Guide for the Perplexed

גישה זהירה בחקירת הסוד גישה זהירה למעשה בראשית ומעשה מרכבה 1 כאשר החל ראש הפילוסופים (=אריסטו) לחקור ולהביא ראיות על דברים נסתרים מאוד (על השמים ב, 12), התנצל ואמר דברים שעניינם הוא שאין ראוי שהמעיין בספריו ייחס לו באשר למה שחקר חוצפה או העזה והתפרצות לדבֵּר על מה שאין לו ידיעה בו, אלא ראוי שייחס זאת לשקידה ולהשתדלות ליצור ולהשיג אמונות נכונות כפי יכולת האדם.

WHEN the chief of philosophers (Aristotle) was about to inquire into some very profound subjects, and to establish his theory by proofs, he commenced his treatise with an apology, and requested the reader to attribute the author’s inquiries not to presumption, vanity, egotism, or arrogance, as though he were interfering with things of which he had no knowledge, but rather to his zeal and his desire to discover and establish true doctrines, as far as lay in human power.

Guide for the Perplexed, Part 1 5:1 · Guide for the Perplexed, English Translation, Friedlander (1903)

המונחים איש ואישה, אח ואחות שלוש משמעויות 1 "איש" ו"אשה" – א) מונחים שנקבעו בתחילה לגבר ולאישה. ב) לאחר מכן הושאלו לכל זכר ונקבה משאר בעלי החיים. נאמר: "מִכֹּל הַבְּהֵמָה הַטְּהוֹרָה, תִּקַּח לְךָ שִׁבְעָה שִׁבְעָה אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ" (בראשית ז,ב), כאילו אמר "זכר ונקבה". ג) לאחר מכן הושאל המונח "אשה" לכל דבר המוכן ומיועד להתחבר לדבר אחר. נאמר: "חֲמֵשׁ הַיְרִיעֹת תִּהְיֶיןָ חֹבְרֹת אִשָּׁה אֶל אֲחֹתָהּ" (שמות כו,ג).

THE two Hebrew nouns ish and ishshah were originally employed to designate the “male and female” of human beings, but were afterwards applied to the “male and female” of the other species of the animal creation. For instance, we read, “Of every clean beast thou shalt take to thee by sevens,” ish ve-ishto (Gen. 7:2), in the same sense as ish ve-ishshah, “male and female.” The term zakar u-nekebah was afterwards applied to anything designed and prepared for union with another object Thus we read, “The five curtains shall be coupled together, one (ishshah) to the other” (aḥotah) (Exod. 26:3).

Guide for the Perplexed, Part 1 6:1 · Guide for the Perplexed, English Translation, Friedlander (1903)

המונח ילד חמש משמעויות 1 "יָלַד". א) מובן המילה הזו ידוע, והוא הלידה: "וְיָלְדוּ לוֹ בָנִים" (דברים כא,טו). ב) לאחר מכן הושאל הביטוי הזה ליצירת הדברים הטבעיים: "בְּטֶרֶם הָרִים יֻלָּדוּ" (תהילים צ,ב). ג) והושאל גם כן למשמעות הצמחת הארץ מה שהיא מצמיחה, בדימוי ללידה: "[הַגֶּשֶׁם... הִרְוָה אֶת הָאָרֶץ] וְהוֹלִידָהּ וְהִצְמִיחָהּ" (ישעיהו נה,י). ד) והושאל גם כן למאורעות המתחדשים בזמן, כאילו הם דברים שנולדו: "כִּי לֹא תֵדַע מַה יֵּלֶד יוֹם" (משלי כז,א). 2 ה) כן הושאל המונח לחידושי המחשבות, ולדעות ולשיטות שהן מחייבות, כמו שנאמר: "וְיָלַד שָׁקֶר" (תהילים ז,טו). וכך נאמר: "וּבְיַלְדֵי נָכְרִים יַשְׂפִּיקוּ" (ישעיהו ב,ו) – (בני ישראל) מסתפקים בדעותיהם (של הגוים), כמו שאמר יונתן בן עוזיאל עליו השלום בביאור הדברים: "וּבְנִימוֹסֵי עַמְמַיָּא אָזְלִין" (=ובחוקות הגויים הם הולכים).

IT is well known that the verb yalad means “to bear,” “they have born (ve-yaledu) him children” (Deut. 21:15). The word was next used in a figurative sense with reference to various objects in nature, meaning, “to create,” e.g. “before the mountains were created” (yulladu) (Ps. 90:2); also, “to produce,” in reference to that which the earth causes to come forth as if by birth, e.g., “He will cause her to bear (holidah) and bring forth” (Isa. 4:10). The verb further denotes, “to bring forth,” said of changes in the process of time, as though they were things which were born, e.g., “for thou knowest not what a day may bring forth” (yeled) (Prov. 27:1). Another figurative use of the word is its application to the formation of thoughts and ideas, or of opinions resulting from them: comp. “and brought forth (ve-yalad) falsehood” (Ps. 7:14); also, “and they please themselves in the children (yalde) of strangers” (Isa. 2:6), i.e., “they delight in the opinions of strangers.” Jonathan the son of Uzziel paraphrases this passage, “they walk in the customs of other nations.”

Guide for the Perplexed, Part 1 7:1 · Guide for the Perplexed, English Translation, Friedlander (1903)

המונח מקום שתי משמעויות 1 "מקום". א) קביעתו העיקרית של מונח זה היא למקום – מיוחד, וכללי. ב) לאחר מכן הורחבה משמעותו בלשון והפך למונח לדרגת האדם ומעלתו, כלומר לשלמותו בנושא מסוים, כך שאומרים "פלוני בִּמְקוֹם פלוני" בנושא פלוני. יודע אתה כמה רבות משתמשים בכך דוברי השפה, בדבריהם "ממלא מקום אבותיו" (בבלי שבת נא,א ועוד) (=הגיע לדרגת אבותיו), "והיה ממלא מקום אבותיו בחכמה או ביראה" (בבלי כתובות קג,ב ועוד; וכן משנה תורה, מלכים א,ז), ובדבריהם "ועדיין מחלוקת במקומה עומדת" (משנה מקוות ד,א), כלומר במעמדה (=ולא נפתרה). על פי אופן ההשאלה הזה נאמר "בָּרוּךְ כְּבוֹד ה' מִמְּקוֹמוֹ" (יחזקאל ג,יב), כלומר לפי דרגתו וגודל חלקו במציאות. וכן כל אזכור של "מקום" שנאמר לגבי ה' אין הכוונה בו אלא לדרגת מציאותו יתעלה, שאין שווה לה ולא דומה לה, כמו שיוכח בהמשך (א,נו; ב,א).

ORIGINALLY the Hebrew term makom (place) applied both to a particular spot and to space in general subsequently it received a wider signification and denoted “position,” or “degree,” as regards the perfection of man in certain things. We say, e.g., this man occupies a certain place in such and such a subject. In this sense this term, as is well known, is frequently used by authors, e.g., “He fills his ancestors’ place (makom) in point of wisdom and piety”; “the dispute still remains in its place” (makom), i.e., in statu quo [ante]. In the verse, “Blessed be the glory of the Lord from His place” (mekomo) (Ezek. 3:12), makom has this figurative meaning, and the verse may be paraphrased “Blessed be the Lord according to the exalted nature of His existence,” and wherever makom is applied to God, it expresses the same idea, namely, the distinguished position of His existence, to which nothing is equal or comparable, as will be shown below (chap. lvi.).

Guide for the Perplexed, Part 1 8:1 · Guide for the Perplexed, English Translation, Friedlander (1903)

המונח כיסא שלוש משמעויות. משמעות א: כפשוטה 1 "כסא". א) קביעתו העיקרית בלשון היא שמו של הכיסא. משמעות ב: כיסא ה' במשמעות מקדש ושמים 2 ב) וכיוון שעל הכיסא היו יושבים רק בעלי הרוממות והגדולה כמו המלכים, והכיסא נעשה לדבר־מה מצוי המורה על גדולתו של מי שהוא ראוי לו ועל רוממותו וגודל מעלתו, נקרא המקדש "כסא", כיוון שהוא מורה על גדולתו של מי שהתגלה בו והשרה עליו את אורו ואת כבודו, ולפיכך אמר: "כִּסֵּא כָבוֹד מָרוֹם מֵרִאשׁוֹן [מְקוֹם מִקְדָּשֵׁנוּ]" (ירמיהו יז,יב). 3 בשל המשמעות הזו נקראו השמים "כסא", משום שהם מורים למי שמכיר אותם ומתבונן בהם על גדולתו של מי שיצרם ומניעם ומנהיג את העולם השפל (=כדור הארץ) בשפע טובם, ולפיכך אמר: "כֹּה אָמַר ה' הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי" (ישעיהו סו,א), כלומר: הם מורים על מציאותי וגדולתי ויכולתי כשם שהכסא מורה על גדולתו של מי שהוא ראוי לו.

THE original meaning of the word kisse, “throne,” requires no comment. Since men of greatness and authority, as, e.g., kings, use the throne as a seat, and “the throne” thus indicates the rank, dignity, and position of the person for whom it is made, the Sanctuary has been styled “the throne,” inasmuch as it likewise indicates the superiority of Him who manifests Himself, and causes His light and glory to dwell therein. Comp. “A glorious throne on high from the beginning is the place of our sanctuary” (Jer. 17:12). For the same reason the heavens are called “throne,” for to the mind of him who observes them with intelligence they suggest the Omnipotence of the Being which has called them into existence, regulates their motions, and governs the sublunary world by their beneficial influence: as we read, “Thus saith the Lord, The heavens are my throne and the earth my footstool” (Isa. 66:1); i.e., they testify to my Existence, my Essence, and my Omnipotence, as the throne testifies to the greatness of him who is worthy to occupy it.

Guide for the Perplexed, Part 1 9:1 · Guide for the Perplexed, English Translation, Friedlander (1903)

המונחים ירד ועלה המונחים – מפתחות לחכמה ולא ניתוח לשוני 1 כבר אמרנו (א,ח2) שכשנזכיר בחיבור זה אחד מן המונחים הרב־משמעיים הללו, אין בכוונתנו להזכיר את כל משמעויות המונח הנדון, כי חיבור זה אינו חיבור לשוני, אלא נזכיר מן המשמעויות הללו רק מה שנחוץ למטרתנו ותו לא. שלוש משמעויות. משמעות א: שינוי בגובה הפיזי 2 ובכלל זה "יָרַד" ו"עָלָה".

WE have already remarked that when we treat in this work of homonyms, we have not the intention to exhaust the meanings of a word (for this is not a philological treatise); we shall mention no other significations but those which bear on our subject. We shall thus proceed in our treatment of the terms ‘alah and yarad.

Guide for the Perplexed, Part 1 10:1 · Guide for the Perplexed, English Translation, Friedlander (1903)

המונח ישיבה שתי משמעויות 1 "ישיבה". א) מונח זה נקבע בתחילה בלשוננו לישיבה (פיזית): "וְעֵלִי הַכֹּהֵן יֹשֵׁב עַל הַכִּסֵּא" (שמואל־א א,ט). ב) וכיוון שהאדם היושב הוא קבוע ויציב באופן השלם ביותר של יציבותו וקביעותו, הושאל המונח לכל מצב יציב וקבוע שאינו משתנה. נאמר בהבטחה לירושלם שתתמיד ותהיה יציבה בהיותה בדרגה העליונה ביותר: "וְרָאֲמָה וְיָשְׁבָה תַחְתֶּיהָ" (זכריה יד,י). ונאמר: "מוֹשִׁיבִי עֲקֶרֶת הַבַּיִת" (תהילים קיג,ט), כלומר: מעניק לה קביעות ויציבות.

THE primary meaning of the Hebrew yashab is “he was seated,” as “Now Eli the priest sat (yashab) upon a seat” (1 Sam. 1:9); but, since a person can best remain motionless and at rest when sitting, the term was applied to everything that is permanent and unchanging; thus, in the promise that Jerusalem should remain constantly and permanently in an exalted condition, it is stated,” She will rise and sit in her place” (Zech. 14:10); further,” He maketh the woman who was childless to sit as a joyful mother of children” (Ps. 113:9); i.e., He makes her happy condition to be permanent and enduring.

Guide for the Perplexed, Part 1 11:1 · Guide for the Perplexed, English Translation, Friedlander (1903)

המונח קימה ארבע משמעויות. משמעות א: פיזית 1 "קימה" – מונח רב־משמעי, א) ואחת ממשמעויותיו היא הקימה (=העמידה) שהיא כנגד הישיבה: "וְלֹא קָם וְלֹא זָע מִמֶּנּוּ" (אסתר ה,ט). משמעות ב: קיום ויציבות 2 ב) ויש בו גם משמעות קיום הדבר ונכונותו: "יָקֵם ה' אֶת דְּבָרוֹ" (שמואל־א א,כג), "וַיָּקָם שְׂדֵה עֶפְרוֹן [...לְאַבְרָהָם]" (בראשית כג,יז), "וְקָם הַבַּיִת אֲשֶׁר בָּעִיר [...לַצְּמִיתֻת לַקֹּנֶה אֹתוֹ לְדֹרֹתָיו]" (ויקרא כה,ל), "וְקָמָה בְּיָדְךָ מַמְלֶכֶת יִשְׂרָאֵל" (שמואל־א כד,כ). במשמעות הזו נאמר כל לשון קימה על ה' יתעלה: "עַתָּה אָקוּם יֹאמַר ה'" (ישעיהו לג,י; תהילים יב,ו), כלומר כעת אקיים את דברי והבטחתי ואיומי. "אַתָּה תָקוּם תְּרַחֵם צִיּוֹן" (תהילים קב,יד) – תקיים מה שהבטחת לה שתרחם עליה.

THE term kam (he rose) is a homonym. In one of its significations it is the opposite of “to sit,” as “He did not rise (kam) nor move for him” (Esth. 5:9). It further denotes the confirmation and verification of a thing, e.g.: “The Lord will verify (yakem) His promise” (1 Sam. 1:23); “The field of Ephron was made sure (va-yakom) as the property of Abraham” (Gen. 23:17). “The house that is in the walled city shall be established (ve-kam)” (Lev. 25:30); “And the kingdom of Israel shall be firmly established (ve-kamah) in thy hand” (1 Sam. 24:21). It is always in this sense that the verb is employed with reference to the Almighty; as “Now shall I rise (akum), saith the Lord” (Ps. 12:6), which is the same as saying, “Now shall I verify my word and my dispensation for good or evil.” “Thou shalt arise (takum) and have mercy upon Zion” (Ps. 102:13), which means: Thou wilt establish what thou hast promised, viz., that thou wouldst pity Zion.

Guide for the Perplexed, Part 1 12:1 · Guide for the Perplexed, English Translation, Friedlander (1903)

המונח עמידה שלוש משמעויות 1 "עמידה" – מונח רב־משמעי. א) יש לו משמעות של קימה ועמידה: "בְּעָמְדוֹ לִפְנֵי פַּרְעֹה" (בראשית מא,מו), "אִם יַעֲמֹד מֹשֶׁה וּשְׁמוּאֵל" (ירמיהו טו,א), "וְהוּא עֹמֵד עֲלֵיהֶם" (בראשית יח,ח). ב) ויש לו משמעות של הימנעות והפסקה: "כִּי עָמְדוּ לֹא עָנוּ עוֹד" (איוב לב,טז), "וַתַּעֲמֹד מִלֶּדֶת" (בראשית כט,לה). ג) ויש לו משמעות של קביעות וקיום: "[לָקוֹחַ אֶת הַסְּפָרִים הָאֵלֶּה... וּנְתַתָּם בִּכְלִי חָרֶשׂ] לְמַעַן יַעַמְדוּ יָמִים רַבִּים" (ירמיהו לב,יד), "[אִם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה תַּעֲשֶׂה...] וְיָכָלְתָּ עֲמֹד" (שמות יח,כג), "עָמַד טַעְמוֹ בּוֹ" (ירמיהו מח,יא) – היה קבוע וקיים ולא השתנה. "וְצִדְקָתוֹ עֹמֶדֶת לָעַד" (תהילים קיא,ג) – קבועה וקיימת. עמידה בזיקה לה' ומעמד האדם 2 כל "עמידה" שנאמרה לגבי ה' יתעלה היא במשמעות הזו האחרונה: "וְעָמְדוּ רַגְלָיו בַּיּוֹם הַהוּא עַל הַר הַזֵּיתִים" (זכריה יד,ד) – ותהיינה סיבותיו קבועות, כלומר הדברים שהוא גרם להם. דבר זה עוד יתבאר לך כשנזכיר את רב־משמעיות "רגל" (א,כח). ובמשמעות הזו דבריו יתעלה אליו (=למשה): "וְאַתָּה פֹּה עֲמֹד עִמָּדִי" (דברים ה,כז); "אָנֹכִי עֹמֵד בֵּין ה' וּבֵינֵיכֶם" (שם שם,ה).

THE term ‘amad (he stood) is a homonym signifying in the first instance “to stand upright,” as “When he stood (be-‘omdo) before Pharaoh” (Gen. 41:46); “Though Moses and Samuel stood (ya‘amod)” (Jer. 15:1); “He stood by them” (Gen. 18:8). It further denotes “cessation and interruption,” as “but they stood still (‘amedu) and answered no more” (Job 32:16); “and she ceased (va-ta‘amod) to bear” (Gen. 29:35). Next it signifies “to be enduring and lasting,” as, “that they may continue (yo‘amedu) many days” (Jer. 32:14); “Then shalt thou be able to endure (‘amod)” (Exod. 18:23); “His taste remained (‘amad) in him” (Jer. 48:11), i.e., it has continued and remained in existence without any change: “His righteousness standeth for ever” (Ps. 111:3), i.e., it is permanent and everlasting. The verb applied to God must be understood in this latter sense, as in Zechariah 14:4, “And his feet shall stand (ve-‘amedu) in that day upon the Mount of Olives” (Zech. 14:4), “His causes, i.e., the events of which He is the cause, will remain efficient,” etc. This will be further elucidated when we speak of the meaning of regel (foot). (Vide infra, chap. xxviii.) In the same sense is this verb employed in Deuteronomy 5:28, “But as for thee, stand thou here by me,” and Deuteronomy 5:5, “I stood between the Lord and you.”

Guide for the Perplexed, Part 1 13:1 · Guide for the Perplexed, English Translation, Friedlander (1903)

המונח אדם שלוש משמעויות 1 רב־משמעיות "אדם". א) הוא שמו של אדם הראשון, (והוא שם) גזור, כמו שנאמר בפסוקים (ראו בראשית ב,ז) שהוא נגזר מ"אדמה". ב) והוא גם שם המין: "לֹא יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם" (בראשית ו,ג), "מִי יוֹדֵעַ רוּחַ בְּנֵי הָאָדָם" (קהלת ג,כא), "וּמוֹתַר הָאָדָם מִן הַבְּהֵמָה אָיִן" (שם שם,יט). ג) והוא שם להמון, כלומר לפשוטי העם להוציא המיוחדים (שבהם): "גַּם בְּנֵי אָדָם גַּם בְּנֵי אִישׁ" (תהילים מט,ג).

THE homonymous term adam is in the first place the name of the first man, being, as Scripture indicates, derived from adamah, “earth.” Next, it means “mankind,” as “My spirit shall not strive with man (adam)” (Gen. 6:3). Again “Who knoweth the spirit of the children of man (adam)” (Eccles. 3:21); “so that a man (adam) has no pre-eminence above a beast” (Eccles. 3:19). Adam. signifies also “the multitude,” “the lower classes” as opposed to those distinguished from the rest, as “Both low (bene adam) and high (bene ish)” (Ps. 49:3).

Guide for the Perplexed, Part 1 14:1 · Guide for the Perplexed, English Translation, Friedlander (1903)

המונח ניצב שתי משמעויות 1 "נצב" או "יצב". אף שאלו שני שורשים שונים משמעותם אחת, כידוע לך, בכל נטיותיהם.

ALTHOUGH the two roots naẓab and yaẓab are distinct, yet their meaning is, as you know, identical in all their various forms.

Guide for the Perplexed, Part 1 15:1 · Guide for the Perplexed, English Translation, Friedlander (1903)

המונח צור ארבע משמעויות 1 "צור" – מונח רב־משמעי. א) הוא שם ההר: "וְהִכִּיתָ בַצּוּר" (שמות יז,ו). ב) והוא שם האבן הקשה כחלמיש: "חַרְבוֹת צֻרִים" (יהושע ה,ב). ג) והוא שם המכרה שכורים ממנו אבני מחצב: "הַבִּיטוּ אֶל צוּר חֻצַּבְתֶּם" (ישעיהו נא,א). ד) אחר כך הושאל מונח זה מן המשמעות האחרונה ל(משמעות של) מוצאו של כל דבר וראשיתו, ולכן אמר אחרי דבריו "הַבִּיטוּ אֶל צוּר חֻצַּבְתֶּם" – "הַבִּיטוּ אֶל אַבְרָהָם אֲבִיכֶם [וְאֶל שָׂרָה תְּחוֹלֶלְכֶם, כִּי אֶחָד קְרָאתִיו וַאֲבָרְכֵהוּ וְאַרְבֵּהוּ]" (שם ב), כאילו פירש שהצור שחֻצבתם ממנו הוא אברהם אביכם, ועל כן לכו בעקבותיו ונהגו על פי דתו והידמו אליו במידותיו. כי טבע המכרה חייב להימצא במה שנחצב ממנו.

THE word ẓur (rock) is a homonym. First, it denotes “rock,” as “And thou shalt smite the rock” (ẓur) (Exod. 17:6). Then, “hard stone,” like the flint, e.g., “Knives of stone” (ẓurim) (Josh. 5:2). It is next employed to signify the quarry from which the stones are hewn; comp. “Look unto the rock (ẓur) whence ye are hewn” (Isa. 51:1). From this latter meaning of the term another figurative notion was subsequently derived, viz., “the root and origin” of all things. It is on this account that after the words “Look to the rock whence ye are hewn,” the Prophet continues, “Look unto Abraham your father,” from which we evidently may infer that the words “Abraham your father” serve to explain “the rock whence ye are hewn”; and that the Prophet meant to say, “Walk in his ways, put faith in his instruction, and conduct yourselves according to the rule of his life! for the properties contained in the quarry should be found again in those things which are formed and hewn out of it.”

Guide for the Perplexed, Part 1 16:1 · Guide for the Perplexed, English Translation, Friedlander (1903)

החומר, הצורה וההעדר הצורך בהסתרה במעשה בראשית 1 אל תחשוב שרק מדע האלוהות נמנע מן ההמון, אלא גם רוב מדע הטבע, וכבר חזרנו ואמרנו (פה"מ חגיגה ב,א; יסודי התורה ד,י; הקדמות, פתיחה6-5) (את דברי חז"ל) "ולא במעשה בראשית בשנים" (משנה חגיגה ב,א). דבר זה אינו רק דעת אנשי התורה, אלא גם דעת הפילוסופים. חכמי האומות בימי קדם היו מסתירים את הדיונים על הרֵאשיות (=יסודות המציאות) ומדברים עליהן בחידות. ואפלטון ומי שקדם לו היו מכנים את החומר "הנקבה" ואת הצורה "הזכר".

Do not imagine that only Metaphysics should be taught with reserve to the common people and to the uninitiated: for the same is also the case with the greater part of Natural Science. In this sense we have repeatedly made use of the expression of the Sages, “Do not expound the chapter on the Creation in the presence of two” [vide Introd. page 2]. This principle was not peculiar to our Sages: ancient philosophers and scholars of other nations were likewise wont to treat of the principia rerum obscurely, and to use figurative language in discussing such subjects. Thus Plato and his predecessors called Substance the female, and Form the male.

Guide for the Perplexed, Part 1 17:1 · Guide for the Perplexed, English Translation, Friedlander (1903)

המונחים קרב, נגע ונגש שתי משמעויות 1 "קרב" ו"נגע" ו"נגש". שלושת המונחים הללו, כלומר "קריבה" ו"נגיעה" ו"נגישה", נאמרים א) לעתים במשמעות של מגע וקרבה במקום, ב) ולעתים במשמעות של היקשרות הידיעה בדבר הנודע, והרי זה כאילו הוא דומה לקרבת גוף אל גוף. 2 אשר למשמעות הראשונה של "קריבה", שהיא הקרבה במקום: "כַּאֲשֶׁר קָרַב אֶל הַמַּחֲנֶה" (שמות לב,יט), "וּפַרְעֹה הִקְרִיב" (שם יד,י). ומשמעותה הראשונה של ה"נגיעה" היא מגע גוף בגוף: "וַתַּגַּע לְרַגְלָיו" (שם ד,כה), "וַיַּגַּע עַל פִּי" (ישעיהו ו,ז; ירמיהו א,ט). ומשמעותה הראשונה של "נגישה" היא התקדמות אדם אחד אל אחר ותנועתו אליו: "וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה" (בראשית מד,יח).

THE three words karab, “to come near,” naga‘, “to touch,” and nagash, “to approach,” sometimes signify “contact” or “nearness in space,” sometimes the approach of man’s knowledge to an object, as if it resembled the physical approach of one body to another. As to the use of karab in the first meaning, viz., to draw near a certain spot, comp. “As he drew near (karab) the camp” (Exod. 32:19); “And Pharaoh drew near (hikrib) (Exod. 14:10). Naga‘, in the first sense, viz., expressing the contact of two bodies, occurs in “And she cast it (va-tagga‘) at his feet” (Exod. 4:25); “He caused it to touch (va-yagga‘) my mouth” (Isa. 6:7). And nagash in the first sense, viz., to approach or move towards another person, is found, e.g., in “And Judah drew near (va-yiggash) unto him” (Gen. 44:18).

Guide for the Perplexed, Part 1 18:1 · Guide for the Perplexed, English Translation, Friedlander (1903)

המונח מלא שלוש משמעויות. משמעויות א-ב: מלוא המקום והשלמת זמן 1 "מלא" – זהו מונח רב־משמעי. א) דוברי השפה משתמשים בו לגבי גוף הנמצא בתוך גוף וממלא אותו: "וַתְּמַלֵּא כַדָּהּ" (בראשית כד,טז), "מְלֹא הָעֹמֶר לָאֶחָד" (שילוב פסוקים שמות טז: כב,לב), וכאלה רבים. ב) ומשתמשים בו במובן של תום פרק זמן והשלמתו: "וַיִּמְלְאוּ יָמֶיהָ [לָלֶדֶת]" (בראשית כה,כד), "וַיִּמְלְאוּ לוֹ אַרְבָּעִים יוֹם" (שם נ,ג). משמעות ג: שלמות המעלה 2 ג) ומשתמשים בו במובן של שלמות במעלה והגעה אל תכליתה: "וּמָלֵא בִּרְכַּת ה'" (דברים לג,כג), "מִלֵּא אֹתָם חָכְמַת לֵב" (שמות לה,לה), "וַיִּמָּלֵא אֶת הַחָכְמָה וְאֶת הַתְּבוּנָה וְאֶת הַדַּעַת" (מלכים־א ז,יד).

THE term male is a homonym which denotes that one substance enters another, and fills it, as “And she filled (va-temalle) her pitcher” (Gen. 24:16); “An omer-full (melo) for each” (Exod. 16:32), and many other instances. Next, it signifies the expiration or completion of a fixed period of time, as “And when her days to be delivered were fulfilled (va-yimleü)” (Gen. 25:24); “And forty days were completed (va-yimleü) for him” (Gen. 1. 3). It further denotes attainment of the highest degree of excellency, as “Full (male) with the blessing of the Lord” (Deut. 33:23); “Them hath he filled (mille) with wisdom of heart” (Exod. 35:35) He was filled (va-yimmale) with wisdom, and understanding, and cunning” (1 Kings 7:14).

Guide for the Perplexed, Part 1 19:1 · Guide for the Perplexed, English Translation, Friedlander (1903)

המונחים רם ונישא שתי משמעויות למונח רם 1 "רם" הוא מונח רב־משמעי א) במשמעות רום המקום ב) ובמשמעות רום המעלה, כלומר הגדולה והכבוד והעוז. 2 נאמר: "וַתָּרָם הַתֵּבָה מֵעַל הָאָרֶץ" (בראשית ז,יז; ושם: וַתָּרָם מֵעַל הָאָרֶץ), וזאת במשמעות הראשונה. ונאמר: "הֲרִימוֹתִי בָחוּר מֵעָם" (תהילים פט,כ), "יַעַן אֲשֶׁר הֲרִימֹתִיךָ מִתּוֹךְ הֶעָפָר" (מלכים א טז,ב; ושם: מִן הֶעָפָר), "אֲשֶׁר הֲרִמֹתִיךָ מִתּוֹךְ הָעָם" (מלכים א יד,ז) – במשמעות השנייה.

THE word ram (high) is a homonym, denoting elevation in space, and elevation in dignity, i.e., greatness, honour, and power. It has the first meaning in “And the ark was lifted up (va-tarom) above the earth” (Gen. 7:17); and the latter meaning in “I have exalted (harimoti) one chosen out of the people” (Ps. 89:20); “Forasmuch as I have exalted (harimoti) thee from amongst the dust” (1 Kings 16:2); “Forasmuch as I exalted (harimoti) thee from among the people” (1 Kings 14:7).

Guide for the Perplexed, Part 1 20:1 · Guide for the Perplexed, English Translation, Friedlander (1903)

המונח עבר חמש משמעויות 1 "עבר" – א) משמעותו הראשונה היא כמשמעות "עֻבּוּר" בערבית (=לעבור), והיא תזוזת גוף במרחב. ודוגמתו הראשונה היא תנועת בעל חיים על פני מרחק ישר מסוים: "וְהוּא עָבַר לִפְנֵיהֶם" (בראשית לג,ג), "עֲבֹר לִפְנֵי הָעָם" (שמות יז,ה). זה נפוץ. 2 ב) אחר כך הושאל להתפשטות הקולות באוויר: "וַיַּעֲבִירוּ קוֹל בַּמַּחֲנֶה" (שמות לו,ו), "[כִּי לוֹא טוֹבָה הַשְּׁמֻעָה] אֲשֶׁר אָנֹכִי שֹׁמֵעַ מַעֲבִרִים עַם ה'" (שמואל־א ב,כד).

IN its primary signification the Hebrew ‘abar, “to pass,” refers to the motion of a body in space, and is chiefly applied to living creatures moving at some distance in a straight line, e.g., “And He passed over (‘abar) before them” (Gen. 33:3); “Pass (‘abor) before the people” (Exod. 17:5). Instances of this kind are numerous. The verb was next applied to the passage of sound through air, as “And they caused a sound to pass (va-ya‘abiru) through out the camp” (Exod. 36:6); “That I hear the Lord’s people spreading the report” (ma‘abirim) (1 Sam. 2:24).

Guide for the Perplexed, Part 1 21:1 · Guide for the Perplexed, English Translation, Friedlander (1903)

המונח בא ארבע משמעויות 1 "בא". הביאה בלשון העברית א) נקבעה לביאת בעל החיים, כלומר לגישתו אל מקום מסוים או אל פרט אחר: "בָּא אָחִיךָ בְּמִרְמָה" (בראשית כז,לו). ב) עוד נקבעה לכניסת בעל החיים למקום מסוים: "וַיָּבֹא יוֹסֵף הַבַּיְתָה" (שם מג,כו), "כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ" (שמות יב,כה ועוד). ג) מונח זה הושאל לחלותו (=הגעתו, התקיימותו) של דבר שאינו גשמי כלל: "כִּי יָבֹא דְבָרְךָ וְכִבַּדְנוּךָ" (שופטים יג,יז), "[יַעַמְדוּ נָא וְיוֹשִׁיעֻךְ הֹבְרֵי שָׁמַיִם הַחֹזִים בַּכּוֹכָבִים מוֹדִיעִם לֶחֳדָשִׁים] מֵאֲשֶׁר יָבֹאוּ עָלָיִךְ" (ישעיהו מז,יג), ד) עד כדי כך שהושאל להעדר מסוים: "וַיָּבֹא רָע [...] וַיָּבֹא אֹפֶל" (איוב ל,כו). "ה' בא" משמעו מימוש דבריו או השגחתו 2 בהתאם להשאלה זו, שהושאל לדבר שאינו גשמי כלל, הושאל גם לבורא יתהדר ויתרומם, אם לחלות (=הגעת) דברו או לחלות (=שריית) שכינתו. בהתאם להשאלה זו נאמר: "הִנֵּה אָנֹכִי בָּא אֵלֶיךָ בְּעַב הֶעָנָן" (שמות יט,ט), "[הַשַּׁעַר הַזֶּה סָגוּר יִהְיֶה לֹא יִפָּתֵחַ וְאִישׁ לֹא יָבֹא בוֹ] כִּי ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בָּא בוֹ" (יחזקאל מד,ב) וכל הדומה לכך משמעותו שריית שכינה. "וּבָא ה' אֱלֹהַי כָּל קְדֹשִׁים עִמָּךְ" (זכריה יד,ה) – חלות דברו, כלומר קיום הבטחותיו שהבטיח ביד נביאיו, והם דבריו "כָּל קְדֹשִׁים עִמָּךְ", כאילו הוא אומר: 'ובא דבר ה' אלהי על ידי כל קדושים עמך', בפנייה לישראל.

IN Hebrew, the verb bo signifies “to come” as applied to a living being, i.e., its arrival at a certain place, or approach to a certain person, as “Thy brother came (ba) with subtilty” (Gen. 27:35). It next denotes (with regard to a living being) “to enter” a certain place, e.g., “And when Joseph came (va-yabo) into the house” (Gen. 43:26); “When ye come (ta-boü) into the land” (Exod. 12:25). The term was also employed metaphorically in the sense of “to come” applied to a certain event, that is, to something incorporeal, as “When thy sayings come to pass (yabo)” (Judg. 13:17); “Of that which will come (yaboü) over thee” (Isa. 47:13). Nay, it is even applied to privatives, e.g., “Yet evil came (va-yabo)” (Job 3:26); “And darkness came (va-yabo)” Now, since the word has been applied to incorporeal things, it has also been used in reference to God-to the fulfilment of His word, or to the manifestation of His Presence (the Shechinah). In this figurative sense it is said, “Lo, I come (ba) unto thee in a thick cloud” (Exod. 19:9); “For the Lord the God of Israel cometh (ba) through it” (Ezek. 44:2). In these and all similar passages, the coming of the Shechinah is meant, but the words, “And the Lord my God shall come (u-ba)” (Zech. 14:5) are identical with “His word will come,” that is to say, the promises which He made through the Prophets will be fulfilled; therefore Scripture adds “all the holy ones that are with thee,” that is to say, “The word of the Lord my God will be performed, which has been spoken by all the holy ones who are with thee, who address the Israelites.”

Guide for the Perplexed, Part 1 22:1 · Guide for the Perplexed, English Translation, Friedlander (1903)

המונחים יציאה ושיבה יציאה – שתי משמעויות 1 ה"יציאה" היא כנגד ה"ביאה". מונח זה א) משמש ליציאת גוף ממקום שהיה נח בו למקום אחר, בין אם הגוף הוא בעל חיים ובין אם לאו: "הֵם יָצְאוּ אֶת הָעִיר" (בראשית מד,ד), "כִּי תֵצֵא אֵשׁ" (שמות כב,ה). ב) והושאל להופעת דבר שאינו גוף כלל: "הַדָּבָר יָצָא מִפִּי הַמֶּלֶךְ" (אסתר ז,ח), "כִּי יֵצֵא דְבַר הַמַּלְכָּה" (שם א,יז), כלומר התפשטות הדבר. "כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה" (ישעיהו ב,ג). וכיוצא בזה "הַשֶּׁמֶשׁ יָצָא עַל הָאָרֶץ" (בראשית יט,כג), כלומר הופעת האור.

Yaẓa (“he came out”) is the opposite of ba (“he came in”). The term yaẓa is applied to the motion of a body from a place in which it had previously rested, to another place (whether the body be a living being or not), e.g., “And when they were gone out (yaẓeü) if the city” (Gen. 44:4); “If fire break out (teẓe)” (Exod. xxii. .5). It was then figuratively employed to denote the appearance of something incorporeal, as, “The word went out (yaẓa) of the king’s mouth” (Esth. 7:8); “When this deed of the queen shall come abroad (yeẓe) unto all women” (Esth. 1:17), that is to say, “the report will spread.” Again, “For out of Zion shall go forth (teẓe) the Law” (Isa. 2:3); further, “The sun had risen (yaẓa) upon the earth” (Gen. 19:23), i.e., its light became visible.

Guide for the Perplexed, Part 1 23:1 · Guide for the Perplexed, English Translation, Friedlander (1903)

המונח הליכה שלוש משמעויות (מתוך ארבע) 1 א) גם ה"הליכה" היא מכלל המונחים שנקבעו לתנועות מסוימות מתנועות בעלי החיים: "וְיַעֲקֹב הָלַךְ לְדַרְכּוֹ" (בראשית לב,ב). וזה נפוץ. ב) מונח זה הושאל להתפשטות והימתחות של גופים שהם דקים יותר מגופי בעלי החיים: "וְהַמַּיִם הָיוּ הָלוֹךְ וְחָסוֹר" (שם ח,ה), "[וַה' נָתַן קֹלֹת וּבָרָד] וַתִּהֲלַךְ אֵשׁ אָרְצָה" (שמות ט,כג). ג) לאחר מכן הושאל להתפשטות דבר כלשהו והופעתו, גם אם אין הוא גשמי כלל. נאמר: "קוֹלָהּ כַּנָּחָשׁ יֵלֵךְ" (ירמיהו מו,כב). וכיוצא בזה דבריו "[וַיִּשְׁמְעוּ אֶת] קוֹל ה' אֱלֹהִים מִתְהַלֵּךְ בַּגָּן" (בראשית ג,ח), הקול הוא שנאמר לגביו שהיה מתהלך.

THE term halak is likewise one of the words which denote movements performed by living beings, as in “And Jacob went (halak) on his way” (Gen. xxxii. I), and in many other instances. The verb “to go” was next employed in describing movements of objects less solid than the bodies of living beings, comp. “And the waters were going on (halok) decreasing” (Gen. 8:5); “And the fire went along (va-tihalak) upon the ground” (Exod. 9:23). Then it was employed to express the spreading and manifestation of something incorporeal, comp. “The voice thereof shall go like a serpent” (Jer. 46:22); again, “The voice of the Lord God walking in the garden” (Gen. 3:8). It is “the voice” that is qualified by “walking.”

Guide for the Perplexed, Part 1 24:1 · Guide for the Perplexed, English Translation, Friedlander (1903)

המונח שכן שתי משמעויות 1 "שכן". א) ידוע שמשמעות פועל זה היא להתגורר, לשכון ("סכן" בערבית): "וְהוּא שֹׁכֵן בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא" (בראשית יד,יג), "וַיְהִי בִּשְׁכֹּן יִשְׂרָאֵל [בָּאָרֶץ הַהִיא]" (שם לה,כב), וזו (המשמעות) הידועה והמפורסמת. והמשמעות של לשכון ("סכן") היא שהנמצא במקום מסוים מתמיד לשהות באותו מקום. כאשר בעל החיים נמצא לאורך זמן במקום מסוים, בין אם כללי או מיוחד, ייאמר עליו שהוא שוכן במקום הזה, גם אם הוא נע בו בלי ספק.

THE Hebrew shakan, as is well known, signifies “to dwell,” as, “And he was dwelling (shoken) in the plains of Mamre” (Gen. 14:13); “And it came to pass, when Israel dwelt (bishekon)” (Gen. 35:22). This is the most common meaning of the word. But “dwelling in a place” consists in the continued stay in a place, general or special; when a living being dwells long in a place, we say that it stays in that place, although it unquestionably moves about in it, comp. “And he was staying in the plains of Mamre” (Gen. 14:13), and, “And it came to pass, when Israel stayed” (Gen. xxxv 22).

Guide for the Perplexed, Part 1 25:1 · Guide for the Perplexed, English Translation, Friedlander (1903)

אופני ההגשמה במקרא העיקרון: דיברה תורה כלשון בני אדם 4 אתה מכיר את אִמרתם הכוללת את כל מיני הפירושים (שאינם כפשט) הכרוכים בתחום זה, והיא דבריהם: "דברה תורה כלשון בני אדם" (בבלי ברכות לא,א ועוד). משמעות הדברים, שכל מה שיכולים כלל בני האדם להבין ולתפוס במחשבה ראשונה – הוא שיוחס לה' יתעלה. לכן הוא תואר בתארים המורים על גשמות, כדי להורות שהוא יתעלה מצוי. זאת משום שההמון אינו משיג בעיון ראשון מציאות אלא של גוף דווקא, ומה שאינו גוף או מצוי בגוף – אין הוא מצוי מבחינתם.

You, no doubt, know the Talmudical saying, which includes in itself all the various kinds of interpretation connected with our subject. It runs thus: “The Torah speaks according to the language of man,” that is to say, expressions, which can easily be comprehended and understood by all, are applied to the Creator. Hence the description of God by attributes implying corporeality, in order to express His existence: because the multitude of people do not easily conceive existence unless in connection with a body, and that which is not a body nor connected with a body has for them no existence.

Guide for the Perplexed, Part 1 26:1 · Guide for the Perplexed, English Translation, Friedlander (1903)

הרחקת ההגשמה בתרגום אונקלוס שיטת אונקלוס בהרחקת ההגשמה 1 אנקלוס הגר היה בקי מאוד בעברית ובארמית. הוא נתן את לבו להסיר את ההגשמה (מן ה'), כך שכל תואר המביא לידי גשמות שהכתוב משתמש בו, הוא מפרש אותו (שלא כפשוטו) לפי עניינו. כל מונח שהוא מוצא המורה על אחד ממיני התנועה, הוא מפרש את משמעות התנועה כהתגלות וכהופעה של אור נברא, כלומר שכינה, או השגחה. על כן הוא תרגם "יֵרֵד ה' [לְעֵינֵי כָל הָעָם עַל הַר סִינָי]" (שמות יט,יא) – "יִתגְּלֵי ה'" (=יתגלה ה'); "וַיֵּרֶד ה' [עַל הַר סִינַי]" (שם,כ) – "וְאִתְגְּלִי ה'" (=והתגלה ה'), ולא אמר "וּנְחַת ה'" (=וירד ה'). "אֵרְדָה נָּא וְאֶרְאֶה" (בראשית יח,כא) – "אֶתְגְּלֵי כְעַן וְאֶחְזֵי" (=אתגלה כעת ואראה). וזה עקבי בתרגומו.

ONKELOS the Proselyte, who was thoroughly acquainted with the Hebrew and Chaldaic languages, made it his task to oppose the belief in God’s corporeality. Accordingly, any expression employed in the Pentateuch in reference to God, and in any way implying corporeality, he paraphrases in consonance with the context. All expressions denoting any mode of motion, are explained by Him to mean the appearance or manifestation of a certain light that had been created [for the occasion], i.e., the Shekhinah (Divine Presence), or Providence. Thus he paraphrases “the Lord will come down” (Exod. 19:11), “The Lord will manifest Himself”; “And God came down” (xvi. 20), “And God manifested Himself”; and does not say “And God came down”; “I will go down now and see” (Gen. 18:21), he paraphrases, “I will manifest myself now and see.”

Guide for the Perplexed, Part 1 27:1 · Guide for the Perplexed, English Translation, Friedlander (1903)

המונח רגל שלוש משמעויות 1 "רגל" הוא מונח רב־משמעי. א) הוא שמה של הרגל: "רֶגֶל תַּחַת רָגֶל" (שמות כא,כד). ב) יש לו גם משמעות של הליכה בעקבות: "צֵא אַתָּה וְכָל הָעָם אֲשֶׁר בְּרַגְלֶיךָ" (שמות יא,ח), כלומר ההולכים בעקבותיך. ג) יש לו גם משמעות של סיבתיות: "וַיְבָרֶךְ ה' אֹתְךָ לְרַגְלִי" (בראשית ל,ל) – בסיבתי, כלומר בגללי; כי דבר שהוא בגלל דבר־מה, הרי אותו דבר־מה הוא סיבה לדבר. זהו שימוש נפוץ: "[וַאֲנִי אֶתְנָהֲלָה לְאִטִּי] לְרֶגֶל הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר לְפָנַי וּלְרֶגֶל הַיְלָדִים" (בראשית לג,יד).

THE term regel is homonymous, signifying, in the first place, the foot of a living being; comp. “Foot for foot” (Exod. 21:24). Next it denotes an object which follows another: comp. “And all the people that follow thee” (lit. that are at thy feet) (ib. 11:8). Another signification of the word is “cause”; comp. “And the Lord hath blessed thee, I being the cause” (leragli) (Gen. 30:30), i.e., for my sake; for that which exists for the sake of another thing has the latter for its final cause. Examples of the term used in this sense are numerous. It has that meaning in Genesis 33:14, “Because (leregel) of the cattle that goeth before me, and because (leregel) of the children.”

Guide for the Perplexed, Part 1 28:1 · Guide for the Perplexed, English Translation, Friedlander (1903)

המונח עצב שלוש משמעויות 1 "עצב" הוא מונח רב־משמעי. א) הוא שמו של הכאב והסבל: "בְּעֶצֶב תֵּלְדִי בָנִים" (בראשית ג,טז). ב) הוא שמו של הכעס: "וְלֹא עֲצָבוֹ אָבִיו מִיָּמָיו" (מלכים־א א,ו) – לא הכעיסו; "[וַיָּקָם יְהוֹנָתָן מֵעִם הַשֻּׁלְחָן בָּחֳרִי אָף...] כִּי נֶעְצַב אֶל דָּוִד" (שמואל־א כ,לד) – כעס בגללו. ג) והוא שמם של המרי והחטא: "מָרוּ וְעִצְּבוּ אֶת רוּחַ קָדְשׁוֹ" (ישעיהו סג,י), "[כַּמָּה יַמְרוּהוּ בַמִּדְבָּר] יַעֲצִיבוּהוּ בִּישִׁימוֹן" (תהילים עח,מ), "אִם דֶּרֶךְ עֹצֶב בִּי" (שם קלט,כד), "כָּל הַיּוֹם דְּבָרַי יְעַצֵּבוּ [עָלַי]" (שם נו,ו).

THE term ‘eẓeb is homonymous, denoting, in the first place, pain and trembling; comp. “In sorrow (be-‘eẓeb) thou shalt bring forth children” (Gen. 3:16). Next it denotes anger; comp. “And his father had not made him angry (‘aẓabo) at any time” (1 Kings 1:6); “for he was angry (ne‘eẓab) for the sake of David” (1 Sam. 20:34). The term signifies also provocation: comp. “They rebelled, and vexed (‘iẓẓebu) his holy spirit” (Isa. 63:10); “and provoked (ya‘aẓibahu) him in the desert” (Ps. 78:40); “If there be any way of provocation (‘oẓeb) in me” (ib. 139:24); “Every day they rebel (ye‘aẓẓebu) against my words” (ib. 56:6).

Guide for the Perplexed, Part 1 29:1 · Guide for the Perplexed, English Translation, Friedlander (1903)

המונח אכל שלוש משמעויות 1 "אכל" – א) קביעתה הראשונה של המילה הזו בלשון היא צריכת המזון של בעלי החיים, ואין צורך בדוגמה לזה. לאחר מכן ראתה הלשון שני עניינים באכילה: ב) העניין האחד הוא כיליונו של הדבר שנאכל ואובדנו, כלומר קלקול צורתו תחילה; ג) והעניין השני הוא גדילתו של בעל החיים על ידי המזון שהוא צורך, והתמדת קיומו על ידיו, והמשך מציאותו ותיקון כל כוחות הגוף על ידו.

IN its primary meaning akal (to eat) is used in the sense of taking food by animals: this needs no illustration. It was afterwards observed that eating includes two processes—(1) the loss of the food, i.e., the destruction of its form, which first takes place; (2) the growth of animals, the preservation of their strength and their existence, and the support of all the forces of their body, caused by the food they take.

Guide for the Perplexed, Part 1 30:1 · Guide for the Perplexed, English Translation, Friedlander (1903)

מגבלות השכל האנושי מגבלת האדם בתחום השכלי והגופני 1 דע שלשכל האנושי יש א) מושגים שבכוחו ובטבעו להשיג; ויש במציאות ב) נמצאים ודברים שאין בטבעו להשיג בשום פנים ואופן, אלא שערי השגתם נעולים בפניו; ויש במציאות ג) דברים שהוא משיג מהם היבט מסוים ואינו משיג היבטים אחרים. עצם היותו משיג אינו מחייב שישיג כל דבר, כשם שיש לחושים השגות ואין להם יכולת להשיג אותן בכל מרחק שהוא. וכיוצא בזה שאר כוחות הגוף: כי גם אם יש לאדם, למשל, כוח לשאת שני קנטרים (=מידת משקל, כ-45 ק"ג), אין בו כוח לשאת עשרה. היתרונות של פרטי המין (האנושי) זה על זה בהשגות החושיות ובשאר כוחות הגוף ברורים וגלויים לכל בני האדם, אלא שיש לכך גבול, ואין הדבר נמשך לכל מרחק שהוא ובכל שיעור שהוא.

KNOW that for the human mind there are certain objects of perception which are within the scope of its nature and capacity; on the other hand, there are, amongst things which actually exist, certain objects which the mind can in no way and by no means grasp: the gates of perception are closed against it. Further, there are things of which the mind understands one part, but remains ignorant of the other; and when man is able to comprehend certain things, it does not follow that he must be able to comprehend everything. This also applies to the senses: they are able to perceive things, but not at every distance: and all other power; of the body are limited in a similar way. A man can, e.g., carry two kikkar, but he cannot carry ten kikkar. How individuals of the same species surpass each other in these sensations and in other bodily faculties is universally known, but there is a limit to them, and their power cannot extend to every distance or to every degree.

Guide for the Perplexed, Part 1 31:1 · Guide for the Perplexed, English Translation, Friedlander (1903)

סכנת חריגה מיכולת השכל מאמץ מעבר לגבול היכולת פוגע בכוחות הגופניים 1 דע, אתה המעיין בחיבורי, שמפני שההשגות השכליות תלויות בחומר, קורה להן דבר הדומה למה שקורה להשגות החושים. כי אם תסתכל בעיניך, תשיג מה שיש בכוח ראייתך להשיג; ואילו אם תאלץ את עיניך, תנעץ את מבטך ותתאמץ להביט למרחק גדול, רחוק יותר משביכולתך לראות, או תתבונן ברישום זעיר מאוד או בתחריט זעיר שאין ביכולתך להשיג, ותדחק את ראייתך כדי לדעת את אמיתתו – הרי שכוח הראייה שלך לא יהיה חלש רק לגבי מה שמעבר ליכולתך, אלא יחלש גם לגבי מה שיש בכוחך להשיג, ותקהה ראייתך ולא תוכל לראות מה שיכולת להשיג לפני שנעצת מבטך והתאמצת.

You must consider, when reading this treatise, that mental perception, because connected with matter, is subject to conditions similar to those to which physical perception is subject. That is to say, if your eye looks around, you can perceive all that is within the range of your vision: if, however, you overstrain your eye, exerting it too much by attempting to see an object which is too distant for your eye, or to examine writings or engravings too small for your sight, and forcing it to obtain a correct perception of them, you will not only weaken your sight with regard to that special object, but also for those things which you otherwise are able to perceive: your eye will have become too weak to perceive what you were able to see before you exerted yourself and exceeded the limits of your vision.

Guide for the Perplexed, Part 1 32:1 · Guide for the Perplexed, English Translation, Friedlander (1903)

שלבי הלימוד שני שלבי הלימוד: מסורת ועיון 1 דע שמזיק מאוד להתחיל במדע הזה, כלומר במדע האלוהות, וכן לבאר את משמעויות משלי הנבואה ולהעיר על ההשאלות שנעשה בהן שימוש בנאומים שספרי הנבואה מלאים בהם. אלא ראוי לחנך את הקטנים ולייצב את מוגבלי ההשגה כפי כוח השגתם. 2 ומי שייראה בעל דעת שלמה, מוכן לאותה דרגה נעלה, דרגת העיון מבוסס ההוכחות והבאת הראיות השכליות האמיתיות, יועלה שלב אחר שלב עד שיגיע לשלמותו, אם על ידי מי שיעורר אותו או מעצמו.

You must know that it is very injurious to begin with this branch of philosophy, viz., Metaphysics: or to explain [at first] the sense of the similes occurring in prophecies, and interpret the metaphors which are employed in historical accounts and which abound in the writings of the Prophets. On the contrary, it is necessary to initiate the young and to instruct the less intelligent according to their comprehension: those who appear to be talented and to have capacity for the higher method of study, i.e., that based on proof and on true logical argument, should be gradually advanced towards perfection, either by tuition or by self-instruction.

Guide for the Perplexed, Part 1 33:1 · Guide for the Perplexed, English Translation, Friedlander (1903)

אתגר לימוד מעשה מרכבה הסיבות לאי פתיחת הלימוד במטפיזיקה 1 הסיבות המונעות לפתוח את הלימוד בעניינים האלוהיים (=מטפיזיקה) ולהעיר על מה שראוי להעיר עליו ולחשוף זאת להמון הן חמש:

THERE are five reasons why instruction should not begin with Metaphysics, but should at first be restricted to pointing out what is fitted for notice and what may be made manifest to the multitude.

Guide for the Perplexed, Part 1 34:1 · Guide for the Perplexed, English Translation, Friedlander (1903)

החשיפה וההסתרה במטפיזיקה כל אדם צריך ללמוד את שלילת הגשמות 1 אל תחשוב שבכל מה שהקדמנו בפרקים הקודמים באשר לחשיבות הדבר והסתרתו והקושי להשיגו והיותו מנוע מן ההמון, כלולות גם שלילת הגשמות ושלילת ההיפעלויות. אין הדבר כן, אלא כשם שראוי שיחונכו הקטנים ויפורסם בהמון שה' יתעלה ויתרומם הוא אחד ואין ראוי שייעבד זולתו, כך ראוי למסור להם כנתון שה' אינו גוף ושאין שום דומוּת בינו לבין נבראיו בדבר מן הדברים, ואין מציאותו דומה למציאותם, ואין חייו חיי החיים מביניהם, ואין ידיעתו דומה לידיעתו של מי מהם שיש לו ידע; ושאין ההבדל בינו לבינם בריבוי ובמיעוט בלבד, אלא במין המציאות. כלומר שיתבסס אצל הכול שאין ידיעתנו וידיעתו, או יכולתנו ויכולתו, שונות בריבוי ובמיעוט ובחוזק ובחולשה וכיוצא בזה; כי החזק והחלש בהכרח דומים במין, וכוללת אותם הגדרה מסוימת אחת, וכך כל יחס הוא רק בין שני דברים הכלולים במין אחד. וגם זה התבאר במדעי הטבע. אלא כל מה שמיוחס אליו יתעלה שונה מתארינו מכל בחינה, כך שאין הם נכללים בשום אופן בהגדרה אחת. וכך מציאותו ומציאות זולתו נקראות "מציאות" רק בשיתוף השם, כמו שאבאר (א:נב,נו-נט).

Do not think that what we have laid down in the preceding chapters on the importance, obscurity, and difficulty of the subject, and its unsuitableness for communication to ordinary persons, includes the doctrine of God’s incorporeality and His exemption from all affections (πάθη). This is not the case. For in the same way as all people must be informed, and even children must be trained in the belief that God is One, and that none besides Him is to be worshipped, so must all be taught by simple authority that God is incorporeal; that there is no similarity in any way whatsoever between Him and His creatures: that His existence is not like the existence of His creatures, His life not like that of any living being, His wisdom not like the wisdom of the wisest of men; and that the difference between Him and His creatures is not merely quantitative, but absolute [as between two individuals of two different classes]: I mean to say that all must understand that our wisdom and His, or our power and His do not differ quantitatively or qualitatively, or in a similar manner; for two things, of which the one is strong and the other weak, are necessarily similar, belong to the same class, and can be included in one definition. The same is the case with an other comparisons: they can only be made between two things belonging to the same class, as has been shown in works on Natural Science. Anything predicated of God is totally different from our attributes; no definition can comprehend both; therefore His existence and that of any other being totally differ from each other, and the term existence is applied to both homonymously, as I shall explain.

Guide for the Perplexed, Part 1 35:1 · Guide for the Perplexed, English Translation, Friedlander (1903)

חומרת ההגשמה פתיחה 1 בדִיוני על התארים (א,נד8-7) אבאר לך באיזה מובן נאמר שה' מרוצה מדבר־מה, או שהוא מרגיז ומכעיס אותו, שבמשמעות הזו נאמר לגבי פרטים מבני האדם שה' היה מרוצה מהם או כעס עליהם או רגז. עניין זה אינו מטרתו של פרק זה, אלא מטרתו היא מה שאומר:

I SHALL explain to you, when speaking on the attributes of God, in what sense we can say that a particular thing pleases Him, or excites His anger and His wrath, and in reference to certain persons that God was pleased with them, was angry with them, or was in wrath against them. This is not the subject of the present chapter; I intend to explain in it what I am now going to say.

Guide for the Perplexed, Part 1 36:1 · Guide for the Perplexed, English Translation, Friedlander (1903)

המונח פנים שש משמעויות. משמעות א: פנים פיזיות 1 "פנים" הוא מונח רב־משמעי, שרב־משמעיותו היא לרוב על דרך ההשאלה. א) זהו שם הפנים של כל חי: "וְנֶהֶפְכוּ כָל פָּנִים לְיֵרָקוֹן" (ירמיהו ל,ו), "מַדּוּעַ פְּנֵיכֶם רָעִים" (בראשית מ,ז). וזה נפוץ.

THE Hebrew term panim (face) is homonymous: most of its various meanings have a figurative character. It denotes in the first place the face of a living being: comp. “And all faces are turned into paleness” (Jer. 30:6); “Wherefore are your faces so sad” (Gen. 40:7). In this sense the term occurs frequently.

Guide for the Perplexed, Part 1 37:1 · Guide for the Perplexed, English Translation, Friedlander (1903)

המונח אחור שלוש משמעויות. משמעויות א-ב 1 "אחור" הוא מונח רב־משמעי. א) הוא שם הצד האחורי: "אֲחֹרֵי הַמִּשְׁכָּן" (שמות כו,יב), "וַתֵּצֵא הַחֲנִית מֵאַחֲרָיו" (שמואל־ב ב,כג). 2 ב) יש שהוא ציון זמן, במשמעות של "אחרי": "וְאַחֲרָיו לֹא קָם כָּמֹהוּ" (מלכים־ב כג,כה), "אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה" (בראשית טו,א; ועוד). וזה נפוץ.

THE Hebrew term aḥor is a homonym. It is a noun, signifying “back.” Comp. “Behind (aḥare) the tabernacle” (Exod. 26:12); “The spear came out behind him (aḥarav)” (2 Sam. 2:23). It is next used in reference to time, signifying “after”; “neither after him (aḥarav) arose there any like him” (2 Kings 23:25) “After (aḥar) these things” (Gen. 15:1). In this sense the word occurs frequently.

Guide for the Perplexed, Part 1 38:1 · Guide for the Perplexed, English Translation, Friedlander (1903)

המונח לב חמש משמעויות. משמעות א: לב גשמי 1 "לב" הוא מונח רב־משמעי. א) הוא שמו של הלב, כלומר האבר שבו ראשית חיותו של כל בעל לב: "[וַיִּקַּח שְׁלֹשָׁה שְׁבָטִים בְּכַפּוֹ] וַיִּתְקָעֵם בְּלֵב אַבְשָׁלוֹם" (שמואל־ב יח,יד).

THE Hebrew leb (heart) is a homonymous noun, signifying that organ which is the source of life to all beings possessing a heart. Comp. “And thrust them through the heart of Absalom” (2 Sam. 18:14).

Guide for the Perplexed, Part 1 39:1 · Guide for the Perplexed, English Translation, Friedlander (1903)

המונח רוח שש משמעויות. משמעויות א-ב: יסוד האוויר ומשב האוויר 1 "רוח" הוא מונח רב־משמעי. א) הוא שם האוויר, כלומר אחד מארבעת היסודות: "וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת [עַל פְּנֵי הַמָּיִם]" (בראשית א,ב).

Ruaḥ is a homonym, signifying “air,” that is, one of the four elements. Comp. “And the air of God moved” (Gen. 1:2).

Guide for the Perplexed, Part 1 40:1 · Guide for the Perplexed, English Translation, Friedlander (1903)

המונח נפש חמש משמעויות. משמעויות א-ב: בכל בעל חיים 1 "נפש" הוא מונח רב־משמעי. א) הוא שם נפש החי המשותפת לכל בעל תחושה: "אֲשֶׁר בּוֹ נֶפֶשׁ חַיָּה" (בראשית א,ל). ב) הוא גם שם הדם: "[כִּי הַדָּם הוּא הַנָּפֶשׁ וְ]לֹא תֹאכַל הַנֶּפֶשׁ עִם הַבָּשָׂר" (דברים יב,כג). משמעויות ג-ד: בבני האדם, בכוח ובפועל 2 ג) הוא גם שם הנפש ההוגה, כלומר צורת האדם: "חַי ה' את אֲשֶׁר עָשָׂה לָנוּ אֶת הַנֶּפֶשׁ הַזֹּאת" (ירמיהו לח,טז). ד) והוא שם הדבר הנשאר מן האדם לאחר המוות: "וְהָיְתָה נֶפֶשׁ אֲדֹנִי צְרוּרָה בִּצְרוֹר הַחַיִּים" (שמואל־א כה,כט). משמעות ה: רצון בני האדם ורצון ה' 3 ה) והוא שם הרצון: "לֶאְסֹר שָׂרָיו בְּנַפְשׁוֹ" (תהילים קה,כב), כלומר ברצונו. וכמוהו: "וְאַל תִּתְּנֵהוּ בְּנֶפֶשׁ צָרָיו" (שילוב של תהילים כז,יב; מא,ג), כלומר אל תסגירהו אל רצונם. וכמוהו לדעתי: "אִם יֵשׁ אֶת נַפְשְׁכֶם לִקְבֹּר אֶת מֵתִי" (בראשית כג,ח), כלומר אם דבר זה בכוונתכם וברצונכם. וכמוהו: "[וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי] אִם יַעֲמֹד מֹשֶׁה וּשְׁמוּאֵל לְפָנַי אֵין נַפְשִׁי אֶל הָעָם הַזֶּה" (ירמיהו טו,א), משמעו: אין לי רצון בהם, כלומר איני רוצה בקיומם. וכל אזכור של "נפש" שנאמר ביחס אליו יתעלה הוא במשמעות הרצון, כפי שראינו (א,לט4) באשר לדבריו "כַּאֲשֶׁר בִּלְבָבִי וּבְנַפְשִׁי יַעֲשֶׂה" (שמואל־א ב,לה), שמשמעותם: ברצוני ובכוונתי.

THE Hebrew nefesh (soul) is a homonymous noun, signifying the vitality which is common to all living, sentient beings. E.g. “wherein there is a living soul” (nefesh) (Gen. 1:30). It denotes also blood,” as in “Thou shalt not eat the blood (nefesh) with the meat” (Deut. 12:23). Another signification of the term is “reason,” that is, the distinguishing characteristic of man, as in “As the Lord liveth that made us this soul” (Jer. 38:16). It denotes also the part of man that remains after his death (nefesh, soul) comp. “But the soul (nefesh) of my lord shall be bound in the bundle of life (1 Sam. 25:29). Lastly, it denotes “will”; comp. “To bind his princes at his will” (be-nafsho) (Ps. 105:22); “Thou wilt not deliver me unto the will (be-nefesh) of my enemies” (Ps. 41:3); and according to my opinion, it has this meaning also in the following passages, “If it be your will (nafshekem) that I should bury my dead” (Gen. 23:8); “Though Moses and Samuel stood before me, yet my will (nafshi) could not be toward this people” (Jer. 15:1), that is, I had no pleasure in them, I did not wish to preserve them. When nefesh is used in reference to God, it has the meaning “will,” as we have already explained with reference to the passage, “That shall do according to that which is in my will (bi-lebabi) and in mine intention (be-nafshi)” (1 Sam. 2:35).

Guide for the Perplexed, Part 1 41:1 · Guide for the Perplexed, English Translation, Friedlander (1903)

המונחים חיים ומוות שתי משמעויות לחיים 1 "חי" א) הוא שמו של הגדל ובעל תחושה: "כָּל רֶמֶשׂ אֲשֶׁר הוּא חַי" (בראשית ט,ג). ב) והוא שמה של ההחלמה ממחלה קשה מאוד: "וַיְחִי מֵחָלְיוֹ" (ישעיהו לח,ט), "[וַיֵּשְׁבוּ תַחְתָּם] בַּמַּחֲנֶה עַד חֲיוֹתָם" (יהושע ה,ח), וכן "בָּשָׂר חַי" (ויקרא יג,י).

Ḥai (“living”) signifies a sentient organism (lit. “growing” and “having sensation”), comp. “Every moving thing that liveth” (Gen. 9:3); it also denotes recovery from a severe illness: “And was recovered (va-yeḥi) of his sickness” (Isa. 38:9); “In the camp till they recovered” (ḥayotam) (Josh. 5:8); “quick, raw (ḥai) flesh” (Lev. 13:10).

Guide for the Perplexed, Part 1 42:1 · Guide for the Perplexed, English Translation, Friedlander (1903)

המונח כנף ארבע משמעויות 1 "כנף" הוא מונח רב־משמעי, לרוב על דרך ההשאלה. א) הוא נקבע תחילה לכנף החיה המעופפת: "כָּל צִפּוֹר כָּנָף אֲשֶׁר תָּעוּף בַּשָּׁמָיִם" (דברים ד,יז).

THE Hebrew kanaf is a homonym; most of its meanings are metaphorical. Its primary signification is “wing of a flying creature,” e.g., “Any winged (kanaf) fowl that flieth in the air” (Deut. 4:17).

Guide for the Perplexed, Part 1 43:1 · Guide for the Perplexed, English Translation, Friedlander (1903)

המונח עין שלוש משמעויות 1 "עין" הוא מונח רב־משמעי. א) הוא שמו של מעיין המים: "עַל עֵין הַמַּיִם בַּמִּדְבָּר" (בראשית טז,ז). ב) והוא שם העין הרואה: "עַיִן תַּחַת עַיִן" (שמות כא,כד). ג) והוא שם ההשגחה. נאמר על ירמיה: "קָחֶנּוּ וְעֵינֶיךָ שִׂים עָלָיו" (ירמיהו לט,יב), משמעותו: השגח עליו. משמעות השגחה בזיקה לה' 2 לפי ההשאלה הזו נאמר לגבי ה' בכל מקום. "וְהָיוּ עֵינַי וְלִבִּי שָׁם כָּל הַיָּמִים" (מלכים־א ט,ג) – השגחתי וכוונתי, כפי שכבר אמרנו (א,לט4). "[אֶרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ] תָּמִיד עֵינֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בָּהּ" (דברים יא,יב) – השגחתו עליה. "עֵינֵי ה' הֵמָּה מְשׁוֹטְטוֹת [בְּכָל הָאָרֶץ]" (זכריה ד,י; ושם: מְשׁוֹטְטִים) – השגחתו כוללת גם את כל מה שבארץ, כפי שיוזכר בפרקים שיבואו על ההשגחה (ג, ח-כד; נא-נד).

THE Hebrew ‘ayin is a homonym, signifying “fountain”; e.g., “By a fountain (‘en) of water” (Gen. 16:7). It next denotes “eye”; comp. (‘ayin) “Eye for eye” (Exod. 21:24). Another meaning of the word is “providence,” as it is said concerning Jeremiah, “Take him and direct thine attention (eneka) to him” (Jer. 39:12). In this figurative sense it is to be understood when used in reference to God; e.g., “And my providence and my pleasure shall be there perpetually” (1 Kings 9:3), as we have already explained (page 140); “The eyes (‘ene), i.e., the Providence of the Lord thy God, are always upon it” (Deut. 11:12); “They are the eyes (‘ene) of the Lord, which run to and fro through the whole earth” (Zech. 4:10), i.e., His providence is extended over everything that is on earth, as will be explained in the chapters in which we shall treat of Providence.

Guide for the Perplexed, Part 1 44:1 · Guide for the Perplexed, English Translation, Friedlander (1903)

המונח שמע שלוש משמעויות 1 "שמע" הוא ביטוי רב־משמעי: יש לו משמעות של שמיעה, ויש לו משמעות של קבלה. א) במשמעות של שמיעה: "לֹא יִשָּׁמַע עַל פִּיךָ" (שמות כג,יג), "וְהַקֹּל נִשְׁמַע בֵּית פַּרְעֹה" (בראשית מה,טז), וזה נפוץ.

Shama‘ is used homonymously. It signifies “to hear,” and also “to obey.” As regards the first signification, comp. “Neither let it be heard out of thy mouth” (Exod. 23:13); “And the fame thereof was heard in Pharaoh’s house” (Gen. 45:26). Instances of this kind are numerous.

Guide for the Perplexed, Part 1 45:1 · Guide for the Perplexed, English Translation, Friedlander (1903)

ביטויי ההגשמה שנעשה בהם שימוש בין ידיעת מציאות דבר־מה לבין ידיעת מהותו 1 כבר אמרנו באחד מפרקי חיבור זה (א,לג) שיש הבדל גדול בין הדרכה לקיומו של דבר לבין אימות מהותו ועצמו. זאת משום שניתן להדריך לקיומו של דבר אפילו דרך המקרים שלו, ואפילו דרך פעולותיו, ואפילו דרך יחסים רחוקים מאוד בינו לבין זולתו.

WE have already stated, in one of the chapters of this treatise, that there is a great difference between bringing to view the existence of a thing and demonstrating its true essence. We can lead others to notice the existence of an object by pointing to its accidents, actions, or even most remote relations to other objects:

Guide for the Perplexed, Part 1 46:1 · Guide for the Perplexed, English Translation, Friedlander (1903)

תוארי טעם, מישוש ודמיון הנביאים בחרו תיאורים הנראים להמון כשלמות 1 כבר אמרנו כמה פעמים (א,כו; א,מו) שכל מה שההמון מדמיין כחסרון, או שאי אפשר להעלות אותו על הדעת ביחס לה' – ספרי הנבואה אינם משאילים לו יתעלה, אף שדינו כדין הדברים שהושאלו לו; כי אלה שתואר בהם מביאים למחשבה של שלמויות כלשהן, או שניתן לדמיין אותם (כשלמויות ביחס לה').

WE have already stated several times that the prophetic books never attribute to God anything which ordinary men consider a defect, or which they cannot in their imagination combine with the idea of the Almighty, although such terms may not otherwise be different from those which were employed as metaphors in relation to God. Indeed all things which are attributed to God are considered in some way to be perfection, or can at least be imagined [as appertaining to Him].

Guide for the Perplexed, Part 1 47:1 · Guide for the Perplexed, English Translation, Friedlander (1903)

תרגום המונחים שמע וראה בזיקה לה' עקביות בתרגום המונח שמע בזיקה לה' 1 כל מה שיוחס לה' יתעלה במשמעות השמיעה, תמצא שאנקלוס הגר נשמר ממנו, ומפרש את משמעותו בכך שהאמירה הגיעה אליו יתעלה, כלומר שהוא השיג אותה; ואם הוא בהקשר של זעקה (לה') הוא מפרש את משמעותו בכך שהוא קיבל או לא קיבל. וכך הוא אומר תמיד בתרגומו "שָׁמַע ה'" – "שְׁמִיעַ קֳדָם ה'" (=נשמע מלפני ה'), ובהקשר של זעקה תרגם את "שָׁמֹעַ אֶשְׁמַע צַעֲקָתוֹ" (שמות כב,כב) – "קַבָּלָא אֲקַבֵּל [קְבִילְתֵיהּ]" (=קבל אקבל [את קבילתו]). דבר זה עקבי בפירושו, ואין הוא סוטה מכך בשום מקום. אי עקביות בתרגום המונח ראה בזיקה לה' 2 ואילו המופעים של ראייה ביחס אליו יתעלה, נהג בהם אנקלוס בחוסר עקביות תמוה שלא נתבררו לי מטרתו וכוונתו. כי בחלק מהמקומות הוא מתרגם את "וַיַּרְא ה'" – "וַחְזָא ה'" (=וה' ראה), ובחלק מהמקומות הוא מתרגם "וּגְלֵי קֳדָם ה'" (=וגלוי לפני ה'). תרגומו את "וַיַּרְא ה'" – "וַחְזָא ה'" הוא ראיה ברורה לכך ש"חזא" הוא רב־משמעי גם בארמית, ושהוא מורה על עניין השגת השכל כפי שהוא מורה על השגת החוש. וכיוון שהדבר כך אצלו, מי ייתן וידעתי מדוע ברח מחלק (מהמופעים) ותרגמם "וּגְלֵי קֳדָם ה'".

WHENEVER in the Pentateuch the term “to hear” is applied to God, Onkelos, the Proselyte, does not translate it literally, but paraphrases it, merely expressing that a certain speech reached Him, i.e., He perceived it, or that He accepted it or did not accept, when it refers to supplication and prayer as its object. The words “God heard” are therefore paraphrased by him regularly either, “It was heard before the Lord,” or “He accepted” when employed in reference to supplication and prayer; [e.g.] “I will surely accept,” lit. “I will surely hear” (Exod. 22:22). This principle is followed by Onkelos in his translation of the Pentateuch without any exception. But as regards the verb “to see,” (raah), his renderings vary in a remarkable manner, and I was unable to discern his principle or method. In some instances he translates literally, “and God saw”; in others he paraphrases “it was revealed before the Lord.” The use of the phrase va-ḥaza adonai by Onkelos is sufficient evidence that the term ḥaza in Chaldee is homonymous, and that it denotes mental perception as well as the sensation of sight. This being the case, I am surprised that, in some instances avoiding the literal rendering, he substituted for it “And it was revealed before the Lord.”

Guide for the Perplexed, Part 1 48:1 · Guide for the Perplexed, English Translation, Friedlander (1903)

המלאכים כשכלים נבדלים ותעופתם למלאכים אין גוף 1 המלאכים גם הם אינם בעלי גוף, אלא הם שכלים נבדלים מן החומר, אף שהם עשויים וה' בראם, כפי שיתבאר (ב,ו;יג2). בבראשית רבה (כא,ט) אמרו: "לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת (בראשית ג,כד) – על שם מְשָׁרְתָיו אֵשׁ לֹהֵט" (תהילים קד,ד); הַמִּתְהַפֶּכֶת – שהן מתהפכין: פעמים אנשים, פעמים נשים, פעמים רוחות, פעמים מלאכים". הרי שאמרו במפורש באמירה זו שאין הם בעלי חומר ושאין להם תבנית גשמית קבועה מחוץ לדעת (=באופן אובייקטיבי), אלא כל זה הוא במראה הנבואה ולפי פעולת הכוח המדמה, כפי שיוזכר בעניין מהות הנבואה (ב,לו). 2 הם אמרו "פעמים נשים", כי הנביאים רואים לעתים את המלאכים במראה הנבואה בצורת נשים, רומזים אל דברי זכריה עליו השלום: "וְהִנֵּה שְׁתַּיִם נָשִׁים יוֹצְאוֹת וְרוּחַ בְּכַנְפֵיהֶם [וְלָהֵנָּה כְנָפַיִם כְּכַנְפֵי הַחֲסִידָה וַתִּשֶּׂאנָה אֶת הָאֵיפָה בֵּין הָאָרֶץ וּבֵין הַשָּׁמָיִם]" (זכריה ה,ט).

THE angels are likewise incorporeal: they are intelligences without matter, but they are nevertheless created beings, and God created them, as will be explained below. In Bereshith Rabbah (on Gen. 3:24) we read the following remark of our Sages: “The angel is called ‘the flame of the sword which turned every way’ (Gen. 3:24), in accordance with the words, ‘His ministers a flaming fire’ (Ps. 104:4); the attribute, ‘which turned every way’ is added, because angels are changeable in form they appear at one time as males, at another as females; now as spirits; now as angels.” By this remark they clearly stated that angels are incorporeal, and have no permanent bodily form independent of the mind [of him who perceives them], they exist entirely in prophetic vision, and depend on the action of the imaginative power, as will be explained when speaking on the true meaning of prophecy. As to the words “at another time as females,” which imply that the Prophets in prophetical vision perceived angels also in the form of women, they refer to the vision of Zechariah (v. 9), “And, behold, there came out two women, and the wind was in their wings.”

Guide for the Perplexed, Part 1 49:1 · Guide for the Perplexed, English Translation, Friedlander (1903)

אין הַאֲמָנָה בלא הבנה הגדרת ההאמנה 1 דע, אתה המעיין בחיבורי זה, שההַאֲמָנָה אינה העניין הנאמר, אלא העניין המצטייר (נתפס, מומשג) בנפש, אם משתכנעים לגביו שהוא כך כפי שהצטייר. 2 אם אתה מאלה שדי להם באשר לדעות הנכונות, או שאתה חושב שהן נכונות, באמירתן בפה מבלי לצייר אותן ולהאמין בהן, כל שכן לבקש להן ודאות – הרי דבר זה קל מאוד, כמו שאתה מוצא רבים מן הפתאים משננים אמונות מבלי שיציירו להן משמעות כלל.

WHEN reading my present treatise, bear in mind that by “faith” we do not understand merely that which is uttered with the lips, but also that which is apprehended by the soul, the conviction that the object [of belief] is exactly as it is apprehended. If, as regards real or supposed truths, you content yourself with giving utterance to them in words, without apprehending them or believing in them, especially if you do not seek real truth, you have a very easy task as, in fact, you will find many ignorant people professing articles of faith without connecting any idea with them.

Guide for the Perplexed, Part 1 50:1 · Guide for the Perplexed, English Translation, Friedlander (1903)

תוארי האל – סתירה לוגית פשוטה שלילת התארים היא מושכל ראשון 1 במציאות יש דברים רבים ברורים וגלויים. מהם מושכלות ראשונים ודברים מוחשים, ומהם מה שקרוב לזה, ואילו נעזב האדם כפי שהוא לא היה צריך עליהם ראיה. לדוגמה: קיום התנועה; קיום היכולת לאדם; ההתהוות והכיליון הנראים לעין; טבעיהם של הדברים הגלויים לחוש, כחום האש וכקור המים; ודברים רבים דוגמת אלה. אך כאשר הופיעו דעות תמוהות, בין מטועה בין ממי שהיתה לו בכך כוונה מסוימת, ועל כן חלק בדעות האלה על טבע המצוי והכחיש את המוחש, או שרצה שיחשבו שקיים מה שאינו קיים – נאלצו אנשי המדע לאשש את הדברים הברורים האלה ולבטל את קיומם של אותם דברים מדומים, כפי שאנו מוצאים שאריסטו (פיזיקה ו,1) מאשש את קיום התנועה כיוון שהוכחשה, ומפריך את קיום האטום כיוון שנקבע שהוא קיים.

THERE are many things whose existence is manifest and obvious; some of these are innate notions or objects of sensation, others are nearly so: and in fact they would require no proof if man had been left in his primitive state. Such are the existence of motion, of man’s free will, of phases of production and destruction, and of the natural properties perceived by the senses, e.g., the heat of fire, the coldness of water, and many other similar things. False notions, however, may be spread either by a person labouring under error, or by one who has some particular end in view, and who establishes theories contrary to the real nature of things, by denying the existence of things perceived by the senses, or by affirming the existence of what does not exist. Philosophers are thus required to establish by proof things which are self-evident, and to disprove the existence of things which only exist in man’s imagination. Thus Aristotle gives a proof for the existence of motion, because it had been denied: he disproves the reality of atoms, because it had been asserted.

Guide for the Perplexed, Part 1 51:1 · Guide for the Perplexed, English Translation, Friedlander (1903)

התארים לסוגיהם בזיקה לאל חמש קבוצות התארים 1 כל מתואר שמייחסים לו תואר חיובי ואומרים שהוא כך וכך, התואר הזה הוא בהכרח מאחת מחמש הקבוצות כלהלן:

EVERY description of an object by an affirmative attribute, which includes the assertion that an object is of a certain kind, must be made in one of the following five ways:—

Guide for the Perplexed, Part 1 52:1 · Guide for the Perplexed, English Translation, Friedlander (1903)

האחד פועל פעולות מרובות רקע – האמנת התארים נולדה בקריאה פשטנית 1 מה שהביא להאמנה שיש תארים לבורא אצל המאמינים בהם, קרוב למה שהביא להאמנת הגשמות אצל מי שמאמין בה. כי את מאמין הגשמות לא הביא לכך עיון שכלי, אלא הליכה אחר פשטי ("חיצוניות") לשונות הכתובים. וכן הדבר בתארים: כאשר נמצא שספרי הנביאים וספר ההתגלות (=התורה) תיארו אותו יתעלה בתארים, קיבלו את הדבר כפשוטו והאמינו שהוא בעל תארים. וכך הם כאילו ניקו אותו מן הגשמות אך לא ניקו אותו ממצבי הגשמות, והם המקרים, כלומר התכונות הנפשיות, שהן כולן איכויות. וכל תואר שמאמין התארים טוען שהוא עצמי לאל יתעלה – אתה תמצא שעניינו הוא עניין האיכות, אף שאין הם אומרים זאת במפורש, מתוך השוואה למה שהכירו ממצביו של כל גוף בעל נפש חיה. מטרת התארים: רק הצבעה על שלמות האל 2 ועל הכול נֶאמר "דברה תורה כלשון בני אדם". המטרה ב(תארים) כולם אינה אלא לתאר אותו כשלם, לא לתארו בעצם העניין (המבוטא באותו התואר) שהוא שלמות של בעל הנפש מן הברואים. רובם הם תוארי פעולותיו השונות; והיותן פעולות שונות אינה גוזרת שוני בעניינים הקיימים אצל הפועֵל.

THE circumstance which caused men to believe in the existence of divine attributes is similar to that which caused others to believe in the corporeality of God. The latter have not arrived at that belief by speculation, but by following the literal sense of certain passages in the Bible. The same is the case with the attributes: when in the books of the Prophets and of the Law, God is described by attributes, such passages are taken in their literal sense, and it is then believed that God possesses attributes: as if He were to be exalted above corporeality, and not above things connected with corporeality, i.e., the accidents, I mean psychical dispositions, all of which are qualities [and connected with corporeality]. Every attribute which the followers of this doctrine assume to be essential to the Creator, you will find to express, although they do not distinctly say so, a quality similar to those which they are accustomed to notice in the bodies of all living beings. We apply to all such passages the principle, “The Torah speaketh in the language of man,” and say that the object of all these terms is to describe God as the most perfect being, not as possessing those qualities which are only perfections in relation to created living beings. Many of the attributes express different acts of God,

Guide for the Perplexed, Part 1 53:1 · Guide for the Perplexed, English Translation, Friedlander (1903)

תוארי הפעולה בטבע, האמת והדרך אליה שתי בקשותיו של משה 1 דע שאדון החכמים, משה רבינו, ביקש שתי בקשות, וקיבל תשובה על שתיהן. א) הבקשה האחת, שביקש ממנו יתעלה שיודיע לו את עצמותו ואמיתתו (=מהותו האמיתית), ב) והבקשה השנייה, והיא שביקש בתחילה, היא שיודיע לו יתעלה את תאריו. והשיבו ה' יתעלה על שתי השאלות, בכך ב) שהבטיח לו להודיע לו את כל תאריו, ושהם פעולותיו, א) והודיע לו שעצמותו לא תושג כפי שהיא, אך הסב את תשומת לבו למקום עיון (=נקודת מבט) שממנו יושג המֵרב של מה שיכול האדם להשיג. ומה שהשיג הוא עליו השלום, לא השיג אדם לא לפניו ולא לאחריו.

THE wisest man, our Teacher Moses, asked two things of God, and received a reply respecting both. The one thing he asked was, that God should let him know His true essence: the other, which in fact he asked first, that God should let him know His attributes. In answer to both these petitions God promised that He would let him know all His attributes, and that these were nothing but His actions. He also told him that His true essence could not be perceived, and pointed out a method by which he could obtain the utmost knowledge of God possible for man to acquire. The knowledge obtained by Moses has not been possessed by any human being before him or after him.

Guide for the Perplexed, Part 1 54:1 · Guide for the Perplexed, English Translation, Friedlander (1903)

שלילת השפעה על האל שלילת הגשמות וההיפעלות 1 כבר אמרנו בכמה מקומות בחיבור זה (כגון: א,יח4 ועוד) שהכרח לשלול ממנו (יתעלה) כל מה שמחייב גשמות. וכן יש לשלול ממנו כל היפעלות, כי כל ההיפעלויות מחייבות שינוי, ובלי ספק הפועֵל של אותן היפעלויות אינו הנפעל, ואם כן אילו היה הוא יתעלה נפעל באופן היפעלות כלשהו הרי היה זולתו הפועל בו והמשנה אותו. שלילת ההשתלמות מן האל 2 וכן הכרח לשלול ממנו כל העדר, ושלא תהיה שלמות כלשהי נעדרת ממנו פעם אחת ונמצאת בפעם אחרת. משום שאילו היינו מניחים זאת היה הוא שלם בכוח, ולכל "כוח" חוֹבֵר בהכרח העדר, וכל מה שיוצא מן הכוח אל הפועל, הכרח שיהיה לו מוציא שאינו הוא, מצוי בפועל, שיוציא אותו. לכן הכרחי שתהיינה כל שלמויותיו מצויות בפועל ושלא יהיה לו דבר בכוח בשום אופן. שלילת דומוּת האל לברואים 3 הכרח גם לשלול ממנו דומוּת לדבר כלשהו מן המצויים. וזה דבר שכל אדם כבר חש בו, ושלילת הדומוּת נאמרה במפורש בספרי הנביאים: נאמר "וְאֶל מִי תְדַמְּיוּנִי וְאֶשְׁוֶה" (ישעיהו מ,כה), ונאמר "וְאֶל מִי תְּדַמְּיוּן אֵל [וּמַה דְּמוּת תַּעַרְכוּ לוֹ]" (שם,יח), ונאמר "מֵאֵין כָּמוֹךָ [ה']" (ירמיהו י,ו). וזה נפוץ.

WE have already, on several occasions, shown in this treatise that everything that implies corporeality or passiveness, is to be negatived in reference to God, for all passiveness implies change: and the agent producing that state is undoubtedly different from the object affected by it; and if God could be affected in any way whatever, another being beside Him would act on Him and cause change in Him. All kinds of non-existence must likewise be negatived in reference to Him: no perfection whatever can therefore be imagined to be at one time absent from Him, and at another present in Him: for if this were the case, He would [at a certain time] only be potentially perfect. Potentiality always implies non-existence, and when anything has to pass from potentiality into reality, another thing that exists in reality is required to effect that transition. Hence it follows that all perfections must really exist in God, and none of them must in any way be a mere potentiality. Another thing likewise to be denied in reference to God, is similarity to any existing being. This has been generally accepted, and is also mentioned in the books of the Prophets: e.g., “To whom, then, will you liken me?” (Isa. 40:25); “To whom, then, will you liken God?” (ib. 18); “There is none like unto Thee” (Jer. 10:6). Instances of this kind are frequent.

Guide for the Perplexed, Part 1 55:1 · Guide for the Perplexed, English Translation, Friedlander (1903)

אין דומוּת בין האל לשום דבר אחר הדומוּת היא השוואה ויחס 1 דע שהדומוּת היא יחס מסוים. וכל שני דברים שאין לשער ביניהם יחס, כך אין להעלות על הדעת דומוּת ביניהם. וכן כל שאין ביניהם דומוּת, אין ביניהם יחס. לדוגמה, אין אומרים: "החוֹם הזה דומה לצבע הזה", ולא "הקול הזה דומה למתיקות הזו", וזה דבר מובן מאליו. וכיוון שאין יחס בינינו לבינו יתעלה, כלומר בינו ובין מה שזולתו, נובע מכך שגם אין דומוּת. 2 ודע שכל שני דברים השייכים לאותו מין, כלומר שמהות שניהם היא אחת אלא שהם שונים בגודל ובקוטן או בחוזק ובחולשה וכיוצא בזה, הם בהכרח דומים זה לזה אף שהם שונים באופן האמור. לדוגמה, גרגר החרדל וגלגל כוכבי השֶבת קבועים בו דומים בתלת־הממדיות; ואף שזה גדול ביותר וזה קטן ביותר, עניין מציאות הממדים אצל שניהם אחד הוא. וכן הדונג המותך בשמש ויסוד האש דומים בחום; ואף שהחום ההוא עז ביותר והחום הזה חלש ביותר, מכל מקום עניין הופעת האיכות הזו בשניהם – אחד הוא.

SIMILARITY is based on a certain relation between two things: if between two things no relation can be found, there can be no similarity between them, and there is no relation between two things that have no similarity to each other; e.g., we do not say this heat is similar to that colour, or this voice is similar to that sweetness. This is self-evident. Since the existence of a relation between God and man, or between Him and other beings has been denied, similarity must likewise be denied. You must know that two things of the same kind—i.e., whose essential properties are the same, and which are distinguished from each other by greatness and smallness, strength and weakness, etc.—are necessarily similar, though different in this one way; e.g., a grain of mustard and the sphere of the fixed stars are similar as regards the three dimensions, although the one is exceedingly great, the other exceedingly small, the property of having [three] dimensions is the same in both: or the heat of wax melted by the sun and the heat of the element of fire, are similar as regards heat: although the heat is exceedingly great in the one case, and exceedingly small in the other, the existence of that quality (heat) is the same in both.

Guide for the Perplexed, Part 1 56:1 · Guide for the Perplexed, English Translation, Friedlander (1903)

בין מהות לבין מציאות 1 ידוע שהמציאות היא דבר שקרה למצוי, ולפיכך היא עניין הנוסף על מהות המצוי. זהו דבר ברור ומחויב: בכל מה שיש סיבה למציאותו, הרי שמציאותו היא עניין נוסף על מהותו. האל "מחויב המציאות" – לאל אין זיקה למושגי מציאות 2 אך מה שאין סיבה למציאותו, והוא האל יתהדר ויתרומם לבדו – כי זו משמעות אומרנו עליו יתעלה שהוא "מחויב המציאות" – מציאותו היא עצמותו ומהותו האמיתית, ועצמותו היא מציאותו, ואין היא עצמות שמציאותה קרתה לה כדי שתהיה מציאותה עניין נוסף עליה. כי הוא מחויב המציאות תמיד, ודבר לא מתרחש בו ולא קורה לו. אם כן הוא מצוי – לא על ידי מציאות; וכן חי – לא על ידי חיים; ויכול – לא על ידי יכולת; ויודע – לא על ידי ידיעה. אלא הכול חוזר אל עניין אחד שאין בו ריבוי, כמו שיתבאר (בפרק הבא).

It is known that existence is an accident appertaining to all things, and therefore an element superadded to their essence. This must evidently be the case as regards everything the existence of which is due to some cause: its existence is an element superadded to its essence. But as regards a being whose existence is not due to any cause—God alone is that being, for His existence, as we have said, is absolute—existence and essence are perfectly identical; He is not a substance to which existence is joined as an accident, as an additional element. His existence is always absolute, and has never been a new element or an accident in Him. Consequently God exists without possessing the attribute of existence. Similarly He lives, without possessing the attribute of life; knows, without possessing the attribute of knowledge; is omnipotent without possessing the attribute of omnipotence; is wise, without possessing the attribute of wisdom: all this reduces itself to one and the same entity; there is no plurality in Him, as will be shown.

Guide for the Perplexed, Part 1 57:2 · Guide for the Perplexed, English Translation, Friedlander (1903)

הצגת תורת תוארי השלילה 1 דע שתיאור האל יתהדר ויתרומם בשלילוֹת (=היגדים שליליים) הוא התיאור הנכון שאין נלווה אליו שום אי דיוק, ושאין בו חסרון ביחס לאל כלל ועיקר. ואילו בתיאורו בחיובים (=היגדים חיוביים) יש, כמו שביארנו (א,נא-נז), שיתוף וחסרון.

Know that the negative attributes of God are the true attributes: they do not include any incorrect notions or any deficiency whatever in reference to God, while positive attributes imply polytheism, and are inadequate, as we have already shown.

Guide for the Perplexed, Part 1 58:2 · Guide for the Perplexed, English Translation, Friedlander (1903)

השולל יותר – משיג יותר השאלה: מה ההבדל בין המשיגים את האל בשלילה? 1 יכול השואל לשאול: כיוון שאין עצה להשיג את אמיתת עצמותו, וההוכחה מראה שהדבר המושג הוא רק שהוא מצוי, ותוארי החיוב בלתי אפשריים, כפי שהוכח – כיצד יהיה הבדל במעלה בין המשיגים? שהרי אם כן מה שהשיגו משה רבנו ושלמה, הוא שמשיג כל אחד מן התלמידים, ובדבר זה לא ייתכן יתרון (של אחד על רעהו); והרי מפורסם אצל אנשי הדת ואף אצל הפילוסופים שההבדלים במעלה בזה הם רבים? התשובה: רמות השלילה מקרבות להשגת אמת 2 דע לך שכך הוא הדבר, ושההבדל במעלה בין המשיגים גדול מאוד. כי ככל שמתארים יותר את המתואר, כך הוא מתייחד יותר, והמתאר מתקרב להשגת מהותו האמיתית. וכך ככל שתוסיף שלילות כלפיו יתעלה, תתקרב להשגה ותהיה קרוב אליו יותר ממי שאינו שולל מה שהוכחה לך שלילתו.

THE following question might perhaps be asked: Since there is no possibility of obtaining a knowledge of the true essence of God, and since it has also been proved that the only thing that man can apprehend of Him is the fact that He exists, and that all positive attributes are inadmissible, as has been shown, what is the difference among those who have obtained a knowledge of God? Must not the knowledge obtained by our teacher Moses, and by Solomon, be the same as that obtained by any one of the lowest class of philosophers, since there can be no addition to this knowledge? But, on the other hand, it is generally accepted among theologians and also among philosophers, that there can be a great difference between two persons as regards the knowledge of God obtained by them. Know that this is really the case, that those who have obtained a knowledge of God differ greatly from each other; for in the same way as by each additional attribute an object is more specified, and is brought nearer to the true apprehension of the observer, so by each additional negative attribute you advance toward the knowledge of God, and you are nearer to it than he who does not negative, in reference to God, those qualities which you are convinced by proof must be negatived.

Guide for the Perplexed, Part 1 59:1 · Guide for the Perplexed, English Translation, Friedlander (1903)

משלים להכרחיות בתוארי השלילה הקדמה 1 בפרק הזה ברצוני להמשיל לך משלים, שעל ידם תתחזק תפיסתך באשר לחיוב לרבות בתאריו (של ה') בשלילוֹת, ותתחזק רתיעתך מלהאמין שיש לו יתעלה תוארי חיוב. משל הספינה: תיאור על ידי שלילות 2 הנח שהתברר לאדם שקיימת "ספינה", ואין הוא יודע מה מציין המונח הזה, האם עצם מסוים או מקרה (=תכונה). לאדם אחר התברר עוד שאין היא מקרה. לאחֵר התברר עוד שאין היא מחצב. לאחֵר התברר עוד שאין היא בעל חיים. לאחֵר התברר עוד שאין היא צמח המחובר לאדמה. לאחֵר התברר עוד שאין היא גוף אחד המחובר חיבור טבעי. לאחֵר התברר עוד שאין היא בעלת תבנית שטוחה כמו הלוחות והדלתות. לאחֵר התברר עוד שאין היא כדורית. לאחֵר התברר שאין היא בצורת חרוט, לאחֵר התברר שאינה עגולה ולא בעלת צלעות שוות, ולאחֵר התברר שאין היא אטומה. 3 אם כן ברור שהאחרון הזה כמעט הגיע לתפיסת הספינה כפי שהיא על ידי אותם תארים שוללים, וכאילו הוא דומה למי שתפס שהיא גוף עשוי מעץ, חלול, מוארך, מחובר מכמה קורות – שתפס אותה בתוארי חיוב. ואילו הקודמים שהמשלנו בהם, הרי כל אחד מהם רחוק מתפיסת הספינה מזה שאחריו, עד שהראשון במשל שלנו אינו יודע אלא את המונח בלבד.

I WILL give you in this chapter some illustrations, in order that you may better understand the propriety of forming as many negative attributes as possible, and the impropriety of ascribing to God any positive attributes. A person may know for certain that a “ship” is in existence, but he may not know to what object that name is applied, whether to a substance or to an accident: a second person then learns that the ship is not an accident; a third, that it is not a mineral; a fourth, that it is not a plant growing in the earth; a fifth, that it is not a body whose parts are joined together by nature; a sixth, that it is not a flat object like boards or doors; a seventh, that it is not a sphere; an eighth, that it is not pointed; a ninth, that it is not round-shaped; nor equilateral; a tenth, that it is not solid. It is clear that this tenth person has almost arrived at the correct notion of a “ship” by the foregoing negative attributes, as if he had exactly the same notion as those have who imagine it to be a wooden substance which is hollow, long, and composed of many pieces of wood, that is to say, who know it by positive attributes. Of the other persons in our illustration, each one is more remote from the correct notion of a ship than the next mentioned, so that the first knows nothing about it but the name.

Guide for the Perplexed, Part 1 60:1 · Guide for the Perplexed, English Translation, Friedlander (1903)

ייחודיותו של השם המפורש ייחודיותו של השם המפורש 1 כל שמותיו (של ה') יתעלה המצויים בספרי הקודש, כולם נגזרים מן הפעולות, ואין זה סוד, מלבד שם אחד והוא יו"ד ה"א וא"ו ה"א, שהוא שם מיוחד לו יתעלה, ולכן נקרא "שם מפורש", כלומר שהוא מורה על עצמותו יתעלה באופן ברור וחד־משמעי (מילולית: "הוראה ברורה שאין בה שיתוף"). ואילו בשאר שמותיו הנכבדים יש רב־משמעיות ("מורים בשיתוף"), משום שהם נגזרים מן הפעולות שיש אצלנו כדוגמתן כפי שביארנו (א,נד). 2 אפילו השם שמכנים בו את יו"ד ה"א וא"ו ה"א נגזר מן האדנות: "דִּבֶּר הָאִישׁ אֲדֹנֵי הָאָרֶץ" (בראשית מב,ל). וההבדל בין לומר "אֲדֹנִי" בנו"ן בחיריק לבין לומר בנו"ן בקמץ, הוא כהבדל בין לומר "שָׂרִי" שמשמעותו "האדון שלי" לבין לומר "שָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם" (בראשית יב,יז), כי יש בכך (=בלשון רבים) מתן גדולה והכללת אחרים. וזה אכן נאמר למלאך: "אֲדֹנָי [אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ] אַל נָא תַעֲבֹר [מֵעַל עַבְדֶּךָ]" (בראשית יח,ג). ביארתי לך זאת לגבי "אדני" במיוחד, שהוא מכונה בו, משום שהוא המיוחד משמותיו יתעלה המפורסמים. ואילו שאר שמותיו, כמו "דיין" ו"צדיק" ו"חנון" ו"רחום" ו"אלהים", ברורה ההכללה והגזירה שלהם. 3 ואילו מה שאותיותיו הן יו"ד ה"א וא"ו ה"א, אין לו גזירה מפורסמת ואין הוא משותף עם זולתו. אין ספק שהשם הגדול הזה, שכידוע לך אין הוגים אותו אלא במקדש, וכהני ה' המקודשים בלבד בברכת כהנים וכהן גדול ביום הצום, מורה על עניין מסוים, שאין בו שיתוף בין ה' יתעלה ובין מה שזולתו. אולי, לפי הלשון שלא נותר ממנה עמנו היום אלא מעט, וכן לפי אופן הגייתו, הוא מורה על עניין חיוב המציאות. כללו של דבר, גדולת השם הזה וההישמרות מלהגות אותו הן משום שהוא מורה על עצמותו יתעלה באופן שאף לא אחד מן הברואים משתתף בהוראה הזו, כמו שאמרו עליו (החכמים) ז"ל: "שמי המיוחד לי" (סוטה לח,א).

IT is well known that all the names of God occurring in Scripture are derived from His actions, except one, namely, the Tetragrammaton, which consists of the letters yod, hé, vau and hé. This name is applied exclusively to God, and is on that account called Shem ha-meforash, “The nomen proprium.” It is the distinct and exclusive designation of the Divine Being; whilst His other names are common nouns, and are derived from actions, to which some of our own are similar, as we have already explained. Even the name Adonay, “Lord,” which has been substituted for the Tetragrammaton, is derived from the appellative “lord”; comp. “The man who is the lord (adone) of the land spake roughly to us” (Gen. 43:30). The difference between Adoni, “my lord,” (with ḥirek under the nun), or Adonay (with kameẓ), is similar to the difference between Sari, “my prince,” and Saraï, Abraham’s wife (ib. 16:1), the latter form denoting majesty and distinction. An angel is also addressed as “Adonay”; e.g., “Adonay (My lord), pass not away, I pray thee” (ib. 18:3). I have restricted my explanation to the term Adonay, the substitute for the Tetragrammaton, because it is more commonly applied to God than any of the other names which are in frequent use, like dayyan, “judge,” shadday, “almighty,” ẓaddik, “righteous,” ḥannun, “gracious,” raḥum, “merciful,” and elohim “chief” all these terms are unquestionably appellations and derivatives. The derivation of the name, consisting of yod, hé, vau, and hé, is not positively known, the word having no additional signification. This sacred name, which, as you know, was not pronounced except in the sanctuary by the appointed priests, when they gave the sacerdotal blessing, and by the high priest on the Day of Atonement, undoubtedly denotes something which is peculiar to God, and is not found in any other being. It is possible that in the Hebrew language, of which we have now but a slight knowledge, the Tetragrammaton, in the way it was pronounced, conveyed the meaning of “absolute existence.” In short, the majesty of the name and the great dread of uttering it, are connected with the fact that it denotes God Himself, without including in its meaning any names of the things created by Him. Thus our Sages say: “‘My name’ (Num. 6:27) means the name which is peculiar to Me.”

Guide for the Perplexed, Part 1 61:1 · Guide for the Perplexed, English Translation, Friedlander (1903)

שם הויה, י"ב ומ"ב שלב א: הגיית השם המפורש ולימוד עניינו 1 נצטווינו בברכת כהנים, ובה שם ה' ככתבו, שהוא שם המפורש. לא היה ידוע לכל אחד כיצד הוגים אותו ובאילו תנועות מונעת כל אחת מאותיותיו או מודגשת מי מאותיותיו, אם יש בו אות דגושה. אנשי החכמה היו מעבירים זאת במסורת, כלומר את צורת הגייתו, ולא היו מלמדים אותו לאף אחד אלא לתלמיד הגון פעם אחת בשבוע (=בשבע שנים). אני סבור שבמה שאמרו: "שם בן ארבע אותיות חכמים מוסרין אותו לבניהם ולתלמידיהם פעם אחת בשבוע" (קידושין עא,א), אין הכוונה רק לאופן ההגייה שלו, אלא גם ללימוד העניין שבשלו יוחד השם הזה, כך שיש בכך גם סוד אלוהי.

WE were commanded that, in the sacerdotal blessing, the name of the Lord should be pronounced as it is written in the form of the Tetragrammaton, the shem ha-meforash. It was not known to every one how the name was to be pronounced, what vowels were to be given to each consonant, and whether some of the letters capable of reduplication should receive a dagesh. Wise men successively transmitted the pronunciation of the name: it occurred only once in seven years that the pronunciation was communicated to a distinguished disciple. I must, however, add that the statement, “The wise men communicated the Tetragrammaton to their children and their disciples once in seven years,” does not only refer to the pronunciation but also to its meaning, because of which the Tetragrammaton was made a nomen proprium of God, and which includes certain metaphysical principles.

Guide for the Perplexed, Part 1 62:1 · Guide for the Perplexed, English Translation, Friedlander (1903)

השם "אהיה אשר אהיה" שלוש שאלות 1 נקדים הקדמה ונאמר: שאלה א) מה שאמר (משה) עליו השלום, "וְאָמְרוּ לִי מַה שְּׁמוֹ, מָה אֹמַר אֲלֵהֶם" (שמות ג,יג), כיצד השאלה היתה קשורה לעניין, כדי שישאל איך ישיב עליה? אמנם דבריו "וְהֵן לֹא יַאֲמִינוּ לִי וְלֹא יִשְׁמְעוּ בְּקֹלִי, כִּי יֹאמְרוּ לֹא נִרְאָה אֵלֶיךָ ה'" (שם ד,א) ברורים מאוד, כי כך יש לומר לכל מי שטוען לנבואה, עד שיביא ראיה. שאלה ב) ועוד, אילו היה הדבר כפי שנראה לכאורה, שזהו רק שם שהוגים אותו, הרי אחת משתיים: או שישראל כבר ידעו את השם הזה, או שלא שמעו אותו מעולם. אם היה ידוע להם – הרי אין לו ראיה בכך שיגיד אותו, כי ידיעתו אותו היא כידיעתם. ואם לא שמעו אותו, מה הראיה שזהו שם ה', בהנחה שידיעת שמו היא ראיה (להתגלותו)? שאלה ג) ועוד, שלאחר שהודיע לו יתעלה את השם הזה, אמר לו: "לֵךְ וְאָסַפְתָּ אֶת זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל [וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם ה' אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם נִרְאָה אֵלַי אֱלֹהֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב לֵאמֹר פָּקֹד פָּקַדְתִּי אֶתְכֶם...] וְשָׁמְעוּ לְקֹלֶךָ [וּבָאתָ אַתָּה וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל מֶלֶךְ מִצְרַיִם...]" (שמות ג,טז-יח). ואחר כך השיב הוא עליו השלום ואמר: "וְהֵן לֹא יַאֲמִינוּ לִי וְלֹא יִשְׁמְעוּ בְּקֹלִי" (שמות ד,א), כשכבר לפני כן אמר לו יתעלה: "וְשָׁמְעוּ לְקֹלֶךָ". ולאחר מכן אמר לו יתעלה: "מַה זֶּה בְיָדֶךָ, וַיֹּאמֶר מַטֶּה" (שמות ד,ב).

BEFORE approaching the subject of this chapter, we will first consider the words of Moses, “And they shall say unto me, What is His name? what shall I say unto them” (Exod. 3:13). How far was this question, anticipated by Moses, appropriate, and how far was he justified in seeking to be prepared with the answer? Moses was correct in declaring, “But, behold, they will not believe me, for they will say, The Lord hath not appeared unto thee” (ib. 4:1); for any man claiming the authority of a prophet must expect to meet with such an objection so long as he has not given a proof of his mission. Again, if the question, as appears at first sight, referred only to the name, as a mere utterance of the lips, the following dilemma would present itself: either the Israelites knew the name, or they had never heard it: if the name was known to them, they would perceive in it no argument in favour of the mission of Moses, his knowledge and their knowledge of the divine name being the same. If, on the other hand, they had never heard it mentioned, and if the knowledge of it was to prove the mission of Moses, what evidence would they have that this was really the name of God? Moreover, after God had made known that name to Moses, and had told him, “Go and gather the elders of Israel. . . . and they shall hearken to thy voice” (ib. 16:18), he replied, “Behold, they will not believe me nor hearken unto my voice,” although God had told him, “And they will hearken to thy voice”; whereupon God answered, “What is that in thine hand?” and he said, “A rod” (ib. 4:2).

Guide for the Perplexed, Part 1 63:1 · Guide for the Perplexed, English Translation, Friedlander (1903)

המונחים שם ה' וכבוד ה' שלושה פירושים למונח שם ה' 1 דע ששם ה' – א) פעמים מתכוונים בו לשם בלבד, כמו דבריו: "לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם ה' אֱלֹהֶיךָ לַשָּׁוְא" (שמות כ,ו; דברים ה,י), "וְנֹקֵב שֵׁם ה' [מוֹת יוּמָת]" (ויקרא כד,טז), ואלה רבים מספור. ב) ויש שמתכוונים בו לעצמותו יתעלה ולאמיתתו (=מהותו האמיתית), כמו "וְאָמְרוּ לִי מַה שְּׁמוֹ" (שמות ג,יג). ג) ויש שמתכוונים בו לציוויו יתעלה, כך שאנחנו אומרים "שם ה'" כאילו אמרנו "דבר ה'" או "מאמר ה'", כמו שאמר: "כִּי שְׁמִי בְּקִרְבּוֹ" (שם כג,כא), והכוונה: דברי בקרבו או מאמרי בקרבו, כלומר שהוא כלי לרצוני ולחפצי. ואבאר את הדברים (בדִיוני) ברב־משמעיות (המונח) "מלאך" (ב,ו).

KNOW that in some instances by the phrase “the name of the Lord,” nothing but the name alone is to be understood; comp. “Thou shalt not take the name of the Lord thy God in vain” (Exod. 40:7); “And he that blasphemeth the name of the Lord” (Lev. 24:16). This occurs in numerous other passages. In other instances it means the essence and reality of God Himself, as in the phrase “They shall say to me, What is his name”? Sometimes it stands for “the word of God,” so that “the name of God,” “the word of God,” and “the command of God,” are identical phrases; comp. “for my name is in him” (Exod. 23:21), that is, My word or My command is in him; i.e., he is the instrument of My desire and will. I shall explain this fully in treating of the homonymity of the term “angel” (II. chap. vi. and xxxiv.).

Guide for the Perplexed, Part 1 64:1 · Guide for the Perplexed, English Translation, Friedlander (1903)