Ein Yaakov

ברכות מאימתי קורין את שמע בערבית. משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן עד סוף האשמורה הראשונה דברי רבי אליעזר וחכמים אומרים עד חצות רבן גמליאל אומר עד שיעלה עמוד השחר. מעשה ובאו בניו מבית המשתה אמרו לו לא קרינו את שמע. אמר להם אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות.

Berachot FROM what time on may we read the Sh'm'a of the evening "From the time the priests enter to eat their Terumah until the end of the first watch, said R. Eliezer. But the other sages say "Until midnight," and Rabban Gamaliel says "Until the appearance of the morning star." It happened that the sons of Rabban Gamaliel came [very late at night] from a banquet and told Rabban Gamaliel that they had not yet read the Sh'm'a, whereupon he said to them: "If the morning star has not yet appeared you must read it."

Ein Yaakov (Glick Edition), Berakhot 1:1 · En Jacob, translated by SH Glick, 1916

אמר ר׳ יהושע בן קרחה למה קדמה פרשת שמע לוהיה אם שמוע. כדי שיקבל עליו עול מלכות שמים תחלה ואח״כ מקבל עליו עול מצות. והיה אם שמוע לויאמר. שוהיה אם שמוע נוהג בין ביום ובין בלילה ויאמר אינו נוהג אלא ביום בלבד:

R. Joshua b. Karcha said: "Why is the section of Sh'm'a recited before the section of V'haya im, Shamo'a? Because one should first take upon himself the yoke of the Heavenly Kingdom [Hear O Israel, the Lord our God, is one God], and then he can take upon himself the yoke of the commandments [referred to in the second chapter]. And why is V'haya im Shamo'a recited before Vayomer? Because V'haya treats of meritorious deeds that are to be performed day and night, and Vayomer treats of [Tzitzith] a religious act that is to be observed only in daytime."

Ein Yaakov (Glick Edition), Berakhot 2:1 · En Jacob, translated by SH Glick, 1916

(דף יח) תניא לא יהלך אדם בבית הקברות ותפילין בראשו וס״ת בזרועו וקורא. ואם עשה כן עובר משום (משלי יז ה) לועג לרש חרף עושהו:

(Fol. 18a) We are taught that, "A man should not walk in a cemetery while wearing Tephillin (Phylacteries) on his head, or carrying a scroll in his arm and reading it: if he do so he transgresses against what is written (Pr. 17, 5.) Whoso mocketh the poor, blasphemeth his Maker."

Ein Yaakov (Glick Edition), Berakhot 3:1 · En Jacob, translated by SH Glick, 1916

(דף כו ע״ב) איתמר רבי יוסי ברבי חנינא אמר תפלות אבות תקנום. רבי יהושע בן לוי אמר תפלות כנגד תמידים תקנום. תניא כוותיה דרבי יוסי ברבי חנינא ותניא כוותיה דרבי יהושע בן לוי. תניא כוותיה רבי יוסי ברבי חנינא אברהם תקן תפלת שחרית שנאמר (בראשית יט כז) וישכם אברהם בבקר אל המקים אשר עמד שם את פני ה׳ ואין עמידה אלא תפלה שנאמר (תהלים קו ל) ויעמוד פינחס ויפלל יצחק תקן תפלת המנחה שנאמר (בראשית כד סג) ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב ואין שיחה אלא תפלה שנא׳ (תחלים קכ א) תפלה לעני כי יעטוף ולפני ה׳ ישפוך שיחו יעקב תקן תפלת ערבית שנא׳ (בראשית כח יא) ויפגע במקום וילן שם ואין פגיעה אלא תפלה שנא׳ (ירמיה ז טז) ואתה אל תתפלל בעד העם הזה ואל תשא בעדם רנה ותפלה ואל תפגע בי. תניא כוותיה דריב״ל מפני מה אמרו תפלת השחר עד חצות שהרי תמיד של שחר קרב והולך עד חצות ורבי יהודה אומר וכו׳:

(Fol. 26b) We are taught (in a Memera)' that R. Jose the son of R. Chanina said: "The daily services were ordained by the Patriarchs (Abraham, Isaac and Jacob)." R. Joshua b. Levi said: "The daily services were ordained to correspond with the [two] perpetual-daily-offerings." We have a Baraitha coinciding with the opinion of R. Jose, the son of R. Chanina, and we have also a Baraitha coinciding with the opinion of R. Joshua b. Levi. As to the support of R. Jose we are taught, "Abraham ordained the morning service, as it is said (Gen. 19, 27.) And Abraham rose up early in the morning to the place where he had stood before the Lord. Omad (stood) refers to nothing else but prayer; for it is said (Ps. 106, 30.) Then stood up (Vaya'amod) Phinehas and offered a prayer. Isaac ordained the afternoon service (Mincha), for it is said (Gen. 24, 63.) And Isaac went out 'Lasuach' in the field towards evening. By the word Lasuach is meant prayer, for it is said (Ps. 102, 1.) A prayer of the afflicted when he is overwhelmed and poureth out before the Lord his complaint (Sicho). Jacob ordained the evening service (Ma'arib), for it is said (Gen. 28, 11.) Vayifg'a upon a certain place, and tarried there all night; by the word Vayifg'a, prayer is meant, for it is said (Jer. 7, 16.) But thou — pray not thou in behalf of this people, nor lift up entreaty or prayer in their behalf, nor make intercession to me (Tifga)." We are taught, coinciding with the opinion of R. Joshua b. Levi: "Why did [the Rabbis] say that the time for the morning service is until noon? Because the perpetual-daily-morning-offering had also its time limited to noon. R. Juda says: Until the fourth hour of the day."

Ein Yaakov (Glick Edition), Berakhot 4:1 · En Jacob, translated by SH Glick, 1916

(ע״ב) אביי הוה יתיב קמיה דרבה חזייה דהוה יתיב וקא בדח טובא א״ל לא סבר לה מר (תהלים ב יא) וגילו ברעדה. אמר ליה אנא תפלין מנחנא. רבי ירמיה הוה יתיב קמיה דר׳ זירא חזייה דהוה בדח טובא. א״ל (משלי יד כג) בכל עצב יהיה מותר כתיב. א״ל אנא תפלין מנחנא:

Abaye was sitting before Rabba; the latter noticed that Abaye was very cheerful. Rabba said to him: "Does not the master agree with the passage (Ps. 2, 11.) Rejoice with treembling?" To which he answered: "I have the Tephilin on." R. Jeremiah was sitting before R. Zeira; the latter seeing that the former was very cheerful, remarked to him, "It is written (Ps. 14, 23.) In all painful labor there is profit." "I have Tephilin on," R. Jeremiah answered.

Ein Yaakov (Glick Edition), Berakhot 5:1 · En Jacob, translated by SH Glick, 1916

(דף לח) כיצד מברכין על הפירות וכו׳ מנא הני מילי דת״ר (ויקרא יט כד) קדש הלולים לה׳ מלמד שטעונין ברכה לפניהם ולאחריהם מכאן אמר רבי עקיבא אסור לאדם שיטעום כלום קודם שיברך:

(Fol. 35a) How shall the Benediction on fruit be said, etc? Whence do we derive [that benedictions are to be said before eating]? Our Rabbis taught: All its fruit be holy for praises giving unto the Lord (Lev. 19, 24). "We infer that a benediction is to be said before and a benediction after [eating]." "From this, said R. Akiba, "we derive that it is prohibited to a man to taste anything before saying a benediction."

Ein Yaakov (Glick Edition), Berakhot 6:1 · En Jacob, translated by SH Glick, 1916

(דף מה) שלשה שאכלו באחד חייבין לזמן וכו׳ מנה״מ. אמר רב אסי דאמר קרא (תהלים לד ד) גדלו לה׳ אתי ונרוממה שמו יחדיו. רבי אבהו אמר מהכא (דברים לב ג) כי שם ה׳ אקרא הבו גודל לאלהינו. אמר רבי חנין בר רבא מנין לעונה אמן שלא יגביה קולו יותר מן המברך שנאמר (תהלים לד ד) גדלו לה׳ אתי ונרוממה שמו יחדו. אר״ש בן פזי מנין שאין המתרגם רשאי להגביה קולו יותר מן הקורא שנאמר (שמות יט יט) משה ידבר והאלהים יעננו בקול שאין תלמוד לומר בקול מה ת״ל בקול בקולו של משה. תנ״ה אין המתרגם רשאי להגביה קולו יותר מן הקורא ואם א״א למתרגם להגביה קולו כנגד הקורא ימעך הקורא קולו ויקרא:

(Fol. 45a) When three men [over thirteen years of age] dine together [on food which requires previous thereto the washing of the hands], they are bound to say the after-meal grace in Mezuman (in company), etc. (Gemara) whence do we infer this? R. Assi said: "Scripture says (Ps. 34, 4.) Oh, you magnify the Lord with me, and let us exalt His name together." R. Abuhu said: "We infer from this. (Deu. 32, 3.) When I will proclaim the name of the Lord; ascribe ye greatness to our God." R. Chanan b. Abba said: "Whence do we infer that a man shall not answer Amen louder than the one that says the benedictions? It is said (Ps. 34, 4.) Oh, magnify the Lord with me, and let us exalt His name together." R. Simon b. Pazi said: "Whence do we infer that the Methurgeman (Interpreter) shall not raise his voice louder than the reader? It is said (Ex. 19, 19.) Moses spoke and God answered him with a loud voice; it was not necessary to say with a loud voice, and what is intimated by saying a loud voice? Just as loud as the voice of Moses." We have also a Baraitha to the same effect: "The Methurgeman shall not raise his voice louder than the reader. If the Methurgeman cannot raise his voice equal to that of the reader, then the reader should lower his voice [in order that the Methurgeman should be heard]."

Ein Yaakov (Glick Edition), Berakhot 7:1 · En Jacob, translated by SH Glick, 1916

(דף נד) ת״ר הרואה מעברות הים ומעברות הירדן, מעברות נחלי אתון, אבני אלגביש במורד בית חוררן, ואבן שבקש לזרוק עוג מלך הבשן על ישראל, ואבן שישב עליה משה בשעה שעשה יהושע מלחמה בעמלק ואשתו של לוט, וחומת יריחו שנבלעה במקומה על כולן צריך שיתן הודאה ושבח לפני המקום. (ע״ב) אבן שביקש עוג מלך הבשן לזרוק על ישראל גמרא גמירי לה. אמר מחנה ישראל כמה הוי תלתא פרסי איזיל ואיעקר טורא בר תלתא פרסי ואשדי עלייהו ואיקטלינהו אזל עקר טורא בר ג׳ פרסי ואותביה ארישיה אייתי הקב״ה עליה קומצי ונקבוה ונחית ליה אצואריה בעא למשלפיה משכוה שיניה להאי גיסא ולהאי גיסא ולא מצי למישלפה והיינו דכתיב (תהלים ג ח) שני רשעים שברת וכדרשב״ל דאמר רב שמעון בן לקיש אל תקרי שברת אלא שרבבת. משה כמה הואי עשר אמין, שקל נרגא בת עשר אמין ושוור עשר אמין ומחייה בקרסוליה וקטליה. אמר רב יהודה אמר רב ארבעה צריכין להודות ואלו הן. יורדי הים והולכי מדברות ומי שהיה חולה ונתרפא ומי שהיה חבוש בבית האסורים ויצא. יורדי הים מנלן דכתיב (תהלים קז כג -לא) יורדי הים באניות וגו׳ המה ראו מעשי ה׳ וגו׳ ויאמר ויעמד רוח סערה וגו׳ יעלו שמים ירדו תהומות וגו׳ יחוגו וינועו וגו׳ ויצעקו אל ה׳ בצר להם וממצוקותיהם יוציאם. וישמחו כי ישתוקו וגו׳ יודו לה׳ חסדו וגו׳. הולכי מדברות מנלן דכתיב (שם) תעו במדבר וגו׳ רעבים גם צמעים וגו׳ ויצעקו אל ה׳ וגו׳ וידריכם בדרך ישרה וגו׳ יודו לה׳ חסדו וגו׳. מי שהיה חולה ונתרפא מנלן דכתיב אוילים מדרך פשעם וגו׳ כל אכל תתעב נפשם וגו׳ ויצעקו אל ה׳ וגו׳ ישלח דברו וירפאם וגו׳ יודו לה׳ חסדו וגו׳. ומי שהיה חבוש בבית האסורים ויצא מנלן דכתיב יושבי חשך וצלמות וגו׳ כי המרו אמרי אל וגו׳ ויכנע בעמל לכם וגו׳ ויצעקו אל ה׳ וגו׳ יוציאם מחשך וצלמות וכו׳ יודו לה׳ חסדו וכו׳. מאי מברך אמר רב יהודה ברוך גומל חסדים טובים. ואמר אביי צריך לאודויי קמי עשרה דכתיב (שם) וירוממוהו בקהל עם וגו׳. מר זוטרא אמר ותרין מינייהו רבנן דכתיב ובמושב זקנים יהללוהו. ר״י ור״א דאמרי תרווייהו בזמן שבית המקדש קיים מזבח מכפר על ישראל, ועכשיו שלחנו של אדם מכפר:

(Fol. 54a) Our Rabbis taught: "He who sees the passages where Israel crossed the sea, the Jordan, the passage of the brook of Arnon, the stones of the declivity of Beth Charan, the stone which Og attempted to throw upon Israel, the stone upon which Moses was sitting when Joshua fought Amalek, Lot's wife who became a pillar of salt, and the walls of Jericho which sank in their foundations, should give praise and thanksgiving to God." (Ib. b) The stone which Og, King of Bashan, tried to throw upon Israel is delivered by tradition as follows: "The camp of Israel [I see]," said he, "extends three miles. I shall therefore go and uproot a mountain three miles in extent and throw it upon them and kill them." He went and uprooted a mountain three miles in extent, and raised it above his head. But the Holy One, praised be He! sent a host of ants to the mountain and they bored a hole in it causing it to fall over his head and rest on his shouldrers. He tried to throw it oft, but his teeth protruding one into the other, had riveted it upon him and he was not able to throw it off. Thus is understood the passage (Ps. 3, 8.) Thou hast broken the teeth of the wicked; and as R. Simon ben Lakish explained it, for R. Simon b. Lakish said: "Do not read it Shibarta (Thou hast broken) but read it Shirbabta (that became ramified), i.e., Thou hast caused to branch out." What was Moses' height? Ten cubits; he seized an axe ten cubits long, sprang up ten cubits, and struck Og's ankle a mighty blow which killed him. R. Juda in the name of Rab said: "Four classes of people are in duty bound to return thanks to God. Those who have returned from a voyage at sea; those who have traveled in the desert; those who have recovered from a serious illness, and those who are liberated from prison." Whence do we learn this concerning those that have returned from a voyage at sea? It is written (Ps. 107, 23-31.) They who go down to the sea in ships, etc. These have seen the wonders of the Lord. For he spoke, and he raised the stormy wind. They would mount up to heaven, they would go down to the depths. They would reel to and fro, etc. And they were rejoiced because they were silent. They shall therefore give thanks unto the Lord. Whence do we infer this concerning those who have traveled in the deserts? It is written (Ib. ib. 4-8.) They wandered about in the wilderness, hungry and thirsty. Then they cried unto the Lord, and he led them forth upon the right road. Therefore they shall give thanks unto the Lord. Whence do we infer this concerning those who have recovered from a serious illness? It is written (Ib. ib. 17-2.) Fools, because of their transgression. All manner of food their soul abhorreth. But when they cry unto the Lord. He sendeth his word and healeth them. They therefore shall give thanks unto the Lord. Whence do we know this concerning those who have been liberated from prison? it is written (Ib. ib. 10-20.) Such as sit in darkness and in the shadow of death. Because they have rebelled against the words of God. And he humbled their hearts with trouble But when they cry unto the Lord He bringeth them out of the darkness. They, therefore, shall give thanks unto the Lord. How shall they say the grace? R. Juda said: "Blessed art thou who bestoweth kindness." Abaye said: "It should be said in the presence of ten persons, as it is written (Ib. ib. 32) And they must exalt him in the congregation of people." Mar Zutra said: "And two of the ten shall be learned men, as it is written (Ib. ib.) And in the assembly of the elders must they praise Him." (Fol 55a) R. Jochanan and R. Elazar both said: "As long as the Temple was in existence, the altar was [the means of] atonement for Israel, but now [since there is no Temple], each man's table is [the means of] atonement."

Ein Yaakov (Glick Edition), Berakhot 9:1 · En Jacob, translated by SH Glick, 1916