Guide for the Perplexed

המונחים דבר ה' ומאמר ה' דיבור ה' נברא ונמשל 1 איני סבור שלאחר שהגעת לדרגה הזו והתאַמֵּת לך שהוא יתעלה מצוי ולא בִּמציאות, ואחד ולא באחדות, שיש צורך לבאר לך שתואר הדיבור נשלל ממנו. לא כל שכן לאור העובדה שכל אומתנו מסכימה שהתורה נבראת, והכוונה בכך היא שהדיבור המיוחס לו נברא, והוא יוחס לו רק משום שאותו קול ששמע משה – ה' בראו וחידשו, כפי שברא כל מה שברא וחידש. על הנבואה עוד ידובר רבות (ב,לב-מח), והמטרה כאן היא רק לומר שתיאורו בדיבור הוא כמו תיאורו בכל הפעולות הדומות לפעולותינו. הדעות (=המחשבות) הודרכו אם כן לכך שיש ידע אלוהי שהנביאים משיגים, על ידי האמירה שה' דיבר איתם ואמר להם, כדי שנדע שהעניינים האלה שהם מוסרים לנו מאת ה' אינם ממחשבתם וסברתם בלבד, כפי שיתבאר (ב,לה-לו). וכבר הזכרנו זאת קודם (א,מו).

AFTER YOU have advanced thus far, and truly comprehended that God exists without having the attribute of existence, and that He is One, without having the attribute of unity, I do not think that I need explain to you the inadmissibility of the attribute of speech in reference to God, especially since our people generally believe that the Law, i.e., the word ascribed to Him, was created. Speech is attributed to Him, in so far as the word which Moses heard, was produced and brought to existence by God in the same manner as He produced all His other works and creations. As we shall have to speak more fully on prophecy, we shall here merely show that speech is attributed to God in the same way as all other actions, which are similar to our own. When we are told that God addressed the Prophets and spoke to them, our minds are merely to receive a notion that there is a Divine knowledge to which the Prophets attain; we are to be impressed with the idea that the things which the Prophets communicate to us come from the Lord, and are not altogether the products of their own conceptions and ideas. This subject, which we have already mentioned above, will receive further explanation.

Guide for the Perplexed, Part 1 65:1 · Guide for the Perplexed, English Translation, Friedlander (1903)

המונח מעשה ה' מעשה אלוהים – דבר טבעי 1 "וְהַלֻּחֹת מַעֲשֵׂה אֱלֹהִים הֵמָּה" (שמות לב,טז) – כוונתו שקיומם טבעי ולא מלאכותי. כי כל הדברים הטבעיים מכונים "מעשה ה'": "הֵמָּה רָאוּ מַעֲשֵׂי ה'" (תהילים קז,כד); וכשהזכיר את כל הדברים הטבעיים דוגמת הצמחים והחיות והרוחות והגשמים וכיוצא בהם, אמר: "מָה רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ ה' [כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ, מָלְאָה הָאָרֶץ קִנְיָנֶךָ]" (תהילים קד,כד). ייחוס מופלג יותר הם דבריו "[יִשְׂבְּעוּ עֲצֵי ה',] אַרְזֵי לְבָנוֹן אֲשֶׁר נָטָע" (שם שם,טז): כיוון שקיומם טבעי ולא מלאכותי אמר שה' נטע אותם.

“AND the tables were the work of God” (Exod. 32:16), that is to say, they were the product of nature, not of art; for all natural things are called “the work of the Lord,” e.g., “These see the works of the Lord” (Ps. 107:24); and the description of the several things in nature, as plants, animals, winds, rain, etc., is followed by the exclamation, “O Lord, how manifold are thy works!” (Ps. 104:24). Still more striking is the relation between God and His creatures, as expressed in the phrase, “The cedars of Lebanon, which he hath planted” (ib. 16); the cedars being the product of nature, and not of art, are described as having been planted by the Lord.

Guide for the Perplexed, Part 1 66:1 · Guide for the Perplexed, English Translation, Friedlander (1903)

המונחים שביתת ה' ומנוחת ה' משמעות שביתה כהפסקת היצירה 1 כיוון שהושאלה האמירה לחפץ (ה') בכל מה שנברא בששת ימי בראשית ונאמר "וַיֹּאמֶר", "וַיֹּאמֶר", הושאלה לה' השביתה ביום השבת, כאשר לא היתה יצירה, ונאמר: "וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי" (בראשית ב,ב). כי הפסקת הדיבור נקראת גם כן "שביתה", כמו שנאמר: "וַיִּשְׁבְּתוּ שְׁלֹשֶׁת הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה מֵעֲנוֹת אֶת אִיּוֹב" (איוב לב,א).

SINCE the verb “to say” has been figuratively used to express the will of the Creator, and the phrase “And he said has repeatedly been employed in the account of all the things created in the six days of the beginning,” the expression “to rest” has likewise been figuratively applied to God in reference to the Sabbath-day, on which there was no creation; it is therefore said, “And he rested (va-yishbot) on the seventh day” (Gen. 2:2). For “to leave off speaking” is, in Hebrew, likewise expressed by the same verb, as, e.g., “So these three men ceased (va-yishbetu) to answer Job” (Job 32:1),

Guide for the Perplexed, Part 1 67:1 · Guide for the Perplexed, English Translation, Friedlander (1903)

מנגנון ההכרה, האל – "שכל משכיל ומושכל" השכל המשכיל והמושכל 1 אתה יודע כמה מפורסמת האמירה שאמרו הפילוסופים על האל יתעלה, והיא דבריהם שהוא "השכל והמשכיל והמושכל", וששלושת העניינים האלה בו יתעלה הם עניין אחד שאין בו ריבוי. והזכרנו זאת גם אנחנו בחיבורנו הגדול (משנה תורה, יסודי התורה ב,י), כי הוא יסוד של תורתנו, כמו שביארנו שם (שם א,ו), כוונתי לכך שהוא אחד בלבד ושאין לצרף אליו דבר אחר, כלומר שאין דבר קדום זולתו. ולכן אומרים חַי ה' ולא אומרים חֵי ה', כי אין חייו דבר שונה מעצמותו, כמו שהבהרנו בנושא שלילת התארים (א:נג,נז).

You are acquainted with the well-known principle of the philosophers that God is the intellectus, the ens intelligens, and the ens intelligibile. These three things are in God one and the same, and do not in any way constitute a plurality. We have also mentioned it in our larger work, “Mishneh Torah,” and we have explained there that it is a fundamental principle of our religion, namely, that He is absolutely one, that nothing combines with Him; that is to say, there is no Eternal thing besides Him. On that account we say ḥai adonay, “the Lord liveth” (Ruth 3:13), and not ḥe adonay, “the life of the Lord,” for His life is not a thing distinct from His essence, as we have explained in treating of the inadmissibility of the attributes.

Guide for the Perplexed, Part 1 68:1 · Guide for the Perplexed, English Translation, Friedlander (1903)

האל - פועל העולם, חיותו ותכליתו כינויי האלוהים כעילה או כפועֵל 1 הפילוסופים, כידוע לך, מכנים את האל יתעלה "העילה הראשונה" ו"הסיבה הראשונה"; ואלו הידועים כ"מדברים" ("מֻתַכַּלִּמוּן") מתרחקים מאוד מן הכינויים הללו ומכנים אותו "הפועֵל". הם חושבים שיש הבדל עצום בין לומר "סיבה" ו"עילה" לבין לומר "פועל". לדבריהם, אם אנו אומרים שהוא עילה, מתחייבת מציאותו של עלול, וזה יוביל לקדמות העולם ושהעולם מחויב מן האל; ואם אנו אומרים "פועֵל" אין מתחייבת מכך מציאות הפעול עמו, כיוון שיש שהפועל קודם לפעולתו. אבל אין הם תופסים את משמעות היות הפועל פועל אלא כאשר הוא קודם לפעולתו. אלה דברי מי שאינו מבדיל בין מה שבכוח לבין מה שבפועַל.

THE philosophers, as you know, call God the First Cause (in Hebrew ‘illah and sibbah): but those who are known by the name of Mutakallemim are very much opposed to the use of that name, and call Him Agens, believing that there is a great difference whether we say that God is the Cause or that He is the Agens. They argue thus: If we say that God is the Cause, the coexistence of the Cause with that which was produced by that Cause would necessarily be implied: this again would involve the belief that the Universe was eternal, and that it was inseparable from God. When, however, we say that God is the Agens, the co-existence of the Agens with its product is not implied: for the agens can exist anterior to its product: we cannot even imagine how an agens can be in action unless it existed before its own production.

Guide for the Perplexed, Part 1 69:1 · Guide for the Perplexed, English Translation, Friedlander (1903)

המונח רכב. האל – מניע העולם שתי משמעויותיו של המונח רכב 1 "רכב" – הביטוי הזה רב־משמעי. א) משמעות שימושו הראשון היא רכיבת האדם על הבהמות כנהוג: "וְהוּא רֹכֵב עַל אֲתֹנוֹ" (במדבר כב,כב). ב) לאחר מכן הושאל למשילה על דבר, כי הרוכב מושל ושליט על הנרכב, והוא מה שנאמר: "יַרְכִּבֵהוּ עַל בָּמֳתֵי אָרֶץ" (דברים לב,יג), "וְהִרְכַּבְתִּיךָ עַל בָּמֳתֵי אָרֶץ" (ישעיהו נח,יד), כלומר: אתם תמשלו על מרומי הארץ. "אַרְכִּיב אֶפְרַיִם" (הושע י,יא) – אמשילהו ואשליטהו. לפי משמעות זו נאמר לגבי ה' יתעלה "רֹכֵב שָׁמַיִם בְּעֶזְרֶךָ" (דברים לג,כו) – פירושו: המושל על השמים. וכן "לָרֹכֵב בָּעֲרָבוֹת" (תהילים סח,ה) – משמעותו: המושל על ערבות, שהוא הגלגל העליון המקיף את הכול. לשון החכמים ז"ל החוזר ונשנה בכל מקום (בבלי חגיגה יב,ב ועוד) הוא ששבעה רקיעים הם, ושערבות הוא העליון המקיף את הכול. מספר הגלגלים ושכינת ה' על הערבות 2 אל תחשוב לגנאי את העובדה שהם מנו את הרקיעים שבעה בעוד הם יותר, כי אפשר למנות כדור כאחד אף שיש בו מספר גלגלים, כמבואר למעיינים בתחום זה וכמו שאבאר (ב,ט). 3 המכוּון כאן הוא רק אמירתם המפורשת תמיד שערבות הוא העליון מכול. על ערבות נאמר "רֹכֵב שָׁמַיִם בְּעֶזְרֶךָ" (דברים לג,כו).

THE term rakab, “to ride,” is a homonym. In its primary signification it is applied to man’s riding on an animal, in the usual way; e.g., “Now he was riding (rokeb) upon his ass” (Num. 22:22). It has then been figuratively used to denote “dominion over a thing”; because the rider governs and rules the animal he rides upon; e.g., “He made him ride (yarkibehu) on the high places of the earth” (Deut. 32:13); “and I will cause thee to ride (ve-hirkabtika) upon the high places of the earth” (Isa. 58:14), that is, you shall have dominion over the highest (people) on earth; “I will make Ephraim to ride (arkib)” (Hos. 10:11), i.e., I shall give him rule and dominion. In this same sense it is said of God, “who rideth (rokeb) upon the heaven in thy help” (Deut. 33:26), that is, who rules the heaven; and “Him that rideth (la-rokeb) upon the ‘arabot” (Ps. 68:4), i.e., who rules the ‘arabot, the uppermost, all-encompassing sphere. It has also been repeatedly stated by our Sages that there are seven reki‘im (firmaments, heavens), and that the uppermost of them, the all-surrounding, is called ‘arabot. Do not object to the number seven given by them, although there are more reki‘im, for there are spheres which contain several circles (gilgallim), and are counted as one; this is clear to those who have studied that subject, and I shall also explain it; here I wish merely to point out that our Sages always assumed that ‘arabot is the uppermost sphere. The ‘arabot is also referred to in the words, “who rideth upon the heaven in thy help.”

Guide for the Perplexed, Part 1 70:1 · Guide for the Perplexed, English Translation, Friedlander (1903)

סקירה היסטורית של התפתחות תורת ה"מדברים" (הכַּלַאם) פתיחה: אובדן המדע מישראל 1 דע שהחכמות הרבות שהוקדשו באומתנו לאימות הדברים האלה אבדו ברבות השנים ובמשול האומות הבורות עלינו, ומשום שדברים אלה לא היו מותרים לכל בני האדם כמו שביארנו (הקדמות, פתיחה6; א,לד), והדבר שהותר לכל בני האדם לא היה אלא לשונות הכתובים בלבד. אתה יודע שאפילו ההלכה המסורה לא פורסמה בכתב בימי קדם, בשל הציווי הנפוץ באומתנו: "דברים שאמרתי לך על פה אי אתה רשאי לאמרן בכתב" (בבלי גיטין ס,ב; תמורה יד,ב). היתה זו תכלית החכמה לגבי התורה, כי כך נמנע מה שקרה לבסוף, כוונתי לריבוי הדעות והתפצלות בתי המדרש, ולספקות המתעוררים ביחס ללשונות החיבור הכתוב, ולשגגות הנלוות לכך, ולהתהוות המחלוקת בין בני האדם המחלקת אותם לכתות, ולמבוכה לגבי המעשים. אלא הדבר כולו נמסר לבית דין הגדול כמו שביארנו בחיבורינו ההלכתיים (פירוש המשנה, סנהדרין יא,ב; משנה תורה, ממרים א), וכמו שמורה עליו לשון התורה (דברים יז,יא).

KNOW that many branches of science relating to the correct solution of these problems, were once cultivated by our forefathers, but were in the course of time neglected, especially in consequence of the tyranny which barbarous nations exercised over us. Besides, speculative studies were not open to all men, as we have already stated (Introd. p. 2, and I. chap. xxxi.), only the subjects taught in the Scriptures were accessible to all. Even the traditional Law, as you are well aware, was not originally committed to writing, in conformity with the rule to which our nation generally adhered, “Things which I have communicated to you orally, you must not communicate to others in writing.” With reference to the Law, this rule was very opportune; for while it remained in force it averted the evils which happened subsequently, viz., great diversity of opinion, doubts as to the meaning of written words, slips of the pen, dissensions among the people, formation of new sects, and confused notions about practical subjects. The traditional teaching was in fact, according to the words of the Law, entrusted to the Great Tribunal, as we have already stated in our works on the Talmud. (Introd. to Mishneh Torah and Introd. to Commen. on the Mishnah).

Guide for the Perplexed, Part 1 71:1 · Guide for the Perplexed, English Translation, Friedlander (1903)

סקירת המבנה הפיזיקלי של העולם אחדות העולם הפיזי 1 דע שהמצוי הזה בכללותו הוא פרט (=אורגניזם, אינדיווידואל) אחד ותו לא. כוונתי לכך שכדור הגלגל החיצוני יחד עם כל מה שבו הוא בלי ספק פרט אחד, באותה מידה שראובן ושמעון הם פרטים. והשוני בין עצמיו – כלומר העצמים שבכדור הזה על כל מה שבו – הוא כשוני בין העצמים של אברי פרט מבני האדם, לדוגמה. כמו שראובן, למשל, הוא פרט אחד, והוא מחובר מאברים שונים כמו הבשר והעצמוֹת, ומלֵיחות שונות ומרוחות, כך הכדור הזה בכללותו מחובר מגלגלים ומארבעת היסודות ומה שמורכב מהם. ואין בו רִיק כלל, אלא הוא מקשה אחת, מלא: מרכזו כדור הארץ, והמים מקיפים את הארץ, והאוויר מקיף את המים, והאש מקיפה את האוויר. תכונות היסוד של הגלגלים 2 והגוף החמישי מקיף את האש, והוא כדורים רבים אחד בתוך השני שאין ביניהם כלל חלל ורִיק, אלא הם עגולים באופן מושלם, צמודים זה לזה, כולם נעים תנועה סיבובית שווה שאין בה אף האצה והאטה, כוונתי שכל כדור מהם אינו ממהר לעתים ומאט לעתים, אלא כל אחד מהם נצמד לטבעו במהירותו ובכיוון תנועתו. אמנם חלק מהכדורים האלה נעים מהר יותר מאחרים, והמהירה מכולם היא תנועת הגלגל המקיף את הכול, והוא הנע את התנועה היומית, ומניע את כולם תנועת החלק בכול, כי הם כולם חלקים בו. תיקון לתמונה האסטרונומית של העולם 3 המרכזים של הגלגלים האלה שונים: יש מהם שמרכזו הוא מרכז העולם, ויש מהם שמרכזו חוץ למרכז העולם. יש מהם שנע תמיד את תנועתו הייחודית מן המזרח למערב, ויש מהם שנע תמיד מן המערב למזרח. כל כוכב בכדורים האלה הוא חלק מן הגלגל שהוא נמצא בו, קבוע במקומו ואין לו תנועה ייחודית לו, אלא הוא נראה נע רק בשל תנועת הגוף שהוא חלק ממנו. והחומר של הגוף החמישי הזה בכללותו, הנע סיבובית, אינו כחומר ארבעת היסודות שבתוכו.

KNOW that this Universe, in its entirety, is nothing else but one individual being: that is to say, the outermost heavenly sphere, together with all included therein, is as regards individuality beyond all question a single being like Said and Omar. The variety of its substances—I mean the substances of that sphere and all its component parts—is like the variety of the substances of a human being: just as, e.g., Said is one individual, consisting of various solid substances, such as flesh, bones, sinews, of various humours, and of various spiritual elements: in like manner this sphere in its totality is composed of the celestial orbs, the four elements and their combinations: there is no vacuum whatever therein, but the whole space is filled up with matter. Its centre is occupied by the earth, earth is surrounded by water, air encompasses the water, fire envelopes the air, and this again is enveloped by the fifth substance (quintessence). These substances form numerous spheres, one being enclosed within another so that no intermediate empty space, no vacuum, is left. One sphere surrounds and closely joins the other. All the spheres revolve with constant uniformity, without acceleration or retardation; that is to say, each sphere retains its individual nature as regards its velocity and the peculiarity of its motion; it does not move at one time quicker, at another slower. Compared with each other, however, some of the spheres move with less, others with greater velocity. The outermost, all-encompassing sphere, revolves with the greatest speed; it completes its revolution in one day, and causes everything to participate in its motion, just as every particle of a thing moves when the entire body is in motion: for existing beings stand in the same relation to that sphere as a part of a thing stands to the whole. These spheres have not a common centre: the centres of some of them are identical with the centre of the Universe, while those of the rest are different from it. Some of the spheres have a motion independent of that of the whole Universe, constantly revolving from East to West, while other spheres move from West to East. The stars contained in those spheres are part of their respective orbits: they are fixed in them, and have no motion of their own, but participating in the motion of the sphere of which they are a part, they appear themselves to move. The entire substance of this revolving fifth element is unlike the substance of those bodies which consist of the other four elements, and are enclosed by the fifth element.

Guide for the Perplexed, Part 1 72:1 · Guide for the Perplexed, English Translation, Friedlander (1903)

הנחות היסוד של ה"מדברים" סקירת תריסר הנחות היסוד 1 ההנחות הכלליות (=המשותפות) שהניחו ה"מדברים", על דעותיהם השונות ודרכיהם הרבות, והן הכרחיות לביסוס מה שרצו לבססו באשר לאותם ארבעה מושאי חקירה – שתים עשרה הנחות הן. אמנה לך כאן אותן, ולאחר מכן אבאר לך את משמעותה של כל הנחה מהן ומה שנובע ממנה.

THERE are twelve propositions common to all Mutakallemim, however different their individual opinions and methods may be; the Mutakallemim require them in order to establish their views on the four principles. I shall first enumerate these propositions, and then discuss each separately, together with the inferences which may be drawn from it.

Guide for the Perplexed, Part 1 73:1 · Guide for the Perplexed, English Translation, Friedlander (1903)

ראיות הכלאם לבריאת העולם ולמציאות האל הקדמה לסקירה התמציתית 1 בפרק זה אתאר לך את ראיות ה"מדברים" על כך שהעולם מחודש. אל תדרוש ממני לתאר זאת בלשונם ולא באריכות דבריהם, אלא אודיע לך את כוונת כל אחד מהם ואת דרכו להביא ראיות לאישוש חידוש העולם או הפרכת קדמותו, ואסב את תשומת לבך בקצרה להנָחות שבעל הדרך הזו השתמש בהן. כשתקרא את ספריהם הארוכים ואת חיבוריהם המפורסמים לא תמצא שום תוכן נוסף על מה שתבין מדבריי על הראיות שהם מביאים לנושא האמור, אלא תמצא דברים נרחבים יותר וביטויים מרהיבים ונאים. לעתים נכתבו כפרוזה מחורזת ושקולה ונבחרו עבורם לשונות צחים, ולעתים הם נוסחו באופן סתום במטרה להדהים את השומע ולהבהיל את המעיין. כמו כן תמצא בחיבוריהם הרבה מאוד חזרות על דברים, והעלאת ספקות והתרתם לטענתם, והתנגדות לחולקים עליהם.

IN this chapter will be given an outline of the proofs by which the Mutakallemim attempt to demonstrate that the universe is not eternal. You must of course not expect that I shall quote their lengthy arguments verbatim: I only intend to give an abstract of each proof, to show in what way it helps to establish the theory of the creatio ex nihilo or to confute the eternity of the universe, and briefly to notice the propositions they employed in support of their theory. If you were to read their well-known and voluminous writings, you would not discover any arguments with which they support their view left unnoticed in the present outline, but you might find there greater copiousness of words combined with more grace and elegance of style; frequently they employ rhyme, rhythm, and poetical diction, and sometimes mysterious phrases which perhaps are intended to startle persons listening to their discourses, and to deter those who might otherwise criticize them. You would also find many repetitions; questions propounded and, as they believe, answered, and frequent attacks on those who differ from their opinions.

Guide for the Perplexed, Part 1 74:1 · Guide for the Perplexed, English Translation, Friedlander (1903)

ראיות ה"מדברים" לאחדות האל הקדמה 1 בפרק זה אבאר לך גם את הראיות לייחוד (האל) לדעת ה"מדברים". הם אמרו: מי שהמציאות מורה על קיומו כיוצרהּ וממציאהּ – אחד הוא. דרכיהם העיקריות לקביעת האחדות הן שתיים: דרך המניעה ההדדית, ודרך השונוּת.

IN this chapter I shall explain to you how the Mutakallemim prove the Unity of God. They contend that the Maker and Creator of the Universe, the existence of whom is testified by all nature, is One. Two propositions are employed by them in demonstrating the Unity of God, viz., two deities or more would neutralize each other, and if several deities existed they would be distinguished from each other by a specific difference.

Guide for the Perplexed, Part 1 75:1 · Guide for the Perplexed, English Translation, Friedlander (1903)

ראיות ה"מדברים" לשלילת גשמות האל על שלילת הגשמות לשיטת ה"מדברים" חולשת הטענות והתמקדות בטיעוניהם בלבד 1 דרכי ה"מדברים" וטיעוניהם לשלילת הגשמות הן חלשות מאוד, יותר מראיותיהם על הייחוד, כי שלילת הגשמות לדעתם היא כאילו ענף היוצא מן העיקר של הייחוד. הם אמרו: הגוף אינו אחד. מי ששולל את הגשמות משום שהגוף מורכב בהכרח מחומר וצורה וזוהי מורכבות, וברור שמורכבות אינה אפשרית לגבי עצמות האלוה – הרי לדעתי אין הוא "מדבר", והראיה הזו אינה בנויה על עיקרי ה"מדברים", אלא היא הוכחה נכונה הבנויה על ההאמנה בחומר ובצורה ותפיסת משמעויותיהם. וזו שיטה פילוסופית שאזכיר ואבאר כשאביא את הוכחות הפילוסופים על כך (ב,א). מטרתנו בפרק הזה אינה אלא להזכיר את ראיות ה"מדברים" לשלילת הגשמות לפי הנחותיהם ודרכי ראיותיהם.

THE reasonings and arguments of the Mutakallemim to demonstrate the Incorporeality of God are very weak., and indeed inferior to their arguments for the Unity of God. They treat the doctrine of the Incorporeality of God as if it were the logical sequence of the theory of His Unity, and they say that the attribute “one” cannot be applied to a corporeal object. Those who maintain that God is incorporeal because a corporeal object consists of substance and form—a combination known to be impossible in the Divine Being, are not in my opinion Mutakallemim, and such an argument is not founded on the propositions of the Kalâm; on the contrary, it is a logical proof based on the theory of substance and form, and on a right conception of their properties. It has the character of a philosophical argument, and I shall fully explain it when treating of the arguments of the philosophers. Here we only propose to discuss the arguments by which the Mutakallemim desire to prove the Incorporeality of God in accordance with their propositions and the method of their reasoning.

Guide for the Perplexed, Part 1 76:1 · Guide for the Perplexed, English Translation, Friedlander (1903)

הוכחות למציאות אל אחד שאינו גוף עיון א: הוכחה מחקירת מקור התנועות בעולם 1 על פי ההנחה העשרים וחמש נובע שיש מניע, שהוא אשר הניע את חומר (העולם) המתהווה והכלה הזה (התת ירחי) עד שקיבל צורה. כאשר נחקור מה הניע את המניע הקרוב הזה, יתחייב בהכרח שיש לו מניע אחר, ממינו או לא ממינו. כי התנועה קיימת בארבע קטגוריות, והן יכולות להיקרא באופן כללי "תנועה", כמו שציינו בהנחה הרביעית; ודבר זה אינו נמשך עד אינסוף, כמו שציינו בהנחה השלישית. אנו מוצאים אם כן שכל תנועה מגיעה בסופו של דבר אל תנועת הגרם (השמימי) החמישי ועוצרת שם, ומאותה תנועה מסתעף ומשתלשל כל מניע ומכין (את החומר לקבל צורה) בכל העולם השפל. כל תנועה מקורה בגלגל 2 הגלגל נע תנועת העתקה, שהיא התנועה הקדומה ביותר, כמו שצוין בהנחה הארבע עשרה. וכן כל תנועת העתקה מגיעה גם היא לבסוף אל תנועת הגלגל. הרי זה כאילו אמרת: האבן הזאת שנעה, הניע אותה המקל; ואת המקל הניעה היד; ואת היד הניעו הגידים; ואת הגידים הניעו השרירים; ואת השרירים הניעו העצבים; ואת העצבים הניע החום הטבעי; ואת החום הטבעי הניעה הצורה שבו, שהיא ללא ספק המניע הראשון. מה שחייב את המניע הזה להניע הוא למשל מחשבה, שהאבן הזו תגיע על ידי הכאתה במקל אל אשנב כדי לסתום אותו כך שלא תיכנס דרכו הרוח הנושבת. ומה שהניע את הרוח הזאת וגרם לנשיבתה הוא תנועת הגלגל. וכך תמצא שכל סיבה להתהוות ולכיליון מגיעה בסופו של דבר אל תנועת הגלגל.

ACCORDING to Proposition XXV., a moving agent must exist which has moved the substance of all existing transient things and enabled it to receive Form. The cause of the motion of that agent is found in the existence of another motor of the same or of a different class, the term “motion,” in a general sense, being common to four categories (Prop. IV.). This series of motions is not infinite (Prop. III.); we find that it can only be continued till the motion of the fifth element is arrived at, and then it ends. The motion of the fifth element is the source of every force that moves and prepares any substance on earth for its combination with a certain form, and is connected with that force by a chain of intermediate motions. The celestial sphere [or the fifth element) performs the act of locomotion which is the first of the several kinds of motion (Prop. XIV.), and all locomotion is found to be the indirect effect of the motion of this sphere; e.g., a stone is set in motion by a stick, the stick by a man’s hand, the hand by the sinews, the sinews by the muscles, the muscles by the nerves, the nerves by the natural heat of the body, and the heat of the body by its form. This is undoubtedly the immediate motive cause, but the action of this immediate cause is due to a certain design, e.g., to bring a stone into a hole by striking against it with a stick in order to prevent the draught from coming through the crevice. The motion of the air that causes the draught is the effect of the motion of the celestial sphere. Similarly it may be shown that the ultimate cause of all genesis and destruction can be traced to the motion of the sphere.

Guide for the Perplexed, Part 2 1:1 · Guide for the Perplexed, English Translation, Friedlander (1903)

סיכום ההוכחות ומטרת החיבור סיכום ההוכחות: האל קיים 1 הגוף החמישי הזה, כלומר הגלגל – הכרח שיהיה חידוש) או מתהווה וכלה, וכן התנועה מתהווה וכלה, קדמות) או לא מתהווה ולא כלה, כמו שטוען היריב (=אריסטו). חידוש) אם הגלגל מתהווה וכלה – הרי המביאו למציאות אחר ההעדר הוא האלוה יתהדר שמו. וזה מושכל ראשון, כי כל מה שנמצא אחר ההעדר יש לו בהכרח מביא למציאות, ובלתי אפשרי שיברא את עצמו. קדמות) ואם הגלגל הזה נע כך תנועה תמידית ונצחית מעולם ועד עולם – נובע מן ההנחות שהקדמתי שהמניע אותו בתנועה הנצחית הזאת אינו גוף ולא כוח בגוף, והוא האלוה יתהדר שמו. מסקנה) הובהר לך אם כן שעל מציאות האלוה יתעלה, שהוא מחויב המציאות שאין לו סיבה ושאין "אפשרות" להימצאותו בבחינת עצמו, מורות הוכחות חותכות ווודאיות, בין אם העולם מחודש לאחר העדר ובין אם אינו מחודש לאחר העדר. וכן מורות ההוכחות על היותו אחד ושאינו גוף, כמו שאמרנו לעיל, כי ההוכחה שהוא אחד ושאינו גוף תקפה בין אם העולם מחודש לאחר העדר ובין אם אינו כך, כמו שביארנו (ב,א) בדרך השלישית מן הדרכים הפילוסופיות, וכמו שביארנו בביאור שלילת הגשמות וקביעת הייחוד בדרכים הפילוסופיות.

THE fifth essence, i.e., the heavenly spheres, must either be transient, and in this case motion would likewise be temporary, or, as our opponent assumes, it must be eternal. If the spheres are transient, then God is their Creator: for if anything comes into existence after a period of non-existence, it is self-evident that an agent exists which has effected this result. It would be absurd to contend that the thing itself effected it. If, on the other hand, the heavenly spheres be eternal, with a regular perpetual motion, the cause of this perpetual motion, according to the Propositions enumerated in the Introduction, must be something that is neither a body, nor a force residing in a body, and that is God, praised be His name! We have thus shown that whether we believe in the Creatio ex Nihilo, or in the Eternity of the Universe, we can prove by demonstrative arguments the existence of God, i.e., an absolute Being, whose existence cannot be attributed to any cause, or admit in itself any potentiality. The theory that God is One and Incorporeal has likewise been established by proof without any reference to the theory of the Creation or the Eternity of the Universe. This has been explained by us in the third philosophical argument [in support of the Existence of God], and also in our subsequent description of the methods of the philosophers in proving the Incorporeality and the Unity of God.

Guide for the Perplexed, Part 2 2:1 · Guide for the Perplexed, English Translation, Friedlander (1903)

מבוא לפרקי העולם השערות אריסטו סבירות ומתאימות לתורה 1 דע שדעות אלה שמחזיק בהן אריסטו באשר לסיבות תנועת הגלגלים, שמהן הסיק את קיומם של שכלים נבדלים – אף על פי שהן טענות שאין עליהן הוכחה, הרי הן הדעות א) שחלים עליהן הספקות המועטים ביותר; ב) והן התואמות ביותר לסדר (המציאות), כמו שאומר אלכסנדר (מאפרודיסיאס) ב"עקרונות היקום"; ג) הן גם אמירות העולות בקנה אחד עם אמירות רבות שנאמרו בתורה, ובפרט לפי מה שמבואר במדרשות המפורסמים שייחוסם לחכמים אינו מוטל בספק, כמו שאבאר (פרקים ה-ח). לכן אביא את דעותיו וראיותיו כדי ללקט מהן מה שמתאים לתורה ועולה בקנה אחד עם מימרות החכמים ז"ל.

THE theory of Aristotle in respect to the causes of the motion of the spheres led him to assume the existence of Intelligences. Although this theory consists of assertions which cannot be proved, yet it is the least open to doubt, and is more systematic than any other, as has been stated by Alexander in the book called The Origin of the Universe. It includes maxims which are identical with those taught in Scripture, and it is to a still greater extent in harmony with doctrines contained in well-known genuine Midrashim, as will be explained by me. For this reason I will cite his views and his proofs, and collect from them what coincides with the teachings of Scripture, and agrees with the doctrine held by our Sages.

Guide for the Perplexed, Part 2 3:1 · Guide for the Perplexed, English Translation, Friedlander (1903)

השכלים הנבדלים והגלגלים ותשוקתם לאל תנועת הגלגלים מלמדת על עיקרון נפשי 1 אשר להיותו של הגלגל בעל נפש, דבר זה ברור לאחר התבוננות. אכן השומע מדמה בנפשו שזה דבר קשה להשגה, ואף חושב אותו לבלתי מתקבל על הדעת, כיוון שהוא מדמיין שבדברינו "בעל נפש" כוונתנו שהיא כנפש האדם או החמור והשור. ואין זו משמעות הדברים, אלא המשמעות היא שתנועתו המקומית היא ראיה לכך שיש בו בלי ספק עיקרון שמכוחו הוא נע, והעיקרון הזה הוא נפש, בלי כל צל של ספק. 2 ביאור הדבר: בלתי אפשרי שתנועתו הסיבובית תהיה כתנועת האבן הנעה ישירות כלפי מטה, או כתנועת האש כלפי מעלה, כך שעקרון התנועה הזו יהיה טבע ולא נפש. כי מה שנע בתנועה הטבעית הזאת – העיקרון שבו מניע אותו כאשר איננו במקומו כדי שיבקש את מקומו, וכשיגיע למקומו ינוח. ואילו הגלגל נע סיבובית במקומו-שלו. התנועה הסיבובית אינה תנועה טבעית אלא שכלית 3 גם היותו בעל נפש אינו מחייב שהוא ינוע כך, כי כל בעל נפש נע א) רק בשל טבע ב) או בשל תפיסה (מילולית: "ציור"). כשאני אומר כאן "טבע" אני מתכוון לחתירה אל המתאים והבריחה מן המנוגד. ואין הבדל בין אם מניעו לכך יהיה מבחוץ, כמו בריחת בעל החיים מחום השמש ופנייתו למקום המים כאשר הוא צמא, או שמניעו יהיה דמיון; כי בעל החיים נע גם בשל דמיון של המתאים או המנוגד. ואילו הגלגל אינו נע כדי לברוח מן המנוגד או כדי לבקש את המתאים, כי מה שהוא נע אליו – ממנו הוא נע; וכל מה שהוא נע ממנו – אליו הוא נע. ועוד: אילו היתה תנועתו בשל כך, היה מתחייב שיגיע אל מה שהוא נע אליו וינוח, כי אילו היה נע כדי לבקש דבר־מה או לברוח מדבר־מה בעוד שבלתי אפשרי שדבר זה יתממש לעולם, היתה התנועה לשווא. נמצא אם כן שהתנועה הסיבובית הזאת נובעת רק מתפיסה מסוימת הקובעת לו לנוע כך. ותפיסה לא תיתכן אלא בשֵׂכל, ואם כן הגלגל הוא בעל שֵׂכל. מקור התנועה הנפשית – תשוקה 4 אך לא כל מי שיש לו שֵׂכל שהוא תופס בו עניין מסוים ושיש לו נפש שבשלה הוא יכול לנוע, ינוע כאשר הוא תופס, כי התפיסה כשלעצמה אינה מחייבת תנועה. דבר זה התבאר גם בפילוסופיה הראשונה, והוא ברור. כי אתה מוצא לגבי עצמך שאתה תופס עניינים רבים, ואתה יכול לנוע אליהם, אך בהכרח אינך נע אליהם כלל עד שתתחדש לך תשוקה לעניין הזה שתפסת אותו, ואז תנוע כדי לממש את מה שתפסת. התבאר אם כן גם שלא הנפש שהתנועה מתקיימת על ידה, ולא השכל שהדבר נתפס על ידו, מספיקים לחידוש תנועה מעין זו, עד שתבוא יחד עם כך תשוקה לעניין הנתפס. מושא התשוקה: האל 5 מכך נובע גם שיש לגלגל תשוקה למה שהוא תפס, שהוא הדבר הנחשק, והוא האלוה יתעלה שמו. באופן הזה אמר (אריסטו) שהאלוה מניע את הגלגל, כלומר בכך שהגלגל משתוקק להידמות למה שהוא השיג, שהוא אותו העניין הנתפס שהוא בתכלית הפשטות ואין בו שום שינוי ולא התחדשות מצב, והטוב שופע ממנו תמיד. דבר זה אינו אפשרי לגלגל באשר הוא גוף אלא אם תהיה פעולתו תנועה סיבובית דווקא, כי זה המרב האפשרי בהתמדת פעולה בגוף, והיא התנועה הפשוטה ביותר האפשרית לגוף כך שלא יהיה שינוי בעצמותו, ולא בשפע הטובות שינבע מתנועתו.

THE enunciation that the heavenly sphere is endowed with a soul will appear reasonable to all who sufficiently reflect on it; but at first thought they may find it unintelligible or even objectionable; because they wrongly assume that when we ascribe a soul to the heavenly spheres we mean something like the soul of man, or that of an ass, or ox. We merely intend to say that the locomotion of the sphere undoubtedly leads us to assume some inherent principle by which it moves; and this principle is certainly a soul. For it would be absurd to assume that the principle of the circular motion of the spheres was like that of the rectilinear motion of a stone downward or of fire upwards, for the cause of the latter motion is a natural property and not a soul; a thing set in motion by a natural property moves only as long as it is away from the proper place of its element, but when it has again arrived there, it comes to rest; whilst the sphere continues its circular motion in its own place. It is, however, not because the sphere has a soul, that it moves in this manner; for animate beings move either by instinct or by reason. By “instinct” I mean the intention of an animal to approach something agreeable, or to retreat from something disagreeable; e.g., to approach the water it seeks because of thirst, or to retreat from the sun because of its heat. It makes no difference whether that thing really exists or is merely imaginary, since the imagination of something agreeable or of something disagreeable likewise causes the animal to move. The heavenly sphere does not move for the purpose of withdrawing from what is bad or approaching what is good. For in the first instance it moves toward the same point from which it has moved away, and vice versâ it moves away from the same point towards which it has moved. Secondly, if this were the object of the motion, we should expect that the sphere would move towards a certain point, and would then rest; for if it moved for the purpose of avoiding something, and never obtained that object, the motion would be in vain. The circular motion of the sphere is consequently due to the action of some idea which produces this particular kind of motion; but as ideas are only possible in intellectual beings, the heavenly sphere is an intellectual being. But even a being that is endowed with the faculty of forming an idea, and possesses a soul with the faculty of moving, does not change its place on each occasion that it forms an idea: for an idea alone does not produce motion, as has been explained in [Aristotle’s] Metaphysics. We can easily understand this, when we consider how often we form ideas of certain things, yet do not move towards them, though we are able to do so; it is only when a desire arises for the thing imagined, that we move in order to obtain it. We have thus shown that both the soul, the principle of motion, and the intellect, the source of the ideas, would not produce motion without the existence of a desire for the object of which an idea has been formed. It follows that the heavenly sphere must have a desire for the ideal which it has comprehended, and that ideal, for which it has a desire, is God, exalted be His name! When we say that God moves the spheres, we mean it in the following sense: the spheres have a desire to become similar to the ideal comprehended by them. This ideal, however, is simple in the strictest sense of the word, and not subject to any change or alteration, but constant in producing everything good, whilst the spheres are corporeal: the latter can therefore not be like this ideal in any other way, except in the production of circular motion: for this is the only action of corporeal beings that can be perpetual; it is the most simple motion of a body; there is no change in the essence of the sphere, nor in the beneficial results of its motion.

Guide for the Perplexed, Part 2 4:1 · Guide for the Perplexed, English Translation, Friedlander (1903)

השכלים של הגלגלים במקרא ובחז"ל השמים חיים ומשיגים גם לדעת התורה 1 אשר להיות הגלגלים חיים והוגים, כלומר משיגים – דבר זה אמת ודאית גם לפי התורה; אין הם גופים מתים כמו האש והארץ כמו שחשבו הבורים, אלא הם, כמו שאמרו הפילוסופים, בעלי חיים המצייתים לאדונם, משבחים ומהללים אותו בכל שבח והלל. ראיה שהשמים משבחים) נאמר: "הַשָּׁמַיִם מְסַפְּרִים כְּבוֹד אֵל [וּמַעֲשֵׂה יָדָיו מַגִּיד הָרָקִיעַ]" (תהילים יט,ב). כמה רחוק מתפיסת האמת מי שחשב שזה תיאור מצב! זאת משום שהעברית אינה משתמשת בלשון "הגדה" ו"סיפור" יחד אלא על בעלי שכל. הראיה הברורה על כך שהוא מתאר את מצבם בעצמותם, כוונתי למצב הגלגלים ולא מצב התבוננות האנשים בהם, היא מה שאמר (בהמשך): "אֵין אֹמֶר וְאֵין דְּבָרִים בְּלִי נִשְׁמָע קוֹלָם" (שם,ד). הרי שהבהיר ואמר במפורש שהוא מתאר את עצמותם, שהם משבחים את ה' ומספרים את נפלאותיו בלא דיבור שפה ולשון. הסבר לשבח שבדממה) וזה הנכון, כי המשבח בדיבור מספר רק את מה שתפס, ותפיסה זו עצמה היא השבח האמיתי; ואילו הביטוי שלו נועד רק ללמד אחרים, או להבהיר שהוא עצמו השיג. ראיה שמדובר בדממה) אכן נאמר: "אִמְרוּ בִלְבַבְכֶם עַל מִשְׁכַּבְכֶם וְדֹמּוּ סֶלָה" (שם ד,ה), כמו שביארנו (א,נ5; א,נט7). זו ראיה תורנית שלא יכחישנה אלא בור או עקשן.

SCRIPTURE supports the theory that the spheres are animate and intellectual, i.e., capable of comprehending things: that they are not, as ignorant persons believe, inanimate masses like fire and earth, but are, as the philosophers assert, endowed with life, and serve their Lord, whom they mightily praise and glorify; comp. “The heavens declare the glory of God,” etc. (Ps. 19:2). It is a great error to think that this is a mere figure of speech: for the verbs “to declare” and “to relate,” when joined together, are, in Hebrew, only used of intellectual beings. That the Psalmist really means to describe the heavens’ own doing, in other words, what the spheres actually do, and not what man thinks of them, may be best inferred from the words, “There is no speech, nor language, their voice is not heard” (ver. 4). Here he clearly shows that he describes the heavens themselves as in reality praising God, and declaring His wonders without words of lip and tongue. When man praises God in words actually uttered, he only relates the ideas which he has conceived, but these ideas form the real praise. The reason why he gives expression to these ideas is to be found in his desire to communicate them to others, or to make himself sure that he has truly conceived them. Therefore it is said, “Commune with your own heart upon your bed, and be still” (Ps. 4:5). Only ignorant or obstinate persons would refuse to admit this proof taken from Scripture.

Guide for the Perplexed, Part 2 5:1 · Guide for the Perplexed, English Translation, Friedlander (1903)

המלאכים קיום המלאכים 1 על כך שהמלאכים קיימים אין צורך להביא ראיה מן התורה, כי התורה אמרה זאת במפורש בכמה מקומות. המונח אלוהים 2 א) ידוע לך כבר ש"אלהים" הוא שם השופטים ("חֻכַּאם", גם: מושלים): "[עַל כָּל דְּבַר פֶּשַׁע...] עַד הָאֱלֹהִים יָבֹא דְּבַר שְׁנֵיהֶם [אֲשֶׁר יַרְשִׁיעֻן אֱלֹהִים יְשַׁלֵּם שְׁנַיִם לְרֵעֵהוּ]" (שמות כב,ח). ב-ג) לכן הושאל מונח זה למלאכים ולאלוה, כי הוא מנהיג־שופט ("חאכם") את המלאכים. ולכן אמר: "כִּי ה' אֱלֹהֵיכֶם", וזו פנייה לכל מין האדם, והמשיך ואמר: "הוּא אֱלֹהֵי הָאֱלֹהִים", כלומר אלוהי המלאכים, "וַאֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים" (דברים י,יז) – אדוני הגלגלים והכוכבים, שהם אדונים לכל גוף זולתם. זאת היא המשמעות, לא ש"אֱלֹהִים" ו"אֲדֹנִים" הם ממין האדם, שכן הם פחותים מדי לכך. מה גם שדבריו "אֱלֹהֵיכֶם" כוללים את כל מין האדם, שליטים ונשלטים. וגם לא ייתכן שהכוונה היא שהוא יתעלה אדוני כל האבנים והעצים שמייחסים להם אלוהות, כי אין פאר ורוממות בכך שהאלוה הוא אדוני האבן והעץ ופיסת המתכת. אלא הכוונה היא שהוא יתעלה מנהיג־שופט על המנהיגים־שופטים, כלומר על המלאכים, ואדוני הגלגלים.

As for the existence of angels, there is no necessity to cite any proof from Scripture, where the fact is frequently mentioned. The term elohim signifies “judges”; comp. “The cause of both parties shall come before the ‘judges’” (ha-elohim; Exod. 22:8). It has been figuratively applied to angels, and to the Creator as being judge over the angels. When God says, “I am the Lord your God,” the pronoun “your” refers to all mankind; but in the phrase elohe ha-elohim, He is described as the God of the angels, and in adone ha-adonim, as the Lord of the spheres and the stars, which are the masters of the rest of the corporeal creation. The nouns elohim and adonim in these phrases do not refer to human judges or masters, because these are in rank inferior to the heavenly bodies: much less do they refer to mankind in general, including masters and servants, or to objects of stone and wood worshipped by some as gods; for it is no honour or greatness to God to be superior to stone, wood, or a piece of metal. The phrases therefore admit of no other meaning than this: God is the judge over the judges; i.e., over the angels, and the Lord over the spheres.

Guide for the Perplexed, Part 2 6:1 · Guide for the Perplexed, English Translation, Friedlander (1903)

רצון והכרה בפעולת השכלים הנבדלים השכלים הנבדלים – מלאכים בעלי רצון ותפקיד 1 כבר ביארנו (ב,ו) את רב־משמעיות המונח "מלאך" ושהוא כולל את השכלים והגלגלים והיסודות, כי כולם מבצעים ציווי. אבל אל תחשוב שהגלגלים או השכלים הם בדרגת שאר הכוחות הגשמיים, שהם טבע ואינם משיגים את פעולתם. אלא הגלגלים והשכלים משיגים את פעולותיהם, ובעלי בחירה חופשית ומנהיגים, אבל לא כבחירתנו ולא כהנהגתנו, שהיא כולה בדברים מתחדשים. המקורות במקרא 2 התורה התבטאה במפורש על עניינים שהסבו את תשומת לבנו לכך. א) אמר המלאך ללוט: "[מַהֵר הִמָּלֵט שָׁמָּה] כִּי לֹא אוּכַל לַעֲשׂוֹת דָּבָר [עַד בֹּאֲךָ שָׁמָּה]" (בראשית יט,כב); ב) ואמר לו כדי להצילו: "הִנֵּה נָשָׂאתִי פָנֶיךָ גַּם לַדָּבָר הַזֶּה [לְבִלְתִּי הָפְכִּי אֶת הָעִיר אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ]" (שם,כא); ג) ונאמר: "[הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ מַלְאָךְ לְפָנֶיךָ לִשְׁמָרְךָ בַּדָּרֶךְ וְלַהֲבִיאֲךָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הֲכִנֹתִי.] הִשָּׁמֶר מִפָּנָיו וּשְׁמַע בְּקֹלוֹ אַל תַּמֵּר בּוֹ כִּי לֹא יִשָּׂא לְפִשְׁעֲכֶם [כִּי שְׁמִי בְּקִרְבּוֹ]" (שמות כג,כ-כא). כל אלה מורים לך על כך שהם משיגים את פעולותיהם ושיש להם רצון ובחירה בהנהגה שנמסרה להם, כמו שלנו יש רצון במה שנמסר לנו וניתנה לנו יכולת מעיקר הווייתנו. אלא שיש ואנו עושים דברים פגומים יותר, וההעדר קודם להנהגתנו ולפעולתנו. ואילו השכלים והגלגלים אינם כך, אלא הם פועלים תמיד את הטוב, ואין אצלם אלא הטוב, כמו שנבאר בכמה פרקים (להלן ב,י-יא), וכל אשר להם מצוי בשלמות ובפועל תמיד מאז שהם נמצאים.

WE have already explained that the term “angel” is a homonym, and is used of the intellectual beings, the spheres, and the elements: for all these are engaged in performing a divine command. But do not imagine that the Intelligences and the spheres are like other forces which reside in bodies and act by the laws of nature without being conscious of what they do. The spheres and the Intelligences are conscious of their actions, and select by their own free will the objects of their influence, although not in the same manner as we exercise free will and rule over other things, which only concern temporary beings. I have been led to adopt this theory by certain passages in Scripture: e.g., an angel says to Lot: “For I cannot do anything,” etc. (Gen. 19:21); and telling him to deliver himself, the angel says: “Behold I have accepted thee concerning this thing” (ver. 21). Again: “Take heed before him, and listen to his voice,” etc. (Exod. 23:21). These passages show that angels are conscious of what they do, and have free will in the sphere of action intrusted to them, just as we have free will within our province, and in accordance with the power given to us with our very existence. The difference is that what we do is the lowest stage of excellence, and that our influence and actions are preceded by non-action; whilst the Intelligences and the spheres always perform that which is good, they contain nothing except what is good and perfect, as will be shown further on, and they have continually been active from the beginning.

Guide for the Perplexed, Part 2 7:1 · Guide for the Perplexed, English Translation, Friedlander (1903)

קולות השמים המולת הגלגלים 1 מן הדעות העתיקות הנפוצות אצל הפילוסופים וכלל בני האדם, היא שתנועת הגלגלים גורמת לקולות מבהילים מאוד ואדירים. ראייתם לכך היתה שהם אמרו: כשהגרמים הקטנים הנמצאים אצלנו נעים תנועה מהירה, נשמע מהם קול שקשוק אדיר וזמזום מחריד; קל וחומר גרמי השמש והירח והכוכבים, בגודלם ובמהירותם כפי שהם. כל סיעת פיתגורס מאמינה שהם משמיעים קולות ערֵבים והרמוניים למרות גודלם, כהרמוניית הלחנים המוזיקליים. ויש להם נימוקים מדוע איננו שומעים את הקולות המבהילים והאדירים האלה. דרך ההכרעה במחלוקות מדעיות 3 אל יהא מגונה בעיניך שדעתו של אריסטו חולקת על דעת החכמים בכך. כי דעה זו, שהם משמיעים קולות, נגררת מן ההאמנה ב"גלגל קבוע ומזלות חוזרין" (בבלי פסחים צד,ב). וידוע לך שהם הכריעו כדעת חכמי אומות העולם על פני דעתם בעניינים האסטרונומיים האלה, כפי שאמרו בבירור: "ונצחו חכמי אומות העולם" (שם). וזה נכון, כי מי שדן בעניינים העיוניים עושה זאת רק לפי מה שהעיון הביא אליו, ולכן מאמינים במה שההוכחה לו התאמתה.

IT is one of the ancient beliefs, both among the philosophers and other people, that the motions of the spheres produced mighty and fearful sounds. They observed how little objects produced by rapid motion a loud, shrilling, and terrifying noise, and concluded that this must to a far higher degree be the case with the bodies of the sun, the moon and the stars, considering their greatness and their velocity. The Pythagoreans believed that the sounds were pleasant, and, though loud, had the same proportions to each other as the musical notes. They also explained why these mighty and tremendous sounds are not heard by us. This belief is also widespread in our nation. Thus our Sages describe the greatness of the sound produced by the sun in the daily circuit in its orbit. The same description could be given of all heavenly bodies. Aristotle, however, rejects this, and holds that they produce no sounds. You will find his opinion in the book The Heavens and the World (De Cœlo). You must not find it strange that Aristotle differs here from the opinion of our Sages. The theory of the music of the spheres is connected with the theory of the motion of the stars in a fixed sphere, and our Sages have, in this astronomical question, abandoned their own theory in favour of the theory of others. Thus, it is distinctly stated, “The wise men of other nations have defeated the wise men of Israel.” It is quite right that our Sages have abandoned their own theory: for speculative matters every one treats according to the results of his own study, and every one accepts that which appears to him established by proof.

Guide for the Perplexed, Part 2 8:1 · Guide for the Perplexed, English Translation, Friedlander (1903)

מספר הגלגלים וסיווגם מספר הגלגלים 1 כבר הבהרנו לך (ב,ד8-6) שמספר הגלגלים לא דוקדק בזמן אריסטו, ושאלה שמנו בזמננו תשעה גלגלים רק מנו כדור אחד הכולל גלגלים רבים, כמחוור למי שעיין באסטרונומיה. לכן אל יהא מגונה בעיניך גם מה שאמר אחד מהחכמים: "שני רקיעים הם, שנאמר: 'הֵן לַה' אֱלֹהֶיךָ הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמָיִם' (דברים י,יד)" (בבלי חגיגה יב,ב). כי בעל המימרה הזאת מנה את כדורם של כל הכוכבים, כלומר את הגלגלים שיש בהם כוכבים, ככדור אחד; ומנה את כדור הגלגל המקיף שאין בו כוכבים, ככדור שני. ועל כן אמר: "שני רקיעים הם".

WE have stated above that in the age of Aristotle the number of spheres was not accurately known: and that those who at present count nine spheres consider a sphere containing several rotating circles as one, a fact well known to all who have a knowledge of astronomy. We need, therefore, not reject the opinion of those who assume two spheres in accordance with the words of Scripture: “Behold the heaven and the heaven of heavens are the Lord’s” (Deut. 10:14). They reckon all the spheres with stars, i.e., with all the circles in which the stars move, as one: the all-encompassing sphere in which there are no stars, is regarded by them as the second: hence they maintain that there are two spheres.

Guide for the Perplexed, Part 2 9:1 · Guide for the Perplexed, English Translation, Friedlander (1903)

המציאות והמספר ארבע השפעת מערכת הגלגלים על המציאות ועל פרטיה 1 ידוע ומפורסם בכל ספרי הפילוסופים, שכשהם דנים בהנהגה הם אומרים שהנהגת העולם השפל הזה, כלומר עולם ההתהוות והכיליון, נעשית רק באמצעות הכוחות השופעים מן הגלגלים. הזכרנו זאת כמה פעמים (א,עב8; ב,ה3). וכן אתה מוצא את החכמים ז"ל אומרים: "אין לך כל עשב ועשב מלמטה שאין לו מזל ברקיע מכה אותו ואומר לו: גדל! שנאמר: 'הֲיָדַעְתָּ חֻקּוֹת שָׁמָיִם, אִם תָּשִׂים מִשְׁטָרוֹ בָאָרֶץ?' (איוב לח,לג)" (בראשית רבה י,ו). הם מכנים גם את הכוכב "מזל". תמצא זאת בבירור בתחילת בראשית רבה. אמרו שם (י,ד): "יש מזל שהוא גומר הלוכו לשלשים יום ויש מזל שהוא גומר הלוכו לשלשים שנה". הרי אמרו במפורש במימרה זו שאפילו לפרטי ההוויה יש כוחות של כוכבים המיוחדים להם. ואף על פי שכל כוחות הגלגל מתפשטים בכל הנמצאים, יש גם כוח של כוכב מסוים המיוחד למין מסוים, כמו המצב בכוחותיו של הגוף האחד, כיוון שכל המציאות היא פרט אחד, כמו שאמרנו (א,עב1). 2 וכן ציינו הפילוסופים שיש לירח כוח נוסף ומיוחד ליסוד המים. הראיה לכך היא תוספת הימים והנהרות עם תוספת מופע הירח, וחסרונם בחסרונו, ושהגאות בים באה עם בוא הירח, והשפל עם נסיגתו, כלומר עלייתו וירידתו ברבעי הגלגל כפי שברור וגלוי למי שצפה בכך. אשר לכך שֶקרני השמש מניעות את יסוד האש – זה ברור מאוד, כמו שאתה רואה מן העובדה שהחום מתפשט במציאות עם השמש, והקור מתחזק כשהיא מתרחקת ממקום מסוים או כשהיא נסתרת ממנו. זה ברור מכדי שיהיה צורך להאריך לדון בו.

IT is a well-known fact that the philosophers, when they discuss in their works the order of the Universe, assume that the existing order of things in this sublunary world of transient beings depends on forces which emanate from the spheres. We have mentioned this several times. In like manner our Sages say, “There is no single herb below without its corresponding star above, that beats upon it and commands it to grow.” Comp. “Knowest thou the ordinances of heaven? Canst thou set the dominion thereof in the earth?” (Job 38:33). The term mazzal, literally meaning a constellation in the Zodiac, is also used of every star, as may be inferred from the following passage in the beginning of Bereshit Rabba (chap. x.): “While one star (mazzal) completes its circuit in thirty days, another completes it in thirty years.” They have thus clearly expressed it, that even each individual being in this world has its corresponding star. Although the influences of the spheres extend over all beings, there is besides the influence of a particular star directed to each particular species; a fact noticed also in reference to the several forces in one organic body; for the whole Universe is like one organic body, as we have stated above. Thus the philosophers speak of the peculiar influence of the moon on the particular element water. That this is the case is proved by the increase and decrease of the water in the seas and rivers according to the increase and decrease of the moon; also by the rising and the falling of the seas according to the advance or return of the moon, i.e., her ascending and her descending in the several quarters of her course. This is clear to every one who has directed his attention to these phenomena. The influence of the sun’s rays upon fire may easily be noticed in the increase of heat or cold on earth, according as the sun approaches the earth or recedes or is concealed from it. All this is so clear that I need not explain it further.

Guide for the Perplexed, Part 2 10:1 · Guide for the Perplexed, English Translation, Friedlander (1903)

הצידוק לדגם היקום ושרשרת השפע הדגם האסטרונומי ומטרתו 1 לא הוכחה) דע שהעניינים האסטרונומיים האלה שצוינו – אם יקרא אותם ויבין אותם אדם הבקי רק במתמטיקה בלבד, יחשוב שהם הוכחה חותכת שכך הם צורת הגלגלים ומספרם. אך אין הדבר כך, ולא זה המבוקש במדע האסטרונומיה. אלא מהם דברים מוכחים שהם כך, כמו שהוכח שמסלול השמש הוא מסלול הנוטה מקו המשווה, ובזה אין ספק. אך אין הוכחה אם יש לה גלגל אקסצנטרי ("גלגל מחוץ למרכז") או אפיציקל ("גלגל היקף"). דגם) אין זה משנה לאסטרונום, כי מטרתו של המדע הזה היא להציע דגם שבו כל כוכב נע באופן אחיד, סיבובי, בלי תאוצה ובלי תאוטה ובלי שינוי, כשמה שמתחייב מן התנועה הזאת יתאים לנצפה, ויחד עם זאת ישתדל למעט ככל האפשר בתנועות ובמספר הגלגלים. כי אם נוכל למשל להציע דגם שבו התנועות הנצפות של כוכב מסוים מתאפשרות בשלושה גלגלים, ודגם אחר שבו דבר זה עצמו מתאפשר בארבעה גלגלים, ראוי שנסתמך על הדגם בעל מספר התנועות הקטן. לכן בחרנו עבור השמש אקסצנטריות על פני אפיציקל, כמו שהזכיר תלמי (אלמגסט, ספר ג, ג-ד). המסקנה והצידוק לחלוקת הגלגלים לארבע קבוצות 2 מסקנה) בהתאם למטרה זו, כיוון שהשגנו את כל תנועות כוכבי השבת כתנועה אחידה שאינה משתנה ושמצביהם אינם משתנים זה מזה, הסקנו שכולם בגלגל אחד. אך אין זה מן הנמנע שכל כוכב מהם יהיה בגלגל בפני עצמו ותנועת כולם תהיה זהה, ולכל הגלגלים אותו ציר, ואז יהיו השכלים כמספר הכוכבים, כמו שנאמר: "הֲיֵשׁ מִסְפָּר לִגְדוּדָיו?" (איוב כה,ג), כשהכוונה לריבויים. כי כל השכלים וגרמי השמים והכוחות – כולם גדודיו, והכרח שיהיה מספר למיניהם. צידוק) אפילו היה הדבר כך (=שיש גלגלים כמספר הכוכבים), לא היה משתבש לנו הסדר שהצענו במנותנו את גלגל כוכבי השבת ככדור אחד, כמו שאנו מונים את חמשת גלגלי כוכבי הלכת ככדור אחד, על אף ריבוי גלגליהם. מפני שהמטרה, כפי שהבנת, אינה אלא למנות את כלל הכוחות שהשגנו במציאות השגה כללית, מבלי להטריח את עצמנו להגדיר את אמיתת השכלים והגלגלים.

WHEN a simple mathematician reads and studies these astronomical discussions, he believes that the form and the number of the spheres are facts established by proof. But this is not the case; for the science of astronomy does not aim at demonstrating them, although it includes subjects that can be proved; e.g., it has been proved that the path of the sun is inclined against the equator; this cannot be doubted. But it has not yet been decided whether the sphere of the sun is excentric or contains a revolving epicycle, and the astronomer does not take notice of this uncertainty, for his object is simply to find an hypothesis that would lead to a uniform and circular motion of the stars without acceleration, retardation, or change, and which is in its effects in accordance with observation. He will, besides, endeavour to find such an hypothesis which would require the least complicated motion and the least number of spheres: he will therefore prefer an hypothesis which would explain all the phenomena of the stars by means of three spheres to an hypothesis which would require four spheres. From this reason we adopt, in reference to the circuit of the sun, the theory of excentricity, and reject the epicyclic revolution assumed by Ptolemy. When we therefore perceive that all fixed stars move in the same way uniformly, without the least difference, we conclude that they are all in one sphere. It is, however, not impossible that the stars should have each its own sphere, with a separate centre, and yet move in the same way. If this theory be accepted, a number of Intelligences must be assumed, equal to that of the stars, and therefore Scripture says in reference to them,” Is there any number of his armies?” (Job 25:3); for the Intelligences, the heavenly bodies, and the natural forces, are called the armies of God. Nevertheless the species of the stars can be numbered, and therefore we would still be justified in counting the spheres of the fixed stars collectively as one, just as the five spheres of the planets, together with the numerous spheres they contain, are regarded by us as one. Our object in adopting this number is, as you have noticed, to divide the influences which we can trace in the Universe according to their general character, without desiring to fix the number of the Intelligences and the spheres.

Guide for the Perplexed, Part 2 11:1 · Guide for the Perplexed, English Translation, Friedlander (1903)

תכונות הכוחות הרוחניים והשפע הקדמה אודות הבנת הסיבות 1 שרשרת סיבות) ברור שלכל מחודש יש בהכרח סיבה פועלת שהיא שחידשה אותו לאחר שלא היה מצוי. והפועל הקרוב הזה הוא בהכרח או גוף או לא גוף. וכל גוף אינו פועל מתוקף היותו גוף, אלא הוא פועל פעולה מסוימת מתוקף היותו גוף מסוים, כלומר בצורתו. עוד אדבר על כך בהמשך (פסקה 3). גם הפועל הקרוב הזה, שחידש את הדבר המחודש, יש שגם הוא מחודש בעצמו; ודבר זה אינו נמשך עד אינסוף, אלא אין לנו מנוס שאם יש דבר מחודש נגיע בסופו של דבר בהכרח למחדש קדום שאינו מחודש, שהוא שחידשו. החידוש) נותרה השאלה מדוע הוא חידש כעת ולא חידשו לפני כן, מאחר שהוא היה מצוי. אין מנוס בהכרח שתהיה הימנעותו של המעשה המחודש לפני חידושו, א) או בשל העדר יחס כלשהו בין הפועל לבין הפעול, אם הפועל הוא גוף; ב) או בשל העדר הכנת החומר, אם הפועל איננו גוף.

IT is clear that whenever a thing is produced, an efficient cause must exist for the production of the thing that has not existed previously. This immediate efficient cause is either corporeal or incorporeal: if corporeal, it is not the efficient cause on account of its corporeality, but on account of its being an individual corporeal object, and therefore by means of its form. I will speak of this subject later on. The immediate efficient cause of a thing may again be the effect of some cause, and so on, but not ad infinitum. The series of causes for a certain product must necessarily conclude with a First Cause, which is the true cause of that product, and whose existence is not due to another cause. The question remains, Why has this thing been produced now and not long before, since the cause has always been in existence? The answer is, that a certain relation between cause and product has been absent, if the cause be corporeal: or, that the substance has not been sufficiently prepared, if the cause be incorporeal.

Guide for the Perplexed, Part 2 12:1 · Guide for the Perplexed, English Translation, Friedlander (1903)

מיפוי הדעות בבריאה: חידוש או קדמות פתיחה 1 דעותיהם של בני האדם לגבי קדמות העולם או חידושו, מקרב המאמינים בקיום אלוה, שלוש דעות הן.

AMONG those who believe in the existence of God, there are found three different theories as regards the question whether the Universe is eternal or not.

Guide for the Perplexed, Part 2 13:1 · Guide for the Perplexed, English Translation, Friedlander (1903)

ראיות אריסטו לקדמות העולם פתיחה 1 איני צריך לחזור ולומר בכל פרק, שחיברתי בשבילך את החיבור הזה רק משום שידעתי את הישגיך, ושאין לי צורך להביא את לשונם של דברי הפילוסופים בכל מקום אלא את כוונותיהם; ולא אאריך, אלא אסב את תשומת לבך לדרכים שהם מכוונים אליהן, כמו שעשיתי עבורך לגבי דעות ה"מדברים" (א,עד-עו). ולא אתחשב במי שדן חוץ מאריסטו, כי רק בדעותיו ראוי להתבונן. ואם יתבססו ערעורים עליו או ספקות על דבריו, כפי ש(אכן) נערער או נטיל ספק על חלק מהם – יהיה זה תקף ונכון עוד יותר ביחס לכל שאר החולקים על יסודי התורה.

IT is not necessary to repeat in every chapter that I write this treatise with the full knowledge of what you have studied: that I therefore need not quote the exact words of the philosophers: it will suffice to give an abstract of their views. I will, however, point out the methods which they employ, in the same manner as I have done when I discussed the theories of the Mutakallemim. No notice will be taken of the opinion of any philosopher but that of Aristotle; his opinions alone deserve to be criticized, and if our objections or doubts with regard to any of these be well founded, this must be the case in a far higher degree in respect to all other opponents of our fundamental principles.

Guide for the Perplexed, Part 2 14:1 · Guide for the Perplexed, English Translation, Friedlander (1903)

אין לאריסטו הוכחה לקדמות העולם מטרת הפרק: אריסטו לא הוכיח את הקדמות 1 מטרתי בפרק הזה היא להבהיר שאין לאריסטו הוכחה לשיטתו בקדמות העולם, ואין הוא טועה בכך.

IN this chapter I intend to show that Aristotle was well aware that he had not proved the Eternity of the Universe. He was not mistaken in this respect.

Guide for the Perplexed, Part 2 15:1 · Guide for the Perplexed, English Translation, Friedlander (1903)

מהלך הדיון הצפוי בנושא קדמות העולם וחידושו פתיחה והצגת העיקרון 1 זהו פרק שאבאר לך בו מה שאני מאמין בשאלה זו (=של קדמות העולם), ולאחר מכן (ב,יז ואילך) אביא ראיות למה שאנו רוצים לטעון. אין ראיות חותכות לא לקדמות העולם ולא לחידושו 2 אומר כך: כל מה שאומרים ה"מדברים" שטוענים שהוכיחו את חידוש העולם – איני מסכים עם הראיות האלה, ואיני מטעה את עצמי לקרוא לדרכי ההטעיות "הוכחות". וזה שאדם טוען שהוא הוכיח עניין מסוים על ידי הטעיות אינו מחזק אצלי את השכנוע במושא החקירה הזה, אלא מחליש אותו ופותח פתח לערער עליו. כי כאשר מתבררת הבעייתיות של הראיות האלה, נחלשת הנפש בשכנועה בדבר שהראיות הובאו עבורו. עדיף שדבר שאין עליו הוכחה יישאר כמושא חקירה בלבד, או לנקוט לגביו אחת משתי העמדות הנגדיות. וכבר הזכרתי לך (א,עד) את דרכי ה"מדברים" לאישוש חידוש העולם, והערתי את תשומת לבך למקומות הערעור עליהן. 3 וכן כל הראיות לקדמות העולם שהזכירו אריסטו וההולכים אחריו, אין הן לדעתי הוכחה חותכת, אלא טיעונים שחלים עליהם ספקות גדולים, כמו שעוד תשמע (בפרק הבא ואילך).

IN this chapter I will first expound my view on this question, and then support it by argument-not by such arguments as those of the Mutakallemim, who believe that they have proved the Creatio ex nihilo. I will not deceive myself, and consider dialectical methods as proofs; and the fact that a certain proposition has been proved by a dialectical argument will never induce me to accept that proposition, but, on the contrary, will weaken my faith in it, and cause me to doubt it. For when we understand the fallacy of a proof, our faith in the proposition itself is shaken. It is therefore better that a proposition which cannot be demonstrated be received as an axiom, or that one of the two opposite solutions of the problem be accepted on authority. The methods by which the Mutakallemim proved the Creatio ex nihilo have already been described by me, and I have exposed their weak points. As to the proofs of Aristotle and his followers for the Eternity of the Universe, they are, according to my opinion, not conclusive; they are open to strong objections, as will be explained.

Guide for the Perplexed, Part 2 16:1 · Guide for the Perplexed, English Translation, Friedlander (1903)

דחיית ראיות אריסטו מטבע המציאות הטיעון העיקרי: כשל הסקה משלב התפתחות אחד לשלב אחֵר 1 כל מחודש שהתהווה לאחר שלא היה, אפילו היה החומר שלו מצוי ורק פשט צורה ולבש צורה אחרת – מצב ג) טבעו אחר שהתחדש ונגמר והתייצב אינו ב) כטבעו במהלך התהוותו ותחילת יציאתו מן הכוח אל הפועל, וגם אינו א) כטבעו לפני שנע ליציאה אל הפועל. כך למשל: ב) טבעו של זרע הנקבה, כשהוא דם בכלי הדם, אינו א) כטבעו במהלך ההריון, משפגע בו זרע הזכר והוא התחיל לנוע; וכן טבעו בזמן הזה אינו ג) כטבע בעל החיים השלם לאחר לידתו. 2 אין להביא ראיה מכל ההיבטים מטבעו של דבר לאחר שהתהווה ונגמר והתייצב באופן השלם ביותר, על מצבו של דבר זה במהלך תנועתו להתהוות; ואין להביא ראיה ממצבו במהלך תנועתו (להתהוות), על מצבו לפני שהתחיל לנוע. כל אימת שתטעה בזה ותביא ראיות מטבע הדבר המגיע לפועל על טבעו כאשר הוא בכוח, יתחדשו לך ספקות גדולים, ודברים שחייבים להתקיים יהיו לדעתך בלתי אפשריים, ודברים בלתי אפשריים יהיו לדעתך מחויבים.

EVERYTHING produced comes into existence from non-existence; even when the substance of a thing has been in existence, and has only changed its form, the thing itself, which has gone through the process of genesis and development, and has arrived at its final state, has now different properties from those which it possessed at the commencement of the transition from potentiality to reality, or before that time. Take, e.g., the human ovum as contained in the female’s blood when still included in its vessels: its nature is different from what it was in the moment of conception, when it is met by the semen of the male and begins to develop: the properties of the semen in that moment are different from the properties of the living being after its birth when fully developed. It is therefore quite impossible to infer from the nature which a thing possesses after having passed through all stages of its development, what the condition of the thing has been in the moment when this process commenced; nor does the condition of a thing in this moment show what its previous condition has been. If you make this mistake, and attempt to prove the nature of a thing in potential existence by its properties when actually existing, you will fall into great confusion: you will reject evident truths and admit false opinions.

Guide for the Perplexed, Part 2 17:1 · Guide for the Perplexed, English Translation, Friedlander (1903)

דחיית ראיות אריסטו מהתבוננות באל ראיה ראשונה: האל תמיד בפועל 1 הדרך הראשונה שהם מציינים, שלטענתם מחייבת אותנו: שהאל יצא מן הכוח אל הפועל, כיוון שפעל בזמן מסוים ולא בזמן אחר. דחיית הראיה – הבחנה בין עצם חומרי למופשט 2 הפרכת הערעור הזה ברורה מאוד. כי דבר זה מתחייב רק בכל מה שמורכב מחומר בעל אפשרות ומִצורה, שאין ספק שכאשר גוף זה פועל בצורתו לאחר שלא פעל, הרי היה בו דבר בכוח והוא יצא אל הפועל, ואם כן יש לו בהכרח מוציא (אל הפועל). זאת משום שהנחה זו הוכחה רק בבעלי החומר (ב,הנחות25-22); אבל מה שאינו גוף ואין לו חומר – אין בעצמותו אפשרות בכלל, וכל מה שיש לו הוא תמיד בפועל. אם כן דבר זה אינו מתחייב לגביו, ואין זה נמנע שהוא יפעל בזמן מסוים ולא יפעל בזמן אחר, ואין זה שינוי בנבדל ולא יציאה מן הכוח אל הפועל.

THE first method employed by the philosophers is this: they assume that a transition from potentiality to actuality would take place in the Deity itself, if He produced a thing only at a certain fixed time. The refutation of this argument is very easy. The argument applies only to bodies composed of substance—the element that possesses the possibility [of change]—and form; for when such a body does not act for some time, and then acts by virtue of its form, it must undoubtedly have possessed something in potentia that hath now become actual, and the transition can only have been effected by some external agent. As far as corporeal bodies are concerned, this has been fully proved. But that which is incorporeal and without substance does not include anything merely possible; everything it contains is always in existence. The above argument does not apply to it, and it is not impossible that such a being acts at one time and does not act at another. This does not imply a change in the incorporeal being itself nor a transition from potentiality to actuality. The Active Intellect may be taken as an illustration. According to Aristotle and his school, the Active Intellect, an incorporeal being, acts at one time and does not act at another, as has been shown by Abu-nasr in his treatise on the Intellect. He says there quite correctly as follows: “It is an evident fact that the Active Intellect does not act continually, but only at times.” And yet he does not say that the Active Intellect is changeable, or passes from a state of potentiality to that of actuality, although it produces at one time something which it has not produced before. For there is no relation or comparison whatever between corporeal and incorporeal beings, neither in the moment of action nor in that of inaction. It is only by homonymity that the term” action” is used in reference to the forms residing in bodies, and also in reference to absolutely spiritual beings. The circumstance that a purely spiritual being does not effect at one time that which it effects at another, does not necessitate a transition from potentiality to actuality: such a transition is necessary in the case of forces connected with bodies.

Guide for the Perplexed, Part 2 18:1 · Guide for the Perplexed, English Translation, Friedlander (1903)

הראיה לחידוש העולם מטבע המציאות דעת אריסטו: המציאות מוכרחת מהאל, בלא כוונה 1 כבר התברר לך (א,סט1) משיטת אריסטו ומשיטתו של כל הדוגל בקדמות העולם, שלדעתו המציאות הזאת נבעה מן הבורא על דרך החיוב, ושהוא יתעלה עילה ואילו היא עלולה, וכך התחייב. ושכמו שאין אומרים עליו יתעלה "למה הוא נמצא" או "איך הוא נמצא כך", כלומר אחד ואינו גוף – כך אין אומרים על העולם בכללותו "למה הוא נמצא" או "איך הוא נמצא כך". כי כל זה מחויב שיהיה כך, העילה ועלולהּ, ולא ייתכן בהם שום הֶעדר ולא שינוי מכפי שהם. הטבע מתמיד) ולכן מתחייב מן הדעה הזאת שכל דבר חייב להתמיד כטבעו, וששום דבר לא ישתנה בשום אופן מטבעו; השינוי נמנע) לפי הדעה הזאת שינוי של מי מן הנמצאים הוא נמנע. ואם כן כל הדברים האלה אינם בכוונת מכוון שבחר ורצה שהם יהיו כך, כי אילו היו בכוונת מכוון – הרי שלפני הכוונה אליהם לא היו מצויים כך.

IT has been shown that according to Aristotle, and according to all that defend his theory, the Universe is inseparable from God; He is the cause, and the Universe the effect; and this effect is a necessary one: and as it cannot be explained why or how God exists in this particular manner, namely, being One and incorporeal, so it cannot be asked concerning the whole Universe why or how it exists in this particular way. For it is necessary that the whole, the cause as well as the effect, exist in this particular manner, it is impossible for them not to exist, or to be different from what they actually are. This leads to the conclusion that the nature of everything remains constant, that nothing changes its nature in any way, and that such a change is impossible in any existing thing. It would also follow that the Universe is not the result of design, choice, and desire; for if this were the case, they would have been non-existing before the design had been conceived.

Guide for the Perplexed, Part 2 19:1 · Guide for the Perplexed, English Translation, Friedlander (1903)

האם לדעת אריסטו העולם נוצר בכוונה? אריסטו מוכיח שהעולם לא נוצר במקרה 1 אריסטו מוכיח שכל הדברים הטבעיים אינם קורים במקרה. הוכחתו לכך היא כמו שציין (פיזיקה ב,5 196ב): הוכחה) דברים מקריים אינם תמידיים ואינם על דרך הרוב; ואילו כל הדברים (הטבעיים) האלה – הם תמידיים, או קורים על דרך הרוב. פירוט) השמים וכל אשר בהם – הם תמידיים במצבים שאינם משתנים, כמו שביארנו (א,עב7), לא בעצמותם ולא בשינוי מקומותיהם. ואילו הדברים הטבעיים שמתחת לגלגל הירח – חלקם תמידיים וחלקם על דרך הרוב. התמידיים – כמו חימום האש וירידת האבן כלפי מטה. ועל דרך הרוב – כמו צורתם החיצונית של פרטי כל מין ופעולותיו. כל זה ברור. מסקנה) אם חלקיו אינם במקרה, איך יהיה כולו במקרה? זוהי הוכחה שהמצויים האלה אינם מקריים.

ACCORDING to Aristotle, none of the products of Nature are due to chance. His proof is this: That which is due to chance does not reappear constantly nor frequently, but all products of Nature reappear either constantly or at least frequently. The heavens, with all that they contain, are constant; they never change, as has been explained, neither as regards their essence nor as regards their place. But in the sublunary world we find both things which are constant and things which reappear frequently [though not constantly]. Thus, e.g., the heat of fire and the downward tendency of a stone are constant properties, whilst the form and life of the individuals in each species are the same in most cases. All this is clear. If the parts of the Universe are not accidental, how can the whole Universe be considered as the result of chance? Therefore the existence of the Universe is not due to chance.

Guide for the Perplexed, Part 2 20:1 · Guide for the Perplexed, English Translation, Friedlander (1903)

הייתכן עולם קדמון שנוצר בכוונה? הצגת הדעה שהעולם קדמון ושיש לו מייחד 1 טענה) דע שיש מאחרוני הפילוסופים הדוגלים בקדמות העולם מי שאמר, שהאל יתעלה פועל את העולם ובוחר את מציאותו ומכוונו ומייחדו כפי שהוא, אך בלתי אפשרי שדבר זה היה בזמן מסוים ולא בזמן אחר, אלא כך היה ויהיה תמיד. הסבר) הם אמרו: "מה שחייב אותנו שלא נתפוס פועֵל כפועל דבר אלא אם כן קדם הפועֵל בזמן למה שפעל, הוא שכך מחויב לגבינו במה שאנחנו פועלים. כי כל פועֵל שזהו תיאורו יש בו העדר מסוים, והוא היה פועֵל בכוח, וכאשר פעל – יצא אל הפועַל. ואילו האלוה יתעלה, שאין בו העדר ולא שום דבר בכוח – אין הוא קודם לפעֳלו, אלא הוא פועל מאז ומתמיד. וכמו שעצמותו נבדלת לגמרי מעצמותנו, כך גם יחס פעולותיו אליו נבדל מיחס פעולותינו אלינו". הם נקטו אותו היקש עצמו לגבי הייחוד והרצון. כי אין הבדל בין אם תאמר בעניין הזה 'פועל' או 'רוצה' או 'מכוון' או 'בוחר' או 'מייחד'. הם אמרו: "בלתי אפשרי גם שישתנו פעלו או רצונו", כמו שביארנו (ב,יג11).

SOME of the recent philosophers who adhere to the theory of the Eternity of the Universe hold that God produces the Universe, that He by His will designs and determines its existence and form: they reject, however, the theory that this act took place at one certain time, and assume that this always has been the case, and will always be so. The circumstance that we cannot imagine an agent otherwise than preceding the result of its action, they explain by the fact that this is invariably the case in all that we produce; because for agents of the same kind as we are, there are some moments in which they are not active, and are only agents in potentia; they become agents when they act. But as regards God there are no moments of non-action, or of potentiality in any respect; He is not before His work, He is always an actual agent. And as there is a great difference between His essence and ours, so is also a great difference between the relation of His work to Him and the relation of our work to us. They apply the same argument to will and determination; for there is no difference in this respect whether we say He acts, wills, designs, or determines. They further assume that change in His action or will is inadmissible.

Guide for the Perplexed, Part 2 21:1 · Guide for the Perplexed, English Translation, Friedlander (1903)

העדיפות הפילוסופית לדעת החידוש הנחה א: מפשוט מתחייב פשוט 1 משפט מוסכם על אריסטו ועל כל העוסקים בפילוסופיה, הוא: א) שמדבר פשוט אין מתחייב אלא דבר פשוט אחד; ב) ואם הדבר מורכב – מתחייבים ממנו דברים כמספר הדברים הפשוטים שהוא מורכב מהם. כך למשל: האש, שיש בה הרכבה של שתי איכויות – החם והיבש – מתחייב ממנה שהיא תחמם בחומהּ, ותייבש ביובשהּ. ג) וכן הדבר המורכב מחומר ומצורה, מתחייבים ממנו דברים מצד חומרו, ודברים מצד צורתו, אם היה בעל מורכבות רבה. מסקנה) לפי המשפט הזה אמר אריסטו שלא התחייב מן האל כחיוב ראשון אלא שֵׂכֶל אחד פשוט ותו לא.

ARISTOTLE and all philosophers assume as an axiom that a simple element can only produce one simple thing, whilst a compound can produce as many things as it contains simple elements; e.g., fire combines in itself two properties, heat and dryness: it gives heat by the one property, and produces dryness by the other: an object composed of matter and form produces certain things on account of its matter, and others on account of its form, if [both matter and form] consist of several elements. In accordance with this axiom, Aristotle holds that the direct emanation from God must be one simple Intelligence, and nothing else.

Guide for the Perplexed, Part 2 22:1 · Guide for the Perplexed, English Translation, Friedlander (1903)

ההכרעה בדיון מסופק שקלול עוצמת הקשיים בהשוואה בין שתי דעות מסופקות 1 דע שבאשר להשוואה בין הספקות המתחייבים מדעה מסוימת לבין הספקות המתחייבים מהפכהּ, וההכרעה לכיוון בעלת הספקות המועטים יותר – אין בוחנים זאת בריבוי מספר הספקות, אלא בגודל האבסורדיות שלהם וסתירתם את המציאות. כך שלעתים ספק אחד יהיה גדול יותר מאלף ספקות אחרים.

IN comparing the objections raised against one theory with those raised against the opposite theory, in order to decide in favour of the least objectionable, we must not consider the number of the objections, but the degree of improbability and of deviation from real facts [pointed out by the objections]; for one objection may sometimes have more weight than a thousand others.

Guide for the Perplexed, Part 2 23:1 · Guide for the Perplexed, English Translation, Friedlander (1903)

הכשלים באסטרונומיה במשנת אריסטו הקדמה לפרק – שני התיקונים לתמונת העולם האסטרונומית 1 ידוע לך מענייני האסטרונומיה מה שקראת בהדרכתי והבנת מן התוכן של ספר "אלמגסט" (של תלמי), אך לא נותר לנו אז פנאי להתחיל עמך בעיון נוסף.

You know of Astronomy as much as you have studied with me, and learnt from the book Almagest; we had not sufficient time to go beyond this.

Guide for the Perplexed, Part 2 24:1 · Guide for the Perplexed, English Translation, Friedlander (1903)

האפשרות לבאר את התורה לפי שיטת הקדמות האפשרות לפרשנות המקרא כתואמת לדעת הקדמות 1 דע שהימנעותנו מלומר שהעולם קדום אינה בגלל פסוקי התורה האומרים שהעולם מחודש. כי הפסוקים המורים על חידוש העולם אינם רבים יותר מן הפסוקים המורים על כך שהאלוה גוף, ושערי הפרשנות אינם נעולים בפנינו ולא נמנעים מאיתנו גם בנוגע לחידוש העולם. אלא היינו יכולים לפרשֵן זאת (=להוציא מהפשט) כמו שעשינו לגבי שלילת הגשמות, ואולי היה זה קל בהרבה, והיתה לנו יכולת של ממש לפרשֵן את הפסוקים האלה ולקבוע שהעולם קדום, כמו שפִּרְשַנּוּ את הפסוקים ושללנו את היותו יתעלה גוף. שתי מניעות לפרשנות התואמת את דעת אריסטו 2 אלא שתי סיבות גרמו לנו שלא לעשות זאת ולא להאמין בכך (=בדעת הקדמות). הראשונה: שהוכח שהאלוה אינו גוף, ולכן מתחייב בהכרח לפרשֵן את כל מה שפשוטו ("חיצוניותו") סותר את ההוכחה, ולדעת שיש לו בהכרח פרשנות. ואילו קדמות העולם לא הוכְחה, ועל כן אין ראוי לדחות את הכתובים ולפרשֵן אותם מפני הכרעה לכיוון דעה שייתכן להכריע לכיוון הֶפְכָּהּ בטיעוני הכרעה שונים. זוהי סיבה אחת.

WE do not reject the Eternity of the Universe, because certain passages in Scripture confirm the Creation; for such passages are not more numerous than those in which God is represented as a corporeal being; nor is it impossible or difficult to find for them a suitable interpretation. We might have explained them in the same manner as we did in respect to the Incorporeality of God. We should perhaps have had an easier task in showing that the Scriptural passages referred to are in harmony with the theory of the Eternity of the Universe if we accepted the latter, than we had in explaining the anthropomorphisms in the Bible when we rejected the idea that God is corporeal. For two reasons, however, we have not done so, and have not accepted the Eternity of the Universe. First, the Incorporeality of God has been demonstrated by proof: those passages in the Bible, which in their literal sense contain statements that can be refuted by proof, must and can be interpreted otherwise. But the Eternity of the Universe has not been proved; a mere argument in favour of a certain theory is not sufficient reason for rejecting the literal meaning of a Biblical text, and explaining it figuratively, when the opposite theory can be supported by an equally good argument.

Guide for the Perplexed, Part 2 25:1 · Guide for the Perplexed, English Translation, Friedlander (1903)

ניתוח מדרש תמוה בעניין הקדמות אמירות תמוהות בשם רבי אליעזר 1 ראיתי דברים של ר' אליעזר הגדול בפרקים המפורסמים הידועים כ"פרקי ר' אליעזר", שמעולם לא ראיתי מופלאים מהם בדברי אף אחד מן ההולכים אחר תורת משה רבינו. שְמע את נוסח דבריו: "שמים מאי זה מקום נבראו? מאור לבושו לקח ונטה כשמלה, והיו נמתחין והולכין, שנאמר: 'עֹטֶה אוֹר כַּשַּׂלְמָה נוֹטֶה שָׁמַיִם כַּיְרִיעָה' (תהילים קד,ב). הארץ מֵאֵי זה מקום נבראת? משלג שתחת כסא כבודו לקח וזרק, שנאמר: 'כִּי לַשֶּׁלֶג יֹאמַר הֱוֵא אָרֶץ' (איוב לז,ו)" (פרקי דרבי אליעזר פרק ג). זה לשון המימרה שנאמרה שם.

IN the famous chapters known as the Chapters of Rabbi Eliezer, I find R. Eliezer the Great saying something more extraordinary than I have ever seen in the utterances of any believer in the Law of Moses. I mean the following passage: “Whence were the heavens created? He took part of the light of His garment, stretched it like a cloth, and thus the heavens were extending continually, as it is said: He covereth Himself with light as with a garment, He stretcheth the heavens like a curtain” (Ps. 104:2). “Whence was the earth created? He took of the snow under the throne of glory, and threw it; according to the words: He saith to the snow, Be thou earth” (Job 37:6). These are the words given there;

Guide for the Perplexed, Part 2 26:1 · Guide for the Perplexed, English Translation, Friedlander (1903)

עתידו של העולם האמונה בכיליון העולם אינה מיסודות התורה 1 כבר הבהרתי לך (ב,כה6,3) שההאמנה בחידוש העולם היא בהכרח יסוד התורה כולה. אמנם כיליונו לאחר שחודש והתהווה – אין זה בשום אופן יסוד תורה לדעתנו, ושום דבר מהאמנותינו לא ייפגע אם נאמין בהתמדתו. ייחודיותה של הבריאה מאפשרת קיום נצחי לעולם 2 שמא תאמר: האם לא הוכח כבר שכל מתהווה כלה? נמצא שאם התהווה – הוא יכלה! דע לך שאין זה מחייב אותנו. כי לא טענּו שהוא התהווה כמשפט התהוות הדברים הטבעיים המתחייבים על פי סדר טבעי. כי המתהווה על פי הנוהג הטבעי, כיליונו מחויב בהכרח על פי הנוהג הטבעי. כי כמו שטבעו גזר שלא היה מצוי כך ואז היה מצוי כך – כן בהכרח הוא גוזר שלא יהיה מצוי כך לנצח, מאחר שכבר התאַמת שההוויה הזאת אינה מתחייבת תמידית על פי טבעה. אך לפי טענתנו התורנית, שהדברים נמצאים ואובדים לפי רצונו יתעלה ולא על דרך החיוב – הרי שדעה זו אינה מחייבת אותנו לומר שכשהוא יתעלה הביא למציאות דבר שלא היה מצוי, שהמצוי הזה יכלה בהכרח. אלא הדבר תלוי ברצונו – אם יחפוץ יכלה אותו ואם יחפוץ ישאיר אותו – או בגזירת חכמתו. אם כן ייתכן שהוא ישאיר אותו לנצח נצחים ויתמיד אותו כמו שהוא יתעלה מתמיד.

WE have already stated that the belief in the Creation is a fundamental principle of our religion: but we do not consider it a principle of our faith that the Universe will again be reduced to nothing. It is not contrary to the tenets of our religion to assume that the Universe will continue to exist for ever. It might be objected that everything produced is subject to destruction, as has been shown; consequently the Universe, having had a beginning, must come to an end. This axiom cannot be applied according to our views. We do not hold that the Universe came into existence, like all things in Nature, as the result of the laws of Nature. For whatever owes its existence to the action of physical laws is, according to the same laws, subject to destruction: the same law which caused the existence of a thing after a period of non-existence, is also the cause that the thing is not permanent: since the previous non-existence proves that the nature of that thing does not necessitate its permanent existence. According to our theory, taught in Scripture, the existence or non-existence of things depends solely on the will of God and not on fixed laws, and, therefore, it does not follow that God must destroy the Universe after having created it from nothing. It depends on His will. He may, according to His desire, or according to the decree of His wisdom, either destroy it, or allow it to exist, and it is therefore possible that He will preserve the Universe for ever, and let it exist permanently as He Himself exists.

Guide for the Perplexed, Part 2 27:1 · Guide for the Perplexed, English Translation, Friedlander (1903)

ראיות מן המקרא שהעולם נצחי המחשבה השגויה ששלמה המלך האמין בקדמות העולם 1 רבים מאנשי דתנו חשבו ששלמה עליו השלום האמין בקדמות העולם. וזה פלא: איך אפשר לדמיין שאדם מאנשי תורת משה רבינו יאמין בקדמות? ואם ידמה מישהו בלבו שזו סטייה מצדו מעיקרי הדת, חס ושלום – איך קיבלו זאת ממנו כל הנביאים והחכמים ולא תקפו אותו על כך ולא גינוהו לאחר מותו כמו שהתחייב על "נָשִׁים נָכְרִיּוֹת" (מלכים-א יא,א) וזולתן? 2 מה שהביא למחשבת השווא הזאת לגביו הוא דברי החכמים ז"ל: "בקשו לגנוז ספר קהלת מפני שדבריו נוטים לדברי מינים" (ויקרא רבה כח,א ועוד). וכן הוא הדבר בלי ספק, כוונתי שבפשט ("חיצוניות") הספר הזה יש דברים הנוטים לדעות זרות לדעות התורה, שיש צורך לפרשֵן אותם. אך הקדמות אינה בכללם, ואין לו פסוק המורה עליה, ואין בו בשום אופן פסוק מפורש על קיומו של העולם מאז ומקדם. אך יש לו פסוקים המורים על קיומו לעד, וזה נכון. כאשר ראו פסוקים המורים על קיומו לעד, חשבו שהוא מאמין שאין הוא מחודש – ואין הדבר כן.

MANY of our coreligionists thought that King Solomon believed in the Eternity of the Universe. This is very strange. How can we suppose that any one that adheres to the Law of Moses, our Teacher, should accept that theory? if we were to assume that Solomon has on this point, God forbid, deviated from the Law of Moses, the question would be asked, Why did most of the Prophets and of the Sages accept it of him? Why have they not opposed him, or blamed him for holding that opinion, as he has been blamed for having married strange women, and for other things? The reason why this has been imputed to him is to be found in the following passage: “They desired to suppress the book Koheleth, because its words incline towards scepticism.” It is undoubtedly true that certain passages in this book include, when taken literally, opinions different from those taught in the Law, and they must therefore be explained figuratively. But the theory of the Eternity of the Universe is not among those opinions, the book does not even contain any passage that implies this theory; much less a passage in which it is clearly set forth. There are, however, in the book, some passages which imply the indestructibility of the Universe, a doctrine that is true; and from the fact that the indestructibility of the Universe is taught in this book, some persons wrongly inferred that the author believed in the Eternity of the Universe.

Guide for the Perplexed, Part 2 28:1 · Guide for the Perplexed, English Translation, Friedlander (1903)

תיאורי המקרא בקץ העולם הקדמה 1 דע שמי שאינו מבין את שפתו של אדם כשהוא שומע אותו מדבר, אין ספק שהוא יודע שהוא מדבר אלא שאין הוא מבין את כוונתו. חמור מזה: יש שהוא שומע מדיבורו מילים שבשפתו של המדבר מציינות משמעות מסוימת, ובמקרה אותה מילה בשפתו של השומע מציינת משמעות הפוכה מזו שהמדבר כיוון אליה, והשומע חושב בטעות שהוראתה אצל המדבר כהוראתה אצלו. לדוגמה, אילו שמע ערבי אדם דובר עברית אומר "אָבָא", היה הערבי חושב שהוא מדבר על אדם ששנא דבר מסוים ומאס בו, בעוד שכוונת דובר העברית היא שהדבר היה טוב בעיניו והוא רצה אותו (=אָבָה). כך בדיוק קורה להמון העם עִם דברי הנביאים: חלק מדבריהם אין הם מבינים כלל, אלא כמו שנאמר: "וַתְּהִי לָכֶם חָזוּת הַכֹּל כְּדִבְרֵי הַסֵּפֶר הֶחָתוּם" (ישעיהו כט,יא), ומחלקם הם מבינים מה שמנוגד לו או סותר אותו, כמו שנאמר: "וַהֲפַכְתֶּם אֶת דִּבְרֵי אֱלֹהִים חַיִּים" (ירמיהו כג,לו). 2 ודע שלכל נביא יש סגנון מיוחד לו, כאילו הוא שפתו של אותו אדם. כך ההתגלות המיוחדת לו מדבררת אותו עבור מי שמבין אותו.

IF we hear a person speaking whose language we do not understand, we undoubtedly know that he speaks, but do not know what his words mean; it may even happen that we hear some words which mean one thing in the tongue of the speaker, and exactly the reverse in our language, and taking the words in the sense which they have in our language, we imagine that the speaker employed them in that sense. Suppose, e.g., an Arab hears of a Hebrew the word abah, he thinks that the Hebrew relates how a man despised and refused a certain thing, whilst the Hebrew in reality says that the man was pleased and satisfied with it. The very same thing happens to the ordinary reader of the Prophets: some of their words he does not understand at all, like those to whom the prophet says (Isa. 29:11), “the vision of all is become unto you as the words of a book that is sealed”; in other passages he finds the opposite or the reverse of what the prophet meant; to this case reference is made in the words, “Ye have perverted the words of the living God” (Jer. 23:36). Besides, it must be borne in mind that every prophet has his own peculiar diction, which is, as it were, his language, and it is in that language that the prophecy addressed to him is communicated to those who understand it.

Guide for the Perplexed, Part 2 29:1 · Guide for the Perplexed, English Translation, Friedlander (1903)

פירוש סיפור הבריאה לאור עקרונות המדע הסברת "בראשית ברא אלוהים" – קדימות סיבתית 1 דע שיש הבדל בין "התחלה" ("אַוַּל"; גם: ראשון) לבין "ראשית" ("מַבְּדַא"; גם: עיקרון, יסוד). הראשית מצויה אפשרות א) במה – או אפשרות ב) עם מה – שהיא ראשית לו, אפילו אין היא קודמת לו בזמן. כמו שאומרים דוגמה א) שהלב הוא ראשית החי, דוגמה ב) ושהיסוד הוא ראשית מה שהוא יסוד לו. ויש שמשתמשים גם לגבי העניין הזה בלשון "התחלה". אשר ל"התחלה" – יש שהיא נאמרת על מה שקדם בזמן בלבד, כשהקודם בזמן אינו סיבה לזה שבא אחריו, כמו שאומרים: "מי שגר תחילה בבית הזה הוא פלוני, ואחריו פלוני". ואין אומרים שפלוני הוא ראשיתו של פלוני. 2 המילה המורה בלשוננו על התחלה היא "תחִלה": "תְּחִלַּת דִּבֶּר ה' בְּהוֹשֵׁעַ" (הושע א,ב). והמילה המורה על ראשית היא "ראשית", כי היא נגזרת מ"ראש", שהוא ראשית בעל החיים לפי מיקומו.

THERE is a difference between first and beginning (or principle). The latter exists in the thing of which it is the beginning, or co-exists with it; it need not precede it; e.g., the heart is the beginning of the living being; the element is the beginning of that of which it is the basis. The term “first” is likewise applied to things of this kind; but is also employed in cases where precedence in time alone is to be expressed, and the thing which precedes is not the beginning (or the cause) of the thing that follows. E.g., we say A. was the first inhabitant of this house, after him came B; this does not imply that A is the cause of B inhabiting the house. In Hebrew, teḥillah is used in the sense of “first”; e.g., when God first (teḥillat) spake to Hosea (Hos. 1:1), and the “beginning” is expressed by reshith, derived from rosh, “head,” the principal part of the living being as regards position.

Guide for the Perplexed, Part 2 30:1 · Guide for the Perplexed, English Translation, Friedlander (1903)

השבת וחידוש העולם יסוד השבת כביטוי לרעיון חידוש העולם 1 אפשר שהתבאר לך כבר הטעם לכך שמצוות השבת הודגשה, ושהיא בסקילה, ושאדון הנביאים הרג עליה, ושהיא שלישית רק למציאות האלוה ולשלילת השניוּת; כי האיסור לעבוד אלוהים אחרים נועד רק לקבוע את הייחוד. ולמדת מדבריי שהדעות אינן מתקיימות אם אין יחד איתן מעשים המבססים אותן ומפרסמים אותן ומנציחים אותן בהמון העם. ולכן ציוונו לרומם את היום הזה, כדי שיתבסס יסוד חידוש העולם ויתפרסם במציאות כאשר כל בני האדם ישבתו ביום אחד, וכשישאלו 'מה הטעם לכך?' תהיה התשובה: "כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה' [אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֶת הַיָּם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּם וַיָּנַח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי עַל כֵּן בֵּרַךְ ה' אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת וַיְקַדְּשֵׁהוּ]" (שמות כ,י).

IT is perhaps clear why the laws concerning Sabbath are so severe, that their transgression is visited with death by stoning, and that the greatest of the prophets put a person to death for breaking the Sabbath. The commandment of the Sabbath is the third from the commandment concerning the existence and the unity of God. For the commandment not to worship any other being is merely an explanation of the first. You know already from what I have said, that no opinions retain their vitality except those which are confirmed, published, and by certain actions constantly revived among the people. Therefore we are told in the Law to honour this day; in order to confirm thereby the principle of Creation which will spread in the world, when all peoples keep Sabbath on the same day. For when the question is asked, why this is done, the answer is given: “For in six days the Lord hath made,” etc. (Exod. 20:11).

Guide for the Perplexed, Part 2 31:1 · Guide for the Perplexed, English Translation, Friedlander (1903)

מיפוי הגישות בנבואה פתיחה 1 דעות בני האדם על הנבואה הן כדעותיהם על קדמות העולם וחידושו. כוונתי בכך: כמו שבקרב אלה שהִתְאַמֵּת להם קיום האלוה יש שלוש דעות על קדמות העולם וחידושו, כמו שביארנו (ב,יג), כך גם הדעות על הנבואה שלוש הן. לא אתייחס לדעתו של אֶפִּיקוּרוֹס, שהרי אין הוא מאמין בקיומו של אלוה, לא כל שכן בנבואה; ואילו מטרתי כאן היא רק לציין את דעות המאמינים באלוה.

THERE are as many different opinions concerning Prophecy as concerning the Eternity or Non-Eternity of the Universe. For we have shown that those who assume the existence of God as proved may be divided into three classes, according to the view they take of the question, whether the Universe is eternal or not. Similarly there are three different opinions on Prophecy. I will not notice the view of the Atheist; he does not believe in the Existence of God, much less in Prophecy; but I will content myself with discussing the various opinions [on Prophecy] held by those who believe in God.

Guide for the Perplexed, Part 2 32:1 · Guide for the Perplexed, English Translation, Friedlander (1903)

מעמד הר סיני ונבואה ציבורית פרשנות ראשונה: העם שומע "קול", משה מתנבא ומעביר לעם 1 ברור לי שבמעמד הר סיני לא כל מה שהגיע למשה הוא שהגיע כולו לכל ישראל. אלא הדיבור היה למשה לבדו, ולכן כל הדיבור בעשר הדברות הוא פנייה ליחיד. והוא, עליו השלום, ירד לתחתית ההר והודיע לעם מה שהוא שמע. משה מתווך) לשון התורה: "אָנֹכִי עֹמֵד בֵּין ה' וּבֵינֵיכֶם [בָּעֵת הַהִוא] לְהַגִּיד לָכֶם אֶת דְּבַר ה'" (דברים ה,ה). וכן נאמר: "מֹשֶׁה יְדַבֵּר וְהָאֱלֹהִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל" (שמות יט,יט). ובפירוש במכילתא (מסכתא דבחודש, פרשה ד) שהיה חוזר עבורם על כל דבור ודבור כמו ששמע. ה' פונה רק למשה) וכן לשון התורה: "בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ [וְגַם בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעוֹלָם וַיַּגֵּד מֹשֶׁה אֶת דִּבְרֵי הָעָם אֶל ה']" (שמות יט,ט) – ראיה לכך שהדיבור היה אליו בעוד הם שמעו את הקול הגדול ולא את פירוט הדברים. העם שומע משהו) על שמיעת הקול הגדול נאמר: "[וַיְהִי] כְּשָׁמְעֲכֶם אֶת הַקּוֹל [מִתּוֹךְ הַחֹשֶׁךְ וְהָהָר בֹּעֵר בָּאֵשׁ וַתִּקְרְבוּן אֵלַי כָּל רָאשֵׁי שִׁבְטֵיכֶם וְזִקְנֵיכֶם]" (דברים ה,יט), ונאמר: "[וַיְדַבֵּר ה' אֲלֵיכֶם מִתּוֹךְ הָאֵשׁ] קוֹל דְּבָרִים אַתֶּם שֹׁמְעִים וּתְמוּנָה אֵינְכֶם רֹאִים זוּלָתִי קוֹל" (שם ד,יב), ולא נאמר 'דברים אתם שומעים'. כל מה שנאמר בלשון של שמיעת הדיבור, הכוונה בו היא רק שמיעת הקול, ומשה הוא ששמע את הדברים ומסר אותם להם. זה מה שנראה מלשון התורה ומרוב דברי החכמים ז"ל.

IT is clear to me that what Moses experienced at the revelation on Mount Sinai was different from that which was experienced by all the other Israelites, for Moses alone was addressed by God, and for this reason the second person singular is used in the Ten Commandments; Moses then went down to the foot of the mount and told his fellow-men what he had heard. Comp., “I stood between the Lord and you at that time to tell you the word of the Lord” (Deut. 5:5). Again, “Moses spake, and God answered him with a loud voice” (Exod. 19:19). In the Mechilta our Sages say distinctly that he brought to them every word as he had heard it. Furthermore, the words, “In order that the people hear when I speak with thee” (Exod. 19:9), show that God spoke to Moses, and the people only heard the mighty sound, not distinct words. It is to the perception of this mighty sound that Scripture refers in the passage, “When ye hear the sound” (Deut. 5:20); again it is stated, “You heard a sound of words” (ibid. 4:12), and it is not said “You heard words”; and even where the hearing of the words is mentioned, only the perception of the sound is meant. It was only Moses that heard the words, and he reported them to the people. This is apparent from Scripture, and from the utterances of our Sages in general.

Guide for the Perplexed, Part 2 33:1 · Guide for the Perplexed, English Translation, Friedlander (1903)

המלאך כאמצעי לנבואת שאר הנביאים המלאך שה' שולח הוא הנביא 1 הפסוק שנאמר בתורה, "הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ מַלְאָךְ לְפָנֶיךָ [לִשְׁמָרְךָ בַּדָּרֶךְ וְלַהֲבִיאֲךָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הֲכִנֹתִי] (שמות כג,כ), משמעו הוא מה שהתבאר במשנה תורה (=חומש דברים), שה' אמר למשה במעמד הר סיני: "נָבִיא אָקִים לָהֶם [מִקֶּרֶב אֲחֵיהֶם כָּמוֹךָ וְנָתַתִּי דְבָרַי בְּפִיו וְדִבֶּר אֲלֵיהֶם אֵת כָּל אֲשֶׁר אֲצַוֶּנּוּ]" (דברים יח,יח). דיוק: המלאך שה' שולח מנבא את הנביא 2 הראיה לכך היא דבריו לגבי המלאך הזה: "הִשָּׁמֶר מִפָּנָיו וּשְׁמַע בְּקֹלוֹ [אַל תַּמֵּר בּוֹ, כִּי לֹא יִשָּׂא לְפִשְׁעֲכֶם כִּי שְׁמִי בְּקִרְבּוֹ]" (שמות כג,כא). ואין ספק שהציווי הזה הוא דווקא להמון העם. והרי להמון העם המלאך אינו מתגלה ואין הוא מצווה עליהם ולא מזהיר אותם כך (שיהיה צורך) שיצטוו שלא להמרות את פיו. אלא משמעות אמירה זו היא שהוא יתעלה הודיע להם שיהיה בהם נביא, שיבוא אליו מלאך שידבר אליו ויצווה עליו ויזהיר אותו, והזהיר אותנו ה' מלהמרות את פי המלאך הזה שהנביא יביא לנו את דברו, כמו שביאר במשנה תורה ואמר: "[נָבִיא מִקִּרְבְּךָ מֵאַחֶיךָ כָּמֹנִי יָקִים לְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ] אֵלָיו תִּשְׁמָעוּן" (דברים יח,טו), ואמר: "וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמַע אֶל דְּבָרַי אֲשֶׁר יְדַבֵּר בִּשְׁמִי [אָנֹכִי אֶדְרֹשׁ מֵעִמּוֹ]" (שם,יט). וזה ביאור דבריו כאן: "כִּי שְׁמִי בְּקִרְבּוֹ" (שמות כג,כא).

THE meaning of the Scriptural passage, “Behold I will send an angel before thee,” etc. (Exod. 23:20), is identical with the parallel passage in Deuteronomy which God is represented to have addressed to Moses at the revelation on Mount Sinai, namely, “I will raise them up a prophet from among their brethren,” etc. (Deut. 18:18). The words, “Beware of him, and obey his voice,” etc., said in reference to the angel, prove [that this passage speaks of a prophet]. For there is no doubt that the commandment is given to the ordinary people, to whom angels do not appear with commandments and exhortations, and it is therefore unnecessary to tell them not to disobey him. The meaning of the passage quoted above is this: God informs the Israelites that He will raise up for them a prophet, to whom an angel will appear in order to speak to him, to command him, and to exhort him; he therefore cautions them not to rebel against this angel, whose word the prophet will communicate to them. Therefore it is expressly said in Deuteronomy, “Unto him ye shall hearken” (Deut. 18:15); “And it shall come to pass that whosoever shall not hearken unto my words which he shall speak in my name,” etc. (ibid. 19). This is the explanation of the words, “for my name is in him” (Exod. 24:22).

Guide for the Perplexed, Part 2 34:1 · Guide for the Perplexed, English Translation, Friedlander (1903)

ייחודיות נבואת משה ומופתיו משה חריג בנבואתו ובמופתיו, ולכן הוא מחוץ לתחום הדיון 1 כבר ביארתי לכלל בני האדם את ארבעת ההבדלים שנבדלה בהם נבואת משה רבינו מנבואת שאר הנביאים, והבאתי לכך ראיות והבהרתי זאת בפירוש המשנה (סנהדרין י,א, היסוד השביעי) ובמשנה תורה (יסודי התורה ז,ו), ועל כן אין צורך לחזור על כך, ואין זה ממטרת החיבור.

I HAVE already described the four points in which the prophecy of Moses our Teacher was distinguished from that of other prophets, in books accessible to every one, in the Commentary on the Mishnah (Sanhedrin 10:1) and in Mishneh-torah (S. Madd‘a I. 7:6); I have also adduced evidence for my explanation, and shown the correctness thereof.

Guide for the Perplexed, Part 2 35:1 · Guide for the Perplexed, English Translation, Friedlander (1903)

הגדרת הנבואה ושלמות כוחות הנביא הגדרת הנבואה – שלמות מעמד האדם 1 דע שאמיתת הנבואה ומהותה היא שפע השופע מאת ה' יתהדר ויתרומם באמצעות השכל הפועל: תחילה על הכוח ההוגה, ואחר כך על הכוח המדמה. זו היא דרגת האדם הגבוהה ביותר, ושיא השלמות שיכולה להיות במינו. שלמות הכוח המדמה ופעולתו 2 מצב זה הוא שיא שלמות הכוח המדמה. זה דבר שבשום אופן אינו אפשרי בכל אדם, ואינו דבר שמגיעים אליו על ידי שלמות בחכמות העיוניות ושיפור המידות כך שתהיינה כולן במצבן הטוב והיפה ביותר האפשרי, מבלי שיצטרף לכך שיא השלמות האפשרית של הכוח המדמה מעיקר הטבע המולד. אתה כבר יודע ששלמות הכוחות הגופניים הללו, שהכוח המדמה הוא אחד מהם, באה רק בעקבות כך שהאבר הנושא את אותו כוח הוא בעל המזג הטוב ביותר האפשרי לו, ובגודל האופטימלי, ובעל החומר הזך ביותר האפשרי. וזה דבר שבשום אופן אי אפשר לרפא את חסרונו ולתקן את פחיתותו באמצעות הנהגה. כי האבר שמזגו היה רע מלידה – שיא ההנהגה המאזנת אותו הוא להשאיר אותו במצב בריא מסוים, לא להביא אותו לתכונתו המיטבית ביותר. אך אם המום שלו הוא בגודלו או בתנוחתו או בעצם שלו, כוונתי לעצם החומר שהוא עשוי ממנו, הרי אין תחבולה נגד זה. כל זה ידוע לך, כך שאין תועלת להאריך בביאורו.

PROPHECY is, in truth and reality, an emanation sent forth by the Divine Being through the medium of the Active Intellect, in the first instance to man’s rational faculty, and then to his imaginative faculty; it is the highest degree and greatest perfection man can attain: it consists in the most Perfect development of the imaginative faculty. Prophecy is a faculty that cannot in any way be found in a person, or acquired by man, through a culture of his mental and moral faculties: for even if these latter were as good and perfect as possible, they would be of no avail, unless they were combined with the highest natural excellence of the imaginative faculty. You know that the full development of any faculty of the body, such as the imagination, depends on the condition of the organ, by means of which the faculty acts. This must be the best possible as regards its temperament and its size, and also as regards the purity of its substance. Any defect in this respect cannot in any way be supplied or remedied by training. For when any organ is defective in its temperament, proper training can in the best case restore a healthy condition to some extent, but cannot make such an organ perfect. But if the organ is defective as regards size, position, or as regards the substance and the matter of which the organ is formed, there is no remedy. You know all this, and I need not explain it to you at length.

Guide for the Perplexed, Part 2 36:1 · Guide for the Perplexed, English Translation, Friedlander (1903)

אופני קבלת השפע האלוהי שתי דרגות השפע – הפנימי והמנהיגותי 1 ראוי שתשים לב לטבע המציאות באותו שפע אלוהי המגיע אלינו, שבו אנחנו משכילים ושבו שְׂכָלֵינו נבדלים זה מזה במעלתם. כי יש שמגיע מן השפע הזה משהו לאדם מסוים, כשמה שמגיע אליו הוא רק בשיעור המביא אותו לידי שלמות ותו לא. ויש שמה שמגיע אל האדם הוא בשיעור השופע מעבר לשלמותו, כדי להביא אחרים לשלמות. כמו שהדבר נוהג בכל המצויים, שיש מהם מי שהשיג מן השלמות שיעור כזה שינהיג בה אחרים, ויש מהם מי שאינו משיג מן השלמות אלא בשיעור שיונהג על ידי אחרים כמו שביארנו (ב,יא).

IT is necessary to consider the nature of the divine influence, which enables us to think, and gives us the various degrees of intelligence. For this influence may reach a person only in a small measure, and in exactly the same proportion would then be his intellectual condition, whilst it may reach another person in such a measure that, in addition to his own perfection, he can be the means of perfection for others. The same relation may be observed throughout the whole Universe. There are some beings so perfect that they can govern other beings, but there are also beings that are only perfect in so far as they can govern themselves and cannot influence other beings.

Guide for the Perplexed, Part 2 37:1 · Guide for the Perplexed, English Translation, Friedlander (1903)

כוחות התעוזה והאינטואיציה בנבואה כוח התעוזה דוחה מעצורים נפשיים 1 דע שבכל אדם יש בהכרח כוח תעוזה, ולולא זאת לא היה מתעורר במחשבתו לדחות מה שמזיק לו. הכוח הזה בכוחות הנפש הוא לדעתי כמו הכוח הדוחה בכוחות הטבע. כוח התעוזה משתנה (בין בני האדם) בחוזק ובחולשה כשאר הכוחות. כך תמצא בבני האדם מי שמוצא עוז אל מול אריה, ומהם מי שבורח מעכבר; ותמצא אדם יחיד היוצא כנגד צבא ונלחם בו, ותמצא אדם הרועד ופוחד כאשר אישה צועקת עליו. הכרח גם שתהיה בזה הכנה מזגית בטבע המולד; הוא גובר, ומה שבכוח יוצא אל הפועל על ידי הפעלה ולפי דעה מסוימת, וכן פוחת בשל מיעוט העיסוק ולפי דעה מסוימת. וכבר משנות הילדות מתברר לך אצל הילדים עד כמה הכוח הזה גדול בהם או חלש.

EVERY man possesses a certain amount of courage, otherwise he would not stir to remove anything that might injure him. This psychical force seems to me analogous to the physical force of repulsion. Energy varies like all other forces, being great in one case and small in another. There are, therefore, people who attack a lion, whilst others run away at the sight of a mouse. One attacks a whole army and fights, another is frightened and terrified by the threat of a woman. This courage requires that there be in a man’s constitution a certain disposition for it. If man, in accordance with a certain view, employs it more frequently, it develops and increases, but, on the other hand, if it is employed, in accordance with the opposite view, more rarely, it will diminish. From our own youth we remember that there are different degrees of energy among boys.

Guide for the Perplexed, Part 2 38:1 · Guide for the Perplexed, English Translation, Friedlander (1903)

תורת משה בלעדית ומאוזנת מאפייני תורת משה רבנו 1 כיוון שדיברנו על מהות הנבואה והודענו את אמיתתה (לו-לח), וביארנו ייחודית) שנבואת משה רבינו נבדלת מנבואת זולתו (לג-לה), נאמר שמהשגה זו לבדה התחייבה הקריאה אל התורה. תקדימית) כי קריאתו של משה רבינו אלינו – לא היתה לפניה כמותה מאף אחד ממי שאנו יודעים מאדם עד אליו, יחידה) ולא באה אחריה קריאה כמותה מאף אחד מנביאינו. לנצח) וכן יסוד תורתנו שלא תהיה זולתה לעולם. סיכום: יחידה במינה) לכן לשיטתנו לא היתה תורה ולא תהיה תורה אלא אחת, והיא תורת משה רבינו. תורת משה – קריאה ציבורית תקדימית ומחייבת 2 ביאור הדבר, לפי מה שנאמר בספרי הנבואה ובא במסורת, כך הוא: כל הנביאים שקדמו למשה רבינו, כגון האבות ושם ועבר ונח ומתושלח וחנוך – מעולם לא אמר אחד מהם לקבוצה מבני האדם: 'האל שלחני אליכם וציווני לומר לכם כך וכך, והזהיר אתכם מלעשות כך וציווה אתכם לעשות כך'. זה דבר שלא העידו עליו פסוקי התורה ולא הודיעה עליו מסורת אמיתית. אלא רק שרתה עליהם התגלות מן האל כמו שביארנו (א,סג2; לנבואה עצמית ומנהיגותית – ב,לז). 3 לפני משה) מי שגבר עליו השפע הזה, כמו אברהם, קיבץ את בני האדם וקרא להם על דרך הלימוד וההנחיה אל אמת שהשיג, כמו שהיה אברהם מלמד את בני האדם ומבאר להם בראיות עיוניות שיש לעולם אלוה אחד, ושהוא ברא את כל מה שזולתו, ושאין ראוי שתיעבדנה הצורות האלה ולא דבר מן הנבראים. הוא היה כורת עם בני האדם ברית על כך ומושך אותם במליצות נאות ובהטבות; לא שהוא אמר אי פעם: 'האל שלחני אליכם, ומסר לי מצוות ואזהרות'. כך שכאשר נצטווה על המילה, הוא ובניו ובני ביתו – מל אותם, ולא קרא את בני האדם לכך באופן של קריאה נבואית. ראה נא את לשון התורה עליו: "כִּי יְדַעְתִּיו [לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט]" (בראשית יח,יט). הרי שהבהיר שהוא פעל על דרך הצוואה בלבד. וכן יצחק ויעקב ולוי וקהת ועמרם היו קוראים לבני האדם באופן הזה. וכך אתה מוצא שהחכמים אומרים על הנביאים שבאו לפני כן: "בית דינו שלעבר", "בית דינו שלמתושלח", "מדרשו שלמתושלח" – כולם עליהם השלום היו רק נביאים שלימדו את בני האדם בתור מורים ומלמדים ומנחים, לא שהם אמרו 'ויאמר ה' אלי: דבר אל בני פלוני'.

WE have given the definition of prophecy, stated its true characteristics, and shown that the prophecy of Moses our Teacher was distinguished from that of other prophets; we will now explain that this distinction alone qualified him for the office of proclaiming the Law, a mission without a parallel in the history from Adam to Moses, or among the prophets who came after him; it is a principle in our faith that there will never be revealed another Law. Consequently we hold that there has never been, nor will there ever be, any other divine Law but that of Moses our Teacher. According to what is written in Scripture and handed down by tradition, the fact may be explained in the following way: There were prophets before Moses, as the patriarchs Shem, Eber, Noah, Methushelah, and Enoch, but of these none said to any portion of mankind that God sent him to them and commanded him to convey to them a certain message or to prohibit or to command a certain thing. Such a thing is not related in Scripture, or in authentic tradition. Divine prophecy reached them as we have explained. Men like Abraham, who received a large measure of prophetic inspiration, called their fellow-men together and led them by training and instruction to the truth which they had perceived. Thus Abraham taught, and showed by philosophical arguments that there is one God, that He has created everything that exists beside Him, and that neither the constellations nor anything in the air ought to be worshipped; he trained his fellow-men in this belief, and won their attention by pleasant words as well as by acts of kindness. Abraham did not tell the people that God had sent him to them with the command concerning certain things which should or should not be done. Even when it was commanded that he, his sons, and his servants should be circumcised, he fulfilled that commandment, but he did not address his fellow-men prophetically on this subject. That Abraham induced his fellow-men to do what is right, telling them only his own will [and not that of God], may be learnt from the following passage of Scripture: “For I know him, because he commands his sons and his house after him, to practise righteousness and judgment” (Gen. 19:19). Also Isaac, Jacob, Levi, Kohath, and Amram influenced their fellow-men in the same way. Our Sages, when speaking of prophets before Moses, used expressions like the following: The bet-din (court of justice) of Eber, the bet-din of Methushelah, and in the college of Methushelah; although all these were prophets, yet they taught their fellow-men in the manner of preachers, teachers, and pedagogues, but did not use such phrases as the following: “And God said to me, Speak to certain people so and so.”

Guide for the Perplexed, Part 2 39:1 · Guide for the Perplexed, English Translation, Friedlander (1903)

נבואה מנהיגותית יהודית ואמיתית האדם – יצור מדיני עם שונות רבה 1 כבר התבאר בתכלית הביאור שהאדם מדיני (=פוליטי) בטבעו, ושטבעו הוא לחיות בחברה, ואין הוא כשאר בעלי החיים שהחיים בחברה אינם הכרחיים עבורם. בשל המורכבות הרבה של מין זה, שהרי כידוע לך הוא המורכב האחרון, רב ההבדל בין פרטיו, עד שכמעט שלא תמצא שני פרטים תואמים במין כלשהו ממיני המידות, כשם שלא תמצא את צורתם החיצונית תואמת. הדבר נובע מכך שיש שוני במזגים, ולכן החומרים שונים. וכן יש שוני במקרים השייכים לצורה, משום שלכל צורה טבעית יש מקרים מסוימים מיוחדים השייכים לה, מלבד המקרים השייכים לחומר. שוני גדול כזה בין הפרטים אינו נמצא באחד ממיני בעלי החיים, אלא השוני בין פרטי כל מין קטן, מלבד האדם, שהרי תוכל למצוא שני אנשים שהם כאילו משני מינים שונים בכל מידה ומידה, עד שתמצא אכזריות אדם אחד מגיעה עד כדי כך שישחט את צעיר בניו מעצמת כעסו, ואַחֵר יחמול על הריגת פשפש או אחד החרקים וירך לבבו על כך. וכך ברוב המקרים (=התכונות).

IT has already been fully explained that man is naturally a social being, that by virtue of his nature he seeks to form communities; man is therefore different from other living beings that are not compelled to combine into communities. He is, as you know, the highest form in the creation, and he therefore includes the largest number of constituent elements; this is the reason why the human race contains such a great variety of individuals, that we cannot discover two persons exactly alike in any moral quality, or in external appearance. The cause of this is the variety in man’s temperament, and in accidents dependent on his form; for with every physical form there are connected certain special accidents different from those which are connected with the substance. Such a variety among the individuals of a class does not exist in any other class of living beings; for the variety in any other species is limited; only man forms an exception; two persons maybe so different from each other in every respect that they appear to belong to two different classes. Whilst one person is so cruel that he kills his youngest child in his anger, another is too delicate and faint-hearted to kill even a fly or worm. The same is the case with most of the accidents.

Guide for the Perplexed, Part 2 40:1 · Guide for the Perplexed, English Translation, Friedlander (1903)

רובדי הנבואה וזהות הדובר אופן הנבואה – במראָה (עֵרוּת) מסוימת או בחלום 1 אין לי צורך לבאר מה הוא החלום. אשר למראָה, שעליה נאמר "[אִם יִהְיֶה נְבִיאֲכֶם ה'] בַּמַּרְאָה אֵלָיו אֶתְוַדָּע [בַּחֲלוֹם אֲדַבֶּר בּוֹ]" (במדבר יב,ו), והיא הנקראת "מראה הנבואה", ונקראת גם "יד ה'" (מלכים-ב ג,טו ועוד), והיא נקראת גם "מחזה" (בראשית טו,א ועוד) – היא מצב מחריד ומבעית החל על הנביא בהקיץ, כמו שהתבאר בדניאל בדבריו: "וָאֶרְאֶה אֶת הַמַּרְאָה הַגְּדֹלָה הַזֹּאת וְלֹא נִשְׁאַר בִּי כֹּחַ, וְהוֹדִי נֶהְפַּךְ עָלַי לְמַשְׁחִית וְלֹא עָצַרְתִּי כֹּחַ" (דניאל י,ח), ואמר: "[וָאֶשְׁמַע אֶת קוֹל דְּבָרָיו וּכְשָׁמְעִי אֶת קוֹל דְּבָרָיו] וַאֲנִי הָיִיתִי נִרְדָּם עַל פָּנַי וּפָנַי אָרְצָה" (שם,ט). אשר לפניית המלאך אליו בדיבור והעמדתו אותו (שם,י-יא) – כל זה במראה הנבואה. במצב כגון זה מושבתים החושים מפעולתם, והשפע מגיע לכוח ההוגה, ושופע ממנו על הכוח המדמה המגיע מכך לשלמות ופועל את פעולתו. או בתהליך ממראָה לחלום 2 יש שההתגלות מתחילה במראה הנבואה, ואחר כך מתעצמים החרדה וההיפעלות העזה הבאים בעקבות שלמות פעולת הכוח המדמה ואז באה ההתגלות, כמו שנאמר אצל אברהם, שבתחילתה של אותה התגלות נאמר: "הָיָה דְבַר ה' אֶל אַבְרָם בַּמַּחֲזֶה" (בראשית טו,א), ולבסוף: "וְתַרְדֵּמָה נָפְלָה עַל אַבְרָם [וְהִנֵּה אֵימָה חֲשֵׁכָה גְדֹלָה נֹפֶלֶת עָלָיו]" (שם,יב), ולאחר מכן: "וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם [יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה]" (שם,יג).

I NEED not explain what a dream is, but I will explain the meaning of the term mareh, “vision,” which occurs in the passage: “In a vision (be-mareh) do I make myself known unto him” (Num. 12:6). The term signifies that which is also called mareh ha-nebuah, “prophetic vision,” yad ha-shem, “the hand of God,” and maḥazeh, “a vision.” It is something terrible and fearful which the prophet feels while awake, as is distinctly stated by Daniel: “And I saw this great vision, and there remained no strength in me, for my comeliness was turned in me into corruption, and I retained no strength” (Dan, 10:8). He afterwards continues, “Thus was I in deep sleep on my face, and my face toward the ground” (ibid. ver. 9). But it was in a prophetic vision that the angel spoke to him and “set him upon his knees.”

Guide for the Perplexed, Part 2 41:1 · Guide for the Perplexed, English Translation, Friedlander (1903)

הופעת המלאך ראיית מלאך – רק בחלום או במראה הנבואה 1 כבר ביארנו (ב:ו8, לד3, מא3 ועוד) שכל אימת שנזכרה ראיית מלאך או פנייה בדיבור ממנו, הוא רק במראה הנבואה או בחלום, בין אם נאמר הדבר במפורש בין אם לאו, כמו שאמרנו לעיל (ב,ו). דע זאת אם כן והבינהו מאוד מאוד. 2 אין הבדל בין אם נֶאמר תחילה שהוא ראה את המלאך, או שהיה פשט ("חיצוניות") הדברים שהוא חשבו תחילה לבן אדם ולבסוף התברר לו שהוא מלאך, מאחר שאתה מוצא שבסופו של דבר מה שנראה ודיבר אליו היה מלאך. דע זאת אם כן והפנם שמתחילת המצב היה זה מראה הנבואה או חלום שלנבואה. אופני תיאור נבואת המלאך 3 כי במראה הנבואה או בחלום שלנבואה א) יש שהנביא רואה שה' מדבר אליו, כמו שנבאר (ב,מה27-25), ב) ויש שהוא רואה שמלאך מדבר אליו, ג) ויש שהוא שומע מישהו מדבר אליו ואינו רואה אדם מדבר, ד) ויש שהוא רואה בן אדם המדבר אליו ולאחר מכן מתברר לו שהמדבר הזה הוא מלאך. בנבואה באופן זה מצוין שהוא ראה אדם פועל או אומר ולאחר מכן ידע שהוא מלאך.

WE have already shown that the appearance or speech of an angel mentioned in Scripture took place in a vision or dream; it makes no difference whether this is expressly stated or not, as we have explained above. This is a point of considerable importance. In some cases the account begins by stating that the prophet saw an angel; in others, the account apparently introduces a human being, who ultimately is shown to be an angel; but it makes no difference, for if the fact that an angel has been heard is only mentioned at the end, you may rest satisfied that the whole account from the beginning describes a prophetic vision. In such visions, a prophet either sees God who speaks to him, as will be explained by us, or he sees an angel who speaks to him, or he hears some one speaking to him without seeing the speaker, or he sees a man who speaks to him, and learns afterwards that the speaker was an angel. In this latter kind of prophecies, the prophet relates that he saw a man who was doing or saying something, and that he learnt afterwards that it was an angel.

Guide for the Perplexed, Part 2 42:1 · Guide for the Perplexed, English Translation, Friedlander (1903)

הופעת הסמל והמשל בנבואה המשלים בנבואה והבנת משמעותם 1 כבר ביארנו בחיבורינו (משנה תורה, יסודי התורה ז,ג; מו"נ הקדמות, משלים) שהנביאים מתנבאים לעתים במשלים. דהיינו שהנביא רואה דבר על דרך המשל, א. נבואה הכוללת פתרון) ויש שפתרון המשל הזה מוסבר לו במראה הנבואה הזה עצמו, א. חלום הכולל פתרון) כמו שאדם רואה חלום ומדמיין בחלומו זה שהוא התעורר וסיפר את החלום לאדם אחר והסביר לו את פתרונו – והכול חלום, והוא שמכנים "חלום שנפתר בתוך חלום" (בבלי ברכות נה,ב). ב. חלום בלי פתרון בתוכו) וכן יש חלומות שפתרונם נודע לאחר ההתעוררות. הדגמות 2 כך המשלים הנבואיים, יש שפתרונם מוסבר במראה הנבואה. דוגמה א1) כמו שהתבאר בזכריה, שאמר לאחר שהקדים את המשלים ההם: "וַיָּשָׁב הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי וַיְעִירֵנִי כְּאִישׁ אֲשֶׁר יֵעוֹר מִשְּׁנָתוֹ. וַיֹּאמֶר אֵלַי מָה אַתָּה רֹאֶה..." (זכריה ד,א ואילך), ואז פתר לו את המשל.

WE have already shown in our work that the prophets sometimes prophesy in allegories; they use a term allegorically, and in the same prophecy the meaning of the allegory is given. In our dreams, we sometimes believe that we are awake, and relate a dream to another person, who explains the meaning, and all this goes on while we dream. Our Sages call this “a dream interpreted in a dream.” In other cases we learn the meaning of the dream after waking from sleep. The same is the case with prophetic allegories. Some are interpreted in the prophetic vision. Thus it is related in Zechariah, after the description of the allegorical vision—“And the angel that talked with me came again and waked me as a man that is awakened from his sleep. And he said unto me, ‘What dost thou see?’” etc. (Zech. 4:1-2), and then the allegory is explained (ver. 6, sqq.).

Guide for the Perplexed, Part 2 43:1 · Guide for the Perplexed, English Translation, Friedlander (1903)

הופעת הדיבור בנבואה סוגי נבואה הבאה במסר של דיבור 1 הנבואה היא רק במראה או בחלום, כמו שביארנו כמה פעמים (ב:ו, לו, מא-מג), ולא נחזור על כך תמיד. נאמר־נא כעת, שכשהנביא מתנבא א) יש שהוא רואה משל, כמו שביארנו כמה פעמים (א,פתיחה; ראו בהפניות ב,מג1). ב) ויש שהוא רואה במראה הנבואה שה' יתעלה מדבר אליו, כמו שאמר ישעיה: "וָאֶשְׁמַע אֶת קוֹל ה' אֹמֵר אֶת מִי אֶשְׁלַח וּמִי יֵלֶךְ לָנוּ" (ישעיהו ו,ח). ג) ויש שהוא שומע מלאך מדבר אליו כשהוא רואהו, וזה נפוץ מאוד, כמו שנאמר: "וַיֹּאמֶר אֵלַי מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים [בַּחֲלוֹם יַעֲקֹב וָאֹמַר הִנֵּנִי]" (בראשית לא,יא), "וַיֹּאמֶר אֵלַי הֲלוֹא יָדַעְתָּ מָה הֵמָּה אֵלֶּה" (זכריה ד,ה), "וַיַּעַן הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי [וַיֹּאמֶר אֵלַי הֲלוֹא יָדַעְתָּ מָה הֵמָּה אֵלֶּה]" (שם), "וָאֶשְׁמְעָה אֶחָד קָדוֹשׁ מְדַבֵּר" (דניאל ח,יג), ואלה רבים מספור. ד) ויש שהנביא רואה בן אדם מדבר אליו, כמו שנאמר ביחזקאל: "וְהִנֵּה אִישׁ מַרְאֵהוּ כְּמַרְאֵה נְחֹשֶׁת [וּפְתִיל פִּשְׁתִּים בְּיָדוֹ וּקְנֵה הַמִּדָּה וְהוּא עֹמֵד בַּשָּׁעַר.] וַיְדַבֵּר אֵלַי הָאִישׁ בֶּן אָדָם [רְאֵה בְעֵינֶיךָ וּבְאָזְנֶיךָ שְּׁמָע...]" (יחזקאל מ,ג-ד) אחרי שהקדים ואמר: "הָיְתָה עָלַי יַד ה'" (שם,א). ה) ויש שהנביא אינו רואה אף צורה, אלא הוא שומע דיבור בלבד הקורא לו במראה הנבואה, כמו שאמר דניאל: "וָאֶשְׁמַע קוֹל אָדָם בֵּין אוּלָי" (דניאל ח,טז), וכמו שאמר אליפז: "דְּמָמָה וָקוֹל אֶשְׁמָע" (איוב ד,טז), וכמו שאמר גם יחזקאל: "וָאֶשְׁמַע אֵת מִדַּבֵּר אֵלָי" (יחזקאל ב,ב). כי העניין שהשיג במראה הנבואה אינו זה אשר דיבר אליו, אלא הפסיק את הפרשה המפליאה והמופלאה שאמר במפורש שהוא השיג אותה, והחל בנושא ההתגלות וצורתה ואמר: "וָאֶשְׁמַע אֵת מִדַּבֵּר אֵלָי".

PROPHECY is given either in a vision or in a dream, as we have said so many times, and we will not constantly repeat it. We say now that when a prophet is inspired with a prophecy he may see an allegory, as we have shown frequently, or he may in a prophetic vision perceive that God speaks to him, as is said in Isaiah (vi. 8), “And I heard the voice of the Lord saying, Whom shall I send, and who will go for us?” or he hears an angel addressing him, and sees him also. This is very frequent, e.g., “And the angel of God spake unto me,” etc. (Gen. 31:11); “And the angel that talked with me answered and said unto me, Dost thou not know what these are” (Zech. 4:5); “And I heard one holy speaking” (Dan. 8:13). Instances of this are innumerable. The prophet sometimes sees a man that speaks to him. Comp., “And behold there was a man, whose appearance was like the appearance of brass, and the man said to me,” etc. (Ezek. 40:3, 4), although the passage begins, “The hand of the Lord was upon me” (ibid. ver. 1). In some cases the prophet sees no figure at all, only hears in the prophetic vision the words addressed to him; e.g., “And I heard the voice of a man between the banks of Uali” (Dan. 8:16); “There was silence, and I heard a voice” (in the speech of Eliphaz, Job 4:16); “And I heard a voice of one that spake to me” (Ezek. 1:28). The being which Ezekiel perceived in the prophetic vision was not the same that addressed him: for at the conclusion of the strange and extraordinary scene which Ezekiel describes expressly as having been perceived by him, the object and form of the prophecy is introduced by the words, “And I heard a voice of a man that spake to me.”

Guide for the Perplexed, Part 2 44:1 · Guide for the Perplexed, English Translation, Friedlander (1903)

דרגות הנבואה מטרת הפרק: דרגות הנבואה. המונח נביא רב משמעי 1 אחרי שהקדמנו (בפרקים הקודמים) את ביאור מהותה האמיתית של הנבואה כפי שמחייב העיון יחד עם מה שהתבאר בתורתנו, ראוי שאציין לך את דרגות הנבואה בהתאם לשני המקורות האלה. מה שאני מכנה "דרגות נבואה" – לא כל מי שהוא באחת מאותן דרגות הוא נביא. אלא הדרגה הראשונה והשנייה הן מדרגות לנבואה, ומי שהגיע לאחת מהן אינו נמנה בכלל הנביאים שדיברנו עליהם קודם לכן. ואם הוא נקרא לעתים "נביא" הרי זה בהכללה מסוימת, בשל היותו קרוב מאוד לנביאים.

AFTER having explained prophecy in accordance with reason and Scripture, I must now describe the different degrees of prophecy from these two points of view. Not all the degrees of prophecy which I will enumerate qualify a person for the office of a prophet. The first and the second degrees are only steps leading to prophecy, and a person possessing either of these two degrees does not belong to the class of prophets whose merits we have been discussing. When such a person is occasionally called prophet, the term is used in a wider sense, and is applied to him because he is almost a prophet.

Guide for the Perplexed, Part 2 45:1 · Guide for the Perplexed, English Translation, Friedlander (1903)

סגנון תיאור מעשים במהלך הנבואה הקדמה – דוגמה מכלילה 1 מפרט אחד ניתן ללמוד על כל פרטי המין, ולדעת שזאת צורת כל פרט ממנו. כוונתי באמירה זו היא לומר שמצורה אחת מצורות הודעות הנביאים תוכל ללמוד על כל ההודעות ממין זה.

ONE individual may be taken as an illustration of the individuals of the whole species. From its properties we learn those of each individual of the species. I mean to say that the form of one account of a prophecy illustrates all accounts of the same class.

Guide for the Perplexed, Part 2 46:1 · Guide for the Perplexed, English Translation, Friedlander (1903)

השאלות והגזמות בנבואה הקדמה 1 אין ספק שהתבאר והתברר (ב,מג1 ושם בהפניות) שרוב נבואת הנביאים במשלים, כי כך פעולתו של הכלי לכך, כוונתי לכוח המדמה. וכן ראוי גם לדעת משהו על עניין ההשאלות וההגזמות, כי דבר זה בא רבות בלשונות ספרי הנבואה. אם מבינים זאת בצורה דווקנית מבלי לדעת שזו הגזמה והפרזה, או מבינים זאת על פי הוראתו הראשונית של הביטוי מבלי לדעת שהוא מושאל, נוצרות מוזרויות. דוגמאות ללשונות הגזמה 2 א) כבר ביארו (חז"ל) ואמרו: "דברה תורה לשון הבאי" (בבלי חולין צ,ב; תמיד כט,א), כלומר הגזמה. והביאו לכך ראיה ממה שנאמר: "עָרִים גְּדֹלֹת וּבְצוּרֹת בַּשָּׁמָיִם" (דברים א,כח), וזה נכון. ב) ומסוג ההגזמה הוא מה שנאמר: "[גַּם בְּמַדָּעֲךָ מֶלֶךְ אַל תְּקַלֵּל וּבְחַדְרֵי מִשְׁכָּבְךָ אַל תְּקַלֵּל עָשִׁיר] כִּי עוֹף הַשָּׁמַיִם יוֹלִיךְ אֶת הַקּוֹל" (קהלת י,כ). ג) ובהתאם לכך נאמר: "[וְאָנֹכִי הִשְׁמַדְתִּי אֶת הָאֱמֹרִי מִפְּנֵיהֶם] אֲשֶׁר כְּגֹבַהּ אֲרָזִים גָּבְהוֹ [וְחָסֹן הוּא כָּאַלּוֹנִים]" (עמוס ב,ט). אופן זה מצוי לרוב בדברי הנביאים כולם, כוונתי לדברים הנאמרים באופן של הגזמה והפרזה ולא באופן מוגדר ומדויק.

IT is undoubtedly clear and evident that most prophecies are given in images, for this is the characteristic of the imaginative faculty, the organ of prophecy. We find it also necessary to say a few words on the figures, hyperboles, and exaggerations that occur in Scripture. They would create strange ideas if we were to take them literally without noticing the exaggeration which they contain, or if we were to understand them in accordance with the original meaning of the terms, ignoring the fact that these are used figuratively. Our Sages say distinctly Scripture uses hyperbolic or exaggerated language and quote as an instance, “cities walled and fortified, rising up to heaven” (Deut. 1:28). As a hyperbole our Sages quote, “For the bird of heaven carries the voice” (Eccles. 10:20); in the same sense it is said, “Whose height is like that of cedar trees” (Amos 2:9). Instances of this kind are frequent in the language of all prophets; what they say is frequently hyperbolic or exaggerated, and not precise or exact.

Guide for the Perplexed, Part 2 47:1 · Guide for the Perplexed, English Translation, Friedlander (1903)

ייחוס מעשי הטבע והאדם לה' הקדמה: האל הוא ראשית שרשרת הסיבות 1 ברור מאוד שלכל דבר מחודש יש בהכרח סיבה קרובה שחידשה אותו, ולסיבה הזאת יש סיבה, וכך הלאה עד שמגיעים בסופו של דבר לסיבה הראשונה לכל דבר, כלומר חפץ ה' ובחירתו. לכן לעתים מושמטות בדברי הנביאים כל הסיבות הממצעות האלה ואותה פעולה מסוימת המתחדשת מיוחסת לה', ואומרים שהוא יתעלה עשה אותה. כל זה ידוע, וכבר דיברנו עליו אנחנו (א,סו1; סט5) ודורשי אמת אחרים, והיא דעת כל אנשי תורתנו.

IT is clear that everything produced must have an immediate cause which produced it; that cause again a cause, and so on, till the First Cause, viz., the will and decree of God is reached. The prophets therefore omit sometimes the intermediate causes, and ascribe the production of an individual thing directly to God, saying that God has made it. This method is well known, and we, as well as others of those who seek the truth, have explained it; it is the belief of our co-religionists.

Guide for the Perplexed, Part 2 48:1 · Guide for the Perplexed, English Translation, Friedlander (1903)