Guide for the Perplexed

משל הארמון ופשרו 2 הריני פותח את הדיון בפרק זה במשל שאֶשּׂא לך, ואומר: המלך בארמונו. וכל אנשיו, חלקם נמצאים בעיר קבוצה א) וחלקם מחוצה לה. אלו מהם שבעיר – ב) יש מהם מי שמפנה את גבו מבית המלך ופניו פונים לדרך אחרת, ג) ויש מהם המכוון אל בית המלך ופונה אליו ומבקש להיכנס לביתו ולעמוד בפניו, אבל עדיין לא ראה מעולם את חומת הבית. ומבין המכוונים, ד) יש שהגיע אל הבית והוא מסתובב סביבו ומחפש את שערו, ה) ויש שנכנס דרך השער ומהלך במסדרונות, ו) ויש שנכנס לבסוף אל החצר הפנימית של הבית כך שהוא נמצא עם המלך במקום אחד, והוא בית המלך, אך בהימצאו בתוך הבית אין הוא רואה את המלך או מדבר אליו; אלא לאחר הימצאו בתוך הבית הכרח לו לעשות השתדלות נוספת, ואז ז) יעמוד לפני המלך ויראהו מרחוק או מקרוב, או ישמע דברי המלך או ידבר אליו.

I will begin the subject of this chapter with a simile. A king is in his palace, and all his subjects are partly in the country, and partly abroad. Of the former, some have their backs turned towards the king’s palace, and their faces in another direction; and some are desirous and zealous to go to the palace, seeking “to inquire in his temple,” and to minister before him, but have not yet seen even the face of the wall of the house. Of those that desire to go to the palace, some reach it, and go round about in search of the entrance gate; others have passed through the gate, and walk about in the ante-chamber; and others have succeeded in entering into the inner part of the palace, and being in the same room with the king in the royal palace. But even the latter do not immediately on entering the palace see the king, or speak to him; for, after having entered the inner part of the palace, another effort is required before they can stand before the king—at a distance, or close by—hear his words, or speak to him.

Guide for the Perplexed, Part 3 51:2 · Guide for the Perplexed, English Translation, Friedlander (1903)

המנהיגות כהידמות 13 כיוון שהזכרנו את הפסוק הזה והדברים המופלאים הכלולים בו, והזכרנו את דברי החכמים ז"ל עליו, נשלים את מה שהוא כולל: בפסוק הזה, בביאור המטרה הנכבדת ביותר, הוא לא הסתפק בהשגתו יתעלה בלבד, משום שאילו זו היתה כוונתו היה אומר: "כי אם בזאת יתהלל המתהלל: השכל וידוע אותי" ועוצר, או היה אומר "השכל וידוע אותי כי אני אחד" או היה אומר "כי אין לי תמונה" או "כי אין כמוני" וכיוצא בזה. אלא אמר: ההתפארות היא בהשגתי ובידיעת תאריי, כלומר פעולותיו, כדרך שביארנו (א,נד) על מה שנאמר: "הוֹדִעֵנִי נָא אֶת דְּרָכֶךָ [וְאֵדָעֲךָ לְמַעַן אֶמְצָא חֵן בְּעֵינֶיךָ]" (שמות לג,יג). וביאר לנו בפסוק הזה (ירמיהו ט,כג) שאותן פעולות שיש לדעת ולחקות הן חסד, משפט וצדקה.

Having stated the sublime ideas contained in that Scriptural passage, and quoted the explanation of our Sages, we will now complete what the remainder of that passage teaches us. The prophet does not content himself with explaining that the knowledge of God is the highest kind of perfection; for if this only had been his intention, he would have said, “But in this let him who glorieth glory, that he understandeth and knoweth me,” and would have stopped there; or he would have said, “that he understandeth and knoweth me that I am One,” or, “that I have not any likeness,” or, “that there is none like me,” or a similar phrase. He says, however, that man can only glory in the knowledge of God and in the knowledge of His ways and attributes, which are His actions, as we have shown (Part 1. liv.) in expounding the passage, “Show me now thy ways” (Exod. 33:13). We are thus told in this passage that the Divine acts which ought to be known, and ought to serve as a guide for our actions, are, ḥesed, “loving-kindness,” mishpat, “judgment,” and ẓedakah, “righteousness.”

Guide for the Perplexed, Part 3 54:12 · Guide for the Perplexed, English Translation, Friedlander (1903)

דמות אדם לחיות – גלגלים חיים ומשכילים לכל אחת מן החיות "פני אדם" 1 ידוע שיש אנשים שצורות פניהם דומות לצורת אחד משאר בעלי החיים, כך שאתה רואה אדם שכאילו פניו דומים לפני אריה, ואדם אחר כאילו פני שור, וכיוצא בהם; ומכנים את בני האדם על פי הדמויות האלה, הנוטות לדמויות פני בעלי החיים. כך מה שאמר (יחזקאל) "פְּנֵי שׁוֹר", "פְּנֵי אַרְיֵה" ו"פְנֵי נֶשֶׁר" (יחזקאל א,י) – כולם אינם אלא "פְּנֵי אָדָם" (שם) הנוטים לאותן צורות של מינים אלה. הוכחות מן הפסוקים הסמוכים ומן המראה השני 2 על דבר זה יורו לך שתי ראיות. א) האחת, דבריו על החיות בהכללה: "וְזֶה מַרְאֵיהֶן: דְּמוּת אָדָם לָהֵנָּה" (שם,ה), ולאחר מכן תיאר כל חיה מהן, שיש לה "פְּנֵי אָדָם" ו"פְנֵי שׁוֹר" ו"פְנֵי אַרְיֵה" ו"פְנֵי נֶשֶׁר". ב) והראיה השנייה היא ביאורו במרכבה השנייה, שהביא אותה כדי לבאר עניינים שנותרו סתומים במרכבה הראשונה. הוא אמר במרכבה השנייה: "וְאַרְבָּעָה פָנִים לְאֶחָד: פְּנֵי הָאֶחָד פְּנֵי הַכְּרוּב, וּפְנֵי הַשֵּׁנִי פְּנֵי אָדָם, וְהַשְּׁלִישִׁי פְּנֵי אַרְיֵה, וְהָרְבִיעִי פְּנֵי נָשֶׁר" (שם י,יד). הרי שאמר במפורש שמה שאמר עליו "פני שור" הוא "פני הכרוב"; ו"כרוב" הוא אדם צעיר. והוא הדין בשני הפנים הנותרים. הוא השמיט את "פני השור" גם כדי להסב את תשומת הלב על ידי גיזרון מסוים, כמו שרמזנו על כך (ב:כט35;מג4). לא ייתכן לומר "שמא זוהי השגת צורות אחרות?", כי הוא אמר בסוף התיאור השני: "הִיא הַחַיָּה אֲשֶׁר רָאִיתִי תַּחַת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בִּנְהַר כְּבָר" (יחזקאל י,כ). הרי התבאר מה שהתחלנו לבאר.

IT is well known that there are men whose face is like that of other animals thus the face of some person is like that of a lion, that of another person like that of an ox, and so on: and man’s face is described according as the form of his face resembles the form of the face of other animals. By the expressions, “the face of an ox,” “the face of a lion,” “the face of an eagle” (Ezek, 1:10), the prophet describes a human face inclining towards the forms of these various species. This interpretation can be supported by two proofs. First, the prophet says of the Ḥayyot in general that” their appearance is this, they have the form of man” (ver. 5), and then in describing each of the Ḥayyot he attributes to them the face of a man, that of an ox, that of a lion, and that of an eagle. Secondly, in the second description of the Chariot, which is intended as a supplement to the first, the prophet says, Each hath four faces; the one is the face of a cherub, the second a man’s face, the third a lion’s face, and the fourth that of an eagle (ibid. x. W. He thus clearly indicates that the terms “the face of an ox” and “the face of a cherub” are identical. But cherub designates “a youth.” By analogy we explain the two other terms—“the face of a lion” and “the face of an eagle” in the same manner. “The face of the ox” has been singled out on account of the etymology of the Hebrew term shor (ox), as has been indicated by me. It is impossible to assume that this second description refers to the perception of another prophetic vision, because it concludes thus: “This is the Ḥayyah which I saw at the river Chebar” (ibid. ver. 15). What we intended to explain is now clear.

Guide for the Perplexed, Part 3 1:1 · Guide for the Perplexed, English Translation, Friedlander (1903)

המרכבה הראשונה: החיות, האופנים והאדם השגה ראשונה: החיות ומאפייניהן החיצוניים 1 תבנית ומהות) הוא ציין שהוא ראה "אַרְבַּע חַיּוֹת" (יחזקאל א,ה) שכל חיה מהן בעלת ארבעה פנים ובעלת ארבע כנפיים ובעלת שתי ידיים, וכלל צורת כל חיה כצורת אדם, כמו שאמר: "דְּמוּת אָדָם לָהֵנָּה" (שם). ידיים) וכן ציין שגם הידיים הן "ידי אדם", שידוע שידי האדם עוצבו כך כדי לעשות מלאכת אוּמן בלי ספק. רגליים) אחר כך ציין שרגליהן ישרות, כלומר שאין בהן מפרקים, וזו משמעות דבריו "רֶגֶל יְשָׁרָה" (שם,ז) לפי פשט ("חיצוניות") הדברים. וכך אמרו (חז"ל): "'וְרַגְלֵיהֶם רֶגֶל יְשָׁרָה' – מלמד שאין ישיבה למעלה" (בראשית רבה סה,כא). הבן זאת גם כן. כפות רגליים) אחר כך ציין שכפות הרגליים, שהן אבר ההליכה, אינן כרגלי האדם. אלא הידיים הן אלה שהן כידי האדם, ואילו הרגליים עגולות "כְּכַף רֶגֶל עֵגֶל" (יחזקאל א,ז). דבוקות) אחר כך ציין שאין בין ארבע החיות האלה רווח ולא רִיק, אלא כל אחת צמודה לאחותה. הוא אמר: "חֹבְרֹת אִשָּׁה אֶל אֲחוֹתָהּ" (שם,ט). נבדלות) אחר כך ציין שאף על פי שהן צמודות, פניהן וכנפיהן נפרדות מלמעלה. הוא אמר: "וּפְנֵיהֶם וְכַנְפֵיהֶם פְּרֻדוֹת מִלְמָעְלָה" (שם,יא). התבונן בדבריו "מִלְמָעְלָה", כי הגופים צמודים, ואילו פניהם וכנפיהם – נפרדים, אבל מלמעלה. זַכּוֹת) עוד ציין שהן זַכּוֹת "כְּעֵין נְחֹשֶׁת קָלָל" (שם,ז). מאירות) עוד ציין שהן גם מאירות. הוא אמר: "מַרְאֵיהֶן כְּגַחֲלֵי אֵשׁ" (שם,יג; ושם: מַרְאֵיהֶם). זה כלל מה שציין על צורת החיות, כלומר תבניתן, עצמן, צורותיהן, כנפיהן, ידיהן ורגליהן.

THE prophet says that he saw four Ḥayyot: each of them had four faces, four wings, and two hands, but on the whole their form was human. Comp. “They had the likeness of a man” (Ezek. 1:5). The hands are also described as human hands, because these have undoubtedly, as is well known, such a form as enables them to perform all manner of cunning work. Their feet are straight that is to say, they are without joints. This is the meaning of the phrase “a straight foot,” taken literally. Similarly our Sages say, the words, “And their feet were straight feet” (ibid. 1:7), show that the beings above do not sit. Note this likewise. The soles of the feet of the Ḥayyot, the organs of walking, are described as different from the feet of man, but the hands are like human hands. The feet are round, for the prophet says, “like the sole of a round foot.” The four Ḥayyot are closely joined together, there is no space or vacuum left between them. Comp. “They were joined one to another” (ibid. 1:9).” But although they were thus joined together, their faces and their wings were separated above” (ibid. ver. 11). Consider the expression “above” employed here, although the bodies were closely joined, their faces and their wings were separated, but only above. The prophet then states that they are transparent; they are “like burnished brass” (ibid. ver, 7). He also adds that they are luminous. Comp. “Their appearance was like burning coals of fire” (ibid. ver. 13). This is all that has been said as regards the form, shape, face, figure, wings, hands, and feet of the Ḥayyot.

Guide for the Perplexed, Part 3 2:1 · Guide for the Perplexed, English Translation, Friedlander (1903)

הבהרות מן המרכבה השנייה המרכבה השנייה מבהירה את הראשונה 1 לאחר שיחזקאל עליו השלום הזכיר מתיאור המרכבה את מה שתיאר בתחילת הספר, שָׁבָה אליו אותה השגה עצמה פעם שנייה כשנישא במראה הנבואה לירושלם, וביאר לנו דברים שלא התבארו תחילה. הבהרה 1: החיות הן הכרובים 2 בכלל זה, שהוא החליף לנו את הביטוי "חיות" בביטוי "כרובים", והודיענו שהחיות הנזכרות תחילה הן גם מלאכים, כוונתי לכרובים, ואמר: "וּבְלֶכֶת הַכְּרוּבִים יֵלְכוּ הָאוֹפַנִּים אֶצְלָם, וּבִשְׂאֵת הַכְּרוּבִים אֶת כַּנְפֵיהֶם לָרוּם מֵעַל הָאָרֶץ לֹא יִסַּבּוּ הָאוֹפַנִּים גַּם הֵם מֵאֶצְלָם" (יחזקאל י,טז). הוא הדגיש את הקשר בין שתי התנועות, כמו שצִיַּנּו (ג,ב10), ואחר כך אמר: "הִיא הַחַיָּה אֲשֶׁר רָאִיתִי תַּחַת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בִּנְהַר כְּבָר, וָאֵדַע כִּי כְרוּבִים הֵמָּה" (יחזקאל י,כ), וחזר על אותן צורות עצמן ועל אותן תנועות עצמן. התברר שהחיות הן הכרובים, והכרובים הם החיות. הבהרה 2: האופנים בנויים כגלגלים 3 אחר כך ביאר בתיאור השני הזה עניין אחר, והוא שהאופנים הם הגלגלים. הוא אמר: "לָאוֹפַנִּים – לָהֶם קוֹרָא הַגַּלְגַּל בְּאָזְנָי" (שם,יג). הבהרה 3: האופנים נעים עקב תנועת הגלגל המקיף 4 עוד ביאר עניין שלישי על האופנים, ואמר עליהם: "כִּי הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִפְנֶה הָרֹאשׁ – אַחֲרָיו יֵלֵכוּ, לֹא יִסַּבּוּ בְּלֶכְתָּם" (שם,יא). הרי אמר במפורש שתנועת האופנים הכפויה נמשכת אל המקום אשר יפנה הראש, שהתברר שהוא נמשך "אֶל אֲשֶׁר יִהְיֶה שָּׁמָּה הָרוּחַ לָלֶכֶת" (שם א,יב). הבהרה 4: גלגלי האופנים הסובבים 5 עוד הוסיף עניין רביעי על האופנים, ואמר: "וְהָאוֹפַנִּים מְלֵאִים עֵינַיִם סָבִיב לְאַרְבַּעְתָּם אוֹפַנֵּיהֶם" (שם י,יב). ואת העניין הזה לא הזכיר בתחילה. הבהרה 5: האופנים כבעלי חיים, לא כתבונה 6 עוד אמר גם כן על האופנים בהשגה האחרונה הזאת: "בְּשָׂרָם וְגַבֵּהֶם וִידֵיהֶם וְכַנְפֵיהֶם" (שם). הוא לא ייחס לאופנים בהתחלה לא בשר ולא ידים ולא כנפים, אלא אמר שהם גופים בלבד. הוא חזר לבסוף לומר שהם בעלי בשר וידיים וכנפיים, אבל לא ייחס להם שום צורה. הבהרה 6: שיוך כל אופן לחיה 7 עוד ביאר גם כן בהשגה השנייה הזאת שכל אופן מתייחס לכרוב, ואמר: "אוֹפַן אֶחָד אֵצֶל הַכְּרוּב אֶחָד, וְאוֹפַן אֶחָד אֵצֶל הַכְּרוּב אֶחָד" (שם,ט). הבהרה 7: הגלגלים הם יחידה אחת 8 עוד ביאר כאן גם כן שארבע החיות הן חיה אחת משום שהן צמודות זו לזו, ואמר: "הִיא הַחַיָּה אֲשֶׁר רָאִיתִי תַּחַת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בִּנְהַר כְּבָר" (שם,כ). הבהרה 8: האופנים הם יחידה אחת 9 וכן גם לאופנים הוא קרא "אוֹפַן אֶחָד בָּאָרֶץ" (שם א,טו), אף על פי שהם "אַרְבָּעָה אוֹפַנִּים" כמו שציין (שם י,ט), משום שהם דבוקים זה בזה, ושכולם "דְּמוּת אֶחָד לְאַרְבַּעְתָּן" (שם א,טז). סיכום 10 זה אפוא הביאור שהוא הוסיף לנו על צורת החיות והאופנים בהשגה השנייה הזאת.

WHEN Ezekiel recalled to memory the form of the Chariot, which he described in the beginning of the book, the same vision presented itself to him a second time; in this vision he was borne to Jerusalem. He explains in describing it things which have not been made clear at first, e.g., he substitutes the term “cherubim” for Ḥayyot, whereby he expresses that the Ḥayyot of the first vision are likewise angels like the cherubim. He says, therefore: “Where the cherubims went, the Ofannim went by them: and when the cherubims lifted up their wings to mount up from the earth, the same Ofannim also turned not from beside them” (x. 16). By these words he shows how closely connected the two motions are [viz., that of the Ḥayyot and that of the Ofannim]. The prophet adds, “This is the Hayyah that I saw under the God of Israel by the river of Chebar: and I knew that they were cherubims” (ver. 20). He thus describes the same forms and the same motions, and states that the Ḥayyot and the cherubim are identical. A second point is then made clear in this second description, namely, that the Ofannim are spherical; for the prophet says, “As for the Ofannim, it was cried unto them in my hearing, O sphere” (ver. 13). A third point concerning the Ofannim is illustrated here in the following words: “To the place whither the head looked they followed it: they turned not as they went” (ver. 11). The motion of the Ofannim is thus described as involuntary, and directed “to the place whither the head looketh”; and of this it is stated that it moves “whither the spirit is to go” (i. 20). A fourth point is added concerning the Ofannim, namely, “And the Ofannim were full of eyes round about, even the Ofannim that they four had” (x. 12). This has not been mentioned before. In this second description there are further mentioned” their flesh, and their backs, and their hands, and their wings” (ibid.), whilst in the first account none of these is mentioned: and it is only stated that they are bodies. Though they are endowed in the second account with flesh, hands, and wings, no form is given to them. In the second account each Ofan is attributed to a cherub, “one Ofan by one cherub, and another Ofan by another cherub.” The four Ḥayyot are then described as one Hayyah on account of their interjoining: “This is the Ḥayyah that I saw under the God of Israel by the river of Chebar” (ver. 20). Also the Ofannim, though being four in number, as has been mentioned, are called “one ofan upon the earth” (ver. 15), because they interjoin, and “they four have one likeness” (ver. 16). This is the additional explanation which the second vision gives of the form of the Ḥayyot and the Ofannim.

Guide for the Perplexed, Part 3 3:1 · Guide for the Perplexed, English Translation, Friedlander (1903)

דיון בפירוש אחר של האופנים תרגום יונתן: האופנים הם גלגלי הכוכבים 1 ראוי שנעיר לך על עניין מסוים שנקט יונתן בן עֻזיאל עליו השלום: כיוון שראה אמירה מפורשת בדבריו (של יחזקאל) "לָאוֹפַנִּים – לָהֶם קוֹרָא הַגַּלְגַּל בְּאָזְנָי" (יחזקאל י,יג) – קבע בהחלטיות שהאופנים הם השמים, ועל כן תרגם כל "אוֹפָן" – "גִּלְגָּלָא", וכל "אוֹפַנִּים" – "גִּלְגְּלַיָּא". חיזוק) אין לי ספק שמה שחיזק אצלו עליו השלום את הפרשנות הזאת הוא אמירתו של יחזקאל עליו השלום על האופנים שהם "כְּעֵין תַּרְשִׁישׁ" (שם א,טז), וזה צבע המיוחס לשמים, כמפורסם. דוחק) אך כיוון שמצא את הפסוק "וָאֵרֶא הַחַיּוֹת וְהִנֵּה אוֹפַן אֶחָד בָּאָרֶץ" (שם,טו), שזה מורה בלי ספק שהאופנים בארץ – הוקשה עליו הדבר לפי הפרשנות הזאת, ועל כן הכליל את פרשנותו ופירש את אמירתו כאן "ארץ" – שהוא מִשטַח השמים, כי הוא קרקע ביחס למה שמעל המשטח הזה, ותרגם את "אוֹפַן אֶחָד בָּאָרֶץ" – "מִלְּרַע לְרוּם שְׁמַיָּא" (=מתחת לגובה השמים). הבן כיצד היא פרשנותו. המניע) נראה לי שמה שהביא אותו עליו השלום לפרשנות זו הוא ההבנה ש"גלגל" הוא שם ראשוני לשמים. פירוש הרמב"ם: האופנים הם היסודות כמעטפות כדוריות 2 ונראה לי שאין הדבר אלא כך: הגלגול נקרא גלגל: "וְגִלְגַּלְתִּיךָ מִן הַסְּלָעִים" (ירמיהו נא,כה), "וַיָּגֶל אֶת הָאֶבֶן [מֵעַל פִּי הַבְּאֵר]" (בראשית כט,י). ובשל כך נאמר: "[וְרֻדַּף כְּמֹץ הָרִים לִפְנֵי רוּחַ] וּכְגַלְגַּל לִפְנֵי סוּפָה" (ישעיהו יז,יג), בשל גלגולו. ולכן נקראת גולגולת הראש "גולגולת" (שמות טז,טז; משנה נזירות ז,ב), משום שהיא נוטה להיות עגולה. ומפני שכל כדור מתגלגל במהירות, נקרא כל דבר כדורי "גלגל". לפיכך נקראו השמים "גלגלים", על שום עגילותם, כלומר היותם כדוריים. על כן אומרים (חז"ל): "גלגל הוא שחוזר" (בבלי שבת קנא,ב), והם קוראים גם לגלגלת "גלגל" (משנה עירובין י,יד) מאותה סיבה עצמה. אם כן דבריו "לָאוֹפַנִּים – לָהֶם קוֹרָא הַגַּלְגַּל בְּאָזְנָי" (יחזקאל י,יג), נועדו ללמד אותנו על תבניתם, כי לא צוינה עבורם תבנית ולא צורה, אלא שהם הגלגלים. 3 אשר לדבריו עליהם "כתרשיש" (שם א,טז: כְּעֵין תַּרְשִׁישׁ) – הוא פירש זאת גם כן בתיאור השני ואמר על האופנים: "וּמַרְאֵה הָאוֹפַנִּים כְּעֵין אֶבֶן תַּרְשִׁישׁ" (שם י,ט). ותרגם זאת יונתן בן עֻזיאל עליו השלום: "כְּעֵין אֶבֶן טָבָא" (=כעין אבן טובה). ידוע לך שבביטוי הזה עצמו תרגם אֻנקלוס את "כְּמַעֲשֵׂה לִבְנַת הַסַּפִּיר" (שמות כד,י), ואמר: "כְּעוֹבַד אֶבֶן טָבָא" (=כמעשה אבן טובה). הרי שאין הבדל בין האמור "כְּעֵין אֶבֶן תַּרְשִׁישׁ" לבין האמור "כְּמַעֲשֵׂה לִבְנַת הַסַּפִּיר". הבן זאת.

IT is necessary to call your attention to an idea expressed by Jonathan, the son of Uzziel. When he saw that the prophet says in reference to the Ofannim, “It was cried unto them in my hearing, O gilgal” (“sphere”) (x. 13), he assumed that by Ofannim the heavens are meant, and rendered Ofan by gilgal, “sphere,” and Ofannim by gilgelaya, “spheres.” I have no doubt that he found a confirmation of his opinion in the words of the prophet that the Ofannim were like unto the colour of tarshish (ver. 16), a colour ascribed to the heavens, as is well known. When he, therefore, noticed the passage, “Now as I beheld the Ḥayyot, behold one Ofan upon the earth” (i. 15), which clearly shows that the Ofannim were upon the earth, he had a difficulty in explaining it in accordance with his opinion. Following, however, his interpretation, he explains the terms erez, employed here as denoting the inner surface of the heavenly sphere, which may be considered as erez (“earth” or “below”), in relation to all that is above that surface. He therefore translates the words ofan eḥad ba-areẓ, as follows: “One ofan was below the height of the heavens.” Consider what his explanation of the passage must be. I think that he gave this explanation because he thought that gilgal denotes in its original meaning “heaven.” My opinion is that gilgal means originally “anything rolling”; comp. “And I will roll thee (ve-gilgaltika) down from the rocks” (Jer. 51:25); “and rolled (va-yagel) the stone” (Gen. 29:10); the same meaning the word has in the phrase: “Like a rolling thing (galgal) before the whirlwind” (Isa. 17:13). The poll of the head, being round, is therefore called gulgolet; and because everything round rolls easily, every spherical thing is called gilgal; also the heavens are called gilgallim on account of their spherical form. Thus our Sages use the phrase, “It is a wheel (gilgal) that moves round the world”; and a wooden ball, whether small or large, is called gilgal. If so, the prophet merely intended by the words, “As for the Ofannim, it is cried to them in my hearing, O sphere” (gilgal), to indicate the shape of the Ofannim, as nothing has been mentioned before respecting their form and shape; but he did not mean to say that the Ofannim are the same as the heavens. The term “like tarshish” is explained in the second account, in which it is said of the Ofannim: “And the appearance of the Ofannim was like the colour of tarshish.” This latter passage is translated by Jonathan, the son of Uzziel, “like the colour of a precious stone, “exactly in the same manner as Onkelos translates the phrase ke-ma‘ase libnat ha-sappir, “like the work of the whiteness of sapphire” (Exod. 29:10). Note this.

Guide for the Perplexed, Part 3 4:1 · Guide for the Perplexed, English Translation, Friedlander (1903)

האדם שעל הכיסא – שיא מעשה המרכבה שלושת המראות מייצגים שלוש השגות 1 ממה שראוי שתשים לב אליו הוא דבריו "מַרְאוֹת אֱלֹהִים" (יחזקאל א,א). הוא לא אמר "מראָה" בלשון יחיד אלא "מראות", כי אלה כמה השגות ממינים שונים, כלומר שלוש השגות: השגת האופנים, השגת החיות והשגת האדם אשר מעל החיות. בכל אחת מן ההשגות האלה אמר "וארא": א) בהשגת החיות אמר: "וָאֵרֶא וְהִנֵּה רוּחַ סְעָרָה [בָּאָה מִן הַצָּפוֹן עָנָן גָּדוֹל וְאֵשׁ מִתְלַקַּחַת וְנֹגַהּ לוֹ סָבִיב, וּמִתּוֹכָהּ כְּעֵין הַחַשְׁמַל מִתּוֹךְ הָאֵשׁ]" (שם,ד); ב) בהשגת האופנים אמר: "וָאֵרֶא הַחַיּוֹת וְהִנֵּה אוֹפַן אֶחָד בָּאָרֶץ [אֵצֶל הַחַיּוֹת לְאַרְבַּעַת פָּנָיו]" (שם,טו); ג) ובהשגת האדם אשר מעל החיות במעלה, אמר: "וָאֵרֶא כְּעֵין חַשְׁמַל [כְּמַרְאֵה אֵשׁ בֵּית לָהּ סָבִיב] מִמַּרְאֵה מָתְנָיו [וּלְמָעְלָה וּמִמַּרְאֵה מָתְנָיו וּלְמַטָּה רָאִיתִי כְּמַרְאֵה אֵשׁ וְנֹגַהּ לוֹ סָבִיב]" (שם,כז). הוא לא חזר על הביטוי "וארא" כלל בתיאור המרכבה אלא בשלוש הפעמים האלה. ההבנות מדברי חכמי המשנה 2 חכמי משנה כבר ביארו את העניין הזה, והם שהסבו את תשומת לבי אליו. הם אמרו שמותר ללמד רק את שתי ההשגות הראשונות, כלומר השגת החיות והאופנים; ואילו ההשגה השלישית, שהיא ה"חשמל" ואילך – אין ללמד ממנה אלא ראשי הפרקים. רבינו הקדוש סבור ששלוש ההשגות כולן נקראות "מעשה מרכבה", והן אשר אין ללמד מהן אלא ראשי הפרקים. זה לשונם בעניין: "עד היכן מעשה מרכבה? ר' אומר: עד 'וארא' בתראה (=האחרון) (שם,כז). ר' יצחק אומר: עד 'חשמל' (שם,כז-כח). מעד 'וארא' (שם,ד) עד 'חשמל' (שם,כו) מגמרינן אגמורי (=מלמדים), מיכן ואילך מוסרין לו ראשי הפרקים. איכא דאמרי (=יש אומרים): עד 'וארא' ועד 'חשמל' מסרינן (=מוסרים) ראשי הפרקים; מיכן ואילך: אם היה חכם ומבין מדעתו – אִין (=כן), ואילא (=ואם לא) – לא" (בבלי חגיגה יג,א). 3 התברר לך אפוא מלשונותיהם א) שהן השגות שונות, ומה שמסב את תשומת הלב לכך הוא "וארא", "וארא", "וארא"; ב) ושהן דרגות, ושההשגה האחרונה מהן, והיא שנאמר עליה "וָאֵרֶא כְּעֵין חַשְׁמַל" (יחזקאל א,כז), כלומר צורת האדם החלוקה, שנאמר עליו "מִמַּרְאֵה מָתְנָיו וּלְמָעְלָה וּמִמַּרְאֵה מָתְנָיו וּלְמַטָּה" (שם) – היא ההשגה האחרונה שבהן והנעלה שבהן. ג) וכן המחלוקת בין החכמים האם מותר לרמוז משהו כשהוא מלמד, כלומר במסירת ראשי הפרקים, או שאסור בשום אופן לרמוז כשמלמדים את ההשגה השלישית הזאת ואפילו בראשי הפרקים אלא מי שהוא חכם יבין מדעתו. ד) וכן גם המחלוקת בין החכמים, כמו שאתה רואה, גם לגבי שתי ההשגות הראשונות, כלומר החיות והאופנים, האם מותר ללמד את ענייניהן במפורש או שאין היתר אלא ברמז ובחידות בראשי הפרקים.

IT is necessary to notice that the plural marot elohim, “visions of God,” is here used, and not the singular mareh, “vision,” for there were several things, of different kinds, that were perceived by the prophet. The following three things were perceived by him: the Ofannim, the Ḥayyot, and the man above the Ḥayyot. The description of each of these visions is introduced by the word va-ereh, “and I beheld?” For the account of the Ḥayyot, begins, “And I looked (va-ereh), and behold a whirlwind,” etc. (Ezek. 1:4). The account of the Ofannim begins: “Now as I beheld (va-ereh) the Ḥayyot, behold one ofan upon the earth” (ver. 15). The vision of that which is above the Ḥayyot in order and rank begins: “And I saw (va-ereh) as the colour of the amber, etc., from the appearance of his loins even upward” (ver. 27). The word va-ereh, “and I beheld,” only occurs these three times in the description of the Mercabah. The doctors of the Mishnah have already explained this fact, and my attention was called to it by their remarks. For they said that only the two first visions, namely, that of the Ḥayyot and the Ofannim, might be interpreted to others; but of the third vision, viz., that of the ḥashmal and all that is connected with it, only the heads of the sections may be taught. Rabbi [Jehudah], the Holy, is of opinion that all the three visions are called ma‘aseh mercabah, and nothing but the heads of the sections could be communicated to others. The exact words of the discussion are as follows:—Where does maaseh mercabhah end? Rabbi says, with the last va-ereh; Rabbi Yiẓḥak says it ends at the word ḥashmal (ver. 27). The portion from va-ereh to ḥashmal may be fully, taught; of that which follows, only the heads of the sections; according to some it is the passage from va-ereh to ḥashmal, of which the heads of the sections may be taught, but that which follows may only be studied by those who possess the capacity, whilst those that cannot study it by themselves must leave it.—It is clear from the words of our Sages that different visions are described, as may also be inferred from the repetition of the word va-ereh, and that these visions are different from each other in degree: the last and highest of them is the vision commencing, “And I saw as the colour of ḥashmal”: that is to say, the divided figure of the man, described as “the appearance of fire, etc., from the appearance of his loins even upward, and from the appearance of his loins even downward,” etc. There is a difference of opinion among our Sages whether it is permitted to give by way of hints an exposition of any part of this third vision, or whether it is prohibited even to teach of it the heads of the sections, so that only the wise can arrive at understanding it by their own studies. You will also notice a difference of opinion among our Sages in reference to the two first visions, viz., that of the Ḥayyot and that of the Ofannim whether these may be taught explicitly or only by way of hints, dark sayings, and heads of sections.

Guide for the Perplexed, Part 3 5:1 · Guide for the Perplexed, English Translation, Friedlander (1903)

האדם שעל הכיסא: המשותף לישעיהו ויחזקאל נבואת ישעיהו הכללית לעומת נבואת יחזקאל הפרטנית 1 דע שהעניין הנכבד והגדול של תיאור המרכבה שהתחיל יחזקאל עליו השלום להודיענו מתוך המניע הנבואי שהניע אותו להודיעו לנו, הוא אותו עניין עצמו שהודיענו ישעיה באופן כללי שלא נזקק לפירוט, והם דבריו: "וָאֶרְאֶה אֶת ה' יֹשֵׁב עַל כִּסֵּא רָם וְנִשָּׂא וְשׁוּלָיו מְלֵאִים אֶת הַהֵיכָל. שְׂרָפִים עֹמְדִים [מִמַּעַל לוֹ שֵׁשׁ כְּנָפַיִם שֵׁשׁ כְּנָפַיִם לְאֶחָד, בִּשְׁתַּיִם יְכַסֶּה פָנָיו וּבִשְׁתַּיִם יְכַסֶּה רַגְלָיו וּבִשְׁתַּיִם יְעוֹפֵף]" (ישעיהו ו,א-ב). אמרת חכמים ושתי הפרשנויות שלה 2 החכמים כבר ביארו לנו את כל זה והסבו את תשומת לבנו לנושא הזה, ואמרו שההשגה שהשיג יחזקאל היא עצמה ההשגה שהשיג ישעיה. הם המשילו על כך משל, לשני אנשים שראו את המלך בעת רכיבתו, אחד מהם עירוני ואחר מהם כפרי. העירוני, כיוון שידע שאנשי העיר יודעים את אופן רכיבת המלך, לא תיאר את אופן רכיבתו אלא אמר רק "ראיתי את המלך". והשני, מכיוון שהוא רוצה לתאר לכפריים שאין להם שום ידע על אופן רכיבתו, פירט להם כיצד הוא אופן רכיבתו, ותיאור חייליו ומשרתיו ועושי דברו. במידה הזאת של הסבת תשומת הלב יש תועלות גדולות מאוד. והם דבריהם ב(מסכת) חגיגה: "כל שראה יחזקאל ראה ישעיה; ישעיה דומה לבן כרך שראה את המלך, יחזקאל דומה לבן כפר שראה את המלך" (בבלי חגיגה יג,ב). 3 א) ייתכן שיש לפרש את כוונת בעל הדברים האלה כפי שציינתי בתחילה, דהיינו שבני דורו של ישעיה לא נזקקו שיתבאר להם הפירוט הזה אלא די היה להם בדבריו "וָאֶרְאֶה אֶת ה'" וכו', ואילו בני הגולה היו זקוקים לפירוט הזה. ב) וייתכן שבעל הדברים האלה היה סבור שישעיה שלם יותר מיחזקאל, ושהשגה זו שיחזקאל נדהם ממנה ושהיתה נוראה בעיניו – היתה עבור ישעיה ידועה באופן שאינו מצריך לספר עליה בהפלגה, בשל היותה דבר ידוע לשלמים.

THE sublime and great subject which Ezekiel by prophetic impulse began to teach us in the description of the Mercabah, is exactly the same which Isaiah taught us in general outlines, because he did not require all the detail. Isaiah says, “I saw the Lord sitting upon a throne, high and lifted up, and his train filled the temple. Above it stood seraphims,” etc. (Isa. 6:1 seq.). Our Sages have already stated all this clearly, and called our attention to it. For they say that the vision of Ezekiel is the same as that of Isaiah, and illustrate their view by the following simile:—Two men saw the king riding, the one a townsman, the other a countryman. The former, seeing that his neighbours know well how the king rides, simply tells them that he saw the king; but the villager, wishing to tell his friends things which they do not know, relates in detail how the king was riding, describes his followers, and the officers who execute his order and command. This remark is a most useful hint; it is contained in the following passage (Ḥagigah, 13 b): “Isaiah saw all that has been seen by Ezekiel: Isaiah is like a townsman that sees the king, Ezekiel like a countryman that sees the king.” These words can be explained in the manner which I have just mentioned, viz., the generation of Isaiah did not require the detailed description: his account, “I saw the Lord,” etc., sufficed. The generation of the Babylonian exile wanted to learn all the details. It is, however, possible that the author of this saying held Isaiah as more perfect than Ezekiel, so that the vision might have overawed Ezekiel and appeared fearful to him; but Isaiah was so familiar with it that he did not consider it necessary to communicate it to others as a new thing, especially as it was well known to the intelligent.

Guide for the Perplexed, Part 3 6:1 · Guide for the Perplexed, English Translation, Friedlander (1903)

דמות האדם שעל הכיסא היא המרכבה ציון לזמן ולמקום 1 מכלל מה שראוי לחקור עליו הוא קשירת השגת המרכבה לשנה ולחודש וליום, וקשירתה למקום. זה מסוג הדברים שיש לבקש להם משמעות, ואין לחשוב שהוא דבר שאין לו משמעות.

ONE Of the points that require investigation is the connexion between the vision of the mercabah and the year, month, and day, and also the place of the vision. A reason must be found for this connexion, and we must not think that it is an indifferent element in the vision.

Guide for the Perplexed, Part 3 7:1 · Guide for the Perplexed, English Translation, Friedlander (1903)

מקור החסרונות בחומר וההתמודדות עמהם הקדמה: הכיליון בחומר, ולא בצורה 1 חומר) כל הגופים המתהווים וכלים – הכיליון חל עליהם רק מצד חומרם בלבד. צורה) ואילו מצד הצורה, ובבחינת עצמות הצורה – לא חל עליהם כיליון אלא הם נשארים. הלא תראה שכל צורות המינים מתמידות ונשארות. הכיליון חל על הצורה רק במקרה, כלומר בשל חיבורה לחומר. הֶעדר) וטבע החומר ומהותו האמיתית – שאין הוא משוחרר לעולם מחיבור לְהֶעְדֵּר, ולכן אין מתקבעת בו צורה, אלא הוא פושט צורה ולובש אחרת תמיד.

TRANSIENT bodies are only subject to destruction through their substance and not through their form, nor can the essence of their form be destroyed; in this respect they are permanent. The generic forms, as you know, are all permanent and stable. Form can only be destroyed accidentally, i.e., on account of its connexion with substance, the true nature of which consists in the property of never being without a disposition to receive form. This is the reason why no form remains permanently in a substance; a constant change takes place, one form is taken off and another is put on.

Guide for the Perplexed, Part 3 8:1 · Guide for the Perplexed, English Translation, Friedlander (1903)

החומר חוצץ מהבנת המופשט חציצת החומר 1 החומר הוא חציצה גדולה בפני השגת הנבדל (מחומר) כפי שהוא – אפילו היה הוא החומר הנכבד ביותר והזך ביותר, כלומר אפילו חומר הגלגלים, כל שכן החומר האפל העכור הזה, שהוא החומר שלנו. לכן כל אימת שירצה שכלנו להשיג את האלוה או אחד מהשכלים (הנבדלים), הוא ימצא את החציצה הגדולה מבדילה בינו לבין כך. דימויי החציצה בתיאורי האל 2 לדבר זה נרמז בכל ספרי הנביאים כשנאמר שאנו מוסתרים מה' והוא מוסתר מאיתנו בענן או בחושך או בערפל או בעב ורמיזות מעין אלה, משום שאנו מוגבלים מלהשיגו בשל החומר. ענן) ולזו הכוונה במה שנאמר: "עָנָן וַעֲרָפֶל סְבִיבָיו" (תהילים צז,ב), להסב את תשומת הלב לכך שהמונע הוא עכירות העצם שלנו, לא שהוא יתעלה גוף שמקיף אותו ערפל או עב או ענן כך שאי אפשר לראותו, כמו שנראה מפשט מילות המשל. חושך) משל זה גם נכפל, ונאמר: "יָשֶׁת חֹשֶׁךְ סִתְרוֹ" (שם יח,יב). דימויי חציצה וגילוי במעמד הר סיני 3 ענן מסתיר) וכן התגלותו יתעלה "בְּעַב הֶעָנָן" (שמות יט,ט) ו"חֹשֶׁךְ עָנָן וַעֲרָפֶל" (דברים ד,יא) – גם היא לא נועדה אלא שילמדו ממנה על עניין זה. כי כל דבר המושג במראה הנבואה אינו אלא משל לעניין כלשהו. ואף על פי שאותו מעמד גדול היה גדול מכל מראה נבואה וחורג מכל היקש – לא היה זה, כוונתי להתגלותו יתעלה בעב הענן, בלא משמעות, אלא להסב את תשומת הלב לכך שהשגת מהותו האמיתית נמנעת מאיתנו בשל החומר החשוך המקיף אותנו, ולא אותו יתעלה, כי הוא יתעלה אינו גוף. ענן גשם) וכן ידוע ומפורסם באומה שיום מעמד הר סיני היה יום של עננים, ערפל וגשם קל. נאמר: "ה' בְּצֵאתְךָ מִשֵּׂעִיר בְּצַעְדְּךָ מִשְּׂדֵה אֱדוֹם אֶרֶץ רָעָשָׁה [גַּם שָׁמַיִם נָטָפוּ] גַּם עָבִים נָטְפוּ מָיִם. [הָרִים נָזְלוּ מִפְּנֵי ה' זֶה סִינַי, מִפְּנֵי ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל]" (שופטים ה,ד-ה). גם זאת אפוא הכוונה בדבריו: "חֹשֶׁךְ עָנָן וַעֲרָפֶל" (דברים ד,יא), לא שהחושך הקיף אותו יתעלה, כי אין אצלו יתעלה חושך אלא האור הבהיר התמידי, שמשִפעו מאיר כל חשוך, כמו שנאמר במשלים הנבואיים: "וְהָאָרֶץ הֵאִירָה מִכְּבֹדוֹ" (יחזקאל מג,ב).

THE corporeal element in man is a large screen and partition that prevents him from perfectly perceiving abstract ideals: this would be the case even if the corporeal element were as pure and superior as the substance of the spheres; how much more must this be the case with our dark and opaque body. However great the exertion of our mind may be to comprehend the Divine Being or any of the ideals, we find a screen and partition between Him and ourselves. Thus the prophets frequently hint at the existence of a partition between God and us. They say He is concealed from us in vapours, in darkness, in mist, or in a thick cloud: or use similar figures to express that on account of our bodies we are unable to comprehend His essence. This is the meaning of the words, “Clouds and darkness are round about Him” (Ps. 97:2). The prophets tell us that the difficulty consists in the grossness of our substance: they do not imply, as might be gathered from the literal meaning of their words, that God is corporeal, and is invisible because He is surrounded by thick clouds, vapours, darkness, or mist. This figure is also expressed in the passage, “He made darkness His secret place” (Ps. 18:12). The object of God revealing Himself in thick clouds, darkness, vapours, and mist was to teach this lesson; for every prophetic vision contains some lesson by means of allegory; that mighty vision, therefore, though the greatest of all visions, and above all comparison, viz., His revelation in a thick cloud, did not take place without any purpose, it was intended to indicate that we cannot comprehend Him on account of the dark body that surrounds us. It does not surround God, because He is incorporeal. A tradition is current among our people that the day of the revelation on Mount Sinai was misty, cloudy, and a little rainy. Comp. “Lord, when thou wentest forth from Seir, when thou marchedst out of the field of Edom, the earth trembled, and the heavens dropped water” (Judges 5:4). The same idea is expressed by the words “darkness, clouds, and thick darkness” (Deut. 4:11). The phrase does not denote that darkness surrounds God, for with Him there is no darkness, but the great, strong, and permanent light, which, emanating from Him, illuminates all darkness, as is expressed by the prophetic simile, “And the earth shined with His glory” (Ezek. 43:2).

Guide for the Perplexed, Part 3 9:1 · Guide for the Perplexed, English Translation, Friedlander (1903)

אין הרע מכוון מאת האל חכמי הכלאם: ההעדר אינו זקוק לפועל 1 טענה א) ה"מדברים" הללו, כמו שהודעתיך (א,עג33-20), אינם מדמים הֶעְדֵּר פרט להֶעְדֵּר המוחלט. ואילו את העדרי כל התכונות אין הם חושבים להעדרים, אלא הם חושבים שדינם של כל העדר ותכונה כדין שני הפכים, כמו עיוורון וראייה, ומוות וחיים; שהם לדעתם כמו חום וקור. לכן הם קובעים כללית ואומרים טענה ב) שההעדר אינו נזקק לפועֵל, והפעולה היא המצריכה בהכרח פועֵל. ודבר זה נכון במובן מסוים; אך אף על פי שהם אומרים שההעדר אינו נזקק לפועֵל, מסקנה) הם אומרים על פי עקרונותיהם שה' מעוור ומחריש וגורם לנע לנוח, כי ההעדרים האלה הם עניינים מצויים לדעתם.

THE Mutakallemim, as I have already told you, apply the term non-existence only to absolute non-existence, and not to the absence of properties. A property and the absence of that property are considered by them as two opposites, they treat, e.g., blindness and sight, death and life, in the same way as heat and cold. Therefore they say, without any qualification, nonexistence does not require any agent, an agent is required when something is produced. From a certain point of view this is correct. Although they hold that non-existence does not require an agent, they say in accordance with their principle that God causes blindness and deafness, and gives rest to anything that moves, for they consider these negative conditions as positive properties.

Guide for the Perplexed, Part 3 10:1 · Guide for the Perplexed, English Translation, Friedlander (1903)

רוע המלחמות מבורות והשלום מהכרת האמת הכרת האמת היא היסוד למציאות הטובה 1 אותן רעות גדולות שבני האדם גורמים זה לזה בשל המטרות והתאוות והדעות והאמונות – כולן גם כן באות בעקבות העדר, כי כולן נובעות מבורות, כלומר מהעדר חכמה. כמו שהעיוור, משום שחסרה לו הראייה, נתקל ונחבל תמיד, ואף חובל באחרים, כי אין לו מי שיורהו את הדרך – כך כיתות בני האדם, כל אדם כמידת בורותו עושה לעצמו ולאחרים רעות גדולות הפוגעות בפרטי המין (האנושי). ואילו היתה ביניהם חכמה, שיחסהּ לצורה האנושית הוא כיחס הכוח הרואה לעין – היו נמנעים כל נזקיו, מעצמו ומאחרים. כי בידיעת האמת מסתלקות האיבה והשנאה ובטלים הנזקים שאנשים גורמים זה לזה. ראיה שבהשגת האמת יסתלקו הרעות 2 כבר הובטח על כך ונאמר: "וְגָר זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ וְנָמֵר עִם גְּדִי יִרְבָּץ [וְעֵגֶל וּכְפִיר וּמְרִיא יַחְדָּו, וְנַעַר קָטֹן נֹהֵג בָּם.] וּפָרָה וָדֹב תִּרְעֶינָה [יַחְדָּו יִרְבְּצוּ יַלְדֵיהֶן, וְאַרְיֵה כַּבָּקָר יֹאכַל תֶּבֶן.] וְשִׁעֲשַׁע יוֹנֵק [עַל חֻר פָּתֶן, וְעַל מְאוּרַת צִפְעוֹנִי גָּמוּל יָדוֹ הָדָה]" (ישעיהו יא,ו-ח). אחר כך הודיע את הסיבה לכך ואמר שהסיבה להסתלקות מעשי האיבה והיריבויות וההשתלטויות האלה, היא שאז ידעו בני האדם את מהותו האמיתית של האלוה, ואמר: "לֹא יָרֵעוּ וְלֹא יַשְׁחִיתוּ בְּכָל הַר קָדְשִׁי, כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה' כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים" (שם,ט). דע זאת.

ALL the great evils which men cause to each other because of certain intentions, desires, opinions, or religious principles, are likewise due to non-existence, because they originate in ignorance, which is absence of wisdom. A blind man, for example, who has no guide, stumbles constantly, because he cannot see, and causes injury and harm to himself and others. In the same manner various classes of men, each man in proportion to his ignorance, bring great evils upon themselves and upon other individual members of the species. If men possessed wisdom, which stands in the same relation to the form of man as the sight to the eye, they would not cause any injury to themselves or to others: for the knowledge of truth removes hatred and quarrels, and prevents mutual injuries. This state of society is promised to us by the prophet in the words: “And the wolf shall dwell with the lamb,” etc.; “and the cow and the bear shall feed together,” etc.; and “the sucking child shall play on the hole of the asp,” etc. (Isa. 11:6 seq.). The prophet also points out what will be the cause of this change: for he says that hatred, quarrel, and fighting will come to an end, because men will then have a true knowledge of God. “They shall not hurt nor destroy in all my holy mountain: for the earth shall be full of the knowledge of the Lord, as the waters cover the sea” (ibid. ver. 9). Note it.

Guide for the Perplexed, Part 3 11:1 · Guide for the Perplexed, English Translation, Friedlander (1903)

סיווג הרע ואחריות האדם המחשבה שהרע בעולם רב מן הטוב 1 רבות עולה בדמיון ההמון מחשבה נמהרת שהרעות בעולם רבות מן הטובות, עד שברבות מדרשותיהם ובשיריהם של כל האומות הם כוללים עניין זה ואומרים שלפלא הוא אם יימצא טוב בזמן (=בגורל, בעולם), ואילו רעותיו הן רבות ומתמידות. טעות זו אינה של ההמון בלבד, אלא גם של מי שחושב (או: טוען) שהוא יודע משהו.

MEN frequently think that the evils in the world are more numerous than the good things; many sayings and songs of the nations dwell on this idea. They say that a good thing is found only exceptionally, whilst evil things are numerous and lasting. Not only common people make this mistake, but even many who believe that they are wise.

Guide for the Perplexed, Part 3 12:1 · Guide for the Perplexed, English Translation, Friedlander (1903)

תכלית העולם נשגבת מבינת האדם פתיחה 1 רבות נבוכו דעות השלמים בחקירה מה היא תכליתה של מציאות זו. והריני להבהיר לך את חוסר התוחלת של חקירה זו לכל השיטות.

INTELLIGENT persons are much perplexed when they inquire into the purpose of the Creation. I will now show how absurd this question is, according to each one of the different theories [above-mentioned].

Guide for the Perplexed, Part 3 13:1 · Guide for the Perplexed, English Translation, Friedlander (1903)

עוצם ממדי היקום ביחס לאדם גודלו העצום של היקום 1 דבר נוסף שראוי שיתבונן בו האדם כדי שידע את ערך עצמו ולא יטעה, הוא מה שהתברר באשר למידות הגלגלים והכוכבים ומידות המרחקים שבינינו ובינם. החישוב) כי מכיוון שהתבררו מידות כל המרחקים ביחסם לרדיוס הארץ, וידוע היקף כדור הארץ, ואם כן ידוע לנו הרדיוס שלו – הרי נודעו כל המרחקים. התוצאה) וכך הוכח שהמרחק בין מרכז הארץ לבין החלק העליון של גלגל שבתאי הוא מהלך שמונת אלפים ושבע מאות שנה בקירוב, כשכל שנה היא שלוש מאות ושישים וחמישה ימים, בהליכה של ארבעים מיל בכל יום, מן המיל ההלכתי שלנו, שבו מיל הוא אלפיים אמה רגילות. 2 התבונן אם כן במרחק העצום והמדהים הזה, והוא כמו שנאמר: "הֲלֹא אֱלוֹהַּ גֹּבַהּ שָׁמָיִם, וּרְאֵה רֹאשׁ כּוֹכָבִים כִּי רָמּוּ" (איוב כב,יב). כלומר: הלא מגובה השמים תלמד על רוחק השגת האלוה. כי אם אנחנו במרחק כה עצום מאותו גוף (=השמים), ומבחינת המקום הוא כה מובדל מאיתנו עד שעצמו ורוב פעולותיו נסתרים מאיתנו – קל וחומר לגבי השגת עושהו, שאינו גוף.

IN order to obtain a correct estimate of ourselves, we must reflect on the results of the investigations which have been made into the dimensions and the distances of the spheres and the stars. The distances are clearly stated in radii of the earth, and are well known, since the circumference and the radius of the earth are known. It has been proved that the distance between the centre of the earth and the outer surface of the sphere of Saturn is a journey of nearly eight thousand seven hundred solar years. Suppose a day’s journey to be forty legal miles of two thousand ordinary cubits, and consider the great and enormous distance! or in the words of Scripture, “Is not God in the height of heaven? and behold the height of the stars, how high they are!” (Job 22:12); that is to say, learn from the height of the heavens how far we are from comprehending God, for there is an enormous distance between ourselves and these corporeal objects, and the latter are greatly distinguished from us by their position, and hidden from us as regards their essence and most of their actions. How much more incomprehensible therefore is their Maker, who is incorporeal!

Guide for the Perplexed, Part 3 14:1 · Guide for the Perplexed, English Translation, Friedlander (1903)

יכולת האל והבלתי אפשרי הבלתי אפשרי – המוסכם ונקודת המחלוקת 1 לבלתי אפשרי יש טבע יציב יציבות קבועה, שאינו מפעולת פועל ולא ייתכן לשנותו בשום אופן, ולכן אין לתאר את האלוה ב(מונחים של) יכולת לגביו. איש מאנשי העיון אינו חולק על דבר זה כלל, ורק מי שאינו מבין את המושכלות אינו יודע זאת. נקודת המחלוקת בין כל אנשי העיון היא רק בהצבעה על מין מסוים מן הדברים שניתן לדמיין: חלק מאנשי העיון אומרים שהוא מקטגוריית הבלתי אפשרי, שאין לתאר את האלוה ביכולת לשנותו, ואחרים אומרים שהוא מקטגוריית האפשרי, שיכולת האלוה קשורה בהבאתו למציאות כיצד שיחפוץ. דוגמאות לדברים בלתי אפשריים לדעת הכל 2 כך למשל: א) התקבצות של שני הפכים בזמן אחד ובמצע אחד, ב) והתהפכות מהויות, כלומר הפיכת העצם למקרה והמקרה לעצם, ג) או קיומו של עצם גשמי מבלי שיהיה בו מקרה – כל זה מקטגוריית הבלתי אפשרי לפי כל אחד מאנשי העיון. ד) וכן שהאלוה יביא למציאות (אלוה) כמותו, ה) או יאיין את עצמו, ו) או יהפוך לגוף, ז) או ישתנה – כל זה מקטגוריית הבלתי אפשרי, ואין לתאר את האלוה ביכולת לגבי משהו מאלו. דוגמאות לדברים שיש מחלוקת בשאלה אם הם בלתי אפשריים 3 מקרה בלא עצם) אשר לשאלה אם יכול להימצא מקרה מופשט שאינו בעצם – כת אחת מאנשי העיון, והם המֻעְתַזִלה, דמיינו כך וחשבו שהוא בגדר האפשרי, ואילו אחרים טענו שהוא בגדר הבלתי אפשרי. אם כי את הדוגלים בקיום מקרה שאינו חל על מצע לא הביא לכך עיון גרידא אלא הדאגה לטיעונים דתיים שהעיון דוחק אותם מאוד, והם חילצו עצמם באמירה הזאת. בריאת יש מאין) וכן הבאה למציאות של דבר ההופך לגוף מלא־חומר כלל הוא מקטגוריית האפשרי לדעתנו ומקטגוריית הבלתי אפשרי לדעת הפילוסופים. גאומטריה בלתי אפשרית) וכך אומרים הפילוסופים שהבאה למציאות של ריבוע שאלכסונו כאורך צלעו, או זווית במרחב המוקפת בארבע זוויות ישרות במישור, וכיוצא בזה – כל זה הוא מקטגוריית הבלתי אפשרי. ויש אנשים שאינם יודעים מתמטיקה, ואינם יודעים מהדברים האלה אלא את הביטויים גרידא בלא תפיסת משמעותם, החושבים שהם אפשריים. הקושי באפיון הבלתי אפשרי 4 מי ייתן וידעתי גבול הבלתי אפשרי) האם שער זה פתוח ופרוץ וכל אחד יכול לטעון על כל עניין שיעלה בדעתו ולומר: "זה אפשרי", ואדם אחר יאמר: "לא כי, אלא הוא בלתי אפשרי לפי טבע הדבר"; או שיש דבר הסוגר את השער וחוסם אותו, כך שאדם יפסוק חד משמעית ויאמר שדבר זה בלתי אפשרי מטבעו. אמצעי לבחינת הבלתי אפשרי) והאם הערכת הדבר וההתבוננות בו היא בכוח המדמה או בשכל. זיהוי הגבול מושכל-מדומה) וכיצד ניתן להבחין בין המדומה לבין המושכל. כי אדם יכול להתווכח עם אחר או להתווכח עם עצמו בעניין מסוים, שהוא ימצא כאפשרי לדעתו ולכן יאמר שהוא אפשרי מטבעו, ויאמר החולק: "האמירה שהדבר אפשרי היא פעולת הדמיון ואינה מהתבוננות השכל". אמצעי לזיהוי הגבול) ועוד, האם יש דבר מסוים שבאמצעותו ניתן להבחין בין הכוח המדמה לבין השכל? והאם דבר זה הוא חיצוני לשניהם גם יחד, או שבשכל עצמו ניתן להבחין בין המושכל לבין המדומה? כל אלה נקודות למחקר מעמיק מאוד. ואין זו מטרת הפרק.

THAT which is impossible has a permanent and constant property, which is not the result of some agent, and cannot in any way change, and consequently we do not ascribe to God the power of doing what is impossible. No thinking man denies the truth of this maxim; none ignore it, but such as have no idea of Logic. There is, however, a difference of opinion among philosophers with reference to the existence of any particular thing. Some of them consider its existence to be impossible, and hold that God cannot produce the thing in question, whilst others think that it is possible, and that God can create it if He pleases to do so. E.g., all philosophers consider that it is impossible for one substratum to have at the same moment two opposite properties, or for the elementary components of a thing, substance and accident, to interchange, so that the substance becomes accident, and the accident becomes substance, or for a material substance to be without accident. Likewise it is impossible that God should produce a being like Himself, or annihilate, corporify, or change Himself. The power of God is not assumed to extend to any of these impossibilities. But the existence of accidents independent of substance is possible according to one class of philosophers, the Mutazilah, whilst according to others it is impossible; it must, however, be added that those who admit the existence of an accident independent of substance, have not arrived at this conclusion by philosophical research alone: but it was mainly by the desire to defend certain religious principles, which speculation had greatly shaken, that they had recourse to this theory. In a similar manner the creation of corporeal things, otherwise than from a substance, is possible according to our view, whilst the philosophers say that it is impossible. Again, whilst philosophers say that it is impossible to produce a square with a diagonal equal to one of the sides, or a solid angle that includes four right angles, or similar things, it is thought possible by some persons who are ignorant of mathematics, and who only know the words of these propositions, but have no idea of that which is expressed by them. I wonder whether this gate of research is open, so that all may freely enter, and whilst one imagines a thing and considers it possible, another is at liberty to assert that such a thing is impossible by its very nature; or whether the gate is closed and guarded by certain rules, so that we are able to decide with certainty whether a thing is physically impossible. I should also like to know, in the latter case, whether imagination or reason has to examine and test objects as to their being possible or not; likewise how things imagined, and things conceived intellectually, are to be distinguished from each other. For it occurs that we consider a thing as physically possible, and then some one objects, or we ourselves fear that our opinion is only the result of imagination, and not that of reason. In such a case it would be desirable to ascertain whether there exists some faculty to distinguish between imagination and intellect, [and if so,] whether this faculty is different from both, or whether it is part of the intellect itself to distinguish between intellectual and imaginary objects. All this requires investigation, but it does not belong to the theme of this chapter.

Guide for the Perplexed, Part 3 15:1 · Guide for the Perplexed, English Translation, Friedlander (1903)

כשלי הפילוסופים בידיעת האל ובהשגחה פתיחה 1 הפילוסופים דיברו על האל יתעלה כזב חמור מאוד על ידיעתו את זולתו, וכשלו כישלון שאין ממנו תקומה, לא להם ולא להולכים אחריהם בדעה זו. עוד אשמיעך (בפרק זה) את הספקות שגרמו להם ליפול בכזב שדיברו, ואשמיעך (בפרקים יט-כא) גם את דעת תורתנו בנוגע לכך, ואת התנגדותנו להם באשר לדעותיהם הפסולות והמגונות בעניין ידיעתו של האל (בפרק כ).

THE philosophers have uttered very perverse ideas as regards God’s Omniscience of everything beside Himself; they have stumbled in such a manner that they cannot rise again, nor can those who adopt their views. I will further on tell you the doubts that led them to these perverse utterances on this question; and I will also tell you the opinion which is taught by our religion, and which differs from the evil and wrong principles of the philosophers as regards God’s Omniscience.

Guide for the Perplexed, Part 3 16:1 · Guide for the Perplexed, English Translation, Friedlander (1903)

מיפוי הדעות בהשגחה פתיחה 1 דעות בני האדם על ההשגחה הן חמש, וכולן קדומות, כלומר הן דעות שנשמעו מזמן הנביאים, מאז שהופיעה התורה האמיתית המאירה את כל המחשכים הללו.

THERE are five different theories concerning Divine Providence; they are all ancient, known since the time of the Prophets, when the true Law was revealed to enlighten these dark regions.

Guide for the Perplexed, Part 3 17:1 · Guide for the Perplexed, English Translation, Friedlander (1903)

הדרגתיות בהשגחה הפרטית השגחה מדורגת לפי השגת השכל של כל אדם לעצמו 1 הנחה א) לאחר מה שהקדמתי (ג,יז21 ואילך) על ייחודיות ההשגחה על מין האדם לבדו מכל שאר מיני בעלי החיים, אומר: הנחה ב) ידוע שאין מין מצוי מחוץ לדעת; אלא המין ושאר המונחים הכוללים הם עניינים מחשבתיים, כידוע לך, וכל מצוי מחוץ לדעת אינו אלא פרט או פרטים. 2 מסקנה: שכל אישי) כיוון שהדבר נודע, נודע שהשפע האלוהי שאנו מוצאים שדבק במין האדם, כלומר השכל האנושי, אינו אלא השכלים הפרטיים המצויים, והוא מה ששופע על ראובן ושמעון ולוי ויהודה.

HAVING shown in the preceding chapter that of all living beings mankind alone is directly under the control of Divine Providence, I will now add the following remarks: It is an established fact that species have no existence except in our own minds. Species and other classes are merely ideas formed in our minds, whilst everything in real existence is an individual object, or an aggregate of individual objects. This being granted, it must further be admitted that the result of the existing Divine influence, that reaches mankind through the human intellect, is identical with individual intellects really in existence, with which, e.g., Zeiḍ, Amr, Kaled and Bekr, are endowed.

Guide for the Perplexed, Part 3 18:1 · Guide for the Perplexed, English Translation, Friedlander (1903)

הדיון בידיעת האל – מתקופת הנביאים פתיחה והצגת הטענה 1 הנחה א: האל מושלם) אין ספק שמושכל ראשון הוא שמחויב שיימצאו לאל יתעלה כל השלמויות ויישללו ממנו כל החסרונות. הנחה ב: אי ידיעה היא חסרון) ובוודאי מושכל ראשון הוא שאי־ידיעה לגבי דבר כלשהו הוא חסרון, ושאין דבר שהוא יתעלה אינו יודע. טענת אי הידיעה) אבל מה שהביא את חלק מאנשי העיון, כמו שציינתי לך (ג,טז6-4), להעז פנים ולומר: "הוא יודע כך ואינו יודע כך", הוא שהם דמיינו שאין סדר במצבי בני האדם – כשרוב המצבים הללו אינם מצבים טבעיים בלבד אלא נובעים גם מהיותו של האדם בעל יכולת (=בחירה) ושיקול דעת.

IT is undoubtedly an innate idea that God must be perfect in every respect and cannot be deficient in anything. It is almost an innate idea that ignorance in anything is a deficiency, and that God can therefore not be ignorant of anything. But some thinkers assume, as I said before, haughtily and exultingly, that God knows certain things and is ignorant of certain other things. They did so because they imagined that they discovered a certain absence of order in man’s affairs, most of which are not only the result of physical properties, but also of those faculties which he possesses as a being endowed with free will and reason.

Guide for the Perplexed, Part 3 19:1 · Guide for the Perplexed, English Translation, Friedlander (1903)

אין יחס בין ידיעת האל לידיעת האדם המוסכם: אחדותה של ידיעת הבורא 1 הנחה א: אין התחדשות) דבר מוסכם הוא שלא ייתכן שתתחדש לו יתעלה ידיעה, כך שידע עכשיו מה שלא ידע קודם לכן. הנחה ב: אין ידיעות רבות) ולא ייתכן שתהיינה לו ידיעות רבות ושונות, אפילו לדעת המאמינים בתארים. מסקנה מהנחה ב) כיוון שדבר זה הוכח, אמרנו אנחנו, קהל הדתיים, שבידיעה אחת הוא יודע דברים רבים ושונים, והעובדה שהידועים שונים אינה גוררת ידיעות שונות אצלו יתעלה כמו שהדבר אצלנו. מסקנה מהנחה א) וכן אמרנו שאת כל הדברים המתחדשים שכאן הוא ידע טרם היותם ולא חדל לדעתם, ולכן אין מתחדשת לו ידיעה כלל. כי בהיותו יודע שפלוני נעדר כעת והוא עתיד לבוא למציאות בזמן מסוים ולהתקיים במשך פרק זמן מסוים ואחר כך ייעדר – הרי כשיבוא אותו פרט למציאות כמו שקדמה הידיעה לגביו, לא תיתוֹסף ידיעה ולא יתחדש מה שלא היה ידוע לו, אלא יתחדש מה שהיה ידוע מאז ומעולם שהיה עתיד להתחדש כפי שאכן בא למציאות.

IT is generally agreed upon that God cannot at a certain time acquire knowledge which He did not possess previously; it is further impossible that His knowledge should include any plurality, even according to those who admit the Divine attributes. As these things have been fully proved, we, who assert the teaching of the Law, believe that God’s knowledge of many things does not imply any plurality; His knowledge does not change like ours when the objects of His knowledge change. Similarly we say that the various events are known to Him before they take place; He constantly knows them, and therefore no fresh knowledge is acquired by Him. E.g., He knows that a certain person is non-existent at present, will come to existence at a certain time, will continue to exist for sometime, and will then cease to exist. When this person, in accordance with God’s foreknowledge concerning him, comes into existence, God’s knowledge is not increased; it contains nothing that it did not contain before, but something has taken place that was known previously exactly as it has taken place.

Guide for the Perplexed, Part 3 20:1 · Guide for the Perplexed, English Translation, Friedlander (1903)

בין ידיעת האל לידיעת המתבונן ההבדל בין היוצר לבין מי שמתבונן ביצירה 1 יש הבדל גדול בין ידיעתו של היוצר את מה שיצר, לבין ידיעתם של אחרים את אותה יצירה. כי היצירה נוצרה על פי ידיעת יוצרה, ואם כן יצירתו את מה שיצר באה בעקבות ידיעתו; ואילו אחֵר המתבונן ביצירה זו וכולל אותה בידיעתו – ידיעתו באה בעקבות היצירה. 2 היוצר) דוגמה לכך היא יוצר שעשה תיבה שנעות בה משקולות על ידי זרימת מים כך שהיא מורה על השעות שעברו מן היום או מן הלילה. כל זרימת המים שבה, ושינוי מקום זרימתם, וכל חוט שנמשך, וכל כדורית שיורדת – את כל זה יוצרהּ משיג ויודע, ואין הוא יודע את התנועות האלה בשל התבוננותו בתנועות אלה המתחדשות כעת, אלא להפך: אותן תנועות המתחדשות כעת מתחדשות דווקא על פי ידיעתו. המתבונן) ואילו המתבונן בכלי הזה אינו כן, אלא כל אימת שהמתבונן רואה תנועה מסוימת מתחדשת לו ידיעה, וככל שהוא מוסיף להתבונן מיתוספות ידיעותיו ומתחדשות בזו אחר זו, עד שהוא רוכש על ידן את ידיעת כל הכלי. מגבלות המתבונן א) ואילו היינו מניחים שתנועותיו של אותו כלי הן אינסופיות – לא היתה ידיעתו של המתבונן כוללת את כולן לעולם. ב) כמו כן המתבונן אינו יכול לדעת אף אחת מן התנועות הללו לפני שהתחדשה, שהרי הוא יודע את מה שהוא יודע רק מתוך מה שהתחדש.

THERE is a great difference between the knowledge which the producer of a thing possesses concerning it, and the knowledge which other persons possess concerning the same thing. Suppose a thing is produced in accordance with the knowledge of the producer, the producer was then guided by his knowledge in the act of producing the thing. Other people, however, who examine this work and acquire a knowledge of the whole of it, depend for that knowledge on the work itself. E.g., An artisan makes a box in which weights move with the running of the water, and thus indicate how many hours have passed of the day and of the night. The whole quantity of the water that is to run out, the different ways in which it runs, every thread that is drawn, and every little ball that descends—all this is fully perceived by him who makes the clock; and his knowledge is not the result of observing the movements as they are actually going on; but, on the contrary, the movements are produced in accordance with his knowledge. But another person who looks at that instrument will receive fresh knowledge at every movement he perceives; the longer he looks on, the more knowledge does he acquire; he will gradually increase his knowledge till he fully understands the machinery. If an infinite number of movements were assumed for this instrument, he would never be able to complete his knowledge. Besides, he cannot know any of the movements before they take place, since he only knows them from their actual occurrence. The same is the case with every object, and its relation to our knowledge and God’s knowledge of it. Whatever we know of the things is derived from observation: on that account it is impossible for us to know that which will take place in future, or that which is infinite.

Guide for the Perplexed, Part 3 21:1 · Guide for the Perplexed, English Translation, Friedlander (1903)

איוב: סיפור הפתיחה וזהות השטן פתיחה 1 פרשת איוב הנפלאה והמופלאה הוא מסוג הדברים שאנו עוסקים בו. כוונתי שהוא משל שנועד להבהרת דעות בני האדם על ההשגחה. המשל וחשיבותו 2 ידועים לך דבריהם המפורשים (של חז"ל), ואמירת אחד מהם: א: משל) "איוב לא היה ולא נברא אלא משל היה" (בבלי בבא בתרא טו,א). ב: מציאות מסופקת) ומי שטען שהוא היה ונברא ושהוא מעשה שהיה – לא ידע לא מתי התרחש ולא היכן. אלא יש מן החכמים מי שאמר שהוא היה בימי האבות, ויש שאמר שהוא היה בימי משה, ויש שאמר שהוא היה בימי דוד, ויש שאמר שהוא מעולי בבל (שם טו,א-ב). דבר זה מחזק את דברי האומר שהוא לא היה ולא נברא. 3 כללו של דבר, בין היה בין לא היה, בדברים מעין בעייתו זו, המצויים תמיד, נבוך כל מעיין מבני האדם, עד שנאמר על ידיעת האל ועל השגחתו מה שציינתי לך (ג:טז,יז,יט). כוונתי לכך שעל אדם צדיק, שלם, שמעשיו ישרים, ירא חטא ביותר – נוחתות צרות קשות בזו אחר זו על נכסיו ובניו וגופו, ולא בשל חטא שחייב זאת. 4 לכל הדעות, בין היה בין לא היה, אותם דברים שנאמרו כהקדמה, כלומר דברי השטן ודברי ה' לשטן ומסירתו בידו (איוב א,א-ב,ז) – כל אלה משל בלי ספק לכל בר דעת. אבל הוא משל שאינו ככל המשלים, אלא משל שנקשרו בו נפלאות ודברים שהם כבשונו שלעולם, והתבררו על ידו קשיים חמורים, והתחוורו ממנו אמיתות שאין נעלות מהן. אציין לך מה שאפשר לציין, ואביא את דברי החכמים שהסבו את תשומת לבי לכל מה שהבנתי מאותו משל גדול.

THE strange and wonderful Book of Job treats of the same subject as we are discussing; its basis is a fiction, conceived for the purpose of explaining the different opinions which people hold on Divine Providence. You know that some of our Sages clearly stated Job has never existed, and has never been created, and that he is a poetic fiction. Those who assume that he has existed, and that the book is historical, are unable to determine when and where Job lived. Some of our Sages say that he lived in the days of the Patriarchs; others hold that he was a contemporary of Moses; others place him in the days of David, and again others believe that he was one of those who returned from the Babylonian exile. This difference of opinion supports the assumption that he has never existed in reality. But whether he has existed or not, that which is related of him is an experience of frequent occurrence, is a source of perplexity to all thinkers, and has suggested the above-mentioned opinions on God’s Omniscience and Providence. This perplexity is caused by the account that a simple and perfect person, who is upright in his actions, and very anxious to abstain from sin, is afflicted by successive misfortunes, namely, by loss of property, by the death of his children, and by bodily disease, though he has not committed any sin. According to both theories, viz., the theory that Job did exist, and the theory that he did not exist, the introduction to the book is certainly a fiction; I mean the portion which relates to the words of the adversary, the words of God to the former, and the handing over of Job to him. This fiction, however, is in so far different from other fictions that it includes profound ideas and great mysteries, removes great doubts, and reveals the most important truths. I will discuss it as fully as possible; and I will also tell you the words of our Sages that suggested to me the explanation of this great poem.

Guide for the Perplexed, Part 3 22:1 · Guide for the Perplexed, English Translation, Friedlander (1903)

איוב: הדיון והחתימה המסר בספר להמון: הדעות המוסכמות בסיפור איוב 1 כאשר נקבעה פרשת איוב זו, או כאשר אירעה, היה מוסכם על החמישה, איוב ורעיו, הסכמת הכול: א) שה' יתעלה יודע את כל מה שפגע באיוב, ושה' הוא שהביא עליו את הפגעים האלה. ב) כולם גם הסכימו שלא ייתכן שיעשה עוול ושאין לייחס לו אי־צדק. גם בדברי איוב תמצא רבות עניינים אלה. כשתתבונן בדברי חמשתם בעת ויכוחם תמצא שכמעט כל מה שאמר אחד מהם אמרו כולם, והדברים נאמרו ונשנו והתערבו זה בזה, ושולב בהם תיאורו של איוב את עוצמת ייסוריו ואסונותיו למרות גודל יושרו, ותיאור צדקו ומעלות מידותיו וטוב מעשיו. וכן שולבו בדברי רעיו אליו עידוד לאורך רוח ודברי ניחומים והרגעה, ושראוי לשתוק ולא לשלח את רסן הדיבור כאדם הרב עם רעהו, אלא ייכנע למשפטי ה' וישתוק. והוא אומר שעוצמת הייסורים לא אפשרה לו לסבול בשקט ולהתיישב בדעתו ולומר את מה שראוי. הסכמת הרעים) כל רעיו הסכימו גם שכל עושה טוב מקבל שכר וכל עושה רע נענש, ואם תראה חוטא מצליח – הרי באחריתו יתהפך הדבר וימות הוא, ויפגעו בו ובבניו ובצאצאיו צרות; ואם תראה עובד ה' בצרה – בוודאי יחזור לאיתנו. תמצא שעניין זה חוזר ונשנה בדברי אליפז ובלדד וצופר, ושלושתם מסכימים על דעה זו. השאלה שהספר דן בה ובידולי הדעות 2 אך אין זה המכוון בכל הפרשה הזאת. אלא המכוון הוא מה שהתייחד בו כל אחד מהם, והכרת דעתו בפרשה זו, שהיא פגיעת הצרות הגדולות ביותר והקשות ביותר שיכולות להיות, על האדם השלם ביותר והישר בתכלית היושר.

ASSUMING the first part of the history of Job as having actually taken place, the five, viz., Job and his friends, agreed that the misfortune of Job was known to God, and that it was God that caused Job’s suffering. They further agree that God does no wrong, and that no injustice can be ascribed to Him. You will find these ideas frequently repeated in the words of Job. When you consider the words of the five who take part in the discussion, you will easily notice that things said by one of them are also uttered by the rest. The arguments are repeated, mixed up, and interrupted by Job’s description of his acute pain and troubles, which had come upon him in spite of his strict righteousness, and by an account of his charity, humane disposition, and good acts. The replies of the friends to Job are likewise interrupted by exhortations to patience, by words of comfort, and other speeches tending to make him forget his grief. He is told by them to be silent; that he ought not to let loose the bridle of his tongue, as if he were in dispute with another man; that he ought silently to submit to the judgments of God. Job replies that the intensity of his pains did not permit him to bear patiently, to collect his thoughts and to say what he ought to say. The friends, on the other hand, contend that those who act well receive reward, and those who act wickedly are punished. When a wicked and rebellious person is seen in prosperity, it may be assumed for certain that a change will take place; he will die, or troubles will afflict him and his house. When we find a worshipper of God in misfortune, we may be certain that God will heal the stroke of his wound. This idea is frequently repeated in the words of the three friends, Eliphaz, Bildad, and Zofar, who agree in this opinion. It is, however, not the object of this chapter to describe in what they agree, but to define the distinguishing characteristic of each of them, and to elucidate the opinion of each as regards the question why the most simple and upright man is afflicted with the greatest and acutest pain.

Guide for the Perplexed, Part 3 23:1 · Guide for the Perplexed, English Translation, Friedlander (1903)

הניסיון בתורה כדוגמה ופרסום לדעות אמתיות פתיחה 1 עניין הנסיון מוקשה מאוד גם הוא, והוא מן הקשיים הגדולים שבתורה. התורה הזכירה אותו בשישה מקומות, כמו שאבאר לך בפרק זה.

THE doctrine of trials is open to great objections: it is in fact more exposed to objections than any other thing taught in Scripture. It is mentioned in Scripture six times, as I will show in this chapter.

Guide for the Perplexed, Part 3 24:1 · Guide for the Perplexed, English Translation, Friedlander (1903)

יש תכלית לכל פעולות ה' סיווג הפעולות לאור תכליתן 1 הפעולות מתחלקות, מבחינת תכליתן, לארבעה חלקים: פעולת הבל, או פעולת משחק, או פעולת שווא, או פעולה טובה ויפה . 2 א. שווא – תכלית שאינה מושגת) פעולה המכונה "שווא" היא פעולה שהפועֵל אותה מתכוון בה לתכלית מסוימת, אך אותה תכלית אינה מושגת אלא מעכבים בעדה מכשולים. פעמים רבות אתה שומע אנשים אומרים: "טרחתי לשווא", אם טרח מישהו לחפש אדם ולא מצא אותו, או טרח בנסיעתו ולא הרוויח במסחרו. ואומרים: "השתדלותנו ביחס לחולה הזה היתה לשווא", אם הוא לא החלים. וכך כל הפעולות שנועדו לתכליות מסוימות ואותן תכליות אינן מושגות. 3 ב. הבל – חסרת תכלית) פעולת הבל היא פעולה שאין מתכוונים בה לשום תכלית, כמו שחלק מבני האדם מתעסקים בידיהם כשהם חושבים, וכפעולותיהם של פזורי הדעת ושל אלה שדעתם מוסחת. 4 ג. משחק – תכלית פחותה) פעולת משחק היא פעולה שמתכוונים בה לתכלית פחותה, כלומר שהכוונה בה היא לדבר שאינו הכרחי ואינו מועיל תועלת גדולה, כמו מי שרוקד שלא מתוך כוונה להתעמל, או עושה מעשים שתכליתם להצחיק. פעולה זו נקראת "משחק" בלי ספק. ודבר זה משתנה בהתאם למטרות הפועלים ושלמותם. כי יש דברים רבים שהם הכרחיים או רבי תועלת אצל אנשים מסוימים, ואצל אחרים אין בהם שום צורך, כמו התעמלות גופנית למיניה השונים, שהיא הכרחית להתמדת הבריאות כראוי לפי מי שיודע את מקצוע הרפואה; וכמו הכתיבה, שהיא רבת תועלת לפי אנשי המדע. וכך מי שפועל פעולות התעמלות כשכוונתו בהן הבריאות, כמו משחק בכדור, היאבקות והכאה בידיים ועצירת הנשימה; או פעולות שכוונתו בהן הכתיבה, כמו חידוד קולמוסים ועשיית נייר – אצל אנשים בורים תהיה זו פעולת משחק, ואצל המלומדים אינה משחק. 5 ד. טובה ויפה – תכלית נעלה ומושגת) פעולה טובה ויפה היא פעולה שהפועל פועל אותה מתוך כוונה לתכלית נעלה, כלומר הכרחית או מועילה, והתכלית הזאת מושגת.

[MAN’S] actions are divided as regards their object into four classes; they are either purposeless, unimportant, in vain, or good. An action is in vain if the object which is sought by it is not obtained on account of some obstacles. Thus people frequently use the phrase “thou hast worked in vain” in reference to a person who looks out for some one and cannot find him: or who undertakes the troubles of a journey for his business without profit. Our endeavours and exertions are in vain as regards a patient that is not cured. This applies to all actions which are intended for certain purposes that are not realized. Purposeless are such actions, which serve no purpose at all. Some persons, e.g., do something with their hands whilst thinking of something else. The actions of the insane and confused are of this kind. Unimportant are such actions by which a trivial object is sought, an object that is not necessary and is not of great use. This is the case when a person dances without seeking to benefit his digestion by that exercise, or performs certain actions for the purpose of causing laughter. Such actions are certainly mere pastimes. Whether an action belongs to this class or not depends on the intention of those who perform it, and on the degree of their perfection. For many things are necessary or very useful in the opinion of one person and superfluous in the opinion of another. E.g., bodily exercise, in its different kinds, is necessary for the proper preservation of health in the opinion of him who understands the science of medicine; writing is considered as very useful by scholars. When people take exercise by playing with the ball, wrestling, stretching out the hands or keeping back the breathing, or do certain things as preparation for writing, shape the pen and get the paper ready, such actions are mere pastimes in the eyes of the ignorant, but the wise do not consider them as unimportant. Useful are such actions as serve a proper purpose: being either necessary or useful for the purpose which is to be attained.

Guide for the Perplexed, Part 3 25:1 · Guide for the Perplexed, English Translation, Friedlander (1903)

יש תכלית לכל מצוות ה' מיפוי הדעות שנאמרו בטעמי המצוות 1 כמו שנחלקו אנשי העיון הדתיים אם מעשיו יתעלה נובעים מחכמה או מחפץ גרידא בלא בקשת תכלית כלל, כך נחלקו באותה מחלוקת עצמה באשר למצוות שנצטווינו: כי יש מי שאינו מבקש לכך טעם כלל, ואומר שהמצוות כולן נובעות מן החפץ גרידא; ויש מי שאומר שכל ציווי ואיסור מהן נובע מחכמה, והוא נועד לתכלית מסוימת, ושלמצוות כולן יש טעם, ונצטווינו עליהן בשביל תועלת מסוימת. דעת התורה: כל המצוות יש להן טעם 2 שיטתנו כולנו, ההמון ויחידי הסגולה, היא שלכולן יש טעם, אלא שאיננו יודעים את טעמיהן של חלקן ואת אופן החכמה בכך. לשונות הכתובים על כך ברורים: א) "[וּמִי גּוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ] חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים צַדִּיקִם [כְּכֹל הַתּוֹרָה הַזֹּאת]" (דברים ד,ח), ב) "מִשְׁפְּטֵי ה' אֱמֶת, צָדְקוּ יַחְדָּו" (תהילים יט,י). הבחנה א: ההבדל בין חוקים לבין משפטים 3 אלה הנקראים "חֻקִּים", כמו שעטנז ובשר בחלב ושעיר המשתלח, שהם ז"ל התבטאו על כך במפורש ואמרו: "דברים שחקקתי לך ואין לך רשות להרהר בהם והשטן מקטרג עליהן ואֻמות העולם משיבין עליהן" (בבלי יומא סז,ב) – המון החכמים אינם מאמינים שהם דברים שאין להם שום טעם ושהם לא נועדו לאף תכלית, כי דבר זה מוביל ל(ייחס לה') פעולות הבל, כמו שציינו (ג,כה9). אלא הם מאמינים שיש להם בהכרח טעם, כלומר תכלית מועילה, אלא שהיא נסתרת מאיתנו, אם בשל מגבלות שכלנו או בשל חסרון ידיעתנו. אם כן יש לדעתם טעם לכל המצוות, כלומר שיש תכלית מועילה לציווי או לאיסור מסוים. בחלקן ברור לנו כיצד הן מועילות, כמו האיסור לרצוח ולגנוב, ובחלקן התועלת אינה ברורה כמותן, כאיסור הערלה וכלאי הכרם. אלה שתועלתן ברורה להמון קרויות "מִשְׁפָּטִים", ואלה שתועלתן אינה ברורה להמון קרויות "חֻקִּים". 4 א) הם (=חז"ל) אומרים תמיד: "'כִּי לֹא דָבָר רֵק הוּא' (דברים לב,מז), ואם רֵק הוא – 'מִכֶּם' (שם)" (בראשית רבה א,יד ועוד). כלומר שאין הציווי הזה דבר ריק שאין לו תכלית מועילה, ואם נראה לכם במשהו מן המצוות שכך הוא לגביו – החסרון הוא בהשגתכם. ב) ידוע לך הדבר המפורסם אצלנו, ששלמה השיג את טעמיהן של כל המצוות פרט לפרה אדומה (קהלת רבה ז,ד). ג) וכן דבריהם שה' הסתיר את טעמי המצוות כדי שלא יזלזלו בהם כמו שקרה לשלמה בשלוש המצוות שטעמיהן התבארו (בבלי סנהדרין כא,ב). עיקרון זה ננקט בכל דבריהם, ולשונות הכתובים מורים על כך.

As Theologians are divided on the question whether the actions of God are the result of His wisdom, or only of His will without being intended for any purpose whatever, so they are also divided as regards the object of the commandments which God gave us. Some of them hold that the commandments have no object at all; and are only dictated by the will of God. Others are of opinion that all commandments and prohibitions are dictated by His wisdom and serve a certain aim; consequently there is a reason for each one of the precepts: they are enjoined because they are useful. All of us, the common people as well as the scholars, believe that there is a reason for every precept, although there are commandments the reason of which is unknown to us, and in which the ways of God’s wisdom are incomprehensible. This view is distinctly expressed in Scripture; comp. “righteous statutes and judgments” (Deut. 4:8); “the judgments of the Lord are true, and righteous altogether” (Ps. 19:10). There are commandments which are called ḥuḳḳim, “ordinances,” like the prohibition of wearing garments of wool and linen (sha‘atnez), boiling meat and milk together, and the sending of the goat [into the wilderness on the Day of Atonement]. Our Sages use in reference to them phrases like the following: “These are things which I have fully ordained for thee: and you dare not criticize them”; “Your evil inclination is turned against them”; and “non-Jews find them strange.” But our Sages generally do not think that such precepts have no cause whatever, and serve no purpose; for this would lead us to assume that God’s actions are purposeless. On the contrary, they hold that even these ordinances have a cause, and are certainly intended for some use, although it is not known to us; owing either to the deficiency of our knowledge or the weakness of our intellect. Consequently there is a cause for every commandment: every positive or negative precept serves a useful object; in some cases the usefulness is evident, e.g., the prohibition of murder and theft; in others the usefulness is not so evident, e.g., the prohibition of enjoying the fruit of a tree in the first three years (Lev. 19:73), or of a vineyard in which other seeds have been growing (Deut. 22:9). Those commandments, whose object is generally evident, are called “judgments” (mishpatim); those whose object is not generally clear are called “ordinances” (ḥuḳḳim). Thus they say [in reference to the words of Moses]: Ki lo dabar rek hu mi-kem (lit.” for it is not a vain thing for you, “Deut. 32:74); “It is not in vain, and if it is in vain, it is only so through you.” That is to say, the giving of these commandments is not a vain thing and without any useful object; and if it appears so to you in any commandment, it is owing to the deficiency in your comprehension. You certainly know the famous saying that Solomon knew the reason for all commandments except that of the “red heifer.” Our Sages also said that God concealed the causes of commandments, lest people should despise them, as Solomon did in respect to three commandments, the reason for which is clearly stated. In this sense they always speak; and Scriptural texts support the idea.

Guide for the Perplexed, Part 3 26:1 · Guide for the Perplexed, English Translation, Friedlander (1903)

שתי מטרות התורה שתי מטרות לתורה: תיקון הנפש ותיקון הגוף 1 מטרתה של התורה בכללותה היא שני דברים: א) תיקון הנפש, ב) ותיקון הגוף.

THE general object of the Law is twofold: the well-being of the soul, and the well-being of the body.

Guide for the Perplexed, Part 3 27:1 · Guide for the Perplexed, English Translation, Friedlander (1903)

האמונות להשגת מטרות התורה ההשקפות שהתורה מלמדת המביאות לשלמות הנפש ולשלמות הגוף 1 ממה שעליך לשים לב אליו, הוא לשלמות הנפש) שתדע שהתורה הודיעה את תכליתן של הדעות הנכונות שהשלמות האחרונה מושגת על ידיהן וקראה להאמין בהן רק באופן כללי; והן קיום האלוה יתעלה, ייחודו, ידיעתו, יכולתו, רצונו וקדמותו. כל אלה תכליות אחרונות שאינן מתבררות בפירוט ובהגדרה אלא לאחר הכרת דעות רבות. לשלמות הגוף) כמו כן התורה קראה גם להאמין במה שההַאֲמנה בו הכרחית לתיקון המצבים המדיניים, כמו שאנחנו מאמינים שהוא יתעלה כועס מאוד על מי שאינו מציית לו, ולכן יש לירוא ולפחד ולהישמר מאי־ציות. קריאת התורה ללימוד כל המדעים כלולה במצוות אהבת ה' 2 אשר לשאר הדעות הנכונות לגבי כלל ההוויה הזאת, כלומר כל המדעים העיוניים למיניהם הרבים, שבאמצעותם מתאמתות הדעות שהן התכלית האחרונה – אף על פי שהתורה לא קראה אליהן במפורש כמו שקראה לאמורות לעיל, היא קראה אליהן באופן כללי, והוא שנאמר: "לְאַהֲבָה אֶת ה'" (דברים יא,יג). ידועה לך ההדגשה שנאמרה בנוגע לאהבה, "בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ" (שם ו,ה), וכבר ביארנו במשנה תורה (יסודי התורה ב,ב; תשובה י,ו ועוד) שהאהבה הזאת אינה מתקיימת אלא בהשגת המציאות כולה כפי שהיא, והתבוננות בחכמתו בה. וכן הזכרנו שם את הערת החכמים ז"ל על עניין זה.

IT is necessary to bear in mind that Scripture only teaches the chief points of those true principles which lead to the true perfection of man, and only demands in general terms faith in them. Thus Scripture teaches the Existence, the Unity, the Omniscience, the Omnipotence, the Win, and the Eternity of God. All this is given in the form of final results, but they cannot be understood fully and accurately except after the acquisition of many kinds of knowledge. Scripture further demands belief in certain truths, the belief in which is indispensable in regulating our social relations: such is the belief that God is angry with those who disobey Him, for it leads us to the fear and dread of disobedience [to the will of God]. There are other truths in reference to the whole of the Universe which form the substance of the various and many kinds of speculative sciences, and afford the means of verifying the above-mentioned principles as their final result. But Scripture does not so distinctly prescribe the belief in them as it does in the first case; it is implied in the commandment, “to love the Lord” (Deut. 11:13). It may be inferred from the words, “And thou shalt love the Lord thy God with all thy heart, and with all thy soul, and with all thy might” (ibid. 6:5), what stress is laid on this commandment to love God. We have already shown in the Mishneh-torah (Yes. ha-torah 2:2) that this love is only possible when we comprehend the real nature of things, and understand the divine wisdom displayed therein. We have likewise mentioned there what our Sages remark on this subject.

Guide for the Perplexed, Part 3 28:1 · Guide for the Perplexed, English Translation, Friedlander (1903)

האלילות: הניגוד המוחלט לתורה הרקע ההיסטורי: הפולמוס על הכוכבים – עקרון האלילות ושאלת הקדמוּת 1 ידוע שאברהם אבינו גדל בעדת הצַאבִּים, ושיטתם היא שאין אלוה מלבד הכוכבים. כשאודיע לך בפרק זה על ספריהם הנמצאים היום בידינו שתורגמו לערבית, ועל ספרי ההיסטוריה הקדומים שלהם, ואגלה לך מתוכם את שיטותיהם ומסורותיהם, יתברר לך מהם תפיסת האלוהות) שהם אמרו במפורש שהכוכבים הם האלוה, ושהשמש היא האלוה הגדול. כמו כן הם אמרו שכל שבעת הכוכבים הם אלים, אבל השמש והירח הם (האלים ה)גדולים. אתה מוצא שהם אומרים במפורש שהשמש היא המנהיגה את העולם העליון והתחתון. זה לשונם.

IT is well known that the Patriarch Abraham was brought up in the religion and the opinion of the Sabeans, that there is no divine being except the stars. I will tell you in this chapter their works which are at present extant in Arabic translations, and also in their ancient chronicles; and I will show you their opinion and their practice according to these books. You will then see clearly that they consider the stars as deities, and the sun as the chief deity. They believe that all the seven stars are gods, but the two luminaries are greater than all the rest. They say distinctly that the sun governs the world, both that which is above and that which is below; these are exactly their expressions.

Guide for the Perplexed, Part 3 29:1 · Guide for the Perplexed, English Translation, Friedlander (1903)

האלילות: הבטחות הנגד של התורה יצירת קשר בין הפולחן האלילי לבין השפע הכלכלי 1 העיקרון) אם תתבונן בדעות הקדומות המשובשות הללו יתברר לך שהדבר שהיה מפורסם אצל כל בני האדם הוא שבזכות עבודת הכוכבים תיושב הארץ והאדמות תהיינה פוריות. הטפה) חכמיהם ונזיריהם ויראי השמים שביניהם היו מטיפים לאנשים ומלמדים אותם שעבודת האדמה, שעל ידה מתקיימת מציאות האדם, תשלם ותצליח כרצונם רק אם יעבדו את השמש ואת הכוכבים, ושאם ירגיזו אותם במריים תהיינה האדמות שוממות וחרבות. בספריהם הללו הם אמרו שכוכב צדק כעס על השממות והמדבריות ולכן נעשו חסרי מים ועצים, ושוכנים בהם רוּלים. הוקרת החקלאים) הם רוממו מאוד את החקלאים ואת האיכרים משום שהם עוסקים ביישוב הארץ, שהוא מרצון הכוכבים והוא מה שמרצה אותם. 2 הוקרת הבקר) הטעם לכך שעובדי עבודה זרה היו מרוממים את השוורים והפרות הוא רק בשל תועלתם לחקלאות. עד כדי כך שהם אמרו שאסור לשחוט אותם, כי חברו בהם יחדיו כוח ונכונות להתמסר לאדם בעבודת האדמה. הם עשו זאת ונכנעו לאדם על אף כוחם, רק כדי לרצות את האלים בכך שהם עובדים אותם בעבודת האדמה. כיוון שהדעות האלה היו מפורסמות מאוד, הם קישרו בין עבודת עבודה זרה לעבודת האדמה, כי עבודת האדמה היא דבר הכרחי לקיום האדם ורוב בעלי החיים. אותם כומרי עבודה זרה היו נואמים לבני האדם כשהתקבצו במקדשים, ומקבעים בדעתם שבזכות עבודות אלה ירדו הגשמים וינובו העצים והאדמות תהיינה פוריות ומיושבות. 3 התבונן במה שאמרו ב"עבודת האדמה הנבטית" בדיון על הכרם. תמצא את הלשון הזה מדברי הצַאבּים: "כל החכמים הקדומים אמרו, והנביאים ציוו וחייבו, שינגנו בכלים האלה בחגים לפני הפסלים. והם אמרו – והם דוברי האמת – שדבר זה משביע את רצון האלים, ושהם גומלים היטב למי שעושה זאת. הם הרבו בהבטחות כאלה, ובין השאר הבטיחו אריכות ימים, והגנה מפני פגעים, ומניעת מגפות, ופוריות המטעים, ושגשוג הפירות". עד כאן לשון הצאבים.

ON examining these old and foolish doctrines we find that it was most generally believed by the people that by the worship of stars the earth will become inhabited, and the ground fertilized. The wise, pious, and sin-fearing men among them reproved the people and taught them that agriculture, on which the preservation of mankind depended, would become perfect and satisfy man’s wishes, when he worshipped the sun and the stars. If man provoked these beings by his rebelliousness, the towns would become empty and waste. In the above-named books it is stated that Mars was angry with [lands, that form now] deserts and wastes, and in consequence of that anger they were deprived of water and trees, and have become the habitation of demons. Tillers of the ground and husbandmen are praised in those books, because they are engaged with the cultivation of the land in accordance with the will and desire of the stars. The idolaters also held cattle in esteem on account of their use in agriculture, and went even so far as to say, that it is not allowed to slay them, because they combine in themselves strength and willingness to do the work of man in tilling the ground. The oxen, notwithstanding their great strength, do this, and submit to man, because it is the will of God that they should be employed in agriculture. When these views became generally known, idolatry was connected with agriculture, because the latter is indispensable for the maintenance of man, and of most animals. The idolatrous priests then preached to the people who met in the temples, and taught them that by certain religious acts, rain would come down, the trees of the field would yield their fruit, and the land would be fertile and inhabited. See what is said in the Nabatean Agriculture in the chapter on vineyards. The following words of the Sabeans are quoted there: “All ancient wise men advised, and prophets likewise commanded and enjoined to play before the images on certain instruments during the festivals. They also said—and what they said is true—that the deities are pleased with it, and reward those who do it. They promise, indeed, very great reward for these things; e.g., length of life, protection from illness, exemption from great bodily deformities, plenty of the produce of the earth, and of the fruits of the trees.” These are the words of the Sabeans.

Guide for the Perplexed, Part 3 30:1 · Guide for the Perplexed, English Translation, Friedlander (1903)

טעמי המצוות הם רק בתחום התבונה התפיסה המשגיבה את המצוות מעל הדעת 1 הטענה וסיבתה) יש אנשים שקשה בעיניהם לתת טעם לאף מצווה, והרצוי ביותר בעיניהם הוא שמשמעות הציוויים והאיסורים לא תיתפס בשכל כלל ועיקר. מה שהביא אותם לזה הוא חולי שהם מוצאים בנפשם, שאין הם יכולים לבטא אותו ואינם מיטיבים להביע אותו: הם חושבים שאילו אותן מצוות היו מועילות במציאות הנוכחית, ונצטווינו בהן מפני כך וכך – הרי הן כאילו באו ממחשבה ומשיקול דעת של בעל שכל; ואילו דבר שאי אפשר לתפוס שכלית את משמעותו, ואין הוא מביא לתועלת – הרי זה בלי ספק מאת ה', כי מחשבת האדם אינה מביאה לשום דבר מעין זה. המסקנה) לפי אותם חלשי שׂכל נמצא אפוא שהאדם שלם כביכול יותר מיוצרו. כי האדם הוא אשר אומר ועושה מה שמוביל לתכלית מסוימת, ואילו האלוה אינו עושה זאת, אלא הוא מצוונו לעשות מה שלא יועיל לנו, ואוסר עלינו לעשות מה שלא יזיק לנו. חכמת ה' המטיבה לאדם משוקעת במצוות 2 הוא נעלה על כך מאוד. חלילה חלילה לו. אלא העניין הפוך, וכל הכוונה היא להועיל לנו, כמו שביארנו (ג,כז6) ממה שנאמר: "[וַיְצַוֵּנוּ ה' לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל הַחֻקִּים הָאֵלֶּה לְיִרְאָה אֶת ה' אֱלֹהֵינוּ] לְטוֹב לָנוּ כָּל הַיָּמִים לְחַיֹּתֵנוּ כְּהַיּוֹם הַזֶּה" (דברים ו,כד). ונאמר: "[רְאֵה לִמַּדְתִּי אֶתְכֶם חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים... וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם כִּי הִוא חָכְמַתְכֶם וּבִינַתְכֶם לְעֵינֵי הָעַמִּים] אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּן אֵת כָּל הַחֻקִּים הָאֵלֶּה וְאָמְרוּ: רַק עַם חָכָם וְנָבוֹן הַגּוֹי הַגָּדוֹל הַזֶּה" (שם ד,ה-ו). הרי נאמר במפורש שאפילו כל החֻקים מורים לדעת כל האומות שהם בחכמה ותבונה. ואילו היה זה דבר שאי אפשר לדעת לו טעם, שאין הוא מביא תועלת ולא דוחה נזק – הכיצד יאמרו על מי שמאמין בו או עושה אותו שהוא חכם ונבון ורם־מעלה, ויהיה הדבר לפלא בקרב האומות?

THERE are persons who find it difficult to give a reason for any of the commandments, and consider it right to assume that the commandments and prohibitions have no rational basis whatever. They are led to adopt this theory by a certain disease in their soul, the existence of which they perceive, but which they are unable to discuss or to describe. For they imagine that these precepts, if they were useful in any respect, and were commanded because of their usefulness, would seem to originate in the thought and reason of some intelligent being. But as things which are not objects of reason and serve no purpose, they would undoubtedly be attributed to God, because no thought of man could have produced them. According to the theory of those weak-minded persons, man is more perfect than his Creator. For what man says or does has a certain object, whilst the actions of God are different; He commands us to do what is of no use to us, and forbids us to do what is harmless. Far be this! On the contrary, the sole object of the Law is to benefit us. Thus we explained the Scriptural passage, “for our good always, that He might preserve us alive, as it is this day” (Deut. 6:24). Again, “which shall hear all those statutes (ḥuḳḳim), and say, surely this great nation is a wise and understanding people” (ibid. 4:6). He thus says that even every one of these “statutes” convinces all nations of the wisdom and understanding it includes. But if no reason could be found for these statutes, if they produced no advantage and removed no evil, why then should he who believes in them and follows them be wise, reasonable, and so excellent as to raise the admiration of all nations?

Guide for the Perplexed, Part 3 31:1 · Guide for the Perplexed, English Translation, Friedlander (1903)

התחכום במצוות בתחום הדעות תחכום ה' בניהול מודרג של בעלי החיים 1 אם תתבונן במעשים האלוהיים, כלומר במעשים הטבעיים, יתבררו לך מהם תחכומו של האלוה וחכמתו בבריאת בעלי החיים ובהדרגת תנועות האברים ומיקומם זה ליד זה. וכן יתבארו לך חכמתו ותחכומו בהדרגת מצבי הפרט בכללותו, מצב אחר מצב. שתי דוגמאות 2 א) דוגמה לכך בהדרגת תנועותיו ומיקום האברים זה ליד זה היא המוח: חלקו הקדמי רך מאוד, חלקו האחורי קשה יותר, וחוט השדרה קשה ממנו, וככל שהוא נמשך כך הוא מתקשה יותר. העצבים הם כלי התחושה והתנועה: העצבים הנדרשים להשגת החושים בלבד או לתנועה שיש בה טורח מועט, כתנועת העפעפיים והלחיים, מגיעים מן המוח; ואילו העצבים הנדרשים לתנועת האברים יוצאים מחוט השדרה. ומאחר שרכותם של העצבים, אפילו אלה היוצאים מחוט השדרה, אינה מאפשרת להם להניע מפרק, התחכם (האלוה) בכך שהעצב יסתעף לסיבים ושהסיב הזה יימלא בשר וייווצר בכך שריר. לאחר שכבר התקשה והתערבו בו חלקי רצועות יוצא העצב מקצה השריר והופך לגיד. הגיד מתחבר לעצם ונצמד אליה, ואז יכול העצב להניע את האבר, על ידי ההדרגה הזאת. ציינתי לך את הדוגמה האחת הזאת רק משום שהיא הנגלית ביותר מאותם הפלאים שהתבארו ב(ספרו של גָּלֶנוֹס) "תועלות האברים", שהם כולם ברורים ומבוארים וידועים למי שהתבונן בהם בדעה צלולה. 3 ב) וכך התחכם האלוה בכל אחד מפרטי בעלי החיים היונקים; כיוון שבלידתו הוא בתכלית הרכות ואינו יכול להיזון במזון יבש, הוכנו עבורו השדיים ליצירת החלב כדי שייזון במזון לח הקרוב למזג אבריו, עד שאבריו יתייבשו ויתקשו צעד אחר צעד, בהדרגה.

ON considering the Divine acts, or the processes of Nature, we get an insight into the prudence and wisdom of God as displayed in the creation of animals, with the gradual development of the movements of their limbs and the relative positions of the latter, and we perceive also His wisdom and plan in the successive and gradual development of the whole condition of each individual. The gradual development of the animals’ movements and the relative position of the limbs may be illustrated by the brain. The front part is very soft, the back part is a little hard, the spinal marrow is still harder, and the farther it extends the harder it becomes. The nerves are the organs of sensation and motion. Some nerves are only required for sensation, or for slight movements, as, e.g., the movement of the eyelids or of the jaws; these nerves originate in the brain. The nerves which are required for the movements of the limbs come from the spinal marrow. But nerves, even those that come directly from the spinal cord, are too soft to set the joints in motion; therefore God made the following arrangement: the nerves branch out into fibres which are covered with flesh, and become muscles: the nerves that come forth at the extremities of the muscles and have already commenced to harden, and to combine with hard pieces of ligaments, are the sinews which are joined and attached to the limbs. By this gradual development the nerves are enabled to set the limbs in motion. I quote this one instance because it is the most evident of the wonders described in the book On the use of the limbs; but the use of the limbs is clearly perceived by all who examine them with a sharp eye. In a similar manner did God provide for each individual animal of the class of mammalia. When such an animal is born it is extremely tender, and cannot be fed with dry food. Therefore breasts were provided which yield milk, and the young can be fed with moist food which corresponds to the condition of the limbs of the animal, until the latter have gradually become dry and hard.

Guide for the Perplexed, Part 3 32:1 · Guide for the Perplexed, English Translation, Friedlander (1903)

התחכום במצוות בתחום המידות הנזקים בהתמכרות לתאוות 1 עוד מכלל מטרות התורה השלמה – לזנוח את התאוות, לזלזל בהן ולמעט בהן ככל האפשר, ושלא לפנות אלא להכרחי שבהן. וידוע לך שרוב תשוקת ההמון והפקרותו אינו אלא בתאוות האכילה והשתייה ויחסי המין. תוצאות: א) זה מה שמבטל את שלמותו האחרונה של האדם, ב) מזיק לו גם בשלמותו הראשונה, ג) ומשחית את רוב מצבי האזרחים והנהגת הבית. הסבר: כי בשל ההליכה אחר התאווה גרידא, כמו שעושים הבורים – א) מתבטלת ההשתוקקות העיונית, ב) הגוף נשחת והאדם אובד לפני שיגיע לגיל הטבעי הראוי לו, ג) מתרבות הדאגות והיגונות, ד) ומתרבים הקנאה והשנאה והמאבק לגזול את מה שבידי הזולת. לכל זה מביאה העובדה שהבוּר מציב לו את ההנאה בלבד כתכלית המבוקשת לשם עצמה. המצוות באות לרסן את התאוות ולהטמיע מידות טובות באדם 2 לכן התחכם האלוה, יתהדר שמו, לצוותנו במצוות השוללות את התכלית הזאת, מרחיקות ממנה את המחשבה בכל אופן אפשרי, ומונעות כל מה שמוביל לתאווה ולהנאה גרידא. וזו מטרה גדולה ממטרות התורה הזאת. הלא תתבונן בלשונות התורה, כיצד ציוותה להרוג מי שמתגלה שהוא מפריז בבקשת הנאת האכילה והשתייה, והוא בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה (דברים כא,יח), וזהו שנאמר: "זוֹלֵל וְסֹבֵא" (שם,כ), ונצטווינו לסקול אותו ולמהר לאבדו בטרם יחמיר מצבו, ויהרוג רבים וישחית את מצבם של אנשים כשרים ברוב תאוותנותו.

IT is also the object of the perfect Law to make man reject, despise, and reduce his desires as much as is in his power. He should only give way to them when absolutely necessary. It is well known that it is intemperance in eating, drinking, and sexual intercourse that people mostly rave and indulge in; and these very things counteract the ulterior perfection of man, impede at the same time the development of his first perfection, and generally disturb the social order of the country and the economy of the family. For by following entirely the guidance of lust, in the manner of fools, man loses his intellectual energy, injures his body, and perishes before his natural time; sighs and cares multiply; there is an increase of envy, hatred, and warfare for the purpose of taking what another possesses. The cause of all this is the circumstance that the ignorant considers physical enjoyment as an object to be sought for its own sake. God in His wisdom has therefore given us such commandments as would counteract that object, and prevent us altogether from directing our attention to it, and has debarred us from everything that leads only to excessive desire and lust. This is an important thing included in the objects of our Law. See how the Law commanded to slay a person from whose conduct it is evident that he will go too far in seeking the enjoyment of eating and drinking. I mean “the rebellious and stubborn son”; he is described as “a glutton and a drunkard” (Deut. 21:20). The Law commands to stone him and to remove him from society lest he grow up in this character, and kill many, and injure the condition of good men by his great lust.

Guide for the Perplexed, Part 3 33:1 · Guide for the Perplexed, English Translation, Friedlander (1903)

תועלת המצוות נבחנת באופן כללי התורה, כמו הטבע, אינה עוסקת בחריג 1 עוד עליך לדעת, שהתורה אינה מתייחסת לחריג, וציווייה אינם לפי הדבר הנדיר. אלא כל דעה או מידה או מעשה מועיל שיש רצון להשיג, מכוון בו לדברים השכיחים, ואין שועים לדבר שהיקרותו נדירה, או לנזק שיקרה לאחד מן האנשים בשל אותן קביעות והנהגות תורניות. כי התורה היא דבר אלוהי. השוואה לטבע) עליך להתבונן בדברים הטבעיים, שיש בכלל התועלות הכלליות המצויות בהם, ואף מתחייבים מהן, נזקים פרטיים, כמו שהתברר מדברינו (א,עב18-16; ג,יב7) ומדברי אחרים. התורה, כמו הטבע, אינה נשלמת בכל אדם 2 גם לפי ההתבוננות הזאת אין לך להתפלא על כך שמטרת התורה אינה נשלמת בכל אדם ואדם, אלא בהכרח יהיו אנשים שאותה הנהגה תורנית לא תביא לשלמות, כי לא כל מה שמתחייב מצורות המינים בטבע מתממש בכל פרט ופרט. הסבר) כי הכול (=התורה והטבע) מאלוה אחד ומפועל אחד, וכולם נִתְּנוּ מֵרֹעֶה אֶחָד (קהלת יב,יא; בבלי חגיגה ג,ב). לא ייתכן אחרת, וכבר הבהרנו (ג,טו1) שלבלתי אפשרי יש טבע קבוע שאינו משתנה לעולם. מצוות התורה: בין רפואה למשפט 3 לפי התבוננות זו גם לא ייתכן שהמצוות תהיינה תלויות בשוני במצבי בני האדם ובזמנים בדומה לטיפול רפואי המיוחד לכל אדם בהתאם למזגו הנוכחי. אלא ההנהגה של התורה צריכה להיות מוחלטת, כללית, לכול, אפילו היה הדבר מתאים לאנשים מסוימים ולאנשים אחרים לא; כי אילו היה הדבר בהתאם לאנשים הפרטיים היה מגיע קלקול לכול, ונתת דבריך לשיעורין (תוספתא סוכה ד,יב ועוד). מטרות מצוות התורה אינן תלויות בזמן או במקום 4 מטרה) מסיבה זו אין ראוי שהדברים המכוונים מן התורה בכוונה ראשונה (=כמטרה) יהיו תלויים לא בזמן ולא במקום, אלא יהיו הדינים מוחלטים וכלליים, כמו שאמר יתעלה: "הַקָּהָל, חֻקָּה אַחַת לָכֶם" (במדבר טו,טו). אך הכוונה בהם תהיה לאינטרסים הכלליים, השכיחים, כמו שביארנו.

IT is also important to note that the Law does not take into account exceptional circumstances; it is not based on conditions which rarely occur. Whatever the Law teaches, whether it be of an intellectual, a moral, or a practical character, is founded on that which is the rule and not on that which is the exception: it ignores the injury that might be caused to a single person through a certain maxim or a certain divine precept. For the Law is a divine institution, and [in order to understand its operation] we must consider how in Nature the various forces produce benefits which are general, but in some solitary cases they cause also injury. This is clear from what has been said by ourselves as well as by others. We must consequently not be surprised when we find that the object of the Law does not fully appear in every individual; there must naturally be people who are not perfected by the instruction of the Law, just as there are beings which do not receive from the specific forms in Nature all that they require. For all this comes from one God, is the result of one act; “they are all given from one shepherd” (Eccles. 12:11). It is impossible to be otherwise; and we have already explained (chap. xv.) that that which is impossible always remains impossible and never changes. From this consideration it also follows that the laws cannot like medicine vary according to the different conditions of persons and times; whilst the cure of a person depends on his particular constitution at the particular time, the divine guidance contained in the Law must be certain and general, although it may be effective in some cases and ineffective in others. If the Law depended on the varying conditions of man, it would be imperfect in its totality, each precept being left indefinite. For this reason it would not be right to make the fundamental principles of the Law dependent on a certain time or a certain place; on the contrary, the statutes and the judgments must be definite, unconditional and general, in accordance with the divine words: “As for the congregation, one ordinance shall be for you and for the stranger” (Num. 15:15); they are intended, as has been stated before, for all persons and for all times.

Guide for the Perplexed, Part 3 34:1 · Guide for the Perplexed, English Translation, Friedlander (1903)

מיון המצוות לפי טעמיהן 0 לשם מטרה זו (של מתן טעם למצוות) חילקתי את כל המצוות לארבע עשרה קבוצות.

IN accordance with this intention I find it convenient to divide all precepts into fourteen classes.

Guide for the Perplexed, Part 3 35:1 · Guide for the Perplexed, English Translation, Friedlander (1903)

קבוצה א: דעות יסודיות דעות נכונות: תועלת ברורה 1 המצוות שהקבוצה הראשונה כוללת, והן הדעות שמנינו בהלכות יסודי התורה – הטעם של כולן ברור. אם תתבונן בהן אחת אחת תמצא את נכונותה של אותה דעה, ושהיא דבר מוכח. לימוד וכיבוד המלמדים: הוקרת הידע לשם השגתו 2 ללמוד וללמד) וכן יש תועלת ברורה לכל הזירוז וההדגשה ללמוד וללמד, כי אם לא יושג ידע, לא יושגו לא מעשה מתוקן ולא דעה נכונה. כבוד ויראה) גם לכיבוד נושאי התורה יש תועלת ברורה, כי אם לא תוחדר בנפשות רוממות כלפיהם לא יישמעו דבריהם באשר לדעות ולמעשים שהם ידריכו אליהם. המצוה הזאת כוללת גם סיגול תכונת הבושה, כוונתי למה שנאמר "מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם" (ויקרא יט,לב).

THE reason of all precepts of the first class, viz., of the principles enumerated by us in the Hilkot yesode ha-torah, is obvious. Consider them one by one, and you will find that the lesson which every one of them contains is correct and demonstrable. It is also evident that the precepts which exhort and command us to learn and to teach are useful; for without wisdom there cannot be any good act or any true knowledge. The law which prescribes to honour the teachers of the Law is likewise useful; for if they were not considered by the people as great and honourable men, they would not be followed as guides in their principles and actions. The Law demands also that we be humble and modest [in their presence]. “Thou shalt rise up before the hoary head” (Lev. 19:32).

Guide for the Perplexed, Part 3 36:1 · Guide for the Perplexed, English Translation, Friedlander (1903)

קבוצה ב: עבודה זרה פתיחה 1 המצוות שהקבוצה השנייה כוללת הן כל המצוות שמנינו בהלכות עבודה זרה. ברור שמטרת כולן היא להינצל מטעויות עבודה זרה ומדעות שגויות אחרות שנלוו לעבודה זרה, כמו מְעוֹנֵן וּמְנַחֵשׁ וּמְכַשֵּׁף וְחֹבֵר חָבֶר (דברים יח,י-יא) ואחרות כיוצא בהן. 3 אמצעי ההפעלה) כך למשל הם מכוונים לאסוף צמח מסוים בזמן מסוים, או לקחת מדָבר פלוני כמות כזאת ומאחֵר כמות כזאת. זהו תחום נרחב מאוד, שאצמצם לך אותו לשלושה מינים. א) הראשון: מה שקשור בדבר מן הנמצאים, בין אם הוא צמח או בעל חיים או מחצב. ב) השני: מה שקשור בהגדרת זמן שהמעשים האלה נעשים בהם. ג) והשלישי: פעולות אנושיות שנעשות, כמו ריקוד, או מחיאת כפיים, או צעקות, או צחוק, או קפיצות על רגל אחת, או השתטחות על הארץ, או שריפת דבר, או עישון קטורת מסוימת, או אמירת דברים, מובנים או לא מובנים. אלה הם מיני מעשי הכישוף.

THE precepts of the second class are those which we have enumerated in the section “On idolatry.” It is doubtless that they all tend to save man from the error of idolatry and the evil practices connected with it; e.g., observing the times, enchantment, witchcraft, incantation, consulting with familiar spirits, and the like. When you read the books which I mentioned to you. you will find that witchcraft, which will be described to you, is part of the customs of the Sabeans, Kasdim, Chaldeans, and to a higher degree of the Egyptians and Canaanites. They caused others to believe, or they themselves believed, that by means of these arts they would perform wonderful things in reference to an individual person, or to the inhabitants of a whole country, although no analogy and no reasoning can discover any relation between these performances of the witches and the promised result. Thus they are careful to collect certain plants at a particular time, and to take a definite number of certain objects. There are many things comprised by witchcraft; they may be divided into three classes: first, witchcraft connected with objects in Nature, viz., plants, animals, or minerals. Secondly, witchcraft dependent for its performance on a certain time; and thirdly, witchcraft dependent on the performance of certain acts of man, such as dancing, clapping, laughing, jumping with one leg, lying on the ground with the face upward, burning a thing, fumigating with a certain material, or speaking intelligible or unintelligible words. These are the various kinds of witchcraft.

Guide for the Perplexed, Part 3 37:1 · Guide for the Perplexed, English Translation, Friedlander (1903)

קבוצה ג: תיקון המידות תועלת ברורה 1 המצוות הנכללות בקבוצה השלישית הן אלה שמנינו בהלכות דעות. תועלת כולן ברורה וגלויה, כי כולן מידות שעל ידן יתוקן המצב החברתי בין בני האדם. דבר זה כה ברור עד שאין לי צורך להאריך בו.

THE precepts of the third class are identical with those which we have enumerated in Hilkot de‘ot. Their use is evident; they are rules concerning moral conduct by which the social relations of men are regulated. This is sufficiently clear, and I need not dwell long on it.

Guide for the Perplexed, Part 3 38:1 · Guide for the Perplexed, English Translation, Friedlander (1903)

קבוצה ד: דאגה לחלש פתיחה 1 המצוות שהקבוצה הרביעית כוללת הן הכלולות בספר זרעים בחיבורנו למעט כלאים, וכן דין ערכים וחרמים (בספר הפלאה), וכן המצוות שמנינו בהלכות מלוה ולווה (בספר משפטים), ואלה שמנינו בהלכות עבדים (בספר קניין). כל המצוות האלה, אם תתבונן בהן אחת אחת, תמצא שיש להן תועלת ברורה: לרחם על החלשים והמסכנים, לחזק את העניים בדרכים שונות, שלא לצער נזקקים, ושלא להכאיב ללב אדם שמצבו דחוק.

THE precepts in the fourth class include the laws which in our work are contained in the section Zera’im, excepting the laws on the mixture of species: the rules about things to be “valued” and things “devoted” (Hilkot ‘erekin va-haramim), and those concerning lender and borrower (Hilkot malveh ve-loveh) and slaves (Hilkot ‘abadim). When you examine these precepts you will clearly see the use of every one of them: they teach us to have sympathy with the poor and infirm, to assist the needy in various ways; not to hurt the feelings of those who are in want, and not to vex those who are in a helpless condition [viz., the widow, the orphan, and the like].

Guide for the Perplexed, Part 3 39:1 · Guide for the Perplexed, English Translation, Friedlander (1903)

קבוצה ה: מניעת נזקים פתיחה 1 המצוות שהקבוצה החמישית כוללת הן אלה שמנינו בספר נזקים, וכולן עוסקות בסילוק מעשי עושק ובמניעת נזקים. נזקי הרכוש לרכוש הזולת: אחריות לפיצוי 2 העיקרון) כדי לחזק את הזהירות למנוע נזקים חויב האדם על כל נזק הבא מרכושו, או שנגרם ממעשה שלו שהוא יכול לשמור ולהשגיח עליו שלא יזיק. כלל נזקי בהמות) לכן חויבנו על נזקים הבאים מבהמותינו, כדי שנשמור עליהן. נזקי אש ובור) וכן אש ובור, כי הם מעשה האדם וניתן להשגיח ולשמור עליהם כדי שלא יבוא מהם נזק. נזקי שן ורגל) יש בדינים האלה צדק כמו שאעיר: שן ורגל ברשות הרבים – פטור (משנה בבא קמא ב,ה; הלכות נזקי ממון א,ח), כי א) זהו דבר שאי אפשר לשמור עליו, ב) מה גם שהנזק הנגרם מהם שם הוא קטן (או: לעתים רחוקות), ג) ומי ששם דבר־מה ברשות הרבים הוא שפשע נגד עצמו והפקיר את ממונו לאובדן. אכן הוא (=בעל הבהמה) חייב על השן והרגל בשדה הניזק. נזקי קרן) אשר לנזק הקרן והדומה לה – שניתן לשמור אותם (מלהזיק) בכל מקום, והעוברים ברשות הרבים אינם יכולים להישמר מנזק זה – דינה של הקרן בכל מקום אחד הוא. אך יש בו חילוק בין תם למועד: אם מעשה זה חריג – הוא מחויב בחצי נזק; ואם עושה הנזק כבר הורגל ונודע בכך – הוא מחויב בנזק שלם.

THE precepts of the fifth class, enumerated in the Section—“On Damages” (Sepher neziḳin), aim at the removal of wrong and the prevention of injury. As we are strongly recommended to prevent damage, we are responsible for every damage caused by our property or through our work in so far as it is in our power to take care and to guard it from becoming injurious. We are, therefore, responsible for all damage caused by our cattle; we must guard them. The same is the case with fire and pits; they are made by man, and he can be careful that they do not cause damage. I will point out the equity of the various laws in this respect. No compensation is enforced for damage caused by the mouth or the foot of an animal in a public thoroughfare; because this cannot be guarded against, and the damage caused there is not very large. Those who place their things in a public place are themselves guilty of neglect, and expose their property to injury. But compensation is given for damage caused to the property of a person in his own field by the tooth or the foot of an animal. It is different in the case of damage caused by the horn of animals or the like. The animal can be guarded everywhere land prevented from causing injury, whilst those who pass public thoroughfares cannot sufficiently take care against accidents of this kind. In this case the law is the same for all places: but there is a difference whether the owner of the animal has been warned concerning it or not (mu‘ad or tam). If the animal has not been in the habit of causing damage, the owner need only pay half the damage; but damage caused by an animal which has been in the habit of doing so, and has been known as savage, must be paid in full.

Guide for the Perplexed, Part 3 40:1 · Guide for the Perplexed, English Translation, Friedlander (1903)

קבוצה ו: ענישת צדק פתיחה 1 המצוות שהקבוצה השישית כוללת הן העונשים, ותועלתן באופן כללי ידועה, וכבר צייַנו אותה (ג,לה6). שמע כעת את פירוט הדברים ודינו של כל דבר יוצא דופן שנאמר בהם.

THE precepts of the sixth class comprise the different ways of punishing the sinner. Their general usefulness is known and has also been mentioned by us. I will here describe them one by one and point out their nature in detail.

Guide for the Perplexed, Part 3 41:1 · Guide for the Perplexed, English Translation, Friedlander (1903)

קבוצה ז: צדק והגינות בהתנהלות ממונית פתיחה 1 המצוות שהקבוצה השביעית כוללת, והן דיני הממונות, הן אשר מנינו בחלק מספר משפטים ובחלק מספר קנין. הטעם של כולן גלוי: הן קביעת משפטי צדק בעסקים המתנהלים בהכרח בין בני האדם, ושלא יחרגו בהם משיתוף פעולה המועיל לשני הצדדים, כך שלא יכוון אחד מן הצדדים לעסקה למָרֵב את חלקו לחלוטין ושהוא יהיה המרוויח מכל בחינה.

THE precepts of the seventh class are the civil laws enumerated in the Section on judgments, and part of the Section on Property. The object of these precepts is obvious. They define the ways of equity in the various transactions which must take place between man and man. Those that are engaged in such transactions must mutually promote each other’s interests; neither of the parties must strive to increase only his own profit, and that he alone should enjoy the whole benefit of the transaction.

Guide for the Perplexed, Part 3 42:1 · Guide for the Perplexed, English Translation, Friedlander (1903)

קבוצה ח: שבתות ומועדים פתיחה 1 המצוות שהקבוצה השמינית כוללת הן המצוות שמנינו בספר זמנים, ולכולן טעם ברור בכתוב, פרט למעטות.

THE precepts of the eighth class are enumerated in “the Section on Seasons” (Sefer zemannim). With a few exceptions, the reasons for all of them are stated in the Law.

Guide for the Perplexed, Part 3 43:1 · Guide for the Perplexed, English Translation, Friedlander (1903)

קבוצה ט: זכירת ה' תמיד 1 המצוות שהקבוצה התשיעית כוללת הן המצוות שמנינו בספר אהבה, ולכולן סיבה ברורה וטעם גלוי, כלומר שתכלית העבודות האלה היא: א) לזכור את ה' תמיד ב) ולאהוב אותו ג) ולירא ממנו ד) ולשמור את המצוות באופן כללי, ה) ולהאמין לגביו יתעלה מה שהכרחי לכל דתי להאמין. 2 אלה הן התפילה וקרית שמע וברכת המזון והכרוך בהן, וברכת כהנים ותפלין ומזוזה וציצית וקניית ספר תורה והקריאה בו בזמנים ידועים – כל אלה מעשים המקנים דעות מועילות. דבר זה ברור וגלוי ואינו נצרך לתוספת דברים, כי זהו כפל דברים ותו לא.

THE precepts of the ninth class are those enumerated in the Section on Love. Their reason is obvious. The actions prescribed by them serve to remind us continually of God, and of our duty to fear and to love Him, to keep all His commandments, and to believe concerning God that which every religious person must believe. This class includes the laws of Prayer, Reading of Shema, Grace, and duties connected with these, Blessing of the priests, Tefillin, Mezuzah, Ẓiẓit, acquiring a scroll of the Law, and reading in it at certain times. The performance of all these precepts inculcates into our heart useful lessons. All this is clear, and a further explanation is superfluous, as being a mere repetition and nothing else.

Guide for the Perplexed, Part 3 44:1 · Guide for the Perplexed, English Translation, Friedlander (1903)

קבוצה י: המקדש והכהונה פתיחה 1 המצוות שהקבוצה העשירית כוללת הן אלה שמנינו בהלכות בית הבחירה, הלכות כלי המקדש והעובדים בו והלכות ביאת המקדש (בספר עבודה). וכבר הודענו (ג,לב5) את תועלת הקבוצה הזאת באופן כללי.

THE precepts of the tenth class are those enumerated in the laws on the Temple (Hilkot bet ha-beḥirah), the laws on the vessels of the temple and on the ministers in the temple [Hilkot kele ha-miḳdash veha-‘obedim bo]. The use of these precepts we have stated in general terms.

Guide for the Perplexed, Part 3 45:1 · Guide for the Perplexed, English Translation, Friedlander (1903)

קבוצה יא: הקרבנות פתיחה 1 המצוות שהקבוצה האחת עשרה כוללת הן אלה שמנינו בשאר ספר עבודה ובספר קרבנות, וכבר ציינו (ג,לה11; וראו ג,לב) את תועלתן באופן כללי. כעת נחל לתת טעם לכל מצוה מהן בהתאם למה שהשגנו.

THE precepts of the eleventh class are enumerated in the Section on Divine Service (Sefer ‘abodah) and the Section on Sacrifices (Sefer ha-ḳorbanot). We have described their use in general terms (chap. xxxii.). I will now proceed to give the reason of each precept separately.

Guide for the Perplexed, Part 3 46:1 · Guide for the Perplexed, English Translation, Friedlander (1903)

קבוצה יב: טומאות וטהרות פתיחה 1 המצוות שהקבוצה השתים עשרה כוללת הן אלה שמנינו בספר טהרה. אף על פי שכבר ציינו את תועלתן באופן כללי (ג,לה12), נוסיף לכך ביאור וניתן טעם לקבוצה זו כראוי, ולאחר מכן (פסקה 11 ואילך) אתן טעם לכמה ממצוותיה שטעמיהן התבררו לי.

THE precepts of the twelfth class are those which we have enumerated in the section on “Purity” (Sefer tohorah). Although we have mentioned their use in general, we will here offer an additional explanation, and [first] fully discuss the object of the whole class, and then show the reason of each single commandment, as far as we have been able to discover it.

Guide for the Perplexed, Part 3 47:1 · Guide for the Perplexed, English Translation, Friedlander (1903)

קבוצה יג: איסורי אכילה פתיחה 1 המצוות שהקבוצה השלוש עשרה כוללת הן אלה שמנינו בהלכות מאכלות אסורות ובהלכות שחיטה (בספר קדושה) ובהלכות נדרים ונזירות (בספר הפלאה). כבר ביארנו בחיבור זה (ג,לה13) ובפירוש לאבות (שמונה פרקים ד) את תועלתה של קבוצה זו באופן מעמיק ויסודי מאוד, ואנו נוסיף על כך ביאור תוך התחקות אחר המצוות הפרטיות המנויות שם.

THE precepts of the thirteenth class are those which we have enumerated in the “Laws concerning forbidden food” (Hilkot maakalot asurot), “Laws concerning killing animals for food” (Hilkot sheḥitah), and “Laws concerning vows and Nazaritism” (Hilkot nedarim u-nezirot). We have fully and very explicitly discussed the object of this class in this treatise, and in our Commentary on the Sayings of the Fathers. We will here add a few remarks in reviewing the single commandments which are mentioned there.

Guide for the Perplexed, Part 3 48:1 · Guide for the Perplexed, English Translation, Friedlander (1903)

קבוצה יד: איסורי אישות וחתימת הטעמים פתיחה 1 המצוות שהקבוצה הארבע עשרה כוללת הן אלה שמנינו בספר נשים ובהלכות איסורי ביאה (בספר קדושה). וכלאי בהמה (בספר זרעים) ומצות מילה (בספר אהבה) בקבוצה זו. כבר הודעתי לעיל (ג,לה14) את תכליתה של קבוצה זו, וכעת אחל לבאר את פרטיה.

THE precepts of the fourteenth class are those which we enumerated in the Section on Women, the Laws concerning forbidden sexual intercourse, and cross-breeding of cattle (Sefer nashim, Hilkot issure biah ve-kaleë behemah). The law concerning circumcision belongs also to this class. The general purpose of these precepts has already been described by us. We will now proceed to explain them singly.

Guide for the Perplexed, Part 3 49:1 · Guide for the Perplexed, English Translation, Friedlander (1903)

הטעמים לסיפורי התורה הנראים חסרי תועלת סיפורי התורה הנראים חסרי תועלת 1 יש גם דברים שהם מסתרי תורה שרבים נכשלו בהם וראוי לבארם. והם אותם סיפורים המסופרים בתורה שחושבים שאין תועלת בהזכרתם, דוגמאות) כגון תיאור הסתעפות העממים מנח ושמותם ומקומותיהם (בראשית י), וכן בְּנֵי שֵׂעִיר הַחֹרִי (שם לו,כ-ל), ותיאור הַמְּלָכִים אֲשֶׁר מָלְכוּ בְּאֶרֶץ אֱדוֹם (שם,לא-לט) וכיוצא בזה. הביקורת) ידועים לך דבריהם (של חז"ל) שמנשה הרשע היה ממלא את מושבו השפל בביקורת על המקומות האלה דווקא. הם אמרו: "היה יושב ודורש בהגדות שלדופי. היה אומר: לא היה לו למשה לכתוב אלא 'וַאֲחוֹת לוֹטָן תִּמְנָע' (בראשית לו,כב)" וכו' (בבלי סנהדרין צט,ב). הכלל: הסיפורים בתורה באים לאמת דעות או לתקן מעשים 2 אני אודיעך כלל, ולאחר מכן אחזור לפרט אותו, כמו שעשיתי בהטעמת המצוות.

THERE are in the Law portions which include deep wisdom, but have been misunderstood by many persons.; they require, therefore, an explanation. I mean the narratives contained in the Law which many consider as being of no use whatever; e.g., the list of the various families descended from Noah, with their names and their territories (Gen. x.); the sons of Seir the Horite (ibid. 36:20-30); the kings that reigned in Edom (ibid. 31, seq.); and the like. There is a saying of our Sages (B Ṭ. Sanh. 99b) that the wicked king Manasse frequently held disgraceful meetings for the sole purpose of criticising such passages of the Law. “He held meetings and made blasphemous observations on Scripture, saying, Had Moses nothing else to write than, And the sister of Lotan was Timna” (Gen. 36:22)? With reference to such passages, I will first give a general principle, and then discuss them seriatim, as I have done in the exposition of the reasons of the precepts.

Guide for the Perplexed, Part 3 50:1 · Guide for the Perplexed, English Translation, Friedlander (1903)

העבודה המיוחדת למשיג האמיתות מטרת הפרק 1 בפרק זה שנביא כעת אין תוספת עניין מעבר למה שנכלל כבר בפרקי חיבור זה, אלא הוא כעין חתימה, יחד עם א) ביאור עבודת ה' המיוחדת למשיג האמיתוֹת, אחרי שהשיג מה הוא (ה'); ב) הדרכתו להשגת אותה עבודה, שהיא תכלית האדם; ג) והודעה לו כיצד היא ההשגחה עליו בעולם הזה, עד שיעבור לצְרוֹר הַחַיִּים (שמואל־א כה,כט).

THE present chapter does not contain any additional matter that has not been treated in the [previous] chapters of this treatise. It is a kind of conclusion, and at the same time it will explain in what manner those worship God who have obtained a true knowledge concerning God; it will direct them how to come to that worship, which is the highest aim man can attain, and show how God protects them in this world till they are removed to eternal life.

Guide for the Perplexed, Part 3 51:1 · Guide for the Perplexed, English Translation, Friedlander (1903)

היראה מפני אובדן הקשר עם ה' המלך הגדול – תודעת נוכחות ה' 1 אין ישיבתו של אדם ותנועתו והתנהגותו כשהוא לבדו בביתו, כישיבתו ותנועתו והתנהגותו כשהוא לפני מלך גדול. וכן אין דיבורו ושיחתו החופשית כשהוא בקרב משפחתו וקרוביו, כדיבורו במקום מושבו של המלך. לכן על מי שבוחר בשלמות האנושית, ושיהיה איש האלהים באמת, לשים לב ולדעת שהמלך הגדול העוטף אותו וצמוד אליו תמיד – גדול הוא מכל מלך בשר ודם, אפילו היה דוד ושלמה. ואותו מלך הנלווה והצמוד הוא השכל השופע עלינו, שהוא הקשר בינינו לבינו יתעלה. וכמו שאנחנו השגנוהו באותו אור שהשפיע עלינו, כמו שנאמר: "בְּאוֹרְךָ נִרְאֶה אוֹר" (תהילים לו,י) – כך באותו אור בעצמו הוא צופה בנו, ובשלו הוא יתעלה עמנו תמיד, צופה ומשגיח: "אִם יִסָּתֵר אִישׁ בַּמִּסְתָּרִים וַאֲנִי לֹא אֶרְאֶנּוּ? [נְאֻם ה'; הֲלוֹא אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֲנִי מָלֵא, נְאֻם ה']" (ירמיהו כג,כד). הבן זאת מאוד.

WE do not sit, move, and occupy ourselves when we are alone and at home, in the same manner as we do in the presence of a great king; we speak and open our mouth as we please when we are with the people of our own household and with our relatives, but not so when we are in a royal assembly. If we therefore desire to attain human perfection, and to be truly men of God, we must awake from our sleep, and bear in mind that the great king that is over us, and is always joined to us, is greater than any earthly king, greater than David and Solomon. The king that cleaves to us and embraces us is the Intellect that influences us, and forms the link between us and God. We perceive God by means of that light that He sends down unto us, wherefore the Psalmist says, “In Thy light shall we see light” (Ps. 36:10): so God looks down upon us through that same light, and is always with us beholding and watching us on account of this light. “Can any hide himself in secret places that I shall not see him?” (Jer. 23:24). Note this particularly.

Guide for the Perplexed, Part 3 52:1 · Guide for the Perplexed, English Translation, Friedlander (1903)

המונחים חסד ומשפט וצדקה פתיחה 1 פרק זה כולל פירוש משמעויותיהם של שלושה מונחים שנצרכנו לפרשם, והם: חסד, משפט וצדקה.

THIS chapter treats of the meaning of three terms which we find necessary to explain, viz., ḥesed (“loving kindness”), mishpat (“judgment”), and ẓedakah (“righteousness”).

Guide for the Perplexed, Part 3 53:1 · Guide for the Perplexed, English Translation, Friedlander (1903)

תכלית האדם: לחבר השגה לעשייה בארץ ארבע משמעויות שהן אחת להסבר המונח חכמה 1 המונח "חכמה" מציין בעברית ארבע משמעויות: א) הוא מציין השגת האמיתות, שתכליתן השגתו יתעלה. נאמר: "וְהַחָכְמָה מֵאַיִן תִּמָּצֵא [וְאֵי זֶה מְקוֹם בִּינָה, לֹא יָדַע אֱנוֹשׁ עֶרְכָּהּ וְלֹא תִמָּצֵא בְּאֶרֶץ הַחַיִּים] (איוב כח,יב-יג), ונאמר: "[לְהַקְשִׁיב לַחָכְמָה אָזְנֶךָ...] אִם תְּבַקְשֶׁנָּה כַכָּסֶף [וְכַמַּטְמוֹנִים תַּחְפְּשֶׂנָּה. אָז תָּבִין יִרְאַת ה', וְדַעַת אֱלֹהִים תִּמְצָא. כִּי ה' יִתֵּן חָכְמָה...]" (משלי ב,ב-ו), וזה נפוץ. ב) הוא מציין קניית מומחיות מקצועית במקצוע כלשהו: "וְכָל חֲכַם לֵב בָּכֶם [יָבֹאוּ וְיַעֲשׂוּ אֵת כָּל אֲשֶׁר צִוָּה ה', אֶת הַמִּשְׁכָּן אֶת אָהֳלוֹ...] (שמות לה,י-יא), "וְכָל אִשָּׁה חַכְמַת לֵב [בְּיָדֶיהָ טָווּ]" (שם,כה). ג) הוא מציין קניית מעלות המידות: "וּזְקֵנָיו יְחַכֵּם" (תהילים קה,כב), "בִּישִׁישִׁים חָכְמָה" (איוב יב,יב). משום שמה שנקנה בזקנה כשלעצמה הוא ההכנה לקבלת מעלות המידות. ד) והוא מציין תחכום וערמה: "הָבָה נִתְחַכְּמָה לוֹ" (שמות א,י). לפי משמעות זו נאמר: "וַיִּקַּח מִשָּׁם אִשָּׁה חֲכָמָה" (שמואל־ב יד,ב), כלומר בעלת תחכום וערמה. ובמשמעות זו גם: "חֲכָמִים הֵמָּה לְהָרַע" (ירמיהו ד,כב). 2 איחוד המשמעויות) ייתכן שמשמעות "חכמה" בעברית מורה על תחכום והפעלת המחשבה, ואז יש שאותו תחכום והערמה הוא א) בקניית מעלות שכליות, ב) או בקניית מעלות מידותיות, ג) או בקניית מומחיות מעשית, ד) או במעשי רוע ורשע. התברר אם כן ש"חכם" נאמר א) על בעל מעלות שכליות, ב) ועל בעל מעלות מידותיות, ג) ועל כל בעל מומחיות מעשית, ד) ועל בעל ערמה במעשי רשע ורוע.

THE term ḥokmah (“wisdom”) in Hebrew is used of four different things: (1) It denotes the knowledge of those truths which lead to the knowledge of God. Comp. “But where shall wisdom be found?” (Job 28:12); “If thou seekest her like silver” (Prov. 2:4). The word occurs frequently in this sense. (2) The expression ḥokmah denotes also knowledge of any workmanship. Comp. “And every wise-hearted among you shall come and make all that the Lord hath commanded” (Exod. 35:10);” And all the women that were wise-hearted did spin” (ibid. ver. 25). (3) It is also used of the acquisition of moral principles. Comp. “And teach his senators wisdom” (Ps. 105:22); “With the ancient is wisdom” (Job 12:12); for it is chiefly the disposition for acquiring moral principles that is developed by old age alone. (4) It implies, lastly, the notion of cunning and subtlety; comp. “Come on, let us deal wisely with them” (Exod. 1:10). In the same sense the term is used in the following passages: “And fetched thence a wise woman” (2 Sam. 14:2); “They are wise to do evil” (Jer. 4:22). It is possible that the Hebrew ḥokmah (“wisdom”) expresses the idea of cunning and planning, which may serve in one case as a means of acquiring intellectual perfection, or good moral principles; but may in another case produce skill in workmanship, or even be employed in establishing bad opinions and principles. The attribute ḥakam (“wise”) is therefore given to a person that possesses great intellectual faculties, or good moral principles, or skill in art; but also to persons cunning in evil deeds and principles.

Guide for the Perplexed, Part 3 54:1 · Guide for the Perplexed, English Translation, Friedlander (1903)

פִּתְחוּ שְׁעָרִים וְיָבֹא גוֹי צַדִּיק שֹׁמֵר אֱמֻנִים (ישעיהו כו,ב)

“Open ye the gates, that the righteous nation which keepeth the truth may enter in.”—(Isa. 26:2.)

Guide for the Perplexed, Part 1 1:1 · Guide for the Perplexed, English Translation, Friedlander (1903)

המונחים אלוהים, האמת והטוב. החטא ועונשו משמעות המונח אלוהים 1 לפני שנים הקשה לי אדם מלומד קושיה מופלאה, ראוי לעיין בקושיה ובתשובתנו לפתרונה.

Some years ago a learned man asked me a question of great importance; the problem and the solution which we gave in our reply deserve the closest attention.

Guide for the Perplexed, Part 1 2:1 · Guide for the Perplexed, English Translation, Friedlander (1903)

המונחים תבנית ותמונה משמעות המונח תבנית 1 חושבים שמשמעות "תמונה" ו"תבנית" בלשון העברית אחת היא, ואין הדבר כן. משום ש"תבנית" הוא מונח הגזור מן "בנה", ומשמעותו מבנה הדבר ותכונתו, כלומר תבניתו, דוגמת הריבועיוּת והעיגוליוּת והמשולשוּת ושאר התבניות. נאמר: "אֵת תַּבְנִית הַמִּשְׁכָּן וְאֵת תַּבְנִית כָּל כֵּלָיו" (שמות כה,ט), ונאמר: "[וּרְאֵה וַעֲשֵׂה] בְּתַבְנִיתָם אֲשֶׁר אַתָּה מָרְאֶה בָּהָר" (שם,מ), "תַּבְנִית כָּל צִפּוֹר [כָּנָף אֲשֶׁר תָּעוּף בַּשָּׁמָיִם]" (דברים ד,יז), "תַּבְנִית יָד" (יחזקאל ח,ג; י,ח), "תַּבְנִית הָאוּלָם" (דברי הימים־א כח,יא). כל אלה – תבנית. ולכן אין העברית מחילה כלל את הביטויים הללו על תיאורים הקשורים באלוה.

IT might be thought that the Hebrew words temunah and tabnit have one and the same meaning, but this is not the case. Tabnit, derived from the verb banah (he built), signifies the build and construction of a thing—that is to say, its figure, whether square, round, triangular, or of any other shape. Comp. “the pattern (tabnit) of the Tabernacle and the pattern (tabnit) of all its vessels” (Exod. 25:9); “according to the pattern (tabnit) which thou wast shown upon the mount” (Exod. 25:40); “the form of any bird” (Deut. 4:17); “the form (tabnit) of a hand” (Ezek. 8:3); “the pattern (tabnit) of the porch” (1 Chron. 28:11). In all these quotations it is the shape which is referred to. Therefore the Hebrew language never employs the word tabnit in speaking of the qualities of God Almighty.

Guide for the Perplexed, Part 1 3:1 · Guide for the Perplexed, English Translation, Friedlander (1903)

המונחים ראה, הביט וחזה פתיחה 1 דע ששלושת הביטויים "ראה" ו"הביט" ו"חזה" משמשים במובן של ראיית העין, ושלושתם הושאלו להשגת השכל.

THE three verbs raah, hibbit, and ḥazah, which denote “he perceived with the eye,” are also used figuratively in the sense of intellectual perception.

Guide for the Perplexed, Part 1 4:1 · Guide for the Perplexed, English Translation, Friedlander (1903)