Hillelהלל

דָּבָר אַחֵר, וְכִי יָמוּךְ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (משלי יא, יז): גֹּמֵל נַפְשׁוֹ אִישׁ חָסֶד, זֶה הִלֵּל הַזָּקֵן, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁהָיָה נִפְטַר מִתַּלְמִידָיו הָיָה מְהַלֵּךְ וְהוֹלֵךְ עִמָּם, אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידָיו רַבֵּנוּ לְהֵיכָן אַתָּה הוֹלֵךְ אָמַר לָהֶם לַעֲשׂוֹת מִצְוָה, אָמְרוּ לוֹ וְכִי מַה מִּצְוָה זוֹ, אָמַר לָהֶן לִרְחֹץ בְּבֵית הַמֶּרְחָץ, אָמְרוּ לוֹ וְכִי זוֹ מִצְוָה הִיא, אָמַר לָהֶם, הֵן. מָה אִם אִיקוֹנִין שֶׁל מְלָכִים שֶׁמַּעֲמִידִים אוֹתָן בְּבָתֵּי טַרְטִיאוֹת וּבְבָתֵּי קִרְקָסִיאוֹת, מִי שֶׁנִּתְמַנֶּה עֲלֵיהֶם הוּא מוֹרְקָן וְשׁוֹטְפָן וְהֵן מַעֲלִין לוֹ מְזוֹנוֹת, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁהוּא מִתְגַּדֵּל עִם גְּדוֹלֵי מַלְכוּת, אֲנִי שֶׁנִּבְרֵאתִי בְּצֶלֶם וּבִדְמוּת, דִּכְתִיב (בראשית ט, ו): כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. דָּבָר אַחֵר, גֹּמֵל נַפְשׁוֹ אִישׁ חָסֶד, זֶה הִלֵּל הַזָּקֵן, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁהָיָה נִפְטַר מִתַּלְמִידָיו הָיָה מְהַלֵּךְ וְהוֹלֵךְ עִמָּם, אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידָיו רַבֵּנוּ לְהֵיכָן אַתָּה הוֹלֵךְ, אָמַר לָהֶם לִגְמֹל חֶסֶד עִם הָדֵין אַכְסַנְיָא בְּגוֹ בֵּיתָא. אָמְרוּ לוֹ, כָּל יוֹם אִית לָךְ אַכְסַנְיָא, אָמַר לָהֶם, וְהָדֵין נַפְשָׁא עֲלוּבְתָּא לָאו אַכְסַנְיָא הוּא בְּגוֹ גוּפָא, יוֹמָא דֵין הִיא הָכָא לְמָחָר לֵית הִיא הָכָא. דָּבָר אַחֵר (משלי יא, יז): גֹּמֵל נַפְשׁוֹ אִישׁ חָסֶד וְעֹכֵר שְׁאֵרוֹ אַכְזָרִי, אָמַר רַבִּי אֲלֶכְּסַנְדְּרִי זֶה שֶׁמַּגַעַת לוֹ שִׂמְחָה וְאֵינוֹ מַדְבִּיק אֶת קְרוֹבָיו עִמּוֹ מִשּׁוּם עֲנִיּוּת. אָמַר רַבִּי נַחְמָן כְּתִיב (דברים טו, י): כִּי בִּגְלַל הַדָּבָר הַזֶּה, גַּלְגַּל הוּא שֶׁחוֹזֵר בָּעוֹלָם, לְפִיכָךְ משֶׁה מַזְהִיר אֶת יִשְׂרָאֵל וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ.

[3] Another Thing: 'But if he is impoverished', here it is written, "The merciful man does good to his own soul (Proverbs 11:17)," this [refers to] Hillel the Elder, who, at the time that he was departing from his students, would walk with them. They said to him, "Rabbi, where are you walking to?" He said to them, "To fulfill a commandment!" They said to him, "And what commandment is this?" He said to them, "To bathe in the bathhouse." They said to him: "But is this really a commandment?" He said to them, 'Yes. Just as the statues of kings that are set up in theaters and circuses are washed and swept by the one appointed over them, and they provide him with sustenance and furthermore, he is elevated with the greatest in the kingdom, I, who was created in the image and likeness, as it is written (Genesis 9:6): 'For in the image of God He made man,' how much more so. ANOTHER MATTER: 'A man of kindness does good to his own soul,' this is Hillel the Elder, who when he parted from his students, would walk with them. His students said to him, 'Our teacher, where are you going?' He replied to them, 'To perform an act of kindness with this innkeeper in his house.' They said to him, 'Every day you have an innkeeper,' He said to them, 'And is not this weary soul an innkeeper in this body? Today it is here, tomorrow it is not here.' ANOTHER MATTER, (Proverbs 11:17): 'A man of kindness does good to his own soul, but the cruel harms his own flesh,' Rabbi Alexandri said, 'This refers to one who has a joyful occasion and does not include his relatives with him because of poverty.' Rabbi Nachman said, 'It is written (Deuteronomy 15:10): 'Because of this thing,' it is a wheel that turns in the world, therefore Moses warns Israel 'and if your brother becomes poor.'"

ת״ר (דברים טו ח) די מחסורו אתה מצווה עליו לפרנסו ואי אתה מצווה עליו לעשרו. (שם) אשר יחסר לו אפילו סוס לרכוב עליו ועבד לרוץ לפניו. אמרו עליו על הלל הזקן שלקח לעני בן טובים אחד סוס לרכוב עליו ועבד לרוץ לפניו פעם אחת לא מצא עבד לרוץ לפניו ורץ לפניו ג׳ מילין. ת״ר מעשה באנשי גליל העליון שלקחו לעני בן טובים אחד מצפורי ליטרא בשר בכל יום ליטרא בשר מאי רבותיה אמר רב הונא ליטרא בשר משל עופות ואבע״א בשר בליטרא ממש רב אשי אמר התם כפר קטן היה ובכל יומא הוו מפסדי חיותא אמטולתיה. ההוא דאתא לקמיה דר׳ נחמיה א״ל במה אתה סועד א״ל בשר שמן ויין ישן רצונך שתגלגל עמי בעדשים גלגל עמו בעדשים ומת אמר אוי לו לזה שהרגו נחמיה אדרבה אוי לו לנחמיה שהרגו לזה מבעי׳ ליה אלא איהו הוא דלא איבעי׳ ליה לפנוקי נפשיה כולי האי. ההוא דאתא לקמיה דרבא א״ל במה אתה סועד אמר ליה בתרנגולת פטומה ויין ישן א״ל ולא חיישת לדוחקא דצבורא א״ל אטו מדידהו קאכילנא מדרחמנא קאכילנא דתניא (תהלים קמה טו) עיני כל אליך ישברו ואתה נותן להם את אכלם בעתו בעתם לא נאמר אלא בעתו מלמד שלכל אחד ואחד נותן הקב״ה פרנסתו בעתו אדהכי אתאי אחתיה דרבא דלא חזיא לה תליסר שני ואתיה ליה תרנגולת פטומה ויין ישן אמר מאי דקמאי אמר ליה נעניתי לך קום אכול:

Our Rabbis were taught (Deut. 15, 8) Sufficient for his needs i.e., you are commanded to support him, but you are not commanded to enrich him. Which requireth for him; i.e., even a horse to ride on and a slave to run before him [in his honor.] It was related of Hillel the senior, (the Prince) who had bought a horse for a poor man of noble descent to ride upon and had hired a servant to run before him; that one day he could not find a servant who should run before him and he himself ran before the poor man for three miles. Our Rabbis were taught: It once happened with the inhabitants of the Upper Gallilians that they bought a pound of meat every day for a poor of noble descent of Sepphoris. What is remarkable about a pound of meat? Said R. Huna: "It was a pound of poultry" [which was very dear.] And if you wish I will say that it was indeed ordinary meat. But R. Ashi explained its remarkableness, because it occurred in a small village and every day they spoiled a beast on account of him. A certain man came before R. Nechemia [for help.] The latter asked him: "On what dost thou usually dine?" "On fat meat and old wine," came the reply. "Will you bear with me when I offer you only lentils?" He tried to live with him on lentils and died. Whereupon R. Nechemia said: "Woe unto him that was killed by Nechemia!" On the contrary: "Woe unto Nechemia that killed this man," he should have said. Because he should not have reared himself so delicately [and thus prevented his death.] A poor man once came to Raba. The latter asked him: "On what dost thou usually dine?" "On stuffed fowl and old wine," was the reply. "What!" said Raba, "art thou not concerned about being so burdensome to the community?" Whereupon he replied: "I eat nothing belonging to them; only what the Lord provideth; as we are taught in a Baraitha (Ps. 145, 15) The eyes of all wait for Tee, and Thou givest them their food in due season. It is not said in their due season, but in his due season. Infer from this that the Holy One, praised be He! provides for each and every one in his season of need." While they were thus talking, Raba's sister, who had not seen him for thirteen years, came to visit him and brought with her a present of a stuffed fowl and some old wine. "What is this before me?" said Raba [marveling at the coincidence], and [turning to the man] he then said: "I beg thy pardon, friend; rise, I pray thee, and eat."

(דף ס) תנו רבנן מעשה בהלל הזקן שהיה בא בדרך ושמע קול צוחה בעיר ואמר מובטח אני שאין זה בתוך ביתי ועליו הכתוב אומר (תהלים קיב ז) משמועה רעה לא יירא נכון לבו בטוח בה׳. אמר רבא כל היכי דדרשת להאי קרא מרישיה לסיפיה מדריש ומסיפיה לרישיה מדריש. מרישיה לסיפיה מדריש משמועה רעה לא יירא מאי טעמא משום דנכון לבו בטוח בה׳. מסיפיה לרישיה מדריש נכון לבו בטוח בה׳ משמועה רעה לא יירא. ההוא תלמידא דהוה שקיל ואזיל אבתריה דרבי ישמעאל ברבי יוסי בשוקא דציון חזייא דקא מפחיד א״ל חטאה את דכתיב (ישעיה לג יד) פחדו בציון חטאים א״ל והא כתיב (משלי כח יג) אשרי אדם מפחד תמיד א״ל ההוא בדברי תורה כתיב. יהודה בר נתן הוה שקיל ואזיל בתריה דרב המנונא אתנח א״ל יסורי קא בעי ההוא גברא לאתויי אנפשיה דכתיב (איוב ג כה) כי פחד פחדתי ויאתיני ואשר יגורתי יבא לי. א״ל והא כתיב אשרי אדם מפחד תמיד ההוא בד״ת כתיב:

(Fol. 60a) Our Rabbis taaught: "It once happened that when Hillel the Old was coming along the road and heard a sorrowful cry he said, 'I am sure it is not in my house.' And concerning such men, says the passage (Ps. 112, 7.) Of an evil report shall he not he afraid; his heart is firm, trusting in the Lord." Raba said: "We can infer this passage in whatever way we desire, either from the beginning to the end, or from the end to the beginning; from the beginning to the end: Of an evil report shall he not be afraid, [because] his heart is firm trusting in the Lord, or from the end to the beginning: [Having] his heart firm trusting in the Lord, he shall not be afraid of an evil report." A certain disciple followed R. Ishmael, the son of R. Jose, in the market of Zion, whereupon the latter noticed that the disciple was frightened; he said to him: "Hast thou sinned? for it is written (Is. 33, 14.) In Zion sinners are in fear." The disciple asked him, "Is it not written (Pr. 28, 13.) Happy is the man that always feareth." 'This refers to the Torah"' [was R. Ishmael's answer]. Juda b. Nathan was following R. Hamnuna and noticed that he groaned; Juda b. Nathan said: "That man is inviting afflictions upon himself, for it is written (Job 3, 25.) For the thing which I greatly feared, is come upon me, and that which I was afraid of is come unto me." Has it not been written also (Pr. 28, 14.) Happy is the man that always feareth? The last refers to the Torah.