והוי מתאבק בעפר רגליהם כיצד בזמן שת״ח נכנס לעיר אל תאמר איני צריך לו אלא לך אצלו ואל תשב עמו לא על גבי המטה ולא על הכסא ולא על הספסל אלא שב לפניו על הארץ וכל דבר שיצא מפיו קבלהו עליך באימה ביראה ברתת ובזיע כדרך שקבלו אבותינו מהר סיני באימה ביראה ברתת ובזיע. דבר אחר הוי מתאבק בעפר רגליהם זה רבי אליעזר ושותה בצמא את דבריהם זה רבי עקיבא. מה היה תחלתו של רבי עקיבא. אמרו בן ארבעים שנה היה ולא שנה כלום. פעם אחת היה עומד על פי הבאר אמר מי חקק אבן זו אמרו לא המים שתדיר [נופלים] עליה בכל יום אמרו [לו] עקיבא אי אתה קורא אבנים שחקו מים. מיד היה רבי עקיבא דן קל וחומר בעצמו מה רך פסל את הקשה דברי תורה שקשה כברזל על אחת כמה וכמה שיחקקו את לבי שהוא בשר ודם. מיד חזר ללמוד תורה. הלך הוא ובנו וישבו אצל מלמדי תינוקות א״ל רבי למדני תורה אחז רבי עקיבא בראש הלוח ובנו בראש הלוח כתב לו אלף בית ולמדה (אלף תיו ולמדה תורת כהנים ולמדה). היה לומד והולך עד שלמד כל התורה כולה הלך וישב לפני רבי אליעזר ולפני ר׳ יהושע אמר להם רבותי פתחו לי טעם משנה כיון שאמר לו הלכה אחת הלך וישב לו בינו לבין עצמו אמר (אלף זו למה נכתבה בית זו למה נכתבה) דבר זה למה נאמר חזר ושאלן והעמידן בדברים. רבי שמעון בן אלעזר אומר אמשול לך משל למה הדבר דומה לסתת שהיה מסתת בהרים פעם אחת נטל קרדומו בידו והלך וישב על ההר והיה מכה ממנו צרורות דקות ובאו בני אדם ואמרו לו מה אתה עושה. אמר להם הרי אני עוקר ומטילו בתוך הירדן אמרו לו אי אתה יכול לעקור את כל ההר היה מסתת והולך עד שהגיע אצל סלע גדול נכנס תחתיו סתרו ועקרו והטילו אל הירדן ואמר לו אין זה מקומך אלא מקום זה. כך עשה להם רבי עקיבא לרבי אליעזר ורבי יהושע. אמר לו רבי טרפון עקיבא עליך הכתוב אומר (איוב כח) מבכי נהרות חבש ותעלומה יוציא אור דברים המסותרים מבני אדם הוציאם רבי עקיבא לאורה. בכל יום ויום היה מביא חבילה של עצים חציה מוכר ומתפרנס וחציה מתקשט בה עמדו עליו שכניו ואמרו לו עקיבא אבדתנו בעשן מכור אותן לנו וטול שמן בדמיהן ושנה לאור הנר אמר להם הרבה ספוקים אני מסתפק בהן אחד שאני שונה בהן ואחד שאני מתחמם כנגדן ואחד שאני יכול לישן [בהם] עתיד רבי עקיבא לחייב את כל העניים בדין שאם אומר להם מפני מה לא למדתם [והם אמרו מפני] שעניים היינו אומרים להם והלא רבי עקיבא עני ביתר ומדולדל היה [והם אמרו מפני טפינו אומרים להם והלא רבי עקיבא] היו לו בנים ובנות (אלא אומרים להם מפני) שזכתה רחל אשתו. בן מ׳ שנה הלך ללמוד תורה סוף שלש עשרה שנה לימד תורה ברבים אמרו לא נפטר מן העולם עד שהיו לו שולחנות של כסף ושל זהב ועד שעלה למטתו בסולמות של זהב. היתה אשתו יוצאה בקרדמין ובעיר של זהב אמרו לו תלמידיו רבי ביישתנו ממה שעשית לה אמר להם הרבה צער נצטערה עמי בתורה:
AND SIT AMIDST THE DUST OF THEIR FEET. What is meant by this? When a scholar comes to a town, say not, ‘I have no need of him’; but go to him, and sit not before him on a couch or on a chair or on a bench, but sit before him on the ground; and every word that he utters accept with awe and reverence, with fear and dread, in the same manner that our forefathers received the Torah at Mount Sinai with awe and reverence, with fear and dread. Another interpretation of AND SIT AMIDST THE DUST OF THEIR FEET—as did R. Eliezer; AND DRINK IN THEIR WORDS WITH THIRST—as did R. ‘Aḳiba. What was the beginning of R. ‘Aḳiba? It was said of him that at the age of forty he had learnt nothing at all. On one occasion, as he was standing by the mouth of a well, he enquired, ‘Who carved out this stone?’ They answered, ‘The water which constantly falls on it, day in and day out’. They continued, ‘ ‘Aḳiba, have you not read the verse, The waters wear the stones?’ Forthwith R. ‘Aḳiba applied to himself the following a fortiori argument: If the soft [water] can wear away the hard [stone], how much more can the words of the Torah, which are hard like iron, carve a way into my heart which is of flesh and blood! Immediately he turned to the study of the Torah. Both he and his son went and sat down before the school-teacher and said to him, ‘Master, teach us the Torah’. R. ‘Aḳiba took hold of the tablet by one end and his son by the other end, and on it the teacher wrote ’alef beth which he learnt, ’alef taw which he learnt, and then the Book of Leviticus which he also learnt. So he continued to study until he had learnt the whole Torah. He then went and sat before R. Eliezer and R. Joshua and said to them, ‘My masters, initiate me into the reasoning of the Mishnah’. As soon as they recited one halakah to him, he went away and sat down alone asking himself, ‘Why is ’alef so written? Why is beth so written? Why is this stated?’ He thereupon returned to his masters and asked them, and held them up with his words. R. Simeon b. Eleazar said, ‘I will illustrate this to you by a parable. To what can this be compared? To a stonemason who was quarrying stones in a mountain. One day he took his pick in his hand, went out and sat on the mountain, and chipped away small stones. When people came and asked him what he was doing, he told them, “I mean to uproot the mountain and cast it into the Jordan”. They said to him, “You cannot possibly uproot the whole mountain”. Nevertheless, he continued chipping away until it became the size of a large boulder. He inserted himself beneath it, unloosed it, uprooted it, and cast it into the Jordan, saying, “Here is not your place but there” ’. In this way did R. ‘Aḳiba glean the knowledge of Torah from R. Eliezer and R. Joshua. R. Ṭarfon said to him, ‘ ‘Aḳiba, it is of you that the verse speaks, He bindeth the streams that they trickle not; and the thing that is hid bringeth he forth to light.’ The things which were hidden from men R. ‘Aḳiba brought to light. Every day he used to gather a bundle of wood, half of which he sold to provide food for himself, and the other half he used for his personal needs. His neighbours rose up against him and cried, ‘ ‘Aḳiba, you are ruining us with your smoke! Come, sell all [the wood] to us, and with the money you can buy oil, and study by the light of an oil lamp’. But he replied, ‘I derive many uses from [the wood]: first I study by its light, secondly I keep myself warm by it, and thirdly I am able to sleep on it’. In the Hereafter [the example of] R. ‘Aḳiba will condemn all the poor; for when they will be charged, ‘Why did you not study Torah?’ and they plead, ‘Because we were too poor’, it will be retorted, ‘Was not R. ‘Aḳiba very poor and in straitened circumstances?’ And if they plead, ‘Because of our little children’, it will be retorted, ‘Did not R. ‘Aḳiba have many sons and daughters for whom he had to provide as well as his wife Rachel [and yet he studied the Torah]?’ He was forty years old when he started to study Torah and by the end of thirteen years he taught Torah in public. It is said that he did not depart this life before he had enjoyed the luxury of tables of silver and gold, and ascended his bed by golden steps. His wife went out dressed in fine robes and wearing a ‘golden city’ tiara. When his disciples said to him, ‘Master, you put us to shame by the [lavish] way you treat her’, he replied, ‘Much hardship has she endured with me for the sake of the Torah’.