Kitzur Shulchan Aruch

בְּלֵיל שֵׁנִי שֶׁל פֶּסַח, מַתְחִילִין לִסְפֹּר סְפִירַת הָעֹמֶר. וְסוֹפְרִין מְעֻמָּד. הַמִּצְוָה הוּא לִסְפּוֹר תֵּכֶף בְּהַתְחָלַת הַלַּיְלָה, אַחַר צֵאת הַכּוֹכָבִים. וּבְדִיעֲבַד, זְמַנָּהּ כָּל הַלָיְלָה. בְּבֵית הַכְּנֶסֶת בְּלֵילֵי שַׁבָּת וְיוֹם טוֹב סוֹפְרִין לְאַחַר הַקִּדּוּשׁ, כְּדֵי לְהַקְדִּים קְדֻשַּׁת הַיּוֹם. וּבְמוֹצָאֵי שַׁבָּת וְיוֹם טוֹב, סוֹפְרִין קֹדֶם הַבְדָּלָה כְּדֵי לְאַחֵר יְצִיאַת הַיּוֹם. וּכְשֶׁחַל יוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת, שֶׁאוֹמְרִים קִדּוּשׁ וְהַבְדָּלָה עַל כּוֹס אֶחָד, סוֹפְרִין גַּם כֵּן קֹדֶם כְּדֵי לְאַחֵר אֶת הַהַבְדָּלָה.

On the second night of Pesach, we begin counting the Omer. You should stand during the counting. The mitzvah requires that the Omer be counted, as soon as possible after nightfall, after (three medium-size star) stars begin to appear. If you did not count at the beginning of the evening, you may count the entire night. In the synagogue, on the eve of Shabbos and Yom Tov, we count after the Kiddush is said, in order to give precedence to the (proclamation of the) holiness of the day. At the conclusion of Shabbos and Yom Tov, we count before the Havdalah is said, in order to delay the end of the day. If the last day of Yom Tov occurs on Shabbos night, when the Kiddush and the Havdalah are said over one [the same] cup of wine, we also count before, in order to postpone the Havdalah.

Kitzur Shulchan Arukh 120:1 · Kitzur Shulchan Aruch, trans. Rabbi Avrohom Davis, Metsudah Pub., 1996

מִצְוַת עֲשֵׂה מִדִּבְרֵי הַנְּבִיאִים לְהִתְעַנּוֹת בַּיָּמִים שֶׁאֵרְעוּ צָרוֹת לַאֲבוֹתֵינוּ. וְתַכְלִית הַתַּעֲנִית הִיא, כְּדֵי לְעוֹרֵר אֶת הַלְּבָבוֹת לְפַקֵּחַ עַל דַּרְכֵי הַתְּשׁוּבָה, וּתְהִי זֹאת זִכָּרוֹן לְמַעֲשֵׂינוּ הָרָעִים, וּמַעֲשֵׂ אֲבוֹתֵינוּ שֶׁהָיוּ כְּמַעֲשֵׂינוּ עַתָּה, עַד שֶׁגָּרַם לָהֶם וְלָנוּ אוֹתָן הַצָּרוֹת. וּבְזִכְרוֹן הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, נָשׁוּב לְהֵיטִיב, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר וְהִתְוַדּוּ אֶת עֲוֹנָם וְאֶת אֲבוֹתָם. וְלָכֵן חַיָּב כָּל אִישׁ לָשׂוּם אֶל לִבּוֹ בְּאוֹתָן הַיָּמִים וּלְפַשְׁפֵּשׁ בְּמַעֲשָׂיו וְלָשׁוּב מֵהֶן, כִּי אֵין הָעִקָּר בְּתַעֲנִית, כְּמוֹ שֶנֶּאֱמַר בְּאַנְשֵׁי נִינְוֵה, וַיַרְא הָאֱלֹהִים אֶת מַעֲשֵֹיהֶם, וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, וַיַרְא אֶת שַׂקָּם וְאֶת תַּעֲנִיתָם לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא וַיַּרְא הָאֱלֹהִים אֶת מַעֲשֵׂיהֶם כִּי שָׁבוּ מִדַּרְכָּם הָרָעָה. וְאֵין הַתַּעֲנִית אֶלָּא הֲכָנָה לִתְשׁוּבָה. לָכֵן אוֹתָן אֲנָשִׁים שֶׁכְּשֶׁמִּתְעַנִּים הוֹלְכִים בְּטִיּוּל וּמְבַלִּים אֶת הַיּוֹם בִּדְבָרִים בְּטֵלִים, תָּפְסוּ אֶת הַטָּפֵל וְהִנִּיחוּ אֶת הָעִקָּר.

It is a positive commandment, ordained by the Prophets, to fast on those days on which tragic events occurred to our forefathers. The purpose of the fast is to stir our hearts to reflect on the ways of repentance, and to serve as a reminder of our own evil deeds,and the deeds of our forefathers, which were as reprehensible as ours, and caused all these troubles for them as well as for us. By remembering these events we will improve our ways, as it has been said, "They will then confess their sins and the sins of their fathers" (Leviticus 26:4). Therefore, it is everyone's duty to take it to heart on those days to examine his past actions and to repent; for fasting is not the main thing, as it was said about the people of Nineveh, "And God saw their deeds" (Jonah 3:10), and our Rabbis, of blessed memory, have said, "It does not say, 'He saw their sackcloth and their fast,' but 'God saw their deeds, that they had turned away from their evil ways.'" Fasting is only a preparation for repentance. Therefore those who while fasting, spend the time taking walks, and doing trivial things, take hold of the least important aspect of the fast, while ignoring the essence [of the fast.]

Kitzur Shulchan Arukh 121:1 · Kitzur Shulchan Aruch, trans. Rabbi Avrohom Davis, Metsudah Pub., 1996

כֵּיוָן שֶׁבְּשִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּז הִתְחִילוּ צָרוֹת הַחֻרְבָּן, לָכֵן נוֹהֲגִין קְצָת אֲבֵלוּת מִיּוֹם זֶה עַד אַחַר תִּשְׁעָה בְּאָב. וְרָאוּי לְכָל יְרֵא שָׁמַיִם לַעֲשׂוֹת תִּקּוּן חֲצוֹת בְּכָל יוֹם לְאַחַר חֲצוֹת הַיּוֹם. אֵין נוֹשְׂאִין נָשִׁים, אֲפִלּוּ מִי שֶׁעֲדַיִן לֹא קִיֵּם מִצְוַת פְּרוּ וּרְבוּ. אֲבָל לַעֲשׂוֹת שִׁדּוּכִין, אֲפִלּוּ בִּסְּעוּדָּה, מֻתָּר עַד רֹאשׁ חֹדֶשׁ אָב. וּמֵרֹאשׁ חֹדֶשׁ וָאֵילָךְ, אַף עַל גַּב דְּמֻתָּר גַּם כֵּן לַעֲשׂוֹת שִׁדּוּכִין, מִכָּל מָקוֹם אָסוּר לַעֲשׂוֹת סְעוּדָּה, אַךְ יְכוֹלִין לֶאֱכֹל מִינֵי מִרְקַחַת וְכַדּוֹמֶה. יִשְֹרָאֵל שֶׁפַּרְנָסָה שֶׁלוֹ בִּכְלֵי זֶמֶר, מֻתָּר לְנַגֵּן בְּבֵית אֵינוֹ יְהוּדִי בִּכְדֵי פַּרְנָסָתוֹ עַד רֹאשׁ חֹדֶשׁ. אֲבָל מֵרֹאשׁ חֹדֶשׁ עַד אַחַר הַתַּעֲנִית, אָסוּר. וְיוֹם שִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּז עַצְמוֹ גַּם כֵּן אָסוּר, וְכֵן עֲשָׂרָה בְּטֵבֵת. וְיֵשׁ נוֹהֲגִין שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל בָּשָׂר וְשֶׁלֹּא לִשְׁתּוֹת יַיִן מִשִּׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּז עַד אַחַר תִּשְׁעָה בְּאָב, אִם לֹא בַּשַׁבָּת אוֹ סְעוּדַת מִצְוָה.

Since the Seventeenth of Tammuz, marks the beginning of the anguish of the destruction of the Beis Hamikdash, it is customary to observe a partial mourning, from that day until after Tishah beAv. It is proper for every God-fearing person to recite Tikun Chatzos (the special midnight order), daily, in the afternoon. No weddings are performed, even for a person who has not yet fulfilled the mitzvah of Piryah Verivyah ("Be fertile and have many children.") But engagement parties, even with a meal, are permitted until Rosh Chodesh Av. Although it is permissible to make engagements after Rosh Chodesh, nevertheless, it is forbidden to serve a meal (at the engagement party), but it is permitted to serve desserts and other delicacies. A Jew, who makes his living as a professional musician, is permitted to play in the house of a non-Jew, until Rosh Chodesh Av, but from Rosh Chodesh until after Tishah beAv, he is forbidden to play. On the seventeenth day of Tammuz, itself, as well as on the tenth of Teiveis. he is also forbidden to play. Some people have the custom not to eat meat, nor to drink wine from the Seventeenth of Tammuz until after Tishah beAv, except on Shabbos or at a meal that is considered a mitzvah.

Kitzur Shulchan Arukh 122:1 · Kitzur Shulchan Aruch, trans. Rabbi Avrohom Davis, Metsudah Pub., 1996

בְּרִית מִילָה וְכֵן פִּדְיוֹן הַבֵּן שֶׁחָל בְּעֶרֶב תִּשְׁעָה בְּאָב, עוֹשִׂין הַסְּעוּדָּה קֹדֶם חֲצוֹת הַיּוֹם (וְעַיֵּן לְעֵיל סִימָן קכב סָעִיף ח) (תקנא).

When a bris or a pidyon haben occur on erev Tishah beAv, the festive meal should be held before noon.

Kitzur Shulchan Arukh 123:1 · Kitzur Shulchan Aruch, trans. Rabbi Avrohom Davis, Metsudah Pub., 1996

עַרְבִית, נִכְנָסִין לְבֵית הַכְּנֶסֶת וְחוֹלְצִין הַמִּנְעָלִים (כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְנוּ בְּסוֹף סִימָן הַקּוֹדֵם). וְנוֹהֲגִין לְהָסִיר אֶת הַפָּרֹכֶת מֵאֲרוֹן הַקֹּדֶשׁ, מִשּׁוּם דִּכְתִיב, בִּצַּע אִמְרָתוֹ. וְאֵין מַדְלִיקִין רַק נֵר אֶחָד לִפְנֵי שְּׁלִיחַ הַצִבּוּר וּמִתְפַּלְּלִין עַרְבִית בְּנַחַת וְדֶרֶךְ בֶּכִי כַּאֲבֵלִים. וְאֵין אוֹמְרִים נַחֵם עַד לְמָחֳרָת בְּמִנְחָה. וְאַחַר תְּפִלַּת שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה אוֹמְרִים קַדִּישׁ שָׁלֵם עִם תִּתְקַבֵּל, וְיוֹשְׁבִים לָאָרֶץ, וּמַדְלִיקִין קְצָת נֵרוֹת רַק בִּכְדֵי שֶׁיּוּכְלוּ לוֹמַר אֵיכָה וְקִינוֹת. וְאוֹמְרִים אֵיכָה וְקִינוֹת גַּם כֵּן בְּנַחַת וְדֶרֶךְ בֶּכִי, וּמַפְסִיק בְּאֵיכָה מְעַט בֵּין כָּל פָּסוּק וּפָסוּק, ומְעַט יוֹתֵר בֵּין כָּל אֵיכָה וְאֵיכָה. וּבְכָל אֵיכָה, מַגְבִּיהַּ שְּׁלִיחַ הַצִבּוּר קוֹלוֹ קְצָת יוֹתֵר. וּפָסוּק הָאַחֲרוֹן שֶׁבְּכָל אֵיכָה, אוֹמְרִים בְּקוֹל רָם. וכְשֶׁמַּגִּיעַ לַפָּסוּק הֲשִׁיבֵנוּ וְגוֹ' אוֹמְרִים אוֹתוֹ הַקָּהָל בְּקוֹל רָם, וְאַחַר כָּךְ מְסַיֵּם שְּׁלִיחַ הַצִבּוּר, וְחוֹזֵר הַקָּהָל וְאוֹמֵר הֲשִׁיבֵנוּ וְגוֹ' בְּקוֹל רָם, וְכֵן שְּׁלִיחַ הַצִבּוּר. וְאַחַר כָּךְ אוֹמְרִים וְאַתָּה קָדוֹשׁ וְקַדִּישׁ שָׁלֵם בְּלֹא תִּתְקַבֵּל, לְפִי שֶׁאָמַר בְּאֵיכָה, שָֹתַם תְּפִלָּתִי. וְכֵן לְמָחָר בְּשַׁחֲרִית מְדַלְּגִין תִּתְקַבֵּל עַד לְמִנְחָה (תקנז תקנט). גַּם מִי שֶׁהוּא בִּיחִידוּת, שֶׁאֵין לוֹ מִנְיָן, אוֹמֵר אֵיכָה וְקִינוֹת (חַיֵּי אָדָם).

In the evening, upon entering the synagogue, you should remove your shoes (as we have written at the conclusion of the previous chapter). It is customary to remove the covering of the Torah Ark, because it is written, "He has carried out His word" (Lamentations 2:17) (for explanation, see 124:3 below) and to have only one light in front of the Chazzan. We pray Maariv in a low and tearful voice, like mourners. We do not say Nacheim (comfort) until the Shemoneh Esrei of Minchah of the next day. After the Shemoneh Esrei, the Chazzan says the whole Kaddish including tiskabbeil, and everyone sits on the floor. Then a few lights are lit, sufficient for the congregation to say Eichah (Lamentations) and Kinnos. Eichah and kinnos are also recited in a low, tearful voice. When saying Eichah, a short pause should be made between one verse and the other, and a slightly longer pause between one chapter and the other. At the beginning of each chapter of Eichah, the Chazzan raises his voice a little more. The last verse of each chapter should be said in a loud voice, and when he reaches the verse Hashiveinu etc. (Bring us back), the congregation recites it aloud. The Chazzan then concludes the reading, and the congregation repeats Hashiveinu etc. aloud, and the Chazzan does the same. After that, Ve'atah kadosh (You are the Holy One) is recited by the congregation and the complete Kaddish without tiskabbeil is said by the Chazan, since it says in Eichah, "He shuts out My prayer" (Lamentations 3:8). The next morning at Shacharis, tiskabbeil is again omitted in the Kaddish. It is not said until Minchah. A person who prays by himself, because he can find no minyan (quorum of ten males thirteen years and older), should also recite Eichah and Kinnos.

Kitzur Shulchan Arukh 124:1 · Kitzur Shulchan Aruch, trans. Rabbi Avrohom Davis, Metsudah Pub., 1996

תִּשְׁעָה בְּאָב שֶׁחַל בְּאֶחָד בַּשַׁבָּת אוֹ שֶׁחָל בַּשַׁבָּת וְנִדְחָה לְאֶחָד בַּשַׁבָּת, אוֹכְלִין בַּשַׁבָּת בָּשָׂר וְשׁוֹתִין יָיִן. וַאֲפִלּוּ בִּסְעוּדָה שְׁלִישִׁית שֶׁלְּאַחַר מִנְחָה, מֻתָּר בַּכֹּל, אַךְ לֹא יֵשֵׁב אָז בִּסְעוּדַת חֲבֵרִים. אִם חָל בְּרִית מִילָה, יַעֲשׂוּ הַסְּעוּדָה קֹדֶם מִנְחָה. אֲבָל מֻתָּר לֶאֱכוֹל עִם בְּנֵי בֵיתוֹ, וְיָכוֹל לְבָרֵךְ בְּזִמּוּן. וְצָרִיךְ לְהַפְסִיק מִבְּעוֹד יוֹם, כִּי בְּבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת אָסוּר בַּאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה וּרְחִיצָה. אַךְ הַמִּנְעָלִים לֹא יַחֲלוֹץ עַד לְאַחַר בָּרְכוּ. וּשְּׁלִיחַ הַצִבּוּר חוֹלֵץ קֹדֶם שֶׁמַּתְחִיל וְהוּא רַחוּם, כְּדֵי שֶׁלֹּא לְבַלְבֵּל דַּעְתּוֹ, וְיֹאמַר מִתְּחִלָּה בִּרְכַּת הַמַּבְדִּיל בֵּין קֹדֶשׁ לְחֹל בְּלֹא שֵׁם וּמַלְכוּת (תקנב תקנג).

If Tishah beAv occurs on Sunday, or if it occurs on Shabbos and is deferred to Sunday, you may eat meat and drink wine on Shabbos. Even at the third meal, after Minchah, you may eat everything but you should not have this meal in the company of friends. If a bris is to be held, the meal should be served before Minchah. But you are permitted to eat the third meal with your family, and you may say Birkas Hamazon with zimun. You must finish the meal, while it is still daytime, because at twilight you are forbidden to eat, drink or wash. However, you should not take off your shoes until after Barechu is said. The Chazzan takes off his shoes before saying Vehu Rachum [He, the Merciful One], so that he should not get confused; but before [taking off his shoes] he should say: Baruch hamavdil bein kodesh lechol [Blessed is He Who separates between the holy and the secular], without mentioning Hashem's Name and Kingship [Hashem Elokeinu melech haolam].

Kitzur Shulchan Arukh 125:1 · Kitzur Shulchan Aruch, trans. Rabbi Avrohom Davis, Metsudah Pub., 1996

מִשֶּׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ תִּקְּנוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁבְּכָל שִׂמְחָה יְהֵא בָּהּ זֵכֶר לַחֻרְבָּן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלַיִם וְגוֹ' אִם לֹא אַעֲלֶה אֶת יְרוּשָׁלַיִם עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתִי. וְגָזְרוּ שֶׁלֹּא יִבְנֶה לוֹ יִשְֹרָאֵל בִּנְיָן מְסֻיָּד וּמְצֻיָּר כְּבִנְיָן הַמְּלָכִים. וְלֹא יְסַיֵּד אֶת כָּל בֵּיתוֹ בְּסִיד, אֶלָּא טָח בֵּיתוֹ בְּטִיט וְסָד בְּסִיד, וּמַנִּיחַ בּוֹ אַמָּה עַל אַמָּה כְּנֶגֶד הַפֶּתַח בְּלֹא סִיד, כְּדֵי לִזְכֹּר הַחֻרְבָּן. וּמַה שֶׁלֹּא נָהֲגוּ כֵן עַתָּה, לֹא יָדַעְנוּ טַעַם בָּרוּר.

After the Beis Hamikdash was destroyed, our Sages, of blessed memory, ordained that on every joyous occasion, there should be a remembrance of the destruction of the Beis Hamikdash, as it is written: "If I forget you, Jerusalem, if I fail to elevate Jerusalem above my foremost joy" (Psalms 137:5). They decreed that no Jew should build a house for himself that is lime-plastered and decorated like a royal palace. Neither should he lime plaster his entire house, but he may plaster the house, with clay and then lime plaster, it (lit. whitewash it), and he should leave a space of one square amah opposite the entrance unplastered, as a reminder of the destruction [of the Beis Hamikdash. ] We do not know of any good reason why people do not observe this custom nowadays.

Kitzur Shulchan Arukh 126:1 · Kitzur Shulchan Aruch, trans. Rabbi Avrohom Davis, Metsudah Pub., 1996

כְּשֵׁם שֶׁמִּצְוָה עַל הַצִּבּוּר לְהִתְעַנּוֹת וּלְהִתְפַּלֵּל עַל כָּל צָרָה שֶׁלֹּא תָבוֹא, כָּךְ מִצְוָה עַל כָּל יָחִיד שֶׁאִם בָּאָה עָלָיו חַס וְשָׁלוֹם אֵיזוֹ צָרָה, כְּגוֹן שֶׁהָיָה לוֹ חוֹלֶה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ, אוֹ שֶׁהוּא תּוֹעֶה בַּדֶּרֶךְ, אוֹ חָבוּשׁ בְּבֵית הָאֲסוּרִים עַל יְדֵי עֲלִילָה, מִצְוָה עָלָיו שֶׁיִּתְעַנֶּה וְיִתְפַּלֵּל אֶל ה' וִיבַקֵּשׁ רַחֲמִים מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ שֶׁיּוֹשִׁיעַ לוֹ. וְדָבָר זֶה מִדַּרְכֵי תְשׁוּבָה הוּא, שֶׁלֹּא יֹאמַר הָאָדָם, חַס וְשָׁלוֹם מִקְרֶה הִיא הַצָּרָה, שֶׁנֶּאֱמַר וַהֲלַכְתֶם עִמִּי בְּקֶרִי, וְהָלַכְתִּי גַם אֲנִי עִמָּכֶם בַּחֲמַת קֶרִי. פֵּרושׁ, כְּשֶׁאָבִיא עֲלֵיכֶם צָרָה כְּדֵי שֶׁתָּשׁוּבוּ, אִם תֹּאמְרוּ שֶׁהוּא קֶרִי, אוֹסִיף עֲלֵיכֶם חֲמַת אוֹתוֹ קֶרִי, אֲבָל צָרִיךְ הָאָדָם לָדַעַת כִּי בַּחֲטָאָיו הֵבִיא עָלָיו הָאֱלֹהִים אֶת כָּל הָרָעָה הַזֹּאת, וִיפַשְׁפֵּשׁ בְּמַעֲשָׂיו, וְיָשׁוּב אֶל ה' וִירַחֲמֵהוּ (סִימָן תקעח וברמב"ם ובמגיד משנה).

Just as it is a mitzvah for the community to fast and to pray in times of trouble, so it is a mitzvah for every individual, if, God forbid, any trouble befalls him, for example, a member of his family is sick, or he lost his way, or he is confined in prison on false charges, to fast and to pray to God, and to plead for mercy from Him, may His Name be blessed, to deliver him. Suffering is one of the ways that leads to repentance. A person should not say, his troubles just happened by chance, for it is said: (Leviticus 26:23,24). "If you treat My (acts) as chance, then I will treat you with the fury of chance"; which means, when I bring distress on you to cause you to repent and you will say this happened by chance, then I will add to your (suffering) the fury of the same "chance." Man must know that because of his sins, God brought on him all this trouble. He should, therefore, examine his deeds and return to God, and He will have mercy on him.

Kitzur Shulchan Arukh 127:1 · Kitzur Shulchan Aruch, trans. Rabbi Avrohom Davis, Metsudah Pub., 1996

מֵרֹאשׁ חֹדֶשׁ אֱלוּל עַד אַחַר יוֹם הַכִּפּוּרִים, הֵמָּה יְמֵי רָצוֹן. וְאַף כִּי בְּכָל הַשָּׁנָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְקַבֵּל תְּשׁוּבָה מִן הַשָּׁבִים אֵלָיו בְּלֵב שָׁלֵם, מִכָּל מָקוֹם יָמִים אֵלּוּ מֻבְחָרִים יוֹתֵר וּמְזֻמָּנִים לִתְשׁוּבָה, לִהְיֹתָם יְמֵי רַחֲמִים וִימֵי רָצוֹן, כִּי בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ אֱלוּל, עָלָה משֶׁה אֶל הַר סִינַי לְקַבֵּל לוּחוֹת שְׁנִיּיּם, וְנִשְׁתֵּהָה שָׁם אַרְבָּעִים יוֹם, וְיָרַד בַּעֲשָֹרָה בְּתִשְׁרִי, שֶׁהָיָה אָז גְּמַר כַּפָּרָה. וּמִן אָז הֻקְדְּשׁוּ יָמִים אֵלּוּ לִימֵי רָצוֹן, וְיוֹם עֲשִׂירִי בְּתִֹשְרִי לְיוֹם הַכִּפּוּרִים. וּמִנְהָג בְּרֹב הַמְּקוֹמוֹת לְהִתְעַנּוֹת בְּעֶרֶב רֹאשׁ חֹדֶשׁ אֱלוּל וְלַעֲשׂוֹת סֵדֶר יוֹם כִּפּוּר קָטָן, כְּדֵי שֶׁיָּכִינוּ לִבָּם לִתְשׁוּבָה. וְאִם חָל רֹאשׁ חֹדֶשׁ בַּשַׁבָּת, מַקְדִּימִין לְיוֹם חֲמִישִּׁי שֶׁלְּפָנָיו. הָרַב אֲדוֹנֵנוּ רַבִּי יִצְחָק לוּרְיָא זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה כָּתַב, וַאֲשֶׁר לֹא צָדָה וְהָאֱלֹהִים אִנָּה לְיָדוֹ וְשַׂמְתִּי לְךָ, רָאשֵׁי תֵּבוֹת אֱלוּל, לוֹמַר כִּי חֹדֶשׁ זֶה, הוּא עֵת רָצוֹן לְקַבֵּל תְּשׁוּבָה עַל הַחֲטָאִים שֶׁעָשָׂה בְּכָל הַשָּׁנָה. וְגַם רֶמֶז שֶׁגַּם עַל הַשְּׁגָגוֹת צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה בַּחֹדֶשׁ הַזֶּה. עוֹד אָמְרוּ דּוֹרְשֵׁי רְשׁוּמוֹת, וּמָל ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת לְבָבְךָ וְאֶת לְבַב זַרְעֶךָ, רָאשֵׁי תֵּבוֹת אֱלוּל. וְכֵן אֲנִי לְדוֹדִי וְדוֹדִי לִי, רָאשֵׁי תֵּבוֹת אֱלוּל. וְכֵן אִישׁ לְרֵעֵהוּ וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים רָאשֵׁי תֵּבוֹת אֱלוּל. רֶמֶז לִשְׁלֹשָׁה דְּבָרִים, שֶׁהֵם, תְּשׁוּבָה, תְּפִלָּה וּצְדָקָה, שֶׁצְרִיכִין לְהִזְדָּרֵז בָּהֶם בְּחֹדֶשׁ זֶה. וּמָל ה' וְגוֹ' רוֹמֵז לִתְשׁוּבָה. אֲנִי לְדוֹדִי וְגוֹ' רוֹמֵז לִתְפִלָּה, שֶׁהִיא רִנַּת דּוֹדִים. אִישׁ לְרֵעֵהוּ וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים, רוֹמֵז לִצְדָקָה.

[The days] from Rosh Chodesh Elul until after Yom Kippur, are days of Divine favor [and acceptance.] Even though throughout the entire year the Holy One, blessed is He, accepts the repentance of those who return to Him wholeheartedly, nevertheless, these days are unexcelled and most suitable for repentance, because they are days of mercy and favor. On Rosh Chodesh Elul, Moshe went up Mount Sinai to receive the Second Tablets; he remained there for forty days, and came down on the tenth day of Tishrei when the atonement was completed. From then on these days have been designated as days of Divine favor [and acceptance,] and the tenth day of Tishrei as Yom Kippur [Day of Atonement]. In most communities it is the custom to fast on the day before Rosh Chodesh Elul and to recite the prayers of Yom Kippur Katan [minor Yom Kippur], in order to be spiritually prepared for repentance. If Rosh Chodesh occurs on Shabbos, Yom Kippur Katan is held on the preceding Thursday. The Ari (Rabbi Yitzchak Luria), of blessed memory, wrote, "If he did not lie in ambush but Hashem made it happen, then I will provide …" (Exodus 21:13) The initials of the words [ina le'yado vesamti lecha] form the acronym Elul, to indicate that this month is a favorable time for repentance to be accepted for the sins committed during the entire year. It also alludes to the fact that sins done inadvertently also require repentance during this month. The interpreters of allusions also commented: It is written (Deuteronomy 30:6) "And Hashem your God will circumcise your heart and the heart of your children;" the initials of the words [es levavecho ve'es levav] form the acronym Elul. Also, the initials of Ani ledodi vedodi li, ["I am my Beloved's and my Beloved is mine,"] [Song of Songs 6:3] form the acronym Elul. Also, the initials of Ish lerei'eihu umatanos la'evyonim ["One to another and gifts to the poor"] (Esther 9:22) form the acronym Elul. These acronyms are an allusion to three things: Repentance, Prayer and Charity which must be practiced zealously during this month. "Hashem will circumcise etc." alludes to repentance, "I am my Beloved's etc." alludes to prayer, for prayer is the song of love. "One to another and gifts to the poor," alludes to charity.

Kitzur Shulchan Arukh 128:1 · Kitzur Shulchan Aruch, trans. Rabbi Avrohom Davis, Metsudah Pub., 1996

בְּכָל הַקַּדִּישִׁים שֶׁאוֹמְרִים מֵרֹאשׁ הַשָּׁנָה עַד יוֹם הַכִּפּוּרִים, כּוֹפְלִין תֵּבַת לְעֵלָּא, הַיְנוּ שֶׁאוֹמְרִים לְעֵלָּא לְעֵלָּא (וְלֹא בְּוָא"ו וּלְעֵלָּא) וְכֵיוָן שֶׁבְּקַדִּישׁ צְרִיכוֹת לִהְיוֹת שְׁמֹנֶה וְעֶשְׂרִים תֵּבוֹת וּבְכָל הַשָּׁנָה אוֹמְרִים, לְעֵלָא מִן כָּל בִּרְכָּתָא, אוֹמְרִים עַתָּה, לְעֵלָא מִכָּל בִּרְכָּתָא (שע"ת סִימָן נו).

At all the Kaddishes that we say from Rosh HaShanah until Yom Kippur we double the word "Le'aleh" so that we say "Le'aleh Le'aleh" (Without avav added). Because we Kaddish should contain 28 words and throughout the whole year we say "le'aleh min kol birkatha" we now say "le'aleh mikol brikatha" (i.e., we contract the min to a prefix mi).

Kitzur Shulchan Arukh 129:1 · Sefaria Community Translation

עֲשֶׂרֶת יְמֵי תְשׁוּבָה, שְׁמָם מוֹרֶה עֲלֵיהֶם, שֶׁהֵם מְיֻחָדִים לִתְשׁוּבָה. וְכָל אָדָם מְחֻיָב אָז לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לִפְנֵי ה', יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, קֹדֶם בּוֹא הַיוֹם הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא יוֹם הַכִּפּוֹרִים, שֶׁנֶאֱמַר לִפְנֵי ה' תִּטְהָרוּ, וְנֶאֱמַר דִּרְשׁוּ ה' בְּהִמָּצְאוֹ. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, אֵלוּ עֲשָׂרָה יָמִים שֶׁבֵּין רֹאשׁ הַשָּׁנָה לְיוֹם הַכִּפּוּרִים. לָכֵן צָרִיךְ הָאָדָם בַּיָמִּים הָאֵלּוּ לְפַשְׁפֵּשׁ בְּמַעֲשָׂיו וְלָשׁוּב מִמַּעֲשָׂיו הָרָעִים. וּסְפֵק עֲבֵרָה צָרִיךְ יוֹתֵר תְּשׁוּבָה מֵעֲבֵרָה וַדָּאִית, כִּי יוֹתֵר מִתְחָרֵט הָאָדָם כְּשֶׁהוּא יוֹדֵעַ שֶׁעָשָׂה עֲבֵרָה מֵאִם אֵינוֹ יוֹדֵעַ. וְלָכֵן קָרְבַּן אָשָׁם תָּלוּי צָרִיךְ לִהְיוֹת יוֹתֵר בְּיֹקֶר מִקָּרְבַּן חַטָּאת. וְיִרְבֶּה בַּתּוֹרָה וּבְמִצְוֹת וּבִצְדָקָה, וִימַעֵט בַּעֲסָקָיו. וְכָתַב הרמ"ק, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, שֶׁיִהְיוּ יָמִים אֵלוּ כְּמוֹ חֹל הַמוֹעֵד, שֶלֹּא יַעֲשֶׂה בָהֶם אֶלָּא מְלָאכָה הֶכְרֵחִית. וּבְיוֹתֵר צָרִיךְ הָאָדָם לְתַקֵּן דְּבָרִים שֶׁבֵּינוֹ לְבֵין חֲבֵרוֹ, אֲשֶׁר עַלֵיהֶם אֵין כַּפָּרָה עַד שֶׁיַחֲזִיר אֶת הַגָזֵל וְאֶת הָעשֶׁק, וִיפַיְּסוֹ שֶׁיִמְחוֹל לוֹ.

The Ten Days of Repentance, as characterized by their name, are designated for repentance. During this time everyone is obligated to repent wholeheartedly before God, blessed is His Name, before the coming of the great and awesome day, of Yom Kippur, as it is said, "Before God you will be cleansed" (Leviticus 16:30). It is also said, "Seek God when He may be found", (Isaiah 55:6) and our Rabbis of blessed memory said, that this refers to the ten days between Rosh Hashanah and Yom Kippur. Therefore, during these days you must examine your conduct and repent of your bad deeds. Sins about which you are in doubt require greater repentance than transgressions of which you are certain, for a person is more regretful when he knows that he committed a sin, than when he is uncertain of it. Therefore, the guilt offering brought in case of doubtful sin must be of greater value than a regular sin offering. During these days You should study more Torah, perform more mitzvohs, give more charity, and spend less time on your business. It was written by Rabbi Moshe Cordovero, of blessed memory, that you should consider these days as if they were Chol Hamoed, by performing only necessary work. Above all, you must set right the wrongs you committed against your fellow man, for which there is no atonement unless you compensate him for any stolen articles or withheld funds in your possession, and patch things up and placate him so that he will forgive you.

Kitzur Shulchan Arukh 130:1 · Kitzur Shulchan Aruch, trans. Rabbi Avrohom Davis, Metsudah Pub., 1996

נוֹהֲגִין לַעֲשׂוֹת כַּפָּרוֹת בְּעֶרֶב יוֹם כִּפּוּרִים בְּאַשְׁמֹרֶת הַבֹּקֶר, שֶׁאָז הָרַחֲמִים גּוֹבְרִין. לוֹקְחִין תַּרְנְגוֹל שֶׁאֵינוֹ מְסֹרָס, לְזָכָר, וְתַרְנְגֹלֶת לִנְקֵבָה. וּלְאִשָּׁה מְעֻבֶּרֶת, תַּרְנְגוֹל וְתַרְנְגֹלֶת. תַּרְנְגוֹל, שֶׁמָּא הַוָּלָד הוּא זָכָר. וְאִם הַוָּלָד הוּא נְקֵבָה, דַּי לְאִמָּה וּלְבִתָּהּ בְּתַרְנְגֹלֶת אֶחָת. וַאֲפִלּוּ שְׁאָר בְּנֵי אָדָם, יְכוֹלִין שְׁנַיִם לִקַּח כַּפָּרָה אֶחָת. וּבוֹחֲרִים בִּלְבָנִים, עַל שֵׁם שֶׁנֶּאֶמַר, אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ. אֲבָל אֵין לְחַזֵר בְּפֵרוּשׁ בִּשְׁעַת קְנִיָה אַחַר לְבָנִים וְלִקְנוֹתָם בְּיֹקֶר, כִּי זֶהוּ כְּעֵין דַּרְכֵי הָאֱמוֹרִי, אֶלָּא כְּשֶׁיִזְדַּמֵּן לוֹ לָבָן (אוֹ) שֶׁקָּנָה אוֹתוֹ בֵּין אֲחֵרִים, יִבְחַר בּוֹ. לוֹקֵחַ כָּל אֶחָד כַּפָּרָתוֹ בְּיָדוֹ הַיְמָנִית, וְאוֹמֵר הַפְּסוּקִים, בְּנֵי אָדָם וְגוֹ', וּמְסַבְּבָהּ סְבִיב רֹאשׁוֹ וְאוֹמֵר, זֶה חֲלִיפָתִי וְכוּ' שָׁלֹשׁ פְּעָמִים. אִם מְסַבֵּב לְאַחֵר, אוֹמֵר, זֶה חֲלִיפָתְךָ. וְיֶשׁ לוֹ לְסַבֵּב תְּחִלָּה לְעַצְמוֹ וְאַחַר כָּךְ לַאֲחֵרִים. וְטוֹב שֶׁתְּהֵא הַשְּׁחִיטָה גַם כֵּן בְּאַשְׁמֹרֶת הַבֹּקֶר תֵּכֶף לְאַחַר הַסִּבּוּב. וְאַל יַחְשׁוֹב הָאָדָם שֶׁזּוֹהִי כַּפָּרָתוֹ מַמָּשׁ, אֶלָּא יַחְשֹׁב כִּי כָל מַה שֶׁעוֹשִׂין בָּעוֹף הַזֶּה, הָיָה רָאוּי לָבוֹא עָלָיו בַּעֲוֹנוֹתָיו. וְיִתְאוֹנֵן עַל חֲטָאָיו, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּרַחֲמָיו יְקַבֵּל תְּשׁוּבָתוֹ. וְנוֹהֲגִין לִזְרוֹק בְּנֵי הַמֵּעַיִם וְהַכָּבֵד וְהַכְּלָיוֹת שֶׁל הַכַּפָּרוֹת עַל הַגַּגּוֹת אוֹ בֶּחָצֵר, מְקוֹם שֶׁהָעוֹפוֹת יְכוֹלִים לָקַחַת מִשָּׁם, לְפִי שֶׁרָאוּי לְרַחֵם עַל הַבְּרִיוֹת בְּיוֹם זֶה, כְּדֵי שֶׁיְרַחֲמוּ עָלָיו מִן הַשָּׁמָיִם. וְעוֹד, מִפְּנֵי שֶׁאָכְלוּ גָזֵל, כְּדֵי שֶׁיִתֵּן הָאָדָם אֶל לִבּוֹ לְהַרְחִיק אֶת עַצְמוֹ מִן הַגָּזֵל. אִם אֵין תַּרְנְגוֹלִים מְצוּיִים, יָכוֹל לִקַּח אַוָּז אוֹ שְׁאָר בַּעַל חַי שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לְהַקְרָבָה. וְיֵשׁ אוֹמְרִים, אֲפִלּוּ דָגִים, אַךְ לֹא תוֹרִין וּבְנֵי יוֹנָה, שֶׁהֵם רְאוּיִין לְהַקְרָבָה, וִיהֵא נִרְאֶה כְּאִלּוּ מַקְדִּישׁ קָדָשִׁים בַּחוּץ. יֵשׁ נוֹהֲגִים לִתֵּן אֶת הַכַּפָּרוֹת לַעֲנִיִים, אֲבָל יוֹתֵר טוֹב לִפְדּוֹת אֶת הַכַּפָּרוֹת בְּמָמוֹן וְלִתֵּן אֶת הַמָּמוֹן לַעֲנִיִים. (תרה)

It is customary to perform the kapparos ritual erev Yom Kippur, early in the morning, for then God's compassion is at its height. Men take roosters and women take hens, and a pregnant woman takes a rooster and a hen. The rooster is taken in case she is carrying a male; and if the child is a girl, one hen suffices for the mother and the child. Even for other people, one kapparah is sufficient for two persons. You should select white chickens, for it is said, "Though your sins will be like scarlet they will become white as snow." (Isaiah 1:18). But when buying, you should not express preference for white fowl and pay a higher price for it, for this resembles the customs of the Amorites [superstition]. But if you happen to find a white one among the fowl you bought, you should choose [the white one.] You take the kapparah in your right hand, and recite the verses Benei Adam [children of man] etc., move it around your head, and say: Zeh chalifasi [This is instead of me] etc. three times. If you move it around someone else's head, you say Zeh chalifasecha [This is instead of you]. You should first move it around your own head and then do it for others. It is preferable that the shechitah is done also early in the morning, immediately after the kapparos ritual. You should not think that this kapparah ritual is an actual atonement, but you should consider that what is done to the fowl should be rightfully done to you, because of your sins. You should agonize over your sins, and the Holy One blessed is He, in His compassion, will accept your repentance. It is customary to throw the intestines, the liver and the kidneys of the kapparos, on the roof or into the courtyard, where the birds can take them, for it is appropriate to take pity on living creatures on that day, so that Heaven will take pity on us. Another reason is that birds usually steal the seeds they eat [we, therefore, throw away their digestive organs] so that we should be mindful to keep away from theft. If you cannot obtain chickens for kapparos, you can take a goose or some other living thing that is not ritually acceptable as a sacrifice on the altar in the Beis Hamikdash. Some authorities say that even fish [may be used], but not pigeons or young doves, because these were acceptable as altar sacrifices, and it would appear as if you were bringing sacrifices outside the Beis Hamikdash [which is forbidden]. Some people follow the custom of giving the kapparos chickens to the poor, but it is better to redeem the kapparos with money, and give the money to the poor.

Kitzur Shulchan Arukh 131:1 · Kitzur Shulchan Aruch, trans. Rabbi Avrohom Davis, Metsudah Pub., 1996

בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ נוֹהֲגִין, שֶׁקֹּדֶם כָּל נִדְרֵי, מוֹצִיא הַגָּדוֹל שֶׁבַּקָּהָל סֵפֶר תּוֹרָה וּמְסַבֵּב עִמּוֹ סְבִיב הַבִּימָה, וְהָאֲנָשִׁים מְחַבְּקִים וּמְנַשְּׁקִים אֶת סֵפֶר הַתּוֹרָה, וּמְבַקְשִׁים מְחִילָה וּסְלִיחָה עַל מַה שֶּׁפָּגְמוּ בִּכְבוֹד הַתּוֹרָה, וּמְקַבְּלִים עֲלֵיהֶם מֵהַיּוֹם וְאֵילֶךְ לָלֶכֶת בְּדַרְכָּהּ וְאוֹמְרִים כַּמָּה פְּעָמִים הַפָּסוּק אוֹר זָרוּעַ וְגוֹ', וְעוֹמֵד עִם סֵפֶר הַתּוֹרָה אֵצֶל שְּׁלִיחַ הַצִּבּוּר מִימִינוֹ, וְעוֹד אֶחָד מֵחֲשׁוּבֵי הַקָּהָל עוֹמֵד אֶצְלוֹ מִשְּׂמֹאלוֹ גַּם כֵּן עִם סֵפֶר הַתּוֹרָה, וְאוֹמְרִים שְׁלָשְתָּן, בִּישִׁיבָה שֶׁל מַעְלָה וְכוּ', וּשְּׁלִיחַ הַצִּבּור אוֹמֵר כָּל נִדְרֵי שָׁלשׁ פְּעָמִים בַּנִּגּוּן הַיָדוּעַ, וְיֵשׁ לְכָל אָדָם לוֹמַר עִם שְּׁלִיחַ הַצִּבּוּר בְּלָחַשׁ. וְיֵשׁ לְהַתְחִיל כָּל נִדְרֵי בְּעוֹד יוֹם, וּלְהַמְשִׁיךְ בּוֹ עַד הַלָּיְלָה. וּלְאַחַר שֶׁאָמַר שְּׁלִיחַ הַצִּבּוּר בָּרְכוּ, וְעָנוּ בָּרוּךְ וְכוּ', מַחֲזִירִין אֶת סֵפֶר הַתּוֹרָה לַהֵיכָל וְחוֹזְרִין לִמְקוֹמָן. וּבַשַׁבָּת, יְכוֹלִין לַחֲזוֹר לִמְקוֹמָן בְּהַתְחָלַת מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַׁבָּת (סִימָן תריט, ובסידור בשם מטה אפרים).

It is the custom in our regions before saying Kol nidrei that the most eminent man of the congregation takes out a Seifer Torah [from the Ark] and walks around the bimah with it and the people embrace and kiss the Seifer Torah, and beg for pardon and forgiveness for having offended the Torah. They resolve, from now on to live according to its laws. They recite the verse Or zaru'a [Light is sown for the righteous] etc. a number of times (Psalms 97:11). Then he places himself, with the Seifer Torah, to the right of the Chazzan, and another prominent member of the congregation stands on the Chazzan's left, also carrying a Seifer Torah, and the three say together: Biyishivah shel malah [By the authority of the Court on High] etc. The Chazzan then recites Kol nidrei three times, in the familiar melody. All the congregants should say it quietly along with the Chazzan. It is proper to begin Kol nidrei while it is still day, and to draw it out until night. After the Chazzan said Barechu and the congregation responded Baruch etc. the Torah scrolls are returned to the Ark, [and the two men who carried them] return to their seats. On Shabbos they may return to their seats when the congregation recites Mizmor shir leyom haShabbos [a Psalm, a song for the Shabbos day].

Kitzur Shulchan Arukh 132:1 · Kitzur Shulchan Aruch, trans. Rabbi Avrohom Davis, Metsudah Pub., 1996

יוֹם הַכִּפּוּרִים, אָסוּר בַּאֲכִילָה וּבִשְׁתִיָה, בִּרְחִיצָה, בְּסִיכָה, בִּנְעִילַת הַסַּנְדָּל, וּבְתַשְׁמִישׁ הַמִּטָה. וְאָסוּר בְּכָל מְלָאכָה וְטִלְטוּל, כְּמוֹ בַּשַׁבָּת. וְכֵיוָן שֶׁצְּרִיכִין לְהוֹסִיף מֵחֹל עַל הַקֹּדֶשׁ, לָכֵן אֲסוּרִים בְּכָל אֵלּוּ מִבְּעוֹד יוֹם אֵיזֶה זְמָן קֹדֶם בֵּין הַשְׁמָשּׁוֹת, וְכֵן בְּמוֹצָאֵי יוֹם הַכִּפּוּרִים זְמַן מֻעָט לְאַחַר צֵאת הַכּוֹכָבִים.

On Yom Kippur it is forbidden to eat, to drink, to wash, to anoint, to wear shoes, and to have marital relations. It is forbidden to do any work or to carry, just as on Shabbos. Since it is necessary to add from the secular to the sacred, all of the above are forbidden [on erev Yom Kippur] while it is still day, beginning a short time before twilight; and at the end of Yom Kippur, until a short time after the stars appear.

Kitzur Shulchan Arukh 133:1 · Kitzur Shulchan Aruch, trans. Rabbi Avrohom Davis, Metsudah Pub., 1996

מִצְוָה לִבְנוֹת הַסֻכָּה מִיָד בַּיּוֹם שֶׁלְּאַחַר יוֹם הַכִּפּוּרִים, וַאֲפִלּוּ הוּא עֶרֶב שַׁבָּת, דְּמִצְוָה הַבָּאָה לְיָדוֹ אַל יַחְמִיצֶנָּה. וְיִבְחַר מָקוֹם נָקִי לְהַעֲמִידָה שָׁם. וּמִצְוָה עַל כָּל אָדָם שֶׁיַעֲסֹק בְּעַצְמוֹ בַּעֲשִׂיַת הַסֻּכָּה וּבְהַנָּחַת הַסְּכָךְ. וְאַף עַל פִּי שֶׁהוּא אָדָם נִכְבָּד, זֶה כְּבוֹדוֹ, שֶעוֹסֵק בְּעַצְמוֹ בַּמִּצְוָה. וּמִן הָרָאוּי הָיָה לְבָרֵךְ שֶׁהֶחֱיָנוּ עַל עֲשִׂיַת הַסֻּכָּה, אֶלָּא שֶׁאָנוּ סוֹמְכִין עַל שֶׁהֶחֱיָנוּ שֶׁאוֹמְרִים בַקִּדּוּשׁ. וִיהַדֵּר לְיַפּוֹת אֶת הַסֻּכָּה וּלְהַנְאוֹתָהּ בְּכֵלִים נָאִים וּמַצָּעוֹת נָאוֹת כְּפִי כֹחוֹ.

It is a mitzvah to build a sukkah on the day immediately after Yom Kippur, even if that day is a Friday. This is based on the principle that if a mitzvah becomes available it should not be missed. One chooses a clean place for the setting up [the sukkah]. It is a mitzvah for each and every person to busy themselves with building a sukkah and putting the covering on it. Even if he is an important person it is an honor for him to busy himself [personally] with the mitzvah [of building the sukkah]. Even though it would be fitting to say "shehecheyanu" when building the sukkah, we rely on the "shehecheyanu" we say during Kiddush. It is good to beautify the sukkah and decorate it with fine vessels and beautiful coverings according to one's means.

Kitzur Shulchan Arukh 134:1 · Sefaria Community Translation

כְּתִיב, בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים, פֵּרוּשׁ, תָּדוּרוּ בַּסֻּכּוֹת. אָמְרָה תוֹרָה, שֶׁיָדּוּר בַּסֻּכָּה שִׁבְעַת יָמִים. כְּמוֹ שֶׁהוּא דָר בְּבֵיתוֹ כָּל הַשָּׁנָה, כֵּן תְּהֵא עַתָּה עִקַּר דִּירָתוֹ בַּסֻּכָּה, שֶׁיַכְנִיס לְתוֹכָהּ כֵּלָיו הַנָּאִים וּמַצָּעוֹת הַנָּאוֹת, וְאוֹכֵל וְשׁוֹתֶה וְלוֹמֵד וּמְטַיֵל וְיָשֵׁן בַּסֻּכָּה. וַאֲפִלּוּ אִם מְסַפֵּר עִם חֲבֵרוֹ, יְסַפֵּר בַּסֻּכָּה. וְכֵן אִם מִתְפַּלֵּל בִּיחִידוּת, יִתְפַּלֵּל בְּתוֹךְ הַסֻּכָּה. כְּתִיב, לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, וְלָכֵן צְרִיכִין לְכַוֵּן בִּישִׁיבַת הַסֻּכָּה, שֶצִּוָּנוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֵישֵׁב בַּסֻכָּה זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרָיִם. וְסֻכּוֹת אֵלוּ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי, נֶחְלְקוּ בָּהֶם תַּנָּאִים. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, הֵמָּה עַנְנֵי הַכָּבוֹד, שֶׁהִקִּיף בָּהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת אֲבוֹתֵינוּ, לְבַל יַכֵּם שָׁרָב וָשָׁמֶשׁ. וְרַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, סֻכּוֹת מַמָּשׁ, שֶׁעָשׂוּ לָהֶם בִּשְׁעַת חֲנִיָתָן מִפְּנֵי הַחַמָּה. וְאַף עַל פִּי שֶׁיָצָאנוּ מִמִּצְרַיִם בְּחֹדֶשׁ נִיסָן, לֹא צִוָּנוּ לַעֲשׂוֹת הַסֻּכָּה בְּאוֹתוֹ הַזְּמָן, לְפִי שֶׁהוּא הַתְחָלַת יְמוֹת הַקַּיִץ, וְדֶרֶךְ כָּל אָדָם לַעֲשׂוֹת אָז סֻכָּה לְצֵל, וְלֹא הָיְתָה נִכֶּרֶת שֶׁהִיא בְּמִצְוַת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ. לָכֵן צִוָּה אוֹתָנוּ לַעֲשׂוֹתָהּ בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי, שֶׁהוּא זְמַן הַגְשָׁמִים, וְדֶרֶךְ כָּל אָדָם לָצֵאת מִסֻּכָּתוֹ וְלֵישֵׁב בְּבֵיתוֹ. וַאֲנַחְנוּ יוֹצְאִין מִן הַבַּיִת לֵישֵׁב בַּסֻּכָּה, בָּזֶה יֵרָאֶה לַכֹּל, כִּי מִצְוַת הַמֶּלֶךְ הִיא עָלֵינוּ לַעֲשׂוֹתָהּ.

It is written "For seven days teishvu in sukkos," (Leviticus 23:42), which means "you must dwell" in sukkos. The Torah teaches that you should make the sukkah your home for seven days. Just as you live in your home all year, so now [on Sukkos] the sukkah should be your principal residence. There you should bring your fine china and elegant tablecloths. You should eat, drink, study, spend your leisure, and sleep in the sukkah. Even conversation with friends should be held in the sukkah, and if you pray alone you should also pray in the sukkah. It is written, "This is so that future generations will know that I caused the Israelites to live in sukkos when I brought them out of Egypt," (Leviticus 23:43). Therefore, you should keep in mind when you live in the sukkah, that the Holy One, blessed is He, commanded us to live in the sukkah as a memorial of the Exodus from Egypt. Regarding the sukkos of which the verse says "That I caused [the Israelites] to live in sukkos, there is disagreement among Taanaim. Rabbi Eliezer says that it refers to the Clouds of Glory with which the Holy One, blessed is He, surrounded our forefathers, to shield them from the heat and the sun. Rabbi Akiva, says that it means actual sukkos that they built for themselves when they camped [in the desert] as a protection from the sun. Although we departed from Egypt in the month of Nisan, He did not command us to build the sukkah during that season, because it is the beginning of the summer, when people usually build booths for the shade, and it would not be recognized as being built in order to fulfill the mitzvah of the Creator, blessed is His Name. He, therefore, commanded us to make it in the seventh month, which is the rainy season, when people usually move out of their booths to live in their homes; but we move out of our houses to live in the sukkah; which makes it clear to all that we are fulfilling the King's command.

Kitzur Shulchan Arukh 135:1 · Kitzur Shulchan Aruch, trans. Rabbi Avrohom Davis, Metsudah Pub., 1996

כְּבָר נָהֲגו יִשְֹרָאֵל, שֶׁמִּי שֶׁהוּא קוֹנֶה אֶתְרוֹג וְלוּלָב וְהוּא אֵינוֹ מֵבִין, מַרְאֶה אוֹתָן לְמוֹרֶה הוֹרָאָה אִם הֵם כְּשֵׁרִים אוֹ לֹא, כִּי יֵשׁ הַרְבֵּה חִלּוּקֵי דִינִים. וְיֵשׁ לְהַדֵר לִקְנוֹת לוּלָב חָדָשׁ, כִּי לוּלָב הַיָבֵשׁ אֵינוֹ כָּשֵׁר אֶלָּא בִּשְׁעַת הַדְּחָק. וְיֵשׁ אוֹמְרִים, דְּכֹל שֶכָּלְתָה הַיַרְקוּת שֶבּוֹ, הֲוֵי יָבֵשׁ. שִׁעוּר הַלּוּלָב, שֶׁתִּהְיֶה הַשִׁדְרָה חוּץ מִן הֶעָלִין הָעֶלְיוֹנִים, אַרְבָּעָה טְפָחִים. וּבִשְׁעַת הַדְּחָק, שְׁלשָׁה עָשָֹר אֲגוּדָלִין וּשְׁלִישׁ גוּדָל סַגֵי.

It is a time-honored custom in Yisrael that when you buy an esrog and a lulav, and you are not an expert in these Halachos, you should show it to an halachic authority to determine if they are valid, because there are many different Halachos regarding them. You should do your best to buy a fresh lulav, because a dry lulav may be used only in extreme circumstances. Some authorities say, that [a lulav] that is no longer green is considered dry. The required length of a lulav is that it's main stem besides the upper leaves should measure four tefachim. In extreme circumstances, a length of 13⅓ egudlin is sufficient.

Kitzur Shulchan Arukh 136:1 · Kitzur Shulchan Aruch, trans. Rabbi Avrohom Davis, Metsudah Pub., 1996

נוֹטֵל אֶת הַלּוּלָב עִם הָאִגּוּד וְשִׁדְרַת הַלּוּלָב כְּנֶגֶד פָּנָיו בִּימִינוֹ, וְאֶת הָאֶתְרוֹג בִּשְׂמֹאלוֹ. וְכֵיוָן שֶׁבְּכָל הַמִצְוֹת צְרִיכִין לְבָרֵךְ עֲלֵיהֶן קֹדֶם עֲשִׂיָּתָן, וְגַם הָאֶתְרוֹג צְרִיכִין לְהַחֲזִיק דֶּרֶךְ גְּדִילָתוֹ, דְּהַיְנוּ שֶׁהָעֹקֶץ שֶׁבּוֹ נֶחְתַּךְ מִן הָאִילָן יִהְיֶה לְמַטָּה, וְהַשּׁוֹשַׁנְתָּא לְמַעְלָה, עַל כֵּן כְּשֶׁהוּא נוֹטֵל אֶת הָאֶתְרוֹג קֹדֶם שֶׁמְבָרֵךְ, יִטְּלֵהוּ בְּהִפּוּךְ, הָעֹקֶץ לְמַעְלָה וְהַשּׁוֹשַׁנְתָּא לְמַטָּה, שֶׁלֹא יֵצֵא בוֹ. וּמְבָרֵךְ מְעֻמָד עַל נְטִילַת לוּלָב. (לְפִי שֶׁהַלּוּלָב גָּבוֹהַּ מִכֻּלָן, חָשׁוּב הוּא וְנִקְרֵאת כָּל הָאֲגוּדָּה עַל שְׁמוֹ). וּבַיּוֹם הָרִאשׁוֹן, מְבָרֵךְ גַּם שֶׁהֶחֱיָנוּ. וְאִם חָל הַיּוֹם הָרִאשׁוֹן בַּשַׁבָּת, שֶׁאֵין נוֹטְלִין בּוֹ לוּלָב, אֲזַי מְבָרֵךְ שֶׁהֶחֱיָנוּ בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי. וּמְנַעְנֵעַ לְאַרְבַּע רוּחוֹת כַּסֵּדֶר הַזֶּה, מִזְרָח, דָּרוֹם, מַעֲרָב, צָפוֹן, מַעְלָה, מָטָּה. וְכֵן בַּנִעְנוּעִים שֶׁבַּהַלֵּל, וְכֵן בַּהַקָּפָה, יִזָּהֵר לְקָרֵב אֶת הָאֶתְרוֹג אֶל הַלּוּלָב, שֶׁלֹא יִהְיֶה פֵּרוּד בֵּינֵיהֶם. אִם הִפֵּךְ וְנָטַל אֶת הָאֶתְרוֹג בַּיָּמִין וְאֶת הַלּוּלָב בַּשְׂמֹאל, יַחֲזוֹר וְיִטְלֵם בְּלֹא בְרָכָה.

You should take the lulav, together with the bundle, the stem [spine] of the lulav facing you—in your right hand, and the esrog in your left hand. As in all mitzvos, you must say the berachah on the lulav before performing the mitzvah. You must also hold the esrog in the manner it grows, that is, that the stem from where it was cut off the tree should point downward and the pitam [knob on top] upward. Therefore, when you pick up the esrog before saying the berachah, you should hold it upside down, with the stem facing upward and the pitam downward, in order not to fulfill the mitzvah before saying the berachah. Then, while standing, you should say the berachah Al netilas lulav [Concerning the taking of the lulav]. (Because the lulav is taller than any of the other species, it is considered more important, and the entire bundle is called by that name.) On the first day of Sukkos you should also say Shehecheyanu. If the first day of Sukkos occurs on Shabbos, when we do not take the lulav, then you say Shehecheyanu on the second day. After the berachah you turn the esrog around, and holding it close to the lulav, so that there is no separation between them, you wave [the species] towards the four points of the earth, in this sequence: East, South, West, North, up and down. When waving during Halleil and during the Hoshanos, you should also be careful to hold the esrog close to the lulav, so that there is no separation between them. If you did it in the opposite manner, and took the esrog with the right hand and the lulav with the left hand you should take them again, without saying the berachah.

Kitzur Shulchan Arukh 137:1 · Kitzur Shulchan Aruch, trans. Rabbi Avrohom Davis, Metsudah Pub., 1996

בַּיּוֹם חֲמִישִׁי (ובא"י ביום ששי) שֶׁל חֹל הַמּוֹעֵד, הוּא הוֹשַׁעְנָא רַבָּא, נוֹהֲגִין לִהְיוֹת נֵעוֹרִים בַּלַּיְלָה שֶׁלְּפָנָיו לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁנִּדְפַּס הַסֵּדֶר, לְפִי שֶבֶּחָג נִדּוֹנִין על הַמַּיִם, שֶׁכָּל חַיֵי הָאָדָם תְּלוּיִים בַּמַּיִם, וְהַיוֹם הוּא יוֹם הָאַחֲרוֹן שֶׁל הֶחָג, וְהַכֹּל הוֹלֵךְ אַחַר הַחִתּוּם. בְּשַׁחֲרִית, מַרְבִּים קְצָת בְנֵרוֹת בְּבֵית הַכְּנֶסֶת כְּמוֹ בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, וּשְּׁלִיחַ הַצִּבּוּר לוֹבֵשׁ אֶת הַקִיטֶל. אוֹמְרִים לַמְנַצֵּחַ כְּמוֹ בְּיוֹם טוֹב, וְאוֹמְרִים גַם מִזְמוֹר לְתוֹדָה, וְאֵין אוֹמְרִים נִשְׁמַת. אוֹמְרִים אֵין כָּמוֹךָ, שְׁמַע יִשְֹרָאֵל, כְּמוֹ בְּיוֹם טוֹב. וּבִקְדֻשַּׁת מוּסָף, נַעֲרִיצְךָ.

The fifth (in Eretz Yisrael, the sixth) day of Chol Hamoed is Hoshana Rabbah. It is customary to stay awake the preceding night and to study Torah, according to the order printed [in the Tikkun], because on Sukkos we are judged with regard to water, upon which human life depends, and this day is the last day of Sukkos, and all depends upon the conclusion [of judgment.] At Shacharis additional candles are lit in the synagogue, as on Yom Kippur, and the Chazzan wears a kittel. Lamenatzei'ach [for the choirmaster] is said as on Yom Tov, and Mizmor lesodah [a psalm of thanksgiving] is also said, but Nishmas [the soul] is not said. We say Ein kamocha [There is none like you], and Shema Yisrael, as on Yom Tov. In the Kedusha of Musaf we say Na'aritzecha [We will revere].

Kitzur Shulchan Arukh 138:1 · Kitzur Shulchan Aruch, trans. Rabbi Avrohom Davis, Metsudah Pub., 1996

בְּבַיִת שֵׁנִי, כְּשֶמָּלְכָה מַלְכוּת יָוָן, גָּזְרוּ גְזֵרוֹת עַל יִשְֹרָאֵל, וּבִטְּלוּ דָתָם, וְלֹא הִנִּיחוּ אוֹתָם לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה וּבַמִצְוֹת, וּפָשְׁטוּ יְדֵיהֶם בְּמָמוֹנָם וּבִבְנוֹתֵיהֶם, וְנִכְנְסוּ לַהֵיכָל וּפָרְצוּ בוֹ פְּרָצוֹת, וְטִמְּאוּ אֶת הַטְּהָרוֹת, וְצַר לָהֶם לְיִשְֹרָאֵל מְאֹד מִפְּנֵיהֶם, וּלְחָצוּם לַחַץ גָדוֹל, עַד שֶׁרִחֵם עֲלֵיהֶם אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ וְהוֹשִׁיעָם מִיָדָם וְהִצִּלָם וְגָבְרוּ בְּנֵי חַשְׁמוֹנַאי הַכֹּהֲנִים הַגְּדוֹלִים וַהֲרָגוּם, וְהוֹשִׁיעוּ אֶת יִשְֹרָאֵל מִיָדָם, וְהֶעֱמִידוּ מֶלֶךְ מִן הַכֹּהֲנִים, וְחָזְרָה מַלְכוּת יִשְֹרָאֵל יוֹתֵר מִמָּאתַיִם שָׁנָה עַד הַחֻרְבָּן הַשֵּׁנִי. וּכְשֶׁגָּבְרוּ יִשְֹרָאֵל עַל אוֹיְבֵיהֶם וְאִבְּדוּם, בַּחֲמִשָּׁה וְעֶשְׂרִים בְּחֹדֶשׁ כִּסְלֵו הָיָה. וְנִכְנְסוּ לַהֵיכָל, וְלֹא מָצְאוּ שֶׁמֶן טָהוֹר בַּמִּקְדָּשׁ אֶלָּא פַּךְ אֶחָד, שֶׁהָיָה מֻנָח בְּחוֹתָמוֹ שֶל כֹּהֵן גָּדוֹל, וְלֹא הָיָה בוֹ לְהַדְלִיק אֶלָּא יוֹם אֶחָד בִּלְבָד, וְהִדְלִיקוּ מִמֶּנּוּ נֵרוֹת הַמַּעֲרָכָה שְׁמוֹנָה יָמִים, עַד שֶׁכָּתְשׁוּ זֵיתִים וְהוֹצִיאוּ שֶׁמֶן טָהוֹר. וּמִפְּנֵי זֶה הִתְקִינוּ חֲכָמִים שֶׁבְּאוֹתוֹ הַדּוֹר, שֶׁיִהְיוּ שְׁמוֹנַת הַיָמִים הָאֵלּוּ שֶׁמַּתְחִילִין בַּחֲמִשָּׁה וְעֶשְׂרִים בְּכִסְלֵו, יְמֵי שִׂמְחָה וְהַלֵל, וּמַדְלִיקִים בָּהֶם הַנֵּרוֹת בָּעֶרֶב עַל פִּתְחֵי הַבָּתִּים בְּכָל לַיְלָה וָלַיְלָה בִּשְׁמוֹנַת הַלֵּילוֹת, לְהַרְאוֹת וּלְגַלּוֹת הַנֵס. וְהַיָמִים הָאֵלּוּ, נִקְרָאִים חֲנֻכָּה, רוֹצֶה לוֹמַר, חָנוּ כ"ה, שֶׁבְּיוֹם כ"ה חָנוּ מֵאוֹיְבֵיהֶם. וְעוֹד, מִפְּנֵי שֶׁבַּיָּמִים הָאֵלּוּ עָשֹוּ חֲנֻכַּת הַבַּיִת שֶׁהַצּוֹרְרִים טִמְּאוּהוּ. וְלָכֵן יֵשׁ אוֹמְרִים, שֶׁמִצְוָה לְהַרְבּוֹת קְצָת בִּסְעוּדָה בַּחֲנֻכָּה. וְעוֹד, מִפְּנֵי שֶׁמְּלֶאכֶת הַמִֹּשְכָּן נִגְמְרָה בַּיָמִים הָאֵלּוּ. וְיֵשׁ לְסַפֵּר לִבְנֵי בֵיתוֹ עִנְיַן הַנִּסִּים שֶׁנַּעֲשׂוּ לַאֲבוֹתֵינוּ בַּיָמִים הָאֵלּוּ (עַיֵן יוֹסִיפוֹן). וּמִכָּל מָקוֹם לֹא הֲוֵי סְעוּדַת מִצְוָה, אֶלָּא אִם כֵּן אוֹמְרִים בַּסְּעוּדָה שִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת. וּמַרְבִּים בִּצְדָקָה בִּימֵי חֲנֻכָּה, כִּי הֵם מְסֻגָּלִים לְתַקֵן בָּהֶם פְּגָמֵי נַפְשׁוֹ עַל יְדֵי הַצְּדָקָה, וּבְיִחוּד לְלוֹמְדֵי תוֹרָה הָעֲנִיִם לְהַחֲזִיקָם.

The second house

Kitzur Shulchan Arukh 139:1 · Sefaria Community Translation

שַׁבָּת שֶׁלִּפְנֵי רֹאשׁ חֹדֶשׁ אֲדָר הַסָּמוּךְ לְנִיסָן, הִיא שַׁבָּת פָּרָשַׁת שְׁקָלִים. וְאִם חָל רֹאשׁ חֹדֶשׁ בַּשַׁבָּת, אֲזַי הִיא שַׁבָּת שְׁקָלִים. וּמוֹצִיאִין שְׁלֹשָׁה סִפְרֵי תוֹרָה, בָּרִאשׁוֹן קוֹרִין שִׁשָּׁה בְּפָרָשַׁת הַשָּׁבוּעַ. בַּשֵּׁנִי, קוֹרִין לַשְׁבִיעִי בְּשֶׁל רֹאשׁ חֹדֶשׁ, וּמַתְחִילִין וּבְיוֹם הַשַׁבָּת, וְאוֹמְרִים חֲצִי קַדִּישׁ (עַיֵן לְעֵיל סִימָן עח סָעִיף א וְסִימָן עט סָעִיף א). וּבַשְּׁלִישִׁי, קוֹרִין מַפְטִיר בְּפָרָשַׁת שְׁקָלִים, וּמַפְטִירִין הַפְטָרַת שְׁקָלִים. אִם טָעוּ וְהִתְחִילוּ לִקְרוֹת תְּחִלָּה בְּפָרָשַת שְׁקָלִים, גּוֹמְרִים, וְהַמַּפְטִיר קוֹרֵא בְּשֶׁל רֹאשׁ חֹדֶשׁ, וּמַפְטִיר גַּם כֵּן הַפְטָרַת שַׁבָּת וְרֹאשׁ חֹדֶשׁ.

The Shabbos before Rosh Chodesh Adar that is closest to the month of Nisan, is [called] Shabbos, Parashas Shekalim. If Rosh Chodesh occurs on Shabbos, then that Shabbos is Parashas Shekalim. We take out three sifrei Torah. We call six persons to the first seifer Torah, for the reading of the weekly portion. In the second seifer Torah we call a seventh person for the reading of Rosh Chodesh, beginning with Uve'yom haShabbos. Then half-kaddish is said (see Chaper 78:1 and 79:1 above). In the third seifer Torah we read the Maftir of Parashas Shekalim, [Exodus 30:11–16], and the Haftarah of Parashas Shekalim is read. If by mistake they began to read the section of Parashas Shekalim first, they should finish reading it, and for Maftir they should read the section of Rosh Chodesh, and the Haftarah, too, is that of Shabbos Rosh Chodesh.

Kitzur Shulchan Arukh 140:1 · Kitzur Shulchan Aruch, trans. Rabbi Avrohom Davis, Metsudah Pub., 1996

מִשֶׁנִּכְנַס אֲדָר, מַרְבִּים בְּשִׂמְחָה. וְיִשְֹרָאֵל שֶׁיֵשׁ לוֹ דִין וּדְבָרִים עִם גּוֹי, יִשָּׁפֵט עִמּוֹ בְּחֹדֶשׁ זֶה.

Kitzur Shulchan Arukh 141:1 · Sefaria Community Translation

חַיָב כָּל אָדָם לִשְׁלוֹחַ לְכָל הַפָּחוֹת לְאָדָם אֶחָד שְׁתֵּי מָנוֹת, דִּכְתִיב, וּמִשְׁלוֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ, מַשְׁמַע שְׁתֵּי מַתָּנוֹת לָאֶחָד. וְכָל הַמַּרְבֶּה לִשְׁלוֹחַ מָנוֹת לְרֵעִים, הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח. וּמִכָּל מָקוֹם מוּטָב לְהַרְבּוֹת בְּמַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים מִלְּהַרְבּוֹת בִּסְעוּדָּתוֹ וּבְמִשְׁלוֹחַ מָנוֹת לְרֵעִים, כִּי אֵין שִׂמְחָה גְּדוֹלָה וּמְפֹאֶרֶת לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶלָּא לְשַׂמֵחַ לֵב עֲנִיִים וִיתוֹמִים וְאַלְמָנוֹת. וְהַמְשַׂמֵחַ לֵב הָאֻמְלָלִים הָאֵלּוּ, דּוֹמֶה לַשְּׁכִינָה, שֶׁנֶּאֱמַר, לְהַחֲיוֹת רוּחַ שְׁפָלִים וּלְהַחֲיוֹת לֵב נִדְכָּאִים.

[On Purim] everyone is required to send no less than two gifts to one person; as it is written, "And sending gifts of food to one another" (9:22); which implies two gifts to one person. The more gifts you send to your friends the more praiseworthy you are. Nevertheless, it is much better to give generously to the poor than to have a lavish feast and to send extravagant gifts to your friends; for there is no greater and more glorious joy before the Holy One, blessed is He, than to gladden the hearts of the poor, the orphans and the widows. Whoever gladdens the hearts of these unfortunates is compared to the Divine Presence, for it is said, (Isaiah 57:15) "To revive the spirit of the humble and revive the heart of the crushed."

Kitzur Shulchan Arukh 142:1 · Kitzur Shulchan Aruch, trans. Rabbi Avrohom Davis, Metsudah Pub., 1996

צָרִיךְ לִזָּהֵר מְאֹד בִּכְבוֹד אָבִיו וְאִמּוֹ וּבְמוֹרָאָם, שֶהִשְׁוָה אוֹתָן הַכָּתוּב לִכְבוֹדוֹ וּלְמוֹרָאוֹ, יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ. כְּתִיב, כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ. וּכְתִיב, כַּבֵּד אֶת ה' מֵהוֹנֶךָ. בְּאָבִיו וְאִמּוֹ כְּתִיב, אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ. וּכְתִיב, אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ תִּירָא. כְּדֶרֶךְ שֶׁצִוָּה עַל כִּבּוּד שְׁמוֹ הַגָּדוֹל וּמוֹרָאוֹ, כֵּן צִוָּה עַל כִּבּוּדָם וּמוֹרָאָם. שְׁלשָׁה שֻׁתָּפִין הֵם בָּאָדָם, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאָבִיו וְאִמּוֹ. (אִישׁ מַזְרִיעַ לֹבֶן שֶׁבּוֹ, אִשָּׁה מַזְרַעַת אֹדֶם שֶׁבּוֹ, וְהַקָּדושׁ בָּרוּךְ הוּא נוֹפֵחַ בּוֹ נְשָׁמָה, מַרְאֵה עַיִן, וּשְׁמִיעַת אֹזֶן, וְדִבּוּר) בִּזְמַן שֶׁאָדָם מְכַבֵּד אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ, אוֹמֵר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מַעֲלֶה אֲנִי עֲלֵיכֶם, כְאִלּוּ דַרְתִּי בֵּינֵיהֶם וְכִבְּדוּנִי.

You must be extremely careful to honor and revere your father and mother for Scripture compares their honor and reverence to the honor and reverence you must have for the Almighty. It is written, "Honor your father and mother;" It is also written, "Honor Hashem with your substance." With regards to your father and mother it is written, "Every man must revere his mother and his father;" and it is written, "You shall fear Adonoy your God." Just as He commanded us to honor and fear His great Name so He commanded us to honor and revere them. Three partners share in the formation of man: The Holy One, Blessed is He, his father, and his mother. (The man contributes, the woman contributes, and the Holy One, Blessed is He, breathes a soul into him, endows him with eye sight, hearing and speech.) When man honors his father and mother, the Holy One, Blessed is He, says, "I account it to them as though I dwelt among them, and they honored Me."

Kitzur Shulchan Arukh 143:1 · Kitzur Shulchan Aruch, trans. Rabbi Avrohom Davis, Metsudah Pub., 1996

חַיָּב אָדָם בִּכְבוֹד רַבּוֹ וְירְאָתוֹ יותֵר מִבְּשֶׁל אָבִיו, כִי אָבִיו הֱבִיאוֹ לְחַיֵי הָעוֹלָם הַזֶה, וְרַבּוֹ מְבִיאוֹ לְחַיֵי הָעוֹלָם הַבָּא.

You must honor and fear your Rebbe [teacher] more than your father, because your father [only] brought you to life in this world, but your Rebbe brings you to life in the World to Come.

Kitzur Shulchan Arukh 144:1 · Kitzur Shulchan Aruch, trans. Rabbi Avrohom Davis, Metsudah Pub., 1996

חָיָּב כָּל אָדָם לִשָּׂא אִשָּׁה, כְּדֵי לִפְרוֹת וְלִרְבּוֹת. וּמִצְוָה זוֹ חָלָה עַל הָאָדָם מִשֶּנִּכְנַס לִשְׁנַת הַשְּׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה. וְעַל כָּל פָּנִים לֹא יַעֲבוֹר מֵעֶשְׂרִים שָׁנָה בְּלֹא אִשָּׁה, רַק אִם עוֹסֵק בַּתּוֹרָה בְּהַתְמָדָה וּמִתְיָרֵא לִשָּׂא אִשָּׁה, כְּדֵי שֶלֹּא יִתְבַּטֵּל עַל יְדֵי כָּךְ מִלִּמּוּדוֹ, מֻתָּר לוֹ לְהִתְאַחֵר. וְהוּא, כְּשֶׁאֵין יִצְרוֹ מִתְגַּבֵּר עָלָיו.

Every man is obligated to get married in order to fulfill the mitzvah of propagation. This mitzvah is incumbent on a man from the beginning of his eighteenth year. At any rate, you should not pass your twentieth year without getting married. Only if you are diligently studying Torah and are afraid to marry in order not to be disrupted from learning Torah, are you permitted to delay marrying; and this is so, provided you are not overwhelmed with lustful desire.

Kitzur Shulchan Arukh 145:1 · Kitzur Shulchan Aruch, trans. Rabbi Avrohom Davis, Metsudah Pub., 1996

נוֹהֲגִין שֶהֶחָתָן וְהַכַּלָה מִתְעַנִּין בְּיוֹם חֻפָּתָן, מִפְּנֵי שֶׁבְּאוֹתוֹ יוֹם מוֹחְלִין לָהֶם עֲוֹנוֹתֵיהֶם. וְאוֹמְרִים בִּתְפִלַּת הַמִּנְחָה עֲנֵנוּ, כְּמוֹ בִּשְׁאָר תַּעֲנִיּוּת. וְנוֹהֲגִין בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ, שֶׁאֵין מִתְעַנִּין אֶלָּא עַד לְאַחַר הַחֻפָּה. וְאִם נִתְאַחֲרָה הַחֻפָּה בַּלַּיְלָה, אֲזַי לְאַחַר צֵאת הַכּוֹכָבִים, יְכוֹלִים לֶאֱכֹל אֵיזֶה דָבָר, וּבִלְבַד שֶלֹּא יִשְׁתּוּ מַשְׁקֶה הַמְשַׁכֵּר.

It is customary that the bridegroom and the bride fast on their wedding day because on that day their sins are forgiven. They should say Aneinu at Minchah as on other fast days. In our area it is customary that they fast only until after the marriage ceremony. If the ceremony is delayed till the night, then, after the stars appear, they may eat something, provided they do not drink any intoxicating beverages.

Kitzur Shulchan Arukh 146:1 · Kitzur Shulchan Aruch, trans. Rabbi Avrohom Davis, Metsudah Pub., 1996

נוֹהֲגִין לַעֲשׂוֹת הַחֻפָּה תַּחַת הַשָּׁמַיִם לְסִימָן בְּרָכָה, כֹּה יִהְיֶה זַרְעֲךָ כְּכוֹבְבֵי הַשָּׁמָיִם. וְכֵן נוֹהֲגִין שֶׁאֵין נוֹשְׂאִין נָשִׁים אֶלָּא בְּמִלּוּי הַלְבָנָה, לְסִימָן טוֹב (וְעַיֵּן לְקַמָּן סִימָן קסו סָעִיף ג)

It is customary to have the chupah under the open sky as a good omen (as it is written), "So will your children be, like the stars of the heavens." Similarly it is customary to marry only in the phase of the full moon as a good omen.

Kitzur Shulchan Arukh 147:1 · Kitzur Shulchan Aruch, trans. Rabbi Avrohom Davis, Metsudah Pub., 1996

עִקַּר הַחֻפָּה הוּא מַה שֶּׁאַחַר הַקִּדּוּשִין מוֹלִיכִין אֶת הֶחָתָן וְהַכַּלָּה לְחֶדֶר מְיֻחָד, וְאוֹכְלִים שָׁם יַחַד בְּמָקוֹם צָנוּעַ. וְיֵשׁ לִמְנֹעַ, שֶׁלֹּא יִכָּנֵס לְשָׁם שׁוּם אָדָם, כְּדֵי שֶׁיִהְיֶה יִחוּד גָּמוּר, וְזוֹהִי הַחֻפָּה הַקּוֹנָה וְעושָׁה נִשּׂוּאִין.

The most essential part of the chupah is bringing the groom and the bride to a designated private room, where they eat together in privacy following the kidushin. You must prevent anybody from entering that room so that there may be absolute privacy. This is the real chupah that consummates and completes the marriage.

Kitzur Shulchan Arukh 148:1 · Kitzur Shulchan Aruch, trans. Rabbi Avrohom Davis, Metsudah Pub., 1996

קֹדֶם בִּרְכַּת הַמָּזוֹן בַּעֲשָׂרָה אוֹמֵר הַמְבָרֵךְ, דְוַי הָסֵר וְכוּ'. וְאוֹמְרִים שֶׁהַשִּׂמְחָה בִּמְעוֹנוֹ. וְיֵשׁ לוֹמַר, שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּלוֹ בְּלֹא וָא"ו, וְלֹא וְשֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלוֹ. וְאַחַר בִּרְכַּת הַמָּזוֹן לוֹקֵחַ כּוֹס שֵׁנִי וְאוֹמֵר עָלָיו שֵׁשׁ בְּרָכוֹת, וְאַחַר כָּךְ מְבָרֵךְ עַל הַכּוֹס שֶל בִּרְכַּת הַמָּזוֹן בּוֹרֵא פְּרִי הַגָפֶן. וְטוֹב שֶׁלֹּא לְמַלֹאת אֶת הַכּוֹס לְשֵׁשׁ הַבְּרָכוֹת עַד לְאַחַר בִּרְכַּת הַמָּזוֹן. צְרִיכִין לִזָּהֵר שֶׁלֹּא יֹאכְלוּ אֲנָשִׁים וְנָשִׁים בְּחֶדֶּר אֶחָד. שֶׁאִם אוֹכְלִים אֲנָשִׁים וְנָשִׁים בְּחֶדֶר אֶחָד, אֵין אוֹמְרִים שֶהַשִּׂמְחָה בִּמְעוֹנוֹ, כִּי אֵין שִׂמְחָה כְּשֶיֵצֶר הָרַע שׁוֹלֵט.

Before saying Birkas Hamazon, in the company of ten adult males, the leader says Dvai Hoser etc. (banish sorrow etc.), and Shehasimcha bimono (In Whose abode is joy). Sheachalnu mishelo (We have eaten of His bounty) is said without the letter vav as a conjunction, and not vesheachalnu mishelo. After concluding the Birkas Hamazon the leader takes a second cup (of wine) over which he recites six berachos. After this, he says over the (first cup), which is the cup of Birkas Hamazon, the berachah Borei peri Hagaffen (Creator of the fruit of the vine). It is best not to fill the cup for the six berachos until the conclusion of Birkas Hamazon. Care should be taken that men and women should not eat [together] in one room, for if men and women eat [together] in one room Shehasimcha Bimono cannot be said, because there is no joy [in the Heavens] where the evil inclination reigns.

Kitzur Shulchan Arukh 149:1 · Kitzur Shulchan Aruch, trans. Rabbi Avrohom Davis, Metsudah Pub., 1996

רָאוּי לְאָדָם לְהַרְגִּיל אֶת עַצְמוֹ בִּקְדֻשָּׁה יְתֵרָה וּבְמַחֲשָׁבָה טְהוֹרָה וּבְדַעַת נְכוֹנָה בִּשְׁעַת תַּשְׁמִישׁ. לֹא יָקֵל רֹאשוֹ עִם אִשְׁתּוֹ, וְלֹא יְנַבֵּל פִּיו בְּדִבְרֵי הֲבַאי אֲפִלוּ בֵּינוֹ לְבֵינָהּ. הֲרֵי הַכָּתוּב אוֹמֵר, וּמַגִּיד לְאָדָם מה שֵּׂחוֹ, וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, אֲפִלּוּ שִׂיחָה קַלָּה שֶׁבֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ, מַגִּידִין לוֹ בִּשְׁעַת הַדִּין. לֹא יְסַפֵּר עִמָּהּ בִּשְׁעַת תַּשְׁמִישׁ וְלֹא קֹדֶם לָכֵן, אֶלָּא מַה שֶהוּא צָרִיךְ בְּעִנְיַן תַּשְׁמִישׁ. וְאִם הָיוּ בְכַעַס שֶאָסוּר לְשַׁמֵּשׁ אָז עִמָּהּ, יָכוֹל לְדַבֵּר עִמָּהּ לְרַצּוֹתָה שֶתִּתְפַּיֵס. וִישַׁמֵּשׁ בְּהַצְנֵעַ הָאֶפְשָׁרִי. הוּא לְמַטָה וְהִיא לְמַעְלָה, זֶהוּ דֶּרֶךְ עַזוּת. שִׁמְּשׁוּ שְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד, זֶהוּ דֶּרֶךְ עִקֵּשׁ. אָמְרוּ עָלָיו עַל רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, שֶׁכָּל כָּךְ הָיָה מְשַׁמֵּשׁ בְּאֵימָה וּבְיִרְאָה, עַד שֶׁהָיָה דוֹמֶה כְּאִלּוּ כְּפָאוֹ שֵׁד.

It is fitting that man conduct himself with great holiness, pure thoughts, and a correct attitude when having marital relationship. He should not indulge in frivolity with his wife, nor defile his mouth with indecent jests, even in private conversation with her, for the Scriptures say, "And declare to man what is his conversation." And our Rabbis, of blessed memory, said, "Even the light conversation between a man and his wife are recalled to him on the day of Judgement." He should not converse with her during the marital act, nor immediately before it, except what is necessary for marital relations. When she is angry and he is forbidden to have marital relations with her, he may speak kind words to her to appease her. The marital act should be in the most possible modest manner. He underneath and she above him, is considered an impudent manner. Both at the same level, is an act of perversion. It is said of Rabbi Eliezer, that the marital act was done with such awe and terror, that it appeared as if a demon was forcing him to do it.

Kitzur Shulchan Arukh 150:1 · Kitzur Shulchan Aruch, trans. Rabbi Avrohom Davis, Metsudah Pub., 1996

אָסוּר לְהוֹצִיא זֶרַע לְבַטָלָה. וְעָוֹן זֶה חָמוּר מִכָּל עֲבֵרוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה. וְאֵלּוּ שֶׁמְּנָאֲפִים בַּיָּד וּמוֹצִיאִים זֶרַע לְבַטָּלָה, לֹא דַי לָהֶם שֶׁאִסּוּר גָּדוֹל הוּא, אֶלָּא שֶהָעוֹשֶׂה זֹאת, הוּא בְנִדּוּי, וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר, יְדֵיכֶם דָּמִים מָלֵאוּ, וּכְאִילּוּ הוֹרֵג אֶת הַנֶּפֶשׁ. וּרְאֵה מַה שֶּכָּתַב רַֹשִ"י בְּפָרָשַת וַיֵֹשֶב בְּעֵר וְאוֹנָן שֶׁמֵּתוּ בְּחֵטְא זֶה. וְלִפְעָמִים בְּעֹנֶשׁ זֶה, חַס וְשָׁלוֹם, בָּנָיו מֵתִים כְּשֶׁהֵם קְטַנִים, אוֹ שֶׁיִהְיוּ רְשָׁעִים, וְהוּא בָא לִידֵי עֲנִיוּת.

It is forbidden to discharge semen in vain. This is a graver sin than any other in the Torah. Those who masturbate and thus discharge semen in vain, not only do they commit a grave sin, but also one who does this is placed under a ban. Concerning such people it is said, "Your hands are full of blood," and it is likened to killing a person. See what Rashi wrote in the Sidrah of Vayeishev concerning Er and Onan, who died because of committing this sin. Occasionally, as a punishment for this sin, God forbid, one's children die when young, or grow up to be wicked, while the sinner is reduced to poverty.

Kitzur Shulchan Arukh 151:1 · Kitzur Shulchan Aruch, trans. Rabbi Avrohom Davis, Metsudah Pub., 1996

אָסוּר לְהִתְיַחֵד עִם שׁוּם אִשָּׁה, בֵּין יַלְדָּה בֵּין זְקֵנָה, בֵּין יִשְֹרָאֵלית בֵּין גּוֹיָה, בֵּין קְרוֹבָתוֹ בֵּין אֵינָהּ קְרוֹבָתוֹ, חוּץ מִן הָאָב שֶׁמֻּתָּר לְהִתְיַחֵד עִם בִּתּוֹ, וְהָאֵם עִם בְּנָהּ, וְהַבַּעַל עִם אִשְׁתּוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁהִיא נִדָּה. (וְכַלָּה שֶׁהִיא נִדָּה, עַיֵּן לְקַמָּן סִימָן קנז).

It is forbidden to be secluded with any woman whether young or old, a Jewess or a non-Jewess, whether she is a relative or not a relative, with the exception of a father who may be alone with his daughter; and a mother with her son, and a husband with his wife, even though she is menstrually unclean. (Concerning a bride who is menstrually unclean see Chapter 157, below).

Kitzur Shulchan Arukh 152:1 · Kitzur Shulchan Aruch, trans. Rabbi Avrohom Davis, Metsudah Pub., 1996

כָּל אִשָּׁה שֶנֶּעֶקְרָה מִּמְּקוֹרָהּ טִפַּת דָּם, אֲפִלּוּ כָּל שֶׁהִיא, יִהְיֶה בְאֵיזֶה אֹפֶן שֶׁיִהְיֶה, בֵּין בְּטִבְעָהּ, כְּדֶרֶךְ הַנָּשִׁים לִרְאוֹת בִּזְמַנִּים יְדוּעִים, אוֹ שֶׁלֹּא בִזְמַנָּה וַאֲפִלּוּ אֵרַע לָהּ אֵיזֶה אֹנֶס, אֲשֶׁר מֵחֲמַת זֶה יָצָא מִמְּקוֹרָהּ דָּם, הֲרֵי הִיא טְמֵאָה נִדָּה, עַד שֶׁתִּסְפֹּר שִׁבְעָה נְקִיִים וְתִטְבֹּל כָּרָאוּי. וְכָל הַבָּא עָלֶיהָ בְּטֻמְאָתָהּ, חַיַב כָּרֵת, וְכֵן הִיא חַיֶבֶת כָּרֵת. וְעַל הַנְּגִיעָה דֶּרֶךְ חִבָּה, חַיָבִים מַלְקוּת.

A woman from whose womb there issued a drop of blood, be it ever so small, regardless of the circumstances, whether it is in her nature, as some women, to have a regular period or an irregular period; even if she experienced some sort of accident which caused blood to issue from her womb, she is a niddah (menstrually unclean), until she counts seven clean days, and properly performs the ritual immersion. Anyone who cohabitates with her when she is menstrually unclean, receives the punishment of koras. She too receives the punishment, koras. For touching in an intimate manner, their punishment is flagellation.

Kitzur Shulchan Arukh 153:1 · Kitzur Shulchan Aruch, trans. Rabbi Avrohom Davis, Metsudah Pub., 1996

כָּל וֶסֶת נִקְּבָּע בְּשָׁלֹשׁ פְּעָמִים רְצוּפוֹת, שֶׁאִם רָאֲתָה שָׁלֹשׁ פְּעָמִים רְצוּפוֹת בִּזְמַן שָׁוֶה כְּפַעַם בְּפַעַם, אֲזַי זְמַן זֶה הוּא לָהּ לְוֶסֶת קָבוּעַ. יֵשׁ נָשִּׁים שֶׁהֵן קוֹבְעוֹת וֶסְתָּן בְּיָמִים שָׁוִים בַּחֹדֶשׁ, כְּגוֹן שֶרָאֲתָה שָׁלֹשׁ פְּעָמִים רְצוּפוֹת, כָּל פַּעַם בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ, וַהֲרֵי לָהּ וֶסֶת קָבוּעַ בְּרֹאשׂ חֹדֶשׁ. וְכֵן אִם רָאֲתָה שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּחֲמִשָּׁה יָמִים בַּחֹדֶשׁ, אֲזַי יוֹם חֲמִישִי בַּחֹדֶשׁ הוּא יוֹם וֶסֶת קָבוּעַ שֶׁלָּהּ, וְזֶה נִקְרָא וֶסֶת הַיָּמִים, שֶׁקָּבְעָה בְּיוֹם יָדוּעַ בַּחֹדֶשׁ. וְאַף עַל פִּי שֶׁמִּסְפַּר הַיָמִים אֲשֶר בֵּין רְאִיָה לִרְאִיָה אֵינָם שָוִים, כִּי יֵשׁ חֳדָשִׁים שֶׁאֵין לָהֶם רַק תִּשְׁעָה וְעֶשְׂרִים יוֹם, וְיֵשׁ מִשְּׁלשִׁים יוֹם, מִכָּל מָקוֹם כֵּיוָן שֶׁהִיא לְמוּדָה לִרְאוֹת בְּיוֹם קָבוּעַ בַּחֹדֶשׁ, הֲוֵי לָהּ יוֹם זֶה וֶסֶת קָבוּעַ.

The date of the menses is established by three consecutive times. That is, if menstruation began three consecutive times, at a similar time, then this date is her established date of the menses. There are women who establish their periodic menses at certain days of the month. For instance, if she perceived the flow three consecutive times, each time on Rosh Chodesh (New Moon), then her established menses is on Rosh Chodesh. Also if she perceived it three consecutive times on the fifth of the Jewish-Hebrew month, then the fifth day of the Jewish-Hebrew month is the established day of her menses. This way of reckoning is referred to as "Menses determined by days," for it is consistently the same day in the month. And even though the number of days between one perception and the other is not always alike, for some months consist of only twenty-nine days, while others consist of thirty days, nevertheless, since she is accustomed to perceive on a certain day of the month, this day is her established day of the menses.

Kitzur Shulchan Arukh 154:1 · Kitzur Shulchan Aruch, trans. Rabbi Avrohom Davis, Metsudah Pub., 1996

תָּנוּ רַבָּנָן, וְהִזַּרְתֶּם אֶת בְּנֵי יִשְֹרָאֵל מִטֻּמְאָתָם, אָמַר רַבִּי יֹאשִׁיָה, מִכָּאן אַזְהָרָה לִבְנֵי יִשְֹרָאֵל, שֶיִפְרְשׁוּ מִנְשׁוֹתֵיהֶן סָמוּךְ לְוֶסְתָּן. וְכַמָּה. אָמַר רָבָא, עוֹנָה. וְעוֹנָה הִיא אוֹ יוֹם אוֹ לָיְלָה. שֶׁאִם זְמַן וֶסְתָּה הוּא בַּיוֹם, אַף עַל פִּי שֶרְגִילָה לִרְאוֹת בְּסוֹף הַיוֹם, מִכָּל מָקוֹם נֶאֶסְרָה מִתְּחִלַּת הַיוֹם. וְכֵן אִם רְגִילָה לִרְאוֹת בַּבֹּקֶר וְלֹא רָאֲתָה, מִכָּל מָקוֹם עֲדַיִן הִיא אֲסוּרָה כָּל הַיוֹם עַד הַלַיְלָה. וְכֵן אִם וֶסְתָּהּ בַּלַּיְלָה, אַף עַל פִּי שֶׁהִיא רְגִילָה לִרְאוֹת בִּתְחִלַּת הַלַיְלָה, אוֹ שֶׁהִיא רְגִילָה לִרְאוֹת בְּסוֹף הַלַּיְלָה, מִכָּל מָקוֹם הִיא אֲסוּרָה כָּל הַלָּיְלָה. וּלְהַרְבֵּה פּוֹסְקִים, לֹא לְבַד בְּתַּשְׁמִשׁ הִיא נֶאֶסְרָה, אֶלָּא גַּם בִּשְׁאָר מִינֵי קְרֵבוּת הִיא אֲסוּרָה. וְכֵן יֵשׁ לְהַחְמִיר.

The Rabbis expounded (on the verse) "You shall separate the Children of Yisrael from their impurities." Rabbi Josiah said: "This verse is an admonition to the Children of Yisrael, that they must separate from their wives prior to their expected periods." How long before? Rava said, "An onah." An onah is either a day or a night. If she is accustomed to perceive the flow during the day, even though she is accustomed to perceive this flow at the end of the day, she is nevertheless forbidden to her husband from the beginning of the day. Likewise, if she is accustomed to perceive in the morning and has not yet perceived, nevertheless, she is forbidden the entire day until the night. Likewise, if her periods occur at night, even if she is accustomed to perceive the flow in the beginning of the night, or if she is accustomed to perceive the flow at the end of the night, nevertheless she is forbidden to her husband the entire night. According to many authorities, not only marital relations are forbidden at this time, but also every other type of intimacy is forbidden, and it is proper to heed this opinion.

Kitzur Shulchan Arukh 155:1 · Kitzur Shulchan Aruch, trans. Rabbi Avrohom Davis, Metsudah Pub., 1996

אִשָּׁה שֶרָאֲתָה דָם מֵחַמַת תַּשְׁמִישׁ, אֲפִלוּ שֶׁלֹּא בִשְעַת תַּשְׁמִישׁ אֶלָּא אַחַר כָּךְ בְּאוֹתוֹ הַלַּיְלָה, מֻתֶּרֶת לְשַׁמֵּשׁ פַּעַם שֵנִית לְאַחַר שֶׁתִּטְהָר, אֲבָל מֵיחָשׁ חָיְשָׁא גַּם בַּחֲדָא זִמְנָא. שֶׁאִם אֵרַע לָהּ כֵּן בְּלֵיל טְבִילָה, אֲזַי כְּשֶׁתִּטְבֹּל, צָרִיךְ לִפְרוֹשׁ מִמֶּנָּה לֵיל טְבִילָה, כִּי חָיְשֵׁינָן שֶׁמָּא הַטְבִילָה בְּצֵרוּף הַתַּשְׁמִישׁ, גּוֹרְמִים לָהּ לִרְאוֹת דָּם, וְשֶׁמָּא תִרְאֶה בְּלֵיל טְבִילָה שֵׁנִית בִּשְעַת תַּשְׁמִישׁ מַמָּשׁ. אֲבָל בְּלֵיל טְבִילָה שְׁלִישִׁית, אֵין צָרִיךְ לִפְרוֹשׁ, מִשּׁוּם דְּעִקַּר הַחֲשָׁשׁ הָיָה מִשּׁוּם הַטְּבִילָה. וְכֵיוָן דְּבִטְבִילָה שְׁנִיָה לֹא רָאֲתָה, תּוּ לָא חָיְשֵׁינָן. וְכֵן אִם אֵרַע לָהּ שֶׁרָאֲתָה בְּלֵיל שֵׁנִי שֶׁל טְבִילָה, צָרִיךְ לִפְרוֹשׁ בִּטְבִילָה שְׁנִיָה לֵיל שֵׁנִי וְלֹא בִטְבִילָה שְׁלִישִׁית.

If a woman has an issue of blood as a result of marital intercourse, even if it did not occur during marital intercourse, but later that night, she is permitted to have marital relations again after she purifies herself, but they should be apprehensive of a repetition even after only one such occurrence. Thus if it occurred on the night of her immersion, then the next time she immerses, he must be separated from her on the night of her immersion, for we suspect that perhaps the immersion in conjuction with the intercourse, causes her to issue blood, and perhaps she will perceive blood on the night of the following immersion, during the very act of marital intercourse. But on the night of the third immersion, they are not bound to separate themselves, because the main cause for concern was due to the immersion, and since on the night of her second immersion she did not perceive any blood there is no cause for further concern. Likewise, if a perception occurred on the night following her immersion, they must separate themselves on the night following her second immersion but not after the third immersion.

Kitzur Shulchan Arukh 156:1 · Kitzur Shulchan Aruch, trans. Rabbi Avrohom Davis, Metsudah Pub., 1996

אִשָּׁה שֶׁהִיא מְכִינָה אֶת עַצְמָהּ לַנִּשּׂוּאִין, צְרִיכָה לִסְפֹּר תְּחִלָּה שִׁבְעָה נְקִיִים, בֵּין שֶׁהִיא קְטַנָּה שֶׁעֲדַיִן לֹא רָאֲתָה דָם מֵעוֹלָם, בֵּין שֶׁהִיא זְקֵנָה שֶׁכְּבָר פָּסְקָה מִלִּרְאוֹת, מִכָּל מָקוֹם חָיִשֵׁינָן, שֶׁמָּא מֵחֲמַת חִמּוּד יָצְאָה מִמֶּנָּה אֵיזוֹ טִפַּת דָּם וְנֶאֶבְדָה, לָכֵן מַחֲזִיקִים אוֹתָהּ כְּמוֹ נִדָּה מַמָּשׁ. וְגַם לְאַחַר סְפִירַת שִׁבְעָה נְקִיִים, יֶשׁ לָה לִבְדֹּק אֶת עַצְמָהּ בְּכָל יוֹם עַד הַטְּבִילָה, וְכֵן לְאַחַר הַטְּבִילָה עַד בְּעִילַת מִצְוָה.

A woman who is preparing herself for her wedding, must first count seven (menstrually) clean days, whether she is a minor who has never perceived blood, or whether she is an aged woman whose flow has long ceased. Nevertheless, we suspect that perhaps because of her anticipation, some drops of blood issued from her and disappeared. Therefore, we regard her as an actual niddah. After having counted the seven clean days, she must examine herself daily until she performs the ritual immersion and also after the immersion, until the ordained consummation of the marital act.

Kitzur Shulchan Arukh 157:1 · Kitzur Shulchan Aruch, trans. Rabbi Avrohom Davis, Metsudah Pub., 1996

יוֹלֶדֶת, בֵּין יָלְדָה וָלָד חַי בֵּין וָלָד מֵת, וָאֲפִלּוּ נֵפֶל, אֲפִלּוּ לֹא רָאֲתָה דָם, הֲרֵי הִיא טְמֵאָה טֻמְאַת לֵדָה. וּמִצַּד הַדִּין אִם הָיָה הַוָּלָד זָכָר, הִיא טְמֵאָה שִׁבְעַת יָמִים מִשּׁוּם לֵדָה, וְאַחַר כָּךְ יְכוֹלָה לִסְפֹּר שִׁבְעָה נְקִיִים וְתִטְבֹּל. וְאִם הָיָה נְקֵבָה, הִיא טְמֵאָה אַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם מִשּׁוּם לֵדָה, וְאַחַר כָּךְ סוֹפֶרֶת שִׁבְעָה נְקִיִים וְטוֹבֶלֶת. וְיֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁנּוֹהֲגִין שֶׁאֵינָן טוֹבְלוֹת תּוֹךְ אַרְבָּעִים יוֹם לְזָכָר וּשְׁמוֹנִים יוֹם לִנְקֵבָה. וּבְמָקוֹם שֶׁהַמִּנְהָג הַזֶה הוּא מֻסְכָּם אֵצֶל כֻּלָם, אֵין לְהָקֵל, כִּי יֵשׁ קְצָת טַעַם בָזֶה. וְעַל כָּזֶה נֶאֱמַר, שְׁמַע בְּנִי מוּסַר אָבִיךָ וְאַל תִּטּשׁ תּוֹרַת אִמֶּךָ. אֲבָל בִּמְדִינוֹתֵינוּ, אֵין בָּזֶה מִנְהָג קָבוּעַ. וּמַה שֶׁיֵשׁ בִּקְצָת מְקוֹמוֹת מִנְהָג, שֶׁלֹּא לִטְבֹּל עַד לְאַחַר שִׁשָׁה שָׁבוּעוֹת לְזָכָר וְתִשְׁעָה שָׁבוּעוֹת לִנְקֵבָה וְכַדּוֹמֶה, לְמִנְהָגִים כָּאֵלּוּ אֵין לָהֶם שׁוּם טַעַם, וּכְבָר נִתְבַּטְלוּ בִּקְהִלּוֹת קְדוֹשׁוֹת עַל יְדֵי גְאוֹנִים זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה.

A woman who has given birth whether she bore a living child or a dead one, or even if it was a miscarriage, even if she perceived no blood, she is regarded as unclean with the uncleanliness ascribed to birthgiving. The law prescribes that if the child was a male, the mother is unclean for seven days, (because of her) birthgiving, after which she may count seven clean days and perform the rite of immersion. If the baby is female, the mother is unclean for fourteen days (because of her) birthgiving, after which she counts seven clean days and performs the rite of immersion. There are places where the accepted custom is that woman do not perform the immersion within forty days of giving birth to a male, and within eighty days of giving birth to a female. In a community where this custom is uniformly accepted, it should not be treated lightly, for there is some reason for this. Concerning such instances it is said, "Hear my son, the instruction of your father, and do not forsake the teaching of your mother." But in our regions, there is no established custom concerning this. The custom prevailing in some communities that she should not immerse herself until six weeks after giving birth to a male, and nine weeks for a female, or similar customs, have no valid reason whatsoever, and have already been abolished in the holy communities by the Geonim, of blessed memory.

Kitzur Shulchan Arukh 158:1 · Kitzur Shulchan Aruch, trans. Rabbi Avrohom Davis, Metsudah Pub., 1996

כָּל אִשָּׁה שֶׁרָאֲתָה דָם בִּימֵי טָהֳרָתָהּ, צְרִיכָה לִמְנוֹת חֲמִשָׁה יָמִים עִם יוֹם זֶה, דְּהַיְנוּ יוֹם הָרְאִיָה וְעוֹד אַרְבָּעָה יָמִים. וַאֲפִלּוּ רָאֲתָה בְּסוֹף הַיּוֹם לְאַחַר שֶׁהִתְפַּלְלוּ הַקָהָל וְגַם הִיא עַרְבִית, אוֹ קִבְּלוּ שַׁבָּת, אִם עֲדַיִן הוּא יוֹם, עוֹלֶה לָהּ יוֹם זֶה לְמִנְיָן. וּבַיוֹם הַחֲמִישִׁי לְעֵת עֶרֶב קֹדֶם בֵּין הַשְׁמָשׁוֹת תִּבְדֹּק אֶת עַצְמָּה הֵיטֵב וְתִרְחַץ לְכָל הַפָּחוֹת פָּנֶיהָ שֶׁלְּמַטָּה, וְתִּלְבַּשׁ כֻּתֹּנֶת לְבָנָה וּנְקִיָה, וְגַם שְׁאָר בְגָדֶיהָ יִהְיוּ נְקִיִים, וְזֶה נִקְרָא הֶפְסֵק טָהֳרָה. וּבַלַּיְלָה, תַּצִּיעַ עַל מִטָּתָהּ גַם כֵּן סָדִין לָבָן וְנָקִי, וְגַם הַכָּרִים וְהַכְּסָתוֹת כֻּלָם יִהְיוּ נְקִיִים, וּמִיוֹם הַמָּחֳרָת מַתְחֶלֶת לִסְפֹּר שִׁבְעָה נְקִיִים. וְאֵין חִלּוּק בֵין רְאִיָה מְרֻבָּה לִרְאִיָה מֻעֶטֶת, שֶׁאֲפִילּוּ לֹא רָאֲתָה אֶלָּא טִפָּה אַחַת, אוֹ שֶׁמָּצְאָה רַק כֶּתֶם בִּימֵי טָהָרָתָהּ, לְעוֹלָם צְרִיכָה לְהַמְתִּין חֲמִשָּׁה יָמִים. וְכֵן אֲפִלוֹ רָאֲתָה דָם כָּל חֲמֵשֶׁת הַיָמִים. אֶלָּא שֶׁפָּסְקָּה קֹדֶם בֵּין הַשְׁמָשׁוֹת, מִיָד לְאַחַר שֶׁפָּסַק הַדָּם, יְכוֹלָה לְהפְסִיק בְּטָהֳרָה.

A woman who perceived blood during the days when she is menstrually clean, must count five days including the day on which she perceived, plus another four days. Even if she perceived it at the end of the day, after the congregation, and she herself have prayed the maariv service or ushered in the Shabbos; if it is still daytime, this day is counted as one of the five. On the fifth day, towards evening before twilight, she should carefully examine herself, wash at least her pubic area and put on clean white undergarments. Her other garments should also be clean. This procedure is called hefsek tarahah. At night, she should spread a clean white sheet on her bed. The pillows and cushions should also be clean. The next day she should begin to count the seven clean days. It makes no difference whether she noticed much blood or little, for even if she saw only one drop, or she found only a stain during her period of purity, she must always wait another five days. Also, if she continues to bleed the entire five days, but the flow ceased before twilight (of the fifth day), immediately after the flow ceases, she may proceed with the hefsek taharah.

Kitzur Shulchan Arukh 159:1 · Kitzur Shulchan Aruch, trans. Rabbi Avrohom Davis, Metsudah Pub., 1996

בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי בְּעוֹד יוֹם קֹדֶם בֵּין הַשְׁמָשׁוֹת תִּרְחַץ בְּחַמִּין כָּל גּוּפָהּ הֵיטֵיב, וּבִפְרָט בִּמְקוֹמוֹת הַקְּמָטִין וּבְבֵית הַסְּתָרִים תִּרְחַץ הֵיטֵב, וְתִבְדֹּק כָּל גּוּפָהּ בְּמָקוֹם שֶׁיְכוֹלָה לִרְאוֹת וּלְמַשְׁמֵשׁ בְּיָדֶיהָ הֵיטֵב, שֶׁלֹּא יִשָּׁאֵר עָלֶיהָ שׁוּם חֲצִיצָה אוֹ שׁוּם לִכְלוּךְ, וְגַם תָחֹף וְתִסְרֹק הֵיטֵב בְּמַסְרֵק כָּל שַׂעֲרוֹתֶיהָ וּתְפַסְפְּסֵן, שֶׁלֹּא תִהְיֶינָה מְדֻבָּקוֹת אוֹ קְשׁוּרוֹת. וְזֹאת נִקְרֵאת חֲפִיפָה. וּצְרִיכָה לַעֲסֹק בַּחֲפִיפָה עַד שֶׁתֶּחְשַךְ, שֶׁתִּטְבֹּל מִיָד לְאַחַר הַחֲפִיפָה, כִּי לְכַתְחִלָּה צְרִיכָה לִהְיוֹת הַחֲפִיפָה סָמוּךְ לַטְבִילָה, וְגַם שֶׁתְּהֵא הַחֲפִיפָה בַּיּוֹם. עַל כֵּן הַמִּנְהָג הַכָּשֵׁר הוּא, שֶׁתַּתְחִיל בַּחֲפִיפָה בְּעוֹד יוֹם וְתַמְשִׁיךְ עַד הַלָּיְלָה.

On the seventh day [of purification,] during the daytime, before sunset, she should wash herself thoroughly with warm water, especially in places where there are wrinkles, and her hidden parts. She should wash thoroughly and examine her whole body in a room where she can see and feel efficiently with her hands. There should not remain any interposing particle or any dirt on her body. She must also thoroughly cleanse and comb all of her hair with a comb, and disentangle them so that they will not be matted together or knotted. This whole process is called chafifah. She must engage in chafifah until nightfall, in order to perform immersion immediately after chafifah; for preferably the chafifah should take place close to the [time of] immersion, and the chafifah should also take place in the daytime. Therefore, the proper procedure is to start the chafifah while it is yet day, and prolong it till nightfall.

Kitzur Shulchan Arukh 160:1 · Kitzur Shulchan Aruch, trans. Rabbi Avrohom Davis, Metsudah Pub., 1996

צְרִיכָה שֶׁתִּטְבֹּל כָּל גוּפָה עִם כָּל שַׂעֲרוֹתֶיהָ בְּפַעַם אֶחָת. וְלָכֵן צְרִיכָה לְהַשְׁגִיחַ בִמְאֹד מְאֹד, שֶׁלֹּא יְהֵא עָלֶיהָ בִּשְׁעַת טְבִילָה שׁוּם דָּבָר הַחוֹצֵץ, שֶׁאֲפִלּוּ אִם הוּא מַשֶּׁהוּ, לִפְעָמִים הוּא חוֹצֵץ, וְלֹא עָלְתָה לָהּ טְבִילָה. לֹא מִבַּעְיָא עַל גּוּפָה מִבַּחוּץ שֶׁצְּרִיכִין הַמַּיִם לָבוֹא שָׁמָּה, וְכֵיוָן שֶׁיֵשׁ חֲצִיצָה, הֲרֵי אֵין הַמַּיִם בָּאִים שָמָּה, אֶלָּא אֲפִלּו בְבֵית הַסְּתָרִים, שֶׁאֵין הַמַּיִם בָּאִים שָׁמָּה, מִכָּל מָקוֹם צְרִיכִין שֶיִהְיוּ רְאוּיִים לְבִיאַת מָיִם. דֶרֶךְ מָשָל, הַשִּׁנַיִם, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין צְרִיכִין שֶׁיָבוֹאוּ הַמַּיִם לְתוֹךְ פִּיהָ, מִכָּל מָקוֹם אִם יֵשׁ חֲצִיצָה בֵּין שִׁנֶּיהָ, לֹא עָלְתָה לָה טְבִילָה, כַּאֲשֶר יְבֹאַר אִם יִרְצֶה הַשֵׁם. וּצְרִיכָה כָּל אִשָּׁה לָדַעַת כְּלָל זֶה, שֶׁכָּל הַמְּקוֹמוֹת שֶׁבְּגוּפָהּ, צְרִיכִין שֶיִהְיוּ נְקִיִים וּרְאוּיִין לְבִיאַת הַמַּיִם בִּשְׁעַת טְבִילָה.

She must immerse her entire body, and all her hair at one time. She must, therefore, be extremely careful while immersing, that there be nothing on her that would interpose [between the water and her body.] For even the slightest particle, at times is considered a chatsitsah (an interposition), and renders her immersion invalid. Not only must the water reach the external part of her body, but even the internal parts of the body, which the water does not penetrate, must nevertheless be fit for the penetration of water. For example, although it is not necessary that the water enter her mouth, nevertheless, if there is an intervening particle between her teeth, her immersion is invalid, as will be explained, God willing. Every woman must know this rule: All parts of her body must be clean, and fit for the water to reach them during immersion.

Kitzur Shulchan Arukh 161:1 · Kitzur Shulchan Aruch, trans. Rabbi Avrohom Davis, Metsudah Pub., 1996

אִם בַּעְלָה בָּעִיר, מִצְוָה עַל הָאִשָּׁה שֶׁתִּטְבֹּל בִּזְמַנָּהּ, שֶׁלֹּא לְבַטֵּל מִפְּרִיָּה וּרְבִיָה אֲפִלּוּ לַיְלָה אֶחָד, שֶׁהֲרֵי מָצִינוּ בִּיהוֹשֻׁעַ שֶׁנֶּעֱנַשׁ עַל שֶׁבִּטֵל אֶת יִשְֹרָאֵל מִפְּרִיָה וּרְבִיָה לַיְלָה אֶחָד. וְאִשָּׁה שֶׁמִּתְאַחֶרֶת מִלִּטְבֹּל כְּדֵי לְצַעֵר אֶת בַּעְלָה, עָנְשָׁהּ גָּדוֹל מְאֹד, רַחֲמָנָא לִצְּלָן.

If her husband is in town, it is the duty of a woman to immerse herself at the proper time, in order not to delay the mitzvah of propogation even for one night; for Joshua was punished for causing Yisrael to delay the mitzvah of propogation for one night. A woman who delays her immersion in order to torment her husband, will be severely punished, God forbid.

Kitzur Shulchan Arukh 162:1 · Kitzur Shulchan Aruch, trans. Rabbi Avrohom Davis, Metsudah Pub., 1996

מִצְוַת עֲשֵׂה עַל הָאָב לָמוּל אֶת בְּנוֹ, אוֹ לְכַבֵּד וְלַעֲשׂוֹת שְּׁלִיחַ לְיִשְֹרָאֵל אַחֵר שֶׁיָמוּל אוֹתוֹ. וְיֶשׁ לוֹ לְהָאָב לָתֵת אֶת הַיֶלֶד עַל בִּרְכֵּי הַסַּנְדָּק (עַיֵן שַׁעֲרֵי תְשׁוּבָה סִימָן תקנא סָעִיף קָטָן ג) וּלְהושִׁיט אֶת הָאִזְמֵל לִידֵי הַמּוֹהֵל, וְלַעֲמֹד אֶצְלוֹ בִּשְׁעַת הַמִּילָה לְהַרְאוֹת שֶׁהוּא שְׁלוּחוֹ. וּבֵין חִתּוּךְ לִפְרִיעָה, מְבָרֵךְ הָאָב אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לְהַכְנִיסוֹ וְכוּ'. וְיֵשׁ לְאָדָם לַחֲזוֹר וּלְהַדֵּר אַחַר מוֹהֵל וְסַנְדָּק הַיוֹתֵר טוֹב וְצַדִּיק. נוֹהֲגִין שֶׁאֵין נוֹתְנִין סַנְדְּקָּאוּת לְאִישׁ אֲשֶׁר כְּבָר הָיָה אֶצְלּוֹ סַנְדָּק בְּבֵן אַחֵר. אִם כִּבֵּד לְמוֹהֵל אֶחָד, אָסוּר לַחֲזוֹר בּוֹ וּלְכַבֵּד לְאַחֵר, שֶׁנֶּאֱמַר, שְׁאֵרִית יִשְֹרָאֵל לֹא יַעֲשׂוּ עַוְלָה וְלֹא יְדַבְּרוּ כָזָב. וְאִם כִּבֵּד לְאֶחָד וּבְתוֹךְ כָּךְ הָלַךְ זֶה הַמּוֹהֵל מִן הָעִיר וְחָשַׁב הָאָב כִּי לֹא יָבוֹא לִזְמַן הַמִּילָה וְעַל כֵּן כִּבֵּד לְאַחֵר וּבְתוֹךְ כָּךְ בָּא הָרִאשׁוֹן, יְמוּלֶנּוּ הָרִאשׁוֹן.

It is a positive mitzvah for the father to circumcise his son, or to grant the honor and appoint another Jew as his agent to circumcise him. The father should place the infant on the knees of the sandek, hand over the knife to the mohel, and stand by him during the circumcision, to indicate that the mohel is his agent. In the interval between the cutting of the foreskin and its laceration, the father recites the berachah, Asher kideshanu bemitzvosav vetzivanu lehachniso etc. "Who has sanctified us with His commandments and has commanded us to induct him into the covenant of our father Avrohom." You should make an effort to find the best and most righteous mohel and sandek. It is customary not to select as sandek, a man who had already been sandek at the circumcision of another one of his sons. If you have invited a mohel, it is forbidden to retract and invite another one, for it is said, "The remnant of Yisrael will do no injustice and will speak no falsehood." If you appointed a mohel, and in the meantime the mohel left the city, and the father, thinking that he would not return in time for the circumcision, appointed another (in his stead), but in the meantime the original mohel returned, he should perform the circumcision.

Kitzur Shulchan Arukh 163:1 · Kitzur Shulchan Aruch, trans. Rabbi Avrohom Davis, Metsudah Pub., 1996

מִצְוַת עֲשֵׂה עַל כָּל אִישׁ מִיִשְֹרָאֵל, שֶיִפְדֶּה מִכֹּהֵן אֶת בְּנוֹ שֶׁהוּא בְּכוֹר לְאִמּוֹ בַּחֲמִשָּׁה סְלָעִים. וּבְמַטְבְּעוֹת שֶׁלָּנוּ צָרִיךְ שֶׁיִהְיוּ כָּל כָּךְ עַד שֶׁיְהֵא בְּכֻלָּם חֲמִשָּׁה לוּיט וּשְׁלִישׁ כֶּסֶף צָרוּף (בראַנדזילבער) (עַיֵן חֲתַ"ם סוֹפֵר סִימָן רפט). וְיָכוֹל לִתֵּן לַכֹּהֵן, אֲפִלּוּ שְׁאָר חֲפָצִים שֶׁיִהְיוּ שָׁוִים כָּךְ, אֲבָל לֹא קַרְקָעוֹת אוֹ שְׁטָרוֹת. וְלָכֵן אֵין פּוֹדִין [שְׁטָרוֹת כֶּסֶף]. וְנוֹהֲגִין לַעֲשׂוֹת סְעוּדָה לְמִצְוָה זֹאת.

It is a positive mitzvah incumbent on every Jewish man to redeem his son from a kohein, if his son is the mother's firstborn child. This is done by giving the kohein five selaim. Our coinage must be of sufficient value, so that their sum equals five and one-third loit of refined silver. You may give the kohein even other articles of that value, but not real property or notes. Therefore you may not redeem your son with paper money. It is customary to make a feast when performing this mitzvah.

Kitzur Shulchan Arukh 164:1 · Kitzur Shulchan Aruch, trans. Rabbi Avrohom Davis, Metsudah Pub., 1996

כָּל אָב, חַיָב לְחַנֵּךְ אֶת בָּנָיו הַקְּטַנִּים בְּכָל הַמִצְוֹת, בֵּין בְּמִצְוָה דְאוֹרָיְתָא בֵּין בְּמִצְוָה דְרַבָּנָן, כָּל מִצְוָה וּמִצְוָה לְפִי דַעַת הַקָּטָן וְהַקְּטַנָּה. וְכֵן לְהַפְרִישָׁם מִכָּל דְּבַר אִסּוּר, כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב, חֲנֹךְ לַנַּעַר עַל פִּי דַרְכּוֹ וְגוֹ'. וְאִם לֹא יִוָּסֵר בִּדְבָרִים, יַכֵּהוּ בַּשֵּׁבֶט וְכַדּוֹמֶה, אֲבָל לֹא יַכֵּהוּ מַכּוֹת אַכְזָרִיוֹת כְּמוֹ הַשּׁוֹטִים. וְכָל עָרוּם יַעֲשֶֹה בְדָעַת. וּבְיוֹתֵר צְרִיכִים לְהַשְׁגִּיחַ עֲלֵיהֶם שֶׁלֹּא יְדַבְּרוּ שְׁקָרִים, וּלְלַמֵּד לְשׁוֹנָם דִּבְרֵי אֱמֶת, וּלְהַרְחִיקָם מִן הַשְּׁבוּעוֹת (עַיֵּן לְעֵיל סִימָן סז סָעִיף ט). וּדְבָרִים אֵלּוּ מֻטָּלִים עַל הָאָבוֹת וְעַל הַמְלַמְּדִים.

Every father is obligated to train his young children in the practice of all the mitzvos, both Biblical mitzvos, and mitzvos that are Rabbinically ordained. They should be trained to do each mitzvah, in accordance with his or her intelligence. It is also his obligation to prevent them from doing any forbidden act, as is said in the Scriptures, "Train a child in the way he should go," etc. If words are of no avail, you should chastise him with a rod, or the like. But you should not strike him severely as some fools do; a wise person will act intelligently. It is especially important to watch that they tell no lies, and to train them to speak the truth, and to avoid oaths. The above things are mandatory upon fathers as well as teachers.

Kitzur Shulchan Arukh 165:1 · Kitzur Shulchan Aruch, trans. Rabbi Avrohom Davis, Metsudah Pub., 1996

כְּתִיב, לֹא תְנַחֲשׁוּ וְלֹא תְעוֹנֵנוּ. כֵּיצַד הוּא מְנַחֵשׁ. הָאוֹמֵר, הוֹאִיל וְנָפְלָה פִּתִּי מִפִּי, אוֹ נָפַל מַקְלִי מִיָדִי, אוֹ בְּנִי קָרָא לִי מֵאֲחוֹרַי, עוֹרֵב קָרָא לִי, צְבִי הִפְסִיקַנִי בַּדֶרֶךְ, נָחָשׁ מִימִינִי, שוּעָל מִשְּׂמֹאלִי, לֹא אֵלֵךְ בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה כִּי לֹא אַצְלִיחַ: וְכֵן אֵלּוּ שֶׁשּׁוֹמְעִים צִפְצוּף הָעוֹף וְאוֹמְרִים, יִהְיֶה כָּךְ אוֹ לֹא יִהְיֶה כָּךְ, טוֹב לַעֲשׂוֹת דָבָר זֶה וְרַע לַעֲשׂוֹת דָּבָר זֶה: וְכֵן מִי שֶׁמְּבַקְשִין מִמֶּנּוּ מָעוֹת, וְאוֹמֵר, בְּבַקָשָׁה מִמְּךָ הַנִּיחֵנִי, עַתָּה שַׁחֲרִית הִיא, וְלֹא אַתְחִיל תְּחִלַּת הַיוֹם בְפֵרָעוֹן, אוֹ מוֹצָאֵי שַׁבָּת הוּא, אוֹ רֹאשׁ חֹדֶשׁ הוא: וְכֵן אֵלּוּ שֶׁאוֹמְרִים, צְרִיכִין לִשְׁחוֹט תַּרְנְגוֹל זֶה, מִפְּנֵי שֶׁקָּרָא עַרְבִית, אוֹ תַּרְנְגֹלֶת זֹאת, מִפְּנֵי שֶׁקָּרְאָה כְּמוֹ תַרְנְגוֹל, וְכֵן כָּל כַּיוֹצֵא בִדְבָרִים אֵלּוּ הַכֹּל אָסוּר. וְהָעוֹשֶׂה דָבָר מִדְּבָרִים אֵלּו, עוֹבֵר בְּלָאו. יֵשׁ אוֹמְרִים, דְאִם אֵינוֹ אוֹמֵר הַטַּעַם לָמָּה הוּא מְצַוֶּה לִשְׁחוֹט אֶת הַתַּרְנְגֹלֶת אוֹ אֶת הַתַּרְנְגוֹל, אֶלָּא אוֹמֵר סְתָם, שַׁחֲטוּ תַּרְנְגֹלֶת זֹאת אוֹ תַּרְנְגוֹל זֶה, מֻתָּר לְשָׁחֳטָם. וְכֵן הוּא הַמִּנְהָג.

It is written, "You must not practice superstition nor attribute significance to [auspicious] times." What constitutes superstition? He who says, "Since the bread fell from my mouth;" or "The cane fell from my hand;" or "My son called me from behind;" "A raven croaked at me;" "A deer crossed my path;" "A snake passed on my right;" "A fox passed on my left, therefore, I will not go on this journey because I will not be successful." Similarly, those who on hearing the chirping of a bird, say: "May it mean this and not that;" "(Now I know) it is good to do this, or it is bad to do this;" Similarly, when asked to repay a loan, he says: "Please leave me alone for now it is morning, and I do not want to start the day by making a payment;" or "It is the close of the Shabbos;" or "It is the New Moon." Similarly those who say, "We must slaughter this rooster because he crowed in the evening;" or "This hen (should be slaughtered) because she crowed like a rooster." Everything similar to these things, are forbidden. Anyone who practices any of these things, violates a negative command. Some poskim say that if you do not state the reason why you ordered the slaughter of the hen or the rooster, but simply say, "Slaughter this hen" or "This rooster," it is permissible to slaughter them, and such is the prevailing custom.

Kitzur Shulchan Arukh 166:1 · Kitzur Shulchan Aruch, trans. Rabbi Avrohom Davis, Metsudah Pub., 1996

עֲבוֹדָה זָרָה, אֲסוּרָה בַהֲנָאָה, הִיא וְתַשְׁמִישָׁה וְנוֹיָה וְתִקְרָבְתָּהּ. וְאִם נִתְעָרֵב מִדְּבָרִים אֵלּוּ אֲפִלּוּ אֶחָד בְּאֶלֶף שֶׁל הֶתֵּר, אוֹסֵר אֶת כָּל הַתַּעֲרוֹבוֹת בַּהֲנָאָה. אֵיזֶהוּ תַשְׁמִישָׁהּ. הַכֵּלִים שֶׁהַכֹּהֵן מַקְטִיר בָּהֶם לְפָנֶיהָ, כְּגוֹן הַמַּחְתָּה וְהַגְּבִיעִים, וְכֵן הַבַּיִת שֶׁמְּיַחֲדִים לָהּ, וְהַבָּסִיס ֹשֶמַּעֲמִידִין אוֹתָהּ עָלָיו, וְכֵן כְּלֵי הַשִּׁיר שֶׁמְּזַמְּרִים בָּהֶם לְפָנֶיהָ וְכַדּוֹמֶה. וְאֵיזֶהוּ נוֹיָהּ. כְּגוֹן הַנֵּרוֹת שֶׁמַּדְלִיקִין לְפָנֶיהָ, וְהַמַלְבּוּשִׁים שֶׁמַּלְבִּישִׁים אוֹתָהּ, אוֹ שֶׁשָּׁטַח לְפָנֶיהָ בְּגָדִים וְכֵלִים נָאִים לְנוֹי, וְכֵן הָאִילָנוֹת שֶׁרְגִּילִין לִטַע לִפְנֵי עֲבוֹדָה זָרָה לִהְיוֹת לָהּ לְנוֹי, הַוְיָן נוֹיֶיהָ, וַאֲסוּרִין בַּהֲנָאָה, וְלָכֵן אָסוּר לֵישֵׁב בְּצִלָּן. וְאֵיזוֹהִי תִקְרָבְתָּהּ, כְּגוֹן מִנֵי מַאֲכָל שֶׁמַּנִּיחִין לְפָנֶיהָ. (עַיֵן יוֹרֶה דֵעָה סִימָן קלט וסִימָן ק"מ סָעִיף א').

It is forbidden to benefit from idols, from its vestments, ornaments and sacrifices. If any of these things are mingled with even one thousand legitimate items, it is forbidden to derive benefit from the entire lot. What are considered its vestments? The vessels that the priest uses for sacrificial purposes, such as pans and goblets, also the house (church) that is used exclusively for its worship, the base upon which the idol stands, also, the musical instruments that are used to play music before it. What are considered its ornaments? The candles that are lit before it, the garments that are used to clothe it, or those used to spread before it for beauty, and the trees that they are accustomed to plant in front of the idols to beautify them. These are its ornaments and it is forbidden to benefit from them, and it is therefore forbidden to sit in the shade of these trees. What are its sacrifices? The various kinds of food that are placed before it.

Kitzur Shulchan Arukh 167:1 · Kitzur Shulchan Aruch, trans. Rabbi Avrohom Davis, Metsudah Pub., 1996

כְּתִיב, לֹא תַעֲשׂוּן אִתִּי אֱלֹהֵי כֶסֶף וְגוֹ', וְקִבְּלוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, דְּזוֹהִי אַזְהָרָה שֶׁלֹּא לְצַיֵר צוּרוֹת שֶׁבַּמָּדוֹר הָעֶלְיוֹן וְשֶבַּמָּדוֹר הַתַּחְתּוֹן, וְהַיְנוּ, לֹא תַעֲשׂוּן כִּדְמוּת שַׁמָּשַי הַמְשַׁמְּשִׁין לְפָנָי. וְלָכֵן אָסוּר לְצַיֵר צוּרוֹת אַרְבָּעָה פָנִים שֶׁבַּמֶּרְכָּבָה וְצוּרוֹת שְׂרָפִים וְאוֹפַנִים וּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, וְכֵן אָסוּר לְצַיֵר צוּרוֹת חַמָּה וּלְבָנָה וְכוֹכָבִים. וַאֲפִלּוּ אֵינָן בּוֹלְטוֹת, אָסוּר לַעֲשׂוֹתָן, וַאֲפִלּוּ בִּשְׁבִיל גּוֹי. אֲבָל לְהַשְׁהוֹתָן בַּבַּיִת, אִם אֵינָן בּוֹלְטוֹת, מֻתָּר, רַק שֶׁלֹּא יֹאמַר לַגּוֹי לַעֲשׂוֹתָן. מִשּׁוּם דַאֲמִירָה לַגּוֹי, אֲסוּרָה בְּכָל הָאִסּוּרִין כְּמוֹ בְּאִסּוּרֵי שַׁבָּת.

It is written: "You shall not make with Me gods of silver." Our Rabbis, of blessed memory, received by tradition that this verse is a command not to draw pictures of objects of the heavens above or the spheres below. You shall not make anything resembling My "attendants" that minister before Me. Therefore, it is forbidden to draw a picture of the "four faces" on the Chariot, the images of the Seraphim, Ophanim, and the ministering angels. It is also forbidden to draw pictures of the sun, the moon, and the stars. Even if they are not in relief, it is forbidden to make them, even when made for a non-Jew. However, it is permissible to keep them in your house, if they are not in relief. You must not tell a non-Jew to make them, because telling a non-Jew (to do a prohibited act) is forbidden in regard to all prohibited acts, as it is pertaining to acts prohibited on Shabbos.

Kitzur Shulchan Arukh 168:1 · Kitzur Shulchan Aruch, trans. Rabbi Avrohom Davis, Metsudah Pub., 1996

כָּתוּב בַּתּוֹרָה, וּכְתֹבֶת קַעֲקַע לֹא תִתְּנוּ בָכֶם. מַהִי כְּתֹבֶת קַעֲקַע. כְּתָב הַמְחֻקֶּה וְשָׁקוּעַ שֶׁאֵינוֹ נִמְחָק לְעוֹלָם, זֶהוּ הַשּׂוֹרֵט עַל בְּשָׂרוֹ וּמְמַלֵּא מְקוֹם הַשְּׂרִיטָה בִכְחוֹל אוֹ בִּדְיוֹ אוֹ בִּשְׁאָר צִבְעוֹנִים הָרוֹשְׁמִים. וְכֵן אִם צוֹבֵעַ תְּחִלָה בְּצֶבַע וְאַחַר כָּךְ שׂוֹרֵט בִּמְקוֹם הַצֶבַע, עוֹבֵר בְּלָאו. וּמִכָּל מָקוֹם מֻתָּר לִתֵּן אֵפֶר וּשְׁאָר דְּבָרִים עַל הַמָּכָּה לִרְפוּאָה, אַף עַל פִּי שֶׁיִֹשָּׁאֵר הָרשֶׁם, כִּי גַם מִמַּכָּתוֹ יִשָּׁאֵר רשֶׁם הַמּוֹכִיחַ עָלָיו, שֶׁלֹּא עָשָׂה מִשּׁוּם כְּתֹבֶת קַעְקַע.

It is written in the Torah, "You shall not imprint marks upon yourself." What is meant by "imprint marks"? A mark which is absorbed and sunken into the skin, so that it can never be erased. He who makes an incision in his skin and fills the incision with stirium, or ink, or other dyes that leave a mark; likewise, if he first dyes (the skin), and then makes an incision on the dyed area, is guilty of transgressing a negative command. Nevertheless, it is permitted to put ashes and other things on a wound for medical purposes, even if a mark will remain; for (in such cases) the wound will also leave a mark, and it will be apparent that you did not do it for the purpose of tattooing.

Kitzur Shulchan Arukh 169:1 · Kitzur Shulchan Aruch, trans. Rabbi Avrohom Davis, Metsudah Pub., 1996

פְּאוֹת הָרֹאשׁ הֵן שְׁתַּיִם בְּסוֹף הָרֹאשׁ, וְהוּא מְקוֹם חִבּוּרוֹ לַלֶּחִי מִיָמִין וּמִשְׂמֹאל אֵצֶל הָאֹזֶן. וַאֲפִלּוּ לְגַלְּחָן בְּמִסְפָּרַיִם כְּעֵין תַּעַר, דְּהַיְנוּ סָמוּךְ לַבָּשָׂר, שֶׁאֵינוֹ מְשַׁיֵר כְּלוּם מִן הַשְּׂעָרוֹת סָמוּךְ לַבָּשָׂר, יֵש אוֹסְרִין. וְלָכֵן אִם צָרִיךְ לְגַלְּחָן לִרְפוּאָה, יִזָּהֵר שֶלֹּא לְגַלְּחֵן סָמוּךְ לַבָּשָׂר מַמָּשׁ. וְשִׁעוּר הַפֵּאָה מִכְּנֶגֶד שֵׂעָר שֶׁעַל פַּדַּחְתּוֹ וְעַד לְמַטָּה מִן הָאֹזֶן, מְקוֹם שֶׁהַלְּחִי הַתַּחְתּוֹנָה יוֹצֵאת וּמִתְפָּרֶדֶת שָׁם.

There are two "corners" of the head, located at the base of the (sides of) the head, at the juncture of the temple and the cheek, on both right and left sides near the ears. Even shaving [cutting these corners] with a scissors close to the skin as with a razor, so that nothing remains of the hair close to the skin, is forbidden according to some Poskim. Therefore, if it is necessary to shave them for medical reasons, you should be careful not to shave close to the skin. The area of the corners that are forbidden to shave includes the hair from the top of the forehead to below the ear, at the point where the bottom jaw widens and spreads outward.

Kitzur Shulchan Arukh 170:1 · Kitzur Shulchan Aruch, trans. Rabbi Avrohom Davis, Metsudah Pub., 1996

אָסוּר לְאִישׁ לִלְבּושׁ אֲפִלּוּ מַלְבּוּשׁ אֶחָד שֶל אִשָּׁה, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא נִכָּר בִּשְׁאָר מַלְבּוּשָׁיו שֶׁהוּא אִישׁ. וְכֵן אָסוּר לְאִשָּׁה לִלְבּושׁ אֲפִלּוּ מַלְבּוּשׁ אֶחָד שֶל אִיש. וְלֹא לְבַד מַלְבּוּשׁים אֲסוּרִים, אֶלָּא אֲפִלּוּ כָּל תַּכְשִׁיט וְכָל תִּקוּן נוֹי וְיֹפִי הַמְיֻחָד לְאִשָּׁה לְפִי מִנְהַג הַמָּקוֹם, אָסוּר לְאִישׁ שֶׁיִּתְקַשֵּׁט וְיִתְיַפֶּה בּוֹ. וְכֵן כָּל מַה שֶׁמְּיֻחָד לְאִישׁ, אָסוּר לְאִשָּׁה.

A man is forbidden to wear even one garment worn by women, even though he can be recognized as a male by his other garments. Likewise a woman is forbidden to wear even one garment worn by men. Not only are feminine garments forbidden to men, but also every ornament and all toiletries and cosmetics that are used exclusively by women, of that region, are forbidden to a man for purposes of adornment or enhancement. Likewise, everything used exclusively by men, is forbidden for use by a woman.

Kitzur Shulchan Arukh 171:1 · Kitzur Shulchan Aruch, trans. Rabbi Avrohom Davis, Metsudah Pub., 1996

כְּתִיב, וְלֶחֶם וְקָלִי וְכַרְמֶל לֹא תֹאכְלוּ עַד עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה וְגוֹ'. פֵּרוּשׁ, שֶׁאֲסוּרִין לֶאֱכֹל מִתְּבוּאָה חֲדָשָׁה מֵחֲמֵשֶׁת הַמִּינִים עַד לְאַחַר הַקְרָבַת הָעֹמֶר שֶׁהִקְרִיבוּ בְּשִׁשָׁה עָשָר בְּנִיסָן. וּבִזְמַן שֶׁאֵין עֹמֶר, כָּל הַיוֹם אֲסוּרִין. וְּלִבְנֵי חוּץ לַאָרֶץ שֶׁעוֹשִין יוֹם טוֹב שְׁנֵי יָמִים מֵחֲמַת סְפֵקָא, גַּם כָּל יוֹם שִׁבְעָה עָשָׂר, אָסוּר עַד תְּחִלַּת לֵיל שְׁמוֹנָה עָשָׂר. וּתְבוּאָה שֶׁנִּזְרְעָה וְנִשְׁרְשָׁה קֹדֶם ט"ז בְּנִיסָן, הַעֹמֶר הַזֶה הִתִּירָהּ, וּמֻתֶּרֶת מִיָד לְאַחַר קְצִירָתָהּ. אֲבָל אִם לֹא נִשְׁרְשָׁה קֹדֶם שִׁשָׁה עָשָׂר בְּנִיסָן, אֲסוּרָה עַד שֶׁיָבוֹא הָעֹמֶר הַבָּא.

It is written: "And bread, and roasted grain and fresh grain you shall not eat until this very day" etc. This means that it is forbidden to eat of any of the five species [of grain] [wheat, barley, oats, spelt, rye] from the new grain crop until after the offering of the omer, which was offered on the sixteenth day of Nissan. In a time when there is no omer [as in our times], it is forbidden to eat the new crop the entire day. In countries outside Eretz Yisroel, where two days of Yom Tov are celebrated, because of the doubt (of the actual day of Yom Tov,) it is also forbidden the entire seventeenth day until the beginning of the night of the eighteenth day. Grain which had been sown and taken root before the sixteenth day of Nissan, is made valid for use by (bringing) the omer, and it may be eaten immediately after it is harvested. However, if it did not take root before the sixteenth of Nissan, it is forbidden until next year's omer is brought.

Kitzur Shulchan Arukh 172:1 · Kitzur Shulchan Aruch, trans. Rabbi Avrohom Davis, Metsudah Pub., 1996

כָּל עֵץ מַאֲכָל, בֵּין שֶׁל יִשְֹרָאֵל בֵּין שֶׁל גּוֹי, וַאֲפִלּוּ בְּעָצִיץ שֶׁאֵינוֹ נָקוּב, שָׁלֹשׁ שָׁנִים הָרִאשׁוֹנוֹת מִנְּטִעָתוֹ, הַפֵּרוֹת וְהַגַּרְעִינִין וְהַקְּלִפּוֹת, הַכֹּל אָסוּר בַּהֲנָאָה. וְשָׁלֹשׁ שָׁנִים אֵלּוּ, אֵין מוֹנִים מִיּוֹם לְיוֹם, אֶלָּא אִם נָטַע קֹדֶם שִׁשָּׁה עָשָׂר בְּאָב, כֵּיוָן שֶׁיֵשׁ אַרְבָּעָה וְאַרְבָּעִים יוֹם עַד רֹאשׁ הַשָּׁנָה, נֶחְשֶׁבֶת לוֹ הַשָּׁנָה, מִשּׁוּם דְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם הֵמָּה יְמֵי קְלִיטָה, וְאַחַר כָּךְ שְׁלֹשִׁים יוֹם בַּשָׁנָה נֶחְשָׁבִים שָׁנָה, וְשׁוּב מוֹנֶה שְׁתֵּי שָׁנִים מִתִּשְׁרֵי. אֲבָל אִם נָטַע מִיּוֹם שִׁשָּׁה עָשָׂר בְּאָב וְאֵילַךְ, לֹא נֶחְשֶׁבֶת שָׁנָה זֹאת לִכְלוּם, וּמוֹנֶה מִתִּשְׁרֵי שָׁלֹשׁ שָׁנִים.

It is forbidden to derive benefit from the fruit of a fruit tree, whether of a Jew or of a non-Jew, even if they grow in a flower pot without a hole on the bottom, until after three years from its planting. It is also forbidden to derive benefit from their pits and skins. These three years are not reckoned from day (of planting) to day. Rather if you planted a tree before the sixteenth day of the month of Av, since there are still forty-four days to Rosh Hashanah, they are counted as one year, because it takes fourteen days for it to take root, and thereafter, the thirty remaining days of the year are counted as a full year. We then count two more years from the month of Tishrei (from Rosh Hashana). But if the tree was planted after the sixteenth of Av, that part of the year is not counted at all, and you must count three years from Tishrei.

Kitzur Shulchan Arukh 173:1 · Kitzur Shulchan Aruch, trans. Rabbi Avrohom Davis, Metsudah Pub., 1996

כִּלְאֵי אִילָנוֹת, הֲרֵי הֵם בִּכְלַל מַה שֶׁנֶּאֱמַר, שָׂדְךָ לֹא תִזְרַע כִּלְאָיִם. וְעַל כֵּן אָסוּר לְהַרְכִּיב מִין בְּשֶׁאֵינוֹ מִינוֹ, כְּגוֹן עָנָף שֶׁל תַּפּוּחַ בְּאֶתְרוֹג, אוֹ אֶתְרוֹג בְּתַפּוּחַ. וַאֲפִלּוּ מִינִים הַדּוֹמִים זֶה לָזֶה, כְּגוֹן תַּפּוּחַ בְּתַפּוּחַ יַעֲרִי וְכַיוֹצֵא, כֵּיוָן שֶׁהֵם שְׁנֵי מִינִים, אֲסוּרִים זֶה בָזֶה. וְאָסוּר לְיִשְֹרָאֵל לְהַנִּיחַ לַגּוֹי שֶׁיַרְכִּיב לוֹ אִילָנוֹ כִּלְאָיִם.

The prohibition against the grafting of diverse tree species is implied in the verse: "You shall not sow your field with diverse seeds." Therefore it is forbidden to graft a branch of one kind of tree upon another, such as the branch of an apple tree upon a citron tree, or a branch of citron upon an apple tree. Even between similar species, like a branch of a [cultivated] apple tree upon a wild apple tree, since they are two varieties of apples, they are forbidden to be grafted with one another. A Jew is forbidden to allow a non-Jew to graft two diverse kinds of trees for him.

Kitzur Shulchan Arukh 174:1 · Kitzur Shulchan Aruch, trans. Rabbi Avrohom Davis, Metsudah Pub., 1996

אָסוּר לְהַרְכִּיב זָכָר עַל נְקֵבָה מִשְּׁנֵי מִינִים, בֵּין בִּבְהֵמוֹת בֵּין בְּחַיּוֹת בֵּין בְּעוֹפוֹת. וַאֲפִלּוּ לִגְרוֹם שֶׁיַּרְכִּבוּ, אָסוּר.

It is forbidden to breed a male and female of two diverse kinds of animals, beasts or fowl. Even to merely cause cross-breeding is forbidden.

Kitzur Shulchan Arukh 175:1 · Kitzur Shulchan Aruch, trans. Rabbi Avrohom Davis, Metsudah Pub., 1996

צֶמֶר רְחֵלִים וְאֵילִים עִם פִּשְׁתָּן, אָסוּר מִשוּם כִּלְאַיִם, בֵּין שֶׁתָּפַר בֶּגֶד צֶמֶר עִם בֶּגֶד פִּשְׁתָן אֲפִלּוּ בְחוּטֵי מֶשִׁי אוֹ בְּחוּטֵי קַנַבּוֹס, בֵּין שֶׁתָּפַר בֶּגֶד צֶמֶר בְּחוּטֵי פִֹשְתָּן אוֹ בְּהִפּוּךְ, בֵּין שֶׁקָּשַר חוּטֵי פִשְׁתָּן עִם חוּטֵי צֶמֶר אוֹ שֶׁקְּלָעָן יַחַד, כָּל אֵלּוּ אֲסוּרִין מִשּׁוּם כִּלְאָיִם. הַתּוֹכֵף תְּכִיפָה אַחַת וְקָשָׁר אוֹ שֶׁתָּכַף שְׁתֵּי תְכִיפוֹת אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא קָשַׁר, הֲוֵי חִבּוּר לְכִלְאָיִם. וְעַל כֵּן אָסוּר לְחַבֵּר בֶּגֶד צֶמֶר בְּבֶגֶד פִּשְׁתָּן אֲפִלּוּ עַל יְדֵי מַחַט (שפיננאדל) בְּלֹא חוּט (חוות יאיר קמג).

[A garment made of] wool of ewes or rams, mixed with linen is forbidden, for it is kelayim (shaatnez). Whether a woolen garment was sewn to a linen garment even with silk or hemp thread, or whether a woolen garment was sewn with linen thread or vice versa, whether linen thread was tied with woolen thread or braided together, all of these are forbidden for they are shaatnez. Sewing one stitch and tying it, or sewing two stitches even without tying them is enough of a connection to make it shaatnez. Therefore, it is forbidden to join a woolen garment with a linen garment even with a needle [pin] without thread.

Kitzur Shulchan Arukh 176:1 · Kitzur Shulchan Aruch, trans. Rabbi Avrohom Davis, Metsudah Pub., 1996

יִשְֹרָאֵל שֶׁיָלְדָה לוֹ בְּהֵמָה טְהוֹרָה שֶׁלּוֹ בְּכוֹר, מִצְוָה לְהַקְדִּישׁוֹ וְלוֹמַר, הֲרֵי זֶה קֹדֶשׁ, שֶנֶּאֱמַר, תַּקְדִּישׁ לה' אֱלֹהֶיךָ. וְאִם לֹא הִקְדִּישׁוֹ, מִתְקַדֵּשׁ מֵאֵלָיו מֵרָחֶם. וְנוֹתְנִים אוֹתוֹ לַכֹּהֵן, בֵּין שֶׁהוּא תָם, בֵּין שֶׁנָּפַל בּוֹ מוּם, וַאֲפִלּוּ נוֹלַד בְּמוּמוֹ. אֲבָל לֹא יִתְּנֵהוּ לַכֹּהֵן בְּעוֹדוֹ קָטֹן מְאֹד, שֶׁאֵין זוֹ גְדֻלָּה לַכֹּהֵן, אֶלָּא הַבְּעָלִים מְטַפְּלִים בּוֹ עַד שֶׁיִגְדַּל מְעַט, דְּהַיְנוּ, בְּדַקָּה שְׁלֹשִׁים יוֹם, וּבְגַסָּה חֲמִשִּׁים יוֹם. וְאִם אֵין לוֹ כֹּהֵן מָצוּי, חַיָב לְטַפֵּל בּוֹ עַד שֶׁיִזְדַּמֵּן לוֹ כֹּהֵן.

If a Jew's, clean [kosher] animal gives birth to a firstborn, it is a mitzvah (for the owner) to sanctify it and say "This is holy;" for it is said, "You shall sanctify it to Adonoy, your God." If he did not sanctify it, it is holy on its own accord from the womb, and it must be given to the kohein regardless if it is perfect, or if it received a defect after its birth, or even if it was born with a defect. However, it should not be given to the kohein when it is very young, because this does not do honor to the kohein. The owner should raise it until it is somewhat grown up, that is thirty days for a small animal (sheep or goat), and fifty days for a large animal (cow). If a kohein cannot be found, the owner must care for it until a kohein comes along.

Kitzur Shulchan Arukh 177:1 · Kitzur Shulchan Aruch, trans. Rabbi Avrohom Davis, Metsudah Pub., 1996

יִשְֹרָאֵל שֶׁיֵשׁ לוֹ חֲמוֹרָה וְיָלְדָה בְכוֹר, מִצְוָה לִפְדוֹתוֹ. וּבַמֶּה פּוֹדֶה אוֹתוֹ. בְּשֶׂה מִן הַכְּבָשִׂים אוֹ מִן הָעִזִּים, בֵּין זָכָר בֵּין נְקֵבָה, בֵּין גָּדוֹל בֵּין קָטָן, בֵּין תָּם בֵּין בַּעַל מוּם, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהֵא טְרֵפָה וְלֹא שָׁחוּט וְלֹא בֶּן פְּקוּעָה, וְיִתֵּן אֶת הַשֶּׂה לַכֹּהֵן. וּמֵאֵימָתַי חַיָב לִפְדוֹתוֹ. מִשֶׁיִוָּלֵד עַד שֶׁיָמוּת, אֶלָּא שֶׁמִּצְוָה לִפְדוֹתוֹ מִיָד, שֶׁלֹּא לְהַשְׁהוֹת אֶת הַמִּצְוָה. וּלְאַחַר שֶׁפָּדָה אוֹתוֹ, הֲרֵי הוּא בְּיַד הַיִשְֹרָאֵל חֻלִּין גְמוּרִים, וְגַם הַשֶּׂה הוּא בְיַד הַכֹּהֵן חֻלִּין גְמוּרִים.

If a Jew has a female-donkey that gives birth to a firstborn male, it is a mitzvah to redeem it. With what do you redeem it? With the young of sheep or goats whether male or female, whether large or small, whether perfect or blemished; provided it is not a treifa, it is not slaughtered, and is not a ben pekuah. This lamb must then be given to the kohein. From when are you obliged to redeem it? At anytime from the day it was born until it dies. However, it is a mitzvah to redeem it immediately, in order not to delay the performance of the mitzvah. After it has been redeemed it remains in the owner's possession, and is no longer considered sacred. Also the lamb in the possession of the kohein is not considered sacred.

Kitzur Shulchan Arukh 178:1 · Kitzur Shulchan Aruch, trans. Rabbi Avrohom Davis, Metsudah Pub., 1996

מִצְוַת עֲשֵׂה לְהַלְווֹת לַעֲנִיֵי יִשְֹרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר, אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי אֶת הֶעָנִי עִמָּךְ וְגוֹ'. וְאַף עַל גַּב דִּכְתִיב אִם, קִבְּלוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, דְּאִם זֶה, אֵינוֹ רְשׁוּת אֶלָּא חוֹבָה. הָכִי אָמְרִינָן בִּמְכִלְתָּא, אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי, חוֹבָה. אַתָּה אוֹמֵר חוֹבָה, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא רְשׁוּת (מִדִּכְתִיב אִם), תַּלְמוּד לוֹמַר, הַעֲבֵט תַּעֲבִיטֶנוּ, חוֹבָה וְלֹא רְשׁוּת. וְהָא דִכְתִיב בִּלְשׁוֹן אִם, פֵּרוּשׁוֹ, אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה, אֶת עַמִּי תַּלְוֵהוּ וְלֹא לַגּוֹי. וּלְאֵיזֶה מֵעַמִּי, לְאוֹתוֹ שֶׁעִמָּךְ. מִכָּאן אָמְרוּ, עָנִי שֶׁהוּא קְרוֹבוֹ, קוֹדֶם לַעֲנִיִּים אֲחֵרִים. וַעֲנִיֵי עִירוֹ, קֹדְמִים לַעֲנִיֵי עִיר אַחֶרֶת. וּגְדוֹלָה מִצְוַת הַלְוָאָה לְעָנִי, יוֹתֵר מִמִצְוַת צְדָקָה לְעָנִי הַשּׁוֹאֵל, שֶׁזֶה כְּבָר נִצְרַךְ לִשְׁאֹל, וְזֶה עֲדַיִן לֹא הִגִּיעַ לְמִדָּה זוֹ. וְהַתּוֹרָה הִקְפִּידָה עַל מִי שֶׁהוּא נִמְנָע מִלְּהַלְווֹת לְעָנִי, שֶׁנֶּאֱמַר, וְרָעָה עֵינְךָ בְּאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן וְגוֹ'. וְהַמַּלְוֵה לְעָנִי בִּשְׁעַת דָּחֳקוֹ, עָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר, אָז תִּקְרָא וה' יַעֲנֶה.

It is a mitzvah to lend money to Jews who are in need, as it is said, "If you lend money to My people, to the poor amongst you," etc. Although it is written "if", our Sages of blessed memory, received the tradition that this "if" is not an option, but an obligation. The Mechilta states that the verse, "If you lend money to my people," denotes an obligation. Why do you say it is an obligation? Perhaps it is really optional (since it states "if")? Because we can infer from the verse, "And you shall surely lend him," that it is obligatory and not optional. The word "if" written here means, when you lend money, you should lend it to My people, and not to heathens. And to whom of My people? To him that is with you. From this they inferred that your poor relatives take precedence over other poor people, and the poor of your city take precedence over the poor of other cities. The mitzvah of lending money to a poor person is greater than giving charity to a poor beggar, for the latter has already been reduced to begging, while the former has not yet reached this stage. The Torah is provoked with one who refuses to lend money to the poor, as it is said, "And your eye be evil against your needy brother" etc. Concerning the one who lends to the needy in time of his distress, the Scripture says, "Then you shall call and God will answer."

Kitzur Shulchan Arukh 179:1 · Kitzur Shulchan Aruch, trans. Rabbi Avrohom Davis, Metsudah Pub., 1996