Aruch HaShulchan

כתיב (משלי טו כד): "אורח חיים למעלה למשכיל, למען סור משאול מטה". וביאורו נראה: כי המלאכים נבראו בשני כמבואר במדרש, וכן מבואר במזמור "ברכי נפשי": "המקרה במים עליותיו… עושה מלאכיו רוחות". והבדלת המים היתה בשני, והבהמות נבראו בחמישי. והמלאכים עובדים את בוראם ואין להם יצר הרע, והבהמות יש להם יצר הרע ואין להם דעת. וממילא דלהמלאכים אינו מגיע שכר בעד עבודתם, אחרי שאין להם יצר הרע, ולבהמות לא שייך עונש אחרי שאין להם דעת.

Arukh HaShulchan, Orach Chaim 1:1 · Sefaria Community Translation

כבר נתבאר דאפילו בחדרי חדרים צריך האדם לנהוג בצניעות, כי הקדוש ברוך הוא מלא כל הארץ כבודו. לפיכך אם הוא ישן ערום – לא יקום ערום ממיטתו אלא ילבש חלוקו בעודו שוכב. ולא ילבש חלוקו אף מיושב, כי יתגלה חצי גופו ערום. אלא יקח חלוקו, ויכניס בו ראשו וזרועותיו בעודנו שוכב, ונמצא כשיקום יהא מכוסה. וכן כשהולך לישן ופושט חלוקו – לא יפשטנו לא עומד ולא יושב, אלא כששוכב ומכוסה במכסה על גופו. ויניח החלוק אצלו למען בקומו לא יצטרך לישב ערום. וזהו ממידת הצניעות. ואל יאמר: "מי רואני?" – כי מלא כל הארץ כבודו יתברך. (וברגליו אין קפידא, וכן במרחץ.)

Arukh HaShulchan, Orach Chaim 2:1 · Sefaria Community Translation

כתיב: "כי מלאכיו יצוה לך, לשמרך בכל דרכיך". ובשבת (קיט ב) אמרינן: שני מלאכי השרת המלוין לו לאדם, עיין שם. ובחגיגה (טז א) איתא: שני מלאכים המלוין לו לאדם מעידין בו, עיין שם. ולכן צוו חכמינו ז"ל בברכות (ס ב), כשצריך ליכנס לבית הכסא יאמר לפני כניסתו: "התכבדו מכובדים קדושים, משרתי עליון, שמרוני שמרוני! עזרוני עזרוני! […] המתינו לי עד שאכנס ואצא, שכן דרכם של בני אדם". וביאורו: שמבקש את המלאכים שכאשר הם קדושים ולא יכנסו לשם, ולכן ימתינו עליו עד צאתו משם. ומבקשם שישמרו אותו מן המזיקין, דזהו כוונת הכתוב: "כי מלאכיו יצוה לך, לשמרך בכל דרכיך". כלומר: באיזה דרך שאתה מוכרח לילך, גם במקום שאי אפשר להם ליכנס. והשמירה היא מן המזיקין, כמו שכתוב מקודם: "לא תירא מפחד לילה… מקטב ישוד צהרים…". ואומר "עזרוני עזרוני" לענין הנקיות, שמפני שבהוצאת הפסולת תלוי עיקר הבריאות – לכן אומר כן. ומסיים "שכן דרכן של בני אדם", כלומר: מה לעשות אחרי שהאדם מוכרח לזה.

It is written, "His angels will be commanded to you, to watch over you on all of your travels". On Shabbos (Meseches (Tractate) Shabbos) 119b we say,"two angles escort a person". In Chagigah 16a, it comes to say, " the two angels that escort this person testify on his behalf". Therefore, the Sages commanded (Brachos 60b) that when one needs to enter the bathhouse, he should say before he enters "be honored, respected and holy ones, the rulers of above! Watch over me! Watch over me! Help me! Help me! Wait for me until I enter and come out, since this is the way of man!". Its explanation: This person is mentioning that the angels are too holy to enter into the bathhouse and therefore, they should wait for him to exit from there. He is asking them to protect him from demons. This is the true meaning of that which is written, "His angels will be commanded to you, to watch over you on all of your travels". Meaning, wherever one is forced to go, even into a place where the angles cannot enter. The mentioned safeguarding is from demons as was written in prior times, "You shall not fear the fright of night...destruction that ravages at noon" (Tehillim 91). This that one says, "Help me!" is in regard to cleanliness since at the exit of the uncleanliness (excrement) is something that dependent upon all beings; therefore, one says,"this is the way of man!", meaning, "what shall be done if someone is forced to do this?".

Arukh HaShulchan, Orach Chaim 3:1 · Sefaria Community Translation

ובכל הברכות והתפילות אנו מדברים אליו יתברך בלשון נוכח: "ברוך אתה". ובמזמורים והודאות יש כמה שאומרים "אתה הוא" – נוכח ונסתר. והענין מובן: כי עצמותו יתברך נעלם מכל נעלם, וגם השרפים והאופנים אינם יודעים, ורק על ידי מעשיו ניכר לנו ולהם. וזהו שאומרים: "ברוך כבוד ה' ממקומו", כלומר: שכבודו יתברך משיגים, והם פעולותיו בכל מקום שהם, ולא עצמותו. וזהו שאומרים "אתה הוא", כלומר: "אתה" – מצד פעולותיך, "הוא" – מעצמותו. ולכן בתפילות שאנו מבקשים ממנו יתברך שיעשה כך וכך, הלא מדברים מצד פעולותיו, ולכן אומרים "אתה". וכן בכל מיני ברכות, כמו ברכת הנהנין שאנו מברכין על שברא פירא זו או לחם זה – הלא מדברים בפעולותיו. וכן ברכת המצות אנו מדברים בפעלותיו, שצוה לנו כך וכך. וכן כל מיני ברכות כמו ברכת הראיה בימים ונהרות, או רעמים וברקים, וכיוצא בהם – אנו מברכים אותו יתברך על פעולותיו. ולכן אומרים "אתה" לנוכח.

And in all blessings we speak to Him may He be Blessed, in the second person- Blessed are You. And in expressions of thanks and praises there occurs the frequent term "You-He" including both second and third persons (Heb.- these are called "present"- 2nd person, and "hidden"- 3rd person.) And the concept is can be understood thusly: G-d's essential being is hidden beyond all that is hidden, and even the different kinds of angels do not know it. It is only through His actions that He is known to us and to the angels ... this is why we say "You-He," meaning, You on the side of Your actions, He, on the side of His Essence. Therefore in our prayers, when we are asking that God should do x and y, we are speaking on the level of actions, hence we say "You." And so too with all kinds of blessings... this is why we say "You" in the form of presence (2nd person).

Arukh HaShulchan, Orach Chaim 5:2 · Sefaria Community Translation

ברכת "אשר יצר" משונית מכל הברכות. דכל הברכות הם קצרות ומפורשות על הענין שעושים. כמו בברכת הנהנין, כשאוכל לחם אומר: "המוציא לחם…", וכן כולם. וברכות השחר גם כן כן. וברכה זו ארוכה, ועיקר הענין שעליה מברכין לא הוזכרה כלל. ונראה לעניות דעתי דהאמת כן הוא, דחכמים לא מצאו מקום בברכה זו להזכיר יציאת הנקבים. חדא: מפני שאינו ענין כבוד. ועוד: דאם נדמה זה לברכת הנהנין אי אפשר, דאף שיש הנאה לאדם בצאת המותרות ממנו, מכל מקום בכל ברכת הנהנין הברכה קודם המעשה. ועוד: דכל ברכת הנהנין ביד האדם ליהנות או שלא ליהנות, ומעשה זו הוי בהכרח. ואם נדמה ברכה זו לברכת השחר שהוא על מנהגו של עולם, הלא די פעם אחת ביום. ולפיכך תקנוה חכמינו ז"ל על יצירתו של האדם, שמתוכה מבואר ענין הנקיות בהסתר פנים שלא תהא מגונה. וזהו טעם הטור והשולחן ערוך שפירשו כוונת ברכה זו, מה שאין דרכם בכך, שהרי לא פרשנים הם. אלא משום דנוגע זה להענין. (וכיוצא בזה כתבו הרא"ש והר"ן ריש כתובות על ברכת אירוסין. ונראה לי עוד שזהו טעם הרמ"א בריש סימן ה לברך "אשר יצר" בבוקר גם בלא עשה צרכיו, עיין שם. ורבים התפלאו עליו, אבל לפי מה שכתבתי דזהו על יצירת האדם – אתי שפיר. ודייק ותמצא קל.)

The blessing of "who creates" is unique among the blessings. For all of the other blessings are short and explicit, like the blessing of the enjoyers; when one eats bread one says "Who draws out bread . . ." and so the rest, and similarly the morning blessings. But this blessing is long, and its subject is not even mentioned. And in my humble opinion the truth of it is that the Sages did not find a place in this blessing to mention the discharge of the orifices. One: Because it is not a polite matter. Also: It is impossible to compare this to the blessing of the enjoyers, even though a person enjoys his healthy discharges, because all blessings of the enjoyers are said before the act. And also: All the blessings of the enjoyers refer to optional enjoyments, but this act is mandatory. And if this blessing be compared to the universal practice of morning blessings, are those not but once a day. And therefore the Sages of blessed memory decreed of man's creation, for it is obvious about private hygiene that it should not be explicit. And this is the reason of the Tur and the Shulchan Arukh, who explained the reason of this blessing, which is not their usual approach, as they are not commentators, but because it is relevant to the matter. (And similarly the Rosh and the Ran at the start of Ketubot on wedding blessings. And it seems to me further that this is the reason of RMA on part 5, who required us to bless "who created" in the morning even if that does not correspond to the necessaries, see there. And many are shocked by him, but according to what I have written that this is about the creation of man -- it comes out good. And investigate, for you will find it easy.)

Arukh HaShulchan, Orach Chaim 6:1 · Sefaria Community Translation

כתבו רבותינו בעלי השולחן ערוך: כל היום כשעושה צרכיו, בין לקטנים בין לגדולים – מברך "אשר יצר" ולא "על נטילת ידים", אף אם רוצה ללמוד או להתפלל מיד. היו ידיו מלוכלכות ששפשף בהן – אפילו הכי אינו מברך "על נטילת ידים". עד כאן לשונם. ביאור דבריהם דתרתי קא משמע לן: דהנה בברכת "אשר יצר" קא משמע לן דלא אמרינן, דהיא רק בשחרית בלבד כמו כל ברכת השחר, שהרי אין בה מפורש ענין עשיית הצרכים וכמו שכתבתי בריש סימן הקודם לזה – קא משמע לן דאינו כן, דבכל פעם שעושה צרכיו חייב לברך "אשר יצר". וגם לאפוקי מדעת אחד מהקדמונים, שהביא הסמ"ג במצות עשה כ"ז, שעל קטנים אין לברך כלל לזה – קא משמע לן דגם לקטנים חייב לברך.

Our teachers, the compilers of the Shulchan Aruch wrote as follows: “throughout the day, when one uses the restroom, whether for number one or number two, he is to recite the blessing of “Asher Yatzar” alone, without reciting the blessing upon washing hands, even if his hands got dirty, and he wishes to study or pray right away”. Now what they are implying are two things - A. The blessing of “Asher Yatzar” is not to be recited only once a day, in the morning, like the rest of the morning blessings, even though there is no mention of relieving oneself in the blessing - but rather every time one uses the restroom, the blessing must be recited. This also comes to rule out the opinion of one of the early commentators, who is of the opinion that one is not required to recite the blessing after number one.

Arukh HaShulchan, Orach Chaim 7:1 · Sefaria Community Translation

כתב רבינו הבית יוסף: אחר שלבש טלית מצוייץ – יניח תפילין, שמעלין בקודש. עד כאן לשונו. והקשו עליו: דאדרבא כיון דתפילין מקודש יותר, הא קיימא לן כל המקודש מחברו קודם לחברו, ואם כן הוה ליה להקדים תפילין לציצית (שאגת אריה סימן כ"ח ודגול מרבבה). אבל דברי רבינו הבית יוסף צודקים. דהנה במנחות (מט ב) מסקינן דתדיר ומקודש – שניהם שוים במעלה, ויכול להקדים מי שירצה. וכך פסק הרמב"ם בסוף פרק שמיני מתמידין, עיין שם. וציצית לגבי תפילין הוי תדיר, שנוהג גם בשבתות וימים טובים. וזהו שאומר: דכיון דשניהם שוים במעלה, לכן מצד "מעלים בקודש" כלומר להעלות את גופו – לכן מקדים הטלית להתפילין. וכן הוא בזוהר סוף פרשת "במדבר" דציצית ילבש קודם לתפילין, עיין שם.

Our Rabbi the Beit Yosef wrote: "After one dons the Tallit — he should place the Tefillin, since we [only] go up in holiness." And people have questioned upon this ruling: "It should the opposite since Tefillin are more holy, and we have established that anything that is holier than something else takes priority over that something else, and if so he should put on the Tefillin before the Tallit (Sha'agat Aryeh Chapter 28 and the Dagul Mervavah). But the words of our Rabbi the Beit Yosef are correct. That it is in Menachot (49b) that we conclude that commonality and holiness — are both equal in priority, and one can prioritize whichever he wants (between those two). And so the Rambam ruled at the end of Chapter 8 from Hilchot Tamidin, see there. And Tallit compared to Tefillin is more common, as it is worn also on Shabbat and Yom Tov. And so [the Beit Yosef] is saying: that since the two of them (Tallit and Tefillin) are equal in priority, thus from the side of "[Only] going up in holiness", that is to say, to elevate the body — therefore we put on the Tallit before the Tefillin. And so it is in the Zohar at the end of Parashat "Bamidbar" that the Tallit is donned before Tefillin, see there.

Arukh HaShulchan, Orach Chaim 25:1 · Sefaria Community Translation

הסופר צריך לדקדק מאוד מאוד בכתיבת האותיות, שלא תשתנה צורת שום אחת מהן ויתראה שאינו אות כלל, כמו אם ידבוק היודי"ן שבאל"ף לגמרי בכל עוביין וכדומה. וכן שלא תדמה לאחרת, כגון הה"א אם לא יניח ברגלו השמאלית ריוח הניכר יתראה כחי"ת, ולהיפך בחי"ת אם לא ידבקנו ממש יתראה כה"א. וכן כל כיוצא בזה. והרי אפילו התנאים הקדושים הזהירו אחד להשני כשהיה סופר, שיראה ליזהר. כדאמרינן בעירובין (יג א) שרבי ישמעאל הזהיר לרבי מאיר שהיה סופר, ואמר לו: הזהר בני, שמלאכתך מלאכת שמים היא, עיין שם. וקל וחומר בן בנו של קל וחומר אנחנו, שאנו כנמלים נגדם כמה, יש לנו ליזהר. והסופר הזהיר – שכרו אין קץ, ולהיפך – ענשו אין קץ. (אין לעשות אות בהפסק באמצע, כמו "<>".)

The Sofer (scribe) must be very precise in writing the letters, so that the form of each letter will never be changed at all, or that it does not look like a letter at all, as when the Yuds of an Alef are attached to the full body of the Alef. And similarly, [the Sofer should be precise] in the case of a letter that looks much like another, as in the case of Heh: If one does not separate the left leg enough, it might look like a Chet; and conversely, with a Chet [whose left leg] is not sufficiently connected, it would look like a Heh. This rule applies to all similar [letters]. And see, even the Holy Tannaitic Sages would warn each other to be alert to this. As is noted in Eruvin (13a), Rabbi Ishmael warns Rabbi Meir, who was a Sofer, saying to him: "Be cautious, my son, for your work is Heavenly work, etc." See there. And Kal vaChomer (a fortiori): [If this applies to] the son [of Rabbi Ishmael], how much moreso it applies to us, who are ants by comparison, we must be cautious. And for the cautious Sofer -- there is boundless reward; and conversely, there would be boundless punishment. (Do not make a letter with a break in the middle, like "<>".),

Arukh HaShulchan, Orach Chaim 36:1 · Sefaria Community Translation

שכח ושימש מיטתו בתפילין – לא יאחוז לא ברצועה, וכל שכן בהתפילין עצמן, עד שיטול ידיו. מפני שהידים עסקניות הן, ובוודאי נגעו במקום שצריך נטילת ידים. וכשנוטל ידיו יחלצם עד שיקנח הקרי, ואחר כך מותר ללבשם, דבעל קרי מותר בתפילין (סוכה כו ב). ואם ישן בתפילין וראה קרי – לא יאחוז בהבתים. אלא יאחוז בהרצועות, ומסיר אותן עד שיקנח הקרי מעליו ויטול ידיו. וכתב רבינו הבית יוסף בסעיף ח: הנכנס לסעודת קבע – חולצן ומניחן על השולחן עד שעת ברכה (ברכת המזון), וחוזר ומניחן. אבל לאכילת עראי אינו צריך לחלצן. עד כאן לשונו, דמותר לאכול אכילת עראי בתפילין. וזהו לפי מנהגם שהלכו כל היום בתפילין, ולא לדידן. ונראה לי דלדידן לא נכון גם אכילת עראי בתפילין.

One forgot, and "used his bed" in tefillin. He should not grab them by the straps, much less by the tefillin themselves, until he has washed his hands. For the hands are "busybodies" and he certainly touched a place that requires hand washing. And when he washes his hands, he should take them off until he has washed off the emission, and then he is permitted to wear them again, for someone who is impure because of a seminal emission is permitted to wear tefillin. And if he sleeps in tefillin and has an emission, he should not grab them by the boxes. Rather, he should grab them by the straps and take them off until he has washed the emission off himself and washed his hands. Our master, the Beit Yosef wrote in subsections 8: "One who goes in to an established meal should remove them and set them on the table until the time for the blessing (grace after meals), and then put them on again. However one who is eating a snack need not remove them." For it is permitted to eat a snack in tefillin. This is according to their custom, for they would go the whole day in their tefillin, but not for us. It seems to me that by us, it is not correct even to eat a casual meal in tefillin.

Arukh HaShulchan, Orach Chaim 40:5 · Sefaria Community Translation

והנה בזמן הש"ס היו אומרים כל ברכ[ו]ת השחר איש על מקומו, מפני שהיו קדושים והזהרו שגם בשינתם לא יגעו ידיהם במקומות המכוסים. אבל עכשיו אי אפשר לברך כל אחד על מקומו, שאין ידינו נקיות. והגם שאפשר לנקות בכותל או בשאר דבר תיכף בקומו, מכל מקום מפני שיש כמה מעמי הארץ שאין יודעים זה, ואין יודעים כלל הברכות האלו, ולכן נוהגים לסדרן בבית הכנסת ועונין "אמן" אחריהם, והם יוצאים ידי חובתן. ואנחנו כל אחד מברך ברכות אלו בביתו אחרי נטילת ידים, וגם אחרי נקיות כשצריך לכך. ואי אפשר לנו לברך כל אחת על מקומו מפני כמה טעמים.

In Talmudic times, each person would say all the morning blessings in their home, since they were holy and scrupulous even in their sleep not to let their hands touch their intimate places. But now it is impossible to recite these blessings at home individually, since our hands are unclean. It is possible, of course, to clean our hands by wiping them on the wall or something else as soon as we awake - but since many people are ignorant of this, and don't even know the blessings - it is customary to recite them all at the synagogue and have the people answer Amen! after each one. We say these blessings at home after netilat yadayim, and after the appropriate cleansing. But we do not say each blessing in its place, for a number of reasons.

Arukh HaShulchan, Orach Chaim 46:9 · Sefaria Community Translation

צריך ליזהר מלהפסיק בדיבור מן "ברוך שאמר" עד סוף שמונה עשרה. ואפילו לצורך מצוה אין להפסיק בין "ברוך שאמר" ל"ישתבח". וכן בין "ישתבח" ל"יוצר" לא יפסיק, ויתבאר בסימן נ"ד. וכתב רבינו הבית יוסף בסעיף ה: בין המזמורים האלו שואל מפני הכבוד, ומשיב שלום לכל אדם. ובאמצע המזמור שואל מפני היראה, ומשיב מפני הכבוד. עד כאן לשונו, וכן כתב הטור. ופירושא ד"מפני היראה" ו"הכבוד" יתבאר בסימן ס"ו. ודימו פסוקי דזמרה לברכות קריאת שמע, ואם כן גם לענות "אמן" אסור באמצע הפרק. אבל בכוונות להאר"י ז"ל פסק דמותר לענות "אמן" (מגן אברהם סעיף קטן ג'), ואפילו באמצע הברכה של "ברוך שאמר" מותר לענות "אמן" (שם). ונראה לי דגם הטור ושולחן ערוך מודים בעניית "אמן", שהרי "אמן" לא גריע מכל השירות ותשבחות. אלא דאינהו קאמרי לענין להפסיק בדברי חול, דמיין לברכות קריאת שמע, ולא לעניית "אמן". וכן אנו נוהגים. אבל ענות "ברוך הוא וברוך שמו" – אסור, כיון שאין זה מדינא כלל.

One must be careful not to create a pause by speaking between "Barukh She-'Amar" until the end of the Amidah. Even for the sake of a mitzvah one should not stop between "Barukh She-'Amar" and "Yishtabach". And thus one should not stop between "Yishtabach" and "Yotsér 'Or"; this is illuminated in Siman 54. Our teacher the Bét Yosef wrote in Se'if 5: between these psalms we may ask after those honored in our community and respond to a greeting from any person. And in the middle of a psalm we may ask after those revered in our community and respond to those honored. Until here is [the Bét Yosef's] teaching, and the Tur wrote likewise. The explanation for "after those revered" and "honored" is illumnated in Siman 66. P'suké D'Zimrah is like the blessings of the recitation of Shema, and thus it is forbidden to answer "amén" in the middle of a chapter [or a particular psalm]. However, in the writings of the AR"I, may his memory be blessed, he ruled that one may interrupt to answer "Amen" (see Magén Avraham, Se'if Katan 3), and even in the middle of the blessing "Barukh She-'Amar" it is permissible to answer "Amén" (same). It seems to me that the Tur and the Shulchan Arukh agree with regard to "amén", since "amen" does not diminish from all the songs and praises. Rather because he does not intend himself to pause with ordinary speaking, like within the blessings of the recitation of Shema, it does not apply to responding "amén". And this is how we behave. However, to respond "barukh hu uvarukh shemo" -- [this is forbidden], since it is not based in law at all.

Arukh HaShulchan, Orach Chaim 51:5 · Sefaria Community Translation

וכתב רבינו הרמ"א: מי שעבר עבירה בשוגג, כגון שהרג את הנפש בשוגג, וחזר בתשובה – מותר להיות שליח ציבור. אבל אם עשה במזיד – לא, דמכל מקום יצא עליו שם רע קודם התשובה. עד כאן לשונו. מלשון זה משמע דבמזיד אפילו פעם אחת, ולא מהני התשובה לענין התמנותו לשליח הציבור, ובשוגג מהני לפעם אחת. ותימא: דבשוגג אפילו בכמה פעמים למה יפסול? דעל שוגג לא שייך שם רע כמובן. וצריך לומר דאין כוונתו על פעם אחת, דבפעם אחת אפילו במזיד כיון ששב – מותר להיות שליח ציבור, דכיון ששב נתבטל השם רע מיד. ופסולו במזיד אינו אלא כשעשה איזה פעמים, ובשוגג גם בכהאי גוונא כשר, וכן משמע מדבריו בספרו דרכי משה, עיין שם. וזה שכתב "דמכל מקום יצא עליו שם רע קודם התשובה", הכי פירושו: כיון שעשה איזה פעמים, אף ששב בכל פעם, מכל מקום קודם התשובה יצא עליו שם רע בכל פעם. ויש שכתבו דפסול ד"יצא עליו שם רע" אינו אלא בתעניות ולא בשאר ימות השנה. ולי נראה דשליח ציבור קבוע לכל השנה עדיף מלתענית. (עיין מגן אברהם סעיף קטן ח'. ודייק ותמצא קל.) ודע דזה שכתב "הרג את הנפש" – לאו דווקא, והוא הדין עבירה אחרת (אליה רבה). ויש להסתפק בעבירות דרבנן כששב, אם נקרא "יצא עליו שם רע" אם לאו. ונראה דאין חילוק בין דאורייתא לדרבנן.

Our teacher the Rema wrote: One who transgressed unintentionally, such as one who killed a person unintentionally, and then repented—is permitted to be a prayer leader. But if he acted intentionally—no, for in any case a bad reputation went out about him before the repentance. Thus far his words. From this language it seems that if intentional, even once, repentance does not help regarding his appointment as prayer leader, while if unintentional it helps for one time. This is puzzling: for an unintentional act, why should it disqualify him even if done multiple times? For regarding unintentional acts there is obviously no bad reputation. And we must say that his intention is not regarding one time, for with one time even if intentional, since he repented—he is permitted to be a prayer leader, for since he repented the bad reputation is immediately nullified. And his disqualification for intentional acts is only when he did it several times, but for unintentional acts even in such a case he is fit, and so it seems from his words in his work Darkei Moshe, see there. And what he wrote "for in any case a bad reputation went out about him before the repentance," this is its meaning: since he did it several times, even though he repented each time, nevertheless before the repentance a bad reputation went out about him each time. And some wrote that the disqualification of "a bad reputation went out about him" applies only on fast days and not on other days of the year. But it seems to me that a permanent prayer leader for the entire year is more important than one for a fast day. (See Magen Avraham subsection 8, and examine carefully and you will find it easy.) And know that what he wrote "killed a person"—this is not precise, and the same law applies to another transgression (Eliyahu Rabbah). And there is room to doubt regarding rabbinic transgressions when he repented, whether it is called "a bad reputation went out about him" or not. And it seems there is no distinction between Torah law and rabbinic law.

Arukh HaShulchan, Orach Chaim 53:8 · Sefaria Community Translation

הקדיש הוא שבח גדול ונורא שתקנו אנשי כנסת הגדולה אחרי חורבן בית ראשון. והיא תפילה על חילול שמו יתברך מחורבן בית המקדש, וחורבן ארץ הקודש, ופיזור ישראל בארבע כנפות הארץ. ואנו מתפללים שיתגדל ויתקדש שמו יתברך, כמו שאמר הנביא: "והתגדלתי והתקדשתי, ונודעתי לעיני גוים רבים, וידעו כי אני ה'." ואמר ר' יוסי בריש ברכות שפעם אחת שמע בת קול שמנהמת כיונה ואומרת: "אוי לבנים, שבעונותיהם החרבתי את ביתי, ושרפתי את היכלי, והגליתים…". ואמר לו אליהו הנביא ששלוש פעמים ביום יוצא בת קול כזה. ולא עוד אלא שבשעה שישראל נכנסין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות, ועונין "אמן! יהא שמיה רבה…" – הקדוש ברוך הוא מנענע בראשו ואומר: "אשרי המלך שמקלסין אותו בביתו כך. מה לו לאב שהגלה את בניו, ואוי להם לבנים שגלו מעל שולחן אביהם." ומפני גודל מעלתו תיקנוהו בלשון ארמית, מפני שבבבל דיברו בלשון זה. ולכן כדי שכולם יבינו – תיקנו בלשון המדובר. ועוד יש טעמים כמוסים בזה.

The Kaddish is great and awesome praise that the Men of the Great Assembly fixed after the destruction of the First Temple. It is a prayer about the desecration of the Blessed Name from the destruction of the Sanctuary, the decimation of the Holy Land, and the dispersion of Israel to the 4 corners of the earth. We pray 'let the Blessed name be magnified and sanctified' as the prophet said: "I will make myself greater and more sanctified and be known to the nations, and they will know that I am Hashem." As R. Yosi said at the beginning of Berakhot, once a Bat Kol was heard cooing like a dove and saying: 'Oy to the children, that because of their sins, I destroyed My house, and burned my temple, and exiled them...' And Eliahu the prophet said to him, that three times each day a Bat Kol like this is heard. And further, at the time Israel enters its synagogues and study halls, and they answer 'amen! yehei shmei raba...amen ! May His great Name be blessed', the Holy One of Blessing nods his head and says, 'happy is the King who is praised like this in His house. What it is to be a Father who exiled His children? And woe to the children who were exiled from the table of their Father.' And because of its elevated status, it was decreed that it [the Kaddish] would be recited in Aramaic, because in Babylonia they spoke this language. And thus, so that everyone would understand it, [the Kaddish] was established in the spoken tongue. And, additionally, there are hidden reasons for this.

Arukh HaShulchan, Orach Chaim 55:1 · Sefaria Community Translation

ברכת "יוצר" אומר עם שליח הציבור בנחת. ולא יסמוך על שמיעתו משליח הציבור ורק יענה "אמן", משני טעמים: חדא: דבשלהי ראש השנה אמרינן דשליח הציבור אינו מוציא רק את שאינו בקי ולא את הבקי. ועוד: אפילו אם נאמר שמוציא גם את הבקי כמו שיתבאר, מכל מקום אולי לא ישמע יפה, ויחסר תיבות בשמיעתו ולא יצא. לפיכך טוב שיאמר בעצמו עם שליח הציבור. ושליח הציבור אומר בקול רם, והוא יאמר בנחת ולא בקול רם; דאם גם הוא יאמר בקול רם לא ישמעו קול שליח הציבור, דתרי קלי לא משתמעא. וזה אי אפשר, שהרי שליח הציבור צריך להוציא את שאינם בקיאים. ויאמר לסיים הברכה קודם שליח הציבור, כדי שיוכל לענות "אמן" על ברכת שליח הציבור, דבאמצע אסור להפסיק. ונראה לי דזהו כשהשליח ציבור אומר במתינות. אבל אם חוטף – מוטב לומר במתינות ולא לענות "אמן", דאצלו אין ה"אמן" הכרח כיון שאומרם לבדו, ואינו יוצא בברכת שליח הציבור. וכן בשארי ברכות דשחרית וערבית. וכן משמע בטור, עיין שם. (וזהו ביאור דברי השולחן ערוך בסעיף ד, עיין שם. ודייק ותמצא קל.)

13. The Brakha of "Yotzeir," one should say quietly along with the shaliach tzibbur. One shouldn't rely on hearing it from the shaliach tzibbur and just answering "Amen," for two reasons: first, because in the Shilhi, Rosh Hashanah they said that the shaliach tzibbur only discharges the obligation of one who is not an expert (and able to pray for themselves) and not one who an expert; and further, because even if we say that he may also fulfill the obligation of an expert, as we will explain, nonetheless, perhaps one will not hear well, and will miss some words by listening and will not fulfill the obligation. Therefore, it is better to say it oneself with the shaliach tzibbur. The shaliach tzibbur should say it out loud, and the individual should say it quietly and not out loud, for if he also says it out loud, they won't be able to hear the voice of the shaliach tzibbur, for two voices together are not heard. This cannot be, for the shaliach tzibbur needs to fulfill the obligation of those who are not expert. And one should complete the brakha before the shaliach tzibbur in order to answer "Amen," to the brakha of the shaliach tzibbur, for in the middle it is forbidden to interrupt. It seems to me that this is when the shaliach tzibbur speaks at a moderate pace. However, if he rushes, it is better to say it at a moderate pace and not answer "Amen," for the Amein is not absolutely necessary for one who is saying it on his own, and he is not fulfilling his obligation through the blessing of the shaliach tzibbur. So, too, with the rest of the berakhot of Shacharit and Arvit. And this is the meaning of the Tur. (And this is the explanation of the words of the Shulchan Arukh in clause 4, examine it and it will be clear).

Arukh HaShulchan, Orach Chaim 59:13 · Sefaria Community Translation

נכון הוא שכשיאמר "ובנו בחרת…" לזכור מעמד הר סיני, שאז בחר בנו, כדכתיב: "פן תשכח את הדברים… יום אשר עמדת לפני ה' אלהיך בחורב". וכשיאמר "לשמך הגדול" יזכור מעשה עמלק, דאין השם שלם עד שימחה זרעו של עמלק, וכדכתיב: "זכור את אשר עשה לך…". וכשיאמר "להודות לך" יזכור שהפה נברא להודות לו יתברך, ולא לדבר לשון הרע. ויזכור מעשה מרים, כדכתיב: "זכור את אשר עשה ה' אלהיך למרים…". וכשיאמר "באהבה" יזכור על מה דכתיב: "זכור את אשר הקצפת את ה' אלהיך במדבר". וכשיאמר "וזכרתם את כל מצות ה'" יזכור על שבת שקולה כנגד כל המצות, וכדכתיב: "זכור את יום השבת". כלומר: שלעולם תזכור יום השבת. וכמאמרם ז"ל: מחד בשבתא לשבתא. ולכן בשיר של יום אנו אומרים: "היום יום ראשון בשבת…". וכשיאמר "מארבע כנפות הארץ" – יניח כנפי הטלית שעל כתפיו לפול למטה. (מגן אברהם סעיף קטן ב'. ואנו אין חוששין לזה. ועיין בפרי עץ חיים שער הקריאת שמע פרק שלישי, ותבין על מה שאין נוהגין כן. ודייק ותמצא קל.)

It is correct that when you say "and chose us" to remember standing at Mt. Sinai , concerning 'chose us", as it is written "lest you forget the things....the day you stood before the Eternal Your God at Horeb(Deuteronomy 4:9)." And when you say, "Your great name, " remember the incident of Amalek that The Name is not whole until one wipes out the descendants of Amalek, as it is written, "Remember what Amalek did to you ..."(Deuteronomy 25:16)" And when you say, "To acknowledge You" remember that the mouth was created to acknowledge Him who is blessed and not to speak words of gossip. And remember the incident of Miriam, as it is written, "Remember what the Eternal your God did to Miriam...(Deuteronomy 24:8)" And when you say "In love" remember concerning what is written, "Remember how you provoked the Eternal your God in the wilderness (Deuteronomy 9:7)." And when you read, "And when you remember all of God's commandments", remember that Shabbat is equal to all the commandments, as it is written, " Remember the Sabbath day (Exodus 20:8)." As it is said, never forget the Sabbath day. And like Amram of blessed memory: From one Sabbath to the next Sabbath. And therefore in the Psalm of the day we read: "This is the first day of the Sabbath....." And when we say, "from the four corners of the earth," place the corners of the tallit that are upon his shoulders to fall downward. (Magen Avraham, small paragraph, Bet, and we are not concerned with this. See Pri Etz Chayim, Gate of the Recitation of the Shma, Chapter 3, and you will understand what we are not accustomed to. And be precise and find easy.)

Arukh HaShulchan, Orach Chaim 60:3 · Sefaria Community Translation

בקריאת שמע יש רמ"ה תיבות. וכדי להשלים רמ"ח כנגד איבריו של אדם – מסיים שליח ציבור "ה' אלהיכם אמת", וחוזר ואומר בקול רם "ה' אלהיכם אמת". ובזה כל אדם יוצא, הואיל ושומע משליח הציבור שלוש תיבות אלו. ואם היחיד רוצה לאמרם גם כן עם שליח הציבור – אין מוחין בידו. ואין לשאול: כיון דבקריאת שמע רמ"ה תיבות, ובתיבת "אמת" הוי רמ"ו, ואם כן כשחוזר ואומר "ה' אלהיכם אמת" – הוי רמ"ט תיבות. דיש לומר ד"אמת" השני אינו מן המנין, דקאי א"ויציב ונכון". וגם אין לשאול: איך אומר שני פעמים "אמת"? הלא כל האומר "אמת אמת" – משתקין אותו, דבגמרא (יד ב) הקפידו על זה. דאין זה רק כשאומרם בלי הפסק תיבות אחרות. אבל בהפסק – לית לן בה. ומיהו יש מהגדולים שבאמת סבירא ליה דבפעם ראשון אינו מסיים "אמת", רק "אני ה' אלהיכם". ואחר כך אומר "ה' אלהיכם אמת". ולפי זה הוי ממש רמ"ח תיבות, ואינו אומר שני פעמים "אמת" (וזהו דעת רמ"ע מפאנו בספר עשרה מאמרות). וכן יש נוהגים.

The recitation of Shema contains 245 words. In order to complete 248 words corresponding to the limbs of a person, the prayer leader concludes with "Hashem Elokeichem Emet" (the Lord your God is true), and repeats aloud "Hashem Eloheichem Emet." Through this, every person fulfills the requirement, since they hear these three words from the prayer leader. If an individual also wishes to say them along with the prayer leader, we do not object. One should not ask: since the Shema has 245 words, and with the word "Emet" it becomes 246, then when repeating "Hashem Eloheichem Emet" it becomes 249 words? One can answer that the second "Emet" is not included in the count, as it belongs to "v'yatziv v'nachon" [the following blessing]. Nor should one ask: how can one say "Emet" twice? For the Gemara (14b) criticized saying "Emet Emet." That applies only when saying them without intervening words. But with an interruption, there is no issue. However, some great authorities hold that the first time one does not conclude with "Emet," but rather "Ani Hashem Elokeichem," and afterwards says "Hashem Elokeichem Emet." According to this it is exactly 248 words, and one does not say "Emet" twice. This is the opinion of Rama of Fano in Asarah Ma'amarot, and some follow this practice.

Arukh HaShulchan, Orach Chaim 61:11 · Sefaria Community Translation

תנן ריש פרק שני דברכות דבאמצע הפרק שואל מפני היראה ומשיב מפני הכבוד, ובין פרק לפרק שואל מפני הכבוד ומשיב שלום לכל אדם. כלומר: דכשעומד באמצע הברכה ד"יוצר" או ד"אהבה רבה", או באמצע פרשה דקריאת שמע, או באמצע ברכה שאחר קריאת שמע, ועבר לפניו איש שמחויב לכבדו, מכל מקום אינו שואל בשלומו. אלא אם זה האיש שאל בשלומו – משיבו שלום. אבל אם עבר לפניו איש שראוי לירא ממנו, דאז מותר אפילו לשאול בשלומו וכל שכן להשיב. אבל בין פרק לפרק, כמו בין "יוצר" ל"אהבה רבה", ובין "אהבה" ל"שמע", ובין "שמע" ל"והיה אם שמע", ובין "והיה" ל"ויאמר" – שואל אפילו רק לאיש שמחויב לכבדו, אבל להשיב מותר לכל אדם. ויש פלוגתא מי נקרא "מפני הכבוד" ומי "מפני היראה".

They taught in beginning of Chapter Two of the Mishnah Berakhot, that in the middle of the chapter, one may greet out of awe and answer out of honor, and in between the chapters, one may greet out of honor and may answer the greeting of any person. That is that when one is in the middle of the berakha of "Yozeir" or of "Ahavah Rabba," or in the middle of one of the sections of the Shema, or in the middle of the blessing after the recitation of Shema, and a man whom he is obligated to honor passes in front of him, nonetheless he shouldn't greet him, but if this man greets him, he answers his greeting. However, if a man whom it would be appropriate to be in awe passes in front of him, then he may greet him and all the more so, answer. However, between the sections, for instance between "Yotzeir" and "Ahava Rabba" and between "Ahavah and Shema" and between "Shema and "Vehaya Im Shamoa" and between "Vehayah and Vayomer," he may greet even a man whom he is only obligated to honor, but it is permitted to answer anyone. And there is a debate concerning who is "because of honor" and who is "because of awe"

Arukh HaShulchan, Orach Chaim 66:1 · Sefaria Community Translation

ובמדינתינו אין להתפלל אף כשהראש מכוסה בכיסוי קטן, רק בעינן כובע כמו שהולכין ברחוב. וגם בבגד קצר שקורין קאפטי"ל – אין להתפלל בו, כי אין יוצאין בו לרחוב. ולגילוי ראש לא מהני אף אם יכסה בידיו, אם לא שממשיך הבית יד של הכתונות או של בגדו על היד ומכסה בו דזה מועיל. וכן אם אחר מניח ידו על ראשו של זה – מועיל גם כן. וכובעים הקלועים מקש – חשיבא כיסוי. ואסור להוציא אזכרה מפיו בראש מגולה. ולענין בגדים: כללו של דבר שצריך להתפלל בבגדים שיוצא בהם לרחוב. ולכן בבגד בית שקורין שטו"ב חאלא"ט, אם אי אפשר לצאת בו לרחוב – אין להתפלל בו. (המגן אברהם הביא לחלק בין בתי שוקים של צמר לשל פשתן. ואצלינו אינו ידוע הפרש ביניהם.) ובוואליקע"ס בימי החורף נראה לי דיכול להתפלל, דהולכין בהם אז לרחוב.

In our country, it is improper to pray even with a small head covering, as a formal hat—the kind worn in the street—is required; likewise, one should not pray in a short jacket (kaptyl) or a housecoat (stub-halat) if they are not considered appropriate street attire, as the general rule is that one must be dressed for prayer as they would appear in public. Regarding an uncovered head, covering it with one’s own hand is ineffective unless a sleeve is pulled over the hand first, though having another person place their hand on one's head is acceptable, and straw-woven hats are considered valid coverings. It is strictly forbidden to utter God’s name with an uncovered head, and while historical distinctions were made between wool and linen leggings, they are irrelevant in our region; however, wearing felt boots (valenki) during prayer is permitted in winter since they are then standard public footwear.

Arukh HaShulchan, Orach Chaim 91:6 · Sefaria Community Translation