Midrash Rabbah

וְכִי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ וּנְטַעְתֶּם כָּל עֵץ מַאֲכָל (ויקרא יט, כג), הֲדָא הוּא דִכְתִיב (משלי ג, יח): עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ, אָמַר רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַבִּי אַחָא שֶׁלֹּא יִהְיוּ דִבְרֵי תוֹרָה בְּעֵינֶיךָ כְּאָדָם שֶׁיֵּשׁ לוֹ בַּת בּוֹגֶרֶת וְהוּא רוֹצֶה לְהַשִּׂיאָהּ לְאֶחָד, אֶלָּא (משלי ב, א): בְּנִי אִם תִּקַּח אֲמָרָי וּמִצְוֹתַי תִּצְפֹּן אִתָּךְ, אִם יֵשׁ לְךָ זְכוּת קַח אֲמָרָי. רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַבִּי בִּנְיָמִין בֶּן לֵוִי אָמַר, מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁאָמַר לִבְנוֹ צֵא לִפְרַקְמַטְיָא, אָמַר לוֹ אַבָּא מִתְיָרֵא אֲנִי בַּדֶּרֶךְ מֵהַלִּסְטִים וּבַיָּם מִפְּנֵי אַפִּירָטִין, מֶה עָשָׂה אָבִיו נָטַל מַקֵּל וַחֲקָקוֹ וְנָתַן בּוֹ קָמֵיעַ וּנְתָנָהּ לִבְנוֹ וְאָמַר לוֹ יְהִי הַמַּקֵּל הַזֶּה בְּיָדֶךָ וְאִי אַתָּה מִתְיָרֵא מִשּׁוּם בְּרִיָּה, אַף כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה, אֱמֹר לְיִשְׂרָאֵל בָּנַי עִסְקוּ בַּתּוֹרָה וְאֵין אַתֶּם מִתְיָרְאִים מִשּׁוּם אֻמָּה, אִלּוּ נֶאֱמַר עֵץ חַיִּים הִיא לָעֲמֵלִים בָּהּ, לֹא הָיְתָה תְּקוּמָה לְשׂוֹנְאֵי יִשְׂרָאֵל, אֶלָּא לַמַּחֲזִיקִים. אִלּוּ נֶאֱמַר אֲשֶׁר לֹא יִלְמַד, לֹא הָיְתָה תְּקוּמָה לְשׂוֹנְאֵי יִשְׂרָאֵל, אֶלָּא (דברים כז, כו): אֲשֶׁר לֹא יָקִים אֶת [כל] דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת, לְכָךְ נֶאֱמַר: עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ. רַב הוּנָא אָמַר אִם נִכְשַׁל אָדָם בַּעֲבֵרָה חַיָּב מִיתָה בִּידֵי שָׁמַיִם, מַה יַּעֲשֶׂה וְיִחְיֶה, אִם הָיָה לָמוּד לִקְרוֹת דַּף אֶחָד קוֹרֵא שְׁנֵי דַפִּים, וְאִם הָיָה לָמוּד לִשְׁנוֹת פֶּרֶק אֶחָד יִשְׁנֶה שְׁנַיִם, וְאִם אֵינוֹ לָמוּד לִקְרוֹת וְלִשְׁנוֹת, מַה יַּעֲשֶׂה וְיִחְיֶה, יֵלֵךְ וְיֵעָשֶׂה פַּרְנָס עַל הַצִּבּוּר וְגַבַּאי שֶׁל צְדָקָה וְהוּא חַי, שֶׁאִלּוּ נֶאֱמַר אָרוּר אֲשֶׁר לֹא יִלְמַד, לֹא הָיְתָה תְּקוּמָה, אֶלָּא אָרוּר אֲשֶׁר לֹא יָקִים. אִלּוּ נֶאֱמַר עֵץ חַיִּים לָעֲמֵלִים בָּהּ, לֹא הָיְתָה תְּקוּמָה, אֶלָּא עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ. (קהלת ז, יב): כִּי בְּצֵל הַחָכְמָה בְּצֵל הַכָּסֶף, אָמַר רַבִּי אַחָא בְּשֵׁם רַבִּי תַּנְחוּם בֶּן רַבִּי חִיָּא לָמַד אָדָם וְלִמֵּד וְשָׁמַר וְעָשָׂה וְהָיְתָה סִפֵּק בְּיָדוֹ לְמַחוֹת וְלֹא מִחָה, לְהַחֲזִיק וְלֹא הֶחֱזִיק, הֲרֵי זֶה בִּכְלַל אָרוּר, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: אָרוּר אֲשֶׁר לֹא יָקִים. רַבִּי יִרְמְיָה אָמַר בְּשֵׁם רַבִּי חִיָּא לֹא לָמַד אָדָם וְלֹא עָשָׂה וְלֹא שָׁמַר וְלֹא לִמֵּד לַאֲחֵרִים וְלֹא הָיְתָה סִפֵּק בְּיָדוֹ לְהַחֲזִיק וְהֶחֱזִיק, וְלֹא לְמַחוֹת וּמִחָה, הֲרֵי זֶה בִּכְלַל בָּרוּךְ.

Vayikra Rabbah 25:1 · Sefaria Community Translation

אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן (ויקרא כא, א), רַבִּי תַּנְחוּם בְּרַבִּי חֲנִילָאי פָּתַח (תהלים יב, ז): אִמְרוֹת ה' אֲמָרוֹת טְהֹרוֹת, אִמְרוֹת ה' אֲמָרוֹת טְהוֹרוֹת אִמְרוֹת בָּשָׂר וָדָם אֵינָן אֲמָרוֹת טְהוֹרוֹת, בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם נִכְנַס לִמְדִינָה כָּל בְּנֵי הַמְּדִינָה מְקַלְּסִין אוֹתוֹ וְעָרַב לוֹ קִלּוּסָן, אָמַר לָהֶם לְמָחָר אֲנִי בּוֹנֶה לָכֶם דִּימוֹסִיאוֹת וּמֶרְחֲצָאוֹת, לְמָחָר אֲנִי מַכְנִיס לָכֶם אַמָּה שֶׁל מַיִם, יָשַׁן לוֹ וְלֹא עָמַד, הֵיכָן הוּא וְהֵיכָן אִמְרוֹתָיו, אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינוֹ כֵן, אֶלָּא (ירמיה י, י): וַה' אֱלֹהִים אֱמֶת, לָמָּה הוּא אֱמֶת אָמַר רַבִּי אָבִין (ירמיה י, י): שֶׁהוּא אֱלֹהִים חַיִּים וּמֶלֶךְ עוֹלָם, אֲמָרוֹת טְהֹרוֹת רַבִּי יוּדָן בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן, וְרַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי אֶלְעָזָר, וְרַבִּי יַעֲקֹב דִּכְפַר חָנִין, וְאָמְרִין לָהּ בְּשֵׁם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, מָצִינוּ שֶׁעִקֵּם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׁמוֹנֶה אוֹתִיּוֹת וְלֹא הוֹצִיא דָּבָר מְגֻנֶּה מִפִּיו, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ז, ח): מִן הַבְּהֵמָה הַטְּהוֹרָה וּמִן הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר אֵינֶנָּה טְהֹרָה, וּבְמָקוֹם אַחֵר עִקֵּם שְׁתַּיִם וְשָׁלשׁ תֵּבוֹת בַּתּוֹרָה כְּדֵי שֶׁלֹּא לְהוֹצִיא דָּבָר שֶׁל טֻמְאָה מִתּוֹךְ פִּיו, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית ז, ב): מִכֹּל הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר לֹא טְהֹרָה, [הטמאה] [אשר טמאה היא] אֵינוֹ אוֹמֵר, אֶלָּא אֲשֶׁר לֹא טְהֹרָה הִוא, אָמַר רַבִּי יוּדָן בֶּן מְנַשֶּׁה אַף כְּשֶׁבָּא לִפְתֹּחַ לָהֶם בְּסִימָנֵי בְּהֵמָה טְמֵאָה, לֹא פָּתַח אֶלָּא בְּטַהֲרָה, (ויקרא יא, ד): אֶת הַגָּמָל כִּי לֹא מַפְרִיס פַּרְסָה הוּא, אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא כִּי מַעֲלֵה גֵרָה, (ויקרא יא, ה): אֶת הַשָּׁפָן כִּי לֹא מַפְרִיס פַּרְסָה הוּא אֵינוֹ אוֹמֵר, אֶלָּא כִּי מַעֲלֵה גֵרָה, וְכֵן הָאַרְנֶבֶת וְכֵן הַחֲזִיר.

[1] Say to the priests, the sons of Aaron (Leviticus 21:1), Rabbi Tanhum bar Hanilai opened (Psalms 12:7): The words of the Lord are pure words, the words of the Lord are pure words, human words are not pure words. When a mortal king enters a country, all the people of the country flatter him and make things pleasant for him. He says to them, "Tomorrow I will build you stadiums and bathhouses, tomorrow I will bring you a cubit of water." The next day comes and he does not keep his promise. Where is he and where are his words? But the Holy One, blessed be He, is not like that. Rather (Jeremiah 10:10): "And the Lord is a true God", why is He true? Rabbi Avin said (Jeremiah 10:10): "For He is the living God and eternal King." Pure words were said by Rabbi Yudan in the name of Rabbi Yochanan, Rabbi Berechyah in the name of Rabbi Elazar, Rabbi Yaakov of Kefar Hanin, and some say in the name of Rabbi Yehoshua ben Levi. We find that the Holy One, blessed be He, twisted eight letters and did not utter something disgusting from His mouth, as it is said (Genesis 7:8): "Of the clean beasts and of the beasts that are not clean." And in another place, He twisted two or three words in the Torah so as not to utter something impure from His mouth. This is what is written (Genesis 7:2): "Of all the animals that are not clean" [unclean] [which are unclean] He does not say, but rather, "which are not clean". Rabbi Yudan ben Menashe said: Even when He came to distinguish the signs of unclean animals, He opened only with cleanliness. (Leviticus 11:4): "The camel, because it does not have a split hoof, is not written here, but rather because it chews the cud." (Leviticus 11:5): "The rock hyrax, because it does not have a split hoof, He does not say, but rather because it chews the cud." And so, the hare and so, the pig.

Vayikra Rabbah 26:1 · Sefaria Community Translation

שׁוֹר אוֹ כֶשֶׂב אוֹ עֵז (ויקרא כב, כז), הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים לו, ז): צִדְקָתְךָ כְּהַרְרֵי אֵל, הֶהָרִים מַעֲלִין עֲשָׂבִים וְהַצַּדִּיקִים יֵשׁ לָהֶם מַעֲשִׂים טוֹבִים. דָּבָר אַחֵר, צִדְקָתְךָ כְּהַרְרֵי אֵל, מָה הֶהָרִים רְאוּיִים לְהִזָּרַע וְעוֹשִׂים פֵּרוֹת, כָּךְ הַצַּדִּיקִים עוֹשִׂים פֵּרוֹת וּמֵיטִיבִין לְעַצְמָם וְלַאֲחֵרִים, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה לְפַעֲמוֹן זָהָב וְהַגִּיל שֶׁלּוֹ מִן מַרְגָּלִיּוֹת, כָּךְ הַצַּדִּיקִים מֵיטִיבִין לְעַצְמָן וְלַאֲחֵרִים, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ג, י): אִמְרוּ צַדִּיק כִּי טוֹב כִּי פְרִי מַעַלְלֵיהֶם יֹאכֵלוּ, (תהלים לו, ז): מִשְׁפָּטֶיךָ תְּהוֹם רַבָּה, אֵלּוּ הָרְשָׁעִים, מַה תְּהוֹם אֵינוֹ יָכוֹל לְהִזָּרַע וְאֵינוֹ עוֹשֶׂה פֵּרוֹת אַף הָרְשָׁעִים אֵין לָהֶם מַעֲשִׂים טוֹבִים וְאֵין עוֹשִׂים פֵּרוֹת, אֶלָּא מְצֵרִין לְעַצְמָן וְלַאֲחֵרִים, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ג, יא): אוֹי לְרָשָׁע רָע, רַע לְעַצְמוֹ וְרַע לַאֲחֵרִים. צִדְקָתְךָ כְּהַרְרֵי אֵל, סַרֵס הַמִּקְרָא וְדָרְשֵׁהוּ, צִדְקָתְךָ עַל מִשְׁפָּטֶיךָ כְּהַרְרֵי אֵל עַל תְּהוֹם רַבָּה, מָה הֶהָרִים הַלָּלוּ כּוֹבְשִׁין עַל תְּהוֹם שֶׁלֹּא יַצִּיף הָעוֹלָם, כָּךְ הַצְּדָקָה כּוֹבֶשֶׁת אֶת הַפֻּרְעָנוּת שֶׁלֹּא תָבוֹא לָעוֹלָם. צִדְקָתְךָ כְּהַרְרֵי אֵל, מָה הֶהָרִים הַלָּלוּ אֵין לָהֶם סוֹף כָּךְ אֵין סוֹף לְמַתַּן שְׂכָרָן שֶׁל צַדִּיקִים. מִשְׁפָּטֶיךָ תְּהוֹם רַבָּה, מַה תְּהוֹם אֵין לוֹ חֵקֶר, כָּךְ אֵין חֵקֶר לְפֻרְעָנוּתָן שֶׁל רְשָׁעִים לֶעָתִיד לָבוֹא. דָּבָר אַחֵר, צִדְקָתְךָ כְּהַרְרֵי אֵל, רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר הַצַּדִּיקִים שֶׁעוֹשִׂין הַתּוֹרָה שֶׁנִּתְּנָה מֵהַרְרֵי אֵל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה עִמָּהֶן צְדָקָה כְּהַרְרֵי אֵל, אֲבָל רְשָׁעִים שֶׁאֵין עוֹשִׂים הַתּוֹרָה שֶׁנִּתְּנָה מֵהַרְרֵי אֵל, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְדַקְדֵּק עִמָּהֶן עַד תְּהוֹם רַבָּה. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר אֵלּוּ וָאֵלּוּ מְדַקְדֵּק עִמָּהֶן, הַצַּדִּיקִים גּוֹבֶה מֵהֶם מִעוּט מַעֲשִׂים רָעִים שֶׁעָשׂוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה בִּשְׁבִיל לִתֵּן לָהֶם שָׂכָר טוֹב לֶעָתִיד לָבוֹא, וּמַשְׁפִּיעַ שָׁלוֹם לָרְשָׁעִים וּמְשַׁלֵּם לָהֶם מִעוּט מַעֲשִׂים טוֹבִים שֶׁעָשׂוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה כְּדֵי לִפָּרַע מֵהֶם לֶעָתִיד לָבוֹא. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר מָשַׁל הַצַדִּיקִים בְּדִירָתָן, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל לד, יד): בְּמִרְעֶה טּוֹב אֶרְעֶה אֹתָם וּבְהָרֵי מְרוֹם יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה נְוֵהֶם, וּמָשַׁל הָרְשָׁעִים בְּדִירָתָן, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל לא, טו): בְּיוֹם רִדְתּוֹ שְׁאֹלָה הֶאֱבַלְתִּי כִּסֵּתִי עָלָיו אֶת תְּהוֹם, רַבִּי יְהוּדָה בֶּן רַבִּי אָמַר מָשָׁל אֵין עוֹשִׂין כִּסּוּי לְגִיגִית לֹא מִכֶּסֶף וְזָהָב וְלֹא מִשְּׁאָר מַתָּכוֹת אֶלָּא מֵחֶרֶס, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מִין בְּמִינוֹ, כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא גֵּיהִנֹּם חשֶׁךְ, דִּכְתִיב (תהלים לה, ו): יְהִי דַרְכָּם חשֶׁךְ וְחַלַקְלַקֹּת, וּתְהוֹם חשֶׁךְ, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית א, ב): וְחשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם, וְהָרְשָׁעִים חשֶׁךְ, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה כט, טו): וְהָיָה בְמַחְשָׁךְ מַעֲשֵׂיהֶם, יָבוֹא חשֶׁךְ וִיכַסֶּה חשֶׁךְ, שֶׁנֶּאֱמַר (קהלת ו, ד): כִּי בַהֶבֶל בָּא וּבַחשֶׁךְ יֵלֵךְ וּבַחשֶׁךְ שְׁמוֹ יְכֻסֶּה. דָּבָר אַחֵר, צִדְקָתְךָ כְּהַרְרֵי אֵל, רַבִּי יְהוּדָה בֶּן רַבִּי סִימוֹן אָמַר צְדָקָה שֶׁעָשִׂיתָ עִם נֹחַ בַּתֵּבָה כְּהַרְרֵי אֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ח, ד): וַתָּנַח הַתֵּבָה עַל הָרֵי אֲרָרָט, וּמִשְׁפָּטֶיךָ שֶׁעָשִׂיתָ עִם דּוֹרוֹ דִּקְדַּקְתָּ עִמָּהֶם עַד תְּהוֹם רַבָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ז, יא): בַּיּוֹם הַזֶּה נִבְקְעוּ כָּל מַעְיְנוֹת תְּהוֹם רַבָּה, וּכְשֶׁזְּכַרְתּוֹ לֹא לְבַדּוֹ זְכַרְתּוֹ, אֶלָּא וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת נֹחַ וְאֶת כָּל הַחַיָּה. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי כִּי סָלֵיק לְרוֹמִי רָאָה שָׁם עַמּוּדִים שֶׁל שַׁיִּשׁ מְכֻסִּים בְּטִיפְּטֵיאוֹת, בַּשָּׁרָב שֶׁלֹּא יִפָּקְעוּ וּבַצִּנָה שֶׁלֹּא יִקְרְשׁוּ, רָאָה שָׁם עָנִי אֶחָד וּמַחְצֶלֶת קַנִּים תַּחְתָּיו וּמַחְצֶלֶת קַנִּים עַל גַּבָּיו, עַל הָעַמּוּדִים קָרָא: צִדְקָתְךָ כְּהַרְרֵי אֵל, אָן דְּאַתְּ יָהֵב אַתְּ מַשְׁפַּע, וְעַל הֶעָנִי קָרָא: מִשְׁפָּטֶיךָ תְּהוֹם רַבָּה, אָן דְּאַתְּ מָחֵי אַתְּ מְדַקְדֵּק. אֲלֶכְּסַנְדְּרוֹס מוֹקְדוֹן אֲזַל לְגַבֵּי מַלְכָּא קַצְיָא לַאֲחוֹרֵי הָרֵי חשֶׁךְ, אֲזַל לַהֲדָא מְדִינְתָּא דִשְׁמָהּ קַרְטָגִינָא וַהֲוַת כֻּלָּהּ דִּנְשֵׁי, נָפְקִין קֳדָמוֹי אָמְרֵי לֵיהּ אִי אַתְּ עָבֵיד עִמָּנָא קְרָבָא, וְנָצַחְתְּ לָן שְׁמָךְ נָפֵיק לְעַלְמָא דִמְחוֹזָא דִּנְשֵׁי אִחֲרַבְתְּ, וְאִי אֲנַן עָבְדִינַן עִמָּךְ קְרָבָא וְנַצְחִינָךְ שְׁמָךְ נָפֵיק בְּעַלְמָא דִּנְשַׁיָּא נִצְחוּךְ, וְתוּ לֵית אַתְּ קָאֵים קֳדָם מַלְכוּ. כִּי נָפַק כָּתַב עַל תְּרַע פִּילֵי אֲנָא אֲלֶכְּסַנְדְּרוֹס מוֹקְדוֹן שָׁטֵי הֲוֵינָא עַד דְּאָתֵי לְקַרְטָגִינָא מְדִינְתָּא וַאֲלַפִית עֵצָה מִנְּשַׁיָּא. אֲזַל לִמְדִינְתָּא אָחֲרֵי דִּשְׁמָהּ אַפְרִיקֵי נָפְקִין קֳדָמוֹנֵיהּ בְּחִזּוּרִין דִּדְהַב וּבְרִמּוֹנִין דִּדְהַב וּבִלְחֵם דְּדַהֲבָא, אֲמַר וּמַה זֶּה, דַּהֲבָא מִתְאָכֵיל בְּאַרְעֲכוֹן, אֲמָרוּ לֵיהּ וְלָא הֲוָה כֵן בְּאַרְעָא. אֲמַר לְהוֹן לָא עֲבִידְתֵיכוֹן אָתֵיתִי לְמֶחֱמֵי אֶלָּא דִינְכוֹן אֲתֵיתִי לְמֶחֱמֵי, עַד דְּאִינוּן יָתְבִין אָתוֹ תְּרֵי גַבְרֵי לְדִינָא קֳדָם מַלְכָּא, חַד אֲמַר מָרֵי מַלְכָּא חָרוּבָא זְבִינִית מֵהַאי גַבְרָא וּגְרִיפָתָא וְאַשְׁכְּחֵי בָּהּ סִימָא, וַאֲמָרִית לֵיהּ סַב סִימָתִיךְ דְּחָרוּבָא זְבִינִית וְסִימָא לָא זְבִינִית, וְאַחֲרִינָא אֲמַר כְּמָה דְאַתְּ מִסְתְּפֵי מֵעֹנֶשׁ גֶּזֶל כָּךְ מִסְתָּפֵינָא אֲנָא, כַּד זַבִּינִית לָךְ חָרוּבְתָּא וְכָל דְּאִיהוּ בָּהּ זַבִּינִית לָךְ. קָרָא מַלְכָּא לְחַד מִנְהוֹן אֲמַר לֵיהּ אִית לָךְ בְּרָא, אֲמַר לֵיהּ הֵן. קָרָא לְאַחֲרִינָא אֲמַר לֵיהּ אִית לָךְ בְּרַתָּא, אֲמַר לֵיהּ הֵן. אֲמַר לְהוֹ זִילוּן וִינָסְבוּן דֵּין לְדֵין וְיֵכְלוּן תַּרְוֵיהוֹן סִימָא. שָׁרֵי אֲלֶכְּסַנְדְּרוֹס מוֹקְדוֹן תָּמַהּ, אֲמַר לֵיהּ מַלְכָּא מָה אַתְּ תָּמַהּ, לָא דַנְתִּי טָבוּת, אֲמַר לֵיהּ הֵן, אֲמַר לֵיהּ אִלּוּ הֲוָה הָדֵין דִּינָא בְּאַרְעֲכוֹן מָה הֲוֵיתוּן עָבְדִין, אֲמַר לֵיהּ מֵרִים רֵישָׁא דְדֵין וְרֵישָׁא דְּדֵין וְסִימָא סָלְקָא לְבֵי מַלְכָּא. אֲמַר וְשִׁמְשָׁא דַנְחָא בְּאַרְעֲכוֹן, אֲמַר לֵיהּ הֵן, וּמִטְרָא נָחֵית בְּאַרְעֲכוֹן, אֲמַר לֵיהּ הֵן, אֲמַר לֵיהּ דִּלְמָא אִית בְּאַרְעֲכוֹן בְּעִיר דַּקִּיק, אֲמַר לֵיהּ תִּפַּח רוּחֵיהּ דְּהַהוּא גַבְרָא, בִּזְכוּת בְּעִירָא דַּקִּיקָא שִׁמְשָׁא דַּנְחָה עֲלֵיכוֹן וּמִטְרָא דְּנָחֵית עֲלֵיכוֹן אַמְטוּ בְּעִירָא דַקִּיקָא אַתּוּן מִשְׁתֵּזְבִין, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים לו, ז): אָדָם וּבְהֵמָה תוֹשִׁיעַ ה', אָדָם בִּזְכוּת בְּהֵמָה תּוֹשִׁיעַ ה'. אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, כְּאָדָם אֲנַחְנוּ כִּבְהֵמָה תּוֹשִׁיעֵנוּ, לְפִי שֶׁאָנוּ נִמְשָׁכִין אַחֲרֶיךָ כַּבְּהֵמָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שיר השירים א, ד): מָשְׁכֵנִי אַחֲרֶיךָ נָרוּצָה, לְהֵיכָן אָנוּ נִמְשָׁכִין אַחֲרֶיךָ, לְגַן עֵדֶן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים לו, ט): יִרְוְיֻן מִדֶּשֶׁן בֵּיתֶךָ וְנַחַל עֲדָנֶיךָ תַשְׁקֵם, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן רַבִּי מְנַחֵם, עֶדְנְךָ אֵין כְּתִיב כָּאן אֶלָּא עֲדָנֶיךָ, מְלַמֵּד שֶׁכָּל צַדִּיק וְצַדִּיק יֵשׁ לוֹ עֵדֶן בִּפְנֵי עַצְמוֹ. אָדָם וּבְהֵמָה תוֹשִׁיעַ ה', אָמַר רַבִּי יִצְחָק מִשְׁפַּט אָדָם וּמִשְׁפַּט בְּהֵמָה שָׁוִין, מִשְׁפַּט אָדָם (ויקרא יב, ג): וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל בְּשַׂר עָרְלָתוֹ. מִשְׁפַּט בְּהֵמָה, (ויקרא כב, כז): וּמִיּוֹם הַשְּׁמִינִי וָהָלְאָה יֵרָצֶה וגו'.

[1] "A bull or a lamb or a goat (Leviticus 22:27), this is what is written (Psalms 36:7): Your righteousness is like the mighty mountains, the mountains produce grass and the righteous have good deeds. Another explanation, Your righteousness is like the mighty mountains, just as the mountains are suitable for planting and producing fruits, so too the righteous produce fruits and benefit themselves and others. This can be compared to a golden bell and its clapper from the margins, just as the righteous benefit themselves and others, as it is said (Isaiah 3:10): Say that the righteous are good for they shall eat the fruit of their deeds, (Psalms 36:7): Your judgments are like the great deep, these are the wicked, just as the deep cannot be planted and does not produce fruits, so too the wicked have no good deeds and do not produce fruits, but rather cause distress to themselves and others, as it is said (Isaiah 3:11): Woe to the wicked, it is bad, bad for himself and bad for others. Your righteousness is like the mighty mountains, interpret the verse and expound it, Your righteousness is upon Your judgments like the mighty mountains are upon the great deep, just as these mountains suppress the deep so that the world does not flood, so too charity suppresses calamity so that it does not come to the world. Your righteousness is like the mighty mountains, just as these mountains have no end, so too there is no end to the reward of the righteous. Your judgments are like the great deep, just as the deep is unsearchable, so too there is no investigation into the future calamities of the wicked. Another explanation, Your righteousness is like the mighty mountains, Rabbi Ishmael says the righteous who perform the Torah that was given from the mighty mountains, the Holy One, blessed be He, performs righteousness with them like the mighty mountains, but the wicked who do not perform the Torah that was given from the mighty mountains, the Holy One, blessed be He, scrutinizes them to the great deep. Rabbi Akiva says both of these He scrutinizes, the righteous He raises above them the few evil deeds they did in this world in order to give them a good reward in the future to come, and He bestows peace upon the wicked and repays them for the few good deeds they did in this world in order to exact retribution from them in the future to come.-Rabbi Meir says the parable of the righteous in their dwelling, as it is said (Ezekiel 34:14): "I will feed them in a good pasture, and their fold shall be on the high mountains of Israel," and the parable of the wicked in their dwelling, as it is said (Ezekiel 31:15): "In the day that he went down to Sheol I caused a mourning; I covered the deep for him," Rabbi Judah ben Rabbi says they make no cover for a jug, not of silver and gold nor of other metals, but of earthenware, because it is kind by kind, so the Holy One, blessed be He, said Gehenna is dark, as it is written (Psalms 35:6): "Let their way be dark and slippery," and the deep is dark, as it is said (Genesis 1:2): "And darkness was upon the face of the deep," and the wicked are dark, as it is said (Isaiah 29:15): "And their works are in the dark," darkness shall come and cover darkness, as it is said (Ecclesiastes 6:4): "For it comes in vanity and goes in darkness, and in darkness its name is covered." Another explanation, "Your righteousness is like the mountains of God," Rabbi Judah ben Rabbi Simon said the righteousness that you did with Noah in the ark is like the mountains of God, as it is said (Genesis 8:4): "And the ark rested upon the mountains of Ararat," and the judgment that you executed upon his generation, you were exacting with them until the great deep, as it is said (Genesis 7:11): "On the same day were all the fountains of the great deep broken up," and when you remembered him, you did not remember him alone, but "God remembered Noah and every living thing." Rabbi Joshua ben Levi, when he went up to Rome, saw there pillars of marble covered with plaster, in the heat so they would not crack and in the cold so they would not shrink, he saw there a poor man and a basket of reeds under him and a basket of reeds over him, on the pillars he recited: "Your righteousness is like the mountains of God," where you give, you give abundantly, and on the poor man he recited: "Your judgments are a great deep," where you strike, you are exacting.-Alexander of Macedon went to the king who was behind the dark mountains. He went to a city called Carthage, which was inhabited by women. They came out to him and said, "If you fight with us, and you defeat us, your name will go out into the world as the conqueror of a region of women. If we fight with you and defeat you, your name will go out into the world as the one defeated by women, and you will not stand before the king." When a letter came out upon three elephants, "I, Alexander of Macedon, have wandered until I came to the city of Carthage and I learned the advice of the women." He went to another city named Africa. They came out before him with gold dishes, gold pomegranates, and golden bread. He said, "What is this, can gold be eaten in your land?" They replied that it was not so in their land. He told them, "I did not come to fight for your wealth but your judgment." -Two men were brought before the king for judgment. One said, "My lord, the king, I bought a carob tree from this man and found a treasure in it. I told him, 'Take your treasure, for I bought the carob tree, not the treasure.'" The other said, "As you are exempt from the penalty of theft, so am I exempt. When you bought the carob tree, you bought everything in it." The king called one of them and asked if he had a son. He replied yes. He called the other and asked if he had a daughter. He replied yes. The king told them, "Go and marry your children to each other and let them both have the treasure-Alexander of Macedon was amazed. The king asked him, "What amazes you?" He replied, "I did not judge well?" The king asked him, "If this judgment were in your land, what would you have done?" He replied, "We would have cut off the head of the plaintiff, the defendant, and the treasure would have been brought to the king's house." The king asked, "Does the sun set in your land?" He replied, "Yes." "And does the rain fall in your land?" He replied, "Yes." The king said, "Perhaps there is a righteous man in your land, and because of his merit, the sun sets upon you and the rain falls upon you. If it were not for that righteous man, you would have been destroyed." This is what is written (Psalms 36:7): "Man and beast You save, O Lord; man is saved by the merit of the beast." Israel said, "Master of the world, we are like humans and animals; save us. Because we follow You like animals, as it is written (Song of Songs 1:4), 'Draw me, we will run after you.' Where are we drawn after You? To the Garden of Eden, as it is written (Psalms 36:9), 'They shall be satisfied with the fatness of Your house, and You shall make them drink of the river of Your pleasures.' Rabbi Eleazar ben Rabbi Menachem said: It does not say 'Your pleasure' but 'Your pleasures,' teaching that each righteous person has a Garden of Eden of his own. 'Man and beast You save, O Lord.' Rabbi Yitzchak said: The judgment of a person and the judgment of an animal are equal. The judgment of a person (Leviticus 12:3): 'On the eighth day, the flesh of his foreskin shall be circumcised.' The judgment of an animal (Leviticus 22:27): 'And from the eighth day and onward, it shall be accepted...'"

Vayikra Rabbah 27:1 · Sefaria Community Translation

דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַהֲבֵאתֶם אֶת עֹמֶר רֵאשִׁית קְצִירְכֶם אֶל הַכֹּהֵן (ויקרא כג, י), הֲדָא הוּא דִכְתִיב (קהלת א, ג): מַה יִּתְרוֹן לָאָדָם בְּכָל עֲמָלוֹ שֶׁיַּעֲמֹל תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ, אָמַר רַבִּי בִּנְיָמִין בֶּן לֵוִי בִּקְשׁוּ לִגְנֹז סֵפֶר קֹהֶלֶת שֶׁמָּצְאוּ בּוֹ דְּבָרִים שֶׁהֵם נוֹטִין לְצַד מִינוּת, אָמְרוּ כָּךְ הָיָה רָאוּי שְׁלֹמֹה לוֹמַר (קהלת יא, ט): שְׂמַח בָּחוּר בְּיַלְדוּתֶךָ וִיטִיבְךָ לִבְּךָ בִּימֵי בְחוּרוֹתֶיךָ, משֶׁה אָמַר (במדבר טו, לט): וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם, וּשְׁלֹמֹה אָמַר (קהלת יא, ט): וְהַלֵּךְ בְּדַרְכֵי לִבְּךָ וּבְמַרְאֵה עֵינֶיךָ, אֶלָּא הֻתְּרָה רְצוּעָה לֵית דִּין וְלֵית דַּיָּן, כֵּיוָן שֶׁאָמַר (קהלת יא, ט): וְדָע כִּי עַל כָּל אֵלֶּה יְבִיאֲךָ הָאֱלֹהִים בַּמִּשְׁפָּט, אָמְרוּ יָפֶה אָמַר שְׁלֹמֹה. אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי בִּקְּשׁוּ לִגְנֹז סֵפֶר קֹהֶלֶת שֶׁמָּצְאוּ בוֹ דְּבָרִים שֶׁהֵם נוֹטִים לְצַד מִינוּת, אָמְרוּ כָּךְ הָיָה שְׁלֹמֹה צָרִיךְ לוֹמַר: מַה יִּתְרוֹן לָאָדָם, יָכוֹל אַף בַּעֲמָלָהּ שֶׁל תּוֹרָה בַּמַּשְׁמָע, חָזְרוּ וְאָמְרוּ אִלּוּ אָמַר בְּכָל עָמָל וְשָׁתַק הָיִינוּ אוֹמְרִים אַף בַּעֲמָלָהּ שֶׁל תּוֹרָה בַּמַּשְׁמָע הוּא, הָא אֵינוֹ אוֹמֵר אֶלָּא בְּכָל עֲמָלוֹ, בַּעֲמָלוֹ הוּא שֶׁאֵינוֹ מוֹעִיל אֲבָל בַּעֲמָלוֹ שֶׁל תּוֹרָה מוֹעִיל. אָמַר רַבִּי יוּדָן תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ אֵין לוֹ, לְמַעְלָה מִן הַשֶּׁמֶשׁ יֵשׁ לוֹ. רַבִּי לֵוִי וְרַבָּנָן, רַבִּי לֵוִי אוֹמֵר כָּל מַה שֶּׁהַבְּרִיּוֹת מְגַדְּלִין בְּמִצְווֹת וּבְמַעֲשִׂים טוֹבִים בָּעוֹלָם הַזֶּה דַּיָּן שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַזְרִיחַ לָהֶם אֶת הַשֶּׁמֶשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר (קהלת א, ה): וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ וּבָא הַשָּׁמֶשׁ. וְרַבָּנָן אָמְרֵי כָּל מַה שֶּׁהַצַּדִּיקִים מְגַדְּלִין בְּמִצְווֹת וּבְמַעֲשִׂים טוֹבִים בָּעוֹלָם הַזֶּה, דַּיָּן שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְחַדֵּשׁ פְּנֵיהֶם כְּגַלְגַּל חַמָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (שופטים ה, לא): וְאֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבֻרָתוֹ. אָמַר רַבִּי יַנַאי בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם, אָדָם לוֹקֵחַ לִטְרָא אַחַת שֶׁל בָּשָׂר מִן הַשּׁוּק, כַּמָּה יְגִיעוֹת הוּא יָגֵעַ, כַּמָּה צַעַר הוּא מִצְטָעֵר עַד שֶׁבִּשְּׁלָהּ, וְהַבְּרִיּוֹת יְשֵׁנִין עַל מִטּוֹתֵיהֶן וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַשִּׁיב רוּחוֹת וּמַעֲלֶה עֲנָנִים וּמְגַדֵּל צְמָחִים וּמְדַשֵּׁן אֶת הַפֵּרוֹת, וְאֵין נוֹתְנִים לוֹ אֶלָּא שְׂכַר הָעֹמֶר, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וַהֲבֵאתֶם אֶת עֹמֶר רֵאשִׁית קְצִירְכֶם אֶל הַכֹּהֵן.

[1] "Speak to the children of Israel and bring them the omer, the first of your harvest, to the priest" (Leviticus 23:10). This is what is written (Ecclesiastes 1:3): "What advantage does man have in all his labor that he labors under the sun?" Rabbi Binyamin ben Levi said: They sought to hide away the Book of Ecclesiastes because they found in it words that lean towards heresy. They said: It would have been proper for Solomon to say (Ecclesiastes 11:9): "Rejoice, young man, in your youth, and let your heart be glad in the days of your youth," whereas Moses said (Numbers 15:39): "Do not stray after your hearts and after your eyes," and Solomon said (Ecclesiastes 11:9): "And walk in the ways of your heart and the sight of your eyes." Restraint has been abolished; there is no [divine] justice and no [Divine] Judge; once he said (Ecclesiastes 11:9): "And know that for all these things, God will bring you to judgment," they said: Solomon spoke well. Rabbi Shmuel bar Nachmani said: They sought to hide away the Book of Ecclesiastes because they found in it words that lean towards heresy. They said: Solomon needed to say: "What advantage does man have?" Could this mean even in the labor of Torah? They went back and said: If he had said "in all labor" and remained silent, we would say even in the labor of Torah, but he said "in all his labor," meaning in his labor that is not useful, but in the labor of Torah, it is useful. Rabbi Yudan said: Under the sun, he has nothing; above the sun, he has something. Rabbi Levi and the Sages [argued]: Rabbi Levi said: Whatever people grow through commandments and good deeds in this world, it is enough that the Holy One, blessed be He, makes the sun shine for them, as it is said (Ecclesiastes 1:5): "The sun rises, and the sun sets." The Sages said: Whatever the righteous grow through commandments and good deeds in this world, it is enough that the Holy One, blessed be He, renews their faces like the orb of the sun, as it is said (Judges 5:31): "And may his lovers be like the sun's rising in its strength." Rabbi Yanai said: In the ways of the world, a person buys a piece of meat from the market; how much effort does he exert, how much pain does he endure until he cooks it? And people sleep on their beds, and the Holy One, blessed be He, restores the winds, raises clouds, grows plants, and enriches the fruits, and they only give Him the reward of the omer, this is what is written: "And you shall bring the omer, the first of your harvest, to the priest."

Vayikra Rabbah 28:1 · Sefaria Community Translation

בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ (ויקרא כג, כד), הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים קיט, פט): לְעוֹלָם ה' דְּבָרְךָ נִצָּב בַּשָּׁמָיִם, תָּנֵי בְּשֵׁם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּעֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה בֶּאֱלוּל נִבְרָא הָעוֹלָם וְאַתְיָא דְרַב כְּהַהִיא דְּתָנֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, דְּתָנִינָן בִּתְקִיעָתָא דְרַב זֶה הַיּוֹם תְּחִלַּת מַעֲשֶׂיךָ זִכָּרוֹן לְיוֹם רִאשׁוֹן (תהלים פא, ה): כִּי חֹק לְיִשְׂרָאֵל הוּא וגו', וְעַל הַמְדִינוֹת בּוֹ יֵאָמֵר אֵיזוֹ לַחֶרֶב אֵיזוֹ לְשָׁלוֹם אֵיזוֹ לָרָעָב וְאֵיזוֹ לַשּׂוֹבַע וּבְרִיּוֹת בּוֹ יִפָּקֵדוּ לְהַזְכִּירָם לַחַיִּים וְלַמָּוֶת. נִמְצֵאתָ אַתָּה אוֹמֵר בְּיוֹם רֹאשׁ הַשָּׁנָה בְּשָׁעָה רִאשׁוֹנָה עָלָה בַּמַּחֲשָׁבָה, בַּשְּׁנִיָּה נִתְיָעֵץ עִם מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, בַּשְּׁלִישִׁית כִּנֵּס עֲפָרוֹ, בָּרְבִיעִית גִּבְּלוֹ, בַּחֲמִישִׁית רִקְּמוֹ, בַּשִּׁשִּׁית עֲשָׂאוֹ גֹּלֶם, בַּשְּׁבִיעִית נָפַח בּוֹ נְשָׁמָה, בַּשְּׁמִינִית הִכְנִיסוֹ לַגָּן, בַּתְּשִׁיעִית נִצְטַוָּה, בָּעֲשִׂירִית עָבַר, בְּאַחַת עֶשְׂרֵה נִדּוֹן, בִּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה יָצָא בְּדִימוּס. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאָדָם, זֶה סִימָן לְבָנֶיךָ כְּשֵׁם שֶׁעָמַדְתָּ לְפָנַי בַּדִּין הַיּוֹם הַזֶּה וְיָצָאתָ בְּדִימוּס, כָּךְ עֲתִידִין בָּנֶיךָ לַעֲמֹד לְפָנַי בַּדִּין בְּיוֹם זֶה וְיוֹצְאִין לְפָנַי בְּדִימוּס, אֵימָתַי בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ.

1 "On the seventh month on the first of the month" (Leviticus 23:24): This is [the understanding of] that which is written (Psalms 119:89), "Forever, O Lord, does Your word stand in the Heavens." It was taught in the name of Rabbi Eliezer, "The world was created on the twenty-fifth of Elul." And that of Rav comes out like that which Rabbi Eliezer taught. As we recite with the shofar blows of Rav, "This day is the beginning of Your works, a memorial for the first day, 'For it is a statute for Israel, etc.' (Psalms 81:5); and about the provinces it is said, which for the sword and which for peace, which for hunger and which for satiation; and for the creatures - on it are they remembered, to remember them for life or for death." It comes out that you say on Rosh Hashanah (the first of Tishrei in the first year) in the first hour, [man's creation] rose in thought; in the second, [God] consulted with the angels; in the third, He gathered his dirt; in the fourth, He kneaded it; in the fifth, He weaved it; in the sixth, He made it a form; in the seventh, He blew breath into it; in the eighth, He placed him into the Garden [of Eden]; in the ninth, he was commanded [about the fruit]; in the tenth, he transgressed; in the eleventh, he was judged; in the twelfth, he was pardoned. The Holy One, blessed be He, said to Adam, "This is a sign for your children: In the same way that you stood in front of Me in judgement on this day and were pardoned, so too in the future will your children stand in front of Me in judgement on this day and be pardoned in front of Me." When? "On the seventh month on the first of the month"

Vayikra Rabbah 29:1 · Sefaria Community Translation

וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן (ויקרא כג, מ), רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא פָּתַח (משלי ח, י): קְחוּ מוּסָרִי וְאַל כָּסֶף, קְחוּ מוּסָרָהּ שֶׁל תּוֹרָה וְאַל כָּסֶף, (ישעיה נה, ב): לָמָּה תִשְׁקְלוּ כֶסֶף בְּלוֹא לֶחֶם, לָמָּה אַתֶּם שׁוֹקְלִים כֶּסֶף לִבְנֵי עֵשָׂו בְּלוֹא לֶחֶם, עַל שֶׁלֹּא שְׂבַעְתֶּם מִלַּחְמָהּ שֶׁל תּוֹרָה. (ישעיה נה, ב): וִיגִיעֲכֶם בְּלוֹא לְשָׂבְעָה, לָמָּה אַתֶּם יְגֵעִים וְאֻמּוֹת הָעוֹלָם שְׂבֵעִים, בְּלֹא לְשָׂבְעָה, עַל שֶׁלֹּא שְׂבַעְתֶּם מִיֵּינָהּ שֶׁל תּוֹרָה, דִּכְתִיב (משלי ט, ה): וּשְׁתוּ בְּיַיִן מָסָכְתִּי. רַבִּי בֶּרֶכְיָה וְרַבִּי חִיָּא אֲבוֹי בְּשֵׁם רַבִּי יוֹסֵי בֶּן נְהוֹרָאי אָמַר, כְּתִיב (ירמיה ל, כ): וּפָקַדְתִּי עַל כָּל לֹחֲצָיו, אֲפִלּוּ עַל גַּבָּאֵי צְדָקָה, חוּץ מִשְּׂכַר סוֹפְרִים וּמַשְׁנִים, שֶׁאֵינָן נוֹטְלִין אֶלָּא שְׂכַר בַּטָּלָה בִּלְבָד, אֲבָל שְׂכַר דָּבָר אֶחָד מִן הַתּוֹרָה אֵין כָּל בְּרִיָּה יְכוֹלָה לִתֵּן מַתַּן שְׂכָרָהּ. תָּנֵי מֵרֹאשׁ הַשָּׁנָה נִקְצָצִין מְזוֹנוֹתָיו שֶׁל אָדָם חוּץ מִמַּה שֶּׁמּוֹצִיא בְּשַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים וְרָאשֵׁי חֳדָשִׁים וּמַה שֶּׁהַתִּינוֹקוֹת מוֹלִיכִים לְבֵית רַבָּן, אִם מוֹסִיף מוֹסִיפִים לוֹ אִם פּוֹחֵת פּוֹחֲתִין לוֹ. רַבִּי יוֹחָנָן הֲוָה מְטַיֵּל, סָלֵק מִטְבֶרְיָא לְצִפּוֹרִין, וַהֲוָה רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא מִסְמַךְ לֵיהּ, מָטוֹן חַד בֵּית חֲקַל אֲמַר הָדֵין בֵּית חַקְלָא הֲוָה דִידִי וְזַבֵּינִית יָתֵיהּ בִּגְלַל לְמִזְכֵּי בְּאוֹרַיְתָא. מָטוֹן חַד דְּבֵית כַּרְמָא אֲמַר הָדֵין בֵּית כַּרְמָא דִידִי הֲוֵית וְזַבֵּינִית יָתֵיהּ בִּגְלַל לְמִזְכֵּי בְּאוֹרַיְתָא. מָטוֹן חַד דְּבֵית זֵיתָא, אֲמַר הָדֵין בֵּית זֵיתָא דִידִי הֲוָה וְזַבֵּינִית יָתֵיהּ בִּגְלַל לְמִזְכֵּי בְּאוֹרַיְתָא, שָׁרֵי רַבִּי חִיָּא בָּכֵי, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מָה אַתְּ בָּכֵי, אֲמַר לֵיהּ עַל דְּלָא שְׁבַקְתְּ לְסִיבוּתָךְ כְּלוּם. אָמַר לוֹ קַלָּה הִיא בְּעֵינֶיךָ מַה שֶּׁעָשִׂיתִי שֶׁמָּכַרְתִּי דָבָר שֶׁנִּבְרָא לְשִׁשָּׁה יָמִים וְקָנִיתִי דָּבָר שֶׁנִּתַּן לְאַרְבָּעִים יוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לד, כח): וַיְהִי שָׁם עִם ה' אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה, וּכְתִיב (דברים ט, ט): וָאֵשֵׁב בָּהָר אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה. כַּד דְּמַךְ רַבִּי יוֹחָנָן הֲוָה דּוֹרוֹ קוֹרֵא עָלָיו (שיר השירים ח, ז): אִם יִתֵּן אִישׁ אֶת כָּל הוֹן בֵּיתוֹ בָּאַהֲבָה, שֶׁאָהַב רַבִּי יוֹחָנָן אֶת הַתּוֹרָה, (דברים ט, ט): בּוֹז יָבוּזוּ לוֹ. כַּד דְּמַךְ רַבִּי הוֹשַׁעְיָא אִישׁ טִירְיָא רָאוּ מִטָּתוֹ שֶׁפָּרְחָה בָּאֲוִיר, וְהָיָה דּוֹרוֹ קוֹרֵא עָלָיו (שיר השירים ח, ז): אִם יִתֵּן אִישׁ אֶת כָּל הוֹן בֵּיתוֹ בָּאַהֲבָה, שֶׁאָהַב הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַבָּא הוֹשַׁעְיָא אִישׁ טִירְיָא, בּוֹז יָבוּזוּ לוֹ. כַּד דְּמַךְ רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן, הָיָה דּוֹרוֹ קוֹרֵא עָלָיו (שיר השירים ג, ו): מִי זֹאת עֹלָה מִן הַמִּדְבָּר כְּתִימְרוֹת עָשָׁן מְקֻטֶּרֶת מֹר וּלְבוֹנָה מִכֹּל אַבְקַת רוֹכֵל, מַהוּ מִכֹּל אַבְקַת רוֹכֵל, אֶלָּא דַהֲוָה קָרָיי וְתָנָיי וּפַּיְיטָן וְדַרְשָׁן. אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא מִשְּׂכַר לְקִיחָה אַתָּה לָמֵד שְׂכַר לְקִיחָה, בְּמִצְרַיִם כְּתִיב (שמות יב, כב): וּלְקַחְתֶּם אֲגֻדַּת אֵזוֹב, בְּכַמָּה הֲוָת טִימְיָא דִּידֵיהּ בְּאַרְבָּעָה מִינֵי, וְהוּא גָּרַם לְיִשְׂרָאֵל לִירַשׁ בִּזַּת הַיָּם, בִּזַּת סִיחוֹן וְעוֹג, בִּזַּת שְׁלשִׁים וְאֶחָד מְלָכִים. לוּלָב שֶׁעוֹמֵד עַל הָאָדָם בְּכַמָּה דָּמִים, וְכַמָּה מִצְווֹת יֵשׁ בּוֹ, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. לְפִיכָךְ משֶׁה מַזְהִיר אֶת יִשְׂרָאֵל וְאוֹמֵר לָהֶם: וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן.

"And you shall take (acquire) for yourselves on the first day" (Leviticus 23:40). Rabbi Abba bar Kahana opened [his discourse]: "'Accept my discipline rather than silver' - accept the discipline of Torah rather than silver. 'Why do you weigh money for what is not bread' (Isaiah 55:2) - why are you weighing money for the Children of Esav for what is not bread? Since you did not sate yourselves with the bread of Torah. 'Your toil is for what does not satisfy' (Isaiah 55:2) - why are you toiling, and the nations of the world satiated without satiation? Since you did not satiate yourselves from the wine of Torah, as it is written (Proverbs 9:5), 'and drink the wine that I have mixed.'" Rabbi Berakhiah and Rabbi Chiya his father said in the name of Rabbi Yose ben Nehoria, "It is written (Jeremiah 30:20), 'And I will remember all who press him' - even charity collectors - except for the wage of scribes and teachers of Mishnah who only take the wage of their idleness alone. But there is no creature that can give the wage of one thing of the Torah [commensurate to] its reward." It was taught, "The sustenance of a man is fixed from Rosh Hashanah, except for what he expends [for] Shabbat, holidays, Rosh Chodesh and what the infants take to the house of their teacher - if he adds [to this], it is added to him; if he lessens, it is lessened from him." Rabbi Yochanan was travelling, he left from Tiveria [to go] to Tsipporin, and Rabbi Chiya bar Abba was helping him. They reached a plot of farmland. [Rabbi Yochanan] said, "This farmland was mine, but I sold it in order to acquire Torah." They reached one that was a vineyard. He said, "This vineyard was mine, but I sold it in order to acquire Torah." They reached one that was an olive grove. He said, "This olive grove was mine, but I sold it in order to acquire Torah." Rabbi Chiya started to cry. Rabbi Yochanan said, "Why are you crying?" He said to him, "Since you did not leave anything for your old age." He said to him, "Is what I did light in your eyes, that I sold something created in six days and purchased something that was given over forty days, as it is stated (Exodus 34:28), 'And he was there with the Lord forty days and forty nights'; and it is written (Deuteronomy 9:9), 'and I dwelt on the mountain forty days and forty nights.'" When Rabbi Yochanan [died], his generation read about him (Song of Songs 8:7), "if a man offered all the wealth of his home for love" - as Rabbi Yochanan loved the Torah - "he would surely be scorned." When Rabbi Hoshaya, the man of Tirya [died], they saw his bier flying in the air; and his generation read about him (Song of Songs 8:7), "if a man offered all the wealth of his home for love" - as the Holy One, blessed be He, loved Abba Hoshaya, the man of Tirya - "he would surely be scorned." When Rabbi Elazar beRabbi Shimon [died], his generation read about him (Song of Songs 3:6), "Who is she that comes up from the desert like columns of smoke, in clouds of myrrh and frankincense, from all the powders of the merchant?" What is [the understanding of] "from all the powders of the merchant?" Rather [it is] since he read and studied, was a lyricist and an orator. Rabbi Abba bar Kahana said "You learn the reward of purchasing from the reward of purchasing: About Egypt, it is written (Exodus 12:22), 'And acquire a bunch of hyssop.' What is its price? Four small coins. But it caused Israel to possess the spoils of the [Reed Sea], the spoils of Sichon and Og and the spoils of [the] thirty-one kings [of Canaan]. All the more so [is this true] of a lulav, which can become a man's for a little money and has several commandments with it. Hence Moshe warns Israel and says to them (Leviticus 23:40), 'And you shall take (acquire) for yourselves on the first day.'"

Vayikra Rabbah 30:1 · Sefaria Community Translation

צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת וגו', הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים עא, יט): וְצִדְקָתְךָ אֱלֹהִים עַד מָרוֹם, רַבִּי אָמֵּי שָׁאַל אֶת רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן, אָמַר לֵיהּ בִּשְׁבִיל שֶׁשָּׁמַעְתִּי עָלֶיךָ שֶׁאַתָּה בַּעַל אַגָּדָה מַהוּ וְצִדְקָתְךָ אֱלֹהִים עַד מָרוֹם, אָמַר לוֹ כְּשֵׁם שֶׁהַתַּחְתּוֹנִים צְרִיכִים צְדָקָה אֵלּוּ מֵאֵלּוּ, כָּךְ הָעֶלְיוֹנִים צְרִיכִין צְדָקָה אֵלּוּ מֵאֵלּוּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (יחזקאל י, ב): וַיֹּאמֶר אֶל הָאִישׁ לְבֻשׁ הַבַּדִּים, וְכֻלָּה פִּתְחָא בְּרֵישׁ פָּרָשַׁת אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים. (תהלים עא, יט): אֲשֶׁר עָשִׂיתָ גְּדֹלוֹת, אֵלּוּ שְׁנֵי הַמְּאוֹרוֹת הַגְּדוֹלִים, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית א, טז): אֶת שְׁנֵי הַמְאֹרֹת הַגְּדֹלִים, (תהלים עא, יט): אֱלֹהִים מִי כָמוֹךָ, מִי כָמוֹךָ בָּעֶלְיוֹנִים, וּמִי כָמוֹךָ בַּתַּחְתּוֹנִים, מִי כָמוֹךָ שֶׁאַתָּה כּוֹבֵשׁ עַל מִדַּת הַדִּין, אַתָּה מֵאִיר לָעֶלְיוֹנִים וְלַתַּחְתּוֹנִים, אַתָּה מֵאִיר לְכָל בָּאֵי עוֹלָם, וְאַתָּה מִתְאַוֶּה לְאוֹרָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.

"Command the Children of Israel and they shall take olive oil to you, etc." (Leviticus 24:2). This is [the understating of] "Your charity O God is until the heavens." Rabbi Ami asked Rabbi Shmuel bar Nachman: He said to him, "Because I have heard about you that you are a master of aggadah (homiletics), what is [the understanding of] 'Your charity O God is until the heavens' (Psalms 71:19)?" He said to him, "Just as the lower beings require charity one from the other, so [too] do the upper beings require charity from one another." This is [the understanding of] that which is written (Ezekiel 71:18), "He spoke to the man clothed in linen, etc." And all of [this] opening is [found] in the beginning of Parshat Emor el Hakohanim. "Who has done great things" (Psalms 71:19) - these are [referring to] the two great luminaries, as it is stated (Genesis 1:16), "the two great luminaries." "O God, who is like You" (Psalms 71:19) - Who is like You among the upper beings and who is like You among the lower beings? Who is like You, that You suppress Your attribute of (strict) justice. You give light to the upper beings and to the lower beings; You give light to all who come to the world. And [yet] You desire the light of Israel. This is [the understanding of] that which is written (Leviticus 24:2), "Command the Children of Israel."

Vayikra Rabbah 31:1 · Sefaria Community Translation

וַיֵּצֵא בֶּן אִשָּׁה יִשְׂרְאֵלִית (ויקרא כד, י), רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים יב, ט): סָבִיב רְשָׁעִים יִתְהַלָּכוּן, סָבִיב לָרְשָׁעִים הַצַּדִּיקִים מְהַלְּכִין, כֵּיצַד בְּשָׁעָה שֶׁהַצַּדִּיקִים יוֹצְאִין מִתּוֹךְ גַּן עֵדֶן וְרוֹאִין אֶת הָרְשָׁעִים נִדּוֹנִין בַּגֵּיהִנֹּם, נַפְשָׁם שְׂמֵחָה עֲלֵיהֶם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה סו, כד): וְיָצְאוּ וְרָאוּ בְּפִגְרֵי הָאֲנָשִׁים הַפּשְׁעִים בִּי, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הֵן נוֹתְנִין שֶׁבַח וְהוֹדָאָה לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל הַיִּסּוּרִין שֶׁהֵבִיא עֲלֵיהֶם בָּעוֹלָם הַזֶּה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה יב, א): וְאָמַרְתָּ בַּיּוֹם הַהוּא אוֹדְךָ ה' כִּי אָנַפְתָּ בִּי יָשֹׁב אַפְּךָ בְּאֻמּוֹת הָעוֹלָם וּתְנַחֲמֵנִי מֵהֶם, אֵימָתַי (תהלים יב, ט): כְּרֻם זֻלּוּת, לִכְשֶׁיְרוֹמֵם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כֶּרֶם בָּזוּי בְּעוֹלָמוֹ, אֵין כַּרְמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶלָּא יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים ה, ז): כִּי כֶרֶם ה' צְבָאוֹת בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאִישׁ יְהוּדָה נְטַע שַׁעֲשׁוּעָיו, אָמַר לוֹ רַבִּי נְחֶמְיָה עַד מָתַי אַתָּה עוֹקֵף עָלֵינוּ אֶת הַמִּקְרָא, אֶלָּא סָבִיב לַצַּדִּיקִים הָרְשָׁעִים מְהַלְּכִין, דִּכְתִיב: סָבִיב רְשָׁעִים יִתְהַלָּכוּן, הָא כֵיצַד בְּשָׁעָה שֶׁהָרְשָׁעִים עוֹלִין מִתּוֹךְ גֵּיהִנֹּם וְרוֹאִין אֶת הַצַּדִּיקִים יוֹשְׁבִים בְּשַׁלְוָה בְּתוֹךְ גַּן עֵדֶן, נַפְשָׁם מִתְמָעֶטֶת עֲלֵיהֶם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים קיב, י): רָשָׁע יִרְאֶה וְכָעַס, אֵימָתַי כְּרֻם זֻלּוּת, לִכְשֶׁיְרוֹמֵם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִצְווֹת בְּזוּיוֹת בָּעוֹלָם, מַה לְּךָ יוֹצֵא לִסָּקֵל, עַל שֶׁמַּלְתִּי אֶת בְּנִי. מַה לְּךָ יוֹצֵא לִשָּׂרֵף, עַל שֶׁשָּׁמַרְתִּי אֶת הַשַּׁבָּת. מַה לְּךָ יוֹצֵא לֵהָרֵג, עַל שֶׁאָכַלְתִּי מַצָּה. מַה לְּךָ לוֹקֶה בְּפַרְגּוֹל עַל שֶׁעָשִׂיתִי סֻכָּה, עַל שֶׁנָּטַלְתִּי לוּלָב, עַל שֶׁהִנַּחְתִּי תְּפִלִּין, עַל שֶׁהִטַּלְתִּי תְּכֵלֶת, עַל שֶׁעָשִׂיתִי רְצוֹן אַבָּא שֶׁבַּשָׁמַיִם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (זכריה יג, ו): וְאָמַר אֵלָיו מָה הַמַּכּוֹת הָאֵלֶּה, מַכּוֹת הָאֵלֶּה גָּרְמוּ לִי לְהֵאָהֵב לְאָבִי שֶׁבַּשָּׁמַיִם. דָּבָר אַחֵר, אֵימָתַי כְּרֻם זֻלּוּת, לִכְשֶׁיְפַרְסֵם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כַּרְמָן שֶׁל מַמְזֵרִים, וּכְבָר פִּרְסְמָן עַל יְדֵי משֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כד, יד): הוֹצֵא אֶת הַמְקַלֵּל.

[1] And the son of an Israelite woman went out (Leviticus 24:10), Rabbi Judah and Rabbi Nehemiah [disagreed]. Rabbi Judah says this is what is written (Psalms 12:9): "Wicked men walk all around," the righteous walk around the wicked, how? When the righteous leave the Garden of Eden and see the wicked judged in Gehenna, their souls rejoice over them, this is what is written (Isaiah 66:24): "And they shall go out, and look upon the corpses of the men that have transgressed against Me." At that time, they give praise and thanks to the Holy One, blessed be He, for the suffering He brought upon them in this world, this is what is written (Isaiah 12:1): "And you shall say on that day, I will thank You, Lord, for You were angry with me, Your anger has turned back in the lifetimes of the world and You have comforted me from them." When? "When the vineyard is scorned" (Psalms 12:9), when the Holy One, blessed be He, exalts the scorned vineyard in His world, there is no vineyard of the Holy One, blessed be He, but Israel, as it is said (Psalms 5:7): "For the vineyard of the Lord of hosts is the House of Israel and the man of Judah is His delightful plant." Rabbi Nehemiah said to him, "How long will you twist the Scripture for us? Rather, the wicked walk around the righteous, as it is written: 'Wicked men walk all around' (Psalms 12:9). How? When the wicked come up from Gehenna and see the righteous sitting peacefully in the Garden of Eden, their souls diminish within them, this is what is written (Psalms 112:10): 'The wicked shall see it and be grieved.'" When? "When the vineyard is scorned," when the Holy One, blessed be He, exalts the scorned commandments in the world, what do you care about the one taken out to be stoned, for I have circumcised my son? What do you care about the one taken out to be burned, for I have kept the Sabbath? What do you care about the one taken out to be killed, for I have eaten matzah? What do you care about the one who is lashed with a whip for making a sukkah, for taking a lulav, for laying tefillin, for attaching a blue thread, for doing the will of my Father in Heaven, this is what is written (Zechariah 13:6): "And he shall say to him, what are these wounds? These wounds caused me to love my Father in Heaven." Another explanation, when is it "when the vineyard is scorned"? When the Holy One, blessed be He, publicizes the vineyard of bastards, and they have already been publicized by the hand of Moses, as it is said (Leviticus 24:14): "Take out the one who cursed."

Vayikra Rabbah 32:1 · Sefaria Community Translation

וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה, וְכִי תִמְכְּרוּ מִמְכָּר לַעֲמִיתֶךָ (ויקרא כה, א יד), הֲדָא הוּא דִכְתִיב (משלי יח, כא): מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן, תַּרְגוּם עֲקִילַס, מִיצְטְרָא מָכִירִין, מָוֶת מִכָּאן וְחַיִּים מִכָּאן. בַּר סִירָא אָמַר הָיְתָה לְפָנָיו גַּחֶלֶת וְנָפַח בָּהּ וּבָעֲרָהּ, רָקַק בָּהּ וְכָבַת. אָמַר רַבִּי יַנַּאי הָיָה כִּכָּר טָבוּל, אֲכָלוֹ עַד שֶׁלֹּא עִשְּׂרוֹ, מָוֶת בְּיַד לָשׁוֹן. עִשְּׂרוֹ וַאֲכָלוֹ, חַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן. אָמַר רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא הָיְתָה לְפָנָיו כַּלְכָּלָה שֶׁל תְּאֵנִים, אֲכָלָהּ עַד שֶׁלֹּא עִשְּׂרָהּ, מָוֶת בְּיַד לָשׁוֹן. עִשְּׂרָהּ וַאֲכָלָהּ, חַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל לְטָבִי עַבְדֵיהּ פּוּק זְבֵין לִי צֵדוּ טָבָא מִן שׁוּקָא, נָפַק זָבַן לֵיהּ לִשָּׁן, אָמַר לֵיהּ פּוּק זְבֵין לִי צֵדוּ בִּישָׁא מִן שׁוּקָא, נָפַק זָבַן לֵיהּ לִשָּׁן. אֲמַר לֵיהּ מַהוּ דֵּין דְּכַד אֲנָא אָמַר לָךְ צֵדוּ טָבָא אַתְּ זָבַן לִי לִשָּׁן, וְכַד אֲנָא אֲמַר לָךְ צֵדוּ בִּישָׁא אַתְּ זָבַן לִי לִשָּׁן. אֲמַר לֵיהּ מִינָּהּ טָבְתָּא וּמִינָהּ בִּישְׁתָּא, כַּד הֲוָה טַב לֵית טָבָה מִנֵּיהּ, וְכַד בִּישׁ לֵית בִּישׁ מִנֵּיהּ. רַבִּי עָשָׂה סְעוּדָה לְתַלְמִידָיו, הֵבִיא לִפְנֵיהֶם לְשׁוֹנוֹת רַכִּים וּלְשׁוֹנוֹת קָשִׁים, הִתְחִילוּ בּוֹרְרִין בָּרַכִּים וּמַנִּיחִין הַקָּשִׁים, אָמַר לָהֶם דְּעוּ מָה אַתֶּם עוֹשִׂין כְּשֵׁם שֶׁאַתֶּם בּוֹרְרִין אֶת הָרַכִּין וּמַנִּיחִין אֶת הַקָּשִׁים כָּךְ יִהְיֶה לְשׁוֹנְכֶם רַךְ אֵלּוּ לָאֵלּוּ, לְפִיכָךְ משֶׁה מַזְהִיר אֶת יִשְׂרָאֵל וְכִי תִמְכְּרוּ מִמְכָּר.

[1] "And Ad-nai said to Moshe... 'When you sell goods to your people [you shall not wrong one another]' (Leviticus 25:1-14)." Another verse: "Life and death and in the hand of the tongue", the translation of Onkelos 'mystromakerion' [an eating utensil, a side is a spoon the other a knife] death from this side and life from this side. Bar Sira said: 'there is a fiery coal in front of him, if he blows on it it catches fire, if he spits he puts it out.'(Ben Sira 28:12) Rabbi Yannai said: if he had a piece of bread in front of him and ate it without tithing, this is 'death by the hand of the tongue'; if he tithed it before eating, this is 'life by the hand of the tongue.' Said Rabbi Chiya bar Abba: If he had a basket of figs. If he ate them before he separated off tithes, then it is death by the hand of the tongue. If he separated off tithes and then ate, it is life by the hand of the tongue. Rabbi Shimon ben Gamliel said to Tavi his servant, "go purchase for me the best food from the market." He went and bought for him a tongue. He said to him "go purchase for me the worse food from the market." He went out and bought him a tongue. He said to him, "What is this? When I say to you to the best food, you buy me a tongue, and when I say to you the worst food, you [also] buy me tongue!" [Tavi] said to him, this is the best and this is the worst! When it is good, there is none better than it, and when it is bad, there is no worse than it." Rabbi made a feast for his students, and brought before them tender tongues and tough tongues. They began to choose for themselves the tender tongues and left alone the tough tongues. He said to them, "Know what you are doing! Just as you are choosing the tender [tongues] and leaving alone the tough ones, so shall your own tongues be with one another. Thefore Moshe warned Israel, 'and when you sell goods... [you shall not wrong one another]'

Vayikra Rabbah 33:1 · Sefaria Community Translation

וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ (ויקרא כה, לה), הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים מא, ב): אַשְׁרֵי מַשְׂכִּיל אֶל דָּל בְּיוֹם רָעָה יְמַלְּטֵהוּ ה', אַבָּא בַּר יִרְמְיָה בְּשֵׁם רַבִּי מֵאִיר אָמַר, זֶה שֶׁמַּמְלִיךְ יֵצֶר טוֹב עַל יֵצֶר הָרָע. אִיסִי אָמַר זֶה שֶׁנּוֹתֵן פְּרוּטָה לֶעָנִי. רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר זֶה שֶׁקּוֹבֵר מֵת מִצְוָה. רַבָּנָן אָמְרֵי זֶה שֶׁמַּבְרִיחַ עַצְמוֹ מִן הֶעָרִיצִים. רַב הוּנָא אָמַר זֶה שֶׁמְבַקֵּר אֶת הַחוֹלֶה, דְּאָמַר רַב הוּנָא כָּל מִי שֶׁמְבַקֵּר אֶת הַחוֹלֶה פּוֹחֲתִים לוֹ אֶחָד מִשִּׁשִּׁים בְּחָלְיוֹ. אֵיתִיבֵיהּ לְרַב הוּנָא אִם כֵּן יַעֲלוּ שִׁשִּׁים וְיֵרֵד עִמָּהֶן לַשּׁוּק, אָמַר לָהֶם שִׁשִּׁים וּבִלְבָד שֶׁיְהוּ אוֹהֲבִין אוֹתוֹ כְּנַפְשׁוֹ, אַף עַל פִּי כֵן מַרְוִיחִין לוֹ. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּאַבָּא בַּר רַבִּי יִרְמְיָה דְּאָמַר בְּשֵׁם רַבִּי מֵאִיר זֶה שֶׁמַּמְלִיךְ יֵצֶר טוֹב עַל יֵצֶר הָרָע, דִּכְתִיב (תהלים מא, ג): ה' יִשְׁמְרֵהוּ, מִיֵּצֶר הָרָע. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּאִיסִי דְּאָמַר זֶה שֶׁנּוֹתֵן פְּרוּטָה לֶעָנִי, דִּכְתִיב (תהלים מא, ג): וִיחַיֵּהוּ, עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן דְּאָמַר זֶה שֶׁקּוֹבֵר מֵת מִצְוָה, דִּכְתִיב (תהלים מא, ג): וְאֻשַּׁר בָּאָרֶץ, עַל דַּעְתַּיְהוּ דְּרַבָּנָן דְּאָמְרֵי זֶה שֶׁמַּבְרִיחַ עַצְמוֹ מִן הֶעָרִיצִים, דִּכְתִיב (תהלים מא, ג): וְאַל תִּתְּנֵהוּ בְּנֶפֶשׁ אֹיְבָיו, עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַב הוּנָא דְּאָמַר זֶה שֶׁמְבַקֵּר אֶת הַחוֹלֶה, דִּכְתִיב (תהלים מא, ד): ה' יִסְעָדֶנּוּ עַל עֶרֶשׂ דְּוָי. אָמַר רַבִּי יוֹנָה אַשְׁרֵי נוֹתֵן לְדָל אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא אַשְׁרֵי מַשְׂכִּיל אֶל דָּל, הֱוֵי מִסְתַּכֵּל בּוֹ הֵיאַךְ לְזַכּוֹת עִמּוֹ. רַבִּי יוֹנָה בְּשָׁעָה שֶׁרָאָה בֶּן גְּדוֹלִים שֶׁיָּרַד מִנְּכָסָיו וְהוּא מִתְבַּיֵּשׁ לִקַּח, הָיָה הוֹלֵךְ אֶצְלוֹ וְאוֹמֵר לוֹ בִּשְׁבִיל שֶׁשָּׁמַעְתִּי שֶׁנָּפְלָה לְךָ יְרֻשָּׁה בִּמְדִינַת הַיָּם, הֵא לְךָ חֵפֶץ זֶה, לִכְשֶׁאַתָּה מִתְרַוֵּחַ אַתְּ נוֹתְנוֹ לִי, וּבְשָׁעָה שֶׁנּוֹתְנוֹ לוֹ הָיָה אוֹמֵר לוֹ מַתָּנָה לְךָ נְתַתִּיו. רַבִּי לֵוִי בְּשֵׁם רַבִּי חָמָא בַּר רַבִּי חֲנִינָא אָמַר עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם פְּעָמִים כְּתִיב: אַשְׁרֵי, וּמִכֻּלָּם לָא נָטוּל אַפּוֹכֵי אֶלָּא זֶה, וּמַאי אַפּוֹכֵי נָטוּל בְּיוֹם רָעָה יְמַלְטֵהוּ ה', לְפִיכָךְ משֶׁה מַזְהִיר לְיִשְׂרָאֵל וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ.

[1] CHARITY's Spiritual Rewards Discussed: And when your brother becomes poor (Leviticus 25:35), this is what is written (Psalms 41:2): "Happy is he who considers the poor; on the day of evil, the Lord will save him." Abba bar Yirmeyah said in the name of Rabbi Meir: This refers to one who subdues his evil inclination to his good inclination. Issi said: This refers to one who gives a small coin to a poor person. Rabbi Yochanan said: This refers to one who buries a deceased person who has no one to perform the mitzvah of burial. The Sages said: This refers to one who distances himself from oppressors. Rav Huna said: This refers to one who visits the sick, as Rav Huna said: Anyone who visits the sick takes away one-sixtieth of his illness. They raised an objection to Rav Huna: If so, let sixty people go and visit him, and he will be healed! He said to them: Sixty, provided that they love him as themselves. Nevertheless, they do provide him some relief. According to the opinion of Abba bar Rabbi Yirmeyah, who said in the name of Rabbi Meir: This refers to one who subdues his evil inclination to his good inclination, as it is written (Psalms 41:3): "The Lord will guard him ." According to the opinion of Issi, who said: This refers to one who gives a small coin to a poor person, as it is written (Psalms 41:3): "keeps him alive" According to the opinion of Rabbi Yochanan, who said: This refers to one who buries a deceased person who has no one to perform the mitzvah of burial, as it is written (Psalms 41:3): "he is called happy upon the earth" According to the Sages who said: This refers to one who distances himself from oppressors it is written (Psalms 41:3):"Thou wilt not deliver him to the will of his enemies." According to the opinion of Rav Huna, who said: This refers to one who visits the sick, as it is written (Psalms 41:4): "The Lord will support him on his sickbed." Rabbi Yonah said: It is not written here, "Happy is he who gives to the poor," but rather, "Happy is he who considers the poor." Be thoughtful about how to merit with him. Rabbi Yonah, when he saw a prominent person who had lost his wealth and was too embarrassed to accept charity, would go to him and say: I heard that you inherited property overseas; here is an item, when you recover your fortune, give it back to me. And when he gave it to him, he would say: I gave it to you as a gift. Rabbi Levi, in the name of Rabbi Chama bar Rabbi Chanina, said: The word "happy" (ashrei) is written twenty-two times in the Bible, and from all of them, only this one has been singled out for a reward, and what is that reward? "On the day of evil, the Lord will save him." Therefore, Moses warned the Israelites: "And when your brother becomes poor."...

Vayikra Rabbah 34:1 · Sefaria Community Translation

אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ (ויקרא כו, ג), הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים קיט, נט): חִשַּׁבְתִּי דְרָכָי וָאָשִׁיבָה רַגְלַי אֶל עֵדֹתֶיךָ, אָמַר דָּוִד רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם בְּכָל יוֹם וָיוֹם הָיִיתִי מְחַשֵׁב וְאוֹמֵר לְמָקוֹם פְּלוֹנִי וּלְבֵית דִּירָה פְּלוֹנִית אֲנִי הוֹלֵךְ, וְהָיוּ רַגְלַי מְבִיאוֹת אוֹתִי לְבָתֵּי כְנֵסִיּוֹת וּלְבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וָאָשִׁיבָה רַגְלַי אֶל עֵדֹתֶיךָ, רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַבִּי אַחָא אָמַר חִשַּׁבְתִּי מַתַּן שְׂכָרָן שֶׁל מִצְווֹת וְהֶפְסֵדָן שֶׁל עֲבֵרוֹת, וָאָשִׁיבָה רַגְלַי אֶל עֵדֹתֶיךָ. רַבִּי מְנַחֵם חַתְנָא דְּרַבִּי אֶלְעָזָר בַּר אֲבִינָא אָמַר, חִשַּׁבְתִּי מַה שֶּׁכָּתַבְתָּ לָנוּ בַּתּוֹרָה: אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ, וּמַה כְּתִיב תַּמָּן (ויקרא כו, ו): וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ, (ויקרא כו, יד): וְאִם לֹא תִשְׁמְעוּ לִי, מַה כְּתִיב תַּמָּן (ויקרא כו, יח): וְיָסַפְתִּי לְיַסְּרָה אֶתְכֶם. רַבִּי אַבָּא בְּרֵיהּ דְּרַבִּי חִיָּא בְּשֵׁם רַבִּי יוֹנָתָן אָמַר, חִשַּׁבְתִּי בְּרָכוֹת חִשַּׁבְתִּי קְלָלוֹת. בְּרָכוֹת מֵאל"ף עַד תי"ו, קְלָלוֹת מִן וי"ו וְעַד ה"א, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁהֵן הֲפוּכוֹת. אָמַר רַבִּי אָבִין אִם זְכִיתֶן הֲרֵינִי הוֹפֵךְ לָכֶם קְלָלוֹת לִבְרָכוֹת, אֵימָתַי כְּשֶׁתִּשְׁמְרוּ אֶת תּוֹרָתִי, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ.

[1]If you will walk in my statutes: This is what is written (Psalms 119:59), "I considered my ways and I turned my feet to your testimonies." David said, "Master of the universe! On each and every day I would consider and say, 'To place x and to the home of y am I walking,' but my feet would bring me to the synagogues and to the Houses of Study. - this is what is written, "I considered my ways and I turned my feet to your testimonies." Rabbi Huna said in the name of Rabbi Acha, "'I considered' the giving of the reward for the [fulfillment of] the commandments and the loss for the sins, 'and I turned my feet to your testimonies.'" Rabbi Menachem the son-in-law of Rabbi Elazar BeRebbe Avina said, "'I considered,' what You wrote us in the Torah, 'If you will walk in my statutes' and what is written there? 'And I will give peace in the land' (Leviticus 26:6). [Likewise (Leviticus 26:14)] 'And if you will not listen to me,' what is written there? 'And I will add to punish you'" (Leviticus 26:18). Rabbi Abba the son of Rabbi Chiya said in the name of Rabbi Yonatan, "'I considered' the blessings and 'I considered' the curses - the blessing are from [the first letter,] alef to the [last letter,] tav; the curses are from [the letter,] vav to [the letter before it,] hay - and not only that, but they are backwards (in reverse order). Rabbi Avin said, "[The intention is that God is saying,] 'If you merit it, behold, I will reverse for you the curses into blessings.'" When is that? When you observe my Torah. This is what is written, "If you will walk in my statutes."

Vayikra Rabbah 35:1 · Sefaria Community Translation

וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקוֹב (ויקרא כו, מב), הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים קב, כו): לְפָנִים הָאָרֶץ יָסַדְתָּ וּמַעֲשֵׂה יָדֶיךָ שָׁמָיִם, בֵּית שַׁמַּאי וּבֵית הִלֵּל, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים הַשָּׁמַיִם נִבְרְאוּ תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ הָאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית א, א): בְּרֵאשִׁית בָּרָא וגו'. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים הָאָרֶץ נִבְרֵאת תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ שָׁמַיִם, אֵלּוּ וְאֵלּוּ מְבִיאִים טַעַם לְדִבְרֵיהֶם, טַעֲמָן דְּבֵית שַׁמַּאי דְּאִינוּן אָמְרֵי הַשָּׁמַיִם נִבְרְאוּ תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ הָאָרֶץ, מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁעָשָׂה לוֹ כִסֵּא, מִשֶּׁעֲשָׂאוֹ עָשָׂה אַפִּיפִירוֹן שֶׁלּוֹ, כָּךְ (ישעיה סו, א): כֹּה אָמַר ה' הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי וְהָאָרֶץ הֲדֹם רַגְלָי. טַעֲמָן דְּבֵית הִלֵּל דְּאָמְרֵי הָאָרֶץ נִבְרֵאת תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ שָׁמַיִם, מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁבָּנָה פָּלָטִין, מִשֶּׁבָּנָה הַתַּחְתּוֹנִים בָּנָה הָעֶלְיוֹנִים, כָּךְ כְּתִיב (בראשית ב, ד): בְּיוֹם עֲשׂוֹת ה' אֱלֹהִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם. אָמַר רַבִּי תַּנְחוּמָא וַאֲנָא אֲמָרִית טַעְמָא: לְפָנִים הָאָרֶץ יָסַדְתָּ וּמַעֲשֵׂה יָדֶיךָ שָׁמָיִם. אָמַר רַבִּי חֲנִינָא מִמָּקוֹם שֶׁהַמִּקְרָא מְסַיֵּעַ לְבֵית שַׁמַּאי מִשָּׁם בֵּית הִלֵּל מְסַלְקִין אוֹתוֹ, עַל דַּעְתֵּין דְּבֵית שַׁמַּאי דְּאִינוּן אָמְרֵי הַשָּׁמַיִם נִבְרְאוּ תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ הָאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר: בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ, עַל דַּעְתֵּין דְּבֵית הִלֵּל דְּאָמְרֵי הָאָרֶץ נִבְרֵאת תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ שָׁמַיִם, דִּכְתִיב (בראשית א, ב): וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ, וְהָאָרֶץ כְּבָר נִבְרֵאת. רַבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם חֲכָמִים אָמַר לַבְּרִיאָה שָׁמַיִם קָדְמוּ, וּלְשִׁכְלוּל הָאָרֶץ קָדְמָה. בְּיוֹם עֲשׂוֹת ה' אֱלֹהִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי, תָּמֵהַּ אֲנִי אֵיךְ נֶחְלְקוּ אֲבוֹת הָעוֹלָם עַל בְּרִיַּת שָׁמַיִם וָאָרֶץ, שֶׁאֲנִי אוֹמֵר שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא נִבְרְאוּ אֶלָא כְּאִלְפָס וְכִסּוּי, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה מח, יג): אַף יָדִי יָסְדָה אֶרֶץ וִימִינִי טִפְּחָה שָׁמָיִם. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן, אִם כְּדַעַת שֶׁאָמַר אַבָּא בְּכָל מָקוֹם הוּא מַקְדִּים שָׁמַיִם לְאֶרֶץ, וּבְמָקוֹם אֶחָד הוּא אוֹמֵר: בְּיוֹם עֲשׂוֹת ה' אֱלֹהִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם, אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁשְּׁנֵיהֶם שְׁקוּלִין, שָׁוִין זֶה כָּזֶה. בְּכָל מָקוֹם הוּא מַקְדִּים תּוֹרִים לִבְנֵי יוֹנָה, וּבְמָקוֹם אֶחָד הוּא אוֹמֵר (ויקרא יב, ו): וּבֶן יוֹנָה אוֹ תֹר, מְלַמֵּד שֶׁשְּׁנֵיהֶם שָׁוִין זֶה כָּזֶה. בְּכָל מָקוֹם הוּא מַקְדִּים משֶׁה לְאַהֲרֹן וּבְמָקוֹם אֶחָד הוּא אוֹמֵר (שמות ו, כו): הוּא אַהֲרֹן וּמשֶׁה, מְלַמֵּד שֶׁשְּׁנֵיהֶם שָׁוִין זֶה כָּזֶה. בְּכָל מָקוֹם הוּא מַקְדִּים יְהוֹשֻׁעַ לְכָלֵב וּבְמָקוֹם אֶחָד הוּא אוֹמֵר (במדבר לב, יב): בִּלְתִּי כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה הַקְּנִזִּי וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן, מְלַמֵּד שֶׁשְּׁנֵיהֶם שָׁוִין זֶה כָּזֶה. בְּכָל מָקוֹם הוּא מַקְדִּים כִּבּוּד אָב לְכִבּוּד אֵם וּבְמָקוֹם אֶחָד הוּא אוֹמֵר (ויקרא יט, ג): אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ, מְלַמֵּד שֶׁשְּׁנֵיהֶם שְׁקוּלִים זֶה כָּזֶה, אֲבָל אָמְרוּ חֲכָמִים הָאָב קוֹדֵם לָאֵם בְּכָל מָקוֹם מִפְּנֵי שֶׁהוּא וְאִמּוֹ חַיָּבִין בִּכְבוֹד אָבִיו. בְּכָל מָקוֹם מַקְדִּים אַבְרָהָם לָאָבוֹת וְכָאן וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקוֹב, מְלַמֵּד שֶׁשְּׁלָשְׁתָּן שָׁוִין זֶה כָּזֶה.

Vayikra Rabbah 36:1 · Sefaria Community Translation

אִישׁ כִּי יַפְלִא נֶדֶר בְּעֶרְכְּךָ נְפָשֹׁת לַה' (ויקרא כז, ב), הֲדָא הוּא דִכְתִיב (קהלת ה, ד): טוֹב אֲשֶׁר לֹא תִדֹּר מִשֶּׁתִּדֹּר וְלֹא תְשַׁלֵּם, רַבִּי מֵאִיר וְרַבִּי יְהוּדָה, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: טוֹב אֲשֶׁר לֹא תִדֹּר וְטוֹב הַנּוֹדֵר וּמְשַׁלֵּם. רְאָיָה לְרַבִּי מֵאִיר, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים עו, יב): נִדְרוּ וְשַׁלְּמוּ לַה' אֱלֹהֵיכֶם. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: טוֹב אֲשֶׁר לֹא תִדֹּר, וְטוֹב מִשְּׁנֵיהֶם מִי שֶׁאֵינוֹ נוֹדֵר כָּל עִקָּר אֶלָּא מֵבִיא כִּבְשָׂתוֹ לָעֲזָרָה וּמַקְדִּישָׁהּ וְשׁוֹחֲטָהּ. (דברים כג, כג): וְכִי תֶחְדַּל לִנְדֹּר לֹא יִהְיֶה בְךָ חֵטְא, אָמַר רַב הוּנָא מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁנָּדַר וְלֹא שִׁלֵּם אֶת נִדְרוֹ וְהָלַךְ לִפְרשׁ בַּיָּם הַגָּדוֹל וְשָׁקְעָה סְפִינָתוֹ וּמֵת בַּיָּם. אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן, כָּל מִי שֶׁנּוֹדֵר וּמַשְׁהֶה אֶת נִדְרוֹ סוֹף שֶׁבָּא לִידֵי עֲבוֹדָה זָרָה וְגִלּוּי עֲרָיוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים וְלָשׁוֹן הָרָע, מִמִּי אַתָּה לָמֵד כֻּלְּהוֹן מִיַּעֲקֹב, עַל יְדֵי שֶׁנָּדַר וְשִׁהָה אֶת נִדְרוֹ, בָּא לִידֵי כֻלָּן, עֲבוֹדָה זָרָה מִנַּיִן (בראשית לה, ב): וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל בֵּיתוֹ הָסִרוּ אֶת אֱלֹהֵי הַנֵּכָר. גִּלּוּי עֲרָיוֹת מִנַּיִן, מִדִּינָה, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית לד, א): וַתֵּצֵא דִּינָה. שְׁפִיכוּת דָּמִים מִנַּיִּן, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית לד, כה): וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיוֹתָם כֹּאֲבִים. לָשׁוֹן הָרָע מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית לא, א): וַיִּשְׁמַע אֶת דִּבְרֵי בְנֵי לָבָן. וְרַבָּנָן אָמְרֵי כָּל מִי שֶׁנּוֹדֵר וּמַשְּׁהֶה נִדְרוֹ קוֹבֵר אֶת אִשְׁתּוֹ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית מח, ז): וַאֲנִי בְּבֹאִי מִפַּדָּן מֵתָה עָלַי רָחֵל. אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק כָּל מִי שֶׁנּוֹדֵר וּמְשַׁלֵּם, יֵשׁ לוֹ שָׂכָר עַל הַנֶּדֶר וְעַל הַשִּׁלּוּם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים עו, יב): נִדְרוּ וְשַׁלְּמוּ לַה' אֱלֹהֵיכֶם. וּמִי שֶׁנּוֹדֵר וּמַשְׁהֶה נִדְרוֹ, גּוֹרֵם מִיתָה לְעַצְמוֹ, דִּכְתִיב (דברים כג, כב): כִּי דָּרשׁ יִדְרְשֶׁנּוּ ה' אֱלֹהֶיךָ מֵעִמָּךְ, מִמְךָ נִפְרָעִין וְלֹא מִמָּמוֹנְךָ. אָמַר רַבִּי אַמֵּי אֵין מִיתָה בְּלֹא חֵטְא וְאֵין יִסּוּרִין בְּלֹא עָוֹן, אֵין מִיתָה בְּלֹא חֵטְא, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל יח, ד): הַנֶּפֶשׁ הַחֹטֵאת הִיא תָמוּת. וְאֵין יִסּוּרִין בְּלֹא עָוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים פט, לג): וּפָקַדְתִּי בְשֵׁבֶט פִּשְׁעָם וּבִנְגָעִים עֲוֹנָם. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי כְּשֵׁם שֶׁבִּנְדָרִים בַּל יַחֵל וּבַל תְּאַחֵר, כָּךְ בַּעֲרָכִין בַּל יַחֵל וּבַל תְּאַחֵר, לְפִיכָךְ משֶׁה מַזְהִיר אֶת יִשְׂרָאֵל וְאוֹמֵר: אִישׁ כִּי יַפְלִא נֶדֶר בְּעֶרְכְּךָ נְפָשֹׁת לַה'.

[1] "When a man makes a vow of valuation of persons to the Lord" (Leviticus 27:2), this is what is written (Ecclesiastes 5:4): "It is better that you should not vow, than that you should vow and not pay." Rabbi Meir and Rabbi Judah [disagree], Rabbi Meir says: "It is better not to vow, but good is the one who vows and fulfills. The proof for Rabbi Meir is, as it is said (Psalms 76:12): "Make vows and pay them to the Lord your God." Rabbi Judah says: "It is better not to vow, and better than both is one who does not vow at all, but brings his sheep to the Temple courtyard, consecrates it, and slaughters it." (Deuteronomy 23:23): "And when you abstain from vowing, it shall not be a sin in you." Rabbi Huna said: "There was an incident with one who vowed and did not fulfill his vow, and he went to sea and his ship sank and he died at sea." Rabbi Shmuel bar Nachman said, "Anyone who vows and delays his vow will eventually come to idolatry, sexual immorality, murder, and gossip. From whom do you learn all these? From Jacob. Because he vowed and delayed his vow, he came to all of these. Idolatry, from where do we know? (Genesis 35:2): "And Jacob said to his household, 'Remove the foreign gods.'" Sexual immorality, from where do we know? From Dinah, as it is said (Genesis 34:1): "And Dinah went out." Murder, from where do we know? As it is said (Genesis 34:25): "And it came to pass on the third day, when they were in pain." Gossip, from where do we know? As it is said (Genesis 31:1): "And he heard the words of Laban's sons." And the Sages say: "Anyone who vows and delays his vow buries his wife, this is what is written (Genesis 48:7): "And as for me, when I came from Padan, Rachel died on me." Rabbi Shmuel bar Rav Yitzchak said: "Anyone who vows and fulfills, has a reward for the vow and for the fulfillment, as it is said (Psalms 76:12): "Make vows and pay them to the Lord your God." And anyone who vows and delays his vow, causes death to himself, as it is written (Deuteronomy 23:22): "For the Lord your God will surely require it of you; from you it will be collected, not from your property." Rabbi Ami said: "There is no death without sin and no suffering without iniquity. There is no death without sin, as it is said (Ezekiel 18:4): "The soul that sins, it shall die." And there is no suffering without iniquity, as it is said (Psalms 89:33): "Then I will punish their transgression with the rod and their iniquity with stripes." Rabbi Shimon ben Yochai said: "Just as in vows [there is the rule of] 'Do not desecrate' and 'Do not delay', so too in evaluations 'Do not desecrate' and 'Do not delay'. Therefore, Moses warns Israel and says:"When a man makes a vow of valuation of persons to the Lord" (Leviticus 27:2).

Vayikra Rabbah 37:1 · Sefaria Community Translation

וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי (במדבר א, א), זֶהוּ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (תהלים לו, ז): מִשְׁפָּטֶיךָ תְּהוֹם רַבָּה, אָמַר רַבִּי מֵאִיר מָשַׁל אֶת הַצַּדִּיקִים בְּדִירָתָן וְאֶת הָרְשָׁעִים בְּדִירָתָן, מָשַׁל אֶת הַצַּדִּיקִים בְּדִירָתָן (יחזקאל לד, יד): בְּמִרְעֶה טּוֹב אֶרְעֶה אֹתָם וּבְהָרֵי מְרוֹם יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה נְוֵהֶם, וּמָשַׁל אֶת הָרְשָׁעִים בְּדִירָתָן (יחזקאל לא, טו): כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים בְּיוֹם רִדְתּוֹ שְׁאוֹלָה הֶאֱבַלְתִּי כִּסֵּתִי עָלָיו אֶת תְּהוֹם, בַּמֶּה רְשָׁעִים מִתְכַּסִּים כְּשֶׁהֵן יוֹרְדִין לַשְּׁאוֹל, בַּתְּהוֹם. חִזְקִיָּה בַּר רַבִּי חִיָּא אָמַר הַגִּיגִית הַזּוֹ בַּמֶּה מְכַסִּין אוֹתָהּ, בִּכְלִי חֶרֶס, מִמַּהִי בָהּ כְּשֵׁם שֶׁהִיא שֶׁל חֶרֶס כָּךְ מְכַסִּין אוֹתָהּ בִּכְלִי חֶרֶס, כָּךְ הֵן הָרְשָׁעִים, מַה כְּתִיב בָּהֶם (ישעיה כט, טו): וְהָיָה בְמַחְשָׁךְ מַעֲשֵׂיהֶם וַיֹּאמְרוּ מִי רֹאֵנוּ וּמִי יֹדְעֵנוּ, וּלְפִי שֶׁהֵן חֲשׁוּכִין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוֹרִידָן לִשְׁאוֹל שֶׁהִיא חֲשׁוּכָה וּמְכַסֶּה עֲלֵיהֶם אֶת הַתְּהוֹם שֶׁהוּא חשֶׁךְ, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית א, ב): וְחשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם, הֱוֵי (תהלים לו, ז): צִדְקָתְךָ כְּהַרְרֵי אֵל, צְדָקָה שֶׁאַתָּה מֵבִיא עַל הָעוֹלָם מְפֻרְסֶמֶת כַּהָרִים הַלָּלוּ. (תהלים לו, ז): מִשְׁפָּטֶיךָ תְּהוֹם רַבָּה, מִשְׁפָּט שֶׁאַתָּה עוֹשֶׂה בָּעוֹלָם הַזֶּה, תְּהוֹם רַבָּה, מָה הַתְּהוֹם בְּסֵתֶר אַף מִשְׁפָּט שֶׁאַתָּה מֵבִיא בְּסֵתֶר. כֵּיצַד, כֵּיוָן שֶׁחָרְבָה יְרוּשָׁלַיִם, בְּתִשְׁעָה בְּאָב חָרְבָה, וּכְשֶׁמַּרְאֶה לִיחֶזְקֵאל הוּא מַרְאֶה לוֹ בְּאֶחָד בַּחֹדֶשׁ, לָמָּה, שֶׁלֹא לְפַרְסֵם בְּאֵי זֶה, יוֹם חָרְבָה, אֲבָל מִי שֶׁהוּא בָּא לְגַדֵּל יִשְׂרָאֵל, מְפַרְסֵם אֵי זֶה יוֹם, אֵי זֶה מָקוֹם, אֵי זֶה חֹדֶשׁ, אֵי זוֹ שָׁנָה, אֵי זוֹ אִפָּטֶיָאה, (במדבר א, א): לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר, מָה אָמַר לָהֶם (במדבר א, ב): שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.

[1] "And God spoke to Moses in the Sinai desert" (Numbers 1:1), this is what the verse says, "Your judgments are like the great deep" (Psalms 36:7). Rabbi Meir said, the righteous are likened to their dwelling place and the wicked to their dwelling place. The righteous are likened to their dwelling place, "In a good pasture will I feed them, and on the high mountains of Israel will their fold be" (Ezekiel 34:14). And the wicked are likened to their dwelling place, "Thus says the Lord GOD: In the day when he went down to Sheol I caused mourning" (Ezekiel 31:15). With what are the wicked covered when they descend to Sheol? With the deep. Hezekiah, the son of Rabbi Hiyya said, this jug, with what do they cover it? With an earthenware vessel. What is in it? Just as it is of earthenware, so they cover it with an earthenware vessel. So too the wicked. What is written about them? "Woe unto them that deeply hide their counsel from the LORD, and whose works are in the dark, and they say, 'Who sees us? And who knows us?'" (Isaiah 29:15). And because they are dark, the Holy One, blessed be He, lowers them to Sheol, which is dark, and covers them with the deep, which is darkness, as it is said, "And darkness was upon the face of the deep" (Genesis 1:2). "Your righteousness is like the mighty mountains" (Psalms 36:7), the righteousness that You bring upon the world is as well-known as these mountains. "Your judgments are like the great deep" (Psalms 36:7), the judgment that G-D executes in this world is like the great deep. Just as the deep is hidden, so is the judgment that You bring is hidden. How so? Once Jerusalem was destroyed, it was destroyed on the ninth of Av, and when it was shown to Ezekiel, it was shown to him on the first of the month. Why? So as not to publicize on this day, the day of destruction. But whoever comes to aggrandize Israel, publicizes on this day, this place, this month, this year, this tragedy, "on the day that they went out of the land of Egypt, saying" (Numbers 1:1). What did He say to them? "Take the sum of all the congregation of the children of Israel" (Numbers 1:2).

Bamidbar Rabbah 1:1 · Sefaria Community Translation

וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר (במדבר ב, א), בִּשְׁמוֹנָה עָשָׂר מְקוֹמוֹת אַתָּה מוֹצֵא משֶׁה וְאַהֲרֹן שָׁוִים, כְּנֶגֶד שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה בְּרָכוֹת, שְׁלשָׁה אָבוֹת הָרִאשׁוֹנִים, מִשָּׁם אַתָּה מוֹצֵא קֶבַע שֶׁמִּתְפַּלְּלִים שָׁלשׁ פְּעָמִים בַּיּוֹם, אַבְרָהָם קָבַע תְּפִלַּת בֹּקֶר, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יט, כז): וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וגו', וְאֵין עֲמִידָה, אֶלָּא תְּפִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קו, ל): וַיַּעֲמֹד פִּינְחָס וַיְפַלֵּל. יִצְחָק קָבַע תְּפִלַּת הַמִּנְחָה, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כד, סג): וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ, וְאֵין שִׂיחָה אֶלָּא תְּפִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קכ, א): תְּפִלָּה לְעָנִי כִי יַעֲטֹף וגו'. יַעֲקֹב קָבַע תְּפִלַּת הָעֶרֶב, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כח, יא): וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וגו', וְאֵין פְּגִיעָה אֶלָּא תְּפִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה ז, טז): וְאַתָּה אַל תִּתְפַּלֵּל בְּעַד הָעָם הַזֶּה וגו'. בִּשְׁמוֹנָה עָשָׂר מְקוֹמוֹת משֶׁה וְאַהֲרֹן מְזֻוָּגִין, רֶמֶז לִשְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה בְּרָכוֹת, כְּנֶגֶד שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה אַזְכָּרוֹת שֶׁכְּתוּבוֹת בִּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל, (תהלים כט, א): וּבְמִזְמוֹר לְדָוִד הָבוּ לַה' בְּנֵי אֵלִים. שְׁלשָׁה אָבוֹת הִתְקִינוּ שֶׁמִּתְפַּלְּלִים שָׁלשׁ פְּעָמִים בַּיּוֹם וּמשֶׁה וְאַהֲרֹן, וּמִן הָאַזְכָּרוֹת הָאֵלּוּ לָמַדְנוּ לִשְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה בְּרָכוֹת.

[1] "And the Lord spoke to Moses and Aaron, saying (Numbers 2, 1), In eighteen places you find Moses and Aaron equal, corresponding to the eighteen blessings, the three early fathers. From there you find the establishment of praying three times a day. Abraham established the morning prayer, as it is said (Genesis 19, 27): 'And Abraham got up early in the morning and so on,' and there is no standing but prayer, as it is said (Psalms 106, 30): 'And Phinehas stood and prayed.' Isaac established the afternoon prayer, as it is said (Genesis 24, 63): 'And Isaac went out to meditate,' and there is no meditation but prayer, as it is said (Psalms 102, 1): 'A prayer of the afflicted when he is overwhelmed and so on.' Jacob established the evening prayer, as it is said (Genesis 28, 11): 'And he encountered the place and so on,' and there is no encounter but prayer, as it is said (Jeremiah 7, 16): 'And you, do not pray for this people and so on.' In eighteen places Moses and Aaron are paired, hinting to the eighteen blessings, corresponding to the eighteen mentions written in the Shema Yisrael, (Psalms 29, 1): 'Give unto the Lord, O you sons of the mighty.' The three fathers established that we pray three times a day and Moses and Aaron, and from these mentions, we learned the eighteen blessings."

Bamidbar Rabbah 2:1 · Sefaria Community Translation

הַקְרֵב אֶת מַטֵּה לֵוִי וגו' (במדבר ג, ו), הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (תהלים צב, יג יד): צַדִּיק כַּתָּמָר יִפְרָח וגו' שְׁתוּלִים בְּבֵית ה' וגו', צַדִּיק כַּתָּמָר יִפְרָח, מָה הַתָּמָר הַזּוֹ צִלָּהּ רָחוֹק, כָּךְ מַתַּן שְׂכָרָן שֶׁל צַדִּיקִים רָחוֹק מֵהֶם עַד לָעוֹלָם הַבָּא. מָה הַתָּמָר הַזּוֹ עוֹשָׂה תְּמָרִים רְטוּבִים, נִיקוֹלַוְוסִין, נוֹבְלוֹת, וְעוֹשָׂה סוֹלִין. כָּךְ הֵם יִשְׂרָאֵל יֵשׁ בָּהֶם בְּנֵי תּוֹרָה וְיֵשׁ בָּהֶם עַמֵּי הָאָרֶץ, וְיֵשׁ בָּהֶם בּוּרִים. מָה הַתְּמָרָה הַזּוֹ יֵשׁ בָּהֶם נוֹבְלוֹת שֶׁאֵינָן נִכְנָסוֹת לָאוֹצָר וְעוֹשָׂה תְּמָרִים וְהֵם נִכְנָסוֹת לָאוֹצָר, כָּךְ יִשְׂרָאֵל כְּשֶׁהָיוּ בַּמִּדְבָּר מֵהֶם נִכְנְסוּ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מֵהֶם לֹא נִכְנְסוּ. מָה הַתְּמָרָה הַזּוֹ עוֹשָׂה תְּמָרִים וְעוֹשָׂה קוֹצִים וְכָל מִי שֶׁהוּא מְבַקֵּשׁ לִגְבּוֹת תְּמָרִים הַקּוֹצִים שֶׁיֵּשׁ בָּהּ שׁוֹלְטִין בּוֹ, כָּךְ הֵם הַצַּדִּיקִים כָּל מִי שֶׁאֵינוֹ מְשַׁמֵּר עַצְמוֹ מֵהֶם נְשִׁיכָתָן נְשִׁיכַת שׁוּעָל, וַעֲקִיצָתָן עֲקִיצַת עַקְרָב, וּלְחִישָׁתָן לְחִישַׁת שָׂרָף, וְאַף כָּל דִּבְרֵיהֶם כְּגַחֲלֵי אֵשׁ. דָּבָר אַחֵר, מַה תְּמָרָה זוֹ אֵין בָּהּ פְּסוֹלֶת אֶלָּא תְּמָרִים לַאֲכִילָה, לוּלָבִין לְהִלּוּל, חֲרָיוֹת לְסִכּוּךְ, סִיבִים לַחֲבָלִים, סַנְסַנִּים לַכְּבָרָה, שִׁפְעַת קוֹרוֹת לְקָרוֹת בָּהֶן אֶת הַבַּיִת. כָּךְ הֵם יִשְׂרָאֵל אֵין בָּהֶם פְּסֹלֶת אֶלָּא מֵהֶם בַּעֲלֵי מִקְרָא, מֵהֶם בַּעֲלֵי מִשְׁנָה, מֵהֶם בַּעֲלֵי אַגָּדָה, מֵהֶם בַּעֲלֵי מִצְווֹת, מֵהֶם בַּעֲלֵי צְדָקוֹת וְכָל הָעִנְיָן. דָּבָר אַחֵר, מַה תְּמָרָה זוֹ לִבָּהּ מְכֻוָּן לְמַעְלָה, כָּךְ יִשְׂרָאֵל לִבָּן מְכֻוָּן לַאֲבִיהֶן שֶׁבַּשָּׁמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים כה, טו): עֵינַי תָּמִיד אֶל ה' כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי. דָּבָר אַחֵר, מַה תְּמָרָה זוֹ יֵשׁ לָהּ תַּאֲוָה, כָּךְ צַדִּיקִים יֵשׁ לָהֶם תַּאֲוָה, מַה תַּאֲוָתָם, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה כו, ט): נַפְשִׁי אִוִּיתִךָ בַּלַּיְלָה אַף רוּחִי בְקִרְבִּי אֲשַׁחֲרֶךָּ כִּי כַּאֲשֶׁר מִשְׁפָּטֶיךָ לָאָרֶץ צֶדֶק לָמְדוּ ישְׁבֵי תֵבֵל. אָמַר רַבִּי תַּנְחוּמָא מַעֲשֶׂה בִּתְמָרָה אַחַת שֶׁהָיְתָה עוֹמֶדֶת בְּחַמְתָן וְלֹא הָיְתָה עוֹשָׂה פֵּרוֹת, וְהָיוּ מַרְכִּיבִין אוֹתָהּ וְלֹא עָשְׂתָה פֵּרוֹת, אָמַר לָהֶם דִּקְלֵי תְּמָרָה הִיא רוֹאָה מִירִיחוֹ וְהִיא מִתְאַוָּה לָהּ בְּלִבָּהּ, וְהֵבִיאוּ מִמֶּנָּהּ וְהִרְכִּיבוּ אוֹתָהּ מִיָּד עָשְׂתָה פֵּרוֹת, כָּךְ כָּל תַּאֲוָתָן וְצִפּוּיָין שֶׁל צַדִּיקִים, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. מַה תְּמָרָה זוֹ אֵינָהּ עוֹשָׂה פָּחוֹת מִשְׁלשֶׁת אָנְבּוֹנִין, כָּךְ אֵין יִשְׂרָאֵל חֲסֵרִים מִשְּׁלשָׁה צַדִּיקִים בָּעוֹלָם כְּאַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (שיר השירים ז, ט): אָמַרְתִּי אֶעֱלֶה בְתָמָר אֹחֲזָה בְּסַנְסִנָּיו וְיִהְיוּ נָא שָׁדַיִךְ כְּאֶשְׁכְּלוֹת הַגֶּפֶן וְרֵיחַ אַפֵּךְ כַּתַּפּוּחִים. מַה תְּמָרָה זוֹ יֵשׁ בָּהּ לוּלָבִין לְהַלֵּל, וַחֲרָיוֹת לְסֻכָּה, אֲפִלּוּ הַסִּיב שֶׁלָהּ הוֹלֵךְ לְחִזּוּק וְעֵצָהּ לְהַדְלִיק, כָּךְ בְּיִשְׂרָאֵל צַדִּיקִים, יְשָׁרִים, חֲסִידִים, בְּנֵי תוֹרָה, אֲפִלּוּ סוּרֵיהֶן גּוֹמְלֵי חֶסֶד אִינוּן. אִי מָה הַתְּמָרָה אֵין עוֹשִׂין מִמֶּנָּהּ כֵּלִים כָּךְ הַצַּדִּיקִים, תַּלְמוּד לוֹמַר (תהלים צב, יג): כְּאֶרֶז בַּלְּבָנוֹן יִשְׂגֶּה. אָמַר רַבִּי תַּנְחוּמָא שָׁאַלְתִּי אוֹתָהּ לְרַב הוּנָא וְאָמַר הָיִינוּ בְּבָבֶל וְעוֹשִׂין מִמֶּנָּהּ כֵּלִים, שֻׁלְחָנוֹת וּמְנוֹרוֹת. אִי מָה הָאֶרֶז הַזֶּה אֵין עוֹשֶׂה פֵּרוֹת כָּךְ הַצַּדִּיקִים אֵין עוֹשִׂין פֵּרוֹת, תַּלְמוּד לוֹמַר: צַדִּיק כַּתָּמָר יִפְרָח, מַה הַתְּמָרָה עוֹשָׂה פֵּרוֹת כָּךְ הַצַּדִּיקִים עוֹשִׂים פֵּרוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ג, י): אִמְרוּ צַדִּיק כִּי טוֹב כִּי פְרִי מַעַלְלֵיהֶם יֹאכֵלוּ. מַה תְּמָרָה וְאֶרֶז כָּל מִי שֶׁהוּא עוֹלֶה לְרֹאשָׁם וְאֵינוֹ מְשַׁמֵּר אֶת עַצְמוֹ הוּא נוֹפֵל וָמֵת, כָּךְ כָּל מִי שֶׁהוּא בָּא וּמִזְדַּוֵּג לְיִשְׂרָאֵל סוֹף שֶׁהוּא נוֹטֵל אֶת שֶׁלּוֹ מִתַּחַת יְדֵיהֶם, תֵּדַע לָךְ שֶׁכֵּן שָׂרָה עַל יְדֵי שֶׁמְּשָׁכָהּ פַּרְעֹה לַיְלָה אַחַת לָקָה הוּא וּבֵיתוֹ בִּנְגָעִים, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יב, יז): וַיְנַגַּע ה' אֶת פַּרְעֹה וגו'. מַה תְּמָרָה וְאֶרֶז גְּדוֹלִים מִכָּל הָאִילָנוֹת, כָּךְ יִשְׂרָאֵל גְּדוֹלִים מִכָּל הָאֻמּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (אסתר ט, ד): כִּי גָדוֹל מָרְדְּכַי וגו', (שמואל ב ה, י), וַיֵּלֶךְ דָּוִד הָלוֹךְ וְגָדוֹל. מַה תְּמָרָה אִם נֶעֶקְרָה אֵין לָהּ חִלּוּפִים כָּךְ הֵם הַצַּדִּיקִים אֵין לָהֶם חִלּוּפִים בְּשָׁעָה שֶׁמֵּתִים, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב כח, יב): וְהַחָכְמָה מֵאַיִן תִּמָּצֵא וְאֵי זֶה מְקוֹם בִּינָה. דָּבָר אַחֵר, צַדִּיק כַּתָּמָר וגו' מְדַבֵּר בְּשִׁבְטוֹ שֶׁל לֵוִי, שֶׁהָיוּ צַדִּיקִים וְהִפְרִיחוּ מַעֲשִׂים טוֹבִים, בְּעֵת שֶׁעָשׂוּ יִשְׂרָאֵל הָעֵגֶל, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לב, כו): וַיֵּאָסְפוּ אֵלָיו כָּל בְּנֵי לֵוִי, לְפִיכָךְ גִּדְּלָם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּיִשְׂרָאֵל כָּאֶרֶז הַזֶּה שֶׁהוּא גָּבוֹהַּ וְגָדוֹל בַּלְּבָנוֹן מִשְּׁאָר הָאִילָנוֹת, כָּךְ הֵם גְּדוֹלִים מִכָּל יִשְׂרָאֵל, שֶׁלֹא בָּחַר בְּכָל הַשְּׁבָטִים לַעֲמֹד בְּשִׁמּוּשׁוֹ אֶלָּא בְּנֵי לֵוִי בִּלְבָד, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (תהלים צב, יד): שְׁתוּלִים בְּבֵית ה', אָמַר רַבִּי חָנָן בֶּן פָּזִי עַד שֶׁהֵם שְׁתוּלִים הֵם בְּבֵית ה', אֵלּוּ הַתִּינוֹקוֹת שֶׁהֵם בְּבֵית הַסֵּפֶר. דָּבָר אַחֵר, שְׁתוּלִים בְּבֵית ה', שֶׁלֹא הָיוּ זָזִים מִבֵּית הַמִּדְרָשׁ לְעוֹלָם. בְּחַצְרוֹת אֱלֹהֵינוּ יַפְרִיחוּ, אֵלּוּ הַשִּׁירוֹת, תֵּדַע לָךְ שֶׁהוּא כֵּן, שֶׁנֶּאֱמַר: הַקְרֵב אֶת מַטֵּה לֵוִי וגו' וְשָׁמְרוּ אֶת מִשְׁמַרְתּוֹ וגו'.

[1] "Bring the tribe of Levi near, and so on" (Numbers 3:6), this is what is written (Psalms 92:13-14): "A righteous person will flourish like a palm tree and so on", "planted in the house of the LORD" and so on. "A righteous person will flourish like a palm tree" - just as this palm tree's shade is far, so is the reward of the righteous far from them until the world to come. Just as this palm tree produces ripe dates, large dates, green dates, and it produces dry dates. So are the people of Israel, there are among them scholars of the Torah, and there are among them the people of the earth, and there are among them the ignorant. Just as this palm tree has unripe dates which do not enter the storage and it produces dates and they are brought into the storage, so were the people of Israel when they were in the desert; some of them entered the land of Israel and some did not. Just as this palm tree produces dates and also produces thorns and anyone who tries to pick the dates, the thorns which are in it rule over him, so are the righteous, anyone who does not guard himself from them, their bite is the bite of a fox, their sting is the sting of a scorpion, and their hissing is the hissing of a serpent, and even all their words are like burning coals. Another interpretation, just as this palm tree has no waste but only dates for eating, branches for rejoicing (in the festival of Sukkot), fronds for covering (the Sukkah), fibers for ropes, small branches for the sieve, leaf stalks for beams in the house. So are the people of Israel, there is no waste among them but only some who are masters of the scripture, some are masters of the Mishnah, some are masters of the Aggadah (stories and folklore), some are masters of the commandments, some are masters of charity and every kind of subject. Another interpretation, just as this palm tree, its heart is set upwards, so is the heart of the people of Israel set towards their Father in heaven, as it is said (Psalms 25:15): "My eyes are always on the LORD, for he rescues me from the traps of my feet". Another interpretation, just as this palm tree has desire, so do the righteous have desire, what is their desire? The Holy One, Blessed be He, as it is said (Isaiah 26:9): "My soul yearns for You in the night; in the morning my spirit longs for You. When your judgments come upon the earth, the people of the world learn righteousness". Rabbi Tanhuma said, there was a case with a certain date palm that was in Hamtan, and it did not produce fruit. They grafted it, but it still did not produce fruit. He told them, "This date palm sees one from Jericho and yearns for it in its heart. Bring some of it and graft it, and it immediately produced fruit. So it is with all the desires and expectations of the righteous, The Holy One, blessed be He. Just as this date palm does not produce less than three bunches of fruit, so there are never fewer than three righteous people in the world, like Abraham, Isaac, and Jacob; Hananiah, Mishael, and Azariah. It is likewise stated (Song of Songs 7:9): 'I said I would go up the palm tree, I would take hold of its boughs; may your breasts be like clusters of the vine, and the fragrance of your breath like apples.' Just as this date palm has palm fronds for praise and date clusters for the Sukkah, even its stalk goes for reinforcement and its wood for kindling, so there are among Israel righteous, upright, devout, Torah scholars, even their refuse are doers of kindness. If these date palms do not produce vessels, so too the righteous, the verse comes to state (Psalms 92:13), 'The righteous shall flourish like the palm tree.' Rabbi Tanhuma said, I asked Rav Huna about it, and he said this is in Babylonia, and they do make vessels from it, tables and lamps. If this cedar does not produce fruit, so too the righteous do not produce fruit, the verse comes to state: 'The righteous shall flourish like the palm tree.' Just as the date palm produces fruit, so too the righteous produce fruit, as it is stated (Isaiah 3:10), 'Say of the righteous that it shall be well with him, for they shall eat the fruit of their deeds.' Just as the date palm and cedar, anyone who goes up to their top and does not protect himself falls and dies, so too anyone who comes and attaches himself to Israel, he will end up taking his own life from their hands. You know this because Sarah was taken by Pharaoh for one night, and he and his household were stricken with plagues, as it is stated (Genesis 12:17), 'And the Lord afflicted Pharaoh and his house with great plagues.' Just as the date palm and cedar are taller than all trees, so too Israel is greater than all nations, as it is stated (Esther 9:4), 'For Mordecai was great,' and (II Samuel 5:10), 'And David went on, and grew great.' Just as the date palm, if uprooted, has no replacement, so too the righteous have no replacement when they die, as it is stated (Job 28:12), 'But where shall wisdom be found? And where is the place of understanding? "Another point, 'The righteous shall flourish like the palm tree' speaks about the tribe of Levi, who were righteous and performed good deeds, especially when the Israelites made the golden calf. As it is written (Exodus 32:26), 'And all the sons of Levi gathered themselves together unto him.' Therefore, the Holy One, blessed be He, exalted them among the Israelites like this cedar that is tall and large in Lebanon compared to other trees. Just as they are great among all of Israel, He did not choose from all the tribes to serve Him but only the children of Levi. This is what is written (Psalms 92:14), 'They are planted in the house of the LORD.' Rabbi Hanan ben Pazi said, they are planted in the house of the LORD, these are the children who are in school. Another point, 'They are planted in the house of the LORD,' they never left the house of study. 'In the courtyards of our God they will blossom,' these are the songs. You should know that this is so, as it is said: 'Bring the tribe of Levi near and so on' and 'they shall keep his charge and so on.'

Bamidbar Rabbah 3:1 · Sefaria Community Translation

וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה פְּקֹד כָּל בְּכֹר זָכָר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וגו' (במדבר ג, מ), הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה מג, ד): מֵאֲשֶׁר יָקַרְתָּ בְעֵינַי נִכְבַּדְתָּ וגו', אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיַעֲקֹב, יַעֲקֹב הַרְבֵּה אַתְּ יָקָר בְּעֵינַי שֶׁכִּבְיָכוֹל קָבַעְתִּי אִיקוֹנִים שֶׁלְךָ בְּכִסְאִי, וּבְשִׁמְךָ הַמַּלְאָכִים מְקַלְסִין אוֹתִי וְאוֹמְרִים (תהלים מא, יד): בָּרוּךְ ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מֵהָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם, הֱוֵי: מֵאֲשֶׁר יָקַרְתָּ בְעֵינַי נִכְבַּדְתָּ וגו'. דָּבָר אַחֵר, מֵאֲשֶׁר יָקַרְתָּ בְעֵינַי נִכְבַּדְתָּ, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיַעֲקֹב הַרְבֵּה יָקָר אַתְּ בְּעֵינַי, שֶׁכִּבְיָכוֹל אֲנִי וּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת שֶׁלִּי יָצְאוּ לִקְרָאתְךָ בְּצֵאתְךָ לֵילֵךְ לְפַדַּן אֲרָם וּבְבִיאָתְךָ. בְּשָׁעָה שֶׁיָּצָאתָ מַה כְּתִיב (בראשית כח, י יג): וַיֵּצֵא יַעֲקֹב וגו' וַיִּפְגַע בַּמָּקוֹם וגו' וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם וגו' וְהִנֵּה ה' נִצָּב עָלָיו וגו'. אָמַר רַבִּי הוֹשַׁעְיָא אַשְׁרֵי יְלוּד אִשָּׁה שֶׁכָּךְ רָאָה הַמֶּלֶךְ וּפָמַלְיָא שֶׁלּוֹ נִצָּבִים עָלָיו וּמְשַׁמְּרִים אוֹתוֹ. וּמִנַּיִן בְּבִיאָתוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית לב, ב): וְיַעֲקֹב הָלַךְ לְדַרְכּוֹ וגו', הֲרֵי הַמַּלְאָכִים. הַשְּׁכִינָה מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית לה, ט): וַיֵּרָא אֱלֹהִים אֶל יַעֲקֹב עוֹד בְּבֹאוֹ וגו', הֱוֵי: מֵאֲשֶׁר יָקַרְתָּ בְעֵינַי נִכְבַּדְתָּ. דָּבָר אַחֵר, מֵאֲשֶׁר יָקַרְתָּ בְעֵינַי וגו', אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יָקָר אַתְּ בְּעֵינַי, שֶׁלְּכָל אֻמּוֹת הָעוֹלָם לֹא נָתַתִּי מִנְיָן וּלְךָ נָתַתִּי מִנְיָן, מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיוּ לוֹ גְּרָנוֹת הַרְבֵּה וְהָיוּ כֻּלָּם טִנּוֹפוֹת וּמְלֵאוֹת זוּנִים, וְלֹא דִּקְדֵּק בְּמִנְיָנָן, וְהָיָה לוֹ גֹּרֶן אַחַת רָאָה אוֹתָהּ נָאָה, אָמַר לְבֶן בֵּיתוֹ אוֹתָן הַגְּרָנוֹת טִנּוֹפוֹת וּמְלֵאוֹת זוּנִים לְפִיכָךְ אַל תְּדַקְדֵּק בְּמִנְיָנָם, אֲבָל זֶה דַּע כַּמָּה כּוֹרִים יֵשׁ בּוֹ, כַּמָּה שַׂקִּים, כַּמָּה מוֹדִיאוֹת יֵשׁ בּוֹ. כָּךְ הַמֶּלֶךְ זֶה מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְהַגֹּרֶן אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל (ישעיה כא, י): מְדֻשָׁתִי וּבֶן גָּרְנִי, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (ירמיה ב, ג): קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַה' רֵאשִׁית תְּבוּאָתֹה. וּבֶן בֵּיתוֹ זֶה משֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יב, ז): לֹא כֵן עַבְדִּי משֶׁה בְּכָל בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה, הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים טִנּוֹפוֹת הֵן, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה לג, יב): וְהָיוּ עַמִּים מִשְׂרְפוֹת שִׂיד קוֹצִים כְּסוּחִים וגו', לְפִיכָךְ אַל תְּדַקְדֵּק בְּמִנְיָנָם, אֲבָל יִשְׂרָאֵל צַדִּיקִים הֵם, כֻּלָּם חִטִּים אַגּוּדֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ס, כא): וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (שיר השירים ד, ז): כֻּלָּךְ יָפָה רַעְיָתִי וּמוּם אֵין בָּךְ, לְכָךְ דַּקְדֵּק בְּמִנְיָנָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, כָּךְ עָשָׂה משֶׁה מָנָה אוֹתָם כַּמָּה כּוֹרִין יֵשׁ בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר א, ב): שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, כַּמָּה שַׂקִּים, (שיר השירים ב, ד): וּצְבָאוֹ וּפְקוּדֵיהֶם, כַּמָּה מִדּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: פְּקֹד כָּל זָכָר וגו'.

[1] And the Lord said to Moses, 'Take a census of all the firstborn males of the children of Israel, etc.' (Numbers 3:40). This is what is written (Isaiah 43:4), 'Since you were precious in My sight, You have been honored.' The Holy One, blessed be He, said to Jacob, 'Jacob, you are highly esteemed in My eyes, for I have established your descendants as the leaders of My throne, and in your name, the angels praise Me, saying (Psalms 41:14), "Blessed be the Lord, the God of Israel, from everlasting to everlasting." Be [precious], for you have been honored.' Another interpretation: 'Since you were precious in My sight, You have been honored.' The Holy One, blessed be He, said to Jacob, 'You are precious in My sight, for in the eyes of all the nations of the world, I have not given a measure as I have given to you. It is as a parable of a king who had many granaries, and they were all filled with straw and barley, but he did not scrutinize their contents. He had one granary, and he saw that it was becoming beautiful. He said to his household, 'Those granaries are filled with straw and barley; therefore, do not scrutinize their contents. But know how many kor measures are in it, how many sacks, how many chambers.' Similarly, this King, the King of kings, the Holy One, blessed be He, and the granary is Israel, as it is stated (Isaiah 21:10), 'O My threshed one and My son of the threshing floor.' And it is also stated (Jeremiah 2:3), 'Israel was holy to the Lord, the firstfruits of His harvest.' And the son of His household, that is Moses, as it is stated (Numbers 12:7), 'Not so is My servant Moses, who is faithful in all My house.' The servants of the idolaters, they are like straw. As it is stated (Isaiah 33:12), 'And peoples will be like the burnings of lime; thorns cut up, they will be burned with fire.' Therefore, do not scrutinize their contents. But Israel are righteous; all of them are bundles of wheat, as it is stated (Isaiah 60:21), 'And your people, all of them will be righteous.' And it also says (Song of Songs 4:7), 'You are all fair, my love, and there is no blemish in you.' Therefore, scrutinize their contents, for Moses counted how many kor measures are in it, as it is stated (Numbers 1:2), 'Take a census of all the congregation of the children of Israel.' How many sacks, as it is stated (Song of Songs 2:4), 'And his banner over me was love.' How many measures, as it is stated: 'Count every male, etc.'

Bamidbar Rabbah 4:1 · Sefaria Community Translation

אַל תַּכְרִיתוּ אֶת שֵׁבֶט מִשְׁפְּחֹת הַקְּהָתִי מִתּוֹךְ הַלְוִיִּם (במדבר ד, יח), הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (תהלים לג, יח יט): הִנֵּה עֵין ה' אֶל יְרֵאָיו לַמְיַחֲלִים לְחַסְדּוֹ, לְהַצִּיל מִמָּוֶת נַפְשָׁם וּלְחַיּוֹתָם בָּרָעָב. הִנֵּה עֵין ה' אֶל יְרֵאָיו וגו', זֶה שִׁבְטוֹ שֶׁל לֵוִי, שֶׁהֵם יוֹשְׁבִים וּמְקַוִּים לְחַסְדּוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְכִי כָּל הַבְּרִיּוֹת אֵינָן מְיַחֲלִים לְחַסְדּוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אֶלָּא בְּיוֹתֵר שִׁבְטוֹ שֶׁל לֵוִי שֶׁלֹא נָטְלוּ חֵלֶק בָּאָרֶץ, אֶלָּא יוֹשְׁבִים וּמִתְפַּלְּלִים שֶׁתַּעֲשֶׂה אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל פֵּרוֹתֶיהָ כְּדֵי שֶׁיִּטְלוּ מַעְשְׂרוֹתֵיהֶם, שֶׁאֵין לָהֶם כְּלוּם בָּעוֹלָם אֶלָּא חַסְדּוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הֱוֵי: לַמְיַחֲלִים לְחַסְדּוֹ. לְהַצִּיל מִמָּוֶת נַפְשָׁם, מִן מִיתָה עַצְמָהּ, וּלְחַיּוֹתָם בָּרָעָב, אֵלּוּ עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע מַתְּנוֹת כְּהֻנָּה שֶׁנִּתְּנוּ לְשֵׁבֶט לֵוִי, עֶשֶׂר בַּמִּקְדָּשׁ, וְעֶשֶׂר בַּגְּבוּלִין, וְאַרְבַּע בִּירוּשָׁלַיִם, הֱוֵי: וּלְחַיּוֹתָם בָּרָעָב. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן פְּדָת מֵאֵיזוֹ מִיתָה הָיוּ נִצּוֹלִים, אִם מִמִּיתָה שֶׁל עוֹלָם, הֲרֵי אֵין בְּרִיָּה שֶׁאֵין מֵתָה, מַהוּ לְהַצִּיל מִמָּוֶת נַפְשָׁם, אֶלָּא מִמִּיתַת הָאָרוֹן, כֵּיצַד, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן פְּדָת בְּשֵׁם רַבִּי יוֹסֵי בֶּן זִמְרָא בְּשָׁעָה שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל נוֹסְעִין הָיוּ שְׁנֵי נִיצוֹצִין שֶׁל אֵשׁ יוֹצְאִין מִתּוֹךְ שְׁנֵי בַּדָּיו שֶׁל אָרוֹן כְּדֵי לִפְגֹּעַ שׂוֹנְאֵיהֶם, וּמִנַּיִן, שֶׁכֵּן משֶׁה אוֹמֵר לְיִשְׂרָאֵל מָה אַתֶם מִתְיָרְאִין מִן בְּנֵי עֲנָק וְכִי קָשִׁים הֵם מֵאוֹתָן שֶׁהָיוּ בָּאִים כְּנֶגְדֵנוּ וְהָיָה הָאָרוֹן שׂוֹרְפָן, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (דברים ט, ג): וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ הוּא הָעֹבֵר לְפָנֶיךָ וגו', מִכָּאן אַתָּה דוֹרֵשׁ שֶׁהָיוּ שְׁנֵי נִיצוֹצִין מְקַדְּמִין לִפְנֵיהֶם, אָמַר לָהֶם (דברים ט, ג): הוּא יַשְׁמִידֵם וְהוּא יַכְנִיעֵם לְפָנֶיךָ, וְכֵיוָן שֶׁהָיוּ הַנִּיצוֹצִין יוֹצְאִין הָיְתָה הָאֵשׁ שָׁפָה בְּטוֹעֲנֵי הָאָרוֹן וְהָיוּ נִשְׂרָפִים וּמִתְמַעֲטִין. וּמִנַּיִן שֶׁהָיוּ שֵׁבֶט קְהָת מְמֻעָט, אֶלָּא אַתָּה מוֹצֵא שָׁלשׁ מִשְׁפָּחוֹת הָיוּ טוֹעֲנִין כָּל כְּלֵי הַמִּשְׁכָּן, גֵּרְשׁוֹן טוֹעֵן כָּל כְּלֵי הָאֲרִיגָה, יְרִיעוֹת, פָּרֹכֶת, הַמָּסָךְ וְהַקְּלָעִים. וּמִשְׁפַּחַת קְהָת הָיוּ טוֹעֲנִין הָאָרוֹן וְהַשֻּׁלְחָן וְהַמְּנוֹרָה וְהַמִּזְבְּחוֹת וּכְלֵי הַקֹּדֶשׁ. וּמְרָרִי טוֹעֵן הַקְּרָשִׁים וְהַבְּרִיחִים וְהָעַמּוּדִים וְהָאֲדָנִים. וְאַתְּ מוֹצֵא שֶׁהָיוּ נִמְנִים אַרְבַּע מִשְׁפָּחוֹת הַלָּלוּ מִבֶּן חֹדֶשׁ וּמִבֶּן שְׁלשִׁים שָׁנָה, וְכֵיוָן שֶׁהוּא מוֹנֶה אֶת הַגֵּרְשֻׁנִּי מִבֶּן חֹדֶשׁ הוּא מוֹנֶה אוֹתָם (במדבר ג, כב): שִׁבְעַת אֲלָפִים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת, וְחוֹזֵר וּמוֹנֶה אוֹתָן מִבֶּן שְׁלשִׁים שָׁנָה וּמוֹצֵא אוֹתָן (במדבר ד, מ): אַלְפַּיִם וְשֵׁשׁ מֵאוֹת וּשְׁלשִׁים, הֲרֵי שֶׁהָיוּ מֵאָה וּשְׁלשִׁים יוֹתֵר עַל שְׁלִישׁ. וְכֵן מְרָרִי מוֹנֶה אוֹתָם מִבֶּן חֹדֶשׁ וְעוֹלֶה מִנְיָנָן (במדבר ג, לד): שֵׁשֶׁת אֲלָפִים וּמָאתָיִם, וְכֵיון שֶׁהוּא מְיַחֲסָן מִבֶּן שְׁלשִׁים שָׁנָה הוּא מוֹצֵא אוֹתָן (במדבר ד, מד): שְׁלשֶׁת אֲלָפִים וּמָאתָיִם, הֲרֵי שֶׁהָיוּ מֵאָה יוֹתֵר עַל חֶצְיָן. אֲבָל מִשְׁפַּחַת קְהָת אַתְּ מוֹצֵא אוֹתָן מְרֻבִּין מִכָּל הַמִּשְׁפָּחוֹת, כִּי מִבֶּן חֹדֶשׁ הוּא מוֹנֶה אוֹתָן וּמוֹצֵא אוֹתָן (במדבר ג, כח): שְׁמוֹנַת אֲלָפִים וְשֵׁשׁ מֵאוֹת, וְכֵיוָן שֶׁהוּא בָּא מִבֶּן שְׁלשִׁים שָׁנָה, הוּא מוֹצְאָן (במדבר ד, לו): אַלְפַּיִם שְׁבַע מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים, הֲרֵי שֶׁהָיוּ אֲפִלּוּ פָּחוֹת מִשְׁלִישִׁיתָן מֵאָה וְשִׁבְעָה עָשָׂר, לָמָּה כֵן, אֶלָּא כְּשֵׁם שֶׁאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן פְּדָת בְּשֵׁם רַבִּי יוֹסֵי בֶּן זִמְרָא מִתּוֹךְ שֶׁהָיְתָה הָאֵשׁ יוֹצֵאת וְשָׁפָה בְּטוֹעֲנֵי הָאָרוֹן הָיוּ מִתְמַעֲטִין. וְהָיוּ כָּל אֶחָד וְאֶחָד רָצִין, זֶה נוֹטֵל אֶת הַשֻּׁלְחָן וְזֶה נוֹטֵל אֶת הַמְּנוֹרָה וְזֶה נוֹטֵל אֶת הַמִּזְבְּחוֹת, וּבוֹרְחִים מִן הָאָרוֹן, מִפְּנֵי שֶׁהָיָה מַזִּיקָן, וְהָיָה הָאָרוֹן כְּאִלּוּ מִתְבַּזֶּה, וְהָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כּוֹעֵס עֲלֵיהֶם וְשׁוּב הָיוּ מִתְכַּלִּין, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה מָה אֲנִי הוֹרֵג בְּנֵי קְהָת, אִם יִטְעֲנוּ הֲרֵי מִתְמַעֲטִין וְאִם לֹא יִטְעֲנוּ הֲרֵי כַּעַס עֲלֵיהֶם, אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה וּלְאַהֲרֹן עֲשׂוּ לָהֶם תַּקָּנָה לִבְנֵי קְהָת כְּדֵי שֶׁלֹא יִכָּרְתוּ מִן הָעוֹלָם, שֶׁלֹא יְהוּ מַנִּיחִין וּבוֹרְחִין, אַל תַּכְרִיתוּ אֶת שֵׁבֶט וגו', אֶלָּא יָבוֹא אַהֲרֹן וּבָנָיו (במדבר ד, יט): וְשָׂמוּ אוֹתָם אִישׁ אִישׁ עַל עֲבֹדָתוֹ וְאֶל מַשָֹּׂאוֹ, כְּדֵי שֶׁלֹא יוּכְלוּ לְהִתְחַלֵּף מֵעֲבוֹדָה לַעֲבוֹדָה וּמִמַּשָֹּׂא לְמַשָֹּׂא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (במדבר ד, יט): וְזֹאת עֲשׂוּ לָהֶם וְחָיוּ וגו', רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמַר חַס וְשָׁלוֹם לֹא הָיוּ בְּנֵי קְהָת מַנִּיחִין אֶת הָאָרוֹן וְרָצִין לַשֻׁלְּחָן וּמְנוֹרָה, אֶלָּא אַף עַל פִּי שֶׁמִּתְמַעֲטִין הָיוּ נוֹתְנִין נַפְשָׁם עַל הָאָרוֹן, וְאִם כֵּן לָמָּה הָיָה מַזְהִיר עֲלֵיהֶם אַל תַּכְרִיתוּ אֶת שֵׁבֶט וגו', אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁהָיוּ יוֹדְעִין שֶׁכָּל מִי שֶׁטּוֹעֵן בָּאָרוֹן שְׂכָרוֹ מְרֻבָּה וְהָיוּ מַנִּיחִין אֶת הַשֻּׁלְחָן וְהַמְּנוֹרָה וְהַמִּזְבְּחוֹת וְכֻלָּן רָצִין לָאָרוֹן לִטֹּל שָׂכָר, וּמִתּוֹךְ כָּךְ הָיָה זֶה מֵרִיב וְאוֹמֵר אֲנִי טוֹעֵן כָּאן, וְזֶה מֵרִיב וְאוֹמֵר אֲנִי טוֹעֵן כָּאן, וּמִתּוֹךְ כָּךְ הָיוּ נוֹהֲגִין בְּקַלּוּת רֹאשׁ וְהָיְתָה הַשְּׁכִינָה פּוֹגַעַת בָּהֶם, אָמַר הָאֱלֹהִים לְמשֶׁה עֲשֵׂה לָהֶם תַּקָנָה כְּדֵי שֶׁלֹא יִתְכַּלּוּ מִן הָעוֹלָם, אַל תַּכְרִיתוּ וגו', אֶלָּא יְסַדְּרוּ אוֹתָם עַל עֲבוֹדָתָם וְעַל מַשָֹּׂאָם שֶׁלֹא יָרִיבוּ זֶה עִם זֶה, עָשָׂה לָהֶם משֶׁה תַּקָּנָה, אֶלָּא שֶׁהָיוּ מְרִיבִין זֶה כְּנֶגֶד זֶה, זֶה אוֹמֵר אֲנִי טוֹעֵן בָּאָרוֹן וְזֶה אוֹמֵר לָאו אֶלָּא אֲנִי טוֹעֵן, וְלֹא הָיָה יוֹדֵעַ אֶחָד מַהוּ קָבוּעַ לוֹ, מַהוּ מַשָֹּׂאוֹ, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְהָיוּ אַהֲרֹן וּבָנָיו נִכְנָסִין וְנוֹתְנִים לְכָל אֶחָד וְאֶחָד טְעוּנוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: אַהֲרֹן וּבָנָיו יָבֹאוּ וְשָׂמוּ אוֹתָם וגו'.

[1]Do not cut off the tribe of the families of the Kohathites from among the Levites" (Numbers 4:18). This is what is written (Psalms 33:18-19): "Behold, the eye of the Lord is upon those who fear Him, upon those who hope for His kindness, to save their soul from death and to keep them alive in famine." "Behold, the eye of the Lord is upon those who fear Him," this refers to the tribe of Levi, who sit and hope for the kindness of the Holy One, blessed be He. And if all creatures do not hope for the kindness of the Holy One, blessed be He, except to a greater extent the tribe of Levi, who did not receive a portion in the land but sit and pray that the land of Israel should yield its fruits so that they may take their tithes, for they have nothing in the world except the kindness of the Holy One, blessed be He. Be among those who hope for His kindness. "To save their soul from death" - from the death of the Ark. How so? Rabbi Elazar ben Pedat said, from what kind of death were they saved? If from the eternal death, there is no creature that does not die. What does it mean "to save their soul from death"? It means to save it from the death of the Ark. How? Rabbi Elazar ben Pedat said in the name of Rabbi Yose ben Zimra: When the Israelites would travel, two sparks of fire would emerge from the two staves of the Ark to strike their enemies. And from where do we know this? Because Moses said to the Israelites, "What are you afraid of from the sons of Anak? Are they more powerful than those who came against us? And the Ark will consume them." And he also said (Deuteronomy 9:3), "You shall know this day that the Lord your God is the one who goes before you," from here you may infer that the two sparks would precede them. He said to them (Deuteronomy 9:3), "He will destroy them and subdue them before you." And once the sparks emerged, the fire would burn the burden carriers of the Ark and diminish.

Bamidbar Rabbah 5:1 · Sefaria Community Translation

נָשׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי גֵרְשׁוֹן וגו' (במדבר ד, כב), הֲדָא הוּא דִכְתִיב (משלי ג, טו): יְקָרָה הִיא מִפְּנִינִים וְכָל חֲפָצֶיךָ לֹא יִשְׁווּ בָהּ, תְּנֵינַן תַּמָּן (תוספתא הוריות ב, ח): חָכָם קוֹדֵם לְמֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, מֵת חָכָם אֵין לָנוּ כַּיּוֹצֵא בּוֹ, מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל שֶׁמֵּת כָּל יִשְׂרָאֵל רְאוּיִן לְמַלְכוּת. הַמֶּלֶךְ קוֹדֵם לְכֹהֵן גָּדוֹל, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים א א, לג): וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לָהֶם קְחוּ עִמָּכֶם אֶת עַבְדֵי אֲדֹנֵיכֶם וגו'. כֹּהֵן גָּדוֹל קוֹדֵם לְנָבִיא, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים א א, לד): וּמָשַׁח אֹתוֹ שָׁם צָדוֹק הַכֹּהֵן וְנָתָן הַנָּבִיא, צָדוֹק קוֹדֵם לְנָתָן. רַבִּי הוּנָא בְּשֵׁם רַבִּי חֲנִינָא אָמַר (ירושלמי הוריות ג-ה): נָבִיא כּוֹפֵף יָדָיו וְרַגְלָיו וְיוֹשֵׁב לוֹ לִפְנֵי כֹּהֵן, מַה טַעַם, דִּכְתִיב (זכריה ג, ח): שְׁמַע נָא יְהוֹשֻׁעַ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל וגו', יָכוֹל בְּנֵי אָדָם הֶדְיוֹטוֹת הָיוּ, תַּלְמוּד לוֹמַר (זכריה ג, ח): כִּי אַנְשֵׁי מוֹפֵת הֵמָּה, וְאֵין מוֹפֵת אֶלָּא נְבוּאָה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יג, ב): וְנָתַן אֵלֶיךָ אוֹת אוֹ מוֹפֵת. מָשׁוּחַ בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה קוֹדֵם לִמְרֻבֶּה בְּגָדִים. נָבִיא קוֹדֵם לִמְשׁוּחַ מִלְחָמָה, מְשׁוּחַ מִלְחָמָה קוֹדֵם לִסְגָן, סְגָן קוֹדֵם לְרֹאשׁ מִשְׁמָר, רֹאשׁ מִשְׁמָר קוֹדֵם לְרֹאשׁ בֵּית אָב, רֹאשׁ בֵּית אָב קוֹדֵם לַאֲמַרְכָּל, אֲמַרְכָּל קוֹדֵם לְגִזְבָּר, גִּזְבָּר קוֹדֵם לְכֹהֵן הֶדְיוֹט, כֹּהֵן הֶדְיוֹט קוֹדֵם לְלֵוִי, לֵוִי קוֹדֵם לְיִשְׂרָאֵל, יִשְׂרָאֵל לְמַמְזֵר, מַמְזֵר לְנָתִין, נָתִין לְגֵר, גֵּר לְעֶבֶד מְשֻׁחְרָר, אֵימָתַי בִּזְמַן שֶׁכֻּלָּן שָׁוִין אֲבָל אִם הָיָה מַמְזֵר תַּלְמִיד חָכָם קוֹדֵם לְכֹהֵן גָּדוֹל עַם הָאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר: יְקָרָה הִיא מִפְּנִינִים, סָבְרִין מֵימַר לִפְדוּת, לְהַחֲיוֹת וְלִכְסוּת, הָא לִישִׁיבָה לָא, אָמַר רַבִּי אָבִין אַף לִישִׁיבָה, מַה טַּעַם יְקָרָה הִיא מִפְּנִינִים, אֲפִלּוּ מִזֶּה שֶׁהוּא נִכְנַס לִפְנַי וְלִפְנִים. דָּבָר אַחֵר, יְקָרָה הִיא מִפְּנִינִים, מְדַבֵּר בִּקְהָת וְגֵרְשׁוֹן, אַף עַל פִּי שֶׁגֵּרְשׁוֹן בְּכוֹר וּמָצִינוּ שֶׁבְּכָל מָקוֹם חָלַק הַכָּתוּב כָּבוֹד לַבְּכוֹר, לְפִי שֶׁהָיָה קְהָת טוֹעֵן הָאָרוֹן שֶׁשָּׁם הַתּוֹרָה הִקְדִּימוֹ הַכָּתוּב לְגֵרְשׁוֹן, שֶׁבַּתְּחִלָּה אָמַר (במדבר ד, ב): נָשׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי קְהָת, וְאַחַר כָּךְ אוֹמֵר: נָשׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי גֵרְשׁוֹן וגו', הֱוֵי: יְקָרָה הִיא מִפְּנִינִים, מִבְּכוֹר שֶׁיָּצָא רִאשׁוֹן, וְאֵין פְּנִינִים אֶלָּא תְּחִלָּה, כְּמָה דְּתֵימָא (רות ד, ז): וְזֹאת לְפָנִים בְּיִשְׂרָאֵל.

(1) RAISE a census of the sons of Gershon" etc. (Numbers 4:22), this is what is written (Proverbs 3:15): "She is more precious than rubies; all your desires cannot compare to her", as we have learned there (Tosefta Horayot 2:8): A sage takes precedence over the king of Israel, when a sage dies we have none like him, when the king of Israel dies all of Israel are suitable for the kingdom. The king takes precedence over the High Priest, as it is stated (1 Kings 1:33): "And the king said to them, 'Take with you the servants of your lord'" etc. The High Priest takes precedence over a prophet, as it is stated (1 Kings 1:34): "And Zadok the priest and Nathan the prophet will anoint him there", Zadok takes precedence over Nathan. Rabbi Huna in the name of Rabbi Chanina said (Jerusalem Talmud Horayot 3-5): A prophet folds [in] his hands and feet and sits before the priest, what is the reason, as it is written (Zechariah 3:8): "Hear now, Joshua the High Priest" etc., could ordinary people have been meant? The verse teaches (Zechariah 3:8): "for they are men of symbol", and "symbol" refers only to prophecy, as it is stated (Deuteronomy 13:2): "And he gives you a sign or a wonder". He who is anointed with the anointing oil takes precedence over him who is distinguished by many garments. A prophet takes precedence over him who is anointed for war, he who is anointed for war takes precedence over the deputy [High Priest], the deputy takes precedence over the head of a priestly watch, the head of a watch takes precedence over the head of a paternal house, the head of a paternal house takes precedence over the officer who oversees the Temple utensils, the officer who oversees the Temple utensils takes precedence over the treasurer, the treasurer takes precedence over an ordinary priest, an ordinary priest takes precedence over a Levite, a Levite takes precedence over an Israelite, an Israelite takes precedence over an illegitimate, an illegitimate takes precedence over a Gibeonite, a Gibeonite takes precedence over a proselyte, a proselyte takes precedence over a freed bondsman, when? When they are all equal. But if an illegitimate heir is a Torah scholar, he takes precedence over the High Priest who is an ignoramus, as it is stated: "She is more precious than rubies", we might have thought this is so with regard to redeeming [him from captivity], to revive and to clothe him, however, not for seating him, Rabbi Avin said: Even for seating him, what is the reason? "She is more precious than rubies", even more than this one who enters the Holy of Holies. Another interpretation, "She is more precious than rubies", it speaks of Kehat and Gershon, even though Gershon was the firstborn and we find that in every place the verse assigns honor to the firstborn, since Kehat bore the Ark where the Torah was, the verse gave precedence to Kehat over Gershon, as at first it states (Numbers 4:2): "Take a census of the sons of Kehat", and afterward it states: "Take a census of the sons of Gershon" etc., thus: "She is more precious than rubies", than a firstborn who is first to emerge, and "rubies" are only a beginning, As it is said (Ruth 4:7): 'And this was the manner in former time in Israel'.

Bamidbar Rabbah 6:1 · Sefaria Community Translation

צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וִישַׁלְּחוּ מִן הַמַּחֲנֶה וגו' (במדבר ה, ב), הֲדָא הוּא דִכְתִיב (משלי כה, ד): הָגוֹ סִיגִים מִכָּסֶף וַיֵּצֵא לַצֹּרֵף כֶּלִי, אָמַר רַבִּי תַּנְחוּמָא בַּר רַבִּי אַבָּא מַהוּ הָגוֹ סִיגִים מִכָּסֶף, כָּל זְמַן שֶׁהַפְּסֹלֶת הַזּוֹ בַּכֶּסֶף אֵינוֹ מַרְאֶה יָפְיוֹ, לֹא עָשָׂה אֶלָּא נִסְתַּנְּנָה הַפְּסֹלֶת מִמֶּנּוּ, מִיָּד הוּא מַרְאֶה שִׁבְחוֹ. הָגוֹ סִיגִים מִכָּסֶף, אַחַר כָּךְ וַיֵּצֵא לַצֹּרֵף כֶּלִי, כֵּיצַד בְּשָׁעָה שֶׁיָּצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם הָיוּ כָּל רֻבָּן בַּעֲלֵי מוּמִין, לָמָּה מִפְּנֵי שֶׁהָיוּ יְגֵעִים בַּטִּיט וּבַלְּבֵנִים וְעוֹלִים לְרֹאשׁ הַבִּנְיָן וּמִי שֶׁהוּא בּוֹנֶה עַל יְדֵי שֶׁהָיוּ עוֹלִין לְרָאשֵׁי הַדָּמוֹסִין, אוֹ הָאֶבֶן נוֹפֶלֶת וְקוֹטַעַת יָדוֹ, אוֹ הַקּוֹרָה אוֹ הַטִּיט נִכְנָס בְּעֵינָיו וְהוּא נִסְמָא. וְהָיוּ בַּעֲלֵי מוּמִין, כֵּיוָן שֶׁבָּאוּ לְמִדְבַּר סִינַי אָמַר הָאֱלֹהִים כָּךְ הוּא כְּבוֹדָהּ שֶׁל תּוֹרָה שֶׁאֶתֵּן אוֹתָהּ לְדוֹר בַּעֲלֵי מוּמִין, וְאִם אַמְתִּין עַד שֶׁיַּעַמְדוּ אֲחֵרִים הֲרֵי אֲנִי מַשְׁהֶא בְּמַתַּן תּוֹרָה, מֶה עָשָׂה הָאֱלֹהִים, אָמַר לַמַּלְאָכִים שֶׁיֵּרְדוּ אֵצֶל יִשְׂרָאֵל וִירַפְּאוּ אוֹתָן, וְתֵדַע לְךָ שֶׁכֵּן, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה אָמַר רַבִּי סִימוֹן מִנַּיִן שֶׁלֹא הָיָה בָּהֶן חִגְרִין, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יט, יז): וַיִּתְיַצְּבוּ בְּתַחְתִּית הָהָר, וְאֵין נִצָּב אֶלָּא עַל רַגְלָיו. מִנַּיִן שֶׁלֹא הָיָה בָּהֶן גִּדְמִין, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כד, ז): כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה. וּמִנַּיִן שֶׁלֹא הָיָה בָּהֶן חֵרְשִׁין, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות): וְנִשְׁמַע. וּמִנַּיִן שֶׁלֹא הָיָה בָּהֶן סוּמִין, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כ, טו): וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת. וּמִנַיִן שֶׁלֹא הָיָה בָּהֶן אִלְמִים, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יט, ח): וַיַּעֲנוּ כָל הָעָם, נִמְצֵאתָ אוֹמֵר שֶׁהֲרֵי נִתְרַפְּאוּ כֻּלָּן. וְאִם אֵין אַתָּה לָמֵד מִכָּאן יֵשׁ לְךָ לִלְמֹד מִמָּקוֹם אַחֵר, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות טו, כו): כָּל הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם וגו', הֲרֵי לְךָ שֶׁנִּתְרַפְּאוּ, אֲבָל כֵּיוָן שֶׁעָשׂוּ אוֹתוֹ מַעֲשֶׂה שֶׁל עֵגֶל חָזְרוּ לְמוּמָן וְנַעֲשׂוּ זָבִין וּמְצֹרָעִין, שֶׁכֵּן משֶׁה רוֹאֶה אוֹתָן, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לב, כה): וַיַּרְא משֶׁה אֶת הָעָם כִּי פָרֻעַ הוּא, וְאֵין פָּרוּעַ אֶלָּא לְשׁוֹן צָרוּעַ, כְּמָה דְתֵימָא (ויקרא יג, מה): וְהַצָּרוּעַ אֲשֶׁר בּוֹ הַנֶּגַע וגו' וְרֹאשׁוֹ יִהְיֶה פָרוּעַ וגו'. אָמַר הָאֱלֹהִים לְמשֶׁה עַד שֶׁלֹא עֲשִׂיתֶם אֶת הַמִּשְׁכָּן הָיִיתִי מְגַלְגֵּל בַּדְּבָרִים וְהָיוּ הַזָּבִים וְהַמְצֹרָעִים מְעֹרָבִים עִמָּכֶם, עַכְשָׁו שֶׁעֲשִׂיתֶם אֶת הַמִּשְׁכָּן וַאֲנִי מַשְׁרֶה שְׁכִינָתִי בֵּינֵיכֶם, הַפְרִישׁוּ אוֹתָם מִכֶּם, וִישַׁלְּחוּ מִן הַמַּחֲנֶה כָּל צָרוּעַ וְכָל זָב וְכֹל טָמֵא לָנֶפֶשׁ, בִּשְׁבִיל מַה, (במדבר ה, ג): וְלֹא יְטַמְּאוּ אֶת מַחֲנֵיהֶם אֲשֶׁר אֲנִי שֹׁכֵן בְּתוֹכָם.

(1)COMMAND the children of Israel to send out from the camp, etc." (Numbers 5:2). "This is what is written: 'Take away the dross from the silver, and a vessel comes out for the refiner'" (Proverbs 25:4). Rabbi Tanchuma bar Rabbi Abba said, "What are 'the dross from the silver'? As long as this impurity is in the silver, its beauty is not visible. It only becomes apparent after the dross has been removed. 'The dross from the silver': afterward, 'a vessel comes out for the refiner.' How is this? When the Israelites left Egypt, all were blemished, because they labored with clay and bricks and ascended to the top of the building. And whoever was a builder would ascend on ladders made of those bricks. Either a stone would fall and cut his hand, or a beam or a piece of clay would enter his eye and blind him. They were all blemished. When they came to the desert of Sinai, God said, 'This is the honor of the Torah that I am giving you to the generation of blemished individuals.' And if I wait until others had arise, then I tarry giving the Torah. What did God do? He said to the angels, 'Descend to Israel and heal them.' And you should know that this is so, as Rabbi Yehuda said in the name of Rabbi Simon, 'From where do we know that they had no lames? As it is said: 'And they stood at the bottom of the mountain' (Exodus 19:17), and there is no standing except on one's feet. From where do we know that they had no blemishes? As it is said: 'All that the Lord has spoken, we will do' (Exodus 24:7). And from where do we know that they had no deaf people? As it is said: 'And they saw the voices' (Exodus 20:15). And from where do we know that they had no mute people? As it is said: 'And all the people answered' (Exodus 19:8). We can deduce from this that they were all healed. And if you do not learn from here, you can learn from another place, as it is said: 'None of the diseases that I placed upon Egypt will be upon you, etc.' (Exodus 15:26). Behold, they were healed. But once they committed the act of the calf, they reverted to being blemished, and they became lepers and those with issues [of impurity], for Moses would see them, as it is said: 'And Moses saw the people, that they were exposed' (Exodus 32:25), and 'exposed' [parua] means nothing other than leprosy, as it is stated: 'And the leper on whom the plague is... his head shall be bare, etc.' (Leviticus 13:45). God said to Moses, 'Until you made the Tabernacle, I would ignore the matters, and the lepers and those with issues would intermingle with you. Now that you have made the Tabernacle and I have bestowed My divine presence among you, separate them from your midst, and send out from the camp every leper, every one with an issue, and every unclean person, for what reason? 'So that they do not defile their camps, in the midst of which I dwell'" (Numbers 5:3).

Bamidbar Rabbah 7:1 · Sefaria Community Translation

אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יַעֲשׂוּ מִכָּל חַטֹּאת וגו' (במדבר ה, ו), רַבִּי אַבָּהוּ אוֹמֵר (הושע יד, ח): יָשֻׁבוּ ישְׁבֵי בְצִלּוֹ, אֵלּוּ הַגֵּרִים שֶׁהֵם בָּאִים וְחָסִים בְּצִלּוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, (הושע יד, ח): יְחַיּוּ דָּגָן, בַּתַּלְמוּד, (הושע יד, ח): וְיִפְרְחוּ כַגָּפֶן, בָּאַגָּדָה, (הושע יד, ח): זִכְרוֹ כְּיֵין לְבָנוֹן, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חָבִיב עָלַי שְׁמוֹתָן שֶׁל גֵּרִים כְּיֵין נֶסֶךְ שֶׁהוּא מִתְנַסֵּךְ עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, וְלָמָּה הוּא קוֹרֵא אוֹתוֹ לְבָנוֹן, שֶׁמַּלְבִּין עֲווֹנוֹתֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל כַּשֶּׁלֶג, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה א, יח): אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים וגו'. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי אוֹמֵר שֶׁכָּל הַלְּבָבוֹת שְׂמֵחִים בּוֹ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים מח, ג): יְפֵה נוֹף מְשׂוֹשׂ כָּל הָאָרֶץ. וְרַבָּנָן אָמְרֵי עַל שֵׁם (מלכים א ט, ג): וְהָיוּ עֵינַי וְלִבִּי שָׁם כָּל הַיָּמִים. דָּבָר אַחֵר, יְחַיּוּ דָּגָן, יֵעָשׂוּ עִקָּר הֵם כְּיִשְׂרָאֵל, כְּמָה דְתֵימָא (זכריה ט, יז): דָּגָן בַּחוּרִים. וְיִפְרְחוּ כַגָּפֶן, כְּיִשְׂרָאֵל, כְּמָה דְתֵימָא (תהלים פ, ט): גֶּפֶן מִמִּצְרַיִם תַּסִּיעַ, וְכֵן אַתְּ מוֹצֵא כְּשֵׁם שֶׁכְּתוּבָה פָּרָשָׁה בַּתּוֹרָה בֵּין יִשְׂרָאֵל לַחֲבֵרוֹ אִם מוֹעֵל בּוֹ שֶׁהוּא חַיָּב קָרְבָּן, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ה, כא): נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא וּמָעֲלָה וגו', כָּךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כָּתַב פָּרָשָׁה בַּתּוֹרָה בֵּין יִשְׂרָאֵל לַגֵּרִים, שֶׁאִם גּוֹזֵל אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל לַגֵּר, דִּינוֹ כְּגוֹזֵל מִיִּשְׂרָאֵל. אַתְּ מוֹצֵא בָּזֶה כָּתַב חֵטְא, כִּי תֶחֱטָא, וּבְגוֹזֵל הַגֵּר כְּתִיב: מִכָּל חַטֹּאת הָאָדָם. בָּזֶה כְּתִיב: וּמָעֲלָה מַעַל בַּה', וּבָזֶה כְּתִיב (במדבר ה, ו): לִמְעֹל מַעַל בַּה'. בָּזֶה כְּתִיב (ויקרא ה, כג): וְהָיָה כִּי יֶחֱטָא וְאָשֵׁם, וּבַגֵּר כְּתִיב (במדבר ה, ו): וְאָשְׁמָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא. בָּזֶה כְּתִיב (ויקרא ה, כד): וְשִׁלַּם אֹתוֹ בְּרֹאשׁוֹ, וּבַגֵּר כְּתִיב (במדבר ה, ז): וְהֵשִׁיב אֶת אֲשָׁמוֹ בְּרֹאשׁוֹ. בָּזֶה כְּתִיב (ויקרא ה, כד): וַחֲמִשִׁתָיו יוֹסֵף עָלָיו, וּבַגֵּר כְּתִיב (במדבר ה, ז): וַחֲמִישִׁתוֹ יֹסֵף עָלָיו. בָּזֶה כְּתִיב (ויקרא ה, כה): וְאֶת אֲשָׁמוֹ יָבִיא לַה', וּבְגוֹזֵל הַגֵּר כְּתִיב (במדבר ה, ח): מִלְּבַד אֵיל הַכִּפֻּרִים. הָא לָמַדְנוּ שֶׁהַגֵּרִים עִקָּר הֵם כְּיִשְׂרָאֵל, הֱוֵי: יְחַיּוּ דָּגָן וְיִפְרְחוּ.

(1) Man or woman, who does any of the sins etc. - Rabi Abahu says (Hosea 14:8): 'Those that dwell under His shadow' those are the gerim that come and have love for the shadow of the Holy One of Blessing. 'They shall grow as grain' in [the study of] Talmud. 'Shall blossom as vine' in [the study of] Aggadah. 'His memory/scent shall be as the wine of Lebanon' - said the Holy One of Blessing: "The appreciation of the gerim is as dear to me as the wine that was poured on the altar [as libation.]" And why does He call it [the altar] Lebanon (root LVN)? Because it whitens (maLViN) the sins of Israel like snow, as it is written (Isaiah 1:18) 'though your sins be as scarlet, they shall be as white as snow.' Rabi Shimon Bar Yochai says: because all the hearts (LeVavot) become happy due to it. As it says (Psalms 48:2): 'Fair in situation, the joy of the whole earth.' And the rabbis say - because of the verse (II Kings 9:3) 'and My eyes and My heart shall be there perpetually.' Another interpretation: 'they will grow as grain' - they will make the essence, they are like Israel; as it is said (Zechariah 9:17) 'grain [for] the young men [of Israel]'. 'They shall blossom as vine', as [just like] Israel, as it says (Psalms 80:9) 'You plucked a vine from Egypt.' And so you find that, just as a portion of the Torah was written regarding one Israel and another - that if he misappropriated something of him, that he is obligated to a sacrifice, as it is written (Leviticus 5:21) 'If any one sin, and commit a trespass etc.' - so too you find that the Holy One of Blessing wrote a portion of the Torah regarding what goes on between Israel and gerim, that if a man from Israel steals from a ger, the judgement is as if he stole from another man from Israel. You find that regarding this it is written 'a sin that he sinned' and regarding stealing from a ger it is written 'from any sins of a man.' Regarding this one it is written 'and trespassed a trespass against the Lord' and regarding this one it is written 'to trespass a trespass against the Lord.' Regarding this one it is written: 'And it will be, when he sins and is guilty' and regarding the ger it is written 'and that soul will be guilty'. Regarding this one it is written: 'And he will pay with his head' and regarding the ger it is written 'and he will return his guilt with his head'. Regarding this one it is written: 'and he will add his fifth' and regarding the ger it is written 'and he will add a fifth'. Regarding this one it is written: 'and he will bring his guilt-offering to the Lord' and regarding stealing a ger it is written 'besides the ram for the kipurim'. Behold we have learned: that the essence of the gerim is like Israel's. Therefore, they will be as grain and blossom....

Bamidbar Rabbah 8:1 · Sefaria Community Translation

אִישׁ אִישׁ כִּי תִשְׂטֶה אִשְׁתּוֹ וגו' (במדבר ה, יב), הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דברים לב, יח): צוּר יְלָדְךָ תֶּשִׁי וגו', צוּר יְלָדְךָ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (איוב כד, טו): וְעֵין נֹאֵף שָׁמְרָה נֶשֶׁף וגו', הַנּוֹאֵף אוֹמֵר אֵין בְּרִיָה יוֹדַעַת בִּי, לְפִי שֶׁכָּל מַעֲשָׂיו אֵינָן אֶלָּא בַּחשֶׁךְ, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (משלי ז, ח ט): עֹבֵר בַּשּׁוּק אֵצֶל פִּנָהּ וְדֶרֶךְ בֵּיתָהּ יִצְעָד, בְּנֶשֶׁף בְּעֶרֶב יוֹם בְּאִישׁוֹן לַיְלָה וַאֲפֵלָה, הוּא סָבוּר לְפִי שֶׁעוֹשֶׂה מַעֲשָׂיו בַּחשֶׁךְ שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא יֵדַע בּוֹ, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (ישעיה כט, טו): הוֹי הַמַּעֲמִיקִים מֵה' לַסְתִּר עֵצָה וְהָיָה בְמַחְשָׁךְ מַעֲשֵׂיהֶם וַיֹּאמְרוּ מִי רֹאֵנוּ וּמִי יֹדְעֵנוּ, שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ כָּל עוֹבְרֵי עֲבֵרָה הֵם חוֹשְׁבִים שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא יִרְאֶה בְּמַעֲשֵׂיהֶם, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (איוב כב, יב טו): הֲלֹא אֱלוֹהַּ גֹּבַהּ שָׁמָיִם וּרְאֵה רֹאשׁ כּוֹכָבִים כִּי רָמוּ, וְאָמַרְתָּ מַה יָּדַע אֵל וגו' עָבִים סֵתֶר לוֹ וְלֹא יִרְאֶה וגו' הַאֹרַח עוֹלָם תִּשְׁמוֹר וגו', וְכֵן הוּא אוֹמֵר: וְעֵין נֹאֵף שָׁמְרָה נֶשֶׁף לֵאמֹר לֹא תְשׁוּרֵנִי עָיִן. אֵינוֹ אוֹמֵר לֹא יִרְאַנִי אָדָם, אֶלָּא לֹא תְשׁוּרֵנִי עָיִן, לֹא עַיִן שֶׁל מַטָּה וְלֹא עַיִן שֶׁל מַעְלָה. מַהוּ (איוב כד, טו): וְסֵתֶר פָּנִים יָשִׂים, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהוּא יוֹשֵׁב סֵתֶר, יָשִׂים פָּנִים שֶׁל נוֹאֵף בְּאוֹתוֹ הָעֻבָּר, לְפִי שֶׁהַנּוֹאֵף וְהַנּוֹאֶפֶת רוֹצִין שֶׁלֹא תִתְעַבֵּר אֶלָּא שֶׁיַּעֲשׂוּ תַּאֲוָתָן בִּלְבָד, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְפַרְסְמָן בָּעוֹלָם כְּדֵי שֶׁיֵּדְעוּ הַבְּרִיוֹת וְיֹאמְרוּ פָּנִים שֶׁל זֶה הֵם פְּנֵי הַנּוֹאֵף, שֶׁצָּר צוּרַת הָעֻבָּר בִּדְמוּת הַנּוֹאֵף, הֱוֵי: וְסֵתֶר פָּנִים יָשִׂים. וּלְפִיכָךְ נִקְרָא זִמָּה, לְפִי שֶׁהֵן כּוֹפְרִין שְׁנֵיהֶם וְאוֹמְרִים לֹא עָבַרְנוּ עֲבֵרָה, וְהַבְּרִיּוֹת אוֹמְרִים אִם כֵּן זֶה מַהוּ, וְלֹא תֹאמַר בִּזְמַן שֶׁהִיא מִתְעַבֶּרֶת מִן הַנּוֹאֵף אוֹתָהּ שָׁעָה דּוֹמָה צוּרַת הַוָּלָד לְצוּרַף הַנּוֹאֵף, אֶלָּא אֲפִלּוּ הִיא מְעֻבֶּרֶת מִבַּעֲלָהּ וּבָא עָלֶיהָ הַנּוֹאֵף, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְהַפֵּךְ צוּרַת הַוָּלָד לְצוּרַת הַנּוֹאֵף, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (דברים לב, יח): צוּר יְלָדְךָ תֶּשִׁי, אָמַר רַבִּי יִצְחָק הַנּוֹאֵף הַזֶּה כִּבְיָכוֹל מְרַשֵּׁל כֹּחַ הַשְּׁכִינָה, כֵּיצַד הָעֻבָּר שֶׁהִיא מִתְעַבֶּרֶת מִן הָאִישׁ, צָר צוּרָתוֹ בְּתוֹךְ אַרְבָּעִים יוֹם, לְאַחַר אַרְבָּעִים יוֹם הַנּוֹאֵף בָּא עָלֶיהָ וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹמֵד וְתוֹהֶה, וְאוֹמֵר, שֶׁל מִי אָצוּר שֶׁל צוּרַת הַבַּעַל אוֹ שֶׁל צוּרַת הַנּוֹאֵף, כִּבְיָכוֹל צוּר יְלָדְךָ תֶּשִׁי, יו"ד שֶׁל תֶּשִׁי זְעִירָה, תַּשׁ יְדֵי הַצַּיָּר. אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה לְצַיָּר שֶׁהָיָה צָר אִיקוֹנִין שֶׁל מֶלֶךְ בָּא לִגְמֹר הַפַּרְצוּף אָמְרוּ לוֹ מֵת הַמֶּלֶךְ וְעָמַד מֶלֶךְ אַחֵר, כֵּיוָן שֶׁשָּׁמַע הַצַּיָּר כָּךְ, נִתְרַשְּׁלוּ יָדָיו, הִתְחִיל אוֹמֵר מָה אֶעֱשֶׂה מֵאֵלּוּ הַסַּמְּמָנִין, אִם אָצוּר אוֹתוֹ בְּצוּרַת הַמֶּלֶךְ הָרִאשׁוֹן אוֹ בְּצוּרַת הַשֵּׁנִי, הִתְחִיל תָּמֵהַּ. כָּךְ, הָאִישׁ מְשַׁמֵּשׁ, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא צָר צוּרַת הָעֻבָּר בִּדְמוּת אָבִיו, חָזַר הַנּוֹאֵף וּבָא עָלֶיהָ הֲרֵי נִתְעָרְבוּ הַסַּמְמָנִין, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (הושע ד, ב): אָלֹה וְכַחֵשׁ וְרָצֹחַ וְגָנֹב וְנָאֹף פָּרָצוּ וְדָמִים בְּדָמִים נָגָעוּ. מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כִּבְיָכוֹל חָזַר וְהָפַךְ אֶת הַצּוּרָה שֶׁצָּר בַּתְּחִלָּה בִּדְמוּת הָאִישׁ לִדְמוּת הַנּוֹאֵף, לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר: ותֶר פָּנִים יָשִׂים, הֱוֵי: צוּר יְלָדְךָ תֶּשִׁי וַתִּשְׁכַּח אֵל מְחֹלְלֶךָ. מָשָׁל לְאַרְכִיטֶקְטוֹן קָטָאדִיקוֹס עַל אוֹתָהּ מְדִינָה, הִתְחִילוּ בְּנֵי הַמְדִינָה מַטְמִינִים כַּסְפָּם וּזְהָבָם לְתוֹךְ הַמַּטְמוֹנִים, אָמַר לָהֶם הָאַרְכִיטֶקְטוֹן אֲנִי בָּנִיתִי אֶת הַמְּדִינָה וַאֲנִי עָשִׂיתִי אֶת הַמַּטְמוֹנִים, מִמֶּנִּי אַתֶּם מַטְמִינִים. כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַמְנָאֲפִים, מִמֶּנִּי אַתֶּם מַסְתִּירִים אֶת עַצְמְכֶם, וַהֲלוֹא אֲנִי הוּא שֶׁבָּרָאתִי אֶת הַלְּבָבוֹת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ירמיה יז, י): אֲנִי ה' חֹקֵר לֵב בֹּחֵן כְּלָיוֹת וגו', לְכָךְ נֶאֱמַר: וַתִּשְׁכַּח אֵל מְחֹלְלֶךָ, אֲנִי בָּרָאתִי אֶתְכֶם וְעָשִׂיתִי אֶתְכֶם מְחִלִּים מְחִלִּים אֵלּוּ הַלְּבָבוֹת וְהַכְּלָיוֹת, וְאַתֶּם שׁוֹכְחִין אוֹתִי וּמְשַׁקְּרִין בִּי כִּי אֵינִי רוֹאֶה וְאֵינִי יוֹדֵעַ מַעֲשֵׂיכֶם. וְכֵן רָמַז משֶׁה דָּבָר זֶה בְּפָרָשַׁת סוֹטָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (במדבר ה, יב): אִישׁ אִישׁ כִּי תִשְׂטֶה אִשְׁתּוֹ וגו'.

"Each man, when his wife goes astray, etc." (Numbers 5:12). This is what is written: "You neglected the Rock who gave birth to you, etc." (Deuteronomy 32:18). "The Rock who gave birth to you" is the same as what is written: "And the eye of the adulterer waits for twilight, saying, 'No eye will see me.'" (Job 24:15). The adulterer says, "No creature knows about me," because all his actions are done in darkness. Similarly, it says: "Passing through the street near her corner, he takes the road to her house, in the twilight, in the evening, in the black and dark night" (Proverbs 7:8-9). He thinks that since he performs his deeds in darkness, the Holy One, blessed be He, does not know about them. It also says: "Woe to those who go to great depths to hide their plans from the Lord. They do their works in darkness and say, 'Who sees us? Who knows us?'" (Isaiah 29:15). This is the way of all transgressors; they think that the Holy One, blessed be He, does not see their actions. It also says: "Do you think God can see through the thick darkness? How high as the heavens? What can you do? It is deeper than the depths of Sheol; what can you know? Its measure is longer than the earth and broader than the sea" (Job 22:12-14). They say, "What does God know?" Clouds cover Him, and He cannot see, etc. "Guard the path of forever" (Proverbs 2:8). It also says: "And the eye of the adulterer waits for twilight, saying, 'No eye will see me'" (Job 24:15). He does not say, "No person will see me," but "No eye will see me" - not an eye of the lower [world] and not an eye of the upper [world]. What does it mean when it says, "And He conceals His face"? The Holy One, blessed be He, who dwells in concealment, turns His face to the adulterer during that act. Because the adulterer and the adulteress desire that only their desire be fulfilled, the Holy One, blessed be He, exposes them in the world so that creatures will know and say, "These are the face of the adulterer" - as the form of the fetus resembles the form of the adulterer. It says, "And He conceals His face" (Job 34:29). Therefore, it is called "adultery" because both of them deny [their actions] and say, "We did not commit a sin." But the creatures say, "If that is so, what is this?" And one should not say that when she separates from the adulterer at that time, the form of the fetus is similar to the form of her husband, but even if she separates from her husband and the adulterer comes upon her, the Holy One, blessed be He, transforms the form of the fetus into the form of the adulterer. And it says, "You neglected the Rock who gave birth to you, etc." (Deuteronomy 32:18). Rabbi Yitzchak said: This adulterer denies the power of the Shekhinah (Divine Presence). How does the fetus pass from the man? The form of the fetus resembles the form of the adulterer for forty days. After forty days, the adulterer comes to her, and the Holy One, blessed be He, stands and observes, saying, "Whose form shall I fashion? The form of the husband or the form of the adulterer?" Ultimately, the Rock, the One who gave birth to you, fashions the form of the adulterer. And so it says: "You neglected the Rock who gave birth to you, etc." Yud of "teshi" (you neglected) is small, and Shin of "teshi" (you neglected) is like the hand of the artist.Rabbi Abbahu said: "To what can this matter be compared? To an artist who was given the task of completing the portrait of a king. When he came to finish the face, they told him, 'The king is dead, and another king has risen.' When the artist heard this, his hands dropped, and he began to wonder: 'What shall I do with these sketches? Should I complete it in the likeness of the first king or the second king?' He was perplexed." Similarly, the Holy One, blessed be He, serves as the artist. He fashions the form of the fetus in the likeness of its father. However, if the adulterer returns and comes upon her, then the sketches become mingled. This is what is written: "They commit idolatry, adultery, and bloodshed, and they touch blood upon blood" (Hosea 4:2). What did the Holy One, blessed be He, do? He reversed the initial form that He had fashioned in the likeness of the first husband to the likeness of the adulterer. This is to fulfill what is said: "And He will place a different face" (Job 34:29). Be it known: "You neglected the Rock who gave birth to you" (Deuteronomy 32:18). The Holy One, blessed be He, said to the deniers, "You hide yourselves from Me, but am I not the One who created the hearts?" This is what is written: "I, the Lord, search the heart; I test the kidneys" (Jeremiah 17:10). For this reason, it is said: "You neglected the Rock who gave birth to you." I created your hearts, and I fashioned your kidneys. And you forget Me and deceive Me, as if I do not see and do not know your actions. Moses also hinted at this matter in the portion of Sotah, as it is written: "When a man's wife turns astray, etc." (Numbers 5:12).

Bamidbar Rabbah 9:1 · Sefaria Community Translation

אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יַפְלִא וגו' (במדבר ו, ב), הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שיר השירים ה, טו): שׁוֹקָיו עַמּוּדֵי שֵׁשׁ מְיֻסָּדִים עַל אַדְנֵי פָז מַרְאֵהוּ כַּלְּבָנוֹן בָּחוּר כָּאֲרָזִים, שׁוֹקָיו, זֶה הָעוֹלָם שֶׁנִּשְׁתּוֹקֵק הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִבְרֹאתוֹ, כְּמָה דְתֵימָא (שיר השירים ז, יא): וְעָלַי תְּשׁוּקָתוֹ, וּמִנַּיִן שֶׁכֵּן הוּא אוֹמֵר, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ב, א): וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וגו', אֵין וַיְכֻלּוּ, אֶלָּא לְשׁוֹן תַּאֲוָה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים פד, ג): נִכְסְפָה וְגַם כָּלְתָה נַפְשִׁי וגו'. עַמּוּדֵי שֵׁשׁ, שֶׁהֶעֱמִיד כָּל מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית לְשִׁשָּׁה יָמִים, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כ, יא): כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה' וגו', הֲרֵי שָׁלשׁ אִמָּהוֹת שֶׁמֵּהֶם נִבְרְאוּ הַכֹּל. מְיֻסָּדִים עַל אַדְנֵי פָז, שֶׁיְסוֹדָן הָיָה שְׁלשָׁה דְבָרִים מְשֻׁבָּחִים וְאֵין כְּמוֹתָן בָּעוֹלָם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (משלי ג, יט כ): ה' בְּחָכְמָה יָסַד אָרֶץ כּוֹנֵן שָׁמַיִם בִּתְבוּנָה, בְּדַעְתּוֹ תְּהוֹמוֹת נִבְקָעוּ, זֶה הַיָּם. חָכְמָה הִיא יִרְאַת ה', כְּמָה דְתֵימָא (איוב כח, כח): הֵן יִרְאַת ה' הִיא חָכְמָה וְסוּר מֵרָע בִּינָה. דָּעַת, זֶה הַמַּכִּיר אֶת בּוֹרְאוֹ, כְּמָה דְתֵימָא (הושע ד, א): וְאֵין דַּעַת אֱלֹהִים בָּאָרֶץ, וְאוֹמֵר (ירמיה ט, כג): הַשְׂכֵּל וְיָדֹעַ אוֹתִי. מַרְאֵהוּ כַּלְּבָנוֹן, זֶה שְׂכַר בַּעַל תְּשׁוּבָה שֶׁהוּא נִקְרָא סוּר מֵרָע, שֶׁעָלָיו אָמַר הַכָּתוּב (הושע יד, ה ז): אֶרְפָּא מְשׁוּבָתָם וגו' וִיהִי כַזַּיִת הוֹדוֹ וְרֵיחַ לוֹ כַּלְּבָנוֹן. בָּחוּר כָּאֲרָזִים, זֶה הַיָּרֵא וְהַמַּכִּיר בּוֹרְאוֹ, שֶׁהוּא נִקְרָא צַדִּיק, וְעָלָיו אָמַר הַכָּתוּב (תהלים צב, יג): צַדִּיק כַּתָּמָר יִפְרָח כְּאֶרֶז בַּלְּבָנוֹן יִשְׂגֶּה, וְאוֹמֵר (שמואל א ב, כח): וּבָחֹר אֹתוֹ מִכָּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל וגו'. וְאוֹמֵר (תהלים סה, ה): אַשְׁרֵי תִּבְחַר וּתְקָרֵב. (שיר השירים ה, טז): חִכּוֹ מַמְתַקִּים, זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רְאֵה מַהוּ אוֹמֵר (עמוס ה, ד): כִּי כֹה אָמַר ה' לְבֵית יִשְׂרָאֵל דִּרְשׁוּנִי וִחְיוּ, וְיֵשׁ לְךָ חֵךְ מָתוֹק מִזֶּה, (יחזקאל לג, יא): חַי אָנִי נְאֻם ה' אֱלֹהִים אִם אֶחְפֹּץ בְּמוֹת הָרָשָׁע וגו', וְיֵשׁ לְךָ חֵךְ מָתוֹק מִזֶּה, (יחזקאל לג, יט): וּבְשׁוּב רָשָׁע וגו', אֵין לְךָ חֵךְ מָתוֹק מִזֶּה. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ וּבִלְבָד בְּתוֹהֶה עַל הָרֶשַׁע, הָא כֵיצַד תָּנֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי הֲרֵי שֶׁהָיָה אָדָם רָשָׁע גָּמוּר כָּל יָמָיו וּבַסּוֹף נַעֲשָׂה צַדִּיק גָּמוּר, עָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר (יחזקאל לג, יב): וְרִשְׁעַת הָרָשָׁע לֹא יִכָּשֶׁל בָּהּ. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן לֹא עוֹד אֶלָּא כָּל עֲבֵרוֹת שֶׁעָבַר, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוֹנֶה אוֹתָן לוֹ זְכֻיּוֹת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים מה, ט): מֹר וַאֲהָלוֹת קְצִיעוֹת כָּל בִּגְדֹתֶיךָ, כָּל בְּגִידוֹת שֶׁבָּגַדְתָּ בִּי הֲרֵי הֵן כְּמֹר וַאֲהָלוֹת, בִּזְּמַן שֶׁהֵן קְצִיעוֹת, וְאוֹמֵר (יחזקאל לג, יט): עֲלֵיהֶם הוּא יִחְיֶה. דָּבָר אַחֵר, חִכּוֹ מַמְתַקִּים, אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן בִּשְׁלשָׁה מְקוֹמוֹת שָׁמְעוּ אֻמּוֹת הָעוֹלָם שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוֹכִיחַ אֶת יִשְׂרָאֵל וְשָׂמָחוּ וּבַסּוֹף יָצְאוּ בְּבשֶׁת פָּנִים, וְאֵלּוּ הֵן (ישעיה א, יח): לְכוּ נָא וְנִוָּכְחָה יֹאמַר ה', אָמְרוּ עַכְשָׁו הוּא מְכַלֶּה שׂוֹנְאֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל מִן הָעוֹלָם, אֶפְשָׁר לְאֵלּוּ לְהִתְוַכֵּחַ עִם בּוֹרְאָן, כֵּיוָן שֶׁאָמַר לָהֶם (ישעיה א, יח): אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים וגו', אָמְרוּ זוֹ הַתּוֹכַחַת, לָא בָעֵי אֶלָּא מִתְפּוֹגְגָה עִמְּהוֹן. וְדִכְוָתֵיהּ (מיכה ו, ב): שִׁמְעוּ הָרִים אֶת רִיב וגו', אָמְרוּ עַכְשָׁו הוּא מְכַלֶה שׂוֹנְאֵיהֶן שֶׁל יִשְׂרָאֵל מִן הָעוֹלָם, אֶפְשָׁר לָאֵלּוּ לְהִתְוַכֵּחַ עִם בּוֹרְאָן, וְכֵיוָן שֶׁאָמַר לָהֶם (מיכה ו, ג): עַמִּי מֶה עָשִׂיתִי לְךָ וּמָה הֶלְאֵתִיךָ עֲנֵה בִי, אָמְרוּ זוֹ תּוֹכַחַת לָא בָעֵי אֶלָּא מִתְפּוֹגְגָה עִמְּהוֹן. וְדִכְוָתֵיהּ (הושע יב, ג): וְרִיב לַה' עִם יְהוּדָה וְלִפְקֹד עַל יַעֲקֹב וגו', אָמְרוּ עַכְשָׁו הוּא מְכַלֶה שׂוֹנְאֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל מִן הָעוֹלָם, אֶפְשָׁר לָאֵלּוּ לְהִתְוַכֵּחַ עִם בּוֹרְאָן, כֵּיוָן שֶׁאָמַר לָהֶם (הושע יב, ד): בַּבֶּטֶן עָקַב אֶת אָחִיו וגו', אָמְרוּ זוֹ תּוֹכַחַת לָא בָעֵי אֶלָּא מִתְפּוֹגְגָה עִמְּהוֹן. אָמַר רַבִּי יוּדָן בַּר רַבִּי שִׁמְעוֹן לְאַלְמָנָה שֶׁקָּבְלָה עַל בְּנָהּ, חֲמָתֵיהּ לַדַּיָּן דָּאֵין בְּנוּר וּבְזֶפֶת וּבְמַגְלְבִין, אָמְרָה אִין דָּאֵין הוּא לִבְרִי בְּאִלֵּין דִּינַיָא קָטֵיל הוּא לֵיהּ, דַּחֲלַת, כַּד גְּמַר מִלַּיָא אֲמַר לָהּ מָה הוּא עָבֵיד לִיךְ, אֲמַרָה לֵיהּ כַּד הֲוָה בְּמֵעַי הֲוָה מְבַעֵט לִי. אֲמַר לָהּ, זוֹ סוּרְחָנָא כָּךְ יַעֲקֹב בַּבֶּטֶן עָקַב אֶת אָחִיו. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּשֵׁם רַבִּי סִימַאי אֱלוֹהוֹ שֶׁל יַעֲקֹב חָלַק לוֹ כָּבוֹד. דָּבָר אַחֵר, חִכּוֹ מַמְתַקִּים, רַבִּי עֲזַרְיָה וְרַב אַחָא בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן, בְּשָׁעָה שֶׁשָּׁמְעוּ יִשְׂרָאֵל אָנֹכִי בְּסִינַי, נַפְשָׁם יָצְאָה מֵהֶם, חָזַר הַדִּבּוּר אֵצֶל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָמַר לְפָנָיו רִבּוֹן הָעוֹלָמִים אַתָּה חַיִּים וְתוֹרָתְךָ חַיִּים שְׁלַחְתַּנִי אֵצֶל מֵתִים, כֻּלָּם מֵתִים. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה חָזַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְהִמְתִּיק לָהֶם אֶת הַדִּבּוּר (תהלים כט, ד): קוֹל ה' בַּכֹּחַ קוֹל ה' בֶּהָדָר. אָמַר רַבִּי חָמָא בַּר רַבִּי חֲנִינָא לַבַּחוּרִים קוֹל ה' בַּכֹּחַ, לַתַּשִׁים קוֹל ה' בֶּהָדָר. תָּנֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי הַתּוֹרָה הֶחֱזִירָה לָהֶם נַפְשׁוֹתֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים יט, ח): תּוֹרַת ה' תְּמִימָה מְשִׁיבַת נָפֶשׁ. כֻּלּוֹ מַחֲמַדִּים, רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא בַּנֹּהַג שֶׁבָּעוֹלָם פּוֹעֵל עוֹשֶׂה עִם בַּעַל הַבַּיִת, עַל יְדֵי שֶׁהוּא מְנַבֵּל עַצְמוֹ בַּטִּיט הוּא נוֹתֵן לוֹ שְׂכָרוֹ, אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַזְהִיר אֶת יִשְׂרָאֵל וְאוֹמֵר לָהֶן אַל תְּנַבְּלוּ עַצְמְכֶם בְּדָבָר רָע וַאֲנִי נוֹתֵן לָכֶם שְׂכַרְכֶם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ויקרא יא, מג מד): אַל תְּשַׁקְּצוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בְּכָל הַשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ וגו' כִּי אֲנִי ה' וגו', מַהוּ אֲנִי ה', נֶאֱמָן אֲנִי לְשַׁלֵּם מַתַּן שָׂכָר עַל כָּךְ, אֶתְמְהָה, הֱוֵי: כֻּלּוֹ מַחֲמַדִּים. רַבִּי תַּנְחוּם בֶּן רַבִּי חִיָּא בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן, כְּתִיב (יחזקאל כ, כ): וְאֶת שַׁבְּתוֹתַי קַדֵּשׁוּ, בַּמָּה אַתָּה מְקַדְּשׁוֹ, בְּמַאֲכָל וּבְמַשְׁקֶה וּבִכְסוּת נְקִיָּה, מַה כְּתִיב בּוֹ (יחזקאל כ, כ): וְהָיוּ לְאוֹת בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם לָדַעַת כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם. אֲנִי ה', נֶאֱמָן אֲנִי לְשַׁלֵּם לָכֶם מַתַּן שָׂכָר, הֱוֵי: כֻּלּוֹ מַחֲמַדִּים. זֶה דוֹדִי, כְּמָה דְתֵימָא (ויקרא כ, כו): וָאַבְדִּל אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים לִהְיוֹת לִי. אָמַר רַבִּי לֵוִי כָּל מַעֲשֵׂיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל מֻבְדָּלִים מִן אֻמּוֹת הָעוֹלָם בַּחֲרִישָׁתָן וּבִזְרִיעָתָן, בִּקְצִירָתָן, בְּעָמְרָן, בְּדִישָׁתָן, בְּגָרְנֵיהֶם, בְּיִקְבֵיהֶם וּבְתִגְלַחְתָּם וּבְמִנְיָינָם. בַּחֲרִישָׁתָן (דברים כב, י): לֹא תַחֲרשׁ בְּשׁוֹר וּבַחֲמֹר יַחְדָּו, בִּזְרִיעָתָן (ויקרא יט, יט): שָׂדְךָ לֹא תִזְרַע כִּלְאָיִם, בִּקְצִירָתָן (ויקרא יט, ט): לֹא תְכַלֶּה פְּאַת שָׂדְךָ לִקְצֹר, בְּעָמְרָן (דברים כד, יט): וְשָׁכַחְתָּ עֹמֶר בַּשָֹּׂדֶה וגו', בְּדִישָׁתָן (דברים כה, ד): לֹא תַחְסֹם שׁוֹר בְּדִישׁוֹ, בְּגָרְנֵיהֶם, בְּיִקְבֵיהֶם (שמות כב, כח): מְלֵאָתְךָ וְדִמְעֲךָ לֹא תְאַחֵר, בְּתִגְלַחְתָּם (ויקרא כא, ה): וּפְאַת זְקָנָם לֹא יְגַלֵּחוּ, בְּמִנְיָנָם, שֶׁיִּשְׂרָאֵל מוֹנִים לַלְּבָנָה וְאֻמּוֹת הָעוֹלָם מוֹנִין לַחַמָּה. (שמות ל, יב): כִּי תִשָֹּׂא אֶת רֹאשׁ וגו' (במדבר א, ב): שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ וגו' (ויקרא כ, כו): לִהְיוֹת לִי, הֲרֵי אַתֶּם שֶׁלִּי, הֱוֵי: זֶה דוֹדִי. (שיר השירים ה, טז): וְזֶה רֵעִי, רַבִּי יוּדָן בְּשֵׁם רַבִּי חָמָא בֶּן רַבִּי חֲנִינָא וְרַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי אַבָּהוּ אָמַר שֶׁהוּא מַרְבֶּה לִי רֵעִים, כֵּיצַד, כְּתִיב: וָאַבְדִּל אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים, כָּזֶה שֶׁהוּא בּוֹרֵר אֶת הַיָּפֶה מִן הָרַע, בּוֹרֵר וְחוֹזֵר וּבוֹרֵר, שֶׁכָּל מִי שֶׁבּוֹרֵר אֶת הָרַע מִן הַיָּפֶה שׁוּב אֵינוֹ חוֹזֵר וּבוֹרֵר, כָּךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְצַפֶּה לְאֻמּוֹת הָעוֹלָם שֶׁמָּא יַעֲשׂוּ תְּשׁוּבָה וִיקַרְבָן לְתַחַת כְּנָפָיו. דָּבָר אַחֵר, שׁוֹקָיו עַמּוּדֵי שֵׁשׁ וגו', שׁוֹקָיו, זוֹ תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ג, ח): וְשִׁקּוּי לְעַצְמוֹתֶיךָ. עַמּוּדֵי שֵׁשׁ, לָמָּה נִמְשְׁלוּ דִבְרֵי תוֹרָה לְעַמּוּדִים, לְפִי שֶׁהֵם עַמּוּדֵי הָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה לג, כה): אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי. רַבִּי הוּנָא בְּשֵׁם בַּר קַפָּרָא אָמַר מַה הָעַמּוּדִים הַלָּלוּ יֵשׁ לָהֶם קוֹפָלִיּוֹת מִלְּמַעְלָן וּבְסִיסִיּוֹת מִלְּמַטָּן, כָּךְ הֵן פָּרָשִׁיּוֹתֶיהָ שֶׁל תּוֹרָה, נִדְרָשׁוֹת לִפְנֵיהֶם וּלְאַחֲרֵיהֶם, נִדְרָשׁוֹת מִלִּפְנֵיהֶם כְּגוֹן הֲדָא (ויקרא יט, כג): וְכִי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ וּנְטַעְתֶּם כָּל עֵץ וגו', מַה כְּתִיב לִפְנֵיהֶם (ויקרא יט, כ): וְאִישׁ כִּי יִשְׁכַּב אֶת אִשָּׁה שִׁכְבַת זֶרַע, וְכִי מַה עִנְיַן זֶה לָזֶה, אֶלָּא אֵינָשׁ דְּהוּא אָזֵיל וּמִתְחַבֵּר בְּחַבְרֵיהּ בִּנְטִיעוֹתָיו, וּמִתּוֹךְ שֶׁהוּא נִכְנַס וְיוֹצֵא בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ נֶחְשַׁד עַל שִׁפְחָתוֹ, וּכְשֵׁם שֶׁאָדָם פּוֹרֵשׁ אֶת עַצְמוֹ מִן פֵּרוֹת עָרְלָה כָּךְ הַמְקֻלְקָלִין בַּשְּׁפָחוֹת פְּרוּשִׁין מִן הַכְּשֵׁרִים לְיוֹם הַדִּין, דְּאָמַר רַבִּי יוּדָן בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי, אֵלּוּ שֶׁהָיוּ נוֹהֲגִין הֶתֵּר בִּשְׁפָחוֹת בָּעוֹלָם הַזֶּה עֲתִידִין לְהִתָּלוֹת בְּקָדְקָדֵי רָאשֵׁיהֶם לֶעָתִיד לָבוֹא, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים סח, כב): אַךְ אֱלֹהִים יִמְחַץ רֹאשׁ אֹיְבָיו קָדְקֹד שֵׂעָר, וְהוּא אוֹמֵר לֹא אָשָׁם אֲנִי חַיָּב, (תהלים סח, כב): יִתְהַלֵּךְ בַּאֲשָׁמָיו, יֵזֵיל הַאי גַבְרָא בְּחוֹבָיו. כֵּיצַד נִדְרָשׁוֹת מֵאַחֲרֵיהֶם (ויקרא יט, כג): שָׁלשׁ שָׁנִים יִהְיֶה לָכֶם עֲרֵלִים לֹא יֵאָכֵל, מַה כְּתִיב בַּתְרֵיהּ (ויקרא יט, כו): לֹא תֹאכְלוּ עַל הַדָּם, וְכִי מָה עִנְיָן זֶה לָזֶה, אֶלָּא אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לָעָרְלָה אַתְּ מַמְתִּין שָׁלשׁ שָׁנִים וּלְאִשְׁתְּךָ אֵין אַתְּ מַמְתִּין עַד שֶׁהִיא מִטַּהֶרֶת מִנִּדָּתָהּ. לָעָרְלָה אַתְּ מַמְתִּין שָׁלשׁ שָׁנִים, וְלִבְהֶמְתְּךָ אֵין אַתְּ מַמְתִּין עַד שֶׁתְּמַצֶּה דָּמֶיהָ. מִי קִיֵּם מִצְוַת הַדָּם, שָׁאוּל קִיֵּם מִצְוַת הַדָּם, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א יד, לג לד): וַיַּגִּידוּ לְשָׁאוּל לֵאמֹר הִנֵּה הָעָם חֹטִאים לַה' לֶאֱכֹל עַל הַדָּם וגו' וַיֹּאמֶר שָׁאוּל פֻּצוּ בָעָם וַאֲמַרְתֶּם לָהֶם הַגִּישׁוּ אֵלַי אִישׁ וגו'. מַהוּ (שמואל א יד, לד): וּשְׁחַטְתֶּם בָּזֶה, רַבָּנִין אָמְרִין סַכִּין הֶרְאָה לָהֶם כַּמָּה הָיָה צָרִיךְ לִהְיוֹת שִׁעוּר אָרְכּוֹ מִנְיַן בָּזֶה, ב' תְּרֵין, ז' שִׁבְעָה, ה' חֲמִשָּׁה, הֲרֵי אַרְבֵּיסַר אֶצְבָּעוֹת, אָמַר לָהֶם כַּסֵּדֶר הַזֶּה תִּהְיוּ שׁוֹחֲטִים וְאוֹכְלִים. וְהֵיכָן פָּרַע לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בְּיוֹם מִלְחֶמֶת, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א יג, כב): וְהָיָה בְּיוֹם מִלְחֶמֶת וְלֹא נִמְצָא חֶרֶב וַחֲנִית בְּיַד כָּל הָעָם אֲשֶׁר אֶת שָׁאוּל וְאֶת יוֹנָתָן וַתִּמָּצֵא לְשָׁאוּל וּלְיוֹנָתָן בְּנוֹ, מִי הִמְצִיאָהּ לוֹ, רַבִּי הוּנָא בְּשֵׁם רַב יִצְחָק אָמַר הַמַּלְאָךְ הִמְצִיאָהּ לוֹ, וְרַבָּנָן אָמְרֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הִמְצִיאָהּ לוֹ. חֶרֶב, מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה, מַה כָּתוּב (שמואל א יד, לה): וַיִּבֶן שָׁאוּל מִזְבֵּחַ לַה' וגו', וַהֲלוֹא כַּמָּה מִזְבְּחוֹת בָּנוּ רִאשׁוֹנִים, נֹחַ בָּנָה מִזְבֵּחַ, אַבְרָהָם בָּנָה מִזְבֵּחַ, יִצְחָק בָּנָה מִזְבֵּחַ, יַעֲקֹב בָּנָה מִזְבֵּחַ, משֶׁה בָּנָה מִזְבֵּחַ, יְהוֹשֻׁעַ בָּנָה מִזְבֵּחַ, וְאַתְּ אוֹמֵר (שמואל א יד, לה): אֹתוֹ הֵחֵל לִבְנוֹת מִזְבֵּחַ לַה'. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר הֵחֵל בַּמְּלָכִים. רַבִּי יוּדָן אָמַר לְפִי שֶׁנָּתַן נַפְשׁוֹ עַל הַדָּבָר שֶׁל שְׁחִיטָה שֶׁהִיא צֹרֶךְ מִזְבֵּחַ, לְפִיכָךְ הֶעֱלָה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ אֹתוֹ הֵחֵל לִבְנוֹת מִזְבֵּחַ. וְדִכְוָתֵיהּ פָּרָשַׁת נָזִיר נִדְרֶשֶׁת לְפָנֶיהָ וּלְאַחֲרֶיהָ, כֵּיצַד לְאַחֲרֶיהָ, (במדבר ו, כא): זֹאת תּוֹרַת הַנָּזִיר וגו', מַה כְּתִיב אַחֲרָיו (במדבר ו, כג): כֹּה תְבָרֲכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וגו', וְכִי מָה עִנְיָן זֶה לָזֶה, אֶלָּא כָּךְ צִוָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּשֵׁם שֶׁאֵין הַנָּזִיר טוֹעֵם יַיִן אַף אַתֶּם לֹא תִטְעֲמוּ יַיִן כְּשֶׁתִּהְיוּ מְבָרְכִים אֶת יִשְׂרָאֵל, לְכָךְ כְּתִיב כֹּה תְבָרְכוּ, בְּעִנְיָן נָזִיר, וּלְכָךְ אֵין הַכֹּהֲנִים נוֹשְׂאִים כַּפֵּיהֶם בַּמִּנְחָה מִשּׁוּם שִׁכְרוּת. כֵּיצַד נִדְרֶשֶׁת לְפָנֶיהָ, אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יַפְלִא וגו', מַה כְּתִיב לְמַעְלָה (במדבר ה, כט): זֹאת תּוֹרַת הַקְּנָאֹת, וְכִי מָה עִנְיָן זֶה לָזֶה, אֶלָּא כְּשֶׁהֵם מַשְׁקִים אֶת הַסּוֹטָה הָיוּ אוֹמְרִים לָהּ, הַרְבֵּה יַיִן עוֹשֶׂה, וְכָל יִשְׂרָאֵל עוֹמְדִים שָׁם אֲנָשִׁים וְנָשִׁים, וְאִם הָיְתָה טְמֵאָה (במדבר ה, כז): וְצָבְתָה בִטְנָהּ וגו', וּכְשֵׁם שֶׁבּוֹדְקִים אוֹתָהּ כָּךְ בּוֹדְקִים אוֹתוֹ, וְהָיוּ יִשְׂרָאֵל הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים שֶׁהָיוּ רוֹאִין, בָּאִים לְתוֹךְ בָּתֵּיהֶם וְאוֹמְרִים אוֹי לוֹ לִפְלוֹנִי וְלִפְלוֹנִית שֶׁשָּׁתוּ יַיִן וְנִשְׁתַּכְּרוּ וְעָבְרוּ עֲבֵרָה וּמֵתוּ, נִשְׁבַּע אֲנִי שֶׁאֵינִי שׁוֹתֶה יַיִן לְעוֹלָם שֶׁלֹא יְהֵא לִי כְּמוֹתוֹ, וְכֵן הַנָּשִׁים אוֹמְרוֹת, לְכָךְ נִסְמְכוּ זוֹ לָזוֹ. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אִם נָזִיר אָדָם מִן הַיַּיִן, כָּךְ תּוֹרָתוֹ: אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יַפְלִא וגו'. דָּבָר אַחֵר, כְּשֵׁם שֶׁהַנָּזִיר מֻבְדָּל מִיַּיִן כָּךְ אֲנִי מַבְדִּיל אֶת הַסּוֹטָה מִשְּׁאָר נָשִׁים לְרָעָה.

(1) When either a man or woman shall clearly utter a vow (Bamidbar) 6:2. This is what it written: The foundation stones are of precious stones, resembling the cedars of Lebanon. (Song of Songs 5:15) His thighs, this refers to the world that the Holy One, blessed be He, desired to create, as it is written (Song of Songs 7:11): 'And his desire is for me.' And from where do we derive that He said this? As it is said (Genesis 2:1): 'Thus the heavens and the earth were finished,' (and finished which can be understood as) a language of desire, as it is said (Psalms 123:1): 'My soul longs, indeed it even pines (same root letters),' etc. The pillars of marble that upheld all the works of Creation for six days, as it is said (Exodus 20:11): 'For in six days the Lord made,' etc. Behold, three of them (mothers) were created from these (marble pillars), and from them everything was created. Established upon the foundation stones of precious stones, their foundation was based on three praiseworthy things that have no equal in the world, as it is written (Proverbs 3:19-20): 'The Lord founded the earth in wisdom, established the heavens with understanding, by His knowledge the depths broke open,' this refers to the sea. Wisdom is the fear of the Lord, as it is said (Job 28:28): 'Behold, the fear of the Lord, that is wisdom; and to depart from evil is understanding.' Knowledge is the one who recognizes his Creator, as it is said (Hosea 4:1): 'And there is no knowledge of God in the land,' and it is said (Jeremiah 9:23): 'Let him who glories glory in this, that he understands and knows Me.' His appearance is like the cedars of Lebanon, this refers to the reward of repentance, which is called turning away from evil, as it is said (Hosea 14:5): 'I will heal their backsliding, I will love them freely,' and 'His countenance is as Lebanon, excellent as the cedars.' 'Young like the cedars,' this refers to the one who fears and recognizes his Creator, who is called a righteous person, and it is said (Psalms 92:13): 'The righteous shall flourish like the palm tree, he shall grow like a cedar in Lebanon,' and it is said (1 Samuel 2:28): 'And I chose him out of all the tribes of Israel,' etc. And it is said (Psalms 65:5): 'Blessed is the one You choose and bring near.' (Song of Songs 5:16): 'His mouth is most sweet,' this refers to the Holy One, blessed be He. See what is said (Amos 5:4): 'For thus says the Lord to the house of Israel, Seek Me and live,' and you have a mouth sweeter than this, as it is said (Ezekiel 33:11): 'As I live, says the Lord God, I have no pleasure in the death of the wicked,' etc., and you have a mouth sweeter than this, as it is said (Ezekiel 33:19): 'And if the wicked turn from his wickedness,' etc. Rabbi Shimon ben Lakish said: This only applies when he repents completely from evil; how do we know this? Rabbi Shimon ben Yochai taught: There was a man who was completely wicked all his days, and at the end, he became completely righteous. Concerning him, it is said (Ezekiel 33:12): 'And the righteousness of the righteous shall not deliver him in the day of his transgression.' Rabbi Yochanan said: Moreover, for every sin that one has committed, the Holy One, blessed be He, counts them as merits. How do we know this? As it is said (Psalms 45:10): 'Myrrh and aloes, cassia; all your garments are scented,' all sinful acts thou hast committed, shall (after repentance) be like myrrh, at the time when they are cassia i.e cut-off (ceases from doing evil). And it is said (Ezekiel 33:15): 'He shall surely live.' Another explanation: 'His palate is sweet,' Rabbi Shmuel bar Nachman said, in three places, the nations of the world heard that the Holy One, blessed be He, reproves Israel, and they rejoice. But in the end, they will depart in shame. And these are the verses: "Come now, and let us reason together," says the Lord (Isaiah 1:18). They said, "Now He is eliminating those who hate Israel (meaning Israel) from the world. Is it possible for these [nations] to argue with their Creator?" Since He said to them, "If your sins are like scarlet, they shall be as white as snow" (Isaiah 1:18), they said, "This is the rebuke we did not want; rather, it only applies to the delightful among them." Another is: "Hear, O mountains, the controversy of the Lord" (Micah 6:2). They said, "Now He is eliminating their hatred of Israel from the world. Is it possible for these [nations] to argue with their Creator?" And since He said to them, "My people, what have I done to you, and how have I wearied you? Answer Me!" (Micah 6:3), they said, "This is the rebuke we did not want; rather, rather, it only applies to the delightful among them." Another is: "And contend with the Lord against Judah, and to punish Jacob according to his ways" (Hosea 12:3). They said, "Now He is eliminating their hatred of Israel from the world. Is it possible for these [nations] to argue with their Creator?" And since He said to them, "In the womb he took his brother by the heel" (Hosea 12:4), they said, "This is the rebuke we did not want; rather, rather, it only applies to the delightful among them." Rabbi Yudan bar Rabbi Shimon said to a widow who [argued] with her son, she saw the judge ruled with a clear torch, zeal, and fairness. She said, "If you judge him righteously like this he will kill you as well." When he finished adjudicating, he said to her, "What did he do to you?" She said to him, "When he was in my womb, he used to kick me." He said to her, "This is an offense? Jacob, while still in the womb, took his brother by the heel (causing pain to the mother.)"; Rabbi Elazar said in the name of Rabbi Simai, the God of Jacob honored him. 'His palate is sweet,' Rabbi Azariah and Rabbi Acha said in the name of Rabbi Yochanan: When Israel heard (the words) 'I am the Lord your God,' at Sinai, their souls departed from them. The word of God returned to the Holy One, blessed be He, and said before Him, 'Master of the Universe, You are alive, and Your Torah is alive, and You have sent me to those who are dead, and they are all dead.' At that moment, the Holy One, blessed be He, returned and sweetened the word to them, as it is said (Psalms 29:4): 'The voice of the Lord is powerful, the voice of the Lord is full of majesty.' Rabbi Chama bar Rabbi Chanina said, "To the youth, the voice of God is in strength, to the aged, the voice of God is in splendor." Rabbi Shimon ben Yochai taught, "The Torah restored their souls, as it is said, 'The law of the Lord restores the soul.'" All of it is desirable. Rabbi Chiya bar Abba: the custom of the world, when working for the owner of the house, because he humbles himself in clay, he received his reward. But the Holy One, blessed be He, warns Israel and says to them, "Do not defile yourselves with any creeping thing, and I will give you your reward." This is what is written, "You shall not make yourselves detestable with any swarming thing that swarms, for I am the Lord..." What does "I am the Lord" mean? It means that I am faithful to reward you for this. Heed this: All of it is desirable. Rabbi Tanchum ben Rabbi Chiya, in the name of Rabbi Yochanan, taught, "It is written, 'Sanctify My Sabbaths,' how do you sanctify it? Through eating, drinking, and wearing clean clothes." What is written about it? "And they shall be a sign between Me and you, that you may know that I am the Lord your God." "I am the Lord" means that I am faithful to reward you. All of it is desirable. This is my beloved, as it is stated: "And I have separated you from the peoples to be Mine" (Leviticus 20:26). Rabbi Levi said, "All the actions of the Israelites are distinguished from the nations of the world: in their plowing, in their sowing, in their reaping, in their sheaves, in their threshing, in their winepresses, and in their storage places." "In their plowing" (Deuteronomy 22:10): "You shall not plow with an ox and a donkey together." "In their sowing" (Leviticus 19:19): "You shall not sow your field with mixed seeds." "In their reaping" (Leviticus 19:9): "You shall not complete the corner of your field in your reaping." "In their sheaves" (Deuteronomy 24:19): "And you shall forget a sheaf in the field." "In their threshing" (Deuteronomy 25:4): "You shall not muzzle an ox while it is threshing." "In their winepresses and in their storage places" (Exodus 22:28): "You shall not delay the fullness of your grain and your wine." "In their storage places" (Leviticus 19:27): "And you shall not round off the side-growth of your heads." "In their counting" (Exodus 30:12): Israel counts by the moon, and the nations of the world count by the sun. "When you lift up" (Exodus 30:12): When you lift up your heads. (Numbers 1:2): "Lift up the heads." (Leviticus 20:26): "To be Mine." Therefore, you are Mine, be beloved. [CHECK] This is my beloved, as it is stated: "This is my beloved" (Song of Songs 5:16). Rabbi Yudan said in the name of Rabbi Hama son of Rabbi Hanina, and Rabbi Berechiah said in the name of Rabbi Abahu: He [God] has many beloved ones, as it is written: "And I have separated you from the peoples to be Mine" (Leviticus 20:26). This is one who selects the beautiful from the ugly, selecting and selecting again, for anyone who selects the ugly from the beautiful does not return and select again. So too, the Holy One, blessed be He, waits for the nations of the world to repent and draw near under His wings. Another explanation: "His legs are pillars of marble" (Song of Songs 5:15). "His legs" refers to the Torah, as it is said: "And it shall be health to your navel." "Pillars of marble" - why is the Torah compared to pillars? Because they are the pillars of the world, as it is said: "If not for My covenant day and night, I would not have set up the laws of heaven and earth" (Jeremiah 33:25). Rabbi Huna said in the name of Bar Kappara: What are these pillars like? They have loops above and bases below. Similarly, the portions of the Torah are expounded before them and after them, expounded before them, such as: "When you come into the land and plant any kind of tree" (Leviticus 19:23), and what is written before them: "When a man lies carnally with a woman" (Leviticus 19:20), and what connection does one have to the other? Rather, just as a man separates himself from uncircumcised fruits, so too, the disqualified ones separate from the kosher ones on the Day of Judgment. For Rabbi Yudan said in the name of Rabbi Levi: These are the ones who permitted illicit relations in this world and are destined to be hung by their foreheads in the future, as it is stated: "Only God will strike the head of His enemies, the hairy crown of one who walks in his guilt" (Psalms 68:22). And he says, "I am not guilty; I am innocent" (Psalms 69:5): He walks with his guilt, and this man goes with his debts.

Bamidbar Rabbah 10:1 · Sefaria Community Translation

כֹּה תְבָרְכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וגו' (במדבר ו, כג), הֲדָא הוּא דִכְתִיב (משלי ג, לא): אַל תְּקַנֵּא בְּאִישׁ חָמָס וְאַל תִּבְחַר בְּכָל דְּרָכָיו. אִישׁ חָמָס, זֶה עֵשָׂו הָרָשָׁע. אִישׁ, כְּמָה דְתֵימָא (בראשית כה, כז): וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִּד. חָמָס, כְּמָה דְתֵימָא (עובדיה א, י): מֵחֲמַס אָחִיךָ יַעֲקֹב. וּמַהוּ שֶׁאָמַר: אַל תְּקַנֵּא, לְפִי שֶׁהָיָה גָלוּי לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁעֲתִידִין יִשְׂרָאֵל שֶׁיִּהְיוּ מְשֻׁעְבָּדִים תַּחַת אֱדוֹם וְיִהְיוּ דְחוּקִים וּלְחוּצִים בֵּינֵיהֶם, וַעֲתִידִים יִשְׂרָאֵל לְהִתְרַעֵם עַל זֹאת, כְּשֵׁם שֶׁאָמַר מַלְאָכִי (מלאכי ג, יד טו): אֲמַרְתֶּם שָׁוְא עֲבֹד אֱלֹהִים וּמַה בֶּצַע כִּי שָׁמַרְנוּ מִשְׁמַרְתּוֹ וגו' וְעַתָּה אֲנַחְנוּ מְאַשְּׁרִים זֵדִים גַּם נִבְנוּ עֹשֵׂי רִשְׁעָה גַּם בָּחֲנוּ אֱלֹהִים וַיִּמָּלֵטוּ. לְפִיכָךְ אָמְרָה רוּחַ הַקֹּדֶשׁ עַל יְדֵי שְׁלֹמֹה: אַל תְּקַנֵּא בְּאִישׁ חָמָס, אַל תְּקַנְאוּ בִּשְׁלוֹם עֵשָׂו הָרָשָׁע, וְאַל תִּבְחַר בְּכָל דְּרָכָיו, שֶׁלֹא תַעֲשׂוּ כְּמַעֲשֵׂיהֶם. לָמָּה, הַבִּיטוּ לְאַחֲרִית הַדָּבָר שֶׁהִנֵּה הַיּוֹם יָבוֹא שֶׁיְתָעֵב הָאֱלֹהִים כָּל מִי שֶׁהָיָה מַלִּיז בַּמִּצְווֹת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (משלי ג, לב): כִּי תוֹעֲבַת ה' נָלוֹז. וְכֵן הוּא אוֹמֵר (תהלים ה, ז): אִישׁ דָּמִים וּמִרְמָה יְתָעֵב ה'. אֲבָל מִי שֶׁמְיַשֵּׁר אָרְחוֹתָיו לְפָנָיו הוּא יִהְיֶה מֵאַנְשֵׁי סוֹדוֹ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (משלי ג, לב): וְאֶת יְשָׁרִים סוֹדוֹ. וְכֵן הוּא אוֹמֵר (במדבר כג, כג): כָּעֵת יֵאָמֵר לְיַעֲקֹב וגו'. וְאוֹמֵר (תהלים כה, יד): סוֹד ה' לִירֵאָיו וגו'. וְאוֹמֵר (מלאכי ג, יח): וְשַׁבְתֶּם וּרְאִיתֶם בֵּין צַדִּיק לְרָשָׁע בֵּין עוֹבֵד אֱלֹהִים לַאֲשֶׁר לֹא עֲבָדוֹ. (משלי ג, לג): מְאֵרַת ה' בְּבֵית רָשָׁע, זֶה עֵשָׂו הָרָשָׁע, כְּמָה דְתֵימָא (מלאכי א, ד): רֻשַׁשְׁנוּ וְנָשׁוּב וְנִבְנֶה חֳרָבוֹת כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת הֵמָּה יִבְנוּ וַאֲנִי אֶהֱרֹס וגו'. (משלי ג, לג): וּנְוֵה צַדִּיקִים יְבָרֵךְ, אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל, שֶׁכָּתוּב בָּהֶם (ישעיה ס, כא): וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים לְעוֹלָם יִירְשׁוּ אָרֶץ. (מלאכי א, ה): וְעֵינֵיכֶם תִּרְאֶינָה וְאַתֶּם תֹּאמְרוּ יִגְדַּל ה' וגו'. (משלי ג, לד): אִם לַלֵּצִים הוּא יָלִיץ, אֵלּוּ אֲדוֹמִים שֶׁנִּקְרְאוּ לֵצִים, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כא, כד): זֵד יָהִיר לֵץ שְׁמוֹ, וְהֵם נִקְרְאוּ זֵדִים, כְּמָה דְתֵימָא (מלאכי ג, טו): וְעַתָּה אֲנַחְנוּ מְאַשְׁרִים זֵדִים. וּמִנַּיִן שֶׁבַּאֲדוֹמִים הַכָּתוּב מְדַבֵּר, שֶׁכֵּן כָּתוּב (מלאכי ג, טו): גַּם נִבְנוּ עֹשֵׂי רִשְׁעָה, אֵלּוּ אֲדוֹמִים, כְּמָה דְתֵימָא (מלאכי א, ד): וְקָרְאוּ לָהֶם גְּבוּל רִשְׁעָה, וְהֵם מִתְלוֹצְצִים בְּכָל יוֹם עַל יִשְׂרָאֵל, עַל הַצָּרוֹת הַבָּאוֹת עֲלֵיהֶם, כְּמָה דְתֵימָא (יחזקאל לה, יג): וַתַּגְדִּילוּ עָלַי בְּפִיכֶם וְהַעְתַּרְתֶּם עָלַי דִבְרֵיכֶם אֲנִי שָׁמָעְתִּי. (משלי ג, לד): הוּא יָלִיץ, שֶׁעָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִמְדוֹד לָהֶם כְּמִדָּתָם, כְּמָה דְתֵימָא (עובדיה א, טו): כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתָ כֵּן יֵעָשֶׂה לָּךְ גְּמֻלְךָ יָשׁוּב בְּרֹאשֶׁךָ. (משלי ג, לד): וְלַעֲנָוִים יִתֶּן חֵן, אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם עֲנִיִּים בֵּינֵיהֶם וּמְהַלְּכִים בַּעֲנָוָה בְּתוֹכָם, וְסוֹבְלִים עֻלָּם עֲלֵיהֶם כְּדֵי לְקַדֵּשׁ שְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁעָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לָחוֹן עֲלֵיהֶם לַעֲשׂוֹת דִּין בָּהֶן, כְּמָה דְתֵימָא (ישעיה ל, יח): וְלָכֵן יְחַכֶּה ה' לַחֲנַנְכֶם. וְאוֹמֵר (ישעיה כט, יט): וְיָסְפוּ עֲנָוִים בַּה' שִׂמְחָה. וְאוֹמֵר (ישעיה ל, יט): כִּי עַם בְּצִיּוֹן יֵשֵׁב בִּיְרוּשָׁלָיִם בָּכוֹ לֹא תִבְכֶה. (משלי ג, לה): כָּבוֹד חֲכָמִים יִנְחָלוּ, אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם נִקְרְאוּ חֲכָמִים בְּעֵת שֶׁהֵם עוֹשִׂים אֶת הַתּוֹרָה וְאֶת הַמִּצְווֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ד, ו): וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם כִּי הִוא חָכְמַתְכֶם וּבִינַתְכֶם וגו'. וּלְפִי שֶׁיִּשְׂרָאֵל מְשַׁמְּרִים אֶת הַתּוֹרָה בֵּינֵיהֶם, עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַנְחִילָם כִּסֵּא כָבוֹד, כְּמָה דְתֵימָא (שמואל א ב, ח): וְכִסֵּא כָבוֹד יַנְחִלֵם, שֶׁעָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַחֲזִיר לְיִשְׂרָאֵל הַמַּלְכוּת, כְּמָה דְתֵימָא (דניאל ז, כז): וּמַלְכוּתָא וְשָׁלְטָנָא וּרְבוּתָא דִּי מַלְכְוָת תְּחוֹת כָּל שְׁמַיָּא וגו'. (משלי ג, לה): וּכְסִילִים מֵרִים קָלוֹן, אֵלּוּ אֲדוֹמִים, כְּמָה דְתֵימָא (עובדיה א, ח): וְהַאֲבַדְתִּי חֲכָמִים מֵאֱדוֹם וּתְבוּנָה מֵהַר עֵשָׂו, וְאוֹמֵר (ירמיה מט, ז): הַאֵין עוֹד חָכְמָה בְּתֵימָן אָבְדָה עֵצָה מִבָּנִים נִסְרְחָה חָכְמָתָם. מַהוּ מֵרִים קָלוֹן, שֶׁהֵם יָרִימוּ בְּחֶלְקָם קָלוֹן, שֶׁסּוֹפָם יֵלְכוּ לָאֵשׁ, וְאֵין קָלוֹן אֶלָּא שְׂרֵפָה, כְּמָה דְתֵימָא (ירמיה כט, כב): אֲשֶׁר קָלָם מֶלֶךְ בָּבֶל בָּאֵשׁ, וְאוֹמֵר (ויקרא ב, יד): אָבִיב קָלוּי בָּאֵשׁ, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (עובדיה א, יח): וּבֵית יוֹסֵף לֶהָבָה וגו', וְאוֹמֵר (דניאל ז, יא): חָזֵה הֲוֵית עַד דִּי קְטִילַת חֵיוְתָא וְהוּבַד גִּשְׁמַהּ וִיהִיבַת לִיקֵדַת אֶשָּׁא, הֱוֵי: וּכְסִילִים מֵרִים קָלוֹן. דָּבָר אַחֵר, (משלי ג, לא): אַל תְּקַנֵּא בְּאִישׁ, מְדַבֵּר בְּנוֹאֵף שֶׁהוּא בְּעֵת שֶׁשּׁוֹכֵב עִם אֵשֶׁת חֲבֵרוֹ וְהִיא מִתְעַבְּרָה מִמֶּנּוּ הוּא גּוֹזֵל מָמוֹן מִבְּנֵי בַּעַל הָאִשָּׁה וְנוֹתֵן לַמַּמְזֵר, לְפִי שֶׁבַּעֲלָהּ חוֹשֵׁב בּוֹ שֶׁהוּא בְּנוֹ, וְאֵינוֹ בְּנוֹ, וּמַנְחִילוֹ עִם בָּנָיו, וְעַל דָּבָר זֶה נִקְרָא הַנּוֹאֵף אִישׁ חָמָס. מַהוּ אַל תְּקַנֵא, שֶׁכָּל מִי שֶׁרוֹאֶה לַנּוֹאֵף שֶׁהוּא עוֹשֶׂה תַּאֲוַת לִבּוֹ עִם אֵשֶׁת חֲבֵרוֹ וְהִיא מַאֲכִילָתוֹ וּמַשְׁקָתוֹ, אַל יְקַנֵּא בְּשַׁלְּוָתוֹ וְאַל יִבְחַר בְּכָל דְּרָכָיו, לָמָּה, כִּי הַנּוֹאֵף נִקְרָא תּוֹעֵבָה (משלי ו, טז): שֶׁשׁ הֵנָה שָׂנֵא ה' וְשֶׁבַע תּוֹעֲבַת נַפְשׁוֹ, (משלי ו, יט): וּמְשַׁלֵּחַ מְדָנִים בֵּין אַחִים, הִיא מִן הַתּוֹעֵבוֹת, זֶה הַנּוֹאֵף, שֶׁמְּשַׁלֵּחַ מְדָנִים בֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ, כְּמָה דְתֵימָא (במדבר ה, יד): וְעָבַר עָלָיו רוּחַ קִנְאָה וגו'. לְכָךְ נֶאֱמַר: כִּי תוֹעֲבַת ה' נָלוֹז, זֶה הַנּוֹאֵף, שֶׁכָּתוּב בּוֹ (משלי ב, טו): וּנְלוֹזִים בְּמַעְגְּלוֹתָם. (משלי ג, לב): וְאֶת יְשָׁרִים סוֹדוֹ, זֶה שֶׁרוֹאֶה מַעֲשָׂיו וְנוֹזֵר עַצְמוֹ מִן הַיַּיִן כְּדֵי לְיַשֵּׁר אָרְחוֹתָיו, כְּמָה דְתֵימָא (משלי ט, טו): הַמְיַשְּׁרִים אֹרְחוֹתָם. מַהוּ סוֹדוֹ, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְלַמְּדוֹ הָאֵיךְ יִנָּצֵל מִמֶּנָּהּ, כְּמָה דְתֵימָא (משלי ד, יא): בְּדֶרֶךְ חָכְמָה הֹרֵתִיךָ. הַיַּיִן עוֹלֶה חֶשְׁבּוֹנוֹ שִׁבְעִים, וְהַסּוֹד שִׁבְעִים, הוּא נוֹזֵר עַצְמוֹ מִן הַיַּיִן הָעוֹלֶה מִנְיָנוֹ שִׁבְעִים, זוֹכֶה לְסוֹד הַחָכְמָה שֶׁהוּא עוֹלֶה שִׁבְעִים, נִכְנַס יַיִן יָצָא סוֹד, יָצָא יַיִן נִכְנַס סוֹד, הֱוֵי: וְאֶת יְשָׁרִים סוֹדוֹ. (משלי ג, לג): מְאֵרַת ה' בְּבֵית רָשָׁע, זֶה הַנּוֹאֵף, מָה הִיא הַמְאֵרָה, שֶׁהַמַּיִם הַמָּרִים הַמְאָרְרִים בּוֹדְקִין אוֹתוֹ כְּשֵׁם שֶׁבּוֹדְקִין אוֹתָהּ, הֱוֵי: מְאֵרַת ה', כְּמָה דְתֵימָא (במדבר ה, כא): יִתֵּן ה' אוֹתָךְ לְאָלָה וגו'. (משלי ג, לג): וּנְוֵה צַדִּיקִים יְבָרֵךְ זֶה נָזִיר וּנְזִירָה שֶׁאִם נָזְרוּ מִן הַיַּיִן לְהִשָּׁמֵר מִן הָעֲבֵרָה, זוֹכִים לִבְרָכָה, לְכָךְ סָמַךְ אַחַר פָּרָשַׁת נָזִיר פָּרָשַׁת בִּרְכַּת כֹּהֲנִים, שֶׁהוּא זוֹכֶה לְקַבֵּל הַבְּרָכוֹת שֶׁל בִּרְכַּת כֹּהֲנִים, הֱוֵי: וּנְוֵה צַדִּיקִים יְבָרֵךְ, כְּמָה דְתֵימָא (במדבר ו, כד): יְבָרֶכְךָ ה' וְיִשְׁמְרֶךָ. (משלי ג, לד): אִם לַלֵּצִים, זֶה הַנּוֹאֵף הַטּוֹעֶה בַּיַּיִן שֶׁנִּקְרָא לֵץ, כְּמָה דְתֵימָא (משלי כ, א): לֵץ הַיַּיִן הֹמֶה שֵׁכָר וגו'. הוּא יָלִיץ, שֶׁהַכֹּל מִתְלוֹצְצִים עַל הַנּוֹאֵף, שֶׁהוּא לְאָלָה וְלִשְׁבוּעָה לִבְחִירָי. וְלַעֲנָוִים יִתֵּן חֵן, אֵלּוּ הַנְּזִירִים שֶׁתּוֹפְשִׂים עֲנָוָה בְּעַצְמָן, שֶׁנּוֹזְרִים מִן הַיַּיִן וּמְגַדְּלִים פֶּרַע, כְּדֵי לְעַנּוֹת עַצְמָן וּלְהִשָּׁמֵר מִן הָעֲבֵרָה, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נוֹתֵן לָהֶם חֵן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּבִרְכַּת כֹּהֲנִים (במדבר ו, כה): וִיחֻנֶךָּ. כָּבוֹד חֲכָמִים יִנְחָלוּ, לְפִי שֶׁהָיוּ הַנְּזִירִים יְרֵאִים מִן הַחֵטְא נִקְרְאוּ חֲכָמִים, כְּמָה דְתֵימָא (תהלים קיא, י): רֵאשִׁית חָכְמָה יִרְאַת ה'. וְאוֹמֵר (איוב כח, כח): הֵן יִרְאַת ה' הִיא חָכְמָה, נוֹחֲלִים כָּבוֹד, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נוֹשֵׂא פָנָיו אֲלֵיהֶם וּמַשִֹּׂיא לָהֶם שָׁלוֹם, שֶׁבְּעֵת שֶׁאָדָם יוֹשֵׁב בְּשָׁלוֹם בְּבֵיתוֹ הוּא כְּבוֹדוֹ, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (מלכים ב יד, י): הִכָּבֵד וְשֵׁב בְּבֵיתֶךָ, שֶׁכֵּן כְּתִיב אַחַר פָּרָשַׁת נָזִיר בִּרְכַּת כֹּהֲנִים שֶׁכָּתוּב בָּהּ (במדבר ו, כו): וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם. (משלי ג, לה): וּכְסִילִים מֵרִים קָלוֹן, אֵלּוּ נוֹאֵף וְנוֹאָפֶת, וְהֵם נִקְרְאוּ כְּסִילִים, נוֹאֵף מִנַּיִן (משלי ט, טז): מִי פֶתִי יָסֻר הֵנָּה. הַנּוֹאָפֶת, דִּכְתִיב (משלי ג, יג): אֵשֶׁת כְּסִילוּת הֹמִיָּה. מֵרִים קָלוֹן, (במדבר ה, יח): וּפָרַע אֶת רֹאשׁ הָאִשָּׁה, וְאוֹמֵר (במדבר ה, כז): וְצָבְתָה בִטְנָהּ וגו'. יֵשׁ לְךָ קָלוֹן יוֹתֵר מִזֶּה, הֱוֵי: מֵרִים קָלוֹן, לְכָךְ נֶאֱמַר פָּרָשַׁת בִּרְכַּת כֹּהֲנִים אַחַר פָּרָשַׁת נָזִיר, שֶׁכָּל מִי שֶׁמַּזִּיר עַצְמוֹ מִן הַיַּיִן לְשֵׁם שָׁמַיִם זוֹכֶה לְכָל הַבְּרָכוֹת הָאֲמוּרוֹת בְּבִרְכַּת כֹּהֲנִים, מִנַּיִן, כְּמָה שֶׁאוֹמֵר בָּעִנְיָן כֹּה תְבָרְכוּ וגו'.

“Speak to Aaron and to his sons, saying: So you shall bless the children of Israel; say to them:” (Numbers 6:23). “So you shall bless the children of Israel…” – that is what is written: “Do not envy a man of villainy, and do not choose any of his ways” (Proverbs 3:31). “A man of villainy” – this is the wicked Esau; “man” – just as it says: “Esau was a man who knew hunting” (Genesis 25:27); “villainy” – just as it says: “For the villainy to your brother Jacob” (Obadiah 1:10). What is it that it said: “Do not envy”? It is because it was revealed before the Holy One blessed be He that Israel is destined to be subjugated to Edom and would be hard pressed and overburdened in their midst, and Israel is destined to protest this, just as Malachi said: “You said: It is vain to worship God and what is the profit in our having kept His commission.… Now we praise the wicked; the evildoers, too, prosper; they also test God and escape” (Malachi 3:14–15). That is why the Divine Presence said by means of Solomon: “Do not envy a man of villainy” – do not envy the tranquility of the wicked Esau; “and do not choose any of his ways” – you shall not perform any of his actions. Why? Look to the end of the matter, as, behold, the day will come when God will despise everyone who would impugn [maliz] the mitzvot. That is what is written: “For the devious person [naloz] is an abomination to the Lord” (Proverbs 3:32). Likewise it says: “The Lord abhors a man of bloodshed and deceit” (Psalms 5:7). However, one whose path is upright before Him will be among His confidants; that is what is written: “And His secret is with the upright” (Proverbs 3:32). Likewise, it says: “Now, it will be said to Jacob [and to Israel what God has wrought]” (Numbers 23:23). And it says: “The secret of the Lord is to those who fear Him…” (Psalms 25:14). And it says: “You will return and see the difference between the righteous and the wicked, between one who serves God and one who does not serve Him” (Malachi 3:18). “The curse of the Lord is on the house of the wicked” (Proverbs 3:33) – this is Esau the wicked, just as it says: “[If Edom will say:] We are ruined, but we will return and build the ruins, so said the Lord of hosts: They will build, and I will destroy; [they will be called the boundary of wickedness]” (Malachi 1:4). “And He blesses the abode of the righteous” (Proverbs 3:33) – this is Israel, in whose regard it is written: “Your people, they are all righteous, they will inherit the land forever” (Isaiah 60:21). “Your eyes will see, and you will say: May the Lord be exalted [beyond the boundary of Israel]” (Malachi 1:5). “If it is to scoffers, He will scoff” (Proverbs 3:34) – these are the Edomites, who are called scoffers, as it is stated: “A wicked and arrogant man, scoffer is his name” (Proverbs 21:24). And they are called wicked, just as it says: “Now we praise the wicked” (Malachi 3:15). From where is it derived that the verse is speaking of the Edomites? As it is written: “The evildoers [osei risha], too, prosper” (Malachi 3:15) – these are the Edomites, just as it says: “They will be called the boundary of wickedness [risha]” (Malachi 1:4). And they scoff at Israel every day, about the troubles that befall them, just as it says: “You were haughty against Me with your mouths, and you increased your words against Me; I heard” (Ezekiel 35:13). “He will scoff” – the Holy One blessed be He is destined to mete out to them according to their measure, just as it says: “As you have done, so will be done to you; your retribution will return upon your head” (Obadiah 1:15). “But to the humble He gives favor” (Proverbs 3:34) – this is Israel, who are poor among them and walk humbly in their midst and bear their yoke upon them in order to sanctify the name of the Holy One blessed be He. That the Holy One blessed be He is destined to be gracious to these and punish those, just as it says: “Therefore, the Lord will wait to be gracious to you […for the Lord is a God of justice]” (Isaiah 30:18). And it says: “The humble will increase their joy in the Lord” (Isaiah 29:19). And it says: “For a people will live in Zion, in Jerusalem; you will not weep” (Isaiah 30:19). “The wise will inherit honor” (Proverbs 3:35) – this is Israel, who are called wise when they perform the Torah and the mitzvot, as it is stated: “You shall observe and you shall perform, as this is your wisdom and your understanding…” (Deuteronomy 4:6). Because Israel observes the Torah in their midst, the Holy One blessed be He is destined to bequeath to them a throne of glory, just as it says: “He will bequeath to them a throne of glory” (I Samuel 2:8), as the Holy One blessed be He is destined to restore the monarchy to Israel, just as it says: “The kingdom, the dominion, and the greatness of the kingdoms under the entire heavens [will be given to the holy people of the Most High]” (Daniel 7:27). “And fools carry away disgrace” (Proverbs 3:35) – these are the Edomites, just as it says: “I will eliminate the wise from Edom, and wisdom from the mountain of Esau” (Obadiah 1:8). And it says: “[Concerning Edom, so said the Lord of hosts:] Is there no longer wisdom in Teman? Is counsel lost from the children? Has their wisdom spoiled” (Jeremiah 49:7)? What is “carry away disgrace [kalon]”? It means that they will carry away disgrace in their portion, as their end will be that they will go into fire. Kalon is nothing other than fire, just as it says: “Whom the king of Babylon roasted [kalam] in the fire” (Jeremiah 29:22). And it says: “Just ripened, roasted [kalui] in fire” (Leviticus 2:14). Likewise it says: “[The house of Jacob will be fire,] and the house of Joseph a flame, [and the house of Esau for straw, and they will ignite them and consume them]” (Obadiah 1:18). And it says: “I was seeing until the beast was slain and its body destroyed and it was relegated to the burning of fire” (Daniel 7:11). That is, “and fools carry away disgrace.” Another matter: “Do not envy a man [of villainy]” (Proverbs 3:31) – it is speaking of an adulterer, who, when he consorts with the wife of another and she is impregnated by him, he robs money from the children of the woman’s husband and gives it to the mamzer, as the husband thinks that he is his son, but he is not his son, and he bequeaths him the inheritance with his sons. It is regarding this matter that the adulterer is called “a man of villainy.” What is “do not envy”? It is that anyone who sees the adulterer, who realizes the lust in his heart with the wife of another and she feeds him and gives him to drink, should not envy his tranquility and should not choose any of his ways. Why? It is because the adulterer is called an abomination: “They are six that the Lord hates, and seven that are an abomination to His soul” (Proverbs 6:16). “One who incites discord among brethren” (Proverbs 6:19) is one of the abominations. This is the adulterer, who incites discord between a man and his wife, just as it says: “And a spirit of jealousy overcame him, [and he warned his wife]” (Numbers 5:14). That is why it is stated: “For the devious [naloz] person is an abomination to the Lord” – this is the adulterer, in whose regard it is written: “And are devious [unlozim] in their tracks” (Proverbs 2:15–16). “And His secret is with the upright” (Proverbs 3:32) – this is one who sees his actions and abstains from wine in order to render his paths upright, just as it says: “Who render their paths upright” (Proverbs 9:15). What is His secret? It is that the Holy One blessed be He teaches him how to save himself from her, just as it says: “I have guided you on the path of wisdom” (Proverbs 4:11). The numerical value of wine [yayin] is seventy and of secret [sod] is seventy. He abstains from wine that totals seventy, and he merits the secret of wisdom that totals seventy. Wine enters, a secret emerges, wine remains out, a secret enters. That is, “and His secret is with the upright.” “The curse of the Lord is on the house of the wicked” (Proverbs 3:33) – this is the adulterer. What is the curse [hame’era]? It is that the water that causes curse [hame’arerim] will examine him just as they examine her. That is, “the curse of the Lord,” just as it says: “May the Lord render you as a curse…” (Numbers 5:21). “And He blesses the abode of the righteous” (Proverbs 3:33) – this is the male nazirite and the female nazirite, who, if they abstained from wine to protect themselves from sin, merit a blessing. That is why it juxtaposed the portion of the Priestly Benediction after the portion of the nazirite, because he merits receiving the blessings of the Priestly Benediction. That is, “and He blesses the abode of the righteous,” just as it says: “May the Lord bless you and protect you” (Numbers 6:24). “If it is to scoffers,” (Proverbs 3:34) – this is the adulterer, who errs due to wine, who is called a scoffer, just as it says: “Wine is a scoffer, intoxicating drink is tumultuous…” (Proverbs 20:1). “He will scoff” (Proverbs 3:34) – as everyone scoffs at the adulterer, as he is a curse and an oath for My chosen ones. “But to the humble, He is gracious” (Proverbs 3:34) – these are the nazirites, who adopt humility for themselves, who abstain from wine and grow their hair in order to torment themselves and protect themselves from transgression. The Holy One blessed be He is gracious with them, just as it is written: “And be gracious to you” (Numbers 6:25). “The wise will inherit honor” (Proverbs 3:35) – because the nazirites feared sin they were called wise men, just as it says: “Fear of the Lord is the beginning of wisdom” (Psalms 111:10). And it says: “Behold, fear of the Lord is wisdom” (Job 28:28). They inherit honor, as the Holy One blessed be He lifts His countenance to them and grants them peace, as when a person sits peacefully in his home, that is his honor. Likewise, it says: “Preserve your honor and stay at home” (II Kings 14:10), as after the portion of the nazirite, the Priestly Benediction is written, in which it is written: “And grant you peace” (Numbers 6:26). “And fools carry away disgrace” (Proverbs 3:35) – these are the adulterer and the adulteress, and they are called fools. The adulterer, from where is it derived? “Whoever is a simpleton let him turn here” (Proverbs (9:16). The adulteress, as it is written: “The woman of folly is loud” (Proverbs 9:13). “Carry away disgrace” – “he shall expose the head of the woman” (Numbers 5:18), and it says: “Her belly will distend…” (Numbers 5:27); do you have any disgrace greater than that? That is, “carry away disgrace.” This is why the portion of the Priestly Benediction is stated after the portion of the nazirite, as anyone who abstains from wine for the sake of Heaven merits all the blessings stated in the Priestly Benediction. From where is it derived? It is just as it says: “So you shall bless [the children of Israel]” (Numbers 6:23).

Bamidbar Rabbah 11:1 · The Sefaria Midrash Rabbah, 2022

וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת משֶׁה וגו' (במדבר ז, א), הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (תהלים פה, ט): אֶשְׁמְעָה מַה יְּדַבֵּר הָאֵל ה' כִּי יְדַבֵּר שָׁלוֹם אֶל עַמּוֹ וְאֶל חֲסִידָיו וְאַל יָשׁוּבוּ לְכִסְלָה, אַתּ מוֹצֵא בְּשָׁעָה שֶׁעָשׂוּ יִשְׂרָאֵל אוֹתוֹ מַעֲשֶׂה, וְכָעַס עֲלֵיהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לב, ט): וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה רָאִיתִי אֶת הָעָם הַזֶּה וגו' (דברים ט, יד): הֶרֶף מִמֶּנִּי וגו', מִיָּד עָמַד משֶׁה וּבִקֵּשׁ רַחֲמִים מִלְּפָנָיו שֶׁיִּתְרַצֶּה לָהֶם, כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לב, יא): וַיְחַל משֶׁה וגו', וְנִתְרַצָּה לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לב, יד): וַיִּנָּחֶם ה' עַל הָרָעָה וגו'. אַף עַל פִּי כֵן הָיָה בְּלִבּוֹ עֲלֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לב, לד): וּבְיוֹם פָּקְדִי וּפָקַדְתִּי עֲלֵיהֶם חַטָּאתָם, כֵּיוָן שֶׁנַּעֲשָׂה הַמִּשְׁכָּן אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן הָלַךְ משֶׁה וְהִרְכִּין אָזְנוֹ בַּמִּשְׁכָּן, אָמַר משֶׁה תֹּאמַר שֶׁיֵּשׁ בְּלִבּוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל יִשְׂרָאֵל, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: אֶשְׁמְעָה מַה יְּדַבֵּר הָאֵל ה', מַהוּ הָאֵל ה', אָמַר משֶׁה שֶׁעַד עַכְשָׁו הוּא עוֹמֵד בְּכַעֲסוֹ כְּנֶגְדָם וְהוּא בְּקשִׁי עִמָּהֶם. וְאֵין הָאֵל אֶלָּא לְשׁוֹן חוֹזֶק, כְּמָה דְתֵימָא (יחזקאל יז, יג): וְאֶת אֵילֵי הָאָרֶץ לָקָח. אוֹ הוּא מִתְרַצֶּה לָהֶם וְהוּא נוֹהֵג בְּמִדַּת רַחֲמִים עִמָּהֶם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: ה', אֵין ה' אֶלָּא מִדַּת רַחֲמִים, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לד, ו): ה' ה' אֵל רַחוּם וְחַנּוּן. מִיָּד פִּיְסוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁאֵין בְּלִבּוֹ עַל יִשְׂרָאֵל כְּלוּם, כְּמָה דִּכְתִיב (שמות לד, ו): וַיַּעֲבֹר ה' עַל פָּנָיו, שֶׁהֶעֱבִיר זַעֲמוֹ מֵהֶם וְעָבַר עַל פִּשְׁעֵיהֶם. אָמַר רַבִּי סִימוֹן לָמָּה כְּתִיב שְׁתֵּי פְּעָמִים ה' ה', אֶלָּא שֶׁפִּיְסוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאָמַר לוֹ לְמשֶׁה מַה לְּשֶׁעָבַר הָיִיתִי נוֹהֵג עִמָּהֶם בְּמִדַּת רַחֲמִים עַד שֶׁלֹא עָשׂוּ אוֹתוֹ הַמַּעֲשֶׂה כָּךְ עַכְשָׁו בְּמִדַּת רַחֲמִים אֶנְהֹג עִמָּהֶם. אָמַר רַב יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן בְּאוֹתָהּ שָׁעָה שָׁמַע משֶׁה קוֹל נָאֶה וְקוֹל מְשֻׁבָּח, לְשֶׁעָבַר הָיָה משֶׁה עוֹמֵד וְהָיָה הַדִּבּוּר בָּא לְתוֹךְ אָזְנוֹ כְּמִין סִילוֹן, וְלֹא הָיָה אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל שׁוֹמֵעַ, אֲבָל כְּשֶׁהָיוּ פָּנָיו מַאְדִּימוֹת הָיוּ יוֹדְעִים שֶׁהַדִּבּוּר בָּא אֶצְלוֹ, וְכֵיוָן שֶׁנַּעֲשָׂה הַמִּשְׁכָּן שָׁמַע קוֹל נָאֶה. מַה שָּׁמֵעַ: כִּי יְדַבֵּר שָׁלוֹם אֶל עַמּוֹ וְאֶל חֲסִידָיו. אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה הַכֹּהֵן בְּשֵׁם רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה, לְשֶׁעָבַר הָיְתָה אֵיבָה בֵּינִי לְבֵין בָּנַי, שִׂנְאָה בֵּינִי וּבֵין בָּנַי, תַּחֲרוּת בֵּינִי וּבֵין בָּנַי, אֲבָל עַכְשָׁו שֶׁנַּעֲשָׂה הַמִּשְׁכָּן אַהֲבָה בֵּינִי וּבֵין בָּנַי, שָׁלוֹם בֵּינִי וּבֵין בָּנַי, הֱוֵי: כִּי יְדַבֵּר שָׁלוֹם אֶל עַמּוֹ, אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל, עַל שֶׁעָשׂוּ הַמִּשְׁכָּן, וְאֶל חֲסִידָיו, זֶה שֵׁבֶט לֵוִי שֶׁכָּתוּב בּוֹ (דברים לג, ח): וּלְלֵוִי אָמַר תֻּמֶּיךָ וְאוּרֶיךָ לְאִישׁ חֲסִידֶךָ וגו'. וּמִנַּיִן אַתָּה אוֹמֵר שֶׁבַּמִּשְׁכָּן הַכָּתוּב מְדַבֵּר, שֶׁכֵּן כְּתִיב אַחֲרָיו (תהלים פה, י): אַךְ קָרוֹב לִירֵאָיו יִשְׁעוֹ לִשְׁכֹּן כָּבוֹד בְּאַרְצֵנוּ. אֵימָתַי הָיָה שָׁלוֹם לְיִשְׂרָאֵל, בִּזְּמַן שֶׁשָּׁכַן כְּבוֹד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בַּמִּשְׁכָּן, כְּמָה דְתֵימָא (שמות מ, לד): וּכְבוֹד ה' מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ מַה לִּי לְלַמֵּד דָּבָר זֶה מִסֵּפֶר תִּלִּים, דְּבַר תּוֹרָה הוּא, אֲפִלּוּ בִּמְקוֹמָהּ אֵינָהּ חֲסֵרָה כְּלוּם, רְאֵה מַה כְּתִיב (במדבר ו, כו): וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם, אֵימָתַי: בְּיוֹם כַּלּוֹת משֶׁה.

Bamidbar Rabbah 12:1 · Sefaria Community Translation

וַיְהִי הַמַּקְרִיב בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן אֶת קָרְבָּנוֹ נַחְשׁוֹן וגו' (במדבר ז, יב), הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים נא, כ כא): הֵיטִיבָה בִרְצוֹנְךָ אֶת צִיּוֹן וגו' אָז תַּחְפֹּץ זִבְחֵי צֶדֶק וגו'. לְפִי שֶׁבַּמִּדְבָּר בַּהֲקָמַת הַמִּשְׁכָּן הִקְרִיבוּ לַחֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ קִמְעָה, כְּמָה דְתֵימָא (במדבר ז, יג יז): קָרְבָּנוֹ קַעֲרַת כֶּסֶף וגו' כַּף אַחַת וגו' פַּר אֶחָד וגו' שְׂעִיר עִזִּים וגו' וּלְזֶבַח הַשְּׁלָמִים וגו', הֲרֵי כָּל הַקָּרְבָּן, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה לְמֶלֶךְ שֶׁיָּצָא לַדֶּרֶךְ וְהָיוּ מְבִיאִים לְפָנָיו סְעוּדָה לְפִי הַדֶּרֶךְ וּלְפִי הַפּוּנְדָק, אָמַר לָהֶם הַמֶּלֶךְ כָּךְ אַתֶּם מְכַבְּדִים לִי וְכָךְ אַתֶּם נוֹתְנִים לִי, אֵינִי מֶלֶךְ וְאֵינִי שׁוֹלֵט בַּמַּלְכוּת. אָמְרוּ לוֹ: אֲדוֹנֵינוּ, בַּדֶּרֶךְ אֲנַחְנוּ וּלְפִי הַדֶּרֶךְ וּלְפִי הַפּוּנְדָק הִכְנַסְנוּ לְךָ, כְּשֶׁתִּכָּנֵס לַמְּדִינָה וְתִכָּנֵס לַפַּלְטֵרִין שֶׁלְךָ תִּרְאֶה כַּמָּה אָנוּ מְכַבְּדִין אוֹתְךָ. כָּךְ כְּשֶׁהוּקַם הַמִּשְׁכָּן הִקְרִיבוּ לוֹ הַנְּשִׂיאִים דּוֹרוֹן וְקָרְבָּן, קְעָרָה וּמִזְרָק וְכַף, פַּר אֶחָד וגו' וּשְׂעִיר עִזִּים וגו' וּלְזֶבַח וגו', אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כָּךְ הוּא כְּבוֹדִי. אָמְרוּ לוֹ: רִבּוֹן הָעוֹלָמִים בַּמִּדְבָּר אָנוּ נְתוּנִים וּלְפִי הַמִּדְבָּר הִקְרַבְנוּ לְפָנֶיךָ, כְּשֶׁתִּכָּנֵס לַפַּלְטֵרִין שֶׁלְךָ אַתָּה רוֹאֶה כַּמָּה קָרְבָּנוֹת וְכַמָּה פָּרִים נַקְרִיב לְפָנֶיךָ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: הֵיטִיבָה בִרְצוֹנְךָ אֶת צִיּוֹן תִּבְנֶה חוֹמוֹת יְרוּשָׁלָיִם, אָז תַּחְפֹּץ זִבְחֵי צֶדֶק אָז יַעֲלוּ עַל מִזְבַּחֲךָ פָרִים, וְלֹא פַּר אֶחָד. וְכֵן אַתְּ מוֹצֵא בִּשְׁלֹמֹה שֶׁבָּנָה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וּבִקֵּשׁ לְהַקְרִיב לַחֲנֻכַּת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, רְאֵה מַה כְּתִיב שָׁם (מלכים א ח, סג): וַיִּזְבַּח שְׁלֹמֹה אֶת זֶבַח הַשְּׁלָמִים וגו'. וְכֵן בִּימֵי עֶזְרָא (עזרא ו, יז): וְהַקְרִבוּ לַחֲנֻכַּת בֵּית אֱלָהָא דְנָה תּוֹרִין מְאָה דִּכְרִין וגו', הֱוֵי: הֵיטִיבָה בִרְצוֹנְךָ אֶת צִיּוֹן וגו' אָז תַּחְפֹּץ וגו'.

One silver basin represents the Torah which has been likened to wine, as it is stated, "And drink of the wine which I have mingled" (Mishlei 9:5). Now because it is customary to drink wine in a basin – as you may gather from the text, "They who drink wine in basins" (Amos 6:6) – therefore, he brought a basin. Why "of seventy shekels, after the shekel of the sanctuary"? As the numerical value of yayin (wine) is seventy, so there are shivim panim la’Torah (seventy facets/sides of Torah)....

Bamidbar Rabbah 13:1 · Sefaria Community Translation

בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי נָשִׂיא לִבְנֵי אֶפְרָיִם אֱלִישָׁמָע בֶּן עַמִּיהוּד (במדבר ז, מח), הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים ס, ט): לִי גִּלְעָד וְלִי מְנַשֶּׁה וְאֶפְרַיִם מָעוֹז רֹאשִׁי יְהוּדָה מְחֹקְקִי, תְּנֵינַן תַּמָּן שְׁלשָׁה מְלָכִים אַרְבָּעָה הֶדְיוֹטוֹת אֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, שְׁלשָׁה מְלָכִים: יָרָבְעָם וְאַחְאָב וּמְנַשֶּׁה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר מְנַשֶּׁה יֵשׁ לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים ב לג, יג): וַיִּתְפַּלֵּל אֵלָיו וַיֵּעָתֶר לוֹ וַיִּשְׁמַע תְּחִנָּתוֹ וַיְשִׁיבֵהוּ יְרוּשָׁלָיִם לְמַלְכוּתוֹ. אָמְרוּ לְמַלְכוּתוֹ הֱשִׁיבוֹ וְלֹא הֱשִׁיבוֹ לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא. אַרְבָּעָה הֶדְיוֹטוֹת: בִּלְעָם וְדוֹאֵג וַאֲחִיתֹפֶל וְגֵיחֲזִי. מִי מְנָאָן אָמַר רַב אַנְשֵׁי כְּנֶסֶת הַגְּדוֹלָה מְנָאוּם. אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל בִּקְּשׁוּ לְצָרֵף אֶת שְׁלֹמֹה עִמָּהֶם וּבָא דְּמוּת דְּיוּקָנוֹ שֶׁל דָּוִד וְנִשְׁתַּטֵּחַ לִפְנֵיהֶם, לֹא הִשְׁגִּיחוּ עָלָיו, יָצָאת אֵשׁ מִבֵּית קָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים וְלִהֲטָה סְבִיבוֹתֵיהֶם וְלֹא הִשְׁגִּיחוּ עָלֶיהָ, יָצְאָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה לָהֶן (משלי כב, כט): חָזִיתָ אִישׁ מָהִיר בִּמְלַאכְתּוֹ וגו', מִי שֶׁהִקְדִּים בֵּיתִי לְבֵיתוֹ, וְלֹא עוֹד שֶׁבֵּיתִי בָּנָה בְּשֶׁבַע שָׁנִים וּבֵיתוֹ בָּנָה בִּשְׁלשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה, יִתְיַצֵּב לִפְנֵי חֲשֻׁכִּים, לָאו, אֶלָּא לִפְנֵי מְלָכִים יִתְיַצָּב, (משלי כב, כט): בַּל יִתְיַצֵּב לִפְנֵי חֲשֻׁכִּים, וְלֹא הִשְׁגִּיחוּ עָלֶיהָ. חָזְרָה וְאָמְרָה לָהֶם (איוב לד, לג): הֲמֵעִמְךָ יְשַׁלְּמֶנָּהּ כִּי מָאַסְתָּ כִּי אַתָּה תִבְחַר וְלֹא אָנִי וּמַה יָּדַעְתָּ דַּבֵּר, מִיָּד נִמְנְעוּ מִלְּצָרְפוֹ עִמָּהֶם. דּוֹרְשֵׁי רְשׁוּמוֹת אוֹמְרִים כּוּלָהֶם יֵשׁ לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא חוּץ מִבִּלְעָם, מַה טַּעַם (תהלים ס, ט): לִי גִלְעָד וְלִי מְנַשֶּׁה וגו' מוֹאָב סִיר רַחְצִי וגו'. לִי גִלְעָד זֶה אַחְאָב מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל שֶׁמֵּת בְּרָמוֹת גִּלְעָד. וְלִי מְנַשֶּׁה, כְּמַשְׁמָעוֹ, זֶה מְנַשֶּׁה בֶּן חִזְקִיָה. וְאֶפְרַיִם מָעוֹז רֹאשִׁי, זֶה יָרָבְעָם בֶּן נְבָט אֶפְרָתִי. יְהוּדָה מְחֹקְקִי, זֶה אֲחִיתֹפֶל דְּקָא אָתֵי מִיהוּדָה. מוֹאָב סִיר רַחְצִי, זֶה גֵיחֲזִי שֶׁלָּקָה עַל יְדֵי רְחִיצָה. עַל אֱדוֹם אַשְׁלִיךְ נַעֲלִי, זֶה דּוֹאֵג הָאֲדוֹמִי, אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּמַה נַּעֲבֵיד מַלְכָּא דְּיִשְׂרָאֵל מְקַלְּלִין, (תהלים נה, כד): אַנְשֵׁי דָּמִים וּמִרְמָה לֹא יֶחֱצוּ יְמֵיהֶם, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עָלַי לַעֲשׂוֹתָם רֵעִים אֵלּוּ לָאֵלּוּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים ס, י): עָלַי פְּלֶשֶׁת הִתְרוֹעָעִי, עָלַי לְפַלֵשׁ לָהֶם מַעֲשִׂים טוֹבִים וְלַעֲשׂוֹתָן רֵעִים אֵלּוּ לָאֵלּוּ. תַּמָּן אָמְרוּ כְּתִיב: עָלַי פְּלֶשֶׁת הִתְרוֹעָעִי, אָמְרוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אִם יָבוֹא מִי שֶׁהָרַג אֶת הַפְּלִשְׁתִּי וְהוֹרִישׁ אֶת בָּנֶיךָ גַּת, מָה אַתָּה עוֹשֶׂה לוֹ, אָמַר לָהֶם עָלַי לַעֲשׂוֹתָן רֵעִים זֶה לָזֶה. דָּבָר אַחֵר, לִי גִלְעָד וְלִי מְנַשֶּׁה, לְפִי שֶׁיֵּשׁ מַחְלֹקֶת הַרְבֵּה עַל הַמְשׁוּחִים, יֵשׁ אוֹמְרִים שִׁבְעָה, שֶׁנֶּאֱמַר (מיכה ה, ד): וַהֲקֵמֹנוּ עָלָיו שִׁבְעָה רֹעִים. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שְׁמוֹנָה, (מיכה ה, ד): וּשְׁמֹנָה נְסִיכֵי אָדָם. וְאֵינוֹ אֶלָּא מַה שֶּׁמְפֹרָשׁ אַרְבָּעָה, שֶׁנֶּאֱמַר (זכריה ב, ג ד): וַיַּרְאֵנִי ה' אַרְבָּעָה חָרָשִׁים, וָאֹמַר מָה אֵלֶּה בָאִים לַעֲשׂוֹת וַיֹּאמֶר לֵאמֹר אֵלֶּה הַקְּרָנוֹת אֲשֶׁר זֵרוּ וגו'. וְאֵלּוּ הֵן אַרְבָּעָה חָרָשִׁים, דָּוִד בָּא וּמְפָרֵשׁ, לִי גִלְעָד, זֶה אֵלִיָּהוּ שֶׁהָיָה מִתּוֹשָׁבֵי גִלְעָד. וְלִי מְנַשֶּׁה, זֶה מָשִׁיחַ שֶׁעוֹמֵד מִבָּנָיו שֶׁל מְנַשֶּׁה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים פ, ג): לִפְנֵי אֶפְרַיִם וּבִנְיָמִן וּמְנַשֶּׁה, וְאֶפְרַיִם מָעוֹז רֹאשִׁי, זֶה מְשׁוּחַ מִלְחָמָה שֶׁבָּא מֵאֶפְרָיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לג, יז): בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ. יְהוּדָה מְחֹקְקִי, זֶה הַגּוֹאֵל הַגָּדוֹל שֶׁהוּא בָּא מִבְּנֵי בָּנָיו שֶׁל דָּוִד. מוֹאָב סִיר רַחְצִי, מַהוּ מוֹאָב סִיר רַחְצִי, אָמַר הָאֱלֹהִים אַף כְּשֶׁיָּבוֹאוּ הַגּוֹאֲלִים הַלָּלוּ אֵינִי בָּא וּמְסַיְּעָן עַד שֶׁיָּבוֹאוּ הַמּוֹאָבִיּוֹת עִמָּהֶם. עַל אֱדוֹם אַשְׁלִיךְ נַעֲלִי, מָה אֲנִי עוֹשֶׂה שׁוֹלֵף מִנְעָלִי וְדוֹרְכָן וְרוֹמְסָן בַּעֲקֵבַי, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (ישעיה סג, ג): פּוּרָה דָרַכְתִּי לְבַדִּי וגו', מָשְׁלוּ מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה לְמֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם שֶׁבָּנָה אַרְבָּעָה פְּלָטֵרִין בְּאַרְבַּע מְדִינוֹת, נִכְנַס לָרִאשׁוֹנָה אָכַל וְשָׁתָה וְלֹא שָׁלַף נַעֲלוֹ, וְכֵן לַשְּׁנִיָה וְכֵן לַשְּׁלִישִׁית, כְּשֶׁבָּא לָרְבִיעִית אָכַל וְשָׁתָה וְשָׁלַף נַעֲלוֹ, אָמַר לָהֶם צְאוּ וְהָבִיאוּ לִי כָּל אֲנָשִׁים גְּדוֹלִים שֶׁיֵּשׁ בַּמְדִינָה הַזֹּאת וְיַעַרְכוּ לְפָנַי לָחֶם. אָמְרוּ לוֹ מִפְּנֵי מָה כְּשֶׁנִּכְנַסְתָּ לָרִאשׁוֹנָה אָכַלְתָּ וְשָׁתִיתָ וְלֹא שָׁלַפְתָּ נְעָלֶיךָ, וּבְזוֹ שָׁלַפְתָּ נְעָלֶיךָ וְאָכַלְתָּ וְשָׁתִיתָ. אָמַר לָהֶם כְּשֶׁנִּכְנַסְתִּי לָרִאשׁוֹנָה לֹא הָיְתָה דַעְתִּי מְיֻשֶּׁבֶת עָלַי, וְכֵן לַשְּׁנִיָּה, וְכֵן לַשְׁלִישִׁית, בְּכָל עֵת הָיִיתִי אוֹמֵר אֵימָתַי אֶרְאֶה אוֹתָהּ שָׁעָה שֶׁאֶכָּנֵס בָּאַחֲרוֹנָה, וְעַכְשָׁו שֶׁנִּכְנַסְתִּי מִיָּד נִתְיַשְּׁבָה דַעְתִּי עָלַי. אַף כָּךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עָשָׂה מִלְחָמָה בְּפַרְעֹה וּבַעֲמָלֵק וּבְסִיסְרָא וּבְסַנְחֵרִיב וּבִנְבוּכַדְנֶצַּר וּבְהָמָן וּבְמַלְכֵי יְוָנִים וְלֹא נִתְקָרְרָה דַעְתּוֹ עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה נְקָמָה בֶּאֱדוֹם בְּעַצְמוֹ, הֱוֵי (תהלים ס, י): עַל אֱדוֹם אַשְׁלִיךְ נַעֲלִי עָלַי פְּלֶשֶׁת הִתְרוֹעָעִי, אֲנִי אַפִּיל שָׁתוֹתֶיהָ שֶׁל אֱדוֹם וְאָבִיא גְאֻלַּתְכֶם, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (מלאכי א, ד ה): הֵמָּה יִבְנוּ וַאֲנִי אֶהֱרוֹס וגו' וְעֵינֵיכֶם תִּרְאֶינָה. דָּבָר אַחֵר, לִי גִלְעָד וְלִי מְנַשֶּׁה וגו', מְדַבֵּר בְּדָוִד בְּעֵת שֶׁמֵּת שָׁאוּל עָמַד אַבְנֵר בֶּן נֵר וְהִמְלִיךְ לְאִישׁ בּשֶׁת בֶּן שָׁאוּל עַל הַגִּלְעָד וְעַל יִזְרְעֶאל וְעַל אֶפְרָיִם, כְּמָה דְתֵימָא (שמואל ב ב, ח): וְאַבְנֵר בֶּן נֵר שַׂר צָבָא אֲשֶׁר לְשָׁאוּל לָקַח אֶת אִישׁ בּשֶׁת וגו', וְאוֹמֵר (שמואל ב ב,, ט): וַיַּמְלִכֵהוּ אֶל הַגִּלְעָד וְאֶל הָאֲשׁוּרִי וְאֶל יִזְרְעֶאל וְעֶל אֶפְרַיִם וגו', וְיִזְרְעֶאל הָיָה לִמְנַשֶּׁה, שֶׁכֵּן כָּתוּב (יהושע יז, טז): וַיֹּאמְרוּ בְּנֵי יוֹסֵף לֹא יִמָּצֵא לָנוּ הָהָר וְרֶכֶב בַּרְזֶל בְּכָל הַכְּנַעֲנִי הַיּשֵׁב בְּאֶרֶץ הָעֵמֶק לַאֲשֶׁר בְּבֵית שְׁאָן וּבְנוֹתֶיהָ וְלַאֲשֶׁר בְּעֵמֶק יִזְרְעֶאל, הִתְחִיל דָּוִד אוֹמֵר אַף עַל פִּי שֶׁאַבְנֵר מַחֲזִיק בְּבֶן שָׁאוּל לְהַמְלִיכוֹ עַל אֵלֶּה הַשְּׁבָטִים, עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַמְלִיכֵנִי עַל כֻּלָּם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: לִי גִלְעָד וְלִי מְנַשֶּׁה וְאֶפְרַיִם מָעוֹז רֹאשִׁי יְהוּדָה מְחֹקְקִי, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (שמואל ב ה, ה): וּבִיְרוּשָׁלָיִם מָלַךְ שְׁלשִׁים וְשָׁלשׁ שָׁנָה עַל כָּל יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה. מוֹאָב סִיר רַחֲצִי, לְפִי שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁבָּרַח דָּוִד מִפְּנֵי שָׁאוּל הוֹלִיךְ אָבִיו וְאִמּוֹ אֶל מֶלֶךְ מוֹאָב, כִּי הָיָה יָרֵא מִפְּנֵי שָׁאוּל, וְהָיָה בּוֹטֵחַ בָּהֶם לְפִי שֶׁהָיָה מֵרוּת הַמּוֹאֲבִיָּה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמואל א כב, ג): וַיֵּלֶךְ דָּוִד מִשָּׁם מִצְפֵּה מוֹאָב וַיֹּאמֶר אֶל מֶלֶךְ מוֹאָב יֵצֵא נָא אָבִי וְאִמִּי אִתְּכֶם עַד אֲשֶׁר אֵדַע מַה יַּעֲשֶׂה לִּי אֱלֹהִים. וְאוֹמֵר (שמואל א כב, ד): וַיַּנְחֵם אֶת פְּנֵי מֶלֶךְ מוֹאָב וַיֵּשְׁבוּ עִמּוֹ כָּל יְמֵי הֱיוֹת דָּוִד בַּמְּצוּדָה. וּלְכָךְ קְרָאוֹ סִיר, מָה הַבָּשָׂר מִתְעַכֵּל בַּסִּיר, כָּךְ נִתְעַכְּלוּ שָׁם, שֶׁהֲרָגָם מֶלֶךְ מוֹאָב וְלֹא נִמְלַט מֵהֶם אֶלָּא אָח אֶחָד לְדָוִד שֶׁבָּרַח אֵצֶל נָחָשׁ מֶלֶךְ בְּנֵי עַמּוֹן, וְשָׁלַח מֶלֶךְ מוֹאָב אַחֲרָיו וְלֹא רָצָה לִתְּנוֹ, וְהוּא הַחֶסֶד שֶׁעָשָׂה נָחָשׁ עִם דָּוִד, וּלְפִיכָךְ נִתְגָּרֶה עִם הַמּוֹאָבִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמואל ב ח, ב): וַיַּךְ אֶת מוֹאָב וַיְמַדְּדֵם בַּחֶבֶל הַשְׁכֵּב אוֹתָם אַרְצָה וַיְמַדֵּד שְׁנֵי חֲבָלִים לְהָמִית וּמְלֹא הַחֶבֶל לְהַחֲיוֹת וַתְּהִי מוֹאָב לְדָוִד לַעֲבָדִים נֹשְׂאֵי מִנְחָה. עַל אֱדוֹם אַשְׁלִיךְ נַעֲלִי, כְּמָה דְתֵימָא (מלכים א יא, טז): כִּי שֵׁשֶׁת חֳדָשִׁים יָשַׁב שָׁם יוֹאָב וְכָל יִשְׂרָאֵל עַד הִכְרִית כָּל זָכָר בֶּאֱדוֹם, וּכְתִיב (שמואל ב ח, יד): וַיְהִי כָל אֱדוֹם עֲבָדִים לְדָוִד. עָלַי פְּלֶשֶׁת הִתְרוֹעָעִי, כְּמָה דְתֵימָא (שמואל ב ח, א): וַיְהִי אַחֲרֵי כֵן וַיַּךְ דָּוִד אֶת פְּלִשְׁתִּים וַיַּכְנִיעֵם וַיִּקַּח דָּוִד אֶת מֶתֶג הָאַמָּה מִיַּד פְּלִשְׁתִּים. דָּבָר אַחֵר, לִי גִלְעָד וגו', אָמַר סוֹמָה בַּר כְּתָבָה בְּשֵׁם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ, אָמַר הָאֱלֹהִים אִם יֹאמַר לְךָ אָדָם שֶׁאֵין הַמֵּתִים חַיִּים אַתְּ אֱמֹר לוֹ הֲרֵי אֵלִיָּהוּ שֶׁהוּא בָּא מִגִּלְעָד, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים א יז, א): וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי מִתּשָׁבֵי גִלְעָד, הוּא מֵעִיד שֶׁכְּבָר הֶחֱיֵיתִי אֶת הַמֵּת בְּנָהּ שֶׁל צָרְפִית עַל יָדוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה, הֱוֵי: לִי גִלְעָד. וְלִי מְנַשֶּׁה, אִם בָּא אָדָם לוֹמַר שֶׁאֵין הָאֱלֹהִים מְקַבֵּל אֶת הַשָּׁבִים, הֲרֵי מְנַשֶּׁה בֶּן חִזְקִיָּה יָבוֹא וְיָעִיד שֶׁלֹא הִרְשִׁיעַ בְּרִיָה בָּעוֹלָם לְפָנַי כְּמוֹתוֹ, וּבִשְׁעַת תְּשׁוּבָה קִבַּלְתִּיו, שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים ב לג, יג): וַיִּתְפַּלֵּל אֵלָיו וַיֵּעָתֶר לוֹ וַיִּשְׁמַע תְּחִנָּתוֹ וַיְשִׁיבֵהוּ יְרוּשָׁלָיִם לְמַלְכוּתוֹ. אֶפְרַיִם מָעוֹז רֹאשְׁי, אִם יֹאמַר לְךָ אָדָם שֶׁאֵין הָאֱלֹהִים פּוֹקֵד עֲקָרוֹת, הֲרֵי אֶלְקָנָה שֶׁמֵּהַר אֶפְרָיִם מֵעִיד שֶׁפָּקַדְתִּי אֶת חַנָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א ב, כא): כִּי פָקַד ה' אֶת חַנָּה. יְהוּדָה מְחֹקְקִי, אִם בָּא אָדָם לוֹמַר שֶׁאֵין הָאֱלֹהִים מַצִּיל מִן הָאֵשׁ, הֲרֵי חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה מְעִידִים שֶׁהִצַּלְתִּים מִן הָאֵשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר (דניאל ג, כח): דִּי שְׁלַח מַלְאֲכֵהּ וְשֵׁיזִב לְעַבְדוֹהִי וגו'. דָּבָר אַחֵר, יְהוּדָה מְחֹקְקִי, אִם יֹאמַר לְךָ אָדָם שֶׁאֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַצִּיל מִן חַיּוֹת רָעוֹת, הֲרֵי דָּנִיֵּאל שֶׁהָיָה מִיהוּדָה מֵעִיד שֶׁהִצַּלְתִּיו מִן הָאֲרָיוֹת, כְּמָה דְתֵימָא (דניאל ו, כג): אֱלָהִי שְׁלַח מַלְאֲכֵהּ וּסֲגַר פֻּם אַרְיָוָתָא וְלָא חַבְּלוּנִי. מוֹאָב סִיר רַחְצִי, אִם יֹאמַר לְךָ אָדָם שֶׁאֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְרַפֵּא אֶת הַמְצֹרָע, הֲרֵי נַעֲמָן יָבוֹא וְיָעִיד שֶׁרְפָאתִיו עַל יְדֵי רְחִיצַת הַיַּרְדֵּן וְהֵסַרְתִּי הַצָּרַעַת מֵעָלָיו, כְּמָה דְתֵימָא (מלכים ב ה, יד): וַיֵּרֶד וַיִּטְבֹּל בַּיַּרְדֵּן שֶׁבַע פְּעָמִים כִּדְבַר אִישׁ הָאֱלֹהִים וַיָּשָׁב בְּשָׂרוֹ כִּבְשַׂר נַעַר קָטֹן וַיִּטְהָר. וְלָמָּה קָרָא לְנַעֲמָן מוֹאָב, עַל שֵׁם שֶׁשָּׁמַע לַעֲצַת עֲבָדָיו, כְּמָה דְתֵימָא (מלכים ב ה, יג): וַיִּגְשׁוּ עֲבָדָיו וַיְדַבְּרוּ אֵלָיו וַיֹּאמְרוּ אָבִי דָּבָר גָּדוֹל הַנָּבִיא דִּבֶּר אֵלֶיךָ הֲלֹא תַעֲשֶׂה וגו', לְכָךְ נִקְרָא שְׁמוֹ מוֹאָב עַל שֵׁם אָבִי. דָּבָר אַחֵר, מוֹאָב סִיר רַחֲצִי, אִם יֹאמַר לְךָ אָדָם שֶׁאֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַצִּיל מִן הַמַּיִם יָבוֹא משֶׁה שֶׁנִּקְרָא אָבִי, כְּמָה דְתֵימָא (דברי הימים א ד, יח): וְאִשְׁתּוֹ הַיְּהֻדִיָה יָלְדָה אֶת יֶרֶד אֲבִי גְדֹר וגו', שֶׁהֵסַרְתִּי אוֹתוֹ מִן הַטְּבִיעָה עַל יְדֵי רְחִיצַת בַּת פַּרְעֹה, כְּמָה דְתֵימָא (שמות ב, ה ו): וַתֵּרֶד בַּת פַּרְעֹה לִרְחֹץ עַל הַיְאֹר וגו' וַתִּפְתַּח וַתִּרְאֵהוּ אֶת הַיֶּלֶד וגו'. עַל אֱדוֹם אַשְׁלִיךְ נַעֲלִי, אִם יֹאמַר לְךָ אָדָם שֶׁאֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַצִּיל מִן הָעֵץ, יָבוֹא מָרְדְּכַי וְיָעִיד שֶׁהִצַּלְתִּיו מִן הָעֵץ שֶׁהֵכִין לוֹ הָמָן שֶׁהָיָה עֲמָלֵקִי מִזֶּרַע אֱדוֹם, וַהֲשִׁבֹתִי לוֹ גְּמוּלוֹ בְּרֹאשׁוֹ (אסתר ט, כה): וְתָלוּ אֹתוֹ וְאֶת בָּנָיו עַל הָעֵץ, לְכָךְ נֶאֱמַר עַל אֱדוֹם אַשְׁלִיךְ נַעֲלִי, עַל הָמָן הָאֲדוֹמִי הִשְׁלַכְתִּי נַעֲלִי, שֶׁהֵמַתִּי אוֹתוֹ בְּחֶנֶק בִּנְעִילַת גְּרוֹנוֹ. עָלַי פְּלֶשֶׁת הִתְרוֹעָעִי, אִם יֹאמַר לְךָ אָדָם שֶׁאֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַצִּיל חַלָּשׁ מִיַּד גִּבּוֹר בְּלֹא חֶרֶב וּבְלֹא חֲנִית, יָבוֹא דָּוִד וְיָעִיד, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (שמואל א יז, מז): וְיֵדְעוּ כָּל הַקָּהָל הַזֶּה כִּי לֹא בְּחֶרֶב וּבַחֲנִית יְהוֹשִׁיעַ ה' כִּי לַה' הַמִּלְחָמָה, כְּמָה דְתֵימָא (שמואל א יז, נב): וַיָּקֻמוּ אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה וַיָּרִעוּ וַיִּרְדְּפוּ אֶת הַפְּלִשְׁתִּים וגו'. דָּבָר אַחֵר, לִי גִלְעָד וגו', מְדַבֵּר בְּאַרְבָּעָה שֶׁהִקְרִיבוּ בְּאִסּוּר בָּמָה, לִי גִלְעָד, אָמַר הָאֱלֹהִים שֶׁלֹא יָבוֹא אָדָם וִיהַרְהֵר אַחַר אֵלִיָּהוּ שֶׁמִּגִּלְעָד שֶׁהִקְרִיב בְּאִסּוּר בָּמָּה וּבָנָה מִזְבֵּחַ בְּהַר הַכַּרְמֶל וְהִקְרִיב עָלָיו קָרְבָּן, וּבֵית הַמִּקְדָּשׁ הָיָה קַיָּם, וְהַתּוֹרָה אָסְרָה עָלָיו, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יב, יג יד): הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תַּעֲלֶה עֹלֹתֶיךָ וגו' כִּי אִם בַּמָּקוֹם וגו', אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֲנִי הוּא שֶׁאָמַרְתִּי לוֹ שֶׁיַּעֲשֶׂה כָּךְ, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים א יח, לו): וּבִדְבָרְךָ עָשִׂיתִי, הֱוֵי: לִי גִלְעָד. וְלִי מְנַשֶּׁה, שֶׁלֹא יֹאמַר אָדָם וִיהַרְהֵר אַחַר גִּדְעוֹן בֶּן יוֹאָשׁ שֶׁהָיָה מִן מְנַשֶּׁה, שֶׁנֶּאֱמַר (שופטים ו, טו): הִנֵּה אַלְפִּי הַדַּל וגו', שֶׁהִקְרִיב בְּאִסּוּר בָּמָּה. אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא שֶׁבַע עֲבֵרוֹת עָבַר גִּדְעוֹן בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, שֶׁקֵּרַב וְהָיָה זָר, וּבֶן כּוֹמָרִים, וְהִקְרִיב בַּלַּיְלָה, וּמֵעֲצֵי אֲשֵׁרָה, וְשׁוֹר מֻקְצֶה לַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, וְשׁוֹר נֶעֱבָד, וּבְאִסּוּר בָּמָּה, שֶׁהֲרֵי הַמִּשְׁכָּן הָיָה בְּשִׁלֹה, אָמַר הָאֱלֹהִים אַל יְהַרְהֵר אָדָם אַחֲרָיו, לִשְׁמִי עָשָׂה וַאֲנִי הוּא שֶׁאָמַרְתִּי לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (שופטים ו, כה כו): וַיְהִי בַּלַּיְלָה הַהוּא וַיֹּאמֶר לוֹ ה' קַח אֶת פַּר הַשּׁוֹר אֲשֶׁר לְאָבִיךָ וגו' וּבָנִיתָ מִזְבֵּחַ לַה' אֱלֹהֶיךָ עַל רֹאשׁ הַמָּעוֹז הַזֶּה בַּמַּעֲרָכָה וגו', וְהַעֲלִיתָ עוֹלָה בַּעֲצֵי הָאֲשֵׁרָה אֲשֶׁר תִּכְרֹת. הֱוֵי וְלִי מְנַשֶּׁה. וְאֶפְרַיִם מָעוֹז רֹאשִׁי, זֶה יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן שֶׁבָּא מֵאֶפְרָיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יג, ח): לְמַטֵּה אֶפְרָיִם הוֹשֵׁעַ בִּן נוּן, אִם בָּא אָדָם לוֹמַר לָמָּה בָּנָה מִזְבֵּחַ בְּהַר עֵיבָל, כְּמָה דְתֵימָא (יהושע ח, ל): אָז יִבְנֶה יְהוֹשֻׁעַ מִזְבֵּחַ לַה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר עֵיבָל, וַהֲלוֹא הַמִּשְׁכָּן הָיָה שָׁם, וּכְתִיב בַּתּוֹרָה (ויקרא יז, ג): אִישׁ אִישׁ מִבֵּית יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יִשְׁחַט וגו', אָמַר הָאֱלֹהִים אֲנִי הוּא שֶׁאָמַרְתִּי לוֹ. שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כז, ה): וּבָנִיתָ שָׁם מִזְבֵּחַ לַה' אֱלֹהֶיךָ מִזְבַּח אֲבָנִים וגו'. וְכֵן הוּא אוֹמֵר (יהושע ח, לא): כַּאֲשֶׁר צִוָּה משֶׁה עֶבֶד ה' אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כַּכָּתוּב בְּסֵפֶר תּוֹרַת משֶׁה מִזְבַּח אֲבָנִים שְׁלֵמוֹת אֲשֶׁר לֹא הֵנִיף עֲלֵיהֶם בַּרְזֶל [והעלית] וַיַּעֲלוּ עָלָיו עֹלוֹת וגו', הֱוֵי: וְאֶפְרַיִם מָעוֹז רֹאשִׁי. יְהוּדָה מְחֹקְקִי, זֶה דָּוִד שֶׁבָּא מִיהוּדָה, אִם יֹאמַר לְךָ אָדָם לָמָּה הִקְרִיב דָּוִד בְּאִסּוּר בָּמָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל ב כד, כב): רְאֵה הַבָּקָר לָעֹלָה וגו', אָמַר הָאֱלֹהִים אֲנִי הוּא שֶׁאָמַרְתִּי לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל ב כד, יח): הָקֵם לַה' מִזְבֵּחַ וגו'. מוֹאָב סִיר רַחֲצִי וגו', אֵלּוּ שָׁלשׁ אֻמּוֹת אָסַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל לִכְשֶׁיִּכָּנְסוּ לָאָרֶץ לִירַשׁ אֶת אַרְצָם, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ב, ט): אַל תָּצַר אֶת מוֹאָב וגו', וְכֵן אֱדוֹם, דִּכְתִיב (במדבר ב, ה): אַל תִּתְגָרוּ בָם. אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים מִנַּיִן, דִּכְתִיב (שמות יג, יז): וְלֹא נָחָם אֱלֹהִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים כִּי קָרוֹב הוּא, קְרוֹבָה הָיְתָה הַשְּׁבוּעָה שֶׁנִּשְׁבַּע אַבְרָהָם לַאֲבִימֶלֶךְ (בראשית כא, כג): וְעַתָּה הִשָּׁבְעָה לִי בֵאלֹהִים הֵנָּה אִם תִּשְׁקֹר לִי וּלְנִינִי וּלְנֶכְדִי, וַעֲדַיִן נֶכְדּוֹ הָיָה קַיָּם, וְלֶעָתִיד לָבוֹא עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַתִּיר שְׁלָשְׁתָּן לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה יא, יד): וְעָפוּ בְכָתֵף פְּלִשְׁתִּים יָמָּה וגו', וּמְתַרְגְּמִין וְיִתְחַבְּרוּן כְּתַף חָד לְמִמְחֵי יַת פְּלִשְׁתָּאֵי, לְכָךְ נֶאֱמַר: עָלַי פְּלֶשֶׁת הִתְרוֹעָעִי. (ישעיה יא, יד): אֱדוֹם וּמוֹאָב מִשְׁלוֹחַ יָדָם, כְּמָה דְתֵימָא מוֹאָב סִיר רַחְצִי עַל אֱדוֹם אַשְׁלִיךְ נַעֲלִי. דָּבָר אַחֵר (תהלים ס, ט): וְאֶפְרַיִם מָעוֹז רֹאשִׁי, זֶה שְׁמוּאֵל בֶּן אֶלְקָנָה שֶׁהָיָה אֶפְרָתִי וְהִקְרִיב בְּאִסּוּר בָּמָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א ז, ט): וַיִּקַּח שְׁמוּאֵל טְלֵה חָלָב אֶחָד וַיַּעֲלֵהוּ עוֹלָה כָּלִיל לַה', אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא שָׁלשׁ עֲבֵרוֹת נַעֲשׂוּ בַּטָּלֶה שֶׁל שְׁמוּאֵל, הוּא וְעוֹרוֹ וּמְחֻסָּר זְמָן וְלֵוִי הָיָה, וּמִנַּיִן שֶׁקִּבֵּל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קָרְבָּנוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א ז, ט): וַיִּזְעַק שְׁמוּאֵל אֶל ה' בְּעַד יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲנֵהוּ ה', הֱוֵי: וְאֶפְרַיִם מָעוֹז רֹאשִׁי. דָּבָר אַחֵר, וְאֶפְרַיִם מָעוֹז רֹאשִׁי, מְדַבֵּר בִּיהוֹשֻׁעַ שֶׁהָיָה מִשֵּׁבֶט אֶפְרַיִם וְהוּא עָשָׂה מִלְחָמָה בַּשַּׁבָּת, שֶׁנֶּאֱמַר (יהושע ו, טו): וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיַּשְׁכִּמוּ כַּעֲלוֹת הַשַּׁחַר וַיָּסֹבּוּ אֶת הָעִיר וגו', וּמִנַּיִן שֶׁהָיְתָה שַׁבָּת, שֶׁאֵין שִׁבְעָה לְעוֹלָם בְּלֹא שַׁבָּת, וּלְפִי שֶׁהָיָה יוֹם שַׁבָּת אוֹתוֹ יוֹם שֶׁכָּבְשׁוּ אֶת יְרִיחוֹ, לְכָךְ הֶחֱרִים אֶת יְרִיחוֹ קֹדֶשׁ לַה', כְּמָה דְתֵימָא (יהושע ו, יז): וְהָיְתָה הָעִיר חֵרֶם הִיא וְכָל אֲשֶׁר בָּהּ לַה' וגו', אָמַר יְהוֹשֻׁעַ הַשַּׁבָּת כֻּלָּהּ קֹדֶשׁ וְכָל מַה שֶּׁנִּכְבַּשׁ בַּשַּׁבָּת יִהְיֶה קֹדֶשׁ לַה', וְכֵן הוּא אוֹמֵר (יהושע ו, יט): וְכֹל כֶּסֶף וְזָהָב וּכְלֵי נְחשֶׁת וּבַרְזֶל קֹדֶשׁ הוּא לַה' אוֹצַר ה' יָבוֹא. אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה הַכֹּהֵן כְּעִיר הַנִּדַּחַת עֲשָׂאָהּ, וַהֲרֵי עִיר הַנִּדַּחַת אֲסוּרָה בַּהֲנָאָה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יג, יז): וְשָׂרַפְתָּ בָאֵשׁ אֶת הָעִיר וְאֶת כָּל שְׁלָלָהּ וגו', וְכֵן הוּא אוֹמֵר (יהושע ו, כא): וַיַּחֲרִימוּ אֶת כָּל אֲשֶׁר בָּעִיר מֵאִישׁ וְעַד אִשָּׁה מִנַּעַר וְעַד זָקֵן וְעַד שׁוֹר וָשֶׂה וַחֲמוֹר לְפִי חָרֶב. אָמַר רַבִּי יוּדָא הַלֵּוִי בַּר שָׁלוֹם, לִמֵּד לְיִשְׂרָאֵל מַה שֶּׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (במדבר טו, כ): רֵאשִׁית עֲרִסֹתֵכֶם חַלָּה תָּרִימוּ תְרוּמָה, אָמַר יְהוֹשֻׁעַ הוֹאִיל וְכָבַשְׁנוּ אוֹתָהּ תְּחִלָּה נַקְדִּישׁ אֶת כָּל שְׁלָלָהּ לַגָּבוֹהַּ. אִם יֹאמַר לְךָ אָדָם הֵיאַךְ חִלֵּל יְהוֹשֻׁעַ אֶת הַשַּׁבָּת וגו', אֱמֹר לוֹ עַל פִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עָשָׂה, שֶׁנֶּאֱמַר (יהושע ו, ב ד): וַיֹּאמֶר ה' אֶל יְהוֹשֻׁעַ רְאֵה נָתַתִּי וגו' וְסַבֹּתֶם אֶת הָעִיר וגו' וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תָּסֹבּוּ אֶת הָעִיר וגו', וְאִי אֶפְשָׁר לְשִׁבְעָה יָמִים בְּלֹא שַׁבָּת, הֱוֵי: וְאֶפְרַיִם מָעוֹז רֹאשִׁי. דָּבָר אַחֵר, וְאֶפְרַיִם מָעוֹז רֹאשִׁי, מְדַבֵּר בִּנְשִׂיא אֶפְרָיִם, שֶׁהִקְרִיב קָרְבָּנוֹ לַחֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ בְּיוֹם הַשַּׁבָּת, שֶׁנֶּאֱמַר: בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי נָשִׂיא לִבְנֵי אֶפְרָיִם וגו', מִנַּיִן שֶׁיּוֹם הַשַּׁבָּת הָיָה, לְפִי שֶׁכְּבָר אָמַרְנוּ אוֹתוֹ יוֹם שֶׁהִתְחִילוּ הַנְּשִׂיאִים יוֹם רִאשׁוֹן הָיָה, מִכָּאן אַתְּ לָמֵד שֶׁיּוֹם שְׁבִיעִי לְהַקְרָבָה שַׁבָּת הָיָה, שֶׁלֹא תֹאמַר הֵיאַךְ חִלֵּל אֶת הַשַּׁבָּת וַהֲלוֹא אֵין קָרְבַּן יָחִיד דּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת וְזֶה הִקְרִיב בַּשַּׁבָּת, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא עַל פִּיו עָשָׂה שֶׁאֲנִי אָמַרְתִּי לְמשֶׁה (במדבר ז, יא): נָשִׂיא אֶחָד לַיּוֹם נָשִׂיא אֶחָד לַיּוֹם יַקְרִיבוּ אֶת קָרְבָּנָם לַחֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ בְּלֹא הֶפְסֵק יַקְרִיבוּ זֶה אַחַר זֶה, הֱוֵי: וְאֶפְרַיִם מָעוֹז רֹאשִׁי, לְכָךְ נֶאֱמַר: בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי נָשִׂיא לִבְנֵי אֶפְרָיִם וגו':

“On the seventh day, prince of the children of Ephraim, Elishama son of Amihud” (Numbers 7:48). “On the seventh day, prince of the children of Ephraim, Elishama son of Amihud” – that is what is written: “Gilead is mine, and Manasseh is mine, and Ephraim is my stronghold, Judah my lawgiver” (Psalms 60:9). We learned there: Three kings and four commoners do not have a share in the World to Come. Three kings: Yerovam, Ahab, and Menashe. Rabbi Yehuda says: Menashe has a share in the World to Come, as it is stated: “He prayed to Him, and He acceded to his entreaty, and heard his supplication, and restored him to Jerusalem to his kingdom” (II Chronicles 33:13). They said: To his kingdom He restored him, but He did not restore him to life in the World to Come. Four commoners: Bilam, Do’eg, Aḥitofel, and Geḥazi. Who enumerated them? Rav said: The members of the Great Assembly enumerated them. They sought to add Solomon with them, and the image of David’s likeness came and prostrated itself before them, but they paid it no heed. Fire emerged from the Holy of Holies and ignited a fire around them, but they paid it no heed. A Divine Voice emerged and said to them: ‘“Have you seen a man quick in his work…?” (Proverbs 22:29). One who gave precedence to My Temple before his house, moreover, he built My Temple in seven years and built his house in thirteen years, shall he stand before darkness? No, rather, “he will stand before kings; he will not stand before darkness” (Proverbs 22:29)’; but they paid it no heed. It then said to them: “Is it because of you that He will repay? For you rejected; will it be you who chooses and not I? What do you know, that you speak?” (Job 34:33). Immediately they refrained from adding him to them. Those who engage in interpretating difficult passages say: All of them have a share in the World to Come except for Bilam. What is the source? “Gilead is mine, and Manasseh is mine, [and Ephraim is my stronghold, Judah my lawgiver.] Moav is my washbasin; [I will cast my shoe at Edom; Philistia will be crushed because of me]” (Psalms 60:9–10). “Gilead is mine” – this is Ahab, king of Israel, who died in Ramot Gilead. “Manasseh is mine” – in its plain sense; this is Menashe son of Hezekiah. “Ephraim is my stronghold” – this is Yerovam son of Nevat of the tribe of Ephraim. “Judah my lawgiver” – this is Aḥitofel, who descended from Judah. “Moav is my washbasin” – this is Geḥazi, who was stricken through bathing. “I will cast my shoe at Edom” – this is Do’eg the Edomite. Israel said before the Holy One blessed be He: ‘What can we do? A king of Israel curses them: “Men of bloodshed and deceit will not live out half their days”’ (Psalms 55:24). The Holy One blessed be He said: ‘It is incumbent upon Me to render them comrades with one another.’ That is what is written: “Philistia [Peleshet] will be crushed because of me” – I must search [lefalesh] for good deeds for them, and render them comrades with one another. There they said: It is written: “Philistia will be crushed because of me”; the ministering angels said before the Holy One blessed be He: ‘If the one who killed the Philistine [hapelishti] and possessed Gat for your children will come, what will You do to him?’ He said to them: ‘It is incumbent upon Me to render them comrades with one another.’ Another matter: “Gilead is Mine, and Manasseh is Mine” (Psalms 60:9) – because there is a great dispute regarding the anointed. Some say: Seven, as it is stated: “We will raise seven shepherds against it” (Micah 5:4). Some say: Eight – “and eight princes of men” (Micah 5:4). But there are only four that are explicit, as it is stated: “The Lord showed me four craftsmen. I said: What are these coming to do? He said, saying: These, the horns that scattered [Judah]…” (Zechariah 2:3–4). These are the four craftsmen: David came and explains: “Gilead is Mine” – this is Elijah, who was a resident of Gilead. “Manasseh is Mine” – this is the messianic king, who will stand from Manasseh, as it is stated: “[Rouse Your might] before Ephraim, Benjamin, and Manasseh” (Psalms 80:3). “Ephraim is My stronghold” (Psalms 60:9) – this is the [one] anointed for war, who comes from Ephraim, as it is stated: “A firstborn bull is his majesty, [and his horns are the horns of the wild-ox…they are the myriads of Ephraim]” (Deuteronomy 33:17). “Judah My lawgiver” (Psalms 60:9) – this is the great redeemer, who comes from the descendants of the sons of David. “Moav is My washbasin” (Psalms 60:10) – what is “Moav is My washbasin”? God said: Even when these redeemers come, I will not come and assist them until the Moavites come with them. “I will cast My shoe at Edom” (Psalms 60:10) – what will I do? I will remove My shoes and tread on them and trample them with My heels. Likewise, it says: “[Who is coming from Edom.… why are Your clothes red?...] I have trodden a winepress alone…” (Isaiah 63:1–3). They stated a parable: To what is this matter analogous? It is to a king of flesh and blood who built four palaces in four provinces. He entered the first, ate and drank, but did not remove his shoe, and the same is true of the second, and the same is true of the third. When he came to the fourth, he ate and drank and removed his shoe. He said: ‘Go out and bring me all the prominent people who are in this province and have them set food before me.’ They said to him: ‘Why, when you entered the first, you ate and drank but did not remove your shoe, but in this one, you removed your shoe and ate and drank?’ He said to them: ‘When I entered the first, my mind was not settled, and the same is true of the second, and the same is true of the third. The whole time I was saying: When will I see that moment when I can enter the last one. Now that I entered, immediately, my mind settled.’ So too, the Holy One blessed be He waged war against Pharaoh, Amalek, Sisera, Sennacherib, Nebuchadnezzar, Haman, and the Greek kings, but He will not be placated until He takes vengeance against Edom itself. That is, “I will cast My shoe at Edom” (Psalms 60:10). “Philistia [Peleshet] will be crushed because of me” (Psalms 60:10) – I will knock down the foundations [apil shatoteha] of Edom and engender your redemption. Likewise it says: “They will build, and I will demolish.… Your eyes will see…” (Malachi 1:4–5). Another matter: “Gilead is mine, and Manasseh is mine…” (Psalms 60:9) – it is speaking of David. When Saul died, Avner son of Ner stood and crowned Ish Boshet son of Saul king over Gilead, over Yizre’el, and over Ephraim, just as it says: “Avner son of Ner, the commander of the army for Saul, took Ish Boshet son of Saul…” (II Samuel 2:8), and it says: “He crowned him king over the Gilad, over Ashur, over Yizre’el, over Ephraim…” (II Samuel 2:9). Yizre’el belonged to Manasseh, as it is written: “The children of Joseph said: The highlands will not be sufficient for us, and there are iron chariots among all the Canaanites who live in the land of the valley, those who are in Beit She’an and its environs, and those who are in the Yizre’el Valley” (Joshua 17:16). David began saying: Even though Avner supports Saul’s son to crown him king over those tribes, the Holy One blessed be He will make me king over all of them. That is what is written: “Gilead is mine, and Manasseh is mine, and Ephraim is my stronghold, Judah my lawgiver” (Psalms 60:9). Likewise it says: “[In Hebron he reigned over Judah for seven years and six months,] and in Jerusalem he reigned thirty-three years over all Israel and Judah” (II Samuel 5:5). “Moav is My washbasin [sir raḥatzi]” (Psalms 60:10) – because when David fled from before Saul, he took his father and mother to the king of Moav, because he feared Saul. He trusted them because he descended from Ruth the Moavite; that is what is written: “David went from there to Mitzpe of Moav, and he said to the king of Moav: Please, let my father and my mother go with you until I know what God will do to me” (I Samuel 22:3). And it says: “He led them before the king of Moav, and they remained with him all the days that David was in the citadel” (I Samuel 22:4). That is why it is called sir; just as meat is cooked in a pot [sir], so too, they were consumed there, as the king of Moav killed them. From among them only one brother of David escaped, who fled to Naḥash king of Amon. The king of Moav sent after him, but he [Naḥash] did not want to hand him [David’s brother] over. That is the kindness that Naḥash performed for David; therefore, he waged war with the Moavites. That is what is written: “He smote Moav, and he measured them with a rope, laying them on the ground. He measured two ropes to put to death, and one rope length to keep alive. The Moavites became servants and bearers of tribute to David” (II Samuel 8:2). “I will cast My shoe at Edom” (Psalms 60:10) – just as it says: “For Yoav and all Israel had stayed there six months, until he eliminated every male in Edom” (I Kings 11:16). And it is written: “All the Edomites became servants to David” (II Samuel 8:14). “Philistia will be crushed because of me” (Psalms 60:10) – just as it says: “It was thereafter that David smote the Philistines and subdued them, and David took Meteg Ama from the possession of the Philistines” (II Samuel 8:1). Another matter: “Gilead is Mine…” (Psalms 60:9) – Soma bar Ketava said in the name of Rabbi Shimon ben Lakish: God said: Were a person to say to you that the dead do not live, you say to him: Elijah, who came from Gilead, as it is stated: “Elijah the Tishbite, of the residents of Gilad, said” (I Kings 17:1), he will attest that I already brought the dead to life, the son of the woman from Tzarefat, through him in this world; that is, “Gilad is Mine.” “Manasseh [Menashe] is Mine” (Psalms 60:9) – if a person comes to say that God does not receive penitents, Menashe son of Hezekiah will come and attest. As there was no creature in the world who was as wicked as he had been, but when he repented, I received him, as it is stated: “He prayed to Him, and He acceded to his entreaty, and heard his supplication, and restored him to Jerusalem to his kingdom” (II Chronicles 33:13). “And Ephraim is My stronghold” (Psalms 60:9) – if a person were to say to you that God does not remember the barren, [then] Elkana, who was from the Ephraim highlands, attests that I remembered Hannah, as it is stated: “For the Lord remembered Hannah” (I Samuel 2:21). “Judah My lawgiver” (Psalms 60:9) – if a person comes to say to you that God does not rescue from fire, Ḥananya, Mishael, and Azarya attest that I rescued them from the fire, as it is stated: “Who sent His angel, and rescued His servants…” (Daniel 3:28). Another matter: “Judah my lawgiver” (Psalms 60:9) – if a person were to say to you that the Holy One blessed be He does not rescue from wild beasts, Daniel, who was from Judah, attests that I rescued him from the lions, just as it says: “My God sent His angel, and he shut the lions’ mouths, and they did not harm me” (Daniel 6:23). “Moav is My washbasin” (Psalms 60:10) – if a person were to say to you that the Holy One blessed be He does not heal the leper, Naaman will come and attest that I healed him by bathing in the Jordan, and I removed the leprosy, just as it says: “He went down and immersed himself seven times in the Jordan in accordance with the word of the man of God, and his flesh returned like the flesh of a small lad, and he was cleansed” (II Kings 5:14). Why did he call Naaman Moav? It is because he heeded the counsel of his servants, just as it says: “His servants approached and spoke with him, and said: My father [avi], had the prophet spoken to you to perform a difficult matter, would you not do it?…” (II Kings 5:13)? That is why he is called Moav, after avi. Another matter: “Moav is My washbasin” (Psalms 60:10) – were a person to say to you that the Holy One blessed be He does not rescue from the water, let Moses, who is called avi, just as it says: “And his Judean wife bore Yered father [avi] of Gedor…[these are the sons of Bitya daughter of Pharaoh]” (I Chronicles 4:18), attest, as I removed him from drowning by means of the bathing of Pharaoh’s daughter, just as it says: “Pharaoh’s daughter went down to bathe in the Nile.… She opened it and she saw the child…” (Exodus 2:5–6). “I will cast My shoe at Edom” (Psalms 60:10) – were a person to say to you that the Holy One blessed be He does not rescue from the gallows, let Mordekhai come and attest, as I rescued him from the gallows that Haman, who was an Amalekite, from the offspring of Edom, prepared for him, and I caused his wickedness to recoil upon his own head: “And they hanged him and his sons on the gallows” (Esther 9:25). That is why it is stated: “I will cast My shoe at Edom” – at Haman the Edomite I cast my shoe [naali]; I killed him by strangulation with the constricting of [ne’ilat] his throat. “Philistia will be crushed because of me” (Psalms 60:10) – were a person to say to you that the Holy One blessed be He does not rescue the weak from the powerful without a sword and without a spear, let David come and attest, just as it says: “And all this assembly will know that neither with sword nor with spear will the Lord rescue, for the war is the Lord’s” (I Samuel 17:47), just as it says: “The men of Israel and Judah rose, and they shouted, and they pursued the Philistines.… [The Philistines’ slain fell…]” (I Samuel 17:52). Another matter: “Gilead is mine…” (Psalms 60:9) – it is speaking of four who sacrificed offerings during the prohibition of improvised altars [bamot]. “Gilead is mine” – God said: Let no person come and suspect Elijah from Gilead, as he sacrificed offerings during the prohibition of bamot, built an altar on Mount Carmel, and sacrificed an offering on it. The Temple was in existence, and the Torah prohibited it for him, as it is stated: “Beware, lest you offer up your burnt offerings [in any place that you see]. Rather, in the place [that the Lord will choose…there you shall offer up your burnt offerings]” (Deuteronomy 12:13–14). The Holy One blessed be He said: It is I who said to him to do so, as it is stated: “At Your word I performed [all these matters]” (I Kings 18:36). That is, “Gilead is mine.” “Manasseh is mine” (Psalms 60:9) – let no person say and suspect Gideon son of Yoash, who was from Manasseh, as it is stated: “Behold, my family is the most impoverished [in Manasseh]” (Judges 6:15), who sacrificed offerings during the prohibition of bamot. Rabbi Abba bar Kahana said: Gideon violated seven transgressions at that moment. He sacrificed and he was a non-priest and the son of an idolatrous priest, he sacrificed at night, with the wood of an ashera, it was a bull designated for idol worship, a bull that was worshipped, and during the prohibition of bamot, as the Tabernacle was in Shilo. God said: Let no man suspect him; he did it in My name, and it is I who said it to him, as it is stated: “It was on that night that the Lord said to him: Take your father’s large bull…[and cut down the ashera that is next to it]. Build an altar to the Lord your God atop this massive rock, in an appropriate place…and offer up a burnt offering with the wood of the ashera that you will cut down” (Judges 6:25–26). That is, “And Manasseh is mine.” “And Ephraim is my stronghold” (Psalms 60:9) – this is Joshua son of Nun, who descended from Ephraim, as it is stated: “For the tribe of Ephraim, Hoshe’a son of Nun” (Numbers 13:8). Were a person to come and say: Why did he build an altar on Mount Eval, just as it says: “Then Joshua built an altar to the Lord, God of Israel, on Mount Eval” (Joshua 8:30); but was the Tabernacle not there, and it is written in the Torah: “Any man from the house of Israel, who shall slaughter…[outside the camp]…” (Leviticus 17:3). God said: It is I who said to him: “As Moses servant of the Lord had commanded the children of Israel, as it is written in the book of the Torah of Moses; it was an altar of whole stones, on which no one had wielded iron; they offered up burnt offerings…” (Joshua 8:31). That is, “and Ephraim is my stronghold.” “Judah my lawgiver” (Psalms 60:9) – this is David, who descended from Judah. Were a person to say to you: Why did David sacrifice during the prohibition of bamot, as it is stated: “See, the cattle is for the burnt offering…” (II Samuel 24:22); God said: It is I who said to him, as it is stated: “Establish an altar to the Lord [on the threshing floor of Aravna the Yevusite]” (II Samuel 24:18). “Moav is My washbasin” (Psalms 60:10) – these three nations, the Holy One blessed be He prohibited Israel to possess their lands when they entered the land. From where is it derived? It is as it is stated: “Do not besiege Moav…” (Deuteronomy 2:9). Likewise Edom, as it is written: “Do not provoke them” (Deuteronomy 2:5). The land of the Philistines, from where is it derived? It is as it is written: “God did not guide them via the land of the Philistines, for it was near” (Exodus 13:17) – the oath that Abraham took to Avimelekh was near: “Now take an oath to me here by God that you will not deceive me, or my son, or my son’s son” (Genesis 21:23), and his grandson was still alive. But in the future, the Holy One blessed be He will permit the three of them to Israel, as it is stated: “They will fly shoulder to shoulder against the Philistines to the west” (Isaiah 11:14), which is translated: They will join together shoulder to shoulder to eradicate the Philistines. That is why it is stated: “Philistia will be crushed because of me” (Psalms 60:10). “Their onslaught will be against Edom and Moav” (Isaiah 11:14) – just as it says: “Moav is My washbasin,” “I will cast My shoe at Edom” (Psalms 60:10). Another matter: “And Ephraim is my stronghold” (Psalms 60:9) – this is Samuel son of Elkana, who was an Ephraimite and sacrificed during the prohibition of a bama, as it is stated: “Samuel took one suckling lamb and offered it up in its entirety as a burnt offering to the Lord” (I Samuel 7:9). Rabbi Abba bar Kahana said: Three transgressions were performed regarding Samuel’s lamb: It with its hide, its time had not yet come, and he was a Levite. From where is it derived that the Holy One blessed be He accepted his offering? It is as it is stated: “Samuel cried to the Lord on behalf of Israel, and the Lord answered him” (I Samuel 7:9). That is, “and Ephraim is my stronghold.” Another matter: “And Ephraim is my stronghold” (Psalms 60:9) – it is speaking of Joshua, who was from the tribe of Ephraim, and he waged war on Shabbat, as it is stated: “It was on the seventh day, and they rose early at dawn, and circled the city…” (Joshua 6:15). From where is it derived that it was Shabbat? It is, as there are never seven days without Shabbat. Because the day that they conquered Jericho was Shabbat, that is why he proscribed Jericho sacred to the Lord, just as it says: “The city shall be proscribed; it and everything that is in it are for the Lord” (Joshua 6:17). Joshua said: Shabbat is entirely sacred, and everything that is conquered on Shabbat shall be sacred to the Lord. Likewise it says: “All silver and gold, and vessels of bronze and iron are sacred to the Lord; they shall come to the treasury of the Lord” (Joshua 6:19). Rabbi Berekhya HaKohen said: He rendered it like an idolatrous city, and benefit from an idolatrous city is prohibited, as it is stated: “You shall burn the city and all its spoils in fire, [completely, to the Lord your God, and it shall be an eternal mound; it shall not be rebuilt]” (Deuteronomy 13:17). Likewise it says: “They destroyed everything that was in the city, both man and woman, both youth and old man, and ox, sheep, and donkey, by sword” (Joshua 6:21). Rabbi Yuda HaLevi bar Shalom said: He taught Israel what the Holy One blessed be He had said: “The first of your kneading basket you shall separate as a loaf as a gift” (Numbers 15:20); Joshua said: Since we conquered it first, we will consecrate all its spoils to the Most High. Were a person to say to you: ‘How could it be that Joshua desecrated the Shabbat,’ say to him: ‘He did so according to the Holy One blessed be He, as it is stated: “The Lord said to Joshua: See, I have delivered [Jericho into your hand].… You shall circle the city…[So you shall do six days].… and on the seventh day you shall circle the city [seven times]”’ (Joshua 6:2–4). It is impossible for there to be seven days without Shabbat. That is, “and Ephraim is my stronghold.” Another matter: “And Ephraim is my stronghold” (Psalms 60:9) – it is speaking of the prince of Ephraim, who presented his offering for the dedication of the altar on Shabbat day, as it is stated: “On the seventh day, prince of the children of Ephraim…” From where is it derived that it was Shabbat day? It is as we said that the day that the princes began was Sunday. From here you derive that the seventh day of presenting the offering was Shabbat. Do not say: How could he have desecrated the Shabbat; after all, an individual offering does not override Shabbat but he presented his offering on Shabbat? The Holy One blessed be He said: He did not do so of his own accord, as I said to Moses: “One prince on each day, one prince on each day, they shall present their offering for the dedication of the altar” (Numbers 7:11). With no interruption they shall present their offering, one after another. That is, “and Ephraim is my stronghold.” That is why it is stated: “On the seventh day, prince of the children of Ephraim…”

Bamidbar Rabbah 14:1 · The Sefaria Midrash Rabbah, 2022

בְּהַעֲלֹתְךָ, אָנוּ מוֹצְאִין בְּהַרְבֵּה מְקוֹמוֹת צִוָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל הַנֵּרוֹת וְעַל הַדְּלָקָתָן בְּשֶׁמֶן זַיִת (שמות כז, ב): וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית. וְכֵן הוּא אוֹמֵר (ויקרא כד, ד): עַל הַמְנֹרָה הַטְּהֹרָה יַעֲרֹךְ אֶת הַנֵּרוֹת, אַף כָּאן: בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹת.

Bamidbar Rabbah 15:1 · Sefaria Community Translation

הֲלָכָה מַהוּ לִפְרשׁ לַיָּם הַגָּדוֹל קֹדֶם לַשַּׁבָּת שְׁלשָׁה יָמִים, שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ (ספרי שופטים רג): אֵין מַפְלִיגִין בִּסְּפִינָה בַּיָּם הַגָּדוֹל שְׁלשָׁה יָמִים קֹדֶם לַשַּׁבָּת בִּזְּמַן שֶׁהוּא הוֹלֵךְ לְמָקוֹם רָחוֹק, אֲבָל אִם מְבַקֵּשׁ לִפְרשׁ כְּמוֹ מִצּוֹר לְצִידוֹן, מֻתָּר לוֹ לִפְרשׁ אֲפִלּוּ בְּעֶרֶב שַׁבָּת, מִפְּנֵי שֶׁהַדָּבָר יָדוּעַ שֶׁהוּא יָכוֹל לֵילֵךְ מִבְּעוֹד יוֹם, בִּשְׁלִיחַ הָרְשׁוּת, וְאִם הָיָה שְׁלִיחַ מִצְוָה, מֻתָּר לוֹ לִפְרשׁ בְּכָל יוֹם שֶׁיִּרְצֶה, לָמָּה, מִפְּנֵי שֶׁהוּא שְׁלִיחַ מִצְוָה וּשְׁלִיחַ מִצְוָה דּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת, וְכֵן אַתְּ מוֹצֵא בְּסֻכָּה שֶׁשָּׁנִינוּ שֶׁשְּׁלוּחֵי מִצְוָה פְּטוּרִין מִן הַסֻּכָּה, שֶׁאֵין לְךָ חָבִיב לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּשָׁלִיחַ שֶׁמִּשְׁתַּלֵּחַ לַעֲשׂוֹת מִצְוָה וְנוֹתֵן נַפְשׁוֹ כְּדֵי שֶׁיִּצְלַח בִּשְׁלִיחוּתוֹ, וְאֵין לְךָ בְּנֵי אָדָם שֶׁנִּשְׁתַּלְּחוּ לַעֲשׂוֹת מִצְוָה וְנוֹתְנִין נַפְשָׁם לְהַצְלִיחַ בִּשְׁלִיחוּתָן כְּאוֹתָם שְׁנַיִם שֶׁשָּׁלַח יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן, שֶׁנֶּאֱמַר (יהושע ב, א): וַיִּשְׁלַח יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן מִן הַשִּׁטִּים שְׁנַיִם, מִי הָיוּ, שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ אֵלּוּ פִּינְחָס וְכָלֵב, וְהָלְכוּ וְנָתְנוּ נַפְשָׁם וְהִצְלִיחוּ בִּשְׁלִיחוּתָן. מַהוּ (יהושע ב, א): חֶרֶשׁ, מְלַמֵּד שֶׁעָשׂוּ עַצְמָן קַדָּרִין וְהָיוּ צוֹוְחִין הֲרֵי קְדֵרוֹת, מִי שֶׁיִּרְצֶה יָבוֹא וְיִקְנֶה, כָּל כָּךְ לָמָּה, שֶׁלֹא יַרְגִּישׁ בָּהֶן אָדָם, קְרֵי בֵּיהּ חֶרֶשׂ, כְּדֵי שֶׁלֹא יֹאמְרוּ בְּנֵי אָדָם שֶׁהֵן מְרַגְּלִים. (יהושע ב, א): וַיֵּלְכוּ וַיָּבֹאוּ בֵּית אִשָּׁה זוֹנָה וּשְׁמָהּ רָחָב וַיִּשְׁכְּבוּ שָׁמָּה, עָמְדָה וְקִבְּלָן, וְהִרְגִּישׁ בָּהֶן מֶלֶךְ יְרִיחוֹ וְשָׁמַע שֶׁבָּאוּ לַחְפֹּר אֶת הָאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר (יהושע ב, ב): וַיֵּאָמַר לְמֶלֶךְ יְרִיחוֹ לֵאמֹר, כֵּיוָן שֶׁהָלְכוּ לְבַקְּשָׁם, מֶה עָשְׂתָה רָחָב, נָטְלָה אוֹתָם לְהַטְמִינָם, אָמַר לָהּ פִּינְחָס אֲנִי כֹהֵן וְהַכֹּהֲנִים נִמְשְׁלוּ לְמַלְאָכִים, שֶׁנֶּאֱמַר (מלאכי ב, ז): כִּי שִׂפְתֵי כֹהֵן יִשְׁמְרוּ דַעַת וְתוֹרָה יְבַקְּשׁוּ מִפִּיהוּ כִּי מַלְאַךְ ה' צְבָאוֹת הוּא, וְהַמַּלְאָךְ מְבַקֵּשׁ נִרְאֶה מְבַקֵּשׁ אֵינוֹ נִרְאֶה. וּמִנַּיִן שֶׁנִּמְשְׁלוּ הַנְּבִיאִים כְּמַלְאָכִים, שֶׁכֵּן הוּא אוֹמֵר בְּמשֶׁה (במדבר כ, טז): וַיִּשְׁלַח מַלְאָךְ וַיֹּצִאֵנוּ מִמִּצְרָיִם, וַהֲלוֹא משֶׁה הָיָה, אֶלָּא מִכָּאן שֶׁנִּמְשְׁלוּ הַנְּבִיאִים כְּמַלְאָכִים. וְכֵן הוּא אוֹמֵר (שופטים ב, א): וַיַּעַל מַלְאַךְ ה' מִן הַגִּלְגָּל אֶל הַבֹּכִים וַיֹּאמֶר אַעֲלֶה אֶתְכֶם מִמִּצְרַיִם, וַהֲלוֹא פִּינְחָס הָיָה, אֶלָּא מִיכָּן שֶׁנִּקְרְאוּ הַנְּבִיאִים מַלְאָכִים, לְפִיכָךְ אָמַר לָהּ פִּינְחָס אֲנִי כֹהֵן וְאֵינִי צָרִיךְ לְהַטְמִין, הַטְמִינִי לְכָלֵב חֲבֵרִי וַאֲנִי עוֹמֵד לִפְנֵיהֶן וְאֵינָן רוֹאִין אוֹתִי, וְכֵן עָשְׂתָה, שֶׁנֶּאֱמַר (יהושע ב, ד): וַתִּקַּח הָאִשָּׁה אֶת שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים וַתִּצְפְּנֵם אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא (יהושע ב, ד): וַתִּצְפְּנוֹ, הֲרֵי שֶׁלֹא הִטְמִינָה לְפִינְחָס אֶלָּא לְכָלֵב, לְלַמֶּדְךָ כַּמָּה נָתְנוּ שְׁנֵי צַדִּיקִים אֵלּוּ נַפְשָׁם לַעֲשׂוֹת שְׁלִיחוּתָם. אֲבָל שְׁלוּחִים שֶׁשָּׁלַח משֶׁה הָיוּ רְשָׁעִים, מִנַּיִן, מִמַּה שֶּׁקָּרִינוּ בָּעִנְיָן (במדבר יג, ב): שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים.

Bamidbar Rabbah 16:1 · Sefaria Community Translation

כִּי תָבֹאוּ אֶל אֶרֶץ מוֹשְׁבֹתֵיכֶם (במדבר טו, ב), הֲלָכָה, כַּמָּה דְבָרִים חַיָּב אָדָם לַעֲשׂוֹת לִבְנוֹ, שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ חֲמִשָּׁה דְבָרִים הָאָב חַיָּב לַעֲשׂוֹת לַבֵּן, הָאָב זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְהַבֵּן אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל, כְּשֵׁם שֶׁהָאָב חַיָּב לָמוּל אֶת בְּנוֹ, כֵּן עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, מָל אוֹתָם עַל יְדֵי יְהוֹשֻׁעַ (יהושע ה, ב): עֲשֵׂה לְךָ חַרְבוֹת צֻרִים. הָאָב חַיָּב לִפְדוֹתוֹ, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא פָּדָה יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל ב ז, כג): לִפְדוֹת לוֹ לְעָם. לְלַמְּדוֹ תּוֹרָה, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִמֵּד תּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל (דברים יא, יט): וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת בְּנֵיכֶם, וּכְתִיב (ישעיה מח, יז): אֲנִי ה' אֱלֹהֶיךָ מְלַמֶּדְךָ לְהוֹעִיל. לְלַמְּדוֹ מִצְווֹת, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִמֵּד אֶת הַמִּצְווֹת לְיִשְׂרָאֵל. לְהַשִֹּׂיאוֹ אִשָּׁה, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָמַר לָהֶם (בראשית א, כח): פְּרוּ וּרְבוּ. הָאָב זָקוּק לִבְנוֹ לְהַאֲכִילוֹ וּלְהַשְׁקוֹתוֹ לְרָחֲצוֹ לָסוּכוֹ וּלְהַלְבִּישׁוֹ, וְכֵן עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל (יחזקאל טז, ט י): וָאֶרְחָצֵךְ בַּמַּיִם וָאֶשְׁטֹף דָּמַיִךְ וגו' וָאַלְבִּשֵׁךְ רִקְמָה. (יחזקאל טז, יט): וְלַחְמִי אֲשֶׁר נָתַתִּי לָךְ. (במדבר כא, יז): עֲלִי בְּאֵר עֱנוּ לָהּ. מָה הָאָב נוֹתֵן לִבְנוֹ נְכָסִים, כָּךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עָשָׂה לְיִשְׂרָאֵל (ירמיה ג, יט): וְאֶתֶּן לָךְ אֶרֶץ חֶמְדָּה. וּמַה הַבֵּן חַיָּב לִהְיוֹת מַעֲלֶה לְאָבִיו, דּוֹרוֹן, כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל: כִּי תָבֹאוּ אֶל אֶרֶץ וגו' וַעֲשִׂיתֶם עֹלָה לַה'.

(1) "When you come to the land of your dwellings": What is the halacha of how many things a person is obligated to do for his son? Our rabbis taught: A person is obligated to do five things for his son. G-d can be compared to a father and the Jewish people to His son. Just like a father is obligated to circumcise his son, G-d did so for the Jews by circumcising them by the hand of Yehoshua as it says (Joshua 5:2) "Make for yourself stone knives." A father is obligated to redeem his son [if he is a firstborn] and G-d redeemed the Jews, as it says [II Samuel 7:23) "to redeem it as a nation." [A father is obligated] to teach [his son] Torah, [and] G-d taught the Jews Torah as it says (Deuteronomy 11:19) "Teach them to your children" and it is written "I am G-d your teacher." [A father is obligated] to teach [his son] mitsvot, [and] G-d taught the mitsvot to the Jews. [A father is obligated] to marry [his son] to a woman, [and] G-d told mankind: "Be fruitful and multiply." A father is obligated to his son [in the following ways]: to give him food and drink, to bathe him, to give him ointments, and to clothe him, and thus did G-d for the Jews, as it is written (Ezekiel 16: 9) "And I washed you in water, and I washed away your blood...and I clothed you with embroidered clothing...and My bread which I gave you..." [and in Numbers 21:17] "Arise, o well, sing to it." What does a father give to a son? Possessions. Thus G-d did for the Jews, as it says in Jeremiah 3:18, "And I gave you a beloved land." And what must a son give to his father? A gift. Thus G-d said to the Jews, "When you come to the land...and bring an olah-offering to G-d."

Bamidbar Rabbah 17:1 · Sefaria Community Translation

וַיִּקַּח קֹרַח בֶּן יִצְהָר בֶּן קְהָת וגו' (במדבר טז, א), הֲדָא הוּא דִכְתִיב (משלי יח, יט): אָח נִפְשָׁע מִקִּרְיַת עֹז, זֶה קֹרַח שֶׁחָלַק כְּנֶגֶד משֶׁה וּמָרַד וְיָרַד מִן כָּבוֹד שֶׁהָיָה בְּיָדוֹ, וְאֵין נִפְשָׁע אֶלָּא מְרִידָה, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (מלכים ב ג, ז): מֶלֶךְ מוֹאָב פָּשַׁע בִּי. (משלי יח, יט): וּמִדְיָנִים כִּבְרִיחַ אַרְמוֹן, שֶׁהֶעֱלֵית הָאָרֶץ בְּרִיחֶיהָ בַּעֲדוֹ אַרְמוֹן שֶׁחָלַק עַל משֶׁה וְעַל הַמָּקוֹם.

Bamidbar Rabbah 18:1 · Sefaria Community Translation

זֹאת חֻקַּת (במדבר יט, ב), זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (איוב יד, ד): מִי יִתֵּן טָהוֹר מִטָּמֵא לֹא אֶחָד, כְּגוֹן אַבְרָהָם מִתֶּרַח, חִזְקִיָּה מֵאָחָז, יֹאשִׁיָּה מֵאָמוֹן, מָרְדְּכַי מִשִּׁמְעִי, יִשְׂרָאֵל מֵעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים, הָעוֹלָם הַבָּא מֵעוֹלָם הַזֶּה. מִי עָשָׂה כֵּן, מִי צִוָּה כֵּן, מִי גָּזַר כֵּן, לֹא יְחִידוֹ שֶׁל עוֹלָם, תַּמָּן תְּנִינַן, בַּהֶרֶת כִּגְרִיס בָּאָדָם, טָמֵא. פָּרְחָה בְּכֻלּוֹ, טָהוֹר. מִי עָשָׂה כֵּן, מִי צִוָּה כֵּן, מִי גָּזַר כֵּן, לֹא יְחִידוֹ שֶׁל עוֹלָם. תַּמָּן תְּנִינַן הָאִשָּׁה שֶׁמֵּת וְלָדָהּ בְּמֵעֶיהָ וְהוֹשִׁיטָה הַחַיָּה אֶת יָדָהּ וְנָגְעָה בּוֹ, הַחַיָּה טְמֵאָה טֻמְאַת שִׁבְעָה וְהָאִשָּׁה טְהוֹרָה עַד שֶׁיֵּצֵא הַוָּלָד. הַמֵּת בַּבַּיִת הַבַּיִת טָהוֹר, יָצָא מִתּוֹכוֹ הֲרֵי הוּא טָמֵא, מִי עָשָׂה כֵּן, מִי צִוָּה כֵּן, מִי גָזַר כֵּן, לֹא יְחִידוֹ שֶׁל עוֹלָם. תַּמָּן תְּנִינַן הָעוֹסְקִין בַּפָּרָה מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף מְטַמְּאִין בְּגָדִים, הִיא גּוּפָהּ מְטַהֶרֶת בְּגָדִים. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, חֻקָּה חָקַקְתִּי גְּזֵרָה גָּזַרְתִּי, אִי אַתָּה רַשַּׁאי לַעֲבֹר עַל גְּזֵרָתִי.

This is the ordinance - As it is said verse (Job:14): Who gave (brought forth) purity to one who is impure? , such as Abraham from Terah, Hezekiah from Achaz, etc , Israel from the nations of the world, the world to come from this world. Who did so, who commanded so, who decreed it so, if not The One! (the world's only!) ....! There we learned (Parah 4:4): those who occupy themselves with the Parah from beginning to end, impurify their clothes, but it makes clothes Pure. God said: I carved a law (into the fabric of creation), a decree i made, you have no ability to transgress (override) My law!

Bamidbar Rabbah 19:1 · Sefaria Community Translation

וַיַּרְא בָּלָק בֶּן צִפּוֹר (במדבר כב, ב), זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (דברים לב, ד): הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ כִּי כָל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט, לֹא הִנִּיחַ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים פִּתְחוֹן פֶּה לֶעָתִיד לָבוֹא לוֹמַר שֶׁאַתָּה רִחַקְתָּנוּ, מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כְּשֵׁם שֶׁהֶעֱמִיד מְלָכִים וַחֲכָמִים וּנְבִיאִים לְיִשְׂרָאֵל, כָּךְ הֶעֱמִיד לְעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים. הֶעֱמִיד שְׁלֹמֹה מֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל כָּל הָאָרֶץ, וְכֵן עָשָׂה לִנְבוּכַדְנֶצַּר, זֶה בָּנָה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וְאָמַר כַּמָּה רְנָנוֹת וְתַחֲנוּנִים, וְזֶה הֶחֱרִיבוֹ וְחֵרֵף וְגִדֵּף, וְאָמַר (ישעיה יד, יד): אֶעֱלֶה עַל בָּמֳתֵי עָב. נָתַן לְדָוִד עשֶׁר וְלָקַח הַבַּיִת לִשְׁמוֹ, וְנָתַן לְהָמָן עשֶׁר וְלָקַח אֻמָּה שְׁלֵמָה לְטָבְחָהּ. כָּל גְּדֻלָּה שֶׁנָּטְלוּ יִשְׂרָאֵל אַתְּ מוֹצֵא שֶׁנָּטְלוּ הָאֻמּוֹת כַּיּוֹצֵא בָּהּ, הֶעֱמִיד משֶׁה לְיִשְׂרָאֵל, וּבִלְעָם לְעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים. רְאֵה מַה בֵּין נְבִיאֵי יִשְׂרָאֵל לִנְבִיאֵי עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים, נְבִיאֵי יִשְׂרָאֵל מַזְהִירִין אֶת יִשְׂרָאֵל מִן הָעֲבֵרוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל לג, ז): וְאַתָּה בֶן אָדָם צֹפֶה נְתַתִּיךָ וגו', וְנָבִיא שֶׁעָמַד מִן הַגּוֹיִם הֶעֱמִיד פִּרְצָה לְאַבֵּד אֶת הַבְּרִיּוֹת מִן הָעוֹלָם, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁכָּל הַנְּבִיאִים הָיוּ בְּמִדַּת רַחֲמִים עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים, שֶׁכֵּן יִרְמְיָה אוֹמֵר (ירמיה מח, לו): לִבִּי לְמוֹאָב כַּחֲלִלִים יֶהֱמֶה, וְכֵן יְחֶזְקֵאל (יחזקאל כז, ב): בֶן אָדָם שָׂא עַל צֹר קִינָה, וְזֶה אַכְזָרִי עָמַד לַעֲקֹר אֻמָּה שְׁלֵמָה חִנָּם עַל לֹא דָּבָר. לְכָךְ נִכְתְּבָה פָּרָשַׁת בִּלְעָם לְהוֹדִיעַ לָמָּה סִלֵּק הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוּחַ הַקֹּדֶשׁ מֵעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים, שֶׁזֶּה עָמַד מֵהֶם וּרְאֵה מֶה עָשָׂה.

"And Balak son of Zippor saw": The Torah says (Deuteronomy 32) "The Rock--perfect is His work for all of His ways are justice." Hashem did not give the non-Jews an opening to say in the future "You have distanced us." What did Hashem do? Just like He set up kings and sages and prophets for the Jews, He set these up for the non-Jews. He set up Shlomo as a king over the Jews and the entire earth, and He did the same for Nebuchadnezzar. This one built the Beit Hamikdash and said "How many praises and supplications there are!" and this one destroyed it and scoffed and said (Isaiah 14): "I will ascend to the heights of the clouds." He gave David riches, and he took his house for His Name. And he gave Haman riches, and he took an entire nation to be slaughtered. All the greatness that the Jews took, you find that the nations took. Another example: He set up Moshe for the Jews and Bilaam for the nations. Understand what the difference is between Jewish prophets and non-Jewish prophets? Jewish prophets exhort the people about their sins, as it says (Ezekiel 3): "And you, son of man, I have appointed you as a watchman etc." And the prophet from among the nations caused a breach to drive the creations from the world. Not only this, but all the prophets were [given prophecy] from the attribute of mercy on the Jews and the non-Jews, as Yirmiyah said (Jeremiah 48): "My heart to Moav is as pipes moan." And as Yechezkel said (Ezekiel 27): "Son of man, lament for Tyre." And this cruel one stood to uproot an entire nation for no reason. Therefore the passage of Bilaam was written, to make it known why Hashem took away the holy spirit from non-Jews, for this one was from them and see what he did.

Bamidbar Rabbah 20:1 · Sefaria Community Translation

פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן (במדבר כה, יא), אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּדִין הוּא שֶׁיִּטֹּל שְׂכָרוֹ, (במדבר כה, יב): לָכֵן אֱמֹר הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם, גָּדוֹל הַשָּׁלוֹם שֶׁנָּתַן לְפִנְחָס, שֶׁאֵין הָעוֹלָם מִתְנַהֵג אֶלָּא בְשָׁלוֹם, וְהַתּוֹרָה כֻּלָּהּ שָׁלוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ג, יז): דְּרָכֶיהָ דַרְכֵי נֹעַם וְכָל נְתִיבוֹתֶיהָ שָׁלוֹם. וְאִם בָּא אָדָם מִן הַדֶּרֶךְ שׁוֹאֲלִין לוֹ שָׁלוֹם, וְכֵן שַׁחֲרִית שׁוֹאֲלִין לוֹ שָׁלוֹם, וּבְאֶמֶשׁ כָּךְ שׁוֹאֲלִין בְּשָׁלוֹם, שְׁמַע יִשְׂרָאֵל חוֹתְמִין פּוֹרֵס סֻכַּת שָׁלוֹם עַל עַמּוֹ, הַתְּפִלָּה חוֹתְמִין בְּשָׁלוֹם, בְּבִרְכַּת כֹּהֲנִים חוֹתְמִין בְּשָׁלוֹם. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן חֲלַפְתָּא אֵין כְּלִי מַחְזִיק בְּרָכָה אֶלָּא שָׁלוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים כט, יא): ה' עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן ה' יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם.

Bamidbar Rabbah 21:1 · Sefaria Community Translation

וַיְדַבֵּר משֶׁה אֶל רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת, אִישׁ כִּי יִדֹּר נֶדֶר לַה' (במדבר ל, ב ג), הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (ירמיה ד, ב): וְנִשְׁבַּעְתָּ חַי ה' בֶּאֱמֶת בְּמִשְׁפָּט וּבִצְדָקָה, אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, לֹא תִהְיוּ סְבוּרִים שֶׁהֻתַּר לָכֶם לְהִשָּׁבַע בִּשְׁמִי אֲפִלּוּ בֶּאֱמֶת, אֵין אַתָּה רַשַּׁאי לְהִשָּׁבַע בִּשְׁמִי אֶלָּא אִם כֵּן יִהְיוּ בְּךָ כָּל הַמִּדּוֹת הָאֵלּוּ (דברים י, כ): אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ תִּירָא, שֶׁתְּהֵא כְּאוֹתָן שֶׁנִּקְרְאוּ יִרְאֵי אֱלֹהִים, אַבְרָהָם, אִיוֹב וְיוֹסֵף. אַבְרָהָם דִּכְתִיב (בראשית כב, יב): כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה, אִיּוֹב דִּכְתִיב (איוב א, ח): אִישׁ תָּם וְיָשָׁר יְרֵא אֱלֹהִים, יוֹסֵף דִּכְתִיב (בראשית מכ, יח): אֶת הָאֱלֹהִים אֲנִי יָרֵא, הֱוֵי אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ תִּירָא. (דברים י, כ): וְאֹתוֹ תַעֲבֹד, אִם אַתָּה מְפַנֶּה עַצְמְךָ לַתּוֹרָה וְלַעֲסֹק בְּמִצְווֹת וְאֵין לְךָ עֲבוֹדָה אַחֶרֶת, לְכָךְ נֶאֱמַר: וְאֹתוֹ תַעֲבֹד. (דברים י, כ): וּבוֹ תִדְבָּק, וְכִי יָכוֹל אָדָם לִדָּבֵק בַּשְּׁכִינָה, וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר (דברים ד, כד): כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ אֵשׁ אֹכְלָה הוּא, אֶלָּא לוֹמַר לָךְ, כָּל הַמֵּשִׂיא בִּתּוֹ לְתַלְמִיד שֶׁקּוֹרֵא וְשׁוֹנֶה וְעוֹשֶׂה פְּרַקְמַטְיָא וּמְהַנֵּהוּ מִנְּכָסָיו, זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר עָלָיו: וּבוֹ תִדְבָּק, אִם יֵשׁ בְּךָ כָּל הַמִּדּוֹת הָאֵלּוּ אַתָּה רַשַּׁאי לְהִשָּׁבַע, וְאִם לָאו אֵין אַתָּה רַשַּׁאי לְהִשָּׁבַע. מַעֲשֶׂה בְּיַנַּאי הַמֶּלֶךְ שֶׁהָיוּ לוֹ שְׁנֵי אֲלָפִים עֲיָרוֹת וְכֻלָּם נֶחֶרְבוּ עַל שְׁבוּעַת אֱמֶת, כֵּיצַד, אוֹמֵר אָדָם לַחֲבֵרוֹ בִּשְּׁבוּעָה שֶׁאֲנִי הוֹלֵךְ וְאוֹכֵל כָּךְ וְכָךְ בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי, וְאֶשְׁתֶּה כָךְ וְכָךְ בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי, וְהָיוּ הוֹלְכִין וּמְקַיְּמִין שְׁבוּעָתָן, וְנֶחֶרְבוּ. מַה הַנִּשְׁבָּע בֶּאֱמֶת כָּךְ, הַנִּשְׁבָּע עַל הַשֶּׁקֶר עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.

“Moses spoke to the heads of the tribes of the children of Israel, saying: This is the matter that the Lord commanded:” (Numbers 30:2). “If a man takes a vow to the Lord, or takes an oath to impose a prohibition upon himself, he shall not profane his word; he shall act in accordance with everything that emerges from his mouth” (Numbers 30:3). “Moses spoke to the heads of the tribes.… If a man takes a vow to the Lord” – that is what is written: “You will take an oath: As the Lord lives, in truth, in justice and in righteousness” (Jeremiah 4:2). The Holy One blessed be He said to Israel: Do not think that it is permitted for you to take an oath in My name, even truthfully. You are permitted to take an oath in My name only if all these attributes exist in you: “The Lord your God you shall fear […and by his name you shall take an oath]” (Deuteronomy 6:13, 10:20) – that you shall be like those who called God-fearing: Abraham, Job, and Joseph. Abraham, as it is written: “For now I know that you are God-fearing” (Genesis 22:12). Job, as it is written: “A virtuous and upright man, fearing God” (Job 1:8). Joseph, as it is written: “I fear God” (Genesis 42:18). That is, “the Lord your God you shall fear.” “Him you shall serve” (Deuteronomy 6:13, 10:20) – if you devote yourself to Torah and to engaging in mitzvot, and you have no other work; that is why it is stated: “Him you shall serve.” “To Him you shall cleave” (Deuteronomy 10:20) – can a person cleave to the Divine Presence? Is it not already stated: “For the Lord your God is a consuming fire” (Deuteronomy 4:24)? Rather, it is to say to you: Anyone who marries his daughter to a scholar who studies Bible and Mishna, and engages in commerce and benefits him [the scholar] from his property, this is the one in whose regard it is stated: “To Him you shall cleave.” If you have all these qualities you are permitted to take an oath, but if not, you are not permitted to take an oath, There was an incident involving King Yannai, who had two thousand cities and all of them were destroyed due to true oaths. How so? A person would say to another: ‘By oath that I am going and eating this and that in such and such place, and drinking this and that in such and such place.’ They would go and fulfill their oath, and they were destroyed. If for one who takes a true oath it is so, one who takes a false oath, all the more so.

Bamidbar Rabbah 22:1 · The Sefaria Midrash Rabbah, 2022

הֲלָכָה מִי שֶׁהָיָה נִרְדָּף מִן הַגּוֹיִם אוֹ מִן הַלִּסְטִים מַהוּ שֶׁיְחַלֵּל אֶת הַשַּׁבָּת, כָּךְ שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ מִי שֶׁהָיָה נִרְדָּף מִן הַגּוֹיִם אוֹ מִן הַלִּסְטִים מְחַלֵּל אֶת הַשַּׁבָּת בִּשְׁבִיל לְמַלֵּט אֶת נַפְשׁוֹ, וְכָךְ אָנוּ מוֹצְאִין בְּדָוִד כְּשֶׁבִּקֵּשׁ שָׁאוּל לְהָרְגוֹ, בָּרַח מִמֶּנּוּ וְנִמְלַט. אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ מַעֲשֶׂה שֶׁבָּאוּ לִגְדוֹלֵי צִפּוֹרִי כְּתָבִים רָעִים מִן הַמַּלְכוּת, הָלְכוּ וְאָמְרוּ לְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן פַּרְטָא, רַבִּי, כְּתָבִים רָעִים בָּאוּ לָנוּ מִן הַמַּלְכוּת, מָה אַתָּה אוֹמֵר, נִבְרַח, וְהָיָה מִתְיָרֵא לוֹמַר לָהֶם בִּרְחוּ, וְאָמַר לָהֶם בְּרֶמֶז, וְלִי אַתֶּם שׁוֹאֲלִים, לְכוּ וְשַׁאֲלוּ אֶת יַעֲקֹב וְאֶת משֶׁה וְאֶת דָּוִד, מַה כְּתִיב בְּיַעֲקֹב (הושע יב, יג): וַיִּבְרַח יַעֲקֹב, וְכֵן בְּמשֶׁה (שמות ב, טו): וַיִּבְרַח משֶׁה, וְכֵן בְּדָוִד (שמואל א יט, יח): וְדָוִד בָּרַח וַיִּמָּלֵט, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (ישעיה כו, כ): לֵךְ עַמִּי בֹּא בַחֲדָרֶיךָ, אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְכָאֵלּוּ כָּל גְּדוֹלֵי עוֹלָם יָרְאוּ וּבָרְחוּ מִן שׂוֹנְאֵיהֶם, כָּל אוֹתָן אַרְבָּעִים שָׁנָה שֶׁעֲשִׂיתֶם בַּמִּדְבָּר לֹא הִנַּחְתִּי אֶתְכֶם לִבְרֹחַ, אֶלָּא הָיִיתִי מַפִּיל שׂוֹנְאֵיכֶם לִפְנֵיכֶם בַּמֶּה שֶׁהָיִיתִי עִמָּכֶם, וְלֹא עוֹד אֶלָּא כַּמָּה נְחָשִׁים וְכַמָּה שְׂרָפִים וְכַמָּה עַקְרַבִּים הָיוּ שָׁם, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ח, טו): נָחָשׁ שָׂרָף וְעַקְרָב, וְלֹא הִנַּחְתִּי אוֹתָם לְהַזִּיק אֶתְכֶם, לְכָךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה כְּתֹב אֶת הַמַּסָּעוֹת שֶׁנָּסְעוּ יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר, כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ יוֹדְעִים מַה נִסִּים שֶׁעָשִׂיתִי לָהֶם, מִנַיִן, מִמַּה שֶּׁקָּרִינוּ בָּעִנְיָן (במדבר לג, א): אֵלֶּה מַסְעֵי.

A Halakha: Is one who is pursued by non-Jews or bandits allowed to transgress the laws of Sabbath? Our Rabbis taught: One who is pursued by non-Jews or bandits is permitted to transgress the laws of Sabbath, in order to save his life. Thus we also find with David: When Saul attempted to kill him, he fled and escaped. Our Rabbis said: It once happened that they came to the [Jewish] leadership in Sepphoris with harsh orders from the [Roman] government. They went and said to R. Elazar b. Parta: O Rabbi! We have received harsh orders from the government. What do you say we should do, should we flee? He feared telling them to flee explicitly, so he hinted to them: "Why are you asking me? Go and ask Yaakov, Moshe, and David". What does it say about Yaakov? (Hosea 12): "And Jacob fled." Also about Moshe, (Exodus 2): "Moshe fled." And also about David, (I Samuel 19): "David fled and escaped." It also says (Isaiah 26): "Go my people, enter your rooms." The Holy One, Blessed be He, said to them: Such great ones were fearful and fled from those who hated them, yet for those forty years that you were in the desert, I did not let them flee. Instead I felled all their haters before them, in that I myself that was with them. Not only that, but there were all kinds of snakes, serafim, and scorpions there: (Deuteronomy 8): "Snakes, sefarim, and scorpions", yet I did not allow them to hurt you. Therefore The Holy One Blessed Be He said to Moshe: Record the journeys that Israel undertook in the desert, it order that they should know what kind of miracles I performed from them. How [will they know]? From all that they read regarding "These are the journeys".

Bamidbar Rabbah 23:1 · Sefaria Community Translation

אֵלֶּה הַדְּבָרִים (דברים א, א), הֲלָכָה אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל מַהוּ שֶׁיְהֵא מֻתָּר לוֹ לִכְתֹּב סֵפֶר תּוֹרָה בְּכָל לָשׁוֹן וכו', כָּךְ שָׁנוּ חֲכָמִים אֵין בֵּין סְפָרִים לִתְפִלִּין וּמְזוּזוֹת אֶלָּא שֶׁהַסְּפָרִים נִכְתָּבִים בְּכָל לָשׁוֹן. רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר אַף הַסְּפָרִים לֹא הִתִּירוּ שֶׁיִּכָּתְבוּ אֶלָּא יְוָנִית. וּמַה טַּעְמוֹ שֶׁל רַבָּן גַּמְלִיאֵל שֶׁאוֹמֵר מֻתָּר לִכְתֹּב סֵפֶר תּוֹרָה יְוָנִית, כָּךְ לָמְדוּ רַבּוֹתֵינוּ, אָמַר בַּר קַפָּרָא דִּכְתִיב (בראשית ט, כז): יַפְתְּ אֱלֹהִים לְיֶפֶת וְיִשְׁכֹּן בְּאָהֳלֵי שֵׁם, שֶׁיִּהְיוּ דְּבָרָיו שֶׁל שֵׁם נֶאֱמָרִין בִּלְשׁוֹנוֹתָיו שֶׁל יֶפֶת, לְכָךְ הִתִּירוּ שֶׁיִּכָּתְבוּ בְּלָשׁוֹן יְוָנִית. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רְאֵה לְשׁוֹנָהּ שֶׁל תּוֹרָה מַה חֲבִיבָה שֶׁמְרַפֵּא אֶת הַלָּשׁוֹן, מִנַּיִן, שֶׁכֵּן כְּתִיב (משלי טו, ד): מַרְפֵּא לָשׁוֹן עֵץ חַיִּים, וְאֵין עֵץ חַיִּים אֶלָּא תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ג, יח): עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ. וּלְשׁוֹנָהּ שֶׁל תּוֹרָה מַתִּיר אֶת הַלָּשׁוֹן, תֵּדַע לְךָ לֶעָתִיד לָבוֹא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַעֲלֶה מִגַּן עֵדֶן אִילָנוֹת מְשֻׁבָּחִים, וּמָה הוּא שִׁבְחָן, שֶׁהֵן מְרַפְּאִין אֶת הַלָּשׁוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל מז, יב): וְעַל הַנַּחַל יַעֲלֶה עַל שְׂפָתוֹ מִזֶּה וּמִזֶּה וגו'. מִנַּיִן שֶׁהִיא רְפוּאָה שֶׁל לָשׁוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל מז, יב): וְהָיָה פִרְיוֹ לְמַאֲכָל וְעָלֵהוּ לִתְרוּפָה. רַבִּי יוֹחָנָן וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי חַד אָמַר לִתְרַפְיוֹן, וְחַד אָמַר כָּל שֶׁהוּא אִלֵּם וְלוֹעֵט הֵימֶנּוּ לְשׁוֹנוֹ מִתְרַפֵּא וּמְצַחְצְחָה מִיָּד בְּדִבְרֵי תוֹרָה, שֶׁכָּךְ כְּתִיב: מִזֶּה וּמִזֶּה, וְאֵין מִזֶּה וּמִזֶּה אֶלָּא תוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לב, טו): מִזֶּה וּמִזֶּה הֵם כְּתֻבִים. רַבִּי לֵוִי אָמַר מַה לָּנוּ לִלְמֹד מִמָּקוֹם אַחֵר נִלְמַד מִמְּקוֹמוֹ, הֲרֵי משֶׁה עַד שֶׁלֹא זָכָה לַתּוֹרָה כְּתִיב בּוֹ (שמות ד, י): לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי, כֵּיוָן שֶׁזָּכָה לַתּוֹרָה נִתְרַפֵּא לְשׁוֹנוֹ וְהִתְחִיל לְדַבֵּר דְּבָרִים, מִנַיִן, מִמַּה שֶּׁקָּרִינוּ בָּעִנְיָן, אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר משֶׁה.

"These are the words" (Deuteronomy 1:1), Halakhah: Is it permissible for a Jewish person to write a book of Torah in any language, etc? Thus the sages have said there is no difference between sacred books, tefillin, and mezuzahs, except that sacred books may be written in any language. Raban Gamliel says: Even sacred books are not permitted to be written [as a translation] in any language other than Greek. And what is the basis for Raban Gamliel to say it is permitted to write a book of Torah in Greek? Our Rabbis have taught thus: Bar Kapara said: according to what is written, "May God enlarge Japheth, And let him dwell in the tents of Shem;"(Genesis 9:27), Meaning, Let the words of Shem be spoken in the language of Japheth, therefore they permitted them to be written in the Greek language. The Holy One of Blessing said: See how the language of Torah is beloved, for it heals the tongue. Whence [in scripture is it said]? It is written thus: "A healing tongue is a tree of life," (Proverbs 15:4), And "Tree of Life" refers to none other than the Torah, as it is written: "She is a tree of life to those who grasp her," (Proverbs 3:18). The language of Torah unties the tongue, which you may know from the fact that in the time to come the Holy One of Blessing will raise up praiseworthy trees from the Garden of Eden; that which what makes them praised is they heal the tongue. As it is written: "All kinds of trees for food will grow up on both banks of the stream, etc." (Ezekiel 47:12) And what is the basis that it is healing of the tongue? As it is written: "Their fruit will serve for food and their leaves for healing." (ibid.) Rabbi Yohanan and Rabbi Yehoshua ben Levi [discussed the matter]. [The first] one said, [it means] "healing release," (cf. Shir HaShirim Rabbah 4:12:4) and [the other] one said [it means] that anyone who is mute who devours them, his tongue will be cured and immediately cleansed with the words of the Torah; as it is written: "on both sides" (ibid.), and "on both sides" refers to none other than the Torah, since it is said: "inscribed on both sides." (Exodus 32:15) Rabbi Levi responded: Why should we learn this from another passage? Rather let us learn from this passage, for of Moses before he merited receiving the Torah it is written: "I am not a man of words..." (Exodus 4:10), yet since receiving the Torah, his tongue was healed and he spoke words fluently. Whence [in scripture is it said]? From what occurs in this very matter at hand! "These are the words which Moses spoke..."

Devarim Rabbah 1:1 · Sefaria Community Translation

וָאֶתְחַנַּן אֶל ה', הֲלָכָה אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁהָיָה עוֹמֵד וּמִתְפַּלֵּל, מַהוּ שֶׁיְּהֵא מֻתָּר לוֹ לְהִתְפַּלֵּל בְּקוֹל גָּדוֹל, כָּךְ שָׁנוּ חֲכָמִים (גמרא ברכות לא-א): הָיָה עוֹמֵד וּמִתְפַּלֵּל יָכוֹל יַשְׁמִיעַ קוֹלוֹ, כְּבָר פֵּרְשָׁה חַנָּה (שמואל א א, יג): וְחַנָּה הִיא מְדַבֶּרֶת עַל לִבָּהּ, יָכוֹל יְהֵא מִתְפַּלֵּל שְׁלָשְׁתָּן כְּאַחַת, כְּבָר פֵּרַשׁ בְּדָנִיֵּאל (דניאל ו, יא): וְזִמְנִין תְּלָתָה בְיוֹמָא הוּא בָּרֵךְ עַל בִּרְכוֹהִי וּמְצַלֵּא וּמוֹדֵא קֳדָם אֱלָהֵהּ. יָכוֹל יְהֵא מִתְפַּלֵּל בְּכָל שָׁעָה שֶׁיִּרְצֶה, כְּבָר פֵּרַשׁ דָּוִד (תהלים נה, יח): עֶרֶב וָבֹקֶר וְצָהֳרַיִם אָשִׂיחָה וְאֶהֱמֶה וְיִשְׁמַע קוֹלִי, יָכוֹל יְהֵא תּוֹבֵעַ צְרָכָיו וְיוֹצֵא לוֹ, כְּבָר פֵּרַשׁ שְׁלֹמֹה (מלכים א ח, כח): לִשְׁמֹעַ אֶל הָרִנָּה וְאֶל הַתְּפִלָּה, רִנָּה זוֹ קִלּוּסוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וּתְפִלָּה, לִצְרָכָיו שֶׁל אָדָם. אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר, זֶה סִימָן לִתְפִלָּה, אִם כִּוֵּן אָדָם לִבּוֹ לִתְפִלָּה, יְהֵא מֻבְטָח שֶׁתְּפִלָּתוֹ נִשְׁמַעַת, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים י, יז): תָּכִין לִבָּם תַּקְשִׁיב אָזְנֶךָ. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן עֲשָׂרָה לְשׁוֹנוֹת נִקְרֵאת תְּפִלָּה, וְאֵלּוּ הֵן: שַׁוְעָה, צְעָקָה, נְאָקָה, רִנָּה, פְּגִיעָה, בִּצּוּר, קְרִיאָה, נִפּוּל וּפִלּוּל וְתַחֲנוּנִים. שַׁוְעָה צְעָקָה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ב, כג): וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעֲבֹדָה וַיִּזְעָקוּ וגו'. נְאָקָה, דִּכְתִיב (תהלים י, כד): וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶת נַאֲקָתָם. רִנָּה וּפְגִיעָה, דִּכְתִיב (ירמיה ז, טז): אַל תִּתְפַּלֵּל בְּעַד הָעָם הַזֶּה וְאַל תִּשָֹּׂא בַּעֲדָם רִנָּה וּתְפִלָּה וְאַל תִּפְגַּע בִּי. בִּצּוּר וּקְרִיאָה, דִּכְתִיב (תהלים יח, ז): בַּצַּר לִי אֶקְרָא ה'. נִפּוּל, דִּכְתִיב (דברים ט, יח): וָאֶתְנַפַּל לִפְנֵי ה'. פִּלּוּל, דִּכְתִיב (תהלים קו, ל): וַיַּעֲמֹד פִּינְחָס וַיְפַלֵּל. וְתַחֲנוּנִים, דִּכְתִיב: וָאֶתְחַנַּן אֶל ה'. וּמִכֻּלָּן לֹא נִתְפַּלֵל משֶׁה אֶלָּא בִּלְשׁוֹן תַּחֲנוּנִים. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, מִכָּאן אַתָּה לָמֵד, שֶׁאֵין לִבְרִיָה כְּלוּם אֵצֶל בּוֹרְאָה, שֶׁהֲרֵי משֶׁה רַבָּן שֶׁל כָּל הַנְּבִיאִים לֹא בָא אֶלָּא בִּלְשׁוֹן תַּחֲנוּנִים. אָמַר רַבִּי לֵוִי, לָמָּה לֹא בָא משֶׁה אֶלָּא בִּלְשׁוֹן תַּחֲנוּנִים, הַמָּשָׁל אוֹמֵר הֱוֵי זָהִיר שֶׁלֹא תִּתָּפֵס מְקוֹם דִּבּוּרָךְ, כֵּיצַד, כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה (שמות לג, יט): וְחַנֹּתִי אֶת אֲשֶׁר אָחֹן, אָמַר לוֹ, מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ בְּיָדִי, (שמות לג, יט): וְרִחַמְתִּי, בְּמִדַּת הָרַחֲמִים אֲנִי עוֹשֶׂה עִמּוֹ. וּמִי שֶׁאֵין לוֹ בְּיָדִי, וְחַנֹּתִי, בְּמַתְּנַת חִנָּם אֲנִי עוֹשֶׂה עִמּוֹ, וּבְשָׁעָה שֶׁהָיָה משֶׁה מְבַקֵּשׁ לִכָּנֵס לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (דברים ג, כו): רַב לָךְ, אָמַר לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם לֹא כָךְ אָמַרְתָּ לִי, כָּל מִי שֶׁאֵין לוֹ בְּיָדִי וְחַנֹּתִי, בְּמַתְּנַת חִנָּם אֲנִי עוֹשֶׂה עִמּוֹ, עַכְשָׁו אֵינִי אוֹמֵר שֶׁמִּתְבַּקֵּשׁ לִי אֶצְלְךָ מְאוּמָה, אֶלָּא חִנָּם עֲשֵׂה עִמִּי, מִנַּיִן, מִמַּה שֶׁקָּרֵינַן בָּעִנְיָן, וָאֶתְחַנַּן אֶל ה'.

"And I pleaded with the Lord at that time, saying: When a man of Israel stands and prays, what should be permissible for him in terms of raising his voice in prayer? The Sages have thus taught (Talmud Berachot 31a): When one stands and prays, he may make his voice heard. Hannah had already demonstrated this (1 Samuel 1:13): 'But Hannah was speaking in her heart.' One might think that she prayed all three blessings together. But Daniel had already clarified this (Daniel 6:11): 'He blessed his God three times a day.' One might think that one may pray whenever he wishes. But David had already clarified this (Psalms 55:18): 'In the evening, morning, and afternoon I express my grief and moan; and He hears my voice.' One might think that one may request his needs and they will be fulfilled immediately. But Solomon had already clarified this (1 Kings 8:28):"To listen to the singing and to the prayer, the singing is the voice of the Holy One, blessed be He, and the prayer is for the needs of man. Abba Shaul says, this is a sign for prayer: if a person directs his heart towards prayer, he can be assured that his prayer will be heard, as it says (Psalm 10:17): You prepare their heart, You listen closely with Your ear. Rabbi Yochanan says, prayer is called by ten names, and these are they:" "Prepare your hearts, and listen, O you who hears. Rabbi Yochanan said there are ten types of speech that are called prayer, and these are they: crying out, shouting, groaning, singing, whispering, crying, a broken heart, supplication, and beseeching. Crying out and shouting, as it is said, 'And the children of Israel cried out' (Exodus 2:23). Groaning, as it is said, 'God heard their groaning' (Psalms 106:44). Singing and reciting, as it is said, 'Do not pray for this people… and do not raise up a cry or prayer on their behalf' (Jeremiah 7:16). Whispering and calling out, as it is said, 'In my distress, I called upon the Lord' (Psalms 18:7). Crying and brokenheartedness, as it is said, 'And I fell down before the Lord' (Deuteronomy 9:18). Supplication, as it is said, 'And Pinchas stood up and prayed' (Psalms 106:30). And of them all, Moses only prayed in the language of beseeching. Rabbi Yochanan said: 'From where did Moses learn this? From the verse, "And now, let the strength of my Lord be great, as You have spoken, saying…"' (Numbers 14:17)." "And I will show mercy to whomever I will show mercy," He said to him, "and I will be gracious to whomever I will be gracious. For whoever has something in my hands, I will show mercy to him with the measure of mercy that I do, but for whoever does not have something in my hands, I will give freely to him as a gift. And at the time when Moses was seeking to enter the land of Israel, the Holy One, blessed be He, said to him, 'It is enough for you.' He said before Him, 'Master of the Universe, did You not say to me that whoever does not have something in my hands, I will give freely to him as a gift?' Now I am not saying that I am seeking anything from You, but rather do something for me freely. From where do I know this? From what we have learned in the matter: 'And I pleaded with the Lord.'" (Exodus 33:19; Deuteronomy 3:26)

Devarim Rabbah 2:1 · Sefaria Community Translation

הֲלָכָה אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁיֵּשׁ לוֹ מְנוֹרָה שֶׁעֲשׂוּיָה פְּרָקִים פְּרָקִים, מַהוּ לְטַלְטְלָהּ בְּשַׁבָּת, כָּךְ שָׁנוּ חֲכָמִים הַמַּרְכִּיב קְנֵי מְנוֹרָה בְּשַׁבָּת חַיָּב חַטָּאת, וּמִשּׁוּם מָה מְחַיֵּב, אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן הַמַּרְכִּיב אֶת הַמְנוֹרָה בְּשַׁבָּת כְּאָדָם שֶׁבּוֹנֶה בְּשַׁבָּת, וּמִי שֶׁהוּא בּוֹנֶה בְּשַׁבָּת, חַיָּב. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּר' חֲנִינָא, אֵימָתַי שָׁמְרוּ יִשְׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת כְּשֵׁם שֶׁרָאוּי לָהּ, תְּחִלָּה כְּשֶׁנְּתָנָהּ לָהֶן בְּאָלוּשׁ, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות טז, ל): וַיִּשְׁבְּתוּ הָעָם בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, וְאַתְּ סָבוּר שֶׁמָּא לְרָעָתְךָ נָתַתִּי לְךָ אֶת הַשַּׁבָּת, לֹא נָתַתִּי לְךָ אֶלָּא לְטוֹבָתְךָ, כֵּיצַד, אָמַר רַבִּי חִיָּא בְּר' אַבָּא אַתְּ מְקַדֵּשׁ אֶת הַשַּׁבָּת בְּמַאֲכָל וּבְמִשְׁתֶּה וּבִכְסוּת נְקִיָּה וּמְהַנֶּה אֶת נַפְשֶׁךָ, וַאֲנִי נוֹתֵן לְךָ שָׂכָר, מִנַּיִן (ישעיה נח, יג): וְקָרָאתָ לַשַׁבָּת עֹנֶג וגו', מַה כְּתִיב אַחֲרָיו (ישעיה נח, יד): אָז תִּתְעַנַּג עַל ה' (תהלים לז, ד): וְיִתֶּן לְךָ מִשְׁאֲלֹת לִבֶּךָ. אָמְרוּ לוֹ יִשְׂרָאֵל וְאֵימָתַי אַתְּ נוֹתֵן לָנוּ שְׂכַר הַמִּצְווֹת שֶׁאָנוּ עוֹשִׂים, אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִצְווֹת שֶׁאַתֶּם עוֹשִׂים מִפֵּרוֹתֵיהֶן אַתֶּם אוֹכְלִים עַכְשָׁו, אֲבָל שְׂכָרָן בְּעֵקֶב אֲנִי נוֹתֵן לָכֶם, מִנַּיִן מִמַּה שֶּׁקָּרִינוּ בְּעִנְיָנֵנוּ (דברים ז, יב): וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן.

Ch.3 [1]: Is it permitted for a person from Israel who has a menorah made in sections, what is the law regarding moving it on the Sabbath? So have the Sages taught: one who assembles the sections of a menorah on the Sabbath is liable for a sin-offering, and for what reason is he liable? Rabbi Abbahu said in the name of Rabbi Yochanan: One who assembles the menorah on the Sabbath is as one who builds on the Sabbath, and one who builds on the Sabbath is liable. Rabbi Yosei, son of Rabbi Chanina said: When did Israel observe the Sabbath properly? At first, when it was given to them at Alush. How do we know? As it is said (Exodus 16:30): 'So the people rested on the seventh day.' Do you think that perhaps I gave you the Sabbath to your detriment? I gave it to you only for your benefit. How so? Rabbi Chiya son of Rabbi Abba said: You sanctify the Sabbath with food and drink and clean clothing, enjoying yourself, and I will give you a reward. How do we know? (Isaiah 58:13): 'And you shall call the Sabbath a delight,' and what is written after it? (Isaiah 58:14): 'Then you shall delight yourself in the Lord' (Psalms 37:4): 'and He will give you the desires of your heart.' Israel said to Him: When will You give us the reward for the commandments that we perform? The Holy One, blessed be He, said to them: The commandments that you are performing, their fruits you are eating now, but their reward I am giving you later. How do we know? From what we read in our matter (Deuteronomy 7:12): 'And it shall come to pass, because you hearken.'"

Devarim Rabbah 3:1 · Sefaria Community Translation

הֲלָכָה אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל מַהוּ שֶׁיְהֵא מֻתָּר לוֹ לִקְרוֹת הַתּוֹכָחוֹת בִּקְרִיּוֹת הַרְבֵּה, כָּךְ שָׁנוּ חֲכָמִים אֵין מַפְסִיקִין בַּקְּלָלוֹת אֶלָּא אֶחָד קוֹרֵא אֶת כֻּלָּם. לִמְדוּנוּ רַבּוֹתֵינוּ לָמָּה אֵין מַפְסִיקִין בַּקְּלָלוֹת, אָמַר רַבִּי חִיָּא בַּר גַּמְדָא לְפִי שֶׁכָּתוּב (משלי ג, יא): מוּסַר ה' בְּנִי אַל תִּמְאָס וְאַל תָּקֹץ בְּתוֹכַחְתּוֹ. אַל תַּעַשׂ אֶת הַתּוֹכָחוֹת קוֹצִין קוֹצִין, אֶלָּא אֶחָד קוֹרֵא אֶת כֻּלָּן. דָּבָר אַחֵר, לָמָּה אֵין מַפְסִיקִין בַּקְּלָלוֹת אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֲנִי כָּתַבְתִּי עַל כְּבוֹדִי (תהלים צא, טו): עִמּוֹ אָנֹכִי בְצָרָה, אֵין שׁוּרַת הַדִּין שֶׁיִּהְיוּ בָּנַי מִתְקַלְּלִין וַאֲנִי מִתְבָּרֵךְ, כֵּיצַד, אִם יִקְרְאוּ אֶת הַתּוֹכָחוֹת קְרִיּוֹת הַרְבֵּה, אֵין קָרוּי וְקָרוּי שֶׁאֵין מְבָרֵךְ ב' פְּעָמִים לְפָנֶיהָ וּלְאַחֲרֶיהָ, אֶלָּא אֶחָד קוֹרֵא אֶת כֻּלָּן. רַבָּנָן אָמְרֵי, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא לְרָעָתָם נָתַתִּי לָהֶם בְּרָכוֹת וּקְלָלוֹת, אֶלָּא לְהוֹדִיעָן אֵיזוֹ דֶּרֶךְ טוֹבָה שֶׁיִּבְחֲרוּ אוֹתָהּ, כְּדֵי שֶׁיִּטְלוּ שָׂכָר, מִנַּיִן, מִמַּה שֶּׁקָּרִינוּ בָּעִנְיָן (דברים יא, כו): רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם וגו'.

[1] HALACHA: "A man from Israel, what, is he allowed to read the rebukes in multiple readings? So the sages taught: We do not interrupt during the curses, but one reads all of them. Our teachers taught us, why don't we interrupt the curses? Rabbi Chiya bar Gamda said, because it is written (Proverbs 3:11): 'My son, do not despise the Lord's discipline or be weary [TaKotz] of His reproof.' Do not make the rebukes in segments [Koitzin], but one reads all of them. Another thing, why don't we interrupt the curses? Rabbi Yehoshua of Siknin said in the name of Rabbi Levi: The Holy One, blessed be He, said: I wrote for My honor (Psalms 91:15): 'I will be with him in trouble.' It is not proper that My children will be cursed and I will be blessed. How so? If they read the rebukes in multiple readings, there is no reading and reading without blessing twice, before and after, but one reads all of them. The sages said: The Holy One, blessed be He, said: I did not give them blessings and curses for their harm, but to inform them which good path they should choose, so they earn a reward. From where [do we derive this]? From what we read about (Deuteronomy 11:26): 'See, I am setting before you today a blessing and a curse.'"

Devarim Rabbah 4:1 · Sefaria Community Translation

שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לִשְׁבָטֶיךָ וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם מִשְׁפַּט צֶדֶק (דברים טז, יח), הֲלָכָה, קְרוֹבוֹ שֶׁל אָדָם מַהוּ שֶׁיְהֵא מֻתָּר לוֹ לֵישֵׁב בְּדִינוֹ, כָּךְ שָׁנוּ חֲכָמִים אֵלּוּ הֵן הַקְּרוֹבִים אָבִיו וְאֶחָיו וַאֲחֵי אָבִיו וַאֲחֵי אִמּוֹ וכו', לָמָּה כֵן, אֶלָּא כְּשֵׁם שֶׁהַקָּרוֹב פָּסוּל לְהָעִיד כֵּן הוּא פָּסוּל לָדוּן, וּמָה רָאִיתָ לוֹמַר כֵּן, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי כְּתִיב (דברים כא, ה): וְנִגְשׁוּ הַכֹּהֲנִים בְּנֵי לֵוִי כִּי בָם בָּחַר ה' אֱלֹהֶיךָ לְשָׁרְתוֹ וּלְבָרֵךְ בְּשֵׁם ה' וְעַל פִּיהֶם יִהְיֶה כָּל רִיב וְכָל נָגַע. בּוֹא וּרְאֵה הִקִּישׁ נְגָעִים לְרִיבִים וְרִיבִים לִנְגָעִים, מַה נְּגָעִים בַּיּוֹם אַף דִּינִים בַּיּוֹם, וּמָה רִיבִים פְּרַט לְקָרוֹב, אַף נְגָעִים פְּרַט לְקָרוֹב. אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, אַל תְּהִי מְלַגְלֵג בַּדִּין, שֶׁהוּא אֶחָד מִשְּׁלשָׁה רַגְלֵי הָעוֹלָם, לָמָּה, שֶׁשָּׁנוּ חֲכָמִים עַל שְׁלשָׁה דְבָרִים הָעוֹלָם עוֹמֵד, עַל הַדִּין וְעַל הָאֱמֶת וְעַל הַשָּׁלוֹם, תֵּן דַּעְתְּךָ שֶׁאִם הִטֵּיתָ אֶת הַדִּין שֶׁאַתְּ מְזַעֲזֵעַ אֶת הָעוֹלָם שֶׁהוּא אֶחָד מֵרַגְלָיו. רַבָּנָן אָמְרֵי קָשֶׁה הוּא כֹּחוֹ שֶׁל דִּין שֶׁהוּא אֶחָד מֵרַגְלֵי כִּסֵּא הַכָּבוֹד, מִנַּיִן (תהלים פט, טו): צֶדֶק וּמִשְׁפָּט מְכוֹן כִּסְאֶךָ חֶסֶד וֶאֱמֶת יְקַדְמוּ פָנֶיךָ. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הוֹאִיל וְכָךְ עָנְשׁוֹ שֶׁל דִּין קָשֶׁה, הֱווּ זְהִירִין, מִנַּיִן, מִמַּה שֶּׁקָּרִינוּ בָּעִנְיָן שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים.

[1] (Deuteronomy 16:18) "You shall appoint judges and officers in all your towns that the Lord your God is giving you, according to your tribes, and they shall judge the people with righteous judgment." - Halacha: Can one sit in judgement for one's relative? Such taught the sages: These are the relatives: his father, his brother, his paternal uncle, his maternal uncle, etc. Why is this so? Because just like a relative is invalid to testify [regarding him], so too he is invalid to judge. What did you see to say this? Rabbi Shimon bar Yochai said: It is written (Deuteronomy 21:5), "Then the priests, the sons of Levi, shall come forward, for the Lord your God has chosen them to minister to him and to bless in the name of the Lord, and by their word every dispute and every skin affliction shall be settled." - Come and see the relationship between skin afflictions and disputes. Just like skin afflictions [are examined] during the day, so too judgement [are done] during the day. Just like disputes are to the exclusion of relatives [as witnesses], so too skin afflictions are to the exclusion of relatives [as examiners]. Rabbi Shimon ben Gamliel said: Do not mock the law, for it is one of the three legs of the world. Why? For the sages taught, (Pirkei Avot 1:18) "On three things the world stands: On law, on truth, and on peace." Pay attention that if you pervert the law, you have shocked the world, for it is one of its legs. Our rabbis say: The power of the law is fierce, for it is one of the legs of the Chair of Glory. How do we know? (Psalms 89:15) "Righteousness and justice are the foundation of your throne; love and faithfulness go before you." The Holy One, blessed be He, says: Since the punishment of the law is fierce, be careful. From where do we know this? From that which we read on the subject, (Deuteronomy 16:18) "Judges and officer

Devarim Rabbah 5:1 · Sefaria Community Translation

כִּי תֵצֵא. (דברים כב, ו): כִּי יִקָּרֵא קַן צִפּוֹר לְפָנֶיךָ. הֲלָכָה תִּינוֹק שֶׁנּוֹלַד כְּשֶׁהוּא מָהוּל, מַהוּ שֶׁיְהֵא מֻתָּר לָמוּל אוֹתוֹ, כָּךְ שָׁנוּ חֲכָמִים תִּינוֹק שֶׁנּוֹלַד מָהוּל צָרִיךְ לְהַטִּיף מִמֶּנּוּ דַּם בְּרִית מִפְּנֵי בְּרִיתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם, וּמִנַּיִן אַתָּה לָמֵד מִן הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יז, יג): הִמּוֹל יִמּוֹל יְלִיד בֵּיתְךָ וּמִקְנַת כַּסְפֶּךָ. דָּבָר אַחֵר, הִמּוֹל יִמּוֹל, אַל תְּהִי קוֹרֵא בוֹ אֶלָּא שְׁתֵּי מִילוֹת, מִילָה וּפְרִיעָה. רַבִּי לֵוִי אָמַר הִמּוֹל יִמּוֹל, מִכָּאן לְמוֹהֵל צָרִיךְ שֶׁיְהֵא מָהוּל, דִּכְתִיב הִמּוֹל יִמּוֹל, אָמַר רַבִּי יוּדָן בֶּן פָּזִי מַה כְּתִיב בְּצִפּוֹרָה אֵשֶׁת משֶׁה (שמות ד, כו): אָז אָמְרָה חֲתַן דָּמִים וגו', לַמִּילָה, אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא לַמּוּלֹת, שְׁתֵּי מִילוֹת, מִכָּאן לְמִילָה וּמִכָּאן לִפְרִיעָה. וְלָמָּה הַתִּינוֹק נִמּוֹל לִשְׁמוֹנָה יָמִים, שֶׁנָּתַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רַחֲמִים עָלָיו לְהַמְתִּין לוֹ עַד שֶׁיְהֵא בּוֹ כֹּחוֹ, וּכְשֵׁם שֶׁרַחֲמָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל הָאָדָם כָּךְ רַחֲמָיו עַל הַבְּהֵמָה, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כב, כז): וּמִיּוֹם הַשְּׁמִינִי וְהָלְאָה וגו', וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (ויקרא כב, כח): אֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ לֹא תִשְׁחֲטוּ בְּיוֹם אֶחָד. וּכְשֵׁם שֶׁנָּתַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רַחֲמִים עַל הַבְּהֵמָה, כָּךְ נִתְמַלֵּא רַחֲמִים עַל הָעוֹפוֹת, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי יִקָּרֵא קַן צִפּוֹר לְפָנֶיךָ.

[1] "When you go out. (Deuteronomy 22:6): When a bird's nest happens to be before you. What is the law regarding a child that is born circumcised? Is it permissible to circumcise him [on the Sabbath] ? The sages taught: A child born circumcised must have a drop of covenant blood drawn from him, on account of Abraham's covenant. And from where do you derive this from the Torah? As it is said (Genesis 17:13): 'He who is born in your house, and he who is bought with your money, must be circumcised.' Another interpretation: 'He who is circumcised must be circumcised'—do not read it thus, but rather as two circumcisions, meaning circumcision and uncovering. Rabbi Levi said: 'He who is circumcised must be circumcised'—from here we derive that the circumciser must himself be circumcised, as it is written: 'He who is circumcised must be circumcised.' Rabbi Yudan ben Pazi said: What is written regarding Zipporah, the wife of Moses (Exodus 4:26): 'Then she said, "A bridegroom of blood," etc.'? It does not say 'for the circumcision' here but 'for the circumcisions,' meaning two circumcisions, one for the circumcision and one for the uncovering. And why is the child circumcised on the eighth day? The Holy One, blessed be He, gave mercy to him to wait for him until he has strength. And just as the Holy One's mercy is upon man, so is His mercy upon animals. From where do we know this? As it is said (Leviticus 22:27): 'And from the eighth day and onwards,' etc. And not only this, but the Holy One said (Leviticus 22:28): 'It and its offspring you shall not slaughter on the same day.' And just as the Holy One had mercy on the animals, so did He fill with mercy upon the birds, from where? As it is said: 'When a bird's nest happens to be before you.'

Devarim Rabbah 6:1 · Sefaria Community Translation

הֲלָכָה אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁהָיָה עוֹבֵר לִפְנֵי הַתֵּבָה מַהוּ שֶׁיְהֵא מֻתָּר לוֹ לַעֲנוֹת אָמֵן אַחַר הַכֹּהֲנִים, כָּךְ שָׁנוּ חֲכָמִים הָעוֹבֵר לִפְנֵי הַתֵּבָה לֹא יַעֲנֶה אָמֵן אַחַר הַכֹּהֲנִים מִפְּנֵי הַטֵּרוּף, וְלִמְדוּנוּ רַבּוֹתֵינוּ וְאִם הָיָה יָכוֹל לַעֲנוֹת שֶׁלֹא תִּטָּרֵף דַּעְתּוֹ, יַעֲנֶה, לָמָּה מִפְּנֵי שֶׁאֵין גָּדוֹל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹתֵר מֵאָמֵן שֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹנִין. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן אָמֵן הַזֶּה יֵשׁ בּוֹ שְׁלשָׁה אַסְפְּלִיָּאוֹת: שְׁבוּעָה, וְקַבָּלָה, וַאֲמָנָה. שְׁבוּעָה מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ה, כא כב): וְהִשְׁבִּיעַ הַכֹּהֵן וגו' וְאָמְרָה הָאִשָּׁה אָמֵן אָמֵן. קַבָּלָה מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כז, טז כו): וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן. אֲמָנָה מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים א א, לו): וַיַּעַן בְּנָיָהוּ בֶּן יְהוֹיָדָע אֶת הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמֶר אָמֵן כֵּן יֹאמַר ה'. דָּבָר אַחֵר, אָמַר רַבִּי יוּדָן כָּל מִי שֶׁעוֹנֶה אָמֵן בָּעוֹלָם הַזֶּה זוֹכֶה לַעֲנוֹת אָמֵן לֶעָתִיד לָבוֹא. דָּבָר אַחֵר, אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי כָּל מִי שֶׁנִּכְנַס לְבָתֵּי כְנֵסִיּוֹת וּלְבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת בָּעוֹלָם הַזֶּה, זוֹכֶה לִכָּנֵס לְבָתֵּי כְנֵסִיּוֹת וּלְבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת לֶעָתִיד לָבוֹא, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים פד, ה): אַשְׁרֵי יוֹשְׁבֵי בֵיתֶךָ עוֹד יְהַלְּלוּךָ סֶלָה. דָּבָר אַחֵר, אָמַר רַבִּי יוּדָן כָּל מִי שֶׁשּׁוֹמֵעַ בְּקוֹל שֶׁל תּוֹרָה בָּעוֹלָם הַזֶּה, זוֹכֶה לִשְׁמֹעַ בְּאוֹתוֹ קוֹל שֶׁכָּתוּב בּוֹ (ירמיה לג, יא): קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה וגו'. אָמַר לָהֶם משֶׁה לְיִשְׂרָאֵל הוֹאִיל וְכָל מִי שֶׁשּׁוֹמֵעַ לְדִבְרֵי תוֹרָה כָּךְ הוּא מִתְרוֹמֵם בִּשְׁנֵי עוֹלָמוֹת, הֱווּ זְהִירִים לִשְׁמֹעַ דִּבְרֵי תוֹרָה, מִנַּיִן, מִמַּה שֶּׁכָּתוּב בָּעִנְיָן (דברים כח, א): וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע בְּקוֹל ה' אֱלֹהֶיךָ.

The law: If a Jewish person who passes before the ark [to lead the prayer], what is the law, should it be permitted for him to answer "Amen" after the [blessings of] the Kohanim? Such taught the sages: One who passes before the ark, he should not answer "Amen" after the Kohanim because of distraction. Our rabbis taught us: If he can answer without being distracted, he may answer. Why? Because nothing is greater before the Holy One, blessed be He, more than the "Amen" that the Jews answer. Rabbi Yehudah bar Simon: This "Amen" has three intentions. Oath, acceptance, faithfulness. How do we know "oath"? As its says, (Numbers 5:19-22) "The Kohen should put her under oath... and the woman is to say, Amen Amen."

Devarim Rabbah 7:1 · Sefaria Community Translation

הֲלָכָה, אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁלֹא הִתְפַּלֵּל תְּפִלַּת הַשַּׁחַר אוֹ תְּפִלַּת מוּסַף אוֹ תְּפִלַּת הַמִּנְחָה, הַרְבֵּה פְּעָמִים שֶׁלֹא פָּנָה לְהִתְפַּלֵּל אוֹ מִקֹּצֶר שֶׁהָיָה עוֹשֶׂה צְרָכָיו, אוֹ שֶׁהָיָה מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ וְשָׁכַח לְהִתְפַּלֵּל, אֵי זוֹ שָׁעָה מֻתָּר לוֹ לְהִתְפַּלֵּל וְיֵצֵא בָהּ יְדֵי חוֹבָתוֹ, כֵּיצַד הוּא צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת, כָּךְ שָׁנוּ חֲכָמִים תְּפִלַּת הַשַּׁחַר עַד חֲצוֹת, תְּפִלַּת הַמִּנְחָה עַד הָעֶרֶב, תְּפִלַּת הָעֶרֶב אֵין לָהּ קֶבַע, אֲבָל שֶׁל מוּסָפִין כָּל הַיּוֹם. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר שָׁכַח וְלֹא הִתְפַּלֵּל תְּפִלַּת הַמּוּסַף וּבָא לְהִתְפַּלֵּל תְּפִלַּת הַמִּנְחָה, מִתְפַּלֵּל תְּפִלַּת הַמִּנְחָה, וְאַחַר כָּךְ תְּפִלַּת הַמּוּסַף, לָמָּה, הַכֹּל בְּעִתָּהּ מִתְבָּרֵאת, וּתְפִלַּת הָעֶרֶב אֵין לָהּ קֶבַע עַד שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשָּׁחַר, לָמָּה, שֶׁכֵּן כְּתִיב (משלי ח, יז): אֲנִי אֹהֲבַי אֵהָב וּמְשַׁחֲרַי יִמְצָאֻנְנִי, וְכָל מִי שֶׁמִּתְפַּלֵּל וּמְכַוֵּן לִבּוֹ בַּתְּפִלָּה, סִימָן טוֹב לוֹ שֶׁתְּפִלָּתוֹ נִתְקַבְּלָה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים י, יז): תַּאֲוַת עֲנָוִים שָׁמַעְתָּ ה' וגו', גְּדוֹלָה הִיא הַתְּפִלָּה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר רְצוֹנְךָ לֵידַע כֹּחָהּ שֶׁל תְּפִלָּה, אִם אֵינָהּ עוֹשָׂה כֻּלָּה חֶצְיָהּ הִיא עוֹשָׂה, קַיִן עָמַד עַל הֶבֶל אָחִיו וַהֲרָגוֹ, יָצְאָה גְּזֵרָה (בראשית ד, יב): נָע וָנָד תִּהְיֶה בָאָרֶץ, מִיָּד עָמַד וְנִתְוַדָּה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ד, יג): גָּדוֹל עֲוֹנִי מִנְשׂוֹא, אָמַר לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם כָּל הָעוֹלָם אַתָּה סוֹבֵל וְלַעֲוֹנִי אִי אַתָּה סוֹבֵל, כָּתַבְתָּ (מיכה ז, יח): נֹשֵׂא עָוֹן וְעֹבֵר עַל פֶּשַׁע, סְלַח לַעֲוֹנִי שֶׁהוּא גָדוֹל, מִיָּד מָצָא חֶסֶד לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְנִמְנַע מִמֶּנּוּ נָע חֲצִי הַגְּזֵרָה, שֶׁכֵּן כְּתִיב (בראשית ד, טז): וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ נוֹד, מִכָּאן אַתָּה לָמֵד שֶׁגְּדוֹלָה הַתְּפִלָּה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וְכֵן חִזְקִיָּהוּ הַנָּבִיא בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר לוֹ (ישעיה לח, א): צַו לְבֵיתְךָ כִּי מֵת אַתָּה, מִיָּד (ישעיה לח, ב): וַיַּסֵּב חִזְקִיָּהוּ פָּנָיו אֶל הַקִּיר, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (ישעיה לח, ה ו): שָׁמַעְתִּי אֶת תְּפִלָּתֶךָ וגו' [והוספתי] הִנְנִי יוֹסִף עַל יָמֶיךָ חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה, שֶׁכֵּן כְּתִיב (תהלים קמה, יט): רְצוֹן יְרֵאָיו יַעֲשֶׂה וְאֶת שַׁוְעָתָם יִשְׁמַע וְיוֹשִׁיעֵם.

[1] Law: A Jewish person who does not pray the morning prayer, or the Musaf prayer, or the afternoon prayer, many times; that he didn't have time for prayer, or he abridged it to take care of his [toilet] needs, or he had traveled and forgot to pray: Which time is permitted for him to pray and fulfill his obligation? What is he required to do? So taught the sages: The morning prayer is til midday, the afternoon prayer til nightfall, evening prayer has no fixed [time]. But for the Musaf [prayers], all day. Rabbi Elazar said: [If] he forgot and did not pray the Musaf prayer, and he came to pray the afternoon prayer, he should pray the afternoon prayer and afterward the Musaf prayer. Why? For everything was created for its time. The evening prayer has no fixed [time], until dawn. Why? As it is written, (Proverbs 8:17), "I love those who love me and those who seek me find me." And all those who pray and set their hearts [in concentration] for prayer, it is a good sign that his prayer is accepted, as it says, (Psalms 10:17) "You hear the desire of the afflicted..." Great is prayer before the Holy One, blessed be He. Rabbi Elazar said, "Do you want to know the power of prayer? If it does not accomplish the whole [request], it accomplishes half of it. [To illustrate, when] Cain overtook his brother Abel and murdered him, a [divine] decree went out, (Genesis 4:12) 'You will be a restless wanderer (na v'nad) on earth.' Immediately, he stood and confessed before the Holy One, blessed be He, as it says, (Genesis 4:13) 'My punishment is more than one can bear.' He said before Him: Master of the World! You bear the whole world, yet my sin You cannot bear? You wrote, (Micah 7:18) 'Who bears sin and forgives the transgression,' forgiving the great sinner. Immediately, he found kindness before the Holy One, blessed be He, and He held back the "restlessness" (na), half the decree, and so it is written (Genesis 4:16) 'And he dwelled in the land of Nod [wandering, but not na, restlessness]. From here you learn that prayer is held great before the Holy One, blessed be He. And so for Hezekiah, when He told him, (II Kings 20:1) 'Put your house in order, because you are going to die...' immediately (II Kings 20:2) 'Hezekiah turned his face to the wall [and prayed to God]...' The Holy One, blessed be He, said to him: (II Kings 20:5-6) 'I have heard your prayer... I have added 15 years for your life...' So is it written, (Psalms 145:19) 'He fulfills the desires of those who fear him; he hears their cry and saves them.'"

Devarim Rabbah 8:1 · Sefaria Community Translation

וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה הֵן קָרְבוּ יָמֶיךָ (דברים לא, יד), הֲלָכָה, אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁמֵּתוֹ מוּטָל לְפָנָיו מַהוּ שֶׁיְהֵא מֻתָּר לוֹ לְהִתְפַּלֵּל, כָּךְ שָׁנוּ חֲכָמִים מִי שֶׁמֵּתוֹ מוּטָל לְפָנָיו פָּטוּר מִקְרִיאַת שְׁמַע וּמִן הַתְּפִלָּה, וְלָמָּה לִמְּדוּנוּ רַבּוֹתֵינוּ כֵּן, כֵּיוָן שֶׁרוֹאֶה צָרָתוֹ לְפָנָיו דַּעְתּוֹ מֻבְלֶגֶת, אֲבָל מִשֶּׁנִּקְבַּר כָּל שִׁבְעַת יְמֵי הָאֵבֶל הוּא זָקוּק לְכָל דָּבָר שֶׁל מִצְוָה, וּמִנַיִן אַתָּה לָמֵד לְאֵבֶל שִׁבְעַת יָמִים, אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר אֲבִינָא שֶׁכֵּן מָצִינוּ בְּיוֹסֵף (בראשית נ, י): וַיַּעַשׂ לְאָבִיו אֵבֶל שִׁבְעַת יָמִים, וְהַשַּׁבָּת עוֹלֶה מִן הַמִּנְיָן. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר זְבִידָא בְּשֵׁם רֵישׁ לָקִישׁ יֵשׁ לְךָ לִלְמֹד מִמָּקוֹם אַחֵר, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (עמוס ח, י): וְהָפַכְתִּי חַגֵּיכֶם לְאֵבֶל, מַה יְּמֵי הֶחָג שִׁבְעָה אַף יְמֵי הָאֵבֶל שִׁבְעָה. אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ מַעֲשֶׂה הָיָה בִּימֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן חֲלַפְתָּא, שֶׁהָלַךְ לִבְרִית מִילָה, וְסָעַד שָׁם אָבִיו שֶׁל תִּינוֹק, וְהִשְׁקָה אוֹתָן יַיִן יָשָׁן בֶּן שֶׁבַע שָׁנִים, אָמַר לָהֶן מִן הַיַּיִן הַזֶּה אֲנִי מְיַשֵּׁן לְשִׂמְחָתוֹ שֶׁל בְּנִי. הָיוּ סוֹעֲדִין עַד חֲצִי הַלַּיְלָה. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן חֲלַפְתָּא שֶׁהָיָה בָּטוּחַ עַל כֹּחוֹ, יָצָא לוֹ בַּחֲצִי הַלַּיְלָה לֵילֵךְ לְעִירוֹ, מָצָא שָׁם מַלְאַךְ הַמָּוֶת בַּדֶּרֶךְ, וְרָאָה אוֹתוֹ מְשֻׁנֶּה. אָמַר לוֹ מִי אַתָּה, אָמַר לוֹ שְׁלוּחוֹ שֶׁל מָקוֹם, אָמַר לוֹ וּמִפְּנֵי מַה אַתָּה מְשֻׁנֶּה, אָמַר לוֹ אֲנִי מִשִֹּׂיחָתָן שֶׁל בְּרִיּוֹת, שֶׁהֵן אוֹמְרִים כָּךְ וְכָךְ אָנוּ עֲתִידִין לַעֲשׂוֹת וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ אֵימָתַי הוּא נִקְרָא לָמוּת, אוֹתוֹ הָאִישׁ שֶׁהָיִיתָ סוֹעֵד אֶצְלוֹ וְאָמַר לָכֶם מִן הַיַּיִן הַזֶּה אֲנִי מְיַשֵּׁן לְשִׂמְחַת בְּנִי, וַהֲרֵי הִגִּיעַ פִּרְקוֹ לִטֹּל אַחַר שְׁלשִׁים יוֹם. אָמַר לוֹ הַרְאֵה לִי אֶת פִּרְקִי, אָמַר לוֹ לֹא עָלֶיךָ וְלֹא עַל כַּיּוֹצֵא בְּךָ אֲנִי שׁוֹלֵט, פְּעָמִים שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חָפֵץ בַּמַּעֲשִׂים הַטּוֹבִים וּמוֹסִיף בָּכֶם חַיִּים, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי י, כז): יִרְאַת ה' תּוֹסִיף יָמִים. רַבָּנָן אָמְרֵי קָשֶׁה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִגְזֹר מִיתָה עַל הַצַּדִּיקִים, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קטז, טו): יָקָר בְּעֵינֵי ה' הַמָּוְתָה לַחֲסִידָיו, תֵּדַע לְךָ כָּךְ הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר לְמשֶׁה הִנֵּה אַתָּה מֵת, וְלֹא אָמַר כָּךְ אֶלָּא הִנִּיחַ אוֹתוֹ וְתָלָה הַמִּיתָה בַּיָּמִים, מִנַּיִן, מִמַּה שֶּׁקָּרִינוּ בָּעִנְיָן: הֵן קָרְבוּ יָמֶיךָ לָמוּת.

[1] "And the Lord said to Moses, 'Behold, your days are approaching [to die]' (Deuteronomy 31:14). What is the law for a Jewish person who has a corpse before him? What may he pray? The sages taught that one who has a corpse before him is exempt from reciting the Shema and from prayer. Why have our Rabbis taught so? Because when he sees his suffering before him, his mind is disturbed. But after the burial, he is obligated to all commandments for the seven days of mourning. How do you derive the seven days of mourning? Rabbi Abba bar Avina said: For it is found with Joseph (Genesis 50:10), 'And he observed a seven-day mourning period for his father.' The Sabbath counts towards the seven days. Rabbi Yosei bar Zavida said in the name of Resh Lakish: You can learn it from another place, where it says (Amos 8:10), 'I will turn your festivals into mourning.' Just as the days of the festival are seven, so are the days of mourning seven. Our Rabbis said, a story occurred during the days of Rabbi Shimon ben Chalafta, who went to a circumcision, supported the baby's father, and the father gave them aged wine of seven years. He told them, 'From this wine I will save for my son's joyous occasion.' They dined until midnight. Rabbi Shimon ben Chalafta, confident in his strength, left at midnight to go to his city. He encountered the Angel of Death on the way and saw it looking strange. He asked, 'Who are you?' It replied, 'I am a messenger from the Holy One.' 'Why do you look strange?' 'Because I am astonished by the behavior of humans; they say they will do this or that and do not know when their time will come. That man you were dining with said from this wine he will save for his son's joy, but his time has come to die in thirty days.' He asked, 'Show me my time.' It replied, 'I have no dominion over you or your likes. Sometimes God wants to favor the righteous and adds years to them.' The verse states (Proverbs 10:27): 'The fear of the Lord adds days.' The Rabbis say it is difficult for the Holy One, blessed be He, to decree death upon the righteous, from where [do we know this]? For it is said (Psalms 116:15): "Precious in the eyes of the Lord is the death of His pious ones." You should know, therefore, [that] He had to say to Moses, "Behold, you will die," and He did not say this, but rather left it open and suspended the death in ta matter of days. From where [do we know this]? From what we read in the matter: "Behold, your days are approaching [to die]."

Devarim Rabbah 9:1 · Sefaria Community Translation

הֲלָכָה, אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁהָיָה חוֹשֵׁשׁ בְּאָזְנוֹ מַהוּ שֶׁיְהֵא מֻתָּר לְרַפְּאוֹתוֹ בְּשַׁבָּת, כָּךְ שָׁנוּ חֲכָמִים כָּל שֶׁסָּפֵק נְפָשׁוֹת דּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת, וְזוֹ מַכַּת הָאֹזֶן אִם סַכָּנָה הִיא מְרַפְּאִים אוֹתָהּ בְּשַׁבָּת. רַבָּנָן אָמְרֵי, מְבַקֵּשׁ אַתָּה שֶׁלֹא לָחוּשׁ בְּאָזְנֶיךָ וְלֹא אֶחָד מֵאֵבָרֶיךָ, הַטֵּה אָזְנְךָ לַתּוֹרָה וְאַתָּה נוֹחֵל חַיִּים, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה נה, ג): הַטּוּ אָזְנְכֶם וּלְכוּ אֵלַי שִׁמְעוּ וּתְחִי נַפְשְׁכֶם. אָמַר רַבִּי חֲנִינָא בַּר פַּפָּא כָּל מִי שֶׁמֵּסִיר אָזְנוֹ מִשְׁמֹעַ תּוֹרָה תְּפִלָתוֹ נִמְאֶסֶת, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כח, ט): מֵסִיר אָזְנוֹ מִשְׁמֹעַ תּוֹרָה גַּם תְּפִלָּתוֹ תּוֹעֵבָה. רַבִּי לֵוִי אָמַר, הָאֹזֶן לַגּוּף כְּקִינְקָל לְכֵלִים, שֶׁכֵּן הַקִּינְקָל כַּמָּה כֵּלִים נִתָּנִין עָלָיו וְאַתְּ נוֹתֵן מֻגְמָר תַּחְתָּיו וְכֻלָּם מִתְעַשְּׁנִים, כָּךְ מָאתַיִם וְאַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנָה אֵבָרִים שֶׁבָּאָדָם הַזֶּה, עַל יְדֵי הָאֹזֶן כֻּלָּן חַיִּין, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר: שִׁמְעוּ וּתְחִי נַפְשְׁכֶם, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אִם הִטִּיתָ אָזְנְךָ לַתּוֹרָה כְּשֶׁתָּבוֹא לִפְתֹּחַ בְּדִבְרֵי תוֹרָה הַכֹּל מִשְׁתַּתְּקִים לְפָנֶיךָ וְשׁוֹמְעִים דְּבָרֶיךָ, כְּשֵׁם שֶׁהִטִּיתָ אָזְנְךָ לִשְׁמֹעַ דִּבְרֵי תוֹרָה. וּמֵהֵיכָן אַתְּ לָמֵד מִמּשֶׁה רַבֵּינוּ, שֶׁעַל יְדֵי שֶׁהִטָּה אָזְנוֹ לַתּוֹרָה, בְּשָׁעָה שֶׁבָּא לִפְתֹּחַ בְּדִבְרֵי תוֹרָה נִשְׁתַּתְּקוּ הָעֶלְיוֹנִים וְהַתַּחְתּוֹנִים וְהֶאֱזִינוּ דְּבָרָיו, מִנַּיִן, מִמַּה שֶׁקָּרִינוּ בָּעִנְיָן (דברים לב, א): הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וַאֲדַבֵּרָה וגו'.

[1] According to Jewish law, if an Israeli person is worried about his ear, what is the ruling on whether he is permitted to heal it on the Sabbath? The sages have taught that any doubt regarding life-threatening situations overrides the Sabbath. Thus, if there's a danger related to an ear injury, one may treat it on the Sabbath. The rabbis have said, "You want to avoid suffering in your ears or any other limb? Turn your ear to the Torah, and you will inherit life. From where [do we derive this]? As it is said (Isaiah 55:3): 'Incline your ear and come to Me; listen, so that your soul may live.' Rabbi Hanina bar Pappa said: 'Anyone who turns his ear away from hearing the Torah, his prayers are detestable, as it is said (Proverbs 28:9): 'One who turns his ear away from hearing the Torah, even his prayer is an abomination.' Rabbi Levi said, 'The ear to the body is like a latch to instruments. Just as many instruments hang on the latch, and you put a finished product beneath it, and they all function, so too, the 248 limbs in a person live by the ear. From where [do we know this]? As it is said: 'Listen and your soul shall live.' The Holy One, blessed be He, said: 'If you turned your ear to the Torah, when you come to teach words of Torah, everyone submits to you and listens to your words, just as you turned your ear to hear words of Torah.' And from where do you learn this? From Moses our teacher, because by turning his ear to the Torah, when he came to speak words of Torah, both the upper and lower beings submitted and listened to his words. Where do we learn this from? From what we read in the matter (Deuteronomy 32:1): 'Give ear, O heavens, and I will speak.'

Devarim Rabbah 10:1 · Sefaria Community Translation

הֲלָכָה, אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁעָבַר לִפְנֵי הַתֵּבָה וְטָעָה כֵּיצַד הוּא צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת, כָּךְ שָׁנוּ חֲכָמִים, הָעוֹבֵר לִפְנֵי הַתֵּבָה וְטָעָה יַעֲבֹר אַחֵר תַּחְתָּיו לִמְּדוּנוּ רַבּוֹתֵינוּ, אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא טָעָה בְּשָׁלשׁ בְּרָכוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת חוֹזֵר בִּתְחִלַּת מָגֵן. רַב הוּנָא אָמַר אִם טָעָה בְּשָׁלשׁ בְּרָכוֹת אֶמְצָעִיּוֹת חוֹזֵר לְהָאֵל הַקָּדוֹשׁ. רַב אָמַר אִם טָעָה בְּשָׁלשׁ אַחֲרוֹנוֹת חוֹזֵר לִתְחִלַּת מוֹדִים. דָּבָר אַחֵר, הָעוֹבֵר לִפְנֵי הַתֵּבָה וְטָעָה יַעֲבֹר אַחֵר תַּחְתָּיו, וּמִנַּיִן הוּא מַתְחִיל, מִתְּחִלַּת הַבְּרָכָה שֶׁטָּעָה. וּמֵהֵיכָן לָמְדוּ, מֵאֲבוֹת הָעוֹלָם, לָמָּה, שֶׁלֹא הָיָה אֶחָד מַתְחִיל אֶלָּא מִמָּקוֹם שֶׁפָּסַק חֲבֵרוֹ, כֵּיצַד, אַבְרָהָם בֵּרַךְ אֶת יִצְחָק, מִנַּיִן, דִּכְתִיב (בראשית כה, ה): וַיִּתֵּן אַבְרָהָם אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ לְיִצְחָק, וּמַה נָתַן לוֹ, רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר בְּכוֹרָה נָתַן לוֹ, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כה, לג): וַיִּמְכֹּר אֶת בְּכֹרָתוֹ לְיַעֲקֹב. רַבִּי נְחֶמְיָה אָמַר בְּרָכָה נָתַן לוֹ, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כז, כח): וְיִתֶּן לְךָ הָאֱלֹהִים. עָמַד יִצְחָק לְבָרֵךְ אֶת יַעֲקֹב, אָמַר, מִמָּקוֹם שֶׁפָּסַק אַבָּא מִשָּׁם אֲנִי מַתְחִיל, אַבָּא הִפְסִיק בְּוַיִתֵּן, אַף אֲנִי מַתְחִיל בִּוְיִתֶּן, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר: וְיִתֶּן לְךָ הָאֱלֹהִים. וּבַמֶּה חָתַם יִצְחָק בִּקְרִיָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כח, א): וַיִּקְרָא יִצְחָק אֶל יַעֲקֹב וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ, עָמַד יַעֲקֹב לְבָרֵךְ אֶת הַשְּׁבָטִים, אָמַר, אֵינִי פּוֹתֵחַ אֶלָּא בִּקְרִיָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית מט, א): וַיִּקְרָא יַעֲקֹב אֶל בָּנָיו, וּבַמֶּה חָתַם, בְּזֹאת, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית מט, כח): וְזֹאת אֲשֶׁר דִּבֶּר לָהֶם אֲבִיהֶם, עָמַד משֶׁה לְבָרֵךְ אֶת יִשְׂרָאֵל, אָמַר, אֵינִי פּוֹתֵחַ אֶלָּא בְּזֹאת, מִנַּיִן, מִמַּה שֶּׁקָּרִינוּ בָּעִנְיָן (דברים לג, א): וְזֹאת הַבְּרָכָה.

Law: If a Jew passes before the ark [to lead prayers for the Amidah] and errs, what does he need to do? Such do our sages teach: "Someone who passes before the ark and errs, he has someone pass instead of him." Our rabbis taught us: "Rabbi Yossi bar Chanina says: If he errs during the first 3 blessings, he should go back to the beginning of the "magen" [blessing]. Rab Huna said: If he errs during the middle 3 blessings, he goes back to "the Holy God" [blessing]. Rav said: If he errs during the last 3, he should go back to the beginning of "modim" [blessing].

Devarim Rabbah 11:1 · Sefaria Community Translation

פתיחתא דחכימי שִׁיר הַשִּׁירִים, זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב עַל יְדֵי שְׁלֹמֹה (משלי כב, כט): חָזִיתָ אִישׁ מָהִיר בִּמְלַאכְתּוֹ לִפְנֵי מְלָכִים יִתְיַצָּב בַּל יִתְיַצֵּב לִפְנֵי חֲשֻׁכִּים. חָזִיתָ אִישׁ מָהִיר בִּמְלַאכְתּוֹ, זֶה יוֹסֵף, דִּכְתִיב בֵּיהּ (בראשית לט, יא): וַיָּבֹא הַבַּיְתָה לַעֲשׂוֹת מְלַאכְתּוֹ, רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר יוֹם נִבּוּל וְזִבּוּל הָיָה, יוֹם טֵיאַטְרוֹן הָיָה. וְרַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר יוֹם טֵיאַטְרוֹן שֶׁל נִילוּס הָיָה, וְהָלְכוּ כֻּלָּם לִרְאוֹת וְהוּא נִכְנַס לִמְלַאכְתּוֹ לַחְשֹׁב חֶשְׁבּוֹנוֹתָיו שֶׁל רַבּוֹ. רַבִּי פִּנְחָס אוֹמֵר בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר אַבָּא כָּל שֶׁהוּא מְשַׁמֵּשׁ אֶת רַבּוֹ כָּרָאוּי הוּא יוֹצֵא לַחֵרוּת, מִנַּיִן אָנוּ לְמֵדִין מִיּוֹסֵף, עַל יְדֵי שֶׁשִּׁמֵּשׁ אֶת רַבּוֹ כַּהֹגֶן יָצָא לַחֵרוּת, לְפִיכָךְ לִפְנֵי מְלָכִים יִתְיַצָּב, זֶה פַּרְעֹה, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית מא, יד): וַיִּשְׁלַח פַּרְעֹה וַיִּקְרָא אֶת יוֹסֵף וַיְרִיצֻהוּ מִן הַבּוֹר. בַּל יִתְיַצֵּב לִפְנֵי חֲשֻׁכִּים, זֶה פּוֹטִיפַר, שֶׁהֶחֱשִׁיךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵת עֵינָיו וְסֵרְסוֹ.

Regarding the verse that was written by Shlomo which says, "See a man that is diligent with his labor, before Kings he will stand; he will not stand before mean men." "See a man diligent with his labor", this is Joseph, as it is written about him: "And he went to the house to perform his labor (Genesis 39)." Rabbi Judah and Rabbi Nehemiah...Rabbi Judah says, "It was a disgraceful day, it was a festival, a day of performances." Rabbi Nehemiah says, "It was a day of performances of the Nile River, they all went to look at it. He (Joseph) entered to perform his labor, to calculate the calculations of his Master." Rabbi Phineas says in the name of Rabbi Samuel bar Abba, "Everyone that serves his master properly, he will go out to freedom. From where do we learn this? From Joseph! Through his serving his master fittingly, he went out to freedom. Therefore, "Before kings he will stand", that is Pharaoh, as it says, "And Pharaoh sent, and they called Joseph and they brought him up from the pit (Genesis 41)." "He will not stand before mean men", that is Potiphar, for The Holy One Blessed Be He darkened(lit., i.e. blinded) his eyes and castrated him.

Shir HaShirim Rabbah 1:1:1 · Sefaria Community Translation

אֲנִי חֲבַצֶּלֶת הַשָּׁרוֹן, אָמְרָה כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל אֲנִי הִיא וַחֲבִיבָה אָנִי, אֲנִי שֶׁחִבְּבַנִי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִשִּׁבְעִים אֻמּוֹת. חֲבַצֶּלֶת הַשָּׁרוֹן, שֶׁעָשִׂיתִי לוֹ צֵל עַל יְדֵי בְּצַלְאֵל, דִּכְתִיב (שמות לז, א): וַיַּעַשׂ בְּצַלְאֵל אֶת הָאָרֹן. הַשָּׁרוֹן, שֶׁאָמַרְתִּי לְפָנָיו שִׁירָה עַל יְדֵי משֶׁה, דִּכְתִיב (שמות טו, א): אָז יָשִׁיר משֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל. דָּבָר אַחֵר, אֲנִי חֲבַצֶּלֶת הַשָּׁרוֹן, אֲנִי הִיא וַחֲבִיבָה אָנִי, אֲנִי הִיא שֶׁהָיִיתִי חֲבוּיָה בְּצִלָן שֶׁל מִצְרַיִם, וּלְשָׁעָה קַלָּה כִּנְּסַנִי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְרַעְמְסֵס, וְהִרְטַבְתִּי מַעֲשִׂים טוֹבִים כְּשׁוֹשַׁנָּה, וְאָמַרְתִּי לְפָנָיו אֶת הַשִּׁירָה, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ל, כט): הַשִּׁיר יִהְיֶה לָכֶם כְּלֵיל הִתְקַדֵּשׁ חָג. דָּבָר אַחֵר, אֲנִי חֲבַצֶּלֶת הַשָּׁרוֹן, אֲנִי הִיא וַחֲבִיבָה אָנִי, אֲנִי הִיא שֶׁהָיִיתִי חֲבוּיָה בְּצִלּוֹ שֶׁל יָם, וּלְשָׁעָה קַלָּה הִרְטַבְתִּי מַעֲשִׂים טוֹבִים כְּשׁוֹשַׁנָּה, וְהֶרְאֵיתִיו בְּאֶצְבַּע מָנוֹן עֲבוּרִי, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות טו, ב): זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ. דָּבָר אַחֵר, אֲנִי חֲבַצֶּלֶת הַשָּׁרוֹן, אֲנִי הִיא וַחֲבִיבָה אָנִי, אֲנִי הִיא שֶׁהָיִיתִי חֲבוּיָה בְּצִלּוֹ שֶׁל סִינַי, וּלְשָׁעָה קַלָּה הִרְטַבְתִּי מַעֲשִׂים טוֹבִים כְּשׁוֹשַׁנָּה בְּיָדִי וְלִבִּי, וְאָמַרְתִּי לְפָנָיו (שמות כד, ז): כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע. דָּבָר אַחֵר, אֲנִי חֲבַצֶּלֶת הַשָּׁרוֹן, אֲנִי הִיא וַחֲבִיבָה אָנִי, אֲנִי הִיא שֶׁהָיִיתִי חֲבוּיָה וּרְמוּסָה בְּצִלָּן שֶׁל מַלְכֻיּוֹת, לְמָחָר כְּשֶׁיִּגְאָלֵנִי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִצִּלָּן שֶׁל מַלְכֻיּוֹת, אֲנִי מַרְטֶבֶת כְּשׁוֹשַׁנָּה, וְאוֹמֶרֶת לוֹ שִׁיר חָדָשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים צח, א): שִׁירוּ לַה' שִׁיר חָדָשׁ כִּי נִפְלָאוֹת עָשָׂה הוֹשִׁיעָה לוֹ יְמִינוֹ וּזְרוֹעַ קָדְשׁוֹ.

"I am a rose (chavatzelet) of Sharon, a lily of the valleys (Song of Songs 1:1)". The assembly of Israel said: ""I" am she, and beloved (chavivah) am I; I am she whom the Holy One, blessed be He, loved out of seventy nations". "I am a rose (chavatzelet) of Sharon": because I made for him a shadow (tzel) by the hand of Betzalel, as it is written: "And Bezalel made the ark (Exodus 36:1)". "Sharon": because I spoke before him a song (shirah) by the hand of Moses, as it is written: "Then sang (yashir) Moses and the children of Israel (Exodus 15:1)". Another interpretation: "I am a rose (chavatzelet) of Sharon, a lily of the valleys": ""I" am she, and beloved (chavivah) am I; I am she who was beloved in the shadow (tzilan) of Egypt and in a short time the Holy One, blessed be He, gathered me to Ramses and I bloomed with good deeds like "a lily" and I spoke before him a song (shirah), as it is said: "You will have song on the night of the sanctified feast (Isaiah 30:29)". Another interpretation: "I am a rose (chavatzelet) of Sharon, a lily of the valleys": ""I" am she, and beloved (chavivah) am I; I am she who was beloved in the shadow (tzillo) of the sea, and in a short time I bloomed with good deeds like "a lily" and I indicated him with my finger, as it is said: "This is my God and I will praise him (Exodus 15:2)". Another interpretation: "I am a rose (chavatzelet) of Sharon, a lily of the valleys": ""I" am she, and beloved (chavivah) am I; I am she who was beloved in the shadow (tzillo) of Sinai, and in a short time I bloomed with good deeds like "a lily" in my hand and my heart, and I said before him: "All that Hashem said we will do and we will hear (Exodus 24:7)". Another interpretation: "I am a rose (chavatzelet) of Sharon, a lily of the valleys": ""I" am she, and beloved (chavivah) am I; I am she who was beloved and trampled in the shadow (tzillo) of kingdoms, and tomorrow the Holy One, blessed be He will redeem me from the shadom of kingdoms, and I bloom like "a lily" and say to him a new song (shir), as it is said: "Sing to Hashem a new song for he made wonderous salvation for him with his right hand and holy forearm (Psalm 98:1)".

Shir HaShirim Rabbah 2:1:1 · Sefaria Community Translation

עַל מִשְׁכָּבִי בַּלֵּילוֹת, אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא מַהוּ עַל מִשְׁכָּבִי בַּלֵּילוֹת, עַל מַרְעִי, הֵיאַךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (שמות כא, יח): וְלֹא יָמוּת וְנָפַל לְמִשְׁכָּב, אָמַר רַבִּי לֵוִי אָמְרָה כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם לְשֶׁעָבַר הָיִיתָ מֵאִיר לִי בֵּין לֵילוֹת לְלֵילוֹת, בֵּין לֵילָן שֶׁל מִצְרַיִם לְלֵילָן שֶׁל בָּבֶל, בֵּין לֵילָן שֶׁל בָּבֶל לְלֵילָן שֶׁל מָדַי, וּבֵין לֵילָן שֶׁל מָדַי לְלֵילָן שֶׁל יָוָן, וּבֵין לֵילָן שֶׁל יָוָן לְלֵילָן שֶׁל אֱדוֹם, וְעַכְשָׁו שֶׁיָּשַׁנְתִּי לִי מִן הַתּוֹרָה וּמִן הַמִּצְווֹת נִסְמְכוּ לִי לֵילוֹת לְלֵילוֹת. עַל מִשְׁכָּבִי בַּלֵּילוֹת, אָמַר רַבִּי אֲלֶכְּסַנְדְּרָא כְּשֶׁיָּשַׁנְתִּי לִי מִן הַתּוֹרָה וּמִן הַמִּצְווֹת נִסְמְכוּ לִי לֵילוֹת לְלֵילוֹת, עַל מִשְׁכָּבִי בַּלֵּילוֹת, בָּאוּ לֵילוֹת.

Shir HaShirim Rabbah 3:1:1 · Sefaria Community Translation

הִנָּךְ יָפָה רַעְיָתִי הִנָּךְ יָפָה, הִנָּךְ יָפָה בְּמִצְווֹת, הִנָּךְ יָפָה בִּגְמִילוּת חֲסָדִים. הִנָּךְ יָפָה בְּמִצְווֹת עֲשֵׂה. הִנָּךְ יָפָה בְּמִצְווֹת לֹא תַעֲשֶׂה. הִנָּךְ יָפָה בְּמִצְווֹת הַבַּיִת, בְּחַלָּה תְּרוּמָה וּמַעַשְׂרוֹת. הִנָּךְ יָפָה בְּמִצְווֹת הַשָֹּׂדֶה, בְּלֶקֶט שִׁכְחָה וּפֵאָה, וּמַעֲשַׂר עָנִי וְהַהֶפְקֵר. הִנָּךְ יָפָה בְּכִלְאַיִם. הִנָּךְ יָפָה בְּסַדִּין בְּצִיצִית. הִנָּךְ יָפָה בִּנְטִיעָה. הִנָּךְ יָפָה בְּעָרְלָה. הִנָּךְ יָפָה בְּנֶטַע רְבָעי. הִנָּךְ יָפָה בְּמִילָה. הִנָּךְ יָפָה בִּפְרִיעָה. הִנָּךְ יָפָה בִּתְפִלָּה. הִנָּךְ יָפָה בִּקְרִיאַת שְׁמַע. הִנָּךְ יָפָה בִּמְזוּזָה. הִנָּךְ יָפָה בִּתְפִלִּין. הִנָּךְ יָפָה בְּסֻכָּה. הִנָּךְ יָפָה בְּלוּלָב וְאֶתְרוֹג. הִנָּךְ יָפָה בִּתְשׁוּבָה. הִנָּךְ יָפָה בְּמַעֲשִׂים טוֹבִים. הִנָּךְ יָפָה בָּעוֹלָם הַזֶּה. הִנָּךְ יָפָה בָּעוֹלָם הַבָּא.

“Behold, you are fair, my love, behold, you are fair; your eyes are doves behind your braid; your hair is like a flock of goats that streams down from Mount Gilad. Your teeth are like a flock of ordered ewes that have come up from bathing, that are all paired, and there is none missing among them” (Song of Songs 4:1–2). “Behold, you are fair, my love, behold, you are fair” – behold you are fair in mitzvot, behold you are fair in performing acts of kindness. Behold you are fair in positive mitzvot, behold you are fair in negative mitzvot. Behold you are fair in the mitzvot of the house: in ḥalla, teruma, and tithes; behold you are fair in the mitzvot of the field: gleanings, forgotten sheaves, the corner, tithe of the poor, and ownerless property. Behold you are fair in diverse kinds, behold you are fair in a cloak with ritual fringes. Behold you are fair in planting, behold you are fair in orla, behold you are fair in the fruit of a fourth-year sapling. Behold you are fair in circumcision, behold you are fair in uncovering. Behold you are fair in the Amida prayer, behold you are fair in the recitation of Shema. Behold you are fair in mezuza, behold you are fair in phylacteries. Behold you are fair in sukka, behold you are fair in the palm branch and the citron. Behold you are fair in repentance, behold you are fair in good deeds. Behold you are fair in this world, behold you are fair in the World to Come.

Shir HaShirim Rabbah 4:1:1 · The Sefaria Midrash Rabbah, 2022

בָּאתִי לְגַנִּי, אָמַר רַבִּי מְנַחֵם חַתְנֵיהּ דְּרַבִּי אֶלְעָזָר בַּר אֲבוּנָה בְּשֵׁם רַבִּי שִׁמְעוֹן בְּרַבִּי יוֹסֵנָה, בָּאתִי לְגַן אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא לְגַנִּי, לְגִנּוּנִי, לְמָקוֹם שֶׁהָיָה עִקָּרִי מִתְּחִלָּה, וְעִקַּר שְׁכִינָה לֹא בַּתַּחְתּוֹנִים הָיְתָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית ג, ח): וַיִּשְׁמְעוּ אֶת קוֹל ה' אֱלֹהִים מִתְהַלֵּךְ בַּגָּן, אָמַר רַבִּי אַבָּא מְהַלֵּךְ אֵין כְּתִיב כָּאן אֶלָּא מִתְהַלֵּךְ, מְקַפֵּץ וְסָלֵיק מְקַפֵּץ וְסָלֵיק, חָטָא אָדָם הָרִאשׁוֹן, וְנִסְתַּלְּקָה הַשְּׁכִינָה לָרָקִיעַ הָרִאשׁוֹן, חָטָא קַיִן נִסְתַּלְּקָה לָרָקִיעַ הַשֵּׁנִי, חָטָא אֱנוֹשׁ נִסְתַּלְּקָה לָרָקִיעַ הַשְּׁלִישִׁי, חָטָא דּוֹר הַמַּבּוּל נִסְתַּלְּקָה לָרָקִיעַ הָרְבִיעִי, חָטָא דוֹר הַמִּגְדָּל נִסְתַּלְּקָה לָרָקִיעַ הַחֲמִישִׁי, חָטְאוּ אַנְשֵׁי סְדוֹם נִסְתַּלְּקָה לָרָקִיעַ הַשִּׁשִּׁי, חָטְאוּ הַמִּצְרִיִּים בִּימֵי אַבְרָהָם נִסְתַּלְּקָה לָרָקִיעַ הַשְּׁבִיעִי. כְּנֶגְדָּן עָמְדוּ שִׁבְעָה צַדִּיקִים וְהוֹרִידוּהָ לָאָרֶץ, זָכָה אַבְרָהָם הוֹרִידָהּ מִשְּׁבִיעִי לַשִּׁשִּׁי, עָמַד יִצְחָק וְהוֹרִידָהּ מִשִּׁשִּׁי לַחֲמִישִׁי, עָמַד יַעֲקֹב וְהוֹרִידָהּ מֵחֲמִישִׁי לָרְבִיעִי, עָמַד לֵוִי וְהוֹרִידָהּ מֵרְבִיעִי לַשְּׁלִישִׁי, עָמַד קְהָת וְהוֹרִידָהּ מִשְּׁלִישִׁי לַשֵּׁנִי, עָמַד עַמְרָם וְהוֹרִידָהּ מִשֵּׁנִי לָאֶחָד שֶׁהוּא רִאשׁוֹן, עָמַד משֶׁה וְהוֹרִידָהּ לָאָרֶץ. אָמַר רַבִּי יִצְחָק הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים לז, כט): צַדִּיקִים יִירְשׁוּ אָרֶץ וְיִשְׁכְּנוּ לָעַד עָלֶיהָ, הָרְשָׁעִים מַה יַּעֲשׂוּ תְּלוּיִין בָּאֲוִיר כִּי לֹא הִשְׁכִּינוּ שְׁכִינָה לָאָרֶץ, אֲבָל הַצַּדִּיקִים הִשְׁכִּינוּ שְׁכִינָה לָאָרֶץ, מַה טַּעַם צַדִּיקִים יִירְשׁוּ אָרֶץ וְיִשְׁכְּנוּ לָעַד עָלֶיהָ, יַשְׁכִּינוּ לַשְּׁכִינָה עָלֶיהָ (ישעיה נז, טו): שׁוֹכֵן עַד וְקָדוֹשׁ שְׁמוֹ, וְאֵימַת שָׁרַת שְׁכִינָה עָלֶיהָ, בַּיּוֹם שֶׁהוּקַם הַמִּשְׁכָּן, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ז, א): וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת משֶׁה לְהָקִים אֶת הַמִּשְׁכָּן. רַבִּי עֲזַרְיָה בְּשֵׁם רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן אָמַר מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁכָּעַס עַל מַטְרוֹנָה וְהוֹצִיאָהּ מִתּוֹךְ פָּלָטִין שֶׁלּוֹ, לְאַחַר כָּךְ בִּקֵּשׁ לְהִתְרַצּוֹת לָהּ, שָׁלְחָה לוֹ וְאָמְרָה יַעֲשֶׂה לִי הַמֶּלֶךְ דָּבָר חָדָשׁ וְיָבוֹא אֶצְלִי. כָּךְ לְשֶׁעָבַר הָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְקַבֵּל הַקָּרְבָּנוֹת מִלְּמַעְלָה, דִּכְתִיב (בראשית ח, כא): וַיָּרַח ה' אֶת רֵיחַ הַנִּיחֹחַ וגו', עַכְשָׁיו מְקַבֵּל מִלְּמַטָּה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: בָּאתִי לְגַנִּי אֲחֹתִי כַלָּה. אָרִיתִי מוֹרִי עִם בְּשָׂמִי, זֶה קְטֹרֶת הַסַּמִּים וְקֹמֶץ הַלְּבוֹנָה, אָכַלְתִּי יַעְרִי עִם דִּבְשִׁי, אֵלּוּ אֵבְרֵי עוֹלָה וְאֵמוּרֵי קָדְשֵׁי קָדָשִׁים. שָׁתִיתִי יֵינִי עִם חֲלָבִי, אֵלּוּ הַנְּסָכִים וְאֵמוּרֵי קָדָשִׁים קַלִּים. אִכְלוּ רֵעִים, זֶה משֶׁה וְאַהֲרֹן. שְׁתוּ וְשִׁכְרוּ דּוֹדִים, אֵלּוּ נָדָב וַאֲבִיהוּא שֶׁנִּשְׁתַּכְּרוּ בְּצָרָתָן. אָמַר רַבִּי אִידֵי בִּקֵּשׁ דָּוִד לְהַקְרִיב קָרְבָּנוֹ כְּקָרְבָּנָן שֶׁל נְשִׂיאִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים סו, טו): עֹלוֹת מֵחִים אַעֲלֶה לָךְ וגו', אֵיזֶהוּ קָרְבָּן שֶׁיֵּשׁ בּוֹ פָּרִים וְאֵילִים וְעַתּוּדִים, הֱוֵי אוֹמֵר זֶה קָרְבָּן שֶׁל נְשִׂיאִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (במדבר ז, יז): וּלְזֶבַח הַשְּׁלָמִים בָּקָר שְׁנַיִם. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹסֵינָא, לָמָה הוּא קוֹרֵא אֶל הַנְּשִׂיאִים רֵעִים, אֶלָּא שֶׁכִּוֵּן לְהַאֲהִיבָן וּלְקָרְבָן, וְאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹסֵינָא בְּכָל מָקוֹם אֵין הַיָּחִיד מֵבִיא קְטֹרֶת בִּנְדָבָה, וְכָאן קְטֹרֶת בִּנְדָבָה. בְּכָל מָקוֹם אֵין הַיָּחִיד מֵבִיא חַטָּאת נְדָבָה, וְכָאן חַטָּאת נְדָבָה. בְּכָל מָקוֹם אֵין קָרְבַּן יָחִיד דוֹחֶה טֻמְאָה וְשַׁבָּת, וְכָאן קָרְבַּן יָחִיד דּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת וְאֶת הַטֻּמְאָה. בְּכָל מָקוֹם אֵין הַיָּחִיד מֵבִיא חַטָּאת אֶלָּא עַל חֵטְא, וְכָאן הַיָּחִיד מֵבִיא חַטָּאת שֶׁלֹא עַל חֵטְא. דָּבָר אַחֵר אִכְלוּ רֵעִים אֵלּוּ הַנְּשִׂיאִים, שְׁתוּ וְשִׁכְרוּ דּוֹדִים אֵלּוּ הַנְּסָכִים. דָּבָר אַחֵר, אִכְלוּ רֵעִים, אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה לְמֶלֶךְ שֶׁעָשָׂה סְעוּדָה וְזִמֵּן הָאוֹרְחִין, וְנָפַל הַשֶּׁרֶץ לְתוֹךְ הַתַּמְחוּי, שֶׁאִלּוּ מָשַׁךְ הַמֶּלֶךְ אֶת יָדוֹ הָיוּ הַכֹּל מוֹשְׁכִין אֶת יְדֵיהֶם, פָּשַׁט הַמֶּלֶךְ אֶת יָדוֹ, וּפָשְׁטוּ הַכֹּל אֶת יְדֵיהֶם. אָמַר רַבִּי יַנַּאי לְמֶלֶךְ שֶׁעָשָׂה סְעוּדָה וְזִמֵּן אוֹרְחִין אֶצְלוֹ, וְהָיָה מַחֲזִיר עֲלֵיהֶם וְאוֹמֵר לָהֶם יֶעֱרַב לָכֶם וִיבֻסַּם לָכֶם. אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ לְמֶלֶךְ שֶׁעָשָׂה סְעוּדָה וְזִמֵּן אוֹרְחִין אֶצְלוֹ, לִכְשֶׁאָכְלוּ וְשָׁתוּ אָמַר טְלוּ מָנָה זוֹ יָפָה וּתְנוּ לְבַעַל הַבַּיִת, אַף הָכָא כֵּן, בָּאתִי לְגַנִּי אֲחֹתִי כַלָּה אָרִיתִי מוֹרִי עִם בְּשָׂמִי אָכַלְתִּי יַעְרִי עִם דִּבְשִׁי, אַף אַתּוּן אִכְלוּן. שָׁתִיתִי יֵינִי עִם חֲלָבִי, אַף אַתּוּן שְׁתוּ וְשִׁכְרוּ דּוֹדִים.

"Come to my Garden", Rabbi MEnachem the son in law of rabbi Eliezer BAr Avunah said in the name rabbi Shimon the son of Yosenah, " It doesnt sayto a garden, rather to my garden , my original Garden, the place that i mainly dwelled originally.

Shir HaShirim Rabbah 5:1:1 · Sefaria Community Translation

אָנָה הָלַךְ דּוֹדֵךְ הַיָּפָה בַּנָּשִׁים, אֻמּוֹת הָעוֹלָם אוֹמְרִים לְיִשְׂרָאֵל, אָנָה הָלַךְ דּוֹדֵךְ, מִמִּצְרַיִם לַיָּם, לְסִינַי, אָנָה פָּנָה דּוֹדֵךְ. מַה כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל מֵשִׁיבָה לְאֻמּוֹת הָעוֹלָם, מַה טִּיבְכֶם שׁוֹאֲלִים עָלָיו וְאֵין לָכֶם חֵלֶק בּוֹ, מֵאַחַר שֶׁנִּדְבַּקְתִּי בּוֹ יְכוֹלָה אֲנִי לִפְרשׁ מִמֶּנּוּ, מֵאַחַר שֶׁנִּדְבַּק בִּי יָכוֹל הוּא לִפְרשׁ מִמֶּנִּי, כָּל הָן דְּהוּא לְגַבִּי הוּא אָתֵי לֵיהּ.

“Where did your beloved go, fairest of women? Where did your beloved turn, that we may seek him with you?” (Song of Songs 6:1). “Where did your beloved go, fairest of women?” The nations of the world say to Israel: ‘Where did your beloved go? From Egypt, to the sea, to Sinai. Where did your beloved turn?’ What does the congregation of Israel respond to the nations of the world? ‘Why are you asking about Him, while you have no share in Him? Now that I have cleaved to Him, am I able to separate from Him? Now that He has cleaved to me, can He separate from me? Wherever He is, He comes to me.’

Shir HaShirim Rabbah 6:1:1 · The Sefaria Midrash Rabbah, 2022

שׁוּבִי שׁוּבִי הַשּׁוּלַמִּית, רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר חִיָּא בַּר יוּדָן בְּשֵׁם רַבִּי חֲנִינָא, אַרְבַּע פְּעָמִים כְּתִיב כָּאן שׁוּבִי שׁוּבִי, כְּנֶגֶד אַרְבַּע מַלְכֻיּוֹת שֶׁשּׁוֹלְטִין בְּיִשְׂרָאֵל, וְיִשְׂרָאֵל נִכְנָסִין תּוֹךְ יְדֵיהֶן בְּשָׁלוֹם וְיוֹצְאִין לְשָׁלוֹם, הַשּׁוּלַמִּית, אֻמָּה שֶׁשָּׁלוֹם חֵי הָעוֹלָמִים מִתְנַהֵג בָּהּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמואל ב ז, ו): וָאֶהְיֶה מִתְהַלֵּךְ בְּאֹהֶל וּבְמִשְׁכָּן. דָּבָר אַחֵר, הַשּׁוּלַמִּית, אֻמָּה שֶׁמְסַיְּמִים לָהּ שָׁלוֹם בְּכָל יוֹם, הֵיאַךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (במדבר ו, כו): וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם. דָּבָר אַחֵר, הַשּׁוּלַמִּית, אֻמָּה שֶׁאֲנִי עָתִיד לְהוֹשִׁיבָהּ בִּנְוֵה שָׁלוֹם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה לב, יח): וְיָשַׁב עַמִּי בִּנְוֵה שָׁלוֹם וגו'. דָּבָר אַחֵר, הַשּׁוּלַמִּית, אֻמָּה שֶׁאֲנִי נוֹטֶה עָלֶיהָ שָׁלוֹם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה סו, יב): הִנְנִי נֹטֶה אֵלֶיהָ כְּנָהָר שָׁלוֹם. רַבִּי אֶלְעָזָר בַּר רַבִּי מָרוֹן אָמַר אֻמָּה שֶׁמַּשְׁלֶמֶת אִיסְטַטְיוֹנְוֹ שֶׁל עוֹלָם, הֵן בָּעוֹלָם הַזֶּה הֵן בָּעוֹלָם הַבָּא. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר, אֻמָּה שֶׁכָּל טוֹבוֹת שֶׁבָּעוֹלָם אֵינָן בָּאוֹת אֶלָּא בִּזְכוּתָהּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית כז, כח): וְיִתֶּן לְךָ הָאֱלֹהִים מִטַּל הַשָּׁמַיִם וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ, לְךָ בִּזְכוּתְךָ וּבְךָ הַדָּבָר תָּלוּי, דִּכְתִיב (דברים כח, יב): יִפְתַּח ה' לְךָ אֶת אוֹצָרוֹ הַטּוֹב, בִּזְכוּתְךָ וּבְךָ הַדָּבָר תָּלוּי. רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר תַּנְחוּם וְרַבִּי חָנָן בְּרֵיהּ דְּרַבִּי בֶּרֶכְיָה בּוֹצְרָיָה בְּשֵׁם רַבִּי יִרְמְיָה אֻמָּה שֶׁעָשְׂתָה שָׁלוֹם בֵּינִי וּבֵין עוֹלָמִי, שֶׁאִלּוּ לֹא קִבְּלָה תּוֹרָתִי הָיִיתִי מַחֲזִיר עוֹלָמִי לְתֹהוּ וָבֹהוּ, דְּאָמַר הוּנָא בְּשֵׁם רַבִּי אַחָא כְּתִיב (תהלים עה, ד): נְמוֹגִים אֶרֶץ וְכָל ישְׁבֶיהָ, אִלּוּלֵי שֶׁעָמְדוּ יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַר סִינַי וְאָמְרוּ (שמות כד, ז): כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע, כְּבָר הָיָה הָעוֹלָם מִתְגַּמְגֵּם וְהוֹלֵךְ, וּמִי בִּסֵּם הָעוֹלָם, אָנֹכִי, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים עה, ד): אָנֹכִי תִכַּנְתִּי עַמּוּדֶיהָ סֶלָּה, בִּזְכוּת (שמות כ, ב): אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ, תִּכַּנְתִּי עַמּוּדֶיהָ.

“Return, return, O Shulamite; return, return, and we will gaze upon you. Why will you gaze at the Shulamite like at a dance of two companies?” (Song of Songs 7:1) “Return, return, O Shulamite,” Rabbi Shmuel bar Ḥiyya bar Yudan [said] in the name of Rabbi Ḥanina: Four times “return,” is written here, corresponding to the four kingdoms that rule over Israel. Israel comes under their control unscathed and emerges unscathed. “The Shulamite,” a nation in whose midst the eternal One who lives in peace [shalom] moves about; that is what is written: “I have moved about in a tent and a Tabernacle” (II Samuel 7:6). Another matter, “the Shulamite,” a nation to whom [a blessing] concluding with peace is [recited] each day, just as it says: “And grant you peace [shalom]” (Numbers 6:26). Alternatively, “the Shulamite,” the nation that I am destined to settle in an abode of peace; that is what is written: “My people will live in a peaceful abode…” (Isaiah 32:18). Another matter, “the Shulamite,” the nation to whom I extend peace; that is what is written: “Behold, I will extend peace toward it” (Isaiah 66:12). Rabbi Elazar bar Rabbi Maron said: A nation that completes [mashlemet] the stability of the world, both in this world and in the World to Come. Rabbi Yehoshua of Sikhnin said in the name of Rabbi Levi: A nation that all the good of the word comes only due to its merit. That is what is written: “God will give you from the dew of the heavens, and from the fat of the earth” (Genesis 27:28); “you,” the matter is dependent upon you and your merit, as it is written: “The Lord will open for you His good storehouse” (Deuteronomy 28:12), the matter is dependent upon you and your merit. Rabbi Shmuel bar Tanḥum and Rabbi Ḥanan, the son of Rabbi Berekhya from Botzra, [said] in the name of Rabbi Yirmeya: The nation that made peace between Me and My world, as had they not accepted My Torah, I would have returned My world to emptiness and disorder, as Huna said in the name of Rabbi Aḥa: It is written: “The earth and all its inhabitants melt away” (Psalms 75:4). Had Israel not stood before Mount Sinai and said: “Everything that the Lord has said, we will perform and we will heed” (Exodus 24:7), the world would have begun to disintegrate. Who buttressed the world? It is I [anokhi], as it is stated: “I [anokhi] set its pillars firm, Selah” (Psalms 75:4); by the merit of: “I [anokhi] am the Lord your God” (Exodus 20:2), I set its pillars firm.

Shir HaShirim Rabbah 7:1:1 · The Sefaria Midrash Rabbah, 2022

מִי יִתֶּנְךָ כְּאָח לִי, בְּאֵי זֶה אָח, כְּקַיִן לְהֶבֶל, קַיִן הָרַג לְהֶבֶל, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ד, ח): וַיָּקָם קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו וַיַּהַרְגֵהוּ. אֶלָּא כְּיִשְׁמָעֵאל לְיִצְחָק, יִשְׁמָעֵאל שׂוֹנֵא לְיִצְחָק. אֶלָּא כְּעֵשָׂו לְיַעֲקֹב, הֲרֵי נֶאֱמַר (בראשית כז, מא): וַיִּשְׂטֹם עֵשָׂו אֶת יַעֲקֹב. אֶלָּא כַּאֲחֵי יוֹסֵף לְיוֹסֵף, שׂוֹנְאִין הָיוּ אוֹתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית לז, יא): וַיְקַנְאוּ בוֹ אֶחָיו. בְּאֵי זֶה אָח, יוֹנֵק שְׁדֵי אִמִּי, הֱוֵי אוֹמֵר כְּיוֹסֵף לְבִנְיָמִין שֶׁאֲהֵבוֹ בְּלִבּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית מג, טז): וַיַּרְא יוֹסֵף אִתָּם אֶת בִּנְיָמִין. אֶמְצָאֲךָ בַחוּץ אֶשָּׁקְךָ, חוּץ, זֶה הַמִּדְבָּר, שֶׁהוּא חוּץ לַיִּשּׁוּב. אֶשָּׁקְךָ, בִּשְׁנֵי אַחִים שֶׁנָּשְׁקוּ זֶה לָזֶה, וְאֵלּוּ הֵן, משֶׁה וְאַהֲרֹן, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ד, כז): וַיֵּלֶךְ וַיִפְגְּשֵׁהוּ בְּהַר הָאֱלֹהִים וַיִּשַּׁק לוֹ. לֹא יָבֻזוּ לִי, אָמַר רַבִּי פִּנְחָס מַעֲשֶׂה בִּשְׁנֵי אַחִים שֶׁהָיָה אֶחָד בְּמִירוֹן וְאֶחָד בְּגוּשׁ חָלָב, נָפְלָה דְלֵיקָה בְּבֵית זֶה שֶׁהָיָה בְּמִירוֹן וּבָאת אֲחוֹתוֹ מִגּוּשׁ חָלָב הִתְחִילָה מְגַפַּפְתּוֹ מְחַבַּקְתּוֹ וּמְנַשַּׁקְתּוֹ וְאוֹמֶרֶת לֵית דָּא מְבַדֶּה לִי, דַּהֲוָה אָחִי בַּאֲנַנְּקִי וְנִתְפַּלֵּט מִמֶּנָּהּ.

“If only you were like a brother to me, who suckled the breasts of my mother. I would find you outside; I would kiss you, yet they would not despise me” (Song of Songs 8:1). “If only you were like a brother to me” – like what brother? Like Cain to Abel? Cain killed Abel, as it is stated: “Cain arose against Abel his brother, and killed him” (Genesis 4:8). Rather, like Ishmael to Isaac? Ishmael hated Isaac. Rather, like Esau to Jacob? But it is stated: “Esau hated Jacob” (Genesis 27:41). Rather, like Joseph’s brothers to Joseph? They hated him, as it is stated: “His brothers were jealous of him” (Genesis 37:11). Like what brother? “One who suckled the breasts of my mother” – that is to say like Joseph to Benjamin, who loved him wholeheartedly, as it is stated: “Joseph saw Benjamin with them” (Genesis 43:16). “I would find you outside; I would kiss you”; “outside” – this is the wilderness, which is outside the settled area. “I would kiss you” – regarding two brothers who kissed each other, and these are Moses and Aaron, as it is stated: “He went, and he met him at the mountain of God, and he kissed him” (Exodus 4:27). “They would not despise me” – Rabbi Pinḥas said: There was an incident involving two siblings, one of whom was in Meron and one in Gush Ḥalav. The house of the one who lived in Meron caught fire. His sister from Gush Ḥalav came and began hugging, embracing, and kissing him, and saying: This does not demean me, as my brother was in dire straits and was delivered from them.

Shir HaShirim Rabbah 8:1:1 · The Sefaria Midrash Rabbah, 2022

וַיְהִי בִּימֵי שְׁפֹט הַשֹּׁפְטִים (רות א, א), אוֹי לַדּוֹר שֶׁשָּׁפְטוּ אֶת שׁוֹפְטֵיהֶם, וְאוֹי לַדּוֹר שֶׁשּׁוֹפְטָיו צְרִיכִין לְהִשָּׁפֵט, שֶׁנֶּאֱמַר (שופטים ב, יז): וְגַם אֶל שֹׁפְטֵיהֶם לֹא שָׁמֵעוּ, וּמִי הָיוּ, רַב אָמַר בָּרָק וּדְבוֹרָה הָיוּ. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר, שַׁמְגַּר וְאֵהוּד הָיוּ. רַב הוּנָא אָמַר דְּבוֹרָה וּבָרָק וְיָעֵל הָיוּ, שְׁפֹט חַד, שֹׁפְטִים תְּרֵין, הַשֹּׁפְטִים תְּלָתָא.

"In the days the judges judged (Ruth 1:1)" [which could also be "the judges were judged"]. Woe to a generation that judges its judges and woe to a generation whose judges need to be judged. As it says: "And they didn't listen to their judges (Judges 2:17)". Who were those judges? Rav said: "They were Barak and Deborah". Rabbi Yehoshua Ben Levi said: "They were Shamgar and Ehud". Rav Huna said: "They were Deborah, Barak, and Yael". 'Judge' means one, 'judges' two, and 'the judges' three".

Ruth Rabbah 1:1 · Sefaria Community Translation

רַבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי וְרַבִּי חָמָא אֲבוּי דְּרַבִּי הוֹשֵׁעַ בְּשֵׁם רַבִּי לֹא נִתַּן דִּבְרֵי הַיָּמִים אֶלָּא לְהִדָּרֵשׁ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דברי הימים א ד, כא): בְּנֵי שֵׁלָה בֶן יְהוּדָה עֵר אֲבִי לֵכָה, אַב בֵּית דִּין שֶׁל לֵכָה. וְלַעְדָּה אֲבִי מָרֵשָׁה, אַב בֵּית דִּין שֶׁל מָרֵשָׁה. וּמִשְׁפְּחוֹת בֵּית עֲבֹדַת הַבֻּץ, זוֹ רָחָב הַזּוֹנָה שֶׁהִטְמִינָה הַמְרַגְּלִים בַּבּוּץ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (יהושע ב, ו): וַתִּטְמְנֵם בְּפִשְׁתֵּי הָעֵץ, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן בְּבוּסְמִין הָיְתָה עִסְקָהּ. לְבֵית אַשְׁבֵּעַ, שֶׁנִּשְׁבְּעוּ לָהּ הַמְּרַגְּלִים, שֶׁנֶּאֱמַר (יהושע ב, יב): וְעַתָּה הִשָּׁבְעוּ נָא לִי בַּה'. (דברי הימים א ד, כב): וְיוֹקִים, שֶׁקִּיְּמוּ לָהּ הַשְּׁבוּעָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (יהושע ו, כג): וַיָּבֹאוּ הַנְּעָרִים הַמְרַגְּלִים, וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר וְאֵת כָּל מִשְׁפְּחוֹתֶיהָ הוֹצִיאוּ, תָּנֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי שֶׁאֲפִלּוּ הָיְתָה מִשְׁפַּחְתָּהּ מָאתַיִם אֲנָשִׁים וְהָלְכוּ וְנִדְבְּקוּ בְּמָאתַיִם מִשְׁפָּחוֹת אֲחֵרוֹת, כֻּלָּן נִצּוֹלוֹת בִּזְכוּתָהּ. וְאֵת כָּל מִשְׁפַּחְתָּהּ לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא וְאֵת כָּל מִשְׁפְּחוֹתֶיהָ. וְאַנְשֵׁי כֹזֵבָה, שֶׁכִּזְּבָה בְּמֶלֶךְ יְרִיחוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (יהושע ב, ד): וַתֹּאמֶר כֵּן בָּאוּ אֵלַי הָאֲנָשִׁים וגו'. וְיוֹאָשׁ, שֶׁנִּתְיָאֲשָׁהּ מִן הַחַיִּים. וְשָׂרָף, שֶׁתִּקְנָה עַצְמָהּ לִשְׂרוּפִין. אֲשֶׁר בָּעֲלוּ לְמוֹאָב, שֶׁבָּאתָה וְנִדְבְּקָה בְּיִשְׂרָאֵל וְעָלוּ מַעֲשֶׂיהָ לְאָבִיהָ שֶׁבַּשָּׁמַיִם. וְיָשֻׁבִי לָחֶם, שֶׁנִּדְבְּקָה בְּיִשְׂרָאֵל שֶׁקִּבְּלוּ אֶת הַתּוֹרָה שֶׁכָּתוּב בָּהּ (משלי ט, ה): לְכוּ לַחֲמוּ בְלַחֲמִי. וְהַדְּבָרִים עַתִּיקִים, רַבִּי אַיְּבוּ וְרַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן אוֹמְרִים דְּבָרִים הַלָּלוּ סְתוּמִין כָּאן וּמְפֹרָשִׁין בְּמָקוֹם אַחֵר. (דברי הימים א ד, כג): הֵמָּה הַיּוֹצְרִים, אֵלּוּ הַמְּרַגְּלִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (יהושע ב, א): וַיִּשְׁלַח יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן מִן הַשִּׁטִּים וגו', רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה חַד אָמַר כְּלֵי נַגָּרוּת הָיָה בְּיָדָם, מְרַגְּלִים חֶרֶשׁ לֵאמֹר, רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר כְּלֵי קַדָּרוּת הָיָה בְּיָדָם, מְקַדְּרִין חֶרֶשׂ לֵאמֹר. תָּנֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי חֶרֶשׁ כְּמַשְׁמָעוֹ, אָמַר לָהֶם עֲשׂוּ עַצְמְכֶם חֵרְשִׁין וְאַתֶּם עוֹמְדִים עַל רָזֵיהֶם. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר מִתּוֹךְ שֶׁאַתֶּם עוֹשִׂים עַצְמְכֶם חֵרְשִׁים אַתֶּם עוֹמְדִין עַל אָפְנָיִם שֶׁלָּהֶם. וְישְׁבֵי נְטָעִים שֶׁהָיוּ בְּקִיאִין בִּנְטִיעָה, עַל שֵׁם שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יג, כג): וַיִּכְרְתוּ מִשָּׁם זְמוֹרָה. וּגְדֵרָה, שֶׁהִטְמִינָה אוֹתָן אַחֲרֵי הַגָּדֵר, שֶׁנֶּאֱמַר וַתֹּאמֶר לָהֶם הָהָרָה לֵּכוּ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁשָּׁרְתָה עָלֶיהָ רוּחַ הַקֹּדֶשׁ עַד שֶׁלֹא נִכְנְסוּ יִשְׂרָאֵל לָאָרֶץ, וְכִי מֵהֵיכָן הָיְתָה יוֹדַעַת שֶׁחוֹזְרִין לִשְׁלשֶׁת יָמִים, מִכָּן שֶׁשָּׁרְתָה עָלֶיהָ רוּחַ הַקֹּדֶשׁ. עִם הַמֶּלֶךְ בִּמְלַאכְתוֹ יָשְׁבוּ שָׁם, מִכָּאן אָמְרוּ עֲשָׂרָה כֹּהֲנִים נְבִיאִים עָמְדוּ מֵרָחָב הַזּוֹנָה: יִרְמְיָה, חִלְקִיָּה, שְׂרָיָה, מַחְסֵיָה, חֲנַמְאֵל, שַׁלּוּם, בָּרוּךְ, נֵרִיָה, יְחֶזְקֵאל, בּוּזִי. וְיֵשׁ אוֹמְרִים אַף חֻלְדָּה הַנְּבִיאָה מִבְּנֵי בָנֶיהָ שֶׁל רָחָב הַזּוֹנָה הָיְתָה.

Rabbi Simon, in the name of Rabbi Yehoshua ben Levi, and Rabbi Chama the father of Rabbi Hoshea in the name of Rabbi [Yehudah]: Chronicles was only given for exegetical purposes. See [this will be proven through the exegesis of the following verses] it is written: ["The sons of Shelah son of Judah: Er father of Lecah, Laadah father of Mareshah, and the families of the linen factory at Beth-ashbea; and Jokim, and the men of Cozeba and Joash, and Saraph, who married into Moab and Jashubi Lehem (the records are ancient). These were the potters who dwelt at Netaim and Gederah; they dwelt there in the king’s service (1 Chronicles 4:21-23)."] The sons of Shelah son of Judah: Er father of Lecah (1 Chronicles 4:21)": that is the "father" president [father] of the court of Lecah. "Laadah father of Mareshah": leader of the court of Mareshah. "And the families of the linen factory": this is Rahab, the harlot who hid the spies in linen; see it is written: "Now she had taken them up to the roof and hidden them under some stalks of linen (Joshua 2:6)". Rabbi Yehudah the son of Rabbi Simon: "linen was her business". "At Beth-ashbea" because the spies made a vow (nishbe'u) to her, as it is said: "Now, since I have shown loyalty to you, swear to me by Hashem (Joshua 2:12)". "And Jokim" Because they paid (qiyymu) a vow to her; see! it is written: "So the young spies went in (Joshua 6:23)". And what does "and brought out all her families (Joshua 6:23)" teach us? Rabbi Shimon son of Yochai the tanna taught that even if her family was two hundred men and they mend and were joined to two hundred other families, they all were saved by her merit. "And all her family" is not said, but rather "All her families". "And men of Cozebah": because she lied (kizzvah) to the king of Jericho, as it is said: "“It is true,” she said, “the men did come to me, but I didn’t know where they were from (Joshua 2:4)". "And Joash" because she did not care (nitya'asah) about her life. "And Saraf" because she exposed herself to the punishment of burning (srufin). "Who made themselves husbands to Moab": because she came and joined herself to Israel and her deeds ascended to her Father in Heaven. "And Jashubi Lahem": because she was joined to Israel and they accepted the Torah, as it is written about her: "Go and fight (lachamu) those attacking me (Psalm 34:1)". "And the records are ancient": Rabbi Ayyvu and Rabbi Yehudah the son of Rabbi Simon were saying the words express hidden things, but they are clearer in another place. ""These are the potters": they are the spies. See!, it is written: "Joshua son of Nun secretly (cheresh) sent two spies from Shittim (Joshua 2:1)". Rabbi Yehudah and Rabbi Nehemiah: One said: "There were tools of carpenters (naggarut) in their hands, as it says "spies (meragglim) said". Rabbi Nehemiah says: "Pottery vessels were in their hands, and they said" "We are potters"". Rabbi Shimon the son of Yochai the tanna taught "secretly (cheresh)" is as its heard: he said to them: "Make yourselves dumb (chershin) and understand their secrets. Rabbi Shimon son of Eleazar says: "You make yourselves dumb (chershim) and you understand their affairs". "And those be dwell in Netaim": These were practiced in planting (neti'ah), as it is said: "And there they cut down a branch (Numbers 13:23)". "And Gederah"" because she hid them behind a fence (gader) as it is said: "Make for the hills (Joshua 2:16)". There are those who say that the Ruach Hakodesh rested upon her when Israel was being gathered to the land. And how from all of that did she know they were returning in three days? Because the Ruach Hakodesh rested on her. "They dwelt there in the king’s service": from this they said: "Ten kohanim who were prophets descended from Rahab the harlot: Jeremiah, Hilkiah, Seraiah, Mahasyah, Hanameel, Shallum, Baruch, Neriah, Ezekiel, Buzi". And there are those who said: "Also Huldah the prophetess descended from the sons of the sons of Rahab the harlot".

Ruth Rabbah 2:1 · Sefaria Community Translation

זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (איוב ג, יט): קָטֹן וְגָדוֹל שָׁם הוּא וְעֶבֶד חָפְשִׁי מֵאֲדֹנָיו, אָמַר רַבִּי סִימוֹן זֶה אֶחָד מֵאַרְבָּעָה מִקְרָאוֹת שֶׁדּוֹמִין זֶה לָזֶה, קָטֹן וְגָדוֹל שָׁם הוּא, הָעוֹלָם הַזֶּה מִי שֶׁהוּא קָטָן יָכוֹל לְהֵעָשׂוֹת גָּדוֹל, וּמִי שֶׁהוּא גָּדוֹל יָכוֹל לְהֵעָשׂוֹת קָטָן, אֲבָל לֶעָתִיד לָבוֹא, מִי שֶׁהוּא קָטָן אֵינוֹ יָכוֹל לְהֵעָשׂוֹת גָּדוֹל, וּמִי שֶׁהוּא גָּדוֹל אֵינוֹ יָכוֹל לְהֵעָשׂוֹת קָטָן. וְעֶבֶד חָפְשִׁי מֵאֲדֹנָיו, זֶה הוּא שֶׁעוֹשֶׂה רְצוֹן יוֹצְרוֹ מַכְעִיס אֶת יִצְרוֹ, מֵת יָצָא לַחֵרוּת, שֶׁנֶּאֱמַר: וְעֶבֶד חָפְשִׁי מֵאֲדֹנָיו. רַבִּי מְיָאשָׁא בַּר בְּרֵיהּ דְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, נִשְׁתַּקַּע שְׁלשָׁה יָמִים בְּחָלְיוֹ, לְאַחַר שְׁלשָׁה יָמִים נִתְיַשְּׁבָה דַעְתּוֹ, אָמַר לוֹ אָבִיו הָן הֲוֵית, אֲמַר לֵיהּ בְּעוֹלָם מְעֹרָב הָיִיתִי. אֲמַר לֵיהּ וּמַה חֲמֵיתָה תַּמָּן, אֲמַר לֵיהּ הַרְבֵּה בְּנֵי אָדָם רָאִיתִי כָּאן בְּכָבוֹד וְשָׁם בְּבִזָּיוֹן. כַּד שְׁמַעוּ רַבִּי יוֹחָנָן וְרֵישׁ לָקִישׁ סָלְקָן לִמְבַקְרֵיהּ, אֲמַר לְהוֹן אָבוּהּ שְׁמַעְתּוּן מָה אֲמַר הָדֵין מַיְינוֹקָא, אָמְרִין לֵיהּ מָה אֲמַר, תָּנֵי לְהוֹן עוֹבָדָא. אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ וְלֹא מִקְרָא מָלֵא הוּא (יחזקאל כא, לא): כֹּה אָמַר ה' [א] הָסִיר הַמִּצְנֶפֶת וְהָרִים הָעֲטָרָה זֹאת לֹא זֹאת הַשָּׁפָלָה הַגְּבֵּהַּ וְהַגָּבֹהַּ הַשְׁפִּיל, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אִלּוּ לֹא עָלִיתִי אֶלָּא לִשְׁמֹעַ דָּבָר זֶה דַּי. רַב הוּנָא רֵישׁ גָּלוּתָא שָׁאַל לְרַבִּי חִסְדַּאי מַה דֵּין דִּכְתִיב הָסִיר הַמִּצְנֶפֶת וְהָרִים הָעֲטָרָה, אָמַר לוֹ, הָסִיר הַמִּצְנֶפֶת מֵרַבּוֹתֵינוּ, וְהָרִים הָעֲטָרָה מֵאֻמּוֹת הָעוֹלָם. אָמַר לוֹ, אַתְּ חֶסֶד וּמַה לְּךָ חָסֶד.

This is what the scripture says: "Small and great alike are there, and the slave is free of his master" (Job 3:19). Rabbi Simon said: "this is one of four verses which are like to one another. "Small and great alike are there": this is the world, who is small is able to be made great and who is great is able to be made small, but in the one that is going to come, who is small will not be able to be made great and who is great will not be able to be made small. "And the slave is free of his master": this is the one who does the will of his creator (yotzer) but displeases his yetzer; death becomes his freedom, as it is said "And the slave is free of his master". Rabbi Meyasha son of Bereh of Rabbi Joshua was insensate for three days because he was sick, and after the three days his sense revived itself, and his father said to him "where were you?". He said to him: "I was in a confused world". And his father said to him: "And what did you see there?" And R. Meyasha said to him: "I saw the multitude of the sons of man now in glory and then in disgrace". And when Rabbi Yochanan and Reish Lakish heard they came to visit him. He said to them "Did you really hear what this youth said?". And they said to him: "What did he say?". He told them of the matter. Reish Lakish said: "And is that not a whole verse: "thus said the Lord God: Remove the turban and lift off the crown! This shall not remain as it is; exalt the low and abase the high (Ezekiel 21:31)?". Rabbi Yochanan said: "Were I not to have come up except to his the matter, this would be enough". Rabbi Huna, the Exilarch, asked Rabbi Chisdai: "What is this that is written "Remove the turban and lift off the crown!"? And he said to him "Remove the turban" from our rabbis, and "lift off the crown" from the kingdoms of the world. He said to him "you are named chesed (i.e. Chisdai) and what you have is chased.

Ruth Rabbah 3:1 · Sefaria Community Translation

זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (דברי הימים א ח, ח): וְשַׁחֲרַיִם הוֹלִיד בִּשְׂדֵה מוֹאָב, אֵלִיָּהוּ זָכוּר לַטּוֹב שָׁאַל אֶת רַבִּי נְהוֹרַאי אֲמַר לֵיהּ מַה דֵּין דִּכְתִיב וְשַׁחֲרַיִם הוֹלִיד בִּשְׂדֵה מוֹאָב, אֲמַר לֵיהּ גָּדוֹל שֶׁהוֹלִיד בִּשְׂדֵה מוֹאָב, מִן שִׁלְחוֹ אֹתָם, שֶׁהָיוּ מִשֵּׁבֶט בִּנְיָמִין, דִּכְתִיב (שופטים כ, יב): וַיִּשְׁלְחוּ שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל אֲנָשִׁים בְּכָל שִׁבְטֵי בִנְיָמִין לֵאמֹר, דָּבָר אַחֵר, וְשַׁחֲרַיִם, זֶה בֹּעַז, וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ שַׁחֲרַיִם, שֶׁהָיָה מְשֻׁחְרָר מִן הָעֲווֹנוֹת. הוֹלִיד בִּשְׂדֵה מוֹאָב, שֶׁהוֹלִיד מֵרוּת הַמּוֹאֲבִיָה. מִן שִׁלְחוֹ, שֶׁהָיָה מִשֵּׁבֶט יְהוּדָה, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית מו, כח): וְאֶת יְהוּדָה שָׁלַח לְפָנָיו אֶל יוֹסֵף. (דברי הימים א ח, ח): חוּשִׁים וְאֶת בַּעֲרָא נָשָׁיו, וְיֵשׁ אָדָם מוֹלִיד נָשָׁיו, אֶלָּא שֶׁחָשׁ כַּנָּמֵר וּבֵאַר אֶת הַהֲלָכָה עַמּוֹנִי וְלֹא עַמּוֹנִית, מוֹאָבִי וְלֹא מוֹאָבִית. וַיּוֹלֶד מִן חֹדֶשׁ אִשְׁתּוֹ. לֹא צוֹרְכָהּ אֶלָּא וַיּוֹלֶד מִן בַּעֲרָא אִשְׁתּוֹ, אֶלָּא בְּיָמָיו נִתְחַדְּשָׁה הֲלָכָה עַמּוֹנִי וְלֹא עַמּוֹנִית מוֹאָבִי וְלֹא מוֹאָבִית. כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר (דברי הימים א ב, יז): יִתְרָא הַיִּשְׁמְעֵאלִי, וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר (שמואל ב יז, כה): יִתְרָא הַיִּשְׂרְאֵלִי, רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר הוּא יִתְרָא הַיִּשְׂרְאֵלִי הוּא יִתְרָא הַיִּשְׁמְעֵאלִי. רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן וְרַבָּנָן, רַבִּי שְׁמוּאֵל אָמַר יִשְׁמְעֵאלִי הָיָה וְאַתְּ אֲמַרְתְּ יִשְׂרְאֵלִי, אֶלָּא יִשְׁמְעֵאלִי הָיָה וְנִכְנַס לְבֵית הַמִּדְרָשׁ וּמְצָאוֹ לְיִשַּׁי יוֹשֵׁב וְדוֹרֵשׁ כֵּן (ישעיה מה, כב): פְּנוּ אֵלַי וְהִוָּשְׁעוּ כָּל אַפְסֵי אָרֶץ וגו', נִתְגַּיֵּר וְנָתַן לוֹ בִּתּוֹ. רַבָּנָן אָמְרִין יִשְׂרְאֵלִי הָיָה וְאַתְּ אֲמַרְתְּ יִשְׁמְעֵאלִי, אֶלָּא יִשְׂרְאֵלִי הָיָה וְחָגַר חַרְבּוֹ כְּיִשְׁמְעֵאלִי וְנָעַץ הַחֶרֶב בְּאֶמְצַע בֵּית הַמִּדְרָשׁ וְאָמַר אוֹ אֶהֱרֹג אוֹ אֶהָרֵג עַד שֶׁאֲנִי מְקַיֵּם הֲלָכָה לָרַבִּים שֶׁכָּל שֶׁיְבַטֵּל הֲלָכָה זוֹ בַּחֶרֶב הַזֹּאת אֲנִי מַתִּיז אֶת רֹאשׁוֹ, עַמּוֹנִי וְלֹא עַמּוֹנִית מוֹאָבִי וְלֹא מוֹאָבִית.

This is what the scripture said "And Shacharayim begot children in the field of Moab after he had sent them away, Hushim and Baara his wives (1 Chronicles 8:8)", and Elijah, remembered for good, asked Rabbi Nehorai and said to him: "What is this that is written "And Shacharayim begot children in the field of Moab"?" And he said to him: "A great man begot "in the field of Moab, after he had sent them away", because they were from the tribe of Benjamin, as it is written: "and the tribes of Israel sent men through all the tribe of Benjamin, saying (Judges 20:12)". Another interpretation: "And Shacharayim": this is Boaz, and why was he called by the name Shacharayim? Because he was freed (meshuchrar) from his sins. "Begot children in the field of Moab", this is because he begot from Ruth, the Moabitess. "After he sent": this is from the tribe of Judah, as it is said: "and he sent Judah before him unto Joseph (Genesis 46:28)". "Hushim and Baara his wives", he was a man who was the progenitor of his wives? Rather he was strong like a tiger and he understood the halakhah "Ammonite and not Ammonitess; Moabite and not Moabitess". "And he begat again from Hodesh his wife (1 Chronicles 8:9)": this is not desire for her; rather he begat from his wife Baara, and it is better understood that in his days the halakhah "Ammonite and not Ammonitess; Moabite and not Moabitess was new (nitchadshah). And further the scripture says: "Jether the Ishmaelite (1 Chronicles 2:17)". And further the scripture says "Jether the Israelite (2 Samuel 17:25)". Rabbi Joshua the son of Levi said: "this Jether is an Israelite and that one was an Ishmaelite". Rabbi Samuel the son of Nachman and the Rabbis: Rabbi Samuel said: "He was an Ishmaelite, but you said an Israelite! Rather he was an Ishmaelite and he entered the Temple and he found Jesse sitting and expounding thus the scripture "Look unto Me, and be ye saved, all the ends of the earth (Isaiah 45:22)", and then he converted and gave him his daughter". The Rabbis said: "He was an Israelite and you said an Ishmaelite! Rather, he was an Israelite and he girded his sword like an Ishmaelite and planted his sword in the middle of the Temple and said 'either I will kill or I will be killed as far as I support the halakhah of the Rabbis; should anyone abolish the halakhah then with this sword I will cut off his head: "An Ammonite but not an Ammonitess; a Moabite and not a Moabitess"".

Ruth Rabbah 4:1 · Sefaria Community Translation

הוּא הָיָה עִם דָּוִיד בַּפַּס דַּמִּים (דברי הימים א יא, יג), רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר בַּחֲקַל סוּמַקְתָּא. רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר בַּפַּס דַּמִּים, שֶׁמִּשָּׁם פָּסְקוּ דָמִים. (דברי הימים א יא, יג): וְהַפְּלִשְׁתִּים נֶאֶסְפוּ שָׁם לַמִּלְחָמָה וַתְּהִי חֶלְקַת הַשָֹּׂדֶה מְלֵאָה שְׂעוֹרִים, כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר שְׂעוֹרִים, וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר (שמואל ב כג, יא): עֲדָשִׁים, רַבִּי יַעֲקֹב אָמַר עֲדָשִׁים הָיוּ אֶלָּא שֶׁהָיְתָה עִנְבוּתָן דּוֹמִין לִשְׂעוֹרִין. רַבִּי לֵוִי אָמַר הַפְּלִשְׁתִּים שֶׁבָּאוּ גְּבוֹהִים כִּשְׂעוֹרִים וְהָלְכוּ נְמוּכִים כַּעֲדָשִׁים. (דברי הימים א יא יד): וַיִּתְיַצְּבוּ בְתוֹךְ הַחֶלְקָה וַיַּצִּילוּהָ, וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר (שמואל ב כג, יב): וַיַּצִּילֶהָ, אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁהֶחֱזִירוּהָ לִבְעָלֶיהָ, שֶׁהָיְתָה חֲבִיבָה עֲלֵיהֶם כְּשָׂדֶה מְלֵאָה כַּרְכּוֹם. רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמַר שָׁנָה אַחַת הָיְתָה וּשְׁתֵּי שָׂדוֹת הָיוּ. פְּשִׁיטָא לֵיהּ לְאַבֵּד וְלִתֵּן דָּמִים מַה צְּרִיכָה, אִין תֹּאמַר לְאַבֵּד אֲבָל לֹא לִתֵּן דָּמִים, עַד כַּדּוּן הִיא צְרִיכָה אֵי זוֹ מֵהֶן לְאַבֵּד שֶׁל עֲדָשִׁים אוֹ שֶׁל שְׂעוֹרִים, שֶׁל עֲדָשִׁים אֹכֶל אָדָם, שֶׁל שְׂעוֹרִים אֹכֶל בְּהֵמָה. שֶׁל עֲדָשִׁים אֵין הָעֹמֶר קָרֵב מֵהֶן, וְשֶׁל שְׂעוֹרִים קָרֵב מֵהֶן. שֶׁל עֲדָשִׁים אֵין מַפְרִישִׁין מֵהֶן חַלָּה, שֶׁל שְׂעוֹרִים מַפְרִישִׁין חַלָּה. רַבָּנָן אָמְרִין שָׂדֶה אַחַת הָיְתָה וּשְׁתֵּי שָׁנִים הָיוּ, וַהֲלֹא נִלְמַד מִשֶּׁל אֶשְׁתָּקַד, שֶׁאֵין לְמֵדִין מִמַּעֲשֶׂה. (דברי הימים א יא, יז): וַיִּתְאָו דָּוִיד וַיֹּאמַר מִי יַשְׁקֵנִי מַיִם, רַבִּי חִיָּא אָמַר הֲלָכָה נִצְרְכָה לוֹ. וַיִּבְקְעוּ הַשְּׁלשָׁה, וְלָמָּה שְׁלשָׁה שֶׁאֵין הֲלָכָה מִתְבָּרֶרֶת אֶלָּא בִּשְׁלשָׁה. וַיִּשְׁאֲבוּ מַיִם מִבּוֹר בֵּית לֶחֶם אֲשֶׁר בַּשַּׁעַר וַיִּשְׂאוּ וַיָּבִאוּ אֶל דָּוִיד וְלֹא אָבָה דָוִיד לִשְׁתּוֹתָם. וְלֹא אָבָה שֶׁתִּקָּבַע הֲלָכָה לִשְׁמָן, עֲשָׂאָהּ מַסֶּכְתָּא וּקְבָעָהּ הֲלָכָה לְדוֹרוֹת, מֶלֶךְ פּוֹרֵץ לַעֲשׂוֹת לוֹ דֶרֶךְ וְאֵין מְמַחִין בְּיָדוֹ. בַּר קַפָּרָא אָמַר חַג הָיָה, וְנִסּוּךְ הַמַּיִם הָיָה, וּוִתּוּר בָּמָה הָיָה. וַיִּבְקְעוּ הַשְּׁלשָׁה, וְלָמָּה הָיוּ שְׁלשָׁה, אֶחָד הוֹרֵג וְאֶחָד מְפַנֶּה אֶת הַהֲרוּגִים, וְאֶחָד מַכְנִיס הַצְּלוֹחִית בְּטָהֳרָה. רַבִּי חוֹנְיָא בְּשֵׁם רַבִּי יוֹסֵף הִלְכוֹת שְׁבוּיָה נִצְרְכָה לֵיהּ. רַבִּי שִׁמְעוֹן בְּרַבִּי אָמַר בִּנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ תָּבַע.

"He was with David at Pas-dammim (1 Chronicles 11:13)": Rabbi Yochanan said "in the red field". Rabbi Samuel son of Nachmani said "in Pas Dammim, because from there blood was split (pasqu damim). "And there the Philistines were gathered together to battle, where was a plot of ground full of barley (1 Chronicles 11:13)" and scripture further says: "And the Philistines were gathered together into a troop, where was a plot of ground full of lentils (2 Samuel 23:11)". Rabbi Jacob said: "lentils" this is because the lentils were like barley". Rabbi Levi said: "the Philistines that gathered were as tall as barley and they walked as high as lentils". "But they stood in the midst of the plot, and defended it (1 Chronicles 11:14)" and scripture further says "But he stood in the midst of the plot, and defended it (2 Samuel 23:12)". This teaches that they returned it to its owners and it was precious to them like a field full of saffron. Rabbi Samuel the son of Nachman said: "it was one year and there were two fields." The simple explanation for it is to destroy and to shed blood; why is it necessary to state this? Indeed, you would say to destroy but not to shed blood. And so it was necessary to say from where this came, "to destroy" either lentils or barley, as man eats lentils and animals eat barley. From lentils the omer is not offered, and from the barley it is. From lentils challah is not dedicated, and from barley it is. The rabbis said: "there was one field and two years; has it not been learned "from the previous year" that there is no teaching from experience?" "And David longed, and said: 'Oh that one would give me water to drink of the well of Beth-lehem, which is by the gate!' (1 Chronicles 11:17)". Rabbi Chiyya said: "halakhah is needed for this. "And the three broke through the host of the Philistines, and drew water out of the well of Beth-lehem, that was by the gate, and took it, and brought it to David; but David would not drink of it (1 Chronicles 11:18)". And he did not want that the halakhah become permanent in reference to that, as if he had made a legal subject and the halakhah became permanent for the future, "that a king may break the law to make a way for himself and there is no one to stop him". The son of Kappara said: "it was a festival and the water was a libation and he was overly zealous for what it was. "And the three broke through": and why were there three? One was killing, and one was clearing away the corpses, and on was purifying the flask. Rabbi Chonya in the name of Rabbi Joseph: "the law of the captive applies to this". Rabbi Shimon in the name of Rabbi said: "the [law of] the building of the Temple applies".

Ruth Rabbah 5:1 · Sefaria Community Translation