Sefer HaMitzvot

היא שצוה להקריב קרבן מוסף בשמיני של חג והוא מוסף שמיני חג העצרת. ומה שחייבו שנמנה מוסף זה בפני עצמו חלוק מכלל ימי הסכות, היות הנדרש אצלנו שמיני עצרת רגל בפני עצמו, וזה מבואר תכלית הבאור. (פינחס, תמידין ומוספין פ"י):

That is that He commanded to offer an additional sacrifice on the eighth day of the Holiday (Sukkot). And that is the additional offering of the eighth day holiday of …

Sefer HaMitzvot, Positive Commandments 51:1 · Sefaria Edition 2021, Translated by Rabbi Francis Nataf · excerpt; the full text is on Sefaria

היא שצונו לעלות למקדש שלש פעמים בשנה, והוא אמרו יתעלה שלש רגלים תחוג לי בשנה. וכבר התבאר בכתוב כי זאת החגיגה הוא שכל מי שיעלה בקרבן יקריבהו. והנה נכפל הצווי פעמים, ולשונם (חגיגה ו':) שלש מצות נוהגות ברגל. חגיגה, ראיה, ושמחה. וחגיגה זו ענינה שיקרב קרבן שלמים, ואין הנשים חייבות בה. וכבר התבארו משפטי מצוה זו במסכת חגיגה. (ואלה המשפטים, קרבנות הלכות חגיגה):

That is that He commanded us to ascend to the Temple three times a year. And that is His, may He be exalted, saying, "Three times a year shall you …

Sefer HaMitzvot, Positive Commandments 52:1 · Sefaria Edition 2021, Translated by Rabbi Francis Nataf · excerpt; the full text is on Sefaria

היא שצונו להראות ברגלים, והוא אמרו יתעלה שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך. וענין זאת המצוה שיעלה אדם למקדש עם כל בן זכר שיהיה לו שיוכל ללכת ברגליו יקריב קרבן עולה בראיתו והוא הנקרא עולת ראיה. וכבר קדם לנו אמרם שלש מצות וכו'. וכבר התבארו משפטי מצוה זו רוצה לומר מצות ראיה במסכת חגיגה. והיא גם כן אינה נוהגת בנשים ואין חייבות בה. (ראה, קרבנות הלכות חגיגה פ"א):

And that is that He commanded us to appear [at the Temple] on festivals. And that is His, may He be exalted, saying "Three times a year all your males …

Sefer HaMitzvot, Positive Commandments 53:1 · Sefaria Edition 2021, Translated by Rabbi Francis Nataf · excerpt; the full text is on Sefaria

היא שצונו לשמוח ברגלים, והוא אמרו יתעלה ושמחת בחגך, והיא מצוה שלישית מן השלש מצות שנוהגות ברגל. וענין הראשון הרמוז אלינו בצווי זה הוא שנקריב קרבן שלמים על כל פנים. ואלו השלמים נוספים על שלמי חגיגה והם הנקראים בתלמוד שלמי שמחה. ומהקרבת שלמים אלו יאמרו (שם) נשים חייבות בשמחה. וכבר בא הכתוב וזבחת שלמים וגו'. וכבר התבארו משפטי מצות זו גם כן בחגיגה, ובכלל אמרו ושמחת בחגך מה שאמרו גם כן לשמוח בם במיני שמחה ומזה לאכול בשר ולשתות יין וללבוש בגדים חדשים ולחלק מיני פירות ומיני מתיקה לקטנים ולנשים. ולשחוק בכל ניגון ולרקד במקדש לבד והיא שמחת בית השואבה, זה כולו נכנס באמרו ושמחת בחגך. ומה שיתחייב מהם יותר שתיית היין לבד, כי הוא יותר מיוחד בשמחה. ולשון גמרא (פסחים ק"ט) שחייב אדם לשמח בניו ובנותיו ברגל במה משמחן ביין, ושם אמרו תניא רבי יהודה אומר בזמן שבית המקדש קיים אין שמחה אלא בבשר שנאמר וזבחת שלמים עכשיו אין שמחה אלא ביין שנאמר ויין ישמח לבב אנוש. וכבר אמרו גם כן (שם) אנשים בראוי להם ונשים בראוי להן, ולשון התורה הוא שנכלל בשמחה זו האנשים החלושים והעניים והגרים באמרו יתברך והלוי והגר והיתום והאלמנה. (ראה, קרבנות הלכות חגיגה פט"ז):

That is that He commanded us to rejoice in the the festivals. And that is His, may He be exalted, saying, "You shall rejoice in your festival" (Deuteronomy 16:14). And …

Sefer HaMitzvot, Positive Commandments 54:1 · Sefaria Edition 2021, Translated by Rabbi Francis Nataf · excerpt; the full text is on Sefaria

היא שצונו לשחוט שה הפסח ביום ארבעה עשר בניסן בין הערבים. ומי שעובר על צווי זה ולא יקריבהו בזמנו חייב כרת בין איש בין אשה. וכבר התבאר בגמרא (פסחים צ"א) שפסח ראשון מצוה לנשים ודוחה את השבת, כלומר הקרבתו בארבעה עשר שחל להיות בשבת כמו כל איש מישראל, ולשון התורה בחיוב כרת הוא אמרו וחדל לעשות הפסח ונכרתה הנפש ההיא. ובתחלת כריתות (דף ב') כשמנו מצות שיתחייב העובר עליהן כרת והם כולם לא תעשה אמר והפסח והמילה במצות עשה. וכבר זכרנו זה בהקדמה. וכבר התבארה מצוה זו בפסחים (בא אל פרעה, הלכות קרבן פסח פ"א):

That is that He commanded us to slaughter the Pesach-offering on the fourteenth of Nissan in the afternoon. And one who transgresses this command and does not sacrifice it in …

Sefer HaMitzvot, Positive Commandments 55:1 · Sefaria Edition 2021, Translated by Rabbi Francis Nataf · excerpt; the full text is on Sefaria

היא שצונו לאכול כבש הפסח בליל חמשה עשר מניסן בתנאיו הנזכרים והוא שיהיה צלי ושיאכל בבית אחד ושיאכל עם מצות ומרורים, והוא אמרו ואכלו את הבשר בלילה הזה צלי אש ומצות על מרורים יאכלוהו. ואולי יקשה עלי המקשה ויאמר למה תמנה אכילת פסח מצה ומרור מצוה אחת ולא תמנה אותם שלש מצות, אשיבנו אמנם היות אכילת מצה מצוה בפני עצמה הוא אמת כמו שאני עתיד לבאר, וכן אכילת בשר הפסח מצוה בפני עצמה כמו שזכרנו אבל המרור נגרר לאכילת פסח ואינו נמנה מצוה בפני עצמה. וראיה לדבר שבשר הפסח יאכל לקיים המצוה הן שיזדמן המרור או לא הזדמן, והמרור לא יאכל כי אם עם בשר הפסח כאמרו על מרורים יאכלוהו. אבל המרור מבלי בשר לא עשה כלום ולא נאמר כבר קיים מצוה אחת. ולשון מכילתא צלי אש ומצות על מרורים יאכלוהו מגיד שמצות הפסח צלי מצה ומרור כלומר שהמצוה היא קיבוץ אלה. ושם אמרו מנין אתה אומר שאם אין להם מצה ומרור הם יוצאין ידי חובתן בפסח תלמוד לומר יאכלוהו כלומר הבשר לבדו, יכול אין להם פסח [לא] יצאו ידי חובתם במצה ומרור הרי אתה דן הואיל והפסח מצות עשה ומצה ומרור מצות עשה הא למדת שאם אין להם מצה ומרור יוצאין בפסח כך אין להם פסח יצאו במצה ומרור (תלמוד לומר יאכלוהו). ושם אמרו יאכלוהו מכאן שהפסח נאכל על השובע ואין מצה ומרור נאכלין על השובע, לפי שעיקר המצוה אכילת הבשר כמו שאמר ואכלו את הבשר בלילה הזה והמרור נגרר אחר אכילת הבשר, וחיובן כמו שהתבאר מכתובים אלו למי שיבינם. והראיה הנגלית על זה היא השרש הנכתב בתלמוד, והוא אמרם (פסחים ק"כ) מרור בזמן הזה דרבנן כי מן התורה אין חובה לאכלו בפני עצמו ואמנם יאכל עם בשר הפסח. והיא ראיה ברורה שהוא מן הדברים הנגררין אחר המצוה לא שאכילתו מצוה בפני עצמה, ומשפטי מצוה זו גם כן מבוארים במסכת פסחים. (בא אל פרעה, קרבן פסח פ"א):

That is that He commanded us to eat the lamb of the Pesach-offering on the night of the fifteenth of Nissan according to the stipulations mentioned - and that is …

Sefer HaMitzvot, Positive Commandments 56:1 · Sefaria Edition 2021, Translated by Rabbi Francis Nataf · excerpt; the full text is on Sefaria

היא שצונו לשחוט הפסח השני מי שנמנע ממנו מלשחוט פסח הראשון. והוא אמרו יתעלה בחדש השני בין הערבים יעשו אותו. ובכאן יש למקשה מקום שיקשה עלי למה אתה מונה פסח שני, וזה סותר מה שהקדמת בשרש שביעי באמרך שדין מצוה לא ימנה מצוה בפני עצמו. ידע מקשה קושיא זו שהחכמים חלקו בפסח שני אם יהיה כדין הראשון או יהיה צווי מיוחד ופסקה ההלכה שהוא צווי נאמר בפני עצמו ולפיכך ראוי למנותו בעצמו. ובגמרא (פסחים צ"ג) אמרו חייב כרת על הראשון וחייב כרת על השני דברי רבי ר' נתן אומר חייב כרת על הראשון ופטור על השני ר"ח בן עקביא אומר אף על הראשון אינו חייב אלא אם כן לא עשה השני ושאל התלמוד ואמר במאי קא מיפלגי רבי סבר רגל בפני עצמו הוא ור"נ סבר תשלומין דראשון הוא כו'. הנה כבר בארנו מה שכוננו אליו ושם אמרו הילכך הזיד בזה ובזה כלומר שלא הקריב פסח ראשון ופסח שני בזדון דברי הכל חייב, שגג בזה ובזה דברי הכל פטור, הזיד בראשון ושגג בשני לרבי חייב ולרבי נתן חייב ולר"ח בן עקביא פטור, וכן אם הזיד בראשון והקריב בשני הוא חייב לרבי לפי שאין לדעתו תשלומין מן הראשון (* עי' בספר הי"ד הלכות ק"פ פ"ה שכתב שם הזיד בראשון ה"ז מקריב בשני, והוא היפך ממ"ש כאן:) וההלכה בזה כלו כרבי. וזאת המצוה אין הנשים חייבות בה שכבר התבאר שם שהאשה בשני רשות. וכבר התבארו משפטי מצוה זו בגמרא פסחים. (בהעלותך, קרבן פסח פ"ה):

That is that He commanded us that whoever was prevented from slaughtering the first Pesach-offering, slaughter the second Pesach-offering. And that is His, may be exalted, saying, "They shall offer …

Sefer HaMitzvot, Positive Commandments 57:1 · Sefaria Edition 2021, Translated by Rabbi Francis Nataf · excerpt; the full text is on Sefaria

היא שצונו לאכול בשר פסח שני בליל חמשה עשר מאייר על מצה ומרור, והוא אמרו על מצות ומרורים יאכלוהו. ומשפטי מצוה זו גם כן התבארו בפסחים. ואמרו שאין הנשים חייבות בה כי כמו ששחיטתו אינה חובה להן כמו שבארנו כן אכילתו אינה חובה בלי ספק. (בהעלותך, קרבן פסח פ"א):

That is that He commanded us to eat from the meat of the second-Pesach offering on the night of the fifteenth of Iyar over matzah and bitter herbs. And that is His saying, "upon matzoh and bitter herbs shall they eat it" (Numbers 9:11). And they said that women are not obligated in it. For just as its slaughter is not obligatory for them - as we explained (in the previous commandment) - so too is its eating, without a doubt, not obligatory. (See Parashat Behaalotecha; Mishneh Torah, Paschal Offering 1.)

Sefer HaMitzvot, Positive Commandments 58:1 · Sefaria Community Translation

היא שצונו לתקוע בחצוצרות במקדש עם הקרבת הקרבן מקרבני המועדות. והוא אמרו יתעלה וביום שמחתכם ובמועדיכם ותקעתם וגו'. ובבאור אמרו שמצוה זו בחצוצרות. וכבר התבארו משפטי מצוה זו בספרי וראש השנה ותענית, וכן אנחנו מצווים לתקוע בחצוצרות בעתות הצורך והצרות כשנזעק לפני השם יתעלה, והוא אמרו וכי תבאו מלחמה בארצכם על הצר הצורר אתכם וגו'. (בהעלותך, הלכות תענית פ"א):

And that is that He commanded us to blow with trumpets in the Temple during the bringing of the holiday offerings. And that is His, may He be exalted, saying, "And on your joyous occasions and on your festivals [...], you shall blow, etc." (Numbers 10:10). In the explanation (Rosh Hashanah 26b), they said that this commandment (on public fasts) is with the trumpets. And the regulations of this commandment were already explained in the Sifrei, in Rosh Hashanah and in Taanit. And likewise are we commanded to blow with trumpets at times of need and of distress, when we yell out in front of God, may He be exalted. And that is His saying, "When you are at war in your land against an aggressor who attacks you, etc." (Numbers 10:9). (See Parashat Behaalotecha; Mishneh Torah, Fasts 1.)

Sefer HaMitzvot, Positive Commandments 59:1 · Sefaria Community Translation

היא שצונו שיהיה כל קרבן שנקריב מן הבהמה בן שמנה ימים או יותר ולא פחות מהם, וזהו מחוסר זמן בגופו. והוא אמרו והיה שבעת ימים תחת אמו. וכבר נכפל זה הצווי בלשון אחר, והוא אמרו יתעלה שבעת ימים יהיה עם אמו, ומצוה זו תכלול כל הקרבנות כלם, ומאמרו ומיום השמיני והלאה ירצה לקרבן אשה לה' יש ראיה שקודם זה לא ירצה. הנה כבר התאמתה האזהרה מהקרב מחוסר זמן אבל הוא לאו הבא מכלל עשה, לפיכך אין לוקין עליו ומי שהקריב מחוסר זמן אינו לוקה כמו שהתבאר בפרק אותו ואת בנו (חולין דף פ"א) ושם נאמר הנח למחוסר זמן שהכתוב נתקו לעשה. וכבר התבארו משפטי מצוה זו בספרי ובסוף מסכת זבחים. (אמור, איסורי מזבח פ"ג):

That is that we were commanded that any animal sacrifice that we offer be eight days old or more - and not less. And this is [the commandment of] that which is lacking time in its body. And that is His saying, "it shall stay seven days with its mother" (Leviticus 22:27). And this commandment has already been repeated with a different language. And that is His, may He be exalted, saying, "seven days it shall stay with its mother" (Exodus 22:29). And this commandment completely includes all of the sacrifices. And there is a proof that it is not accepted before then from His saying, "and from the eighth day, it will be accepted as a burnt-sacrifice to the Lord" (Leviticus 22:27). Behold the prohibition of offering that which is lacking time has already been demonstrated. However it is a negative commandment derived from a positive commandment. Hence we do not give lashes for it. So one who sacrifices [an animal] which is lacking time does not receive lashes, as it is explained in the chapter [entitled] Oto ve'et Beno (Chullin 80b). And there, it is said, "Leave that which is lacking time, as Scripture rectified it by a positive commandment." And the regulations of this commandment have already been explained in the Sifrei and at the end of Tractate Zevachim. (See Parashat Emor; Mishneh Torah, Things Forbidden on the Altar 3).

Sefer HaMitzvot, Positive Commandments 60:1 · Sefaria Community Translation

היא שצונו שיהיה כל מה שנקריבהו שלם במינו תמים מן המומין שבאו בכתוב ושאמרו בקבלה שהן מומין, והוא אמרו תמים יהיה לרצון. ולשון ספרי תמים יהיה לרצון מצות עשה. וכבר הביאו ראיה על היות יינות נסכים ושמניהם והסלת בתכלית הטוב והנקיות מן ההפסד מאמרו תמימים יהיו לכם ונסכיהם. וכבר התבארו משפטי מצוה זו בפ"ח ממנחות. (אמור, איסורי מזבח פרק א'), (פינחס, איסורי מזבח פ"ו):

That is that He commanded us that all of that which we offer Him be consummate for its type - flawless from blemishes that appear in Scripture and those that …

Sefer HaMitzvot, Positive Commandments 61:1 · Sefaria Edition 2021, Translated by Rabbi Francis Nataf · excerpt; the full text is on Sefaria

היא שצונו להקריב מלח על כל קרבן, והוא אמרו על כל קרבנך תקריב מלח. וכבר התבארו משפטי מצוה בספרא ובמנחות. (ויקרא, איסורי מזבח פרק ה'):

That is that He commanded us to offer salt on every sacrifice. And that is His saying, "on all of your sacrifices, offer salt" (Leviticus 2:13). And the regulations of …

Sefer HaMitzvot, Positive Commandments 62:1 · Sefaria Edition 2021, Translated by Rabbi Francis Nataf · excerpt; the full text is on Sefaria

היא שצונו במעשה קרבן העולה, והוא כשיהיה כל קרבן עולה שיהיה קרב יהיה קרבן יחיד או צבור שיהיה על תנאי כך וכך ועל תואר כך, והוא אמרו אדם כי יקריב מכם אם עולה קרבנו וגו'. (ויקרא, מעשה קרבנות פ"ז):

That is that He commanded us with the process of the burnt-offering sacrifice. And that is that every burnt-offering sacrifice - whether it be the sacrifice of an individual or …

Sefer HaMitzvot, Positive Commandments 63:1 · Sefaria Edition 2021, Translated by Rabbi Francis Nataf · excerpt; the full text is on Sefaria

היא שצונו שיהיה מעשה קרבן חטאת על התואר הנזכר איזה חטאת שיהיה, והוא אמרו וזאת תורת החטאת. ומבואר גם כן בויקרא איך יקרב ומה ממנה ישרף ומה יאכל. (צו, מעשה קרבנות פ"ו):

That is that He commanded us with the process of the sin-offering sacrifice, according to the description that is mentioned - whatever sin-offering it may be. And that is His …

Sefer HaMitzvot, Positive Commandments 64:1 · Sefaria Edition 2021, Translated by Rabbi Francis Nataf · excerpt; the full text is on Sefaria

היא שצונו שיהיה מעשה קרבן האשם על התאר הנזכר באמרו וזאת תורת האשם. ובאר הכתוב איך יקרב ומה ישרף ממנו ומה יאכל ממנו. (צו, מעשה קרבנות פ"ט):

That is that He commanded us with the process of the guilt-offering sacrifice - according to the description that is mentioned - with His saying, "And this is the law …

Sefer HaMitzvot, Positive Commandments 65:1 · Sefaria Edition 2021, Translated by Rabbi Francis Nataf · excerpt; the full text is on Sefaria

היא שצונו שיהיה מעשה זבח השלמים על התואר הנזכר באמרו ואם זבח שלמים קרבנו, ואמר עוד להשלמת המעשה וזאת תורת זבח השלמים אם על תודה יקריבנו, אלו הארבעה מעשים כלומר מעשה העולה וחטאת והאשם והשלמים הם מעשה הקרבנות כלם, כי כל קרבנות בהמה יקריבו יחיד או צבור אמנם הוא אחד מאלו הארבעה מינים חוץ מן האשם כי הוא קרבן יחיד לעולם כמו שביארנו פעמים רבות. ומסכת מנחות כוללת דין אלו ארבע מצות גם כן ומה שיחובר מהן מן הדומה להן מן החיוב והפטור והמעשה הנפסד וההולך על היושר. (ויקרא אל משה, מעשה קרבנות פ"ט):

That is that He commanded us with the process of the peace-offering sacrifices - according to the description that is mentioned - with His saying, "And if his sacrifice is a sacrifice of peace-offerings" (Leviticus 3:1). And He said further with the completion of the process, "And this is the law of the sacrifice of the peace-offerings [...]. If he offers it for thanksgiving" (Leviticus 7:11-12). These four processes - meaning the process of the burnt-offering, the sin-offering, the guilt-offering and the peace offerings - are all the processes of sacrifices. For all animal sacrifices that are sacrificed by an individual or the community are perforce one of these four types. However the guilt-offering is exceptional, in that it is always the sacrifice of an individual - as we have explained many times. And Tractate [Zevachim] also includes the laws of these four commandments, and those things which are connected to them by being similar to them in terms of obligation and exemption; the corrupted process and the one that goes smoothly. (See Parashat Vayikra; Mishneh Torah, Sacrificial Procedure 9.)

Sefer HaMitzvot, Positive Commandments 66:1 · Sefaria Community Translation

היא שצונו שיהיה מעשה המנחה על תואר כך הנזכר בכל מין ומין ממנה, והוא אמרו יתעלה ונפש כי תקריב קרבן מנחה לה', ואם מנחה על המחבת, ואם מנחת מרחשת, ואמר להשלמת המעשה וזאת תורת המנחה. ומשפטי מצוה זו עם רוב עניניה הם מבוארים במסכת מנחות. (ויקרא אל משה, מעשה קרבנות פי"ג):

That is that He commanded us with the process of the meal-offering sacrifices, according to the description that is mentioned for each and every type. And that is His, may …

Sefer HaMitzvot, Positive Commandments 67:1 · Sefaria Edition 2021, Translated by Rabbi Francis Nataf · excerpt; the full text is on Sefaria

היא שצונו שיקריבו בית דין קרבן אם טעו בהוראה, וזהו אמרו יתעלה ואם כל עדת ישראל ישגו וגו'. וכבר נתבארו משפטי מצוה זו במסכת הוריות ובזבחים. (ויקרא אל משה, הלכות שגגות פ"ב):

That is that He commanded us that the court should offer a sacrifice if they erred in a directive. And that is His, may He be exalted, saying, "And if …

Sefer HaMitzvot, Positive Commandments 68:1 · Sefaria Edition 2021, Translated by Rabbi Francis Nataf · excerpt; the full text is on Sefaria

היא שצונו שיקריב כל מי ששגג בחטא ויהיה יחיד קרבן הטאת. והוא אמרו יתעלה ואם נפש אחת תחטא בשגגה וזו היא חטאת קבועה כלומר שהיא לעולם חטאת בהמה. וכבר בארנו שהחטאים שיתחייב עליהן חטאת בשוגג הם שחייבין על זדונו כרת. ובתנאי שיהיו מצות לא תעשה ויהיה בהם מעשה, כמו שהתבאר בריש כריתות (דף ב'). ומשפטי מצוה זו נתבארו במסכת מנחות וכריתות ובמסכת שבת ובשבועות ובזבחים. (ויקרא אל משה, הלכות שגגות פ"א):

That is that He commanded us that anyone who erred in a sin and is an individual offer a sin-offering sacrifice. And that is His, may He be exalted, saying, …

Sefer HaMitzvot, Positive Commandments 69:1 · Sefaria Edition 2021, Translated by Rabbi Francis Nataf · excerpt; the full text is on Sefaria

היא שצונו להקריב קרבן כאשר יתחדש לנו ספק באותן החטאים הגדולים שחייבין על זדונם כרת ועל שגגתן חטאת קבועה וזה הקרבן יקרא אשם תלוי, והוא שיהיו לפניו שתי חתיכות אחת של שומן ואחת של חלב ואכל אחת משתיהן ונאבדה האחרת ונתחדש לו ספק ולא ידע אי זו מהן אכל, הנה הוא יקריב קרבן על הספק המתחדש ומתכפר לו, והוא הנקרא אשם תלוי. ואם התאמת לו אחר כן כי החתיכה שאכל היתה חלב הכליות הנה נתאמתה השגגה ויקריב קרבן חטאת קבועה. והכתוב שנה בזה הקרבן, והוא אמרו בויקרא ונפש כי תחטא ועשתה אחת ממצות וגו' וכפר עליו הכהן על שגגתו אשר שגג. וזה הענין קראוהו חכמים לא הודע. וכבר התבארו משפטי מצוה זו במסכת כריתות. (ויקרא אל משה, הלכות שגגות פ"א):

That is that He commanded us to offer a sacrifice when a doubt arises about one of the big sins for which we are liable excision when volitional, and a …

Sefer HaMitzvot, Positive Commandments 70:1 · Sefaria Edition 2021, Translated by Rabbi Francis Nataf · excerpt; the full text is on Sefaria

היא שצונו מי שחטא חטאים ידועים שיקריב קרבן אשם ויתכפר לו, והוא הנקרא אשם ודאי, והחטאים שיתחייב עליהם זה הקרבן הם המעילה והגזלה ובא על שפחה חרופה ונשבע לשקר על שבועת הפקדון, וזה שכל מי שמעל בשגגה והוא שיהנה בשוה פרוטה מן ההקדש בין הקדש בדק הבית בין הקדש מזבח, ומי שיגזול חבירו שוה פרוטה או יותר ונשבע או בא על שפחה חרופה בין בשוגג בין במזיד, הנה הוא חובה עליו שיקריב קרבן על חטאתו, ואינה קרבן חטאת. ואמנם הוא אשם והוא הנקרא אשם ודאי. ואמר במעילה וחטאה בשגגה וגו' והביא את אשמו וגו' אמר וכחש בעמיתו ונשבע על שקר ואת אשמו יביא ואמר והיא שפחה נחרפת לאיש והביא את אשמו. וכבר התבארו משפטי מצוה זו במסכת כריתות. (ויקרא אל משה, מעילה פי"א, ושגגות פ"ט):

And that is that He commanded us that one who does certain sins must offer a guilt-offering sacrifice. And that is what is called a definite guilt-offering. And the sins for which one is liable for this sacrifice are misappropriation; theft; one who has sexual intercourse with a designated maidservant; and who swears falsely with an oath over a deposit. And that is one who misappropriated in error and derived benefit worth a perutah (a small coin) from sanctified property - whether sanctified for Temple upkeep or whether sanctified for the altar; one who robbed the value of a perutah or more from his fellow and took an oath; one who had sexual intercourse with a designated maidservant, whether inadvertent or volitional. [In these cases,] he is obligated to offer a sacrifice for his sin, and it is not a sin-offering sacrifice; indeed, it is a guilt-offering, and it is called a definite guilt-offering. And He said regarding misappropriation, "and he sinned in error, etc. and he shall bring his guilt offering" (Leviticus 5:15). He [also] said, "and he denied his kinsman [...] and swore falsely, etc. his guilt offering shall he bring." (Leviticus 5:21-25). And He said, "and she is a designated maidservant for a man [...]. And he shall bring his guilt offering" (Leviticus 19:20-21) And the regulations of this commandment have already been explained in Tractate Keritot. (See Parashat Vayikra; Mishneh Torah, Offerings for Unintentional Transgressions 9.)

Sefer HaMitzvot, Positive Commandments 71:1 · Sefaria Community Translation

היא שצונו שנקריב קרבן עולה ויורד על החטאים ידועים ומיוחדים גם כן. והחטאים שיתחייב עליהם זה הקרבן הם טומאת מקדש וקדשיו ושבועת בטוי ושבועת העדות, וזה מי שנטמא באב מאבות הטומאה כמו שהודענו בפתיחת סדר טהרות ונכנס למקדש או אכל קדש בשגגה וזו היא טומאת מקדש וקדשיו. או נשבע על שקר כגון שבועת בטוי ועבר עליה בשגגה. או נשבע לשקר שבועת העדות בין בשוגג בין במזיד. הנה הוא יקריב על אי זה מעשה שעשה מאלו קרבן הנקרא עולה ויורד, והוא אמרו ונפש כי תחטא ושמעה קול אלה ונעלם ממנו והיה כי יאשם והביא את אשמו, או נפש כי תשבע לבטא ונעלם ממנו והיה כי יאשם והביא את אשמו, ואם לא תגיע ידו. ומפני זה הענין נקרא עולה ויורד כי הוא לא יעמוד במין אחד אבל יביא מזה המין פעם ומזה המין פעם הכל לפי השגת יד החוטא שחייב להביא הקרבן. וכבר התבארו משפטי מצוה זו במסכת כריתות ובשבועות. (ויקרא אל משה, שגגות פ"י):

That is that He also commanded us to bring a variable burnt-sacrifice for certain specific sins. And the sins for which one is liable for this sacrifice are impurification of the Temple and its sanctified objects; an oath of speech; and an oath of testimony. And that is one who is impure from one of the primary sources of impurity - as we set out in the introduction to the Order of Purities (Commentary on the Mishnah) - and entered the Temple or ate sanctified [food] inadvertently; and that is impurification of the Temple and its sanctified objects. Or that he swore falsely, as with an oath of speech that he inadvertently transgressed; or if he swore falsely with an oath of testimony - whether inadvertently or volitionally. Behold for any of these actions, he must bring a sacrifice that is called a variable burnt-offering. And that is His saying, "And if a person sin, and hear the voice of adjuration [... Or when a person touches any unclean thing...] and it be hid from him [and he come to know of it, and be guilty]. Or if a person swear, speaking with his lips [...] And it shall be, when he shall be guilty [...]. And he shall bring his guilt offering [...]. But if his means do not suffice" (Leviticus 5:1-7). And for this reason is it called a variable burnt-offering - because it does not remain one type, but rather he will once bring this type and another time that type. Everything is according to what the means of the sinner, who is obligated to offer the sacrifice, suffice. And the regulations of this commandment have already been explained in Tractate Keritot and in Shevuot. (See Parashat Vayikra; Mishneh Torah, Offerings for Unintentional Transgressions 10.)

Sefer HaMitzvot, Positive Commandments 72:1 · Sefaria Community Translation

היא שצונו להתודות על העונות והחטאים שחטאנו לפני האל ולאמר אותם עם התשובה. וזהו הודוי וכונתו שיאמר אנא השם חטאתי עויתי ופשעתי ועשיתי כך וכך. ויאריך המאמר ויבקש המחילה בזה הענין לפי צחות לשונו. ודע שאפילו החטאים שחייבין עליהן אלו המינים מהקרבנות הנזכרים שאמר שיקריבם ויתכפר לו לא יספיק עם הקרבתם בלתי הודוי. והוא אמרו דבר אל בני ישראל איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם והתודו את חטאתם אשר עשו. ולשון מכילתא לפי שנאמר והתודה אשר חטא עליה על החטאת כשהיתה קיימת לא אחר שנשחטה אין במשמע שיתודה היחיד אלא בביאת המקדש שזה הכתוב כלומר והתודה אשר חטא עליה אמנם בא בפרשת ויקרא במטמא מקדש וקדשיו, ומה שנזכר עמו ממה שבארנו ונראה שם במכילתא שאנחנו לא נלמוד מן הכתוב אלא חיוב הודוי למטמא מקדש מנין אתה מרבה כל שאר המצות תלמוד לומר דבר אל בני ישראל והתודו, ומנין אף כריתות ומיתות בית דין אמר חטאתם לרבות מצות לא תעשה יעשה לרבות מצוה עשה, ושם נאמר מכל חטאת האדם מצות שבינו לבין חבירו על הגגבות ועל הגזלות ועל לשון הרע, למעול מעל לרבות הנשבע לשקר והמקלל, ואשמה לרבות כל חייבי מיתות, יכול אף הנהרגין על פי זוממין לא אמרתי אלא ואשמה הנפש ההיא, רצה לומר שלא יתחייב לו הוידוי כשידע שאין לו חטא אבל הועד עליו שקר. הנה נתבאר לך שכל מיני העונות הגדולים והקטנים ואפילו מצות עשה חייבין להתודות עליהן, ובעבור שבא זה הצווי שהוא והתודו עם חיוב הקרבן היה עולה במחשבה שאין הודוי לבדו מצוה בפני עצמו אבל הוא מדברים הנגררים אחר הקרבן, הוצרכו שבארו זה במכילתא בזה הלשון יכול בזמן שהם מביאים הם מתודין ובזמן שאין מביאין אין מתודין, תלמוד לומר דבר אל בני ישראל והתודו, ועדיין אין משמע ודוי אלא בארץ מנין אף בגלות, תלמוד לומר והתודו את עונם ואת עון אבותם, וכן דניאל אמר לך ה' הצדקה ונו'. הנה נתבאר לך מה שזכרנוהו כי הודוי חובה בפני עצמה וחובה לחוטא על כל חטא שחטא בין בארץ בין בחוצה לארץ בין הביא קרבן בין לא הביא קרבן חייב להתודות כמו שאמר והתודו את חטאתם. ולשון ספרי והתודה זה ודוי דברים. וכבר התבארו משפטי מצוה זו במסכת יומא. (נשא, מדע הלכות תשובה פ"א):

And that is that He commanded us to confess the transgressions and sins that we have done before God and to say them together with [our] repentance. And that is confession. And its intent is that one say, "Please, Lord, I have sinned, I have transgressed, I have rebelled and I have done such and such." And he should prolong the statement and request forgiveness about this matter according to the polish of his speech. And you should know that even the sins for which one is liable for the types of sacrifices that are mentioned - that He said that one offer them and it atones for him - do not suffice with the sacrifice when it is is without confession. And that is His saying, "Speak to the children of Israel [saying], a man or woman who commits from any of the sins of man [...] And they shall confess the sins that they did" (Number 5:6-7). And the language of the Mekhilta is, "Since it is stated (Leviticus 5:5), 'and he shall confess that which he has sinned upon it' - it is to be upon the sin-offering when it is in existence, not after it has been slaughtered. It is only understood that an individual confesses for entering the Temple [impure]" - for this verse appears in Parashat Vayikra about one who impurifies the Temple and its sanctified objects, and that which is mentioned with it, as we explained; and so the Mekhilta there raises the possibility that we would only learn the obligation for confession from Scripture about one who impurifies the Temple. "From where are you to include all the other commandments? [Hence] we learn to say, 'Speak to the children of Israel [...]. And they shall confess.' And from where [do we know] even [sins that bring punishments of] excision and death penalties of the court? It states, 'the sins,' to include negative commandments; 'that they did,' that they did to include positive commandments." And there it says, "'From any of the sins of man' - for theft, for robbery, for evil speech; 'to commit a trespass' - to include one who swears falsely and the blasphemer; 'and be guilty' - to include all those guilt of death penalties. It might be even those who are killed according to the testimony of colluding ones? I only said, 'and that man be guilty.'" That means to say that he is not obligated to confess when he knows that he has not sinned, but rather what was testified against him is false. an extension of

Sefer HaMitzvot, Positive Commandments 73:1 · Sefaria Community Translation

היא שצונו שיקריב קרבן כל איש זב שנתרפא מזובו וזהו קרבן הזב, והוא מחוסר כפרה עד שיקריבהו, והוא אמרו יתעלה ויתברך שמו וכי יטהר הזב מזובו וביום השמיני יקח לו שתי תורים. (זאת תהיה, מחוסרי כפרה פ"א גם פ"ב וג'):

That is that He commanded us that any man who is healed from a discharge offer a sacrifice. And this is the sacrifice of the zav; and he is lacking …

Sefer HaMitzvot, Positive Commandments 74:1 · Sefaria Edition 2021, Translated by Rabbi Francis Nataf · excerpt; the full text is on Sefaria

היא שצונו שתקריב כל אשה זבה כשתתרפא מזובה קרבן והוא שתי תורים או שני בני יונה וזהו קרבן זבה, והיא מחוסרת כפרה עד שתקריבהו. ואולי מקשה יקשה עלי ויאמר אחר שקרבן הזב הוא כקרבן הזבה למה לא תמנה מין הקרבן שיתחייב בו כל מי שיתחייב כמו שעשית בקרבן חטאת ואשם ודאי ואשם תלוי וקרבן עולה ויורד שמנית כל אחד ואחד מצוה אחת לבד ולא חששת לרבוי העונות שחייבין על כל עון ועון מהם הקרבן והנה היה ראוי לך שלא תחוש לרבוי האנשים שיתחייב כל אחד קרבן העוף. ידע המקשה ההוא שקרבן זב וזבה אינו על חטאים אבל הוא דבר שחובה לעשות על ענין מהענינים ואילו היה עניני הזיבות באנשים ונשים דבר אחד כמו שהוא בשם ששם זה זב ושם זו זבה אז יהיה ראוי למנותם אחד, אבל אין הענין כן כי הגרת דם מן האשה אם יגר דם מן האיש לא יתחייב קרבן. ומלת זיבות אמנם הוא ענין ההגרה ואין ההגרה דבר אחד בשניהם. ובבאור אמרו האיש מטמא בלובן והאשה באודם. ואין דין זב וזבה כדין מצורע ומצורעת. וראיה ברורה על זה אמרם בכריתות (דף ח':) ארבעה מחוסרי כפרה הן הזב וזבה והיולדת ומצורע, הנה תראה איך ימנו הזב והזבה בשנים ומנה מצורע באחד יהיה איש או אשה, כי זיבת האיש זולת זיבת האשה. והכתוב שבא בזה הענין הוא אמרו ואם טהרה מזובה וביום השמיני תקח לה שתי תורים או שני בני יונה. (זאת תהיה, מחוסרי כפרה פרק א' וגם פרק ב' ופרק ג'):

That is that He commanded us that any woman who is healed from a discharge offer a sacrifice and that is two turtledoves or two young pigeons. And this is the sacrifice of the zavah; and she is lacking [full] atonement until she offers it. And perhaps the questioner will challenge me and say, "Since the sacrifice of thezav is like the sacrifice of the zavah, why don't you [just] count the type of sacrifice that one is obligated, regardless of who is obligated, like you did with the sacrifice of the sin-offering, the definite guilt-offering, the variable guilt-offering and the variable sacrifice? As you counted each and every one as only commandment, each; and you did not concern yourself with the multiplicity of transgressions for which one is liable, such that one is liable a sacrifice for each and every one of them. So it would have been appropriate for you not to concern yourself with the multiplicity of [classes of] people that are liable for the fowl offering." And the verse that appears about this matter is His saying, "When she becomes clean of her discharge [...]. On the eighth day she shall take two turtledoves or two pigeons" (Leviticus 15:28-29). (See Parashat Metzora; Mishneh Torah, Offerings for Those with Incomplete Atonement 1-3.)

Sefer HaMitzvot, Positive Commandments 75:1 · Sefaria Community Translation

היא שצונו שתקריב כל יולדת קרבן והוא כבש בן שנתו לעולה ובן יונה או תור לחטאת ואם היתה עניה שתקריב שתי תורים או שני בני יונה אחד לחטאת ואחד לעולה. והיא גם כן מחוסרת כפרה עד שתקריב אותם כמו שאמר ובמלאת ימי טהרה לבן או לבת תביא כבש בן שנתו לעולה ובן יונה או תור וגו'. (אשה כי תזריע, מחוסרי כפרה פ"א):

That is that He commanded us that any woman after childbirth offer a sacrifice - and that is a one-year old lamb as a burnt-offering, and a young pigeon or …

Sefer HaMitzvot, Positive Commandments 76:1 · Sefaria Edition 2021, Translated by Rabbi Francis Nataf · excerpt; the full text is on Sefaria

היא שצונו שיקריב מצורע קרבן כשנתרפא ממנו והוא שלש בהמות עולה וחטאת ואשם ולוג שמן, ואם היה עני שיקריב כבש לאשם ושתי תורים או שני בני יונה. וזה הרביעי ממחוסרי כפרה והוא אמרו יתעלה וביום השמיני יקח שני כבשים תמימים וכבשה אחת בת שנתה וגו'. ואם יאמר אומר למה לא תמנה קרבן מחוסרי כפרה כולם מצוה אחת אחר שיש להם ענין אחד יכללם והוא מחוסר כפרה ויהיה זה מין מן מיני טהרה והיה ראוי שתאמר מצוה פלונית היא שצונו שלא תשלם טהרת קצת הטמאים והם זב וזבה ויולדת ומצורע עד שיקריבו קרבן, כמו שתמנה טהרה במקוה מצוה אחת נתחייב בה אי זה טמא שיהיה ואינך חושש למין הטומאה שנטמא בה כן היה ראוי לך שתמנה קרבן מחוסרי כפרה מצוה אחת ולא נחוש למין טומאתם, השם יודע שזה היה ראוי בלי ספק אם היה קרבן כל אחד מאלו ארבעה מחוסרי כפרה אחד ולא ישתנה כמו טהרה במי מקוה שהוא מין ממיני הטהרות שחובה על כל טמא. אמנם מצד התחלפות קרבנם כמו שאתה רואה התחייב למנות כל קרבן ביחוד בהכרח, כי הדבר שבו תשלם טהרת האחד זולת הדבר שבו תשלם הדבר האחר, כמו מי נדה ומי מקוה וארבעה מינין שבמצורע שהן שלש מצות ואם היו כלם לטהרת הטמאים כמו שאבאר. ואלו הארבעה מחוסרי כפרה כבר התבארו משפטיהם ומשפטי קרבנותיהם בכלל ופרט בשמיני מנזיר וסוף נגעים במסכת קנים ובמקומות מפוזרים בתלמוד אבל רובם ועיקריהם במקומות שרמזנו עליהם. (זאת תהיה, מחוסרי כפרה פ"ד):

That is that He commanded us that someone with tsaraat offer a sacrifice when he is healed from it. And that is three animals - a burnt-offering, a sin-offering and …

Sefer HaMitzvot, Positive Commandments 77:1 · Sefaria Edition 2021, Translated by Rabbi Francis Nataf · excerpt; the full text is on Sefaria

היא שצונו להוציא עשור מה שיולד לנו בכל שנה ושנה מהבהמה ונקריב חלבה ודמה ונאכל השאר בירושלים, והוא אמרו וכל מעשר בקר וצאן, וזהו מעשר בהמה. וכבר התבארו משפטי מצוה זו בפרק בתרא מבכורות. ושם התבאר שזאת המצוה נוהגת בחוצה לארץ גם כן ושלא בפני הבית, וזהו דין תורה אבל גזרו רבנן שמא יאכלוהו בלא מום מפני שאין אצלנו מקדש ואמרו אינו נוהג אלא בפני הבית. וכשהיה המקדש בנוי נוהג בין בארץ בין בחוצה לארץ. (אם בחקותי, הלכות בכורות פ"ו):

That is that He commanded us to extract a tenth of the animals that are born to us each year, to offer their fat and blood and to eat the …

Sefer HaMitzvot, Positive Commandments 78:1 · Sefaria Edition 2021, Translated by Rabbi Francis Nataf · excerpt; the full text is on Sefaria

היא שצונו לקדש בכורות כלומר להפרישם ולהבדילם למה שראוי שיעשה בהם, והוא אמרו יתברך קדש לי כל בכור. ומפורש בתורה שזאת הבהמה היא בקר וצאן ומין חמור לבד. וכבר נכפל הצווי בבכור בהמה טהורה, והוא המצוה שאנחנו מדברים בה עתה ואמר כל הבכור אשר יולד וגו'. ודין זה של בכור בהמה טהורה שיביאנו לכהנים ויקריבו חלבה ודמה ויאבלו שאר בשרה. וכבר התבארו משפטי מצוה זו על השלמות במסכת בכורות. והתבאר בסוף מסכת חלה (פרק ד') שמצוה זו אינה נוהגת אלא בארץ. ולשון ספרי יכול יהא אדם מעלה בכורות מחוצה לארץ, תלמוד לומר ואכלת לפני ה' אלהיך מעשר דגנך ממקום שאתה מביא דגן אתה מביא בכורות. הנה התבאר שמצוה זו אינה נוהגת אלא בארץ בין שהיה בית המקדש קיים בין שלא היה כמו שהוא עתה בזמננו זה, כמו מעשר דגן. (בא אל פרעה, ראה, הלכות בכורות פ"א):

That is that He commanded us to consecrate firstborn animals - meaning, to separate and designate them for what is appropriate for one to do with them. And that is …

Sefer HaMitzvot, Positive Commandments 79:1 · Sefaria Edition 2021, Translated by Rabbi Francis Nataf · excerpt; the full text is on Sefaria

היא שצונו לפדות בכור אדם שיתן הדמים לכהן, והוא אמרו בכור בניך תתן לי, ובאר לנו הנתינה הזאת איך תהיה והוא שנפדנו מן הכהן וכאלו הוא כבר זכה בו ונקנהו ממנו בחמש סלעים, הוא אמרו אך פדה תפדה את בכור האדם, והמצוה הזאת היא מצות פדיון הבן. ואין הנשים חייבות בה, אמנם הוא ממצות הבן על האב כמו שהתבאר בקדושין (כ"ט). וכבר התבארו דיני מצוה זו כולם בבכורות. ואין הלוים חייבים בה. (ואלה המשפטים, קרח, הלכות בכורים פי"א):

And that is that He commanded us to redeem the firstborn man, that we should give the money to the priest. And that is His saying, "you shall give me …

Sefer HaMitzvot, Positive Commandments 80:1 · Sefaria Edition 2021, Translated by Rabbi Francis Nataf · excerpt; the full text is on Sefaria

היא שצונו שנפדה פטר חמור בשה לבד, ולא יפדה בזולתו, וינתן אותו השה לכהן, והוא אמרו יתברך ופטר חמור תפדה בשה. וכבר התבארו משפטי מצוה זו במסכת בכורות, והיא גם כן אין הלוים חייבין בה. (כי תשא, הלכות בכורים פי"ב):

That is that He commanded us that we should redeem the [firstborn] donkey specifically with a sheep, and it should not be redeemed with anything else. And one should give …

Sefer HaMitzvot, Positive Commandments 81:1 · Sefaria Edition 2021, Translated by Rabbi Francis Nataf · excerpt; the full text is on Sefaria

היא שצונו לערוף פטר חמור אם לא נפדה אותו, והוא אמרו יתברך ואם לא תפדה וערפתו. וכבר התבארו משפטי מצוה זו במסכת בכורות. ויש למקשה שיקשה ויאמר ולמה מנית פדותו ועריפתו שתי מצות ולא מנית אותן מצוה אחת ותהיה עריפתו מדיני המצוה כמו שקבלו בשורש השביעי. הנה יודע האל כי ההיקש מחייב זה לולא מה שמצינו לרבותינו לשון יורה על זה היותם שתי מצות, והוא אמרו מצות פדיה קודמת למצות עריפה ומצות יבום קודמת למצות חליצה. וכמו שהיבמה מוכנת אם ליבום אם לחליצה והיבום מצוה והחליצה מצוה כן פטר חמור ראוי או לפדיה או לעריפה וכל אחד ואחד מצוה כמו שאמרנו. (כי תשא, הלכות בכורים פי"ב):

That is that He commanded us to behead the [firstborn] donkey if we do not redeem it. And that is His, may He be blessed, saying, "if you do not redeem it, you must behead it" (Exodus 34:20). And the regulations of this commandment have already been explained in Tractate Bekhorot. And the questioner may challenge and say, "But why did you count its redemption and its beheading as two commandments; and why did you not count them as one commandment, such that its beheading be from the laws of the commandment - like [you explained] in the seventh principle?" Behold God knows that the analogy requires this, were it not that we found with our Rabbis a language that indicates that they are two commandments. And that is their saying, "The commandment of redemption precedes the commandment of beheading; the commandment of levirate marriage precedes the commandment of chalitzah" (Bekhorot 13a). And just like a levirate wife is suited for either levirate marriage or chalitzah; and levirate marriage is one commandment and chalitzah is [another] commandment - so too, is a [firstborn] donkey suited for either redemption or beheading; and each of them is a commandment, as we have said. (See Parashat Ki Tissa; Mishneh Torah, Firstlings 12.)

Sefer HaMitzvot, Positive Commandments 82:1 · Sefaria Community Translation

היא שצונו להביא כל הקרבנות המוטלין עליו ברגל ראשון שיפגע בנו משלשה רגלים עד שלא יעבור אחד משלשה רגלים אלא שכבר הקריב כל אחד ממנו כל קרבן שהוא חייב, והוא אמרו יתעלה ובאת שמה והבאתם שמה, וענין זה הצווי שיאמר כשתבא שמה והוא בכל רגל משלשה רגלים חייב אתה להביא כל קרבן שעליך. ולשון ספרי ובאת שמה והבאתם שמה למה נאמר לקבעם חובה שיביאם ברגל ראשון שפגע בו, ושם נאמר אינו עובר עליו משום בל תאחר עד שיעברו עליו שלשה רגלים [רגלי] כל השנה כלה כלומר עד שיעברו עליו שלשה רגלים ולא הביא אז עבר על לאו, ואולם כשעבר עליו רגל אחד הנה עבר על עשה אחת. ובגמרא ראש השנה (דף ד':)רבי מאיר אומר כיון שעבר עליו רגל אחד עובר בבל תאחר. ונאמר שם מאי טעמא דרבי מאיר דכתיב ובאת שמה והבאתם שמה אמר רחמנא כי אתית אייתי, ורבנן ההוא לעשה הוא דאתא. הנה כבר התבאר שמה שאמר ובאת שמה והבאתם שמה מצות עשה והוא שיביא כל מה שחובה עליו מחוקי האל ויפטר מהם בכל רגל ורגל. ובין מיני הקרבנות כלם ובין דמים ובין ערכין והדמין והקדשות ולקט שכחה ופאה יציאת ידי חובתו מאלו החלקים כלם ברגל ראשון שפגע בו מצות עשה כמו שהתבאר בגמרא ראש השנה. (ראה אנכי, מעשה הקרבנות פי"ד):

That is that He commanded us to bring all of the sacrifices that are incumbent upon one during the first holiday of the three pilgrim holidays that we encounter, such that none of the three pilgrim holidays pass without each one of us sacrificing any sacrifice that he is obligated. And that is His, may He be exalted, saying, "and there shall you come. And there you shall bring" (Deuteronomy 12:5-6). And the content of this command is that it is saying that when you come there - and that is on each of the holidays of the three pilgrim holidays - you are obligated to bring every sacrifice incumbent upon you. And the language of the Sifrei (Sifrei Devarim 63:4-5) is, "'And there shall you come. And there you shall bring.' Why is it stated? To make them obligatory on the first holiday that he encounters." And there, it says, "He is not in transgression of 'you shall not delay' (Deuteronomy 23:22) until all three of the pilgrim holidays of the whole entire year have passed him by." This means to say that he has transgressed a negative commandment [only] after three pilgrim holidays have passed him by, and he has not brought [them]. However when one holiday passed him by, he has surely violated a positive commandment. And in the Gemara, Rosh Hashanah (Rosh Hashanah 4b), [it says,] "Rabbi Meir says, 'Once [even] one holiday has passed, one transgresses, "you shall not delay."'" And it is said there, "And Rabbi Meir, what is his reason? As it is written, 'and there shall you come. And there you shall bring.' But the Rabbis [reason, this verse only] comes to [indicate] a positive commandment." Behold it has already been explained there that His saying, "and there shall you come. And there you shall bring," is a positive commandment. And that is that he bring all that He is obligated from God's laws and dispose of them on each and every holiday. And whether it is any of the types of sacrifices, monies, appraisal, consecrations, gleanings (leket), forgotten sheaves or corner produce (peah) - the dispensation of one's obligation with any of these on the first holiday that he encounters is a positive commandment, as is explained in the Gemara, Rosh Hashanah. (See Parashat Re'eh; Mishneh Torah, Sacrificial Procedure 14.)

Sefer HaMitzvot, Positive Commandments 83:1 · Sefaria Community Translation

היא שצונו להקריב כל הקרבנות בבית הבחירה. והוא אמרו יתעלה שם תעלה עולותיך ושם תעשה, ובעבור שרצו לקיים האזהרה מהקריב שום קרבן מכל הקרבנות בחוץ לקחו ראיה מאמרו פן תעלה עולותיך, אמרו בספרי אין לי אלא עולה שאר קדשים מנין תלמוד לומר ושם תעשה כל אשר אנכי מצוך ועדיין אני אומר עולה בעשה ולא תעשה בשאר קדשים מנין תלמוד לומר ושם תעשה כמו שאבאר במקומו כשנדבר על האזהרה, וענין אמרם עולה בעשה ולא תעשה שיהיה מי שיקריב עולה בחוץ עובר על עשה ולא תעשה. אמנם לא תעשה הוא אמרו פן תעלה עולותיך ועל מצות עשה הוא אמרו ושם תעלה ושאר קדשים לא היו אלא בעשה כלומר אמרו ושם תעשה לבד. ונתבאר שאפילו שאר קדשים עובר גם כן עליהם בלא תעשה מחובר אל עשה. וכבר התבאר בסוף זבחים (דף קי"ט:) שהקדשים כלם שהקריבם בחוץ שהם בעשה ולא תעשה וחייבין עליהם כרת. הנה התבאר מכל מה שאמרתי שאמרו ושם תעשה מצות עשה גמורה. (ראה אנכי, מעשה הקרבנות פי"ח):

That is that He commanded us to offer all of the sacrifices in the [Temple]. And that is His, may He be exalted, saying, "there you shall bring up your …

Sefer HaMitzvot, Positive Commandments 84:1 · Sefaria Edition 2021, Translated by Rabbi Francis Nataf · excerpt; the full text is on Sefaria

היא שצונו להביא כל מה שאנחנו חייבין חטאת ועולה ואשם ושלמים אל בית הבחירה ואע"פ שהם בחוצה לארץ כלומר שנתחייב בהם בחוצה לארץ הנה נצטוינו להביא לבית הבחירה, והוא אמרו רק קדשיך אשר יהיו וגו'. ולשון ספרי קדשיך אינו מדבר אלא בקדשי חוצה לארץ תשא ובאת מלמד שחייב בטפול הבאתו עד שיביאנו לבית הבחירה. ופסקו שם שזהו אמנם מה שיתחייב כל איש מחטאת ועולה ואשם. (ראה אנכי, מעשה הקרבנות פ"י):

That is that He commanded us to bring any sin-offering, burnt-offering, guilt-offering and peace-offerings, which we are obligated, to the [Temple]. And even when, they are outside of the Land - meaning to say, we became obligated for them outside of the Land - we are surely obligated to bring them to the [Temple]. And that is His saying, "But your consecrated things as you may have, etc." (Deuteronomy 12:26). And the language of the Sifrei (Sifrei Devarim 77:1-2) is, "'Your consecrated things' - [...] rather it must be speaking of consecrations outside of the Land. 'Shall you bear and you shall come' - this teaches that he must care for what he brought until he brings it to the Temple." And they decided there that this is however regarding the sin-offerings, burnt-offerings, guilt-offerings [and peace-offerings] that each person is obligated. (See Parashat Re'eh; Mishneh Torah, Sacrificial Procedure 10.)

Sefer HaMitzvot, Positive Commandments 85:1 · Sefaria Community Translation

היא שצונו לפדות מה שנתחדש בו מום מן הקדשים ויצא לחולין ויהיה מותר לשחוט אותו ולאכלו, והוא אמרו יתעלה רק בכל אות נפשך תזבח ואכלת. ולשון ספרי רק בכל אות נפשך אינו מדבר אלא בפסולי המוקדשין שיפדו. וכבר בארו רמז מצוה זו כלומר פדיון הקדשים במסכת בכורות ובתמורה ובמקומות מחולין וערכין ומעילה. (ראה אנכי, איסורי מזבח פ"א):

That is that He commanded us to redeem consecrated animals which have developed blemishes, such that it becomes mundane and permissible to slaughter and eat it. And that is His, …

Sefer HaMitzvot, Positive Commandments 86:1 · Sefaria Edition 2021, Translated by Rabbi Francis Nataf · excerpt; the full text is on Sefaria

היא שצונו להיות התמורה קודש. ובבאור אמרו במסכת תמורה (דף ד':) כי אמרו לא ימירנו הוא מצות לא תעשה שנתק לעשה, ואמרו הרי ממיר דלאו הנתק לעשה הוא. ושם נאמר גם כן לתת טעם היות ממיר לוקה ואע"פ שהוא לאו שנתק לעשה ואמרו לא אתי עשה ועקר תרי לאוי, כלומר האזהרה מתמורה נכפלת פעמים לא יחליפנו ולא ימיר אותו ובא עשה אחד והוא והיה הוא ותמורתו יהיה קדש, הנה התבאר מה שרצינו לבארו. וכבר התבארו דיני מצוה זו בתמורה כלומר איך תתקיים ואיך לא תתקיים ומה דינה. (אם בחקותי, הלכות תמורה פ"א):

That is that He commanded us that the substitute [of a consecrated item] be consecrated. And in the explanation in Tractate Temurah (Temurah 4b), they said that His saying, "he shall not substitute for it," is a negative commandment that is rectified by a positive commandment. And it is also said there - in order to give a reason for the one who substitutes to get lashes, even though it is a negative commandment that is rectified by a positive commandment - and they said, "A positive commandment should not come and uproot two negative commandments." That is to say, this prohibition of substitution has been repeated twice - "He may not exchange or substitute it" (Leviticus 27:10) - but [only] one positive commandment appears; and that is, "it and its substitute shall both be holy" (Leviticus 27:33). Behold what we have wanted to explain has been explained. And the laws of this commandment have already been explained in Temurah - meaning when it stands and when it does not stand and what its law is. (See Bechukotai; Mishneh Torah, Substitution 1.)

Sefer HaMitzvot, Positive Commandments 87:1 · Sefaria Community Translation

היא שצוה הכהנים לאכול שירי מנחות, והוא אמרו יתעלה והנותרת ממנה יאכלו אהרן ובניו מצות תאכל. ולשון ספרי תאכל מצוה, כיוצא בו יבמה יבא עליה מצוה, רוצה לומר שאכילת שירי מנחות כמו בעילת היבמה שהיא מצות עשה לא ענין היתר לבד. וכבר התבארו דיני מצוה זו במסכת מנחות. ולשון התורה בזאת המצוה היא מיוחדת בזכרים, והוא אמרו יתעלה כל זכר בבני אהרן יאכלנה. (צו, מעשה הקרבנות פ"י):

That is that He commanded the priests to eat the remainders of the grain offerings. And that is His, may He be exalted, saying, "What is left of it shall …

Sefer HaMitzvot, Positive Commandments 88:1 · Sefaria Edition 2021, Translated by Rabbi Francis Nataf · excerpt; the full text is on Sefaria

היא שצוה הכהנים לאכול בשר קדשים כלומר החטאת והאשם שהם קדשי הקדשים, והוא אמרו ואכלו אותם אשר כפר בהם. ולשון ספרי מנין שאכילת קדשים כפרה תלמוד לומר ואותה נתן לכם לשאת את עון העדה, כיצד כהנים אוכלים ובעלים מתכפרין. ומתנאי מצוה זו שהיא האכילה שהיא מצוה אמנם תהיה ליום ולילה עד חצות ואחר כך תאסר אכילת החטאת ההיא או האשם, אמנם תהיה אכילת מצוה בזמן המוגבל. ומבואר הוא שמצוה זו מיוחדת בזכרי כהונה ואין נשים חייבות בה כי קדשי הקדשים שבא בהם הכתוב לא תאכלנה הנשים. אמנם שאר קדשים כלומר קדשים קלים הנה הם יאכלו לשני ימים ולילה אחד זולתי תודה ואיל נזיר שהם ליום ולילה עד חצות ואע"פ שהם קדשים קלים ותאכלנה הנשים גם כן אלו הקדשים קלים ואכילתם גם כן נגררת אחר המצוה, וכן גם כן תרומה הנה אכילתה נגררת אחר המצוה. אכל אין אכילת הקדשים קלים ותרומה כאכילת בשר חטאת ואשם. כי אכילת הבשר הזה מן החטאת ומן האשם בם תשלם כפרת המתכפר כמו שבארנו ובא לשון הצווי באכילתם מה שלא בא בקדשים קלים ותרומה ולפיכך הוא נגרר אחר המצוה והאוכל אותם עושה מצוה. ולשון ספרי עבודת מתנה אתן את כהונתכם לעשות אכילת קדשים בגבולים כעבודת מקדש במקדש מה עבודת מקדש מקדש ידיו ואח"כ אוכל אף אכילת קדשים מקדש ידיו ואח"כ אוכל. וכבר התבארו דיני מצוה זו בזבחים. (ואתה תצוה, מעשה הקרבנות פ"י):

That is that He commanded the priests to eat the meat of consecrated animals - meaning the sin-offering and the guilt-offering, which are the most consecrated of the consecrated (kodshei …

Sefer HaMitzvot, Positive Commandments 89:1 · Sefaria Edition 2021, Translated by Rabbi Francis Nataf · excerpt; the full text is on Sefaria

היא שצוה לשרוף קדשים שנטמאו, והוא אמרו והבשר אשר יגע בכל טמא. ובגמרא שבת (דף כ"ה) בא לבאר הטעם שבעבורו אסור להדליק בשמן תרומה שנטמא ביום טוב ואמרו בזה שבתון עשה הוא וה"ל יום טוב עשה ולא תעשה ואין עשה דוחה את לא תעשה ועשה. וענין זה המאמר עשיית מלאכה ביום טוב אסור והעושה אותה עובר על מצות עשה שהוא ביטל מצות עשה. והוא אמרו יתעלה ביום טוב יהיה לכם שבתון ועובר על מצות לא תעשה כי עשה את מה שהוזהר ממנו, והוא אמרו כל מלאכה לא יעשה בהם כלומר ביום טוב, ושריפת קדשים הוא מצות עשה, ולכן אינו מותר לשרוף אותו ביום טוב בעבור השרש שזכר אין עשה דוחה את לא תעשה ועשה. ושם גם כן אמרו (שם) כשם שמצוה לשרוף קדשים שנטמאו כך מצוה לשרוף שמן תרומה שנטמא. וכבר התבארו דיני מצוה זו בפסחים וסוף תמורה. (צו, פסולי המוקדשין פי"ט):

That is that He commanded to burn consecrated items that have become impure. And that is His saying, "Meat that touches anything impure [... shall be burned in fire]" (Leviticus …

Sefer HaMitzvot, Positive Commandments 90:1 · Sefaria Edition 2021, Translated by Rabbi Francis Nataf · excerpt; the full text is on Sefaria

היא שצוה לשרוף נותר, והוא אמרו יתברך והנותר מבשר הזבח באש ישרף. ובבאור אמרו בכבש הפסח לא תותירו ממנו, אמרו במכילתא בא ליתן עשה ולא תעשה, ובמקומות רבים מפסחים ומכות וזולתם אמרו בבאור כי לאו דנותר נתק לעשה. ולכן אין לוקים עליו, והעשה הוא שזכרנו והנותר ממנו באש תשרופו, ודין הפגול והנותר שוין כמו שאבאר במצות לא תעשה כי כבר הוציא הפגול בלשון נותר. וכבר התבארו דיני מצוה זו במסכת פסחים וסוף תמורה. (צו, פסולי המוקדשין פי"ט):

That is that He commanded to burn leftovers (notar). And that is His, may He be blessed, saying, "What is left over of the meat of the sacrifice shall be burned" (Leviticus 7:17). And in explanation of His [also] saying about the Pesach lamb, "You shall not leave over from it" (Exodus 12:10), they said in the Mekhilta (Mekhilta DeRabbi Shimon Bar Yochai 12:10), "It comes to give a positive commandment and a negative commandment." And in many places in Pesachim and Makkot and other places besides them, it says in explanation, that it is a negative commandment that is rectified by a positive commandment; and therefore we do not receive lashes for it. And the positive commandment is that which we mentioned, "What is left over from it, you shall burn" (Exodus 12:10). And the law of leftovers and improper (pigul) [sacrifices] is the same, as I will explain in the Negative Commandments (Sefer HaMitzvot, Negative Commandments 132). For the improper has already been referred to by the expression, "leftovers." And the laws of this commandment have already been explained in Tractate Pesachim and at the end of Temurah. (See Parashat Tzav; Mishneh Torah, Things Forbidden on the Altar 19.)

Sefer HaMitzvot, Positive Commandments 91:1 · Sefaria Community Translation

הוא שצונו שהנזיר יגדל שער, והוא אמרו יתברך גדל פרע שער ראשו. ולשון מכילתא קדוש יהיה גדל בקדושה גדל פרע מצות עשה ומנין בלא תעשה תלמוד לומר תער לא יעבור על ראשו. ושם נאמר הוא מה שנתתי בעשה, החופף באדמה והנותן סמנין, כלומר שהנזיר שם בראשו להשיר השער לא יהיה אז עובר על מצות לא תעשה כי הוא לא העביר כעין תער, ואמנם עבר על מצות עשה והוא גדל פרע וזה לא גדל ולאו הבא מכלל עשה עשה, והוא כמו שהוא שרש אצלנו. וכבר התבארו דיני מצוה זו במסכת נזיר. (נשא את ראש, הלכות נזירות פרק א'):

That is that He commanded us that a nazarite should grow his hair. And that is His, may He be blessed, saying, "he shall let grow untrimmed, the hair of his head " (Numbers 6:5). And the language of the Mekhilta is, "'He shall be holy' - its growth is to be in holiness; 'and he shall let grow untrimmed' - is a positive commandment. And from where [do we know that it is also] a negative commandment? [Hence] we learn to say, 'no razor shall touch his head.'" And it is said there, "This is what I have given as a positive commandment [only] - one who scrubs [his scalp] with earth and one who places herbs" - meaning when a nazarite puts them on his head to remove the hair, he would then not be transgressing the negative commandment. For he did not remove it in the manner of a razor. He did however transgress the positive commandment, which is, "he shall let grow untrimmed" - and this one did not grow [it]. As a negative commandment derived from a positive commandment is a positive commandment - that is a principle with us. And the laws of this commandment have already been explained in Tractate Nazir. (See Parashat Nasso; Mishneh Torah, Nazariteship 1.)

Sefer HaMitzvot, Positive Commandments 92:1 · Sefaria Community Translation

היא שצונו לגלח הנזיר את ראשו ולהביא את קרבנותיו במלאת ימי נזירותו. ולשון ספרי שלשה מגלחין ושלשתן תגלחתן מצוה. הנזיר והמצורע והלוים. אמנם תגלחת הלוים היא במדבר ואינה נוהגת לדורות וגלוח מצורע ונזיר נוהג לדורות. ומבואר הוא כי לנזיר שני גלוחים גלוח טומאה וגלוח טהרה. והוא אמרו ובמלאת ימי נזרו. ואין ראוי שימנו שני גלוחים אלו שתי מצות לפי שגלוח טומאה הוא מדין מצות נזירות כי מצות עשה שלו הוא שירבה פרע בקדושה כמו שבאר ודן אותו הכתוב בזה שאם נטמא הנזירות יגלח ויביא קרבן ואז ישוב ויגדל פרע בקדושה כמתחלת מנין ימי הנזירות שחייב נפשו, כמו שיש למצורע גם כן שתי תגלחות והם מצוה אחת כמו שאבאר במקומו. והנה אבאר במה שאחר זה הסבה במנותנו תגלחת נזיר וקרבנותיו מצוה אחת ותגלחת מצורע וקרבנותיו שתי מצות. וכבר התבארו משפטי מצוה זו גם כן כלומר תגלחת נזיר במקומה במסכת נזיר. (נשא, הלכות נזירות פ"ח):

That is that He commanded us to shave the nazarite's head and to bring his sacrifices at the culmination of his nazariteship. And the language of the [Sifra] (Sifra, Metzora, …

Sefer HaMitzvot, Positive Commandments 93:1 · Sefaria Edition 2021, Translated by Rabbi Francis Nataf · excerpt; the full text is on Sefaria

היא שצונו לקיים כל מה שקבלנו על נפשנו בדבור משבועה ונדר וצדקה והקרבן וזולת זה, והוא אמרו יתעלה מוצא שפתיך תשמור, ואף על פי שחלקו מלות זה הפסוק ושמו כל מלה ממנו לענין אמנם הכוונה המגעת מכל מה שזכרתי לך שמצות עשה היא לקיים כל מה שהאדם מחייב על נפשו באי זה דבר שיהיה מהדברים והעובר עליו עובר על מצות לא תעשה. והנה אבאר זה בזכרי מצות לא תעשה. ובספרי מוצא שפתיך מצות עשה ואתה יודע שאין שום ענין יוצא מדבור מוצא לבד, ואמנם הכוונה מה שזכרתי לך להבין פשטיה דקרא שצוה לעשות מה שהוציא בשפתיו. והנה נכפל הצווי במצוה זו, והוא אמרו ככל היוצא מפיו יעשה. וכבר התבארו משפטי מצוה זו במקומות רבים, בשבועות ובסוף מנחות ומסכת קנים גם כן, כלומר ששם הדקדוק להזהיר האדם לעשות הדבר שחייב נפשו ואיך יפטר נפשו ועצמו כשיפול ספק במה שאמר. (כי תצא, הפלאה):

That is that we were commanded to fulfill everything that we we take upon ourselves in speech, whether in an oath, a vow, charity, a sacrifice or anything else besides …

Sefer HaMitzvot, Positive Commandments 94:1 · Sefaria Edition 2021, Translated by Rabbi Francis Nataf · excerpt; the full text is on Sefaria

היא שצונו לדון בהפרת נדרים, כלומר התורה שהורונו לדון בדינין ההם, ואין הענין שנתחייב להפר על כל פנים, וזהו הענין בעצמו הבן ממני כל זמן שתשמעני מונה דין אחד מהדינין כי אין צווי בפעולה מהפעולות בהכרח ואמנם המצוה היא בהיותנו מצווים שנדון בדין זה בדבר זה. אמנם היות הבעל והאב מפירין הנה כבר התבאר בכתוב, ובאה הקבלה שחכם גם כן מתיר הנדר וגם כן לשבועה, והרמז על זה באמרו לא יחל דברו הוא אינו מחל אבל אחרים מחלין לו. ובכלל הנה אין ראיה על זה מן הכתוב והם אומרים היתר נדרים פורחין באויר ואין להם על מה שיסמוכו אלא בקבלה האמתית. וכבר התבארו משפטי מצוה זו במסכת נדרים. (ראשי המטות, הלכות נדרים פי"ב):

That is that He commanded us to administer the nullification of vows - meaning the doctrine that He instructed us about these laws. However the content is not that we are obligated to annul vows no matter what. And this issue itself you should understand from me - anytime you hear me counting one of the laws [as a commandment], it [need] not be a command of a specific compulsory action. Rather it is a commandment by virtue of our being commanded to administer this law for this thing (when it arises). That the husband and the father can annul them is, behold, already explained in Scripture (Numbers 30). But the tradition comes [and informs us] that a sage can also annul a vow, as well as an oath. And the hint to this is in His saying, "he may not void his word" (Numbers 30:3) - he may not void his word, but others may void it for him. More generally, there is certainly no proof to this from Scripture; so they say (Chagigah 10a), "The annulment of vows floats in the air." And it does not have any [bona fide] support, but it is rather from the true tradition. And the regulations of this commandment have already been explained in Tractate Nedarim. (See Parashat Matot; Mishneh Torah, Vows 12.)

Sefer HaMitzvot, Positive Commandments 95:1 · Sefaria Community Translation

היא שצונו להיות כל איש נוגע בנבלה טמא, ומצוה זו תכלול טומאת נבלה וכל דיניה. ואני אזכור עתה הקדמה ראוי שנזכור אותה בכל עת שנזכור ממיני הטומאות, והוא שזו שנמנה מכל מין מצות עשה אין ענינו שנהיה חייבין להטמא בטומאה ההיא ולא גם כן שנהיה אנחנו מוזהרין מהטמא בה ותהיה מצות לא תעשה. אמנם התורה אמרה כי מי שנגע בזה המין יטמא או זה הדבר מטמא על תואר כך למי שנגע בו והוא מצות עשה כלומר שזה הדין שנצטוינו בו הוא מצות עשה, והוא אמרו מי שנגע בכך על תאר כך נטמא ומי שהיה על תאר כך לא נטמא והדבר בעצמו רשות אם ירצה יטמא ואם לאו לא יטמא. ולשון ספרא ובנבלתם לא תגעו יכול אם נגע אדם בנבלה ילקה תלמוד לומר ולאלה תטמאו יכול אם ראה אדם נבלה ילך ויטמא לה תלמוד לומר ובנבלתם לא תגעו כיצד הוי אומר זה רשות. והמצוה הזאת שנאמר לנו בדין זה שמי שנגע לזה יטמא ויהיה טמא ויתחייב לו מה שיתחייבו הטמאים לצאת חוץ למחנה שכינה ושלא יאכל קדש ושלא יגע בו וזולת זה, וזהו הצווי כלומר היותו טמא בזה המין כשנגע בו כאשר הוא אצלנו בענין כך. וזכור זה הענין בכל מין ממיני הטומאה. (שמיני, טהרה שאר אבות הטומאה פ"א):

That is that He commanded us that when any person touches a carcass, he becomes impure. And this commandment includes the impurity of a carcass and all of its laws. …

Sefer HaMitzvot, Positive Commandments 96:1 · Sefaria Edition 2021, Translated by Rabbi Francis Nataf · excerpt; the full text is on Sefaria

היא שצונו להיות מטמאים בשמנה שרצים, מצוה זו כוללת טומאת שרץ ומשפטיהם. (שמיני, טהרה שאר אבות הטומאה פ"ד):

That is that He commanded us to [administer the laws of impurity] of eight creeping creatures. This commandment includes the impurity of the creeping creature and its regulations. (See Parashat Shemini; Mishneh Torah, Other Sources of Defilement 1.)

Sefer HaMitzvot, Positive Commandments 97:1 · Sefaria Community Translation

היא שצונו לדון בטומאת אוכלין ומשקין הדינין הכתובים, ומצוה זו כוללת טומאת אוכלין ומשקין בכללם. (שמיני טהרה טומאת אוכלים פט"ז):

That is that He commanded us to administer [the laws of] impurity of foods and drinks. And this commandment includes the impurity of foods and drinks in its entirety. (See …

Sefer HaMitzvot, Positive Commandments 98:1 · Sefaria Edition 2021, Translated by Rabbi Francis Nataf · excerpt; the full text is on Sefaria

היא שצונו שתהיה הנדה טמאה. ומצוה זו כוללת טומאת נדה וכל משפטיה. (מצורע, טהרה משכב ומושב פ"ד):

That is that He commanded us that a menstruant woman be impure. And this commandment includes the impurity of the menstruant woman and all of her regulations. (See Parashat Metzora; …

Sefer HaMitzvot, Positive Commandments 99:1 · Sefaria Edition 2021, Translated by Rabbi Francis Nataf · excerpt; the full text is on Sefaria

היא שצונו להיות היולדת טמאה. ומצוה זו כוללת כל משפטי יולדת. (תזריע, טהרה משכב ומושב פ"ה):

That is that He commanded us that a woman after childbirth be impure. And this commandment includes all of the regulations of a woman after childbirth. (See Parashat Metzora; Mishneh Torah, Those Who Defile Bed or Seat 5.)

Sefer HaMitzvot, Positive Commandments 100:1 · Sefaria Community Translation