Kitzur Shulchan Aruch

הָרוֹאֶה אִילָנֵי מַאֲכָל שֶׁמּוֹצִיאִין פֶּרַח, מְבָרֵךְ בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹקֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁלֹּא חִסֵּר בְּעוֹלָמוֹ כְּלוּם וּבָרָא בּוֹ בְּרִיּוֹת טוֹבוֹת וְאִילָנוֹת טוֹבִים לֵהָנוֹת בָּהֶם בְּנֵי אָדָם. וְאֵינוֹ מְבָרֵךְ אֶלָּא פַּעַם אַחַת בְּכָל שָׁנָה. וְאִם אֵחֵר מִלְּבָרֵךְ עַד שֶׁגָּדְלוּ הַפֵּרוֹת, לֹא יְבָרֵךְ עוֹד. יֵשׁ אוֹמְרִים דְּאִם לֹא בֵּרַךְ בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה שֶׁרָאָה אֶת הַפְּרָחִים, שׁוּב לֹא יְבָרֵךְ (מחה"ש סִימָן רכ"ו)

Upon seeing a fruit tree in bloom, you should say: Baruch ata Adonoy, Elokeino melech ha'olam shelo chiseir be'olamo kelum uvara vo beriyos tovos ve'ilonos tovim leihanos bahem benei adam, [Blessed are You, Hashem, our God, King of the universe, Who caused nothing to be lacking in His universe, and He created in it goodly creatures and goodly trees, to give mankind pleasure therewith]. You recite this berachah only once a year. But if you delayed saying the berachah until the fruit grew, then you should no longer say it. Some authorities hold that if you neglected to say the berachah when you saw the blossoms for the first time, you should no longer say it.

Kitzur Shulchan Arukh 60:1 · Kitzur Shulchan Aruch, trans. Rabbi Avrohom Davis, Metsudah Pub., 1996

אַרְבָּעָה צְרִיכִים לְהוֹדוֹת. יוֹרְדֵי הַיָּם כְּשֶׁיַּגִּיעוּ לִמְחוֹז חֶפְצָם, וְכֵן הוֹלְכֵי מִדְבָּרִיּוֹת אוֹ בִּשְׁאָר דֶּרֶךְ שֶׁמֻּחְזָק שֶׁיֶּשׁ בּוֹ סַכָּנָה, כְּשֶׁיַּגִּיעוּ לִמְחוֹז חֶפְצָם, וּבִכְלָל זֶה גַּם מִי שֶׁהָיָה בְּסַכָּנָה אַחֶרֶת וְנִצֹּל הֵימֶנָּה, כְּגוֹן שֶׁנָּפַל עָלָיו כֹּתֶל אוֹ נְגָחוֹ שׁוֹר אוֹ שֶׁבָּאוּ עָלָיו לִסְטִים בַּדֶּרֶךְ וְשׁוֹדְדֵי לַיְלָה וְנִצַּל מֵהֶם וְכַדּוֹמֶה, וּמִי שֶׁהָיָה חוֹלֶה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ סַכָּנָה, כְּגוֹן מַכָּה שֶׁל חָלָל, אוֹ שֶׁהָיָה מוּטָל בַּמִּטָּה שְׁלשָׁה יָמִים מֵחֲמַת הַחֹלִי וְנִתְרַפֵּא וְהוֹלֵךְ עַל בָּרְיוֹ. וּמִי שֶהָיָה חָבוּשׁ בְּבֵית הָאֲסוּרִים, אֲפִלּוּ רַק עַל עִסְקֵי מָמוֹן וְיָצָא. וְסִימָנְךָ וְכָל הַחַיִּי"ם יוֹדוּךָ סֶלָה, חוֹלֶה, יִסּוּרִים, יָם, מִדְבָּר. מַה מְבָרֵךְ. בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹקֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, הַגּוֹמֵל לַחַיָּבִים טוֹבוֹת שֶׁגְּמָלַנִי כָּל טוֹב. וְהַשּׁוֹמְעִים אוֹמְרִים, מִי שֶׁגּמָלְךָ טוֹב הוּא יִגְמָלְךָ כָּל טוֹב סֶלָה.

On four [occasions] a person must thank God [for His goodness]; 1] after crossing the ocean and reaching his destination; 2] after crossing the desert or any other dangerous road and reaching his destination; included in this rule is also one who was saved from any other peril, as when a wall caved in on him or an ox lunged at him, ready to gore him, or robbers attacked him on the road, or thieves at night and he was saved from them, or from similar perils; 3] one who suffered from serious illness or a serious injury or he was confined to bed for [at least] three days due to an illness and he recovered, his health restored; 4] one who was in prison even if [he was in prison] only because of monetary matters and he was released. [The following phrase may serve as] a mnemonic device: "All those who are alive thank you, selah." [The word chayim—חיים — forms the acronym of] choleh—a sick person, yisurim —a person suffering [in prison], yam—(crossing the) ocean, midbar—(crossing the) desert. What berachah should they say? Baruch ata Adonoy Elokeinu melech ha'olam hagomeil lechayavim tovos shegemalani kol tov, [Blessed are You, Hashem, our God, King of the universe, Who bestows good things upon the guilty, Who has bestowed every goodness upon me]. The listeners should respond: mi shegemalecha tov hu yigmalecha kol tov selah, [May He Who has bestowed goodness upon you continue to bestow every goodness upon you forever].

Kitzur Shulchan Arukh 61:1 · Kitzur Shulchan Aruch, trans. Rabbi Avrohom Davis, Metsudah Pub., 1996

צָרִיךְ לִזָּהֵר מְאֹד שֶׁלֹא לְהוֹנוֹת אֶת חֲבֵרוֹ. וכֹל הַמְאַנֶּה אֶת חֲבֵרוֹ, בֵּין שֶׁהַמּוֹכֵר מְאַנֶּה אֶת הַלּוֹקֵחַ, בֵּין שֶׁהַלּוֹקֵחַ מְאַנֶּה אֶת הַמּוֹכֵר, עוֹבֵר בְּלָאו, שֶׁנֶּאֱמַר, וְכִי תִמְכְּרוּ מִמְכָּר לַעֲמִיתֶךָ אוֹ קָנֹה מִיַד עֲמִיתֶךָ אַל תּוֹנוּ אִישׁ אֶת אָחִיו. וְהִיא הַשְׁאֵלָה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁשּׁוֹאֲלִין אֶת הָאָדָם בְּשָׁעָה שֶׁמַּכְנִיסִין אוֹתוֹ לַדִּין, נָשָׂאתָ וְנָתַתָּ בֶּאֱמוּנָה (חו"מ רכז, שַׁבָּת לא. וְעַיֵּן באוֹרַח חַיִּים קנה, וביו"ד רמו).

You should be extremely careful not to deceive your fellow man. If anyone deceives his fellow, whether a seller deceives a buyer, or a buyer deceives a seller, he transgresses a negative commandment, for it is said: "When you sell something to your neighbor, or buy from your neighbor, do not deceive one another." The first question a person is asked when he is brought before the [Heavenly] Court is: "Have you [always] been honest in your dealings?"

Kitzur Shulchan Arukh 62:1 · Kitzur Shulchan Aruch, trans. Rabbi Avrohom Davis, Metsudah Pub., 1996

כְּשֵׁם שֶׁאוֹנָאָה אֲסוּרָה בְּמִקָּח וּמִמְכָּר, כָּךְ אֲסוּרָה אוֹנָאָה בִּדְבָרִים, שֶׁנֶּאֱמַר וְלֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ, זוֹ אוֹנָאַת דְּבָרִים. וּגְדוֹלָה אוֹנָאַת דְּבָרִים מֵאוֹנָאַת מָמוֹן, שֶׁזֶה נִתָּן לְהִשָּׁבוֹן וְזֶה לֹא נִתָּן לְהִשָּׁבוֹן, זֶה בְּמָמוֹנוֹ וְזֶה בְּגוּפוֹ. וְהַצּוֹעֵק עַל אוֹנָאַת דְּבָרִים, נַעֲנָה מִיָּד. וְצָרִיךְ לִזָּהֵר בְּיוֹתֵר מֵאוֹנָאַת אִשְׁתּוֹ, שֶׁלֹּא לְצַעֲרָהּ בִּדְבָרִים, לְפִי שֶׁהָאִשָּׁה רַכָּה בַּטֶּבַע, וְעַל צַעַר מְעַט הִיא בּוֹכָה, וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מַקְפִּיד עַל הַדְּמָעוֹת, וְשַׁעֲרֵי דְּמָעוֹת לֹא נִנְעֲלוּ.

Just as it is forbidden to deceive a person by [dishonest] buying and selling, so is it forbidden to deceive a person with words, as it is said: "And you shall not deceive one another, but you shall fear your God." This refers to "deception done by means of words." The sin of deceiving someone with words is greater than deceiving him in money matters, because [misappropriated funds] can be returned but no amends can be made for pain inflicted with [hurtful] words. [Monetary deception] only affects [the victim's] finances, whereas [hurtful or insulting remarks] are aimed at his person. Anyone who cries [to God] because of wrong done to him with words is answered immediately. A person must be particularly careful not to hurt his wife's feelings and not to cause her pain with [harsh] words, for a woman is sensitive by nature, and even a slight hurt will bring tears to her eyes. And God, blessed be He, pays heed to tears, for the gates of tears are never closed.

Kitzur Shulchan Arukh 63:1 · Kitzur Shulchan Aruch, trans. Rabbi Avrohom Davis, Metsudah Pub., 1996

כָּל דָּבָר שֶׁאָסוּר מִן הַתּוֹרָה בַּאֲכִילָה, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מֻתָּר בַּהֲנָאָה, אִם הוּא דָּבָר הַמְיֻחָד לְמַאֲכָל, אָסוּר לַעֲשׂוֹת בּוֹ סְחוֹרָה אוֹ לְהַלְווֹת עָלָיו. וַאֲפִלּוּ לִקְנֹתוֹ לְהַאֲכִילוֹ לְפוֹעֲלוֹ אֵינוֹ יְהוּדִי, אָסוּר. אֲבָל דָּבָר שֶׁאֵינוֹ עוֹמֵד לַאֲכִילָה, כְּגוֹן סוּסִים וַחֲמוֹרִים, מֻתָּר לַעֲשׂוֹת בָּהֶם סְחוֹרָה. וְחֵלֶב גַּם כֵּן מֻתָּר בִּסְחוֹרָה, שֶׁהֲרֵי נֶאֱמַר בּוֹ, יֵעָשֶׂה לְכָל מְלָאכָה.

Any article of food, that you are forbidden to eat, and the article is used exclusively as food, even though you are allowed to make use of it, you may not offer it for sale or use it as security for a loan. Even buying it to feed your non-Jewish worker is prohibited. But if it is something that is not used for food, such as horses and donkeys, you may do business with them. You may also deal in the forbidden fat of an animal, for it is said with regard to it: "You may use [its forbidden fat] for any purpose you desire."

Kitzur Shulchan Arukh 64:1 · Kitzur Shulchan Aruch, trans. Rabbi Avrohom Davis, Metsudah Pub., 1996

לְפִי שֶׁנַּפְשׁוֹ שֶׁל אָדָם בְּטִבְעוֹ חוֹמֵד וּמִתְאַוֶּה אֶל הַמָּמוֹן, וְקָרוֹב יוֹתֵר שֶׁיְהֵא הָאָדָם נִכְשָׁל בְּאִסּוּר רִבִּית מִבִּשְׁאַר אִסּוּרִין שֶׁבְּמָמוֹן, כִּי בְּגֶזֶל וְאוֹנָאָה וְכַדּוֹמֶה, הֲרֵי מַשְׁגִּיחַ עַל עַצְמוֹ שֶׁלֹּא יְהֵא נִגְזָל וְשֶׁלֹּא יִתְאַנֶּה, וְגַם זֶה שֶׁהוּא רוֹצֶה לִגְזוֹל אוֹ לְהוֹנוֹת אֶת חֲבֵרוֹ, לִפְעָמִים הוּא נִמְנָע מֵחֲמַת בּוּשָׁה אוֹ מֵחֲמַת יִרְאָה, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּרִבִּית, כִּי הַלֹוֶה נוֹתֵן לוֹ בִּרְצוֹנוֹ הַטּוֹב, וְהוּא שָׂמֵחַ, כִּי מָצָא מָקוֹם לִלְווֹת עַל כָּל פָּנִים בְּרִבִּית, וְגַם הַמַּלְוֶה חושֵׁב בְּדַעְתּוֹ, כִּי הֲרֵי הוּא עוֹשֶׂה טוֹבָה גְּדוֹלָה עִם הַלֹּוֶה שֶׁיּוּכַל לְהַרְוִיחַ בְּמָמוֹן זֶה כִּפְלֵי כִּפְלַיִם יוֹתֵר מִן הָרִבִּית, וְלָכֵן נָקֵל מְאֹד שֶׁיְהֵא אָדָם נִתְפַּתֶּה חַס וְשָׁלוֹם מִן הַיֵּצֶר הָרַע לִהְיוֹת נִכְשָׁל בְּאִסּוּר זֶה. עַל כֵּן הֶחְמִרָה תוֹרָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה מְאֹד בְּאִסּוּר זֶה, וְהַרְבֵּה לָאוִין נֶאֶמְרוּ בּוֹ, הַמַּלְוֵה עוֹבֵר בְּשִׁשָּׁה לָאוִין, וְלֹא יָקוּם בִּתְחִיַּת הַמֵּתִים, שֶׁנֶּאֱמַר בְּנֶשֶׁךְ נָתַן וְתַרְבִּית לָקַח וָחָי, לֹא יִחְיֶה. הַלֹּוֶה עוֹבֵר בִּשְׁלשָׁה לָאוִין, הַסּוֹפֵר, וְהָעֵדִים וְהֶעָרֵב עוֹבְרִים כָּל אֶחָד בְּלָאו אֶחָד. וְכֵן הַסַּרְסוּר שֶׁהָיָה בִּינֵיהֶם אוֹ שֶׁסִּיַּע לְאֶחָד מֵהֶם, כְּגוֹן שֶׁהוֹרָה מָקוֹם לְהַלֹּוֶה לִלְווֹת אוֹ שֶׁהוֹרָה מָקוֹם לְהַמַּלְוֵה לְהַלְווֹת, גַּם כֵּן עוֹבֵר בְּלָאו אֶחָד (יו"ד קס).

Preface The Torah writes: אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִי אֶת הֶעֳנִי עִמָךְ לאׁ תִהְיֶה לוֹ כְּנוֹשֶׁה לאׁ תְשִׂימוּן עָלָיו נֶשֶׁךְ "When you lend money to my people, to the poor among you, do not press him for payment, do not take interest payment from him" (Ex. 22:24).The Torah obligates us to lend money to one less fortunate than we, but, at the same time, forbids us to derive benefit from making this loan. Any benefit derived thereof is called רִבִּית—interest.There are two major categories of ribis:1) Ribis deoraisa (רִבִּית דְאוֹרַייתָא) i.e. interest that is Scripturally prohibited. The classic case is when the lender stipulates at the time of the loan that the money is being lent with the condition that it be paid back with a set rate of interest. It makes no difference how high or how low the rate may be; in either case, it is ribis deoraisa and the lender must return the interest payment to the borrower. This holds true even where the borrower willingly agreed to the interest payment.2) Ribis derabanan (רִבִּית דְרַבָּנָן), i.e. interest that is Rabbinically prohibited, such as a) sa'ah besa'ah (see para. 11); b) avak ribis (אֲבַק רִבִּית), i.e. "a shade of ribis." The Torah prohibited only interest charged for a loan. The Rabbis added a prohibition on interest charged for a purchase; c) ribis mukdemes (רִבִּית מֻקְדֶמֶת), i.e. "pre-loan" ribis. The borrower sends money or gifts to the lender so that he will lend him money at a later date; d) ribis me'ucheres (רִבִּית מְאֻחֶרֶת), i.e. "post-loan" ribis. The lender did not set interest payments at the time of the loan, but the borrower paid interest at a later date. In cases of ribis derabanan, the Bais Din [Court] does not have the power to force the lender to return the interest collected, but it is, nevertheless, preferable in some cases that he do so on his own.The laws of ribis are complex and this chapter will only touch some of the fundamentals of this important subject. It is, therefore, extremely advisable that when a question of ribis arises, a competent rabbi, well-versed in these laws, should be consulted. It being the nature of man to desire and lust after money, and it being more likely for man to transgress the prohibition of interest than other prohibitions concerning money, because where robbery and fraud and the like [are concerned], the victim usually protects himself against robbery or fraud. Also, one who wants to rob or defraud another, will often be inhibited because of shame or because of fear. This is not so concerning interest, for the borrower willingly pays and is happy that he has found a place to borrow even with interest. The lender, too, thinks to himself that he is doing a great favor to the borrower by enabling him to profit with this money, many times more than the interest. It is, therefore, very easy for the person to be seduced, Heaven forbid, by his evil inclination to transgress this prohibition. Therefore, the Torah was very stringent with this prohibition. And many prohibitary laws are said concerning it. The lender transgresses six prohibitory laws, and will not be included in the resurrection of the dead, for it is said: "He gave money [in return] for interest and he accepted interest, he shall not live." The borrower transgresses three prohibitory laws. The scribe, the witnesses and the co-signer each transgress one prohibitory law. [This applies] also [to] the broker who brought them together or if he was of help to one of them, for instance, directing the borrower to one from whom he could borrow, or if he directed the lender to one to whom he could lend, he, too, transgresses one prohibitory law.

Kitzur Shulchan Arukh 65:1 · Kitzur Shulchan Aruch, trans. Rabbi Avrohom Davis, Metsudah Pub., 1996

הַנּוֹתֵן לַחֲבֵרוֹ מָעוֹת שֶׁיִּתְעַסֵּק בָּהֶן וְהָרֶוַח יִהְיֶה לַחֲצָאִין, וְגַם הַהֶפְסֵד יִהְיֶה עַל שְׁנֵיהֶם בְּשָׁוֶה, זֶהוּ נִקְרָא עִסְקָא וְאָסוּר, מִפְּנֵי כִּי הַחֲצִי מִמָּעוֹת אֵלּוּ הִיא מִלְוֶה בְּיַד הַמְקַבֵּל, שֶׁהֲרֵי הִיא בָּאַחְרָיוּת שֶׁלּוֹ וְהוּא נוֹטֵל אֶת הָרֶוַח, וְגַם הַהֶפְסֵד עָלָיו. וְהַחֲצִי הוּא פִּקָּדוֹן אֶצְלוֹ, שֶׁהֲרֵי הוּא בְּאַחְרָיוּת הַנּוֹתֵן, וְהוּא לוֹקֵחַ אֶת הָרֶוַח מֵחֲצִי זֶה, וְגַם הַהֶפְסֵד מֵחֲצִי זֶה עָלָיו. וְהַמְקַבֵּל שֶׁהוּא מִתְעַסֵק וְטוֹרֵחַ בַּחֲצִי הַפִּקָּדוֹן שֶׁהוּא שַׁיָּךְ לְהַנּוֹתֵן, זֶהוּ רַק מִפְּנֵי שֶׁנּוֹתֵן לוֹ אֶת הַחֲצִי בְּהַלְוָאָה, וַהֲרֵי רִבִּית וְאָסוּר. וְיֵשׁ הֶתֵּר לָזֶה, אִם הַנּוֹתֵן נוֹתֵן לְהַמְקַבֵּל אֵיזֶה שָׂכָר בִּשְׁבִיל הֶעָמָל וְהַטֹּרַח שֶׁהוּא מִתְעַסֵּק בְּחֶלְקוֹ. וְיֵשׁ לִקְצוֹץ, אוֹ שֶׁיִּתֵּן לוֹ מִיָּד בִּשְׁעַת נְתִינַת הַמָּעוֹת שְׂכָרוֹ. וְדַי אֲפִלּוּ בְּדָבָר מוּעָט (קעז).

Preface If Reuven gives money to Shimon for investment purposes and they agree to divide the profits or losses of this investment, then, it is considered as if each invested half the money with each receiving the profits or losses from his respective half. Thus, the half of the money that is Shimon's responsibility is actually a loan to him to do with as he sees fit. The half that is Reuven's is considered a pikadon (פִּקָדוֹן), i.e., an object given for safekeeping from Reuven to Shimon. The result is that Shimon expends time and effort on Reuven's half, in return for the half that is on loan to him. This is ribis. The entire transaction is called iska. If one gives money to another for a business, stipulating that the profits be divided equally and any loss incurred also be [shared] by both of them equally, this is called iska and is prohibited. [This is] because half of the money is considered a loan to the trader (recipient) for which he is responsible and out of which he receives the profits, and for which he also incurs the loss. The other half is considered as a deposit for safekeeping, for it remains the responsibility of the investor, and he receives the profit from this half, and also incurs the loss from this half. The trader preoccupies himself and bothers with the pikadon half which belongs to the investor, only because he gives him half [the money] as a loan; this is ribis and prohibited. This transaction can be made legal by the investor giving the trader some compensation for the effort and bother [that he expends] when dealing with his share. [The compensation] should be set [beforehand], or paid immediately upon the transfer of the monies. Even a nominal payment is sufficient.

Kitzur Shulchan Arukh 66:1 · Kitzur Shulchan Aruch, trans. Rabbi Avrohom Davis, Metsudah Pub., 1996

אַל תְּהִי רָגִיל בִּנְדָרִים. כָּל הַנּוֹדֵר, כְּאִלּוּ בּוֹנֶה בָּמָה בִּשְׁעַת אִסּוּר הַבָּמוֹת. וְהַמְקַיְמוֹ, כְּאִלּוּ הִקְרִיב עָלֶיהָ קָרְבָּן, שֶׁחַיָּב מִשּׁוּם שְׁחוּטֵי חוּץ, כִּי טוֹב יוֹתֵר שֶׁיִּשְׁאַל עַל נִדְרוֹ וְיַתִּירוּ לוֹ. וַהֲנֵּי מִלֵּי בִּשְׁאָר נְדָרִים. אֲבָל נִדְרֵי הֶקְדֵּשׁ, מִצְוָה לְקַיְמָן, שֶׁנֶּאֱמַר נְדָרַי לַה' אֲשַׁלֵּם. וְלֹא יִשְׁאַל עָלָיו אֶלָּא בִּשְׁעַת הַדְּחָק (ר"ג, ר"ל).

Do not form the habit of making vows. Whoever makes a vow, [it is considered] as if he built an altar at a time that [private] altars were prohibited. One who fulfills [such a vow is considered] as though he had offered a sacrifice upon it, which makes him guilty of shechutei chutz. Rather it is preferable that you request absolution from your vow and that the Beis Din (Court) nullify it for you. This applies only to ordinary vows, but vows made to the sanctuary are meritorious to fulfill, for it is said: "I will fulfill my vows to Hashem," and one should not attempt to annul these vows unless the need is great.

Kitzur Shulchan Arukh 67:1 · Kitzur Shulchan Aruch, trans. Rabbi Avrohom Davis, Metsudah Pub., 1996

הַיּוֹצֵא לַדֶּרֶךְ, בֵּין מִבֵּיתוֹ בֵּין מִמָּקוֹם שֶׁהָיָה לָן בַּדֶּרֶךְ, וְכֵן בַּחֲזָרָתוֹ לְבֵיתוֹ, לְאַחַר שֶׁיָּצָא מֵעִבּוּרָהּ שֶׁל הָעִיר, דְּהַיְנוּ שִׁבְעִים אַמָּה וּשְׁנֵי שְׁלִישֵׁי אַמָּה לְאַחַר שֶׁכָּלוּ כָּל הַבָּתִים, מִתְפַּלֵּל תְּפִלַּת הַדֶּרֶךְ, יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹקֵינוּ וֵאֱלֹקֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁתּוֹלִיכֵנוּ לְשָׁלוֹם וְכוּ'. אוֹמְרָהּ בִּלְשׁוֹן רַבִּים, רַק "וְתִתְּנֵנִי לְחֵן, אוֹמֵר בִּלְשׁוֹן יָחִיד. וְיוֹתֵר טוֹב לְאָמְרָהּ לְאַחַר שֶׁיָּצָא מִיל מֵעִבּוּרָהּ שֶׁל עִיר. וּכְשֶׁהוּא כְּבָר בַּדֶּרֶךְ וְלָן בְּאֵיזֹה עִיר, יָכוֹל לְאָמְרָה בַּבֹּקֶר גַּם קֹדֶם שֶׁיֵּצֵא.

When you set out on a journey, whether from home or from a place where you lodged overnight en route, as well as on returning home, after having left the boundaries of the city, that is seventy and two-thirds amohs beyond the last house, you should say the traveller's prayer: "May it be Your Will, Hashem our God and the God of our fathers that You lead us in peace, etc." This prayer is said in the plural form, except for: "vesiteneini lechein" which is said in the singular form. It is preferable to recite Tefillas Haderech after you have travelled a mil beyond the outskirts of the city. Once you are en route and stay overnight in any city, you may recite it in the morning even before you leave.

Kitzur Shulchan Arukh 68:1 · Kitzur Shulchan Aruch, trans. Rabbi Avrohom Davis, Metsudah Pub., 1996

אָמַר רַבִּי חֶלְבוּ אָמַר רַב הוּנָא, לְעוֹלָם יִזָּהֵר אָדָם בִּתְפִלַּת הַמִּנְחָה, שֶׁהֲרֵי לֹא נַעֲנָה אֵלִיָּהוּ אֶלָּא בִּתְפִלַּת הַמִּנְחָה, שֶׁנֶּאֱמַר וַיְהִי בַעֲלֹת הַמִּנְחָה וַיִּגַּשׁ אֵלִיָּהוּ. וְהַטַּעַם שֶׁתְּפִלַּת הַמִּנְחָה הִיא חֲשׁוּבָה כָּל כָּךְ, מִפְּנֵי כִּי תְּפִלַּת הַשַחַר זְמַנָּהּ יָדוּעַ, בַּבֹּקֶר בְּקוּמוֹ מִמִטָּתוֹ יִתְפַּלֵּל מִיָּד קֹדֶם שֶׁיְהֵא טָרוּד בַּעֲסָקָיו. וְכֵן תְּפִלַּת עַרְבִית בַּלַּיְלָה זְמַנָּהּ יָדוּעַ, בְּבֹאוֹ לְבֵיתוֹ וְהוּא פָּנוּי מֵעֲסָקָיו. אֲבָל תְּפִלַּת הַמִּנְחָה, הוּא בְּעוֹד שֶׁהַיּוֹם גָּדוֹל וְהָאָדם טָרוּד בַּעֲסָקָיו וְהוּא צָרִיךְ לָשׂוּם אֶל לִבּוֹ וְלִפָּנוֹת מִכָּל עֲסָקָיו וּלְהִתְפַּלֵּל, עַל כֵּן שְׂכָרָהּ הַרְבֵּה מְאֹד (טור רלב).

"Rabbi Chelbo said, in the name of R. Huna: 'A person must always take care [to pray] the Minchah prayer, for Elijah was answered only at the Minchah prayer, as it said: It was at the time of the Minchah and Elijah came near.'" The reason the Minchah prayer is so esteemed [is] because the Shacharis prayer has a set time, [i.e.] in the morning when arising from bed we immediately pray before becoming involved with our own affairs. Similarly, the Maariv prayer has a set time, [i.e.] when we arrive home and are free from our tasks. But, the Minchah prayer is prayed while the day is yet long and we still are absorbed in our affairs, and we must pay attention and free ourselves from all our affairs to pray. Therefore, its reward is very great.

Kitzur Shulchan Arukh 69:1 · Kitzur Shulchan Aruch, trans. Rabbi Avrohom Davis, Metsudah Pub., 1996

זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל תְּפִלַּת עַרְבִית הוּא מִשֶּׁנִּרָאִין שְׁלשָׁה כּוֹכָבִים קְטַנִּים, וּבַיּוֹם הַמְעֻנָּן יַמְתִּין עַד שֶׁיֵּצֵא הַסָּפֵק מִלִּבּוֹ. וְעַכְשָׁו נוֹהֲגִין לְהִתְפַּלֵּל בַּצִּבּור מַעֲרִיב תֵּכֶף אַחַר מִנְחָה, אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן אֵינוֹ לַיְלָה, מִפְּנֵי טֹרַח הַצִבּוּר, שֶׁהוּא טֹרַח לֶאֱסֹף הַצִּבּוּר שֵׁנִית, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהֵא קֹדֶם פְּלַג הַמִּנְחָה, כִּי אָז אֲפִלּוּ בְּדִיעֲבַד אֵינָם יוֹצְאִין. וְאַשְׁרֵי לְמִי שֶׁמִּתְפַּלֵּל עַרְבִית בְּצִבּוּר בַּלַּיְלָה, וּבֵין מִנְחָה לְמַעֲרִיב עוֹסֵק בַּתּוֹרָה, לְחַבֵּר הַלַּיְלָה עִם הַיּוֹם בַּתּוֹרָה, שֶׁהוּא עִנְיָן גָּדוֹל. וְעַל כָּל פָּנִים רָאוּי לְכָל יְרֵא שָׁמַיִם, שֶׁאִם הִתְפַּלֵּל בְּצִבּוּר קֹדֶם הַלַּיְלָה, לֹא יֹאכַל קֹדֶם הַלַּיְלָה אֶלָּא יַמְתִּין, וּמִיָּד לְאַחַר צֵאת הַכּוֹכָבִים יִקְרָא שָׁלֹשׁ הַפָּרָשִׁיּוֹת שֶׁל קְרִיאַת שְׁמַע. וּמִי שֶׁאֵינוֹ מִתְפַּלֵּל בְּצִבּוּר, אָסוּר לוֹ לְהִתְפַּלֵּל תְּפִלַּת עַרְבִית קֹדֶם צֵאת הַכּוֹכָבִים.

The [beginning] of the Kerias Shema period of the Maariv prayer is when three small stars become visible. On a cloudy day one should wait until "the doubt leaves his heart." Nowadays it is customary for the congregation to pray Maariv immediately after Minchah, even it is not yet night in order not to burden the congregation, for it is a burden for the congregation to gather a second time. This should not be done before pelag haminchah, for then, even already having done so, they will not have fulfilled their obligation. Fortunate is one who prays Maariv with the congregation after nightfall; and between Minchah and Maariv engages in the study of Torah, so that he joins night and day with Torah. According to Kabbalah this is a significant matter. At any rate, it is fitting for any God fearing person, who prayed with the congregation before nightfall, not to eat [a meal] before nightfall. He should wait and immediately after the stars appear he should read the three chapters of Kerias Shema and then eat his meal. One who does not pray with the congregation is forbidden to pray Maariv before the stars appear.

Kitzur Shulchan Arukh 70:1 · Kitzur Shulchan Aruch, trans. Rabbi Avrohom Davis, Metsudah Pub., 1996

אַחַר תְּפִלַּת עַרְבִית צָרִיךְ לִקְבֹּעַ עֵת לַתּוֹרָה, לְקַיֵּם וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה. וְיֵשׁ לָחוּשׁ בַּלַּיְלָה שֶׁאִם יֹאכַל תְּחִלָּה תַּחְטְפֶנוּ שֵׁנָה, מִתּוֹךְ שֶׁהוּא יָגֵעַ, וְהַטֶּבַע מְבַקֶּשֶׁת מְנוּחָה, וְנִמְצָא מִתְבַּטֵּל מִתּוֹרָה. עַל כֵּן יֵשׁ לִזָּהֵר שֶׁיִּקְבַּע לוֹ עֵת לִלְמֹד קוֹדֵם הָאֲכִילָה. אַךְ אִם הוּא רָעֵב וְלִבּוֹ חַלָּשׁ, שֶׁלֹּא אָכַל בַּיּוֹם לַשֹּׂבַֹע, יִטְעַם מְעַט כְּדֵי לְיָשֵּׁב דַּעְתּוֹ, וְאַחַר כָּךְ יִלְמַד קְצָת, וְאַחַר כָּךְ יֹאכַל סְעֻדָּתוֹ דֵּי צָרְכּוֹ, וְיַחְזֹר לִלְמוֹד תּוֹרָה אִישׁ אִישׁ כְּפִי הַשָּׂגָתוֹ. אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, לֹא אִבְּרָא לַיְלָה אֶלָּא לְגִרְסָא, וְהַיְנוּ בְּלֵילֵי חֹרֶף, וּמִכָּל מָקוֹם גַּם בַּלֵּילוֹת הַקְּצָרִים צָרִיךְ לִלְמוֹד מְעַט בְּכָל לַיְלָה, לְקַיֵּם וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וְלַיְלָה. וּמִן חֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּאָב וָאֵילַךְ יוֹסִיף מְעַט מְעַט. וְאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ, כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה בַּלַּיְלָה, חוּט שֶׁל חֶסֶד נִמְשָׁךְ עָלָיו בַּיּוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר, יוֹמָם יְצַוֶּה ה' חַסְדּוֹ וּבַלַּיְלָה שִׁירֹה עִמִּי. מַה טַּעַם יוֹמָם יְצַוֶּה ה' חַסְדּוֹ, מִשּׁוּם וּבַלַּיְלָה שִׁירֹה עִמִּי. וְאִכָּא דְּאַמְרֵי, אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ, כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה בָּעוֹלָם הַזֶּה, שֶׁהוּא דּוֹמֶה לְלַיְלָה, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מושֵׁךְ עָלָיו חוּט שֶׁל חֶסֶד בָּעוֹלָם הַבָּא שֶׁהוּא יוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר, יוֹמָם יְצַוֶּה ה' חַסְדּוֹ וּבַלַּיְלָה שִׁירֹה עִמִּי. וּמִכָּל שֶׁכֵּן מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ חֹק קָבוּעַ לִלְמוֹד בְּכָל יוֹם וְנִתְבַּטֵּל בַּיּוֹם, שֶׁהוּא צָרִיךְ לְהַשְׁלִים חֻקּוֹ בַּלָּיְלָה.

After [completing] the Maariv prayer you should set aside a time for Torah [study], to fulfill the verse: "And you shall meditate in it day and night." (Joshua 1:8) You should recognize the fact that if you eat first, you might be overcome by sleep since you are tired and nature will demand rest. This will cause you to neglect Torah study. Therefore, you should take care to set aside a time for study before your meal. However, if you are hungry and famished because you didn't eat enough by day, you may have a snack so that your mind is at ease, and then study a little. Then you may eat your meal to your satisfaction, and resume your Torah study, according to your ability. Our Sages of blessed memory said: "Night was created solely for study," referring to the [long] winter nights. Nevertheless, also during the shorter nights you should study a little each night to fulfill the verse: "And you shall meditate in it day and night." From the fifteenth day of the month of Av and on you should gradually add to your study period. Reish Lakish said: "Whoever is engrossed with Torah study at night a chord of grace is strung around him by day, as is said: 'By day God will command His grace [over us] and at night His song is with me.' [This can be interpreted:] "For what reason will God command His grace [over us], because His song is with me at night." Others stated: "Reish Lakish said: 'Whoever is engrossed in Torah study in this world which is compared to the night, God strings about him a chord of grace in the World to Come which is [compared to] day as is said: "By day God will command His grace and at night His song is with me".'" Certainly, one, who has a set time to study every day and was deterred during the day, should compensate for his commitment, at night.

Kitzur Shulchan Arukh 71:1 · Kitzur Shulchan Aruch, trans. Rabbi Avrohom Davis, Metsudah Pub., 1996

שַׁבָּת קֹדֶשׁ הוּא הָאוֹת הַגָּדוֹל וְהַבְּרִית, שֶׁנָּתַן לָנוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, לָדַעַת כִּי בְּשֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה' אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ וְכָל אֲשֶׁר בָּהֶם וְשַׁבָּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, וְהוּא יְסוֹד הָאֱמוּנָה. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, שְׁקוּלָה שַׁבָּת כְּכָל הַמִצְוֹת. כָּל הַמְשַׁמֵּר אֶת הַשַׁבָּת כְּהִלְכָתוֹ, כְּאִלּוּ מְקַיֵּם כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ. וְכָל הַמְחַלֵּל אֶת הַשַׁבָּת, כְּאִלּוּ כָּפַר בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ (רמב"ם סוֹף הלכות שַׁבָּת ומגיד משנה שָׁם, וחיי"א ריש הלכות שַׁבָּת). וְכֵן הוּא אוֹמֵר בְּעֶזְרָא, וְעַל הַר סִינַי יָרַדְתָּ וְגוֹ' וַתִּתֵּן לָהֶם מִשְׁפָּטִים יְשָׁרִים וְתוֹרוֹת אֱמֶת וְגוֹ', וְאֶת שַׁבָּת קָדְשְׁךָ הוֹדַעְתָּ לָהֶם.

The holy Shabbos is the great sign and covenant which the Holy One Blessed is He gave to us, to know that in six days the Almighty made the heavens and the earth and all that is in them, and abstained from work on the seventh day. This is the foundation of our faith. Our Sages of blessed memory said: "Shabbos is equivalent to all the mitzvos." "Whoever keeps the Shabbos in accordance with its laws is regarded as though he fulfilled the entire Torah;" and "whoever desecrates the Shabbos is like one who completely denies the whole Torah." And so it is said in Ezra: "And You came down on Mount Sinai and You gave Your people righteous judgments and true laws … and Your holy Shabbos You made known to them."

Kitzur Shulchan Arukh 72:1 · Kitzur Shulchan Aruch, trans. Rabbi Avrohom Davis, Metsudah Pub., 1996

אָסוּר לְהַנִּיחַ לְאֵינוֹ יְהוּדִי שֶׁיַּעֲשֶׂה מְלֶאכֶת יִשְֹרָאֵל בַּשַׁבָּת, וּסְמָכוּהוּ עַל הַפָּסוּק, כָּל מְלָאכָה לֹא יֵעָשֶׂה, דְּמַשְׁמַע אֲפִלּוּ עַל יְדֵי אֵינוֹ יְהוּדִי. וְאִם מוֹסֵר לְאֵינוֹ יְהוּדִי אֶת הַמְּלָאכָה בְּעֶרֶב שַׁבָּת, אַף עַל פִּי שֶׁהָאֵינוֹ יְהוּדִי עוֹשֶׂה בְּשַׁבָּת, מֻתָּר. אֲבָל רַק בְּאֵלּוּ הָאֳפָנִים: (א) שֶׁהָאֵינוֹ יְהוּדִי יִקַּח אֶת הַחֵפֶץ מִבֵּיתוֹ שֶׁל יִשְֹרָאֵל קֹדֶם הַשַׁבָּת וְלֹא בְּשַׁבָּת.

It is forbidden for a non Jew to do work for a Jew on Shabbat. And the Rabbis used the verse that says "No work shall be done", which implies even through a non Jew. And if one gives to a non Jew work to be done before Shabbat, even if it is done on Shabbat, it is permissible. However its only permissible if the non Jew does it in the following way. A) That the non Jew takes the item before Shabbat from the Jews home, and not on Shabbat itself.

Kitzur Shulchan Arukh 73:1 · Sefaria Community Translation

אֵין מַפְלִיגִין בִּסְפִינָה עַל הַיָּם פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה יָמִים קֹדֶם שַׁבָּת, דְּהַיְנוּ מִיּוֹם דּ' וָאֵילֵךְ אָסוּר. אֲבָל אִם הוֹלֵךְ לִדְבַר מִצְוָה, מֻתָּר, אֲפִלּוּ בְּעֶרֶב שַׁבָּת.

You may not board a sea-going vessel less than three days before Shabbos; that is from Wednesday on, it is forbidden. But if you are going to perform a mitzvah, you may embark even on Friday.

Kitzur Shulchan Arukh 74:1 · Kitzur Shulchan Aruch, trans. Rabbi Avrohom Davis, Metsudah Pub., 1996

חַיָּב כָּל אָדָם לְהַפְרִישׁ עַצְמוֹ מִמְּלָאכָה וּלְהַדְלִיק אֶת הַנֵּרוֹת לְכָל הַפָּחוֹת חֲצִי שָׁעָה קֹדֶם צֵאת הַכּוֹכָבִים. וְאִם אָמְרוּ בְּבֵית הַכְּנֶסֶת מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַׁבָּת, אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן יֵשׁ שְׁתֵּי שָׁעוֹת עַד הַלַּיְלָה, מִכָּל מָקוֹם חָל שַׁבָּת עַל הַמֻעָט וַאֲסוּרִים בְּכָל הַמְּלָאכוֹת. וַאֲפִלּוּ מִי שֶׁבָּא מֵעִיר אַחֶרֶת לְכָאן, חָל עָלָיו שַׁבָּת מִיָּד כְּשֶׁאָמְרוּ בְּצִּבּוּר מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַׁבָּת. וּבְעִיר שֶׁיֵּשׁ בָּהּ שְׁנֵי בָּתֵּי כְּנֵסִיּוֹת אֵין אֶחָד נִגְרָר אַחַר חֲבֵרוֹ.

Every person must put all work aside and light the Shabbos candles at least a half hour before the stars come out. If they recited Mizmor shir leyom haShabbos in the synagogue even though there is still two hours until night, nevertheless, the Shabbos laws become binding on the minority, and they are forbidden (to do) any manner of work. Even someone who arrives from another city, is obliged to observe the [laws of] Shabbos as soon as the congregation has said, Mizmor shir leyom haShabbos. In a city that has two synagogues, one is not bound by the other.

Kitzur Shulchan Arukh 75:1 · Kitzur Shulchan Aruch, trans. Rabbi Avrohom Davis, Metsudah Pub., 1996

נוֹהֲגִין לְהַקְדִּים תְּפִלַּת עַרְבִית שֶׁל שַׁבָּת יוֹתֵר מִבִּימוֹת הַחֹל, וְנָכוֹן הוּא כְּדֵי לְהַקְדִּים קַבָּלַת שַׁבָּת בְּכָל מַה שֶּׁאֶפְשָׁר, רַק שֶׁיְהֵא מִפְּלַג הַמִּנְחָה וּלְמַעְלָה. וְאַף הַנּוֹהֲגִין לְהִתְפַּלֵּל כָּל יְמֵי הַחֹל מַעֲרִיב בִּזְמַנָּהּ, דְּהַיְנוּ בְּצֵאת הַכּוֹכָבִים, יְכוֹלִין לְהַקְדִּים בְּשַׁבָּת. וַאֲפִלּוּ שֶׁלִּפְעָמִים בִּימוֹת הַחֹל מִתְפַּלְּלִין מִנְחָה בְּשָׁעָה שֶׁמִּתְפַּלְלִין עַתָּה עַרְבִית, אֵין חוֹשְׁשִׁין בָּזֶה בִּתְפִלַּת עַרְבִית שֶׁל שַׁבָּת, שֶׁיֵּשׁ בָּה מִצְוָה, שֶׁמּוֹסִיף מֵחֹל עַל הַקֹּדֶשׁ.

It is customary to pray the Maariv prayer of Shabbos earlier than on weekdays. It is proper to do so in order to usher in the Shabbos as early as possible—so long as it is done from Pelag haMinchah onwards. And even those accustomed to praying Maariv on time during weekdays, which is when the stars appear, may pray earlier on Shabbos. Although sometimes on weekdays the Minchah prayer is said at the same time at which Maariv will now be said, it does not matter with regard to the Maariv prayer of Shabbos, for it is a mitzvah to add time to the holy [Shabbos.]

Kitzur Shulchan Arukh 76:1 · Kitzur Shulchan Aruch, trans. Rabbi Avrohom Davis, Metsudah Pub., 1996

מִצְוַת עֲשֵׂה מִן הַתּוֹרָה לְקַדֵּשׁ אֶת יוֹם הַשַׁבָּת בִּדְבָרִים, שֶׁנּאֱמַר זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַׁבָּת לְקַדְשׁוֹ, כְּלוֹמַר זָכְרֵהוּ זְכִירַת שַׁבָּת בַּקִדּוּשׁ. וְצָרִיךְ לְזָכְרֵהוּ בִּכְנִיסָתוֹ בְּקִדּוּשׁ וְגַם בִּיצִיאָתוֹ בַּהַבְדָּלָה. וְתִקְּנוּ חֲכָמִים שֶׁתְּהֵא זְכִירָה עַל כּוֹס יַיִן, בֵּין בִּכְנִיסָתוֹ בֵּין בִּיצִיאָתוֹ (רע"א).

Kitzur Shulchan Arukh 77:1 · Sefaria Community Translation

כְּשֶׁמּוֹסִיפִין בַּשַׁבָּת, יְכוֹלִין לִקְרֹת כֹּהֵן אוֹ לֵוִי לְאַחֲרוֹן, כֵּיוָן שֶׁכְּבָר הִשְׁלִימוּ שִׁבְעָה גַּבְרֵי. וְגַם שֶׁהוּא הָאַחֲרוֹן מֵעִקַּר הַקְּרוּאִים (חוּץ מִן הַמַּפְטִיר) וְכֵן הַמַּפְטִיר יְכוֹלִין לִקְרֹת כֹּהֵן אוֹ לֵוִי, וַאֲפִלּוּ כֹּהֵן אֶחָד לְאַחֲרוֹן וְכֹהֵן אֶחָד לְמַפְטִיר, יְכוֹלִין לִקְרוֹת, כֵּיוָן שֶׁהַקַּדִּישׁ מַפְסִיק בֵּינֵיהֶם. וּבְשִׂמְחַת תּוֹרָה שֶׁמּוֹצִיאין שְׁלשָׁה סִפְרֵי תּוֹרָה, יְכוֹלִין לִקְרוֹת כֹּהֵן אֶחָד לַחֲתַן תּוֹרָה וְאֶחָד לַחֲתַן בְּרֵאשִׁית וְאֶחָד לְמַפְטִיר, כֵּיוָן שֶׁכָּל אֶחָד קּוֹרֵא בְּסֵפֶר תּוֹרָה אַחֵר. אֲבָל בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ טֵבֵת שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת, אַף עַל פִּי שֶׁמּוֹצִיאִין גַּם כֵּן שְׁלשָׁה סִפְרֵי תּוֹרָה, אֲפִלּוּ אִם רוֹצִים לִקְרוֹת בַּסֵּפֶר תּוֹרָה הָרִאשׁוֹן שְׁמֹנָה גַּבְרֵי, אֵין רַשָּׁאִין לִקְרוֹת לְהַכֹּהֵן שֶׁיִּהְיֶה הַשְּׁמִינִי, כֵּיוָן שֶׁעֲדַיִן אֵין מַשְׁלִימִין הַקְּרִיאָה בְּסֵפֶר זֶה. וְהַמַּשְׁלִים הוּא בַּסֵּפֶר הַשֵּׁנִי שֶׁקּוֹרִין בּוֹ פָּרָשַׁת רֹאשׁ חֹדֶשׁ וְאָז יְכוֹלִין לִקְרוֹתוֹ. וְכֵן הַדִּין בְּשַׁבָּת שְׁקָלִים וּפָרָשַׁת הַחֹדֶשׁ כְּשֶׁהֵן בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ (סִימָן קל"ה ובסד"ה).

When aliyahs are added on Shabbos a Kohen or Levi may be called for the last aliyah, since the requirement of calling seven men was fulfilled, and also because it is the last of the main aliyahs except for the maftir. Similarly, for maftir, a Kohen or Levi may be called. It is even permitted to call one Kohen for the last aliyah and one Kohen for maftir. They may be called [in this situation] since the kaddish intervenes between them. On Simchas Torah when three sifrei Torah are taken out, one Kohen may be called as Chasan Torah, [the groom of the Torah] and one as Chasan Bereishis, [the groom of Bereishis] and one for maftir, since each one reads from a different seifer Torah. But when Rosh Chodesh Teivis occurs on Shabbos, even though three sifrei Torah are taken out, even if they want to call eight men to the first seifer Torah, it is not permitted to call the Kohen to be the eighth one, since as yet [the required reading] was not completed in this seifer. The reading is completed in the second seifer in which the portion of Rosh Chodesh is read, and then a Kohen may be called. The same law applies to Shabbos Shekalim and to Parshas Hachodesh when they occur on Rosh Chodesh.

Kitzur Shulchan Arukh 78:1 · Kitzur Shulchan Aruch, trans. Rabbi Avrohom Davis, Metsudah Pub., 1996

קֹדֶם שֶׁקּוֹרִין לַמַפְטִיר, אוֹמְרִים חֲצִי קַדִּישׁ. וּכְשֶׁאוֹמְרִים הַקַּדִּישׁ יִהְיֶה סֵּפֶר הַתּוֹרָה שֶׁקָּרְאוּ בּוֹ עַתָּה וְגַם סֵּפֶר הַתּוֹרָה שֶׁיִּקְרְאוּ בּוֹ מַפְטִיר, שְׁנֵיהֶם עַל הַשֻּׁלְחָן. וּבְיוֹם שֶׁיֵּשׁ שְׁלשָׁה סִפְרֵי תּוֹרָה, אֵין צְרִיכִין לְהַנִּיחַ גַּם אֶת הָרִאשׁוֹן.

Before the maftir is called to the Torah the half-Kaddish should be said. During the recitation of the kaddish, the seifer Torah from which the present reading was done and also the seifer Torah that will be used for the maftir reading should both be on the reading desk. And on a day that three sifrei Torah are used it is not necessary to place the first one [on the bimah].

Kitzur Shulchan Arukh 79:1 · Kitzur Shulchan Aruch, trans. Rabbi Avrohom Davis, Metsudah Pub., 1996

(עִקַּר הַמְּלָאכוֹת שֶׁנֶּאֶסְרוּ לָנוּ לַעֲשׂוֹתָם בַּשַׁבָּת, כְּבָר נוֹדְעוּ לְרֹב בְּנֵי יִשְֹרָאֵל, וְלֹא נִכְתַּב כָּאן רַק מִדְּבָרִים שֶׁלֹּא נוֹדְעוּ לְרַבִּים וְהֵמָּה דְּבָרִים שְׁכִיחִים). אָסוּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ לְאוֹר הַנֵּר דָּבָר שֶׁצָּרִיךְ עִיּוּן קְצָת, דְּגָזְרוּ רַבָּנָן, שֶׁמָּא יִשְׁכַּח וְיַטֶּה אֶת הַנֵּר, לְקָרֵב אֶת הַשֶּׁמֶן אֶל הַפְּתִילָה, וְיִתְחַיֵּב מִשּׁוּם מַבְעִיר וּשְׁנַיִם, מֻתָּרִין לִקְרוֹת מִתּוֹךְ סֵפֶר אֶחָד בְּעִנְיָן אֶחָד, שֶׁאִם יָבֹא אֶחָד לְהַטּוֹת, חֲבֵרוֹ יַזְכִּירֵהוּ. וּבַנֵּרוֹת שֶׁלָּנוּ שֶׁהָחֵלֶב אוֹ הַשַּׁעֲוָה כָּרוּךְ עַל הַפְּתִילָה, נוֹהֲגִין לְהַתִּיר. אַךְ צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת אֵיזֶה הֶכֵּר, שֶׁלֹּא יָבֹא לִקְצֹץ רֹאשׁ הַפְּתִילָה שֶׁנַּעֲשֶׂה פֶּחָם. וּלְהָרַמְבַּ"ם, הֲוֵי אִסּוּר דְּאוֹרָיְתָא. וַאֲפִלּוּ עַל יְדֵי אֵינוֹ יְהוּדִי אָסוּר לִקְצוֹץ רֹאשׁ הַפְּתִילָה (סִימָן ער"ה רע"ח).

The principal melachos which we are forbidden to do on Shabbos are already known to most of the Jewish people. Thus, we will list only those things which are not generally known [to be forbidden] and are done in our daily activities. It is forbidden to use the light of an oil lamp for anything that requires concentration. This is a rabbinic prohibition, lest you forget and tilt the lamp to draw the oil closer to the wick, thereby violating [the deoraisa prohibition of] lighting a fire. Two people may read the same subject from the same book together, for if one attempts to tilt the lamp, the other one will remind him. [Studying by the light of] our present day candles in which the wax or tallow adhere to the wicks, is permitted, but you must make some sort of mark in order to remember not to snip off the charred end of the wick which, according to the opinion of the Rambam, is a deoraisa prohibition. Even through a non-Jew, it is forbidden to snip off the tip of the wick.

Kitzur Shulchan Arukh 80:1 · Kitzur Shulchan Aruch, trans. Rabbi Avrohom Davis, Metsudah Pub., 1996

אַרְבַּע רְשֻׁיּוֹת לְשַׁבָּת, רְשׁוּת הַיָּחִיד, רְשׁוּת הָרַבִּים, כַּרְמְלִית, וּמְקוֹם פְּטוֹר. וּנְבָאֵר קְצָת מֵהֶן בִּקְצָרָה.

There are four classes of domains with regard to the laws of Shabbos: private domain, public domain, karmelis and makom petur. We shall explain them briefly.

Kitzur Shulchan Arukh 81:1 · Kitzur Shulchan Aruch, trans. Rabbi Avrohom Davis, Metsudah Pub., 1996

בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וּבְכַרְמְלִית אָסוּר לְטַלְטֵל שׁוּם דָּבָר אַרְבַּע אַמוֹת, בֵּין לָשֵּׂאת אוֹתוֹ בֵּין לִזְרוֹק אוֹתוֹ בֵּין לְהוֹשִׁיט אוֹתוֹ. וּלְטַלְטְלוֹ אֵיזֶה פְּעָמִים פָּחוֹת פָּחוֹת מֵאַרְבַּע אַמּוֹת, גַּם כֵּן אָסוּר.

It is forbidden to move anything a distance of four amos in a public domain or in a karmelis whether by carrying, throwing it, or handing it over. Even carrying [an object] a little at a time a distance of less than four amos is also forbidden.

Kitzur Shulchan Arukh 82:1 · Kitzur Shulchan Aruch, trans. Rabbi Avrohom Davis, Metsudah Pub., 1996

הֶקֵּף מְחִצּוֹת לְטַלְטֵל בְּתוֹכָן, לֹא מַהֲנֵי אֶלָּא כְּשֶׁהֻקַּף לְדִירָה. וּמַהוּ נִקְרָא מֻקָּף לְדִירָה. זֶה שֶׁבָּנָה לוֹ בֵּית דִּירָה, אוֹ שֶׁפָּתַח פֶּתַח מִבֵּיתוֹ וְאַחַר כָּךְ הִקִּיף שָׁם בִּמְחִצּוֹת, כְּדֶרֶךְ שֶׁעוֹשִׂין הַחֲצֵרוֹת לַבָּתִים, אָז אֲפִלּוּ אִם הוּא גָּדוֹל הַרְבֵּה מְאֹד, הֲוֵי רְשׁוּת הַיָּחִיד גְּמוּרָה. אֲבָל כָּל שֶׁהֻקַּף שֶׁלֹּא לְשֵׁם דִּירָה, כְּגוֹן גַּנּוֹת וּפַרְדְּסִים, שֶׁאֵין הַמְּחִצּוֹת עֲשׂוּיוֹת אֶלָּא לִשְׁמוֹר מַה שֶׁבְּתוֹכָן, בְּאֵלּוּ יֵשׁ חִלּוּק בְּגָדְלָן. אִם אֵינוֹ גָּדוֹל מִבֵּית סָאתַיִם (שֶיְבִאַר בְּסָעִיף שֶלְאַחַר זֶה), מֻתָּרִין לְטַלְטֵל בְּתוֹכוֹ (וְעַיֵּן לְקַמָּן סָעִיף ג) אֲבָל אִם הוּא גָדוֹל מִבֵּית סָאתַיִם דִּינוֹ כְּכַרְמְלִית.

Fencing an area with partitions to make carrying in it permissible, will serve that purpose only when the area was fenced around for dwelling purposes. What is meant by "fenced around for dwelling purposes" ? If you built a house to live in, or you opened a door from your house, and fenced the area with partitions, the way courtyards are built for houses, then, even if the [enclosed area] is very large, it is an absolute private domain. But areas that have been fenced around for other than dwelling purposes, such as gardens or orchards, whose fences are made only to guard their contents, these are graded by their size. If the area would not require more than two seahs [of seed], you may carry things in it, but if it would require more than two seahs [of seed], it is considered a karmelis.

Kitzur Shulchan Arukh 83:1 · Kitzur Shulchan Aruch, trans. Rabbi Avrohom Davis, Metsudah Pub., 1996

כָּל דָּבָר שֶׁאֵינוֹ לֹא מַלְבּוּשׁ וְלֹא תַּכְשִׁיט, אָסוּר לָצֵאת בּוֹ לִרְשׁוּת הָרַבִּים אוֹ לְכַרְמְלִית. וְלָכֵן אָסוּר לָצֵאת בְּמַחַט הַתְּחוּבָה בְּבִגְדּוֹ, וַאֲפִלּוּ בְּמַחַט שֶׁאֵין בָּהּ נֶקֶב. וַאֲפִלּוּ לְצֹרֶךְ לְבִישָׁה, יֵשׁ לְהַחְמִיר בְּאִישׁ. אֲבָל אִשָּׁה, כֵּיוָן שֶׁדֶּרֶךְ הַנָּשִׁים לְהַעֲמִיד קִשּׁוּרֵיהֶן, כְּגוֹן הַצְּעִיפִים וְכַדּוֹמֶה בִּמְחָטִין, מֻתֶּרֶת לָצֵאת בָּהֶן לְצֹרֶךְ הַלְּבִישָׁה. וְדַוְקָא בְּמַחַט שֶׁאֵינָהּ נְקוּבָה. אֲבָל לֹא בְּמַחַט נְקוּבָה.

It is forbidden to walk out into a public domain or a karmelis with article that is neither a garment nor an ornament. Therefore, you may not go out with a needle stuck in your garment, or even a pin without an eye. Even when he needs it for his clothes a man should follow the stringent view. However, since women usually fasten their ribbons, kerchiefs and similar things with pins, she is permitted to go out with [pins] for her dressing needs, but only with a pin without an eye, not with a needle with an eye.

Kitzur Shulchan Arukh 84:1 · Kitzur Shulchan Aruch, trans. Rabbi Avrohom Davis, Metsudah Pub., 1996

אִם חַס וְשָׁלוֹם נָפְלָה דְּלֵקָה בַּשַׁבָּת, חָשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, כִּי בַּעַל הַבַּיִת וּבְנֵי בֵּיתוֹ אֲשֶׁר שָׁם הַדְּלֵקָה, אִם יִתְעַסְּקוּ בְּהַצָּלָה, וְהֵמָּה נֶחְפָּזִים וּבְהוּלִים עַל מָמוֹנָם, שֶׁמָּא מִתּוֹךְ כָּךְ יִשְׁכְּחוּ שֶׁהַיּוֹם שַׁבָּת וִיכַבּוּ אֶת הַדְּלֵקָה, עַל כֵּן אָסְרוּ לְהַצִּיל אֲפִלּוּ חֲפָצִים שֶׁהֵן מֻתָּרִין בְּטִלְטוּל לְמָקוֹם שֶׁמֻּתָּרִין לְהוֹצִיא, וְרַק מַה שֶּׁהוּא צָרִיךְ לוֹ לְהַיּוֹם, מֻתָּר לוֹ לְהַצִּיל. כֵּיצַד. נָפְלָה דְּלֵקָה בְּלֵיל שַׁבָּת קֹדֶם הַסְּעוּדָּה, מַצִּיל מְזוֹן שָׁלֹשׁ סְעוּדּוֹת, הָרָאוּי לָאָדָם, לָאָדָם. הָרָאוּי לַבְּהֵמָה, לַבְּהֵמָה. וּבְשַׁחֲרִית, מְזוֹן שְׁתֵּי סְעוּדּוֹת. וּבְמִנְחָה, מְזוֹן סְעוּדָּה אַחַת. וְאִם יֵשׁ בִּכְלִי אֶחָד מַאֲכָלִים הַרְבֵּה, כְּגוֹן סַל מָלֵא כִּכָּרוֹת, וְחָבִית מְלֵאָה יַיִן וְכַדּוֹמֶה, כֵּיוָן שֶׁמּוֹצִיאָם בְּפַעַם אַחַת, מֻתָּר. וְכֵן אִם פֵּרַשׂ סָדִין וְכַדּוֹמֶה וְקִבֵּץ בּוֹ כָּל מַה שֶּׁיָּכוֹל לְהוֹצִיא מִמַּאֲכָלִים וּמַשְׁקָאוֹת וּמוֹצִיאָן בְּפַעַם אַחַת, מֻתָּר. גַּם מֻתָּר לוֹ לְהוֹצִיא כָּל הַכֵּלִים שֶׁהוּא צָרִיךְ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם הַיּוֹם.

If, Heaven forbid, a fire breaks out on Shabbos, our Sages were concerned that the head of the household and his family [who are] in the vicinity of the fire, will be occupied with rescuing their belongings. They will be hasty and panicky at the prospect of losing their valuables, and, as a result, forget that it is Shabbos, and they might extinguish the fire. They, therefore, forbade rescuing even objects that are [normally] permitted to be handled. They forbid even to move them to a place where it is permitted to carry. Only that which is needed for the day is permitted to be rescued. For instance: If a fire broke out on Shabbos eve before the [Shabbos] meal, you may rescue [enough] food for three meals, [food] fit for humans—for humans, [food] fit for animals—for animals. [If the fire broke out] in the morning, [you may rescue] food for two meals. [If the fire broke out] in the afternoon, [you may rescue] food for one meal. If one vessel contains much food [i.e. more than you need], for example, a basket full of breads, or a barrel full of wine or something similar; since you can remove it [all] at the same time, it is permissible [although you are rescuing more than you need]. Similarly, if you spread a sheet or something similar, and gather into it everything you can remove, even quantities of food and drink, and you remove them all at once, it is permissible. You may also remove all the utensils that you need to use on that day [Shabbos].

Kitzur Shulchan Arukh 85:1 · Kitzur Shulchan Aruch, trans. Rabbi Avrohom Davis, Metsudah Pub., 1996

אָסוּר לִרְחוֹץ כָּל גּוּפוֹ אוֹ אֲפִלּוּ רֹב גּוּפוֹ בְּמַיִם חַמִּים, אֲפִלּוּ הוּחֲמוּ בְּעֶרֶב שַׁבָּת. וַאֲפִלּוּ לִרְחוֹץ שֶׁלֹּא בְּפַעַם אַחַת, אֶלָּא אֵבֶר אֵבֶר, אָסוּר בְּרֹב גּוּפוֹ. וַאֲפִלּוּ לִכָּנֵס לַמֶּרְחָץ רַק לְהַזִּיעַ, גַּם כֵּן אָסוּר. אֲבָל מֻתָּר לִרְחוֹץ פָּנָיו יָדָיו וְרַגְלָיו בְּחַמִּין שֶׁהוּחֲמוּ בְּעֶרֶב שַׁבָּת.

It is forbidden to wash your entire body, or even most of your body with hot water, even if it was heated on Friday. Even to wash one limb at a time, is forbidden when the majority of the body [will be washed]. Even to enter a bathhouse solely for the purpose of sweating is also forbidden. But you may wash your face, hands and feet with hot water that was heated on Friday.

Kitzur Shulchan Arukh 86:1 · Kitzur Shulchan Aruch, trans. Rabbi Avrohom Davis, Metsudah Pub., 1996

כְּתִיב לְמַעַן יָנוּחַ שׁוֹרְךָ וַחֲמוֹרֶךָ וְגוֹ', הֲרֵי כִּי הִזְהִירָה הַתּוֹרָה, שֶׁגַּם הַבְּהֵמָה שֶׁל יִשְֹרָאֵל תָּנוּחַ. וְלֹא בְּהֵמָה בִלְבַד, אֶלָּא כָּל בַּעֲלֵי חַיִּים. וְלָכֵן אָסוּר לְהַנִּיחַ לִבְהֶמְתּוֹ שֶׁתּוֹצִיא אֵיזֶה מַשָּׂא, שֶׁאֲפִלּוּ יָצְאָה מֵאֵלֶיהָ לִרְשׁוּת הָרַבִּים וְהוֹצִיאָה מַשָּׂא, עָבַר הוּא עָלֶיהָ עַל מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁל תּוֹרָה. וְאַף דָּבָר שֶׁהוּא לָהּ לְנוֹי, מִכָּל מָקוֹם הֲוֵי מַשָֹא. אֲבָל דָּבָר שֶׁהוּא לִרְפוּאָתָהּ, כְּמוֹ אֶגֶד[תַּחְבֹּשֶת] שֶׁעַל הַמַּכָּה מֻתֶּרֶת לָצֵאת בּוֹ. וְכֵן דָּבָר שֶׁהִיא צְרִיכָה לִשְׁמִירָתָהּ, הֲוֵי לָהּ כְּמוֹ מַלְבּוּשׁ לָאָדָם וּמֻתֶּרֶת לָצֵאת בּוֹ. וְאַךְ מַה שֶּׁהוּא רַק לִשְׁמִירָה יְתֵרָה, אָסוּר. וְכֵן דָּבָר שֶׁבְּהֵמָה זוֹ אֵינָהּ מִשְׁתַּמֶרֶת בָּזֶה, אַף עַל פִּי שֶׁבְּהֵמָה אַחֶרֶת מִשְׁתַּמֶרֶת בּוֹ, הֲוֵי לָהּ לְגַבֵּי בְּהֵמָה זוֹ מַשָּׂא וְאָסוּר.

It is written [in the Torah]: "…so that your ox and donkey may rest…" Here the Torah commands us that the animals of a Jew must also rest [on Shabbos]; and not only cattle, but all animals. Therefore, it is forbidden to allow your animal to carry out a load, because even if the animal went out on its own, into the public domain carrying a burden, you have violated a positive command of the Torah. Even if the object [the animal is carrying] is ornamental, nevertheless, it is [considered] a burden. However, if the purpose of the object is to heal [the animal], such as a bandage on a wound, the animal may go out with it. Similarly, anything the animal requires for its safekeeping, is considered like a garment for a human being and the animal may go out with it. But something which is for excessive safeguarding is forbidden. Similarly, an object that this [particular] animal cannot be safeguarded with, though another animal can be safeguarded with it, is considered a burden for this animal and is forbidden.

Kitzur Shulchan Arukh 87:1 · Kitzur Shulchan Aruch, trans. Rabbi Avrohom Davis, Metsudah Pub., 1996

מֻקְצֶה מִדַּעַת, דְּהַיְנוּ שֶׁהִקְצָהוּ הָאָדָם מִדַּעְתּוֹ מִלְּאָכְלוֹ בַשַׁבָּת, מֵחֲמַת שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לַאֲכִילָה אֶלָּא עַל יְדֵי הַדְּחָק, אוֹ שֶׁרָאוּי לַאֲכִילָה אֲפִלּוּ בְּלֹא דְּחָק, אֶלָּא שֶׁהִקְצָהוּ לִסְחוֹרָה, אַף עַל פִּי שֶׁנְּתָנוֹ לָאוֹצָר, וְכֵן דָּבָר שֶׁהוּא רָאוּי הַיוֹם לְמַאֲכַל כְּלָבִים, אַף עַל פִּי שֶׁבְּעֶרֶב שַׁבָּת לֹא הָיָה עוֹמֵד לְכָךְ, כְּגוֹן בְּהֵמָה וָעוֹף שֶׁנִּתְנַבְּלוּ בַשַׁבָּת, וְכֵן דָּבָר שֶׁנִּשְׁתַּנָּה הַיּוֹם מִמַּה שֶּׁהָיָה אֶתְמוֹל, אֲבָל מִכָּל מָקוֹם גַּם הַיּוֹם עֲדַיִן רָאוּי לְאֵיזֶה תַשְׁמִישׁ, כְּגוֹן כֵּלִים שֶׁנִּשְׁתַּבְּרוּ הַיּוֹם וַעֲדַיִן רְאוּיִין לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן מֵעֵין תַּשְׁמִישָׁן הָרִאשׁוֹן לְקַבֵּל בָּהֶן אֵיזֶה מַאֲכָל אוֹ מַשְׁקֶה, וְכֵן עֲצָמוֹת שֶׁנִּתְפָּרְקוּ הַיּוֹם מִן הַבָּשָׂר וְהֵן רְאוּיִין לִכְלָבִים, כָּל אֵלּוּ מֻתָּרִין לְטַלְטֵל בַּשַׁבָּת, חוּץ מִמַּה שֶּׁדָּחָה בַיָּדַיִם כְּגוֹן גְּרוֹגָרוֹת וְצִמּוּקִין.

The following items are not muktzeh and may be handled on Shabbos: If you made up your mind, not to eat something on Shabbos because it is unfit to eat, except in an extreme circumstance, or if it is fit to eat, even in normal circumstances, but you set it aside for sale, even if you placed it in storage; also food that is considered dog food today even if was not intended as such before Shabbos, for instance, an animal or bird that died on Shabbos; or something that took a new form today other than what it was yesterday, but is, nevertheless, still fit for some use today, such as vessels that broke today but are still fit for some utility that is similar to their original purpose, [i.e.] to hold food or drink; also bones that were stripped today of their meat and are fit for dogs. All of these things may be handled on Shabbos, unless you definitely reject it, such as [drying] dates and raisins.

Kitzur Shulchan Arukh 88:1 · Kitzur Shulchan Aruch, trans. Rabbi Avrohom Davis, Metsudah Pub., 1996

כְּלִי שֶׁלּוֹ שֶׁהִנִּיחַ עָלָיו בְּעֶרֶב שַׁבָּת דָּבָר מֻקְצֶה בְּכַוָּנָה, וְהָיְתָה דַּעְתּוֹ שֶׁיְהֵא מֻנָּח שָׁם בְּהַכְנָסַת שַׁבָּת, נַעֲשָׂה הַכְּלִי בָּסִיס לְדָבָר הָאָסוּר. וַאֲפִלּוּ נִטַּל מִשָּׁם הַמֻּקְצֶה בְּיוֹם הַשַׁבָּת, מִכָּל מָקוֹם כֵּיוָן שֶׁהָיָה מֻנָח שָׁם בֵּין הַשְׁמָשׁוֹת וְנַעֲשָׂה אָז הַכְּלִי בָּסִיס לַדָבָר הָאָסוּר, אָסוּר לְטַלְטְלוֹ גַּם אַחַר כָּךְ כָּל הַיּוֹם, אֲפִלּוּ לְצֹרֶךְ גּוּפוֹ וּלְצֹרֶךְ מְקוֹמוֹ.

If you intentionally placed a muktzeh object upon your vessel on Friday and you intended that it be there at the onset of Shabbos, the vessel is considered a base for a prohibited object [muktzeh]. Even if the muktzeh object was removed on Shabbos; nevertheless, since it lay there at twilight, and the vessel then became a base for a prohibited object, it is forbidden to be handled afterwards for the rest of the Shabbos day even if you need the object itself or the space it occupies.

Kitzur Shulchan Arukh 89:1 · Kitzur Shulchan Aruch, trans. Rabbi Avrohom Davis, Metsudah Pub., 1996

יֵשׁ דְּבָרִים שֶׁהֵן אֲסוּרִין בַּשַׁבָּת, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָן דּוֹמִין לִמְלָאכָה וְאֵינָם מְבִיאִין לִידֵי מְלָאכָה. וּמִפְּנֵי מַה נֶּאֶסָרוּ. מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר, אִם תָּשִׁיב מִשַׁבָּת רַגְלֶיךָ עֲשׂוֹת חֲפָצֶךָ בְּיוֹם קָדְשִׁי וְגוֹ', וְכִבַּדְתּוֹ מֵעֲשׂוֹת דְּרָכֶיךָ מִמְּצוֹא חֶפְצְךָ וְדַבֵּר דָּבָר. מֵהָא דִּכְתִיב, "וְכִבַּדְתּוֹ מֵעֲשׂוֹת דְּרָכֶיךָ" דָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, שֶׁלֹּא יְהֵא הִלּוּכְךָ בַּשַׁבָּת כְּהִלּוּכְךָ בַּחֹל. לְפִיכָךְ אָסוּר לָרוּץ בַּשַׁבָּת. אֲבָל לִדְבַר מִצְוָה, מֻתָּר לָרוּץ, (מִדִּכְתִיב דְּרָכֶיךָ, מַשְׁמַע, דְּרָכֶיךָ אֲסוּרִים, אֲבָל דַּרְכֵי שָׁמַיִם מֻתָּרִין) וּמִצְוָה לָרוּץ (עַיֵן לְעֵיל סִימָן י"ב סָעִיף יא) (סִימָן צ' ש"א).

Some things are forbidden [to do] on Shabbos, although they are [in no way] similar to a melachah, nor [is there a chance] that they will cause a melachah. Then, why were they forbidden? Because it is said "If you will refrain from walking on Shabbos [or from] doing your needs on My holy day," and [the verse goes on to] say: "and you will honor it [the day] by not doing your own needs [literally: "your ways"], or from pursuing your needs, or from speaking anything. From the words: "And you will honor it by not doing your own ways," our Sages, of blessed memory, inferred that your walking on Shabbos [should be different] from the weekdays. Therefore, it is forbidden to run on Shabbos. However, for the purpose of a mitzvah it is permitted to run. ([This is inferred] because it states "your ways"; which implies that your own ways [or needs] are prohibited, but the needs of Heaven are permitted) and for them it is your duty to run.

Kitzur Shulchan Arukh 90:1 · Kitzur Shulchan Aruch, trans. Rabbi Avrohom Davis, Metsudah Pub., 1996

מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מֵחוּשׁ בְּעָלְמָא וְהוּא מִתְחַזֵּק וְהוֹלֵךְ כְּמוֹ בָרִיא, אָסוּר לַעֲשׂוֹת לוֹ שׁוּם רְפוּאָה, אֲפִלּוּ בְּדָבָר שֶׁאֵין בּוֹ מִשּׁוּם מְלָאכָה, וַאֲפִלּוּ לָסוּךְ בְּשֶּׁמֶן, בֵּין בְּעַצְמוֹ בֵּין עַל יְדֵי אֲחֵרִים, וַאֲפִלּוּ עַל יְדֵי אֵינוֹ יְהוּדִי.

One who is slightly ill and makes an effort [and manages] to get around like a well person, is forbidden to be medically treated in any way, even in a way that no melachah is involved. [This applies] even to applying oil, whether this is done by himself or by someone else or even by a non-Jew.

Kitzur Shulchan Arukh 91:1 · Kitzur Shulchan Aruch, trans. Rabbi Avrohom Davis, Metsudah Pub., 1996

דְּחוּיָה הִיא שַׁבָּת אֵצֶל סַכָּנַת נְפָשׁוֹת, כְּמוֹ שְׁאָר כָּל הַמִצְוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה. לָכֵן חוֹלֶה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ סַכָּנָה וְהוּא אָדָם כָּשֵׁר, וְאַף עַל פִּי שֶׁלִּפְעָמִים עוֹשֶׂה עֲבֵרָה לְתֵאָבוֹן (עַיֵּן יו"ד סִימָן קנ"ח וחו"מ סִימָן תכ"ה). וַאֲפִלּוּ הוּא תִּינוֹק בֶּן יוֹמוֹ, מִצְוָה לְחַלֵּל עָלָיו אֶת הַשַׁבָּת. וְאִם הַחוֹלֶה אֵינוֹ רוֹצֶה, כּוֹפִין אוֹתוֹ עַל כָּךְ. וְעָוֹן גָּדוֹל הוּא בְּיָדוֹ לִהְיוֹת חָסִיד שׁוֹטֶה, שֶׁלֹּא לְהִתְרַפֵּא בִּשְׁבִיל אֵיזֶה אִסּוּר, וְעָלָיו נֶאֱמַר וְאַךְ אֶת דִּמְכֶם לְנַפְשׁוֹתֵיכֶם אֶדְרֹשׁ. וְהַזָּרִיז לְחַלֵּל ; בִּשְׁבִיל חוֹלֶה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ סַכָּנָה, הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח. וַאֲפִלּוּ יֵשׁ אֵינוֹ יְהוּדִי לְפָנֵינוּ, מִשְׁתַּדְּלִין לַעֲשׂוֹת עַל יְדֵי יִשְֹרָאֵל. וְכָל מִי שֶׁחִלֵּל שַׁבָּת בִּשְׁבִיל חוֹלֶה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ סַכָּנָה, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הֻצְרַךְ לוֹ, הֲרֵי זֶה יֵשׁ לוֹ שָׂכָר, כְּגוֹן שֶׁאָמַר הָרוֹפֵא, חוֹלֶה זֶה צָרִיךְ גְּרוֹגֶרֶת אַחַת, וְרָצוּ תִּשְׁעָה אֲנָשִׁים וְתָלַשׁ כָּל אֶחָד גְּרוֹגֶרֶת וְהֵבִיא, כֻּלָּם יֵשׁ לָהֶם שָׂכָר טוֹב מֵאֵת ה' יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, אֲפִלּוּ הִבְרִיא הַחוֹלֶה בָּרִאשׁוֹנָה. וְכֵן בִּשְׁבִיל כָּל פִּקּוּחַנֶפֶשׁ, וַאֲפִלּוּ סְפֵק פִּקּוּחַ נֶפֶשׁ, מִצְוָה לְחַלֵּל עָלָיו אֶת הַשַׁבָּת, וְלַעֲשׂוֹת בִּשְׁבִילוֹ כָּל אִסּוּרֵי דְּאוֹרַיְתָא, שֶׁאֵין לְךָ דָּבָר שֶׁעוֹמֵד בִּפְנֵי פִּקּוּחַ נֶפֶשׁ, כִּי לֹא נִתְּנָה הַתּוֹרָה אֶלָּא לְמַעַן הַחַיִּים, שֶׁנֶּאֱמַר אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אוֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם, וְלֹא שֶׁיָּמוּת בָּהֶם, חוּץ מֵעֲבוֹדָה זָרָה גִלּוּי עֲרָיוֹת וּשְׁפִיכַת דָּמִים, שֶׁהֵם בְּיֵהָרֵג וְאַל יַעֲבֹר (סִימָן שכח שכט, וביו"ד סִימָן קנז).

[The laws of] Shabbat are suspended (pushed aside) where there is a life-threatening situation, as are all mitzvot of the Torah. Therefore, one who is dangerously ill, and an observant person, even if s/he occasionally transgresses because of temptation, and even a day-old infant, it is a mitzvah to violate Shabbat. Even if the patient refuses, we force him/her to accept help. It is a grave sin to carry piety to the point of idiocy and refuse treatment because it would violate a law. About such a person Gen. 9:5 states: concerning the blood of your soul, I demand an account. Praiseworthy is the one who is quick to desecrate Shabbat for someone who is gravely ill. Even if a non-Jew is present, every effort should be made for a Jew to do [what is needed]...Even if the threat to life is uncertain, it is a mitzvah to desecrate Shabbat for him, doing all the Toraitic prohibitions, because nothing stands before a life-threatening situation, because Torah was given for the sake of life....

Kitzur Shulchan Arukh 92:1 · Sefaria Community Translation

מִיָּד כְּשֶׁהִתְחִלָּה הָאִשָּׁה לְהַרְגִּישׁ סִימָנֵי לֵדָה, אֲפִלּוּ הִיא מְסֻפֶּקֶת, קוֹרְאִין לָהּ מְיַלֶּדֶת אֲפִלּוּ מִמָּקוֹם רָחוֹק כַּמָּה פַרְסָאוֹת.

As soon as a woman feels the first signs of labor, even if she is unsure, a midwife may be summoned even [if she must come] from a great distance.

Kitzur Shulchan Arukh 93:1 · Kitzur Shulchan Aruch, trans. Rabbi Avrohom Davis, Metsudah Pub., 1996

שְׁנֵי יִשְׂרְאֵלִים אוֹ יוֹתֵר הַדָּרִים בֶּחָצֵר אַחַת, כָּל אֶחָד בְּחֶדֶר בִּפְנֵי עַצְמוֹ, אָסוּר לְטַלְטֵל לֹא מִן הַבָּתִים לֶחָצֵר, וְלֹא מִן הֶחָצֵר לַבָּתִים וְלֹא מִבַּיִת לְבָיִת. וַאֲפִלּוּ בְּלֹא דֶּרֶךְ הֶחָצֵר, כְּגוֹן שֶׁיֵּשׁ פֶּתַח אוֹ חַלּוֹן בֵּין בֵּיתוֹ שֶׁל זֶה לְבֵיתוֹ שֶׁל זֶה, אֲסוּרִין לְטַלְטֵל דֶּרֶךְ שָׁם (עַיֵּן מגן אברהם סִימָן שס"ו סָעִיף קטן א). וּמִצְוָה עֲלֵיהֶם לַעֲשׂוֹת עֵרוּבֵי חֲצֵרוֹת, שֶׁלֹּא יָבֹאוּ לִידֵי מִכְשׁוֹל (שס"ו).

Introductory Remarks to Chapter 94 Houses usually were arranged in this fashion with endless variations:Throughout these halachos, when reference is made to people living in a courtyard, it means people living in the houses that open to the courtyard. In order to carry from the houses into the courtyard, all residents had to join in making an eiruv. This is a rabbinical ordinance instituted by King Solomon and his Court. Sometimes courtyards were adjoining each other, having only one exit to the street, (as illustrated):and sometimes each courtyard had its own exit to the street. There are halachos of eiruv pertaining to such situations. When the halachah refers to an alley, it denotes an area into which two or more courtyards exit. See illustration.In order to carry in the alley, many requirements must be fulfilled. The halachos are complex and not discussed in the Kitzur Shulchan Aruch. However, mention is made of partnership in the alley. This is achieved when all the inhabitants of the courtyard that exit into the alley jointly make a special eiruv, the details of which are not discussed in the Kitzur Shulchan Aruch, but at times will be referred to in the footnotes. Two or more Jews who reside in one courtyard, each living in his own apartment, are forbidden to carry from the house into the courtyard, or from the courtyard into the house. It is also forbidden to carry from one house into the other, even without passing through the courtyard, as for example, when there is a door or a window between one house and the other house. It is a mitzvah for them to make an eiruvei chatzeiros, so that they do not fall into transgression.

Kitzur Shulchan Arukh 94:1 · Kitzur Shulchan Aruch, trans. Rabbi Avrohom Davis, Metsudah Pub., 1996

אָסוּר לָצֵאת בַּשַׁבָּת וּבְיוֹם טוֹב מִמָּקוֹם שֶׁשַׁבָּת, יוֹתֵר מִתְּחוּם, שֶׁהוּא שְׁנֵי אֲלָפִים אַמָּה. וּמְקוֹמוֹ שֶׁל אָדָם הוּא אַרְבַּע אַמּוֹת. וְהַיְנוּ אִם הָיָה בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת בַּשָּׂדֶה. אֲבָל אִם שַׁבָּת בְּתוֹךְ הָעִיר, כָּל הָעִיר הִיא מְקוֹמוֹ. וְעִבּוּרָהּ שֶׁל עִיר, נֶחְשָׁב גַּם כֵּן לָעִיר. וְאֵיזֶה הוּא עִבּוּרָהּ. שִׁבְעִים אַמָּה וּשְׁנֵי שְׁלִישֵׁי אַמָּה, וְשַׁיָּךְ לָעִיר אַף עַל פִּי שֶׁאֵין שָׁם בִּנְיָן, וְהוּא הַנִּקְרָא קַרְפֵּף הָעִיר. וּמִמָּקוֹם שֶׁיִּכְלֶה, מַתְחִילִין לִמְדֹּד תְּחוּם שַׁבָּת.

On Shabbos and Yom Tov it is forbidden to walk more than 2, 000 amos from the place you were at the onset of Shabbos. This is [in addition] to the space a person occupies which is four amos. This is true only if you happen to be in the field at twilight, but if you stayed in a city [at the onset of Shabbos,] then the entire city is considered your place of residence. The outskirts of the city are also considered part of the city. What are the outskirts [of the city]? An area of seventy and two third amos. [This area] is considered part of the city, even though there are no buildings there. This is called the karpeif [enclosure] of the city. It is from the edge of this area that we begin to measure the techum Shabbos.

Kitzur Shulchan Arukh 95:1 · Kitzur Shulchan Aruch, trans. Rabbi Avrohom Davis, Metsudah Pub., 1996

נוֹהֲגִין שֶׁמְאַחֲרִין תְּפִלַּת עַרְבִית. וּבַאֲמִירַת וְהוּא רַחוּם וּבָרְכוּ, מַמְשִׁיכִין בְּנִגּוּן, כְּדֵי לְהוֹסִיף מֵחֹל עַל הַקֹּדֶשׁ. בִּתְפִלַּת עַרְבִית אוֹמְרִים, אַתָּה חוֹנַנְתָּנוּ. וְאִם שָׁכַח וְלֹא אָמַר, אִם נִזְכַּר קֹדֶם שֶׁאָמַר אֶת הַשֵּׁם מִן הַבְּרָכָה, אוֹמְרוֹ בַּמָּקוֹם שֶׁנִּזְכַּר וְגוֹ', וְאוֹמֵר וְחָנֵּנוּ וְכוּ', אֲבָל אִם לֹא נִזְכַּר עַד לְאַחַר שֶׁאָמַר אֶת הַשֵּׁם, גּוֹמֵר אֶת הַבְּרָכָה חוֹנֵן הַדָּעַת, וְאֵינוֹ חוֹזֵר, שֶׁהֲרֵי יַבְדִּיל אַחַר כָּךְ עַל הַכּוֹס, רַק שֶׁיִּזָּהֵר מְאֹד שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת שׁוּם מְלָאכָה, וְשֶׁלֹּא יִטְעַם כְּלוּם קֹדֶם שֶׁיַּבְדִּיל עַל הַכּוֹס. וְאִם עָשָׂה מְלָאכָה אוֹ טָעַם, צָרִיךְ לַחֲזוֹר וּלְהִתְפַּלֵּל. (וּמִי שֶׁאֵין לוֹ כּוֹס לְהַבְדִּיל עָלָיו וְשָׁכַח לוֹמַר אַתָּה חוֹנַנְתָּנוּ יֵשׁ לוֹ דִּינִים אֲחֵרִים).

[On Shabbos night] the Maariv prayer should be said at a later hour, [than on weekdays] and when saying "Vehu rachum" and "Barechu," the chant should be drawn out in order to add from the mundane to the sacred. In the Maariv Shemoneh Esrei we say "Attah chonantanu." If you forgot and omitted it, and you remembered before saying Hashem's Name of that berachah, you should say it at the point you remembered and go on to conclude: "vechoneinu etc." But, if you did not remember until after mentioning Hashem's Name, [then,] finish the blessing, "Chonein hadoas," and you need not repeat [the Shemoneh Esrei] for you will recite Havdalah afterwards over wine. But great care should be taken not to do any melachah, nor to taste anything before reciting Havdalah over wine. If you did a melachah or ate something you must repeat the [Maariv] Shemoneh Esrei. (If you do not have wine over which to recite the Havdalah, and you forgot to say "Attah chonantanu," other rules apply in this case.)

Kitzur Shulchan Arukh 96:1 · Kitzur Shulchan Aruch, trans. Rabbi Avrohom Davis, Metsudah Pub., 1996

יֵֹש נוֹהֲגִין לְהִתְעַנּוֹת בְּעֶרֶב רֹאשׁ חֹדֶשׁ. וְאוֹמְרִים סֵדֶר יוֹם כִּפּוּר קָטָן, לְפִי שֶׁבּוֹ מִתְכַּפְּרִין כָּל הָעֲוֹנוֹת שֶׁל כָּל הַחֹדֶשׁ, דּוּמְיָּא דִּשְׂעִיר רֹאשׁ חֹדֶשׁ. וּכְמוֹ שֶׁאָנוּ אוֹמְרִים בְּמוּסָף, זְמַן כַּפָּרָה לְכָל תּוֹלְדוֹתָם. וְכָל מָקוֹם לְפִי מִנְהָגוֹ (עַיֵּן פרי חדש) (תי"ז).

Some people are accustomed to fast on Erev Rosh Chodesh and recite the order of Yom Kippur Kattan, for on this day we are forgiven for all the sins committed in the past month. It is likened to the Seir [goat offering] of Rosh Chodesh, and as we say in the Mussaf service, "It is a time of atonement for all their generations." Each communifty should follow its own custom.

Kitzur Shulchan Arukh 97:1 · Kitzur Shulchan Aruch, trans. Rabbi Avrohom Davis, Metsudah Pub., 1996

כָּל מְלָאכָה שֶׁאֲסוּר לַעֲשׂוֹתָהּ בַּשַׁבָּת, אָסוּר לַעֲשׂוֹתָהּ בְּיוֹם טוֹב. וּכְמוֹ שֶׁבַּשַׁבָּת אָסוּר לַעֲשׂוֹת אֲפִלּוּ עַל יְדֵי אֵינוֹ יְהוּדִי, כְּמוֹ כֵּן בְּיוֹם טוֹב. וּכְשֵׁם שֶׁאָדָם מְצֻוֶּה עַל שְׁבִיתַת בְּהֶמְתּוֹ בַּשַׁבָּת, כָּךְ הוּא מְצֻוֶּה בְּיוֹם טוֹב. וְאֵין בֵּין יוֹם טוֹב לְשַׁבָּת אֶלָּא אֹכֶל נֶפֶשׁ בִּלְבָד, שֶׁנֶּאֱמַר, אַךְ אֲשֶׁר יֵאָכֵל לְכָל נֶפֶשׁ הוּא לְבַדּוֹ יֵעָשֶׂה לָכֶם, דְּהַיְנוּ, לִישָׁה, אֲפִיָּה, שְׁחִיטָה וּבִשּׁוּל. וְהוֹצָאָה וְהַבְעָרָה מֻתָּרוֹת בְּיוֹם טוֹב גַּם שֶׁלֹּא לְצֹרֶךְ אֹכֶל נֶפֶשׁ, אֶלָּא לְצֹרֶךְ אַחֵר, כְּמוֹ שֶׁקִּבְּלוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, דְּאָמְרִינָן בְּהוּ, מִתּוֹךְ שֶׁהֻתְּרוּ לְצֹרֶךְ אֹכֶל נֶפֶשׁ הֻתְּרוּ נַמִי שֶׁלֹּא לְצֹרֶךְ אֹכֶל נֶפֶשׁ, אֶלָּא לְצֹרֶךְ אַחֵר (תצה). וְנֵר שֶׁל יָארְצַיְיט (יום זכרון להוריו), אֵין לְהַדְלִיק בְּיוֹם טוֹב (עַיֵּן ספר שו"ת אמרי אש, אוֹרַח חַיִּים סִימָן מ', וְעַיֵּן לעיל ס"ס צ')

Any melachah (work) that may not be done on Shabbos, is also forbidden on Yom Tov. And just as on Shabbos it is forbidden to have work done even by a non-Jew, so it is forbidden on Yom Tov. And just as a person is commanded to allow his animals to rest on Shabbos, so, too, is he commanded on Yom Tov. Yom Tov differs from Shabbos only with regard to the preparation of food, for it says (concerning Yom Tov), "Only that which is eaten by any soul, that alone may be prepared by you." This includes kneading, baking, slaughtering, and cooking. Carrying, and lighting a fire are permitted on Yom Tov, even if not needed for preparing food, but for some other necessity. Our Sages, of Blessed Memory, had this rule by tradition regarding these (two melachos), of which it is said: "Since these labors are permitted for the purpose of preparing food, they are also permitted for purposes other than preparing food," but for some other necessity. However, a yahrzeit candle may not be lit on Yom Tov.

Kitzur Shulchan Arukh 98:1 · Kitzur Shulchan Aruch, trans. Rabbi Avrohom Davis, Metsudah Pub., 1996

כָּל מֻקְצֶה הָאָסוּר בְּטִלְטוּל בַּשַׁבָּת, אָסוּר גַּם בְּיוֹם טוֹב. וְיֵשׁ אוֹמְרִים, דְּגַם מֻקְצֶה מִדַּעַת, וּמֻקְצֶה מֵחֲמַת מֵאוּס, אַף עַל פִּי שֶׁמֻּתָּרִין בַּשַׁבָּת, אֲסוּרִין בְּיוֹם טוֹב. וְלָכֵן פֵּרוֹת שֶׁהִקְצָה אוֹתָם לִסְחוֹרָה, אֲסוּרִין בְּיוֹם טוֹב, אֶלָּא צָרִיךְ שֶׁיַּזְמִינֵם בְּעֶרֶב יוֹם טוֹב, דְּהַיְנוּ שֶׁיֹּאמַר, מִפֵּרוֹת אֵלּוּ אֹכַל לְמָחָר. וּבְפֵרוֹת הָעוֹמְדִין לִמָּכֵר מְעַטמְעַט, יֵשׁ לְהָקֵל (תצ"ה).

All Muktzeh, that is forbidden to be handled on Shabbos, is also forbidden to be handled on Yom Tov. Some authorities say, things that are purposely excluded from use and things excluded from use because of their filth, even though they may be handled on Shabbos, they may not be handled on Yom Tov. Therefore, fruits that were set aside for sale, are forbidden to be handled on Yom Tov, unless you designate them on erev Yom Tov by saying: "I will eat from this fruit tomorrow." Concerning fruit that is scheduled to be sold a little at a time, you may be lenient.

Kitzur Shulchan Arukh 99:1 · Kitzur Shulchan Aruch, trans. Rabbi Avrohom Davis, Metsudah Pub., 1996

מִצְוַת עֲשֵׂה מִן הַתּוֹרָה עַל הַכֹּהֲנִים שֶׁיְבָרְכוּ אֶת הָעָם, שֶׁנֶּאֱמַר, כֹּה תְבָרְכוּ אֶת בְּנֵי יִשְֹרָאֵל. וְכָל כֹּהֵן שֶׁאֵין בּוֹ מִדְּבָרִים הַמְעַכְּבִים אוֹתוֹ וְאֵינוֹ עוֹלֶה לַדּוּכָן, עוֹבֵר בַּעֲשֵׂה. וְאֵינוֹ עוֹבֵר אֶלָּא כְּשֶׁקּוֹרְאִין אוֹתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר, אָמוֹר לָהֶם וְתִרְגֵּם אוֹנְקְלוֹס, כַּד תֵּימְרוּן לְהוֹן, (וְעַיֵּן לְקַמָּן סָעִיף ח'). וְהַמִּנְהָג בִּמְדִינוֹתֵינוּ, שֶׁאֵין נְשִׂיאַת כַּפַּיִם אֶלָּא בְּיוֹם טוֹב, מִשּׁוּם דְּאָז שְׁרוּיִּים בְּשִׂמְחַת יוֹם טוֹב, וּבְיוֹם הַכִּפּוּרִים יֵשׁ בּוֹ שִׂמְחַת מְחִילָה וּסְלִיחָה, וְטוֹב לֵב הוּא יְבָרֵךְ (וְעַיֵּן לְעֵיל סִימָן מ"ה סָעִיף ה'), מַה שֶּׁאֵין כֵּן בִּשְׁאָר יָמִים, אֲפִלּוּ בְּשַׁבָּתוֹת הַשָּׁנָה, שֶׁטְּרוּדִים בְּהִרְהוּרִים עַל מִחְיָתָם וְעַל בִּטּוּל מְלַאכְתָּם. וַאֲפִלּוּ בְּיוֹם טוֹב אֵין נוֹשְׂאִין כַּפֵּיהֶם אֶלָּא בִּתְפִלַּת מוּסָף, שֶׁיּוֹצְאִין אַחַר כָּךְ מִבֵּית הַכְּנֶסֶת וְיִשְׂמְחוּ בְּשִׂמְחַת יוֹם טוֹב (וְעַיֵּן לְקַמָּן סִימָן קל"ח סָעִיף ח'). עוֹד נוֹהֲגִין בִּמְדִינוֹתֵינוּ, שֶׁבְּיוֹם טוֹב שֶׁחָל לִהְיוֹת בַּשַׁבָּת, אֵין נְשִׂיאַת כַּפַּיִם, אֶלָּא בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, שֶׁאֲפִלּוּ חָל בַּשַׁבָּת, נוֹשְׂאִין כַּפֵּיהֶם. וְיֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁנוֹהֲגִין שֶׁבְּכָל יוֹם טוֹב, אֲפִלּוּ חָל בַּשַׁבָּת, נוֹשְׂאִין כַּפֵּיהֶם, וְכֵן נָכוֹן יוֹתֵר.

It is a positive commandment of the Torah for the kohanim to bless the people, as it is said: "This is how you must bless the Children of Israel." Any kohein who is not disqualified and does not go up to the duchan violates a positive commandment. But he is not in violation, unless he is called upon to do so, as it is said: "Say to them," and the Targum translates: "When they tell you." It is the custom in our regions that the kohanim bless the people only on Yom Tov because then, people rejoice Yom Tov, and it is said that a happy heart will bless, and on Yom Kippur there is (also) rejoicing over the forgiveness and pardon [of our sins]. This is not true on other days. Even on the Shabbos days of the whole year, people are worried about their livelihood and about being idle from work. And even on Yom Tov, they only bless the people during the musaf service, because they will soon leave the synagogue and rejoice in the joy of Yom Tov. We are accustomed in our regions that [even] when Yom Tov occurs on Shabbos, the kohanim do not bless the people except on Yom Kippur; for even if it occurs on Shabbos, they bless the people. There are communities that have the custom, that on every Yom Tov, even when it occurs on Shabbos, the kohanim bless the people; and this is more correct.

Kitzur Shulchan Arukh 100:1 · Kitzur Shulchan Aruch, trans. Rabbi Avrohom Davis, Metsudah Pub., 1996

כָּל הַמְּלָאכוֹת הַמֻּתָּרוֹת לַעֲשׂוֹתָן בְּיוֹם טוֹב, זֶה דַּוְקָא לְצֹרֶךְ אוֹתוֹ הַיּוֹם. אֲבָל לְהָכִין מִיּוֹם רִאשׁוֹן לְיוֹם שֵׁנִי (אֲפִלּוּ בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה), וּמִכָּל שֶׁכֵן לְיוֹם חֹל, אָסוּר. אַךְ אִם הוּא צָרִיךְ לְבַשֵּׁל בִּשְׁבִיל הַיּוֹם, מֻתָּר לוֹ לָקַחַת קְדֵרָה יוֹתֵר גְּדוֹלָה וּלְמַלֵּא אוֹתָהּ בָּשָׂר וְכַיּוֹצֵא בּוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ הַיּוֹם כָּל כָּךְ, וְיוֹתִיר גַּם לַלַיְלָה אוֹ לְמָחָר. וְדַוְקָא בְּתַבְשִׁיל בַּקְּדֵרָה מֻתָּר, מִפְּנֵי שֶׁהַתַּבְשִׁיל מֻטְעָם יוֹתֵר כְּשֶׁמִּתְבַּשֵּׁל הַרְבֵּה בָשָׂר בְּיַחַד, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יֹאמַר בַּפֶּה, שֶׁהַמּוֹתָר יִהְיֶה לְצֹרֶךְ הַלַּיְלָה אוֹ לְצֹרֶךְ מָחָר, אֶלָּא יְבַשֵּׁל סְתָם. אֲבָל בִּשְׁאָר מַאֲכָלִים, אָסוּר לְהוֹסִיף בְּדָבָר שֶׁיֵּשׁ קְצָת טִרְחָא בְּמַה שֶּׁהוּא מוֹסִיף.

All Melachah that is permitted on Yom Tov is permitted only if it is necessary for that day. But to prepare on the first day of Yom Tov for the second day, (even of Rosh Hashanah), and certainly for a weekday, is forbidden. However, if you need to cook for that day, you are permitted to take a larger pot and fill it with meat or something similar, even though you do not need so much for that day, and leave some for the evening, or for the next day. Only in the case of cooked food, is this permitted. because it tastes better when a large quantity of meat is cooked in one pot. This is permitted provided you do not expressly state that the leftovers will be for the night, or for the following day. It should be cooked without mentioning anything at all. In the case of other foods, it is forbidden to add (to that day's needs), if even a little additional labor is entailed. because of adding to it.

Kitzur Shulchan Arukh 101:1 · Kitzur Shulchan Aruch, trans. Rabbi Avrohom Davis, Metsudah Pub., 1996

יוֹם טוֹב שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּעֶרֶב שַׁבָּת, אָסוּר לֶאֱפוֹת אוֹ לְבַשֵּׁל בִּקְדֵרָה מְיֻחֶדֶת לַשַׁבָּת, אֶלָּא עַל יְדֵי עֵרוּב תַּבְשִׁילִין, שֶׁעוֹשֶׂה בְּעֶרֶב יוֹם טוֹב, דְּהַינוּ שֶׁלּוֹקֵחַ אֵיזֶה תַּבְשִׁיל אוֹ צָלִי שֶׁרָאוּי לְלַפֵּת בּוֹ אֶת הַפַּת, וְגַם פַּת, וּמְבָרֵךְ אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל מִצְוַת עֵרוּב. וְאוֹמֵר, בַּהֲדֵין עֵרוּבָא יְהֵא שָׁרֵא לָנָא לַאֲפוּיֵי, וּלְבַשּׁוּלֵי, וּלְאַטְמוּנֵי, וּלְאַדְלוּקֵי שְׁרָגָא, וּלְמֶעְבַּד כָּל צָרְכָּנָא מִיּוֹמָא טָבָא לְשַׁבַּתָּא. וְאִם אֵינוֹ מֵבִין לָשׁוֹן זֹה, יֹאמַר בְּלָשׁוֹן שֶׁהוּא מֵבִין, [בְּעֵרוּב זֶה יְהֵא מֻתָּר לָנוּ לֶאֱפוֹת וּלְבַשֵׁל וּלְהַטְמִין וּלְהַדְלִיק נֵר וְלַעֲשׂוֹת כָּל צָרְכֵנוּ מִיּוֹם טוֹב לַשַׁבָּת]. (דוּרךְ דִיזֶען עֵירוּב זַייא אוּנְז עֶרְלוֹיבְּט צוּ בַּאקֶען צוּ קָאכֶען. דִי שְׁפֵּייזֶע ווַארֶם צוּ עֶרְהַאלְטֶען. לִיכְטֶער אָנְצוּצִינְדֶען, אוּנְד אִיבֶּערְהוֹיפְּט אַללֶעס נֶעטְהִיגֶע פָאן יוֹם טוֹב אוֹיף שַׁבָּת צוּ פֶערְרִיכְטֶען)

[When] a holiday comes out on the eve of Shabbat, it is forbidden to bake or cook specifically for the Shabbat [on that day], except by means of an eruv tavshilin (literally, a mixing of foods) that one makes on the eve of the holiday. This is when he takes a particular cooked or roasted food, that is fitting to accompany bread, and also bread and he says the blessing, "Who has sanctified us with His commandments and commanded us about the commandment of eruv." And he then says [in Aramaic], "With this mixing, it shall be permitted to bake and cook and insulate [food] and light candles and do all of our needs from the holiday for Shabbat." And if he does not understand this language, he should say [it] in a language he understands.

Kitzur Shulchan Arukh 102:1 · Sefaria Community Translation

כְּשֵׁם שֶׁמִּצְוָה לְכַבֵּד אֶת הַשַׁבָּת וּלְעַנְּגוֹ, כָּךְ מִצְוָה לְכַבֵּד כָּל יָמִים טוֹבִים וּלְעַנְּגָן, שֶׁנֶּאֱמַר לִקְדוֹשׁ ה' מְכֻבָּד. וְכָל יָמִים טוֹבִים, נֶאֱמַר בָּהֶם מִקְרָא קֹדֶשׁ.

Just as it is a mitzvah to honor the Shabbos and delight in it, so it is a mitzvah to honor all the Yomim Tovim and delight in them, as it is said, "God's holy and honored" (day). And with regard to all Yomim Tovim it is said, "A holy convocation."

Kitzur Shulchan Arukh 103:1 · Kitzur Shulchan Aruch, trans. Rabbi Avrohom Davis, Metsudah Pub., 1996

חֹל הַמּוֹעֵד אָסוּר בִּקְצָת מְלָאכוֹת וּמֻתָּר בִּקְצָתָן, דְּהַיְנוּ כָּל מַה שֶּׁהוּא לְצֹרֶךְ אֲכִילָה לְחֹל הַמּוֹעֵד אוֹ לְיוֹם טוֹב. וְכֵן מְלָאכָה בְּדָבָר הָאָבֵד, דְּהַיְנוּ שֶׁאִם לֹא יַעֲשֶׂנָּה יָבֹא לִידֵי הֶפְסֵד, מֻתָּר לַעֲשׂוֹתָהּ. וּצְרִיכִין לִזָּהֵר מְאֹד, שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת בְּחֹל הַמּוֹעֵד מְלָאכָה הָאֲסוּרָה, כִּי אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, הַמְחַלֵּל אֶת חֹל הַמּוֹעֵד, כְּאִלּוּ עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה (תק"ל תקל"ג תקל"ז).

On Chol Hamoed it is forbidden to do certain melachos, while others are permitted, namely, all work that is necessary for the preparation of food for Chol Hamoed or Yom Tov. Any melachah that is done to prevent a loss, that is, if by not doing it you will incur a loss, may be done. But you should be very careful not to do any melachah that is forbidden on Chol Hamoed because our Rabbis, of blessed memory, said: "He who desecrates Chol Hamoed is considered as though he worshipped idols."

Kitzur Shulchan Arukh 104:1 · Kitzur Shulchan Aruch, trans. Rabbi Avrohom Davis, Metsudah Pub., 1996

אָסוּר לְהַסִּיעַ וְלִשָּׂא מִטַּלְטְלָיו וּכְלֵי בֵּיתוֹ בְּחֹל הַמּוֹעֵד מִדִּירָה שֶׁבֶּחָצֵר זוֹ לְדִירָה שֶׁבֶּחָצֵר אַחֶרֶת, אֲפִלּוּ מִדִּירָה כְעוּרָה לְדִירָה נָאָה. אֲבָל מִבַּיִת לְבַיִת בֶּחָצֵר אַחַת, מֻתָּר. וְכֵן אִם שְׁתֵּי הַחֲצֵרוֹת סְמוּכוֹת וְיֵשׁ פֶּתַח בֵּינֵיהֶן, מֻתָּר לְהוֹצִיא הַחֲפָצִים דֶּרֶךְ שָׁם. וּבִמְקוֹם פְּסֵידָא, מֻתָּר אֲפִלּוּ מֵעִיר לְעִיר. וְכֵן מִדִּירָה שֶׁאֵינָהּ שֶׁלּוֹ לְדִירָה שֶׁהִיא שֶׁלּוֹ, מֻתָּר מִשּׁוּם שִׂמְחַת יוֹם טוֹב, שֶׁשִּׂמְחָה הִיא לוֹ לָדוּר בְּדִירָה שֶׁהִיא שֶׁלּוֹ (תקל"ה).

It is forbidden to move and carry movable belongings and household utensils on Chol Hamoed, from an apartment in one courtyard to an apartment in another courtyard, even from an unattractive apartment to a nice one. But to move these items from one house to another in the same courtyard, is permitted. Similarly, if the two courtyards are adjacent to each other, and there is a door between them, it is permitted to take things out through that door. However, if you would otherwise incur a loss, you are permitted to move these articles even from one city to another. Moving from a house that doesn't belong to you to your own house, is permitted, for this is considered rejoicing on Yom Tov, because it is a joy to live in your own home.

Kitzur Shulchan Arukh 105:1 · Kitzur Shulchan Aruch, trans. Rabbi Avrohom Davis, Metsudah Pub., 1996

כָּל סְחוֹרָה, אֲסוּרָה, בֵּין לִקְנוֹת בֵּין לִמְכּוֹר. רַק אִם נִזְדַּמֵּן לוֹ רֶוַח מְרֻבֶּה יָכוֹל לִקְנֹת וְלִמְכֹּר בְּצִנְעָא, וְיוֹצִיא לִכְבוֹד יוֹם טוֹב יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁהָיָה בְּדַעְתּוֹ לְהוֹצִיא.

All commerce is forbidden, whether buying or selling. However if you have an opportunity to make a big profit, you may buy and sell in private. You should then spend more in honor of Yom Tov than you had previously intended.

Kitzur Shulchan Arukh 106:1 · Kitzur Shulchan Aruch, trans. Rabbi Avrohom Davis, Metsudah Pub., 1996

כָּל חֹדֶשׁ נִיסָן אֵין אוֹמְרִים תַּחֲנוּן, וְלֹא צִדּוּק הַדִּין, וְאֵין אוֹמְרִים צִדְקָתְךָ בַּשַׁבָּת בְּמִנְחָה. נוֹהֲגִין מֵרֹאשׁ חֹדֶשׁ וָאֵילֵךְ לִקְרוֹת בְּכָל יוֹם פָּרָשַׁת הַנָּשִׂיא שֶׁהִקְרִיב בּוֹ בַּיּוֹם, וּבְיוֹם שְׁלשָׁה עָשָׂר קוֹרִין פָּרָשַׁת בְּהַעֲלֹתְךָ, עַד כֵּן עָשָׂה אֶת הַמְּנוֹרָה, שֶׁהִיא כְּנֶגֶד שֵׁבֶט לֵוִי.

[During] the whole month of Nissan, we do not say Tachanun (supplicational prayers), nor justification of judgement [normally recited after someone's death]. And we do not say [the prayer that begins with] "your justice" during the afternoon prayers on Shabbat. From Rosh Chodesh (the beginning of the month) and onward [for the first twelve days], we are accustomed to read the section of the [tribal] leader who made an offering on that day [in Parshat Nasso]. And on the thirteenth day, we read Parshat Beha'alotecha up until (Numbers 8:4), "so did he make the menorah," which corresponds to the tribe of Levi.

Kitzur Shulchan Arukh 107:1 · Sefaria Community Translation

כְּתִיב וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַמַּצּוֹת, מִכָּאן, שֶׁצְּרִיכִין לִשְׁמוֹר אֶת הַחִטִּין לְשֵׁם מַצּוֹת מִצְוָה, שֶׁלֹּא יָבוֹאוּ עֲלֵיהֶם מַיִם. וּלְדַעַת קְצָת מִגְּדוֹלֵי הַפּוֹסְקִים זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, צְרִיכִין שְׁמִירָה זוֹ מִיָּד מִשְּׁעַת קְצִירָה וָאֵילָךְ. אֲבָל הַמִּנְהָג הוּא כְּהַפּוֹסְקִים דְּסַגֵּי לְהוּ בִּשְׁמִירָה מִשָּׁעָה שֶׁמּוֹלִיכִין אוֹתָן לִטְחוֹן וָאֵילֶךְ. וְאַךְ הַמְדַקְדְּקִין בַּמִצְווֹת, חוֹשְׁשִׁין לִשְׁמִירָה מִשְּׁעַת קְצִירָה, וְכֵן נָכוֹן לַעֲשׂוֹת. וְרָאוּי לְדַקְדֵּק שֶׁלֹּא יַעַמְדוּ הַשִּׁבָּלִים בִּמְחֻבָּר עַד שֶׁיִּתְיַבְּשׁוּ כָּל צָרְכָּן וְיַלְבִּינוּ, כִּי אָז אִם יֵרְדוּ עֲלֵיהֶן גְּשָׁמִים, יַחְמִיצוּ אֲפִלּוּ בִּמְחֻבָּר, כֵּיוָן שֶׁאֵינָן צְרִיכוֹת עוֹד לַקַּרְקַע. עַל כֵּן רָאוּי וְנָכוֹן לִקְצוֹר בְּעוֹד שֶׁיֶשׁ בָּהֶן עוֹד קְצָת מַרְאֵה יַרְקוּת. וּמִי שֶׁאֶפְשָׁר לוֹ בְּחִטִּין שְׁמוּרוֹת מִשְּׁעַת קְצִירָה לְכָל יְמֵי הָחָג, מַה טּוֹב. וְאִם לָאו, רָאוּי לוֹ עַל כָּל פָּנִים לְהַדֵּר בָּזֶה לַמַּצּוֹת שֶׁעַל הַסֵּדֶר בִּשְׁנֵי הַלֵּילוֹת (עַיֵן חַיֵּי אָדָם כְּלָל קכ"ח סִימָן ל').

It is written, "And you must guard the matzos" (Exodus 12:17). From this we learn that we must guard the wheat [from which we make] the matzos with which we perform the mitzvah, to see that no water comes upon them. According to some of the great halachic authorities, of blessed memory, this watchfulness is to begin from the time the wheat is harvested. The prevailing custom is to follow the opinion of the authorities, who maintain it is sufficient to guard it from the time it is brought to the mill, and thereafter. However, people who are meticulous in their performance of mitzvos, are concerned that [the wheat] should be guarded from the time it is harvested, and this is the proper thing to do. Special care must be taken that the stalks do not remain attached to the earth until they completely dry out and turn white, because then if rain falls on them they will become chametz, even though they are still attached to the soil, since they no longer need the soil's (nourishment). It is, therefore, fitting and proper to harvest them when they are still slightly green. If you can obtain wheat that was guarded from the time of harvesting for all the days of Yom Tov, so much the better. If this is impossible, you should at least be scrupulous about this for the matzos of both Seder nights.

Kitzur Shulchan Arukh 108:1 · Kitzur Shulchan Aruch, trans. Rabbi Avrohom Davis, Metsudah Pub., 1996

אֵין לָשִׁין אֶת הַמַּצוֹת אֶלָּא בְּמַיִם שֶׁלָּנוּ הַלַּיְלָה, דְּהַיְנוּ שֶׁיִּשְׁאַב אוֹתָם בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת וְיַעַמְדוּ בְּתָלוּשׁ כָּל הַלַּיְלָה, וַאֲפִלּוּ אִם הַלַּיְלָה אָרֹךְ יוֹתֵר מִשְּׁנֵים עָשָׂר שָׁעוֹת, אָסוּר לָלוּשׁ בָּהֶן עַד אוֹר הַיּוֹם. וְאִם הַלַּיְלָה קָצָר וְאֵין שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁעוֹת עַד אוֹר הַיּוֹם, צְרִיכִין לְהַמְתִּין עַד שֶׁיַּעַבְרוּ שְׁתֵּים עֶשׂרֵה שָׁעוֹת מִשָּׁעָה שֶׁנִּשְׁאָבוּ. וְעַמָּא דְּאַרְעָא נוֹהֲגִין שֶׁמִּיָּד בְּאוֹר הַיּוֹם לָשִׁין בַּמַּיִם שֶׁלָּנוּ, אַף שֶׁעֲדַיִן לֹא עָבְרוּ שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁעוֹת. וְאַף שֶׁיֵּשׁ לָהֶם עַל מַה שֶּׁיִּסְמֹכוּ, אֲבָל רֹב הַפּוֹסְקִים מַחְמִירִים בָּזֶה. וְעַל כֵּן צָרִיךְ לִזָּהֵר בַּדָּבָר (עפמ"ג ומחה תנה).

We do not knead the dough for the Matzos except with water that has been left overnight, and it should be drawn during twilight, and left overnight. Even if the night is longer than twelve hours, one is forbidden to use the water for kneading until daylight, and if the night is less than twelve hours, one must wait until twelve hours have elapsed since the drawing of the water to knead the dough for the Matzos. Ordinary people begin kneading the dough as soon as it grows light with water that has stood overnight, even though twelve hours have (technically) not yet passed. Although some of the Rabbis hold like this lenient opinion, most hold like the more stringent opinion, that one must wait for twelve hours to elapse. It therefore becomes necessary to be watchful upon this matter.

Kitzur Shulchan Arukh 109:1 · Sefaria Community Translation

תַּנּוּר שֶׁאָפוּ בוֹ חָמֵץ כְּשֶׁרוֹצֶה לֶאֱפוֹת בּוֹ מַצּוֹת צָרִיךְ לְהַכְשִׁירוֹ עַל יְדֵי לִבּוּן בָּאוּר, דְּהַיְנוּ שֶׁיַסִּיקוּ כָּל כָּךְ עַד שֶׁיִּהְיוּ נִיצוֹצוֹת נִתָּזִין מִמֶּנּוּ, כִּי בְּפָחוֹת מִזֶּה לֹא הֲוֵי לִבּוּן גָּמוּר. וְצָרִיךְ לִזָּהֵר שֶׁיֵּלְכוּ הַגֶּחָלִים עַל פְּנֵי כֻלוֹ. וְטוֹב וְיָשָׁר הוּא, לְגָרְפוֹ וּלְנַקּוֹתוֹ הֵיטֵב אַחַר הַהֶסֵּק, וּלְהַמְתִּין עַד שֶׁיִּצְטַנֵּן קְצָת, וְאַחַר כָּךְ יַחֲזוֹר וְיַסִּיקֵהוּ לַאֲפִיַּת הַמַּצּוֹת, וְלֹא מִיָּד אַחַר הַלִּבּוּן.

If you want to bake matzos in an oven in which chametz has been baked, it must be kashered by heating it until it becomes red hot, that is, heating it to such a degree that sparks fly from it, for anything less than that does not constitute true glowing. You should be careful to spread the coal over the entire area of the oven. The correct thing to do is to remove the ashes and clean it thoroughly after heating, and wait until it cools off somewhat; and then make a new fire for baking the matzos. This should not be done immediately after the heating process.

Kitzur Shulchan Arukh 110:1 · Kitzur Shulchan Aruch, trans. Rabbi Avrohom Davis, Metsudah Pub., 1996

בַּלַּיְלָה שֶׁלִּפְנֵי עֶרֶב פֶּסַח בּוֹדְקִין אֶת הֶחָמֵץ. וְחַיָּבִין לִבְדּוֹק מִיָּד בִּתְחִלַּת הַלָּיְלָה. וְאָסוּר לְהַתְחִיל לֶאֱכֹל אוֹ לַעֲשׂוֹת שׁוּם מְלָאכָה חֲצִי שָׁעָה קֹדֶם הַלָּיְלָה.

We check for chamets (leavened grain products) at night on the eve of Pesach. And we are obligated to check immediately at the beginning of the night. And it is forbidden to start eating or do any work for half an hour before the [beginning of the] night.

Kitzur Shulchan Arukh 111:1 · Sefaria Community Translation

כָּל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ תַּעֲרֹבֶת חָמֵץ, וַאֲפִלּוּ אֵין בּוֹ חָמֵץ בָּעַיִן, רַק הַטַּעַם מֵחָמֵץ, כְּגוֹן שֶׁהֵסִירוּ אֶת הֶחָמֵץ, מִכָּל מָקוֹם אָסוּר לְהַשְׁהוֹתוֹ בַּפֶּסַח. אֲבָל דָּבָר שֶׁלֹּא הָיָה בּוֹ חָמֵץ כְּלָל, אֶלָּא שֶׁנִּתְבַּשֵּׁל בִּכְלֵי חָמֵץ, אֲפִלוּ הָיָה הַכְּלִי בֶּן יוֹמוֹ, אוֹ שֶׁנִּכְבַּשׁ בִּכְלִי חָמֵץ, מֻתָּר לְהַשְׁהוֹתוֹ בַּפֶּסַח. וְדַוְקָא שֶׁנִּתְבַּשֵּׁל אוֹ נִכְבַּשׁ קֹדֶם הַפֶּסַח, אֲבָל אִם נִתְבַּשֵּׁל אוֹ נִכְבַּשׁ בַּפֶסַח בִּכְלִי חָמֵץ, חַיָּבִין לְבַעֲרוֹ.

Any food that contains a mixture of chametz even if the chametz is not actually present, but only the taste of the chametz remained after the chametz itself was removed, is forbidden to be kept during Pesach. However, if the food never contained chametz but was cooked in a vessel used for chametz, even if chametz was cooked in the vessel that day, or if an item was pickled in a vessel used for chametz, you are permitted to keep it during Pesach, provided it was cooked or pickled before Pesach; but if the cooking or pickling was done on Pesach in a vessel used for chametz, the food item must be burned.

Kitzur Shulchan Arukh 112:1 · Kitzur Shulchan Aruch, trans. Rabbi Avrohom Davis, Metsudah Pub., 1996

אֵין אוֹמְרִים מִזְמוֹר לְתוֹדָה וְלֹא לַמְנַצֵּחַ (תכ"ט).

We do not say [the prayers that begin] "A Psalm of Thanksgiving" and "For the choirmaster" [in the morning service] (429).

Kitzur Shulchan Arukh 113:1 · Sefaria Community Translation

יִשְֹרָאֵל שֶׁהָיָה לוֹ חָמֵץ שֶׁלּוֹ בִּרְשׁוּתוֹ בַּפֶּסַח, עוֹבֵר בְּכָל רֶגַע וְרֶגַע עַל בַּל יֵרָאֵה וּבַל יִמָּצֵא. וְהֶחָמֵץ אָסוּר בַּהֲנָאָה לְעוֹלָם, וַאֲפִלּוּ בִּטְּלוֹ קֹדֶם פֶּסַח. וְלָכֵן מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ הַרְבֵּה חָמֵץ שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְבַעֲרוֹ מִן הָעוֹלָם, צָרִיךְ לְמָכְרוֹ לְאֵינוֹ יְהוּדִי קֹדֶם הַפֶּסַח בְּשָׁעָה שֶׁהוּא עֲדַיִן מֻתָּר בַּהֲנָאָה. וְלֹא יְהֵא עִנְיַן מְכִירַת חָמֵץ אֵצֶל הָאָדָם כְּמוֹ מִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה, אֶלָּא צָרִיךְ שֶׁיִּגְמוֹר בְּדַעְתּוֹ שֶׁהוּא מוֹכְרוֹ בֶּאֱמֶת לְהָאֵינוֹ יְהוּדִי מְכִירָה גְּמוּרָה וַחֲלוּטָה. וְלֹא יִמְכּוֹר בְּיֹקֶר מִן הַמְּחִיר הָרָאוּי. וּלְאַחַר הַפֶּסַח יְבַקֵּשׁ מֵאֵת הָאֵינוֹ יְהוּדִי שֶׁיְשַׁלֵּם לוֹ אֶת הַחוֹב. וְכַאֲשֶׁר יְשִׁיבֵהוּ שֶׁאֵין לוֹ כֶּסֶף, יְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ שֶׁיַּחֲזוֹר וְיִמְכּוֹר לוֹ אֶת הֶחָמֵץ עִם (הַחֶדֶר) בְּעַד כָּךְ וְכָךְ. וְלֹא יְהֵא הַדָּבָר כְּחוֹכָא בְּעָלְמָא, אֶלָּא כְּדֶרֶךְ הַסּוֹחֲרִים מַמָּשׁ (תמ"ח).

A Jew who had leaven in his possession

Kitzur Shulchan Arukh 114:1 · Sefaria Community Translation

עֶרֶב פֶּסַח שֶׁחָל לִהְיוֹת בַּשַׁבָּת, בּוֹדְקִין אֶת הֶחָמֵץ בְּלֵיל שְׁלשָׁה עָשָׂר, דְּהַיְנוּ בַּלַּיְלָה הַשַּׁיָּךְ לַיּוֹם הַשִּׁשִּׁי. וְאַחַר הַבְּדִיקָה מְבַטְּלוֹ, וְאוֹמֵר, כָּל חֲמִירָא וְכוּ', כְּמוֹ בְּפַעַם אַחֶרֶת, וּבַיוֹם הַשִׁשִּׁי שׂוֹרְפוֹ גַּם כֵּן בַּזְּמַן שֶׁהוּא שְׂרָפוֹ בְּכָל עֶרֶב פֶּסַח. אֲבָל אֵינוֹ צָרִיךְ לוֹמַר כָּל חֲמִירָא, אֶלָּא בַּשַׁבָּת לְאַחַר הָאֲכִילָה מְבַטְּלוֹ וְאוֹמֵר, כָּל חֲמִירָא וְכוּ'.

If erev Pesach occurs on Shabbos, we make the search for chametz on the eve of the thirteenth of Nisan, that is, on Thursday night. After concluding the search, you nullify the chametz by saying Kol chamira etc., as in other years, and on Friday, you burn it, at the same time that you burn it every erev Pesach, but you do not say Kol chamira. On Shabbos, after the meal, you nullify it and say Kol Chamira etc.

Kitzur Shulchan Arukh 115:1 · Kitzur Shulchan Aruch, trans. Rabbi Avrohom Davis, Metsudah Pub., 1996

כָּל כְּלִי חֶרֶס שֶׁנִּשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ חָמֵץ, לָא מַהֲנֵי לֵה, לֹא הַגְעָלָה וְלֹא לִבּוּן. אֲבָל הַתַּנּוּרִים וְהַכִּירוֹת הַבְּנוּיִים מֵאֲבָנִים וּלְבֵנִים, מַהֲנִי לְהוּ לִבּוּן (וְעַיֵּן לְעֵיל סִימָן קי סָעִיף א וסָעִיף ב). בְּתַנּוּרִים שֶׁהֵם בְּבֵית הַחֹרֶף, נוֹהֲגִין דְּלָא מַהֲנֵי לְהוּ הֶכְשֵׁר. וּכְשֶׁרוֹצִים לְהַעֲמִיד עַל הַתַּנּוּר אֵיזֶה קְדֵרָה בְּפֶּסַח, צְרִיכִין לְהַנִּיחַ תְּחִלָּה טַס שֶׁל בַּרְזֶל וְעָלֶיהָ מַעֲמִידִין הַקְּדֵרָה, וְזֶה מַהֲנֵי גַּם בְּתַנּוּר הֶעָשׂוּי מֵחֲרָסִים (קאכלען).

Vessels made from earthenware that were used for chametz cannot be kashered by immersion in boiling water, nor by heating with charcoal or blow torch. Ovens and stoves made of stone and bricks can be kashered by heating with charcoal (or a blow torch) (see above Chapter 110, par. 1 and 2). It is customary not to Kasher stoves used for heating the house during the winter. If you want to place any kind of a dish on the stove, during Pesach, you must first put a metal plate on the stove and then place the dish on it. This method may be used also with an oven made of tiles.

Kitzur Shulchan Arukh 116:1 · Kitzur Shulchan Aruch, trans. Rabbi Avrohom Davis, Metsudah Pub., 1996

אִם נִמְצְאָה אֵיזוֹ תַעֲרֹבֶת חָמֵץ בְּעֶרֶב פֶּסַח, עַד הַלַּיְלָה, הֲרֵי הוּא כְּמוֹ שְׁאָר אִסּוּרִין שֶׁבְּטֵלִים בְּשִׁשִּׁים. וְלָכֵן אִם נִמְצָא גַּרְעִין בְּעוֹף וּבְתַבְשִׁיל, זוֹרְקוֹ, וְהַשְּׁאָר מֻתָּר לֶאֱכוֹל אֲפִלּוּ בְּפֶסַח. אֲבָל בְּתוֹךְ הַפֶּסַח חָמֵץ אוֹסֵר אֲפִלּוּ בְּמַשֶּׁהוּ גַם בַּהֲנָאָה. וּבְכָל מָקוֹם שֶׁנִּמְצָא אֵיזֶה גַּרְעִין מֵחֲמֵשֶׁת מִינֵי דָּגָן אוֹ מַשֶּׁהוּ חָמֵץ, צְרִיכִין לַעֲשׂוֹת שְׁאֵלָה.

If you find any chametz in food on erev Pesach, anytime before nightfall, it is like any other forbidden substance, which is nullified if it becomes mixed (into a permitted subtance), sixty times its volume. Therefore, if you find a grain of seed in poultry or in cooked food, you should throw away the seed, and you may eat the rest, even on Pesach. But during Pesach, itself, even the smallest bit of chametz makes food forbidden (to eat) and to derive benefit from it. Thus, wherever you find a seed of the five species of grain, or a small particle of chametz, you should consult a competent Posek.

Kitzur Shulchan Arukh 117:1 · Kitzur Shulchan Aruch, trans. Rabbi Avrohom Davis, Metsudah Pub., 1996

יְהַדֵּר אַחַר יַיִן יָפֶה לְמִצְוֹת אַרְבָּעָה כּוֹסוֹת. וְאִם יֵשׁ בַּנִּמְצָא יַיִן אָדֹם יָפֶה כְּמוֹ הַלָּבָן, וְגַם הוּא כָּשֵׁר כְּמוֹ הַלָּבָן, מִצְוָה בּוֹ יוֹתֵר מִבַּלָּבָן, שֶׁנֶּאֱמַר, אַל תֵּרֶא יַיִן כִּי יִתְאַדָּם, מַשְׁמַע שֶׁחֲשִׁיבוּתוֹ שֶׁל יַיִן הוּא כְּשֶׁהוּא אָדֹם. וְעוֹד, לְפִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ זֵכֶר לְדָּם, שֶׁהָיָה פַּרְעֹה שׁוֹחֵט יַלְדֵי בְּנֵי יִשְֹרָאֵל. וּבִמְדִינוֹת שֶׁהָאֻמּוֹת טִפְּשִׁים וּסְכָלִים לְהַעֲלִיל עֲלִילוֹת שְׁקָרִים, נִמְנְעוּ מִלִּקַּח יַיִן אָדֹם לְפֶּסַח (תעב).

You should do your best to obtain choice wine to perform the mitzvah of drinking the Four Cups. If red wine is available, that is, of the same quality as white wine, and its kashrus is as reliable as white wine, the red wine is preferred for the Four Cups, for it is said, "Look not after wine when it is red," (Proverbs 23:31) indicating that wine is most desirable, when it is red. In addition, because it reminds us of the blood, which flowed, when Pharaoh slaughtered innocent Jewish children. In backward and ignorant countries, where people, make slanderous accusations, Jews refrain from using red wine on Pesach.

Kitzur Shulchan Arukh 118:1 · Kitzur Shulchan Aruch, trans. Rabbi Avrohom Davis, Metsudah Pub., 1996

אַף עַל פִּי שֶׁבְּכָל שַׁבָּת וְיוֹם טוֹב יְכוֹלִין לְקַדֵּשׁ וְלֶאֱכֹל מִבְּעוֹד יוֹם לְהוֹסִיף מֵחֹל עַל הַקֹּדֶשׁ, בַּפֶסַח אֵינוֹ כֵן, לְפִי שֶׁמִצְוַת אֲכִילַת מַצָּה הִיא דַּוְקָא בַּלַּיְלָה, כְּמוֹ קָרְבַּן פֶּסַח, דִּכְתִיב בֵּיה וְאָכְלוּ אֶת הַבָּשָׂר בַּלַּיְלָה הַזֶּה. וְכֵן מִצְוַת אַרְבַּע כּוֹסוֹת הִיא דַּוְקָא בַּלָּיְלָה. וְכֵיוָן שֶׁגַּם הַכּוֹס שֶׁל קִדּוּשׁ הוּא אֶחָד מֵאַרְבַּעַת הַכּוֹסוֹת, לָכֵן אֵין מְקַדְּשִׁין עַד שֶׁהוּא וַדַּאי לָיְלָה. יִלְבַּשׁ אֶת הַקִּיטֶל (חָלוּק לָבָן) וְיִתְיַשֵׁב עַל מושָׁבוֹ לַעֲשׂוֹת אֶת הַסֵּדֶר. וּמִצְוָה לְחַלֵּק לַתִּינוֹקוֹת שְׁקֵדִים וֶאֱגוֹזִים וְכַדּוֹמֶה, כְּדֵי שֶׁיִּרְאוּ שִׁנּוּי וְיִשְׁאֲלוּ, וְעַל יְדֵי זֶה יִתְעוֹרְרוּ לִשְׁאוֹל גַּם כֵּן עַל מַצָּה וּמָרוֹר וַהֲסִבָּה. וְתִינוֹק וְתִינֹקֶת שֶׁהִגִּיעוּ לְחִנּוּךְ, דְּהַיְנוּ שֶׁהֵם יוֹדֵעִים בִּקְּדֻשַּׁת יוֹם טוֹב, וּמְבִינִים מַה שֶּׁמְסַפְּרִים מִיצִיאַת מִצְרַיִם, נוֹתְנִים לָהֶם גַּם כֵּן כּוֹס שֶׁיִּשְׁתּוּ מִמֶּנּוּ. נוֹהֲגִין לִמְזוֹג כּוֹס אֶחָד מִן הַמְסֻבִּין, וְקוֹרִין אוֹתוֹ כּוֹס שֶׁל אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא (תע"ב ת"פ).

Although on every other Shabbos and Yom Tov, you are permitted to say kiddush and eat a meal while it is still day, in order to add from the secular to the holy, on Pesach, you are not permitted to do so. The mitzvah of eating matzah must be performed only at night, as was the case with the Pesach sacrifice, about which it is written, "And they shall eat the meat (of the Korban Pesach) on this night." (Exodus 12:8). The mitzvah of the Four Cups may also be done only after nightfall. Since the cup of wine, over which we say kiddush, is one of the Four Cups, the kiddush should not be said until it is definitely night. (The person who conducts the seder) puts on the kittel and takes his seat to conduct the seder. It is a mitzvah to distribute almonds, nuts and similar things to the children, so that they notice the change and ask questions, and this will also stimulate them to ask also the reasons for eating matzah, maror and reclining. Boys and girls who have reached the age of training for mitzvos, that is, who are able to understand the holiness of Yom Tov and understand what is being told about the Exodus from Egypt, should also be given a cup of wine, from which they should drink. It is customary to fill an additional cup of wine, and it is called "The Cup of Elijah the Prophet."

Kitzur Shulchan Arukh 119:1 · Kitzur Shulchan Aruch, trans. Rabbi Avrohom Davis, Metsudah Pub., 1996