He caused us to dwell in, were the Clouds of Glory which surrounded them lest they be struck by heat or the sun. And as a demonstration of these occurrences, He commanded us to make Sukkot in order that we remember His wonders and awesome deeds. Now even though we left Egypt in the month of Nissan, He did not command us to make a Sukkah in that time of year since it is in the summer, and it is common for people to make huts for shade. Thus, it would not be apparent that we made the Sukkah in fulfillment of the mitzvah of our Creator, may He be blessed. Therefore, He commanded us to make Sukkot in the seventh month (Tishrei) which is in the rainy season and when it is customary for people to leave their summer huts and return inside their homes. However, we leave our homes and dwell in our Sukkot. Through this action, we show that our dwelling in the Sukkah is in fulfillment of our King’s command…

Tur, Orach Chayim 625:1 · Sefaria Community Translation

הכל חייבין בקריאת מגילה כהנים לוים וישראלים עבדים חלל ממזר נתין טומטום ואנדרוגינוס ומחנכין נמי הקטן בה ונשים נמי חייבות בקריאתה ופירש"י שמוציאות לאנשים ידי חובתן ובה"ג כ' אע"ג שחייבות במקרא מגילה אינן מוציאות לאנשים וב"ה ז"ל כ' מסתברא כי היכי דנשים מזמנות לעצמן ואינן מצטרפות לברכת הזימון ה"נ אינן מצטרפות לי' לכתחלה ואנדרוגינוס מוציא מינו ולא שאינו מינו וטומטום ומי שחציו עבד וחציו בן חורין אפי' מינו אינו מוציא: חש"ו אפי' הגיע לחינוך אינן מוציאין אחרים ידי חובתם ור"י מכשיר בקטן כיון שהגיע לחינוך וב"ה ז"ל פסק כוותיה וא"א ז"ל הביא המשנה כצורתה וא"כ דעתו לפסוק כת"ק וכ"כ בה"ג ירוש' ריב"ל הוה מכניש בני ביתיה וקרי קמיהון מכאן נוהגין במקצת מקומות להביא קטנים וקטנות לשמוע מקרא מגילה:

All are required in the Reading of the Megillah: Cohens, Levites, Israelites, slaves, an invalidated Cohen, a mamzer, a natin, a tumtum, an androgynous person; children are also educated in this commandment, and women are also required to fulfill [the Megillah's] reading. Rashi interprets that women can fulfill men's obligation to read the Megillah, but the author of the [halachic work] Halachot Gadolot says that even though this may be the case, they do not fulfill men's obligation. The Ba'al HaItur wrote that it makes sense, because just like women say Grace After Meals to themselves and don't make a zimun, so too here they do not join the communal reading from the outset. An androgynous person fulfills the obligation of both those like him and others; a tumtum, and a one who is half free and half slave, he does not fulfill the obligation even of others like him. A deaf person, someone with mental handicaps, and a child, even one who has reached the age of education, do not fulfill the obligation of others. Rabbi Yehuda allows a child, because he has reached the age of education. The Ba'al HaItur held like [Rabbi Yehuda]. My father brought the Mishnah in its form, and established the law like the first opinion [that a child cannot fulfill the obligation of others], and the author of Halachot Gadolot held similarly. In the Jerusalem Talmud it says that Rabbi Yehoshua ben Levi gathered all the members of his household and read in front of them. From here we learn that in some places, it is the custom to bring little children to listen to the Megillah.

Tur, Orach Chayim 689:1 · Sefaria Community Translation