Midrash Rabbah

וּלְקַחְתֶּם אֲגֻדַּת אֵזוֹב, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (משלי טז, ד): כֹּל פָּעַל ה' לַמַּעֲנֵהוּ, אַתָּה מוֹצֵא שֶׁכָּל מַה שֶּׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּשֵׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית לֹא בָרָא אֶלָּא לִכְבוֹדוֹ וְלַעֲשׂוֹת בָּהֶן רְצוֹנוֹ. בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן בָּרָא שָׁמַיִם וָאָרֶץ אַף הֵם לִכְבוֹדוֹ בְּרָאָם, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה סו, א): כֹּה אָמַר ה' הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי, וְאוֹמֵר (תהלים יט, ב): הַשָּׁמַיִם מְסַפְּרִים כְּבוֹד אֵל. וְכֵן הָאוֹר שֶׁבָּרָא לִכְבוֹדוֹ הוּא, דִּכְתִיב (תהלים קד, ב): עֹטֶה אוֹר כַּשַֹּׂלְמָה. מַה נִּבְרָא בְּיוֹם שֵׁנִי, רָקִיעַ, לִכְבוֹדוֹ בְּרָאוֹ שֶׁיַּעַמְדוּ שָׁם הַמַּלְאָכִים וְיִהְיוּ מְקַלְסִין אוֹתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קנ, א): הַלְלוּהוּ בִּרְקִיעַ עֻזּוֹ. מַה בָּרָא בְּיוֹם שְׁלִישִׁי, דְּשָׁאִים וְאִילָנוֹת, וּמָצִינוּ שֶׁהַדְּשָׁאִין מְקַלְּסִין לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים סה, יד): יִתְרוֹעֲעוּ אַף יָשִׁירוּ, וּמִנַּיִן אַף הָאִילָנוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים א טז, לג): אָז יְרַנְּנוּ עֲצֵי הַיָּעַר מִלִּפְנֵי ה'. אַתָּה מוֹצֵא שֶׁצִּוָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִן הָאִילָנוֹת לַעֲשׂוֹת מֵהֶן מִצְווֹת. בְּפָרָה אֲדֻמָּה צִוָּה לְהַשְׁלִיךְ בִּשְׂרֵפָתָהּ עֵץ אֶרֶז וְאֵזוֹב, וְהַזָּאַת מֵי נִדָּה צִוָּה לַעֲשׂוֹת בָּאֵזוֹב, וְטַהֲרַת הַמְצֹרָע צִוָּה לַעֲשׂוֹת בְּעֵץ אֶרֶז וְאֵזוֹב. וְכֵן בְּמִצְרַיִם צִוָּה לְהַגִּיעַ הַדָּם אֶל הַמַּשְׁקוֹף וְאֶל שְׁתֵּי הַמְּזוּזוֹת בָּאֵזוֹב, שֶׁנֶּאֱמַר: וּלְקַחְתֶּם אֲגֻדַּת אֵזוֹב. וְכֵן בָּרָא הַמַּיִם בְּיוֹם שְׁלִישִׁי, שֶׁכִּנְּסָן מֵעַל הָאָרֶץ, וּמִשָּׁם קִלּוּסוֹ עוֹלֶה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים צג, ד): מִקֹּלוֹת מַיִם רַבִּים אַדִּירִים מִשְׁבְּרֵי יָם. מַה נִּבְרָא בְּיוֹם רְבִיעִי מְאוֹרוֹת, לִכְבוֹדוֹ בְּרָאָם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קמח, ג): הַלְּלוּהוּ שֶׁמֶשׁ וְיָרֵחַ. בְּיוֹם חֲמִישִׁי בָּרָא עוֹפוֹת לִכְבוֹדוֹ לְהַקְרִיב מֵהֶן קָרְבָּן, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא א, יד): אִם מִן הָעוֹף עֹלָה קָרְבָּנוֹ. מַה נִּבְרָא בְּיוֹם שִׁשִּׁי בְּהֵמוֹת, לִכְבוֹדוֹ, וְצִוָּה לְהַקְרִיב מֵהֶם קָרְבָּן, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא א, ב): אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן לַה' מִן הַבְּהֵמָה מִן הַבָּקָר, וּבָרָא בוֹ אָדָם לִכְבוֹדוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קמח, ז יג): הַלְלוּ אֶת ה' מִן הָאָרֶץ תַּנִּינִים וגו', הֱוֵי: כֹּל פָּעַל ה' לַמַּעֲנֵהוּ.

“You shall take a bunch of hyssop, and dip it in the blood that is in the basin, and touch the lintel and the two doorposts with the blood that is in the basin; and you shall not go out, each from the door of his house, until the morning” (Exodus 12:22). “You shall take a bunch of hyssop” – that is what is written: “Everything the Lord has done is for His purpose” (Proverbs 16:4). You find that everything that the Holy One blessed be He created during the six days of Creation, He created only for His glory and to perform His will with them. On the first day, He created the heavens and the earth, and He created them, too, for His glory, as it is stated: “So said the Lord, the heavens are My throne” (Isaiah 66:1), and it says: “The heavens relate the glory of God” (Psalms 19:2). Likewise, the light that He created was for His glory, as it is written: “He covers Himself with light as with a garment” (Psalms 104:2). What was created on the second day? The firmament, and He created it for His glory, so that the angels would stand there and laud him, as it is stated: “Praise Him in the firmament of His power” (Psalms 150:1). What did He create on the third day? Grasses and trees, and we found that the grasses laud the Holy One blessed be He as it is stated: “They shout for joy, they even sing” (Psalms 65:14). From where is it derived that the same is true of the trees? It is as it is stated: “Then the trees of the forest will sing before the Lord” (I Chronicles 16:33). You find that the Holy One blessed be He issued a command to perform mitzvot with the trees. Regarding the red heifer, He issued a command to cast into its conflagration cedar wood and hyssop; He issued a command to perform the sprinkling of the waters of sprinkling with hyssop; and He commanded to perform the purification of the leper with cedar wood and hyssop. Likewise, in Egypt, He issued a command to apply the blood to the lintel and the two doorposts with hyssop, as it is stated: “You shall take a bunch of hyssop.” Likewise, He created the water on the third day, as He collected it from covering the earth. From there, His laudation ascends, as it is stated: “From the sound of much water, the mighty breakers of the sea, [the Lord on high is mighty]” (Psalms 93:4). What was created on the fourth day? The lights, and He created them for His glory, as it is stated: “Praise Him, sun and moon; [praise Him, all stars of light]” (Psalms 148:3). On the fifth day, He created the birds for His glory, to sacrifice an offering from them, as it is stated: “If his offering is a burnt offering from the birds…” (Leviticus 1:14). What was created on the sixth day? Animals, for His glory, and He commanded to sacrifice an offering from them, as it is stated: “A person among you who sacrifices an offering to the Lord from the animal, from the cattle” (Leviticus 1:2). And He created man for His glory, as it is stated: “Praise the Lord, from the earth, sea creatures…[young men…elders…let them praise the name of the Lord]” (Psalms 148:7, 12–13); that is: “Everything the Lord has done is for His purpose.”

Shemot Rabbah 17:1 · The Sefaria Midrash Rabbah, 2022

וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה מד, כו): מֵקִים דְּבַר עַבְדּוֹ וַעֲצַת מַלְאָכָיו יַשְׁלִים, אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ: מֵקִים דְּבַר עַבְדּוֹ, זֶה משֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יב, ז): לֹא כֵן עַבְדִּי משֶׁה, וְהֵיאַךְ קִיֵּם אֶלָּא כֵּיוָן שֶׁהֵבִיא עֲלֵיהֶם מַכַּת הַחשֶׁךְ הִתְחִיל פַּרְעֹה צוֹוֵחַ (שמות י, כד): לְכוּ עִבְדוּ אֶת ה' רַק צֹאנְכֶם וּבְקַרְכֶם יֻצָּג. אָמַר לוֹ משֶׁה חַיֶּיךָ (שמות י, כו): וְגַם מִקְנֵנוּ יֵלֵךְ עִמָּנוּ לֹא תִשָּׁאֵר פַּרְסָה, מַהוּ פַּרְסָה, אֲפִלּוּ בְּהֵמָה שֶׁהִיא כֻּלָּהּ שֶׁל מִצְרִי וְיֵשׁ בָּה טֶלֶף אֶחָד לְיִשְׂרָאֵל, אֵינוֹ מֵנִיחַ אוֹתָהּ. (שמות י, כו): כִּי מִמֶּנּוּ נִקַּח, אַחַר שֶׁאָמַר: כִּי מִמֶּנּוּ נִקַח, חָזַר וְאָמַר (שמות י, כו): וַאֲנַחְנוּ לֹא נֵדַע מַה נַעֲבֹד אֶת ה'. אָמַר לוֹ אִם אַתָּה שֶׁאַתָּה בָּשָׂר וָדָם בְּנֵי אָדָם מֵתִים אִם עוֹבְרִין עַל צִוּוּיֶךָ, וְאִם תּוֹצִיא דָּבָר מִלְּפָנֶיךָ וְתֹאמַר גְּבוּ לִי כָּךְ וְכָךְ יָכוֹל הָעוֹלָם לַעֲמֹד לְפָנֶיךָ, אֲבָל אָנוּ שֶׁמָּא יֹאמַר לָנוּ אֱלֹהִים הַקְרִיבוּ קָרְבָּן שֶׁל מָאתַיִם וְעֶשֶׂר שָׁנִים, הֱוֵי: וַאֲנַחְנוּ לֹא נֵדַע. אָמַר לוֹ פַרְעֹה, עַד מָתַי אַתָּה נִכְנַס לְכָאן (שמות י, כח): לֵךְ מֵעָלַי הִשָּׁמֶר לְךָ אַל תֹּסֶף רְאוֹת פָּנַי. אָמַר לוֹ משֶׁה יָפֶה דִּבַּרְתָּ (שמות י, כט): לֹא אֹסִף עוֹד רְאוֹת פָּנֶיךָ. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מָה עֲדַיִן מִתְבַּקֵּשׁ לִי לְהוֹדִיעַ לְפַרְעֹה מַכָּה אַחַת, מִיָּד קָפַץ עָלָיו אֱלֹהִים כִּבְיָכוֹל נִכְנַס בַּפָּלָטִין שֶׁל פַּרְעֹה בִּשְׁבִיל משֶׁה, שֶׁאָמַר לוֹ: לֹא אֹסִף עוֹד רְאוֹת פָּנֶיךָ, שֶׁלֹא יִמָּצֵא בַּדָּאי, וְאַתָּה מוֹצֵא שֶׁלֹא דִּבֵּר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עִם משֶׁה בְּבֵיתוֹ שֶׁל פַּרְעֹה אֶלָּא אוֹתָהּ שָׁעָה, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ט, כט): כְּצֵאתִי אֶת הָעִיר אֶפְרֹשׂ כַּפַּי אֶל ה', וְעַכְשָׁיו קָפַץ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְדִבֵּר עִם משֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יא, א): עוֹד נֶגַע אֶחָד אָבִיא עַל פַּרְעֹה וגו'. כֵּיוָן שֶׁשָּׁמַע משֶׁה שָׂמַח וְנִתְגַּדֵּל, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יא, ג): גַּם הָאִישׁ משֶׁה גָּדוֹל מְאֹד. הִתְחִיל צוֹוֵחַ בְּפַרְהֶסְיָא (שמות יא, ד): כֹּה אָמַר ה' כַּחֲצֹת הַלַּיְלָה, יָפֶה אָמַרְתָּ: אַל תֹּסֶף רְאוֹת פָּנַי, אֲנִי אֵינִי עוֹד בָּא אֶצְלְךָ אֶלָּא אַתָּה בָּא אֶצְלִי, וְשַׂר צָבָא הַזֶּה שֶׁעוֹמֵד עִמְּךָ וְזֶה הִפַּרְכוֹס שֶׁלְּךָ וְכָל בְּנֵי פָּלָטִין אֵלוּ שֶׁלְךָ בָּאִין אֶצְלִי עִמְּךָ וּמְבַקְּשִׁים הֵימֶנִּי וּמִשְׁתַּחֲוִים לִי שֶׁנֵּצֵא מִכָּאן, דִּכְתִיב (שמות יא, ח): וְיָרְדוּ כָל עֲבָדֶיךָ אֵלֶּה אֵלַי וְהִשְׁתַּחֲווּ לִי לֵאמֹר, לֹא רָצָה לוֹמַר וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לִי, מִשּׁוּם כְּבוֹד מַלְכוּת. כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ חֲצִי הַלַּיְלָה כַּאֲשֶׁר אָמַר משֶׁה, מִיָּד וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה וַה' הִכָּה כָל בְּכוֹר, לְפִיכָךְ מֵקִים דְּבַר עַבְדּוֹ וַעֲצַת מַלְאָכָיו יַשְׁלִים, שֶׁעָשָׂה עֵצָה עִם אַבְרָהָם בִּשְׁבִיל הַדָּבָר הַזֶּה, אֵימָתַי כְּשֶׁבָּאוּ הַמְּלָכִים וְרָדַף אוֹתָם, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא דַּיֶּךָּ עַד חֲצִי הַלַּיְלָה, בּוֹא וְנַחְלֹק הַלַּיְלָה אֲנִי וְאַתָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יד, טו): וַיֵּחָלֵק עֲלֵיהֶם לַיְלָה. כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ הַשָּׁעָה שָׁלְמָה הָעֵצָה, הֱוֵי: וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה, לְכָךְ כְּתִיב: וַעֲצַת מַלְאָכָיו יַשְׁלִים.

"And it was in the middle of the night" (Exodus 12:29) - this is [the meaning of] what is written (Isaiah 44:26), "He fulfills the word of His servant and completes the counsel of His messengers:" Rabbi Abahu said, "'He fulfills the word of His servant' - this [refers to] Moshe as it is stated (Numbers 12:7), 'Not so My servant Moshe.'" And how is it that He fulfilled it? Rather, when He brought the plague of darkness upon them, Pharaoh began to cry out (Exodus 10:24), "Go and serve the Lord, but your sheep and cattle must stay." Moshe said to him, "Upon your life! 'And also our livestock we will take, not one hoof will remain' (Ibid. 26)." What is [meant by] a hoof? Even an animal that belongs completely to an Egyptian and has one hoof that belongs to a Jew, [Moshe] will not leave. "Since from them shall we take" (Ibid.) - after he said, "from them shall we take," he went back and said "and we do not know with what we will serve the Lord." He said to him, "If with you, who are flesh and blood, [and] people die if they transgress your commands; [nonetheless] if you put out a proclamation in front of you and you say, collect this and that for me, the world can stand in front of you [and fulfill your proclamation]; but with us, perhaps God will say to us, 'sacrifice a sacrifice [that includes all of the sacrifices] of two hundred and ten years.'" That is [what is meant by] "and we do not know." Pharaoh said to him, "Until when will you enter here? 'Go away from me; guard yourself, do not see my face again!' (Ibid. 28)" Moshe said [back] to him, "you have spoken well; 'I will not see your face again.'" The Holy One, blessed be He, said, "What is still required for me? To inform Pharaoh of one plague." Immediately, He went into the palace of Pharaoh for Moshe - who said to [Pharaoh], "I will not see your face again" - so that he would not be found to be a fabricator. And you find that the Holy One, blessed be He, did not speak with Moshe in the house of Pharaoh except for that time. From where [do we know this]? As it is stated (Exodus 9:29), "When I leave the city, I will raise my hands to the Lord;" and now the Holy One, blessed be He, hastened and spoke with Moshe, as it is stated (Exodus 11:1), "still one plague will I bring upon Pharaoh, etc." Once Moshe heard [this], he rejoiced and became great, as it is stated, (Ibid. 3) "and also the man, Moshe, was very great." He begin to cry out in public (Ibid. 4), "'so did the Lord say, "at the middle of the night."' You have spoken well, 'I will not see your face again.' I, myself, will not come again to you, but rather you will come to me; and your general that is standing with you - and he is your head officer - and all of these [in] your palace retinue will come to me with you and request of me - and bow down to me - that we should leave from here;" as it is written (Ibid. 8), "And all of your servants will come down to me and bow down to me saying" - he did not want to say, 'and you will bow down to me' because of the honor of the king. When the middle of the night arrived, as Moshe said; immediately, "And it was the middle of the night and the Lord smote every firstborn." Hence, "He fulfills the word of his servant. And completes the counsel of His messengers" - that He made a counsel (agreement) with Avraham because of this thing. When? When the kings came and he pursued them. The Holy One, blessed be He, said to him, "It is enough for you until the middle of the night - come, let us split the night, you and I;" as it is stated, "And he divided against them at night (understood here as 'and He divided the night for them')." When the time came, he completed his counsel. That is [the meaning of] "And it was in the middle of the night." Thus is it written, "And completes the counsel of His messengers."

Shemot Rabbah 18:1 · Sefaria Community Translation

וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן זֹאת חֻקַּת הַפָּסַח, זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (משלי יד, י): לֵב יוֹדֵעַ מָרַת נַפְשׁוֹ וּבְשִׂמְחָתוֹ לֹא יִתְעָרַב זָר, מַהוּ כָּךְ, אֶלָּא כְּשֵׁם שֶׁהַלֵּב מַרְגִּישׁ בַּצָּרָה שֶׁהוּא מֵצֵר, כָּךְ כְּשֶׁאָדָם שָׂמֵחַ הַלֵּב שָׂמֵחַ תְּחִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: לֵב יוֹדֵעַ מָרַת נַפְשׁוֹ. וְכֵן דָּוִד אָמַר (תהלים לח, יא): לִבִּי סְחַרְחַר עֲזָבַנִי כֹחִי. וּבְשִׂמְחָתִי לִבִּי שָׂמֵחַ תְּחִלָה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים טז, ט): לָכֵן שָׂמַח לִבִּי וַיָּגֶל כְּבוֹדִי. וְכֵן הוּא אוֹמֵר (איכה א, כב): כִּי רַבּוֹת אַנְחֹתַי וְלִבִּי דַוָי, וְלֶעָתִיד לָבוֹא מֵבִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כָּל הָאֵיבָרִים וְאֵינוֹ מְנַחֵם תְּחִלָּה אֶלָּא הַלֵּב, שֶׁנֶּאֱמַר (הושע ב, טז): וְדִבַּרְתִּי עַל לִבָּהּ. דָּבָר אַחֵר, לֵב יוֹדֵעַ מָרַת נַפְשׁוֹ, זוֹ חַנָּה שֶׁהַרְבֵּה הָיְתָה מִצְטָעֶרֶת, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א א, י): וְהִיא מָרַת נָפֶשׁ, הִיא לְעַצְמָהּ, כֵּיוָן שֶׁנִּפְקְדָה לֹא פְקָדָהּ הָאֱלֹהִים אֶלָּא לְעַצְמָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי יד, י): וּבְשִׂמְחָתוֹ לֹא יִתְעָרַב זָר, וּכְתִיב (שמואל א ב, א): עָלַץ לִבִּי בַּה' כִּי שָׂמַחְתִּי בִּישׁוּעָתֶךָ, אֲנִי לְעַצְמִי שָׂמַחְתִּי, אֲבָל אַחֵר לֹא יִשְׂמַח עִמִּי. דָּבָר אַחֵר, לֵב יוֹדֵעַ מָרַת נַפְשׁוֹ, זוֹ הַשּׁוּנַמִּית, אֵימָתַי, כְּשֶׁמֵּת בְּנָהּ וּבָאתָה לִקְבֹּל לֶאֱלִישָׁע, וּמַה כְּתִיב (מלכים ב ד, כז): וַיִּגַּשׁ גֵּיחֲזִי לְהָדְפָהּ וַיֹּאמֶר אִישׁ הָאֱלֹהִים הַרְפֵּה לָהּ כִּי נַפְשָׁהּ מָרָה לָהּ. כֵּיוָן שֶׁשָּׁלַח גֵּיחֲזִי לְהַחֲיוֹת בְּנָהּ וְאָמַר לוֹ (מלכים ב ד, כט): וְקַח מִשְׁעַנְתִּי בְיָדְךָ, אָמְרָה לוֹ הַשּׁוּנַמִּית (מלכים ב ד, ל): חַי ה' וְחֵי נַפְשְׁךָ, עָמַדְתָּ בַּמִּסְטּוֹרִין שֶׁל אֱלֹהִים, מִתְּחִלָּה נָתַתָּה לִי בֵּן אַף עַכְשָׁיו עֲמֹד אַתָּה בַּמִּסְטּוֹרִין שֶׁל אֱלֹהִים וְהַחֲיֵה אוֹתוֹ, הֱוֵי: לֵב יוֹדֵעַ מָרַת נַפְשׁוֹ. דָּבָר אַחֵר, לֵב יוֹדֵעַ מָרַת נַפְשׁוֹ, זֶה דָּוִד, בְּשָׁעָה שֶׁיָּרַד עִם אָכִישׁ לְסַיֵּעַ אוֹתוֹ עָשָׂה שָׁם שְׁלשָׁה יָמִים וּבָאוּ עֲמָלֵקִים וְשָׁבוּ נָשָׁיו וּבָנָיו וְשָׂרְפוּ אֶת צִקְלָג, הִתְחִיל דָּוִד בּוֹכֶה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א ל, ו): וַתֵּצֶר לְדָוִד מְאֹד כִּי אָמְרוּ הָעָם לְסָקְלוֹ, לֹא עָשׂוּ אֶלָּא הִצִּילוּ נְשׁוֹתֵיהֶן וּבְנֵיהֶן וּבְנוֹתֵיהֶן וּבָאוּ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְהֶעֱלוּ אֶת אֲרוֹן ה' וּנְתָנוּהוּ לִמְקוֹמוֹ, מַה כְּתִיב שָׁם (דברי הימים א כט, ט): וְגַם דָּוִיד הַמֶּלֶךְ שָׂמַח שִׂמְחָה גְדוֹלָה. דָּבָר אַחֵר, לֵב יוֹדֵעַ מָרַת נַפְשׁוֹ, אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל שֶׁהָיוּ נְתוּנִין בְּמִצְרַיִם בְּשִׁעְבּוּד, וְכֵיוָן שֶׁבָּאוּ לָצֵאת וְגָזַר עֲלֵיהֶן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַעֲשׂוֹת פֶּסַח, בָּאוּ הַמִּצְרִים לֶאֱכֹל עִמָּהֶם, אָמַר לָהֶם הָאֱלֹהִים חַס וְשָׁלוֹם, כָּל בֶּן נֵכָר לֹא יֹאכַל בּוֹ, הֱוֵי: לֵב יוֹדֵעַ מָרַת נַפְשׁוֹ וּבְשִׂמְחָתוֹ לֹא יִתְעָרַב זָר.

Shemot Rabbah 19:1 · Sefaria Community Translation

וַיְהִי בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה, זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (משלי כו, ג): שׁוֹט לַסּוּס מֶתֶג לַחֲמוֹר. שׁוֹט לַסּוּס זֶה פַּרְעֹה הָרִאשׁוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יב, יז): וַיְנַגַּע ה' אֶת פַּרְעֹה עַל דְּבַר שָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם, מַה תַּלְמוּד לוֹמַר אֵשֶׁת אַבְרָם (קהלת ד, ט): טוֹבִים הַשְּׁנַיִם מִן הָאֶחָד. וְאוֹמֵר (בראשית יב, טז): וּלְאַבְרָם הֵיטִיב בַּעֲבוּרָהּ. וּמֶתֶג לַחֲמוֹר, זֶה הָיָה אֲבִימֶלֶךְ, אֵימָתַי (בראשית כ, יח): כִּי עָצֹר עָצַר ה' בְּעַד כָּל רֶחֶם לְבֵית אֲבִימֶלֶךְ, הִתְחִיל מְשַׁבֵּחַ עַצְמוֹ וְאוֹמֵר (בראשית כ, ה ו): בְּתָם לְבָבִי וּבְנִקְיוֹן כַּפַּי, וָאֶחְשׂךְ גַּם אָנֹכִי אוֹתְךָ מֵחֲטוֹ לִי, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לַחֲמוֹר שֶׁהָיָה אָדָם רוֹכֵב עָלָיו, רָאָה אֶת הַתִּינוֹק בַּשּׁוּק, קָפַץ עָלָיו וְלֹא הִזִּיקוֹ, הִתְחִילוּ מְשַׁבְּחִין לַחֲמוֹר שֶׁדִּלֵּג עַל הַתִּינוֹק וְלֹא הִזִּיקוֹ. אָמְרוּ לָהֶם בְּעָלָיו חַיֵּיכֶם אִלּוּלֵי אֲנִי שֶׁהִמְשַׁכְתִּיו בָּרֶסֶן שֶׁל פִּיו הָיָה מַזִּיקוֹ. כָּךְ אָמְרוּ כָּשֵׁר הָיָה אֲבִימֶלֶךְ שֶׁלֹא קָרַב אֵצֶל שָׂרָה, אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הוּא הָיָה מְבַקֵּשׁ וַאֲנִי לֹא הִנַּחְתִּיו, וַאֲנִי הוּא שֶׁמְּשַׁכְתִּיו, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קמ, ט): אַל תִּתֵּן ה' מַאֲוַיֵּי רָשָׁע, לְכָךְ נֶאֱמַר (משלי כו, ג): מֶתֶג לַחֲמוֹר, וְשֵׁבֶט לְגֵו כְּסִילִים זֶה פַּרְעֹה וְהַמִּצְרִיִּים, שֶׁכֵּיוָן שֶׁנִּתְכַּלּוּ בַּמַּכּוֹת, שֶׁלֹא בְּטוֹבָתָם שִׁלְּחוּ אֶת יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְהִי בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה, מְשַׁל אֲבִימֶלֶךְ לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְאֶחָד שֶׁנִּכְנַס בַּפָּלָטִין שֶׁל מֶלֶךְ וְנָטַל דִּיפְלוֹמָטָר שֶׁלּוֹ בָּאֲפֵלָה, יָצָא וּתְפָשׂוֹ, אָמַר לוֹ הַמֶּלֶךְ מַה בְּיָדֶךָ, וְהָיָה מִירַתֵּת, אָמַר לוֹ לָמָּה אַתָּה מִירַתֵּת, שֶׁמָּא נָטַלְתָּ כְּלוּם מִן הַפָּלָטִין, אָמַר לוֹ לָאו, וּמָה הַדִּיפְלוֹמָטָר הַזֶּה, מִי נְתָנוֹ לְךָ. כָּךְ אָמַר אֲבִימֶלֶךְ לִפְנֵי הָאֱלֹהִים (בראשית כ, ד): הֲגוֹי גַּם צַדִּיק תַּהֲרֹג, אָמַר לוֹ יוֹדֵעַ אַתָּה שֶׁלֹא נָגַעְתִּי בָהּ. אָמַר לוֹ וּמָה אִשְׁתּוֹ שֶׁל אִישׁ עוֹשָׂה אֶצְלְךָ, וְעַכְשָׁו שַׁלְחָהּ שֶׁהִיא אֵשֶׁת אִישׁ. (בראשית כ, ג ז): הִנְךָ מֵת עַל הָאִשָּׁה אֲשֶׁר לָקַחְתָּ וגו' וְעַתָּה הָשֵׁב אֵשֶׁת הָאִישׁ כִּי נָבִיא הוּא וְיִתְפַּלֵּל בַּעַדְךָ, מַהוּ וְיִתְפַּלֵּל בַּעַדְךָ, מָשָׁל לְרֹאשׁ הַמְדִינָה שֶׁשָּׁלַח אֶת עַבְדּוֹ אֵצֶל הַדַּיָּן לְהַכּוֹתוֹ, וְהִתְחִיל מְבַקֵּשׁ מִן הַדַּיָּן, אָמַר לוֹ הַדַּיָּן לִי לֹא עָשִׂיתָ דָּבָר, יֹאמַר אֲדוֹנֶךָ וַאֲנִי מַנִּיחֶךָ. כָּךְ אָמַר הָאֱלֹהִים אַבְרָהָם מָסַר לִי דִינוֹ מֵאֶמֶשׁ, וַאֲנִי הִכְתַּבְתִּי שֶׁאֲנִי (תהלים קמו, ז): עֹשֶׂה מִשְׁפָּט לַעֲשׁוּקִים, וְאַתָּה עֲשַׁקְתּוֹ, יִתְפַּלֵּל עָלֶיךָ וַאֲנִי עוֹזְבֶךָ, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כ, ז): וְיִתְפַּלֵּל בַּעַדְךָ וֶחְיֵה. (משלי כו, ג): מֶתֶג לַחֲמוֹר, מְשַׁל פַּרְעֹה לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְרוֹעֶה אֶחָד שֶׁהָיָה רוֹעֶה חֲזִירִים, מָצָא רָחֵל אַחַת מְשָׁכָהּ בֵּינֵיהֶן, שָׁלַח בַּעֲלָהּ אֶצְלוֹ וְאָמַר תֵּן לִי רְחֵלִי, אָמַר לוֹ אֵין לְךָ אֶצְלִי רָחֵל. אָמַר הַבַּעַל הוֹדִיעוּ לִי מֵהֵיכָן הוּא מַשְׁקֶה בַּהֲמוֹתָיו, הָלְכוּ וְהוֹדִיעוּהוּ וְסָתַם אֶת הַמַּעְיָנוֹת. אָמַר לוֹ שְׁלַח לִי רְחֵלִי, אָמַר לוֹ אֵין לְךָ בְּיָדִי רָחֵל. אָמַר הַבַּעַל הוֹדִיעוּ לִי מֵהֵיכָן הוּא מַרְבִּיץ אֶת בַּהֲמוֹתָיו, הָלְכוּ וְהוֹדִיעוּהוּ, וְהָרַס אֶת הַצְּרִיפִין, אָמַר לוֹ שְׁלַח לִי רְחֵלִי, אָמַר אֵין לְךָ בְּיָדִי רָחֵל. אָמַר הוֹדִיעוּ לִי הֵיכָן הוּא רוֹעֶה, הָלְכוּ וְהוֹדִיעוּ לוֹ וְשָׂרַף אֶת כָּל הָעֵשֶׂב שֶׁהָיָה לוֹ, אָמַר לוֹ שְׁלַח לִי רְחֵלִי, אָמַר אֵין לְךָ בְּיָדִי רָחֵל. אָמַר הוֹדִיעוּ לִי הֵיכָן בְּנוֹ הוֹלֵךְ לִלְמֹד בָּאִסְכּוֹלִי, וְהָלַךְ וְלָקַח בְּנוֹ תַּחַת יָדוֹ, אָמַר לוֹ שְׁלַח לִי רְחֵלִי, אָמַר לוֹ הֲרֵי רְחֵלְךָ. הָיָה מַנְהִיג וְהוֹלֵךְ וְאַחַר כָּךְ חֲבָשׁוֹ אֵצֶל בְּנוֹ, אָמַר לוֹ עַכְשָׁו אֵין רְחֵלְךָ בְּיָדִי לָמָּה אַתָּה חוֹבְשֵׁנִי, מַה יֵּשׁ לְךָ בְּיָדִי עוֹד. אָמַר לוֹ שֶׁאֲנִי מְבַקֵּשׁ מִמְּךָ כָּל מַה שֶּׁיָּלְדָה וְגִזּוֹתֶיהָ כָּל הַיָּמִים שֶׁהָיְתָה אֶצְלֶךָ. הִתְחִיל צוֹוֵחַ וְאוֹמֵר וּלְוַאי לֹא נְתַתִּיהָ, וְהָיוּ בְּנֵי אָדָם אוֹמְרִים עָמַד בִּדְבָרָיו וְלֹא שְׁלָחָהּ לוֹ וְהוּא שֶׁבִּקֵּשׁ לְהָרְגוֹ. כָּךְ הַמֶּלֶךְ זֶה מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רָחֵל אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל, רוֹעֶה חֲזִירִים זֶה פַּרְעֹה. יָרְדוּ יִשְׂרָאֵל לְמִצְרַיִם וְנָתַן עֲלֵיהֶם מִסִּים, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות א, יב): וַיָּשִׂימוּ עָלָיו שָׂרֵי מִסִּים, וְאוֹמֵר (שמות א, כב): כָּל הַבֵּן הַיִּלוֹד. הִתְחִיל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹמֵר לְמשֶׁה אֱמֹר לְפַרְעֹה (שמות ז, טז): שַׁלַּח עַמִּי וְיַעַבְדֻנִי, הָלַךְ וְאָמַר לוֹ, הִתְחִיל אוֹמֵר (שמות ה, ב): מִי ה' אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ, הִתְחִיל משֶׁה וְאָמַר לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הֲרֵי הוּא אוֹמֵר מִי ה' וְאֵינוֹ רוֹצֶה לְשַׁלֵּחַ, אָמַר לוֹ הֵיכָן מִצְרַיִם שׁוֹתִים, אָמַר לוֹ מִנִּילוּס, אָמַר לוֹ הֲפֹךְ אוֹתוֹ לְדָם, אָמַר לוֹ אֵינִי יָכוֹל לְהָפְכוֹ, יֵשׁ אָדָם שׁוֹתֶה מִן הַבְּאֵר מַשְׁלִיךְ אֶבֶן לְתוֹכָהּ, אָמַר לוֹ יֵלֵךְ אַהֲרֹן וְיַהַפְכֶנוּ, הָלַךְ אַהֲרֹן וְהִכָּהוּ וְנֶהְפַּךְ לְדָם. לָמָּה לֹא הִכָּה אוֹתוֹ משֶׁה, אָמַר נִשְׁלַכְתִּי לְתוֹכוֹ וְלֹא הִזִּיקַנִי, וּבִשְׁבִיל כֵּן הִכָּהוּ אַהֲרֹן. הִתְחִילוּ הַמִּצְרִים מְבַקְּשִׁים לִשְׁתּוֹת וְלֹא הָיוּ מוֹצְאִין, חָזַר וְאָמַר: שַׁלַּח עַמִּי, וְלֹא רָצָה, אָמַר לוֹ הֵיכָן בְּהֶמְתּוֹ רוֹעָה, בַּמִּדְבָּר, שָׁלַח עֲלֵיהֶן בָּרָד וְשִׁבֵּר כָּל עֵץ שֶׁלָּהֶם וְשָׂרַף אֶת הַכֹּל, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ט, כד): וַיְהִי בָרָד וְאֵשׁ מִתְלַקַּחַת וגו'. וְאַחַר כָּךְ שָׁלַח לָהֶם אַרְבֶּה וְאָכַל כָּל יֶרֶק הָעֵץ, וְנָטַל מַקְלוֹ וְשָׂרַף [וערף] כָּל בְּהֵמוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ט, ג): וְהִנֵּה יַד ה' הוֹיָה. הֵבִיא עָלָיו כָּל הַמַּכּוֹת וְלֹא רָצָה לְשַׁלְּחָם, וְאַחַר כָּךְ נָטַל בְּנוֹ וַחֲבָשׁוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יב, כט): וַה' הִכָּה כָל בְּכוֹר, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר (שמות יב, לא): קוּמוּ צְאוּ. רָדַף אַחֲרֵיהֶם תְּפָשׂוֹ וַחֲבָשׁוֹ בְּצַד בְּנוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קלו, טו): וְנִעֵר פַּרְעֹה וְחֵילוֹ בְיַם סוּף. הִתְחִיל פַּרְעֹה אוֹמֵר וּלְוַאי לֹא שִׁלַּחְתִּים, וְהֵם אוֹמְרִין רְאֵה אִישׁ שֶׁעָמַד בִּדְבָרָיו שֶׁמְשַׁלְּחָן הֲרֵי הוֹרְגוֹ, הֱוֵי: וְשֵׁבֶט לְגֵו כְּסִילִים, לָמָּה נֶאֱמַר בָּהֶם שֵׁבֶט, לְפִי שֶׁמִּכָּל מַכּוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת לֹא הִרְגִּישׁוּ עַד שֶׁהֵבִיא עֲלֵיהֶן אֶת הַשְּׁחִין, כֵּיוָן שֶׁלָּקוּ אָמְרוּ אֵלּוּ לָאֵלּוּ הֲרֵי מַכָּה רָעָה. וְאֵין לְשׁוֹן שֵׁבֶט אֶלָּא שְׁחִין, שֶׁכֵּן אִיּוֹב אוֹמֵר (איוב ט, לד): יָסֵר מֵעָלַי שִׁבְטוֹ, לְכָךְ נֶאֱמַר: וְשֵׁבֶט לְגֵו כְּסִילִים, אָמַר פַּרְעֹה הֲרֵי לָקָה עַמִּי וְהָרַג אֶת בְּנִי, וַהֲרֵי בָּנָיו יוֹצְאִין, כֵּיוָן שֶׁשִּׁלְּחָם הִתְחִיל קוֹרֵא וַוי וַוי, הֱוֵי: וַיְהִי בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה.

“It was when Pharaoh let the people go, God did not lead them via the land of the Philistines, although is was near, as God said: Lest the people reconsider when they see war and return to Egypt” (Exodus 13:17). “It was when Pharaoh let the people go” – that is what the verse says: “A whip for the horse, and a bridle for the donkey” (Proverbs 26:3). “A whip for the horse,” this is the first Pharaoh, as it is stated: “The Lord afflicted Pharaoh…over the matter of Sarai, Abram’s wife” (Genesis 12:17). Why does the verse state: “Abram’s wife”? “Two are better than one” (Ecclesiastes 4:9), and it says: “He was good to Abram for her sake” (Genesis 12:16). “A bridle for the donkey,” this was Avimelekh. When? “As the Lord had closed all the wombs of the house of Avimelekh” (Genesis 20:18). He began praising himself and saying: “In the innocence of my heart and the cleanliness of my hands I did this” (Genesis 20:5). [God responded:] “I withheld you from sinning against Me” (Genesis 20:6). To what is this matter comparable? It is comparable to a donkey upon which a person was riding, which saw a baby in the street. He jumped over it and did not harm it. They began praising the donkey that jumped over the baby and did not harm it. Its owner said to them: ‘By your lives, were it not for me who pulled [it away with] the bridle in its mouth, it would have harmed it.’ Similarly, they said: ‘Avimelekh was upright that he did not draw near to Sarah.’ The Holy One blessed be He said to them: ‘He sought to do so, but I did not allow him to do so, and it was I who pulled him [away], as it is stated: “Lord, do not grant the desires of the wicked” (Psalms 140:9). That is why it says: “A bridle for the donkey.” “A staff for the back of fools” (Proverbs 26:3) – this is Pharaoh and the Egyptians. Since they were devastated with the plagues, they freed Israel against their will, as it is stated: “It was when Pharaoh let [the people] go.” [The story of] Avimelekh, to what is it comparable? It is to one who entered the king’s palace and took his treasure chest in the dark. He went out and was apprehended. The king said to him: ‘What is in your hand?’ He was afraid. He said to him: ‘Why are you afraid? Did you take something from the palace?’ He said: ‘No.’ ‘What is this treasure chest? Who gave it to you?’ So, Avimelekh said before God: “Will you also kill a righteous nation?” (Genesis 20:4). [Avimelekh] said to Him: ‘You know that I did not touch her.’ [God] said to him: ‘And what is a man’s wife doing with you? Now send her away, as she is a married woman.’ “Behold, you will die, because of the woman whom you have taken…return the man's wife, as he is a prophet, and he will pray for you (Genesis 20:3,7). What is “and he will pray for you”? It is analogous to a head of state who sent his slave to the judge [so the judge would] flog him. He began pleading to the judge. The judge said to him: ‘You did nothing to me, let your master say so and I will let you alone.’ So, God said: ‘Abraham entrusted his grievance to Me last night, and I dictated that I “execute justice for the oppressed” (Psalms 146:7) and you oppressed him. If he prays for you I will leave you alone,’ as it is stated: “And he will pray for you and you will live” (Genesis 20:7). “And a bridle for the donkey” – [the story of] Pharaoh, to what is it comparable? It is [comparable] to a certain herdsman who would herd pigs. He found one sheep and took it among them. Its owner [who was the king,] sent to him and said: ‘Give me my sheep.’ He said to him: ‘You have no sheep with me.’ The owner said [to his servants]: ‘Inform me from where he waters his animals.’ They went and informed him, and he sealed the springs. He said to him: ‘Send me my sheep.’ He said to him: ‘You have no sheep with me.’ The owner said: ‘Inform me where he rests his animals.’ They went and informed him, and he destroyed the pens. He said to him: ‘Send me my sheep.’ He said to him: ‘You have no sheep with me.’ The owner said: ‘Inform me where he grazes [his animals].’ They went and informed him, and he burned all the grass that he had. He said to him: ‘Send me my sheep.’ He said to him: ‘You have no sheep with me.’ He said: ‘Inform me where his son goes to school.’ He went and abducted his son. He said to him: ‘Send me my sheep.’ He said to him: ‘Here is your sheep.’ He was herding [his pigs] and then [the king] incarcerated him with his son. He said to him: ‘Now your sheep is no longer with me, why are you incarcerating me? What else do I have of yours?’ He said to him: ‘I demand of you everything to which it gave birth, and its shearings all the days that it was in your possession.’ He began screaming and saying: ‘If only I had not given it to you, and people would say [about me:] He stood by his word and did not send it to him, and it was [the king] who sought to kill him.’ So, the king [in the parable] is the King of kings, the Holy One blessed be He, the sheep is Israel, the pig herdsman is Pharaoh. Israel descended to Egypt and [Pharaoh] imposed taxes upon them, as it is stated: “They imposed upon them taskmasters” (Exodus 1:11), and it says: “Every son that is born [you shall cast him into the river]” (Exodus 1:22). The Holy One blessed be He began saying to Moses, to say to Pharaoh: “Let My people go, and they will serve Me” (Exodus 7:16). He went and said it to him. [Pharaoh] began saying: “Who is the Lord that I should heed His voice?” (Exodus 5:2). Moses began and said to the Holy One blessed be He: ‘He is saying “who is the Lord” and does not wish to let them go.’ [God] said to him: ‘Where does Egypt drink?’ He said to Him: ‘From the Nile.’ He said to him: ‘Transform it into blood.’ He said: ‘I cannot transform it. Is there a person who drinks from a well who throws a stone into it?’ He said to him: ‘Let Aaron go and turn it [into blood].’ Aaron went and struck it and it turned into blood. Why did Moses not strike it? He said: ‘I was thrown into it and it did not harm me.’ That is why Aaron struck it. The Egyptians began seeking [water] to drink but were unable to find any. He again said: ‘Let My people go,’ but [Pharaoh] did not wish to do it. [God] said to [Moses]: ‘Where do his animals graze?’ [Moses responded:] ‘In the wilderness.’ He sent hail upon them and broke every tree of theirs and burned everything, as it is stated: “There was hail, and fire flaming…” (Exodus 9:24). Then he sent locusts against them, which ate all the vegetation on the trees, and he took his staff and burned all the animals, as it is stated: “Behold, the hand of the Lord [is upon your livestock… a very severe pestilence]” (Exodus 9:3). He brought upon him all the plagues, but he did not want to let them go. Then He took his son and incarcerated him, as it is stated: “The Lord smote every firstborn” (Exodus 12:29). At that moment, he said: “Arise and depart” (Exodus 12:31). [Pharaoh] pursued them, and [God] seized him and incarcerated him alongside his son, as it is stated: “He tossed Pharaoh and his army into the sea” (Psalms 136:15). Pharaoh began saying: ‘If only I had not let them go, and [people] would say: See, a man who stood by his word, [for now even though I have] let them go, He is killing me; that is: “A staff for the back of fools.” Why does it say “staff” in their regard? It is because all the first plagues did not affect them until He brought the boils upon them. Once they were afflicted [by boils], they said to each other: ‘This is a harsh plague.’ The expression “staff” means nothing other than boils, as Job says: “Let Him remove His staff from upon me” (Job 9:34). That is why it is stated: “A staff for the back of fools.” Pharaoh said: ‘My people were stricken and He killed my son and his children are departing.’ Once he let them go, he began crying: ‘Woe, woe [vai vai]’– that is: “It was [vayhi] when Pharaoh let the people go.”

Shemot Rabbah 20:1 · The Sefaria Midrash Rabbah, 2022

וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה מַה תִּצְעַק אֵלָי, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (תהלים לד, יח): צָעֲקוּ וַה' שָׁמֵעַ, מַהוּ כֵן, אֶלָּא שְׁתֵּי יְרֻשּׁוֹת הִנְחִיל יִצְחָק לִשְׁנֵי בָנָיו, הִנְחִיל לְיַעֲקֹב הַקּוֹל, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (בראשית כז, כב): הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב. וְהִנְחִיל לְעֵשָׂו הַיָּדַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כז, כב): וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו. וְעֵשָׂו הָיָה מִתְגָּאֶה בִּירֻשָּׁתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כ, יח): וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֱדוֹם לֹא תַעֲבֹר בִּי פֶּן בַּחֶרֶב וגו'. וְיַעֲקֹב מִתְגָּאֶה בִּירֻשָּׁתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כו, ז): וַנִּצְעַק אֶל ה' אֱלֹהֵי אֲבֹתֵינוּ, לֶעָתִיד לָבוֹא שְׁנֵיהֶן נוֹטְלִין שְׂכָרָן, עֵשָׂו נוֹטֵל שְׂכָרוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה לד, ה): כִּי רִוְּתָה בַשָּׁמַיִם חַרְבִּי הִנֵּה עַל אֱדוֹם תֵּרֵד. וְיַעֲקֹב נוֹטֵל שְׂכָרוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה לג, יא): קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה. לְכָךְ כְּתִיב: צָעֲקוּ וַה' שָׁמֵעַ, לְפִי שֶׁצָּעֲקוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַל הַיָּם, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יד, י): וַיִּצְעֲקוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל ה', שָׁמַע הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא תְּפִלָּתָם, וְאָמַר לְמשֶׁה: מַה תִּצְעַק אֵלָי, כְּבָר שָׁמַעְתִּי צַעֲקָתָם [צעקתך] דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִסָּעוּ.

Shemot Rabbah 21:1 · Sefaria Community Translation

וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה נְטֵה אֶת יָדְךָ עַל הַיָּם וְיָשֻׁבוּ הַמַּיִם וגו', הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שיר השירים ב, טו): אֶחֱזוּ לָנוּ שֻׁעָלִים שֻׁעָלִים קְטַנִּים, כְּשֶׁהָיָה מוֹשֵׁל הַמַּלְכֻיּוֹת לֹא הָיָה מוֹשְׁלָן אֶלָּא בְּחַיּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (דניאל ז, ג): וְאַרְבַּע חֵיוָן רַבְרְבָן סָלְקָן מִן יַמָּא. וּכְשֶׁהוּא מוֹשֵׁל אֶת הַמִּצְרִים אֵינוֹ מוֹשְׁלָן אֶלָּא לְשׁוּעָלִים, מַה שּׁוּעָל זֶה קָטָן מִן ד' חַיּוֹת, כָּךְ מִצְרַיִם קְטַנִּים מִן הַמַּלְכֻיּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל כט, טו): מִן הַמַּמְלָכוֹת תִּהְיֶה שְׁפָלָה. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן עֲרוּמִים הָיוּ הַמִּצְרִים, לְפִיכָךְ הוּא מוֹשְׁלָן כְּשׁוּעָלִים, מַה שּׁוּעָל זֶה מְהַלֵּךְ וּמַבִּיט לַאֲחוֹרָיו, כָּךְ הַמִּצְרִים מְהַלְּכִין וּמַבִּיטִין לַאֲחוֹרֵיהֶם, וּמָה אָמְרוּ (שמות א, י): הָבָה נִתְחַכְּמָה לוֹ, אָמְרוּ בּוֹאוּ וְנָבוֹא עֲלֵיהֶן בְּחָכְמָה, וְנִרְאֶה הֵיאַךְ אֲנַחְנוּ מְשַׁעְבְּדִין עַל יִשְׂרָאֵל בְּדָבָר שֶׁלֹא יְהֵא אֱלֹהֵיהֶן יָכוֹל לְהָבִיא עָלֵינוּ בְּאוֹתָהּ מִדָּה, אִם נְדוּנֵם בַּחֶרֶב, יָכוֹל הוּא לְהָבִיא עָלֵינוּ חֶרֶב, וְאִם בָּאֵשׁ, יָכוֹל הוּא לְהָבִיא עָלֵינוּ אֵשׁ, יוֹדְעִין אָנוּ שֶׁנִּשְׁבַּע שֶׁאֵינוֹ מֵבִיא מַבּוּל לָעוֹלָם, אֶלָּא בּוֹאוּ וְנָדוּנֵם בַּמַּיִם שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהָבִיא אוֹתָם עָלֵינוּ. אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רְשָׁעִים כְּבָר נִשְׁבַּעְתִּי שֶׁאֵינִי מֵבִיא מַבּוּל לָעוֹלָם אֲבָל מָה אֶעֱשֶׂה לָכֶם, אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם לַמַּבּוּל וְכָל אֶחָד וְאֶחָד אֲנִי גוֹרְרוֹ לְמַבּוּלוֹ, וְהוּא שֶׁדָּוִד אוֹמֵר (תהלים סג, יא): יַגִּירֻהוּ עַל יְדֵי חָרֶב מְנָת שֻׁעָלִים יִהְיוּ, אֵלּוּ הַמִּצְרִיִּים הָרְשָׁעִים שֶׁגְּרָרָן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְחַרְבּוֹ שֶׁל יָם. מַהוּ מְנָת שֻׁעָלִים יִהְיוּ, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הַמַּכָּה הַזּוֹ תְּהֵא מְתֻקֶּנֶת לָהֶם לַשּׁוּעָלִים שֶׁשְּׁמָרָן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְלֹא הֵבִיא עֲלֵיהֶן י' מַכּוֹת, וְשָׁם מֵתוּ. אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה שׁוּעָלִים קַדְמָאָה מָלֵא, וְתִנְיָינָא חָסֵר, שֻׁעָלִים כְּתִיב, עַל שֵׁם שַׁעֲלוֹ שֶׁל יָם. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן דְּצִפּוֹרִי מָה הָיוּ בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל הַכְּשֵׁרוֹת וְהַצְּנוּעוֹת עוֹשׂוֹת, הָיוּ נוֹטְלוֹת אֶת בְּנֵיהֶן וּמַטְמִינוֹת אוֹתָם בִּמְחִילוֹת, וְהָיוּ הַמִּצְרִים הָרְשָׁעִים מְבִיאִין קְטַנִּים וּמַכְנִיסִין אוֹתָם בְּבָתֵּיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל וְעוֹקְצִים אוֹתָם וּבוֹכִים, וְהָיָה הַתִּינוֹק שׁוֹמֵעַ קוֹלוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ שֶׁהָיָה בּוֹכֶה וְהָיָה בּוֹכֶה עִמּוֹ, וְהָיוּ נוֹטְלִין אוֹתוֹ וּמַשְׁלִיכִין אוֹתוֹ לַיְאוֹר. לְכָךְ נֶאֱמַר: אֶחֱזוּ לָנוּ שֻׁעָלִים שֻׁעָלִים קְטַנִּים וגו' עַד שֶׁנַּעֲשָׂה כְרָמֵינוּ סְמָדָר, לְכָךְ נֶאֱמַר: וַיָּשֻׁבוּ הַמַּיִם עַל מִצְרַיִם, שֶׁיָּשׁוּב הַגַּלְגַּל עֲלֵיהֶם. וְכֵן יִתְרוֹ אוֹמֵר (שמות יח, יא): עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי גָדוֹל ה' מִכָּל הָאֱלֹהִים כִּי בַדָּבָר וגו', אָמַר מַכִּירוֹ הָיִיתִי לְשֶׁעָבַר וּבְיוֹתֵר עַתָּה, שֶׁבַּמַחְשָׁבָה שֶׁחָשְׁבוּ לְאַבֵּד אֶת יִשְׂרָאֵל בָּהּ דָּנָם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי בַדָּבָר אֲשֶׁר זָדוּ עֲלֵיהֶם.

“The Lord said to Moses: Extend your hand over the sea, and the waters will return upon Egypt, upon their chariots, and upon their horsemen” (Exodus 14:26). “The Lord said to Moses: Extend your hand over the sea, and the waters will return…” – that is what is written: “Catch for us foxes [shualim], little foxes, [that spoil the vineyards, for our vineyards are in blossom]” (Song of Songs 2:15). When He analogizes the kingdoms, He likens them only to beasts, as it is stated: “Four great beasts arose from the sea” (Daniel 7:3). When He analogizes Egypt, He likens them only to foxes. Just as this fox is smaller than the four beasts, so, Egypt is smaller than the kingdoms, as it is stated: “It will be the lowliest of the kingdoms” (Ezekiel 29:15). Rabbi Elazar son of Rabbi Shimon said: The Egyptians were sly; that is why He likens them to foxes. Just as a fox walks and looks behind him, so the Egyptians were walking and looking behind them. What did they say? “Let us be cunning with it” (Exodus 1:10). They said: ‘Come and let us act against them wisely and consider how we can enslave them in such a manner that their God will not be able to bring upon us [a punishment] in a parallel manner. If we judge them by sword, He could bring a sword upon us. If by fire, He could bring fire upon us. We know that He took an oath that He would not bring a flood upon the world. Let us judge them with water, as He is unable to bring it upon us.’ The Holy One blessed be He said to them: ‘Wicked ones, I already took an oath that I will not bring a flood upon the world. But what will I do to you? I will bring you to the flood, and I will drag each and every one of you to his flood.’ That is what David said: “They will be hurled [yagiruhu] to the sword [ḥarev]; they will be prey for the foxes” (Psalms 63:11); these are the wicked Egyptians whom the Holy One blessed be He dragged [garar] to the dry land [leḥarbo] of the sea. What is: “They will be prey for the foxes”? The Holy One blessed be He said: This plague will be designated for the foxes, whom the Holy One blessed be He preserved and did not bring [death] upon them [during] the ten plagues, and they died there. Rabbi Berekhya said: The first shualim is with a vav and the second without a vav; sho’alyam is written, in the sense of the hollow of [sho’olo] the sea [yam]. Rabbi Yoḥanan of Tzippori said: What would the upright and modest Israelite women do? They would take their sons and conceal them in underground chambers. The wicked Egyptians would bring little ones and take them into the Israelite houses and would pinch them and they would cry. The [Israelite] baby would hear the voice of the other baby who was crying and would cry with him. [The Egyptians] would take the [Israelite] baby and cast him into the Nile. That is why it is stated: “Catch for us foxes, little foxes…” – until our vineyard came into blossom. That is why it is stated: “The waters will return upon Egypt,” as the punishment fits their crime. So Yitro said: “Now I know that the Lord is greater than all gods, as in the matter [that they conspired against them]” (Exodus 18:11). He said: I knew Him in the past, and more so now, as with the [very] strategy with which they thought to judge Israel, the Holy One blessed be He judged them, as it is stated: “As in the matter that they conspired against them.”

Shemot Rabbah 22:1 · The Sefaria Midrash Rabbah, 2022

אָז יָשִׁיר משֶׁה, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (תהלים צג, ב): נָכוֹן כִּסְאֲךָ מֵאָז, אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי אַבָּהוּ, אַף עַל פִּי שֶׁמֵּעוֹלָם אָתָּה, לֹא נִתְיַשֵּׁב כִּסְאֲךָ וְלֹא נוֹדַעְתָּ בְּעוֹלָמְךָ עַד שֶׁאָמְרוּ בָּנֶיךָ שִׁירָה, לְכָךְ נֶאֱמַר: נָכוֹן כִּסְאֲךָ מֵאָז, מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁעָשָׂה מִלְחָמָה וְנָצַח, וְעָשׂוּ אוֹתוֹ אָגוּסְטוּס, אָמְרוּ לוֹ עַד שֶׁלֹא עָשִׂיתָ הַמִּלְחָמָה הָיִיתָ מֶלֶךְ, עַכְשָׁיו עֲשִׂינוּךָ אָגוּסְטוּס. מַה יֵּשׁ כָּבוֹד בֵּין הַמֶּלֶךְ לְאָגוּסְטוּס, אֶלָּא, הַמֶּלֶךְ עוֹמֵד עַל הַלּוּחַ וְאָגוּסְטוּס יוֹשֵׁב. כָּךְ אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל, בֶּאֱמֶת עַד שֶׁלֹא בָּרָאתָ עוֹלָמְךָ הָיִיתָ אַתָּה, מִשֶּׁבָּרָאתָ אוֹתוֹ אַתָּה הוּא, אֶלָּא כִּבְיָכוֹל עוֹמֵד, שֶׁנֶּאֱמַר (חבקוק ג, ו): עָמַד וַיְמֹדֶד אֶרֶץ, אֲבָל מִשֶּׁעָמַדְתָּ בַּיָּם וְאָמַרְנוּ שִׁירָה לְפָנֶיךָ בְּאָז, נִתְיַישְׁבָה מַלְכוּתְךָ וְכִסְאֲךָ נָכוֹן, הֱוֵי נָכוֹן כִּסְאֲךָ מֵאָז, בְּאָז יָשִׁיר.

Shemot Rabbah 23:1 · Sefaria Community Translation

וַיַּסַּע משֶׁה אֶת יִשְׂרָאֵל, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דברים לב, ו): הַלְה' תִּגְמְלוּ זֹאת, רַבִּי שֵׁשֶׁא בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי אַבָּא הָיָה כּוֹתֵב ה"א לְמַטָּן וְלמ"ד לְמַעְלָן, כְּלוֹמַר הוֹי הַלְה' תִּגְמְלוּ זֹאת, אַחַר כָּל הַנִּסִּים שֶׁעָשָׂה לָכֶם, שֶׁקָּרַע לָכֶם אֶת הַיָּם לִשְׁנֵים עָשָׂר קְרָעִים, וְשִׁקַּע אֶת הַמִּצְרִיִּים בַּיָּם, וְהָיְתָה יָדוֹ אַחַת מְשַׁקַּעְתָּן וְיָדוֹ אַחַת מַצֶּלֶת אֶתְכֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות טו, ו): יְמִינְךָ ה' נֶאְדָּרִי בַּכֹּחַ יְמִינְךָ ה' וגו', הֶעֱלָה אֶתְכֶם מִן הַיָּם וְנָתַן לָכֶם כַּסְפָּם וּזְהָבָם וְכָל מַה שֶּׁהָיָה עַל סוּסֵיהֶם שֶׁהָיוּ מְקֻשָּׁטִים בְּכֶסֶף וּבְזָהָב, וְזָן אֶתְכֶם אַרְבָּעִים שָׁנָה, וְלֹא הִנִּיחַ אֶתְכֶם אֲפִלּוּ שָׁעָה אַחַת, כַּמָּה שׂוֹנְאִים בָּאִים עֲלֵיכֶם וְלֹא הִנִּיחַ אֶתְכֶם לִבְרֹחַ אֶלָּא הָיָה מַפִּילָן לִפְנֵיכֶם וּמְשַׁמֶּרְכֶם, וְלֹא מִשֹּׂוֹנְאֵיכֶם בִּלְבָד אֶלָּא אַף מִן הַנְּחָשִׁים וּמִן הָעַקְרַבִּים, וְהָיָה מֵאִיר לִפְנֵיכֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יג, כא): וַה' הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם, שְׁכַחְתֶּם כָּל הַנִּסִּים הָאֵלּוּ שֶׁעָשָׂה עִמָּכֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְהָיָה צַלְמוֹ שֶׁל מִיכָה עוֹבֵר עִמָּכֶם בַּיָּם, וְהִנַּחְתֶּם דִּבְרֵי תוֹרָה וְהִתְקַעְתֶּם בִּדְבָרִים אֲחֵרִים. הַלְה' תִּגְמְלוּ זֹאת, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בֶּן רַבִּי אִלְעָאי לֹא דַיָּם שֶׁעָבַר עִמָּהֶם צַלְמוֹ שֶׁל מִיכָה, אֶלָּא שֶׁהָיוּ מַקִּישִׁין כְּלַפֵּי מַעְלָה דְּבָרִים, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל ב ז, כג): אֲשֶׁר פָּדִיתָ לְךָ מִמִּצְרַיִם גּוֹיִם וֵאלֹהָיו, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (תהלים קו, ז): וַיַּמְרוּ עַל יָם בְּיַם סוּף, מַהוּ שְׁתֵּי פְּעָמִים, אֶלָּא עַל הַיָּם הִמְרוּ שֶׁלֹא הָיוּ רוֹצִים לֵירֵד, אִלּוּלֵי שֵׁבֶט יְהוּדָה שֶׁקָּפַץ תְּחִלָּה וְקִדֵּשׁ שְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קיד, א ב): בְּצֵאת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם, הָיְתָה יְהוּדָה לְקָדְשׁוֹ. וּבְיַם סוּף מִנַּיִן שֶׁהִמְרוּ, אֶלָּא כֵּיוָן שֶׁיָּרְדוּ לְתוֹךְ הַיָּם הָיָה מָלֵא טִיט שֶׁהָיָה עַד עַכְשָׁו לַח מִן הַמַּיִם וְהָיָה בּוֹ כְּמִין טִיט, שֶׁנֶּאֱמַר (חבקוק ג, טו): דָּרַכְתָּ בַיָּם סוּסֶיךָ חֹמֶר מַיִם רַבִּים, וְהָיָה אוֹמֵר רְאוּבֵן לְשִׁמְעוֹן, בְּמִצְרַיִם בְּטִיט, וּבַיָּם טִיט. בְּמִצְרַיִם בְּחֹמֶר וּבִלְבֵנִים, וּבַיָּם חֹמֶר מַיִם רַבִּים, הֱוֵי: וַיַּמְרוּ עַל יָם בְּיַם סוּף. וְאַחַר כָּל הַנִּסִּים הָאֵלּוּ אַתֶּם גּוֹמְלִים לִי בִישָׁא. הַלְה' תִּגְמְלוּ זֹאת עַם נָבָל וְלֹא חָכָם, עַל דּוֹרוֹ שֶׁל יִרְמְיָה אָמַר הַפָּסוּק הַזֶּה, עַם נָבָל שֶׁעָשׂוּ נְבֵלוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים עט, ב): נָתְנוּ אֶת נִבְלַת עֲבָדֶיךָ מַאֲכָל לְעוֹף הַשָּׁמָיִם, לָמָּה שֶׁלֹא הָיוּ חֲכָמִים, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לב, ו): עַם נָבָל וְלֹא חָכָם. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן חֲלַפְתָּא אִם יִהְיֶה הַגִּבּוֹר שֶׁבַּגִּבּוֹרִים לְמַטָּה וְהַחַלָּשׁ שֶׁבַּחֲלָשִׁין לְמַעְלָה, נוֹצֵחַ הוּא, וּבְיוֹתֵר אִם יִהְיֶה הַגִּבּוֹר לְמַעְלָן וְהַחַלָּשׁ לְמַטָּה, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא גִּבּוֹר שֶׁבַּגִּבּוֹרִים לְמַעְלָה וְאַתָּה בָּשָׂר וָדָם לְמַטָּה אֵין אַתָּה צָרִיךְ לְהִתְבּוֹנֵן, עַם נָבָל וְלֹא חָכָם. הֲלוֹא הוּא אָבִיךָ קָּנֶךָ, אִם זָכִיתָ אָבִיךָ, כְּשֵׁם שֶׁבְּנוֹ מִתְחַטֵּא עִם אָבִיו וְהוּא עוֹשֶׂה רְצוֹנוֹ, כֵּן אַתֶּם מִתְחַטְּאִין לְפָנָיו וְהוּא עוֹשֶׂה רְצוֹנְכֶם. דָּבָר אַחֵר, אִם אָבִיךָ לָמָּה קָנֶךָ, אִם קָנֶךָ לָמָּה אָבִיךָ, אֶלָּא בִּזְּמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹשִׂין רְצוֹנוֹ שֶׁל מָקוֹם הוּא מְרַחֵם עֲלֵיהֶם כְּאָב עַל בָּנִים, וּבִזְּמַן שֶׁאֵין עוֹשִׂין רְצוֹנוֹ הוּא רוֹדֶה אוֹתָן כְּעֶבֶד, מָה הָעֶבֶד בְּטוֹבָתוֹ וְשֶׁלֹא בְּטוֹבָתוֹ מְשַׁמֵּשׁ לַאדוֹנָיו בְּעַל כָּרְחוֹ, כָּךְ אַתֶּם תַּעֲשׂוּ רְצוֹנוֹ שֶׁל מָקוֹם בְּטוֹבָה וְשֶׁלֹא בְּטוֹבָה, עַל כָּרְחֲכֶם. רַבִּי תַּחְלִיפָא דְּקֵיסָרִין בְּשֵׁם רַבִּי פִּילָא אוֹמֵר בּוֹא וּרְאֵה כַּמָּה נִסִּים עוֹשֶׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עִם הָאָדָם וְהוּא אֵינוֹ יוֹדֵעַ, שֶׁאִלּוּלֵי הָיָה אוֹכֵל פַּת כְּשֶׁהִיא חַיָּה הָיְתָה יוֹרֶדֶת בְּתוֹךְ מֵעָיו וּמְשָׂרֶטֶת אוֹתוֹ, אֶלָּא בָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַעְיָן בְּתוֹךְ גַּרְגַּרְתּוֹ שֶׁהוּא מוֹרִיד אֶת הַפַּת בְּשָׁלוֹם. (דברים לב, ו): הוּא עָשְׂךָ וַיְכֹנְנֶךָ, עֲשָׂאֲךָ מַה שֶּׁאַתָּה צָרִיךְ, וְאַחַר כָּל אֵלּוּ הַלְה' תִּגְמְלוּ זֹאת, הוֹלֵךְ אַתָּה וּמְדַבֵּר דְּבָרִים יְתֵרִים. דָּבָר אַחֵר, הַלְה' תִּגְמְלוּ זֹאת, אָמַר לָהֶם אַחַר שֶׁעָשָׂה לָכֶם כָּל הַנִּסִּים אַתֶּם מְסָרְבִין בּוֹ, דִּכְתִיב (תהלים קו, ז): וַיַּמְרוּ עַל יָם בְּיַם סוּף, עַל יָם, עַל שְׂפַת הַיָּם. בְּיַם סוּף, כְּמַשְׁמָעוֹ. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִתְמַלֵּא עֲלֵיהֶם חֵמָה שַׂר שֶׁל יָם וּבִקֵּשׁ לְשָׁטְפָן עַד שֶׁגָּעַר בּוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְיִבְּשׁוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (נחום א, ד): גּוֹעֵר בַּיָּם וַיַּבְּשֵׁהוּ, וְאוֹמֵר (תהלים קו, ט): וַיִּגְעַר בְּיַם סוּף וַיֶּחֱרָב, כֵּיוָן שֶׁרָאָה משֶׁה כָּךְ הִסִּיעָן מֵחֶטְאוֹ שֶׁל יָם. לְכָךְ נֶאֱמַר: וַיַּסַּע משֶׁה אֶת יִשְׂרָאֵל.

“Moses led Israel from the Red Sea and they went out to the wilderness of Shur. They walked three days in the wilderness and did not find water” (Exodus 15:22). “Moses led Israel,” that is what is written: “Do you thus requite the Lord?” (Deuteronomy 32:6). Rabbi Sheshe son of Rabbi Abba would write the heh below it and the lamed above it, as though to say: Alas, do you thus requite the Lord? After all the miracles that He performed on your behalf; that He split the sea into twelve portions, and He submerged the Egyptians into the sea, and one of His hands was submerging them and one of His hands was rescuing you, as it is stated: “Your right hand, Lord, is glorious in strength; Your right hand, Lord, [smashes an enemy]” (Exodus 15:6). He took you up from the sea and gave you their silver and gold, as well as everything that was on their horses that were adorned with silver and gold. He fed you for forty years and did not leave you for even one moment. How many enemies came against you, but He did not allow you to flee, but rather He toppled them before you and protected you. It was not only from your enemies, but also from serpents and scorpions. He illuminated before you, as it is stated: “The Lord went before them by day [in a pillar of cloud…and by night in a pillar of fire, to illuminate for them]” (Exodus 13:21). You forgot all the miracles that the Holy One blessed be He performed on your behalf. Mikha’s idol was crossing the sea with you, and you abandoned matters of Torah and fixated on other matters. “Is it to the Lord that you do this?” Rabbi Yehuda ben Rabbi Ilai said: Not only did Mikha’s idol cross with them, but they spoke contentiously toward God, as it is stated: “Whom You redeemed for You from Egypt, nations and their gods” (II Samuel 7:23). Likewise, it says: “They were defiant at the sea, in the Red Sea” (Psalms 106:7). Why twice? Rather, at the sea they were defiant in that they did not wish to descend, were it not for the tribe of Judah that leapt first and sanctified the name of the Holy One blessed be He, as it is stated: “When Israel went out of Egypt…Judah became His holy one” (Psalms 114:1–2). From where is it derived that they were defiant while in the Red Sea? When they descended into the sea [the ground] was full of mortar, as it had been until then wet from the water, so it was like mortar, as it is stated: “You trampled the sea with Your horses, the roiling [ḥomer] of mighty waters” (Habakkuk 3:15). Reuben was saying to Simeon: In Egypt “with mortar,” at the sea there is mortar. In Egypt, “with mortar and with bricks” (Exodus 1:14); at the sea: “The roiling [ḥomer] of mighty waters.” That is, “they were defiant at the sea, in the Red Sea.” After all these miracles, you repay Me with evil? “Do you thus requite the Lord, vile and unwise people?” (Deuteronomy 32:6). It is regarding the generation of Jeremiah that he said this verse. “Vile [naval]…people,” who were rendered carcasses [nevelot], as it is stated: “They gave the carcasses of Your servants to birds of the heavens” (Psalms 79:2). Why? Because they were unwise, as it is stated: “Vile and unwise people.” Rabbi Shimon ben Ḥalafta said: If the mightiest of the mighty is below, and the weakest of the weak is above, [the one above] will emerge victorious, and more so if the mighty is above and the weak is below. How much more so when the Holy One blessed be He, the mightiest of the mighty, is above, and you, flesh and blood, are below, must you not understand? You are a “vile and unwise people.” “Is He not your Father, your Master [kanekha]?” (Deuteronomy 32:6). If you merit it, your father; just as a son is petulant with his father and he performs his will, so you are petulant before Him, and He performs your will. Another matter, if He is your Father, why your Master; if He is your Master, why your Father? Rather, when Israel performs the will of the Omnipresent, He has mercy on them like a father on his sons. When they do not perform His will, He subjugates them like a slave. Just as a slave, whether he likes it or not, serves his master against his will, so too, you will perform the will of the Omnipresent against your will, whether you like it or not. Rabbi Taḥalifa of Caesarea says in the name of Rabbi Pila: Come and see how many miracles the Holy One blessed be He performs for a person, but he does not know. Were one to eat bread as is, it would descend to his innards and scratch them. But the Holy One blessed be He created a water source in his throat that causes the bread to descend in peace. “He made you, and He established you [vayekhonenekha]” (Deuteronomy 32:6). He made you with everything that you need. After all this, “is it to the Lord that you do this,” you go and speak superfluous matters? Another matter, “is it to the Lord that you do this?” He said to them: After He performed all these miracles on your behalf, you refuse Him? As it is written: “They were defiant at the sea, in the Red Sea” (Psalms 106:7); “at the sea,” on the seashore; “in the Red Sea,” in its plain sense. At that moment, the angel of the sea became filled with rage and sought to wash them away, until the Holy One blessed be He rebuked it and the water dried, as it is stated: “He rebukes the sea and dries it” (Nahum 1:4). And it says: “He rebuked the Red Sea and it dried” (Psalms 106:9). When Moses saw this, he led them from the sin at the sea. That is why it is stated: “Moses led Israel.”

Shemot Rabbah 24:1 · The Sefaria Midrash Rabbah, 2022

וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה הִנְּנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים קלה, ו): כֹּל אֲשֶׁר חָפֵץ ה' עָשָׂה בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ, כָּל מַה שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חָפֵץ לַעֲשׂוֹת עוֹשֶׂה, שֶׁהַכֹּל שֶׁלּוֹ בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ. אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ בָּשָׂר וָדָם עוֹשֶׂה לוֹ טְרַקְאִירִין וְנוֹתֵן כָּל מִינֵי מַשְׁקִין כָּל אֶחָד וְאֶחָד בִּפְנֵי עַצְמוֹ, שֶׁמָּא יָכוֹל לְהוֹצִיא אֶת כֻּלָּן מִמָּקוֹם אֶחָד. אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינוֹ כֵן כְּשֶׁהִמְטִיר אֵשׁ וְגָפְרִית עַל הַסְּדוֹמִיִּים הָיָה מִן הַשָּׁמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יט, כד): וַה' הִמְטִיר עַל סְדֹם מִן הַשָּׁמָיִם. וְהַטַּל מִן הַשָּׁמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (מיכה ה, ו): כְּטַל מֵאֵת ה'. וְהַמָּן מִן הַשָּׁמַיִם, מָשָׁל לְמוּלְיָר שֶׁל זָהָב בִּקֵּשׁ צִנִּים הוֹצִיא מִמֶּנּוּ, בִּקֵּשׁ גֶּחָלִים הוֹצִיא מִמֶּנּוּ, כָּךְ כְּשֶׁהֵבִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הַמַּכּוֹת עַל הַמִּצְרִיִּים לֹא הֵבִיא אֶלָּא מִן הַשָּׁמַיִם, וּכְשֶׁפָּרַע מִן הָאֱמוֹרִיִּים, לֹא פָּרַע מֵהֶן אֶלָּא מִן הַשָּׁמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (יהושע י, יא): וַה' הִשְׁלִיךְ עֲלֵיהֶם אֲבָנִים גְּדֹלוֹת מִן הַשָּׁמַיִם, וּכְשֶׁפָּרַע מִסִּיסְרָא פָּרַע מִמֶנּוּ מִן הַשָּׁמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (שופטים ה, כ): מִן הַשָּׁמַיִם נִלְחָמוּ, וּכְשֶׁמֵּיטִיב לְיִשְׂרָאֵל אֵינוֹ מֵיטִיב אֶלָא מִן הַשָּׁמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כח, יב): יִפְתַּח ה' לְךָ אֶת אוֹצָרוֹ הַטּוֹב אֶת הַשָּׁמַיִם, הַבְּרָכוֹת מִן הַשָּׁמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כו, טו): הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשְׁךָ מִן הַשָּׁמָיִם.

Shemot Rabbah 25:1 · Sefaria Community Translation

וַיָּבֹא עֲמָלֵק, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (איוב ג, כו): לֹא שָׁלַוְתִּי וְלֹא שָׁקַטְתִּי וְלֹא נַחְתִּי וַיָּבֹא רֹגֶז. לֹא שָׁלַוְתִּי, מִבָּבֶל. וְלֹא שָׁקַטְתִּי, מִמָּדַי. וְלֹא נַחְתִּי, מִיָּוָן. וַיָּבֹא רֹגֶז, בֶּאֱדוֹם. דָּבָר אַחֵר, לֹא שָׁלַוְתִּי, מִגְּזֵרָה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁגָּזַר פַּרְעֹה עָלַי, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות א, יד): וַיְמָרֲרוּ אֶת חַיֵּיהֶם, וְהֶעֱמִיד לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא גּוֹאֵל, זוֹ מִרְיָם, עַל שֵׁם הַמֵּרוּר. וְלֹא שָׁקַטְתִּי, מִגְּזֵרָה שְׁנִיָּה (שמות א, טז): אִם בֵּן הוּא וַהֲמִתֶּן אֹתוֹ, וְהֶעֱמִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא גּוֹאֵל, זֶה אַהֲרֹן, עַל שֵׁם הַהֵרָיוֹן. וְלֹא נַחְתִּי, מִגְּזֵרָה שְׁלִישִׁית שֶׁגָּזַר וְאָמַר (שמות א, כב): כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ, וְהֶעֱמִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא גּוֹאֵל, עַל שֵׁם הַמַּיִם, זֶה משֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ב, י): כִּי מִן הַמַּיִם מְשִׁיתִהוּ, וַיָּבֹא רֹגֶז, זֶה עֲמָלֵק.

“Amalek came [and waged war with Israel in Refidim]” (Exodus 17:8), that is what is written: “I was not serene, was not silent, and I did not rest, but turmoil came” (Job 3:26). “I was not serene” due to Babylon; “was not silent” due to Media; “I did not rest” due to Greece; “but turmoil came” through Edom. Alternatively, “I was not serene” due to the first edict that Pharaoh decreed against me, as it is stated: “They embittered their lives” (Exodus 1:14), and the Holy One blessed be He provided a redeemer for them, namely Miriam, named for the bitterness [merur]. “Was not silent” due to the second edict: “If it is a son put him to death” (Exodus 1:16), and the Holy One blessed be He provided a redeemer, namely Aaron, named for pregnancy [herayon]. “I did not rest” due to the third edict that he decreed, saying: “Every son that is born cast him into the Nile” (Exodus 1:22), and the Holy One blessed be He provided a redeemer, named for the water. This is Moses, as it is stated: “As I drew him [meshitihu] from the water” (Exodus 2:10). “But turmoil came,” this is Amalek.

Shemot Rabbah 26:1 · The Sefaria Midrash Rabbah, 2022

וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (משלי כז, י): רֵעֲךָ וְרֵעַ אָבִיךָ אַל תַּעֲזֹב, רֵעֲךָ זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (תהלים קכב, ח): לְמַעַן אַחַי וְרֵעָי. וְרֵעַ אָבִיךָ, זֶה אַבְרָהָם, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה מא, ח): זֶרַע אַבְרָהָם אֹהֲבִי, אַל תַּעֲזֹב, וְאִם עָזַבְתָּ תֵּן דַּעְתְּךָ שֶׁלֹא תִכָּנֵס לְבֵית אָחִיךָ. בְּיוֹם אֵידֶךָ, זֶה יִשְׁמָעֵאל וְעֵשָׂו. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי כְּשֶׁהֶגְלָה נְבוּכַדְנֶצַּר אֶת יִשְׂרָאֵל לְבָבֶל הָיוּ כְּפוּתִים מֵאֲחוֹרֵיהֶם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּמִדְרַשׁ אֵיכָה, עַד (ישעיה כא, טו): כִּי מִפְּנֵי חֲרָבוֹת נָדָדוּ, אֲבִיכֶם שֶׁהָיָה מֻשְׁלָךְ בַּמִּדְבָּר פָּתַחְתִּי לוֹ בְּאֵר מַיִם, וְאַתֶּם עֲשִׂיתֶם כָּךְ, הֱוֵי (משלי כז, י): טוֹב שָׁכֵן קָרוֹב מֵאָח רָחוֹק. דָּבָר אַחֵר, טוֹב שָׁכֵן קָרוֹב, הוּא יִתְרוֹ, שֶׁהָיָה רָחוֹק לְיִשְׂרָאֵל מִן עֵשָׂו אָחִיו שֶׁל יַעֲקֹב, בְּיִתְרוֹ מַה כְּתִיב (שמואל א טו, ו): וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל הַקֵּינִי, בְּעֵשָׂו כְּתִיב (דברים כה, יז): זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק וגו', אַתָּה מוֹצֵא דְבָרִים רַבִּים כְּתוּבִים בְּעֵשָׂו לִגְנַאי וּכְתוּבִים בְּיִתְרוֹ לְשֶׁבַח, בְּעֵשָׂו כְּתִיב (איכה ה, יא): נָשִׁים בְּצִיּוֹן עִנּוּ, וּבְיִתְרוֹ כְּתִיב (שמות ב, כא): וַיִּתֵּן אֶת צִפֹּרָה בִתּוֹ. בְּעֵשָׂו כְּתִיב (תהלים יד, ד): אֹכְלֵי עַמִּי אָכְלוּ לֶחֶם, וּבְיִתְרוֹ כְּתִיב (שמות ב, כ): קִרְאֶן לוֹ וְיֹאכַל לָחֶם. בְּעֵשָׂו כְּתִיב (דברים כה, יח): וְלֹא יָרֵא אֱלֹהִים, וּבְיִתְרוֹ כְּתִיב (שמות יח, כג): וְצִוְּךָ אֱלֹהִים. עֵשָׂו בִּטֵּל אֶת הַקָּרְבָּנוֹת, וּבְיִתְרוֹ כְּתִיב (שמות ב, יב): וַיִּקַּח יִתְרוֹ חֹתֵן משֶׁה עֹלָה וּזְבָחִים. עֵשָׂו שָׁמַע בִּיצִיאָתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל וְנִלְחַם עִמָּהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יז, ח): וַיָּבֹא עֲמָלֵק, יִתְרוֹ שָׁמַע בְּשִׁבְחָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל וּבָא וְנִדְבַּק עִמָּהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ.

Shemot Rabbah 27:1 · Sefaria Community Translation

וּמשֶׁה עָלָה אֶל הָאֱלֹהִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים סח, יט): עָלִיתָ לַמָּרוֹם שָׁבִיתָ שֶׁבִי, מַהוּ עָלִיתָ, נִתְעֲלֵיתָ, נִתְגַּשַׁשְׁתָּ עִם הַמַּלְאָכִים שֶׁל מַעְלָה. דָּבָר אַחֵר, עָלִיתָ לַמָּרוֹם, שֶׁלֹא שָׁלְטָה בְּרִיָה מִלְּמַעְלָן כְּשֵׁם שֶׁשָּׁלַט משֶׁה. אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה הַלּוּחוֹת הָיוּ אָרְכָּן שִׁשָּׁה טְפָחִים, כִּבְיָכוֹל הָיוּ בְּיַד מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם שְׁנֵי טְפָחִים וּבְיָדוֹ שֶׁל משֶׁה שְׁנֵי טְפָחִים וּשְׁנֵי טְפָחִים הָיוּ מַפְרִישִׁין בֵּין יַד לְיַד. דָּבָר אַחֵר, עָלִיתָ לַמָּרוֹם שָׁבִיתָ שֶׁבִי, בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם הַנִּכְנָס לִמְדִינָה נוֹטֵל דָּבָר שֶׁאֵין עֵין בְּנֵי הַמְדִינָה עָלָיו, וּמשֶׁה עָלָה לַמָּרוֹם וְנָטַל אֶת הַתּוֹרָה שֶׁהָיוּ הַכֹּל נוֹשְׂאִין עֵינֵיהֶם עָלֶיהָ, הֱוֵי: עָלִיתָ לַמָּרוֹם שָׁבִיתָ שֶׁבִי, יָכוֹל מִפְּנֵי שֶׁשָּׁבָה אוֹתָהּ נְטָלָהּ חִנָּם, תַּלְמוּד לוֹמַר (תהלים סח, יט): לָקַחְתָּ מַתָּנוֹת בָּאָדָם, בִּלְקִיחָה נִתְּנָה לוֹ. יָכוֹל יְהֵא חַיָּב לִתֵּן לוֹ דָּמִים, תַּלְמוּד לוֹמַר מַתָּנוֹת, בְּמַתָּנָה נִתְּנָה לוֹ. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה בִּקְּשׁוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת לִפְגֹעַ בְּמשֶׁה, עָשָׂה בּוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קְלַסְטֵירִין שֶׁל פָּנָיו שֶׁל משֶׁה דּוֹמֶה לְאַבְרָהָם, אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אִי אַתֶּם מִתְבַּיְשִׁין הֵימֶנּוּ לֹא זֶהוּ שֶׁיְּרַדְתֶּם אֶצְלוֹ וַאֲכַלְתֶּם בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה לֹא נִתְּנָה לְךָ תּוֹרָה אֶלָּא בִּזְכוּת אַבְרָהָם, שֶׁנֶּאֱמַר: לָקַחְתָּ מַתָּנוֹת בָּאָדָם, וְאֵין אָדָם הָאָמוּר כָּאן אֶלָּא אַבְרָהָם, שֶׁנֶּאֱמַר (יהושע יד, טו): הָאָדָם הַגָּדוֹל בָּעֲנָקִים, הֱוֵי: וּמשֶׁה עָלָה אֶל הָאֱלֹהִים.

Shemot Rabbah 28:1 · Sefaria Community Translation

אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דברים ד, לג): הֲשָׁמַע עָם קוֹל אֱלֹהִים, הַמִּינִין שָׁאֲלוּ אֶת רַבִּי שִׂמְלָאי אָמְרוּ לוֹ אֱלֹהוֹת הַרְבֵּה יֵשׁ בָּעוֹלָם, אָמַר לָהֶם, לָמָּה, אָמְרוּ לוֹ, שֶׁהֲרֵי כְּתִיב: הֲשָׁמַע עָם קוֹל אֱלֹהִים, אָמַר לָהֶם, שֶׁמָּא כָּתוּב מְדַבְּרִים, אֶלָּא (דברים לד, ג): מְדַבֵּר. אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידָיו, רַבִּי, לָאֵלּוּ דָּחִיתָ בְּקָנֶה רָצוּץ, לָנוּ מָה אַתָּה מֵשִׁיב, חָזַר רַבִּי לֵוִי וּפֵרְשָׁהּ, אָמַר לָהֶם: הֲשָׁמַע עָם קוֹל אֱלֹהִים, כֵּיצַד, אִלּוּ הָיָה כָּתוּב קוֹל ה' בְּכֹחוֹ, לֹא הָיָה הָעוֹלָם יָכוֹל לַעֲמֹד, אֶלָּא (תהלים כט, ד): קוֹל ה' בַּכֹּחַ, בַּכֹּחַ שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד, הַבַּחוּרִים לְפִי כֹּחָן וְהַזְּקֵנִים לְפִי כֹּחָן וְהַקְּטַנִּים לְפִי כֹּחָן. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, לֹא בִּשְׁבִיל שֶׁשְּׁמַעְתֶּם קוֹלוֹת הַרְבֵּה תִּהְיוּ סְבוּרִין שֶׁמָּא אֱלֹהוֹת הַרְבֵּה יֵשׁ בַּשָּׁמַיִם, אֶלָּא תִּהְיוּ יוֹדְעִים שֶׁאֲנִי הוּא ה' אֱלֹהֶיךָ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ה, ו): אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ.

“I am the Lord your God, who took you out of the land of Egypt, from the house of slavery” (Exodus 20:2). “I am the Lord your God” – that is what is written: “Has a people heard the voice of God [speaking [medaber] from the midst of the fire, as you heard, and lived?]” (Deuteronomy 4:33). The heretics asked Rabbi Simlai, they said to him: ‘Are there many gods in the world?’ He said to them: ‘Why?’ They said to him: ‘As, it is written: “Has a people heard the voice of God [Elohim]?”’ He said to them: ‘Does it say medaberim? Rather, it says medaber.’ His disciples said to him: ‘Rabbi, you rebuffed them with a smashed reed; what do you respond to us?’ Rabbi Levi then interpreted it, he said to them: ‘“Has a people heard the voice of God” – how so? Had it been written: “The voice of the Lord is with His might,” the world would have been unable to survive. Rather, “the voice of the Lord is with might” (Psalms 29:4) – with the might of each and every individual, the lads in accordance with their might, the elders in accordance with their might, and children according to their might. The Holy One blessed be He said to Israel: Do not believe that because you heard many voices, perhaps there are many gods in the heavens, but rather, know that I am the Lord your God, as it is stated: “I am the Lord your God”’ (Deuteronomy 5:6).

Shemot Rabbah 29:1 · The Sefaria Midrash Rabbah, 2022

וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים צט, ד): וְעֹז מֶלֶךְ מִשְׁפָּט אָהֵב, אֵימָתַי נִתַּן הָעֹז לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּשָׁעָה שֶׁהוּא עוֹשֶׂה אֶת הַדִּין בְּעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים, שֶׁכֵּן אַתָּה מוֹצֵא בִּנְבוּכַדְנֶצַּר הָרָשָׁע עַל יְדֵי שֶׁנִּתְגָאֶה וְאָמַר (דניאל ד, כז): הֲלָא דָא הִיא בָּבֶל רַבְּתָא, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רָשָׁע לֵחָה סְרוּחָה, נִתְגָאֵיתָ וְאָמַרְתָּ: בִּתְקָף חִסְנִי וִיקָר הַדְרִי, וְאֵין אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁהַכֹּל שֶׁלִּי, הַגְּדֻלָּה שֶׁלִּי וְהַחֹסֶן שֶׁלִּי, הַכָּבוֹד שֶׁלִּי וְהֶהָדָר שֶׁלִּי. וְכֵן דָּוִד אוֹמֵר (דברי הימים א כט, יא): לְךָ ה' הַגְּדֻלָּה וְהַגְּבוּרָה וְהַתִּפְאֶרֶת, וְאוֹמֵר (תהלים קד, א): ה' אֱלֹהַי גָּדַלְתָּ מְאֹד, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִנְבוּכַדְנֶצַּר מְעַט מַלְכוּת שֶׁנִּתְּנָה לְךָ מִשֶּׁלִּי הוּא, וְכֵן דָּנִיֵּאל אוֹמֵר לוֹ (דניאל ב, לז): דִּי אֱלָהּ שְׁמַיָא מַלְכוּתָא חִסְנָא וְתָקְפָא וִיקָרָא יְהַב לָךְ, וְאַתָּה אָמַרְתָּ בִּתְקָף חִסְנִי וִיקָר הַדְרִי, הֱוֵי: וְעֹז מֶלֶךְ מִשְׁפָּט אָהֵב, הָעֹז שֶׁל מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְהוּא אוֹהֵב אֶת הַמִּשְׁפָּט וּנְתָנוֹ לְיִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם אוֹהֲבָיו, וּמַה שֶּׁכָּתוּב (תהלים צט, ד): אַתָּה כּוֹנַנְתָּ מֵישָׁרִים, אַתָּה כּוֹנַנְתָּ יַשְׁרוּת לְאוֹהֲבֶיךָ, שֶׁעַל יְדֵי הַמִּשְׁפָּטִים שֶׁנָּתַתָּ לָהֶם הֵם עוֹשִׂים מְרִיבָה זֶה עִם זֶה, וּבָאִין לִידֵי מִשְׁפָּט וְהֵן עוֹשִׂים שָׁלוֹם, אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רִבּוֹן הָעוֹלָם עַד מָתַי אִי אַתָּה עוֹשֶׂה דִּין בָּעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים, אָמַר לָהֶם עַד שֶׁתַּגִּיעַ עוֹנָתָן לִבָּצֵר, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה כז, ב): בַּיּוֹם הַהוּא כֶּרֶם חֶמֶר עַנּוּ לָהּ, כְּלוּם קוֹטֵף אָדָם אֶת כַּרְמוֹ קֹדֶם שֶׁיִּתְבַּשֵּׁל, אֶלָּא מֵאַחַר שֶׁהוּא מְבֻשָּׁל, הוּא קוֹטְפוֹ וְנוֹתְנוֹ בַּגַּת וְדוֹרְכוֹ וּמְזַמֵּר וְהֵן עוֹנִין אַחֲרָיו. כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, הַמְתִּינוּ לִי עַד שֶׁתַּגִּיעַ עוֹנָתָהּ שֶׁל אֱדוֹם וַאֲנִי דוֹרֵךְ אוֹתָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים ס, י): עַל אֱדוֹם אַשְׁלִיךְ נַעֲלִי, אֲנִי פּוֹתֵחַ לָכֶם, וְאַתֶּם עוֹנִים אַחֲרָי, לְכָךְ נֶאֱמַר: כֶּרֶם חֶמֶר עַנּוּ לָהּ. (ישעיה כז, ג): אֲנִי ה' נֹצְרָהּ לִרְגָעִים אַשְׁקֶנָּה, אֲנִי הוּא שֶׁמְשַׁמֵּר אוֹתָהּ לְהַשְׁקוֹתָהּ כּוֹסוֹת הַרְבֵּה, שֶׁנֶּאֱמַר: לִרְגָעִים אַשְׁקֶנָּה, אִם בָּא אֲנִי לְהַבִּיט בָּהֶם מְכַלֶּה אֲנִי אוֹתָם מִן הָעוֹלָם, אֶלָּא (ישעיה כז, ד): חֵמָה אֵין לִי, כְּשֵׁם שֶׁהֵם מִתְמַלְּאִין חֵמָה עַל בָּנַי, אֶלָּא מָה אֲנִי עוֹשֶׂה לָהֶם (ישעיה כז, ד): אֶפְשֳׂעָה בָהּ אֲצִיתֶנָּה יָּחַד, אָמַר רַבִּי לֵוִי אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים, יִשְׂרָאֵל שֶׁלִּי הֵם, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כה, נה): כִּי לִי בְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים, וְהַחֵמָה שֶׁלִּי, שֶׁנֶּאֱמַר (נחום א, ב): נֹקֵם ה' וּבַעַל חֵמָה, וְאַתֶּם מִתְמַלְּאִים מִשֶּׁלִּי עַל שֶׁלִּי, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה כז, ד): מִי יִתְּנֵנִי שָׁמִיר וָשַׁיִת בַּמִּלְחָמָה. וְרַבָּנָן אָמְרִין אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אִם מְשַׁנֶּה אֲנִי מִדַּת הַדִּין שֶׁלִּי בְּבָרָק אֶחָד אֲנִי מְכַלֶּה אוֹתָן, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לב, מא): אִם שַׁנּוֹתִי בְּרַק חַרְבִּי, וּמָה אֲנִי עוֹשֶׂה (דברים לב, מא): וְתֹאחֵז בְּמִשְׁפָּט יָדִי, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (ישעיה כז, ה): אוֹ יַחֲזֵק בְּמָעֻזִּי, וְאֵין מָעֻזִּי אֶלָּא דִּין, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים צט, ד): וְעֹז מֶלֶךְ מִשְׁפָּט אָהֵב, אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל כְּשֵׁם שֶׁאֲנִי יָכוֹל לַעֲבֹר אֶת הַדִּין עַל עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וַאֲנִי אֵינִי מַעֲבִיר אֶלָּא תּוֹפֵס אֲנִי בַּדִּין, כָּךְ אַתֶּם לֹא תֵצְאוּ חוּץ לַדִּין, שֶׁנֶּאֱמַר: וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים.

Shemot Rabbah 30:1 · Sefaria Community Translation

אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (תהלים קיב, ה): טוֹב אִישׁ חוֹנֵן וּמַלְוֶה יְכַלְכֵּל דְּבָרָיו בְּמִשְׁפָּט, אֵין בְּרִיָּה שֶׁאֵינָה חַיֶּבֶת לֵאלֹהִים, אֶלָּא שֶׁהוּא חַנּוּן וְרַחוּם וּמוֹחֵל עַל כָּל הָרִאשׁוֹנִים, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים עט, ח): אַל תִּזְכָּר לָנוּ עֲוֹנֹת רִאשׁוֹנִים, מָשָׁל לְאֶחָד שֶׁלָּוָה מִן דְּיוֹסְטוֹס וּשְׁכָחוֹ, לְאַחַר זְמַן בָּא וְעָמַד לְפָנָיו אָמַר לוֹ יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁאֲנִי חַיָּב לְךָ, אָמַר לוֹ לָמָּה הִזְכַּרְתָּ, חוֹב הָרִאשׁוֹן כְּבָר בָּטֵל הוּא מִלִּבִּי. כָּךְ אֲדוֹן הָעוֹלָם, הַבְּרִיּוֹת חוֹטְאִין לְפָנָיו וְהוּא מִסְתַּכֵּל שֶׁאֵין עוֹשִׂין תְּשׁוּבָה וְהוּא מַנִּיחַ לָהֶם רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן, וּכְשֶׁהֵם שָׁבִים בָּאִין לְהַזְכִּיר הַחוֹב שֶׁעָשׂוּ בָּרִאשׁוֹנָה, וְהוּא אוֹמֵר לָהֶם (ישעיה מג, יח): אַל תִּזְכְּרוּ רִאשֹׁנוֹת. מִנַיִן אַתָּה אוֹמֵר שֶׁאִם שָׁב אָדָם וְעָשָׂה תְּשׁוּבָה אֲפִלּוּ יֵשׁ בְּיָדוֹ עֲוֹנוֹת הַרְבֵּה הוּא עוֹשֶׂה אוֹתָן זְכֻיּוֹת, דִּכְתִיב (יחזקאל לג, יט): וּבְשׁוּב רָשָׁע מֵרִשְׁעָתוֹ וְעָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה עֲלֵיהֶם הוּא יִחְיֶה, כָּל פְּשָׁעָיו אֲשֶׁר עָשָׂה לֹא יִזָּכְרוּ לוֹ, לְכָךְ הוּא מַזְהִיר עַל הֶעָנִי (שמות כב, כד): לֹא תִהְיֶה לוֹ כְּנשֶׁה, לֹא תַעֲמִידֶנּוּ עָרוֹם, (שמות כב, כו): וְהָיָה כִּי יִצְעַק אֵלַי וְשָׁמַעְתִּי כִּי חַנּוּן אָנִי, וְכֵן דָּוִד אוֹמֵר (תהלים לד, יח): צָעֲקוּ וַה' שָׁמֵעַ.

2 Rabi Abahu says it says (Exodus 23,4): 'Three pilgrimages you will celebrate for me in the year,' The Holy One established three pilgrimages and in the merit of the fathers that don't come before The Holy One empty-handed, and even in these generations even though they are troubled (narrow, stressed), the Torah has not moved from them as it says (Isiah 59,21): 'Should not be removed from your lips or your offspring lips, or your offspring's offsprings lips...'.

Shemot Rabbah 31:1 · Sefaria Community Translation

הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ מַלְאָךְ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים פב, ו): אֲנִי אָמַרְתִּי אֱלֹהִים אַתֶּם, אִלּוּ הִמְתִּינוּ יִשְׂרָאֵל לְמשֶׁה וְלֹא הָיוּ עוֹשִׂים אוֹתוֹ מַעֲשֶׂה, לֹא הָיְתָה גָּלֻיּוֹת וְלֹא מַלְאַךְ הַמָּוֶת שׁוֹלֵט בָּהֶן, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (שמות לב, טז): וְהַמִּכְתָּב מִכְתַּב אֱלֹהִים הוּא חָרוּת עַל הַלֻּחֹת, מַהוּ חָרוּת, רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר חֵרוּת מִן גָּלֻיּוֹת, וְרַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר חֵרוּת מִמַּלְאַךְ הַמָּוֶת, בְּשָׁעָה שֶׁאָמְרוּ יִשְׂרָאֵל (שמות כד, ז): כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָדָם הָרִאשׁוֹן צִוִּיתִיו מִצְוָה אַחַת כְּדֵי שֶׁיְקַיְמֶנָּה וְהִשְׁוֵיתִיו לְמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ג, כב): הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ, אֵלּוּ שֶׁהֵן עוֹשִׂין וּמְקַיְּימִין תרי"ג מִצְווֹת חוּץ מִן הַכְּלָלִים וּמִן הַפְּרָטִים וּמִן הַדִּקְדּוּקִים, אֵינוֹ דִין שֶׁיִּהְיוּ הֵן חַיִּין וְקַיָּמִין לְעוֹלָם, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (במדבר כא, יט): וּמִמַּתָּנָה נַחֲלִיאֵל, שֶׁנָּחֲלוּ מֵהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁיִּהְיוּ חַיִּים וְקַיָּמִים לְעוֹלָם, כֵּיוָן שֶׁאָמְרוּ (שמות לב, ח): אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל, בָּא מוֹת עֲלֵיהֶם, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּשִׁיטָתוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן הֲלַכְתֶּם שֶׁלֹא עָמַד בְּנִסְיוֹנוֹ שָׁלשׁ שָׁעוֹת וּבְתֵשַׁע שָׁעוֹת נִקְנְסָה עָלָיו מִיתָה, אֲנִי אָמַרְתִּי אֱלֹהִים אַתֶּם, וַהֲלַכְתֶּם אַחַר מִדּוֹתָיו שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן (תהלים פב, ז): אָכֵן כְּאָדָם תְּמוּתוּן. מַהוּ (תהלים פב, ז): וּכְאַחַד הַשָֹּׂרִים תִּפֹּלוּ, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה אוֹ כְּאָדָם אוֹ כְּחַוָּה. דָּבָר אַחֵר, וּכְאַחַד הַשָֹּׂרִים תִּפֹּלוּ, אָמַר רַבִּי פִּנְחָס הַכֹּהֵן בֶּן רַבִּי חָמָא אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הִפַּלְתֶּם עַצְמְכֶם, לְשֶׁעָבַר הֱיִיתֶם מִשְׁתַּמְשִׁים עַל יְדֵי רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, עַכְשָׁיו אֵין אַתֶּם מִשְׁתַּמְּשִׁים אֶלָּא עַל יְדֵי מַלְאָךְ, הֱוֵי: הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ מַלְאָךְ לְפָנֶיךָ.

“Behold, I am sending an angel before you to protect you along the way and to take you to the place that I have prepared” (Exodus 23:20). “Behold, I am sending an angel” – that is what is written: “I had said: You are divine beings” (Psalms 82:6). Had Israel waited for Moses and not performed that act, there would have been no exiles, and the angel of death would not have had dominion over them. Likewise it says, “[The tablets were the work of God] and the script was the script of God, engraved [ḥarut] on the tablets” (Exodus 32:16). What is ḥarut? Rabbi Yehuda and Rabbi Neḥemya: Rabbi Yehuda said: Freedom [ḥerut] from exiles. Rabbi Neḥemya said: Freedom from the angel of death. When Israel said: “Everything that the Lord spoke, we will perform and we will heed” (Exodus 24:7), the Holy One blessed be He said: Adam the first man, I commanded one mitzva for him so that he would fulfill it, and I likened him to the ministering angels, as it is stated: “Behold, the man has become like one of us” (Genesis 3:22); these, who perform and fulfill the six hundred and thirteen mitzvot besides the generalizations, the specificities, and the details, is it not logical that they live and endure forever? Likewise it says: “And from Matana to Naḥaliel” (Numbers 21:19) – they received it from the Holy One blessed be He so they would be alive and enduring forever. When they said: “This is your god, Israel” (Exodus 32:8), death came upon them. The Holy One blessed be He said: You followed the approach of Adam the first man who did not withstand his ordeal for three hours, and at nine hours he was sentenced to death. “I had said: You are divine beings,” but you followed the attribute of Adam the first man; “indeed, as men you will die” (Psalms 82:7). What is: “As one of the princes you will fall” (Psalms 82:7)? Rabbi Yehuda said: Either like Adam or like Eve. Another matter: “As one of the princes you will fall” – Rabbi Pinḥas HaKohen ben Rabbi Ḥama said: The Holy One blessed be He said to them: You have toppled yourselves. In the past, you were served by means of the Divine Spirit; now, you are served only by means of an angel. That is, “behold, I am sending an angel before you.”

Shemot Rabbah 32:1 · The Sefaria Midrash Rabbah, 2022

וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (משלי ד, ב): כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם תּוֹרָתִי אַל תַּעֲזֹבוּ, אַל תַּעֲזֹבוּ אֶת הַמִּקָּח שֶׁנָּתַתִּי לָכֶם, יֵשׁ לְךָ אָדָם שֶׁלּוֹקֵחַ מִקָּח, יֵשׁ בּוֹ זָהָב אֵין בּוֹ כֶסֶף, יֵשׁ בּוֹ כֶסֶף אֵין בּוֹ זָהָב, אֲבָל הַמִּקָּח שֶׁנָּתַתִּי לָכֶם יֵשׁ בּוֹ כֶסֶף, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים יב, ז): אִמְרוֹת ה' אֲמָרוֹת טְהֹרוֹת כֶּסֶף צָרוּף. יֵשׁ בּוֹ זָהָב, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים יט, יא): הַנֶּחֱמָדִים מִזָּהָב וּמִפָּז רָב. יֵשׁ אָדָם לוֹקֵחַ שָׂדוֹת אֲבָל לֹא כְרָמִים, כְּרָמִים וְלֹא שָׂדוֹת, אֲבָל הַמִּקָּח הַזֶּה יֵשׁ בּוֹ שָׂדוֹת וְיֵשׁ בּוֹ כְּרָמִים, שֶׁנֶּאֱמַר (שיר השירים ד, יג): שְׁלָחַיִךְ פַּרְדֵּס רִמּוֹנִים. יֵשׁ לְךָ אָדָם לוֹקֵחַ מִקָּח וּבְנֵי אָדָם אֵינָן יוֹדְעִין מַהוּ, אֲבָל מִשְֹּׂכַר הַסַּרְסוּר נִתְוַדַּע מַה לָּקַח. כָּךְ הַתּוֹרָה אֵין אָדָם יוֹדֵעַ מַה הִיא, אֶלָּא מִשָֹּׂכָר שֶׁלָּקַח משֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לד, כט): וּמשֶׁה לֹא יָדַע כִּי קָרַן עוֹר פָּנָיו בְּדַבְּרוֹ אִתּוֹ. וְיֵשׁ לְךָ מִקָּח שֶׁמִּי שֶׁמְּכָרוֹ נִמְכָּר עִמּוֹ, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, מָכַרְתִּי לָכֶם תּוֹרָתִי, כִּבְיָכוֹל נִמְכַּרְתִּי עִמָּהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה, מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה לוֹ בַּת יְחִידָה, בָּא אֶחָד מִן הַמְּלָכִים וּנְטָלָהּ, בִּקֵּשׁ לֵילֵךְ לוֹ לְאַרְצוֹ וְלִטֹּל לְאִשְׁתּוֹ. אָמַר לוֹ: בִּתִּי שֶׁנָּתַתִּי לְךָ יְחִידִית הִיא, לִפְרשׁ מִמֶּנָּה אֵינִי יָכוֹל, לוֹמַר לְךָ אַל תִּטְלָהּ אֵינִי יָכוֹל לְפִי שֶׁהִיא אִשְׁתֶּךָ, אֶלָּא, זוֹ טוֹבָה עֲשֵׂה לִי, שֶׁכָּל מָקוֹם שֶׁאַתָּה הוֹלֵךְ קִיטוֹן אֶחָד עֲשֵׂה לִי, שֶׁאָדוּר אֶצְלְכֶם, שֶׁאֵינִי יָכוֹל לְהַנִּיחַ אֶת בִּתִּי. כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, נָתַתִּי לָכֶם אֶת הַתּוֹרָה, לִפְרשׁ הֵימֶנָּה אֵינִי יָכוֹל, לוֹמַר לָכֶם אַל תִּטְלוּהָ אֵינִי יָכוֹל, אֶלָּא בְּכָל מָקוֹם שֶׁאַתֶּם הוֹלְכִים בַּיִת אֶחָד עֲשׂוּ לִי שֶׁאָדוּר בְּתוֹכוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כה, ח): וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ.

"And they shall bring Me gifts" (Exodus 25:2) - here it is written, "for I have given you a good portion, do not forsake My teaching" (Proverbs 4:2); do not forsake the purchase that I gave to you. When people buy things, their purchase has gold but no silver, or silver but no gold, but the purchase that I have to you has silver, as it is said "The sayings of God are sayings pure like smelted silver" (Psalms 12:7). It has gold, as it is said "More lovely than gold and than much fine gold" (Psalms 19:11). People buy fields but not vineyards, vineyards and not fields, but this purchase has in it both vineyards and fields, as it is said "Your shoots are an orchard of pomegranates" (Song of Songs 4:13). Someone makes a purchase and others do not know what it is, but the inebriation [or: reward] of the brewer [or: middleman] makes clear what he bought. So it is with the Torah -- a person doesn't know what it is except from the inebriation that Moshe took, as it is said (Exodus 34:29) "Moshe did not know that the skin of his face was radiant, since he had spoken with Him." And there are purchases that the one who sells them is sold along with them -- the Holy Blessed One said to Israel, 'I sell to you My Torah, and (as if such a thing could be) I am sold along with it,' as it is said "And they shall bring me gifts" (Exodus 25:2). This is similar to a King who had an only daughter. One of the kings came and took her and sought to go back to his land to marry her. He said to him, "My daughter who I have given to you is my only one. I cannot bear to separate from her, but to tell you that you cannot take her is also impossible since she is your wife. Rather, do me this favour, that everywhere you go make me a small room [kiton], so that I can live with you, for I cannot leave my daughter." So said God to the Israel: 'I have given you the Torah. I cannot bear to separate from her, and to tell you not to take her is also impossible. Rather, everywhere you go make me one house so that I can live within it' as it is said "And make me a sanctuary" (Exodus 25:8)

Shemot Rabbah 33:1 · Sefaria Community Translation

וְעָשׂוּ אֲרוֹן עֲצֵי שִׁטִּים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (איוב לז, כג): שַׁדַּי לֹא מְצָאנֻהוּ שַׂגִּיא כֹחַ, אָמַר רַבֵּנוּ הַגָּדוֹל צְרִיכִין אָנוּ לְהַחֲזִיק טוֹבָה לְאִיּוֹב שֶׁכָּל מַה שֶּׁאָמַר אֱלִיהוּא בָּא הוּא וְהוֹסִיף עַל דְּבָרָיו, אָמַר אִיּוֹב לַחֲבֵרָיו מָה אַתֶּם סוֹבְרִים שֶׁכָּל מַה שֶּׁאֲמַרְתֶּם הוּא כָּל שִׁבְחוֹ, מִי יוּכַל לְסַפֵּר כָּל שְׁבָחָיו וּגְבוּרוֹתָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כָּל הַדְּבָרִים שֶׁדִּבַּרְתֶּם (איוב כו, יד): הֶן אֵלֶּה קְצוֹת דְּרָכָיו, בָּא אֱלִיהוּא וְאָמַר: שַׁדַּי לֹא מְצָאנֻהוּ שַׂגִּיא כֹחַ, מִי שֶׁשּׁוֹמֵעַ הַפָּסוּק הַזֶּה אוֹמֵר שֶׁמָּא חֵרוּפִים הוּא, חַס וְשָׁלוֹם, אֶלָּא כָּךְ אָמַר אֱלִיהוּא לֹא מָצִינוּ כֹּחַ גְּבוּרָתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עִם בְּרִיּוֹתָיו, שֶׁאֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּא בְּטַרְחוּת עִם בְּרִיּוֹתָיו, לֹא בָּא עַל הָאָדָם אֶלָּא לְפִי כֹּחוֹ, אַתָּה מוֹצֵא כְּשֶׁנָּתַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הַתּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל אִלּוּ הָיָה בָּא עֲלֵיהֶם בְּחֹזֶק כֹּחוֹ, לֹא הָיוּ יְכוֹלִין לַעֲמֹד, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ה, כב): אִם יֹסְפִים אֲנַחְנוּ לִשְׁמֹעַ וגו'. אֶלָּא לֹא בָּא עֲלֵיהֶם אֶלָּא לְפִי כֹּחָם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים כט, ד): קוֹל ה' בַּכֹּחַ, בְּכֹחוֹ אֵינוֹ אוֹמֵר אֶלָּא בַּכֹּחַ, לְפִי כֹחוֹ שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד. דָּבָר אַחֵר, שַׁדַּי לֹא מְצָאנֻהוּ שַׂגִּיא כֹחַ, בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה עֲשֵׂה לִי מִשְׁכָּן, הִתְחִיל מַתְמִיהַּ וְאוֹמֵר כְּבוֹדוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מָלֵא עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים וְהוּא אוֹמֵר עֲשֵׂה לִי מִשְׁכָּן, וְעוֹד הָיָה מִסְתַּכֵּל וְרָאָה שֶׁשְּׁלֹמֹה עוֹמֵד וּבוֹנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁהוּא גָּדוֹל מִן הַמִּשְׁכָּן, וְאָמַר לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (מלכים א ח, כז): כִּי הַאֻמְנָם יֵשֵׁב אֱלֹהִים עַל הָאָרֶץ, אָמַר משֶׁה וּמַה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁהוּא יוֹתֵר וְיוֹתֵר מִן הַמִּשְׁכָּן שְׁלֹמֹה אוֹמֵר כֵּן, מִשְׁכָּן עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה, לְכָךְ אָמַר משֶׁה (תהלים צא, א): ישֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בַּר רַבִּי סִימוֹן יוֹשֵׁב בְּסֵתֶר הוּא עֶלְיוֹן עַל כָּל בְּרִיּוֹתָיו, מַהוּ (תהלים צא, צ): בְּצֵל שַׁדַּי, בְּצֵל אֵל, בְּצֵל רַחוּם, בְּצֵל חַנּוּן, אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא בְּצֵל שַׁדַּי, בְּצֵל שֶׁעָשָׂה בְּצַלְאֵל, לְכָךְ נֶאֱמַר: בְּצֵל שַׁדַּי יִתְלוֹנָן, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא כְּשֵׁם שֶׁאַתָּה סָבוּר כָּךְ אֲנִי סָבוּר, אֶלָּא כ' קֶרֶשׁ בַּצָּפוֹן וְכ' בַּדָּרוֹם וְח' בַּמַעֲרָב, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁאֵרֵד וַאֲצַמְצֵם שְׁכִינָתִי בְּתוֹךְ אַמָּה עַל אַמָּה.

Shemot Rabbah 34:1 · Sefaria Community Translation

וְעָשִׂיתָ אֶת הַקְּרָשִׁים לַמִּשְׁכָּן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים קד, טז): יִשְׂבְּעוּ עֲצֵי ה' אַרְזֵי לְבָנוֹן אֲשֶׁר נָטָע, הַרְבֵּה בְּרִיּוֹת בָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּעוֹלָמוֹ וְלֹא הָיָה הָעוֹלָם רָאוּי לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן וּגְנָזָן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִן הָעוֹלָם, וְאֵיזֶה זֶה אוֹר שֶׁנִּבְרָא בְּיוֹם רִאשׁוֹן, דְּאָמַר רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן הָאוֹר שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּיוֹם רִאשׁוֹן אָדָם צוֹפֶה וּמַבִּיט בּוֹ מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ, כֵּיוָן שֶׁנִּסְתַּכֵּל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּדוֹרוֹ שֶׁל אֱנוֹשׁ וּבְדוֹר הַמַּבּוּל וּבְדוֹר הַפְלָגָה שֶׁמַּעֲשֵׂיהֶם מְקֻלְקָלִים, עָמַד וּגְנָזוֹ מֵהֶן, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב לח, טו): וְיִמָּנַע מֵרְשָׁעִים אוֹרָם. וּלְמִי גְנָזוֹ, לַצַּדִּיקִים לֶעָתִיד לָבוֹא, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית א, ד): וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב, מַהוּ כִּי טוֹב, שֶׁהָיָה אוֹרוֹ נָאֶה לָעוֹלָם וְלֹא הָיָה מַזִּיק כַּשֶּׁמֶשׁ הַזֶּה. וְהֵיכָן גְּנָזוֹ בַּגַּן עֵדֶן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים צז, יא): אוֹר זָרֻעַ לַצַּדִּיק, וְהַרְבֵּה בְּרִיּוֹת בָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּעוֹלָם, וְלֹא הָיָה הָעוֹלָם רָאוּי לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן, וְהָיוּ רְאוּיִין לְהִגָּנֵז וְלֹא נִגְנְזוּ מִפְּנֵי כְּבוֹד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְאֵיזֶה זֶה זָהָב, אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ טוֹבָה גְדוֹלָה חָלַק הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְעוֹלָמוֹ בַּזָּהָב, יֵשׁ אָדָם פּוֹרֵט זָהוּב אֶחָד וְהוּא מוֹצִיא מִמֶנּוּ כַּמָּה יְצִיאוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ב, יב): וּזֲהַב הָאָרֶץ הַהִוא טוֹב, וּמַהוּ טוֹב טוּבֵיהּ דְּהוּא בְּבֵיתֵיהּ טוּבֵיהּ דְּהוּא בְּלִוְיָיתֵיהּ. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ לֹא הָיָה הָעוֹלָם רָאוּי לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בַּזָּהָב, וְלָמָּה נִבְרָא בִּשְׁבִיל הַמִּשְׁכָּן וּבִשְׁבִיל בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: וּזֲהַב הָאָרֶץ הַהִוא טוֹב, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (דברים ג, כה): הָהָר הַטּוֹב הַזֶּה וְהַלְּבָנֹן. שִׁבְעָה זְהָבִים הָיוּ בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ, זָהָב טוֹב, זָהָב טָהוֹר, זָהָב שָׁחוּט, זָהָב סָגוּר, זָהָב מְזֻקָּק, זְהַב פַּרְוָיִם, זָהָב מוּפָז. זָהָב טוֹב, כְּמַשְׁמָעוֹ. וְטָהוֹר, שֶׁהָיוּ מַכְנִיסִין אוֹתוֹ לְכוּר וְאֵינוֹ חָסֵר כְּלוּם. זָהָב שָׁחוּט, שֶׁהָיָה נִמְשַׁךְ כְּחוּט וְהָיוּ סָכִין בּוֹ כְּשַׁעֲוָה הַנְּתוּנָה עַל גַּבֵּי פִּנְקָס. זָהָב סָגוּר, שֶׁהָיָה סוֹגֵר כָּל הַזְּהָבִים שֶׁהָיוּ שָׁם. זָהָב מְזֻקָּק, שֶׁהָיוּ טוֹחִין בּוֹ אֶת הַכְּתָלִים, וַהֲרֵי כָּתוּב (דברי הימים א כט, ד): כֶּסֶף מְזֻקָּק לָטוּחַ בּוֹ קִירוֹת הַבָּתִּים, לָמָּה קוֹרִין אוֹתוֹ כֶּסֶף, שֶׁהָיָה מַכְסִיף כָּל הַזְּהָבִים שֶׁהָיוּ שָׁם. זָהָב מוּפָז, רַבִּי פַּטְרִיקִי אָחִיו שֶׁל רַבִּי דְרוֹסַאי אוֹמֵר שֶׁהָיָה דּוֹמֶה לַגָּפְרִית הַזּוֹ שֶׁהִיא מוּצָתָה בָאֵשׁ. זְהַב פַּרְוָיִם, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ שֶׁהָיָה דוֹמֶה לְדַם הַפָּרִים. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁהָיָה עוֹשֶׂה פֵּרוֹת. וְאַף הָאֲרָזִים הָיוּ רְאוּיִן לְהִגָּנֵז וְלֹא נִגְנָזוּ. אָמַר רַבִּי חֲנִינָא, לֹא הָיָה הָעוֹלָם רָאוּי לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בַּאֲרָזִים, אֶלָּא לֹא נִבְרְאוּ אֶלָּא בִּשְׁבִיל הַמִּשְׁכָּן וּבִשְׁבִיל בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קד, טז): יִשְׂבְּעוּ עֲצֵי ה' אַרְזֵי לְבָנוֹן אֲשֶׁר נָטָע, וְאֵין לְבָנוֹן אֶלָּא בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ג, כו): הָהָר הַטּוֹב הַזֶּה וְהַלְּבָנֹן. אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן בְּשֵׁם רַבִּי יוֹנָתָן עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה מִינֵי אֲרָזִים הֵם וְאֵין לְךָ מְשֻׁבָּח מִכֻּלָּן אֶלָּא שִׁבְעָה, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה מא, יט): אֶתֵּן בַּמִּדְבָּר אֶרֶז שִׁטָּה וַהֲדַס וְעֵץ שָׁמֶן וגו'. וְלָמָּה לֹא נִגְנְזוּ, שֶׁצָפָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהֵן עֲתִידִין לַעֲשׂוֹת בָּהֶן מְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן בַּמָּקוֹם שֶׁהַשְּׁכִינָה עֲתִידָה לִשְׁכֹּן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קד, יז): אֲשֶׁר שָׁם צִפֳּרִים יְקַנֵּנוּ, וְכִי תַעֲלֶה עַל דַּעְתְּךָ שֶׁשָּׁם צִפֳּרִים הָיוּ מְקַנְּנוֹת, אֶלָּא הַצִּפֳּרִים שֶׁהָיָה כֹּהֵן שׁוֹחֵט וּמַקְרִיב בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ, וּמַהוּ (תהלים קד, יז): חֲסִידָה בְּרוֹשִׁים בֵּיתָהּ, וְכִי חֲסִידָה בַּאֲרָזִים בֵּיתָהּ, וּמַהוּ חֲסִידָה, זֶה כֹּהֵן גָּדוֹל, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לג, ח): תֻּמֶּיךָ וְאוּרֶיךָ לְאִישׁ חֲסִידֶךָ.

Shemot Rabbah 35:1 · Sefaria Community Translation

וְאַתָּה תְּצַוֶּה, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (ירמיה יא, טז): זַיִת רַעֲנָן יְפֵה פְרִי תֹאַר קָרָא ה' שְׁמֵךְ, וְכִי לֹא נִקְרְאוּ יִשְׂרָאֵל אֶלָּא כַּזַּיִת הַזֶּה בִּלְבָד, וַהֲלוֹא בְּכָל מִינֵי אִילָנוֹת נָאִים וּמְשֻׁבָּחִים נִקְרְאוּ יִשְׂרָאֵל, בְּגֶפֶן וּתְאֵנָה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים פ, ט): גֶּפֶן מִמִּצְרַיִם תַּסִּיעַ, תְּאֵנָה, שֶׁנֶּאֱמַר (הושע ט, י): כְּבִכּוּרָה בִתְאֵנָה בְּרֵאשִׁיתָהּ, כַּתָּמָר, שֶׁנֶּאֱמַר (שיר השירים ז, ח): זֹאת קוֹמָתֵךְ דָּמְתָה לְתָמָר. כָּאֶרֶז, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים צב, יג): כְּאֶרֶז בַּלְּבָנוֹן יִשְׂגֶּה. כֶּאֱגוֹז, שֶׁנֶּאֱמַר (שיר השירים ו, יא): אֶל גִּנַת אֱגוֹז יָרַדְתִּי, וּקְרָאָן בְּכָל מִינֵי שְׁלָחִים, שֶׁנֶּאֱמַר (שיר השירים ד, יג): שְׁלָחַיִךְ פַּרְדֵּס רִמּוֹנִים, וּבָא יִרְמְיָה לוֹמַר: זַיִת רַעֲנָן יְפֵה פְרִי תֹאַר, אֶלָּא מָה הַזַּיִת הַזֶּה, עַד שֶׁהוּא בְּאִילָנוֹ מְגַרְגְּרִין אוֹתוֹ וְאַחַר כָּךְ מוֹרִידִין אוֹתוֹ מִן הַזַּיִת וְנֶחְבָּט, וּמִשֶּׁחוֹבְטִין אוֹתוֹ מַעֲלִין אוֹתוֹ לַגַּת וְנוֹתְנִין אוֹתָן בַּמַּטְחֵן, וְאַחַר כָּךְ טוֹחֲנִין אוֹתָן, וְאַחַר כָּךְ מַקִּיפִין אוֹתָן בַּחֲבָלִים, וּמְבִיאִין אֲבָנִים וְאַחַר כָּךְ נוֹתְנִין אֶת שַׁמְנָן. כָּךְ יִשְׂרָאֵל, בָּאִין עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וְחוֹבְטִין אוֹתָם מִמָּקוֹם לְמָקוֹם וְחוֹבְשִׁים אוֹתָן וְכוֹפְתִין אוֹתָם בְּקוֹלָרִין וּמַקִּיפִין אוֹתָן טַרְטְיוֹטִין, וְאַחַר כָּךְ עוֹשִׂין תְּשׁוּבָה וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹנֶה לָהֶם, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ב, כג): וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל, וְכֵן (דברים ד, ל): בַּצַּר לְךָ וּמְצָאוּךָ (דברים ל, לא): כִּי אֵל רַחוּם ה' אֱלֹהֶיךָ, הֱוֵי: זַיִת רַעֲנָן יְפֵה פְרִי תֹאַר. דָּבָר אַחֵר, מָה רָאָה יִרְמְיָה לִמְשֹׁל אֲבוֹתֵינוּ כַּזַּיִת, אֶלָּא כָּל הַמַּשְׁקִין מִתְעָרְבִים זֶה בָּזֶה, וְהַשֶּׁמֶן אֵינוֹ מִתְעָרֵב אֶלָּא עוֹמֵד, כָּךְ יִשְׂרָאֵל אֵינָם מִתְעָרְבִים עִם הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ז, ג): וְלֹא תִתְחַתֵּן בָּם. דָּבָר אַחֵר, כָּל הַמַּשְׁקִים אָדָם מְעָרֵב בָּהֶם וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ אֵיזֶה תַּחְתּוֹן וְאֵיזֶה עֶלְיוֹן, אֲבָל הַשֶּׁמֶן אֲפִלּוּ אַתָּה מְעָרְבוֹ בְּכָל הַמַּשְׁקִין שֶׁבָּעוֹלָם הוּא נָתוּן לְמַעְלָה מֵהֶן. כָּךְ אֲבוֹתֵינוּ, בְּשָׁעָה שֶׁהֵם עוֹשִׂים רְצוֹנוֹ שֶׁל מָקוֹם נִצָּבִים לְמַעְלָה מִן הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כח, א): וּנְתָנְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ עֶלְיוֹן, הֱוֵי: זַיִת רַעֲנָן יְפֵה פְרִי תֹאַר. דָּבָר אַחֵר, זַיִת רַעֲנָן, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (תהלים מח, ג): יְפֵה נוֹף מְשׂוֹשׂ כָּל הָאָרֶץ, מַהוּ יְפֵה נוֹף, לָשׁוֹן יְוָנִי קוֹרִין לְכַלָּה נִמְפִּי, מְשׂוֹשׂ כָּל הָאָרֶץ, שֶׁלֹא הָיָה אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל מֵצֵר כְּשֶׁהָיָה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם, לָמָּה, שֶׁהָיָה אָדָם נִכְנָס לְשָׁם מָלֵא עֲוֹנוֹת, וְהָיָה מַקְרִיב קָרְבָּן וּמִתְכַּפֵּר לוֹ, אֵין שִׂמְחָה גְדוֹלָה מִזּוֹ שֶׁהָיָה יוֹצֵא צַדִּיק, הֱוֵי: יְפֵה נוֹף מְשׂוֹשׂ כָּל הָאָרֶץ. כְּתִיב בְּצוֹר (יחזקאל כז, ג): צוֹר אַתְּ אָמַרְתְּ אֲנִי כְּלִילַת יֹפִי, אַתְּ אָמַרְתְּ אֲבָל אֲחֵרִים אֵינָם אוֹמְרִים, אֲבָל יְרוּשָׁלַיִם הַכֹּל אוֹמְרִים שִׁבְחָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר (איכה ב, טו): הֲזֹאת הָעִיר שֶׁיֹּאמְרוּ כְּלִילַת יֹפִי, וּכְתִיב (תהלים מח, ג): הַר צִיּוֹן יַרְכְּתֵי צָפוֹן קִרְיַת מֶלֶךְ רָב, מָקוֹם שֶׁמַּקְרִיבִין בּוֹ קָרְבָּנוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא א, יא): וְשָׁחַט אֹתוֹ עַל יֶרֶךְ הַמִּזְבֵּחַ צָפֹנָה, לְכָךְ נֶאֱמַר: זַיִת רַעֲנָן יְפֵה פְרִי תֹאַר, כְּשֵׁם שֶׁהַשֶּׁמֶן מֵאִיר כָּךְ בֵּית הַמִּקְדָּשׁ מֵאִיר לְכָל הָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ס, ג): וְהָלְכוּ גוֹיִם לְאוֹרֵךְ, לָכֵן נִקְרְאוּ אֲבוֹתֵינוּ זַיִת רַעֲנָן, שֶׁהֵם מְאִירִים לַכֹּל בֶּאֱמוּנָתָם, לְכָךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה: וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ.

A sighted person and a blind person were walking together. The sighted person said, "Come and I will be your guide"; which enabled the blind person to walk. When they entered the house, the sighted person said to the blind person, "Go and light the candle for me, and provide me with light, so that you should no longer feel obliged to me for having accompanied you; therefore I said to you to light [the candle]."

Shemot Rabbah 36:1 · Sefaria Community Translation

וְאַתָּה הַקְרֵב אֵלֶיךָ אֶת אַהֲרֹן אָחִיךָ, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (זכריה י, ד): מִמֶּנּוּ פִנָּה מִמֶּנּוּ יָתֵד מִמֶּנּוּ קֶשֶׁת מִלְחָמָה, בּוֹא וּרְאֵה אֻמּוֹת הַקַּדְמוֹנִים כְּשֶׁהָיוּ מְבַקְּשִׁים לְהַעֲמִיד לָהֶם מֶלֶךְ, הָיוּ מְבִיאִים מִכָּל מָקוֹם וּמַעֲמִידִים עֲלֵיהֶם, שֶׁכֵּן הוּא אוֹמֵר (בראשית לו, לב): וַיִמְלֹךְ בֶּאֱדוֹם מִדִּנְהָבָה, מִבָּצְרָה, וְכֵן כֻּלָּן, אֲבָל יִשְׂרָאֵל אֵינוֹ כֵן, אֶלָּא מֵהֶם גְּדוֹלֵיהֶם, מֵהֶם מַלְכֵיהֶם, מֵהֶם כֹּהֲנֵיהֶם, מֵהֶם נְבִיאֵיהֶם, מֵהֶם שָׂרֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: מִמֶּנּוּ פִנָּה זוֹ הַמֶּלֶךְ דָּוִד, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קיח, כא): אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים הָיְתָה לְרֹאשׁ פִּנָה. מִמֶּנּוּ יָתֵד, זֶה כֹּהֵן גָּדוֹל, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה כב, כג): וּתְקַעְתִּיו יָתֵד בְּמָקוֹם נֶאֱמָן. מִמֶּנּוּ קֶשֶׁת מִלְחָמָה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים א יב, ב): נשְׁקֵי קֶשֶׁת מַיְמִינִים וּמַשְׂמִאלִים. (זכריה י, ד): מִמֶּנּוּ יָצָא כָּל נוֹגֵשׂ יַחְדָּו, אֵלּוּ סוֹפְרֵי הַדַּיָּנִין, וְכֵן הוּא אוֹמֵר: וְאַתָּה הַקְרֵב אֵלֶיךָ אֶת אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאֶת בָּנָיו אִתּוֹ, מֵהֵיכָן, מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה לוֹ אוֹהֵב וּבִקֵּשׁ לְמַנּוֹת קָתָלִיקוֹס וּמִנָּהוּ עַל כָּל בֵּית גְּנָזָיו, לְאַחַר יָמִים בִּקֵּשׁ לַעֲשׂוֹת אִסְטַרְטִיגוֹס וְהָיָה אוֹתוֹ אוֹהֲבוֹ סָבוּר שֶׁמָּא יַעֲשֵׂהוּ וְלֹא עֲשָׂאוֹ, אָמַר לוֹ לֵךְ וּמַנֵּה אִסְטַרְטִיגוֹס, אָמַר לוֹ אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ מֵאֵיזוֹ גִּינוֹסְיָא, אָמַר לוֹ מִגִּינוֹסְיָא שֶׁלְּךָ. כָּךְ בִּקֵּשׁ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמַנּוֹת עַל מְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן וַעֲשָׂאוֹ לְמשֶׁה גִּזְבָּר עַל הַדַּיָּנִין וְעַל הַכֹּל, וּכְשֶׁבִּקֵּשׁ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַעֲשׂוֹת כֹּהֵן גָּדוֹל, הָיָה משֶׁה סָבוּר שֶׁהוּא נַעֲשָׂה כֹּהֵן גָּדוֹל, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֵךְ וּמַנֵּה לִי כֹּהֵן גָּדוֹל, אָמַר לְפָנָיו רִבּוֹן הָעוֹלָם מֵאֵיזֶה שֵׁבֶט אֲמַנֶּה לְךָ, אָמַר לוֹ מִשֵּׁבֶט לֵוִי, אוֹתָהּ הַשָּׁעָה שָׂמַח משֶׁה, אָמַר כָּךְ שִׁבְטִי חָבִיב, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַהֲרֹן אָחִיךָ הוּא, לְכָךְ נֶאֱמַר: וְאַתָּה הַקְרֵב אֵלֶיךָ אֶת אַהֲרֹן אָחִיךָ. רַבָּנָן אָמְרֵי, כָּל אַרְבָּעִים שָׁנָה שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר שִׁמֵּשׁ משֶׁה בִּכְהֻנָּה גְדוֹלָה, וְיֵשׁ אוֹמְרִים לֹא שִׁמֵּשׁ אֶלָּא שִׁבְעַת יְמֵי הַמִּלּוּאִים. רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי סִימוֹן אוֹמֵר כָּל אַרְבָּעִים שָׁנָה שִׁמֵּשׁ משֶׁה בִּכְהֻנָּה גְדוֹלָה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים א, כג, יג): בְּנֵי עַמְרָם אַהֲרֹן וּמשֶׁה, וּכְתִיב (דברי הימים א כג, יד): וּמשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים.

“And you, draw Aaron your brother near to you, and his sons with him, from among the children of Israel, to serve Me: Aaron, Nadav and Avihu, Elazar and Itamar, Aaron’s sons” (Exodus 28:1). “And you, draw Aaron your brother near to you,” that is what is written: “From it will come a cornerstone, from it a peg, from it a bow of war” (Zechariah 10:4). Come and see: When the early nations would seek to appoint a king for themselves, they would bring [a man] from anywhere and appoint him over them, as it says: “He reigned in Edom” (Genesis 36:32), from Dinhava, from Basra, and likewise, all of them. But Israel is not so. Their great ones are from them, their kings are from them, their priests are from them, their prophets are from them, their princes are from them, as it is stated: “From it will come a cornerstone,” this is King David, as it is stated: “The stone that the builders rejected became the cornerstone” (Psalms 118:22). “From it a peg” this is the High Priest, as it is stated: “I will affix him as a peg in a secure place” (Isaiah 22:23). “From it a bow of war,” as it is stated: “They were armed with bows, both right and left-handed” (I Chronicles 12:2). “From it every oppressor will be gone together” (Zechariah 10:4), these are the judges’ scribes. And likewise it says: “And you, draw Aaron your brother near to you, and his sons with him.” From where? It is from among the children of Israel. This is analogous to a king who had a friend and sought to appoint a treasurer, and he appointed [his friend] over his entire treasury. Sometime later, he sought to appoint a military chief of staff, and that friend thought that perhaps he would choose him, but he did not choose him. [The king] said to him: ‘Go and appoint a military chief of staff.’ He said to him: ‘My lord, from which noble family?’ He said to him: ‘From your noble family.’ So too, the Holy One blessed be He sought to appoint someone over the labor of the Tabernacle, and He selected Moses as the administrator over the judges and over everything. When the Holy One blessed be He sought to appoint a High Priest, Moses thought that perhaps he would become the High Priest. The Holy One blessed be He said to him: ‘Go and appoint a High Priest for Me.’ He said before Him: ‘From what tribe shall I appoint for You?’ He said to him: ‘From the tribe of Levi.’ At that moment, Moses rejoiced. He said: ‘My tribe is so beloved.’ The Holy One blessed be He said to him: ‘It is Aaron, your brother.’ That is why it is stated: “And you, draw Aaron your brother near to you.” The Rabbis say: All forty years that Israel was in the wilderness, Moses served in the high priesthood. Some say: He served only during the seven days of inauguration. Rabbi Berekhya says in the name of Rabbi Simon: All forty years Moses served in the high priesthood, as it is stated: “The sons of Amram, Aaron and Moses; [Aaron was separated that he should be most holy, he and his sons forever, to offer before the Lord, to serve Him, and to bless in His name forever]” (I Chronicles 23:13), and it is written: “And Moses, the man of God, [his sons are named among the tribe of Levi]” (I Chronicles 23:14).

Shemot Rabbah 37:1 · The Sefaria Midrash Rabbah, 2022

וְזֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה לָהֶם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים קיט, פט): לְעוֹלָם ה' דְּבָרְךָ נִצָּב בַּשָּׁמָיִם, אָמַר דָּוִד כְּשֵׁם שֶׁאַתָּה אֱמֶת, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה י, י): וַה' אֱלֹהִים אֱמֶת, כָּךְ דְּבָרְךָ אֱמֶת, שֶׁנֶּאֱמַר: לְעוֹלָם ה' דְּבָרְךָ נִצָּב בַּשָּׁמָיִם, אַל תֹּאמַר בַּשָּׁמָיִם אֶלָּא כַּשָּׁמָיִם, כְּשֵׁם שֶׁמִּתְּחִלָּה גָּזַר וְנַעֲשׂוּ שָׁמָיִם, אַף דָּבָר שֶׁדִּבַּרְתָּ לְקַדֵּשׁ אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו קַיָּם לְעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כה, יג): וְהָיְתָה לוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם, לָמָּה כָּךְ (ישעיה נה, יא): כֵּן יִהְיֶה דְּבָרִי אֲשֶׁר יֵצֵא מִפִּי, לְכָךְ נֶאֱמַר: זֶה הַדָּבָר.

Shemot Rabbah 38:1 · Sefaria Community Translation

כִּי תִשָֹּׂא, כָּךְ פָּתַח רַבִּי תַּנְחוּמָא בַּר אַבָּא (שיר השירים ז, ג): שָּׁרְרֵךְ אַגַּן הַסַּהַר וגו', וְכָל הַפְּתִיחוֹת כֻּלָּן כָּעִנְיָן הַכָּתוּב בַּפָּרָשִׁיּוֹת, וְעוֹד אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא משֶׁה חַיָּבִין לִי יִשְׂרָאֵל מַה שֶּׁלָּווּ הֵימֶנִּי, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי תִשָֹּׂא, כְּמָה דְתֵימָא (דברים כד, י): כִּי תַשֶּׁה בְרֵעֲךָ, אֱמֹר לָהֶם שֶׁיִּפְרְעוּ מַה שֶּׁהֵם חַיָּבִים לִי, הֱוֵי: כִּי תִשָֹּׂא, וַאֲשַׁלְּמָה לָהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (הושע ב, א): וְהָיָה מִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּחוֹל הַיָּם.

“When you take a census of the children of Israel, according to their count, each man shall give a ransom for himself to the Lord upon their counting, and there will not be a plague against them upon their counting” (Exodus 30:12). “When you take a census,” this is how Rabbi Tanḥuma bar Abba began: “Your navel is a moon-shaped goblet, [may it not lack mixed wine; your belly is a pile of wheat hedged with lilies]’ (Song of Songs 7:3). All the beginnings, as they are written regarding the Torah portions. Moreover, the Holy One blessed be He said: ‘Moses, Israel owes me what they borrowed from Me, as it is stated: “When you take a census [ki tisa],” just as it says: “When you lend [ki tashe] your neighbor” (Deuteronomy 24:10). Tell them to repay what they owe Me. That is, ki tisa. And I will pay them, as it is stated: “The number of the children of Israel will be like the sand of the sea” (Hosea 2:1).

Shemot Rabbah 39:1 · The Sefaria Midrash Rabbah, 2022

וַיְדַבֵּר ה' רְאֵה קָרָאתִי בְּשֵׁם בְּצַלְאֵל, כָּךְ פָּתַח רַבִּי תַּנְחוּמָא בַּר אַבָּא, (איוב כח, כז): אָז רָאָהּ וַיְסַפְּרָהּ הֱכִינָהּ וְגַם חֲקָרָהּ. צָפָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְרָאָה שֶׁיִּשְׂרָאֵל מְקַבְּלִין אֶת הַתּוֹרָה, שֶׁאִלּוּלֵי כֵן לֹא בָּרָא הָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: אָז רָאָהּ וַיְסַפְּרָהּ, וּמַה כְּתִיב אַחֲרָיו (איוב כח, כח): וַיֹּאמֶר לָאָדָם הֵן יִרְאַת ה' הִיא חָכְמָה, וְאֵין אָדָם אֶלָּא יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל לד, לא): וְאַתֵּן צֹאנִי צֹאן מַרְעִיתִי אָדָם אַתֶּם. אָז רָאָהּ וַיְסַפְּרָהּ, בְּסִינָי. הֱכִינָהּ, בְּאֹהֶל מוֹעֵד. וְגַם חֲקָרָהּ, בְּעַרְבוֹת מוֹאָב בְּאֵלֶּה הַדְּבָרִים. דָּבָר אַחֵר, אָז רָאָהּ וַיְסַפְּרָהּ, אָמְרוּ רַבָּנָן צָרִיךְ אָדָם לִהְיוֹת נוֹטֵל מָשָׁל לוֹמַר פִּרְקוֹ אוֹ אַגָּדָתוֹ אוֹ מִדְרָשׁוֹ, בְּשָׁעָה שֶׁהוּא מְבַקֵּשׁ לְאָמְרָם בַּצִּבּוּר לֹא יֹאמַר הוֹאִיל שֶׁאֲנִי יוֹדֵעַ בְּיָפֶה כְּשֶׁאֶכָּנֵס לִדְרשׁ אֲנִי אוֹמֵר, אָמַר רַב אַחָא מִן הָאֱלֹהִים אַתָּה לָמֵד, כְּשֶׁבִּקֵּשׁ לוֹמַר תּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל אֲמָרָהּ אַרְבַּע פְּעָמִים בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ עַד שֶׁלֹא אֲמָרָהּ לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: אָז רָאָהּ וַיְסַפְּרָהּ הֱכִינָהּ וְגַם חֲקָרָהּ, וְאַחַר כָּךְ וַיֹּאמֶר לָאָדָם, וְכֵן (שמות כ, א): וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וְאַחַר כָּךְ לֵאמֹר לְיִשְׂרָאֵל. אָמְרוּ רַבָּנָן רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן תּוֹרְתָא פַּעַם אַחַת בָּא לִפְנֵי רַבִּי עֲקִיבָא אָמַר לוֹ עֲמֹד וּקְרָא בַּתּוֹרָה, אָמַר לָהֶם לֹא עָבַרְתִּי עַל הַפָּרָשָׁה, וְשִׁבְּחוּהוּ חֲכָמִים, הֱוֵי: אָז רָאָהּ וַיְסַפְּרָהּ. אָמַר רַבִּי הוֹשְׁעְיָא כָּל מִי שֶׁהוּא יוֹדֵעַ וְאֵין בְּיָדוֹ יִרְאַת חֵטְא אֵין בְּיָדוֹ כְּלוּם. כָּל נַגָּר שֶׁאֵין בְּיָדוֹ אֶרְגַּלְיָא שֶׁלּוֹ אֵינוֹ נַגָּר, לָמָּה שֶׁקַּפֻּלִּיּוֹת שֶׁל תּוֹרָה בְּיִרְאַת חֵטְא, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה לג, ו): יִרְאַת ה' הִיא אוֹצָרוֹ. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, כָּל מִי שֶׁיּוֹדֵעַ תּוֹרָה וְאֵינוֹ עוֹשֶׂה, מוּטָב לוֹ שֶׁלֹא יָצָא לָעוֹלָם, אֶלָּא נֶהֶפְכָה הַשִּׁלְיָא עַל פָּנָיו. לְכָךְ נֶאֱמַר: וַיֹּאמֶר לָאָדָם הֵן יִרְאַת ה' וגו'. אָמַר רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא, מַהוּ הֵן יִרְאַת ה' וגו', אָמַר הָאֱלֹהִים אִם הָיוּ לְךָ מַעֲשִׂים טוֹבִים אֲנִי נוֹתֵן לְךָ שָׂכָר, וּמַה שָׂכָר, תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֹּאמֶר לָאָדָם הֵן יִרְאַת ה' הִיא חָכְמָה וְסוּר מֵרַע בִּינָה, וְאִם סַרְתָּ מִן הָרָע, אֲנִי מַעֲמִיד מִמְּךָ בְּנֵי אָדָם שֶׁמְּבִינִים בַּתּוֹרָה, מֵהֵיכָן אַתָּה לָמֵד מִיּוֹכֶבֶד וּמִרְיָם בְּעֵת שֶׁיָּרְאוּ מֵהָאֱלֹהִים, כְּדִכְתִיב (שמות א, יז): וַתִּירֶאןָ הַמְיַלְדוֹת אֶת הָאֱלֹהִים. אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא שְׂכַר הַיִּרְאָה תּוֹרָה, שֶׁמִּיּוֹכֶבֶד הֶעֱמִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת משֶׁה וְזָכָה שֶׁתִּכָּתֵב הַתּוֹרָה עַל שְׁמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (מלאכי ג, כב): זִכְרוּ תּוֹרַת משֶׁה עַבְדִּי, וּכְתִיב (דברים לג, ד): תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ משֶׁה, מִרְיָם עַל יְדֵי שֶׁסָּרָה מִן הָרַע וּמִן הַחֵטְא הֶעֱמִיד מִמֶּנָּהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּצַלְאֵל וְזָכָה לְחָכְמָה וּלְבִינָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: רְאֵה קָרָאתִי בְשֵׁם בְּצַלְאֵל, וּכְתִיב (שמות לא, ג): וָאֲמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹהִים בְּחָכְמָה וּבִתְבוּנָה וּבְדַעַת.

“The Lord spoke to Moses saying: See, I have called by name Betzalel, son of Uri, son of Hur, of the tribe of Judah” (Exodus 31:1–2). “The Lord spoke…See, I have called by name Betzalel,” this is how Rabbi Tanḥuma bar Abba began: “Then He saw it and related it, prepared it, and also studied it” (Job 28:27). The Holy One blessed be He foresaw that Israel would accept the Torah, as had it not been so, He would not have created the world, as it is stated: “Then He saw it and related it.” What is written thereafter? “He said to man [adam]: Behold, the fear of the Lord, that is wisdom” (Job 28:28). Adam is nothing other than Israel, as it is stated: “You, My flock, flock of My pasture, you are man [adam]” (Ezekiel 34:31). “Then He saw it and related it,” at Sinai; “prepared it,” in the Tent of Meeting; “and also studied it,” on the plains of Moav in the book of Deuteronomy. Another matter, “then He saw it and related it,” the Rabbis said: A person must take an example in saying his chapter of halakha, his aggada, or his midrash. When he seeks to say them in public, he should not say: ‘Since I know it well, when I enter to lecture I will speak.’ Rav Aḥa said: You learn it from God. When He sought to relate the Torah to Israel, He said it four times to Himself before He said it to Israel, as it is stated: “Then He saw it and related it, prepared it, and also studied it” and then: “He said to man…” Likewise, “God spoke all these matters” (Exodus 20:1), and then “saying” (Exodus 20:1) to Israel. The Rabbis say: One time Rabbi Yoḥanan ben Toreta came before Rabbi Akiva. [Rabbi Akiva] said to him: ‘Stand and read the Torah.’ He said to them: ‘I did not review the portion,’ and the Rabbis praised him. That is, “then He saw it and related it.” Rabbi Hoshaya said: Anyone who is knowledgeable but lacks fear of sin has nothing, [just like] a carpenter who does not have his tools is not a carpenter. Why? It is because the chains supporting the Torah are the fear of God, as it is stated: “The fear of the Lord, that is his treasure” (Isaiah 33:6). Rabbi Yoḥanan said: Anyone who is knowledgeable in Torah but does not perform, it would have been preferable for him had the placenta overturned and he had not come into the world. That is why it is stated: “He said to man [adam]: Behold, the fear of the Lord, [that is wisdom]” (Job 28:28). Rabbi Ḥiya bar Abba said: What is “Behold, the fear of the Lord…”? God said: ‘If you had good deeds, I will give you reward.’ What reward? Torah, as it is stated: “He said to man: Behold, the fear of the Lord, that is wisdom, and turning away from evil is understanding” (Job 28:28). ‘If you turned away from evil, I will produce from you people who have understanding of the Torah.’ From where do you derive this? From Yokheved and Miriam, when they feared God; as it is written: “The midwives feared God” (Exodus 1:17). Rabbi Berekhya said in the name of Rabbi Ḥiyya bar Abba: The reward for fear is Torah as, from Yokheved, the Holy One blessed be He produced Moses, and he was privileged that the Torah would be ascribed to him, as it is stated: “Remember the Torah of Moses, My servant” (Malachi 3:23), and it is written: “Moses commanded us the Torah” (Deuteronomy 33:4). Miriam, because she distanced herself from evil and from sin, the Holy One blessed be He produced Betzalel from her, and he merited wisdom and understanding. That is what is written: “See, I have called by name Betzalel” (Exodus 31:2), and it is written: “I have filled him with the spirit of God, with wisdom, with understanding and with knowledge” (Exodus 31:3).

Shemot Rabbah 40:1 · The Sefaria Midrash Rabbah, 2022

וַיִּתֵּן אֶל משֶׁה כְּכַלֹּתוֹ, כָּךְ פָּתַח רַבִּי תַּנְחוּמָא בַּר אַבָּא (דניאל ט, ז): לְךָ ה' הַצְּדָקָה וְלָנוּ בּשֶׁת הַפָּנִים, מַהוּ כֵן, אָמַר רַבִּי נְחֶמְיָה אֲפִלּוּ בְּשָׁעָה שֶׁאָנוּ עוֹשִׂין אֶת הַצְּדָקָה מַבִּיטִים אָנוּ מַעֲשִׂים שֶׁלָּנוּ וְיֵשׁ לָנוּ בּשֶׁת פָּנִים, אֵין לָנוּ שָׁעָה שֶׁאָנוּ בָּאִין בִּזְרוֹעַ אֶלָּא בְּשָׁעָה שֶׁאָנוּ מוֹצִיאִין אֶת מַעַשְׂרוֹתֵינוּ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כו, יב): כִּי תְכַלֶּה לַעְשֵׂר, מַה כְּתִיב בַּסּוֹף (דברים כו, טו): הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשְׁךָ מִן הַשָּׁמַיִם. אָמַר רַבִּי אֲלֶכְּסַנְדְּרִי גָּדוֹל כֹּחָן שֶׁל מוֹצִיאֵי מַעַשְׂרוֹת שֶׁהֵן הוֹפְכִין אֶת הַקְּלָלָה לִבְרָכָה, אַתָּה מוֹצֵא כָּל מָקוֹם שֶׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה הַשְׁקִיפָה, לְשׁוֹן צַעַר הוּא, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (שמות יד, כד): וַיַּשְׁקֵף ה' אֶל מַחֲנֵה מִצְרַיִם. וְכֵן בִּסְדוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יט, כח): וַיַּשְׁקֵף ה' עַל פְּנֵי סְדֹם, חוּץ מִזּוֹ. אָמַר רַבִּי אֲלֶכְּסַנְדְּרִי גָּדוֹל כֹּחָן שֶׁל מוֹצִיאֵי מַעַשְׂרוֹת שֶׁהֵם הוֹפְכִים דְּבַר אֲרִירָה לִבְרָכָה, שֶׁנֶּאֱמַר: הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשְׁךָ מִן הַשָּׁמַיִם וּבָרֵךְ אֶת עַמְּךָ. אָמַר רַבִּי נְחֶמְיָה אֲפִלּוּ בְּשָׁעָה שֶׁאָנוּ מַבִּיטִים בְּמַעֲשֵׂינוּ יֵשׁ לָנוּ בּשֶׁת פָּנִים, כֵּיצַד הוּא הַדָּבָר, אֶלָּא בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם אָדָם נוֹתֵן שָׂדֵהוּ לַאֲרִיסוּת וְהוּא נוֹתֵן זֶרַע וְנוֹתֵן פְּעֻלָּה וְהוּא חוֹלֵק עִמּוֹ בְּשָׁוֶה, אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁתַּבַּח שְׁמוֹ וְיִתְעַלֶּה זִכְרוֹ, אֵינוֹ כֵן, אֶלָּא הָעוֹלָם וְכָל אֲשֶׁר בּוֹ שֶׁלּוֹ, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (תהלים כד, א): לַה' הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ, הָאָרֶץ שֶׁלּוֹ, הַפֵּרוֹת שֶׁלּוֹ, וְהוּא מוֹרִיד גְּשָׁמִים וּמַפְרִיחַ טְלָלִים כְּדֵי לְגַדְּלָם, וְהוּא מְשַׁמְּרָם, וְהוּא עוֹשֶׂה כָּל דָּבָר, אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא אָמַרְתִּי לְךָ שֶׁתִּתֵּן לִי אֶלָּא אֶחָד מֵעֲשָׂרָה מַעֲשֵׂר, אֶחָד מֵחֲמִשִּׁים תְּרוּמָה, הֱוֵי: לְךָ ה' הַצְּדָקָה וְלָנוּ בּשֶׁת הַפָּנִים. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר לָנוּ בּשֶׁת הַפָּנִים, וְשֶׁלְּךָ הַצְּדָקָה. יִשְׂרָאֵל עוֹבְרִים בַּיָּם, וְכַסְפּוֹ שֶׁל פֶּסֶל מִיכָה עוֹבֵר בַּיָּם, שֶׁנֶּאֱמַר (זכריה י, יא): וְעָבַר בַּיָּם צָרָה, וְהָיָה הַיָּם נִקְרַע לִפְנֵיהֶם, הֱוֵי: לְךָ ה' הַצְּדָקָה וְלָנוּ בּשֶׁת הַפָּנִים. אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן נָאֶה הָיָה לַאֲבוֹתֵינוּ לְקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה וְלוֹמַר (שמות כד, ז): כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע, שֶׁמָּא נָאֶה הָיָה לָהֶם לוֹמַר (שמות לב, ד): אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל, אֶתְמָהָא, אוֹתָהּ שָׁעָה הָיָה משֶׁה יוֹרֵד מִלְּמַעְלָן, אָמַר לוֹ יְהוֹשֻׁעַ (שמות לב, יז): קוֹל מִלְחָמָה בַּמַּחֲנֶה, אָמַר לוֹ משֶׁה (שמות לב, יח): אֵין קוֹל עֲנוֹת גְּבוּרָה, (שמות יז, יא): וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יָרִים משֶׁה יָדוֹ וְגָבַר יִשְׂרָאֵל. (שמות לב, יח): אֵין קוֹל עֲנוֹת חֲלוּשָׁה, (שמות יז, יג): וַיַּחֲלשׁ יְהוֹשֻׁעַ, מַהוּ (שמות לב, יח): קוֹל עַנּוֹת אָנֹכִי שֹׁמֵעַ, קוֹל חֵרוּפִין וְגִדּוּפִין אֲנִי שׁוֹמֵעַ, אַנְשֵׁי כְּנֶסֶת הַגְּדוֹלָה עָמְדוּ וּפֵרְשׁוּ אוֹתָהּ (נחמיה ט, יח): אַף כִּי עָשׂוּ לָהֶם עֵגֶל מַסֵּכָה וַיֹּאמְרוּ זֶה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֶלְךָ מִמִּצְרָיִם, חָסֵר כְּלוּם, מַהוּ (נחמיה ט, יח): וַיַּעֲשׂוּ נֶאָצוֹת גְּדֹלוֹת, חֵרוּפִין וְגִדּוּפִין שֶׁהָיוּ שָׁם, וְאַחַר כָּל מַה שֶּׁעָשׂוּ לֹא הָיָה הַמָּן צָרִיךְ לֵירֵד, אֶלָּא מַה כְּתִיב (נחמיה ט, כ): וּמַנְךָ לֹא מָנַעְתָּ מִפִּיהֶם, הֱוֵי: לְךָ ה' הַצְּדָקָה וְלָנוּ בּשֶׁת הַפָּנִים. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בֶּן רַבִּי שָׁלוֹם וְדַיֶּךָ עַד כָּאן וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁהָיוּ נוֹטְלִין מִן הַמָּן וּמַקְרִיבִין לִפְנֵי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל טז, יט): וְלַחְמִי אֲשֶׁר נָתַתִּי לָךְ סֹלֶת וָשֶׁמֶן וּדְבַשׁ הֶאֱכַלְתִּיךְ וּנְתַתִּיהוּ לִפְנֵיהֶם לְרֵיחַ נִיחֹחַ, וְחוֹזֵר וְיוֹרֵד בַּיּוֹם הָאַחֵר, הֱוֵי: לְךָ ה' הַצְּדָקָה, דָּבָר אַחֵר, לְךָ ה' הַצְּדָקָה, אָמַר רַבִּי לֵוִי יִשְׂרָאֵל עוֹמְדִין לְמַטָּה וְחוֹקְקִים עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים לְהַכְעִיס לְיוֹצְרָם, כְּדִכְתִיב (שמות לב, ד): וַיִּקַּח מִיָּדָם וַיָּצַר אֹתוֹ בַּחֶרֶט, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹשֵׁב לְמַעְלָן וְחוֹקֵק לָהֶם לוּחוֹת לָתֵת לָהֶם חַיִּים, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּתֵּן אֶל משֶׁה כְּכַלֹּתוֹ, הֱוֵי: לְךָ ה' הַצְּדָקָה.

Shemot Rabbah 41:1 · Sefaria Community Translation

וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה לֶךְ רֵד, רַבִּי תַּנְחוּמָא בַּר אַבָּא פָּתַח (משלי כה, יד): נְשִׂיאִים וְרוּחַ וְגֶשֶׁם אָיִן, (משלי כה, טו): בְּאֹרֶךְ אַפַּיִם יְפֻתֶּה קָצִין, מִי שֶׁהוּא אוֹמֵר לִתֵּן מַתָּנָה לַחֲבֵרוֹ וְאֵינוֹ נוֹתְנָהּ לְמָה הוּא דוֹמֶה, לִנְשִׂיאִים וְרוּחַ וְלִבְרָקִים שֶׁהֵם בָּאִים וּגְשָׁמִים אֵינָם יוֹרְדִין, זֶה הָיָה דּוֹר הַמִּדְבָּר כְּשֶׁהָיוּ בְּסִינַי הָיוּ שִׁשִּׁים רִבּוֹא שֶׁל זְקֵנִים וְכֵן שֶׁל בַּחוּרִים וְכֵן שֶׁל נְעָרִים וְכֵן שֶׁל נָשִׁים, כֵּיוָן שֶׁבָּאוּ לְסִינַי וְקִבְּלוּ עֲלֵיהֶם מַלְכוּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְעָנוּ כֻלָּם קוֹל אֶחָד וְאָמְרוּ (שמות כד, ז): כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע, הֲרֵי קוֹל שֶׁהָיָה קוֹל, כֵּיוָן שֶׁבָּאוּ לַמִּדְבָּר עָבְרוּ עַל הַכֹּל וְשִׁחֲתוּ מַעֲשֵׂיהֶם, כֵּיוָן שֶׁרָאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כֵּן אָמַר לְמשֶׁה: לֶךְ רֵד כִּי שִׁחֵת עַמְךָ, וְאֵין שִׁחֵת אֶלָּא שֶׁחִבְּלוּ מַעֲשֵׂיהֶם, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (דברים לב, ה): שִׁחֵת לוֹ לֹא בָּנָיו מוּמָם. וְלֹא עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים עָשׂוּ בִּלְבָד אֶלָּא גִּלּוּי עֲרָיוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים, וְאֵין שְׂחוֹק הָאָמוּר כָּאן אֶלָּא עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וְגִלּוּי עֲרָיוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים. וּמִנַּיִן לִשְׂחֹק שֶׁהוּא שְׁפִיכוּת דָּמִים, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל ב ב, יד): יָקוּמוּ נָא הַנְּעָרִים וִישַׂחֲקוּ לְפָנֵינוּ. וְגִלּוּי עֲרָיוֹת מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית לט, יז): בָּא אֵלַי הָעֶבֶד הָעִבְרִי לְצַחֶק בִּי וגו'. וְלֹא הָיָה שָׁם גָּדוֹל מֵחוּר וְהָרְגוּ אוֹתוֹ, זוֹ שִׁיטַת אַבָּא הַדּוֹרֵשׁ. דָּבָר אַחֵר, לֶךְ רֵד, בְּזַעַף. אוֹתָהּ שָׁעָה דִּבֵּר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּנֶגְדוֹ דְּבָרִים קָשִׁים. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אֵין דִּבּוּר הָאָמוּר כָּאן אֶלָּא דְּבָרִים קָשִׁים, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (בראשית מב, ל): דִּבֶּר הָאִישׁ אֲדֹנֵי הָאָרֶץ אִתָּנוּ קָשׁוֹת. אוֹתָהּ שָׁעָה רָאָה משֶׁה לְמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת שֶׁהֵם עוֹמְדִים וּמְבַקְּשִׁים לָצֵאת וּלְחַבֵּל כָּל יִשְׂרָאֵל, אָמַר משֶׁה אִם מַנִּיחַ אֲנִי אֶת יִשְׂרָאֵל וְאֵרֵד אֵין לָהֶם תְּקוּמָה לְעוֹלָם, אֵינִי זָז מִכָּאן עַד שֶׁאֲבַקֵּשׁ עֲלֵיהֶם רַחֲמִים, מִיָּד הִתְחִיל מְלַמֵּד עֲלֵיהֶם סָנֵיגוֹרְיָא, אָמַר לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יֵשׁ לִי זְכוּת לְלַמֵּד עֲלֵיהֶם, אָמַר לוֹ רִבּוֹן הָעוֹלָם הִזָּכֵר לָהֶם כְּשֶׁבִּקַּשְׁתָּ לִתֵּן תּוֹרָה לִבְנֵי עֵשָׂו וְלֹא קִבְּלוּהָ וְיִשְׂרָאֵל קִבְּלוּהָ, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יט, ח): וַיַּעֲנוּ כָל הָעָם יַחְדָּו וגו'. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עָבְרוּ עַל הָעֲשִׂיָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לב, ח): סָרוּ מַהֵר מִן הַדֶּרֶךְ וגו', אָמַר לוֹ הִזָּכֵר לָהֶם כְּשֶׁהָלַכְתִּי בִּשְׁלִיחוּתְךָ לְמִצְרַיִם וְאָמַרְתִּי לָהֶם שִׁמְךָ, מִיָּד הֶאֱמִינוּ וְהִשְׁתַּחֲווּ לִשְׁמֶךָ, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ד, לא): וַיַּאֲמֵן הָעָם, מִיָּד (שמות ד, לא): וַיִקְדוּ וַיִּשְׁתַּחֲווּ. אָמַר לוֹ עָבְרוּ עַל הִשְׁתַּחֲוָיָה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לב, ח): וַיִּשְׁתַּחֲווּ לוֹ. אָמַר לוֹ הִזָּכֵר לְבַחוּרֵיהֶם שֶׁשְּׁלַחְתִּים וְהִקְרִיבוּ לְפָנֶיךָ זְבָחִים, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כד, ה): וַיִּשְׁלַח אֶת נַעֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אָמַר לוֹ עָבְרוּ עַל הַזְּבִיחָה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לב, ח): וַיִּזְבְּחוּ לוֹ. אָמַר לוֹ הִזָּכֵר לָהֶם מַה שֶּׁאָמַרְתָּ בְּסִינַי (שמות כ, ב): אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ, אָמַר לוֹ עָבְרוּ עָלָיו, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לב, ח): וַיֹּאמְרוּ אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ, הֱוֵי: נְשִׂיאִים וְרוּחַ וְגֶשֶׁם אָיִן, בִּטֵּל משֶׁה מִיָּד אֶת הַפֻּרְעָנוּת, הֱוֵי: בְּאֹרֶךְ אַפַּיִם וגו'.

“The Lord spoke to Moses: Go descend; for your people, whom you brought up from the land of Egypt, have acted corruptly” (Exodus 32:7). “The Lord spoke to Moses: Go descend” – Rabbi Tanḥuma bar Abba began: “Clouds and wind but no rain, [is a man who glories in a false gift.] With patience, a commander is enticed” (Proverbs 25:14–15). One who says that he will give a gift to another but does not give it, to what is he comparable? To clouds, wind, and lightning that come, but rains do not fall. This was the generation of the wilderness. When they were in Sinai, they were six hundred thousand elders, a like number of young men, a like number of lads, and a like number of women. When they arrived at Sinai and accepted the kingship of the Holy One blessed be He upon them, and they called out in a single voice: “Everything that the Lord spoke, we will perform and we will heed” (Exodus 24:7); that was a voice that was a [strong, impressive] voice. When they arrived at the wilderness, they violated everything and corrupted their actions. When the Holy One blessed be He saw this, He said to Moses: “Go descend, for your people…have acted corruptly [shiḥet].” Shiḥet means nothing other than that they corrupted their actions, just as it says: “They behaved corruptly [shiḥet], not from Him; His children, it is their blemish” (Deuteronomy 32:5). Not only did they engage in idol worship, but they also engaged in forbidden sexual relations and bloodshed. The revelry [seḥok] stated here, is nothing other than idol worship, forbidden sexual relations, and bloodshed. From where is it derived that seḥok is bloodshed? As it is stated: “Let the lads arise and play [visaḥaku] before us” (II Samuel 2:14). From where is it derived [that the term seḥok can refer to] forbidden sexual relations? As it is stated: “The Hebrew slave [whom you brought to us] came to me to mock [letzaḥek] me…” (Genesis 39:17). There was no one there greater than Ḥur, and they killed him. This is the approach of Abba, the expounder. Another matter: “[The Lord spoke [vaydaber] to Moses:] go descend,” in anger. At that moment, the Holy One blessed be He spoke harsh words against him. Rabbi Yoḥanan said: The speech [dibur] stated here is nothing other than harsh words, just as it says: “The man, lord of the land, spoke [diber] harshly with us” (Genesis 42:30). At that moment, Moses saw the ministering angels that were rising and seeking to go out and to harm all of Israel. Moses said: If I forsake Israel and descend, they will never recover. I will not move from here until I ask for mercy on their behalf. Immediately, he began speaking in their defense. He said to the Holy One blessed be He: ‘I have a claim to advance in their favor.’ He said to Him: ‘Master of the universe, remember in their regard that when You sought to give the Torah to the children of Esau, and they did not accept it, Israel accepted it,’ as it is stated: “All the people answered together [and said: Everything that the Lord has spoken we will perform]” (Exodus 19:8). The Holy One blessed be He said: ‘They transgressed regarding the performance,’ as it is stated: “They have quickly deviated from the path…” (Exodus 32:8). He said to Him: ‘Remember in their regard that when I went as Your emissary to Egypt and said Your name to them, they immediately believed and prostrated themselves to Your name,’ as it is stated: “The people believed” (Exodus 4:31), and immediately, “they bowed and prostrated themselves” (Exodus 4:31). He said to him: ‘They transgressed regarding the prostrating,’ as it is stated: “They prostrated themselves to it” (Exodus 32:8). ‘He said to Him: ‘Remember their young men whom I sent and they sacrificed offerings before You,’ as it is stated: “He sent the young men of the children of Israel [and they offered burnt offerings and they sacrificed feast offerings]” (Exodus 24:5). He said to him: ‘They transgressed regarding the sacrifice,’ as it is stated: “They sacrificed to it” (Exodus 32:8). He said to Him: ‘Remember for them what You said at Sinai: “I am the Lord your God”’ (Exodus 20:2). He said to him: ‘They violated it,’ as it is stated: “They said: This is your god” (Exodus 32:8). That is, “clouds and wind but no rain” (Proverbs 25:14). Moses immediately voided the punishment. That is, “with patience, [a commander is enticed]” (Proverbs 25:15).

Shemot Rabbah 42:1 · The Sefaria Midrash Rabbah, 2022

וַיְחַל משֶׁה, כָּךְ פָּתַח רַבִּי תַּנְחוּמָא בַּר אַבָּא (תהלים קו, כג): וַיֹּאמֶר לְהַשְׁמִידָם לוּלֵי משֶׁה בְחִירוֹ עָמַד בַּפֶּרֶץ לְפָנָיו, אָמַר רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא הַסָּנֵיגוֹר הַטּוֹב מַסְבִּיר פָּנִים בַּדִּין, משֶׁה אֶחָד מִשְּׁנֵי סָנֵיגוֹרִין שֶׁעָמְדוּ לְלַמֵּד סָנֵיגוֹרְיָא עַל יִשְׂרָאֵל וְהֶעֱמִידוּ פָּנִים כִּבְיָכוֹל כְּנֶגֶד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, משֶׁה וְדָנִיֵּאל. משֶׁה מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר: לוּלֵי משֶׁה בְחִירוֹ וגו'. דָּנִיֵּאל מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (דניאל ט, ג): וָאֶתְּנָה אֶת פָּנַי אֶל ה' הָאֱלֹהִים לְבַקֵּשׁ וגו'. אֵלּוּ שְׁנֵי בְּנֵי אָדָם שֶׁנָּתְנוּ פְּנֵיהֶם לְנֶגֶד מִדַּת הַדִּין לְבַקֵּשׁ רַחֲמִים עַל יִשְׂרָאֵל. רַבִּי בֶּרֶכְיָה אָמַר שְׁתַּיִם, אַחַת בְּשֵׁם רַבֵּנוּ וְאַחַת בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן, רַבֵּנוּ אָמַר לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה דָן אֶת בְּנוֹ וְהָיָה הַקָּטֵיגוֹר עוֹמֵד וּמְקַטְרֵג, מֶה עָשָׂה הַפַּדְגּוֹג שֶׁל בֵּן, כֵּיוָן שֶׁרָאָה אוֹתוֹ מִתְחַיֵּב דָּחַף אֶת הַקָּטֵיגוֹר וְהוֹצִיאוֹ לַחוּץ וְעָמַד לוֹ בִּמְקוֹמוֹ מְלַמֵּד עַל הַבֵּן סָנֵיגוֹרְיָא. כָּךְ בְּשָׁעָה שֶׁעָשׂוּ יִשְׂרָאֵל אֶת הָעֵגֶל הָיָה הַשָֹּׂטָן עוֹמֵד וּמְקַטְרֵג בִּפְנִים וּמשֶׁה עוֹמֵד מִבַּחוּץ, מֶה עָשָׂה משֶׁה עָמַד וְדָחַף אֶת הַשָֹּׂטָן וְהוֹצִיאוֹ לַחוּץ וְעָמַד בִּמְקוֹמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר. עָמַד בַּפֶּרֶץ לְפָנָיו, עָמַד לוֹ בִּמְקוֹמוֹ שֶׁל פּוֹרֵץ. רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמַר, עָמַד בַּפֶּרֶץ לְפָנָיו, דָּבָר קָשֶׁה, מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁכָּעַס עַל בְּנוֹ וְיָשַׁב עַל בִּימָה וְדָנוֹ וְחִיְּבוֹ, נָטַל אֶת הַקּוּלְמוֹס לַחְתֹּם גְּזַר דִּינוֹ, מֶה עָשָׂה סוֹנְקַתֶּדְרוֹ, חָטַף אֶת הַקּוּלְמוֹס מִתּוֹךְ יָדוֹ שֶׁל מֶלֶךְ כְּדֵי לְהָשִׁיב חֲמָתוֹ. כָּךְ בְּשָׁעָה שֶׁעָשׂוּ יִשְׂרָאֵל אוֹתוֹ מַעֲשֶׂה יָשַׁב הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עֲלֵיהֶם בַּדִּין לְחַיְּבָם, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ט, יד): הֶרֶף מִמֶּנִּי וְאַשְׁמִידֵם, וְלֹא עָשָׂה אֶלָּא בָּא לַחְתֹּם גְּזַר דִּינָן, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כב, יט): זֹבֵחַ לָאֱלֹהִים יָחֳרָם. מֶה עָשָׂה משֶׁה נָטַל אֶת הַלּוּחוֹת מִתּוֹךְ יָדוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּדֵי לְהָשִׁיב חֲמָתוֹ, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה לְשַׂר שֶׁשָּׁלַח לְקַדֵּשׁ אִשָּׁה עִם הַסַּרְסוּר, הָלַךְ וְקִלְקְלָה עִם אַחֵר, הַסַּרְסוּר שֶׁהָיָה נָקִי מֶה עָשָׂה נָטַל אֶת כְּתֻבָּתָהּ מַה שֶּׁנָּתַן לוֹ הַשַֹּׂר לְקַדְשָׁהּ וּקְרָעָהּ, אָמַר מוּטָב שֶׁתִּדּוֹן כִּפְנוּיָה וְלֹא כְּאֵשֶׁת אִישׁ. כָּךְ עָשָׂה משֶׁה כֵּיוָן שֶׁעָשׂוּ יִשְׂרָאֵל אוֹתוֹ מַעֲשֶׂה נָטַל אֶת הַלּוּחוֹת וּשְׁבָרָן, כְּלוֹמַר שֶׁאִלּוּ הָיוּ רוֹאִין עָנְשָׁן לֹא חָטָאוּ. וְעוֹד אָמַר משֶׁה מוּטָב נִדּוֹנִין כְּשׁוֹגְגִין וְאַל יְהוּ מְזִידִין, לָמָּה, שֶׁהָיָה כָּתוּב בַּלּוּחוֹת (שמות כ, ב): אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ, וְעָנְשׁוֹ אֶצְלוֹ, זֹבֵחַ לָאֱלֹהִים יָחֳרָם, לְפִיכָךְ שָׁבַר אֶת הַלּוּחוֹת. וַיֹּאמֶר לְהַשְׁמִידָם, מִיָּד הִתְחִיל חוֹגֵר בִּתְפִלָּה, הֱוֵי: וַיְחַל משֶׁה אֶת פְּנֵי ה' אֱלֹהָיו, שֶׁעָמַד בְּקַלּוּת רֹאשׁ לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְבַקֵּשׁ צָרְכָּן שֶׁל יִשְׂרָאֵל, הֱוֵי: וַיְחַל משֶׁה.

AND MOSES BESOUGHT THE LORD HIS GOD (32, 11). R. Tanhuma b. Abba began thus: Therefore He said that He would destroy them, had not Moses His chosen stood before him in the breach, to turn back His wrath (ps. 106.23). R. Hama b. Hanina said: The good advocate knows how to present his case clearly before the tribunal. Moses was one of the two advocates that arose to defend Israel and set themselves, as it were against the Holy One, blessed be He. These were Moes and Daniel. That Moses was one we deduce from: ‘Had not Moses His chosen, etc.,’ and that Daniel was the other we infer from: And I set my face unto the Lord God to seek by prayer, etc. (Dan IX, 3). These were the two men who set their face against the Attribute of strict Justice in order to plead for mercy on Israel’s behalf.

Shemot Rabbah 43:1 · Sefaria Community Translation

זְכֹר לְאַבְרָהָם, פָּתַח רַבִּי תַּנְחוּמָא בַּר אַבָּא (תהלים פ, ט): גֶּפֶן מִמִּצְרַיִם תַּסִּיעַ, לָמָּה נִמְשְׁלוּ יִשְׂרָאֵל לְגֶפֶן אֶלָּא מָה הַגֶּפֶן כְּשֶׁבְּעָלֶיהָ מְבַקְּשִׁין שֶׁתַּשְׁבִּיחַ מָה הֵם עוֹשִׂין עוֹקְרִין אוֹתָהּ מִמְּקוֹמָהּ וְשׁוֹתְלִין אוֹתָהּ בְּמָקוֹם אַחֵר וְהִיא מַשְׁבַּחַת, כָּךְ כֵּיוָן שֶׁבִּקֵּשׁ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהוֹדִיעַ יִשְׂרָאֵל בָּעוֹלָם, מֶה עָשָׂה, עֲקָרָן מִמִּצְרַיִם וֶהֱבִיאָן לַמִּדְבָּר וְהִתְחִילוּ מַצְלִיחִים שָׁם, וְהִתְחִילוּ מְקַבְּלִין הַתּוֹרָה וְאוֹמְרִים (שמות כד, ז): כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע, וְיָצָא לָהֶם שֵׁם בָּעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל טז, יד): וַיֵּצֵא לָךְ שֵׁם בַּגּוֹיִם בְּיָפְיֵךְ. דָּבָר אַחֵר, גֶּפֶן מִמִּצְרַיִם, אַתָּה מְפַרְנֵס כָּל אוֹתָן הַדֵּעוֹת הָאֲמוּרוֹת בּוֹ (בראשית מ, ט): וְהִנֵּה גֶּפֶן לְפָנָי, גֶּפֶן מִמִּצְרַיִם תַּסִּיעַ, וּבַסּוֹף אַתָּה מְפַרְנֵס, מָה הַגֶּפֶן הִיא חַיָּה וְנִשְׁעֶנֶת עַל עֵצִים מֵתִים, כָּךְ יִשְׂרָאֵל הֵם חַיִּים וְקַיָּמִים וְנִשְׁעָנִין עַל הַמֵּתִים, אֵלּוּ הָאָבוֹת. וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא כַּמָּה תְּפִלּוֹת הִתְפַּלֵּל אֵלִיָּהוּ בְּהַר הַכַּרְמֶל שֶׁתֵּרֵד הָאֵשׁ, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (מלכים א יח, לז): עֲנֵנִי ה' עֲנֵנִי, וְלֹא נַעֲנָה, אֶלָּא כֵּיוָן שֶׁהִזְכִּיר אֶת הַמֵּתִים וְאָמַר (מלכים א יח, לו): ה' אֱלֹהֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיִשְׂרָאֵל, מִיָּד נַעֲנָה, מַה כְּתִיב (מלכים א יח, לח): וַתִּפֹּל אֵשׁ ה'. וְכֵן משֶׁה בְּשָׁעָה שֶׁעָשׂוּ יִשְׂרָאֵל אוֹתוֹ מַעֲשֶׂה עָמַד וְלִמֵּד עֲלֵיהֶם זְכוּת אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה, וְלֹא נַעֲנָה, אֶלָּא כֵּיוָן שֶׁהִזְכִּיר אֶת הַמֵּתִים מִיָּד נַעֲנָה, שֶׁנֶּאֱמַר: זְכֹר לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיִשְׂרָאֵל, מַה כְּתִיב (שמות לב, יד): וַיִּנָּחֶם ה' עַל הָרָעָה, הֱוֵי כְּשֵׁם שֶׁהַגֶּפֶן הַזֹּאת חַיָּה וְנִשְׁעֶנֶת עַל עֵצִים מֵתִים, כָּךְ יִשְׂרָאֵל חַיִּים וְנִשְׁעָנִים עַל הָאָבוֹת כְּשֶׁהֵם מֵתִים, הֱוֵי: זְכֹר לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיִשְׂרָאֵל.

“Remember Abraham, Isaac, and Israel, Your servants, to whom You took an oath by Yourself and spoke to them: I will multiply your descendants like the stars of the heavens, and this entire land that I said I will give to your descendants, they will inherit it forever” (Exodus 32:13). “Remember Abraham” – Rabbi Tanḥuma bar Abba began: “You transported a vine from Egypt” (Psalms 80:9). Why is Israel likened to a vine? Just as a vine, when its owners want it to improve, what do they do? They uproot it from its place and plant it elsewhere, and it improves. So too, when the Holy One blessed be He sought to make Israel known to the world, He uprooted them from Egypt and brought them to the wilderness, and they began thriving there. They began receiving the Torah and saying: “Everything that the Lord spoke we will perform and we will heed” (Exodus 24:7). Their renown went forth in the world, as it is stated: “Your renown went forth among the nations for your beauty” (Ezekiel 16:14). Another matter: “A vine from Egypt” – You provide support for all the opinions stated in its regard: “Behold, a vine was before me” (Genesis 40:9), “You transported a vine from Egypt”; ultimately You provide support. Just as this vine is alive and rests on dead branches, so too, Israel is alive and endures, and rests on the deceased; these are the patriarchs. Likewise, you find that Elijah recited many prayers on Mount Carmel so the fire would descend, just as it says, “Answer me, Lord, answer me” (I Kings 18:37); but he was not answered. However, once he mentioned the deceased and said: “Lord, God of Abraham, Isaac, and Israel” (I Kings 18:36), he was immediately answered. What is written? “The fire of the Lord descended” (I Kings 18:38). Likewise, Moses: when Israel performed that act, Moses stood and pleaded in their favor for forty days and forty nights, but he was not answered. However, once he mentioned the deceased he was immediately answered, as it is stated: “Remember Abraham, Isaac, and Israel.” What is written? “The Lord reconsidered the evil” (Exodus 32:14). That is, just as this vine is alive and rests on dead branches, so too, Israel is alive and endures, and rests on the patriarchs, who are deceased. That is, “remember Abraham, Isaac, and Israel.”

Shemot Rabbah 44:1 · The Sefaria Midrash Rabbah, 2022

וַיֹּאמֶר משֶׁה אֶל ה' רְאֵה אַתָּה אֹמֵר אֵלַי, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ירמיה יח, ז ח): רֶגַע אֲדַבֵּר עַל גּוֹי וְעַל מַמְלָכָה, וְנִחַמְתִּי עַל הָרָעָה, מָה רֶגַע אֲדַבֵּר, כְּהֶרֶף עַיִן אֲנִי גוֹזֵר עַל הָאָדָם שֶׁיָּמוּת, וְהוּא עוֹשֶׂה תְּשׁוּבָה וַאֲנִי מִתְנַחֵם עָלָיו, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה יח, ח): וְשָׁב הַגּוֹי הַהוּא מֵרָעָתוֹ, וּמִי הֵם, אֵלּוּ אַנְשֵׁי נִינְוֵה, מַה כְּתִיב בָּהֶם (יונה א, ב): קוּם לֵךְ אֶל נִינְוֵה הָעִיר הַגְּדוֹלָה, לָמָּה (יונה א, ב): כִּי עָלְתָה רָעָתָם לְפָנָי. וְאוֹמֵר (יונה ג, ד): וַיָּחֶל יוֹנָה לָבוֹא בָעִיר מַהֲלַךְ יוֹם אֶחָד, מַה כְּתִיב שָׁם (יונה ג, ה): וַיַּאֲמִינוּ אַנְשֵׁי נִינְוֵה בֵּאלֹהִים, וַיִּלְבְּשׁוּ שַׂקִּים הָאָדָם וְהַבְּהֵמָה, אָמְרוּ לְפָנָיו רִבּוֹן הָעוֹלָם הַבְּהֵמָה אֵינָהּ יוֹדַעַת כְּלוּם וְאַתָּה מְזַכֶּה אוֹתָהּ אַף אָנוּ חֲשֹׁב אוֹתָנוּ כִּבְהֵמָה, שֶׁנֶּאֱמַר (יונה ג, ז): הָאָדָם וְהַבְּהֵמָה הַבָּקָר וְהַצֹּאן אַל יִטְעֲמוּ מְאוּמָה. מִיָּד (יונה ג, י): וַיִּנָּחֶם הָאֱלֹהִים עַל הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת לָהֶם וְלֹא עָשָׂה, וְרַבָּנָן אָמְרֵי רֶגַע אֲדַבֵּר עַל גּוֹי, אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל ב ז, כג): וּמִי כְעַמְךָ יִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ. וְעַל מַמְלָכָה, אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּקְרְאוּ מַמְלָכָה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יט, ו): וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים, (ירמיה א, י) (ירמיה יח, ז): לִנְתוֹשׁ וְלִנְתוֹץ וּלְהַאֲבִיד, לְפִי שֶׁעָשׂוּ אוֹתוֹ מַעֲשֶׂה וּבִקֵּשׁ לְהַשְׁמִידָם, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ט, יד): הֶרֶף מִמֶּנִּי וְאַשְׁמִידֵם, וְכֵיוָן שֶׁעָמַד משֶׁה וּבִקֵּשׁ עֲלֵיהֶם רַחֲמִים, מִיָד וַיִּנָּחֶם ה', אָמַר לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם נִתְמַלֵּאתָ עֲלֵיהֶם רַחֲמִים, הַנְהִיגֵם אַתָּה שֶׁיַּעֲלוּ לָאָרֶץ וְלֹא עַל יְדֵי שָׁלִיחַ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וַיֹאמֶר משֶׁה אֶל ה' רְאֵה אַתָּה אוֹמֵר אֵלַי.

“Moses said to the Lord: See, You say to me: Take this people up, but You have not informed me whom You will send with me. And You said: I know you by name and you have also found favor in My eyes” (Exodus 33:12). “Moses said to the Lord: See, You say to me,” that is what is written: “One moment I will speak of a nation and of a kingdom, [to uproot, to smash, and to eradicate, but if that nation repents of its evil, that which I spoke of,] I will reconsider the evil [that I thought to perform against it]” (Jeremiah 18:7–8). What is, “one moment I will speak”? In the blink of an eye I decree that a person shall die, and he repents and I am reconciled with him, as it is stated: “But if that nation repents of its evil.” Who are they? These are the people of Nineveh. What is written in their regard? “Rise, go to Nineveh, the great city” (Jonah 1:2). Why? “For their wickedness has ascended before Me” (Jonah 1:2). And it says: “Jonah had begun to enter the city, a journey of one day, [and he proclaimed and said: Forty more days and Nineveh will be overturned]” (Jonah 3:4). What is written there? “The people of Nineveh believed in God, and they proclaimed a fast and they donned sackcloth” (Jonah 3:5), “man and animal” (Jonah 3:8). They said before Him: ‘Master of the universe, the animal knows nothing, and you absolve it; we, too, consider us like an animal.’ As it is stated: “Man and animal, herd and flock, shall not taste anything” (Jonah 3:7). Immediately, “God reconsidered the evil that He had said to perform against them and did not perform it” (Jonah 3:10). The Rabbis say: “One moment I will speak of a nation,” this is Israel, as it is stated: “Who is like Your people, like Israel, a unique nation on the earth” (II Samuel 7:23). “And of a kingdom,” this is Israel, who were called a kingdom, as it is stated: “You shall be for Me a kingdom of priests” (Exodus 19:6). “To uproot, to smash, and to eradicate” (Jeremiah 1:10; 18:7); because they performed that act and He sought to destroy them, as it is stated: “Let Me be, and I will destroy them” (Deuteronomy 9:14). When Moses stood and asked for mercy for them, immediately, “The Lord reconsidered” (Exodus 32:14). [Moses] said before Him: ‘Master of the universe, You became full of mercy for them; lead them Yourself to ascend to the land, and not by means of an emissary.’ That is what is written: “Moses said to the Lord: See, You say to me: Take this people up.”

Shemot Rabbah 45:1 · The Sefaria Midrash Rabbah, 2022

וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה פְּסָל לְךָ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (איוב יא, ו): וְיַגֶּד לְךָ תַּעֲלֻמוֹת חָכְמָה, אַתָּה מוֹצֵא בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (שמות לב, ז): לֶךְ רֵד כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ, הָיָה תּוֹפֵס בַּלּוּחוֹת וְלֹא הָיָה מַאֲמִין שֶׁחָטְאוּ יִשְׂרָאֵל, אָמַר אִם אֵינִי רוֹאֶה אֵינִי מַאֲמִין, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לב, יט): וַיְהִי כַּאֲשֶׁר קָרַב משֶׁה אֶל הַמַּחֲנֶה, שֶׁלֹא שִׁבְּרָן עַד שֶׁרָאָה בְּעֵינָיו. אִי לָהֶם לִבְנֵי אָדָם שֶׁהֵם מְעִידִים מַה שֶּׁאֵינָם רוֹאִים, אֶפְשָׁר שֶׁלֹא הָיָה משֶׁה מַאֲמִין בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁאָמַר לוֹ: כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ, אֶלָּא הוֹדִיעַ משֶׁה דֶּרֶךְ אֶרֶץ לְיִשְׂרָאֵל, אֲפִלּוּ שֶׁיְהֵא אָדָם שׁוֹמֵעַ דָּבָר מִן יְחִידִי נֶאֱמָן, אָסוּר לְקַבֵּל עֵדוּתוֹ לַעֲשׂוֹת דָּבָר עַל פִּיו אִם אֵינוֹ רוֹאֶה. דָּבָר אַחֵר, שֶׁפָּרְחוּ הַכְּתוּבִים מִן הַלּוּחוֹת, לְכָךְ שִׁבְּרָן, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ט, טז): וָאֵרֶא וְהִנֵּה חֲטָאתֶם לַה' אֱלֹהֵיכֶם, רָאָה משֶׁה שֶׁחָטְאוּ וְשִׁבֵּר אֶת הַלּוּחוֹת. מָשָׁל לְשַׂר שֶׁנָּטַל אִשָּׁה וְכָתַב לָהּ כְּתֻבָּה וּנְתָנָהּ בְּיַד הַשּׁוֹשְׁבִין, לְאַחַר יָמִים יָצָא עָלֶיהָ שֵׁם רַע, מֶה עָשָׂה הַשּׁוֹשְׁבִין קָרַע אֶת הַכְּתֻבָּה, אָמַר מוּטָב שֶׁתְּהֵא נִדּוֹנֵית כִּפְנוּיָה וְלֹא כְּאֵשֶׁת אִישׁ, כָּךְ עָשָׂה משֶׁה, אָמַר אִם אֵין אֲנִי מְשַׁבֵּר אֶת הַלּוּחוֹת אֵין לְיִשְׂרָאֵל עֲמִידָה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כב, יט): זֹבֵחַ לָאֱלֹהִים יָחֳרָם, מֶה עָשָׂה שִׁבְּרָם, אָמַר לוֹ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא הָיוּ יוֹדְעִין מָה הָיָה כָּתוּב בָּהֶם. דָּבָר אַחֵר, וָאֵרֶא וְהִנֵּה חֲטָאתֶם לַה' אֱלֹהֵיכֶם, רָאָה שֶׁאֵין לְיִשְׂרָאֵל עֲמִידָה, וְחִבֵּר נַפְשׁוֹ עִמָּהֶם וְשִׁבֵּר אֶת הַלּוּחוֹת, וְאָמַר לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הֵם חָטְאוּ וַאֲנִי חָטָאתִי שֶׁשִּׁבַּרְתִּי הַלּוּחוֹת, אִם מוֹחֵל אַתָּה לָהֶם אַף לִי מְחֹל, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לב, לב): וְעַתָּה אִם תִּשָֹּׂא חַטָּאתָם, כֵּן לְחַטָּאתִי מְחֹל, וְאִם אֵין אַתָּה מוֹחֵל לָהֶם אַל תִּמְחֹל לִי, אֶלָּא (שמות לב, לב): מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ. אָמַר רַבִּי אַחָא, לֹא זָז מִשָּׁם עַד שֶׁפִּנָה חַטָּיָה שֶׁלָּהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לב, טו): וַיִּפֶן וַיֵּרֶד משֶׁה, כֵּיוָן שֶׁפִּנָה חַטָּיָה שֶׁלָּהֶם, אָמַר משֶׁה הֲרֵי הָיָה לְיִשְׂרָאֵל מִי שֶׁיְבַקֵּשׁ עֲלֵיהֶם, אֲנִי מִי יְבַקֵּשׁ עָלָי, הִתְחִיל מִצְטַעֵר עַל שִׁבּוּר הַלּוּחוֹת, וְאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַל תִּצְטָעֵר בַּלּוּחוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת, שֶׁלֹא הָיוּ אֶלָּא עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת לְבָד, וּבַלּוּחוֹת הַשְּׁנִיִּים אֲנִי נוֹתֵן לְךָ שֶׁיְהֵא בָהֶם הֲלָכוֹת מִדְרָשׁ וְאַגָּדוֹת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וְיַגֶּד לְךָ תַּעֲלֻמוֹת חָכְמָה כִּי כִפְלַיִם לְתוּשִׁיָּה, וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁאַתָּה מְבֻשָֹּׂר שֶׁמָּחַלְתִּי לְךָ עַל חַטָּיָה שֶׁלְּךָ, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב יא, ו): וְדַע כִּי יַשֶּׁה לְךָ אֱלוֹהַּ מֵעֲוֹנֶךָ.

...He started feeling bad that he broke the tablets, G-d told him: Do not feel bad about the first tablets, for they only contained the ten commandments, however in the second tablets I will give you, that they will have Halcaha Midrash and Agadah, this is what is said: (Job 11): I will tell you hidden wisdom for it shall be double comforting

Shemot Rabbah 46:1 · Sefaria Community Translation

כְּתָב לְךָ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (הושע ח, יב): אֶכְתָּב לוֹ רֻבֵּי תּוֹרָתִי כְּמוֹ זָר נֶחְשָׁבוּ, בְּשָׁעָה שֶׁנִּגְלָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּסִינַי לִתֵּן תּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל, אֲמָרָהּ לְמשֶׁה עַל הַסֵּדֶר מִקְרָא וּמִשְׁנָה תַּלְמוּד וְאַגָּדָה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כ, א): וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, אֲפִלּוּ מַה שֶּׁהַתַּלְמִיד שׁוֹאֵל לָרַב אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה בְּאוֹתָהּ שָׁעָה. מֵאַחַר שֶׁלְּמָדָהּ מִפִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אָמַר לוֹ לַמְּדָהּ לְיִשְׂרָאֵל. אָמַר לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם אֶכְתֹּב אוֹתָהּ לָהֶם, אָמַר לוֹ אֵינִי מְבַקֵּשׁ לִתְּנָהּ לָהֶם בִּכְתָב, מִפְּנֵי שֶׁגָּלוּי לְפָנַי שֶׁעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים עֲתִידִים לִשְׁלֹט בָּהֶם וְלִטֹּל אוֹתָהּ מֵהֶם וְיִהְיוּ בְּזוּיִים בְּעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים, אֶלָּא הַמִּקְרָא אֲנִי נוֹתֵן לָהֶם בְּמִכְתָּב, וְהַמִּשְׁנָה וְהַתַּלְמוּד וְהָאַגָּדָה אֲנִי נוֹתֵן לָהֶם עַל פֶּה, שֶׁאִם יָבוֹאוּ עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וְיִשְׁתַּעְבְּדוּ בָּהֶם יִהְיוּ מֻבְדָּלִים מֵהֶם. אָמַר לַנָּבִיא אִם אֶכְתָּב לוֹ רֻבֵּי תּוֹרָתִי כְּמוֹ זָר נֶחְשָׁבוּ, וּמָה אֲנִי עוֹשֶׂה לָהֶם, נוֹתֵן אֶת הַמִּקְרָא בִּכְתָב, וְהַמִּשְׁנָה וְהַתַּלְמוּד וְהָאַגָּדָה בְּעַל פֶּה. כְּתָב זֶה הַמִּקְרָא, (שמות לד, כז): כִּי עַל פִּי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה זוֹ הַמִּשְׁנָה וְהַתַּלְמוּד, שֶׁהֵם מַבְדִּילִים בֵּין יִשְׂרָאֵל לְבֵין הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים.

'Inscribe those words for yourself [for according to those words I have formed a covenant with you and with Israel'] As it is stated: 'I write for them the great things of My law like strange things they are considered.' When God revealed Himself at Sinai to give the Torah to Israel, He said [taught] to Moses the following order: Bible, Mishnah, Talmud, and Aggadah, as it says : "God spoke all these words, saying", even what a student will ask his teacher. God then said to Moses, after he had learnt it from the mouth of G-d, "Teach it to Israel". He said to him, "G-d! Should I write it down?" He replied "I am not asking you to give it to them in writing because it is known to Me that in the future the nations will rule over them, and take it [the Torah] from them, and it will be degraded by the nations. So the Scriptures I will give them in writing but the Mishna, Talmud and Aggada I will give orally. If the nations will enslave them, the Jews will be different [unique] to the nations. He said to the prophet 'If I write for them the great things of My law, they will be considered like strangers.' And what am I [G-d] going to do? I will give them the Bible written, the Mishna, Talmud and Aggada orally. 'Inscribe those words for yourself ' 'Inscribe' refers to the Bible, 'for according to those words' refer to the Mishna and Talmud, for those are what separates the Jews from the nations.

Shemot Rabbah 47:1 · Sefaria Community Translation

וַיַּקְהֵל (שמות לה, ל): רְאוּ קָרָא ה' בְּשֵׁם בְּצַלְאֵל, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (קהלת ז, א): טוֹב שֵׁם מִשֶּׁמֶן טוֹב, כַּמָּה הוֹלֵךְ שֶׁמֶן טוֹב מִקִּיטוֹן לִטְרַקְלִין, וְשֵׁם טוֹב הוֹלֵךְ מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים א יד, יז): וַיֵּצֵא שֵׁם דָּוִיד בְּכָל הָאֲרָצוֹת. שֶׁמֶן טוֹב נוֹפֵל עַל הַמֵּת וְהוּא מַבְאִישׁ, שֶׁנֶּאֱמַר (קהלת י, א): זְבוּבֵי מָוֶת יַבְאִישׁ יַבִּיעַ שֶׁמֶן רוֹקֵחַ, שֵׁם טוֹב נוֹפֵל עַל הַמֵּת וְאֵינוֹ מַבְאִישׁ, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים ב ד, לד): וַיַּעַל וַיִּשְׁכַּב עַל הַיֶּלֶד, (קהלת ז, א): וְיוֹם הַמָּוֶת מִיּוֹם הִוָּלְדוֹ, יוֹם מִיתָתוֹ שֶׁל אָדָם גָּדוֹל מִיּוֹם לֵדָתוֹ, לָמָּה שֶׁבַּיּוֹם שֶׁנּוֹלַד בּוֹ אֵין אָדָם יוֹדֵעַ מַה מַּעֲשָׂיו, אֲבָל כְּשֶׁמֵּת מוֹדִיעַ מַעֲשָׂיו לַבְּרִיּוֹת, הֱוֵי יוֹם הַמָּוֶת מִיּוֹם הִוָּלְדוֹ. אָמַר רַבִּי לֵוִי מָשָׁל לִשְׁתֵּי סְפִינוֹת שֶׁהָיוּ פּוֹרְשׁוֹת לַיָּם הַגָּדוֹל, אַחַת יוֹצֵאת מִן הַלָּמִין וְאַחַת נִכְנֶסֶת לַלָּמִין, זוֹ שֶׁיּוֹצֵאת הָיוּ הַכֹּל שְׂמֵחִין בָּהּ, זוֹ שֶׁנִּכְנֶסֶת לֹא הָיוּ הַכֹּל שְׂמֵחִין בָּהּ, פִּקֵּחַ אֶחָד הָיָה שָׁם אָמַר חִלּוּפֵי הַדְּבָרִים אֲנִי רוֹאֶה כָּאן, זוֹ שֶׁהִיא יוֹצֵאת מִן הַלָּמִין לֹא הָיוּ הַכֹּל צְרִיכִין לִשְׂמֹחַ שֶׁאֵינָן יוֹדְעִין בְּאֵיזֶה פֶּרֶק הִיא עוֹמֶדֶת וּמַה יַּמִּים מִזְדַּוְּגִין לָהּ וּמַה רוּחוֹת מִזְדַּוְגוֹת לָהּ, וְזוֹ שֶׁנִּכְנֶסֶת לַלָּמִין הָיוּ הַכֹּל צְרִיכִין לִשְׂמֹחַ, לְפִי שֶׁהֵם יוֹדְעִים שֶׁנִּכְנֶסֶת בְּשָׁלוֹם וְיָצְאָה בְּשָׁלוֹם מִן הַיָּם. כָּךְ אָדָם נוֹלַד מוֹנִין לוֹ לַמִּיתָה, מֵת מוֹנִין לוֹ לַחַיִּים, וְעָלָיו אָמַר שְׁלֹמֹה: וְיוֹם הַמָּוֶת מִיּוֹם הִוָּלְדוֹ. טוֹב שֵׁם מִשֶּׁמֶן טוֹב, טוֹב הָיָה שְׁמוֹתָן שֶׁל חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה, מִשֶּׁמֶן הַמִּשְׁחָה שֶׁנִּמְשְׁחוּ נָדָב וַאֲבִיהוּא, לָמָּה, שֶׁאֵלּוּ נִכְנְסוּ לְהַקְרִיב וְיָצְאוּ שְׂרוּפִין, וְאֵלּוּ נִכְנְסוּ לְכִבְשַׁן הָאֵשׁ וְיָצְאוּ בְּשָׁלוֹם, הֱוֵי טוֹב שֵׁם מִשֶּׁמֶן טוֹב.

“Moses said to the children of Israel: See, the Lord has called by name Betzalel, son of Uri, son of Ḥur, of the tribe of Judah. He filled him with the spirit of God, with wisdom, with understanding, with knowledge, and with all craftsmanship” (Exodus 35:30–31). “[Moses] assembled [the entire congregation of the children of Israel and said to them” (Exodus 35:1). “See, the Lord has called by name Betzalel” – that is what is written: “A good name is better than fragrant oil, [and the day of death than the day of one’s birth]” (Ecclesiastes 7:1). How far does fragrant oil waft? It is from the inner chamber to the central hall. But a good name travels from one end of the world to the other, as it is stated: “David’s name spread to all the lands” (I Chronicles 14:17). Fragrant oil falls on a corpse and putrefies, as it is stated: “Flies of death putrefy and froth perfumed oil” (Ecclesiastes 10:1). A good name rests on a corpse, and does not putrefy, as it is stated: “He went up and lay on the child” (II Kings 4:34). “And the day of death than the day of one’s birth” (Ecclesiastes 7:1) – the day of a person’s death is greater than the day of his birth. Why? Because on the day he is born a person does not know his actions, but when he dies, he informs the people of his actions. That is, “the day of death than the day of one’s birth.” Rabbi Levi said: This is analogous to two ships that set sail on the Great Sea, one departing from the port and one entering the port. Everyone was rejoicing over the one that was departing but not over the one that was entering. There was one clever person there. He said: ‘I see it just the opposite here. There is no reason for everyone to rejoice over the one that is departing from the port, as they do not know what conditions it will have to withstand, what seas it will encounter, what winds it will encounter. But everyone should rejoice over the one that is entering the port, because they know that it returned safely and emerged safely from the sea. So too, when a person is born, one reckons for him the time to death; when he dies, one reckons for him the time that he lived. In his regard Solomon said: “And the day of death than the day of one’s birth.” “A good name is better than fragrant oil” – the names of Ḥananya, Mishael, and Azarya were better than the anointing oil with which Nadav and Avihu were anointed. Why? These entered to sacrifice, and they emerged burnt; and those entered a fiery furnace and emerged safely. That is, “a good name is better than fragrant oil.”

Shemot Rabbah 48:1 · The Sefaria Midrash Rabbah, 2022

וַיַּעֲשׂוּ כָל חֲכַם לֵב, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שיר השירים ח, ז): מַיִם רַבִּים לֹא יוּכְלוּ לְכַבּוֹת אֶת הָאַהֲבָה. מַיִם רַבִּים, אֵלּוּ הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה יז, יב): כַּהֲמוֹת יַמִּים יֶהֱמָיוּן, וְאִם הָיוּ מִתְכַּנְסִין כָּל הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים לְבַטֵּל אֶת הָאַהֲבָה שֶׁבֵּין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל לֹא הָיוּ יְכוֹלִים, הֱוֵי: מַיִם רַבִּים לֹא יוּכְלוּ לְכַבּוֹת אֶת הָאַהֲבָה, שֶׁנֶּאֱמַר (מלאכי א, ב): וָאוֹהַב אֶת יַעֲקֹב. וּנְהָרוֹת לֹא יִשְׁטְפוּהָ, אֵלּוּ הַכַּשְׂדִּים, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ח, ז): אֶת מֵי הַנָּהָר הָעֲצוּמִים וְהָרַבִּים אֶת מֶלֶךְ אַשּׁוּר. אִם יִתֵּן אִישׁ אֶת כָּל הוֹן בֵּיתוֹ בָּאַהֲבָה בּוֹז יָבוּזוּ לוֹ, אֲבָל בָּנַי עָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ שֶׁל יְרִיעוֹת וְיָרַדְתִּי וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות מ, לה): וְלֹא יָכֹל משֶׁה לָבוֹא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וּכְבוֹד ה' מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן.

“All the wise hearted among those who performed the labor crafted the Tabernacle: ten tapestries of spun linen and sky blue, purple, and scarlet wool, with artfully-crafted cherubs, they made them” (Exodus 36:8). “All the wise hearted…crafted,” that is what is written: “Many waters cannot extinguish love” (Song of Songs 8:7). “Many waters,” these are the idolaters, as it is written: “[Woe, the uproar of many nations,] like the roar of seas will they roar” (Isaiah 17:12). Were all the idolaters to assemble to void the love between the Holy One blessed be He and Israel, they would be unable to do so. That is, “many waters cannot extinguish love,” as it is stated: “And I loved Jacob” (Malachi 1:2). “And rivers cannot wash it away” (Song of Songs 8:7), these are the Chaldeans, as it is stated: “The mighty and abundant waters of the River upon them, the king of Assyria” (Isaiah 8:7). “Were a man to give all the wealth of his house for love, they would scorn him” (Song of Songs 8:7), but My children crafted a Sanctuary of tapestries for Me, and I descended and dwelled in their midst, as it is stated: “Moses was unable to enter the Tent of Meeting…and the glory of the Lord filled the Tabernacle” (Exodus 40:35).

Shemot Rabbah 49:1 · The Sefaria Midrash Rabbah, 2022

וַיַּעַשׂ בְּצַלְאֵל אֶת הָאָרֹן (שמות לז, א), הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים קיט, קל): פֵּתַח דְּבָרֶיךָ יָאִיר מֵבִין פְּתָיִים, בְּשָׁעָה שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹלָמוֹ הָיָה כֻּלּוֹ מַיִם בְּמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית א, ב): וְחשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם, רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה, רַבִּי יְהוּדָה אָמַר הָאוֹר בָּרָא תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ הָעוֹלָם, מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁבִּקֵּשׁ לִבְנוֹת פָּלָטִין וְהָיָה הַמָּקוֹם אָפֵל מֶה עָשָׂה הִדְלִיק נֵרוֹת וּפַנָּסִין לֵידַע הֵיאַךְ הוּא קוֹבֵעַ דִּימוּסִים, כָּךְ הָאוֹר נִבְרֵאת תְּחִלָּה. וְרַבִּי נְחֶמְיָה אָמַר הָעוֹלָם נִבְרָא תְּחִלָּה, מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁבָּנָה פַּלְטֵרִין וְעִטְּרוֹ בְּנֵרוֹת. שָׁאַל רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוֹצָדָק אֶת רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן, אָמַר לוֹ בִּשְׁבִיל שֶׁשָּׁמַעְתִּי עָלֶיךָ שֶׁאַתָּה בַּעַל הַגָּדָה מֵהֵיכָן נִבְרֵאת הָאוֹרָה, אָמַר נִתְעַטֵּף הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּשַׂלְמָה וְהִבְהִיק הָעוֹלָם מִזִּיווֹ מֵרֹאשׁוֹ וְעַד סוֹפוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים קד, ב): עֹטֶה אוֹר כַּשַֹּׂלְמָה, וְאַחַר כָּךְ: נוֹטֶה שָׁמַיִם כַּיְרִיעָה, לְפִיכָךְ פֵּתַח דְּבָרֶיךָ יָאִיר, מִמֶּנּוּ לָמְדוּ הַצַּדִּיקִים כְּשֶׁהָיוּ מַתְחִילִין בְּדָבָר הָיוּ פּוֹתְחִין בְּאוֹרָה, אַתָּה מוֹצֵא בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה שֶׁיַּעֲשֶׂה אֶת הַמִּשְׁכָּן אָמַר בְּצַלְאֵל וּבַמֶּה אֶפְתַּח תְּחִלָּה, פָּתַח בָּאָרוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כה, י): וְעָשׂוּ אֲרוֹן.

“Betzalel crafted the Ark of acacia wood: its length was two and a half cubits, its width a cubit and a half, and its height a cubit and a half” (Exodus 37:1). “Betzalel crafted the Ark.” That is what is written: “Your opening words enlighten; they bring understanding to the simple” (Psalms 119:130). When the Holy One blessed be He created His world it was entirely water, as it is stated: “And darkness on the surface of the deep…[and God said: Let there be light]” (Genesis 1:2). Rabbi Yehuda and Rabbi Neḥemya, Rabbi Yehuda said: Light was created first and then the world. This is analogous to a king who sought to build a palace, but the site was dark. What did he do? He kindled lamps and torches to determine where to position the rows of building stones. So too, the light was created first. Rabbi Neḥemya said: The world was created first. This is analogous to a king who built a palace and adorned it with lamps. Rabbi Shimon ben Yehotzadak asked Rabbi Shmuel bar Naḥman, he said to him: ‘Because I have heard about you, that you are an aggadic master, from where was the light created?’ He said: ‘The Holy One blessed be He wrapped Himself in a garment and illuminated the entire world from His aura from its beginning to its end, as it is written: “Covers Himself with light like a garment” (Psalms 104:2), and then “spread the heavens like a tapestry” (Psalms 104:2). Therefore, “Your opening words enlighten.”’ From Him the righteous learned that when they would begin a matter, they would begin with light. You find that when the Holy One blessed be He said to Moses that he should craft the Tabernacle, Betzalel said: ‘With what shall I begin?’ He began with the Ark, as it is stated: “They shall craft an Ark” (Exodus 25:10).

Shemot Rabbah 50:1 · The Sefaria Midrash Rabbah, 2022

וְאֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן, כָּךְ פָּתַח רַבִּי תַּנְחוּמָא בַּר אַבָּא (משלי כח, כ): אִישׁ אֱמוּנוֹת רַב בְּרָכוֹת, אַתָּה מוֹצֵא כָּל מִי שֶׁהוּא נֶאֱמָן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵבִיא בְּרָכוֹת עַל יָדָיו, מִי שֶׁאֵינוֹ נֶאֱמָן (משלי כח, כ): וְאָץ לְהַעֲשִׁיר לֹא יִנָּקֶה, אִישׁ אֱמוּנוֹת, זֶה משֶׁה, שֶׁהוּא נֶאֱמָנוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יב, ז): לֹא כֵן עַבְדִּי משֶׁה בְּכָל בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא, הֱוֵי: אִישׁ אֱמוּנוֹת רַב בְּרָכוֹת, שֶׁכָּל הַדְּבָרִים שֶׁהָיָה גִזְבָּר עֲלֵיהֶם הָיוּ מִתְבָּרְכִים, לְפִי שֶׁהוּא נֶאֱמָן. וְאָץ לְהַעֲשִׁיר לֹא יִנָּקֶה, זֶה קֹרַח, שֶׁהָיָה לֵוִי וּבִקֵּשׁ לִטֹּל כְּהֻנָּה גְדוֹלָה, וּמָה הָיָה סוֹפוֹ (במדבר טז, לב): וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ. דָּבָר אַחֵר, אִישׁ אֱמוּנוֹת, זֶה משֶׁה, שֶׁנַּעֲשָׂה גִזְבָּר עַל מְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן, שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ (שקלים יד, ב): אֵין מְמַנִּין שְׂרָרָה עַל הַצִּבּוּר בְּמָמוֹן פָּחוֹת מִשְׁנַיִם, וַהֲרֵי אַתָּה מוֹצֵא שֶׁהָיָה משֶׁה גִזְבָּר לְעַצְמוֹ, וְכָאן אַתָּה אוֹמֵר אֵין מְמַנִּין פָּחוֹת מִשְּׁנַיִם, אֶלָּא אַף עַל פִּי שֶׁהָיָה משֶׁה גִזְבָּר לְעַצְמוֹ הוּא קוֹרֵא לַאֲחֵרִים וּמְחַשֵּׁב עַל יְדֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן, אֲשֶׁר פָּקַד משֶׁה, אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא: אֲשֶׁר פֻּקַּד עַל פִּי משֶׁה, עַל יְדֵי משֶׁה בְּיַד אִיתָמָר.

...Even though Moshe was the Gizbar: he called others to perform the accounting. The verse does not read ‘these are the records that were drawn up by Moshe’ but instead these are the records that were drawn up at the (LIT mouth) request Moshe. (Moshe did what he could do to be assured that he would be held accountable; accounted for by the mouth of Moshe; the work of the Leviim under the direction of Itamar

Shemot Rabbah 51:1 · Sefaria Community Translation

וַיָּבִיאוּ אֶת הַמִּשְׁכָּן אֶל משֶׁה. רַבִּי תַּנְחוּמָא בַּר אַבָּא פָּתַח (תהלים מה, טו): לִרְקָמוֹת תּוּבַל לַמֶּלֶךְ בְּתֻלוֹת אַחֲרֶיהָ רֵעוֹתֶיהָ מוּבָאוֹת לָךְ, מַהוּ לִרְקָמוֹת, זֶה הַמִּשְׁכָּן שֶׁהוּא מְצֻיָּר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שמות לח, כג): וְרֹקֵם בַּתְּכֵלֶת, הֱוֵי: לִרְקָמוֹת. מַהוּ תּוּבַל לַמֶּלֶךְ, זֶה משֶׁה שֶׁנִּקְרָא מֶלֶךְ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (דברים לג, ה): וַיְהִי בִישֻׁרוּן מֶלֶךְ בְּהִתְאַסֵּף רָאשֵׁי עָם יַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל. תּוּבַל, שֶׁהֵבִיאוּ לוֹ הַמִּשְׁכָּן. בְּתֻלוֹת אַחֲרֶיהָ רֵעוֹתֶיהָ, אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּקְרְאוּ בְּתוּלוֹת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שיר השירים ד, יב): גַּן נָעוּל אֲחֹתִי כַלָּה גַּל נָעוּל מַעְיָן חָתוּם. רֵעוֹתֶיהָ, שֶׁהֵן רֵעָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קכב, ח): לְמַעַן אַחַי וְרֵעָי אֲדַבְּרָה נָּא שָׁלוֹם בָּךְ. מוּבָאוֹת לָךְ, שֶׁבַּיּוֹם שֶׁנִּגְמַר הַמִּשְׁכָּן הֱבִיאוּהוּ אֶצְלוֹ, לְכָךְ נֶאֱמַר: וַיָּבִיאוּ אֶת הַמִּשְׁכָּן אֶל משֶׁה.

“They brought the Tabernacle to Moses: The Tent and all its vessels, its hooks, its boards, its bars, its pillars, and its sockets” (Exodus 39:33). “They brought the Tabernacle to Moses.” Rabbi Tanḥuma bar Abba began: “In embroidery she is led to the king; her virgin companions follow her, brought to you” (Psalms 45:15). What is “in embroidery”? This is the Tabernacle that is embroidered, as it is written: “And an embroiderer in sky blue wool” (Exodus 38:23). That is “in embroidery.” What is “she is led to the king”? This is Moses, who was called king, as it is written: “He became king in Yeshurun, when the heads of the people were assembled, the tribes of Israel together” (Deuteronomy 33:5). “She is led,” this is that they brought him the Tabernacle. “Her virgin companions follow her,” this is Israel, who were called virgins, as it is written: “A locked garden is my sister, my bride; a locked fountain, a sealed spring” (Song of Songs 4:12). “Her companions,” as they are the companions of the Holy One blessed be He, as it is stated: “For the sake of my brothers and companions, I now say: Peace be with you” (Psalms 122:8). “Brought to you” – on the day that the Tabernacle was completed, they brought it to him. That is why it is stated: “They brought the Tabernacle to Moses.”

Shemot Rabbah 52:1 · The Sefaria Midrash Rabbah, 2022

וַיִּקְרָא אֶל משֶׁה, רַבִּי תַּנְחוּם בַּר חֲנִילָאי פָּתַח (תהלים קג, כ): בָּרְכוּ ה' מַלְאָכָיו גִּבֹּרֵי כֹחַ עֹשֵׂי דְבָרוֹ וגו', בַּמֶּה הַכָּתוּב מְדַבֵּר אִם בָּעֶלְיוֹנִים הַכָּתוּב מְדַבֵּר וַהֲלוֹא כְּבָר נֶאֱמַר (תהלים קג, כא): בָּרְכוּ ה' כָּל צְבָאָיו, הָא אֵינוֹ מְדַבֵּר אֶלָּא בַּתַּחְתּוֹנִים, עֶלְיוֹנִים עַל יְדֵי שֶׁהֵן יְכוֹלִין לַעֲמֹד בְּתַפְקִידָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נֶאֱמַר: בָּרְכוּ ה' כָּל צְבָאָיו, אֲבָל תַּחְתּוֹנִים עַל יְדֵי שֶׁאֵינָן יְכוֹלִין לַעֲמֹד בְּתַפְקִידָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְכָךְ נֶאֱמַר: בָּרְכוּ ה' מַלְאָכָיו וְלֹא כָל מַלְאָכָיו. דָּבָר אַחֵר, נִקְרְאוּ הַנְּבִיאִים מַלְאָכִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (במדבר כ, טז): וַיִּשְׁלַח מַלְאָךְ וַיֹּצִיאֵנוּ מִמִּצְרָיִם וגו', וְכִי מַלְאַךְ ה' הָיָה וַהֲלוֹא משֶׁה הָיָה, וְלָמָּה קוֹרֵא אוֹתוֹ מַלְאָךְ, אֶלָּא מִכָּאן שֶׁהַנְּבִיאִים נִקְרָאִים מַלְאָכִים. וְדִכְוָתֵיהּ (שופטים ב, א): וַיַּעַל מַלְאַךְ ה' מִן הַגִּלְגָּל אֶל הַבֹּכִים, וְכִי מַלְאָךְ הָיָה וַהֲלוֹא פִּנְחָס הָיָה, וְלָמָּה קוֹרֵא אוֹתוֹ מַלְאָךְ, אֶלָּא אָמַר רַבִּי סִימוֹן פִּנְחָס בְּשָׁעָה שֶׁהָיְתָה רוּחַ הַקֹּדֶשׁ שׁוֹרָה עָלָיו, הָיוּ פָּנָיו בּוֹעֲרוֹת כַּלַּפִּידִים. וְרַבָּנָן אָמְרֵי אִשְׁתּוֹ שֶׁל מָנוֹחַ מָה הָיְתָה אוֹמֶרֶת לוֹ (שופטים יג, ו): [הנה] אִישׁ [ה]אֱלֹהִים בָּא אֵלַי וּמַרְאֵהוּ כְּמַרְאֵה מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים, כַּסְּבוּרָה בוֹ שֶׁהוּא נָבִיא וְאֵינוֹ אֶלָּא מַלְאָךְ. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִבֵּית אָב שֶׁלָּהֶן נִקְרְאוּ הַנְּבִיאִים מַלְאָכִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (חגי א, יג): וַיֹּאמֶר חַגַּי מַלְאַךְ ה' בְּמַלְאֲכוּת ה', הָא עַל כָּרְחֲךָ אַתָּה לָמֵד שֶׁמִּבֵּית אָב שֶׁלָּהֶן נִקְרְאוּ הַנְּבִיאִים מַלְאָכִים, (תהלים קג, כ): גִּבֹּרֵי כֹחַ עֹשֵׂי דְבָרוֹ, בַּמֶּה הַכָּתוּב מְדַבֵּר, אָמַר רַבִּי יִצְחָק בְּשׁוֹמְרֵי שְׁבִיעִית הַכָּתוּב מְדַבֵּר, בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם אָדָם עוֹשֶׂה מִצְוָה לְיוֹם אֶחָד, לְשַׁבָּת אֶחָת, לְחֹדֶשׁ אֶחָד, שֶׁמָּא לִשְׁאָר יְמוֹת הַשָּׁנָה, וְדֵין חָמֵי חַקְלֵיהּ בָּיְרָה כַּרְמֵיהּ בָּיְרָה וְיָהֵב אַרְנוֹנָא וְשָׁתִיק, יֵשׁ לְךָ גִּבּוֹר גָּדוֹל מִזֶּה. וְאִם תֹּאמַר אֵינוֹ מְדַבֵּר בְּשׁוֹמְרֵי שְׁבִיעִית, נֶאֱמַר כָּאן: עֹשֵׂי דְבָרוֹ, וְנֶאֱמַר לְהַלָּן (דברים טו, ב): וְזֶה דְבַר הַשְּׁמִטָּה, מַה דָּבָר שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן בְּשׁוֹמְרֵי שְׁבִיעִית הַכָּתוּב מְדַבֵּר, אַף דָּבָר הָאָמוּר כָּאן בְּשׁוֹמְרֵי שְׁבִיעִית הַכָּתוּב מְדַבֵּר. עֹשֵׂי דְבָרוֹ, רַבִּי הוּנָא בְּשֵׁם רַבִּי אַחָא אָמַר בְּיִשְׂרָאֵל שֶׁעָמְדוּ לִפְנֵי הַר סִינַי הַכָּתוּב מְדַבֵּר שֶׁהִקְדִּימוּ עֲשִׂיָּה לִשְׁמִיעָה וְאָמְרֵי (שמות כד, ז): כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע. לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל דְּבָרוֹ, אָמַר רַבִּי תַּנְחוּם בַּר חֲנִילָאי בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם מַשּׂוֹי שֶׁקָשֶׁה לְאֶחָד נוֹחַ לִשְׁנַיִם, וְלִשְׁנַיִם נוֹחַ לְאַרְבָּעָה, אוֹ שֶׁמָּא מַשּׂוֹי שֶׁקָּשֶׁה לְשִׁשִּׁים רִבּוֹא נוֹחַ לְאֶחָד, כָּל יִשְׂרָאֵל עוֹמְדִים לִפְנֵי הַר סִינַי וְאוֹמְרִים (דברים ה, כב): אִם יֹסְפִים אֲנַחְנוּ לִשְׁמֹעַ וגו', וּמשֶׁה שׁוֹמֵעַ קוֹל הַדִּבּוּר עַצְמוֹ וְחָיָה. תֵּדַע לְךָ שֶׁהוּא כֵּן, שֶׁמִּכֻּלָּן לֹא קָרָא אֶלָּא לְמשֶׁה, לְכָךְ נֶאֱמַר: וַיִּקְרָא אֶל משֶׁה.

Vayikra Rabbah 1:1 · Sefaria Community Translation

דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן לַה', זֶהוּ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (ירמיה לא, יט): הֲבֵן יַקִּיר לִי אֶפְרַיִם. עֲשָׂרָה נִקְרְאוּ יְקָרִים, וְאֵלּוּ הֵן: הַתּוֹרָה, וְהַנְּבוּאָה, וְהַתְּבוּנָה, וְהַדַּעַת, וְהַסִּכְלוּת, וְהָעשֶׁר, וְהַצַּדִּיקִים, וּמִיתָתָן שֶׁל חֲסִידִים, וְהַחֶסֶד, וְיִשְׂרָאֵל. הַתּוֹרָה מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ג, טו): יְקָרָה הִיא מִפְּנִינִים. הַנְּבוּאָה מִנַּיִן (שמואל א ג, א): וּדְבַר ה' הָיָה יָקָר בַּיָּמִים הָהֵם. הַתְּבוּנָה מִנַּיִן (משלי יז, כז): יְקַר רוּחַ אִישׁ תְּבוּנָה. הַדַּעַת מִנַּיִן (משלי כ, טו): וּכְלִי יְקָר שִׂפְתֵי דָעַת. הַסִּכְלוּת מִנַּיִן (קהלת י, א): יָקָר מֵחָכְמָה וּמִכָּבוֹד סִכְלוּת מְעָט. הָעשֶׁר מִנַּיִן (משלי יב, כז): וְהוֹן אָדָם יָקָר חָרוּץ. צַדִּיקִים מִנַּיִן (תהלים קלט, יז): וְלִי מַה יָּקְרוּ רֵעֶיךָ אֵל. מִיתָתָן שֶׁל חֲסִידִים מִנַּיִן (תהלים קטז, טו): יָקָר בְּעֵינֵי ה' הַמָּוְתָה לַחֲסִידָיו. הַחֶסֶד מִנַּיִן (תהלים לו, ח): מַה יָּקָר חַסְדְּךָ אֱלֹהִים. יִשְׂרָאֵל מִנַּיִן, הֲבֵן יַקִּיר לִי אֶפְרַיִם. בְּיֹקֶר יִשְׂרָאֵל עוֹמְדִים לִי, בַּנֹּהַג שֶׁבָּעוֹלָם אֶלֶף בְּנֵי אָדָם נִכְנָסִין לַמִּקְרָא, יוֹצֵא מֵהֶן מֵאָה. מֵאָה לַמִּשְׁנָה, יוֹצְאִין מֵהֶן עֲשָׂרָה. עֲשָׂרָה לַתַּלְמוּד, יוֹצֵא מֵהֶן אֶחָד. הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (קהלת ז, כח): אָדָם אֶחָד מֵאֶלֶף מָצָאתִי, דָּבָר אַחֵר, אָדָם אֶחָד מֵאֶלֶף מָצָאתִי, זֶה אַבְרָהָם. (קהלת ז, כח): וְאִשָּׁה בְכָל אֵלֶּה לֹא מָצָאתִי, זוֹ שָׂרָה. דָּבָר אַחֵר, אָדָם אֶחָד מֵאֶלֶף מָצָאתִי, זֶה עַמְרָם. וְאִשָּׁה בְכָל אֵלֶּה לֹא מָצָאתִי, זוֹ יוֹכֶבֶד. דָּבָר אַחֵר, אָדָם אֶחָד מֵאֶלֶף מָצָאתִי, זֶה משֶׁה. וְאִשָּׁה בְכָל אֵלֶּה לֹא מָצָאתִי, אֵלּוּ נְשֵׁי דוֹר הַמִּדְבָּר. רַבִּי אוֹמֵר נְשֵׁי דוֹר הַמִּדְבָּר כְּשֵׁרוֹת הָיוּ, כֵּיוָן שֶׁשָּׁמְעוּ שֶׁהֵן אֲסוּרוֹת לְבַעֲלֵיהֶן מִיָּד נָעֲלוּ דַּלְתוֹתֵיהֶן. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׂרָאֵל בְּיֹקֶר עוֹמְדִין לִי. רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא וְרַבִּי יִצְחָק, רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא אָמַר אִלּוּ בִּקֵּשׁ פַּרְעֹה מִשְׁקַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל אֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת, לֹא הָיִיתִי נוֹתֵן לוֹ, אָמַר רַבִּי יִצְחָק וַהֲלוֹא בְּדָמִים נְטָלָן מִשְׁפָּחוֹת מִשְׁפָּחוֹת שֶׁל כִּנִּים, מִשְׁפָּחוֹת מִשְׁפָּחוֹת שֶׁל עָרוֹב, אֵין לוֹ דָּמִים, הֱוֵי בְּיֹקֶר יִשְׂרָאֵל עוֹמְדִים לִי.

“Speak to the children of Israel, and say to them: When a man among you sacrifices an offering to the Lord, you shall bring your offering from the animals, from the herd or from the flock you shall bring your offering” (Leviticus 1:2). “Speak to the children of Israel, and say to them: When a man among you brings an offering to the Lord” – that is what the verse says: “Is Ephraim a precious [yakir] son to Me?” (Jeremiah 31:20). Ten were called precious [yekarim], and they are: Torah, prophecy, understanding, knowledge, foolishness, wealth, the righteous, the death of the pious, kindness, and Israel. Torah, from where is it derived? As it is stated: “It is more precious [yekara] than pearls” (Proverbs 3:15). Prophecy, from where is it derived? “The word of the Lord was rare [yakar] in those days” (I Samuel 3:1). Understanding, from where is it derived? “A man of understanding is noble of [yekar] spirit” (Proverbs 17:27). Knowledge, from where is it derived? “Lips of knowledge are a precious [yakar] vessel” (Proverbs 20:15). Foolishness, from where is it derived? “A little foolishness outweighs [yakar] wisdom and honor” (Ecclesiastes 10:1). Wealth, from where is it derived? “A diligent man has precious [yakar] wealth” (Proverbs 12:27). The righteous, from where is it derived? “How precious [yakeru] are Your friends to me, God” (Psalms 139:17). The death of the pious, from where is it derived? “Precious [yakar] in the eyes of the Lord is the death of His pious ones” (Psalms 116:15). Kindness, from where is it derived? “How precious is Your kindness, God” (Psalms 36:8). Israel, from where is it derived? “Is Ephraim a precious [yakir] son to Me?” (Jeremiah 31:20). Israel’s standing with Me is precious. The way of the world is that one thousand enter to study Bible, from whom one hundred emerge. One hundred enter to study Mishna, from whom ten emerge. Ten enter to study Talmud, from whom one emerges. That is what is written: “One of one thousand I have found” (Ecclesiastes 7:28). Another matter, “one of one thousand I have found,” this is Abraham. “But a woman among all these I did not find” (Ecclesiastes 7:28), this is Sarah. Another matter, “one of one thousand I have found,” this is Amram. “But a woman among all these I did not find,” this is Yokheved. Another matter, “one of one thousand I have found,” this is Moses. “But a woman among all these I did not find,” these are the women of the generation of the wilderness. Rabbi [Yehuda HaNasi] says: The women of the generation of the wilderness were upright. When they heard that they were forbidden to their husbands, they immediately locked their doors. The Holy One blessed be He said: ‘Israel’s standing with Me is precious.’ Rabbi Abba bar Kahana and Rabbi Yitzḥak, Rabbi Abba bar Kahana said: Had Pharaoh requested the weight of each and every one of Israel in gems and pearls, would I not have given it to him? Rabbi Yitzḥak said: Did He not take them for a price? Do hordes upon hordes of lice, hordes upon hordes of beasts not have a price? That is, ‘Israel’s standing with Me is precious.’

Vayikra Rabbah 2:1 · The Sefaria Midrash Rabbah, 2022

נֶפֶשׁ כִּי תַקְרִיב מִנְחָה, רַבִּי יִצְחָק פָּתַח (קהלת ד, ו): טוֹב מְלֹא כַף נָחַת מִמְּלֹא חָפְנַיִם עָמָל וּרְעוּת רוּחַ, טוֹב מִי שֶׁשּׁוֹנֶה שְׁנֵי סְדָרִים וְרָגִיל בָּהֶם מִמִּי שֶׁשּׁוֹנֶה הֲלָכוֹת וְאֵינוֹ רָגִיל בָּהֶם, אֶלָּא וּרְעוּת רוּחַ רְעוּתֵיהּ דְּמִתְקְרֵי בַּר הִלְכָן. טוֹב מִי שֶׁשּׁוֹנֶה הֲלָכוֹת וְרָגִיל בָּהֶם מִמִּי שֶׁהוּא שׁוֹנֶה הֲלָכוֹת וּמִדּוֹת וְאֵינוֹ רָגִיל בָּהֶם, אֶלָא וּרְעוּת רוּחַ רְעוּתֵיהּ דְּמִתְקְרֵי בַּר מְכִילָאן. טוֹב מִי שֶׁהוּא שׁוֹנֶה הֲלָכוֹת וּמִדּוֹת וְרָגִיל בָּהֶם מִמִּי שֶׁהוּא שׁוֹנֶה הֲלָכוֹת וּמִדּוֹת וְתַלְמוּד וְאֵינוֹ רָגִיל בָּהֶם, אֶלָּא וּרְעוּת רוּחַ, רְעוּתֵיהּ דְּמִתְקְרֵי בַּר אוּלְפָן. טוֹב מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ עֲשָׂרָה זְהוּבִים וְנוֹשֵׂא וְנוֹתֵן וּמִתְפַּרְנֵס בָּהֶן מִמִּי שֶׁהוֹלֵךְ וְלֹוֶה בְּרִבִּית, בְּמַתְלָא אָמְרִין דְּיוֹזִיף בְּרִיבִּיתֵיהּ מְאַבֵּד דִּילֵיהּ וּדְלָא דִילֵיהּ, אֶלָּא וּרְעוּת רוּחַ, רְעוּתֵיהּ דְּמִתְקְרֵי פְּרַגְמַטְיוֹטָא. טוֹב מִי שֶׁהוֹלֵךְ וּפוֹעֵל וְעוֹשֶׂה צְדָקָה מִשֶּׁלּוֹ מִמִּי שֶׁהוֹלֵךְ וְגוֹזֵל וְחוֹמֵס וְנוֹתֵן צְדָקָה מִשֶּׁל אֲחֵרִים, בְּמַתְלָא אָמְרִין גָּיְיפָא בְּחִזּוּרִין וּמְפַלְגָא לְבִישָׁא, אֶלָּא וּרְעוּת רוּחַ רְעוּתֵיהּ דְּמִתְקְרֵי בַּר מִצְוָתָא. טוֹב מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ גִּנָּה וּמְזַבְּלָהּ וּמְעַדְרָהּ וּמִתְפַּרְנֵס מִמֶּנָּהּ מִמִּי שֶׁהוּא נוֹטֵל גִּנּוֹת שֶׁל אֲחֵרִים בְּמֶחֱצָה, בְּמַתְלָא אָמְרִין דַּאֲגַר גִּנָּה אָכֵל צִפֳּרִין, דַּאֲגַר גִּנִּין צִפֳּרִין אָכְלִין לֵיהּ, אֶלָּא וּרְעוּת רוּחַ, רְעוּתֵיהּ דְּאִתְקְרֵי מָרֵי אַסִיאָן. אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה טוֹבָה דְרִיסָה אַחַת שֶׁדָּרַס הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּמִצְרַיִם כְּמָה דְתֵימָא (שמות יב, יב): וְעָבַרְתִּי בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בַּלַּיְלָה הַזֶּה, מִמְּלוֹא חָפְנַיִם פִּיחַ כִּבְשָׁן שֶׁל משֶׁה וְאַהֲרֹן, לָמָּה, שֶׁבָּזֶה הָיְתָה גְאֻלָּה וּבָזֶה לֹא הָיְתָה גְאֻלָּה. אָמַר רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא: טוֹב מְלֹא כַף נָחַת, זֶה יוֹם הַשַּׁבָּת, מִמְּלֹא חָפְנַיִם עָמָל, אֵלּוּ שֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה, אֶלָּא וּרְעוּת רוּחַ, רְעוּתֵיהּ לְמֶעְבַּד עֲבִידְתֵּיהּ בְּהוֹן, תֵּדַע לְךָ שֶׁכֵּן שֶׁאֵין יִשְׂרָאֵל נִגְאָלִין אֶלָּא בִּזְכוּת שַׁבָּת, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ל, טו): בְּשׁוּבָה וָנַחַת תִּוָּשֵׁעוּן. אָמַר רַבִּי יַעֲקֹב בַּר קוֹרְשׁוֹי: טוֹב מְלֹא כַף נָחַת, זֶה הָעוֹלָם הַבָּא, מִמְּלֹא חָפְנַיִם עָמָל, זֶה הָעוֹלָם הַזֶּה, אֶלָּא וּרְעוּת רוּחַ, רְעוּתָא דְּרַשִּׁיעַיָּא לְמֶעְבַּד עֲבִידְתְּהוֹן בְּעַלְמָא הָדֵין מִיסַת מִתְפָּרַע מִנְהוֹן לְעַלְמָא דְאָתֵי, כְּדִתְנַן (משנה אבות ד, יז): יָפָה שָׁעָה אַחַת בִּתְשׁוּבָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים בָּעוֹלָם הַזֶּה מִכָּל חַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא, וְיָפָה שָׁעָה אַחַת שֶׁל קוֹרַת רוּחַ בָּעוֹלָם הַבָּא מִכָּל חַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה. רַבִּי יִצְחָק פָּתַר קְרָיָה בְּשֵׁבֶט רְאוּבֵן וּבְשֵׁבֶט גָּד, בְּשָׁעָה שֶׁנִּכְנְסוּ לָאָרֶץ וְרָאוּ כַּמָּה זֶרַע יֵשׁ בָּהּ כַּמָּה נֶטַע יֵשׁ בָּהּ, אָמְרוּ: טוֹב מְלֹא כַף נָחַת בָּאָרֶץ הַזֹּאת, מִמְּלֹא חָפְנַיִם בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, חָזְרוּ וְאָמְרוּ לָאו אֲנַן בְּחָרִינַן לָן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (במדבר לב, ה): יֻתַּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לַעֲבָדֶיךָ, הֱוֵי וּרְעוּת רוּחַ, רְעוּתְהוֹן הֲוַת. דָּבָר אַחֵר, טוֹב מְלֹא כַף נָחַת, זֶה קוֹמֶץ מִנְחַת נְדָבָה שֶׁל עָנִי, מִמְּלֹא חָפְנַיִם עָמָל וּרְעוּת רוּחַ, זֶה קְטֹרֶת סַמִּים דַּקָּה שֶׁל צִבּוּר, שֶׁזּוֹ טְעוּנָה כַּפָּרָה וְזוֹ אֵינָהּ טְעוּנָה כַּפָּרָה.

“When a person presents a meal offering to the Lord, his offering shall be of high quality flour; he shall pour oil upon it, and place frankincense on it” (Leviticus 2:1). “When a person presents a meal offering,” Rabbi Yitzḥak began: “A handful of tranquility is better than two handfuls of toil and herding wind [ureut ruaḥ]” (Ecclesiastes 4:6). One who studies two orders and is fluent in them is better than one who studies halakhot but is not fluent in them. Rather, ureut ruaḥ, his desire [reutei] is to be called a master of halakhot. One who studies halakhot and is fluent in them is better than one who studies halakhot and halakhic midrash but is not fluent in them. Rather, ureut ruaḥ, his desire [reutei] is to be called a master of halakhic midrash. One who studies halakhot and halakhic midrash and is fluent in them is better than one who studies halakhot, halakhic midrash, and Talmud but is not fluent in them. Rather, ureut ruaḥ, his desire [reutei] is to be called a master of Talmud. One who has ten gold pieces and he conducts business and supports himself with them is better than one who goes and borrows with interest. In the parable they say: One who borrows with interest loses what is his and what is not his. Rather, ureut ruaḥ, his desire [reutei] is to be called a merchant. One who goes, works, and gives charity with his own [money] is better than one who steals, extorts, and gives charity from [the money] of others. In the parable they say: She is promiscuous for apples and distributes to the ill. Rather, ureut ruaḥ, his desire [reutei] is to be called a charitable man. One who has a garden and fertilizes it, hoes it, and supports himself from it is better than one who takes the gardens of others for half the yield. In the parable they say: One who rents one garden eats birds, one who rents gardens, birds eat him. Rather, ureut ruaḥ, his desire [reutei] is to be called owner of an estate. Rabbi Berekhya said: One footstep trodden by the Holy One blessed be He in Egypt, just as it says: “I will pass through the land of Egypt that night [and I will smite all the firstborn in the land of Egypt]” (Exodus 12:12) was greater than the handfuls of furnace soot of Moses and Aaron. Why? Because this engendered salvation and that did not engender salvation. Rabbi Ḥiyya bar Abba said: “A handful of tranquility is better,” this is the Shabbat day, “than two handfuls of toil,” these are six workdays. Yet, ureut ruaḥ, his desire [reutei] is to perform his labor on them. Know that in fact Israel is saved only due to the merit of Shabbat, as it is stated: “With repose [beshuva] and tranquility you will be saved” (Isaiah 30:15). Rabbi Yaakov bar Korshoi said: “A handful of tranquility is better,” this is the World to Come, “than two handfuls of toil,” this is this world. Yet, ureut ruaḥ, the desire [reutei] of the wicked is to perform their actions in this world in exchange for payment that will be exacted from them in the World to Come, as we learned: One hour of repentance and good deeds in this world is better than all of life in the World to Come, and one hour of satisfaction in the World to Come is better than all of life in this world. Rabbi Yitzḥak interpreted the verse regarding the tribe of Reuben and the tribe of Gad; when they entered the Land and saw how much sowing and how much planting could be accomplished there, they said: “A handful of tranquility is better” in this land, “than two handfuls of toil” across the Jordan. They later said: ‘Was it not we who chose it for ourselves? That is what is written: “Let this land be given to your servants”’ (Numbers 32:5). Ureut ruaḥ, it was their desire [reutehon]. Another matter, “a handful of tranquility is better,” this is the handful of the freewill meal offering of the poor, “than two handfuls of toil,” this is the finely ground incense of spices of the public, as this brings atonement and that does not bring atonement.

Vayikra Rabbah 3:1 · The Sefaria Midrash Rabbah, 2022

נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא בִּשְׁגָגָה מִכֹּל מִצְוֹת ה', זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (קהלת ג, טז): וְעוֹד רָאִיתִי תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ מְקוֹם הַמִּשְׁפָּט וגו', רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: מְקוֹם הַמִּשְׁפָּט שָׁמָּה הָרֶשַׁע, מָקוֹם שֶׁסַּנְהֶדְּרֵי גְדוֹלָה יוֹשֶׁבֶת וְחוֹתֶכֶת דִּינֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, שָׁמָּה הָרֶשַׁע, שָׁמָּה (ירמיה לט, ג): וַיָּבֹאוּ כֹּל שָׂרֵי מֶלֶךְ בָּבֶל וַיֵּשְׁבוּ בְּשַׁעַר הַתָּוֶךְ, שֶׁשָּׁם חוֹתְכִין אֶת הַהֲלָכָה, בְּמַתְלָא אֲמַר הָן דִּי תָלְיָא מָרֵי זַיְינֵיהּ, כּוֹלְבָא רַעֲיָא תְּלָא קוּלְתֵיהּ. וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ צוֹוַחַת וְאוֹמֶרֶת: מְקוֹם הַצֶּדֶק שָׁמָּה הָרָשַׁע, בַּמָּקוֹם שֶׁכָּתוּב בָּהּ (ישעיה א, כא): צֶדֶק יָלִין בָּהּ, עַתָּה עֲבִידִין קָטוֹלִין, שָׁם הָרְגוּ אֶת זְכַרְיָה וְאֶת אוּרִיָה. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: מְקוֹם הַמִּשְׁפָּט שָׁמָּה הָרֶשַׁע, מָקוֹם שֶׁנַּעֲשָׂה מִדַּת הַדִּין בְּמַעֲשֵׂה הָעֵגֶל, דִּכְתִיב (שמות לב, כז): עִבְרוּ וָשׁוּבוּ מִשַּׁעַר לָשַׁעַר, שָׁמָּה הָרֶשַׁע, שָׁם (שמות לב, לה): וַיִּגֹּף ה' אֶת הָעָם, וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ צוֹוַחַת וְאוֹמֶרֶת: מְקוֹם הַצֶּדֶק שָׁמָּה הָרָשַׁע, מָקוֹם שֶׁהִצְדַּקְתִּים וּקְרָאתִים אֱלָהוּת, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים פב, ו): אֲנִי אָמַרְתִּי אֱלֹהִים אַתֶּם, שָׁמָּה הָרֶשַׁע, שָׁמָּה הִרְשִׁיעוּ וְעָשׂוּ אֶת הָעֵגֶל וְהִשְׁתַּחֲווּ לוֹ. דָּבָר אַחֵר, מְקוֹם הַמִּשְׁפָּט שָׁמָּה הָרֶשַׁע, מְדַבֵּר בְּדוֹר הַמַּבּוּל, מְקוֹם הַמִּשְׁפָּט שָׁמָּה הָרֶשַׁע, מָקוֹם שֶׁנַּעֲשֵׂית בָּהֶם מִדַּת הַדִּין בְּדוֹר הַמַּבּוּל, כְּדִתְנַן (גמרא סנהדרין קז, ב): דּוֹר הַמַּבּוּל אֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא וְאֵינָן עוֹמְדִין בַּדִּין, שָׁמָּה הָרֶשַׁע, שָׁם (בראשית ז, כג): וַיִּמַּח אֶת כָּל הַיְקוּם, וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ צוֹוַחַת וְאוֹמֶרֶת: מְקוֹם הַצֶּדֶק שָׁמָּה הָרָשַׁע, מָקוֹם שֶׁהִצְדַּקְתִּים, דִּכְתִיב (איוב כא, ט): בָּתֵּיהֶם שָׁלוֹם מִפָּחַד. שָׁמָּה הָרָשַׁע (איוב כא, יד): וַיֹּאמְרוּ לָאֵל סוּר מִמֶּנּוּ. דָּבָר אַחֵר, מְקוֹם הַמִּשְׁפָּט שָׁמָּה הָרֶשַׁע, מְדַבֵּר בִּסְדוֹמִיִּים, מָקוֹם שֶׁנַּעֲשָׂה מִדַּת הַדִּין בִּסְדוֹמִיִּים, כְּדִתְנַן אַנְשֵׁי סְדוֹם אֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא אֲבָל עוֹמְדִים בְּדִין, שָׁמָּה הָרֶשַׁע, שָׁם (בראשית יט, כד): וַה' הִמְטִיר עַל סְדוֹם, וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ צוֹוַחַת וְאוֹמֶרֶת: מְקוֹם הַצֶּדֶק שָׁמָּה הָרָשַׁע, מָקוֹם שֶׁהִצְדַקְתִּים וְכָתַבְתִּי בְּאַרְצָם (איוב כח, ה ו): אֶרֶץ מִמֶּנָּה יֵצֵא לָחֶם, מְקוֹם סַפִּיר אֲבָנֶיהָ וְעַפְרֹת זָהָב לוֹ, אָמְרוּ כְּשֶׁהָיָה אֶחָד מֵהֶן הוֹלֵךְ אֵצֶל הַגַּנָּן וְאָמַר לוֹ תֵּן לִי בְּאִיסָר יָרָק, כְּשֶׁהוּא נוֹתֵן מְשַׁכְשְׁכוֹ וּמוֹצֵא בְּעַפְרוֹ זָהָב, לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר: וְעַפְרֹת זָהָב לוֹ. שָׁמָּה הָרָשַׁע, שָׁם אָמְרוּ נַעֲמֹד וּנְשַׁכַּח תּוֹרַת הָרֶגֶל מִבֵּינוֹתֵינוּ, (יחזקאל טז, מט): וְיַד עָנִי וְאֶבְיוֹן לֹא הֶחֱזִיקָה, רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן פָּתַר קְרָיָא בַּשִּׁטִּים, מְקוֹם הַמִּשְׁפָּט שָׁמָּה הָרֶשַׁע, מָקוֹם שֶׁנַּעֲשָׂה מִדַּת הַדִּין בַּשִּׁטִּים, דִּכְתִיב (במדבר כה, ד): קַח אֶת כָּל רָאשֵׁי הָעָם, שָׁמָּה הָרֶשַׁע, שָׁם (במדבר כה, ט): וַיִּהְיוּ הַמֵּתִים בַּמַּגֵּפָה, וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ צוֹוַחַת וְאוֹמֶרֶת: מְקוֹם הַצֶּדֶק שָׁמָּה הָרָשַׁע, מָקוֹם שֶׁהָפַכְתִּי קִלְּלַת בִּלְעָם לִבְרָכָה, דִּכְתִיב (דברים כג, ו): וַיַּהֲפֹךְ ה' אֱלֹהֶיךָ לְךָ אֶת הַקְּלָלָה לִבְרָכָה, שָׁמָּה הָרָשַׁע (במדבר כה, א): וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בַּשִּׁטִּים. רַבִּי לֵוִי וְרַבִּי יִצְחָק אָמְרוּ שְׁנֵי דְּבָרִים בַּיְּמִין וּשְׁנֵי דְבָרִים בַּיָּד, שְׁנֵי דְבָרִים בַּיְּמִין, תּוֹרָה וּצְדָקָה, תּוֹרָה מִנַּיִן (דברים לג, ב): מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ. צְדָקָה מִנַּיִן, דִּכְתִיב (תהלים מח, יא): צֶדֶק מָלְאָה יְמִינֶךָ. שְׁנֵי דְבָרִים בַּיָּד, נֶפֶשׁ וּמִשְׁפָּט, נֶפֶשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב יב, י): אֲשֶׁר בְּיָדוֹ נֶפֶשׁ כָּל חָי. מִשְׁפָּט, דִּכְתִיב (דברים לב, מא): וְתֹאחֵז בְּמִשְׁפָּט יָדִי, הַנֶּפֶשׁ נְתוּנָה בִּמְקוֹם מִשְׁפָּט, וְנֶפֶשׁ יוֹצְאָה מִמְּקוֹם מִשְׁפָּט וְחוֹטֵאת, אָמַר רַבִּי יִצְחָק אָמַר לָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַנֶּפֶשׁ אֲנִי כָּתַבְתִּי עָלַיִךְ (דברים יב, כג): רַק חֲזַק לְבִלְתִּי אֲכֹל הַדָּם וגו', וְאַתְּ יוֹצֵאת וְחוֹטֵאת, נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא בִּשְׁגָּגָה.

"When a person incurs guilt accidentally by [transgressing one among] all of the commandments of YHVH": This is that of which the Bible says: "And indeed I have witnessed under the sun the place of judgment..." (Ecclesiastes 3:16). Rabbi Eliezer and Rabbi Joshua [in conversation]...

Vayikra Rabbah 4:1 · Sefaria Community Translation

אִם הַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ יֶחֱטָא לְאַשְׁמַת הָעָם וְהִקְרִיב עַל חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא פַּר בֶּן בָּקָר תָּמִים לַה' לְחַטָּאת, זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (איוב לד, כט): וְהוּא יַשְׁקִט וּמִי יַרְשִׁעַ וגו'. דָּרַשׁ רַבִּי מֵאִיר וְהוּא יַשְׁקִט מֵעוֹלָמוֹ, וְיַסְתֵּר פָּנִים מֵעוֹלָמוֹ, כַּדַּיָּן הַזֶּה שֶׁהוּא מוֹתֵחַ אֶת הַוִּילוֹן מִבִּפְנִים וְאֵינוֹ רוֹאֶה מַה נַּעֲשָׂה מִבַּחוּץ, כָּךְ אָמְרוּ דּוֹר הַמַּבּוּל (איוב כב, יד): עָבִים סֵתֶר לוֹ וגו'. אָמְרוּ לוֹ דַּיֶּךָ מֵאִיר אֶלָּא וְהוּא יַשְׁקִט וּמִי יַרְשִׁעַ, נָתַן שַׁלְוָה לְדוֹר הַמַּבּוּל, וּמִי בָּא וְחִיְּבָן, וּמַה שַּׁלְוָה נָתַן לָהֶם (איוב כא, ח): זַרְעָם נָכוֹן לִפְנֵיהֶם עִמָּם וְצֶאֱצָאֵיהֶם לְעֵינֵיהֶם, רַבִּי לֵוִי וְרַבָּנָן, רַבִּי לֵוִי אָמַר לִשְׁלשָׁה יָמִים הָיְתָה אִשָּׁה מֵהֶן מִתְעַבֶּרֶת וְיוֹלֶדֶת, נֶאֱמַר כָּאן נָכוֹן, וְנֶאֱמַר לְהַלָּן (שמות יט, טו): הֱיוּ נְכֹנִים לִשְׁלשֶׁת יָמִים, מָה נָכוֹן הָאָמוּר לְהַלָּן שְׁלשָׁה יָמִים, אַף נָכוֹן הָאָמוּר כָּאן לִשְׁלשָׁה יָמִים. וְרַבָּנָן אָמְרֵי לְיוֹם אֶחָד הָיְתָה אִשָּׁה מִתְעַבֶּרֶת וְיוֹלֶדֶת, נֶאֱמַר כָּאן נָכוֹן, וְנֶאֱמַר לְהַלָּן נָכוֹן (שמות לד, ב): וֶהְיֵה נָכוֹן לַבֹּקֶר, מָה נָכוֹן הָאָמוּר לְהַלָּן יוֹם אֶחָד, אַף נָכוֹן הָאָמוּר כָּאן יוֹם אֶחָד. וְצֶאֱצָאֵיהֶם לְעֵינֵיהֶם, שֶׁהָיוּ רוֹאִים בְּנֵיהֶם וּבְנֵי בְנֵיהֶם. (איוב כא, יא): יְשַׁלְּחוּ כַצֹּאן עֲוִילֵיהֶם, יָנוֹקֵיהוֹן. אָמַר רַבִּי לֵוִי בַּעֲרָבְיָא קוֹרִין לְיָנוֹקָא עֲוִילָא. (איוב): וְיַלְדֵיהֶם יְרַקֵּדוּן, כְּאִלֵּין שֵׁדַיָא, כְּמָה דְתֵימָא (ישעיה יג, כא): וּשְׂעִירִים יְרַקְּדוּ שָׁם, הָא כֵיצַד, כֵּיוָן שֶׁהָיְתָה אַחַת מֵהֶן יוֹלֶדֶת בַּיּוֹם הָיְתָה אוֹמֶרֶת לִבְנָהּ לֵךְ וְהָבֵא לִי צוֹר וַאֲנִי חוֹתֶכֶת אֶת שׁוּרֶךָ, וּכְשֶׁהָיְתָה יוֹלֶדֶת בַּלַּיְלָה הָיְתָה אוֹמֶרֶת לִבְנָהּ לֵךְ וְהַדְלֵק לִי אֶת הַנֵּר וַאֲנִי חוֹתֶכֶת אֶת שׁוּרֶךָ. עוּבְדָא הֲוָה בְּחַד אִתְּתָא דִּילֵידַת בַּלַּיְלָה וְאָמְרָה לִבְרָהּ אֲזֵיל וְאַדְלֵיק לִי בּוֹצִינָא וַאֲנָא קָטַע שׁוּרָךְ, אֲזַל לְמַדְלַק בּוֹצִינָא וּפָגַע לֵיהּ שֵׁדָא שָׂרֵיהוֹן דְּרוּחֲתָא, עִם דְּמִתְעַסְּקִין דֵּין עִם דֵּין קָרָא תַּרְנְגוֹלָא, אֲמַר לֵיהּ אֲזֵיל גְּלוֹג לְאִמְּךָ וֶאֱמֹר לָהּ אִלּוּלֵי דְּקָרָא תַרְנְגוֹלָא הֲוֵינָא קָטֵיל בָּךְ. אֲמַר לֵיהּ אֲזֵיל גְּלוֹג לְאִמָּא דְּאִמָּךְ דְּלָא קְטַעַת אִמִּי שׁוּרִי, דְּאִי קְטַעַת אִמִּי שׁוּרִי הֲוֵינָא קָטֵיל לָךְ, לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר (איוב כא, ט): בָּתֵּיהֶם שָׁלוֹם מִפָּחַד, מִן הַמַּזִּיקִין. וְלֹא שֵׁבֶט אֱלוֹהַּ עֲלֵיהֶם, מִן הַיִּסּוּרִים. וּכְשֶׁהִסְתִּיר פָּנָיו מִי אָמַר לוֹ לֹא עָשִׂיתָ כַּשּׁוּרָה, וּבַמֶּה הִסְתִּיר פָּנָיו מֵהֶן, הֵבִיא עֲלֵיהֶן אֶת מֵי הַמַּבּוּל (בראשית ז, כג): וַיִּמַח אֶת כָּל הַיְקוּם וגו'. (איוב לד, כט): וְעַל גּוֹי וְעַל אָדָם יָחַד. גּוֹי זֶה דּוֹר הַמַּבּוּל, אָדָם זֶה נֹחַ. יָחַד, הָיָה לוֹ לְהַעֲמִיד אֶת עוֹלָמוֹ מֵאָדָם אֶחָד. יָחַד, הָיָה לוֹ לְהַעֲמִיד אֶת עוֹלָמוֹ מֵאֻמָּה אֶחָת.

If the anointed priest sins, to the guilt of the people, he shall bring for his sin that he has sinned a whole bull to God for a sin-offering. This is what the verse (Iyov 34:29) says, "When He gives quietness, who then can condemn? [and when He hides His face, who then can behold him? Whether against a nation, or against a man alike". Rabbi Meir explained: 'And when He gives quietness' from His world; 'and when He hides His face' from His world. Like this judge, who draws the curtain from within and does not see what is done outside. So said the generation of the Flood: (Iyov 22:14) "Thick clouds are a covering to Him], so that He sees not; and He walks in the circuit of heaven]". They said to him, it's enough for you, Meir! Rather, (Iyov 24:39) "when He gives quietness, who then can condemn?" - He gave peace to the generation of the Flood. And what peace did he give them? (Iyov 21:8) "Their seed is established in their sight with them, and their offspring before their eyes." [This is a dispute between] Rabbi Levi and the rabbis. Rabbi Levi said, for three days one of the women of [the generation of the Flood] would be pregnant and then give birth. It is said here "established" [נָכוֹן nachon] (ibid.) and it is said above (Shemot 19:15) "Be ready [נְכֹנִים nechonim] for the third day". And the rabbis said, for one day a woman would be pregnant and give birth. It is said here "established" [נָכוֹן nachon] (Iyov 21:8) and it is said above "and be ready [נָכוֹן nachon] for the morning" (Shemot 34:2). Just as the "nachon" there indicates one day, so too here, "nachon" indicates one day. "And their offspring before their eyes" (Iyov 21:8) - that they saw their children and grandchildren. "They send forth their little ones ['avileihem עֲוִילֵיהֶם] like a flock" (Iyov 21:11) - their children. Rabbi Levi said, in the West they call a child an "'avila" [עֲוִילָא]. "and their children dance" (ibid.) - like these demons. As it says, (Yeshayahu 13:21) "And goats danced there" - how so? When one of them gave birth in the day, she would say to her son, "Go and bring me a rock and I will cut your umbilical cord." When she gave birth at night, she would say "Go and light me the lamp and I will cut your umbilical cord". A matter happened with one woman who gave birth at night and said to her son, "Go and light me the lamp and I will cut your umbilical cord". He went and lit the lamp and encountered a demon, prince of the winds/spirits. Whilst they struggled one with the other, a cock crowed. He [the demon] said to him, "Go and tell your mother that had the cock not crowed, I would have killed you." He [the baby] said to him, "Go and tell your grandmother that my mother did not cut my umbilical cord. For if my mother had cut my umbilical cord, I would have killed you." To fulfil that which is written (Iyov 21:9) "their houses are safe from fear" - that is, from demons. "And the rod of God is not upon them" (ibid.) - from the sufferings. When He hid His Face, who would say to Him, "You have not acted properly [כַּשּׁוּרָה, kashurah]?" And with what did He hide His Face from them? He brought upon them the waters of the flood: "and He extinguished all that stood..." (Bereishit 7:23). "Whether against a nation, or against a man alike" (Iyov 34:29) - "a nation", this is the generation of the flood. "A man", this is Noach. "Alike"; He could have upheld His world from a single man. "Alike", he could have upheld His world from a single people.

Vayikra Rabbah 5:1 · Sefaria Community Translation

וְנֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא וְשָׁמְעָה קוֹל אָלָה וְהוּא עֵד אוֹ רָאָה אוֹ יָדָע וגו' (ויקרא ה, א), זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (משלי כד, כח): אַל תְּהִי עֵד חִנָּם בְּרֵעֶךָ וגו'. אַל תְּהִי עֵד חִנָּם אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה מג, יב): וְאַתֶּם עֵדַי נְאֻם ה' וַאֲנִי אֵל. בְּרֵעֶךָ זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כז, י): רֵעֲךָ וְרֵעַ אָבִיךָ אַל תַּעֲזֹב וגו'. (משלי כד, כח): וַהֲפִתִּיתָ בִּשְׂפָתֶיךָ, מֵאַחַר שֶׁפִּתִּיתֶם אוֹתוֹ בְּסִינַי וַאֲמַרְתֶּם (שמות כד, ז): כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע, לְסוֹף אַרְבָּעִים יוֹם אֲמַרְתֶּם לָעֵגֶל (שמות לב, ד): אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל, אָמַר רַב אַחָא הֲדָא הוּא רוּחַ הַקֹּדֶשׁ סַנֵּיגוֹרְיָא הִיא מְלַמֶּדֶת זְכוּת לְכָאן וּלְכָאן, אוֹמֶרֶת לְיִשְׂרָאֵל: אַל תְּהִי עֵד חִנָּם בְּרֵעֶךָ, וְאַחַר כָּךְ אוֹמֶרֶת לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (משלי כד, כט): אַל תֹּאמַר כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לִי כֵּן אֶעֱשֶׂה לּוֹ. אָמַר רַבִּי יִצְחָק כְּתִיב (הושע ו, ז): וְהֵמָּה כְּאָדָם עָבְרוּ בְרִית, בְּרַם הָכָא (הושע יא, ט): כִּי אֵל אָנֹכִי וְלֹא אִישׁ. רְאוּבֵן הֲוָה יָדַע לְשִׁמְעוֹן סָהֲדוּ, אֲמַר לֵיהּ אָתֵי סָהִיד לִי הֲדָא סָהֲדוּתָא, אֲמַר לֵיהּ אִין, כְּשֶׁנִּכְנַס לַדַּיָּין חָזַר בּוֹ וְאָמַר לוֹ רוּחַ הַקֹּדֶשׁ וַהֲפִתִּיתָ בִּשְׂפָתֶיךָ, מֵאַחַר שֶׁפִּתִּיתָ בִּשְׂפָתֶיךָ וְהִכְנַסְתָּ אוֹתוֹ לַדִּין חָזַרְתָּ בְּךָ, לְמָחָר אָתוּ סָהֲדוּ לִרְאוּבֵן גַּבֵּי שִׁמְעוֹן מַה יַּעֲשֶׂה כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לוֹ, אַל תֹּאמַר כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לִי כֵּן אֶעֱשֶׂה לוֹ אָשִׁיב לָאִישׁ כְּפָעֳלוֹ, וַהֲלוֹא כְּבָר נָתְנָה תּוֹרָה אִפּוֹפְסִין, וְהוּא עֵד אוֹ רָאָה אוֹ יָדַע אִם לוֹא יַגִּיד וְנָשָׂא עֲוֹנוֹ.

“And if a person will sin, and hear the voice of adjuration, and he is a witness, who either saw or knew; if he does not tell, he shall bear his iniquity” (Leviticus 5:1). “And if a person will sin, and hear the voice of adjuration, and he is a witness, who either saw or knew…” – that is what the verse said: “Do not be a witness against your friend in vain…” (Proverbs 24:28). “Do not be a witness…in vain” – this is Israel, as it is stated: “You are My witnesses, the utterance of the Lord, and I am God” (Isaiah 43:12). “Against your friend” – this is the Holy One blessed be He, as it is stated: “Do not forsake your friend and your father’s friend…” (Proverbs 27:10). Do not deceive with your lips” (Proverbs 24:28) – after you beguiled Me at Sinai and said: “Everything that the Lord has spoken we will perform and we will heed” (Exodus 24:7), ultimately at the end of forty days, you said to the calf: “This is your god, Israel” (Exodus 32:4). Rav Aḥa said: This is the Divine Spirit as an advocate, advocating for this party and that party. It says to Israel: “Do not be a witness…in vain.” Then it says to the Holy One blessed be He: “Do not say: I will do to him as he did to me” (Proverbs 24:29). Rabbi Yitzḥak said: It is written: “But they, like men, have violated the covenant” (Hosea 6:7). However, here: “For I am God and not man” (Hosea 11:9). Reuven knew testimony regarding Shimon. [Shimon] said to him: ‘Come and testify this testimony on my behalf.’ He said yes. When he entered before the judge, he reconsidered. The Divine Spirit said to him: “Do not deceive with your lips” (Proverbs 24:28) – after you beguiled him with your lips and brought him to trial, you recanted. The next day, testimony regarding Reuven came to Shimon. What will he do? Shall he do what he did to him? “Do not say: I will do to him as he did to me; I will repay the man according to his actions” (Proverbs 24:29). But did the Torah not already issue a decree: “And he is a witness, who either saw or knew; if he does not tell, he shall bear his iniquity.”

Vayikra Rabbah 6:1 · The Sefaria Midrash Rabbah, 2022

צַו אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו לֵאמֹר זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה, זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (משלי י, יב): שִׂנְאָה תְּעֹרֵר מְדָנִים וגו', שִׂנְאָה שֶׁנָּתְנוּ יִשְׂרָאֵל בֵּינֵיהֶם לְבֵין אֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם הִיא עוֹרְרָה לָהֶן דִּינֵי דִינִין, דְּאָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן קָרוֹב לִתְשַׁע מֵאוֹת שָׁנָה הָיְתָה הַשִּׂנְאָה כְּבוּשָׁה בֵּין יִשְׂרָאֵל לְבֵין אֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם, מִיּוֹם שֶׁיָּצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם וְעַד שָׁנָה שֶׁנִּתְעוֹרְרָה עֲלֵיהֶן בִּימֵי יְחֶזְקֵאל, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (יחזקאל כ, ז): וָאֹמַר אֲלֵהֶם אִישׁ שִׁקּוּצֵי וגו', וְהֵם לֹא עָשׂוּ כֵן, אֶלָּא (יחזקאל כ, ח): וַיַּמְרוּ בִי וְלֹא אָבוּ וגו', וְעָשִׂיתִי עִמָּהֶם בַּעֲבוּר שְׁמִי הַגָּדוֹל שֶׁלֹּא יִתְחַלֵּל, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל כ, ט): וָאַעַשׂ לְמַעַן שְׁמִי וגו'. (משלי י, יב): וְעַל כָּל פְּשָׁעִים תְּכַסֶּה אַהֲבָה, שֶׁאוֹהֵב הַמָּקוֹם אֶת יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (מלאכי א, ב): אָהַבְתִּי אֶתְכֶם אָמַר ה'. דָּבָר אַחֵר, שִׂנְאָה תְּעוֹרֵר מְדָנִים, שִׂנְאָה שֶׁנָּתַן אַהֲרֹן בֵּין יִשְׂרָאֵל לְבֵין אֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם, הִיא עוֹרְרָה עֲלֵיהֶם דִּינֵי דִינִין. אָמַר רַבִּי אַסֵּי מְלַמֵּד שֶׁהָיָה אַהֲרֹן נוֹטֵל קָרְבָּנָם וּפוֹחֲסוֹ לִפְנֵיהֶם וְאוֹמֵר לָהֶם דְּעוּ שֶׁאֵין בּוֹ מַמָּשׁ. הוּא שֶׁמּשֶׁה אָמַר לְאַהֲרֹן (שמות לב, כא): מֶה עָשָׂה לְךָ הָעָם הַזֶּה, אָמַר לוֹ מוּטָב הָיָה לָהֶן שֶׁיִּדּוֹנוּ שׁוֹגְגִין וְאַל יִדּוֹנוּ מְזִידִין. הוּא שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָמַר לְמשֶׁה (שמות לב, לג): מִי אֲשֶׁר חָטָא לִי אֶמְחֶנּוּ מִסִּפְרִי, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דברים ט, כ): וּבְאַהֲרֹן הִתְאַנַּף ה' מְאֹד לְהַשְׁמִידוֹ וגו'. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִיכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אֵין לְשׁוֹן הַשְׁמָדָה הַכָּתוּב כָּאן אֶלָּא לְשׁוֹן כִּלּוּי בָּנִים וּבָנוֹת, כְּמָה דְתֵימָא (עמוס ב, ט): וָאַשְׁמִיד פִּרְיוֹ מִמַּעַל וְשָׁרָשָׁיו מִתָּחַת. וְעַל כָּל פְּשָׁעִים תְּכַסֶּה אַהֲבָה, תְּפִלָּה שֶׁנִּתְפַּלֵּל משֶׁה עָלָיו, וּמַה נִּתְפַּלֵּל משֶׁה עָלָיו, רַבִּי מָנָא דִּישְׁאַב וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי, מִתְּחִלַּת הַסֵּפֶר וְעַד כָּאן כְּתִיב (ויקרא א, ח): וְעָרְכוּ בְּנֵי אַהֲרֹן (ויקרא א, יא): וְזָרְקוּ בְּנֵי אַהֲרֹן (ויקרא א, ז): וְנָתְנוּ בְּנֵי אַהֲרֹן, אָמַר משֶׁה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הַבּוֹר שְׂנוּאָה וּמֵימֶיהָ חֲבִיבִין, חָלַקְתָּ כָּבוֹד לָעֵצִים בִּשְׁבִיל בְּנֵיהֶן, דִּתְנִינַן תַּמָּן כָּל הָעֵצִים כְּשֵׁרִים לַמַּעֲרָכָה חוּץ מִשֶּׁל זַיִת וְשֶׁל גֶּפֶן, וּלְאַהֲרֹן אֵין אַתָּה חוֹלֵק לוֹ כָּבוֹד בִּשְׁבִיל בָּנָיו, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חַיֶּיךָ שֶׁבִּשְׁבִילְךָ אֲנִי מְקָרְבוֹ, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁאֲנִי עוֹשֶׂה אוֹתוֹ עִקָּר וּבָנָיו טְפֵלִים (ויקרא ו, ב): צַו אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו לֵאמֹר.

“Command Aaron and his sons, saying: This is the law of the burnt offering: It is the burnt offering on the pyre on the altar all night until the morning, and the fire of the altar shall be kept burning in it” (Leviticus 6:2). “Command Aaron and his sons, saying: This is the law of the burnt offering.” This is what the verse said: “Hatred arouses strife…” (Proverbs 10:12). The hatred that Israel caused between them and their Father in Heaven, that is what aroused severe judgments against them, as Rabbi Shmuel bar Naḥman said: For almost nine hundred years, the hatred between Israel and their Father in Heaven was dormant, from the day that Israel emerged from Egypt, until the year that it was aroused against them in the days of Ezekiel. That is what is written: “I said to them: Each man [shall cast out] the detestable objects [of his eyes, and do not defile yourselves with the idols of Egypt]” (Ezekiel 20:7). But they did not do so, but rather, “they defied Me and were unwilling [to heed Me; no man cast out the detestable objects of their eyes, and they did not forsake the idols of Egypt]” (Ezekiel 20:8). But I acted with them for the sake of My great name so that it would not be profaned, as it is stated: “But I acted for the sake of My name [that it not be profaned before the nations]” (Ezekiel 20:9). “Love covers all transgressions” (Proverbs 10:12), as the Omnipresent loves Israel, as it is stated: “I loved you, said the Lord” (Malachi 1:2). Another matter, “hatred arouses strife” – the hatred that Aaron placed between Israel and their Father in Heaven, that is what aroused severe judgments against them. Rabbi Asi said: It teaches that Aaron would take their offering and flatten [the calf] before them, and say to them: ‘Know that it has no substance.’ That is what Moses said to Aaron: “What did this people do to you [that you brought great sin upon them?]” (Exodus 32:21). He said to him: ‘It would have been preferable that they be judged as unwitting and not be judged as intentional.’ That is what the Holy One blessed be He said to Moses: “Whoever has sinned against Me, I will eradicate him from My book” (Exodus 32:33). That is what is written: “The Lord was very angry with Aaron, to destroy him…” (Deuteronomy 9:20). Rabbi Yehoshua of Sikhnin in the name of Rabbi Levi: The expression of destruction here is nothing other than elimination of sons and daughters, just as it says: “I destroyed his fruit from above and his roots from below” (Amos 2:9). “Love covers all transgressions” (Proverbs 10:12), this is the prayer that Moses prayed on his behalf. What did Moses pray on his behalf? Rabbi Mana of Sheab and Rabbi Yehoshua of Sikhnin in the name of Rabbi Levi: From the beginning of the book until here, it is written: “Aaron’s sons, the priests, shall arrange” (Leviticus 1:8); “Aaron’s sons, the priests, shall sprinkle” (Leviticus 1:11); “Aaron’s sons shall place” (Leviticus 1:7). Moses said before the Holy One blessed be He: ‘The cistern is hated but its waters are beloved. You accorded honor to the trees because of their produce, as we learned there: All wood is fit for the arrangement except from the olive tree and from the vine, but to Aaron you do not accord honor due to his sons?’ The Holy One blessed be He said to him: ‘As you live, for your sake I will draw him near. Moreover, I will render him primary and his sons ancillary: “Command Aaron and his sons, saying.”’

Vayikra Rabbah 7:1 · The Sefaria Midrash Rabbah, 2022

זֶה קָרְבַּן אַהֲרֹן וּבָנָיו (ויקרא ו, יג), רַבִּי לֵוִי פָּתַח (תהלים עה, ח): כִּי אֱלֹהִים שֹׁפֵט, מַטְרוֹנִיתָא שָׁאֲלָה אֶת רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲלַפְתָּא, אָמְרָה לוֹ, בְּכַמָּה יָמִים בָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת עוֹלָמוֹ, אָמַר לָהּ, לְשֵׁשֶׁת יָמִים, דִּכְתִיב (שמות לא, יז): כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה' אֶת הַשָּׁמַיִם וגו'. אָמְרָה לוֹ, וּמֵאוֹתָהּ שָׁעָה עַד עַכְשָׁו מַהוּ יוֹשֵׁב וְעוֹשֶׂה, אָמַר לָהּ מְזַוֵּג זִוּוּגִים, אִשְׁתּוֹ שֶׁל פְּלוֹנִי לִפְלוֹנִי, בִּתּוֹ שֶׁל פְּלוֹנִי לִפְלוֹנִי, מָמוֹנוֹ שֶׁל פְּלוֹנִי לִפְלוֹנִי. אָמְרָה לוֹ, הֲדָא הוּא, אַף אֲנִי יְכוֹלָה לַעֲשׂוֹת כֵּן, כַּמָּה עֲבָדִים יֵשׁ לִי וְכַמָּה שְׁפָחוֹת יֵשׁ לִי וַאֲנִי יְכוֹלָה לְזַוְּגָם בְּשָׁעָה אֶחָת. אָמַר לָהּ, אִם קַלָּה הִיא בְּעֵינַיִךְ קָשָׁה הִיא לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כִּקְרִיעַת יַם סוּף, הִנִּיחָהּ וְהָלַךְ לוֹ. מֶה עָשְׂתָה, שָׁלְחָה וְהֵבִיאָה אֶלֶף עֲבָדִים וְאֶלֶף שְׁפָחוֹת, וְהֶעֱמִידָה אוֹתָן שׁוּרוֹת שׁוּרוֹת, אָמְרָה לָהֶם פְּלוֹנִי יִשָּׂא לִפְלוֹנִית פְּלוֹנִי לִפְלוֹנִית, זִוְּגָן בְּלַיְלָה אַחַת, לְצַפְרָא אָתִין לְגַבָּהּ דֵּין מֹחוֹ פְּצִיעָה וְדֵין עֵינוֹ שְׁמוּטָה וְדֵין אֲצִילֵיהּ פָּרִיךְ וְדֵין אַרְכּוּבֵיהּ תְּבִירָה, דֵּין אֲמַר לֵינָא בָּעֲיָא לְדֵין, וְדֵין אֲמַר לֵינָא בָּעֲיָא לְדֵין. מִיָּד שָׁלְחָה וְהֵבִיאָה אֶת רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲלַפְתָּא, אָמְרָה לוֹ, רַבִּי אֱמֶת הִיא תּוֹרַתְכֶם נָאָה מְשֻׁבַּחַת הִיא, יָפֶה אָמַרְתָּ כָּל מַה שֶּׁאָמַרְתָּ. אָמַר לָהּ לֹא כָךְ אָמַרְתִּי לָךְ אִם קַלָּה הִיא בְּעֵינַיִךְ קָשָׁה הִיא לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כִּקְרִיעַת יַם סוּף, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים סח, ז): אֱלֹהִים מוֹשִׁיב יְחִידִים בַּיְתָה מוֹצִיא אֲסִירִים בַּכּוֹשָׁרוֹת, מַהוּ בַּכּוֹשָׁרוֹת, בְּכִי וְשִׁירוֹת, דְּבָעֵא אֲמַר שִׁירָה דְּלָא בָעֵא בָּכֵה, וּמָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה מְזַוְּגָן עַל כָּרְחָן שֶׁלֹּא בְּטוֹבָתָן. אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּלָשׁוֹן זֶה הֵשִׁיבָהּ רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲלַפְתָּא, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹשֵׁב וְעשֶׂה סֻלָּמוֹת מַגְבִּיהַּ לָזֶה וּמַשְׁפִּיל לָזֶה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים עה, ח): כִּי אֱלֹהִים שֹׁפֵט זֶה יַשְׁפִּיל וְזֶה יָרִים. רַבִּי יוֹנָה בּוֹצְרִי פָּתַר קְרָיָא בְּיִשְׂרָאֵל, בְּלָשׁוֹן זֶה הֻשְׁפָּלוּ, בְּלָשׁוֹן זֶה הוּגְבָּהוּ, בְּלָשׁוֹן זֶה הוּשְׁפָּלוּ (שמות לב, א): כִּי זֶה משֶׁה, וּבְלָשׁוֹן זֶה הוּגְבָּהוּ (שמות ל, יג): זֶה יִתְּנוּ כָּל הָעֹבֵר. וְרַבָּנָן פָּתְרִין קְרָיָא בְּאַהֲרֹן, בְּלָשׁוֹן זֶה הוּשְׁפַּל (שמות לב, כד): וָאַשְׁלִיכֵהוּ בָאֵשׁ וַיֵּצֵא הָעֵגֶל הַזֶּה, וּבְלָשׁוֹן זֶה הוּגְבַּהּ, זֶה קָרְבַּן אַהֲרֹן וּבָנָיו וגו'.

“This is the offering of Aaron and his sons that they shall present to the Lord on the day he is anointed: One-tenth of an ephah of fine flour as a perpetual meal offering, half of it in the morning, and half of it in the evening” (Leviticus 6:13). “This is the offering of Aaron and of his sons” – Rabbi Levi began: “For God is judge” (Psalms 75:8). A noblewoman asked Rabbi Yosei bar Ḥalafta, she said to him: ‘In how many days did the Holy One blessed be He create His world?’ He said to her: ‘In six days, as it is written: “For in six days the Lord made the heavens…”’ (Exodus 31:17). She said to them: ‘And from that time until now, what has He been sitting and doing?’ He said to her: ‘He is matchmaking; the wife of so-and-so is allotted to so-and-so, the daughter of so-and-so is allotted to so-and-so, the money of so-and-so is allotted to so-and-so.’ She said to him: ‘Is that all? I too can do so. I have several slaves and I have several maidservants, and I can make matches between them in a short time.’ He said to her: ‘If it appears simple in your eyes, before the Holy One blessed be He it is as difficult as the parting of the Red Sea.’ He left her and went on his way. What did she do? She sent and brought one thousand slaves and one thousand maidservants and stood them in several lines. She said to them: ‘So-and-so man shall marry so-and-so woman, and so-and-so [shall marry] so-and-so.’ She made matches between them in one night. In the morning they came to her. This one’s head was wounded, this one’s eye was gouged, this one’s elbow was shattered, and this one’s leg was broken. This one said: ‘I do not want that one.’ That one said: ‘I do not want this one.’ Immediately she sent and brought Rabbi Yosei bar Ḥalafta. She said to him: ‘Rabbi, your Torah is true; it is fine and praiseworthy. Everything that you said, you said correctly.’ He said to her: ‘Is that not what I said to you: If it appears simple in your eyes, before the Holy One blessed be He it is as difficult as the parting of the Red Sea, as it is stated: “God settles the individuals in a home; He liberates prisoners bound in fetters [bakosharot]” (Psalms 68:7). What is “bakosharot”? It is with weeping [bekhi] and with song [veshirot]. To one who is satisfied, with song; to one who is unsatisfied, with weeping. But the Holy One blessed be He matches them against their will and not to their liking.’ Rabbi Berekhya said: Rabbi Yosei bar Ḥalafta answered her in these words: ‘The Holy One blessed be He sits and crafts ladders; He elevates this one and humbles that one, as it is stated: “For God is judge; He humbles this one and elevates that one”’ (Psalms 75:8). Rabbi Yona Botzri interpreted the verse in Israel’s regard: They were humbled with the term “this,” and they were elevated with the term “this.” They were humbled with the term “this”: “For this [man] Moses [who brought us up from the land of Egypt, we do not know what became of him]” (Exodus 32:1). They were elevated with the term “this”: “This they shall give, everyone who passes [among the counted: Half a shekel in the sacred shekel]” (Exodus 30:13). The Rabbis interpret the verse in Aaron’s regard. With the term “this” he was humbled: “I cast it into the fire and this calf emerged” (Exodus 32:24). With the term “this” he was elevated: “This is the offering of Aaron and his sons…”

Vayikra Rabbah 8:1 · The Sefaria Midrash Rabbah, 2022

וְזֹאת תּוֹרַת זֶבַח הַשְּׁלָמִים אֲשֶׁר יַקְרִיב לַה' (ויקרא ז, יא), זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (תהלים נ, כג): זֹבֵחַ תּוֹדָה יְכַבְּדָנְנִי, זוֹבֵחַ חַטָּאת זוֹבֵחַ אָשָׁם אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא זֹבֵחַ תּוֹדָה, לָמָּה, חַטָּאת בָּאָה עַל חֵטְא וְאָשָׁם בָּא עַל חֵטְא, תּוֹדָה אֵינָהּ בָּאָה עַל חֵטְא (ויקרא ז, יב): אִם עַל תּוֹדָה יַקְרִיבֶנּוּ. דָּבָר אַחֵר, זֹבֵחַ תּוֹדָה יְכַבְּדָנְנִי, זֶה עָכָן שֶׁזָּבַח אֶת יִצְרוֹ בַּתּוֹדָה (יהושע ז, יט כ): וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל עָכָן בְּנִי שִׂים נָא כָבוֹד, וַיַּעַן עָכָן אֶת יְהוֹשֻׁעַ, (תהלים נ, כג): וְשָׂם דֶּרֶךְ, שֶׁהֶרְאָה לַשָּׁבִים אֶת הַדֶּרֶךְ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דברי הימים א ב, ו): וּבְנֵי זֶרַח זִמְרִי וְאֵיתָן וְהֵימָן וְכַלְכֹּל [ודרע] [ודרדע] כֻּלָּם חֲמִשָּׁה, זִמְרִי, רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר זֶה עָכָן, וְלָמָּה קוֹרְאוֹ זִמְרִי, שֶׁעָשָׂה כְּמַעֲשֵׂה זִמְרִי. וְרַבָּנָן אָמְרֵי שֶׁנִּזַּמְּרוּ יִשְׂרָאֵל עַל יָדוֹ. אֵיתָן זֶה אַבְרָהָם אָבִינוּ עַל שֵׁם (תהלים פט, א): מַשְׂכִּיל לְאֵיתָן הָאֶזְרָחִי. הֵימָן זֶה משֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יב, ז): בְּכָל בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא. רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמַר זֶה עָכָן, עַל שֵׁם (יהושע ז, כ): אָמְנָה אָנֹכִי חָטָאתִי. כַּלְכֹּל זֶה יוֹסֵף, עַל שֵׁם (בראשית מז, יב): וַיְכַלְכֵּל יוֹסֵף. [ודרע] [ודרדע] זֶה דּוֹר הַמִּדְבָּר שֶׁכֻּלּוֹ דֵּעָה. כֻּלָּם חֲמִשָּׁה, וְכִי אֵין אָנוּ יוֹדְעִים שֶׁכֻּלָּם חֲמִשָּׁה, אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁאַף עָכָן הָיָה עִמָּהֶן לָעוֹלָם הַבָּא, וְכֵן אָמַר יְהוֹשֻׁעַ (יהושע ז, כה): יַעֲכֶרְךָ ה' הַיּוֹם הַזֶּה, הַיּוֹם הַזֶּה אַתָּה עָכוּר וְאֵין אַתָּה עָכוּר לֶעָתִיד לָבוֹא.

...

Vayikra Rabbah 9:1 · Sefaria Community Translation

קַח אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו אִתּוֹ וגו' (ויקרא ח, ב), זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (תהלים מה, ח): אָהַבְתָּ צֶדֶק וַתִּשְׂנָא רֶשַׁע וגו'. רַבִּי יוּדָן בְּשֵׁם רַבִּי עֲזַרְיָה פָּתַר קְרָיָא בְּאַבְרָהָם אָבִינוּ, בְּשָׁעָה שֶׁבִּקֵּשׁ רַחֲמִים עַל סְדוֹמִיִּים אָמַר לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם נִשְׁבַּעְתָּ שֶׁאִי אַתָּה מֵבִיא מַבּוּל לָעוֹלָם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה נד, ט): כִּי מֵי נֹחַ זֹאת לִי, מַבּוּל שֶׁל מַיִם אִי אַתָּה מֵבִיא מַבּוּל שֶׁל אֵשׁ אַתָּה מֵבִיא, מַה אַתָּה מַעֲרִים עַל הַשְּׁבוּעָה, אִם כֵּן לֹא יָצָאתָ יְדֵי שְׁבוּעָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית יח, כה): חָלִלָה לְךָ מֵעֲשׂת כַּדָּבָר הַזֶּה, אָמַר לְפָנָיו (בראשית יח, כה): חָלִלָה לָּךְ הֲשֹׁפֵט כָּל הָאָרֶץ לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט, אִם מִשְׁפָּט אַתָּה מְבַקֵּשׁ אֵין כָּאן עוֹלָם אִם עוֹלָם אַתָּה מְבַקֵּשׁ אֵין כָּאן מִשְׁפָּט, אַתְּ בָּעֵי תְּפוֹשׂ חַבְלָא בִּתְרֵין רֵישֵׁי, בָּעֵית עַלְמָא וּבָעֵית דִּינָא דְּקוּשְׁטָא אִם אֵין אַתְּ מְוַתֵּר צִיבְחַר לֵית עוֹלָמָךְ יָכֵיל קָאֵים. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַבְרָהָם (תהלים מה, ח): אָהַבְתָּ צֶדֶק וַתִּשְׂנָא רֶשַׁע, אָהַבְתָּ לְצַדֵּק בְּרִיּוֹתַי וְשָׂנֵאתָ מִלְּחַיְּבָן (תהלים מה, ח): עַל כֵּן מְשָׁחֲךָ אֱלֹהִים אֱלֹהֶיךָ שֶׁמֶן שָׂשׂוֹן מֵחֲבֵרֶיךָ, מַהוּ מֵחֲבֵרֶיךָ, אָמַר לוֹ חַיֶּיךָ שֶׁעֲשָׂרָה דוֹרוֹת שֶׁמִּנֹּחַ עַד אֶצְלְךָ עִם אֶחָד מֵהֶם לֹא דִבַּרְתִּי וְעִמְּךָ אֲנִי מְדַבֵּר, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יב, א): וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ.

Vayikra Rabbah 10:1 · Sefaria Community Translation

וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי (ויקרא ט, א), רַב אַהֲבָה בַּר כַּהֲנָא פָּתַח (משלי ט, א ד): חָכְמוֹת בָּנְתָה בֵיתָהּ, טָבְחָה טִבְחָהּ וגו' שָׁלְחָה נַעֲרֹתֶיהָ וגו' מִי פֶתִי וגו', רַבִּי יִרְמְיָה בַּר אִלְעָאי פָּתַר קְרָא בִּבְרִיָּתוֹ שֶׁל עוֹלָם, חָכְמוֹת בָּנְתָה בֵיתָהּ, זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא דִּכְתִיב בֵּיהּ (משלי ג, יט): ה' בְּחָכְמָה יָסַד אָרֶץ. (משלי ט, א): חָצְבָה עַמּוּדֶיהָ שִׁבְעָה, אֵלּוּ שִׁבְעָה יְמֵי בְרֵאשִׁית, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כ, יא): כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים וגו' (בראשית ב, ג): וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי. טָבְחָה טִבְחָה, (בראשית א, כד): וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים תּוֹצֵא הָאָרֶץ. מָסְכָה יֵינָהּ, (בראשית ב, ט): וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יִקָּווּ הַמַּיִם. אַף עָרְכָה שֻׁלְחָנָהּ, (בראשית ב, יא): וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים תַּדְּשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע. שָׁלְחָה נַעֲרֹתֶיהָ תִקְרָא, זֶה אָדָם וְחַוָּה. (משלי ט, ג): עַל גַּפֵּי מְרֹמֵי קָרֶת, שֶׁהֱסִיטָן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְקָרָא אוֹתָן אֱלָהוּת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית ג, ה): וִהְיִיתֶם כֵּאלֹהִים, אַחַר כָּל הַשֶּׁבַח הַזֶּה מִי פֶּתִי יָסֻר הֵנָּה, הֵן הִנִּיחוּ דַּעְתּוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְהָלְכוּ אַחַר דַּעְתּוֹ שֶׁל נָחָשׁ, בִּשְׁבִיל כָּךְ (משלי ט, ד): חֲסַר לֵב אָמְרָה לוֹ (בראשית ג, יט): כִּי עָפָר אַתָּה וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב.

Vayikra Rabbah 11:1 · Sefaria Community Translation

יַיִן וְשֵׁכָר אַל תֵּשְׁתְּ (ויקרא י, ט), הֲדָא הוּא דִכְתִיב (משלי כג, לא): אַל תֵּרֶא יַיִן כִּי יִתְאַדָּם, מַהוּ כִּי יִתְאַדָּם, כִּי יִתְאַוֶּה לְדַם נִדָּה וּלְדַם זָבָה, (משלי כג, לא): כִּי יִתֵּן בַּכּוֹס עֵינוֹ, בַּכִּיס כְּתִיב, לָשׁוֹן נָקִי הוּא, כְּדִכְתִיב (משלי א, יד): כִּיס אֶחָד יִהְיֶה לְכֻלָּנוּ (משלי כג, לא): יִתְהַלֵּךְ בְּמֵישָׁרִים, סוֹף שֶׁאִשְׁתּוֹ אוֹמֶרֶת לוֹ כְּשׁוֹשַׁנָּה אֲדֻמָּה רָאִיתִי וְאֵינוֹ פּוֹרֵשׁ, אָמַר רַבִּי אַסֵּי אִם תַּלְמִיד חָכָם הוּא סוֹף שֶׁמְטַמֵּא אֶת הַטָּהוֹר וּמְטַהֵר אֶת הַטָּמֵא. דָּבָר אַחֵר, אַל תֵּרֶא יַיִן כִּי יִתְאַדָּם, וַדַּאי מַסְמִיק לֵיהּ. כִּי יִתֵּן בַּכּוֹס עֵינוֹ, הוּא נוֹתֵן עֵינוֹ בַּכּוֹס וְחֶנְוָנִי נוֹתֵן עֵינָיו בַּכִּיס. יִתְהַלֵּךְ בְּמֵישָׁרִים, סוֹף דְּהוּא עָבֵיד בֵּיתֵיהּ מֵישְׁרָא, מַה הָדֵין קְדֵרָה דִּנְחשֶׁת עָבֵיד קְדֵרָה דְחַסְפָּא עָבְדָא, מְזַבֵּין לָהּ וְשָׁתֵי חַמְרָא בְּטִימִיתֵיהּ. רַבִּי יִצְחָק בַּר רַדִּיפָא בְּשֵׁם רַבִּי אַמֵּי אָמַר סוֹף שֶׁהוּא מוֹכֵר אֶת כְּלֵי בֵיתוֹ וְשׁוֹתֶה בָּהֶן יַיִן, אָמַר רַבִּי אַחָא מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁהָיָה מוֹכֵר כְּלֵי בֵיתוֹ וְשׁוֹתֶה בָּהֶן יַיִן, אָמְרִין בְּנָיֵיהּ לֵית הָדֵין אֲבוּנָן שָׁבֵיק לָן כְּלוּם, אַשְׁקוּנֵיהּ וְשַׁכְּרוּנֵיהּ וְאַפְקוּנֵיהּ וְיַתְבוּנֵיהּ בְּחַד בֵּית עָלַם, עָבְרִין שָׁפְיָין בִּתְרַע בֵּית עָלַם, שָׁמְעוּן אַנְגַרְיָיא בִּמְדִינְתָּא, פָּרְקִין טְעוּנֵיהוֹן בְּגוֹ בֵּית עָלַם וְאָזְלוּן לְמֶחֱמֵי קָלָא בִּמְדִינְתָּהּ, אִתְעַר מִשְׁנָתֵיהּ חָמָא זִיקָא יָהַבְיָא לְעֵיל מִן רֵישֵׁיהּ שְׁרָא יָתֵיהּ וִיהֲב יָתֵיהּ בְּפוּמֵיהּ. לְבָתַר שְׁלשָׁה יוֹמִין אָמְרִין בְּנַיָיא לֵית אֲנַן אָזְלִינַן וְחָזִינַן מַה הַהוּא אֲבוּנָן עָבֵיד, אָזְלִין וְאַשְׁכְּחוּנֵיהּ וְהָא זִיקָא יָהֵיב בְּפוּמֵיהּ, אָמְרִין אוֹף הָכָא לָא שָׁבַק לָךְ בָּרְיָיךְ, הוֹאִיל וִיהַב לָךְ לֵית אֲנַן יָדְעִין מַה נַּעֲבֵד לָךְ. עָבְדוּן בֵּינֵיהוֹן תַּקָנָה, כָּל חַד וְחַד הֲוָה מַשְׁקֶה לֵיהּ חַד יוֹמָא. (משלי כג, לד): וְהָיִיתָ כְּשֹׁכֵב בְּלֶב יָם וּכְשֹׁכֵב בְּרֹאשׁ חִבֵּל, כַּהֲדָא אִילְפָא דְּמִטַּרְפָּא בְּפִילָגוּת דְּיַמָא נָחֲתָא וְסָלְקָא נָחֲתָא וְסָלְקָא, וּכְשֹׁכֵב בְּרֹאשׁ חִבֵּל, כְּהָדֵין תַּרְנְגוֹלָא דְּיָתֵיב בְּרֵישׁ חֲבַל, אָזֵיל וְאָתֵי אָזֵיל וְאָתֵי, כְּהָדֵין קַוּוֶרְנוּטִין דְּיָתֵיב בְּרֹאשׁ תֻּרָנָא אָזֵיל וְאָתֵי [אזיל ואתי]. (משלי כג, לה): הִכּוּנִי בַל חָלִיתִי, מְחוֹ לֵיהּ וְלָא מַרְגִּישׁ, (משלי כג, לה): הֲלָמוּנִי בַּל יָדָעְתִּי, טְלַמִין לֵיהּ וְלָא יָדַע. שָׁתֵי שִׁיכְרָא חַמְשָׁא קִיסְטוֹן אָמְרוּ לֵיהּ עַשְׂרָא קִיסְטוֹן אִישְׁתֵּית, וְאִם תֹּאמַר מִתְעַר הוּא מִשִּׁנְתֵיהּ מִנְּשֵׁי לֵיהּ, תַּלְמוּד לוֹמַר (משלי כג, לה): מָתַי אָקִיץ אוֹסִיף אֲבַקְשֶׁנּוּ עוֹד. (משלי כג, כט): לְמִי אוֹי לְמִי אֲבוֹי לְמִי מִדְיָנִים לְמִי שִׂיחַ, רַב הוּנָא אָמַר לְמִי שֶׁאֵינוֹ עָמֵל בְּדִבְרֵי תוֹרָה. לְמִי מִדְיָנִים לְמִי דִּינִין, לְמִי שִׂיחַ לְמִי פִּיטָטִין, לְמִי פְּצָעִים חִנָּם לְמִי פְּדָעִין דְּמַגָּן, (משלי כג, ל): לַמְאַחֲרִים עַל הַיָּיִן. עוֹבָדָא הֲוָה בְּחַד בַּר נָשׁ דַּהֲוָה אָלֵיף לְמִשְׁתֵּי תְּרֵי עֲשַׂר קִסְטִין דַּחֲמַר בְּכָל יוֹמָא וְיוֹמָא, יוֹמָא חַד אִישְׁתֵּי חַד עֲשַׂר קִסְטִין, דָּמִיךְ וְלָא אָתָא שִׁנְתָא, קָם בַּחֲשׁוֹכָא אֲזַל לְגַבֵּי קְפֵילָא אֲמַר לֵיהּ זַבֵּין לִי חַד קִיסְטָא, אֲמַר לֵיהּ לָא פְּתַחְנָא לָךְ דְּהוּא חֲשׁוֹכָא וְצָרֵי לִי מִן נְטוֹרַיָא, תָּלָה עֵינֵיהּ וְחָזָא נוּקְבָא בְּתַרְעָא, אֲמַר לֵיהּ הַב לִי מִינֵיהּ בְּהָדֵין נוּקְבָא, אַתְּ מְפַנֵּי מִלְּגַאו וַאֲנָא שָׁתֵי מִלְּבַר, עָבַד לֵיהּ כֵּן, אִישְׁתֵּי וְדָמִיךְ קֳדָם תַּרְעָא, עָבְרִין עֲלֵיהּ נְטוֹרַיָא סְבוּרָנֵיהּ דַּהֲוָה גַּנָּב, מַחְיוּנֵיהּ וּפְדָעוּנֵיהּ, וְקָרוֹ עֲלֵיהּ לְמִי פְּצָעִים חִנָּם לְמִי פְּדָעִין דְּמַגָּן. לְמִי חַכְלִלוּת עֵינָיִם, לְמִי שֻׁמְשְׁמִין דְּעַיְינִין, כָּל אֵלֶּה לְמִי לַמְּאַחֲרִים עַל הַיָּיִן, זֶה שֶׁנִּכְנַס לְבֵי קְפֵילָא קַדְמָאי וְנָפֵיק בַּתְרָאי, לַבָּאִים לַחְקֹר מִמְסָךְ, מִן דְּמִשְׁמַע הֵן אִית לֵיהּ חַמְרָא טָבָא דָּרֵיךְ בַּתְרֵיהּ, מַה כְּתִיב בּוֹ בַּסּוֹף (משלי כג, לב): אַחֲרִיתוֹ כְּנָחָשׁ יִשָּׁךְ וגו', מַה צִּפְעוֹן זֶה מַפְרִישׁ בֵּין מִיתָה לְחַיִּים, כָּךְ הִפְרִישׁ הַיַּיִן בֵּין אָדָם לְחַוָּה, דְּאָמַר רַבִּי יְהוּדָה בַּר אִלְעָאי אוֹתוֹ הָעֵץ שֶׁאָכַל מִמֶּנּוּ אָדָם הָרִאשׁוֹן עֲנָבִים הָיוּ (דברים לב, לב): עֲנָבֵמוֹ עִנְבֵי רוֹשׁ וגו', הַלָּלוּ הֵבִיאוּ מְרִירוּת לָעוֹלָם. דָּבָר אַחֵר, וּכְצִפְעֹנִי יַפְרִשׁ, מַה צִּפְעוֹן זֶה מַפְרִישׁ בֵּין מִיתָה לְחַיִּים, כָּךְ הִפְרִישׁ הַיַּיִן בֵּין נֹחַ לְבָנָיו לְעַבְדוּת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית ט, כא): וַיֵּשְׁתְּ מִן הַיַּיִן וַיִּשְׁכָּר וַיִּתְגַּל, שֶׁמִּתּוֹךְ כָּךְ אָמַר (בראשית ט, כה): אָרוּר כְּנָעַן. דָּבָר אַחֵר, וּכְצִפְעֹנִי יַפְרִשׁ, כָּךְ הִפְרִישׁ הַיַּיִן בֵּין לוֹט לִבְנוֹתָיו לְמַמְזְרוּת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית יט, לג): וַתַּשְׁקֶיןָ אֶת אֲבִיהֶן יַיִן, שֶׁמִּתּוֹךְ כָּךְ (בראשית יט, לו): וַתַּהֲרֶיןָ שְׁתֵּי בְנוֹת לוֹט מֵאֲבִיהֶן. דָּבָר אַחֵר, כְּצִפְעֹנִי יַפְרִשׁ, מַה צִּפְעוֹן זֶה מַפְרִישׁ בֵּין מִיתָה לְחַיִּים, כָּךְ הִפְרִישׁ הַיַּיִן בֵּין אַהֲרֹן וּבָנָיו לְמִיתָה, דְּתָנֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן לֹא מֵתוּ בָּנָיו שֶׁל אַהֲרֹן אֶלָּא עַל שֶׁנִּכְנְסוּ שְׁתוּיֵי יַיִן לְאֹהֶל מוֹעֵד. רַבִּי פִּנְחָס בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה לוֹ בֶּן בַּיִת נֶאֱמָן, מְצָאוֹ עוֹמֵד עַל פֶּתַח חֲנֻיּוֹת, וְהִתִּיז אֶת רֹאשׁוֹ בִּשְׁתִיקָה, וּמִנָּה בֶּן בַּיִת אַחֵר תַּחְתָּיו, וְאֵין אָנוּ יוֹדְעִים מִפְּנֵי מָה הָרַג אֶת הָרִאשׁוֹן, אֶלָּא מִמַּה שֶּׁמְּצַוֶּה אֶת הַשֵּׁנִי וְאָמַר לֹא תִכָּנֵס בְּפֶתַח חֲנֻיּוֹת, אָנוּ יוֹדְעִין שֶׁמִּתּוֹךְ כָּךְ הָרַג הָרִאשׁוֹן, כָּךְ (ויקרא ט, יב): וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי ה' וַתֹּאכַל אוֹתָם, וְאֵין אָנוּ יוֹדְעִים מִפְּנֵי מָה מֵתוּ, אֶלָּא מִמַּה שֶּׁמְּצַוֶּה אֶת אַהֲרֹן וְאָמַר לוֹ (ויקרא י, ט): יַיִן וְשֵׁכָר אַל תֵּשְׁתְּ, אָנוּ יוֹדְעִין מִתּוֹךְ כָּךְ שֶׁלֹּא מֵתוּ אֶלָּא מִפְּנֵי הַיָּיִן, לְכָךְ חִבְּבוֹ הַכָּתוּב לְאַהֲרֹן וְיִחֵד אֵלָיו הַדִּבּוּר בִּפְנֵי עַצְמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: יַיִן וְשֵׁכָר אַל תֵּשְׁתְּ.

“Wine or intoxicating drink you shall not drink, you and your sons with you, upon your entry into the Tent of Meeting, and you will not die; an eternal statute for your generations” (Leviticus 10:9). “Wine or intoxicating drink you shall not drink.” That is what is written: “Do not look upon wine in its redness [ki yitadam]” (Proverbs 23:31). What is ki yitadam? Because [ki] he will desire [yitaveh] the blood [dam] of a menstruant and the blood of a zava. “As to one who directs his eye to the cup [bakos]” (Proverbs 23:31), bakis is written, it is a euphemism, as it is written: “There will be one purse [kis] for us all” (Proverbs 1:14). “All paths are upright” (Proverbs 23:31); ultimately, his wife says to him: ‘I saw like a red rose,’ and he will not separate [from her]. Rabbi Asi said: If he is a Torah scholar, ultimately, he will rule that the pure is impure and that the impure is pure. Another matter, “do not look upon wine in its redness” (Proverbs 23:31) – it literally causes one to turn red. “As to one who directs his eye to the cup [kos]” – he directs his eye to the cup while the storekeeper direct his eye to the purse [kis]. “All paths are upright [meisharim],” ultimately he will render his house a plain [meishera]. [He thinks:] What can be accomplished with this bronze vessel can be accomplished with an earthenware vessel. He will sell it and drink wine with the proceeds of its sale. Rabbi Yitzḥak bar Redifa said in the name of Rabbi Ami: Ultimately, he will sell all his household utensils and drink wine with the proceeds. Rabbi Aḥa said: There was an incident involving one who would sell his household utensils and drink wine with the proceeds. His children said: ‘This father of ours will not leave us anything.’ They gave him to drink, intoxicated him, took him out and placed him in a certain cemetery. Wine merchants were passing by the cemetery gates and they heard the sound of government troops in the city. They unloaded their cargo inside the cemetery and went to see the tumult in the city. He awoke from his slumber and saw a wineskin. He placed it above his head, untied it, and placed it in his mouth. After three days, his children said: ‘Will we not go and see what our father is doing?’ They went and they found him with that wineskin placed in his mouth. They said: ‘Even here, your Creator has not forsaken you. Since He gave it to you, we do not know what we can do to you.’ His children instituted an arrangement between them that each of them would give him to drink for one day. “You will be like one lying in the midst of the sea, or like one lying at the top of a mast” (Proverbs 23:34) – like a ship that is reeling in the midst of the sea, falling and rising, falling and rising. “Or like one lying at the top of a mast” – like a rooster that is perched upon a rope and sways to and fro, to and fro, like a captain that is perched atop the masthead swaying to and fro, . “They struck me but I was not hurt” (Proverbs 23:35) – they strike him but he does not feel it. “They beat me, but I did not know” (Proverbs 23:35) – they exploit him but he is unaware. He drinks five log of beer, and they say to him: You drank ten log. If you say: When he awakens from his slumber he will forget it, the verse states: “When I will awaken, I will continue to seek more” (Proverbs 23:35). “To whom, woe? To whom, alas? To whom, strife? To whom, talk?” (Proverbs 23:29). Rav Huna said: It is to one who does not toil in matters of Torah. “To whom, strife [midyanim]?” – to whom, litigation [dinin]? “To whom, talk” – to whom, prattle? “To whom, wounds without cause?” (Proverbs 23:29) – to whom, unprovoked injuries? [All these are:] “To those who linger over wine” (Proverbs 23:30). There was an incident involving a certain person who was accustomed to drink twelve log of wine each and every day. One day, he drank eleven log. He lay down but could not sleep. He got up in the darkness and went to the storekeeper. He said to him: ‘Sell me one log.’ He said to him: ‘I will not open for you, as it is dark and I am concerned due to the night watchmen.’ He lifted his eyes and saw a hole in the door. He said to him: ‘Give me through this hole. You will pour inside and I will drink outside.’ He did so for him and he fell asleep before the door. The watchmen passed him, they thought he was a thief, and they struck him and wounded him. They read in his regard: “To whom, wounds without cause” – to whom, unprovoked injuries? “To whom, redness of the eyes?” (Proverbs 23:29) – to whom, eyes as red as the sun? All these are “to those who linger over wine.” This is one who enters the tavern first and exits last. It is “to those who come to assess the blend” (Proverbs 23:30). To one who, when he hears that someone has good wine, follows him. What is ultimately written in his regard? “Ultimately, it bites like a serpent [and secretes [yifrosh] like a basilisk]” (Proverbs 23:32). Just as the basilisk separates between death and life, so too, wine separated between Adam and Eve, as Rabbi Yehuda bar Ilai said: That [fruit of the] tree from which Adam the first man ate was grapes. “Their grapes are grapes of poison [their clusters are bitter]” (Deuteronomy 32:32); these introduced bitterness to the world. Another matter, “and secretes [yifrosh] like a basilisk.” Just as the basilisk separates [mafrish] between death and life, so too, wine separated [hifrish] between Noah and his descendants regarding slavery. That is what is written: “He drank of the wine, and was drunk; and he was uncovered” (Genesis 9:21). As a result of this he said: “Cursed is Canaan [a slave of slaves shall he be to his brothers]” (Genesis 9:25). Another matter, “and secretes [yifrosh] like a basilisk.” So too, wine separated [hifrish] between Lot and his daughters for mamzerut. That is what is written: “They gave their father wine to drink” (Genesis 19:33). As a result, “Lot’s two daughters were impregnated by their father” (Genesis 19:36). Another matter, “and secretes [yifrosh] like a basilisk.” Just as the basilisk separates [mafrish] between death and life, so too, wine separated [hifrish] between Aaron and his sons for death, as Rabbi Shimon taught: Aaron’s sons died only because they entered the Tent of Meeting intoxicated with wine. Rabbi Pinḥas said in the name of Rabbi Levi: This is analogous to a king who had a loyal servant. He found him standing at the entrance to taverns. He beheaded him quietly, and appointed another servant in his stead. We do not know for what reason he killed the first. However, from what he commanded the second, saying: ‘Do not enter the area at the entrance to the taverns,’ we know that it was for that reason that he killed the first. So too, “fire emerged from before the Lord and consumed them” (Leviticus 10:2), but we do not know why they died. However, from what he commanded Aaron, saying to him: “Wine or intoxicating drink you shall not drink” (Leviticus 10:9), we know that they died only due to the wine. That is why the verse showed affection to Aaron and directed the divine speech to him alone, as it is stated: “[The Lord spoke to Aaron saying]: “Wine or intoxicating drink you shall not drink” (Leviticus 10:8–9).

Vayikra Rabbah 12:1 · The Sefaria Midrash Rabbah, 2022

וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר אֲלֵהֶם (ויקרא יא, א), רַבִּי פִּנְחָס וְרַבִּי יִרְמְיָה פָּתַח (משלי טו, לא): אֹזֶן שֹׁמַעַת תּוֹכַחַת חַיִּים וגו', אֹזֶן שׁוֹמַעַת תּוֹכַחַת חַיִּים, אֵלּוּ בָנָיו שֶׁל אַהֲרֹן. בְּקֶרֶב חֲכָמִים תָּלִין, שֶׁהָיוּ בְּצַד הַמִּיתָה זָכוּ וְנִתְיַחֵד הַדִּבּוּר אֲלֵיהֶם וְעַל אֲבִיהֶם וְעַל אֲחִי אֲבִיהֶם בְּחַיֵּיהֶם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ויקרא י, טז): וְאֵת שְׂעִיר הַחַטָּאת דָּרשׁ דָּרַשׁ משֶׁה, מַהוּ דָּרשׁ דָּרַשׁ, שְׁתֵּי דְּרִישׁוֹת, אָמַר לָהֶם אִם שְׁחַטְתֶּם לָמָּה לֹא אֲכַלְתֶּם, אִם לֹא הֱיִיתֶם עֲתִידִין לֶאֱכֹל לָמָּה שְׁחַטְתֶּם, מִיָּד (ויקרא י, טז): וַיִּקְצֹף עַל אֶלְעָזָר וְעַל אִיתָמָר, וְכֵיוָן שֶׁכָּעַס נִתְעַלְּמָה מִמֶּנּוּ הֲלָכָה. אָמַר רַבִּי הוּנָא בִּשְׁלשָׁה מְקוֹמוֹת כָּעַס משֶׁה וְנִתְעַלְּמָה מִמֶּנּוּ הֲלָכָה, וְאֵלּוּ הֵן: בְּשַׁבָּת, וּבִכְלֵי מַתָּכוֹת, וְאוֹנֵן. בְּשַׁבָּת מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות טו, טז): וַיּוֹתִרוּ אֲנָשִׁים מִמֶּנּוּ וגו', כֵּיוָן שֶׁכָּעַס שָׁכַח לוֹמַר לָהֶם הִלְכוֹת שַׁבָּת, אָמַר לָהֶם (שמות טו, כג כה): הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אִכְלֻהוּ הַיּוֹם כִּי שַׁבָּת הַיּוֹם לַה'. וּבִכְלֵי מַתָּכוֹת מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר לא, יד): וַיִּקְצֹף משֶׁה עַל פְּקוּדֵי הֶחָיִל, וְכֵיוָן שֶׁכָּעַס נִתְעַלְּמָה מִמֶּנּוּ הֲלָכָה, שָׁכַח לוֹמַר לָהֶם הִלְכוֹת כְּלֵי מַתָּכוֹת, וְכֵיוָן שֶׁלֹּא אָמַר משֶׁה אָמַר אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן תַּחְתָּיו, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר לא, כא): וַיֹּאמֶר אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן אֶל אַנְשֵׁי הַצָּבָא, אָמַר לָהֶם לְמשֶׁה רַבִּי צִוָּה וְלִי לֹא צִוָּה. בְּאוֹנֵן מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא י, טז): וַיִּקְצֹף עַל אֶלְעָזָר וְעַל אִיתָמָר, וְכֵיוָן שֶׁכָּעַס נִתְעַלְּמָה מִמֶּנּוּ הֲלָכָה שֶׁאוֹנֵן אָסוּר לֶאֱכֹל בַּקֳּדָשִׁים. (ויקרא, י, טז): הַנּוֹתָרִם לֵאמֹר, רַבִּי פִּנְחָס וְרַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן אֲמַר לְהוֹן אַף אַתּוּן לָא אִשְׁתְּרֵיתוּן. (ויקרא י, יט): וַיְדַבֵּר אַהֲרֹן אֶל משֶׁה, בְּדִבּוּר עָנָה כְּנֶגְדוֹ, כְּדִכְתִיב (בראשית מב, ל): דִּבֶּר הָאִישׁ אֲדֹנֵי הָאָרֶץ וגו'. (ויקרא י, יט): הֵן הַיּוֹם הִקְרִיבוּ אֶת חַטָּאתָם וְאֶת עֹלָתָם, אָמַר לוֹ הַיּוֹם מֵתוּ בָּנַי וְהַיּוֹם אַקְרִיב קָרְבָּן, הַיּוֹם מֵתוּ וְהַיּוֹם אֹכַל בַּקֳּדָשִׁים, מִיָּד דָּרַשׁ אַהֲרֹן קַל וָחוֹמֶר לְמשֶׁה, וּמַה מַּעֲשֵׂר הַקַּל אָסוּר לְאוֹנֵן חַטָּאת דְּחָמִיר אֵינוֹ דִין שֶׁיְהֵא אָסוּר בְּאוֹנֵן, מִיָּד (ויקרא י, כ): וַיִּשְׁמַע משֶׁה וַיִּיטַב בְּעֵינָיו, הוֹצִיא כָּרוֹז לְכָל הַמַּחֲנֶה וְאָמַר, אֲנִי טָעִיתִי אֶת הַהֲלָכָה וְאַהֲרֹן אָחִי בָּא וְלִמֵּד לִי. אֶלְעָזָר יָדַע אֶת הַהֲלָכָה וְשָׁתַק, אִיתָמָר יָדַע אֶת הַהֲלָכָה וְשָׁתַק, זָכוּ וְנִתְיַחֵד הַדִּבּוּר עֲלֵיהֶם וְעַל אֲבִיהֶם וְעַל אֲחִי אֲבִיהֶם בְּחַיֵּיהֶם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר אֲלֵהֶם, תָּנֵי רַבִּי חִיָּיא לֵאמֹר אֲלֵהֶם, לַבָּנִים לְאֶלְעָזָר וְאִיתָמָר.

R. Simeon ben Yohai began his discourse with the verse “He stood, and measured the earth” (Habakuk 3:6). That is, the Holy One took the measure of all peoples and found no people other than Israel worthy of receiving the Torah. The Holy One took the measure of all generations and found no generation other than the generation of the wilderness worthy of receiving the Torah. The Holy One took the measure of all mountains and found no mountain other than Sinai worthy of having the Torah given on it. The Holy One took the measure of all cities and found no city other than Jerusalem worthy of having the Temple built within it. The Holy One took the measure of all lands and found no land other than the Land of Israel worthy of being given to Israel.

Vayikra Rabbah 13:1 · Sefaria Community Translation

אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ (ויקרא יב, ב), הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים קלט, ה): אָחוֹר וָקֶדֶם צַרְתָּנִי, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אִם זָכָה אָדָם נוֹחֵל שְׁנֵי עוֹלָמוֹת, הַזֶּה וְהַבָּא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: אָחוֹר וָקֶדֶם צַרְתָּנִי, וְאִם לָאו בָּא לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קלט, ה): וַתָּשֶׁת עָלַי כַּפֶּכָה, כְּדִכְתִיב (איוב יג, כא): כַּפְּךָ מֵעָלַי הַרְחַק, אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן בְּשָׁעָה שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָדָם הָרִאשׁוֹן, אַנְדְּרוֹגִינוֹס בְּרָאוֹ, אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ בְּשָׁעָה שֶׁנִּבְרָא דוּ פַּרְצוּפִין נִבְרָא וּנְסָרוֹ וְנַעֲשָׂה שְׁנַיִם גַּבִּים, גַּב לְזָכָר גַּב לִנְקֵבָה. אֵיתִיבוּן לֵיהּ (בראשית ב, כא): וַיִּקַּח אַחַת מִצַּלְעֹתָיו, אָמַר לָהֶן מִסִּטְרוֹהִי, כְּדִכְתִיב (שמות כו, כ): וּלְצֶלַע הַמִּשְׁכָּן. אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה וְרַבִּי חֶלְבּוֹ וְרַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן בְּשָׁעָה שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָדָם הָרִאשׁוֹן מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ מְלוֹא כָל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ בְּרָאוֹ. מִן הַמִּזְרָח לַמַּעֲרָב מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר: אָחוֹר וָקֶדֶם צַרְתָּנִי, מִן הַצָּפוֹן לַדָּרוֹם מִנַיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ד, לב): וּלְמִקְצֵה הַשָּׁמַיִם וְעַד קְצֵה הַשָּׁמָיִם, וּמִנַּיִן כַּחֲלָלוֹ שֶׁל עוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: וַתָּשֶׁת עָלַי כַּפֶּכָה. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר אָחוֹר זֶה יוֹם רִאשׁוֹן, וָקֶדֶם זֶה יוֹם הָאַחֲרוֹן, עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַבִּי אֶלְעָזָר דִּכְתִיב (בראשית א, כד): תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה לְמִינָהּ, נֶפֶשׁ חַיָּה, זוֹ רוּחוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן. אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ אָחוֹר זֶה יוֹם הָאַחֲרוֹן, וָקֶדֶם זֶה יוֹם הָרִאשׁוֹן, עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרֵישׁ לָקִישׁ דִּכְתִיב (בראשית א, ב): וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם, זֶה רוּחוֹ שֶׁל מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, אִם זָכָה אָדָם אוֹמְרִים לוֹ אַתָּה קָדַמְתָּ לְכָל מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית, וְאִם לָאו אוֹמְרִים לוֹ יַתּוּשׁ קַדְמָךְ, שִׁלְשׁוּל קַדְמָךְ. אָמַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּרַבִּי תַּנְחוּם, אָחוֹר לְכָל הַמַּעֲשִׂים, וָקֶדֶם לְכָל הָעֳנָשִׁין, רַבִּי יוֹחָנָן אוֹמֵר אַף קִלּוּסוֹ לֹא בָּא אֶלָּא בָּאַחֲרוֹנָה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קמח, י): הַחַיָּה וְכָל בְּהֵמָה רֶמֶשׂ וְצִפּוֹר כָּנָף, וְאַחַר כָּךְ מַלְכֵי אֶרֶץ וְכָל לְאֻמִּים. אָמַר רַבִּי שִׂמְלָאי, כְּשֵׁם שֶׁיְצִירָתוֹ שֶׁל אָדָם אַחַר בְּהֵמָה חַיָּה וָעוֹף, כָּךְ תּוֹרָתוֹ אַחַר בְּהֵמָה חַיָּה וָעוֹף, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ויקרא יא, מו): זֹאת תּוֹרַת הַבְּהֵמָה, וְאַחַר כָּךְ אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ.

"A woman when she gives seed (conceives)" [Leviticus 12:2]: That's what is written, "You have created me behind and before." [Psalms 139:5] Said Rabbi Yochanan: If man merits, he inherits two worlds, this one and the coming one, that's what is written: "You have created me behind and before (front)." And if not, he comes to give reckoning, as it says, "And You laid your hand (kapcha) on me." [ibid], as it is written, [Job 13:21] "Withdraw your hand (kapcha) far from me." Said Rav Shmuel bar Nachman: When the Holy One, blessed be He, created the first man, he created him as an androgynous being. Reish Lakish: When it was created, dual faces [together] were created, and it was cut, and two were made. [One] back was male, [one] back was female. They challenged him: [Genesis 2:21] "And He took one of his ribs (tzela)"!? He said to them, it is of his sides, as it is written, "and to the side (tzela) of the Tabernacle" [Exodus 26:20]. Said Rabbi Berachiya and Rabbi Chelbo and Rabbi Shmuel bar Nachman: When God created the first man, from one end of the world to the other end, He created him to fill the entire world. How do we know from east to west? As it says, "You created me back to east (kedem)." How do we know from north to south? As it says, [Deuteronomy 4:32] "From the ends of the heavens to the ends of the heavens." How do we know that it was the expanse of the world? As it says, "And You laid your hand on me." Said Rabbi Elazar: "Behind" - that's the first day [of creation]. "Before" - that's the last day. For the opinion of Rabbi Elazar, there is the verse, [Genesis 1:24]: "Let the earth bring forth the living soul (nefesh chaya) to its kind." "Living soul" - that's the spirit of the first man. Said Reish Lakish: "Behind" - that's the last day. "Before" - that's the first day. For the opinion of Reish Lakish, there is the verse: [Genesis 1:2] "And the spirit of God wavered upon the water" - that is the spirit of the king messiah. If man merits, we say to him: "You were created before all of creation." If not, we say to him, "The mosquito preceded you." Said Rabbi Yishmale b'Rabbi Tanchum: "Behind" on all creation, "before" (first) in all punishments. Said Rabbi Yochanan: Even man's praise only comes last, as it says [Psalms 148:110]: "Beasts and all cattle creeping things and flying fowl". And afterwards, [Psalms 148:11]: "Kings of the earth and all peoples." Said Rabbi Simlai: "Just like man's formation was after beast, cattle, and bird, so too his laws are after beast, cattle, and bird, and that's what is written, "This is the law of cattle" [Leviticus 11:46], and afterwards, "A woman when she gives seed..."

Vayikra Rabbah 14:1 · Sefaria Community Translation

אָדָם כִּי יִהְיֶה בְעוֹר בְּשָׂרוֹ שְׂאֵת אוֹ סַפַּחַת אוֹ בַהֶרֶת (ויקרא יג, ב), הֲדָא הוּא דִכְתִיב (איוב כח, כה): לַעֲשׂוֹת לָרוּחַ מִשְׁקָל וּמַיִם תִּכֵּן בְּמִדָּה, אָמַר רַב הוּנָא בִּשְׁלשָׁה מְקוֹמוֹת יָצְתָה רוּחַ שֶׁלֹּא בְמִשְׁקָל וּכְבָר הָיָה לָהּ לְהַחֲרִיב אֶת הָעוֹלָם, וְאֵלּוּ הֵן: אֶחָד בִּימֵי אִיּוֹב, וְאֶחָד בִּימֵי יוֹנָה, וְאֶחָד בִּימֵי אֵלִיָּהוּ. בִּימֵי אִיּוֹב שֶׁנֶּאֱמַר (איוב א, יט): וְהִנֵּה רוּחַ גְּדוֹלָה בָּאָה מֵעֵבֶר הַמִּדְבָּר. בִּימֵי יוֹנָה שֶׁנֶּאֱמַר (יונה א, ד): וַה' הֵטִיל רוּחַ גְּדוֹלָה אֶל הַיָּם. בִּימֵי אֵלִיָּהוּ שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים א יט, יא): וַיֹּאמֶר צֵא וְעָמַדְתָּ בָהָר [לפני ה'] וְהִנֵּה ה' עֹבֵר וְרוּחַ גְּדוֹלָה וְחָזָק מְפָרֵק הָרִים, אָמַר רַבִּי יְהוּדָא בְּרַבִּי שָׁלוֹם הִיא אוֹתָהּ שֶׁל אִיּוֹב הִיא אוֹתָהּ שֶׁל יוֹנָה הִיא אוֹתָהּ שֶׁל אֵלִיָּהוּ, בִּשְׁבִיל אוֹתָהּ הַבַּיִת הָיְתָה אוֹתָהּ שֶׁל אִיּוֹב, בִּשְׁבִיל אוֹתָהּ סְפִינָה הָיְתָה אוֹתָהּ שֶׁל יוֹנָה, בִּשְׁבִיל אוֹתָהּ מַעֲשֶׂה הָיְתָה אוֹתָהּ שֶׁל אֵלִיָּהוּ, וְאֵין לְךָ גְּדוֹלָה בָּהֶם אֶלָּא אוֹתָהּ שֶׁל אֵלִיָּהוּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וַיֹּאמֶר צֵא וְעָמַדְתָּ בָהָר. אָמַר רַבִּי תַּנְחוּם בְּרַבִּי חִיָּא וְאָמְרֵי לָהּ בְּשֵׁם רַבָּנָן, אֵין מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ בָּא עַד שֶׁיִּכְלוּ כָּל הַנְּפָשׁוֹת שֶׁעָלוּ בַּמַּחֲשָׁבָה לְהִבָּראוֹת, וְאֵלּוּ הֵן הָאֲמוּרוֹת בַּסֵּפֶר שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית ה, א): זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם, אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בְּרַבִּי חֲנִינָא בְּשָׁעָה שֶׁהָרוּחַ יוֹצֵאת מִלִּפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְשַׁבְּרוֹ בֶּהָרִים וּמְרַשְׁלוֹ בַּגְּבָעוֹת וְאוֹמֵר לוֹ הֱוֵי זָהִיר שֶׁלֹּא תַּזִיק לִבְרִיּוֹתַי, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה נז, טז): כִּי רוּחַ מִלְּפָנַי יַעֲטוֹף וּנְשָׁמוֹת אֲנִי עָשִׂיתִי, בִּשְׁבִיל נְשָׁמוֹת שֶׁאֲנִי עָשִׂיתִי, (איוב כח, כה): וּמַיִם תִּכֵּן בְּמִדָּה, רַבִּי יוּדָן בַּר רַבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר אֲפִלּוּ מַיִם שֶׁיּוֹרְדִין מִלְּמַעְלָה לֹא נִתְּנוּ אֶלָּא בְּמִדָּה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (איוב לו, כט): כִּי יְגָרַע נִטְפֵי מָיִם, וּכְתִיב (ויקרא כז, יח): וְנִגְרַע מֵעֶרְכְּךָ.

Vayikra Rabbah 15:1 · Sefaria Community Translation

זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְצֹרָע (ויקרא יד, ב), הֲדָא הוּא דִכְתִיב (משלי ו, טז): שֶׁשׁ הֵנָּה שָׂנֵא ה' וְשֶׁבַע תּוֹעֲבַת נַפְשׁוֹ, רַבִּי מֵאִיר וְרַבָּנָן, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר שֵׁשׁ וָשֶׁבַע הֲרֵי שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה. וְרַבָּנָן אָמְרֵי שֶׁבַע מְקַיְימִין, וְשֶׁבַע דִּכְתִיב זוֹ שְׁבִיעִית שֶׁקָּשָׁה כְּנֶגֶד כֻּלָּם, וְאֵיזֶה זֶה (משלי ו, יט): וּמְשַׁלֵּחַ מְדָנִים בֵּין אַחִים, וְאֵלּוּ הֵן (משלי ו, יז יט): עֵינַיִם רָמוֹת לְשׁוֹן שָׁקֶר וְיָדַיִם שֹׁפְכוֹת דָּם נָקִי, לֵב חֹרֵשׁ מַחְשְׁבוֹת אָוֶן רַגְלַיִם מְמַהֲרוֹת לָרוּץ לָרָעָה, יָפִיחַ כְּזָבִים עֵד שָׁקֶר וּמְשַׁלֵּחַ מְדָנִים בֵּין אַחִים, וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן וְכֻלָּן לָקוּ בְּצָרַעַת, עֵינַיִם רָמוֹת, מִבְּנוֹת צִיּוֹן, דִּכְתִיב (ישעיה ג, טז): יַעַן כִּי גָבְהוּ בְּנוֹת צִיּוֹן וַתֵּלַכְנָה נְטוּיוֹת גָּרוֹן וּמְשַׂקְּרוֹת עֵינָיִם, דִּכְתִיב (ישעיה ג, יז): וְשִׂפַּח ה' קָדְקֹד בְּנוֹת צִיּוֹן, דְּהַוְּיָן שָׁיְפִין כְּרוֹמְחִין וּמְהַלְּכִין בְּגַסּוּת הָרוּחַ. (ישעיה ג, טז): וַתֵּלַכְנָה נְטוּיוֹת גָּרוֹן, שֶׁהָיְתָה אַחַת מֵהֶן לוֹבֶשֶׁת תַּכְשִׁיטֶיהָ וְהָיְתָה מַטָּה גְרוֹנָהּ בִּשְׁבִיל לְהַרְאוֹת אֶת תַּכְשִׁיטֶיהָ. (ישעיה ג, טז): וּמְשַׂקְּרוֹת עֵינָיִם, רַבִּי מָנֵי דְקֵיסָרִי אָמַר שֶׁהָיוּ מְסַקְּרוֹת עֵינֵיהֶם בְּסִיקְרָא, וְרֵישׁ לָקִישׁ אָמַר בְּקוֹלָרְיָא אֲדֻמָּה. (ישעיה ג, טז): הָלוֹךְ וְטָפֹף תֵּלַכְנָה, כְּשֶׁהָיְתָה אַחַת מֵהֶן אֲרֻכָּה הָיְתָה מְבִיאָה שְׁתֵּי קְצָרוֹת אַחַת מִכָּאן וְאַחַת מִכָּאן כְּדֵי שֶׁתֵּרָאֶה אֲרֻכָּה, וּכְשֶׁהָיְתָה אַחַת מֵהֶן קְצָרָה, הָיְתָה מְבִיאָה שְׁתֵּי קְצָרוֹת וְהָיְתָה נוֹתֶנֶת בְּרַגְלֶיהָ קוּנְדִירִיקוֹן עָבֶה, כְּדֵי שֶׁתֵּרָאֶה אֲרֻכָּה. (ישעיה ג, טז): וּבְרַגְלֵיהֶם תְּעַכַּסְנָה, רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא אָמַר שֶׁהָיְתָה צוּרַת דְּרָקוֹן בְּמִנְעָלֶיהָ. וְרַבָּנָן אָמְרֵי הָיְתָה מְבִיאָה שְׁפוֹפֶרֶת שֶׁל בֵּיצָה וְהָיְתָה מְמַלְּאָה אוֹתָהּ אֲפַרְסְמוֹן וְנוֹתֶנֶת אוֹתָהּ תַּחַת עֲקֵבָה בְּמִנְעָלֶיהָ, וּכְשֶׁהָיְתָה רוֹאָה כַּת שֶׁל בַּחוּרִים הָיְתָה רוֹפֶסֶת עָלֶיהָ וְהָיָה אוֹתוֹ הָרֵיחַ מְפַעְפֵּעַ בָּהֶן כְּאֶרֶס שֶׁל עַכְנָה, וְהָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹמֵר לִישַׁעְיָה מָה אֵלּוּ עוֹשׂוֹת כָּאן יָקוּמוּ וְיִגְלוּ מִכָּאן, וְהָיָה יְשַׁעְיָה אוֹמֵר לָהֶם עֲשׂוּ תְּשׁוּבָה עַד שֶׁלֹּא יָבֹאוּ עֲלֵיכֶם שׂוֹנְאִים, אָמַר אִם יָבוֹאוּ שׂוֹנְאִים עָלֵינוּ מַה יִּהְיוּ יְכוֹלִים לַעֲשׂוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ה, יט): הָאֹמְרִים יְמַהֵר יָחִישָׁה מַעֲשֵׂהוּ לְמַעַן נִרְאֶה, דֻּכָּס אֶחָד רוֹאֵנִי וְנוֹטֵל אוֹתִי, אִפַּרְכוֹס רוֹאֶה אוֹתִי וְנוֹטֵל אוֹתִי, אַסְטְרָטִילָטִיס רוֹאֶה אוֹתִי וּמוֹשִׁיב אוֹתִי בְּקָרוֹן, הֱוֵי (ישעיה ה, יט): וְתִקְרַב וְתָבוֹאָה עֲצַת קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל וְנֵדָעָה, וְנֵדַע דְּמַן הוּא דְּקַיָּמָא דִּילָן אוֹ דִילֵיהּ, כֵּיוָן שֶׁגָּדְלוּ עֲוֹנוֹת בָּאוּ הַשּׂוֹנְאִים הָיוּ מִתְקַשְּׁטוֹת וְיוֹצְאוֹת לִפְנֵיהֶם כְּזוֹנוֹת, דֻּכָּס רָאָה אוֹתָן וּנְטָלָן, אִפַּרְכוֹס רָאָה אוֹתָן וּנְטָלָן, אַסְטְרָטִילָטִיס רָאָה אוֹתָן וּנְטָלָן וּמוֹשִׁיב אוֹתָן בְּקָרוֹן, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לָא קָיְמָא דִילִי וְקָיְמָא דִילְהוֹן, מֶה עָשָׂה (ישעיה ג, יז): וְשִׂפַּח ה' קָדְקֹד בְּנוֹת צִיּוֹן, רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא, רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר הִלְקָן בְּצָרַעַת, כְּדִכְתִיב (ויקרא יד, נו): וְלַשְּׂאֵת וְלַסַּפַּחַת. רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא אָמַר הֶעֱלָה עַל רֹאשָׁם מִשְׁפָּחוֹת מִשְׁפָּחוֹת שֶׁל כִּנִּים. רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר עֲשָׂאָן שְׁפָחוֹת מְכוּדָנוֹת, מַהוּ מְכוּדָנוֹת, אַמְהָן מְשַׁעְבְּדָן. רַבִּי חִיָּא וְחִילְפָא בַּר אִידֵי בְּשֵׁם רַבִּי יוֹסֵי אָמַר, מַהוּ וְשִׂפַּח, שָׁמַר מִשְׁפְּחוֹתֵיהֶן כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְעָרֵב זֶרַע קֹדֶשׁ בְּעַמֵּי הָאֲרָצוֹת, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁאֵין אֻמּוֹת הָעוֹלָם בְּדֵלִין מִן הַצָּרַעַת, מֶה עָשָׂה (ישעיה ג, יז): וַה' פָּתְהֵן יְעָרֶה, רָמַז הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמַעְיְנֵיהֶם וְהִיא מוֹצִיאָה דַם וּמְמַלֵּא הַקָּרוֹן דַּם וְהָיָה אוֹתוֹ שִׁלְטוֹן נוֹעֲצָהּ בְּרֹמַח וְנוֹתְנָהּ לִפְנֵי הַקָּרוֹן וְהָיָה קָרוֹן עוֹבֶרֶת עֲלֵיהֶן וּמְרַמְּסָן, הוּא שֶׁיִּרְמְיָה אוֹמֵר (איכה ד, טז): סוּרוּ טָמֵא קָרְאוּ לָמוֹ. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר לָשׁוֹן יְוָנִי הוּא סִירוֹן סִירוֹן. לְשׁוֹן שָׁקֶר, מִמִּרְיָם, דִּכְתִיב (במדבר יב, א): וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן בְּמשֶׁה, וּמִנַּיִן שֶׁלָּקְתָה בְּצָרַעַת, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יב, י): וְהֶעָנָן סָר מֵעַל הָאֹהֶל וְהִנֵּה מִרְיָם מְצֹרַעַת כַּשָּׁלֶג. וְיָדַיִם שֹׁפְכוֹת דָּם נָקִי, מִיּוֹאָב, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים א ב, לב): וְהֵשִׁיב ה' אֶת דָּמוֹ עַל רֹאשׁוֹ, וּמִנַּיִן שֶׁלָּקָה בְּצָרַעַת, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל ב ג, כט): יָחֹלוּ עַל רֹאשׁ יוֹאָב זָב וּמְצֹרָע. לֵב חֹרֵשׁ מַחְשְׁבוֹת אָוֶן, מֵעֻזִּיָּה, שֶׁבִּקֵּשׁ לָבוֹז כְּהֻנָּה גְדוֹלָה, וּמִנַּיִן שֶׁלָּקָה בְּצָרַעַת, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים ב טו, ה): וַיְנַגַע ה' אֶת הַמֶּלֶךְ וַיְהִי מְצֹרָע עַד יוֹם מֹתוֹ. וְרַגְלַיִם מְמַהֲרוֹת לָרוּץ לְרָעָה, מִגֵּיחֲזִי, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים ב ה, כ): וַיֹּאמֶר גֵּיחֲזִי נַעַר אֱלִישָׁע, וּמִנַיִן שֶׁלָּקָה בְּצָרַעַת, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים ב ה, כז): וְצָרַעַת נַעֲמָן תִּדְבַּק בְּךָ. וּמְשַׁלֵחַ מְדָנִים בֵּין אַחִים, מִפַּרְעֹה, שֶׁשִּׁלַּח מְדָנִים בֵּין אַבְרָהָם לְשָׂרָה, וּמִנַיִן שֶׁלָּקָה בְּצָרַעַת, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יב, יז): וַיְנַגַּע ה' אֶת פַּרְעֹה. אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל פַּעַם אַחַת הָיִיתִי מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ מִטְּבֶרְיָא לְצִפּוֹרִי, מְצָאַנִי זָקֵן אֶחָד וְאָמַר לִי עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה מִינֵי שְׁחִין הֵן, וְאֵין לְךָ קָשֶׁה לְתַשְׁמִישׁ הַמִּטָּה חוּץ מִבַּעַל רָאתָן בִּלְבָד, אָמַר רַבִּי פְּדָת וּבוֹ לָקָה פַּרְעֹה, לְפִיכָךְ הָיָה משֶׁה מַזְהִיר אֶת יִשְׂרָאֵל: זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְצֹרָע, הַמּוֹצִיא שֵׁם רָע. תַּנְיָא אָמַר רַבִּי יוֹסֵי שָׂח לִי זָקֵן אֶחָד מֵאַנְשֵׁי יְרוּשָׁלַיִם עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה מִינֵי שְׁחִין הֵן וְכֻלָּן אָמְרוּ חֲכָמִים תַּשְׁמִישׁ הַמִּטָּה קָשֶׁה לָהֶן, וּבַעַל רָאתָן קָשֶׁה מִכֻּלָּן, מִמַּאי הֲוֵי תָּנִינָא הִקִּיז דָּם וְשִׁמֵּשׁ מִטָּתוֹ הַוְיָן לֵיהּ בָּנִים נִכְפִּין וכו', אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן הִזְהֲרוּ מִזְבוּבֵי בַּעֲלֵי רָאתָן. רַבִּי זֵירָא לָא הֲוָה יָתֵיב בְּגַוֵּיהּ. רַבִּי אֶלְעָזָר לָא עָיֵיל בְּאָהֳלֵיהּ. רַבִּי אַמֵּי וְרַבִּי אַסֵּי לָא הֲווֹ אָכְלִין בֵּיעָא דִילֵיהּ, וְעַל זֶה נֶאֱמַר: זֹאת תִּהְיֶה וגו'.

"This will be the law of the metsora" (Leviticus 14:2). This is that which is written (Proverbs 6:16), "Six things the Lord hates; seven are an abomination to His soul" -- it's a dispute between Rabbi Meir and the rabbis. Rabbi Meir says six and seven together is thirteen. The rabbis say seven exist - the seven which is written is because the seventh is as harsh as them all put together. And which is this? This is "one who incites brothers to quarrel" (Proverbs 6:19). And these are them [the full seven]: "A haughty bearing, a lying tongue, hands that shed innocent blood; A mind that hatches evil plots, feet quick to run to evil; A false witness testifying lies, and one who incites brothers to quarrel" (Proverbs 6:17-19). And Rabbi Yochanan said, "And all of them are struck with tsaraat."

Vayikra Rabbah 16:1 · Sefaria Community Translation

כִּי תָבֹאוּ אֶל אֶרֶץ כְּנַעַן וְנָתַתִּי נֶגַע צָרַעַת בְּבֵית אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם (ויקרא יד, לד), הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים עג, א): אַךְ טוֹב לְיִשְׂרָאֵל אֱלֹהִים לְבָרֵי לֵבָב, יָכוֹל לַכֹּל, תַּלְמוּד לוֹמַר לְבָרֵי לֵבָב, אֵלּוּ שֶׁלִּבָּן בָּרִי בַּמִּצְוֹת, (תהלים פד, ו): אַשְׁרֵי אָדָם עֹז לוֹ בָךְ, יָכוֹל לַכֹּל תַּלְמוּד לוֹמַר (תהלים פד, ו): מְסִלּוֹת בִּלְבָבָם, אֵלּוּ דִּשְׁבִילִין דְּאוֹרַיְתָא כְּבִישִׁין בְּלִבְּהוֹן, (תהלים קכה, ד): הֵטִיבָה ה' לַטּוֹבִים, יָכוֹל לַכֹּל, תַּלְמוּד לוֹמַר (תהלים קכה, ד): וְלִישָׁרִים בְּלִבּוֹתָם. (נחום א, ז): טוֹב ה' לְמָעוֹז בְּיוֹם צָרָה, יָכוֹל לַכֹּל, תַּלְמוּד לוֹמַר (נחום א, ז): וְיֹדֵעַ חֹסֵי בוֹ. (איכה ג, כה): טוֹב ה' לְקֹוָו, יָכוֹל לַכֹּל, תַּלְמוּד לוֹמַר (איכה ג, כה): לְנֶפֶשׁ תִּדְרְשֶׁנּוּ. (תהלים קמה, יח): קָרוֹב ה' לְכָל קֹרְאָיו, יָכוֹל לַכֹּל, תַּלְמוּד לוֹמַר (תהלים קמה, יח): לְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָאֻהוּ בֶּאֱמֶת. (תהלים עג, ב): וַאֲנִי כִּמְעַט נָטָיוּ רַגְלָי, רַב וְלֵוִי חַד אָמַר אָסָף בֶּן קֹרַח הָיָה וְחַד אָמַר אָסָף אַחֵר הָיָה, מַאן דְּאָמַר אָסָף בֶּן קֹרַח הָיָה כְּבָר הָיִיתִי שׁוֹרֶה עִם אַבָּא בַּגֵּיהִנֹּם, וְחַד אָמַר אָסָף אַחֵר הָיָה כְּבָר הָיִיתִי שׁוֹרֶה עִם הָרְשָׁעִים בַּגֵּיהִנֹּם, לָמָּה (תהלים עג, ג): כִּי קִנֵּאתִי בַּהוֹלְלִים, בְּמַעֲרָבָא אוֹמְרִים אֵלּוּ שֶׁלִּבָּם מָלֵא הוֹלֵלוֹת רָעוֹת. רַבִּי לֵוִי קָרֵי לְהוֹן זְהוֹנַיָא, אֵלּוּ שֶׁמְבִיאִין אַלְלַי לָעוֹלָם, (תהלים עג, ג): שְׁלוֹם רְשָׁעִים אֶרְאֶה, כְּתִיב (ישעיה נז, כא): אֵין שָׁלוֹם לָרְשָׁעִים, וְאַתָּה אוֹמֵר שְׁלוֹם רְשָׁעִים, אֶלָּא בְּשִׁלּוּמִים שֶׁל רְשָׁעִים אֶרְאֶה. (תהלים עג, ד): כִּי אֵין חַרְצֻבּוֹת לְמוֹתָם וּבָרִיא אוּלָם, לֹא הִרְהַרְתִּים בָּחֳלָאִים וְלֹא צְבִיתִים בְּעוֹנוֹת, אֶלָּא וּבָרִיא אוּלָם, עֲשִׂיתִים בְּרִיאִים כְּאוּלָם, כְּדִתְנַן פִּתְחוֹ שֶׁל אוּלָם אָרְכּוֹ אַרְבָּעִים אַמָּה וְרָחְבּוֹ עֶשְׂרִים אַמָּה וְחָמֵשׁ מַלְתְּרָיּוֹת שֶׁל מֵילָא הָיוּ עַל גַּבָּיו. רַבִּי דּוֹסְתָּאי בְּרַבִּי יַנַּאי בְּשֵׁם רַבִּי מֵאִיר וְרַבָּנָן, רַבִּי דּוֹסְתָּאי אָמַר בְּשֵׁם רַבִּי מֵאִיר הָאִשָּׁה הַזֹּאת הִיא טָוָה מָעָה אַחַת עָבָה וּמָעָה אַחַת דַּקָּה, אֵלּוּ הַצִּיבִים לְעוֹנוֹת וְאֵלּוּ לְאִיסְפְּלִיטוֹן. רַבָּנָן אָמְרֵי, אֵין לָהֶם צִיבִים שֶׁל עֲוֹנוֹת שֶׁיָּמוּתוּ בָּהֶם, אֶלָּא אֵלוּ הַבְּרִיאִים לְיוֹם הַדִּין, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (מלכים א ז, ז): וְאוּלָם הַכִּסֵּא אֲשֶׁר יִשְׁפָּט שָׁם אֻלָם הַמִּשְׁפָּט. (תהלים עג, ה): בַּעֲמַל אֱנוֹשׁ אֵינֵמוֹ, לֹא לַחֲרשׁ וְלֹא לִזְרֹעַ וְלֹא לִקְצֹר, (תהלים עג, ה): וְעִם אָדָם לֹא יְנֻגָּעוּ, אָמַר רַב הַמְנוּנָא אֲפִלּוּ בְּאוֹתָם שֶׁכָּתוּב בָּהֶם (יחזקאל לד, לא): וְאַתֵּן צֹאנִי צֹאן מַרְעִיתִי אָדָם אַתֶּם, לֹא יְנוּגָעוּ, לְפִיכָךְ משֶׁה מַזְהִיר לְיִשְׂרָאֵל: כִּי תָבֹאוּ אֶל אֶרֶץ כְּנַעַן.

Vayikra Rabbah 17:1 · Sefaria Community Translation

דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אִישׁ כִּי יִהְיֶה זָב מִבְּשָׂרוֹ וגו' (ויקרא טו, ב), הֲדָא הוּא דִכְתִיב (קהלת יב, א): וּזְכֹר אֶת בּוֹרְאֶיךָ בִּימֵי בְּחוּרֹתֶיךָ, תְּנַן (משנה אבות ג-א): עֲקַבְיָא בֶּן מַהַלַּלְאֵל אוֹמֵר הִסְתַּכֵּל בִּשְׁלשָׁה דְבָרִים וְאֵין אַתָּה בָּא לִידֵי עֲבֵרָה, דַּע מֵאַיִן בָּאתָ מִטִּפָּה סְרוּחָה, וּלְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ, לֶעָפָר רִמָּה וְתוֹלֵעָה, וְלִפְנֵי מִי אַתָּה עָתִיד לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וכו', רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא אָמַר בְּשֵׁם רַב פַּפֵּי וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי שְׁלָשְׁתָּן דָּרַשׁ רַבִּי עֲקִיבָא מִתּוֹךְ פָּסוּק אֶחָד, וּזְכֹר אֶת בּוֹרְאֶךָ, בְּאֵרְךָ זוֹ לֵיחָה סְרוּחָה, בּוֹרְךָ זוֹ רִמָּה וְתוֹלֵעָה, בּוֹרְאֶךָ זֶה מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁעָתִיד לִתֵּן לְפָנָיו דִּין וְחֶשְׁבּוֹן. בִּימֵי בְּחוּרֹתֶיךָ, בְּיוֹמֵי טַלְיוּתָךְ עַד דְּחֵילָךְ עֲלָךְ. (קהלת יב, א): עַד אֲשֶׁר לֹא יָבֹאוּ יְמֵי הָרָעָה, אֵלּוּ יְמֵי זִקְנָה, (קהלת יב, א): וְהִגִּיעוּ שָׁנִים אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵין לִי בָהֶם חֵפֶץ, אֵלּוּ יְמֵי הַמָּשִׁיחַ, שֶׁאֵין בָּהֶם לֹא זְכוּת וְלֹא חוֹבָה, (קהלת יב, ב): עַד אֲשֶׁר לֹא תֶחְשַׁךְ הַשֶּׁמֶשׁ וְהָאוֹר וגו', הַשֶּׁמֶשׁ זֶה קְלַסְתֵּר פָּנִים, וְהָאוֹר זֶה הַמֵּצַח, וְהַיָּרֵחַ זֶה הַחוֹטֶם, וְהַכּוֹכָבִים אֵלּוּ רָאשֵׁי לְסָתוֹת, (קהלת יב, ב): וְשָׁבוּ הֶעָבִים אַחַר הַגָּשֶׁם, רַבִּי לֵוִי אָמַר תַּרְתֵּי חָדָא לְחַבְרַיָיא וְחָדָא לְבוּרַיָא. חָדָא לְחַבְרַיָא, בָּא לִבְכּוֹת זָלְגוּ עֵינָיו דְּמָעוֹת. חָדָא לְבוּרַיָא, בָּא לְהַטִּיל מַיִם הַגְּלָלִין מְקַדְּמִין אוֹתוֹ. (קהלת יב, ג): בַּיּוֹם שֶׁיָּזֻעוּ שֹׁמְרֵי הַבַּיִת וגו', בַּיּוֹם שֶׁיָּזֻעוּ שֹׁמְרֵי הַבַּיִת אֵלּוּ אַרְכֻּבּוֹתָיו, (קהלת יב, ג): וְהִתְעַוְתוּ אַנְשֵׁי הֶחָיִל אֵלּוּ צְלָעוֹתָיו. רַבִּי חִיָא בַּר נַחְמָן אָמַר אֵלּוּ זְרוֹעוֹתָיו, (קהלת יב, ג): וּבָטְלוּ הַטֹּחֲנוֹת זֶה הַמַּסָּס, (קהלת יב, ג): כִּי מִעֵטוּ אֵלּוּ הַשִּׁנַּיִם, (קהלת יב, ג): וְחָשְׁכוּ הָרֹאוֹת בָּאֲרֻבּוֹת אֵלּוּ הָעֵינַיִם. רַבִּי חִיָּא בַּר נַחְמָן אָמַר אֵלּוּ כַּנְפֵי הָרֵאָה, שֶׁמִּשָּׁם יוֹצֵא הַקּוֹל, (קהלת יב, ד): וְסֻגְּרוּ דְלָתַיִם בַּשּׁוּק אֵלּוּ נְקָבָיו שֶׁל אָדָם, שֶׁהֵן כְּמוֹ דֶּלֶת הַפּוֹתֵחַ וְהַסּוֹגֵר, (קהלת יב, ד): בִּשְׁפַל קוֹל הַטַּחֲנָה בִּשְׁבִיל שֶׁאֵין הַמַּסָּס טוֹחֵן, (קהלת יב, ד): וְיָקוּם לְקוֹל הַצִּפּוֹר, הָדֵין סָבָא כַּד שָׁמַע קוֹל צִפֳּרִין מְצַיְצִין אֲמַר בְּלִיבֵּיהּ לִיסְטִין אָתָאן לִמְקַפְּחָא יָתִי, (קהלת יב, ד): וְיִשַּׁחוּ כָּל בְּנוֹת הַשִּׁיר אֵלּוּ שִׂפְתוֹתָיו, רַבִּי חִיָּא בַּר נְחֶמְיָה אָמַר אֵלּוּ הַכְּלָיוֹת, שֶׁהֵן חוֹשְׁבוֹת וְהַלֵּב גּוֹמֵר, (קהלת יב, ה): גַּם מִגָּבֹהַּ יִרָאוּ וגו', גַּם מִגָּבֹהַּ יִרָאוּ הָדֵין סָבָא דְּצָוְחִין לֵיהּ זִיל לַאֲתַר פְּלַן וְהוּא שָׁאֵיל וַאֲמַר אִית תַּמָּן מַסְּקִין, אִית תַּמָּן מַחֲתִין, (קהלת יב, ה): וְחַתְחַתִּים בַּדֶּרֶךְ, רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא וְרַבִּי לֵוִי, רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא חִתִּיתָא שֶׁל דֶּרֶךְ נוֹפֵל עָלָיו, וָחֳרָנָא אֲמַר הִתְחִיל מַתְוֶוה תְּוָואִים, אֲמַר עַד אֲתַר פְּלַן אִית לִי מַהֲלַךְ בַּאֲתַר פְּלַן לֵית לִי מַהֲלַךְ. (קהלת יב, ה): וְיָנֵאץ הַשָּׁקֵד אִילֵּין קַרְסוּלוֹת, (קהלת יב, ה): וְיִסְתַּבֵּל הֶחָגָב זֶה לוּז שֶׁל שִׁדְרָה. אַדְרִיָּנוּס שְׁחִיק עֲצָמוֹת שָׁאַל אֶת רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בַּר חֲנַנְיָא אָמַר לוֹ מֵהֵיכָן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵצִיץ אֶת הָאָדָם לֶעָתִיד לָבוֹא, אָמַר לוֹ מִלּוּז שֶׁל שִׁדְרָה, אָמַר לוֹ מִן הֵן אַתְּ מוֹדַע לִי, אַיְיתֵי יָתֵיהּ קוֹמוֹי נְתָנוֹ בַּמַּיִם וְלֹא נִמְחָה, טְחָנוֹ בָּרֵיחַיִם וְלֹא נִטְחַן, נְתָנוֹ בָּאֵשׁ וְלֹא נִשְׂרַף, נְתָנוֹ עַל הַסַּדָּן הִתְחִיל מַכֶּה עָלָיו בַּפַּטִּישׁ, נֶחְלַק הַסַּדָּן וְנִבְקַע הַפַּטִּישׁ וְלֹא הוֹעִיל מִמֶּנּוּ כְּלוּם. (קהלת יב, ה): וְתָפֵר הָאֲבִיּוֹנָה זוֹ הַתַּאֲוָה שֶׁהִיא מַטִּילָה שָׁלוֹם בֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן חֲלַפְתָּא הֲוָה סָלֵיק שָׁאֵיל בִּשְׁלָמֵיהּ דְּרַבִּי בְּכָל יֶרַח וְיֶרַח, כֵּיוָן דְּסָב יָתֵיב לֵיהּ וְלָא יָכוֹל לְמֵיסַק, יוֹם חַד סָלֵיק אֲמַר לֵיהּ מָה עִסְקָךְ דְּלֵית אַתְּ סָלֵיק לְגַבִּי הֵיךְ דַּהֲוֵית יָלֵיף, אֲמַר לֵיהּ רְחוֹקוֹת נַעֲשׂוּ קְרוֹבוֹת, קְרוֹבוֹת נַעֲשׂוּ רְחוֹקוֹת, שְׁתַּיִם נַעֲשׂוּ שָׁלשׁ, וּמֵטִיל שָׁלוֹם בַּבַּיִת בָּטֵל, [ופרושו: רחוקות נעשו קרובות, אילין עיניא דהוו חמיין מרחוק כדו אפלו מקרוב לית אינון חמיין. קרובות נעשו רחוקות, אילין אודני דהוו שמעין בחד זמן בתרי זמני, כדו אפלו במאה זימנין לית אינון שמעין. שתים נעשו שלש, חוטרא ותרתין ריגלי. ומטיל שלום בבית בטל, זו התאוה שמטיל שלום בין איש לאשתו]. (קהלת יב, ה): כִּי הֹלֵךְ הָאָדָם אֶל בֵּית עוֹלָמוֹ, בֵּית הָעוֹלָם לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא בֵּית עוֹלָמוֹ, מְלַמֵּד שֶׁכָּל צַדִּיק וְצַדִּיק יֵשׁ לוֹ עוֹלָם בִּפְנֵי עַצְמוֹ, מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁנִּכְנַס לַמְּדִינָה וְעִמּוֹ דֻּכָּסִין וְאִפַּרְכִין וְאִיסְטְרַטְיוֹטִין, אַף עַל פִּי שֶׁהַכֹּל נִכְנָסִין בְּפוֹלִין אֶחָד, כָּל אֶחָד וְאֶחָד שָׁרוּי לְפִי כְבוֹדוֹ, כָּךְ אַף עַל פִּי שֶׁהַכֹּל טוֹעֲמִין טַעַם מִיתָה, כָּל צַדִּיק וְצַדִּיק יֵשׁ לוֹ עוֹלָם בִּפְנֵי עַצְמוֹ. (קהלת יב, ה): וְסָבְבוּ בַשּׁוּק הַסּוֹפְדִים אֵלּוּ הַתּוֹלָעִים, (קהלת יב, ו): עַד אֲשֶׁר לֹא יֵרָתֵק חֶבֶל הַכֶּסֶף זֶה חוּט הַשִּׁדְרָה, (קהלת יב, ו): וְתָרֻץ גֻּלַּת הַזָּהָב זוֹ גֻּלְגֹּלֶת. רַבִּי חִיָּא בַּר נְחֶמְיָא אָמַר זוֹ גַּרְגֶּרֶת שֶׁמְכַלָּה אֶת הַזָּהָב וּמֵרִיקָה אֶת הַכָּסֶף. (קהלת יב, ו): וְתִשָּׁבֶר כַּד עַל הַמַּבּוּעַ זוֹ כָּרֵס. רַבִּי חִיָּא בְּרֵיהּ דְּרַבִּי פַּפֵּי וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי לְאַחַר שְׁלשָׁה יָמִים כְּרֵיסוֹ שֶׁל אָדָם נִבְקַעַת וּמוֹסֶרֶת לַפֶּה וְאוֹמֶרֶת לוֹ הֵילָךְ מַה שֶּׁגָּזַלְתָּ וְחָמַסְתָּ וְנָתַתָּ לִי. רַבִּי חַגַּי בְּשֵׁם רַבִּי יִצְחָק מַיְיתֵי לָהּ מִן הָדֵין קְרָיָא (מלאכי ב, ג): וְזֵרִיתִי פֶרֶשׁ עַל פְּנֵיכֶם פֶּרֶשׁ חֲגֵיכֶם. רַבִּי אַבָּא בְּרֵיהּ דְּרַב פַּפֵּי וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי כָּל תְּלָתָא יוֹמִין נַפְשָׁא טָיְיסָא עַל גּוּפָה סָבְרָה דְּהִיא חָזְרָה לֵיהּ, וְכֵיוָן דְּהִיא חָמְיָא לֵיהּ דְּאִישְׁתַּנֵּי זִיוְהוֹן דְּאַפּוֹי, הִיא אָזְלַת לָהּ, דִּכְתִיב (איוב יד, כב): אַךְ בְּשָׂרוֹ וגו'. בַּר קַפָּרָא אָמַר עַד שְׁלשָׁה יָמִים תָּקְפּוֹ שֶׁל אֵבֶל קַיָּם, לָמָּה שֶׁצּוּרַת הַפָּנִים נִכֶּרֶת, דִּתְנַן אֵין מְעִידִין אֶלָּא עַל פַּרְצוּף פָּנִים עִם הַחֹטֶם, וְאֵין מְעִידִין לְאַחַר שְׁלשָׁה יָמִים. (קהלת יב, ו): וְנָרֹץ הַגַּלְגַּל אֶל הַבּוֹר, תְּרֵין אֲמוֹרָאִין, חַד אָמַר כְּאִילֵּין גַּלְגְּלַיָא דְצִפּוֹרִי, וְחוֹרָנָא אֲמַר כְּאִילֵּין רִגְבַיָּיא דִּטְבֶרְיָא, כְּמָה דְתֵימָא (איוב כא, לג): מָתְקוּ לוֹ רִגְבֵי נָחַל. (קהלת יב, ז): וְיָשֹׁב הֶעָפָר עַל הָאָרֶץ כְּשֶׁהָיָה וגו', רַבִּי פִּנְחָס וְרַבִּי חִלְקִיָה בְּשֵׁם רַבִּי סִימוֹן אֵימָתַי הָרוּחַ תָּשׁוּב אֶל הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר נְתָנָהּ, כְּשֶׁשָּׁב הֶעָפָר אֶל הָאָרֶץ כְּשֶׁהָיָה, וְאִם לָאו (שמואל א כה, כט): וְאֶת נֶפֶשׁ אֹיְבֶיךָ יְקַלְּעֶנָּה וגו'. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בַּר נַחְמָן מַתְנֵי לָהּ בְּשֵׁם רַבִּי אַבְדִּימֵי דְמִן חֵיפָא לְכֹהֵן חָבֵר שֶׁמָּסַר לְכֹהֵן עַם הָאָרֶץ כִּכָּר שֶׁל תְּרוּמָה, אָמַר לוֹ רְאֵה שֶׁאֲנִי טָהוֹר וּבֵיתִי טָהוֹר וְכִכָּר שֶׁנָּתַתִּי לְךָ טָהוֹר, אִם אַתָּה נוֹתְנָהּ לִי כְּדֶרֶךְ שֶׁאֲנִי נָתַתִּי לְךָ מוּטָב, וְאִם לָאו הֲרֵינִי זוֹרְקָהּ לְפָנֶיךָ. כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאָדָם זֶה, רְאֵה שֶׁאֲנִי טָהוֹר וּמְעוֹנִי טָהוֹר וּמְשָׁרְתַי טְהוֹרִים וּנְשָׁמָה שֶׁנָּתַתִּי לְךָ טְהוֹרָה, אִם אַתָּה מַחֲזִירָהּ לִי כְּדֶרֶךְ שֶׁאֲנִי נוֹתְנָהּ לְךָ, מוּטָב, וְאִם לָאו הֲרֵינִי טוֹרְפָהּ לְפָנֶיךָ, כָּל אֵלּוּ בִּימֵי זִקְנוּתוֹ אֲבָל בִּימֵי בַּחֲרוּתוֹ אִם חָטָא לוֹקֶה בְּזִיבוּת וּבְצָרַעַת, לְפִיכָךְ משֶׁה מַזְהִיר אֶת יִשְׂרָאֵל וְאוֹמֵר לָהֶם: אִישׁ כִּי יִהְיֶה זָב מִבְּשָׂרוֹ.

“Speak to the children of Israel, and say to them: Any man, when he has a discharge from his flesh, his discharge is impure” (Leviticus 15:2). “Speak to the children of Israel, and say to them: Any man, when he has a discharge from his flesh…” That is what is written: “Remember your Creator in the days of your youth” (Ecclesiastes 12:1). We learned, Akavya ben Mahalalel says: Consider three matters and you will not come to sin: Know from where you came – from a putrid drop; where you are going – to dust, maggots, and worms; and before Whom you are destined to give a reckoning – before the King of kings, the Holy One blessed be He. Rabbi Abba bar Kahana said in the name of Rav Pappi, and Rabbi Yehoshua of Sikhnin in the name of Rabbi Levi: Rabbi Akiva expounded all three of them from a single verse. “Remember your Creator [bore’ekha]” – your well [be’erekha], putrid liquid. Your pit [borekha], this is maggots and worms. Your Creator [bore’ekha], this is the King of kings, the Holy One blessed be He, before Whom you are destined to give a reckoning. “In the days of your youth,” in the days of your youthfulness, when your strength is still with you. “Before the evil days will come” (Ecclesiastes 12:1), these are the days of dotage. “And the years arrive when you will say, I have no desire in them” (Ecclesiastes 12:1), these are the messianic days, in which there is neither merit nor liability. “Before the sun, the light, [the moon, and the stars] will darken” (Ecclesiastes 12:2). “The sun,” this is [a person’s] countenance. “The light,” this is the forehead. “The moon,” this is the nose. “And the stars,” these are the cheekbones. “The clouds will return after the rain” (Ecclesiastes 12:2). Rabbi Levi said two [explanations], one for the scholars and one for the ignoramuses. One to the scholars: When someone comes to weep, his eyes shed tears [copiously]. One to the ignoramuses: When someone comes to urinate, feces precede it. “On the day that the guards of the house will tremble, [the valiant men will be twisted, the grinders will cease because they have dwindled, it will be dark for the gazers through the windows]” (Ecclesiastes 12:3). “On the day that the guards of the house will tremble,” these are one’s knees. “The valiant men will be bent,” these are one’s ribs. Rabbi Ḥiyya bar Naḥman said: These are one’s arms. “The grinders will cease,” this is the stomach. “Because they have dwindled,” these are the teeth. “It will be dark for the gazers through the windows,” these are the eyes. Rabbi Ḥiyya bar Naḥman said: These are the nodes of the lungs from which the voice emerges. “The doors to the street will be shut” (Ecclesiastes 12:4), these are a person’s orifices that are like a door that opens and closes. “With the fading of the noise of the mill (Ecclesiastes 12:4), because the stomach no longer grinds. “And one will arise to the voice of a bird” – this elderly man, when he hears the sound of birds chirping, he says in his heart: Robbers are coming to overwhelm me. “And all the sources of music will be lowered” (Ecclesiastes 12:4), these are his lips. Rabbi Ḥiyya bar Neḥemya said: These are the kidneys, which think and the heart concludes. “They will also be fearful of heights, [and obstacles on the way; the almond tree will blossom, but the grasshopper will be burdened; the caper berry will fail. For the man goes to his eternal home, and the mourners will circle in the streets]” (Ecclesiastes 12:5). “They will also be fearful of heights,” this is the elderly man to whom they call: ‘Go to such and such place,’ and he says: ‘Are there ascents there, are there descents there?’ “And obstacles [veḥatḥatim] on the way,” Rabbi Abba bar Kahana and Rabbi Levi, Rabbi Abba bar Kahana: The fear [ḥitita] of the way descends upon him. The other said: He begins to delineate [matve] routes [teva’im]. He says until such and such place I can go, to such and such place I cannot go. “The almond tree will blossom,” these are the ankles. “But the grasshopper will be burdened,” this is the nut-sized bone attached to the spine. Hadrian, may his bones be crushed, asked Rabbi Yehoshua ben Ḥananya, he said to him: ‘From where will the Holy One blessed be He cause man to blossom in the future?’ He said to him: ‘From the nut-sized bone attached to the spine.’ He said to him: ‘From where can you prove this to me?’ He brought one before him. He placed it in water, but it did not dissolve. He ground it in a mill, but it was not ground. He placed it in fire, but it did not burn. He placed it on an anvil and began striking it with a hammer. The anvil divided and the hammer split, but it was to no avail. “The caper berry will fail,” this is the desire that promotes harmony between a man and his wife. Rabbi Shimon ben Ḥalafta would ascend and greet Rabbi [Yehuda HaNasi] each and every month. When he grew old, he sat and was unable to ascend. One day he ascended. [Rabbi Yehuda HaNasi] said to him: ‘With what are you occupied, that you do not ascend to me in the manner that you were accustomed?’ He said: ‘The far have become near, the near have become far, two have become three, and the promoter of harmony in the house is abolished.’ . “For the man goes to his eternal home” – “the eternal home” is not stated, but rather “his eternal home.” This teaches that each and every righteous person has a world to himself. This is analogous to a king who enters the province, and with him are generals, governors, and soldiers. Even though they all enter a single gate, each and every one is accommodated according to his standing. So, too, even though everyone tastes the taste of death, each and every righteous person has a world to himself. “And the mourners will circle in the streets,” these are the worms. “Before the silver cord will be severed” (Ecclesiastes 12:6), this is the spinal column. “The golden bowl will be shattered” (Ecclesiastes 12:6), this is the skull. Rabbi Ḥiyya bar Neḥemya said: This is the esophagus that finishes the gold and expends the silver. “The pitcher will be broken at the spring” (Ecclesiastes 12:6); Rabbi Ḥiyya son of Rabbi Pappi and Rabbi Yehoshua of Sikhnin in the name of Rabbi Levi: Three days after [death], a person’s stomach bursts and passes [its contents] to the mouth and says to it: ‘Take for yourself what you robbed and pilfered and gave to me.’ Rabbi Ḥagai in the name of Rabbi Yitzḥak cited it from this verse: “I will scatter dung upon your faces, the dung of your festive offerings” (Malachi 2:3). Rabbi Abba son of Rav Pappi and Rabbi Yehoshua of Sikhnin in the name of Rabbi Levi: For the first three days, the soul hovers over the body, thinking that it will return to it. When it sees that the aura of the countenance has changed, it goes on its way, as it is written: “But his flesh [on him is painful, and his soul mourns over him]” (Job 14:22). Bar Kappara said: The full intensity of mourning remains for three days. Why? Because the form of the face is recognizable, as we learned: One may testify only regarding the countenance of the face with the nose…and one may testify only up to three days. “The wheel will be smashed into the cistern” (Ecclesiastes 12:6). Two amora’im, one said: Like those wheels of Tzippori. One said: Like the clods in Tiberias, as it is stated: “The clods of the stream are sweet to him” (Job 21:33). “The dust returns to the earth as it was, [and the spirit returns to God who bestowed it]” (Ecclesiastes 12:7). Rabbi Pinḥas and Rabbi Ḥilkiya [said] in the name of Rabbi Simon: When will the spirit return to God who bestowed it? It is when the dust returns to the earth as it was. If not, “may He cast away the souls of your enemies …” (I Samuel 25:29). Rabbi Yishmael bar Naḥman taught in the name of Rabbi Avdimi of Haifa: [This is analogous] to a priest who was meticulous regarding ritual purity, who gave a loaf of teruma bread to a priest who was negligent regarding ritual purity. He said to him: ‘Look, I am pure, my house is pure, and the loaf that I gave you is pure. If you give it [back] to me in the manner that I gave it to you, fine. If not, I will cast it before you.’ So too, the Holy One blessed be He says to each person: ‘Look, I am pure, My abode is pure, My attendants are pure, and the soul that I placed in you was pure. If you return it to me in the manner that I give it to you, fine. If not, behold, I will cast it before you.’ All this befalls him in the days of his dotage. But in the days of his youth, if he sins he is afflicted with discharges and leprosy. Therefore, Moses cautions Israel and says to them: “Any man, when he has a discharge from his flesh.”

Vayikra Rabbah 18:1 · The Sefaria Midrash Rabbah, 2022

וְאִשָּׁה כִּי יָזוּב זוֹב דָּמָהּ יָמִים רַבִּים וגו' (ויקרא טו, כה), זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (שיר השירים ה, יא): רֹאשׁוֹ כֶּתֶם פָּז וגו', רֹאשׁוֹ זוֹ תּוֹרָה, דִּכְתִיב (משלי ח, כב): ה' קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ, דְּאָמַר רַב הוּנָא בְּשֵׁם רֵישׁ לָקִישׁ שְׁנֵי אֲלָפִים שָׁנָה קָדְמָה תוֹרָה לִבְרִיאַת עוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ח, ל): וָאֶהְיֶה אֶצְלוֹ אָמוֹן וגו', וְיוֹמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶלֶף שָׁנִים, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים צ, ד): כִּי אֶלֶף שָׁנִים בְּעֵינֶיךָ וגו'. כֶּתֶם פָּז, אֵלּוּ דִּבְרֵי תוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים יט, יא): הַנֶּחֱמָדִים מִזָּהָב וּמִפַּז רָב, דְּבָרִים שֶׁנִּבְרְאוּ מִבְּרֵאשִׁית חֲרוּתִים מִכֶּתֶם פָּז, (שיר השירים ה, יא): קְוֻצוֹתָיו תַּלְתַּלִּים, זֶה הַסִּרְגּוּל, (שיר השירים ה, יא): שְׁחֹרוֹת כָּעוֹרֵב, אֵלּוּ קוֹצֵי הָאוֹתִיּוֹת, דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר תַּלְתַּלִּים בְּמִי הֵן מִתְקַיְּמוֹת בְּמִי שֶׁמַּשְׁחִיר וּמַעֲרִיב בָּהֶן. אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר אַמֵּי דִּבְרֵי תוֹרָה צְרִיכִין הַשְּׁחָרָה וְהַעֲרָבָה, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב לח, מא): מִי יָכִין לָעֹרֵב צֵידוֹ, לְמֹד מֵאֵלִיָּהוּ עַל יְדֵי שֶׁהִשְׁחִיר וְהֶעֱרִיב בַּתּוֹרָה וְלֹא כְּבָר זִמַּנְתִּי לוֹ עוֹרְבִים, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים א יז, ו): וְהָעֹרְבִים מְבִאִים לוֹ לֶחֶם וּבָשָׂר וגו', מֵהֵיכָן הָיוּ מְבִיאִין לוֹ מִשֻּׁלְחָנוֹ שֶׁל יְהוֹשָׁפָט, אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר אַמֵּי דִּבְרֵי תוֹרָה צְרִיכִין הַשְּׁחָרָה וְהַעֲרָבָה בְּפַרְנָסָה, מִנַּיִן, מִי יָכִין לָעֹרֵב צֵידוֹ, כָּךְ אִם אֵין אָדָם נַעֲשָׂה אַכְזָרִי עַל גּוּפוֹ וְעַל בָּנָיו וְעַל בֵּיתוֹ כָּעוֹרֵב הַזֶּה, אֵינוֹ זוֹכֶה לְדִבְרֵי תוֹרָה. רַבִּי אַסֵּי הֲוָה עַסְקָן, חָמֵי חַד עוֹרֵב עָבֵיד קֵן עָבֵיד בֵּיעִין, עָבֵיד אֶפְרוֹחִין, נַסְבִינוּן וְיַהֲבִינוּן בְּקִידְרְתָא חֲדַתָּא וַאֲשַׁע בְּאַפֵּיהוֹן תְּלָתָא יוֹמִין, בָּתַר תְּלָתָא יוֹמִין פָּתַח בְּאַפֵּיהוֹן לְמֵידַע מָה אִינוּן עָבְדִין, אַשְׁכַּח יַתְהוֹן דְּעָבְדִין צוֹאָה, וְצוֹאָה עָבְדָה יַתּוּשִׁין וַהֲווֹ פָּרְחִין לְעֵיל מִנְהוֹן וְאָכְלִין לְהוֹן, קָרָא עֲלֵיהֶן הָדֵין פְּסוּקָא: מִי יָכִין לָעֹרֵב צֵידוֹ, רַבִּי יוֹחָנָן וְרֵישׁ לָקִישׁ, רַבִּי יוֹחָנָן אוֹמֵר אֵין רִנָּה שֶׁל תּוֹרָה אֶלָּא בַּלַּיְלָה, שֶׁנֶּאֱמַר (איכה ב, יט): קוּמִי רֹנִּי בַלַּיְלָה. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה, שֶׁנֶּאֱמַר (יהושע א, ח): וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה. רֵישׁ לָקִישׁ הֲוָה פָּשֵׁיט קְרָאֵי וְכַד הֲוָה מָטֵי בְּאִילֵין קְרָאֵי (משלי לא, טו): וַתָּקָם בְּעוֹד לַיְלָה (איכה ב, יט): קוּמִי רֹנִּי בַלַּיְלָה, הָיָה אוֹמֵר יָפֶה לִמְּדַנִי רַבִּי יוֹחָנָן, חָזַר וְאָמַר לֵית אַתּוּן חָמִין אוּלְפָנִי מַה נָּהֵיר בְּאַפִּי וְלָמָּה דַּהֲוָה דְּלֵילָא וְדִימָמָא.

“And a woman, if her bloody discharge will flow many days not at the time of her menstruation, or if it will flow beyond her menstruation; for all the days of the discharge of her impurity she shall be like during the days of her menstruation; she is impure” (Leviticus 15:25). “And a woman, if her bloody discharge will flow many days,” this is what the verse said: “His head is the finest gold; [his locks are curls, black as a raven]” (Song of Songs 5:11). “His head [rosho],” this is Torah, as it is written: “The Lord made me at the beginning [reshit] of His way” (Proverbs 8:22), as Rav Huna said in the name of Reish Lakish: The Torah preceded creation of the world by two thousand years, as it is stated: “I was with Him, as a protégé; [I was a delight day after day]” (Proverbs 8:30), and the day of the Holy One blessed be He is one thousand years, as it is stated: “For one thousand years in Your eyes [are like yesterday]” (Psalms 90:4). “The finest gold,” these are matters of Torah, as it is stated: “They are more desirable than gold, than quantities of fine gold” (Psalms 19:11). Matters that were created from the beginning were engraved in the finest gold. “His locks are curls [taltalim],” this is the scoring. “Black [sheḥorot] as a raven [kaorev],” these are the strokes of the letters – this is the statement of Rabbi Eliezer. Rabbi Yehoshua says: In whom are the piles [of halakhot] sustained? It is in one who begins early [mashḥir] and ends late [maariv] in their [study]. Rabbi Shmuel bar Ami said: Matters of Torah require beginning early and ending late, as it is stated: “Who prepares for the raven its prey, [when its young cry to God, wandering without food]?” (Job 38:41). Learn from Elijah. Through his beginning early and ending late in Torah, did I not already appoint ravens for him, as it is stated: “The ravens would bring him bread and meat….” (I Kings 17:6). From where would they bring it to him? It was from the table of Yehoshafat. Rabbi Shmuel bar Ami said: Matters of Torah require beginning early and ending late. From where will sustenance come? “Who prepares for the raven its prey, [when its young cry to God, wandering without food]?” So too, if a person does not become cruel to his body, to his children, and to his household, like this raven, he will not merit matters of Torah. Rabbi Asi was inquisitive. He saw a certain raven. It prepared a nest, produced eggs, produced fledglings. He took them and placed them in a new pot and sealed it over them for three days. After three days, he opened it to see what they were doing. He found that they had produced excrement, the excrement produced gnats, and [the ravens] were flying above them and eating them. He read this verse in their regard. “Who prepares for the raven its prey, [when its young cry to God, wandering without food]?” Rabbi Yoḥanan and Reish Lakish, Rabbi Yoḥanan said: The song of Torah is only at night, as it is stated: “Arise, sing out at night” (Lamentations 2:19). Reish Lakish said: During the day and at night, as it is stated: “You shall ponder it day and night” (Joshua 1:8). Reish Lakish was interpreting verses and when he would arrive at these verses: “She rises while it is yet night” (Proverbs 31:15), [and] “Arise, sing out at night” (Lamentations 2:19), he said: Rabbi Yoḥanan taught me well. He then said: Do you not see how my Torah study shines on my face? Why? It is because it is during the day and at night.

Vayikra Rabbah 19:1 · The Sefaria Midrash Rabbah, 2022

אַחֲרֵי מוֹת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן (ויקרא טז, א), רַבִּי שִׁמְעוֹן פָּתַח (קהלת ט, ב): הַכֹּל כַּאֲשֶׁר לַכֹּל מִקְרֶה אֶחָד לַצַּדִּיק וְלָרָשָׁע, לַצַּדִּיק זֶה נֹחַ, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ (בראשית ו, ט): אִישׁ צַדִּיק, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי נֹחַ כְּשֶׁיָּצָא מִן הַתֵּבָה הִכִּישׁוֹ הָאֲרִי וּשְׁבָרוֹ וְלֹא הָיָה כָּשֵׁר לְהַקְרִיב, וְהִקְרִיב שֵׁם בְּנוֹ תַּחְתָּיו. וְלָרָשָׁע זֶה פַּרְעֹה נְכֹה, כֵּיוָן שֶׁבִּקֵּשׁ לֵישֵׁב עַל הַכִּסֵּא שֶׁל שְׁלֹמֹה לֹא הָיָה יוֹדֵעַ מִנְהָגָיו, הִכִּישׁוֹ אֲרִי וּשְׁבָרוֹ, זֶה מֵת צוֹלֵעַ וְזֶה מֵת צוֹלֵעַ, הַיְנוּ דִכְתִיב: מִקְרֶה אֶחָד לַצַּדִּיק וְלָרָשָׁע לַטּוֹב וְלַטָּהוֹר וְלַטָּמֵא, לַטּוֹב זֶה משֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ב, ב): וַתֵּרֶא אֹתוֹ כִּי טוֹב הוּא, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר שֶׁנּוֹלַד מָהוּל, וְלַטָּהוֹר זֶה אַהֲרֹן, שֶׁהָיָה עוֹסֵק בְּטַהֲרָתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (מלאכי ב, ו): בְּשָׁלוֹם וּבְמִישׁוֹר הָלַךְ אִתִּי וְרַבִּים הֵשִׁיב מֵעָוֹן. וְלַטָּמֵא אֵלּוּ מְרַגְּלִים, אֵלּוּ אָמְרוּ שִׁבְחָהּ שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְאֵלּוּ אָמְרוּ גְנַאי, אֵלּוּ לֹא נִכְנְסוּ וְאֵלּוּ לֹא נִכְנְסוּ, הַיְינוּ דִכְתִיב: לַטּוֹב וְלַטָּהוֹר וְלַטָּמֵא. (קהלת ט, ב): וְלַזֹּבֵחַ זֶה יֹאשִׁיָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים ב לה, ז): וַיָּרֶם יֹאשִׁיָּהוּ לִבְנֵי הָעָם צֹאן כְּבָשִׂים וּבְנֵי עִזִּים. (קהלת ט, ב): וְלַאֲשֶׁר אֵינֶנּוּ זֹבֵחַ, זֶה אַחְאָב שֶׁבִּטֵּל קָרְבָּנוֹת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דברי הימים ב יח, ב): וַיִּזְבַּח לוֹ אַחְאָב צֹאן וּבָקָר לָרֹב, זָבַח לוֹ זֶבַח וְלֹא קָרְבָּנוֹת, זֶה מֵת בְּחִצִּים וְזֶה מֵת בְּחִצִּים, הַיְנוּ דִכְתִיב: לַזֹּבֵחַ וְלַאֲשֶׁר אֵינֶנּוּ זֹבֵחַ. (קהלת ט, ב): כַּטּוֹב כַּחֹטֶא, כַּטּוֹב זֶה דָּוִד, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א טז, יב): וַיִּשְׁלַח וַיְבִיאֵהוּ וְהוּא טוֹב רֹאִי, אָמַר רַבִּי יִצְחָק טוֹב רֹאִי בַּהֲלָכָה, כָּל הָרוֹאֵהוּ נִזְכַּר לְתַלְמוּדוֹ. כַּחֹטֶא זֶה נְבוּכַדְנֶצַּר, שֶׁנֶּאֱמַר (דניאל ד, כד): וַחֲטָאָךְ בְּצִדְקָה פְרֻק, זֶה בָּנָה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וּמָלַךְ אַרְבָּעִים שָׁנָה, וְזֶה הֶחְרִיב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וּמָלַךְ אַרְבָּעִים שָׁנָה, הֱוֵי: מִקְרֶה אֶחָד וגו', (קהלת ט, ב): הַנִּשְׁבָּע, זֶה צִדְקִיָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים ב לו, יג): וְגַם בַּמֶּלֶךְ נְבוּכַדְנֶאצַּר מָרָד. (קהלת ט, ב): כַּאֲשֶׁר שְׁבוּעָה יָרֵא, זֶה שִׁמְשׁוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר (שופטים טו, יב): וַיֹּאמֶר לָהֶם שִׁמְשׁוֹן הִשָּׁבְעוּ לִי פֶּן תִּפְגְּעוּן בִּי. זֶה מֵת בְּנִקּוּר עֵינַיִם (מלכים ב כה, ז): וְאֶת עֵינֵי צִדְקִיָּהוּ עִוֵּר, וְזֶה מֵת בְּנִקּוּר עֵינַיִם (שופטים טז, כא): וַיֹּאחֲזוּהוּ פְלִשְׁתִּים וַיְנַקְּרוּ אֶת עֵינָיו, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: מִקְרֶה אֶחָד לַנִּשְׁבָּע וגו'. דָּבָר אַחֵר, מִקְרֶה אֶחָד, אֵלּוּ בְּנֵי אַהֲרֹן, דִּכְתִיב בְּהוֹן (מלאכי ב, ו): בְּשָׁלוֹם וּבְמִישׁוֹר. לָרָשָׁע, זֶה עֲדַת קֹרַח, דִּכְתִיב בְּהוֹן (במדבר טז, כו): סוּרוּ נָא וגו', אֵלּוּ נִכְנְסוּ לְהַקְרִיב בְּמַחְלֹקֶת וְיָצְאוּ שְׂרוּפִין וְאֵלּוּ נִכְנְסוּ לְהַקְרִיב שֶׁלֹּא בְמַחְלֹקֶת וְיָצְאוּ שְׂרוּפִין.

After the death of Aaron's two sons (Leviticus 16:1), Rabbi Shimon opened (Ecclesiastes 9:2): "There is one event to the righteous and to the wicked, to the good and to the pure and to the impure." To the righteous, this is Noah, as it is said about him (Genesis 6:9): "A righteous man." Rabbi Yochanan said in the name of Rabbi Eliezer, the son of Rabbi Yosei of Galilee: when Noah left the ark, the lion struck him and injured him, and he was not fit to sacrifice, so he had his son Shem sacrifice in his stead. To the wicked, this is Pharaoh Necho: when he sought to sit on Solomon's throne, he did not know its customs, so the lion struck him and injured him. This one died with leprosy, and this one died with leprosy, as it is written: "one event to the righteous and to the wicked, to the good and to the pure and to the impure." To the good, this is Moses, as it is said (Exodus 2:2): "and she saw that he was good." Rabbi Meir says he was born circumcised. To the pure, this is Aaron, who was engaged in the purification of Israel, as it is said (Malachi 2:6): "In peace and uprightness he walked with Me, and many he brought back from iniquity." To the impure, these are the spies: some praised the land of Israel, while others slandered it. These did not enter [the land], and these did not enter [the land], as it is written: "to the good and to the pure and to the impure" (Ecclesiastes 9:2). "To the sacrificer" (Ecclesiastes 9:2), this is Josiah, as it is said (2 Chronicles 35:7): "And Josiah contributed to the people, sheep, lambs, and young goats." "To him who does not sacrifice" (Ecclesiastes 9:2), this is Ahab, who annulled the sacrifices, as it is written (2 Chronicles 18:2): "And Ahab sacrificed for himself sheep and cattle in abundance." He offered sacrifices for himself but not offerings. This one died by arrows, and this one died by arrows, as it is written: "to the sacrificer and to him who does not sacrifice" (Ecclesiastes 9:2). "As the good, so is the sinner" (Ecclesiastes 9:2). As the good, this is David, as it is said (1 Samuel 16:12): "And he sent and brought him, and he was good-looking." Rabbi Yitzhak said: "good-looking" in Halacha, everyone who saw him would remember his studies. As the sinner, this is Nebuchadnezzar, as it is said (Daniel 4:24): "And your sin shall be forgiven through righteousness." This one built the Holy Temple and reigned forty years, and this one destroyed the Holy Temple and reigned forty years. It is thus: "one event" etc. (Ecclesiastes 9:2). "To the one who takes an oath" (Ecclesiastes 9:2), this is Zedekiah, as it is said (2 Chronicles 36:13): "And he also rebelled against King Nebuchadnezzar." (Ecclesiastes 9:2): "As one who fears the oath", this is Samson, as it is said (Judges 15:12): Samson said to them, swear to me that you will not attack me. One dies with his eyes gouged out (Kings II 25:7): And they blinded Zedekiah's eyes, and another dies with his eyes gouged out (Judges 16:21): The Philistines seized him and gouged out his eyes, this is what is written: A single event for the one who takes an oath, etc. Another explanation, a single event, these are the sons of Aaron, as it is written about them (Malachi 2:6): In peace and in fairness. The wicked, this is Korah's congregation, as it is written about them (Numbers 16:26): Please move away, etc., these entered to offer in dispute and came out burned, and these entered to offer not in dispute and came out burned.

Vayikra Rabbah 20:1 · Sefaria Community Translation

בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן (ויקרא טז, ג), הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים כז, א): לְדָוִד ה' אוֹרִי וְיִשְׁעִי מִמִּי אִירָא, רַבִּי אֶלְעָזָר פָּתַר קְרָיָא בַּיָּם, אוֹרִי בַּיָּם, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יד, כ): וַיָּאֶר אֶת הַלָּיְלָה. וְיִשְׁעִי (שמות יד, יג): הִתְיַצְּבוּ וּרְאוּ אֶת יְשׁוּעַת ה'. מִמִּי אִירָא (שמות יד, כ): וַיֹּאמֶר משֶׁה [אל העם] אַל תִּירָאוּ. (תהלים כז, א): ה' מָעוֹז חַיַּי (שמות טו, ב): עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ. (תהלים כז, א): מִמִּי אֶפְחָד (שמות טו, טז): תִּפֹּל עֲלֵיהֶם אֵימָתָה וָפַחַד. (תהלים כז, ב): בִּקְרֹב עָלַי מְרֵעִים, (שמות יד, י): וּפַרְעֹה הִקְרִיב. (תהלים כז, ב): לֶאֱכֹל אֶת בְּשָׂרִי (שמות טו, ט): אָמַר אוֹיֵב אֶרְדֹּף אַשִּׂיג וגו'. אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אֵין הָרָשָׁע הַזֶּה יוֹצֵא מִן הָעוֹלָם עַד שֶׁמּוֹצִיא אַפּוֹפָּסִים שֶׁלּוֹ מִתּוֹךְ פִּיו, אָמַר אוֹיֵב אֶרְדֹּף וגו', תּוֹרִישֵׁם יָדִי אֵינוֹ אוֹמֵר, אֶלָּא תּוֹרִישֵׁמוֹ, מוֹרִישׁ אֲנִי עָשְׁרִי וּכְבוֹדִי לָהֶם. (תהלים כז, ב): צָרַי וְאֹיְבַי לִי, (תהלים קלו, טז): וְנִעֵר פַּרְעֹה וְחֵילוֹ, מִכָּאן וָאֵילָךְ אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל (תהלים כז, ג): אִם תַּחֲנֶה עָלַי מַחֲנֶה שֶׁל מִצְרַיִם, לֹא יִירָא לִבִּי, אִם תָּקוּם עָלַי מִלְחַמְתָּן שֶׁל מִצְרַיִם, בְּזֹאת אֲנִי בוֹטֵחַ, בְּזֹאת שֶׁהִבְטַחְתָּנִי שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יד, יד): ה' יִלָּחֵם לָכֶם.

Vayikra Rabbah 21:1 · Sefaria Community Translation

אִישׁ אִישׁ מִבֵּית יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יִשְׁחַט שׁוֹר אוֹ כֶשֶׂב אוֹ עֵז (ויקרא יז, ג), הֲדָא הוּא דִכְתִיב (קהלת ה, ח): וְיִתְרוֹן אֶרֶץ בַּכֹּל הִיא, רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה, רַבִּי יְהוּדָה אָמַר אֲפִלּוּ דְּבָרִים שֶׁאַתֶּם רוֹאִים יִתְרוֹן לָעוֹלָם, אַף הֵן בִּכְלַל הֲנָיָיתוֹ שֶׁל עוֹלָם הֵן, סִיבָא לְמֶעֱבַד חַבְלָא, סִיבָא לִמְסוֹךְ גַּנַּיָא, (קהלת ה, ח): מֶלֶךְ לְשָׂדֶה נֶעֱבָד, אֲפִלּוּ הוּא מֶלֶךְ וְהוּא שַׁלִּיט מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ, לְשָׂדֶה נֶעֱבָד, עֲבָדַת אַרְעָא עָבֵיד, לָא עֲבָדַת אַרְעָא וְלָא כְלוּם, לְפִיכָךְ (קהלת ה, ט): אֹהֵב כֶּסֶף לֹא יִשְׂבַּע כֶּסֶף, אוֹהֵב מָמוֹן לֹא יִשְׂבַּע מָמוֹן, (קהלת ה, ט): וְאֹהֵב בֶּהָמוֹן לֹא תְבוּאָה וגו', שֶׁכָּל מִי שֶׁהוֹמֶה וּמְהַמֶּה אַחַר הַמָּמוֹן וְקַרְקַע אֵין לוֹ מָה הֲנָאָה יֵשׁ לוֹ. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּרַבִּי תַּנְחוּם וְרַבִּי חָנִין בְּרֵיהּ דְּרַבִּי בְּשֵׁם רַבִּי יִרְמְיָה, כְּתִיב (יחזקאל כז, כט): וְיָרְדוּ מֵאֳנִיּוֹתֵיהֶם וגו' [על] [אל] הָאָרֶץ יַעֲמֹדוּ, וְכִי אֵין אָנוּ יוֹדְעִין שֶׁעַל הָאָרֶץ הָיוּ עוֹמְדִין, אֶלָּא הֲרֵי שֶׁשָּׁקְעָה סְפִינָתוֹ שֶׁל אֶחָד בַּיָּם וְיֵשׁ לוֹ קַרְקַע עַל הָאָרֶץ יַעֲמֹד אִם אֵין לוֹ קַרְקַע אֵין לְךָ הֶבֶל גָּדוֹל מִזֶּה. רַבִּי נְחֶמְיָה אָמַר וְיִתְרוֹן אֶרֶץ בַּכֹּל הִיא, אֲפִלּוּ דְבָרִים שֶׁאַתָּה רוֹאֶה אוֹתָן יִתְרוֹן לְמַתַּן תּוֹרָה, כְּגוֹן הִלְכוֹת צִיצִית תְּפִלִּין וּמְזוּזָה, אַף הֵן בִּכְלַל מַתַּן תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ט, י): וַיִּתֵּן ה' אֵלַי אֶת שְׁנֵי לוּחֹת הָאֲבָנִים כְּתֻבִים בְּאֶצְבַּע אֱלֹהִים וַעֲלֵיהֶם כְּכָל הַדְּבָרִים. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר וַעֲלֵיהֶם כְּכָל הַדְּבָרִים, וּכְתִיב (דברים ח, א): כָּל הַמִּצְוָה אֲשֶׁר אָנֹכִי וגו', כָּל כְּכָל, דְּבָרִים הַדְּבָרִים, מִצְוָה הַמִּצְוָה, מִקְרָא מִשְׁנָה הֲלָכוֹת תַּלְמוּד תּוֹסֶפְתּוֹת אַגָּדוֹת וַאֲפִלּוּ מַה שֶּׁתַּלְמִיד וָתִיק עָתִיד לוֹמַר לִפְנֵי רַבּוֹ, כֻּלָּן נֶאֶמְרוּ לְמשֶׁה בְּסִינַי, שֶׁנֶּאֱמַר (קהלת א, י): יֵשׁ דָּבָר שֶׁיֹּאמַר רְאֵה זֶה חָדָשׁ הוּא, חֲבֵרוֹ מֵשִׁיב עָלָיו (קהלת א, י): כְּבָר הָיָה לְעוֹלָמִים. מֶלֶךְ לְשָׂדֶה נֶעֱבָד, רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: מֶלֶךְ זֶה בַּעַל תַּלְמוּד, לְשָׂדֶה נֶעֱבָד זֶה בַּעַל מִשְׁנָה, שֶׁהוּא סוֹדֵר הֲלָכָה לְפָנָיו. וְרַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר מֶלֶךְ זֶה בַּעַל מִשְׁנָה, לְשָׂדֶה נֶעֱבָד זֶה בַּעַל תַּלְמוּד, שֶׁהוּא מְקַבֵּל הֲלָכָה לְפָנָיו, לְפִיכָךְ אֹהֵב כֶּסֶף לֹא יִשְׂבַּע כֶּסֶף, אוֹהֵב תּוֹרָה לֹא יִשְׂבַּע תּוֹרָה, וְאֹהֵב בֶּהָמוֹן וגו', שֶׁכָּל מִי שֶׁהוֹמֶה וּמְהַמֶּה אַחֲרֵי תוֹרָה וְתַלְמוּד אֵין לוֹ, מָה הֲנָאָה יֵשׁ לוֹ. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי אַבָּא בְּשֵׁם רַבִּי אַחָא אוֹמֵר לָמַד וְלֹא לִמֵּד אֵין לְךָ הֶבֶל גָּדוֹל מִזֶּה.

Vayikra Rabbah 22:1 · Sefaria Community Translation

כְּמַעֲשֵׂה אֶרֶץ מִצְרַיִם (ויקרא יח, ג), הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שיר השירים ב, ב): כְּשׁוֹשַׁנָּה בֵּין הַחוֹחִים, רַבִּי יִצְחָק פָּתַר קְרָא בְּרִבְקָה, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כה, כ): וַיְהִי יִצְחָק בֶּן אַרְבָּעִים שָׁנָה, אִם לְלַמֵּד שֶׁהִיא מִפַּדַן אֲרָם, מַה תַּלְמוּד לוֹמַר אֲחוֹת לָבָן הָאֲרַמִּי, אֶלָּא אָבִיהָ רַמַּאי וְאַנְשֵׁי מְקוֹמָהּ רַמָּאִין, וְצַדֶּקֶת הַזּוֹ יוֹצֵאת מִבֵּנָתַיִם, לְמָה הִיא דּוֹמָה לְשׁוֹשַׁנָּה בֵּין הַחוֹחִים. רַבִּי פִּנְחָס בְּשֵׁם רַבִּי סִימוֹן אָמַר כְּתִיב (בראשית כח, ה): וַיִשְׁלַח יִצְחָק אֶת יַעֲקֹב וַיֵּלֶךְ וגו', כְּלָלָן כֻּלָּן בְּרַמָּאוּת.

Vayikra Rabbah 23:1 · Sefaria Community Translation

קְדשִׁים תִּהְיוּ (ויקרא יט, ב), הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה ה, טז): וַיִּגְבַּהּ ה' צְבָאוֹת בַּמִּשְׁפָּט, תַּנְיָא אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי אֵימָתַי שְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתְגַּדֵּל בְּעוֹלָמוֹ, בְּשָׁעָה שֶׁעוֹשֶׂה מִדַּת הַדִּין בָּרְשָׁעִים, וְאִית לֵיהּ קְרָיָן סַגִּיִין (יחזקאל לח, כג): וְהִתְגַדִּלְתִּי וְהִתְקַדִּשְׁתִּי וְנוֹדַעְתִּי לְעֵינֵי גוֹיִם רַבִּים וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה'. וּכְתִיב (תהלים ט, יז): נוֹדַע ה' מִשְׁפָּט עָשָׂה. (ירמיה טז, כא): בַּפַּעַם הַזֹּאת אוֹדִיעֵם אֶת יָדִי וְאֶת גְּבוּרָתִי. (מיכה ו, ה): לְמַעַן דַּעַת צִדְקוֹת ה', וְהָדֵין, וַיִגְבַּהּ ה' צְבָאוֹת בַּמִּשְׁפָּט.

"Be holy, for I, the LORD your God, am holy." (Leviticus 19:2) As it is written (Isaiah 5:16), "And the LORD of hosts shall be exalted in judgment." Rabbi Shimon ben Yochai taught: When is the name of the Holy One, blessed be He, exalted in the world? It is at the time when He enacts judgment upon the wicked, and there is none to oppose Him. As it is written (Ezekiel 38:23), "Thus will I magnify Myself, and sanctify Myself, and I will make Myself known in the eyes of many nations, and they shall know that I am the LORD." And it is written (Psalm 9:17), "The LORD is known by the judgment which He executes." (Jeremiah 16:21), "Therefore, behold, I will this once cause them to know, I will cause them to know Mine hand and My might." (Micah 6:5), "In order to make known the righteousness of the LORD, and to do justice, and He shall be exalted in judgment by the LORD of hosts."

Vayikra Rabbah 24:1 · Sefaria Community Translation